מִלְּבַד שִׁירִים (שֶׁהֵם יֵשׁ מַמָּשִׁי

אֶחָד הַמּוֹבִיל לְיֵשׁ

מַמָּשִׁי אַחֵר

כְּמוֹ בְּתוֹךְ שַׁלְשֶׁלֶת סִבּוֹת)

לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה. זֶה לֹא מְעַט.

כָּחֹל, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים

אִם הוּא דָּבָר גּוּפָנִי אוֹ

דָּבָר לֹא גּוּפָנִי

עוֹמֵד, פְרוֹנְטָלִי, מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹנוֹת, שָׁם

כָּל הַזְּמַן עוֹבֵר זְמַן.

בִּקְצֵה הָעַיִן עוֹמְדִים דְּבָרִים פְּשׁוּטִים

שֶׁאֵינָם מִתְחַמְּקִים עוֹד מִן הַשִּׂמְחָה

שֶׁהִיא רִצְפָּה לַשִּׁירִים.

הַצֶּבַע אֵינוֹ מִצְטַבֵּר עֲדַיִן לִכְלַל קוֹל.

אֲנִי רוֹאֶה צִפּוֹר מִבְּלִי צֶבַע הַמְּעִידָה

עַל גַּל שֶׁנִּצְבַּר בָּאֲוִיר וְעָבַר

לְאַחַר שֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת,

שֶׁהִיא תְּלַת מְמַדִּית

וְכוֹכָבִית כְּמוֹ

הַמֶּרְכָּבָה בְּסֵפֶר דָּנִיּאֵל,

תִּקּוּן הַשֵּׂכֶל אֵצֶל

בָּרוּךְ שְׂפִּינוֹזָה

(אוֹ אִלְּמוּתוֹ הַכַּפְרִית הַמְאַיֶּמֶת שֶׁל הֶלְדֶרְלִין)

אֵין רוֹצִים עוֹד לַהֲמִירָהּ

בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם

וְהִיא כְּמוֹ מַשַּׁב רוּחַ אֶמְצָעִי

הַמְעַלְעֵל אֶת גַּפְנֵי הָהָר

עַל הַשֻּׁלְחָן עֲרֵמַת שִׁירִים בְּתוֹכָם

נֶעֱרָם הָאֲמִתִּי הַמִּתְחַמֵּק

מֵאִתָּנוּ

וְלֹא נֵדַע מַה הוּא אוֹמֵר.

עוֹלִים דְּבָרִים מַמָּשִׁיִּים (תָּמִיד חֶלְקִיִּים)

מִתּוֹךְ דְּלִי הַיֵּשׁ.

כְּבָר עֶרֶב (מַהוּ כְּבָר?).

זֶה נִמְשָׁךְ שָׁעוֹת.

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ. יֵשׁ צֹרֶךְ בְּכֵלִים

כְּדֵי לִיצֹר כֵּלִים, לְהִתְחַקּוֹת אַחֲרֵיהֶם

וְהַשִּׂמְחָה אָצָה לִמְצֹא

בָּהֶם אֶת צוּרָתָהּ,

אֶת קוֹלוֹתֶיהָ

הַהַצָּעָה הָיְתָה: לֵךְ לִפְנֵי עַצְמְךָ.

בְּכִיסְךָ

לוּחַ צִפְחָה

לְרִשׁוּמִים מָאגִיִּים

וּמִטְפַּחַת אַף לִמְחֹק בָּהּ

אֶת הַפַּחַד.

בְּתוֹךְ הַשִּׁירִים שִׁירִים שֶׁדַּרְכָּם

אַתָּה מִתְקָרֵב אֶל הַפַּחַד בְּטֶרֶם

הָאוֹר בְּפִיךְ יִכְבֶּה.

בַּחוּץ כְּלָבִים, הַיּוֹדְעִים טִיבָהּ

שֶׁל הַתְּקוּפָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים,

עוֹבְרִים נְפוּחִים מֵהוֹרָאוֹת בִּצּוּעַ (וְאֵין

זֶה עִנְיָן תֵּיאוֹלוֹגִי).

צָרִיךְ לְהוֹרִיד אֶת הָאֲדָמָה מֵהַנַּעֲלַיִם,

זוֹ הַהַצָּעָה שֶׁהָיְתָה. צָרִיךְ

זְמַן כְּדֵי לְקַבְּלָהּ

עַכְשָׁו לַעֲסֹק בַּשִּׂמְחָה הָאֵינְסוֹפִית

הָעוֹלָה מִן הָאֲמִירָה:

נַנִּיחַ שֶׁנֵּר דּוֹלֵק זֶה,

אֵינֶנּוּ דּוֹלֵק עַכְשָׁו

וּלְהַגִּיעַ אֶל אֵיזוֹ הֲבָנָה,

לֹא לִפְנֵי שֶׁהַשִּׁיר יַעֲשֶׂה

טַוָּס עַל הַקִּיר.

הַאִם הַשִּׁיר הוּא בֶּאֱמֶת

מַה שֶּׁהוּא נִרְאֶה שֶׁהוּא?

וְאֵיךְ דָּרִים זֶה עִם זֶה בְּדָיָה וּמַמָּשׁוּת?

כְּדֵי לָדַעַת זֹאת אֵינִי צָרִיךְ

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ

וְאַל אֶתְפַּתֶּה לְהֵירוֹאִיזַצְיָה שֶׁל הָעַיִן

אוֹ שֶׁל הַנְּמָלָה הַחוֹצָה אֶת

אוֹקְיָנוֹס הַשָּׂדֶה

הַמַּעֲלֶה אֵד צָהֹב

כְּמוֹ כְּלִי שֶׁהֻזַּז מִמְּקוֹמוֹ

וּלְפֶתַע הוּא נִרְאֶה

דָּחוּף

מָתוּחַ וְנָכוֹן לִקְפִיצָה כְּשׁוֹאֵל

בַּמֶּה הָעִנְיָן

וְכַוָּנָתוֹ

מִלְּבַד שִׁירִים, קוֹרֶה מָה?

לֹא הַרְבֵּה, זֶה לֹא מְעַט.

וְעָלֵינוּ לְהַחֲזִיק אֶת הַשִּׁיר בְּשַׁרְווּלָיו

לָתֵת לוֹ לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל

עֲדַיִן-לֹא-שִׁיר.

עָלַי לְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרִים, שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר חוֹזֵר

וּכְבָר אָנוּ מְסֻגָּלִים לְהָבִין מִתּוֹכוֹ

מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת חַיֵּינוּ

הֵאָחֵז בַּתַּפּוּחַ כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר

עַל תַּפּוּחַ

בְּדֹק אִם הַתּוֹלַעַת, הַשְּׁקֵטָה כְּמוֹ עִקָּרוֹן,

לֹא הִקְדִּימָה אוֹתְךָ וְרָשְׁמָה אֶת

הַמָּקוֹם עַל שְׁמָהּ.

מְצָא שָׂפָה שֶׁתַּמְשִׁיךְ לְעוֹרֵר עִנְיָן

בְּעַצְמָהּ כְּמוֹ בַּיִת לִמְכִירָה.

הַרְאֵה כַּפּוֹת יָדֶיךָ (כִּתְמֵי הַדְּיוֹ) הָרֵיקוֹת לַחֲבֵרִים

וְהִתְחַפֵּר אֶל-תּוֹךְ הַנִּגְלֶה

שֶׁבְּתוֹכוֹ תָּמִיד מֻנָּח דָּבָר פָּשׁוּט,

עֶצֶם פָּעוּר בְּאַחַר-הַצָּהֳרַיִם.

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, חָשׁוּב לִי לִהְיוֹת מְיֻתָּר,

לִצְבֹּר חֲפָצִים, מַרְאוֹת, הַרְפָּיוֹת,

שֶׁאֵין לָהֶם דּוֹרֵשׁ

אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים כָּאן עַל שִׁירִים

מֵהֶם נַעֲשִׂים שִׁירִים.

מִישֶׁהוּ חוֹזֵר וְאוֹמֵר:

עַד שֶׁלֹּא תִּפָּתַח דֶּלֶת

לֹא יִהְיֶה קִיר

וְהוּא כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו

אֵיזֶה דָּבָר לֹא-נִרְאֶה

כְּאִלּוּ הָיָה “מָסָה טְהוֹרָה” הַבָּאָה לִקְרָאתוֹ

וְהִיא מַרְאָה אֶת הַנִּרְאֶה

יוֹתֵר נִרְאֶה.

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, אֵין דֵּי מָקוֹם לְכָל זֶה

וְגַם הַמִּטְבָּח הוּא הָרֶגַע בּוֹ

אֲנִי חוֹשֵׁב, לֹא קָשֶׁה לִהְיוֹת

עִם הָעוֹלָם

וְקוֹרֶה מַה שֶּׁעוֹמֵד לִקְרוֹת

לִפְנֵי שֶׁיּוֹדְעִים

שֶׁזֶּה קוֹרֶה.

וּכְשֶׁזֶּה קוֹרֶה

כְּאִלּוּ חִכִּינוּ לוֹ

שֶׁיִּקְרֶה, וְאוֹמְרִים:

אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?

מֶה עָלַי לְהָבִין מִזֶּה?

לֹא עָשִׂיתִי הַיּוֹם דָּבָר מִלְּבַד לַעֲמֹד

וּלְהַבִּיט בְּמַה שֶּׁעֲדַיִן אֵינֶנּוּ.

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר כָּךְ מִבְּלִי לְהִשָּׂרֵף.

אֵיךְ אֶפְשָׁר (וְעַד מָתַי?) לַעֲמֹד וּלְהַקְשִׁיב

לְאֵיזֶה סוּס בְּרֹאשְׁךָ

וְאַחַרְכָּךְ

לְהִדָּבֵר עִם הָעֵשֶׂב וּלְהַאֲמִין שֶׁמִּישֶׁהוּ

יָקוּם וְיָבִין מַה קּוֹרֶה

אַתָּה, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה

יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ, יוֹדֵעַ

שֶׁהַדָּבָר אָבוּד מִשּׁוּם הֱיוֹתוֹ דָּבָר

(גַּם הַשִּׁיר הוּא דָּבָר,

גַּם אַתָּה).

לְהַחְלִיט לֹא לְשַׁנּוֹת אֶת הַכִּסֵּא

אֶלָּא אֶת דֶּרֶךְ יְשִׁיבָתֵנוּ

עָלָיו.

לְהַסְכִּים שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַנְּקֻדָּה

שֶׁיָּכֹלְנוּ לוֹמַר בָּהּ:

אֲנִי חוֹזֵר מְעַט לְאָחוֹר (לִמְצֹא

מֶרְחָב וְלֹא עֹבִי). עַכְשָׁו אֵלֵךְ

בְּעִקְבוֹת מַה שֶּׁמְּסָרֵב לִי.

לִפְעָמִים נֹאמַר, זֶה הָיָה שְׁוֵה הַכֹּל,

וְאֵינֶנּוּ מִתְכַּוְּנִים לִכְלוּם

וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: הִגַּעְתִּי אֶל

קַרְקָעִית הַשִּׁיר, הַאִם

אֲנִי מַסְכִּים בָּזֶה

שֶׁאֶל הִשִּׁיר טֶרֶם הִגַּעְנוּ, גַּם

אִם הָלַכְנוּ בְּעִקְּבוֹתָיו?

מַה קּוֹרֶה בַּשִּׁיר, אֵינֶנָּהּ הַשְּׁאֵלָה.

אִלּוּ יָכֹלְנוּ לוֹמַר עַל הַשִּׁיר

כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים הַסּוֹפְרִים

בִּקְצֵה סִפּוּר מַסָּע:

"מִשָּׁם וְהָלְאָה לֹא אֵרַע לָהֶם שׁוּם דָּבָר,

רַק זַעֲפַת הַיָּם הָיְתָה כַּמָּה פְּעָמִים".

הַאִם הַשִּׁיר יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ שֶׁשָּׁכַחְנוּ?

נִדְמֶה שֶׁאֵין עוֹד לוֹמַר דָּבָר,

וּפִתְאֹם שִׁיר

הַנַּח בַּד מִתַּחַת לַשִּׁירִים בְּשָׁעָה

שֶׁאַתָּה מוֹחֵק, וּשְׁאַל:

הַאִם הַשִּׁיר “עוֹמֵד שָׁקֵט בְּעֵירֻמּוֹ”

וּמִטַּהֵר בְּהִמָּחֲקוֹ כְּמוֹ נֵר

דּוֹלֵק בְּתוֹךְ אוֹרוֹ?

אִם נוֹתְנִים לָעִפָּרוֹן לָקַחַת חֵלֶק

הוּא פִּתְאֹם מִתְרוֹצֵץ וּמוֹחֵק.

חוֹזְרִים וְקוֹרְאִים, אֵין זֶה

כְּדֵי לְהַבְהִיר דְּבַר-מָה

שֶׁטֶּרֶם הֵבַנּוּ

אֶלָּא לִקְרֹא זֶה

בִּשְׁמוֹ שֶׁל זֶה

אֶל זֶה.

אֶצְבָּעוֹת נִשְׁבָּרוֹת בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.

בֵּין זֶה לְזֶה מֻנַּחַת לָהּ אִי-הַוַּדָּאוּת שֶׁל חַיַּי

מַכִּים שׁוּב עַל גַּבֵּי

טַבְלָה. אַחַרְכָּךְ

שָׁבִים וּמַכִּים.

אַחַרְכָּךְ מַשְׁחִיזִים סַכִּין עַד שֶׁהִיא שׁוֹרֶקֶת

וְעוֹמְדִים וּמַכִּים בָּצָל וּמִינִים שֶׁל עֲשָׂבִים.

אַחַרְכָּךְ מְדַבְּרִים עַל זֶה וְעַל זֶה

שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ עָלָיו קֹדֶם

וּמַנִּיחִים אֶת עַצְמֵנוּ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב

בְּתוֹךְ אֵיזֶה עִנְיָן

שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים עָלָיו מַשֶּׁהוּ.

לְמָשָׁל, כֵּיצַד הַשִּׁיר מוֹדִיעַ

אֶת עַצְמוֹ לַכּוֹתֵב?

יֵשׁ לָנוּ צֹרֶךְ גָּדוֹל לְבַקְשׁוֹ. וְיוֹשְׁבִים לְחַכּוֹת.

לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת נִשְׁמָע רַע

אֶלָּא אִם-כֵּן זֶה לְבוֹא

הַחֲבֵרִים

וְלֹא נָבוֹא עוֹד לִידֵי הַשְּׁאֵלָה:

הַאִם הַשִּׁיר קַיָּם?

מַה יֵּשׁ בַּשִּׁיר שֶׁמֵּעֶצֶם הֱיוֹתוֹ

הוּא כְּבָר אֵינֶנּוּ?

הַאִם הַנֶּחָמָה הַגְּדוֹלָה תִּתְגַּלֶה מַעַצְמָהּ?

אֵיךְ הוֹפְכִים לְאִישׁ, שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד

כְּשֶׁהוּא גּוֹלֵשׁ מֵהַר הַכִּסֵּא.

בָּרוּךְ אוֹמֵר, עָלֵינוּ לַחְשֹׁשׁ מִן

הַבִּלְבּוּל, מִן הָעִגּוּל

עָלָיו אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁהוּא

מְרֻבָּע. בַּכִּיס הָאֶחָד

אֱמֶת וּבַכִּיס שֶׁלְּיָדוֹ

בְּדָיָה וּבֶגֶד אֶחָד

נוֹשֵׂא אֶת שְׁנֵיהֶם

עַל הַקִּיר הַדְּרוֹמִי בַּמִּטְבָּח

מִישֶׁהוּ (כְּמוֹ בְּיַד שְׂמֹאל)

הֶעְתִּיק אֶת בֶּקֶט:

"לְהַחֲזִיר אֶת הַשֶּׁקֶט

תַּפְקִיד הַכֵּלִים"

(הַכֵּלִים אוֹ הַמִּלִּים?).

עַל דַּף הַנְּיָר יֵשׁ כָּל מַה שֶּׁכְּבָר אֵין.

וַאֲנִי מְחַלֵּק לַחֲבֵרִים חֲלָקִים

פְּשׁוּטִים מִמַּה שֶּׁעָלָיו

נַסְכִּים כֻּלָּנוּ:

הַדָּבָר שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא נוּכַל לְהַכִּיר

אֶת עַצְמֵנוּ כְּלָל וְעִקָּר.

נִשְׁאַר עוֹד לַחֲקֹר מַהוּ הַכֹּחַ

שֶׁבּוֹ נִתָּן לִמְחֹק מַה

שֶּׁטֶּרֶם נִכְתַּב

מִישֶׁהוּ לֹא חָדֵל לְדַבֵּר עַל אֵיזֶה עִנְיָן

שֶׁעוֹמֵד לְהֵעָשׂוֹת.

שׁוּב נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדָּבָר הָאֶפְשָׁרִי הַזֶּה, הַשִּׁיר.

שׁוּב זֶה לֹא חֲסַר תִּקְוָה.

דָּבָר עַל גַּבֵּי דָּבָר,

גַּל אַחֲרֵי גַּל.

כְּשֶׁזָּ’קוֹמֶטִי אוֹמֵר, אֲנִי לֹא בָּטוּחַ

שֶׁזֶּה אֶפְשָׁרִי, אֲנִי יוֹדֵעַ

עַל מָה הוּא מְדַבֵּר.

צַעַד הוּא תְּנוּעָה פֻּלְחָנִית. אִי-צַעַד הוּא

תְּנוּעָה פֻּלְחָנִית.

מְחַכִּים לַזּוֹחֲלִים שֶׁיָּבוֹאוּ וִיטַאטְאוּ

אֶת רִצְפַּת הַמִּטְבָּח.

פַּעַם נִתָּן הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת מַפְּלֵי הַזָּהָב

בְּגִזְעֵי הָאֶקָלִיפְּטוּסִים הָאֲפֵלִים

מִישֶׁהוּ מַצִּיעַ לִקְרֹא אֶת קְלֵה

(כְּלוֹמַר, לְהַבִּיט בַּחֲלוֹמוֹתָיו)

בְּאֹפֶן שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הַהַשָּׂגָה:

הָרוּחַ לֹא צְרִיכָה לְךָ.

הָאֹפֶן בּוֹ אַתָּה רוֹאֶה דְּבָרִים,

לֹא צָרִיךְ לְךָ. הַמַּחְבֶּרֶת

בַּעֲלַת הַכְּנָפַיִם

לֹא צְרִיכָה לְךָ.

וְאַתָּה תֵּן לַשַּׁחְרוּרִים

“שֶׁהִגִּיעוּ כָּכָה סְתָם”

לְלַכְלֵךְ (תּוֹךְ

כְּדֵי שִׁיר) אֶת

הֶחָצֵר.

אֲפִלּוּ הַמַּמָּשִׁי צָרִיךְ חִזּוּק כְּמוֹ

הָאוֹר הַמִּתְפַּנֶּה פִּתְאֹם

לִקְרַאת הַגֶּשֶׁם

הַאִם סֵדֶר הַדְּבָרִים הוּא גַּם

טֶבַע הַדְּבָרִים?

רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל גֶּחָלִים עוֹבֵר

אֶת הָאֵשׁ עַד שֶׁאַתָּה

מִתְעוֹרֵר לִשְׁאֹל:

מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יוּכַל לָתֵת

לָנוּ יְשׁוּעָה כָּלְשֶׁהִי?

לְאָן נוֹשֶׁבֶת הַתְּבוּנָה?

וְאִם תַּגִּיעַ בְּקָרוֹב סוּפַת-בִּלְבּוּל

וְיִגְבְּרוּ הַפְּרָעוֹת בָּעִיר

נִהְיֶה כְּאִלּוּ חַיִּים מִחוּץ לִיסוֹדוֹת חַיֵּינוּ.

רַק אַל נְאַחֵר לְהַגִּיעַ אֶל שְׁמוֹתֵינוּ

הַנִּגְרָרִים אַחֲרֵינוּ

וְאֶת הַשִּׁיר יֵשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל

יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְבַקֵּשׁ