לדליה רביקוביץ

מַיִם חַיִּים בִּבְאֵר אַחַת יֵשׁ.

אִוְשַׁת רוּחַ, לַחַשׁ אֵשׁ…

בִּבְאֵר רְחוֹקָה, בְּמִדְבָּר לְלֹא שֵׁם,

יֵשׁ מַיִם חַיִּים לְעוֹלָם שָׁלֵם.

וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים, וְגַם בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים

רָצִיתִי רַק לוֹמַר לָךְ, בְּשָׁעָה כְּמוֹ חָמֵשׁ:

אִוְשַׁת רוּחַ, אָחוֹת, הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ? אִוְשַׁת מֶשִׁי הַסִּין אֲשֶׁר אָהַבְתְּ

וּטְפִיחַת יְרִיעוֹת הַשֵּׁשׁ…

אִוְשַׁת רוּחַ טוֹבָה וְלַחָה תִּמָּשֵׁךְ

כָּל הַיּוֹם וְאוּלַי כָּל הַזְּמַן, אוֹ זְמַן רַב…

לְסַפֵּר אֶת נִפְלְאוֹת הַמַּיִם הָרְחוֹקִים תּוּבָא הָרוּחַ,

עַד יָשׁוּב הַשָּׁרָב, עַד יָשׁוּב הַשָּׁרָב,

אִוְשַׁת רוּחַ זַכָּה תִּמָּשֵׁךְ כָּל הָעֵת,

לְכָל הַפָּחוֹת עַד חֲלֹף הַסְּתָו.

בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים, רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעִי,

בִּגְלַל הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר שׁוֹמְעוֹת אֲנַחְנוּ יַחַד

מוּל הָרְאִי,

אֲנִי בְּקוּמִי וְאַתְּ בְּשָׁכְבֵךְ

לִישֹׁן אֶת שְׁנָתֵךְ וְלָנוּם.

עַד נָקוּם שְׁתֵּינוּ יַחַד

לְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק

אוֹ לְפָחוֹת לְקוֹל שְׁרִיקַת הָאֵד שֶׁבַּקּוּמְקוּם.

מַחֲשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת, כַּדְּיוּנוֹת שֶׁאָהַבְתָּ,

מִתְנַפְּלוֹת בְּסוּפָה מִתּוֹכִי אֶל עֵינֶיךָ.

עֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת. כְּלוּאוֹת. נִרְדַּמְתָּ.

הַרְבֵּה נִחוּשִׁים אֲנִי מְנַחֶשֶׁת

כָּל הַיָּמִים

עָלֶיךָ.

זוֹכֶרֶת: עֵשֶׂב לַח וּמְרִירוּת רוּחוֹת הַלַּיְלָה,

יוֹדַעַת: זֶה הָיָה הַכֹּחַ הֶחָזָק שֶׁבְּכֻלָּם.

צַמָּתִי הָיְתָה חַמָּה וַעֲבֻתָּה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה

וּמַבָּטִי הִסְגִּיל מֵאַהֲבָה, שֶׁהֵבִינָה פִּתְאֹם עוֹלָם.

וְעַכְשָׁו אֲנִי רַק מְנַחֶשֶׁת.

כָּבְדָה עָלַי שְׁתִיקָתְךָ עַד מְאֹד.

אֲנִי מַשְׁקִיפָה אֵלֶיךָ הַשְׁקָפָה נוֹאֶשֶׁת,

רוֹצָה לְהַגִּיד מִלִּים רַבּוֹת.

לְמָשָׁל: הַשְּׁתִיקָה. גַּם אוֹתָהּ רָצִיתִי לְדַבֵּר.

אַךְ אֲנִי בַּחַלּוֹן, בְּלִי לָנוּעַ.

רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הָרְאִי שֶׁאֲנִי מַצִּיבָה

עֶרֶב עֶרֶב עַל אֶרֶץ הָרוּחַ.

לְזַמֵּר לְךָ שִׁיר רָצִיתִי,

לְנַבֵּא נְבוּאָה, לְבָאֵר מַחֲשָׁבָה רָצִיתִי,

אַךְ אַתָּה הַשְּׁתִיקָה בְּעַצְמָהּ. אֵינְךָ קָם.

פָּנֶיךָ מוּגָפוֹת מֵרוּחַ, מֵאִשָּׁה. כֻּלְּךָ רַק יָם.