“אֵינֶנִּי מְדַבֵּר עַל יֵאוּשׁ, נַהֲפֹךְ הוּא, אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁאִם הַיֵּאוּשׁ לֹא הֵצִיף אוֹתִי, פֵּרוּשׁ הַדָּבָר שֶׁרָאִיתִי אֶת הַדְּבָרִים בְּמֻשְּׂגֵי הַשִּׁירָה”

ג׳ורג׳ אוֹפֶּן

“וְעִמִּי לְתָמִיד כָּל מַה שֶּׁעֵינַי לֹֹא יִרְאוּ עוֹד”

ח. ל. בורחס

1

אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר מַשֶּהוּ עַל

חַיַּי מִבְּלִי שֶׁחַיַּי

יַהַפְכוּ מִשּׁוּם כָּךְ רְאוּיִים לַחֲקִירָה.

אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר דָּבָר

עַל מַה שֶּׁקָּרָה

מִבְּלִי לְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת בָּזֶה

אֶת הַהוֹכָחָה שֶׁהַדָּבָר

אָמְנָם הָיָָה.

אִם יִשְׁאֲלוּ מַה קּוֹרֶה, אָשִׁיב

בְּקָרוֹב יִקְרֶה מַה שֶּׁקָּרָה

וְהוּא לא יֶחְדַּל לִקְרוֹת כְּדֵי לִהְיוֹת

2

לְאַט נוֹדַע לַיֶּלֶד עַל יַלְדוּתוֹ,

הוּא כְּבָר לֹא הָיָה שָׁם.

אִם עֶפְרוֹנִי עָבַר, הוּא לֹא יָדַע

שֶׁעֶפְרוֹנִי עוֹבֵר.

צִפּוֹר הִיא צִפּוֹר. כָּל עֵץ הוּא מִין עֵץ.

הָעֵשֶׂב הִצִּיעַ אֶפְשָׁרֻיּוֹת, שֶׁחֶלְקָן,

בְּתוֹךְ סֵדֶר הַדְּבָרִים, הֻחְמַץ.

מִמִּי לָמַד הַיֶּלֶד שֶׁיֵּשׁ טַעַם לְסַפֵּר

רַק עַל הַדְּבָרִים הַנִּמְחָקִים

תּוֹךְ כְּדֵי סִפּוּרָם?

הוּא יָשַׁב וְהִבִּיט אֶל מַה

שֶּׁאִישׁ לֹא יָדַע מָה

וְרָאָה אֶת חוּטֵי הָרְאִיָּה יוֹצְאִים מִן הָעַיִן

וּדְבֵקִים אֶל הַקֵּיצִים הָהֵם

3

הַאִם הַיָּד שֶׁלְּיָדִי שֶׁלִּי?

הַאִם יֵשׁ מִי הַמְחַבֵּק אוֹתִי?

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ עוֹבֵר יוֹם. עָבְרוּ הַשָּׁנִים.

בֹּקֶר אֶחָד אַתָּה מֵסִיר

אֶת מְעִילְךָ

בְּבַקֶּשְׁךָ לְהַעֲבִירוֹ לְזוּלָתְךָ, וְאַתָּה

מְגַלֶּה שֶׁאֵין בְּיָדְךָ דָּבָר.

אֵיךְ נִהְיֶה מַה שֶּׁהָיִינוּ

לִפְנֵי הָרֶגַע בּוֹ שָׁכַחְנוּ

מִי אֲנַחְנוּ?

מָה עוֹשִׂים עִם הַיְדִיעָה הַזֹֹּאת

4

לְאַט מַתְחִילִים לְהִתְבַּהֵר פְּרָטִים מִתּוֹךְ סִיבֵי

הַשֶּׁקֶט כְּמוֹ בְּמוּסִיקָה.

מִישֶׁהוּ בָּא "וּפָשׁוּט מֵסִיר אֶת

הַמַּכְאוֹב מִן הַדְּבָרִים"

וְנוֹתֵן לְמַה שֶּׁיֵּשׁ בַּכְּלִי

לַעֲלוֹת עַל גְּדוֹתָיו.

גַּם הַכְּלִי עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

גַּם הַמִּלָּה כְּלִי.

עַכְשָׁו לִטְרֹק אֶת הַדֶּלֶת מֵאֲחוֹרֵי הַמַּפָּלִים

הַחַמִּים שֶׁל חֲלוֹמוֹתַי

5

בֵּין הַיֶּלֶד לְבֵין הַדֶּלֶת

לֹא הֻסְכַּם דָּבָר מִלְּבַד

שֶׁהַדֶּלֶת הִיא סְעָרָה שֶׁקָּפְאָה

גַּל-רֶגַע שֶׁהִזְדַּקֵּף

וְעָצַר לְעוֹלָם.

הִיא עוֹמֶדֶת עַל תִּלָּהּ לְהֶרֶף עַיִן

שֶׁלֹּא יֶחְדַּל.

כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁהֵחֵלּוּ לִהְיוֹת צוּרָה,

עָשׂוּ יָד אַחַת לְהִתְוַדֵּעַ עוֹד וְעוֹד

לִהְיוֹת אֲלֻמָּה נִתֶּנֶת לִקְשִׁירָה

6

מָתַי לָמַדְתִּי, מַה שֶּׁאָבַד לִי

אֵינֶנּוּ בְּהֶכְרֵחַ אָבוּד?

זֶה מַה שֶּׁהָָיָה הוּא הַמָּה

הַזֶּה שֶׁלֹּא יִסְתַּיֵּם

לְעוֹלָם.

הֶעֱבַרְתִּי אֶת הַיּוֹם מִבְּלִי לָדַעַת

אֵיךּ עָבַר הַיּוֹם.

אָמְרוּ, הָעוֹלָם לֹא כָּזֶה קָטָן

כְּפִי שֶׁחָשְׁבוּ פַּעַם

מִישֶׁהוּ הֵעִיד, שֶׁהִתְקִינוּ שָׁבוּעַ מִשְּׁמוֹנָה יָמִים

“וּבְכָל יוֹם דִּבְּרָה צִפּוֹר אַחֶרֶת”

7

הָאוֹר הַנִּכְנָס אֶל הַיֶּלֶד הוּא

הַפֶּרַח הָעוֹמֵד מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

וְנֶאֱבָק עִם הַחֲרָקִים עַל

הָאָדֹם הָאֵינְסוֹפִי

שֶׁלֹּא חָדֵל לָנוּעַ אֱל הַשֶּׁמֶשׁ.

“דַּמֵּה שֶׁאַתָּה עוֹד הַיֶּלֶד שֶׁל זִכְרוֹנוֹתֶיךָ”

הִשְׁתַּחֲוֵה מוּל הַמָּאגִי הַמֵכִיל יַלְקוּט

קַלְמָר דְּיוֹ נְיָר-סוֹפֵג גִּיר מַחַק

צִבְעֵי-עֵץ מַחְדֵּד חֶשְׁבּוֹנִיָּה

מְחוּגָה, כִּיס, כִּיס בְּתוֹךְ כִּיס.

הַכֹּל כִּיס

8

בֵּינְתַיִם רוֹאֶה הַיֶּלֶד אֵיךְ הַחַיִּים

זוֹרְמִים בְּתוֹךְ הַחַיִּים

מִבְּלִי לָדַעַת אֶת טַעַם הַדְּבָרִים.

הַגְּדוֹלִים חִפְּשׂוּ יוֹתֵר מַמָּּשׁוּת.

אֲנִי מְדַבֵּר עַל כָּךְ כְּמוֹ עַל

מַה שֶּׁסּוּפְרִים¹ מְכַנִּים

“הָאֵינְסוֹפִיּוּת הַסְּבוּכָה שֶׁפָּנֶיהָ אֶל הַלַּיְלָה”.

הַיֶּלֶד רוֹאֶה בִּקְצֵה הַקַּיִץ מָה,

שֶׁלְּאַחַר כָּל מַה שֶּׁבָּא אַחַרְכָּךְ,

יְנַסֵּח כָּךְ:

יֵשׁ מִישֶׁהוּ בִּקְצֵה מַה שֶּׁאֲנִי

מְדַבֵּר עָלָיו וְהוּא עוֹמֵד

לְהֵעָלֵם כִּבְדָיָה

9

הִנֵּה שְׂדוֹת הָאִי-קִיּוּם שֶׁלִּי:

דֶּלֶת, בֶּרֶךְ, יָד, כְּלִי

וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר (לְמִי?), אַתָּה שֶׁמַּקִּיף הַכֹּל

מְסָרֵב לָקַחַת בּוֹ חֵלֶק,

מָה אֲנִי אוֹמֵר?

זֶה הָרֶגַע בּוֹ נֶפַח הִַזִּכָּרוֹן

עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו וּמְאַיֵּם

עַל מַה שֶּׁהָיָה.

הַמָּקוֹם לִפְנֵי הַדֶּלֶת עָגֹל גַּם

אִם רוֹאִים אוֹתוֹ כִּמְרֻבָּע.

עוֹד מְעַט יִדְבַּשׁ הַתּוּת בַּמִּגְרָש,

תִּפָּרֵץ אֵיזוֹ מְחִצָּה

וְנִגַּע בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ עֲדַיִן צוּרָה

10

אִם נוֹֹפֵל דָּבָר אִישׁ לֹא

יוֹדֵעַ לוֹמַר לַיֶּלֶד

מָה הַדָּבָר.

כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה הַדָּבָר, מְאֻחָר יִהְיֶה

לְשַׁנּוֹת דָּבָר.

עַכְשָׁו עָלָיו לִלְמֹד תְּנוּעָה מֵרַעַד

צִנּוֹרוֹת הַצְּמָחִים, מֵעֲקֻמּוֹת הַקִּיר.

כָּל עוֹף הוּא פְּרִי, כָּל

פְּרִי יָעוּף מִפֹּה,

כָּכָה זֶה.

הוּא לוֹמֵד לִרְשֹׁם בְּרֹאשׁ כָּל דַּף

“כָּעֵת אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ”

כְּאִלּוּ יָדַע מַה מְּבַקֶּשֶׁת הַמּוּסִיקָה מִן הַצּוּרָה

11

יָצָאתִי מִן הַמָּקום אֵלָיו

לֹא אָשׁוּב לְעוֹלָם

וְלֹא זָכַרְתִּי הֵיכָן הֶחֱנֵיתִי אֶת נַפְשִׁי

וְהַאִם נוֹתַר מִמּנָּה דָּבָר

שֶׁהוּא נִצְחִי.

מִישֶׁהוּ אָמַר לַיֶּלֶד, הַבֵּט, נִיתָּן עוֹד לִרְאוֹת.

הוּא אוֹמֵר: זוֹ הַיָּד שֶׁלִּי

וְזוֹ הַיָּד הַמַּצְבִּיעָה

עַל הַיָּד שֶׁלִּי

וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ מַה הוּא אוֹמֵר

עַד שֶׁהַפֶּה תָּר אַחַר פֶּה

הָאוֹמֵר:

כָּל מַה שֶּׁקָּרָה מַעֲסִיק אוֹתִי

12

לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל עַל חַיַּי אֲנִי מֵשִׁיב,

כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי הָיָה כְּדֵי לִהְיוֹת

בְּתוֹךְ מַה שֶּׁיְּחַבֵּק אוֹתִי.

כְּשֶׁבּוּקוֹבְסְקִי אוֹמֵר, "קַח אֶת

הַמְּצִיאוּת לְמָקוֹם אַחֵר",

מַה הוּא אוֹמֵר?

אוּלַי שֶׁתַּם הַקַּיִץ וְשֶׁיִּהְיֶה מַשָּׂא

וּמַתָּן עִם הַתְּבוּנָה וְעִם

כְּלֵי הַנְּגִינָה, שֶׁהֵם

כְּלֵי קִּּבּוּל לָרוּחַ וְצִנּוֹרוֹת לַלֵּב.

אִלּוּ זָכָה הַיֶּלֶד הוּא הָיָה חֵלֶק

מִן הַטֶּבַע וְנִשְׁמַע לִסְדָרָיו

13

אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁעָבַרְתָּ מִפֹּה

לְשָׁם, דַּע שֶׁבְּמוּבָן מְסֻיָּם

לֹֹֹא זַזְתָּ כְּלָל

וְזֶה קוֹרֵעַ לְךָ אֶת הַלֵּב.

לִפְעָמִים עוֹבֵר אָדָם בָּרְחוֹב

כְּדֵי לוֹמַר מַשֶּׁהוּ וּמוֹצֵא

עַצְמוֹ מַקְשִׁיב לְמִי שֶׁכְּבָר אֵינֶנּּוּ.

יֶלֶד הָיִיתָ וְנִדְמֶה הָיָה לְךָ,

שֶׁדַּי בְּלִחְיוֹת כְּדֵי לֹֹֹא לָמוּת.

יוֹם אֶחָד יִהְיֶה עָלֶיךָ לְהַחְלִיט

אִם אַתָּה בְּתוֹךְ הָרוּחַ

אוֹ בְּמַָקוֹם אַחֵר

14

עַכְשָׁו אֲנִי סָר לְמָרוּתוֹ שֶׁל

כָּל דָּבָר הַיָּכוֹל לְהִמָּחֵק

וּמְשַׁבֵּחַ כָּל אִי-צִיּוּת בְּמֶרְחַבֵי

שְׂדֵה הָרְאִיָּה שֶׁלִּי.

בְּמִלִּים אֲַחֵרוֹת,

עָלֵינוּ לִהְיוֹת מַה שֶּׁהָיִינוּ

לִפְנֵי הָרֶגַע בּוֹ שָׁכַחְנוּ מִי אֲנַחְנוּ.

עַכְשָׁו, מַה שֶּהָיָה כְּבָר לֹא.

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְשׁוּם דָּבָר

שֶׁעוֹד נִתָּן לְשִׁנּוּי.

הַבְרֵשׁ אֶת גַּב הַמִּלִּים זֶה בָּזֶה כְּאִלּוּ הָיוּ

כְּלָבִים קְטַנִּים וּמְמֻגְנָטִים

15

לְהַרְאוֹת, אִם כָּךְ, פֵּרוּשׁוֹ גַּם לְהַסְתִּיר.

אֲנִי מַבִּיט פִּתְאֹם כְּאִלּוּ מַשֶּׁהוּ

שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הִתְגַּלָּה

עוֹמֵד לְהִתְגַּלּוֹת.

רִצְפַּת הָעַיִן מַחֲבַת קְלוּיָה.

לְאָן שֶׁלֹּא אֶפְנֶה מִתְרַחֶשֶׁת

עֲשִׂיָּה, הִתְפַּשְּׁטוּת, עֲמִימוּת.

הַיֶּלֶד יָדַע לְהִדָּבֵר עִם הָעוֹלָם

הוּא יָשַׁב בַּשָּׂדֶה וְנָתַן לָעֲשָׂבִים

לַעֲשׂוֹת סֵדֶר בַּדְּבָרִים

שֶׁלָּקַח בָּהֶם חֵלֶק

שָׁם עָמְדָה הִשְׁתּוֹקְקוּת, שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי מְסַפֵּר כָּאן

16

אֶפְשָׁר לִכְתֹּב אֲבָל אִי-אֶפְשָׁר בֶּאֱמֶת לִכְתֹּב.

כְּפִי שֶׁהַשָּׁעָה הָיְתָה יָפָה, הִיא

לֹא תִּהְיֶה עוֹד.

עַל הַסָּמוּי מִן הָעַיִן לְהִסְתַּתֵּר

בְּתוֹךְ הַשִּׁמּוּשִׁי

(אַל תְּבַלְבֵּל בֵּין שִׁמּוּשִׁי לִכְלִי).

אֵיךְ נֵדַע עַד כַּמָּה נָכוֹן שֶׁנֵּלֵךְ אָחוֹרָה

בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ?

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל עֲקֵבַי וְעוֹשֶׂה אֶת חֶשְׁבּוֹנִי

בְּתוֹךְ בְּדֹלַח עֶרֶב הַקַּיִץ

17

הַזִּכָּרוֹן וְהַלָּשׁוֹן הַמּוֹחֶקֶת אוֹתוֹ

הֵם עִנְיָן אֶחָד

שֶׁפַּעַם יִתְמַמֵּשׁ לְפָנֵינוּ בַּכְּאֵב

וּפַעַם יֵעָלֵם מֵאֲחוֹרֵי יְפִי

הִתְגַּלּוּתוֹ בְּשִׁיר.

כָּל זֶה נִרְאֶה כְּאֵשׁ עֲצוּרָה מֵאֲחוֹרֵי הָעֲרָפֶל.

אִישׁ לֹא רָאָה שֶׁהָיִיתִי פִּתְאֹֹֹֹם לְאַחֵר

מִבְּלִי שֶׁאֵדַע מָתַי.

לַדְּבוֹרָה הַחוֹצָה אֶת הַנִּרְאֶה הָיְתָה

אֶצְלוֹ הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה

18

הֱיוֹת יֶלֶד, הִיא אַחַת מִדַּרְכֵי הַמָּאגְיָה הָאַחֲרוֹנוֹת, הִיא

מִן הַדְּבָרִים הַפְּּשׁוּטִים בְּתַכְלִית וְהִיא

מִמִּשְׁפַּחַת הַפִּתּוּיִים.

עַכְשָׁו "כָּלכָּךְ שָׁקֵט עַד שֶׁשּּׁוֹמְעִים כִּמְעַט אֶת

קוֹל נְפִילָתָהּ שֶׁל כַּפִּית בְּפִינְלַנְד".²

דָּבָר אֵינוֹ עוֹד בִּמְקוֹמוֹ. הַיְשִׁיבָה

עַל בִּרְכֵּי אָבִי דּוֹחֶקֶת עָלַי לִהְיוֹת

לְאִישׁ, לְהִתְכּוֹנֵן לִפְרֵדָה

כְּאִלּוּ בְּרֶגַע זֶה אֲנִי מַתְחִיל לְהָבִין,

שֶׁרַב מִנְּשׂא הַמַּשָׂא.

כָּל זֶה קוֹרֶה בְּאֶמְצַע אֵיזֶה דִּבּוּר

19

וְאִם יִפֹּל עַכְשָׁו דָּבָר אַרְצָה

תָּבוֹא הַמּוּסִיקָה וְתָרִים

וְתִקָּח כְּאִלּוּ

הָיָה הַדָּבָר פֶּלַח שֶׁל זֹהַר, כְּלוֹמַר

דָּבָר שֶׁאֵין לָנוּ יְדִיעָה עָלָיו.

וְאַתָּה תֹּאמַר:

זֶהוּ, אִם כֵּן, זֶה.

הַאִם הָאֶצְבַּע בְּכִיסִי הִיא שֶׁלִּי?

וְאִם לֹא, אֶל מִי

אֶפְנֶה?

דַּע יֶלֶד, בְּתַחְבּוּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁגְרָה

20

הַיּוֹם לֹֹֹא זָז. פִּתְאֹֹם מַחֲשִׁיךְ. רָאִיתִי.

יֵשׁ יָמִים שֶׁהַשָּׁעוֹת עוֹבְרוֹת בְּתוֹךְ

זְמַן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ

אֶת כִּלְיוֹתַי מַכּוֹת כְּמוֹ

כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי

בַּעֲבֹר בֶּחָצֵר עֶגְלַת הַכֵּלִים.

כָּל דָּבָר מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת דָּבָר אַחֵר

וַעֲדַיִן אֵין לָדַעַת אֵיזֶה מֶרְחָק

לְאָחוֹר עַד הָאֱמֶת צְרִיכִים לַעֲבֹר

אֵלֶּה שֶׁהָאֱמֶת יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם

בְּדִבּוּר אֶחָד בִּלְבַד

21

אֵיךְ אֶפְשָׁר לָשִׁיר הַלְּלוּיָהּ

מִבְּלִי לְהִשְָּׂרֵף?

מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשְּׁאֵלָה הַזֹּאת

לֹא שַׁיָּךְ לַשְּׁאֵלָה

אֶלָּא לַמּוּסִיקָה.

הַיֶּלֶד עוֹבֵר וְחֶבֶל בְּיָדוֹ

כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹֹזֶן לַחֲבִילָה

שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעָה.

לוֹמַר אֶת הַדְּבָרִים בְּקוֹל מְאַפְשֵׁר

לִי לְאַשֵּׁר אוֹתָם:

“אוֹר חָדָשׁ נָפַל בָּעוֹלָם”

22

הַנַּח לַכָּתוּב לִקְרוֹת גַּם אִם

הַכֹּל כְּבָר קָרָה.

אֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם לִמְנֹעַ אֶת

הֶרֶף הָעַיִן הַנִּצְחִי בּוֹ

הַיֶּלֶד הַמְבֹהָל מַזְעִיק אֶת

הַלַּיְלָה וּמַלְאָכָיו

בְּתַלְתַּלָּיו

וְזוֹעֵק, "הָאֲדָמָה לֹא מְכַסָּה עוֹד

אֶת הָאֲדָמָה".

בְּכִיסָיו חֲרָקִים פְּסִיקִיִּים רְווּיֵי חַיִּים,

בְּפִיהֶם שִׁירֵי שִׁירִים.

זֶה הַסִּפּוּר לָקַחְתִּי בּוֹ חֵלֶק,

בִּלְעָדַי הוּא לֹא הָיָה שָׁלֵם

23

מִדְּבָרִים

שֶׁכְּבָר נִפְרַדְתִּי

אֲנִי הוֹלֵךְ וְנִפְרָד

וְלֹֹא יַעֲזֹר לִתְפֹּר כִּיסִים

בְּתוֹךְ הַכִּיסִים.

הָיוּ שֶׁהִצִּיעוּ, “לֵךְ עַל זֶה”.

וְאֲנִי שׁוֹאֵל, “אַחַרְכָּךְ מָה?”

מִבְּלִי לָדַעַת הֵיכָן מִסְתַּיֶּמֶת

הַיְדִיעָה עַל עַצְמֵנוּ.

פִּתְאֹם הָיִיתִי אַחֲרַי

כְּמִי שֶׁבָּטוּחַ שֶׁהוּא עֲדַיִן

נָטוּעַ בָּאַרְצִי עִם עֵינַיִם

נְפוּחוֹת מֵרְאִיָּה.

זֶה הָיָה, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה הַכֹּל

24

מָתַי אוּכַל לִכְתֹּב מַה שֶּׁכָּתַב

פֶּטֶר הַנְדְקֶה:

"אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת חַיַּי

אֲנִי יָכוֹל לֶאֱחֹז בָּהֶם

הֵם כָּאן"?

מָתַי אוּכַל לִשְׁאֹל, מַהוּ

סַַף הָאַגָּס?

בִּרְאוֹתִי אֶת הָאַגָּס הַאִם אֲנִי גַּם שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ?

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַמָּקוֹם אֵלָיו נִכְנָסִים

מִבְּלִי לִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת.

לְאָן אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ אֶת כָּל זֶה

אִם לֹא אֶל הָרְחוֹבוֹת הַצְּדָדִיִּים

שֶׁל הַשָּׂפָה

25

בִּקְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת

הַחֲלוֹם.

בִּקְצֵה הַחֲלוֹם אִישׁ, אֲנִי לְיָדוֹ,

רֹאשִׁי עַל כְּתֵפוֹ,

הָעִפָּרוֹן הוֹלֵךְ אַחֲרָיו וְרוֹשֵׁם

אֶת חֹם צְדוּדִיתוֹ.

אֶפְשָׁר שֶׁכָּל זֶה הוּא דָּבָר

שֶׁנּוֹטֶה מִטִּבְעוֹ אֶל

הִתְאַבְּכוּת.

הַחוּץ הוּא תָּמִיד לֵדָה

וְאַל תַּעֲשֶׂה מִזֶּה מִפְרָץ.

שָׁם מֵעֵבֶר לָעֵרוּת, אֱלֹהִים עוֹד מְדַבֵּר.

(אַחַרְכָּךְ קָרָאתִי עַל טִבְעוֹ הַמְתַעְתֵּעַ שֶׁל

אֱלֹהִים בְּסִפְרוֹ שֶׁל מֶטֶרְלִינְק

עַל הַדְּבוֹרִים)

26

אוּלַי דָּבָר מִכָּל זֶה לֹא קָרָה רַק אֵיזֶה סֵדֶר הוּפַר.

אֵיפֹה לְהַנִּיחַ אֶת הַגּוּף שֶׁבֵּינִי

לְבֵינוֹ עוֹמֵד גּוּף?

"הַאֵשׁ הַיּוֹם לֹא מְשַׁמֶּשֶׁת עוֹד

לְשׁוּם דָּבָר"

גַּם הַיֶּלֶד עִנְיָנִי, לֹא מִתְלַקֵּחַ עוֹד,

פִּיו מָלֵא אֶצְבָּעוֹת.

זֶה מַה שֶּׁזֶּה הָיָה וְזֶה

לֹא יִסְתַּיֵּם לְעוֹלָם

וְיֵשׁ לְךָ חֲתִיכַת זֶה בְּכָל כִּיס

וַחֲתִיכַת כִּיס בְּכָל דִּבּוּר

27

יֵשׁ יָמִים (גַּם זֶה

יוֹם כָּזֶה) שֶׁאֲנִי

אוֹמֵר לְגוּפִי:

הַאֲמֵן לִי, לֹא הָיִיתִי מִתְחַלֵּף אִתְּךָ.

וְיֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי מַחֲזִיק בָּעִפָּרוֹן

וּמַאֲמִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה עִם

“הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁהוּא כְּבָר בִּי”.

כַּמָּה חַיָּה יֵשׁ בָּאָדָם

בִּימֵי רְבִיעִי?

הַיֶּלֶד מְחַפֵּשׂ אֶת מִגְזֶרֶת הַצֵּל הַמִּתְאָרֶכֶת

לְרַגְלָיו וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה

מִן הַשָּׁרָשִׁים

28

שָׁם, בְּתוֹכִי, לְיַד

הַדְּבָרִים הַלֹּא גְּמוּרִים

הָיִיתִי, כָּךְ נִדְמֶה, לְמַה שֶּׁהִנְנִי.

כָּל חַיַּי הָיוּ לְפָנַי וְלֹא יָדַעְתִּי מָה

עוֹשִׂים עִם הַיְדִיעָה הַזֹּאת.

וְלֹא הָיָה דֵּי זְמַן בִּידֵי הַיֶּלֶד

לְבָרֵר אִם הָיָה זֶה הֲלַךְ

נֶפֶשׁ בִּלְבַד

כְּאִלּוּ עָמַד וְגָזַר אֶת הַכִּיסִים

מִבְּגָדָיו וְאֵין לוֹ אֵיפֹה

לְקַבֵּל וּלְהַסְתִּיר

אוֹ הָיְתָה זוֹ יְקִיצָה אֶל חַיִּים חֲדָשִׁים

שֶׁלֹּא יֶחְדְּלוּ לְהִתְהַוּוֹת

29

זֶה חָשׁוּב מִפְּנִי שֶׁזֶּה קָרָה.

וְאִם תַּבִּיט בַּנְּמָלָה כְּדֵי לְהֵיטִיב

לְהָבִין אֶת טִבְעָהּ, תָּבִין

שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לְהִתְעוֹרֵר.

אֵין הַיֶּלֶד יוֹדֵעַ מָה עוֹשִׂים

עִם הַיְדִיעָה הַזֹֹּאת מִלְּבַד

לִלְמֹד מִתּוֹכָהּ

אֵיךְ לִצְבֹּר דָּבָר שֶׁאֵינֶנּּוּ.

עַל הַקִּירוֹת כָּתְבוּ בְּשָׁחוֹר וּבְכָחֹל:

“כְּשֶׁתִּתְבַּטֵּל הַפְּסֹלֶת תּוֹפִיעַ הַצּוּרָה”

וְאֵין מֵבִין

30

אָז עוֹד חָשַׁבְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי הַכֹּחַ לְבַטֵּא דְּבָרִים פְּשׁוּטִים כָּאֵלֶּה.

בַּמְּנוֹרָה, שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַדֶֶּלֶת, הָעוֹמֶדֶת

עַל גַּל שֶׁל מוּסִיקָה, יֵשׁ

כִּמְעַט

כָּל מַה שֶּׁצָּרִיך לִהְיוֹת בַּשָּׁלֵם.

כָּל זֶה רָחוֹק מִלְּהיוֹת עִנְיָן לַהֲבָנָה.

אַחַרכָּךְ, הַלְאָה, שָׁם יָשַׁבְנוּ

וְהֶעֱבַרְנוּ לָבָן מִפֶּה

לְפֶה (מִבְּלִי לְהֵעָזֵר

בִּתְהִלִּים טז 8)

בְּיָדְעֵנוּ שֶׁלְּכָל זֶה יֵשׁ עוֹד צַד

וְאַחַרְכָּך עוֹד צַד

31

כְּשֶׁאַתָּה כּוֹתֵב שִׁיר, אַתָּה מַתְחִיל עַד

שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב אוֹתוֹ

הַמֵּתִים לוֹקְחִים בְּפִיהֶם פְּרוּסָה מִן

הַשִּׁיר שֶׁשָּׁרוּ בְּחַיֵּיהֶם

וּמַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ מוֹנֵעַ

מִמֶּנִּי לָדַעַת בֶּאֱמֶת.

אֵין לְהָשִׁיב לְאָחוֹר מַה שֶּׁמְּסָרֵב

לָלֶכֶת מִמְּךָ וְהָלְאָה

וּבַחֲלוֹם הוֹלֵךְ וְקוֹרֶה מַשֶּׁהוּ

שֶׁהוּא לֹא טָהוֹר.

אֵלּוּ הָיוּ יָמִים שֶׁלֹּא חָיִינוּ מִפִּי הַתְּבוּנָה

32

בַּחוּץ אֲנָשִׁים חִפְּשׂוּ אֲדָמָה וּמָצְאוּ אָבָק.

כָּלְכָּךְ צָהֹב הָעַקְרָב עַד

שֶׁהוּא אָדֹם.

זֶה הַדָּבָר הַמְשַׁלְהֵב שֶׁאָנוּ

נוֹטִים לְכַנּוֹתוֹ, לְאַחַר

זְמַן עִם עֲבֹר

סַעֲרַת הַזִּכְרוֹנוֹת הַחַמָּה, מַמָּשׁוּת.

אֲנִי יוֹדֵעַ, עֲסִיסָם הָרִאשׁוֹן שֶׁל

הַדְּבָרִים מַמְתִּין לְהִסָּחֵט

עַלְיְדֵי הַדִּבּוּר

וְהַדֶּלֶת "אִלֶּמֶת יוֹתֵר מִן הַמַּיִם,

נְמוּכָה יוֹתֵר מִן הָעֵשֶׂב"³

33

אֵיךְ בַּדְּבָרִים יוֹשֵׁב הַמָּה

שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתָם לַדְּבָרִים

הָאֵלֶּה?

כְּכָל שֶׁגָּדַלְתִּי כָּךְ סֵדֶר הַסִּבּוֹת

הָלַךְ וְנֶעְלַם מִמֶּנִּי.

שָׁאַלְתִּי, לְמָה מְצַיְּתוֹת הַנְּמָלִים?

לַקּוֹנְקְרֶטִי וְלִכְלַל הַזָּהָב

‘לֹֹא זוֹרְקִים לֶחֶם’.

בִּמְחִלּוֹתֵיהֶם, חָשַׁב הַיֶּלֶד, מֻנָּחִים

כִּתְבֵי-הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּהֶן כְּמוֹ מְכָלֵי

גַּרְעִינִים בַּמְּזָוֶה

אֲגוּדִים בְּחֶבֶל קְשִׁירָה

שֶׁכִּנּוּיוֹ אֵינְסוֹף

34

בְּשָׁעָה שֶׁהַיֶּלֶד חוֹשֵׁב עַל יַלְדוּתוֹ

הַיַּלְדוּת מְקַפֶּלֶת אֶת בִּרְכֶּיהָ

כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלָיו.

בָּּא דַּחַף לְכַסּוֹת אֶת כָּל הַדַּף בְּּלָבָן

כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ צוּרוֹת חֲדָשׁוֹת.

מָתַי הַגּוּף שֶׁלִּי יִהְיֶה שֶׁלִּי?

מָתַי אָבִין שֶׁלְּהִתְבַּגֵּר אֵין

פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת גָּדוֹל אֶלָּא

לִהְיוֹת אַתָּה

וְלַעֲשׂוֹת בְּרֹךְ כִּבְרַת דֶּרֶךְ בְּתוֹך הַחַיִּים?

הַבֹּחַן אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת רַק תּוֹעֶלֶת,

(אוֹמֵר אָבִי) גַּם אִם תּוֹעֶלֶת הִיא

סוּג שֶׁל יֶדַע

35

עָבַר הַיּוֹם מִבְּלִי שֶׁאֵדַע אֵיךְ. שְׁמַע סִפּוּר.

כְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁקָּרָאתִי,

שָׁכַבְתִּי מִתַּחַת לַסֵּפֶר כְּמוֹ

מִתַּחַת לְעֵץ קָדוֹשׁ

לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי מִשּׁוּם-דָּבָר

אֲפִלּוּ לֹא מִן הָאֲפֵלָה

שֶׁלְּיַד הָאֲנָשִׁים

(אִם תִּפְרֹץ מִלְחָמָה, וְהִיא תָּמִיד

פּוֹרֶצֶת, הֵם יִהְיוּ לְחֲתִיכוֹת).

עָלַי לָקַחַת פֶּסֶק זְמַן מִיַּלְדוּתִי שֶׁהִיא

כְּמוֹ שָׂדֶה שֶׁאָבַדְנוּ בְּתוֹכוֹ.

לְמִי יֵש זְמַן לְכָל זֶה וְעוֹד לִשְׁאֹל

אִם עָמַד שָׁם אִישׁ וְהֵנִיף

יָד וְאֶל מִי

36

דָּבָר לֹא הֵכִין אוֹתִי לְסוֹף יַלְדוּתִי.

אֵיךְ לָגַעַת בְּדָבָר שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ, עַל אַף

שֶׁהָיְתָה לוֹ, צוּרָה?

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּלָתוֹת אֵינָן רְחוֹקוֹת

(“רָאִיתִי אוֹתָן כְּשֶׁהֵן הָיוּ פְּתוּחוֹת”)

עִנְיָן שֶׁהַמּוּסִיקָה יוֹדַעַת לְהִתְעַסֵּק בּוֹ.

הֵרַמְתִּי יָד וְהִנַּחְתִּי עַל פִּי

וְאֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה הוֹרַדְתִּי

עַל כָּל הַבָּא לְיָדִי.

אֲנִי רוֹצֶה שׁוּב לִהְיוֹת מַה שֶּׁהָיִיתִי

לִפְנֵי הָרֶגַע בּוֹ שָׁכַחְתִּי לְעוֹלָם

מִי אֲנִי

37

מֵאַחַר שֶׁאֵין כְּבָר מָקוֹם לְכָל זֶה

חֵלֶק מִזֶּה מִתְפַּנֶּה וּמְחַכֶּה

מִן הַצַּד

כְּמוֹ עִנְיָן לֹא גָּמוּר.

בַּלַּיְלָה מַצְמִיחוֹת הַנְּמָלִים כְּנָפַיִם

לִהְיוֹת גַּחְלִילִיּוֹת קַיִץ.

מְחַק וְהִזָּכֵר (אֵין שָׂפָה שֶׁלֹֹּא

מָחֲקָה צְעָקָה).

הָיָה לִי דּוֹד שֶׁאָמַר לִי:

אֵין זְכוּת לְשׁוּם יֶלֶד לְהִשָּׁאֵר יֶלֶד

וְאֵינְךָ פָּטוּר מִלָּדַעַת מָה אוֹמֵר שְׁפִּינוֹזָה

עַל אֱלֹהִים וְעַל הַשִּׂמְחָה.

שָׁמַעְתִּי, רָשַׁמְתִּי, מָחַקְתִּי

38

כְּמוֹ בְּלֶז פַּסְקָל יָדַעְתָּ

(וְאֵין זֶה קַל)

"שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ רַק

עִנְיָן אֶחָד

לָדַַעַת

(אִם בִּכְלָל יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁכְּדַאי לָדַעַת)

שֶׁאֲנִי שׁוּם דָּבָר".

יוֹתֵר מִבְּכָל פַּעַם אַחֶרֶת בְּחַיַּי אֲנִי מַבִּיט

וְיוֹדֵעַ, זֶה אֲנִי

וְאֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לָקַחַת

מִמֶּנִּי וַדָּאוּת זֹֹאת.

כֵּן, הִכְרַעְתִּי כְּבָר לִפְנֵי שָׁנִים,

לִהְיוֹת בַּפְּלִיאָה בְּלי חֲשָׁשׁ

“פתאום היה שם המוות. לא שבא והופיע, אלא היה, ולא דמה לרוח רפאים, אלא דומה היה כאילו כל האור דחוס בו והוא מקורו, ואין הוא עובר בו בלבד אלא אף זורע אותו…”

ויליאם פוקנר¹

וְלָמָּה הַמָּוֶת עוֹמֵד מִן הַצַּד?

וְלָמָּה מִן הַצַּד פֵּרוּשׁוֹ

אֶמְצַע, דֶּלֶת, אָב?

לְאַחַר שָׁנִים אָמַרְתִּי, הַחַיִּים וְהַמֵּבִיא לְהִכָּחֲדוּתָם

דָּבָר אֶחָד הוּא.

מַהוּ הַדָּבָר?

כָּל מַה שֶּׁיִּקְרֶה כְּבָר מַקְדִּים

וְקוֹרֶה בַּשָּׂפָה

וּמִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ מִבְנֵי הַכֵּלִים

הַנַּעֲנִים לְחֻקֵּי הַשִּׁמּוּשׁ

רַק דָּבָר אֶחָד הַגּוּף יוֹדֵעַ מֵעֶצֶם

טִבְעוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ,

לִחְיוֹת.

הוּא נוֹשֵׂא אֶת הַמָּוֶת כְּמוֹ

הַפְּסַנְתֵּר אֶת מֵיתָרָיו

הָאַוָּז אֶת כְּבֵדוֹ.

יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁהַמָּוֶת מִתְגַּנֵּב אֵלֶיךָ

וְחוֹתֵךְ אֶת כַּנְפוֹת מְעִילְךָ.

כֵּן, הַכֹּל צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעַט אַחֶרֶת,

קַל לוֹמַר.

הַיֶּלֶד שֶׁלִּמְּדוּהוּ לְבַקֵּשׁ תָּמִיד אֶת הַשָּׁלֵם,

לֹא יָכוֹל לְהַקִּיף אֶת הַחַיִּים וּלְהַשִּׂיג

אוֹתָם בְּאֹפֶן הוֹלֵם.

מַהוּ, בְּאֹפֶן הוֹלֵם

הַלֹּא־נִרְאֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ עוֹד לַיֶּלֶד כְּדֵי לְהֵרָאוֹת.

"וְלֹא יָדַע הַיֶּלֶד מַסְפִּיק כְּדֵי

שֶׁיִּרְצֶה לְכַסּוֹת פָּנָיו."

עֶרֶב אֶחָד חָזַרְתָּ הַבַּיְתָה,

חָצִיתָ אֶת הַגָּן

וְנִדְמֶה הָיָה לְךָ שֶׁעֵץ הַפִּלְפֵּל הוּא

דֶבְּיוּסִי טָהוֹר

וְלֹא יָדַעְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ, אֲבָל יָדַעְתָּ

אֶת הַנּוֹרָא מִכֹּל,

כָּל הָאֲנָשִׁים הוֹלְכִים

לָשׁוּב אֶל הַחֹמֶר.

מִזֶּה וְעַד לַכְּאֵב

הַמֶּרְחָק

כַּמֶּרְחָק שֶׁבֵּין מְעִיל וְכֻתֹּנֶת

אֲנִי מַבִּיט בְּאִמִּי הַמֵּתָה. מֵאֲחוֹרֵי סוּגַר הַבָּשָׂר הַקַּר

נִצְבָּרִים כֹּחוֹת סַהֲרוּרִים.

מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ, אִמִּי?

מַה יֵּשׁ כָּאן בֶּאֱמֶת לְסַפֵּר?

וְאִם יֵשׁ, מַה טַּעַם לְסַפֵּר?

וְאִם טַעַם יֵשׁ, לְמִי

יֵשׁ זְמַן לְזֶה?

אֶת הַצַּעַר נִתָּן לָשֵׂאת לֹא אֶת הַבּוּשָׁה.

הַמָּוֶת לוֹקֵחַ הַכֹּל, אֲבָל הַכֹּל

זֶה לֹא הַרְבֵּה.

מִכָּאן וָהָלְאָה רַק אֵין, שֶׁהוּא כְּמִין בְּכִי

מִמִּשְׁפַּחַת הַהַפְצָרָה

מַה שֶּׁעָמַד לְהִמָּחֵק הוֹלֵךְ וְנִמְחָק.

כַּמָּה אָחוֹרָה אֶפְשָׁר לָלֶכֶת, אִמִּי,

כְּדֵי לְחַבֵּק מִי

שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתָנוּ

וְאֵינֶנּוּ?

לַזִּכָּרוֹן אֵין בְּעָלִים עוֹד.

הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵלֶיהָ אֶפְשָׁר הָיָה לְדַבֵּר עַל

מָה כְּדַאי לִשְׁתֹּק, הִיא גּוּשׁ נָטוּשׁ,

קָפוּא חֲסַר נִיעַ עַד יֵאוּשׁ

עוֹצֵר בְּתוֹכוֹ בְּבוּז אֶת הַצְּעָקָה

שֶׁלֹּא נִצְעֲקָה, אֶת זַעַם

הַהַשְׁפָּלָה

וִתַּרְתְּ עַל יָדַיִךְ וְעַל רַגְלַיִךְ כְּדֵי

שֶׁיּוּקַל הַטִּלְטוּל, שֶׁהַמַּסָּע

לֹא יֶאֱרַךְ.

הַקַּיִץ עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת

נָטוּי כְּמַגְרֵפָה

(קַיִץ וָדֶלֶת קְלוּעִים כְּמוֹ צַמָּה).

עַל הַשְּׁאֵלָה, מִמָּה חַי מִי שֶׁעוֹמֵד לָמוּת?

יֵשׁ לְהָשִׁיב בַּשְּׁאֵלָה,

הַאִם כָּל מַה שֶּׁבַּמָּוֶת הוּא מָוֶת?

(בַּחֲלוֹם בָּאוּ וְהָלְכוּ אֲנָשִׁים

עִם פָּחוֹת וּפָחוֹת אֶצְבָּעוֹת

בְּכָל יָד, בְּכָל רֶגֶל)

דָּבָר לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְרַחֵשׁ, אִמִּי,

מִלְּבַד לְהַמְשִׁיךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר

לִהְיוֹת לֹא.

בְּהַבִּיטִי בְּאִמִּי אָמַרְתִּי,

הִנֵּה גּוּף הוֹלֵךְ אֶל

עֲצִיצֵי קִיּוּם אֲחֵרִים.

וְאִם יֵשׁ, זוֹ בְּדָיָה שֶׁהִמְצִיאוּהָ

בְּנֵי הָאָדָם וְעָלֶיהָ בָּנוּ

אֶת הֶכְרֵחַ הַדְּבָרִים

וְאִם יֵשׁ, הַכַּוָּנָה ‘תַּכְלִית קְבוּעָה מֵרֹאשׁ’.

אִמִּי כְּבָר לֹא אָמְרָה לִי דָּבָר

וְזֶה הִטִּיל אִי־סֵדֶר בְּחַיַּי

וְאוּלַי אֶפְשָׁר לְתָאֵר זֹאת כָּךְ:²

הַמָּוֶת הוּא סְפִינָה הַשָּׁטָה

עַלְפְּנֵי הַמַּיִם וְעָלֶיהָ

עוֹמֵד אָדָם

פִּסַּת בַּד מִתְנַפְנֶפֶת בְּיָדוֹ.

מֵעָלָיו פּוֹרֵחַ עוֹף.

אַחַרְכָּךְ הָאִישׁ נִכְנָס אֶל תּוֹךְ

הַבַּיִת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסְּפִינָה.

אַחַרְכָּךְ הַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת

וּקְטֵנָה עַד הֵעָלְמָהּ

וְאֵיזֶה חוּט נִשְׁאָר מָתוּחַ

זֶה הַזְּמַן שֶׁאֹמַר דָּבָר עַל

אִי־חָמְרִיּוּתָהּ שֶׁל אִמִּי

וְעַל הַצּוּרוֹת הַמּוּסִיקָלִיּוֹת שֶׁל

כַּפּוֹת יָדֶיהָ, שֶׁהַיּוֹם, בְּתוֹךְ

גַּלֵּי הָרְעָדָה הָאֲפֵלָה,

קָשֶׁה לִי לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן.

פַּעַם חָשַׁב הַיֶּלֶד, הַבְּכִי הוּא

פְּעִימָה בִּתְנוּעַת הַחֹמֶר

וְהָיָה יוֹרֵד עַל בִּרְכָּיו

לִפְנֵי הָעֲנִיבָה הַזְּהֻבָּה

שֶׁל הָאַהֲבָה.

יֵשׁ מִי, הִיא בִּקְצֵה מַה

שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר עָלָיו

וְהִיא עוֹמֶדֶת לְהֵעָלֵם לְעוֹלָם כְּמוֹ

הַכָּחֹל בְּנוֹצַת־הַצִּפּוֹר שֶׁבַּשִּׁיר

הַמָּוֶת יָכוֹל לָקַחַת מִמֶּנִּי הַכֹּל.

הַכֹּל זֶה לֹא הַרְבֵּה, אָמְרָה

אִמִּי. כְּשֶׁאִמִּי מֵתָה

מֵתָה עָלַי אִמִּי

וְלֹא קָרָה דָּבָר בָּעוֹלָם מִלְּבַד

שֶׁלִּי לֹא הָיְתָה

אִמָּא עוֹד.

עַכְשָׁו אֲנִי בְּלִי.

כָּל שְׁאָר הָעֻבְדּוֹת הִמְשִׁיכוּ לְהִתְרַחֵשׁ

בְּתוֹךְ אִי־סֵדֶר הַדְּבָרִים

רַק הַמּוּסִיקָה יוֹדַעַת לְהִתְעַמֵּק בָּזֶה

(כְּבָר אָמַרְתִּי)

כָּל בֹּקֶר אִמִּי מַכְנִיסָה אוֹתִי

אֶל תּוֹךְ שְׁמִי וּלְשׁוֹנִי

אַחַרְכָּךְ אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁעָלַי

לִהְיוֹת מַה שֶּׁהָיִיתִי

לִפְנֵי הָרֶגַע בּוֹ שָׁכַחְתִּי מִי אֲנִי.

זֶה מָאגִי לֹא פָּחוֹת מִן

הָאֲמִירָה ‘שִׂים מַשֶּׁהוּ בַּכִּיס’.

זַזְתִּי כְּשֶׁעֵשֶׂב הַצַּעַר כְּמוֹ מַיִם

בָּא אֶל כַּפּוֹת רַגְלַי.

וּבְהִקָּרֵא שְׁמִי עַלְיְדֵי אִישׁ־הַשֵּׁמוֹת

נִפְרַטְתִּי לְסִיבִים

כֻּלָּם מֵתוּ עוֹד בְּטֶרֶם

בָּא הַמָּוֶת.

מִישֶׁהוּ אָמַר, מָרֵק אֶת הַהַבָּטָה

עַד שֶׁלֹּא יִוָּתֵר מַה לִּרְאוֹת

מִן הַגַּשְׁמִיּוּת.

הַכֹּל יִקְרֶה אַחֲרֵי שֶׁהוּא קָרָה.

הַכֹּל קָרָה לִפְנֵי

שֶׁהַשִּׁיר קָרָה

וְהָאַגָּס, הַמַּבְשִׁיל בִּקְצֵה הַיָּד הַנּוֹגַעַת בּוֹ,

מוֹרֶה לָנוּ שֶׁאֵלֶּה פְּנֵי הַדְּבָרִים.

מַה יִּוָּתֵר מִמַּה שֶּׁאֵינֶנּוּ עוֹד

אַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיקִים מַמָּשׁ לִחְיוֹת.

לְמָה הִתְכַּוְּנָה בְּמַמָּשׁ?

אֵין יוֹצְאִים שְׁלֵמִים מִן הַחַיִּים.

בְּיַלְדוּתִי אִמִּי אָמְרָה לִי, יִהְיֶה כָּךְ וְכָךְ.

בַּסּוֹף, הָיָה אַחֶרֶת.

לִפְנֵי שֶׁשָּׁאֲלָה, מַה שְּׁלוֹמְךָ? שָׁאֲלָה,

מַה כָּתוּב הַיּוֹם בָּעִתּוֹן?

מַה תִּשְׁתֶּה?

אַתְּ יוֹדַעַת.

שִׂים מַיִם עַל הָאֵשׁ.

אִם תִּלָּקַח מִמֶּנִּי הַשָּׂפָה

אֵשֵׁב מוּלָהּ בְּלִי

יֵשׁ מִישֶׁהוּ בִּקְצֵה מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר עָלָיו.

מֵאֲחוֹרָיו הָעֶרֶב, הַמִּטְבָּח, הַקְּדֵרוֹת.

מֵאֲחוֹרֵיהֶם כֵּלִים נֶאֱסָפִים

כְּדֶרֶךְ הַטּוֹרְפִים

מַקְשִׁיבִים לְאֵימַת הָאֲדָמָה, נָעִים־חָגִים,

נוֹתְנִים אֶצְבָּעוֹת זֶה לָזֶה

וְעוֹבְרִים אֶת הַלַּיְלָה (שֶׁבְּמוּבָן מְסֻיָּם הוּא כִּיס).

מִישֶׁהוּ בַּחוּץ (בַּחוּץ, זֶה מָה?)

כְּאִלּוּ זֶה אֵיזֶה עִנְיָן פֻּלְחָנִי

שֶׁאֵין לִי הַשָּׂגָה בּוֹ

כְּעֵין הִתְעַטְּפוּת וּטְמִינַת הָרֹאשׁ לִפְנֵי הַבְּעָתָה

הִנֵּה דָּבָר שֶׁהַלָּשׁוֹן טֶרֶם הִגִּיעָה אֵלָיו.

כְּשֶׁאוֹמְרִים, הַמָּוֶת בְּתוֹכֵנוּ –

בְּתוֹכֵנוּ, זֶה אֵיפֹה?

(כְּשֶׁרָצוּ לוֹמַר, “שֵׁב כְּבָר בְּשֶׁקֶט”,

הָיְתָה הַהוֹרָאָה

“קַח סֵפֶר לְמַעַן הַשֵּׁם”).

וְלָמָּה הַמָּוֶת עוֹמֵד מִן הַצַּד?

וְלָמָּה הוּא עוֹמֵד תָּמִיד בְּדִבּוּרוֹ?

וְלָמָּה הוּא מִתְהַפֵּךְ כְּמִי

שֶׁנָּגוּעַ בִּתְנוּעָה

נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִם הָרוּחַ בְּדַרְכּוֹ אֶל הַבָּשָׂר,

מִרְכֶּבֶת הָאֵימָה

מֵעוֹלָם אָבִי לֹא אָמַר, אֲנִי

עָיֵף מֵהִתְחַבְּרוּת עִם

הָעוֹלָם.

דִּבְּרוּ עַל “סוֹד גִּלְגּוּל הַדְּבָרִים מֵאַיִן לְיֵשׁ”.

הַכִּיסִים הָיוּ מְלֵאֵי יָדַיִם

מְגַשְּׁשׁוֹת אַחַר אֶצְבָּעוֹת

מַתְאִימוֹת. אָז, וְרַק אָז,

הָיוּ מַתְחִילִים לְהִתְבַּהֵר

פְּרָטֵי הַפְּרָטִים

שֶׁל מַה קּוֹרֶה וּמָתַי יִהְיֶה לָזֶה סוֹף.

הָיִינוּ סְמוּכִים אָז לִמְקוֹם הַקְּפִיצָה

נֵשֵׁב לֶאֱכֹל, אוֹמֵר הָאִישׁ

שֶׁנָּתַן לַצִּפּוֹר לַעֲמֹד

עַל כְּתֵפָיו.

הָלַךְ הָאִישׁ.

נוֹתְרוּ הֲמוֹן כְּלֵי־עֲבוֹדָתוֹ אַחֲרָיו.

מַחְלִידִים בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת וּבְדִיל

בְּאֶבְלָם עָלָיו.

עַכְשָׁו, שֶׁחָצָה אֶת הֶחָצֵר, אֶת הַגְּדֵרוֹת,

הַגַּגּוֹת וְהֶהָרִים, מָה אִם

אֲנִי צָרִיךְ מָה?

כִּיס שֶׁל יֶלֶד בָּעֵשֶׂב כְּמוֹ תֵּל

אוֹר מִינְיָאטוּרִי. בָּאֲוִיר

מַחֲרִיפָה הַגָּפְרִית, תּוֹסֵס הַסִּיד, רוֹתֵחַ הָאַסְפַלְט, נָמֵס

הַבְּדִיל וְהַכַּסְפִּית מִטָּרֶפֶת

הַתְּשׁוּקָה לִחְיוֹת בְּאשֶׁר נִרְאֲתָה לְאָבִי

מֻפְרֶכֶת מֵעִקָּרָהּ.

לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם לֹא הָיָה

שׁרֶשׁ נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו.

שְׂנוּאָה עָלָיו הָאֲמִירָה, הַכֹּל

הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַכֶּסֶף.

לֹא קָרָא שִׁירִים סִינִיִּים אֲבָל

אָבִי יָדַע,

מֵאַיִן הוּא בָּא וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי וְכוּ'

לֹא שֶׁזֶּה הֵקֵל עָלָיו אֶת אַלִּימוּת הַיֵּשׁ

אוֹ אֶת מְחִיר חֲרוֹן הַיּוֹמְיוֹם.

מָתַי שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה מִפִּיו אֶת הַשְּׁמוּעָה

“עַל אוֹדוֹת הַדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים”

וְצָרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת בֶּן חוֹרִין בֶּאֱמֶת.

צָרִיךְ תָּמִיד (גַּם בִּשְׁגָגָה) לִהְיוֹת

מַה שֶּׁהָיִינוּ

לִפְנֵי הָרֶגַע בּוֹ שָׁכַחְנוּ

מִי אֲנַחְנוּ.

צָרִיךְ לָגֶשֶׁת אֶל הַחַיִּים (וְאוּלַי גַּם

אֶל הַמָּוֶת) כְּאֶל מַשָּׂא־וּמַתָּן עִסְקִי,

שֶׁגַּם אִם הַכֹּל כְּבָר נִקְבַּע

אָנוּ חָפְשִׁיִּים בְּכָל רֶגַע

לְחַדֵּשׁ אֶת הַהִתְדַּיְּנוּת

כְּאִלּוּ אֵין לְפָנֵינוּ סְעִיפֵי סִכּוּם כְּלָל

בֵּין מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה לְבֵין מַה

שֶּׁלֹּא יֵעָשֶׂה עוֹד

עוֹמֵד מַה שֶּׁאֵין אָבִי יוֹדֵעַ עָלָיו הַרְבֵּה.

לִבּוֹ חַם כְּחֹם הָאֲדָמָה הַנּוֹתָר

בְּמִשְׁמֵשׁ הַחַי בְּאֶמְצַע אֱלוּל.

הַנִּרְאֶה וְהַלֹּא־נִרְאֶה הֵם קְפָלִים

דַּקִּים בִּגְלִימַת הַיֵּשׁ.

הִשְׁתַּנּוּ הַחַיִּים וְהוּא לֹא

בְּתוֹכָם וְלֹא חָשַׁב

לְהַכְנִיס אֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ

בְּסוֹד הַקֶּמֶט הַכּוֹאֵב הַזֶּה.

הוּא לֹא יָדַע (וְיָדַע זֹאת) לְהִדָּבֵר עִם הָעוֹלָם

רַק צַר הָיָה לְאָבִי מְאֹד

שֶׁהִגִּיעַ רֶגַע בּוֹ

אִבֵּד אֶת

חֵרוּת הָאֶפְשָׁרוּת לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם

"אֶת הַזְּכוּת הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר

לִשְׁלֹל מֵאִישׁ," אָמַר לִי.

פִּתְאֹם הַכֹּל נִהְיָה מְאֻחָר וְהָיָה

כְּהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁלִּפְנֵי שֵׁנָה

בָּהּ מִסְתַּבְּכוֹת הַיָּדַיִם בֵּין

הַשַּׁרְווּלִים.

לָרֶגַע הַזֶּה רֵיחַ שֶׁל חַיָּה לְכוּדָה

מִשֶּׁמֵּת אָבִי הוּא לֹא חָדַל לָמוּת עָלַי.

עַכְשָׁו אֲנִי תּוֹפֵס עַצְמִי מַקְשִׁיב

לְיֶלֶל הָרוּחַ וְלִבְכִי הַלֵּיל

כְּדֶרֶךְ שֶׁאָבִי יָדַע לְהַקְשִׁיב לְמוּסִיקָה.

קִפְלֵי הַגַּעְגּוּעִים מוֹבִילִים אֶל גֹּבַהּ

הַנָּטוּי כְּלַפֵּי תְּהוֹם אִי־הַמַּשְׁמָעוּת.

רִילְקֶה צוֹדֵק: “אֵיךְ נוּכַל לִחְיוֹת בְּלִי הַמֵּתִים?”

גַּם בִּידֵי הַמֵּתִים אֵין רְאָיוֹת

עַל אִי־הֱיוֹתָם

לְבַד מִזֶּה שֶׁהֵם כְּעַנְנֵי גַז זוֹהֲרִים.

מַמָּשׁ בַּקָּצֶה, שָׁם, רוֹאִים אֵיזֶה דָּבָר

וְאֵין רוֹאִים מַה זֶּה

“אֶל תּוֹךְ כָּל דָּבָר עַרְבֵּב אֲדָמָה,” אוֹמֵר אָבִי.

אַחַרְכָּךְ יָשַׁבְתִּי אֵצֶל הַחַלּוֹן כְּאִלּוּ

לֹא עָבְרָה בַּחוּץ כָּל הָמֵּאָה

וְהִבַּטְתִּי בָּאִי־יְדִיעָה

כְּאִלּוּ הָיְתָה צִרְעָה

וּבָכִיתִי.

יוֹם אֶחָד נִפְעַל עַל הַמָּוֶת בְּלִי לְהָנִיעַ יָד

בְּמֶחְוַת מַחְשָׁבָה אַחַת נַפְעִיל

מַנְגָּנוֹן שֶׁרָאוּי שֶׁאִישׁ

לֹא יִשְׁלֹל מֵאִתָּנוּ לְהַפְעִילוֹ עוֹד

מֶה הָיָה אַחַרְכָּךְ, אַחֲרֵי

כִּכְלוֹת הַכֹּל?

כַּמָּה זְמַן זֶה אַחַרְכָּךְ?

מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל?

לְאַט הִתְחִילוּ לְהִתְבַּהֵר פְּרָטִים מֵרֶגַע

אֶחָד שֶׁהָיָה לְגַמְרֵי נִצְחִי.

לִבִּי הָלַךְ אַחֲרֵי הָרֶגַע הַהוּא

עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ וּצְלָלִים

כִּסּוּ אֶת כָּל הַמִּשְׁעוֹלִים

אִם יֵשׁ רְעִידָה זוֹ הָאֲדָמָה

שֶׁבְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁרוֹעֶדֶת

וּזְבוּב הַבָּשָׂר עוֹבֵר וְרוֹמֵס וְטוֹרֵף

(כְּמוֹ בְּמִיכָה ה, 7).

הַפַּחַד גַּם הוּא כְּלִי (אִם

לֹא מַכְשִׁיר עֲבוֹדָה)

וְיוֹדֵעַ, שֶׁהַחִפּוּשִׁית שְׁלֵמָה מֵאִתָּנוּ

וְהַחַרְפּוּשִׁית חֲכָמָה וּקְדוֹשָׁה

מֵאִתָּנוּ

וְאִם נִפֹּל עַל פָּנֵינוּ

יִמָּלֵא פִּינוּ בֹּץ וְלֹא

סִבּוֹת וְתוֹצָאוֹת.

מִשֶּׁמֵּת אָבִי מַה שֶּׁנִּשְׁבַּר הִמְשִׁיךְ לְהִשָּׁבֵר

הִנֵּה כְּלִי, לְיָדוֹ הַמַּחְשָׁבָה עַל הַכְּלִי

וְהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי שֶׁמֵּעַכְשָׁו אֶתְמַסֵּר

לִפְתִיחַת צִירֵי הִתְבּוֹנְנוּת

חֲדָשִׁים.

וְלָמָּה אִישׁ לֹא לִמֵּד אוֹתִי לְחַבֵּק

אִישׁ שֶׁעוֹמֵד לָמוּת

וּלְסַפֵּר עַל דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בְּחַיַּי

בְּלִי מֻקְדָּם וּמְאֻחָר?

הַכֹּל הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת קְצָת אַחֶרֶת.

יוֹם אֶחָד מָצָאתִי פֶּתֶק, שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ

יָכוֹל לִהְיוֹת סִבַּת הָאֵין בָּעוֹלָם,

מְקֻמָּט בְּכִיס מִכְנְסֵי הָעֲבוֹדָה

שֶׁל אָבִי

יֵשׁ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁטֶּרֶם סֻדַּר.

אֵין לְבַלְבֵּל בֵּין הָאֶצְבַּע

הַמַּצְבִּיעָה עַל הַיָּרֵחַ

לְבֵין הַיָּרֵחַ.

מִישֶׁהוּ אוֹמֵר לְאָבִי בּוֹא

וְהוּא בָּא

אַחַרְכָּךְ מִישֶׁהוּ אוֹמֵר לְאָבִי,

לֵךְ, וְהוּא הוֹלֵךְ

מִבְּלִי שֶׁיִּשְׁאַל,

לְאָן אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאַתֶּם

לוֹקְחִים אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?

אַף זֶה סוּג שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ

הַכֹּל מְאֻחָר מִדַּי אֲפִלּוּ בְּרֶגַע

הַהִתְרַחֲשׁוּת עַצְמָהּ

יֵשׁ כָּאן אֵיזוֹ תּוֹעֵבָה בַּשְּׁעִיטָה

הַזֹּאת אֶל עֵבֶר הַיְרִידָה

מִישֶׁהוּ אוֹמֵר כִּמְעַט אוֹ

עוֹד מְעַט זֶה יִקְרֶה

כְּשֶׁזֶּה כְּבָר קָרָה.

לֹא יִהְיֶה וִתּוּר, זֶה סֵדֶר הַדְּבָרִים.

רָצִיתִי לִהְיוֹת לְיַד הַדְּבָרִים

וְשָׁאַלְתִּי: אַחֲרֵי שֶׁיִּשָּׁכַח הַכֹּל,

יִשָּׁאֵר מָה

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא

וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד

שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי.

הַדָּבָר, שֶׁטֶּרֶם קָרָה לִי,

לֹא יֶחְדַּל לִקְרוֹת

“יש דברים שנזכרים בהם גם אם הם אולי לא קרו מעולם. יש דברים שאני נזכר בהם, שאולי לא קרו מעולם, אך מיד כשאני רואה אותם הם קורים ומתרחשים…”

הרולד פינטר

אִם יִשְׁאֲלוּ, מַה הָלְאָה?

אָשִׁיב, נִרְאֶה.

אַחַרְכָּךְ, הָיִיתִי רוֹצֶה לָמוּת לְפָנַי.

הַמַּיִם עוֹמְדִים וּמְכַסִּים אֶת הֶהָרִים (כְּמוֹ

בִּתְהִלִּים קד) וְאָנוּ אוֹכְלִים אֶת

הָאֲדָמָה הָאוֹכֶלֶת אוֹתָנוּ.

עַכְשָׁו רַק הַשִּׁירָה נִשְׁאֲרָה לַעֲזֹר לָנוּ

לָשֵׂאת וְלָתֵת עִם הָרוּחַ בְּדַרְכָּהּ

אֶל הַבָּשָׂר הָאוֹבֵד.

צָרִיךְ לְהַקְשׁוֹת קְצָת עַל הַלָּשׁוֹן כְּדֵי

שֶׁתִּתָּקֵל, שֶׁתִּתְהַפֵּךְ, כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר.

הַנַּח, לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם. עֲדַיִן לֹא פָּרְצוּ

הַקְּרָבוֹת הַגְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה

אֲנִי יוֹשֵׁב עַכְשָׁו בְּחֶדֶר קָטָן מוּל

דֶּלֶת שְׁמָשׁוֹת הַנִּפְתַּחַת אֶל גַּן

עֲלֵי מְנִיפָה יְרֻקִּים שֶׁל עֵץ

חֲסַר שֵׁם נִרְעָשִׁים מְעַט

בְּרוּחַ הָעֶרֶב.

אָבָק דַּק, שֶׁהֵחֵל לָרֶדֶת לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה,

מְנַסֶּה לְהַרְגִּיעָם, לְעַרְפְּלָם.

אֲנִי מַבִּיט בַּשֶּׁקֶט בּוֹ צָפָה מוֹלֶקוּלָה

אַחַת שֶל תּוֹדָעָה: יֵשׁ סֵבֶל.

אִם יֵשׁ רַעַשׁ זֶה רַעַשׁ הַשִּׁירִים

בִּלְעֲדֵיהֶם לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ

שֶׁאֲנִי כָּאן

אָמְרוּ עָלַי, רוֹאִים עָלֶיךָ.

רוֹאִים, מָה?

תֵּכֶף רוֹאִים כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה

בֶּאֱמֶת. הַבֵּט אֵיךְ

הֵם מַבִּיטִים בָּעֵץ וּמְגַלִּים אֶת הָעֵץ

בְּלִי לָתוּר בּוֹ אַחַר צִפֳּרִים

כְּמוֹ צוּרָה שֶׁחוֹזֶרֶת עַל

עַצְמָהּ כְּדֵי לְהִתְיַשֵּׁב

מַמָּשׁ עַל צִירָהּ.

דַּע, אִישׁ לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת

בִּשְׁבִילְךָ, יֶלֶד.

כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּפִי עוֹד בְּפִי,

רוֹאִים עָלַי

וּכְבָר עָבְרוּ פִּתְאֹם שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי חַיֶּיךָ

מִבְּלִי שֶׁהָיִיתָ עֵר לְעָצְמַת הַדְּבָרִים

שֶׁמִּחוּץ לְעַצְמְךָ.

אִלּוּ זָכִיתָ הָיִיתָ חֵלֶק מִן הַטֶּבַע וְנִשְׁמָע לִסְדָרָיו

אֲבָל עוֹד מְעַט אֶהְיֶה בְּלִי

וְהוּא יִהְיֶה הַכֹּל.

לֹא עוֹד אֶסְתּוֹבֵב עִם כִּיסִים מְלֵאִים

בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ.

עוֹבֵר וְחֶבֶל בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן

לַחֲבִילָה שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעָה

עַכְשָׁו הַמֵּתִים בָּאִים לֶאֱכֹל בַּמִּטְבָּח

מֵאוֹתָהּ הַקְּעָרָה הַמֻּכֶּרֶת לָהֶם

וְנִלְכָּדִים בְּתוֹךְ “לֶהָבָה שֶׁל מֶלַח”.

אִלּוּ יָדְעוּ הַמֵּתִים לִקְרֹא

הָיִיתִי מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם אֶת

רִבְקָה מִרְיָם שֶׁאָמְרָה,

"מָה עוֹשֶׂה מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לָמוּת

וּבְבוֹא יוֹמוֹ נִשְׁאָר חַי?"

צִנּוֹרוֹת הָעַצְבוּת נִבְקָעִים וְהַמָּקוֹם הֶעָגֹל

שֶׁלִּפְנֵי הַדֶּלֶת נִרְאֶה כִּמְרֻבָּע

שֶׁעָבַר עָלָיו הַקַּיִץ

וְיֵשׁ לִי עוֹד אֵיזֶה זְמַן לְיָ…¹

וְאֵינִי שׁוֹאֵל עוֹד:

מַהוּ הַדָּבָר הָאֲמִתִּי

וְלָמָּה הַתְּלָאָה

וְיֵשׁ לִי דְּחִיפוּת גְּדוֹלָה לָדַעַת

מִי נִמְצָא בְּתוֹךְ גּוּפִי

וְהוּא לֹא אֲנִי

וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָבוֹא לְעֶזְרִי

לְהַחֲזִיק אֶת צוּרָתִי עַד

שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי.

הִבַּטְתִּי בַּחֹמֶר וּבְמַהֲלָכָיו, עוֹד מְעַט יֵעָלֵם,

מֵעֵבֶר לוֹ מִסְתַּיֶּמֶת הַיְדִיעָה

עַל עַצְמִי.

יֶלֶד הָיִיתִי וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ,

שֶׁדַּי בְּלִהְיוֹת כְּדֵי

שֶׁלֹּא לָמוּת

אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי, אֶדְפֹּק לְךָ עַל הַדֶּלֶת

אִם יִהְיֶה לִי מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילְךָ.

יֵשׁ לִגְמֹר, אֵין מַה לְּמַהֵר. כְּבָר מְאֻחָר.

שִׂים אֹזֶן אֶל שִׁירַת הַצִּפֳּרִים. "דַּע שֶׁצִּפֳּרִים

אוֹהֲבוֹת לִשְׁמֹעַ צִפֳּרִים".²

לֹא אֶסְתַּתֵּר עוֹד כְּמוֹ תְּאֵנָה

מֵאֲחוֹרֵי מְתִיקוּת.

לְמִי יֵשׁ כֹּחַ לָקוּם מִן הַחַיִּים

וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים אֲחֵרִים

בְּמָקוֹם אַחֵר?

זֶה הַזְּמַן לְהַתְחִיל לִסְגֹר

לֹא כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ

הַפַּחַד מַפְחִיד.

הַזִּכָּרוֹן הוּא מְנִיפָה שֶׁתְּנוּעָתָהּ גַּל

שֶׁסִּימָנוֹ אֵינְסוֹף.

חַבֵּק אֶת הַמִּלָּה פִּתְאֹם.

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: יוֹם אֶחָד הָאָדָם (גַּם אַתָּה)

חַיָּב לְהַחְלִיט אִם הוּא בְּתוֹךְ הָרוּחַ

אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.

אֲנִי מַבִּיט בַּמַּרְאֶה הָרוֹצֶה כָּל הָעֵת

לְהֵרָאוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר

אֲנִי חוֹשֵׁב עַל מָתַי הוּא יַנִּיחַ

לִי לְהֵחָבֵא בּוֹ

זְבוּב עָבַר בְּרֶגַע זֶה

בֵּינִי לְבֵין כָּל זֶה

וּבָלַע אֶת הָרֶגַע.

הַגַּחְלִילִית הָלְכָה אַחֲרָיו

וְהֵאִירָה אֶת

“עָצְמַת הַסִּבּוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת”.

רָאִיתִי.

רָשַׁמְתִּי שֶׁיֵּשׁ עוֹד אֵיזֶה

דָּבָר שֶׁלֹּא סֻדַּר.

מָחַקְתִּי שֶׁרָאִיתִי סוּס עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה

וְאוֹכֵל עֵשֶׂב.

הוּא קָשׁוּר בְּחֶבֶל וּמְגַלֵּחַ בָּעֵשֶׂב

עִגּוּלִים שֶׁהַחֶבֶל הוּא מֵיתָר לָהֶם

אַתָּה עוֹמֵד וְרוֹאֶה אֶת הַבִּלְתִּי נִרְאֶה עֲדַיִן

כְּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי כְּלִי נְגִינָה

וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַמּוּסִיקָה בְּטֶרֶם יִגְּעוּ הָאֶצְבָּעוֹת בַּמְנַעַנְעִים

וְשׁוֹאֵל:

אֵיפֹה נִמְצָא הַזְּמַן הַיּוֹם?

שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: הַחֲפָצִים עוֹשִׂים אֶת

הַמָּקוֹם וְהָאוֹר מַחֲזִיק בָּהֶם.

שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: מַה שֶׁנִּתָּן לְהִתְבָּאֵר

אֵינוֹ חָדֵל לְהִתְחַמֵּק.

הָרֶגַע הַמְאֻחָר הַזֶּה הוּא כְּמוֹ מִפְרָץ קָטָן

בּוֹ עוֹמֶדֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁאֲנִי

יוֹשֵׁב בְּתוֹכָהּ

הַכֹּל נֶאֱמַר. וְאָז לְהִוָּכַח, שֶׁהַכֹּל אָמְנָם נֶאֱמַר.

וּקְרִילִי שֶׁאוֹמֵר (כְּמוֹ חָכָם

קַדְמוֹן מְקֻפַּל רַגְלַיִם):

"אֵין יוֹתֵר מִזֶּה,

מֵעוֹלָם לֹא הָיָה"

"וְקַח לְךָ, מַשֶּׁהוּ. מָה?

מַה שֶּׁתִּמְצָא".

כָּךְ עָבְרוּ הַשָּׁנִים.

כָֹּל זֶה (שֶׁהוֹפֵךְ, זֶה)

מוֹבִיל לְאָן?

כְּמוֹ טִפָּה אַחַת שְׁקוּפָה וּקְרוּשָׁה

בִּקְצֵה הָאַף, הַחַיִּים.

הַשָּׁעָה הָיְתָה יָפָה כְּמוֹ שֶׁהִיא

לֹא תִּהְיֶה עוֹד

(הַיְלָדִים הִסְתּוֹבְבוּ בֵּין רַגְלֵי הַגְּדוֹלִים.

הָיְתָה אֵיזוֹ הִדָּבְרוּת בַּגָּן. עַל עֵץ

הַשָּׁזִיף צָמְחוּ אַגָּסִים).

הַאִם יֵשׁ עוֹד מִי בִּקְצֵה מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר עָלָיו

מַה שֶּׁנִּמְצָא עַל סֵדֶר יוֹמָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה

עִם נְטוֹת הַיּוֹם הוּא

כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּמְחִיקָתָהּ.

מִלְּבַד זֶה, מָה?

נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁכְּבָר עָבַרְתִּי

מִפֹּה לְשָׁם.

בָּא מִישֶׁהוּ וְהוֹדִיעַ שֶׁפָּסְקוּ

הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים

וְאֵינִי יָכוֹל לוֹמַר, "בְּסוֹף הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה

יַתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם"³

אֲנִי יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן

הָעוֹמֵד לְיָדִי

אֲנִי עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ, אַחַר

כָּךְ עוֹד מַשֶּׁהוּ

הִבַּטְתִּי בַּחַלּוֹן שֶׁנִּדְמֶה הָיָה

שֶׁעָמַד מוּל עֵינַי

וּפִתְאֹם עָמַדְתִּי מֵאֲחוֹרָיו.

הִבַּטְתִּי דַּרְכּוֹ פְּנִימָה וְרָאִיתִי

אִישׁ יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן

הָעוֹמֵד לְיָדִי

וּמַחֲזִיק אֶת שְׁמוֹ בֵּין שִׁנָּיו

(כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּכָל זֶה אֵיזֶה

עִנְיָן פֻּלְחָנִי)

לְאַחַר שֶׁהִקְשַׁבְתִּי לְ־ natura שֶׁל בֶּרְיוֹ

(שֶׁבֵּינְתַיִם גַּם הוּא, הַטִּפֵּשׁ, הָלַךְ

לִבְלִי שׁוּב)

לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזֶה צַד שֶׁל הַמְּצִיאוּת

אָנוֹ עוֹמְדִים.

אָמַרְתִּי, כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה.

אַחַרְכָּךְ הִשְׁלַכְתִּי אֲבָנִים אֶל הַמַּיִם

וּמָנִיתִי, תָּא תֵּבָה קֻפְסָה כִּיס

מְגֵרָה אָרוֹן כַּסֶּפֶת כִּיס

אוֹצָר אַרְנָק נַרְתִּיק

יַלְקוּט קַלְמָר כִּיס.

(“מַהוּ הַפְּרוֹפִיל הַמֶּלוֹדִי שֶׁל הָעוֹלָם?”)

בֵּין שֵׁנִי לִשְׁלִישִׁי לִפְעָמִים

מִתְקַפֵּל כָּל הַשָּׁבוּעַ

מִישֶׁהוּ הֶעֱבִיר יָד בְּתַלְתַּלֵּי הַיֶּלֶד

וְאֵיזֶה מַשָּׂא הִתְפַּנָּה

כְּאִלּוּ נִתָּן לְמַצּוֹת אֶת כָּל הָעִנְיָן הַקָּשֶׁה

בְּעֶצֶם הַתְּנוּעָה הַמְּתוּקָה הַזֹּאת.

כַּמָּה אָחוֹרָה אֶפְשָׁר לָלֶכֶת כְּדֵי

לְחַבֵּק אֶת מִי שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים

שֶׁיְּּחַבֵּק אוֹתָנוּ, וְאֵינֶנּוּ?

הַיֶּלֶד לֹא יָדַע מָה הַדָּבָר שֶׁהַזָּקֵן

שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּבָר יָדַע:

מִי שֶׁעוֹמֵד לָמוּת כְּבָר מֵת,

מִי שֶׁמֵּת מָעֳמָד לִתְחִיָּה

וְ“הַלָּבָן הַזֶּה עוֹד יְשַׁגֵּעַ אוֹתִי”

עֵץ מַחְזִיק דְּבָרִים עַד בּוֹא

תּוֹלְעֵי רְעִידַת הַדְּבָרִים,

בִּלְעֲדֵיהֶן לֹא נֵדַע שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹךְ הַמַּמָּשִׁי,

שֶׁעָשִׂינוּ אֶת הַדִּלּוּג מֵעַל הָעוֹמֵד לְהִשָּׁכַח.

זֶה הַסִּפּוּר שֶׁלִּי. לָקַחְתִּי בּוֹ חֵלֶק.

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ, לֹא דַּי בְּלִחְיוֹת

כְּדֵי שֶׁלֹּא לָמוּת.

וְלָמָּה מִתְחַלְּפִים אֲנָשִׁים בְּכֵלִים וְכֵלִים

בִּכְאֵב כְּאִלּוּ הָיָה זֶה טֶבַע הַדְּבָרִים

הָאֵימָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִכָּנֵס

אֶל תּוֹךְ חַיַּי

וְיִתְפֹּס אֶת מְקוֹמִי הַמִּקְרִי

כְּשֶׁאֶתְבַּקֵּשׁ לָקוּם

וְלָצֵאת

מִתּוֹךְ גּוּפִי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַחַלּוֹן הוּא

רֹאשׁוֹ שֶׁל מִי?

מִיהוּ הַמְמַלֵּא אֶת רֹאשִׁי עִם

שֶׁלִּי, שֶׁלִּי. אוֹתִי, אוֹתִי.

אֵיפֹה לְהַנִּיחַ אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבֵּינִי

לְבֵינוֹ עוֹמֵד יֶלֶד

יְלָדִים לֹא מַעֲבִירִים אֶת הַזְּמַן,

הֵם הַזְּמַן וְהוּא עוֹבֵר.

אַחַרְכָּךְ קָרָאתִי בְּסֵפֶר לְתִקּוּן הַלֵּב

"לִרְקֹד בְּעַצְמוֹ לְבַד בְּחַדְרוֹ בְּלִי

סִיּוּעַ שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וְכוּ'".

עַכְשָׁו חַבֵּק אֶת הָרוּחַ אַחַרְכָּךְ

לֹא חָשׁוּב עוֹד מָה, אֲפִלּוּ

לִהְיוֹת לְיַד מַה שֶּׁרוֹצֶה

לְהֵעָשׂוֹת לֹא.

קוּם לֵךְ

בְּטֶרֶם

לֹא

מְאֻחָר. נִרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר.

מֵאֲחוֹרַי יִוָּתֵר מִי שֶׁהִתִּיר לִי

לָלֶכֶת בִּלְעָדָיו.

כְּלוּם לֹא יִקְרֶה מִלְּבַד

מַה שֶּׁכְּבָר קָרָה:

הַחֲרָדָה לִהְיוֹת אֱנוֹשִׁי, הַפַּחַד

לְהִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה

וּכְאִלּוּ הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי:

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא

וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד

שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי.

אַחַרְכָּךְ אֲנִי אוֹמֵר, נָזוּז, וּמִיָּד

מוֹסִיף עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים עַל

סֵדֶר הַסִּבּוֹת שֶׁלָּקַחְתִּי בּוֹ חֵלֵק וְשׁוֹאֵל,

מַה נִּשְׁאַר לִי אוֹ לְמִי מִכָּל זֶה?

מִישֶׁהוּ בָּא וְאוֹמֵר, חָשַׁבְנוּ

שֶׁכְּבָר זַזְתָּ, וּמַחְוִיר

וַעֲדַיִן לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר עַל

מַה שֶּׁבִּלְעָדָיו

אֵין טַעַם בְּכָל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ עַד הֵנָּה.

מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל פָּנַי

לוֹקֵחַ אֶת פָּנַי,

אֲנִי רָאִיתִי.

וְ"אֵיךְ נָתַנּוּ כָּכָה לַעֲשׂוֹת

מֵעַצְמֵנוּ עוֹבְרִים"⁴