לדליה רביקוביץ

מַיִם חַיִּים בִּבְאֵר אַחַת יֵשׁ.

אִוְשַׁת רוּחַ, לַחַשׁ אֵשׁ…

בִּבְאֵר רְחוֹקָה, בְּמִדְבָּר לְלֹא שֵׁם,

יֵשׁ מַיִם חַיִּים לְעוֹלָם שָׁלֵם.

וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים, וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים

רָצִיתִי רַק לוֹמַר לָךְ, בְּשָׁעָה כְּמוֹ חָמֵשׁ:

אִוְשַׁת רוּחַ, אָחוֹת, הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ? אִוְשַׁת מֶשִׁי הַסִּין אֲשֶׁר אָהַבְתְּ

וּטְפִיחַת יְרִיעוֹת הַשֵּׁשׁ…

אִוְשַׁת רוּחַ טוֹבָה וְלַחָה תִּמָּשֵׁךְ

כָּל הַיּוֹם וְאוּלַי כָּל הַזְּמַן, אוֹ זְמַן רַב…

לְסַפֵּר אֶת נִפְלְאוֹת הַמַּיִם הָרְחוֹקִים תּוּבָא הָרוּחַ,

עַד יָשׁוּב הַשָּׁרָב, עַד יָשׁוּב הַשָּׁרָב,

אִוְשַׁת רוּחַ זַכָּה תִּמָּשֵׁךְ כָּל הָעֵת,

לְכָל הַפָּחוֹת עַד חֲלֹף הַסְּתָו.

בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים, רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעִי,

בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר שׁוֹמְעוֹת אֲנַחְנוּ יַחַד

מוּל הָרְאִי,

אֲנִי בְּקוּמִי וְאַתְּ בְּשָׁכְבֵךְ

לִישֹׁן אֶת שְׁנָתֵךְ וְלָנוּם.

עַד נָקוּם שְׁתֵּינוּ יַחַד

לְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק

אוֹ לְפָחוֹת לְקוֹל שְׁרִיקַת הָאֵד שֶׁבַּקּוּמְקוּם.

מַחֲשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת, כַּדְּיוּנוֹת שֶׁאָהַבְתָּ,

מִתְנַפְּלוֹת בְּסוּפָה מִתּוֹכִי אֶל עֵינֶיךָ.

עֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת. כְּלוּאוֹת. נִרְדַּמְתָּ.

הַרְבֵּה נִחוּשִׁים אֲנִי מְנַחֶשֶׁת

כָּל הַיָּמִים

עָלֶיךָ.

זוֹכֶרֶת: עֵשֶׂב לַח וּמְרִירוּת רוּחוֹת הַלַּיְלָה,

יוֹדַעַת: זֶה הָיָה הַכֹּחַ הֶחָזָק שֶׁבְּכֻלָּם.

צַמָּתִי הָיְתָה חַמָּה וַעֲבֻתָּה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה

וּמַבָּטִי הִסְגִּיל מֵאַהֲבָה, שֶׁהֵבִינָה פִּתְאֹם עוֹלָם.

וְעַכְשָׁו אֲנִי רַק מְנַחֶשֶׁת.

כָּבְדָה עָלַי שְׁתִיקָתְךָ עַד מְאֹד.

אֲנִי מַשְׁקִיפָה אֵלֶיךָ הַשְׁקָפָה נוֹאֶשֶׁת,

רוֹצָה לְהַגִּיד מִלִּים רַבּוֹת.

לְמָשָׁל: הַשְּׁתִיקָה. גַּם אוֹתָהּ רָצִיתִי לְדַבֵּר.

אַךְ אֲנִי בַּחַלּוֹן, בְּלִי לָנוּעַ.

רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הָרְאִי שֶׁאֲנִי מַצִּיבָה

עֶרֶב עֶרֶב עַל אֶרֶץ הָרוּחַ.

לְזַמֵּר לְךָ שִׁיר רָצִיתִי,

לְנַבֵּא נְבוּאָה, לְבָאֵר מַחֲשָׁבָה רָצִיתִי,

אַךְ אַתָּה הַשְּׁתִיקָה בְּעַצְמָהּ. אֵינְךָ קָם.

פָּנֶיךָ מוּגָפוֹת מֵרוּחַ, מֵאִשָּׁה. כֻּלְּךָ רַק יָם.

הִנֵּה אֲנִי

אֵם.

זֶה קָרָה. זֶה אָמֵן.

זֶה עָגֹל, רַחְמָנִי וְעָצוּב, אַךְ שָׁלֵם,

הָעִגּוּל הַיְחִידִי שֶׁאָכֵן וְאָמְנָם

הוּא אֵינְסוֹף שֶׁמּוּבָן לִי,

כִּי יֵשׁ לוֹ

שֵׁם.

לָאֵינְסוֹף הַזֶּה קוֹרְאִים: אֵם.

זֹאת אֲנִי, זֹאת אֲנִי, הָעִגּוּל הֶחָזָק, הַשָּׁלֵם,

לַמְּלֵאוּת הַנּוֹהֶרֶת הַזֹּאת, הַזּוֹרַחַת,

אֲשֶׁר מְגָרֶשֶׁת כָּל רַעַד וּפַחַד

קוֹרְאִים אֵם.

אֵם,

אִמָּא שֶׁלִּי,

אוֹר נוֹשָׁן. בְּכִי אַלִּים.

עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי מֶה הָיָה לָךְ

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים.

עַד כְּלוֹת בִּינָתִי שֶׁהֵבִינָה אֶת זֹאת

אֶלָּחֵם לִהְיוֹת רְאוּיָה, לְלֹא קוֹל,

אֲזַנֵּק כָּל חַיַּי, אַמִּיצָה וּמְנַפֶּצֶת

כִּנְפֹל מִשְׁבְּרֵי הָעֲנָק אֶל חוֹל.

קָעוּר מַבָּטִי כָּל הַיּוֹם

לִשְׁתּוֹת כָּל דָּבָר זוֹרֵחַ.

נִפְלָא מִבִּינָתִי תָּמִיד

אֵיךְ אֵין אָדָם אַחֵר בּוֹעֵר כָּל כָּךְ אֶל זֶה,

אֵיךְ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים…

רוֹאִים יָרֵחַ…

מְנַהֲלִים שִׂיחָה שְׁקֵטָה עַל מֶזֶג הָאֲוִיר…

אֶצְלִי כָּל פֶּרַח הוּא סִכּוּי

שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאֹם שִׁנּוּי

נִשְׂגָּב, כַּבִּיר, בִּלְתִּי מָצוּי —

אֶצְלִי

כָּל

פֶּרַח…

פְּתוּחִים הָיִינוּ רַק אֶל מַרְאֶה רִאשׁוֹן

וְאַחַר כָּךְ לָנוּחַ, לָנוּחַ מִבְּלִי לִישֹׁן,

שְׂמֵחִים תָּמִיד הָיִינוּ רַק אֶל מַתַּת שִׁגָּעוֹן,

טֵרוּף אֲחָזָנוּ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, לִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע

כְּאִלּוּ הָיָה חָזוֹן.

כָּךְ הָיָה פַּעַם. פַּעַם. מִזְּמַן.

הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי הַהַתְחָלָה.

אֲנִי זוֹכֶרֶת וְגַם לֹא אֶשְׁכַּח.

עַכְשָׁו אָנוּ הוֹלְכִים בִּשְׁנַיִם, עֲטוּפֵי עָנָן

וְנַפְשְׁךָ צוֹעֶקֶת. וְנַפְשִׁי כָּלָה.

זוֹכֶרֶת אֲנִי וְלֹא אֶשְׁכַּח.

אֵינִי כּוֹעֶסֶת כְּלָל, לֹא עַל הַזְּמַן וְלֹא עַל מְנוּסוֹתֶיךָ.

נְבוֹנָה מִכְּדֵי לִכְעֹס עַל טֶבַע־הַדְּבָרִים,

אוּלַי מְעַט קְשִׁישָׁה. לֹא יְכוֹלָה בִּכְלָל לִכְעֹס עָלֶיךָ.

פִּקְחִית כְּדֵי לִתְבֹּעַ פֶּתַע מַגָּעִים וּבֵרוּרִים…

עַל כֵּן נָעִים לִי לְהַזְכִּיר, לִזְכֹּר, בְּלִי דַּי,

אֶת שֶׁפַע הַטּוֹבָה

אֲשֶׁר הִרְעַפְתָּ עַל רֹאשִׁי, עַל עַפְעַפַּי,

בַּיָּמִים אֲשֶׁר כְּבָר שָׂבַעְנוּ.

כֵּן, אֲנִי אָמַרְתִּי זֹאת.

שָׂבַעְנוּ.