- שער ראשון: מטריות בשמש
- 1. [הנה אני כאן]
- 2. [מביטה בעלי השלכת]
- 3. [דמעת]
- 4. [אני משננת עבדה]
- 5. [בילדותי ישנתי בזעת אפי]
- 6. [אני מנסה לשמוע קול והמלים לא נשמעות]
- 7. [אפק. מהו]
- שער שני: דם וזמן
- 1. [עיני אלף בוכים מביטות בעיני]
- 2. [עוד הרבה אשוטט בין זויות וקרן]
- 3. [שורות ארכות יהלכו אבותי]
- 4. [לחזר. כשחוזרים נעשים ענגים ולבנים]
- 5. [חרוש ועדור ומחכה למטר]
- 6. [הרחובות נמים כל כך בשקט, הם]
- 7. [עוד טעות שטעיתי: האפק כחל ומנח ורוגע מנגד]
- 8. [על הרצפה צל חור, רטטן, צל חור]
- שער שלישי: אושת-רוח, לחש אש
- [מים חיים בבאר אחת יש]
- 2. [הקיצה עירי והנה אור מלא]
- [מחשבות נודדות, כדיונות שאהבת]
- 4. [דיוקנים לא שקטים מתקרבים להפחיד]
- 5. [אור הלבנה נוגע בגגות]
- 6. [אט, אט, כל מסתורי הצל באים]
- 7. [יש ומתחילים לחלם]
- שער רביעי: רבוע קסמים
- 1. [דממת שחרית. מה גבוהים שעריה]
- 2. [משכים בבקר צוארי אל קיר הבית]
- 3. [רבוע קסמים. רבוע-חלון. רבוע עולה ונפתח]
- 4. [ברזים בחצר מתיפחים טפטופם]
- שלושה שירי בת-מרים
- שער חמישי: יש רוח
- 1. [מישהי צוחקת בקול רם (האדמה?). בא יום בהיר שבין מטר]
- 2. [חיי הפנים שלי: רציתי להסביר אותם אחת ולתמיד]
- 3. [עצובה בהלת המחכים כל הזמן]
- 4. [יש]
- 5. [הים שובר גלים כמו לב אל חוף נמוך וערירי]
- שער ששי: לדה
- 1. [למורא הזה קוראים כאב]
- [הנה אני]
- 3. [לא לחינם הלכנו דרך ארכה, למצא לנו מקום משכן כאן]
- 4. [הנה היא]
- שער שביעי: מפרשים
- 1. [העיר שהיתה נצורה יממות]
- 2. [חלום: כלי שיט בא לנוח בין סבכי אצות. הים אינו ידוע.]
- 3. [משהו נורא היה כאן ועבר]
- 4. [הצל נצב בין דמע לבין רשתית העין]
- 5. [סומרים כתלי מקום בלתי נראה]
- שער שמיני: פשר דברים
- 1. [מה גדול ואהוד העולם]
- 2. [גם השמש עובר לחזר מכל צד]
- 3. [עוד תמונה משנה]
- 4. [איך מתחיל העולם היפה?]
- 5. [אני תוהה על פשר]
- 6. [כועסת, מפחדת, עד שכבר אי אפשר]
- 7. [עינים לבד. עינים לבד]
- 8. [עירי מטרפת מרב אין-ירח]
- 9. [במצולתי דממה. רק קול שאון-ים מפריע פה ושם]
- 10. [כמו השמש נופלות פני אדם עד ערב]
- שער תשיעי: כחל על הגגות
- 1. [הכחל על הגגות בזכרוני מתוח]
- 2. [דממה מברכת באה אלי. חיים נשומי זהר קיץ]
- 3. [נכון. יש כל כך הרבה עריסות מתנועעות]
- 4. [יום דלות מלטש מהבהב בזגוגית]
- 5. [חמש פעמים מזמר השעון]
- [קעור מבטי כל היום]
- שער עשירי: עולם נסתר
- 1. [העולם הנסתר נוהם מזמורים רוטטים]
- 2. [שולי ארצי מאדימים אל סוף אחר-הצהרים]
- 3. [נהר משתקף בתוך עיני האנשים…]
- 4. [הכל מחרישים, טורים צפופים]
- 5. [נתפרק הנוף לאט לקלסתרים של אבן]
- 6. [בחשך, בחשך, גדלים אנשים]
- שער אחד־עשר: אפרורית של ערב
- 1. [אינני נושמת. היש כבר אור בחוץ?]
- [פתוחים היינו רק אל מראה ראשון]
- 3. [דולקות ארבע עינים דם]
- 4. [צבטנו אפרורית של ערב והזמן הלך ורץ]
- 5. [עיניך מישירות מבט. תמיד ישר. תמיד פקוח.]
- 6. [דומיה מלוה במקצב חריקת עפרון]
- שער שנים־עשר: המראה
- 1. [מה כבדו דמעותיה של זו, השותקת]
- 2. [אשה עם עינים כחול חזק]
- 3. [שעות שקטות נקוות אל אישוני]
- שער שלשה־עשר: הדסון, הדסון!
- 1. [יש זכרונות מארצות קרות]
- 2. [דממה ארכה. עלפון בשלג]
- שער ארבעה־עשר: יזכור
- 1. [ושוב אני יושבת על כסא מולך]
- 2. [צללית על מעקה-גגות מחלקת כמבט]
- 3. [- - - ואני, ישנתי]
- 4. [אהב אותם תמיד, תמיד כמו את התבל]
לדליה רביקוביץ
מַיִם חַיִּים בִּבְאֵר אַחַת יֵשׁ.
אִוְשַׁת רוּחַ, לַחַשׁ אֵשׁ…
בִּבְאֵר רְחוֹקָה, בְּמִדְבָּר לְלֹא שֵׁם,
יֵשׁ מַיִם חַיִּים לְעוֹלָם שָׁלֵם.
וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים, וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים
רָצִיתִי רַק לוֹמַר לָךְ, בְּשָׁעָה כְּמוֹ חָמֵשׁ:
אִוְשַׁת רוּחַ, אָחוֹת, הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ? אִוְשַׁת מֶשִׁי הַסִּין אֲשֶׁר אָהַבְתְּ
וּטְפִיחַת יְרִיעוֹת הַשֵּׁשׁ…
אִוְשַׁת רוּחַ טוֹבָה וְלַחָה תִּמָּשֵׁךְ
כָּל הַיּוֹם וְאוּלַי כָּל הַזְּמַן, אוֹ זְמַן רַב…
לְסַפֵּר אֶת נִפְלְאוֹת הַמַּיִם הָרְחוֹקִים תּוּבָא הָרוּחַ,
עַד יָשׁוּב הַשָּׁרָב, עַד יָשׁוּב הַשָּׁרָב,
אִוְשַׁת רוּחַ זַכָּה תִּמָּשֵׁךְ כָּל הָעֵת,
לְכָל הַפָּחוֹת עַד חֲלֹף הַסְּתָו.
בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים, רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעִי,
בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר שׁוֹמְעוֹת אֲנַחְנוּ יַחַד
מוּל הָרְאִי,
אֲנִי בְּקוּמִי וְאַתְּ בְּשָׁכְבֵךְ
לִישֹׁן אֶת שְׁנָתֵךְ וְלָנוּם.
עַד נָקוּם שְׁתֵּינוּ יַחַד
לְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק
אוֹ לְפָחוֹת לְקוֹל שְׁרִיקַת הָאֵד שֶׁבַּקּוּמְקוּם.
מַחֲשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת, כַּדְּיוּנוֹת שֶׁאָהַבְתָּ,
מִתְנַפְּלוֹת בְּסוּפָה מִתּוֹכִי אֶל עֵינֶיךָ.
עֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת. כְּלוּאוֹת. נִרְדַּמְתָּ.
הַרְבֵּה נִחוּשִׁים אֲנִי מְנַחֶשֶׁת
כָּל הַיָּמִים
עָלֶיךָ.
זוֹכֶרֶת: עֵשֶׂב לַח וּמְרִירוּת רוּחוֹת הַלַּיְלָה,
יוֹדַעַת: זֶה הָיָה הַכֹּחַ הֶחָזָק שֶׁבְּכֻלָּם.
צַמָּתִי הָיְתָה חַמָּה וַעֲבֻתָּה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה
וּמַבָּטִי הִסְגִּיל מֵאַהֲבָה, שֶׁהֵבִינָה פִּתְאֹם עוֹלָם.
וְעַכְשָׁו אֲנִי רַק מְנַחֶשֶׁת.
כָּבְדָה עָלַי שְׁתִיקָתְךָ עַד מְאֹד.
אֲנִי מַשְׁקִיפָה אֵלֶיךָ הַשְׁקָפָה נוֹאֶשֶׁת,
רוֹצָה לְהַגִּיד מִלִּים רַבּוֹת.
לְמָשָׁל: הַשְּׁתִיקָה. גַּם אוֹתָהּ רָצִיתִי לְדַבֵּר.
אַךְ אֲנִי בַּחַלּוֹן, בְּלִי לָנוּעַ.
רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הָרְאִי שֶׁאֲנִי מַצִּיבָה
עֶרֶב עֶרֶב עַל אֶרֶץ הָרוּחַ.
לְזַמֵּר לְךָ שִׁיר רָצִיתִי,
לְנַבֵּא נְבוּאָה, לְבָאֵר מַחֲשָׁבָה רָצִיתִי,
אַךְ אַתָּה הַשְּׁתִיקָה בְּעַצְמָהּ. אֵינְךָ קָם.
פָּנֶיךָ מוּגָפוֹת מֵרוּחַ, מֵאִשָּׁה. כֻּלְּךָ רַק יָם.
הִנֵּה אֲנִי
אֵם.
זֶה קָרָה. זֶה אָמֵן.
זֶה עָגֹל, רַחְמָנִי וְעָצוּב, אַךְ שָׁלֵם,
הָעִגּוּל הַיְחִידִי שֶׁאָכֵן וְאָמְנָם
הוּא אֵינְסוֹף שֶׁמּוּבָן לִי,
כִּי יֵשׁ לוֹ
שֵׁם.
לָאֵינְסוֹף הַזֶּה קוֹרְאִים: אֵם.
זֹאת אֲנִי, זֹאת אֲנִי, הָעִגּוּל הֶחָזָק, הַשָּׁלֵם,
לַמְּלֵאוּת הַנּוֹהֶרֶת הַזֹּאת, הַזּוֹרַחַת,
אֲשֶׁר מְגָרֶשֶׁת כָּל רַעַד וּפַחַד
קוֹרְאִים אֵם.
אֵם,
אִמָּא שֶׁלִּי,
אוֹר נוֹשָׁן. בְּכִי אַלִּים.
עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי מֶה הָיָה לָךְ
כָּל אוֹתָם הַיָּמִים.
עַד כְּלוֹת בִּינָתִי שֶׁהֵבִינָה אֶת זֹאת
אֶלָּחֵם לִהְיוֹת רְאוּיָה, לְלֹא קוֹל,
אֲזַנֵּק כָּל חַיַּי, אַמִּיצָה וּמְנַפֶּצֶת
כִּנְפֹל מִשְׁבְּרֵי הָעֲנָק אֶל חוֹל.
קָעוּר מַבָּטִי כָּל הַיּוֹם
לִשְׁתּוֹת כָּל דָּבָר זוֹרֵחַ.
נִפְלָא מִבִּינָתִי תָּמִיד
אֵיךְ אֵין אָדָם אַחֵר בּוֹעֵר כָּל כָּךְ אֶל זֶה,
אֵיךְ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים…
רוֹאִים יָרֵחַ…
מְנַהֲלִים שִׂיחָה שְׁקֵטָה עַל מֶזֶג הָאֲוִיר…
אֶצְלִי כָּל פֶּרַח הוּא סִכּוּי
שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאֹם שִׁנּוּי
נִשְׂגָּב, כַּבִּיר, בִּלְתִּי מָצוּי —
אֶצְלִי
כָּל
פֶּרַח…
פְּתוּחִים הָיִינוּ רַק אֶל מַרְאֶה רִאשׁוֹן
וְאַחַר כָּךְ לָנוּחַ, לָנוּחַ מִבְּלִי לִישֹׁן,
שְׂמֵחִים תָּמִיד הָיִינוּ רַק אֶל מַתַּת שִׁגָּעוֹן,
טֵרוּף אֲחָזָנוּ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, לִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע
כְּאִלּוּ הָיָה חָזוֹן.
כָּךְ הָיָה פַּעַם. פַּעַם. מִזְּמַן.
הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי הַהַתְחָלָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת וְגַם לֹא אֶשְׁכַּח.
עַכְשָׁו אָנוּ הוֹלְכִים בִּשְׁנַיִם, עֲטוּפֵי עָנָן
וְנַפְשְׁךָ צוֹעֶקֶת. וְנַפְשִׁי כָּלָה.
זוֹכֶרֶת אֲנִי וְלֹא אֶשְׁכַּח.
אֵינִי כּוֹעֶסֶת כְּלָל, לֹא עַל הַזְּמַן וְלֹא עַל מְנוּסוֹתֶיךָ.
נְבוֹנָה מִכְּדֵי לִכְעֹס עַל טֶבַע־הַדְּבָרִים,
אוּלַי מְעַט קְשִׁישָׁה. לֹא יְכוֹלָה בִּכְלָל לִכְעֹס עָלֶיךָ.
פִּקְחִית כְּדֵי לִתְבֹּעַ פֶּתַע מַגָּעִים וּבֵרוּרִים…
עַל כֵּן נָעִים לִי לְהַזְכִּיר, לִזְכֹּר, בְּלִי דַּי,
אֶת שֶׁפַע הַטּוֹבָה
אֲשֶׁר הִרְעַפְתָּ עַל רֹאשִׁי, עַל עַפְעַפַּי,
בַּיָּמִים אֲשֶׁר כְּבָר שָׂבַעְנוּ.
כֵּן, אֲנִי אָמַרְתִּי זֹאת.
שָׂבַעְנוּ.
אין עדיין קישוריות מאושרות