רקע
ישראל אלירז
2. וְלָמָּה הַמָּוֶת עוֹמֵד מִן הַצַּד
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 2006

“פתאום היה שם המוות. לא שבא והופיע, אלא היה, ולא דמה לרוח רפאים, אלא דומה היה כאילו כל האור דחוס בו והוא מקורו, ואין הוא עובר בו בלבד אלא אף זורע אותו…”

ויליאם פוקנר1


וְלָמָּה הַמָּוֶת עוֹמֵד מִן הַצַּד?


וְלָמָּה מִן הַצַּד פֵּרוּשׁוֹ

אֶמְצַע, דֶּלֶת, אָב?


לְאַחַר שָׁנִים אָמַרְתִּי, הַחַיִּים וְהַמֵּבִיא לְהִכָּחֲדוּתָם

דָּבָר אֶחָד הוּא.


מַהוּ הַדָּבָר?


כָּל מַה שֶּׁיִּקְרֶה כְּבָר מַקְדִּים

וְקוֹרֶה בַּשָּׂפָה


וּמִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ מִבְנֵי הַכֵּלִים

הַנַּעֲנִים לְחֻקֵּי הַשִּׁמּוּשׁ


רַק דָּבָר אֶחָד הַגּוּף יוֹדֵעַ מֵעֶצֶם

טִבְעוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ,

לִחְיוֹת.


הוּא נוֹשֵׂא אֶת הַמָּוֶת כְּמוֹ

הַפְּסַנְתֵּר אֶת מֵיתָרָיו

הָאַוָּז אֶת כְּבֵדוֹ.


יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁהַמָּוֶת מִתְגַּנֵּב אֵלֶיךָ

וְחוֹתֵךְ אֶת כַּנְפוֹת מְעִילְךָ.


כֵּן, הַכֹּל צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעַט אַחֶרֶת,

קַל לוֹמַר.


הַיֶּלֶד שֶׁלִּמְּדוּהוּ לְבַקֵּשׁ תָּמִיד אֶת הַשָּׁלֵם,

לֹא יָכוֹל לְהַקִּיף אֶת הַחַיִּים וּלְהַשִּׂיג

אוֹתָם בְּאֹפֶן הוֹלֵם.


מַהוּ, בְּאֹפֶן הוֹלֵם

הַלֹּא־נִרְאֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ עוֹד לַיֶּלֶד כְּדֵי לְהֵרָאוֹת.


"וְלֹא יָדַע הַיֶּלֶד מַסְפִּיק כְּדֵי

שֶׁיִּרְצֶה לְכַסּוֹת פָּנָיו."


עֶרֶב אֶחָד חָזַרְתָּ הַבַּיְתָה,

חָצִיתָ אֶת הַגָּן


וְנִדְמֶה הָיָה לְךָ שֶׁעֵץ הַפִּלְפֵּל הוּא

דֶבְּיוּסִי טָהוֹר


וְלֹא יָדַעְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ, אֲבָל יָדַעְתָּ

אֶת הַנּוֹרָא מִכֹּל,


כָּל הָאֲנָשִׁים הוֹלְכִים

לָשׁוּב אֶל הַחֹמֶר.


מִזֶּה וְעַד לַכְּאֵב

הַמֶּרְחָק


כַּמֶּרְחָק שֶׁבֵּין מְעִיל וְכֻתֹּנֶת


אֲנִי מַבִּיט בְּאִמִּי הַמֵּתָה. מֵאֲחוֹרֵי סוּגַר הַבָּשָׂר הַקַּר

נִצְבָּרִים כֹּחוֹת סַהֲרוּרִים.


מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ, אִמִּי?


מַה יֵּשׁ כָּאן בֶּאֱמֶת לְסַפֵּר?


וְאִם יֵשׁ, מַה טַּעַם לְסַפֵּר?


וְאִם טַעַם יֵשׁ, לְמִי

יֵשׁ זְמַן לְזֶה?


אֶת הַצַּעַר נִתָּן לָשֵׂאת לֹא אֶת הַבּוּשָׁה.


הַמָּוֶת לוֹקֵחַ הַכֹּל, אֲבָל הַכֹּל

זֶה לֹא הַרְבֵּה.


מִכָּאן וָהָלְאָה רַק אֵין, שֶׁהוּא כְּמִין בְּכִי

מִמִּשְׁפַּחַת הַהַפְצָרָה


מַה שֶּׁעָמַד לְהִמָּחֵק הוֹלֵךְ וְנִמְחָק.


כַּמָּה אָחוֹרָה אֶפְשָׁר לָלֶכֶת, אִמִּי,

כְּדֵי לְחַבֵּק מִי


שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתָנוּ

וְאֵינֶנּוּ?


לַזִּכָּרוֹן אֵין בְּעָלִים עוֹד.


הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵלֶיהָ אֶפְשָׁר הָיָה לְדַבֵּר עַל

מָה כְּדַאי לִשְׁתֹּק, הִיא גּוּשׁ נָטוּשׁ,

קָפוּא חֲסַר נִיעַ עַד יֵאוּשׁ


עוֹצֵר בְּתוֹכוֹ בְּבוּז אֶת הַצְּעָקָה

שֶׁלֹּא נִצְעֲקָה, אֶת זַעַם

הַהַשְׁפָּלָה


וִתַּרְתְּ עַל יָדַיִךְ וְעַל רַגְלַיִךְ כְּדֵי

שֶׁיּוּקַל הַטִּלְטוּל, שֶׁהַמַּסָּע

לֹא יֶאֱרַךְ.


הַקַּיִץ עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת

נָטוּי כְּמַגְרֵפָה


(קַיִץ וָדֶלֶת קְלוּעִים כְּמוֹ צַמָּה).


עַל הַשְּׁאֵלָה, מִמָּה חַי מִי שֶׁעוֹמֵד לָמוּת?

יֵשׁ לְהָשִׁיב בַּשְּׁאֵלָה,


הַאִם כָּל מַה שֶּׁבַּמָּוֶת הוּא מָוֶת?


(בַּחֲלוֹם בָּאוּ וְהָלְכוּ אֲנָשִׁים

עִם פָּחוֹת וּפָחוֹת אֶצְבָּעוֹת

בְּכָל יָד, בְּכָל רֶגֶל)


דָּבָר לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְרַחֵשׁ, אִמִּי,

מִלְּבַד לְהַמְשִׁיךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר

לִהְיוֹת לֹא.


בְּהַבִּיטִי בְּאִמִּי אָמַרְתִּי,

הִנֵּה גּוּף הוֹלֵךְ אֶל

עֲצִיצֵי קִיּוּם אֲחֵרִים.


וְאִם יֵשׁ, זוֹ בְּדָיָה שֶׁהִמְצִיאוּהָ

בְּנֵי הָאָדָם וְעָלֶיהָ בָּנוּ

אֶת הֶכְרֵחַ הַדְּבָרִים


וְאִם יֵשׁ, הַכַּוָּנָה ‘תַּכְלִית קְבוּעָה מֵרֹאשׁ’.


אִמִּי כְּבָר לֹא אָמְרָה לִי דָּבָר

וְזֶה הִטִּיל אִי־סֵדֶר בְּחַיַּי

וְאוּלַי אֶפְשָׁר לְתָאֵר זֹאת כָּךְ:2


הַמָּוֶת הוּא סְפִינָה הַשָּׁטָה

עַלְפְּנֵי הַמַּיִם וְעָלֶיהָ

עוֹמֵד אָדָם


פִּסַּת בַּד מִתְנַפְנֶפֶת בְּיָדוֹ.


מֵעָלָיו פּוֹרֵחַ עוֹף.


אַחַרְכָּךְ הָאִישׁ נִכְנָס אֶל תּוֹךְ

הַבַּיִת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסְּפִינָה.


אַחַרְכָּךְ הַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת

וּקְטֵנָה עַד הֵעָלְמָהּ


וְאֵיזֶה חוּט נִשְׁאָר מָתוּחַ


זֶה הַזְּמַן שֶׁאֹמַר דָּבָר עַל

אִי־חָמְרִיּוּתָהּ שֶׁל אִמִּי


וְעַל הַצּוּרוֹת הַמּוּסִיקָלִיּוֹת שֶׁל

כַּפּוֹת יָדֶיהָ, שֶׁהַיּוֹם, בְּתוֹךְ

גַּלֵּי הָרְעָדָה הָאֲפֵלָה,


קָשֶׁה לִי לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן.


פַּעַם חָשַׁב הַיֶּלֶד, הַבְּכִי הוּא

פְּעִימָה בִּתְנוּעַת הַחֹמֶר


וְהָיָה יוֹרֵד עַל בִּרְכָּיו

לִפְנֵי הָעֲנִיבָה הַזְּהֻבָּה

שֶׁל הָאַהֲבָה.


יֵשׁ מִי, הִיא בִּקְצֵה מַה

שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר עָלָיו


וְהִיא עוֹמֶדֶת לְהֵעָלֵם לְעוֹלָם כְּמוֹ

הַכָּחֹל בְּנוֹצַת־הַצִּפּוֹר שֶׁבַּשִּׁיר


הַמָּוֶת יָכוֹל לָקַחַת מִמֶּנִּי הַכֹּל.

הַכֹּל זֶה לֹא הַרְבֵּה, אָמְרָה


אִמִּי. כְּשֶׁאִמִּי מֵתָה

מֵתָה עָלַי אִמִּי


וְלֹא קָרָה דָּבָר בָּעוֹלָם מִלְּבַד

שֶׁלִּי לֹא הָיְתָה

אִמָּא עוֹד.


עַכְשָׁו אֲנִי בְּלִי.


כָּל שְׁאָר הָעֻבְדּוֹת הִמְשִׁיכוּ לְהִתְרַחֵשׁ

בְּתוֹךְ אִי־סֵדֶר הַדְּבָרִים


רַק הַמּוּסִיקָה יוֹדַעַת לְהִתְעַמֵּק בָּזֶה

(כְּבָר אָמַרְתִּי)


כָּל בֹּקֶר אִמִּי מַכְנִיסָה אוֹתִי

אֶל תּוֹךְ שְׁמִי וּלְשׁוֹנִי


אַחַרְכָּךְ אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁעָלַי

לִהְיוֹת מַה שֶּׁהָיִיתִי


לִפְנֵי הָרֶגַע בּוֹ שָׁכַחְתִּי מִי אֲנִי.


זֶה מָאגִי לֹא פָּחוֹת מִן

הָאֲמִירָה ‘שִׂים מַשֶּׁהוּ בַּכִּיס’.


זַזְתִּי כְּשֶׁעֵשֶׂב הַצַּעַר כְּמוֹ מַיִם

בָּא אֶל כַּפּוֹת רַגְלַי.


וּבְהִקָּרֵא שְׁמִי עַלְיְדֵי אִישׁ־הַשֵּׁמוֹת

נִפְרַטְתִּי לְסִיבִים


כֻּלָּם מֵתוּ עוֹד בְּטֶרֶם

בָּא הַמָּוֶת.


מִישֶׁהוּ אָמַר, מָרֵק אֶת הַהַבָּטָה

עַד שֶׁלֹּא יִוָּתֵר מַה לִּרְאוֹת

מִן הַגַּשְׁמִיּוּת.


הַכֹּל יִקְרֶה אַחֲרֵי שֶׁהוּא קָרָה.


הַכֹּל קָרָה לִפְנֵי

שֶׁהַשִּׁיר קָרָה


וְהָאַגָּס, הַמַּבְשִׁיל בִּקְצֵה הַיָּד הַנּוֹגַעַת בּוֹ,

מוֹרֶה לָנוּ שֶׁאֵלֶּה פְּנֵי הַדְּבָרִים.


מַה יִּוָּתֵר מִמַּה שֶּׁאֵינֶנּוּ עוֹד


אַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיקִים מַמָּשׁ לִחְיוֹת.

לְמָה הִתְכַּוְּנָה בְּמַמָּשׁ?


אֵין יוֹצְאִים שְׁלֵמִים מִן הַחַיִּים.


בְּיַלְדוּתִי אִמִּי אָמְרָה לִי, יִהְיֶה כָּךְ וְכָךְ.

בַּסּוֹף, הָיָה אַחֶרֶת.


לִפְנֵי שֶׁשָּׁאֲלָה, מַה שְּׁלוֹמְךָ? שָׁאֲלָה,

מַה כָּתוּב הַיּוֹם בָּעִתּוֹן?


מַה תִּשְׁתֶּה?


אַתְּ יוֹדַעַת.


שִׂים מַיִם עַל הָאֵשׁ.


אִם תִּלָּקַח מִמֶּנִּי הַשָּׂפָה

אֵשֵׁב מוּלָהּ בְּלִי


יֵשׁ מִישֶׁהוּ בִּקְצֵה מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר עָלָיו.


מֵאֲחוֹרָיו הָעֶרֶב, הַמִּטְבָּח, הַקְּדֵרוֹת.

מֵאֲחוֹרֵיהֶם כֵּלִים נֶאֱסָפִים

כְּדֶרֶךְ הַטּוֹרְפִים


מַקְשִׁיבִים לְאֵימַת הָאֲדָמָה, נָעִים־חָגִים,

נוֹתְנִים אֶצְבָּעוֹת זֶה לָזֶה


וְעוֹבְרִים אֶת הַלַּיְלָה (שֶׁבְּמוּבָן מְסֻיָּם הוּא כִּיס).


מִישֶׁהוּ בַּחוּץ (בַּחוּץ, זֶה מָה?)


כְּאִלּוּ זֶה אֵיזֶה עִנְיָן פֻּלְחָנִי

שֶׁאֵין לִי הַשָּׂגָה בּוֹ


כְּעֵין הִתְעַטְּפוּת וּטְמִינַת הָרֹאשׁ לִפְנֵי הַבְּעָתָה

הִנֵּה דָּבָר שֶׁהַלָּשׁוֹן טֶרֶם הִגִּיעָה אֵלָיו.


כְּשֶׁאוֹמְרִים, הַמָּוֶת בְּתוֹכֵנוּ –

בְּתוֹכֵנוּ, זֶה אֵיפֹה?


(כְּשֶׁרָצוּ לוֹמַר, “שֵׁב כְּבָר בְּשֶׁקֶט”,

הָיְתָה הַהוֹרָאָה


“קַח סֵפֶר לְמַעַן הַשֵּׁם”).


וְלָמָּה הַמָּוֶת עוֹמֵד מִן הַצַּד?


וְלָמָּה הוּא עוֹמֵד תָּמִיד בְּדִבּוּרוֹ?


וְלָמָּה הוּא מִתְהַפֵּךְ כְּמִי

שֶׁנָּגוּעַ בִּתְנוּעָה


נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִם הָרוּחַ בְּדַרְכּוֹ אֶל הַבָּשָׂר,

מִרְכֶּבֶת הָאֵימָה


מֵעוֹלָם אָבִי לֹא אָמַר, אֲנִי

עָיֵף מֵהִתְחַבְּרוּת עִם

הָעוֹלָם.


דִּבְּרוּ עַל “סוֹד גִּלְגּוּל הַדְּבָרִים מֵאַיִן לְיֵשׁ”.


הַכִּיסִים הָיוּ מְלֵאֵי יָדַיִם

מְגַשְּׁשׁוֹת אַחַר אֶצְבָּעוֹת


מַתְאִימוֹת. אָז, וְרַק אָז,

הָיוּ מַתְחִילִים לְהִתְבַּהֵר

פְּרָטֵי הַפְּרָטִים


שֶׁל מַה קּוֹרֶה וּמָתַי יִהְיֶה לָזֶה סוֹף.


הָיִינוּ סְמוּכִים אָז לִמְקוֹם הַקְּפִיצָה


נֵשֵׁב לֶאֱכֹל, אוֹמֵר הָאִישׁ

שֶׁנָּתַן לַצִּפּוֹר לַעֲמֹד

עַל כְּתֵפָיו.


הָלַךְ הָאִישׁ.


נוֹתְרוּ הֲמוֹן כְּלֵי־עֲבוֹדָתוֹ אַחֲרָיו.

מַחְלִידִים בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת וּבְדִיל

בְּאֶבְלָם עָלָיו.


עַכְשָׁו, שֶׁחָצָה אֶת הֶחָצֵר, אֶת הַגְּדֵרוֹת,

הַגַּגּוֹת וְהֶהָרִים, מָה אִם

אֲנִי צָרִיךְ מָה?


כִּיס שֶׁל יֶלֶד בָּעֵשֶׂב כְּמוֹ תֵּל

אוֹר מִינְיָאטוּרִי. בָּאֲוִיר


מַחֲרִיפָה הַגָּפְרִית, תּוֹסֵס הַסִּיד, רוֹתֵחַ הָאַסְפַלְט, נָמֵס

הַבְּדִיל וְהַכַּסְפִּית מִטָּרֶפֶת


הַתְּשׁוּקָה לִחְיוֹת בְּאשֶׁר נִרְאֲתָה לְאָבִי

מֻפְרֶכֶת מֵעִקָּרָהּ.


לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם לֹא הָיָה

שׁרֶשׁ נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו.


שְׂנוּאָה עָלָיו הָאֲמִירָה, הַכֹּל

הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַכֶּסֶף.


לֹא קָרָא שִׁירִים סִינִיִּים אֲבָל

אָבִי יָדַע,


מֵאַיִן הוּא בָּא וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי וְכוּ'


לֹא שֶׁזֶּה הֵקֵל עָלָיו אֶת אַלִּימוּת הַיֵּשׁ

אוֹ אֶת מְחִיר חֲרוֹן הַיּוֹמְיוֹם.


מָתַי שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה מִפִּיו אֶת הַשְּׁמוּעָה

“עַל אוֹדוֹת הַדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים”


וְצָרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת בֶּן חוֹרִין בֶּאֱמֶת.


צָרִיךְ תָּמִיד (גַּם בִּשְׁגָגָה) לִהְיוֹת

מַה שֶּׁהָיִינוּ


לִפְנֵי הָרֶגַע בּוֹ שָׁכַחְנוּ

מִי אֲנַחְנוּ.


צָרִיךְ לָגֶשֶׁת אֶל הַחַיִּים (וְאוּלַי גַּם

אֶל הַמָּוֶת) כְּאֶל מַשָּׂא־וּמַתָּן עִסְקִי,


שֶׁגַּם אִם הַכֹּל כְּבָר נִקְבַּע

אָנוּ חָפְשִׁיִּים בְּכָל רֶגַע

לְחַדֵּשׁ אֶת הַהִתְדַּיְּנוּת


כְּאִלּוּ אֵין לְפָנֵינוּ סְעִיפֵי סִכּוּם כְּלָל


בֵּין מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה לְבֵין מַה

שֶּׁלֹּא יֵעָשֶׂה עוֹד


עוֹמֵד מַה שֶּׁאֵין אָבִי יוֹדֵעַ עָלָיו הַרְבֵּה.


לִבּוֹ חַם כְּחֹם הָאֲדָמָה הַנּוֹתָר

בְּמִשְׁמֵשׁ הַחַי בְּאֶמְצַע אֱלוּל.


הַנִּרְאֶה וְהַלֹּא־נִרְאֶה הֵם קְפָלִים

דַּקִּים בִּגְלִימַת הַיֵּשׁ.


הִשְׁתַּנּוּ הַחַיִּים וְהוּא לֹא

בְּתוֹכָם וְלֹא חָשַׁב


לְהַכְנִיס אֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ

בְּסוֹד הַקֶּמֶט הַכּוֹאֵב הַזֶּה.


הוּא לֹא יָדַע (וְיָדַע זֹאת) לְהִדָּבֵר עִם הָעוֹלָם


רַק צַר הָיָה לְאָבִי מְאֹד

שֶׁהִגִּיעַ רֶגַע בּוֹ

אִבֵּד אֶת


חֵרוּת הָאֶפְשָׁרוּת לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם


"אֶת הַזְּכוּת הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר

לִשְׁלֹל מֵאִישׁ," אָמַר לִי.


פִּתְאֹם הַכֹּל נִהְיָה מְאֻחָר וְהָיָה

כְּהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁלִּפְנֵי שֵׁנָה


בָּהּ מִסְתַּבְּכוֹת הַיָּדַיִם בֵּין

הַשַּׁרְווּלִים.


לָרֶגַע הַזֶּה רֵיחַ שֶׁל חַיָּה לְכוּדָה


מִשֶּׁמֵּת אָבִי הוּא לֹא חָדַל לָמוּת עָלַי.


עַכְשָׁו אֲנִי תּוֹפֵס עַצְמִי מַקְשִׁיב

לְיֶלֶל הָרוּחַ וְלִבְכִי הַלֵּיל


כְּדֶרֶךְ שֶׁאָבִי יָדַע לְהַקְשִׁיב לְמוּסִיקָה.


קִפְלֵי הַגַּעְגּוּעִים מוֹבִילִים אֶל גֹּבַהּ

הַנָּטוּי כְּלַפֵּי תְּהוֹם אִי־הַמַּשְׁמָעוּת.


רִילְקֶה צוֹדֵק: “אֵיךְ נוּכַל לִחְיוֹת בְּלִי הַמֵּתִים?”


גַּם בִּידֵי הַמֵּתִים אֵין רְאָיוֹת

עַל אִי־הֱיוֹתָם


לְבַד מִזֶּה שֶׁהֵם כְּעַנְנֵי גַז זוֹהֲרִים.


מַמָּשׁ בַּקָּצֶה, שָׁם, רוֹאִים אֵיזֶה דָּבָר

וְאֵין רוֹאִים מַה זֶּה


“אֶל תּוֹךְ כָּל דָּבָר עַרְבֵּב אֲדָמָה,” אוֹמֵר אָבִי.


אַחַרְכָּךְ יָשַׁבְתִּי אֵצֶל הַחַלּוֹן כְּאִלּוּ

לֹא עָבְרָה בַּחוּץ כָּל הָמֵּאָה


וְהִבַּטְתִּי בָּאִי־יְדִיעָה

כְּאִלּוּ הָיְתָה צִרְעָה

וּבָכִיתִי.


יוֹם אֶחָד נִפְעַל עַל הַמָּוֶת בְּלִי לְהָנִיעַ יָד


בְּמֶחְוַת מַחְשָׁבָה אַחַת נַפְעִיל

מַנְגָּנוֹן שֶׁרָאוּי שֶׁאִישׁ


לֹא יִשְׁלֹל מֵאִתָּנוּ לְהַפְעִילוֹ עוֹד


מֶה הָיָה אַחַרְכָּךְ, אַחֲרֵי

כִּכְלוֹת הַכֹּל?


כַּמָּה זְמַן זֶה אַחַרְכָּךְ?


מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל?


לְאַט הִתְחִילוּ לְהִתְבַּהֵר פְּרָטִים מֵרֶגַע

אֶחָד שֶׁהָיָה לְגַמְרֵי נִצְחִי.


לִבִּי הָלַךְ אַחֲרֵי הָרֶגַע הַהוּא

עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ וּצְלָלִים

כִּסּוּ אֶת כָּל הַמִּשְׁעוֹלִים


אִם יֵשׁ רְעִידָה זוֹ הָאֲדָמָה

שֶׁבְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁרוֹעֶדֶת


וּזְבוּב הַבָּשָׂר עוֹבֵר וְרוֹמֵס וְטוֹרֵף

(כְּמוֹ בְּמִיכָה ה, 7).


הַפַּחַד גַּם הוּא כְּלִי (אִם

לֹא מַכְשִׁיר עֲבוֹדָה)


וְיוֹדֵעַ, שֶׁהַחִפּוּשִׁית שְׁלֵמָה מֵאִתָּנוּ

וְהַחַרְפּוּשִׁית חֲכָמָה וּקְדוֹשָׁה

מֵאִתָּנוּ


וְאִם נִפֹּל עַל פָּנֵינוּ

יִמָּלֵא פִּינוּ בֹּץ וְלֹא

סִבּוֹת וְתוֹצָאוֹת.


מִשֶּׁמֵּת אָבִי מַה שֶּׁנִּשְׁבַּר הִמְשִׁיךְ לְהִשָּׁבֵר

הִנֵּה כְּלִי, לְיָדוֹ הַמַּחְשָׁבָה עַל הַכְּלִי


וְהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי שֶׁמֵּעַכְשָׁו אֶתְמַסֵּר

לִפְתִיחַת צִירֵי הִתְבּוֹנְנוּת

חֲדָשִׁים.


וְלָמָּה אִישׁ לֹא לִמֵּד אוֹתִי לְחַבֵּק

אִישׁ שֶׁעוֹמֵד לָמוּת


וּלְסַפֵּר עַל דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בְּחַיַּי

בְּלִי מֻקְדָּם וּמְאֻחָר?


הַכֹּל הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת קְצָת אַחֶרֶת.


יוֹם אֶחָד מָצָאתִי פֶּתֶק, שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ

יָכוֹל לִהְיוֹת סִבַּת הָאֵין בָּעוֹלָם,


מְקֻמָּט בְּכִיס מִכְנְסֵי הָעֲבוֹדָה

שֶׁל אָבִי


יֵשׁ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁטֶּרֶם סֻדַּר.


אֵין לְבַלְבֵּל בֵּין הָאֶצְבַּע

הַמַּצְבִּיעָה עַל הַיָּרֵחַ

לְבֵין הַיָּרֵחַ.


מִישֶׁהוּ אוֹמֵר לְאָבִי בּוֹא

וְהוּא בָּא


אַחַרְכָּךְ מִישֶׁהוּ אוֹמֵר לְאָבִי,

לֵךְ, וְהוּא הוֹלֵךְ

מִבְּלִי שֶׁיִּשְׁאַל,


לְאָן אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאַתֶּם

לוֹקְחִים אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?


אַף זֶה סוּג שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ


הַכֹּל מְאֻחָר מִדַּי אֲפִלּוּ בְּרֶגַע

הַהִתְרַחֲשׁוּת עַצְמָהּ


יֵשׁ כָּאן אֵיזוֹ תּוֹעֵבָה בַּשְּׁעִיטָה

הַזֹּאת אֶל עֵבֶר הַיְרִידָה


מִישֶׁהוּ אוֹמֵר כִּמְעַט אוֹ

עוֹד מְעַט זֶה יִקְרֶה

כְּשֶׁזֶּה כְּבָר קָרָה.


לֹא יִהְיֶה וִתּוּר, זֶה סֵדֶר הַדְּבָרִים.


רָצִיתִי לִהְיוֹת לְיַד הַדְּבָרִים

וְשָׁאַלְתִּי: אַחֲרֵי שֶׁיִּשָּׁכַח הַכֹּל,

יִשָּׁאֵר מָה


עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא

וְיַחְזִיק אֶת הַקַּיִץ עַד

שֶׁאֶהְיֶה מֵאֲחוֹרַי.


הַדָּבָר, שֶׁטֶּרֶם קָרָה לִי,

לֹא יֶחְדַּל לִקְרוֹת



  1. “הראשונים”, תירגם אמציה פורת."  ↩

  2. על פי אהלות, ה, ח  ↩

המלצות קוראים
תגיות