פה קרוע

מאת

ישראל אלירז

---

[מַלְאָךְ וְשׁוֹשַנָּה בֵּין שִׁנָּיו]

מאת

ישראל אלירז

מַלְאָךְ, וְשׁוֹשַנָּה בֵּין שִׁנָּיו, מַנִּיחַ יָד שְׁקוּפָה (בסרטו של וים וֶנדֶרס) עַל כֶּתֶף

הַנַּעֲרָה: 'בְּתוֹךְ הָעֵינַיִם הָעֲצוּמוֹת עִצְמוּ אֶת הָעֵינַיִם /

אָז גַּם הָאֲבָנִים יַתְחִילוּ לִחְיוֹת…'

'כְּשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה יֶלֶד

הוּא לֹא יָדַע שֶׁהוּא יֶלֶד

לְכָל דָּבָר הָיְתָה נְשָׁמָה

וְכָל הַנְּשָׁמוֹת הָיוּ

לִנְשָׁמָה אַחַת'.

הָיָה שָׁם שִׁיר

וְהָיוּ שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁ

הִתְרוֹמְמוּ עִם נְשִׁימָתָם אֶל

פִּטְמוֹת הַשִּׁיר הַשְּׁמֵימִי

שֶׁעִנְיָנוֹ אַהֲבָה

(‘בְּלִי שְׁהִיּוֹת יֵשׁ לֶאֱהֹב’)

מִישֶׁהוּ הִשְׁמִיעַ קוֹל רַךְ וּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם בְּטוּחוֹת

כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיר עוֹף הַבַּיְתָה

עַל שְׁבִיל הַקַּשׁ

וּלְרֶגַע, רַק לְרֶגַע, נָכוֹן הָיָה

לַחֲזֹר, בְּלִי בּוּשָׁה, וּלְהִתְעַסֵּק

בַּיֹּפִי, לְגַלֵּף בּוֹ

צוּרָה, לְהַצְבִּיעַ

          עַל כְּלִי

    וּבַכְּלִי

פְּרִי.

לֹא, אֵינֵךְ לְבַדֵּךְ, אֲנִי

לְבַד, לְיָדֵךְ

---

[יְחֵפָה בֵּין טֵרוּף לִשְׁפִיּוּת]

מאת

ישראל אלירז

יְחֵפָה בֵּין טֵרוּף

לִשְׁפִיּוּת אַתְּ

מַסְתִּירָה אֶת הַדִּבּוּר (לְכַמָּה

זְמַן?) בֵּין מְעַט שַׂעֲרוֹתַיִךְ

בְּשַׂקִּיּוֹת דַּקִּיקוֹת שֶׁל זָהָב אָדֹם

(אוֹ אוּלַי עָבַר בְּמַחֲשַׁבְתֵּךְ

            נְחִיל דְּבוֹרִים חַם?)

            עִם הָרֹאשׁ הָעֲרִירִי, הַמְבֹעָת, הַמְפֻחָם,

    אַתְּ נִכְנֶסֶת אֶל פַּרְדֵּס

פְּחָדִים מֻקָּף אֲוִיר

וּדְבָרִים שֶׁעָפִים, שֶׁנּוֹשְׁרִים, שֶׁאִבְּדוּ טַעַם

(כַּדָּבָר הָאָמוּר

        בָּאֶבַנְגֶּלְיוֹן

                שֶׁל צֶלָאן)

מֵעֵבֶר לַחוֹמָה חָצֵר

בְּאֶמְצָעָהּ (זוֹכֶרֶת?) הַבַּיִת

וְהָעֲלִיָּה עִם הָאֶבֶן הָרַכָּה מִמֶּנּוּ

כְּמוֹ מִסְּפִינָה הוּרְדוּ מַדְרֵגוֹת

אֶל תּוֹךְ הָעֵשֶׂב.

מִישֶׁהוּ קָם בַּגַּן, "נֵלֵךְ,

עוֹד מְעַט נָשׁוּב", אָמַר

                (לְמִי?)

מִישֶׁהוּ הִבִּיט בִּי

זוֹ הָיִית אַתְּ?

---

[מַה מֵּעַל מָה?]

מאת

ישראל אלירז

מַה מֵּעַל

       מָה?

מְדַבְּרִים עַל נְגִיעָה

מְדַבְּרִים לֹא דַי.

לֹא דַי בִּנְגִיעָה

אוֹ בִּנְשִׁיכַת פֶּה בְּתוֹכוֹ

לָשׁוֹן קְלוּעָה.

פֶּה בָּנוּי עַל חוֹל

מֻפְנֶה אֶל שֶׁמֶשׁ

הֶחָזֶה הָעִקֵּשׁ

שֶׁאֵינוֹ נֵאוֹת לִפְרֹחַ.

לֹא דַי בְּ’שַׁנִּי דָבָר

קָטָן בְּתוֹךְ עַצְמֵךְ'

כְּדֵי לְהַחֲלִים.

דִּבַּרְנוּ דַי, לֹא דַי, עַל

עֶצֶב נוֹרָא וַחֲסַר בִּינָה

אִם הָיָה דָבָר

כְּבָר עָבַר

וְיִהְיֶה

---

[הַחֶדֶר הָאִטִּי מְהַבְהֵב]

מאת

ישראל אלירז

הַחֶדֶר הָאִטִּי מְהַבְהֵב

וּמַשְׁחִיר כְּמוֹ יָרֹק עַז

בְּסַעֲרַת גְּשָׁמִים

וּבִקְצֵה הַחֶדֶר הָאֶמְצַע

בּוֹ אַתְּ עוֹמֶדֶת עַל

דַּעְתֵּךְ לָצֵאת מִמֶּנּוּ

כְּמוֹ חָרָק מִפְּרִי.

אֲנִי לְיַד אָזְנֵךְ לוֹחֵשׁ

כְּמֶטָּפִיזִיקָן: יֵשׁ לְבַקֵּשׁ

אַהֲבָה (גַם) כְּשֶׁאֵינֶנּוּ

רְאוּיִים לָהּ.

רַק חַבֵּק

        חֲזֹר וְחַבֵּק

                בְּלִי לִ’תְאַפֵּק

וְהַבְּכִי נִכְנָס בְּשָׁעָה

שֶׁרוֹצֶה וְיוֹצֵא

---

[אַתְּ לְאַט בְּתוֹךְ מְעַט הָאוֹר]

מאת

ישראל אלירז

אַתְּ לְאַט בְּתוֹךְ

מְעַט הָאוֹר

הַהוֹלֵם אוֹתָךְ כְּמוֹ

‘הַחֹם הַנּוֹתָר עַל כַּנְפֵי צִפּוֹר’.

מָה עוֹד

בָּעוֹלָם?

הַדְּבָרִים הָרְגִילִים שֶׁשָּׁכַחַתְּ:

לִמְצֹא חֵן,

        לִמְצֹא כֵּן,

                לְקַנֵּחַ בְּלָמָּה לֹא

                וְהַבִּטּוּי הָהֵרוֹאִי

יוֹרְדִים לַיָּם (שֶׁמֵּעֵבֶר

לָהָר הַיַּלְדוּתִי) שֶׁנָּתַן מִשְׁקָל,

שֶׁהוֹבִיל, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, אֶל קִרְבָה פְּשׁוּטָה.

סָבִיב (כְּמוֹ תַחְבּוּלָה אוֹ

מֻסְכָּמָה) הוֹמִים

וּמִשְׂתָּרְגִים הֲמוֹן קְצָווֹת יְרַקְרַקִּים

שֶׁל דְּבַר־מָה דֵי מִפְלַצְתִּי

---

[אֲנִי מְהַסֵּס בֵּין שְׁתֵּי תְנוּעוֹת]

מאת

ישראל אלירז

אֲנִי מְהַסֵּס בֵּין שְׁתֵּי

תְנוּעוֹת (שֶׁכִּמְעַט

נִשְׁכְּחוּ) וְעוֹשֶׂה

כֵּן שֶׁכִּמְעַט

לֹא הֻרְגַּשׁ.

אֵין דָּבָר מִלְּבַד

מַה שֶּׁיֵּשׁ, אֲבָל

הַיֵּשׁ לֹא

עוֹד בִּמְקוֹמוֹ.

גַּם עָלֵינוּ יֹאמְרוּ,

(אִם יֹאמְרוּ, מִי?)

מִפֶּה לְפֶה:

'הֵם הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ

עֲשׂוּיִים לִבְכּוֹת בְּפָסְעָם

יְחֵפִים אֶל־תּוֹךְ הַמְּצִיאוּת'.

הָיִינוּ דֵּי זְמַן מִחוּץ לָעוֹלָם

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לָזֶה

קֶשֶׁר עִם יִסּוּרִים

---

[הוֹלֵךְ וְקָטֵן כְּאִישׁ נִסְחָף]

מאת

ישראל אלירז

הוֹלֵךְ וְקָטֵן כְּאִישׁ נִסְחָף

בַּהֲצָפָה אֲנִי מְנַסֶּה

לְהָבִין אֶת הֲלוֹךְ

וָשׁוֹב תְּנוּעַת הַיָּד

עַל פֵּרוּרֵי הַחֹמֶר

לְהָבִין פְּרִידָה, מַה

הִשְׁתַּנָּה וּמַה

        נִּפְחַת וּמָה

                אָבַד לָנוּ.

אִם זוֹהִי שְׁרִיקַת הַסַּכִּין

בַּבָּשָׂר, בַּחשֶׁךְ, רַק שְׁנֵינוּ

שׁוֹמְעִים אֶת הַצְּעָקָה,

שֶׁבְּהִתְרַחֲקָהּ, מַצְמִיחָה שִׁנַּיִם

בֵּין הַשִּׁנַּיִם.

מַה יִּהְיֶה

אַחַרְכָּךְ?

הַשָּׂפָה אֵינָהּ יוֹדַעַת.

אֵיךְ הַסִּפּוּר

מִסְתַּיֵּם?

'כָּל זֶה, וַדַּאי, יִהְיֶה

קַיִץ בְּקָרוֹב'

(לֵךְ קַיִץ

        בּוֹא סְתָו)

אנשים עושים מוסיקה

מאת

ישראל אלירז

---

מה המרחק מכאן לאי ההוא

מאת

ישראל אלירז

לל.

הוּא הֵרִים יָד בָּאוֹר הֶחָזָק שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם וְאִישׁ לֹא רָאָה זֹאת מִלְּבַדִּי. הוּא

יָרַד בָּרְחוֹב הַמּוֹבִיל אֶל הָרָצִיף בְּצַעַד שָׁקֵט כְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ,

הִתְיַשֵּׁב בַּצֵּל, לְיַד שֻׁלְחָן, שָׁתָה יַיִן

מָה הַמֶּרְחָק מִכָּאן לָאִי הַהוּא

הוּא שָׁאַל וַאֲנִי הֵשַׁבְתִּי לוֹ. הוּא צָחַק. אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁצָּחַק

הוֹשַׁטְתִּי יָד אֶל עֵבֶר הַמֵּזַח הַיָּרֹק, אֶל עֵבֶר הַקֶּצֶף שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמַּעְבֹּרֶת הַהוֹלֶכֶת אֶל הָאִי

הוּא נָגַע בִּי בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו. לֹא, הוּא לֹא. רַק הֲרָמַת יָד

הָאוֹר יָרַד. קוֹלוֹת אוֹ מוּסִיקָה עָלוּ מִשָּׁם, מִן הָאִי

עַכְשָׁו אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְדַמּוֹת אוֹתוֹ. לְצַיֵּר אֶת פִּיו כָּרוּךְ בִּכְאֵב נוֹרָא

צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִן הַהַתְחָלָה. מֵהֵיכָן

מִן הַמּוּסִיקָה

לֹא, מִן הַיְשִׁיבָה בַּכִּסֵּא הַזֶּה, לְיַד הַשֻּׁלְחָן, לְיַד הַיַּיִן, עַל הָרָצִיף

לֹא, מִן הַתְּנוּעָה הַהִיא שֶׁל פְּתִיחַת הַבַּקְבּוּק, עֲצִימַת הָעֵינַיִם

אַחַרְכָּךְ הַלַּיְלָה יָרַד. אַחַרְכָּךְ בָּאָה הַמּוּסִיקָה

הַאִם הָיְתָה מוּסִיקָה? אֵיךְ זֶה הִתְחִיל

הוּא הִגִּיעַ עִם מִזְוָדָה. יָרַד בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַמַּיִם. הִטָּה אֶת רֹאשׁוֹ הָאָפֵל אֶל הַכִּוּוּן הַהוּא

מָה הַמֶּרְחָק מִכָּאן לָאִי הַהוּא

הוּא שָׁאַל וַאֲנִי הֵשַׁבְתִּי לוֹ

טִפּוֹת אוֹר רָצוּ עַל כּוֹסוֹת הַיַּיִן שֶׁלָּנּוּ. אֲנִי זוֹכֶרֶת, מַשֶּׁהוּ דַק רָעַד בָּאֲוִיר בֵּינֵינוּ.

הוּא שָׁאַל וַאֲנִי הֵרַמְתִּי יָד וְהַתְּנוּעָה הַזֹּאת נִמְשְׁכָה וְנִמְשְׁכָה. הוּא עָצַם עֵינַיִם וְצָחַק

הָיָה עֶרֶב וְזֶה הָיָה עֶרֶב נֶהְדָּר. הָאִי הָיָה מוּאָר וְצִבְעוֹנִי, נָפוּחַ כְּמוֹ דָג

עֲנָק מֻזְהָב לִכְבוֹד הֶחָג

הוּא קָם. הָלַכְתִי אַחֲרָיו. הָיִיתִי צְעִירָה מְאֹד

עַל הָאִי, בַּמֶּרְחָק, מִישֶׁהוּ נִגֵּן וְהִפְסִיק וְשׁוּב נִגֵּן

הוּא שָׁאַל אוֹתִי, מָה הַמֶּרְחָק מִכָּאן? הִבַּטְתִּי בּוֹ. הוּא הִבִּיט בִּי

הוּא נָגַע בִּי. בִּלְחָיַי. לְמָה חִכִּיתִי

אִישׁ לֹא יִזְכֹּר דָּבָר, מִלְּבַדִּי

מִישֶׁהוּ נִגֵּן עַל פְּסַנְתֵּר. עֲרָפֶל עָלָה וּמָנַע מִן הָאוֹר לַעֲלוֹת מִן הַמַּיִם

קְרוֹבָה מְאֹד, קָשֶׁה הָיָה לִי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. קָשֶׁה הָיָה לִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַמּוּסִיקָה. הַמַּיִם הִכּוּ

בְּשֶׁקֶט אֶת הָרָצִיף, לִטְּפוּ אֶת הַגֶּשֶׁר בְּרַכּוּת שֶׁלֹּא תְּשֹׁעָר. פִּתְאוֹם הָיָה שָׁקֵט מְאֹד

הוּא הִטָּה אֶת רֹאשׁוֹ הָאָפֵל אֶל הַכִּוּוּן הַהוּא. הָיָה רֶטֶט בָּאֲוִיר

עַכְשָׁו, לְאַחַר שָׁנִים, עוֹצֶמֶת עֵינַיִם, אֵינֶנִּי יְכוֹלָה עוֹד לְדַמּוֹת אוֹתוֹ

לְצַיֵּר אֶת פִּיו כָּרוּךְ בִּכְאֵב נוֹרָא

אֵיזֶה אֵיזֶה שֶׁקֶט. עַרְבַּיִם. לְהִזָּכֵר בַּמּוּסִיקָה כָּרוּךְ בְּעֶצֶב גָּדוֹל

כָּל זֶה נִרְאֶה עַכְשָׁו כְּמוֹ חֲלוֹם. מֵעֵבֶר לַחֲלוֹם

חִכּוּ שָׁבוּעַ כְּפִי שֶׁהַחֹק מְחַיֵּב. מִישֶׁהוּ מִן הַמִּשְׁטָרָה, כְּמוֹ כֶּלֶב רָעֵב, הִתְנַפֵּל

עַל הַמִּזְוָדָה, הָפַךְ אוֹתָהּ, רִטֵּשׁ, קִלֵּל

אִישׁ לֹא בָּא לִשְׁאֹל עָלָיו, מִלְּבַדִּי

אֵיךְ זֶה הִתְחִיל

---

עלי להתחיל שוב מן האהבה

מאת

ישראל אלירז

בְּתוֹךְ הָאִישׁ הַיֵּשׁ

בְּתוֹךְ הַיֵּשׁ ‘גַּם עָלֶיךָ לְחַפֵּשׂ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ’

בְּתוֹךְ הָאַהֲבָה עַד כַּמָּה מִזֶּה שֶׁאֶפְשָׁר

בְּתוֹךְ גּוּפְךָ צוֹאָה בִּיזַנְטִית

בְּתוֹךְ הַלְּחִי חֲלוֹם לִקְרַאת חֲלוֹם עִם פְּרָטִים וַעֲצָמִים

בְּתוֹךְ חֲלִיל הַגָּרוֹן תְּנוּעַת הֶעָרוּץ עָלֶיהָ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מָה

בְּתוֹךְ הַמַּחְשָׁבָה כָּל תַּפְנִיּוֹתֶיהָ אֶל־עֵבֶר אֵיזֶה טַבּוּר

בְּתוֹךְ אֶמְצַע הַסַּכִּין הָעַיִן פְּתוּחָה אֶל הַקּוֹרֵא הַיָּדִיד

בְּתוֹךְ הַקַּיִץ חֲבִילָה קְשׁוּרָה עִם מֶה הָיִית עוֹשָׂה בִּמְקוֹמִי

בְּתוֹךְ כִּיס מְלֵא מַפְתְּחוֹת אֶצְבָּעוֹת שֶׁמִּישֶׁהִי שָׁכְחָה

בְּתוֹךְ הָעַיִן מִתְרוֹצֵץ הָעִפָּרוֹן כְּמוֹ עֶפְרוֹנִי חָרוּץ לְכָל עֵבֶר

בְּתוֹךְ שַׂעֲרוֹתַי מְשֻׁגָּע מָתוֹק שָׁר ‘טוֹב לִחְיוֹת לְיַד הַמַּיִם’

בְּתוֹךְ אֲפֵלַת הַמֵּצַח אִשָּׁה עֲרֻמָּה יוֹשֶׁבֶת עַל הָאַרְצִי וְיַחַד עִם כָּךְ אָפְקִית

בְּתוֹךְ פְּרָטִים אֵין־סְפוֹר בַּמִּטָּה הַמְּלֵאָה שָׁרָשִׁים אֲדֻמִּים

בְּתוֹךְ הָרָעָב כָּל הַזְּמַן רָעָב לְעֵבֶר הַמֶּרְחַקִּים

בְּתוֹךְ אִמִּי אֲנִי מְסָרֵב לָתֵת אֵמוּן בַּצִּמְחִי

בְּתוֹךְ נָחִיר רוֹעֵד קִפּוּל שֶׁל בְּכִי

בְּתוֹךְ חֲצוֹת קָם הָאִישׁ וְהוֹלֵךְ מִפֹּה לְפֹה בְּרֹאשִׁי מִתַּחַת כּוֹבַע פִּשְׁתָּנִי

בְּתוֹךְ הַכַּוָּנָה מִסְתַּתֵּר לֹא לָזֶה הִתְכַּוַּנְתִּי

בְּתוֹךְ הַפֶּה דֶּמוֹנִים נְמַסִּים מַהֵר כְּאִלּוּ יֵשׁ לִי עִנְיָן דָּחוּף לְהַשְׁתִּיק

בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁאִישׁ מִלְּבַדֵּנוּ לֹא יָשַׁב בּוֹ כָּמוֹנוּ מֵעוֹלָם

בְּתוֹךְ הַנַּעַל דֶּבֶק מַחֲזִיק בְּרַגְלַי כְּמוֹ בְּבֻבַּת תֵּאַטְרוֹן

בְּתוֹךְ הַגְּעִיָּה גָבְרוּ הַגְּעִיּוֹת שֶׁחָזְרוּ מִשָּׁנִים קָשׁוֹת

בְּתוֹךְ הָעוֹרְקִים זֶבֶל זִכְרוֹנוֹת דָּחוּס מְחַכֶּה לְהַתָּרָה בַּמִּטְבָּח

בְּתוֹךְ הַמְּעִי נוֹבֵט עֵץ דַּק שֶׁעָלַי לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ בַּאֲרִיכוּת שֶׁל אֶבֶן

בְּתוֹךְ הַפֶּה דָּבָר שֶׁהוּא כְּפִי שֶׁהוּא וְיָכוֹל לִהְיוֹת גַּם אַחֶרֶת וְיִהְיֶה

בְּתוֹךְ הֲלָךְ־נֶפֶשׁ שֶׁל שִׁיבָה הַבַּיְתָה כְּדֶרֶךְ הָאוֹר הַמּוֹבִיל וְרִידֵי צֶמַח

בְּתוֹךְ הַשְׁמָעַת טִעוּנִים דְּחוּסִים עַל טֶבַע הַבָּשָׂר וְעַל אֹרֶךְ־הָרוּחַ וְעַל

בְּתוֹךְ הַדֶּלֶת טְרִיקָה שֶׁהִצְמִיחָה לִי אָזְנַיִם שֶׁהִצְמִיחוּ עֵשֶׂב עָדִין

בְּתוֹךְ הָאֹזֶן הַפְּנִימִית ‘אֲבָל אוּלַי הִיא צָדְקָה’

בְּתוֹךְ הָאֵין־בְּשׂוֹרָה הָאִישׁ מְצַיֵּר אֶת מְטֻטֶּלֶת חַיָּיו לְיַד צְרִיף בַּשָּׂדֶה

בְּתוֹךְ אֶצְבַּע שֶׁל עֵשֶׂב, שְׁבָרִים, לְאַט גַּם אֲנִי נִמְצָא שָׁם

בְּתוֹךְ חַיַּי סִפּוּר־חַיַּי וּבַסִּפּוּר בַּיִת וְעַלְיָד הַבַּיִת חָצֵר וּבֶַחָצֵר מְחִצָּה עִם עָלִים

בְּתוֹךְ הַמֶּרְחַק הַלֹּא־קָבוּעַ בֵּין הָעַיִן לָעַפְעַף הָאוֹר לֹא מְסַיֵּעַ עוֹד בַּהַגָּשָׁה

בְּתוֹךְ גַּל שֶׁל גַּעְגּוּעִים עָלַי לְהַתְחִיל שׁוּב מִפִּתְאֹם זֶה קוֹרֶה גַם לִי

בְּתוֹךְ הָאַהֲבָה קָרָה מַה שֶּׁאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ לִקְרוֹת

---

זה לא קצה העולם

מאת

ישראל אלירז

שִׁים לֵב לַדֶּרֶךְ. אַתָּה עוֹד תַּחֲזֹר עָלֶיהָ בִּלְעָדֶיהָ. לְעוֹלָם לֹא תָּשׁוּב

בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ אֶלָּא בְּרֹאשְׁךָ

זֶה לֹא קְצֵה הָעוֹלָם. זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ קְצֵה. יוֹשְׁבִים וְהָרַגְלַיִם

הַמִּתְחַצְּפוֹת נוֹפְלוֹת הַחוּצָה

הַיָּם הָאָדֹם כָּחֹל

עַל הַמַּיִם סִירָה עַל הַסִּירָה סִירָה

עַל הַיָּם מַיִם עַל הַמַּיִם סִירָה עַל הַסִּירָה כִּסֵּא בְּצֶבַע עֲלֵי־תֵה. וְהַנּוֹסֵעַ?

תַּנִּיחַ לַהִסְטוֹרְיָה – טַגֵּן דָּג

‘עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בַּחוּרִים רוֹחֲצִים עִם הַחוֹף’

‘חֲצָאֵי גְבָרִים וַחֲצָאֵי נָשִׁים שָׁרִים וּמְשַׂחֲקִים יַחְדָּו’

בְּכָל רֶגַע מִתְרַחֵשׁ רֶגַע. רֶגַע שֶׁמַּתְחִיל בְּרֶגַע שֶׁאֲנִי מַבִּיט בּוֹ

יָרֹק נִכְנָס לְתוֹךְ שְׂדֵה הַמַּיִם, יָרֹק בַּיָּרֹק. שׁוּרָה שֶׁל יְרֻקִּים. קָשֶׁה לְהַאֲמִין

עַד כַּמָּה הֵם נְטוּיִים מֵהִתְרַגְּשׁוּת כְּמוֹ צִפָּרְנַיִם

גָּדֵר בֵּינִי וּבֵין הַמַּיִם אֵין

בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הָאֲבָנִים (לֹא רַק הָאֲבָנִים) נַעֲשׂוֹת מְתֻלְתָּלוֹת וּמֻפְנָמוֹת

יוֹתֵר כְּאִלּוּ מִמִּשְׁפַּחַת הַבְּצָלִיִּים שֶׁל אַחַרְהַצָּהֳרַיִם

שֵׁן־שׁוּם אַחַת מַסְרִיחָה אֶת כָּל הַשַּׁבָּת

אֶת כַּד הַדְּבַשׁ בְּצַלַּחַת מַיִם כְּדֵי שֶׁהַדְּבַשׁ דְּבַשׁ וְהַנְּמָלִים נְמָלִים

חוֹרֵי נְמָלִים חַדְרֵי נְמָלִים חַרְרֵי נְמָלִים

חָצָץ דַּק בָּאֹרֶז תּוֹלָעִים בַּחַסָּה מִן הַבְּצָלִים הַזְּהָבִים נִקְלָפִים בְּשֶׁקֶט

אֲנִי מְנַעֵר אֶת הָרֹאשׁ כְּמִי שֶׁנִּשְׁאֲרָה לוֹ אֵיזוֹ מַחֲשָׁבָה בַּתַּחְתִּית

בְּשֵׁש חֲתוּל הָאֵשׁ הַשְּׁמֵימִי טוֹבֵל בַּמַּיִם

דָּבָר לֹא זָז בָּאֲוִיר אֲבָל הַנַּעֲרָה מִתְכּוֹנֶנֶת

הָעֶרֶב אֶפְשָׁר לְזַהוֹת בִּפְרוֹטְרוֹט סְנוּנִיּוֹת בְּאֵיזֶה פוֹקְסְטְרוֹט אֲוִירִי

בְּדַרְכָּן הַבַּיְתָה

הָעַיִן כְּמוֹ קַיַּק עַד שֶׁהִיא נֶעֱלֶמֶת בְּתוֹךְ הַגָּלוּי, מֵאֲחוֹרֶיהָ

מִתְרַחֶשֶׁת הָעֲבוֹדָה הַכַּבִּירָה

מַמְשִׁיךְ לַחְפֹּר בְּאֵרוֹת בָּאֲוִיר (לִמְצֹא כֹּחַ) אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה

אִשָּׁה צְעִירָה, אַסְיָתִית, עִם מְעַט פְּרָטִים מְיֻתָּרִים, קָמָה וְלוֹקַחַת אֶת כָּל

הַמְּעַט הַזֶּה אֶל תּוֹךְ הָאַהֲבָה

הָיָה נִדְמֶה שֶׁכְּבָר לֹא עוֹשִׂים דְּבָרִים לְגַמְרֵי פְּשׁוּטִים שֶׁכָּאֵלֶּה

‘לִישֹׁן כְּשֶׁאַתָּה עָיֵף, לֶאֱכֹל כְּשֶׁאַתָּה רָעֵב’. יֵשׁ לְהִתְעַסֵּק בָּזֶה

נִתְלֶה עַל הַיָּד שֶׁלְּיָדִי עִם הַפָּנִים כְּלַפֵּי מַעְלָה אֶל קַרְקָעִית הַיּוֹם

כְּמוֹ טִפְּשִׁים לִסְפֹּר עַד שֵׁשׁ וְאַפְרִיקָה בּוֹרַחַת לָנוּ מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

נְצוֹתֵת לַמַּיִם נִמְצָא בָּהֶם אֵיזוֹ נְקֻדָּה נוֹחָה לְהַפְלָגָה

לָמָּה שְׁתֵּי עֵינַיִם אִם לֹא לְהַעֲבִיר אֶת הַיָּם מִן הָעַיִן הָאַחַת

אֶל הָעַיִן הָאַחֶרֶת

זֶה יוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת בּוֹ לָנֶצַח.

יוֹם בְּמֵיטָבוֹ. יוֹם כְּמוֹ כָּל־יוֹם

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, אֵיפֹה אֲנִי נִמְצָא אִם זֶה לֹא קְצֵה הָעוֹלָם

---

אנשים עושי מוסיקה

מאת

ישראל אלירז

1

לִנְסֹעַ אֶל אֲַנָשִׁים עוֹשֵׂי מוּסִיקָה

בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם עוֹבְרִים עַל־פְּנֵי בָּתִּים מְלֵאֵי כּוֹכָבִים

עוֹמְדִים וּמְשׂוֹחֲחִים עִם סוּסִים נוֹגְעִים בְּכִתְפֵיהֶם

מִתְיָעֲצִים בְּאֵיזֶה עִנְיָן אוּלַי מִתְאַהֲבִים

אִישׁ מֻקָּף אָבָק דַּק יוֹשֵׁב עַל גְּזוּזְטְרָה

דְּרוֹמִית וּמִתְמַסֵּר בַּשֶּׁמֶשׁ לַכְּלִי שֶׁבְּיָדוֹ

הַרְחֵק לְמַטָּה בָּעִקּוּל בֵּין חִבּוּרֵי הַחֲלָקוֹת לְיַד שׁוּרַת

הַבְּרוֹשִׁים כְּמוֹ מִן הַצַּד צְרִיף מִתְנַצְנֵץ

מִישֶׁהוּ שָׁם מְבַקֵּע עֵצִים אוֹ מַשֶּׁהוּ

וּכְשֶׁדָּבָר לֹא זָז בַּמַּטָּעִים זֶה הָרוּחַ

2

אַל תִּדְאַג לַמּוּסִיקָה הִיא תַּגִּיעַ הִיא יֶשְׁנָהּ אַתָּה כְּבָר בָּהּ

מַה מִּתְרַחֵשׁ עַד שֶׁהַמּוּסִיקָה בָּאָה?

עַד שֶׁהַמּוּסִיקָה בָּאָה מִתְרַחֶשֶׁת מוּסִיקָה

וּכְשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת?

תָּמִיד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁמִּתְרַחֵשׁ שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה רַעַשׁ

הַמּוּסִיקָה מְכַסָּה אֶת עַצְמָהּ בְּמוּסִיקָה

כָּל מַה שֶּׁנָּע אוֹהֵב לָשִׁיר

וַדַּאי שֶׁ’אֵל יָכֹל' גַּם צִפּוֹר מַנִּיחָה

קְלָרְנִיט נִיט נִיט בָּאֲוִיר

3

וַעֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם אִישׁ וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ לְצַיֵּר לְעַצְמִי שֶׁיֵּשׁ.

אַחַר־כָּךְ בָּאוּ וְהָיוּ. זֶה חֵלֶק מִן הָעִנְיָן

גַּם אֲנִי בָּאתִי וַאֲנִי כָּאן וְרוֹצֶה לִהְיוֹת אִתְּכֶם בְּכָל הָעֲבוֹדָה

הַזֹּאת כָּל הַזְּמַן וְכָל כַּמָּה זְמַן שֶׁזֶּה יִמָּשֵׁךְ

לִחְיוֹת בְּתוֹךְ הַהַפְתָּעָה לֹא לִהְיוֹת מֻפְתָּע

לִלְמֹד אֶת תְּנוּעַת הַמַּשְׁאֵבָה שֶׁהִיא תְּנוּעַת הַלְלוּיָה.

לֹא בָּא־וְהוֹלֵךְ בָּא־וְהוֹלֵךְ אֶלָּא חוּץ־וּפְנִים

תָּמִיד כְּלַפֵּי הָעוֹלָם

בַּלַּיְלָה בְּרֹךְ כְּמוֹ הַנֶּאֱהָבִים הַיַּרְדֵּן וְהָאָרֶץ מְקָרְבִים קִמּוּר אֶל קִעוּר

בָּאַהֲבָה הָאֲדָמָה מוֹצִיאָה קוֹל מִגּוּפָהּ

הַקּוֹל מָלֵא קוֹלוֹת וְאֵין לָנוּ

דֵּי אָזְנַיִם רֵיקוֹת לִשְׁמֹעַ

הַנְּמִיּוֹת נְשִׁימָה רַכָּה שׁוֹמְעוֹת עִם עֵשֶׂב בָּעֵינַיִם

וְאִם לְהִתְעוֹרֵר, עַכְשָׁו

4

בֶּחָצֵר, אֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִים לָצֵאת מִן הָעִסּוּק שֶׁנִּכְנְסוּ בּוֹ עוֹשִׂים תְּנוּעוֹת

כְּאִלּוּ הֵם שָׁבִים לְהִכָּנֵס אֶל אֵיזֶה עִנְיָן לֹא מֻרְגָּשׁ

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה שִׂמְחָה

מַה מְּכַסָּה הַשִּׂמְחָה?

אֶת עַצְמָהּ הִיא מְכַסָּהּ וּמְגַלָּה

כפר בלום 1990, 1991

---

איים צפים של חומר

מאת

ישראל אלירז

לְהַתְחִיל עִם עֵץ

מִי שֶׁעוֹבֵר רוֹאֶה אִיִּים צָפִים שֶׁל חֹמֶר

הוּא פֹּה אֲבָל עֲדַיִן עָלָיו לְהִתְגַּלּוֹת. זֶה טִבְעוֹ. זֶה לְגַמְרֵי פָּשׁוּט

אֲנִי עוֹמֵד מוּלוֹ. הוּא עוֹמֵד מוּלִי. מִי

יַעֲשֶׂה (עוֹשֶׂה) אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן

מַהוּ צַעַד רִאשׁוֹן

לָעֵץ צוּרָה (שֶׁל עֵץ) וַאֲנִי יָכוֹל לָגַעַת וּלְהָזִיז עֲנָפִים אוֹהֲבִים אֶת זֶה

הָעֵץ מַרְשֶׁה לָאוֹר לַעֲבֹר וְאַחַר־כָּך לֹא. אַף פַּעַם זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ

גָמוּר. דְּבָרִים מְשַׁנִּים דְּבָרִים וּמִשְׁתַּנִּים

הַיּוֹם מַתְחִיל לַעֲלוֹת וְזֶה נוֹתֵן דְּחִיפָה

כָּל יוֹם בָּא וּמֵבִיא אִתּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר דְּבָרִים

שֶׁקּוֹרִים וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ. אֲנִי יוֹדֵעַ, הֵם בַּדֶּרֶךְ

*

אֵין הָעֵץ צָרִיךְ לְהַתְחִיל לִטְרֹף כְּדֵי לוֹמַר אֲנִי כָּאן

עַכְשָׁו שֶׁהוּא כָּאן יֵשׁ כָּאן

וְעָלֵינוּ לְהַגִּיד כֵּן

וְלָתֵת לוֹ דֵי זְמַן כְּדֵי לִהְיוֹת אִתָּנוּ

וּלְהַתְחִיל מִן הַכָּאן הַדָּרוּךְ הַזֶּה בָּאֲדָמָה.

שֶׁלֹּא כְּמוֹ חָתוּל הוּא לֹא עָסוּק כָּל־הַזְּמַן בְּלִקּוּק

עַצְמִי אוֹ בְּהַמְצָאַת שָׂפוֹת חֲדָשׁוֹת אֶלָּא

עוֹמֵד בְּתוֹךְ גּוּף שֶׁל חֻקִּים,

נְהָלִים שֶׁאָבְדוּ לָנוּ.

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה דָבָר לוֹמַר אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ וּפוֹרֵץ בִּבְכִי

*

עָלִים (כְּמוֹ טִפּוֹת) מְחַקִּים זֶה אֶת זֶה עַל זֶה מַכְפִּילִים אֶת הַנְּחשֶׁת

מְשַׁלְּשִׁים אֶת הַשְּׁקִיפוּת נָעִים בְּכִוּוּנִים שׁוֹנִים

בְּתוֹךְ הַיּוּנִי הַדַּק שֶׁעוֹטֵף

עַל כָּל עָלֶה מֻנָּח עָלֶה שֶׁאוֹתוֹ אֲנִי רוֹאֶה. אֲנִי עוֹצֵם

אֶת עֵינַי לְוַדֵּא שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיךְ לִרְאוֹת אוֹתוֹ

מַנִּיחַ לוֹ מִלָּה אַחַת עַל כָּל עָלֶה וּמְחַכֶּה (עַל

מַחְצְלוֹת צֵל) לִרְאוֹת אֵיךְ הוּא יִתְגָּרֵד בָּהּ

*

בְּתוֹךְ הַיֹּפִי הֵחֵל לְהִתְחוֹלֵל יֹפִי בְּלִי הַתְחָלָה

בְּלִי סוֹף. דָּבָר כִּמְעַט זָז. נִזְכָּרִים

בְּנָמֵר מַמְתִּין. צִפֳּרִים,

לָקוֹחוֹת מוֹעִילִים, פּוֹלוֹת כִּנִּים מְתוּקוֹת שֶׁטִּהֲרוּהוּ מִמַּזִּיקֵי הַלַּיְלָה

הַכִּנָּה הָעִוֶּרֶת, הַיּוֹשֶׁבֶת בֵּין נוֹצוֹת הַצִּפּוֹר שֶׁכִּנּוּיָהּ צִ,

יוֹדַעַת עַל הָעֵץ יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁאֲנִי

*

פַּעַם, כְּשֶׁהָיוּ כָּאן תְּשׁוּבוֹת, אֲנָשִׁים עָלוּ אֶל נַבִּי יוּשַׁע לִשְׁאֹל

מִסְתּוֹרִין הוּא אֵיךְ לְהַגִּיעַ עַד הַשְּׁאֵלָה

מִן הָעֵץ לָמַדְתִּי שֶׁהַשְּׁאֵלָה אֵינֶנָּה

לְאָן כָּל זֶה מוֹבִיל

הֲלוֹך וָשׁוֹב זֶה גַם קָדִימָה

לִבְקֹעַ מִן הַזֶּרַע וְלַעֲשׂוֹת זֶרַע

בָּזֶה עָסוּק הָעוֹלָם

וְהָעֵץ תָּמִיד בָּאֶמְצַע

הוּא הָאֶמְצַע

*

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּשׁ. אֲנִי

לֹא צָרִיךְ לַפֵּרוּשׁ

וְאִם הָעֵץ שֻׁלְחָן הַשִּׁיר הַזֶּה מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל עָלָיו

---

האם יש תנועה שלא שמענו עליה

מאת

ישראל אלירז

הַאִם יֵשׁ תְּנוּעָה שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ עָלֶיהָ

הַאִם יֵשׁ הֲלִיכָה שֶׁאִישׁ לֹא עָשָׂה מֵעוֹלָם

וּכְשֶׁנִּהְיֶה בָּהּ לְאָן תּוֹבִיל

אוּלַי אֶהְיֶה בַּדֶּרֶךְ וְאֶפְגּשׁ בָּהּ

אוּלַי פָּגַשְׁתִּי בָּהּ וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי בַּדֶּרֶךְ

(‘וְעָלֶיהָ רָצָה הַכּוֹכָב לָרֶדֶת’)

אוּלַי אֲנִי כְּבָר בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה

וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁמֻּתָּר לִי

הַאִם עָשִׂיתִי דֶרֶךְ מִשּׁוּם שֶׁהָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ

אוֹ מִשּׁוּם שֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת הָעוֹלָם וְכָל

מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ שֶׁהוֹבִיל אוֹתִי לְאָן הוֹבִיל?

וְתָמִיד יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ שֶׁלָּקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן צָרִיךְ

צוּרָה אוֹ זִכָּרוֹן אָדֹם שֶׁהוּא אִשָּׁה

שָׂמָה גַרְעִין בְּכוֹס בַּחַלּוֹן וְיוֹצֵא בּוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן

---

השמחה ההיא, המקום ההוא

מאת

ישראל אלירז

כָּלְכָּךְ הָאוֹר חָזָק עַד

שֶׁ(בֶּאֱמֶת) רוֹאִים

אֶת עֻקְצֵי

הַתְּאֵנִים וְאֶת שָׁרְשֵׁי

הַשּׁוּם וְאֶת פִּטְמוֹת

הָרִמּוֹנִים בֶּחָצֵר

רֶפֶת בָּקָר וְאִשָּׁה

עוֹמֶדֶת בַּשֶּׁמֶשׁ

וְכוֹבֶשֶׁת יָרָק וְאִישׁ

שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר

פּוֹתֵחַ לְנֶגְדֵּנוּ דָג

וּמַנִּיחַ עַל הָאֵשׁ

הַמְּחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע

וְאָנוּ תְפוּסִים בָּעִנְיָן

הָאֶחָד הַזֶּה וְלֹא

בְּעִנְיָן אַחֵר

הַבָּשָׂר מֻגָּשׁ בִּכְלִי עֵץ

בִּכְלִי אֲדָמָה הַיַּיִן מְבֻשָּׂם

דְּבַשׁ הַצְּרָעוֹת (הַ

טָּהוֹר) נָמֵס בַּפֶּה

מִכָּאן וּמִכָּאן כְּמוֹ

סוּסִים לְיַד תֶּבֶן

מְחַכִּים לָנוּ יוּנִי

יוּלִי כָּל הַלַּיְלָה

אָנוּ שׁוֹבְרִים אֶת

חֹטֶם הַמִּטָּה וְאֶת

קְלִפּוֹת הַזְּמַן

בְּתוֹךְ בַּיִת קָטָן

(‘שֵׁש עַל שְׁמוֹנֶה’)

הוֹ הַשִּׂמְחָה הַהִיא

הַמָּקוֹם הַהוּא

זֶה הָיָה בְּיוֹם

רְבִיעִי, לִפְנֵי שָׁנִים