“יש דברים שנזכרים בהם גם אם הם אולי לא קרו מעולם. יש דברים שאני נזכר בהם, שאולי לא קרו מעולם, אך מיד כשאני רואה אותם הם קורים ומתרחשים…”
הרולד פינטר
אִם יִשְׁאֲלוּ, מַה הָלְאָה?
אָשִׁיב, נִרְאֶה.
אַחַרְכָּךְ, הָיִיתִי רוֹצֶה לָמוּת לְפָנַי.
הַמַּיִם עוֹמְדִים וּמְכַסִּים אֶת הֶהָרִים (כְּמוֹ
בִּתְהִלִּים קד) וְאָנוּ אוֹכְלִים אֶת
הָאֲדָמָה הָאוֹכֶלֶת אוֹתָנוּ.
עַכְשָׁו רַק הַשִּׁירָה נִשְׁאֲרָה לַעֲזֹר לָנוּ
לָשֵׂאת וְלָתֵת עִם הָרוּחַ בְּדַרְכָּהּ
אֶל הַבָּשָׂר הָאוֹבֵד.
צָרִיךְ לְהַקְשׁוֹת קְצָת עַל הַלָּשׁוֹן כְּדֵי
שֶׁתִּתָּקֵל, שֶׁתִּתְהַפֵּךְ, כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר.
הַנַּח, לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם. עֲדַיִן לֹא פָּרְצוּ
הַקְּרָבוֹת הַגְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה
אֲנִי יוֹשֵׁב עַכְשָׁו בְּחֶדֶר קָטָן מוּל
דֶּלֶת שְׁמָשׁוֹת הַנִּפְתַּחַת אֶל גַּן
עֲלֵי מְנִיפָה יְרֻקִּים שֶׁל עֵץ
חֲסַר שֵׁם נִרְעָשִׁים מְעַט
בְּרוּחַ הָעֶרֶב.
אָבָק דַּק, שֶׁהֵחֵל לָרֶדֶת לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה,
מְנַסֶּה לְהַרְגִּיעָם, לְעַרְפְּלָם.
אֲנִי מַבִּיט בַּשֶּׁקֶט בּוֹ צָפָה מוֹלֶקוּלָה
אַחַת שֶל תּוֹדָעָה: יֵשׁ סֵבֶל.
אִם יֵשׁ רַעַשׁ זֶה רַעַשׁ הַשִּׁירִים
בִּלְעֲדֵיהֶם לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ
שֶׁאֲנִי כָּאן
אָמְרוּ עָלַי, רוֹאִים עָלֶיךָ.
רוֹאִים, מָה?
תֵּכֶף רוֹאִים כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה
בֶּאֱמֶת. הַבֵּט אֵיךְ
הֵם מַבִּיטִים בָּעֵץ וּמְגַלִּים אֶת הָעֵץ
בְּלִי לָתוּר בּוֹ אַחַר צִפֳּרִים
כְּמוֹ צוּרָה שֶׁחוֹזֶרֶת עַל
עַצְמָהּ כְּדֵי לְהִתְיַשֵּׁב
מַמָּשׁ עַל צִירָהּ.
דַּע, אִישׁ לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת
בִּשְׁבִילְךָ, יֶלֶד.
כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּפִי עוֹד בְּפִי,
רוֹאִים עָלַי
וּכְבָר עָבְרוּ פִּתְאֹם שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי חַיֶּיךָ
מִבְּלִי שֶׁהָיִיתָ עֵר לְעָצְמַת הַדְּבָרִים
שֶׁמִּחוּץ לְעַצְמְךָ.
אִלּוּ זָכִיתָ הָיִיתָ חֵלֶק מִן הַטֶּבַע וְנִשְׁמָע לִסְדָרָיו
אֲבָל עוֹד מְעַט אֶהְיֶה בְּלִי
וְהוּא יִהְיֶה הַכֹּל.
לֹא עוֹד אֶסְתּוֹבֵב עִם כִּיסִים מְלֵאִים
בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ.
עוֹבֵר וְחֶבֶל בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן
לַחֲבִילָה שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעָה
עַכְשָׁו הַמֵּתִים בָּאִים לֶאֱכֹל בַּמִּטְבָּח
מֵאוֹתָהּ הַקְּעָרָה הַמֻּכֶּרֶת לָהֶם
וְנִלְכָּדִים בְּתוֹךְ “לֶהָבָה שֶׁל מֶלַח”.
אִלּוּ יָדְעוּ הַמֵּתִים לִקְרֹא
הָיִיתִי מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם אֶת
רִבְקָה מִרְיָם שֶׁאָמְרָה,
"מָה עוֹשֶׂה מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לָמוּת
וּבְבוֹא יוֹמוֹ נִשְׁאָר חַי?"
צִנּוֹרוֹת הָעַצְבוּת נִבְקָעִים וְהַמָּקוֹם הֶעָגֹל
שֶׁלִּפְנֵי הַדֶּלֶת נִרְאֶה כִּמְרֻבָּע
שֶׁעָבַר עָלָיו הַקַּיִץ
וְיֵשׁ לִי עוֹד אֵיזֶה זְמַן לְיָ…1
וְאֵינִי שׁוֹאֵל עוֹד:
מַהוּ הַדָּבָר הָאֲמִתִּי
וְלָמָּה הַתְּלָאָה
וְיֵשׁ לִי דְּחִיפוּת גְּדוֹלָה לָדַעַת
מִי נִמְצָא בְּתוֹךְ גּוּפִי
וְהוּא לֹא אֲנִי
וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָבוֹא לְעֶזְרִי
לְהַחֲזִיק אֶת צוּרָתִי עַד
שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי.
הִבַּטְתִּי בַּחֹמֶר וּבְמַהֲלָכָיו, עוֹד מְעַט יֵעָלֵם,
מֵעֵבֶר לוֹ מִסְתַּיֶּמֶת הַיְדִיעָה
עַל עַצְמִי.
יֶלֶד הָיִיתִי וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ,
שֶׁדַּי בְּלִהְיוֹת כְּדֵי
שֶׁלֹּא לָמוּת
אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי, אֶדְפֹּק לְךָ עַל הַדֶּלֶת
אִם יִהְיֶה לִי מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילְךָ.
יֵשׁ לִגְמֹר, אֵין מַה לְּמַהֵר. כְּבָר מְאֻחָר.
שִׂים אֹזֶן אֶל שִׁירַת הַצִּפֳּרִים. "דַּע שֶׁצִּפֳּרִים
אוֹהֲבוֹת לִשְׁמֹעַ צִפֳּרִים".2
לֹא אֶסְתַּתֵּר עוֹד כְּמוֹ תְּאֵנָה
מֵאֲחוֹרֵי מְתִיקוּת.
לְמִי יֵשׁ כֹּחַ לָקוּם מִן הַחַיִּים
וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים אֲחֵרִים
בְּמָקוֹם אַחֵר?
זֶה הַזְּמַן לְהַתְחִיל לִסְגֹר
לֹא כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ
הַפַּחַד מַפְחִיד.
הַזִּכָּרוֹן הוּא מְנִיפָה שֶׁתְּנוּעָתָהּ גַּל
שֶׁסִּימָנוֹ אֵינְסוֹף.
חַבֵּק אֶת הַמִּלָּה פִּתְאֹם.
בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: יוֹם אֶחָד הָאָדָם (גַּם אַתָּה)
חַיָּב לְהַחְלִיט אִם הוּא בְּתוֹךְ הָרוּחַ
אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.
אֲנִי מַבִּיט בַּמַּרְאֶה הָרוֹצֶה כָּל הָעֵת
לְהֵרָאוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר
אֲנִי חוֹשֵׁב עַל מָתַי הוּא יַנִּיחַ
לִי לְהֵחָבֵא בּוֹ
זְבוּב עָבַר בְּרֶגַע זֶה
בֵּינִי לְבֵין כָּל זֶה
וּבָלַע אֶת הָרֶגַע.
הַגַּחְלִילִית הָלְכָה אַחֲרָיו
וְהֵאִירָה אֶת
“עָצְמַת הַסִּבּוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת”.
רָאִיתִי.
רָשַׁמְתִּי שֶׁיֵּשׁ עוֹד אֵיזֶה
דָּבָר שֶׁלֹּא סֻדַּר.
מָחַקְתִּי שֶׁרָאִיתִי סוּס עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה
וְאוֹכֵל עֵשֶׂב.
הוּא קָשׁוּר בְּחֶבֶל וּמְגַלֵּחַ בָּעֵשֶׂב
עִגּוּלִים שֶׁהַחֶבֶל הוּא מֵיתָר לָהֶם
אַתָּה עוֹמֵד וְרוֹאֶה אֶת הַבִּלְתִּי נִרְאֶה עֲדַיִן
כְּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי כְּלִי נְגִינָה
וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַמּוּסִיקָה בְּטֶרֶם יִגְּעוּ הָאֶצְבָּעוֹת בַּמְנַעַנְעִים
וְשׁוֹאֵל:
אֵיפֹה נִמְצָא הַזְּמַן הַיּוֹם?
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: הַחֲפָצִים עוֹשִׂים אֶת
הַמָּקוֹם וְהָאוֹר מַחֲזִיק בָּהֶם.
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: מַה שֶׁנִּתָּן לְהִתְבָּאֵר
אֵינוֹ חָדֵל לְהִתְחַמֵּק.
הָרֶגַע הַמְאֻחָר הַזֶּה הוּא כְּמוֹ מִפְרָץ קָטָן
בּוֹ עוֹמֶדֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁאֲנִי
יוֹשֵׁב בְּתוֹכָהּ
הַכֹּל נֶאֱמַר. וְאָז לְהִוָּכַח, שֶׁהַכֹּל אָמְנָם נֶאֱמַר.
וּקְרִילִי שֶׁאוֹמֵר (כְּמוֹ חָכָם
קַדְמוֹן מְקֻפַּל רַגְלַיִם):
"אֵין יוֹתֵר מִזֶּה,
מֵעוֹלָם לֹא הָיָה"
"וְקַח לְךָ, מַשֶּׁהוּ. מָה?
מַה שֶּׁתִּמְצָא".
כָּךְ עָבְרוּ הַשָּׁנִים.
כָֹּל זֶה (שֶׁהוֹפֵךְ, זֶה)
מוֹבִיל לְאָן?
כְּמוֹ טִפָּה אַחַת שְׁקוּפָה וּקְרוּשָׁה
בִּקְצֵה הָאַף, הַחַיִּים.
הַשָּׁעָה הָיְתָה יָפָה כְּמוֹ שֶׁהִיא
לֹא תִּהְיֶה עוֹד
(הַיְלָדִים הִסְתּוֹבְבוּ בֵּין רַגְלֵי הַגְּדוֹלִים.
הָיְתָה אֵיזוֹ הִדָּבְרוּת בַּגָּן. עַל עֵץ
הַשָּׁזִיף צָמְחוּ אַגָּסִים).
הַאִם יֵשׁ עוֹד מִי בִּקְצֵה מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר עָלָיו
מַה שֶּׁנִּמְצָא עַל סֵדֶר יוֹמָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה
עִם נְטוֹת הַיּוֹם הוּא
כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּמְחִיקָתָהּ.
מִלְּבַד זֶה, מָה?
נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁכְּבָר עָבַרְתִּי
מִפֹּה לְשָׁם.
בָּא מִישֶׁהוּ וְהוֹדִיעַ שֶׁפָּסְקוּ
הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים
וְאֵינִי יָכוֹל לוֹמַר, "בְּסוֹף הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה
יַתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם"3
אֲנִי יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן
הָעוֹמֵד לְיָדִי
אֲנִי עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ, אַחַר
כָּךְ עוֹד מַשֶּׁהוּ
הִבַּטְתִּי בַּחַלּוֹן שֶׁנִּדְמֶה הָיָה
שֶׁעָמַד מוּל עֵינַי
וּפִתְאֹם עָמַדְתִּי מֵאֲחוֹרָיו.
הִבַּטְתִּי דַּרְכּוֹ פְּנִימָה וְרָאִיתִי
אִישׁ יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן
הָעוֹמֵד לְיָדִי
וּמַחֲזִיק אֶת שְׁמוֹ בֵּין שִׁנָּיו
(כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּכָל זֶה אֵיזֶה
עִנְיָן פֻּלְחָנִי)
לְאַחַר שֶׁהִקְשַׁבְתִּי לְ־ natura שֶׁל בֶּרְיוֹ
(שֶׁבֵּינְתַיִם גַּם הוּא, הַטִּפֵּשׁ, הָלַךְ
לִבְלִי שׁוּב)
לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזֶה צַד שֶׁל הַמְּצִיאוּת
אָנוֹ עוֹמְדִים.
אָמַרְתִּי, כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה.
אַחַרְכָּךְ הִשְׁלַכְתִּי אֲבָנִים אֶל הַמַּיִם
וּמָנִיתִי, תָּא תֵּבָה קֻפְסָה כִּיס
מְגֵרָה אָרוֹן כַּסֶּפֶת כִּיס
אוֹצָר אַרְנָק נַרְתִּיק
יַלְקוּט קַלְמָר כִּיס.
(“מַהוּ הַפְּרוֹפִיל הַמֶּלוֹדִי שֶׁל הָעוֹלָם?”)
בֵּין שֵׁנִי לִשְׁלִישִׁי לִפְעָמִים
מִתְקַפֵּל כָּל הַשָּׁבוּעַ
מִישֶׁהוּ הֶעֱבִיר יָד בְּתַלְתַּלֵּי הַיֶּלֶד
וְאֵיזֶה מַשָּׂא הִתְפַּנָּה
כְּאִלּוּ נִתָּן לְמַצּוֹת אֶת כָּל הָעִנְיָן הַקָּשֶׁה
בְּעֶצֶם הַתְּנוּעָה הַמְּתוּקָה הַזֹּאת.
כַּמָּה אָחוֹרָה אֶפְשָׁר לָלֶכֶת כְּדֵי
לְחַבֵּק אֶת מִי שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים
שֶׁיְּּחַבֵּק אוֹתָנוּ, וְאֵינֶנּוּ?
הַיֶּלֶד לֹא יָדַע מָה הַדָּבָר שֶׁהַזָּקֵן
שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּבָר יָדַע:
מִי שֶׁעוֹמֵד לָמוּת כְּבָר מֵת,
מִי שֶׁמֵּת מָעֳמָד לִתְחִיָּה
וְ“הַלָּבָן הַזֶּה עוֹד יְשַׁגֵּעַ אוֹתִי”
עֵץ מַחְזִיק דְּבָרִים עַד בּוֹא
תּוֹלְעֵי רְעִידַת הַדְּבָרִים,
בִּלְעֲדֵיהֶן לֹא נֵדַע שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹךְ הַמַּמָּשִׁי,
שֶׁעָשִׂינוּ אֶת הַדִּלּוּג מֵעַל הָעוֹמֵד לְהִשָּׁכַח.
זֶה הַסִּפּוּר שֶׁלִּי. לָקַחְתִּי בּוֹ חֵלֶק.
עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ, לֹא דַּי בְּלִחְיוֹת
כְּדֵי שֶׁלֹּא לָמוּת.
וְלָמָּה מִתְחַלְּפִים אֲנָשִׁים בְּכֵלִים וְכֵלִים
בִּכְאֵב כְּאִלּוּ הָיָה זֶה טֶבַע הַדְּבָרִים
הָאֵימָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִכָּנֵס
אֶל תּוֹךְ חַיַּי
וְיִתְפֹּס אֶת מְקוֹמִי הַמִּקְרִי
כְּשֶׁאֶתְבַּקֵּשׁ לָקוּם
וְלָצֵאת
מִתּוֹךְ גּוּפִי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.
הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַחַלּוֹן הוּא
רֹאשׁוֹ שֶׁל מִי?
מִיהוּ הַמְמַלֵּא אֶת רֹאשִׁי עִם
שֶׁלִּי, שֶׁלִּי. אוֹתִי, אוֹתִי.
אֵיפֹה לְהַנִּיחַ אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבֵּינִי
לְבֵינוֹ עוֹמֵד יֶלֶד
יְלָדִים לֹא מַעֲבִירִים אֶת הַזְּמַן,
הֵם הַזְּמַן וְהוּא עוֹבֵר.
אַחַרְכָּךְ קָרָאתִי בְּסֵפֶר לְתִקּוּן הַלֵּב
"לִרְקֹד בְּעַצְמוֹ לְבַד בְּחַדְרוֹ בְּלִי
סִיּוּעַ שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וְכוּ'".
עַכְשָׁו חַבֵּק אֶת הָרוּחַ אַחַרְכָּךְ
לֹא חָשׁוּב עוֹד מָה, אֲפִלּוּ
לִהְיוֹת לְיַד מַה שֶּׁרוֹצֶה
לְהֵעָשׂוֹת לֹא.
קוּם לֵךְ
בְּטֶרֶם
לֹא
מְאֻחָר. נִרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר.
מֵאֲחוֹרַי יִוָּתֵר מִי שֶׁהִתִּיר לִי
לָלֶכֶת בִּלְעָדָיו.
כְּלוּם לֹא יִקְרֶה מִלְּבַד
מַה שֶּׁכְּבָר קָרָה:
הַחֲרָדָה לִהְיוֹת אֱנוֹשִׁי, הַפַּחַד
לְהִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה
וּכְאִלּוּ הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי:
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא
וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד
שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי.
אַחַרְכָּךְ אֲנִי אוֹמֵר, נָזוּז, וּמִיָּד
מוֹסִיף עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים עַל
סֵדֶר הַסִּבּוֹת שֶׁלָּקַחְתִּי בּוֹ חֵלֵק וְשׁוֹאֵל,
מַה נִּשְׁאַר לִי אוֹ לְמִי מִכָּל זֶה?
מִישֶׁהוּ בָּא וְאוֹמֵר, חָשַׁבְנוּ
שֶׁכְּבָר זַזְתָּ, וּמַחְוִיר
וַעֲדַיִן לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר עַל
מַה שֶּׁבִּלְעָדָיו
אֵין טַעַם בְּכָל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ עַד הֵנָּה.
מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל פָּנַי
לוֹקֵחַ אֶת פָּנַי,
אֲנִי רָאִיתִי.
וְ"אֵיךְ נָתַנּוּ כָּכָה לַעֲשׂוֹת
מֵעַצְמֵנוּ עוֹבְרִים"4
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות