(נכתבו עברית קודם למותו של שמעון פרוג)

וַתַּעַל מִרְכֶּבֶת הַתִּשְׁבִּי בּסְעָרָה

לְרוּם הָרָקִיעַ –

וַתָּשָׁב מִמַּעַל וְאַרְצָה אֵלֵינוּ

אֶת בְּיַאלִיק הֵבִיאָה.

בְּסוּפָה וָרַעַם

הַ“צַּעַר וָזַעַם”

יָסֹלּוּ, יְפַנּוּ דְרָכֶיהָ,

וּ“מְגִלַּת הָאֵשׁ”

בְּתַלְתַּלֵי לַהַט

תִּשְׁתַּזֵּר, תִּסְתַּלְסֵל אַחֲרֶיהָ…

28.3.1916

עַל עֶרֶשֹ דְּוָי

יוֹם שֶׁכֻּלּוׁ בְּרָכָה שָׁלַח

לִי הָאֵל הַטּוֹב הַיּוֹם:

כָּל-הַלַּיְלָה לֹא שׁכַבְתִּי,

לַחְמִי זוֹלֵג זִרְמֵי מְרֵרָה,

מֵימִי – אֶבֶן, יֵינִי – חוֹל,

מַה לִּי אוֹר וּמַה עֲלָטָה,

מַה לִּי עֵדֶן, מַה לִּי שְׁאוֹל?

הַס, הַצִּיר מִמְרוֹם יוֹרֵד –

צִיר הַנֵּצַח בָּא!…

לַחַשׁ “קָדוֹשׁ!” מְרַחֵף סְבִיבוֹ,

וְרוֹם וּתְהוֹם יְרַנְנוּ יָהּ…

וּבְגִשְׁתּוֹ אֶל הָאָרֶץ,

כֻּלּוֹ זֹהַר, כֻּלּוֹ רֹךְ

הָנֵף יָנִיף שׁוּלֵי-כְנָפָיו,

לְבִלְתִּי עַפֵּר נוֹצוֹת-מוֹךְ…

אַל-נָא, טָהוֹר, אַל-נָא, בָּהִיר,

פְּרֹשׂ כְּנָפֶיךָ, טוּס מִזֶּה !

הַנַּח אוֹתִי בְּדַלּוּתִי

וְהַנַּח לִי עוֹלָמִי זֶה:

תֵּן לִי לִנְשֹׁוֹם בִּנְשִׁמָתוֹ,

לְהִמּוֹג בּוֹ, לִטְבֹּעַ בּו:

לִבְכּוֹת עָלָיו, לָקֹב אוֹתוֹ

וְשִׁירַת-דוֹדִים לָשִׁיר לוֹ…

גִּלָּיוֹן חָלָק עַל הַשֻּׁלְחָן –

וַיִפֹּל עָלָיו חֶרֶט-אוֹר

וְכוֹתֵב, וְכוֹתֵב… וְאֵינֶנּוּ!

וְשׁוּב מִסָּבִיב צֵל וָקֹר.

אֵיכֶן כְּנָפַי, כַּנְפֵי-נֶשֶׁר?

אֵיכֶם פְּרָחַי, פִּרְחֵי-פְאֵר?

לֹא לִי לְנַגֵּב דִּמְעוֹת-עַמִּי,

לֹא לִי עַל-מִצְחוֹ לִשְׂרֹג זֵר.

עֵטִי חָלוּד, מִגִלָּתִי כְּפוּלָה, –

מַה כָּתוּב שָׁם, מַה לִּקְרֹא בָהּ?

גִּלָּיוֹן חָלָק… גִּלָּיוֹן חָלָק…

וְאוֹרִי כָבָה, וְיוֹמִי בָא…

(בְּלֵיל-נְדוּדִים)

כָּבְתָה הָאָח וְדָעַךְ אִשָּׁהּ.

כַּנְּשִׁימָה הָאחֲרוֹנָה

עוֹד תְּנוֹצֵץ לֶהָבָה אַחַת,

הָאַחַת-הָאַחֲרוֹנָה.

כָּל הַשֵּׁמוֹת הַחֲבִיבִים

שָׁכָחְתִּי. אֶחָד עִמִּי

חַי בִּלְבָבִי, צַח וּבָהִיר

הַשֵּׁם הטָּהוֹר: “אִמִּי”.

וּבַלֵּילוֹת, לֵילֵי-דָוָיִי,

כְּאָז, בּימֵי יַלְדוּתִי,

עוֹד אֵלֶיהָ תִּשְׁאַף נַפְשִׁי,

וּבָהּ אֲבַקֵּשׁ מְנוּסִי.

" – אִמִּי, אִמִּי – תִּבְכֶּה לִבָּתִי

וְתֶהֱמֶה כַיוֹנָה –

שִׁמְרִי, נִצְרִי שַׁלְהֶבֶת-חַיַּי

הָאַחַת-הָאֲחֲרוֹנָה!"…

צִפֹּרֶת-כְּרָמִים שׁוֹתָה טַל

                      מֵעֲלֵי-הַשּׁוֹשַׁנָּה:

וּבְרֶגֶשׁ חֵן וָחֶמֶד לָהּ

                 מְלַחֶשֶׁת הַשּׁוֹשַׁנָּה:

" – אֲחוֹתִי אַתְּ, אֲחוֹתִי אַתְּ

                 נְשָׁמָה אַחַת לָנוּ :

"עֲסִיס-בֹּשֶׂם נִתַּן לִי,

                 כְּנָפַיִם לָךְ נִתָּנוּ

" – אֲנִי מִכְּנָפֵךְ קְרִירוּת אֵשְׁתְּ

                 וְאַתְּ – הַטַּל מִכּוֹסִי.

"פְּנִינֵי-בֹקֶר טִיף, טִיף…

                שְׁתִי, שְׁתִי, אֲחוֹתִי,

                שְׁתִי, שְׁתִי, אֲחוֹתִי!"...

הַגַּנָּב / שמעון פרוג

נִמְצָא הַגַּנָּב – וְחָמָס בְּיָדוֹ

קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים,

וְהוֹלֵךְ הַקּוֹל מֵאִילָן לְאִילָן:

" קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים!!!"

וּמִי הוּא הַשׁוֹדֵד? – בֶּן שְׁמֶרִיל הַסַּנְדְּלָר

וּשְׁנוֹת יְמֵי-חַיָּיו חָמֵשׁ.

וְקוֹרְאִים מִקְצַה הַגַּן עַר קָצֵהוּ

הַשֶּׁרֶץ, הָעוֹף וְהָרָמֶשׁ

"מֻתָּר לִקְרֹעַ אוֹתוֹ כַדָּג,

לְחֶנֶק, לִסְקִילָה הוּא רָאוּי!"

וְצוֹעֵק אַחֲרֵיהֶם הָעוֹרֵב: – “קְרַע! קְרָע”

הַיּוֹנָה הוֹמִיָּה: " כָּרָאוּי!…

כָּרָאוּי… כָּרָאוּי… כָּרָאוּי!"…

וְעוֹמֵד רַק אֶחָד בַּגָּן – הָאֱגוֹז,

שׁוֹטֵחַ עֲנָפָיו אֵלֵינוּ

וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר לְכָל עוֹבֵר: – "אֱכֹל

מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ,

מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ"…

חֲלוֹם חָלַמְתִּי:

שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

בֶּאֱשׁוּן לַיִל

הוּא צָמַח וְגָדַל

וְקָם וְהָיָה

לְגִבּוֹר-חַיִל.

אֶגְרוֹפוֹ פַּטִּישׁ,

וְקוֹלוֹ רַעַם

וּבָזָק עֵינוֹ:

בִּדְמֵי הָאוֹיֵב

יְרַוֶּה גַפְנוֹ

וְיִשְׁתֶּה יֵינוֹ.

הִתְפּוֹצְצוּ הַכְּבָלִים,

וַיֵצֵא הָאַסִּיר

לְחֹפֶשׁ וְחַיִּים

וַיִּקֹם הָעֶבֶד

אֶת נִקְמַת עַבְדוּתוֹ

בְּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם…

חֲלוֹם חָלַמְתִּי:

בְּרוּם הַדַּעַת

בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם

הִתְבַּכֵּר כִּשְׁרוֹנוֹ

לִנְטֹעַ אֶת גַּנּוֹ

בְּעַרְבַת-הַחַיִּים.

וְהָיָה סִבְלוֹ

לְעֹז וָאֹמֶץ,

לְחֹסֶן מַכְאוֹבָיו.

וְהִדְלִיק מְאוֹרוֹתָיו

בְּהֵיכְלֵי קָדְשׁוֹ

וַיִּקְרָא לְאוֹיְבָיו

וַיֹּאמֶר: "נָחֹגָּה

אֶת חַג הַדַּעַת,

חַג הַחַיִּים!"…

וְהָיָה חַגּוֹ

נִקְמַת עַבְדוּתוֹ

בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם…

בַּחֲלוֹמִי שָׁאַבְתִּי

מְצוּקָתִי, עִצְּבוֹנִי –

וּבוֹ נִחַמְתִּי…

חֲלוֹם חָלַמְתִּי,

הוֹי, עַמִּי, עַמִּי,

חֲלוֹם חָלַמְתִּי!…