“דבר, שמן הנמנע שתהיה לו סיבה להכחיד את עצמו, אינו יכול לחלוף לעולם.”

שפינוזה, מאמר קצר על אלהים, האדם ואושרו, פרק 26, סעיף 8ב

“מהו הדבר שבלעדיו לא נוכל להכיר את עצמנו כלל ועיקר?”

שם, פרק 19, סעיף 14

“… קוֹדם לכל עלינו לגזור את כל האידיאות שלנו מדברים חומריים או מיֵשים ממשיים,

ולהתקדם ככל האפשר על־פי שלשלת הסיבות מיש ממשי אחד ליש ממשי אחר…”

מאמר על תיקון השכל, סעיף 99

1. בַּקָּצֶה אֵין כְּלוּם מִלְּבַד מִטְבָּח

מאת

ישראל אלירז

---

[בַּקָּצֶה אֵין כְּלוּם מִלְּבַד מִטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

בַּקָּצֶה

אֵין כְּלוּם מִלְּבַד

מִטְבָּח, הַמֵּזַח שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת,

וְאָנוּ בּוֹ כְּמוֹ בְּתוֹךְ גּוּף.

בַּחוּץ, מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר,

מַגְרֵפָה בְּיָדוֹ, מִישֶׁהוּ

חוֹצֶה אֶת הֶחָצֵר, מוֹשֵׁךְ הַצִּדָּה

וּמוֹחֵק אֶת עִקְּבוֹתֵינוּ,

אֶת עִקְּבוֹתָיו

כְּאִלּוּ הַדָּבָר הָיָה אֶפְשָׁרִי.

נִדְמֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ קוֹרֶה

אֲבָל לֹא, רַק

חֲצִי דֶּלֶת (כְּדָבָר הָעוֹמֵד

בִּפְנֵי עַצְמוֹ) נִטְרֶקֶת

בַּחֲצִי הַיּוֹם

---

[אֲנִי עוֹשֶׂה לִי מִטְבָּח בַּמִּטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

אֲנִי עוֹשֶׂה לִי מִטְבָּח בַּמִּטְבָּח,

עֲרֵמָה אֵינְסוֹפִית שֶׁל

זֶה לְיַד זֶה.

הָאוֹר מְכַסֶּה אֶת הָאוֹר

שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הַחֹשֶׁךְ

שֶׁהוּא קְרוּם הַיֵּשׁ.

אָנוּ הוֹלְכִים אֶל עֵבֶר הַמִּזְרָח

הֲכִי רָחוֹק שֶׁבְּתוֹכֵנוּ

מַתְחִילִים מֵאֵיזֶה סֵדֶר מַחְשָׁבָה אַחֵר

וְיוֹדְעִים:

מַתְחִילִים אֲבָל זוֹ לֹא הַהַתְחָלָה.

כְּשֶׁאוֹמְרִים, הַמְּרְחָק מִכָּאן לְשָׁם,

אוֹמְרִים מָה?

שֶׁמִּישֶׁהוּ הוּא מִמֶּנִּי וְהָלְאָה לְיַד הָאֲמִתִּי

---

[נַעֲשָׂה הַמִּטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

נַעֲשָׂה הַמִּטְבָּח, הוּא בּוֹרֵא לוֹ

אֶת כֵּלָיו לְקַבֵּל בָּהֶם אֶת

הָאֵשׁ

כְּדֶרֶךְ עָנָף הַמּוֹשֵׁךְ שְׂרָף

לִדְחֹף אֶת הַצֵּל.

אֵל יַלְדוּתִי מְאַכְלֵס אֶת כְּלֵי

הַמָּקוֹם, מַעֲלֶה אֲבַק נְחֹשֶׁת דַּק.

נְמָלָה מְקַדֶּמֶת פָּנָיו מַחֲזִיקָה

בֵּין יָדֶיהָ אֶת הַלֹּא-נִרְאֶה

כְּמוֹ כְּלִי-עֲבוֹדָה

כְּדֵי לְכוֹנֵן אֶת סֵדֶר הַמָּקוֹם.

מִדֶּרֶךְ הֲלִיכָתָהּ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנְּמָלָה

תּוֹבַעַת אֶת זְכוּתָהּ לִהְיוֹת,

לִפְעֹל, לִחְיוֹת

וְהִיא כְּמוֹ שֹׁרֶשׁ הַיּוֹרֵד לִבְאֵר מִמֶּנּוּ

נוֹבֵעַ הַכֹּחַ לִהְיוֹת טָהוֹר

---

[עַכְשָׁו אֶתֵּן עַל כָּל כְּלִי]

מאת

ישראל אלירז

עַכְשָׁו אֶתֵּן עַל כָּל כְּלִי

אֶת שְׁמוֹ וְיִחוּסוֹ,

אֶת הָאַזְהָרוֹת

הַנּוֹגְעוֹת לוֹ מִמַּיִם, מֵאֵשׁ, מִנְּפִילָה

וְאֶת דַּרְכֵי הִטַּהֲרוּתוֹ

שֶׁלֹּא יֹאבַד בַּיּוֹמְיוֹמִי.

מֵאֲחוֹרֵי הַכֵּלִים כֵּלִים נֶאֱסָפִים בִּדְחִיפוּת

כְּדֶרֶךְ הָעֲדָרִים אֶל שֹׁקֶת.

בְּתוֹךְ הַכֵּלִים כֵּלִים הַמַּחֲזִיקִים בְּשֶׁקֶט

אֶת יְדֵי הַכֵּלִים.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לוֹמַר דָּבָר עַל אִי

חָמְרִיּוּתָם שֶׁל הַכֵּלִים

וְעַל נְחִיצוּתָם

אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁהַנִּסָּיוֹן מְלַמֵּד אַחֶרֶת,

אֵין דָּבָר מוֹעִיל יוֹתֵר מִן

הַמְּחִיקָה וְהָעִכּוּב

---

[הַמִּטְבָּח מִתְבַּסֵּס כְּמוֹ אֶפּוֹס]

מאת

ישראל אלירז

הַמִּטְבָּח מִתְבַּסֵּס כְּמוֹ אֶפּוֹס עַל

צוּרָה עַתִּיקָה שֶׁנַּעֲשֵׂית

וּמַמְשִׁיכָה לְהֵעָשׂוֹת

מִתּוֹךְ עַצְמָהּ וְלֹא מִתּוֹךְ שׁוּם דָּבָר אַחֵר

כְּאִלּוּ כָּל זֶה הָיָה כָּאן

מֵאָז וּמַתְמִיד חָבוּק

בִּידֵי הַמִּזְרָח,

שֶׁהוּא כִּיס בּוֹ נְבַקֵּשׁ אֶת

תּוֹעֶלֶת עַצְמֵנוּ.

אֲנִי רוֹצֶה (כְּמוֹ וַאלְטֶר בִּנְיָמִין) שֶׁכָּל חֲבֵרַי

יִחְיוּ בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי חַי, בִּמְיֻחָד

חֲבֵרַי הַמֵּתִים.

יֵשׁ רֶגַע בְּעָמְדְךָ מוּל הָאֵשׁ, אַתָּה שׁוֹאֵל,

אִם הָאֵשׁ עוֹמֶדֶת עַל צִדְּךָ

אוֹ הַיַּלְדוּת,

שֶׁהִיא לְךָ עֵמֶק הַהִשְׁתַּהוּת

---

[הַנְּמָלָה מַסְכִּימָה עִם שְׂפִּינוֹזָה]

מאת

ישראל אלירז

הַנְּמָלָה מַסְכִּימָה עִם שְׂפִּינוֹזָה

אֶפְשָׁר לְהֵרָפֵא מִן הָעַצְבוּת

וּמְסָרֶבֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלִּים

נִצְחִי, מַתְמִיד וּבִלְתִּי

מִשְׁתַּנֶּה.

הִיא יוֹדַעַת שֶׁלֵב הַמִּטְבָּח

הוּא תַּפּוּחַ-אֲדָמָה.

כְּבָר עָבַר הַיּוֹם

וְהוּא לֹא חָדֵל

לַעֲבֹר

עַל פִּי-תְּהוֹם וּלְהַחֲרִישׁ אָזְנַיִם.

עַכְשָׁו, שֶׁהַיּוֹם הוֹלֵךְ וְיוֹרֵד, קוֹלוֹת

הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים לִבָּם יוֹצֵא

אֶל הַקּוֹלוֹת הַחִיצוֹנִיִּים

שֶׁהֵם עֲצָמִים בַּעֲלֵי מְהִירוּת אַחֶרֶת

---

[הָאֵשׁ אֵינָהּ חֲדֵלָה לְהֵעָשׂוֹת צוּרָה]

מאת

ישראל אלירז

הָאֵשׁ אֵינָהּ חֲדֵלָה לְהֵעָשׂוֹת

צוּרָה כְּדֵי לְהֵאָחֵז

בְּעַצְמָהּ.

אֲנִי מַנְחֶה יַתּוּשִׁים בֵּיתִיִּים הַתּוֹעִים

בֵּין לֶחֶם לְמֶלַח לִדְבַשׁ.

הַתּוֹלָעִים הַמְּקוֹמִיּוֹת מְחַכּוֹת לְתוֹרָן, גַּם הָעַכְבִישִׁים.

בְּצִדּוֹ הַדְּרוֹמִי שֶׁל הַמִּטְבָּח הַנְּחָשִׁים

יוֹשְׁבִים בָּאֲדָמָה כְּמוֹ מַפְתֵּחַ

הַמַּכְפִּיל עַצְמוֹ בַּמַּנְעוּל

וְעָלַי לְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרַי שֶׁהַמִּטְבָּח

הוּא דָּבָר אֶחָד וְהַתְּשׁוּקָה

לְהִתְכַּנֵּס בַּמִּטְבָּח דָּבָר

אַחֵר כְּמוֹ בֶּגֶד עִם כִּיס מָלֵא יֵשׁ

וְכִיס מָלֵא אֵין וּבֵינֵיהֶם

כָּל הַדְּבָרִים

שֶׁעוֹבְרִים, יִהְיוּ מַה שֶּׁיִּהְיוּ, מִבְּלִי

לַעֲשׂוֹת מִזֶּה עִנְיָן

---

[וְלֹא עָשִׂיתִי הַיּוֹם דָּבָר מִלְּבַד]

מאת

ישראל אלירז

וְלֹא עָשִׂיתִי הַיּוֹם דָּבָר מִלְּבַד

לִהְיוֹת בֵּין דְּבָרִים מַמָּשִׁיִּים

הַנַּעֲשִׂים דְּבָרִים תּוֹךְ כְּדֵי

עֲשִׂיַּת הַדְּבָרִים.

לִהְיוֹת לְגַמְרֵי אֶלֶמֶנְטָרִי, הֶכְרֵחִי,

כִּמְעַט כַּפְרִי. לָדַעַת

לְהַפְנִים

שֶׁרַעְיוֹן פָּשׁוּט בְּתַכְלִית

אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִהְיוֹת

מֻטְעֶה.

מַה פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אִם לֹא צוּרָה?

כְּמוֹ הַדְּרוֹר שֶׁחֲזֵהוּ מָשׁוּחַ

בְּטַל הַבֹּקֶר וְהוּא נוֹחֵת

עַל הָאֱמֶת

כְּמוֹ עַל עָנָף רַךְ

---

[הַלֶּחֶם מִתְהַפֵּך עַל צִדּוֹ הַלָּבָן]

מאת

ישראל אלירז

הַלֶּחֶם מִתְהַפֵּך עַל צִדּוֹ הַלָּבָן

(כְּמוֹ מַלְאָךְ בְּשִׁירוֹ שֶׁל

רֶמְבּוֹ) וְאֵינוֹ נִרְגָּע

גַּם אִם יֵחָצֶה עוֹד וְעוֹד בְּסַכִּין

עֲדַיִן יִסְתַּתֵּר בּוֹ הַגָּלוּי.

אֲרוּחַת הָעֶרֶב תָּגֵן עָלֵינוּ

מִפְּנֵי הַלֹּא-נִרְאֶה הַהוֹלֵךְ

וּמִתְעַבֶּה בַּחוּץ הֶעָשֵׁן

וְעָלֵינוּ, הַיּוֹדְעִים טִיבָהּ שֶׁל הַתְּקוּפָה

בָּהּ אָנוּ חַיִּים, לִנְהֹג בִּזְהִירוּת

בִּמְסִירַת הַדְּבָרִים.

חַיּוֹת קְטַנּוֹת כֵּהוֹת בָּאוֹת בִּמְרוּצָה כְּאִלּוּ

הָיָה הָאֲמִתִּי עֲרֵמַת סֻכָּר

---

[הַמָּתוֹק מוֹשֵׁךְ אֶת הָאֵשׁ]

מאת

ישראל אלירז

הַמָּתוֹק מוֹשֵׁךְ אֶת הָאֵשׁ אֶל

תּוֹךְ עוּגַת הָאַגָּסִים.

כְּכָל שֶׁזֶּה פָּשׁוּט יוֹתֵר לְהַשָּׂגָה

כָּךְ חוֹשֶׁקֶת הַנֶּפֶשׁ לְהִתְגַּלּוֹת

בְּכֵלִים רַבִּים יוֹתֵר.

מַה שֶּׁרוֹעֵד לְפָנַי הוּא קֶפֶל טָהוֹר

שֶׁל הֶעְדֵּר, מִתּוֹכוֹ

עוֹלֶה הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל קֶמַח חַם.

עַל זֶה יֵשׁ לְדַבֵּר, לְהִתָּמֵךְ בּוֹ, וְעַל

אֵיךְ מְקַצְּרִים אֶת הַדֶּרֶךְ.

אַחַרְכָּךְ לְהַכּוֹת בַּבָּצֵק בְּאֶגְרוֹפֵי אַהֲבָה

כְּאִלּוּ הָיָה חֹמֶר שֶׁאֵינוֹ חָדֵל

לַחֲזֹר עַל עַצְמוֹ

---

[הַמִּטְבָּח זָז בַּמִּטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

הַמִּטְבָּח זָז בַּמִּטְבָּח מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

הַמִּטְבָּח הוּא יוֹתֵר מִתַּפּוּחַ-אֲדָמָה

מְקֻמֶּט בַּתַּנּוּר, אֲבָל הוּא

קֹדֶם כֹּל זֶה.

נִדְמֶה שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה כְּלִי נְגִינָה

כַּפְרִי רַךְ בָּאֲוִיר

אֲבָל לֹא,

הוּא אֵינֶנּוּ. אֲנִי מַבִּיט בּוֹ, מֻקָּף שָׂפָה.

דְּבַר-מָה שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת כָּאן

כְּבָר קוֹרֶה אַטְאַט, מִתְגַּבֵּשׁ

בְּתוֹךְ הַהַצְעָפָה וְאַתָּה

לַמֵּד גּוּפְךָ אִי-הִתְנַגְּדוּת

כְּלוֹחֵם הַ-Aikido

---

[עַל מָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים]

מאת

ישראל אלירז

עַל מָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים כְּבָר שָׁעָה אֲרֻכָּה?

עַל כֵּלִים מֵהֶם נַעֲשִׂים כֵּלִים

אֲחֵרִים פְּשׁוּטִים בְּתַכְלִית

בְּתוֹכָם כֵּלִים נִסְתָּרִים

הֶכְרֵחִיִּים כְּמוֹ נְמָלָה אַלְכִימָאִית שֶׁעֲסוּקָה

רַק בְּעַצְמָהּ, בְּגַפֶּיהָ, בִּמְשׁוֹשׁוֹתֶיהָ

כְּאִלּוּ הָיְתָה הַדָּבָר הָאֲמִתִּי.

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהָבִין אֶת הַדְּבָרִים

הַנֶּאֱחָזִים בְּכָל כֹּחָם בְּתוֹךְ

מַה שֶּׁמַּחֲזִיק בָּהֶם

מִתּוֹכָם, כְּאִלּוּ הָיוּ סִיבִים שֶׁל חֹמֶר בְּרוּטָלִי

בְּעוֹלָם שֶׁל מַתָּכוֹת.

מָה אֲנִי יוֹדֵעַ עַל מַה

יֵּשׁ מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה

---

[אֹמַר כָּאן דָּבָר עַל הַזְּבוּב הָאֵינְסוֹפִי]

מאת

ישראל אלירז

אֹמַר כָּאן דָּבָר עַל הַזְּבוּב הָאֵינְסוֹפִי

הַסּוֹבֵב סוֹבֵב בְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח.

הוּא עוֹבֵר מֵאֵשׁ אֶל אֵשׁ וְנוֹשֵׂא

עֵינָיו אֶל הָאֵשׁ.

הָאֵשׁ פּוֹתַחַת לוֹ פֶּתַח קָטָן

וּמִיָּד חוֹזֶרֶת וְנֶעֱלֶמֶת

אֶל תּוֹךְ עַצְמָהּ.

וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַזְּבוּב יוֹצֵאת אֶל הָאֵשׁ

הַנִּמְחֶקֶת וְנוֹלֶדֶת כְּמוֹ מַנְגִּינָה.

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהָאֵשׁ פָּתְחָה לוֹ פֶּתַח

כְּדֵי לְעוֹרֵר בּוֹ אַהֲבָה

אֶל הָעֵבֶר הָאַחֵר.

עֲצֹר. אַל תִּתְעַסֵּק עוֹד בָּזֶה

---

[אָנוּ מַנִּיחִים יָדַיִם עַל הַיָּדַיִם]

מאת

ישראל אלירז

אָנוּ מַנִּיחִים יָדַיִם עַל הַיָּדַיִם

בְּתוֹךְ מְכַל הַמַּיִם

כְּפוּל הַקּוֹמוֹת

שׁוֹאֲגִים מֵעֹנֶג לִקְרַאת אֲרוּחַת הָעֶרֶב

כְּמוֹ בְּהִמְנוֹן מִזְרָחִי

שֶׁמְּקַדֵּשׁ תָּמִיד אֶת הַמִּקְרִי וְהַצְּדָדִי

בְּתוֹךְ הַפֶּה שֶׁהוּא הַר

גַּעַשׁ מִינְיָאטוּרִי

שֶׁל שְׁבָחִים וְהִשְׁתָאֻיּוֹת מְכֻשָּׁפוֹת.

אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב שֶׁמַּשֶּׁהוּ קוֹרֶה,

בֵּין חֹם לְנוֹזְלִים, אֲבָל לֹא,

הַמִּינֶרָלִים נִפְרָדִים מֵעִשְּׂבֵי הַסִּפּוּרִים

הַחוֹזְרִים וְנִפְרָמִים אֶחָד לְאֶחָד

לְהָעִיד עַל הַיֵּשׁ

לִהְיוֹת חוּטֵי הַזָּהָב הַדַּקִּים שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ

---

[הַתַּפּוּחַ]

מאת

ישראל אלירז

הַתַּפּוּחַ (גַּבּוֹ אֶל שְׁנֵי תַּפּוּחִים עַל

מַלְבֵּן הַשֻּׁלְחָן) חוֹזֵר עַל

עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הָעַיִן

מַה שֶּׁצָּרִיךְ מִצְטַבֵּר לְהֵרָאוֹת.

אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת חֶלְקִי בַּמִּטְבָּח הַמְשַׂמֵּחַ הַזֶּה,

יָדִי בְּתוֹךְ הַבִּזְבּוּז הַמֻּפְלָא.

אֲנִי כּוֹרֵעַ בֵּין הַכֵּלִים. לְכָל כְּלִי

שֹׁרֶשׁ יוֹרֵד אֶל תּוֹךְ שֶׁקֶט,

זֶה לְמַטָּה מִזֶּה.

כֵּלִים חֲדָשִׁים כְּמוֹ לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ קְטַנּוֹת

עוֹלִים, מוֹבִילִים אֶל

עָצְמַת הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים מִחוּץ לָנוּ.

כְּאִלּוּ הָיוּ הַכֵּלִים בְּהֵמוֹת זוֹהֲרוֹת בָּעֵמֶק,

רוֹעוֹת וְאוֹכְלוֹת אֶת הָעֵמֶק

עַד הֵעָלְמוֹ

---

[כָּל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַכֵּלִים]

מאת

ישראל אלירז

כָּל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַכֵּלִים

עוֹד יִכָּתֵב עַל הַכֵּלִים.

בְּעֹמֶק הַכֵּלִים מִתְרַחֲשׁוֹת הִשְׁתַּהֻיּוֹת, הִתְגַּלֻּיּוֹת.

(חֻמְצַת הַזִּכָּרוֹן אוֹכֶלֶת אֶת הַפְּרָטִים וְאֶת

הַקָּלִיגְרַפְיָה הַמְקַבַּעַת אוֹתָם)

פַּעַם אָמְרוּ (משלי א 15):

“כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ”.

הַאִם יֵשׁ כְּלִי שֶׁאֵין לוֹ תַּחֲלִיף?

אַחַרְכָּךְ אֲנַקֶּה אֶת הַשֻּׁלְחָן מִשֻּׁלְחָנִיּוּתוֹ.

אֶפְנֶה לַדְּבַשׁ כְּמוֹצָא אַחֲרוֹן

לִפְנֵי בּוֹא הַלַּיְלָה,

סוֹפִיּוּתוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה הֶכְרֵחִית כָּלְכָּךְ עַד

שֶׁהִיא לֹא חֲדֵלָה לְהַתְחִיל

(אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת – הַאִם מֵעַכְשָׁו,

הַדָּבָר שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרָה

לֹא יֶחְדַּל לִקְרוֹת)

2. מִלְּבַד שִׁירִים לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה

מאת

ישראל אלירז

---

[מִלְּבַד שִׁירִים [...] לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה]

מאת

ישראל אלירז

מִלְּבַד שִׁירִים (שֶׁהֵם יֵשׁ מַמָּשִׁי

אֶחָד הַמּוֹבִיל לְיֵשׁ

מַמָּשִׁי אַחֵר

כְּמוֹ בְּתוֹךְ שַׁלְשֶׁלֶת סִבּוֹת)

לֹא קוֹרֶה הַרְבֵּה. זֶה לֹא מְעַט.

כָּחֹל, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים

אִם הוּא דָּבָר גּוּפָנִי אוֹ

דָּבָר לֹא גּוּפָנִי

עוֹמֵד, פְרוֹנְטָלִי, מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹנוֹת, שָׁם

כָּל הַזְּמַן עוֹבֵר זְמַן.

בִּקְצֵה הָעַיִן עוֹמְדִים דְּבָרִים פְּשׁוּטִים

שֶׁאֵינָם מִתְחַמְּקִים עוֹד מִן הַשִּׂמְחָה

שֶׁהִיא רִצְפָּה לַשִּׁירִים.

הַצֶּבַע אֵינוֹ מִצְטַבֵּר עֲדַיִן לִכְלַל קוֹל.

אֲנִי רוֹאֶה צִפּוֹר מִבְּלִי צֶבַע הַמְּעִידָה

עַל גַּל שֶׁנִּצְבַּר בָּאֲוִיר וְעָבַר

---

[לְאַחַר שֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת]

מאת

ישראל אלירז

לְאַחַר שֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת,

שֶׁהִיא תְּלַת מְמַדִּית

וְכוֹכָבִית כְּמוֹ

הַמֶּרְכָּבָה בְּסֵפֶר דָּנִיּאֵל,

תִּקּוּן הַשֵּׂכֶל אֵצֶל

בָּרוּךְ שְׂפִּינוֹזָה

(אוֹ אִלְּמוּתוֹ הַכַּפְרִית הַמְאַיֶּמֶת שֶׁל הֶלְדֶרְלִין)

אֵין רוֹצִים עוֹד לַהֲמִירָהּ

בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם

וְהִיא כְּמוֹ מַשַּׁב רוּחַ אֶמְצָעִי

הַמְעַלְעֵל אֶת גַּפְנֵי הָהָר

---

[עַל הַשֻּׁלְחָן עֲרֵמַת שִׁירִים]

מאת

ישראל אלירז

עַל הַשֻּׁלְחָן עֲרֵמַת שִׁירִים בְּתוֹכָם

נֶעֱרָם הָאֲמִתִּי הַמִּתְחַמֵּק

מֵאִתָּנוּ

וְלֹא נֵדַע מַה הוּא אוֹמֵר.

עוֹלִים דְּבָרִים מַמָּשִׁיִּים (תָּמִיד חֶלְקִיִּים)

מִתּוֹךְ דְּלִי הַיֵּשׁ.

כְּבָר עֶרֶב (מַהוּ כְּבָר?).

זֶה נִמְשָׁךְ שָׁעוֹת.

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ. יֵשׁ צֹרֶךְ בְּכֵלִים

כְּדֵי לִיצֹר כֵּלִים, לְהִתְחַקּוֹת אַחֲרֵיהֶם

וְהַשִּׂמְחָה אָצָה לִמְצֹא

בָּהֶם אֶת צוּרָתָהּ,

אֶת קוֹלוֹתֶיהָ

---

[הַהַצָּעָה הָיְתָה: לֵךְ לִפְנֵי עַצְמְךָ]

מאת

ישראל אלירז

הַהַצָּעָה הָיְתָה: לֵךְ לִפְנֵי עַצְמְךָ.

בְּכִיסְךָ

לוּחַ צִפְחָה

לְרִשׁוּמִים מָאגִיִּים

וּמִטְפַּחַת אַף לִמְחֹק בָּהּ

אֶת הַפַּחַד.

בְּתוֹךְ הַשִּׁירִים שִׁירִים שֶׁדַּרְכָּם

אַתָּה מִתְקָרֵב אֶל הַפַּחַד בְּטֶרֶם

הָאוֹר בְּפִיךְ יִכְבֶּה.

בַּחוּץ כְּלָבִים, הַיּוֹדְעִים טִיבָהּ

שֶׁל הַתְּקוּפָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים,

עוֹבְרִים נְפוּחִים מֵהוֹרָאוֹת בִּצּוּעַ (וְאֵין

זֶה עִנְיָן תֵּיאוֹלוֹגִי).

צָרִיךְ לְהוֹרִיד אֶת הָאֲדָמָה מֵהַנַּעֲלַיִם,

זוֹ הַהַצָּעָה שֶׁהָיְתָה. צָרִיךְ

זְמַן כְּדֵי לְקַבְּלָהּ

---

[עַכְשָׁו לַעֲסֹק בַּשִּׂמְחָה הָאֵינְסוֹפִית]

מאת

ישראל אלירז

עַכְשָׁו לַעֲסֹק בַּשִּׂמְחָה הָאֵינְסוֹפִית

הָעוֹלָה מִן הָאֲמִירָה:

נַנִּיחַ שֶׁנֵּר דּוֹלֵק זֶה,

אֵינֶנּוּ דּוֹלֵק עַכְשָׁו

וּלְהַגִּיעַ אֶל אֵיזוֹ הֲבָנָה,

לֹא לִפְנֵי שֶׁהַשִּׁיר יַעֲשֶׂה

טַוָּס עַל הַקִּיר.

הַאִם הַשִּׁיר הוּא בֶּאֱמֶת

מַה שֶּׁהוּא נִרְאֶה שֶׁהוּא?

וְאֵיךְ דָּרִים זֶה עִם זֶה בְּדָיָה וּמַמָּשׁוּת?

כְּדֵי לָדַעַת זֹאת אֵינִי צָרִיךְ

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ

וְאַל אֶתְפַּתֶּה לְהֵירוֹאִיזַצְיָה שֶׁל הָעַיִן

אוֹ שֶׁל הַנְּמָלָה הַחוֹצָה אֶת

אוֹקְיָנוֹס הַשָּׂדֶה

הַמַּעֲלֶה אֵד צָהֹב

---

[כְּמוֹ כְּלִי שֶׁהֻזַּז מִמְּקוֹמוֹ]

מאת

ישראל אלירז

כְּמוֹ כְּלִי שֶׁהֻזַּז מִמְּקוֹמוֹ

וּלְפֶתַע הוּא נִרְאֶה

דָּחוּף

מָתוּחַ וְנָכוֹן לִקְפִיצָה כְּשׁוֹאֵל

בַּמֶּה הָעִנְיָן

וְכַוָּנָתוֹ

מִלְּבַד שִׁירִים, קוֹרֶה מָה?

לֹא הַרְבֵּה, זֶה לֹא מְעַט.

וְעָלֵינוּ לְהַחֲזִיק אֶת הַשִּׁיר בְּשַׁרְווּלָיו

לָתֵת לוֹ לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל

עֲדַיִן-לֹא-שִׁיר.

עָלַי לְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרִים, שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר חוֹזֵר

וּכְבָר אָנוּ מְסֻגָּלִים לְהָבִין מִתּוֹכוֹ

מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת חַיֵּינוּ

---

[הֵאָחֵז בַּתַּפּוּחַ כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עַל תַּפּוּחַ]

מאת

ישראל אלירז

הֵאָחֵז בַּתַּפּוּחַ כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר

עַל תַּפּוּחַ

בְּדֹק אִם הַתּוֹלַעַת, הַשְּׁקֵטָה כְּמוֹ עִקָּרוֹן,

לֹא הִקְדִּימָה אוֹתְךָ וְרָשְׁמָה אֶת

הַמָּקוֹם עַל שְׁמָהּ.

מְצָא שָׂפָה שֶׁתַּמְשִׁיךְ לְעוֹרֵר עִנְיָן

בְּעַצְמָהּ כְּמוֹ בַּיִת לִמְכִירָה.

הַרְאֵה כַּפּוֹת יָדֶיךָ (כִּתְמֵי הַדְּיוֹ) הָרֵיקוֹת לַחֲבֵרִים

וְהִתְחַפֵּר אֶל-תּוֹךְ הַנִּגְלֶה

שֶׁבְּתוֹכוֹ תָּמִיד מֻנָּח דָּבָר פָּשׁוּט,

עֶצֶם פָּעוּר בְּאַחַר-הַצָּהֳרַיִם.

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, חָשׁוּב לִי לִהְיוֹת מְיֻתָּר,

לִצְבֹּר חֲפָצִים, מַרְאוֹת, הַרְפָּיוֹת,

שֶׁאֵין לָהֶם דּוֹרֵשׁ

---

[אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים כָּאן עַל שִׁירִים]

מאת

ישראל אלירז

אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים כָּאן עַל שִׁירִים

מֵהֶם נַעֲשִׂים שִׁירִים.

מִישֶׁהוּ חוֹזֵר וְאוֹמֵר:

עַד שֶׁלֹּא תִּפָּתַח דֶּלֶת

לֹא יִהְיֶה קִיר

וְהוּא כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו

אֵיזֶה דָּבָר לֹא-נִרְאֶה

כְּאִלּוּ הָיָה “מָסָה טְהוֹרָה” הַבָּאָה לִקְרָאתוֹ

וְהִיא מַרְאָה אֶת הַנִּרְאֶה

יוֹתֵר נִרְאֶה.

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, אֵין דֵּי מָקוֹם לְכָל זֶה

וְגַם הַמִּטְבָּח הוּא הָרֶגַע בּוֹ

אֲנִי חוֹשֵׁב, לֹא קָשֶׁה לִהְיוֹת

עִם הָעוֹלָם

---

[וְקוֹרֶה מַה שֶּׁעוֹמֵד לִקְרוֹת]

מאת

ישראל אלירז

וְקוֹרֶה מַה שֶּׁעוֹמֵד לִקְרוֹת

לִפְנֵי שֶׁיּוֹדְעִים

שֶׁזֶּה קוֹרֶה.

וּכְשֶׁזֶּה קוֹרֶה

כְּאִלּוּ חִכִּינוּ לוֹ

שֶׁיִּקְרֶה, וְאוֹמְרִים:

אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?

מֶה עָלַי לְהָבִין מִזֶּה?

לֹא עָשִׂיתִי הַיּוֹם דָּבָר מִלְּבַד לַעֲמֹד

וּלְהַבִּיט בְּמַה שֶּׁעֲדַיִן אֵינֶנּוּ.

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר כָּךְ מִבְּלִי לְהִשָּׂרֵף.

אֵיךְ אֶפְשָׁר (וְעַד מָתַי?) לַעֲמֹד וּלְהַקְשִׁיב

לְאֵיזֶה סוּס בְּרֹאשְׁךָ

וְאַחַרְכָּךְ

לְהִדָּבֵר עִם הָעֵשֶׂב וּלְהַאֲמִין שֶׁמִּישֶׁהוּ

יָקוּם וְיָבִין מַה קּוֹרֶה

---

[אַתָּה, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ]

מאת

ישראל אלירז

אַתָּה, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה

יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ, יוֹדֵעַ

שֶׁהַדָּבָר אָבוּד מִשּׁוּם הֱיוֹתוֹ דָּבָר

(גַּם הַשִּׁיר הוּא דָּבָר,

גַּם אַתָּה).

לְהַחְלִיט לֹא לְשַׁנּוֹת אֶת הַכִּסֵּא

אֶלָּא אֶת דֶּרֶךְ יְשִׁיבָתֵנוּ

עָלָיו.

לְהַסְכִּים שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַנְּקֻדָּה

שֶׁיָּכֹלְנוּ לוֹמַר בָּהּ:

אֲנִי חוֹזֵר מְעַט לְאָחוֹר (לִמְצֹא

מֶרְחָב וְלֹא עֹבִי). עַכְשָׁו אֵלֵךְ

בְּעִקְבוֹת מַה שֶּׁמְּסָרֵב לִי.

לִפְעָמִים נֹאמַר, זֶה הָיָה שְׁוֵה הַכֹּל,

וְאֵינֶנּוּ מִתְכַּוְּנִים לִכְלוּם

---

[וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: הִגַּעְתִּי]

מאת

ישראל אלירז

וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: הִגַּעְתִּי אֶל

קַרְקָעִית הַשִּׁיר, הַאִם

אֲנִי מַסְכִּים בָּזֶה

שֶׁאֶל הִשִּׁיר טֶרֶם הִגַּעְנוּ, גַּם

אִם הָלַכְנוּ בְּעִקְּבוֹתָיו?

מַה קּוֹרֶה בַּשִּׁיר, אֵינֶנָּהּ הַשְּׁאֵלָה.

אִלּוּ יָכֹלְנוּ לוֹמַר עַל הַשִּׁיר

כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים הַסּוֹפְרִים

בִּקְצֵה סִפּוּר מַסָּע:

"מִשָּׁם וְהָלְאָה לֹא אֵרַע לָהֶם שׁוּם דָּבָר,

רַק זַעֲפַת הַיָּם הָיְתָה כַּמָּה פְּעָמִים".

הַאִם הַשִּׁיר יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ שֶׁשָּׁכַחְנוּ?

נִדְמֶה שֶׁאֵין עוֹד לוֹמַר דָּבָר,

וּפִתְאֹם שִׁיר

---

[הַנַּח בַּד מִתַּחַת לַשִּׁירִים]

מאת

ישראל אלירז

הַנַּח בַּד מִתַּחַת לַשִּׁירִים בְּשָׁעָה

שֶׁאַתָּה מוֹחֵק, וּשְׁאַל:

הַאִם הַשִּׁיר “עוֹמֵד שָׁקֵט בְּעֵירֻמּוֹ”

וּמִטַּהֵר בְּהִמָּחֲקוֹ כְּמוֹ נֵר

דּוֹלֵק בְּתוֹךְ אוֹרוֹ?

אִם נוֹתְנִים לָעִפָּרוֹן לָקַחַת חֵלֶק

הוּא פִּתְאֹם מִתְרוֹצֵץ וּמוֹחֵק.

חוֹזְרִים וְקוֹרְאִים, אֵין זֶה

כְּדֵי לְהַבְהִיר דְּבַר-מָה

שֶׁטֶּרֶם הֵבַנּוּ

אֶלָּא לִקְרֹא זֶה

בִּשְׁמוֹ שֶׁל זֶה

אֶל זֶה.

אֶצְבָּעוֹת נִשְׁבָּרוֹת בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.

בֵּין זֶה לְזֶה מֻנַּחַת לָהּ אִי-הַוַּדָּאוּת שֶׁל חַיַּי

---

[מַכִּים שׁוּב עַל גַּבֵּי טַבְלָה]

מאת

ישראל אלירז

מַכִּים שׁוּב עַל גַּבֵּי

טַבְלָה. אַחַרְכָּךְ

שָׁבִים וּמַכִּים.

אַחַרְכָּךְ מַשְׁחִיזִים סַכִּין עַד שֶׁהִיא שׁוֹרֶקֶת

וְעוֹמְדִים וּמַכִּים בָּצָל וּמִינִים שֶׁל עֲשָׂבִים.

אַחַרְכָּךְ מְדַבְּרִים עַל זֶה וְעַל זֶה

שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ עָלָיו קֹדֶם

וּמַנִּיחִים אֶת עַצְמֵנוּ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב

בְּתוֹךְ אֵיזֶה עִנְיָן

שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים עָלָיו מַשֶּׁהוּ.

לְמָשָׁל, כֵּיצַד הַשִּׁיר מוֹדִיעַ

אֶת עַצְמוֹ לַכּוֹתֵב?

יֵשׁ לָנוּ צֹרֶךְ גָּדוֹל לְבַקְשׁוֹ. וְיוֹשְׁבִים לְחַכּוֹת.

לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת נִשְׁמָע רַע

אֶלָּא אִם-כֵּן זֶה לְבוֹא

הַחֲבֵרִים

---

[וְלֹא נָבוֹא עוֹד לִידֵי הַשְּׁאֵלָה]

מאת

ישראל אלירז

וְלֹא נָבוֹא עוֹד לִידֵי הַשְּׁאֵלָה:

הַאִם הַשִּׁיר קַיָּם?

מַה יֵּשׁ בַּשִּׁיר שֶׁמֵּעֶצֶם הֱיוֹתוֹ

הוּא כְּבָר אֵינֶנּוּ?

הַאִם הַנֶּחָמָה הַגְּדוֹלָה תִּתְגַּלֶה מַעַצְמָהּ?

אֵיךְ הוֹפְכִים לְאִישׁ, שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד

כְּשֶׁהוּא גּוֹלֵשׁ מֵהַר הַכִּסֵּא.

בָּרוּךְ אוֹמֵר, עָלֵינוּ לַחְשֹׁשׁ מִן

הַבִּלְבּוּל, מִן הָעִגּוּל

עָלָיו אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁהוּא

מְרֻבָּע. בַּכִּיס הָאֶחָד

אֱמֶת וּבַכִּיס שֶׁלְּיָדוֹ

בְּדָיָה וּבֶגֶד אֶחָד

נוֹשֵׂא אֶת שְׁנֵיהֶם

---

[עַל הַקִּיר הַדְּרוֹמִי בַּמִּטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

עַל הַקִּיר הַדְּרוֹמִי בַּמִּטְבָּח

מִישֶׁהוּ (כְּמוֹ בְּיַד שְׂמֹאל)

הֶעְתִּיק אֶת בֶּקֶט:

"לְהַחֲזִיר אֶת הַשֶּׁקֶט

תַּפְקִיד הַכֵּלִים"

(הַכֵּלִים אוֹ הַמִּלִּים?).

עַל דַּף הַנְּיָר יֵשׁ כָּל מַה שֶּׁכְּבָר אֵין.

וַאֲנִי מְחַלֵּק לַחֲבֵרִים חֲלָקִים

פְּשׁוּטִים מִמַּה שֶּׁעָלָיו

נַסְכִּים כֻּלָּנוּ:

הַדָּבָר שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא נוּכַל לְהַכִּיר

אֶת עַצְמֵנוּ כְּלָל וְעִקָּר.

נִשְׁאַר עוֹד לַחֲקֹר מַהוּ הַכֹּחַ

שֶׁבּוֹ נִתָּן לִמְחֹק מַה

שֶּׁטֶּרֶם נִכְתַּב

---

[מִישֶׁהוּ לֹא חָדֵל לְדַבֵּר]

מאת

ישראל אלירז

מִישֶׁהוּ לֹא חָדֵל לְדַבֵּר עַל אֵיזֶה עִנְיָן

שֶׁעוֹמֵד לְהֵעָשׂוֹת.

שׁוּב נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדָּבָר הָאֶפְשָׁרִי הַזֶּה, הַשִּׁיר.

שׁוּב זֶה לֹא חֲסַר תִּקְוָה.

דָּבָר עַל גַּבֵּי דָּבָר,

גַּל אַחֲרֵי גַּל.

כְּשֶׁזָּ’קוֹמֶטִי אוֹמֵר, אֲנִי לֹא בָּטוּחַ

שֶׁזֶּה אֶפְשָׁרִי, אֲנִי יוֹדֵעַ

עַל מָה הוּא מְדַבֵּר.

צַעַד הוּא תְּנוּעָה פֻּלְחָנִית. אִי-צַעַד הוּא

תְּנוּעָה פֻּלְחָנִית.

מְחַכִּים לַזּוֹחֲלִים שֶׁיָּבוֹאוּ וִיטַאטְאוּ

אֶת רִצְפַּת הַמִּטְבָּח.

פַּעַם נִתָּן הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת מַפְּלֵי הַזָּהָב

בְּגִזְעֵי הָאֶקָלִיפְּטוּסִים הָאֲפֵלִים

---

[מִישֶׁהוּ מַצִּיעַ לִקְרֹא אֶת קְלֵה]

מאת

ישראל אלירז

מִישֶׁהוּ מַצִּיעַ לִקְרֹא אֶת קְלֵה

(כְּלוֹמַר, לְהַבִּיט בַּחֲלוֹמוֹתָיו)

בְּאֹפֶן שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הַהַשָּׂגָה:

הָרוּחַ לֹא צְרִיכָה לְךָ.

הָאֹפֶן בּוֹ אַתָּה רוֹאֶה דְּבָרִים,

לֹא צָרִיךְ לְךָ. הַמַּחְבֶּרֶת

בַּעֲלַת הַכְּנָפַיִם

לֹא צְרִיכָה לְךָ.

וְאַתָּה תֵּן לַשַּׁחְרוּרִים

“שֶׁהִגִּיעוּ כָּכָה סְתָם”

לְלַכְלֵךְ (תּוֹךְ

כְּדֵי שִׁיר) אֶת

הֶחָצֵר.

אֲפִלּוּ הַמַּמָּשִׁי צָרִיךְ חִזּוּק כְּמוֹ

הָאוֹר הַמִּתְפַּנֶּה פִּתְאֹם

לִקְרַאת הַגֶּשֶׁם

---

[הַאִם סֵדֶר הַדְּבָרִים הוּא גַּם טֶבַע הַדְּבָרִים?]

מאת

ישראל אלירז

הַאִם סֵדֶר הַדְּבָרִים הוּא גַּם

טֶבַע הַדְּבָרִים?

רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל גֶּחָלִים עוֹבֵר

אֶת הָאֵשׁ עַד שֶׁאַתָּה

מִתְעוֹרֵר לִשְׁאֹל:

מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יוּכַל לָתֵת

לָנוּ יְשׁוּעָה כָּלְשֶׁהִי?

לְאָן נוֹשֶׁבֶת הַתְּבוּנָה?

וְאִם תַּגִּיעַ בְּקָרוֹב סוּפַת-בִּלְבּוּל

וְיִגְבְּרוּ הַפְּרָעוֹת בָּעִיר

נִהְיֶה כְּאִלּוּ חַיִּים מִחוּץ לִיסוֹדוֹת חַיֵּינוּ.

רַק אַל נְאַחֵר לְהַגִּיעַ אֶל שְׁמוֹתֵינוּ

הַנִּגְרָרִים אַחֲרֵינוּ

וְאֶת הַשִּׁיר יֵשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל

יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְבַקֵּשׁ

3. מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן עַכְשָׁו בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ

מאת

ישראל אלירז

---

[בַּקָּצֶה אֵין כְּלוּם מִלְּבַד מוּסִיקָה]

מאת

ישראל אלירז

בַּקָּצֶה אֵין כְּלוּם מִלְּבַד

מוּסִיקָה (שֶׁאֵין אָנוּ

יוֹדְעִים אִם הִיא זְבוּב

מְקוֹמִי אוֹ זְבוּב

אֵינְסוֹפִי).

כְּדֵי לְהִתְגַּלּוֹת עָלֵינוּ אֵין

הַמּוּסִיקָה צְרִיכָה לְדִבּוּר

אֶלָּא עִם עַצְמָהּ בִּלְבַד.

הִיא צָפָה וְעוֹבֶרֶת מֵעַל

יַבֶּשֶׁת הַשֻּׁלְחָן מֵעַל

תִּלֵּי הַלֶּחֶם, מַטָּעֵי הַכַּרְפַּס, עֲרוּגוֹת הַסֶּלֶרִי,

עֵמֶק הַיַּיִן וּמַפְּלֵי הַדְּבַשׁ.

וְאִם הַסְּאָה מָלְאָה שִׂמְחָה, אָנוּ יוֹדְעִים

שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִזֶּה

---

[אֲבָל הַמּוּסִיקָה הַבָּאָה וְהוֹלֶכֶת עִם הָאֵשׁ]

מאת

ישראל אלירז

אֲבָל הַמּוּסִיקָה הַבָּאָה וְהוֹלֶכֶת עִם הָאֵשׁ

(וְלֹא עִם שׁוּם דָּבָר אַחֵר)

מוֹלִיכָה אוֹתָנוּ לְמָקוֹם

שֶׁאָנוּ מַנִּיחִים עַצְמֵנוּ

לִהְיוֹת מוּבָלִים

אָנוּ נַכִּיר אוֹתוֹ כְּשֶׁנַּגִּיעַ אֵלָיו.

בֵּינְתַיִם נְתָאֵר זֹאת לְעַצְמֵנוּ כְּמוֹ כִּיס

צָלוּל מָלֵא דְּבַשׁ אוֹ

פֶּלַח פְּרִי פָּתוּחַ עַל גַּבֵּי

רַעַף שֶׁל אֵשׁ

אוֹ קַלְמָר דּוּ-קוֹמָתִי שֶׁהוּא הַקָּרַנְטִינָה הַנְּאוֹתָה

לַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת (כְּנִימוֹת, רִמְשֵׂי עָשׁ,

תּוֹלְעֵי מֶשִׁי, יַתּוּשִׁים, פִּשְׁפְּשִׁים)ֹ

שֶׁעִם שֶׁמֶשׁ הוֹצֵאתִי אוֹתָן לִרְעוֹת עַלְגַּבֵּי

שְׂדֵה-מַגֶּבֶת לַחָה וְהִצַּעְתִּי לָהֶן

עֶשֶׂר גִּבְעוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הָרוֹקְדוֹת

---

[וְהַמּוּסִיקָה מְקֻפֶּלֶת לִשְׁנַיִם]

מאת

ישראל אלירז

וְהַמּוּסִיקָה מְקֻפֶּלֶת לִשְׁנַיִם

בְּתוֹךְ הָאֶמְצַע

הַלֹּא-נוֹדָע

וְהִיא חֹמֶר שֶׁאֵינוֹ כָּבֶה

כְּמוֹ מְנוֹרַת-תָּמִיד

וְלָהּ רֵיחַ חָרִיף שֶׁל מְתִיקוּת

כְּעֵין סֻכָּר חוּם חָרוּךְ אוֹ

זְכוּכִית מֻתֶּכֶת.

אָנוּ יוֹשְׁבִים עִם הַמּוּסִיקָה (הָעוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע

וְעוֹשָׂה דְּבָרִים פְּשׁוּטִים)

וְלוֹמְדִים אִתָּהּ בִּבְהִירוּת, שֶׁכְּדֵי

לָדַעַת אֵינִי צָרִיךְ לָדַעַת

שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ.

כָּל זֶה הוּא כְּעֵין כְּלוֹת-הַנֶּפֶשׁ

וְהִתְבַּטְּלוּת מַמָּשׁ

---

[וַאֲנִי רוֹצָה לְהָבִין אוֹתָהּ]

מאת

ישראל אלירז

וַאֲנִי רוֹצָה לְהָבִין אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא

נֶאֱחֶזֶת בְּכָל כֹּחָהּ, לְמַטָּה לְגַמְרֵי,

בְּתוֹךְ מַה שֶּׁמַּחֲזִיק

בָּהּ מִתּוֹכָהּ

כְּאִלּוּ הָיוּ הַקּוֹלוֹת

סִיבִים שֶׁל חֹמֶר

גּוּפָנִי

מִתּוֹכָם חוֹשֶׁקֶת הַנֶּפֶשׁ לְהִתְגַּלּוֹת

כְּמוֹ הָאָדֹם בָּאַהֲבָה.

יָהֳרַת הָאָדָם תִּתְמַעֵט בְּקָרוֹב אֶל

תּוֹךְ הַדָּבָר הָאֲמִתִּי,

שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג אֵיךְ יִתְגַּלֶּה עָלֵינוּ

אוֹ אֵיךְ נַגִּיעַ אֵלָיו

---

[הַקּוֹלוֹת הֵם חֳמָרִים אֵינְסוֹפִיִּים]

מאת

ישראל אלירז

הַקּוֹלוֹת הֵם חֳמָרִים אֵינְסוֹפִיִּים

הַנִּכְפָּלִים בְּעַצְמָם וּמַחְזִיקִים בָּנוּ.

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמַר, יֵשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת

הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הַמּוּסִיקָה

"בְּשׁוּם אֹפֶן אַחֵר וּבְשׁוּם סֵדֶר

אַחֵר מִכְּפִי שֶׁנּוֹצְרוּ"

בְּמִלִּים אֶחֱרוֹת: כְּשֶׁאַתָּה אוֹמַר: יֵשׁ לִשְׁמֹעַ

אֶת הַדְּבָרִים מִקָּרוֹב

אַתָּה מִתְרַחֵק כְּדֵי לוֹמַר זֹאת.

עַד כַּמָּה?

עַד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עִיר כַּעֲרֵמָה

שֶׁל כַּפְתּוֹרֵי נְחֹשֶׁת

וּבָרוּךְ חוֹזֵר וּמַבְטִיחַ: אֶפְשָׁר לְהֵרָפֵא מִן הָעַצְבוּת

---

[מְדֻבָּר בְּצָמָא הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר]

מאת

ישראל אלירז

מְדֻבָּר בְּצָמָא הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר

עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל עוֹד

לְדַמּוֹתוֹ אֶלָּא

כַּדָּבָר הָאֲמִתִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל

לִהְיוֹת שׁוֹנֶה מִכְּפִי שֶׁהוּא.

מֵעֵבֶר לְקִיר הַמִּטְבָּח, שָׁם, בְּעוֹלָם,

קוֹרִים הַדְּבָרִים שֶׁהֵם

הַמַּמָשׁוּת הַחֲזָקָה הַטְּווּיָה מִקַּוִּים

פְּרוּעִים, שֶׁהֵם סוּג שֶׁל

דְּחִיפוּת, שֶׁל מִקְרִיּוּת.

הַמּוּסִיקָה כְּמוֹ יָד בְּהִירָה מְפַזֶּרֶת פְּתָקִים:

בְּרוּכִים הַבָּאִים

אֶל הַשֶּׁמֶשׁ!

יֵשׁ מְקוֹם חֲנִיָּה לְיַד הַהַבָּטָה, שָׁם נֵלֵךְ

מִיֵּשׁ מַמָּשִׁי אֶחָד לְיֵשׁ

מַמָּשִׁי אַחֵר

---

[מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן עַכְשָׁו בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ]

מאת

ישראל אלירז

מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן עַכְשָׁו בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ לְחֶדֶר בּוֹ מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן

---

[לְרֶגַע שְׁנֵיהֶם נִשְׁמָעִים]

מאת

ישראל אלירז

לְרֶגַע שְׁנֵיהֶם נִשְׁמָעִים מְנַגְּנִים ב-unisono אֶת

---

[אוֹתָהּ הַמַּנְגִּינָה]

מאת

ישראל אלירז

אוֹתָהּ הַמַּנְגִּינָה. מִנְּגִינָתָם אֲנִי מֵבִין עַד כַּמָּה יָפֶה

---

[הֵם יוֹדְעִים אֶת צוּרָתָהּ]

מאת

ישראל אלירז

הֵם יוֹדְעִים אֶת צוּרָתָהּ. אֲנִי מַכִּיר אֶת כָּל הַתְּנוּעוֹת

---

[מֵהֶן הֵם עוֹשִׂים אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה]

מאת

ישראל אלירז

מֵהֶן הֵם עוֹשִׂים אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה. הָאֶחָד מְנַגֵּן בִּכְלִי

---

[שֶׁאֲנִי מְזַהֶה וְהָאַחֵר מְנַגֵּן בִּכְלִי הַחוֹמֵק מִמֶּנִּי. הִנֵּה]

מאת

ישראל אלירז

שֶׁאֲנִי מְזַהֶה וְהָאַחֵר מְנַגֵּן בִּכְלִי הַחוֹמֵק מִמֶּנִּי. הִנֵּה

---

[פָּסְקָה הַנְּגִינָה]

מאת

ישראל אלירז

פָּסְקָה הַנְּגִינָה, הָאוֹר שֶׁדָּלַק בַּחֶדֶר כָּבָה לִפְנֵי זְמַן רַב.

---

[הֵם מַחֲזִיקִים יָדַיִם]

מאת

ישראל אלירז

הֵם מַחֲזִיקִים יָדַיִם מִבְּלִי לָשֶׁבֶת זֶה לְיַד זֶה

---

[מָתַי אָמַרְתִּי לַמּוּסִיקָה]

מאת

ישראל אלירז

מָתַי אָמַרְתִּי לַמּוּסִיקָה: הָבִיאִי רֶצִיטָטִיבִים

שֶׁאֵין בָּהֶם מֻקְדָּם וּמְאֻחָר

וּגְעִי בִּי בִּתְנוּעָה דַּקָּה?

לְאַחַר שֶׁטָּעַמְתִּי אוֹתָהּ אֵין רוֹצִים

לְהַחֲלִיפָה, אוֹמֵר בָּרוּךְ, בְּשׁוּם

דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּעוֹלָם.

אַחַרְכָּךְ תָּשׁוּב הַמּוּסִיקָה לִהְיוֹת מַה

שֶּׁהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה

שֶׁלֹּא לִהְיוֹת.

בַּחוּץ הַבַּרְבָּרִיּוּת

שֶׁאֵין עוֹד לְהַשִּׂיג אֶת מִדָּתָהּ.

הָאֵשׁ וְהַצְּבוֹעִים מְנַקִּים אֶת הַשָּׂדוֹת מִפְּגָרִים

---

[אֶמְצַע הַקַּיִץ]

מאת

ישראל אלירז

אֶמְצַע הַקַּיִץ נִמְצָא בְּדִיּוּק

בָּרֶוַח שֶׁבֵּין שְׁתֵּי

תְּנוּעוֹת

אוֹ שְׁתֵּי שְׁכָבוֹת שֶׁל

רִקּוּד קֹדֶשׁ אִטִּי

(אוּלַי בּוּגָאקוּ).

שִׁיר מְקוֹמִי חוֹזֵר וְנִשְׁנֶה כִּתְפִלָּה הֶכְרֵחִית.

מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים

אֵינֶנּוּ זֶה אֶלָּא

הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִזֶּה

בּוֹ מִתְרַחֵשׁ כִּמְעַט כְּלוּם אִם לֹא יֵאָחֵז

בַּחֹמֶר (שֶׁהוּא תֵּבַת הַסּוֹד).

עוֹד מְעַט וְהַיַּלְדוּת תָּעוּף לִי מִן הַיָּדַיִם

וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהֵפֶךְ

---

[בַּחוּץ מִתְרַחֵשׁ מַה שֶׁאֵין עוֹד לִבְטֹחַ בּוֹ]

מאת

ישראל אלירז

בַּחוּץ מִתְרַחֵשׁ מַה שֶׁאֵין עוֹד לִבְטֹחַ בּוֹ.

(הַאִם שְׁתַּיִם וָעוֹד שָׁלשׁ הֵן חָמֵשׁ?)

עַכְשָׁו לֹא נוֹתַר לָנוּ דָּבָר מִלְּבַד

לְהָכִין כְּלֵי-מְלָאכָה

מִכֵּלִים שֶׁלֹּא

צָלְחוּ עוֹד לִמְלַאכְתָּם.

לְהָכִין פַּטִּישׁ מִפַּטִּישׁ (הוּא בָּסִיס לְאֶתִיקָה).

לִגְרֹם לַתְּבוּנָה לִהְיוֹת מַכְשִׁיר

עוֹשֶׂה-מַכְשִׁירִים.

הוֹלִיכוּ אוֹתָנוּ שׁוֹלָל כְּשֶׁאָמְרוּ לָנוּ,

הָאֱמֶת מִתְגַּלָּה מַעַצְמָהּ

כְּמוֹ הַמּוּסִיקָה –

הִיא לֹא. לֹא הַיּוֹם. רָחוֹק מִכָּאן, אוּלַי.

וּכְשֶׁמַּעֲלִים אֶת הָאוֹר בַּמְּנוֹרָה, בְּדֹק

הֵיכָן טְמוּנָה כָּאן הַבְּדָיָה

---

[לְהַקִּיף אֶת הַפָּאוּזָה]

מאת

ישראל אלירז

לְהַקִּיף אֶת הַפָּאוּזָה

כְּמוֹ מִקְוֶה מַיִם,

לִמְצֹא אֶת הַזְּמַן הַהֶכְרֵחִי לְצָרְכֵי

תַּהֲלוּכָה רִיטוּאָלִית,

לְחַכּוֹת וּלְהַקְשִׁיב אֵיךְ הַזְּמַן

הוֹפֵךְ מִטְבָּח כָּחֹל כֵּהָה

בּוֹ כָּל חֲבֵרַי הֵם לְיָדִי,

בְּעִקָּר הַמֵּתִים.

מִי שֶׁנֹּאהַב (בְּלִי הֶפְסֵק) יֹאהַב אוֹתָנוּ.

הַשֶּׁקֶט הוּא כְּמוֹ כִּיס אוֹ פֶּתַח

אֶל גַּל נִצָּב שֶׁל מַיִם וְהַכֹּל

מֻקָּף בְּאֵיזֶה יֵשׁ

מַמָּשִׁי אֶחָד הַמּוֹבִיל לְיֵשׁ

מַמָּשִׁי אַחֵר כְּשַׁלְשֶׁלֶת

שֶׁל סִבּוֹת

---

[הַנְּגִיעָה מַתְחִילָה לִצְמֹחַ]

מאת

ישראל אלירז

הַנְּגִיעָה מַתְחִילָה לִצְמֹחַ

בְּתוֹךְ הַיָּד עַד

שֶׁאֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁמַּשֶּׁהוּ שֶׁקָּרָה

עֲדַיִן קוֹרֶה. אֲבָל

לֹא.

עִם מִי אֲדַבֵּר עַל "מְנוּסַת

הַנֶּפֶשׁ אֶל דָּבָר אַחֵר"

אוֹ עַל "נָמוּךְ כְּכָל הָאֶפְשָׁר

אֵינוֹ נָמוּךְ מַסְפִּיק"?

רַק לֹא לִהְיוֹת חֶנְוָנִי הַמּוֹנֶה

אֶת טֶבַע כָּל הַדְּבָרִים

הַמִּקְרִיִּים

---

[צְלִיל אֶחָד נוֹתַר]

מאת

ישראל אלירז

"צְלִיל אֶחָד נוֹתַר לְהָעִיד עַל

מַה שֶּׁבִּשְׁעַת הִתְהַוּוּתוֹ

אִישׁ לֹא יָדַע מַהוּ הַדָּבָר וְעַל

מָה הוּא מֵעִיד"¹.

עַכְשָׁו הַכֹּל תָּלוּי

בָּאֲוִיר סְתָם לְיַד

אֵיזֶה עֲצָמִים

וְאַתָּה, הָאֵט, כְּאִלּוּ עָמַדְתָּ בְּתוֹךְ עִגּוּל מֻקָּף מֵתִים.

(אֲנִי זוֹכֵר סֶרֶט יָשָׁן בּוֹ סְטְרָוִינְסְקִי מְסַפֵּר, בְּזִקְנָתוֹ,

אֵיךְ נִתְקַבְּלָה צִפּוֹר הָאֵשׁ ב-1912. "הַבִּקֹּרֶת

טָעֲנָה שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי רַעַשׁ וַאֲנִי רָצִיתִי לִשְׁאֹל אוֹתָם,

אֵיפֹה בְּדִיּוּק?")

4. הַאִם הָאֲמִתִּי יָכוֹל לְהִשָּׁכַח

מאת

ישראל אלירז

---

[הָאֲמִתִּי יָכוֹל לְהִשָּׁכַח]

מאת

ישראל אלירז

הָאֲמִתִּי יָכוֹל לְהִשָּׁכַח אוֹ

לְהִסְתַּתֵּר לִזְמַן מָה

תַּחַת שֵׁם אַחֵר,

אוֹ אַף לְהִתְחַפֵּשׂ לְאֵיזֶה חִסָּרוֹן

אֲבָל לֹא לָמוּת.

זֶה דּוֹמֶה לְמָה?

לְמָסָה שֶׁמִּחוּץ לַהַשָּׂגָה

(שֶׁמִּחוּץ לַשָּׂפָה)

וּפִתְאֹם הִיא כָּאן, לְיָדֵנוּ, בְּאֹפֶן מְסֻיָּם,

בְּתוֹךְ הַמִּיָּדִי (בֵּין חֲתִיכוֹת

זוֹהֲרוֹת שֶׁל צָמָא)

וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים הֵיכָן לְהַנִּיחַ

אוֹתָהּ לְיָדֵנוּ

מִבְּלִי שֶׁתַּהֲפֹךְ מָשָׁל

---

[כְּמוֹ הָעִגּוּל גַּם הָאֲמִתִּי]

מאת

ישראל אלירז

כְּמוֹ הָעִגּוּל גַּם הָאֲמִתִּי

מֻכָּר מִתּוֹךְ עַצְמוֹ

וְלֹא מִתּוֹךְ שׁוּם דָּבָר אַחֵר שֶׁמִּחוּצָה לוֹ.

אֵין צֹרֶךְ בְּאִישׁ מִלְּבַדֵּנוּ

כְּדֵי לְהַכִּירוֹ.

הוּא קוֹרֶה כָּאן, בֵּין

לֶחֶם לִדְבַשׁ, בֵּין

בָּצָל לְקִשּׁוּא.

הָאֲמִתִּי כַּתְּאֵנָה הָעוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר

וְאָנוּ, בֵּין כִּסֵּא לְשֻׁלְחָן,

אוֹכְלִים מִמֶּנָּה אַחַת לְאַחַת.

פַּעַם (כְּשֶׁעוֹד הָיָה פַּעַם) הַדְּבָרִים

נִרְאוּ כָּךְ, לֹא אַחֶרֶת.

עַכְשָׁו הַכֹּל אִטִּי יוֹתֵר וְהַדֶּלֶת

שֶׁלֹּא פָּתַחְנוּ לְפָנֵינוּ פְּתוּחָה

---

[בִּקְצֵה הַמִּטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

בִּקְצֵה הַמִּטְבָּח, בַּמָּקוֹם הַמְכֻנֶּה

מֵאָחוֹר אוֹ מֵעֵבֶר,

(בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא יוֹתֵר מִתַּפּוּחַ-אֲדָמָה

מְקֻמָּט בַּתַּנּוּר)

עוֹמֵד הָאֶמְצַע, שֶׁהוּא

מַצָּע אוֹ אַמַּת-מִדָּה

לָאֲמִתִּי

בִּלְעָדָיו לֹא נוּכַל לְהַכִּיר

אֶת עַצְמֵנוּ כְּלָל.

הָאֶמְצַע נִמְצָא בַּפִּנּוֹת

וְעָלֵינוּ לְדַבֵּר עַל כָּךְ

עִם אֲחוֹתֵנוּ הַנְּמָלָה שֶׁיָּצְאָה מִתּוֹכָן.

וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם רְחוֹקִים

מֵאֵיזוֹ בֵּיתִיּוּת

---

[יֵשׁ נְמָלָה מֵאֲחוֹרֵי הַנְּמָלָה]

מאת

ישראל אלירז

יֵשׁ נְמָלָה מֵאֲחוֹרֵי הַנְּמָלָה

וְהִיא יוֹדַעַת מַה שֶּׁאָנוּ עוֹד נֵדַע:

בְּלִי הַנְהָגַת הַשֵּׂכֶל

הַכֹּל יֵלֵךְ לַאֲבַדּוֹן

וְאָנוּ כְּאִלּוּ נִהְיֶה מִחוּץ

לִיסוֹדוֹת חַיֵּינוּ.

וְיֵשׁ לְהוֹדִיעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

לַחֲבֵרִים, לְבַקְּשָׁם לִזְכֹּר

אֶת טִיבָהּ שֶׁל הַתְּקוּפָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים.

(בַּחוּץ הַעֲרָצַת הָעַכְבְּרוֹשִׁים.

"הַתּוֹלָעִים אוֹכְלִים אֶת

הַשּׁוֹר הַמֵּת")

אָנוּ לְכוּדִים בְּ“כָּכָה זֶה”, מְרִיחִים סַכָּנָה,

וְאִם יִפֹּל דָּבָר, אִישׁ לֹא

יֵדַע לוֹמַר לָנוּ מָה

---

[לְיַד הָאֲמִתִּי עוֹמֵד עֶצֶם אֲמִתִּי]

מאת

ישראל אלירז

לְיַד הָאֲמִתִּי עוֹמֵד עֶצֶם אֲמִתִּי,

מַכְשִׁיר אֲמִתִּי, חָצֵר עִם עֵץ,

הֵם נוֹתְנִים בְּיָדֵינוּ אֶת הַגּוּפָנִי

שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כְּלִי, שֶׁתַּכְלִיתוֹ

שִׁמּוּשִׁית.

אָנוּ מְדַבְּרִים עָלָיו כְּדֵי

לְהִמָּלֵט מִן הַפַּחַד לִהְיוֹת

בְּתוֹךְ מְצוּקַת הַמִּיָּדִי.

מִישֶׁהוּ פּוֹרֵץ בִּצְעָקָה. מִישֶׁהוּ

בּוֹכֶה עַד שֶׁיִּגְמֹר לַחְבֹּט

בַּקִּיר עִם הַשְּׁאֵלָה:

הַאִם אֶפְשָׁר לְהֵרָפֵא מִן הָעַצְבוּת?

פִּתְאֹם לֹא נִשְׁאַר כְּלוּם

אֲפִלּוּ לֹא צַעַר

---

[הַאִם הַכִּיסִים מַחֲזִיקִים אֶת הָרִיק]

מאת

ישראל אלירז

הַאִם הַכִּיסִים מַחֲזִיקִים אֶת

הָרִיק אוֹ אֶת הַהַבְטָחָה?

כָּל דָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה הֶכְרֵחִי, כְּלוֹמַר מוּבָן,

מִתְגַּלֶּה מֵאֵלָיו וּמִשְׁתַּיֵּךְ אֵלֵינוּ.

חֹפֶן אֲדָמָה זֶה שֶׁאֲנִי מַחֲזִיק בְּכִיסִי

מוֹבִיל אוֹתִי אֶל אֵיזֶה

תֹּקֶף שֶׁל עִקָּרוֹן.

בַּלַּיְלָה עוֹלֶה הֶעָפָר מִכִּיס אֶל כִּיס

וּמְמַלֵּא אֶת בְּגָדַי.

מָה עוֹשִׂים עִם כָּל זֶה (הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה)

כְּשֶׁיּוֹרֵד הַיּוֹם וּמַמְשִׁיךְ לָרֶדֶת?

מֵאֲחוֹרֵי הָאֲמִתִּי, שֶׁהֵחֵל לְהִתְאַסֵּף,

הֵחֵל הָאֲמִתִּי

---

[נוֹתַר לָנוּ עוֹד לִרְאוֹת]

מאת

ישראל אלירז

נוֹתַר לָנוּ עוֹד לִרְאוֹת:

אִם אֱלֹהִים אוֹהֵב

אֶת בְּנֵי הָאָדָם

הָאוֹהֲבִים אוֹתוֹ.

אַחַרְכָּךְ לֹא לַחְדֹּל לְהַבִּיט בַּנְּמָלָה

כְּאִלּוּ הִיא עַכְשָׁו

עַל שֵׁשׁ רַגְלֶיהָ הַזְּעִירוֹת

מַמְצִיאָה אֶת כָּל מֻרְכָּבוּתָהּ הַטִּבְעִית

כְּדֵי לַעֲמֹד עַל שֵׁשׁ

רַגְלֶיהָ הַזְּעִירוֹת

וְלֹא צְרִיכָה אֶלָּא לְעַצְמָהּ בִּלְבַד.

כָּךְ עוֹמֵד הַשָּׁלֵם עַל נַפְשׁוֹ

---

[וְיֵשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל לְבַקֵּשׁ אֶת הָעִקָּר]

מאת

ישראל אלירז

וְיֵשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל לְבַקֵּשׁ אֶת הָעִקָּר.

לֵךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶל

הַדָּבָר שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא תּוּכַל

לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ

כְּלָל וְעִקָּר.

הַבֵּט בַּדָּבָר הַמָּאגִי הַהֶכְרֵחִי הַזֶּה.

רְשֹׁם אוֹתוֹ בְּאַרְבַּע

הֲנָפוֹת עִפָּרוֹן.

כְּבָר שָׁאַלְתִּי בֶּעָבָר, הַאִם

עָלַי לֶאֱכֹל אֶת הָעִפָּרוֹן

מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי?

נָשַׁל הַפְּרִי.

יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁהֵן רַק זְמַן

וְזֶה הַזְּמַן הַנָּכוֹן לְהִתְעַסֵּק בָּזֶה

לִפְנֵי שֶׁהָאוֹר בְּפִינוּ יִכְבֶּה

---

[יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּהְיוֹתָם עֵרִים]

מאת

ישראל אלירז

"יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּהְיוֹתָם

עֵרִים אֵינָם מַטִּילִים

סָפֵק כִּי עֵרִים הֵם,

אוּלָם, אִם פַּעַם בַּחֲלוֹמָם (כְּפִי

שֶׁיִּקְרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת)

דִּמּוּ כִּי וַדַּאי עֵרִים הֵם,

וְאַחַרְכָּךְ נוֹכְחוּ לָדַעַת כִּי שֶׁקֶר הוּא, אוֹ אָז

יַטִּילוּ סָפֵק גַּם אִם

עֵרִים הֵם בִּכְלָל.

דָּבָר זֶה קוֹרֶה, מִפְּנֵי

שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הֵם מַבְחִינִים

בֵּין שֵׁנָה לְבֵין עֵרוּת"¹

וְאַתָּה, הָבֵן אֶת הַמָּשָׁל וּסְתֹם אֶת הַדְּבָרִים

---

[הָאֹכֶל לֹא מֵגֵן עָלֵינוּ עוֹד]

מאת

ישראל אלירז

הָאֹכֶל לֹא מֵגֵן עָלֵינוּ עוֹד.

הַנִּשְׁבָּר אֵינוֹ חָדֵל לְהִשָּׁבֵר.

הָאֵשׁ מְאַבֶּדֶת מִטִּבְעָהּ הַמֶּטָפִיזִי

בֵּין קִרְעֵי עִתּוֹנֵי הָעֶרֶב

רַק כַּמָּה אֵלֵי-בַּיִת יַלְדוּתִיִּים

מַעֲלִים קוֹל בְּרַגְלֵיהֶם

הַיְחֵפוֹת, הַמַּסְרִיחוֹת.

אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ הָרִיק בַּדֶּרֶךְ אֶל

הָאֱמֶת (שֶׁהִיא כִּיס)

(כָּל זֶרַע הוּא כִּיס)

כָּל הַשְּׁאָר יִתְפַּזֵּר לְכָל רוּחַ

יִקַּח זְמַן כַּמָּה שֶׁיִּקַּח

---

[אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַמִּטְבָּח שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַמִּטְבָּח שֶׁבְּתוֹךְ

הַמִּטְבָּח, כּוֹרֵעַ לְצַד הַנְּמָלָה

הַחֲכָמָה, לוֹמֵד עִמָּהּ

עַל הַדְּבָרִים הַמַּמָּשִׁיִּים

וּמוֹחֵק אֶת הַכָּתוּב שֶׁאֵינִי

חָדֵל לִכְתֹּב כָּל הַלַּיְלָה

לֹא כָּל לַיְלָה.

עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד אִם

עַל הַשֻּׁלְחָן עָנָן אוֹ עַל

הֶעָנָן שֻׁלְחָן.

אַשְׁרֵי הָאוֹמְרִים, יוֹם אֶחָד

אָקוּם וְאֵלֵךְ.

לֹא לָמַדְתִּי לוֹמַר לֹא, אֵין לֹא.

הָיִינוּ אֲבוּדִים, אֲבָל לֹא

יָדַעְנוּ עַד כַּמָּה

---

[פַּעַם כָּתַבְתִּי: "בַּחֲצִי הָאוֹר עוֹמֵד חֲצִי סוּס"]

מאת

ישראל אלירז

פַּעַם כָּתַבְתִּי, "בַּחֲצִי הָאוֹר

עוֹמֵד חֲצִי סוּס", אֵין

לוֹמַר זֹאת עַל הָאֲמִתִּי

שֶׁהוּא כִּיס בּוֹ נָתַנּוּ אֶת יָדֵנוּ.

מָתַי נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁמַּשֶּׁהוּ

"נָגוֹז פִּתְאֹם וּבָטַל אֵיזֶה

תְּחוּם חָשׁוּב בַּלֵּב"?¹

לְהִוָּכַח פִּתְאֹם בְּהֵעָדְרוּתוֹ שֶׁל

מִי שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה עוֹד

בֵּינֵינוּ.

אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי, הֵן הָיוּ עֲצוּמוֹת

וּלְאַחַר שֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַמַּמָשׁוּת

אֵין רוֹצִים לְהַחֲלִיפָה בְּשׁוּם

דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּעוֹלָם

---

[מְאֻחָר, וְכָךְ זֶה יִשָּׁאֵר]

מאת

ישראל אלירז

מְאֻחָר, וְכָךְ זֶה יִשָּׁאֵר

5 כְּבָר עֶרֶב וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר

מאת

ישראל אלירז

---

[טֶרִיטוֹרְיָה מֻקֶּפֶת חוּטִים]

מאת

ישראל אלירז

טֶרִיטוֹרְיָה מֻקֶּפֶת חוּטִים

לַיֶּלֶד בַּמִּטְבָּח, לְיַד הַדֶּלֶת,

עַל-גְּבוּל הַמַּתָּכוֹת הַטְּהוֹרוֹת.

הַיֶּלֶד מֵצֵר מְאֹד עַל הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת (הַכִּמְעַט

אֲפֵלוֹת), שֶׁאֵין לָהֶן לַיְלָה

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם יֵשׁ כָּאן צָהֳרַיִם

כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.

הוּא לֹא עוֹשֶׂה דָּבַר מִלְּבַד

לִהְיוֹת סָמוּךְ קְצָת

לְיַד כָּל זֶה

הֶבֶל עוֹלֶה מִן הֶחָצֵר כְּמוֹ

פְּרוּסוֹת דַּקּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ

וְאֵין לָדַעַת עוֹד מַהוּ הָעִקָּר וּמַהִי

הַתַּאֲוָה לָעִקָּר

---

[הוּא לֹא זוֹכֵר מֶה הָיָה לִפְנֵי זֶה]

מאת

ישראל אלירז

הוּא לֹא זוֹכֵר מֶה הָיָה לִפְנֵי זֶה.

כֻּלָּנוּ הָיִינוּ קְטַנִּים מִדַּי

בַּמִּטְבָּח כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים

בְּיָדֵינוּ עִפָּרוֹן רַךְ (כְּמוֹ יִחוּר

שֶׁל תְּאֵנָה) עִם טַבַּעַת פַּח,

מִגְבַּעַת מַחַק אֲדֻמָּה, לוּחַ צִפְחָה

וּמִטְפַּחַת לִמְחֹק בָּהּ

אֶת יְכָלְתֵּנוּ

לְהָבִין אֶת הָעוֹלָם, אֶת עֲשָׂבָיו, אֶת נְמָלָיו.

הַמְּלָחִים נִּפְרָדִים מֵחָמְרֵי הַסִּפּוּרִים

הַחוֹזְרִים וְנִפְרָמִים אֶחָד לְאֶחָד

כְּדֵי לְהַפְחִית אֶת הַדְּהָרָה אֶל

עֵבֶר מַה שֶּׁלֹּא עוֹד בָּטוּחַ

---

[הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת הַיָּד מִיָּד לְיָד]

מאת

ישראל אלירז

הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת הַיָּד מִיָּד לְיָד.

הַפֶּה הַפָּתוּחַ בַּחֲלוֹם, סָגוּר.

בִּמְקוֹם הַפֶּה נְשִׁיקָה.

כְּבָר עֶרֶב וְכַנִּרְאֶה

שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר

וְלִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר הוּא שׁוֹאֵל:

אֵיךְ מוֹדִיעַ אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ לִבְנֵי הָאָדָם?

הַאִם יֵשׁ לוֹ עוֹד עִנְיָן

לַעֲשׂוֹת זֹאת הַיּוֹם?

מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם, יוֹדֵעַ הַיֶּלֶד, יֵשׁ

עוֹלָם וְאוֹתוֹ מִי רוֹאֶה

מִלְּבַד הַמֵּתִים

שֶׁהֵם הַיּוֹדְעִים אִם עָשׂוּ אִם

לֹא עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם

---

[עַל הַשֻּׁלְחָן כְּלִי]

מאת

ישראל אלירז

עַל הַשֻּׁלְחָן כְּלִי.

אֶת הַכְּלִי עוֹטֶפֶת

מַחְשָׁבָה הָעוֹשָׂה אֶת הַכְּלִי.

הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת הַכְּלִי

מִכְּלִי אֶל כְּלִי.

לְיַד הַכְּלִי הַיָּד הַגְּדוֹלָה

בְּתוֹכָהּ הַקְּטַנָּה, הָרֵיקָה,

הַמְאֻמֶּצֶת.

בַּחַלּוֹן, הָעֵץ שֶׁלֹּא נָע

בְּתוֹךְ הָעֵץ שֶׁלֹּא

חָדֵל לָנוּעַ

וּמִישֶׁהִי שֶׁשָּׁרָה: "אִם

תִּקַּח אֶת גּוּפִי אֲנִי

לֹא אֶהְיֶה בְּתוֹךְ."

וְאַחַרְכָּךְ הִיא חוֹזֶרֶת וְשָׁרָה,

שָׁרָה וְחוֹזֶרֶת וְיֵשׁ כָּאן

(הַאִם יֵשׁ כָּאן?)

---

[כִּיסִים בְּכָל מָקוֹם]

מאת

ישראל אלירז

כִּיסִים בְּכָל מָקוֹם, כִּיסִים

בַּכִּיסִים, מְלֵאֵי עֲשָׂבִים,

תַּבְלִינִים, הַשָּׂגוֹת.

חֲתִיכוֹת,

חֲלָקִים,

שִׁבְרֵי כֵּלִים, חֲצָאֵי צֵל שֶׁל עֲצָמִים,

מִינֵי כָּכָה מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּבְהִילִים, הַטּוֹרְפִים, הַמִּתְחָרְטִים,

הַמַּבְטִיחִים וְכוּ'.

עַכְשָׁו הַיֶּלֶד כְּבָר לֹא בָּטוּחַ

שֶׁכָּל הַדְּבָרִים בַּמִּטְבָּח

הֵם הַמִּטְבָּח.

וְכִי אֶפְשָׁר לְהָבִין (הוּא יִשְׁאַל

לְאַחַר שָׁנִים) אֶת הֵמָּה הַזֶּה?

הוּא יְנַסֶּה לָדוּן בָּזֶה בְּמֻשְּׂגֵי מִשְׂחָק,

שֶׁהוּא הַבִּטְנָה הַחֲבוּיָה שֶׁל הַתְּבוּנָה

---

[כְּבָר עֶרֶב וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר]

מאת

ישראל אלירז

כְּבָר עֶרֶב

וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ

זֶה יִשָּׁאֵר.

הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת עַל סַף הַיְצִיאָה.

הַזְּבוּב הָאֵינְסוֹפִי הַשְּׂפִּינוֹזִי

מוֹחֶה לָהֶן כְּנָפַיִם.

הַדְּבַשׁ הַכָּתֹם, הַיַּיִן הַהֲרָרִי,

לַהֲקַת הַחֲרָקִים הַנִּסְתֶּרֶת בָּאֲוִיר

כָּל זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲלֹף לְעוֹלָם

כִּי הוּא, בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, מִן הַנִּמְנָע

שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סִבָּה לְהַכְחִיד אֶת עַצְמוֹ.

הַצַּעַר, הַכְּאֵב, הָעַצְבוּת, אִם

נוֹתְנִים לָהֶם לָקַחַת חֵלֶק

בַּסָּפֵק

הֵם מִתְרוֹצְצִים, מִתְעַרְבְּבִים וּמוֹחֲקִים אֶת מַה

שֶּׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהֵאָחֵז בּוֹ

---

[הַאִם יֵשׁ עוֹד כֹּחַ לְמַבָּט אֶחָד]

מאת

ישראל אלירז

הַאִם יֵשׁ עוֹד כֹּחַ לְמַבָּט אֶחָד

לָשֵׂאת אֶת אַחַרְהַצָּהֳרַיִם

כָּל הָעֶרֶב?

הַשִּׂמְחָה לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ בִּפְנֵי

מַה שֶּׁטֶּרֶם הִגִּיעַ

(חוֹחִית, אוּלַי, עַל כְּנָפָה כִּתְמֵי נְחֹשֶׁת הַקַּיִץ. פִּתְאֹם

חִפּוּשִׁית זְעִירָה עַל מְצוּק הַדַּף).

תְּנוּעַת אוֹר שֶׁנָּעָה אֶל

אֶמְצַע לֹא-נִרְאֶה

מִחוּצָה לָנוּ.

הַאִם הַיֶּלֶד מְשֻׁתָּק מִן הָעֻבְדּוֹת אוֹ

מִן הָאֶפְשָׁרוּת לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶן

כְּאֶל חֲלוֹמוֹת?

וּמִישֶׁהוּ שֶׁחוֹזֵר וְאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ

לִהְיוֹת לְיַד מִבְּלִי

לְהִתְרַגֵּל לְזֶה.

תָּמִיד מַתְחִיל מַשֶּׁהוּ, תֵּן לָזֶה

---

[מַה מִּתְרַחֵשׁ שָׁם בִּפְנִים]

מאת

ישראל אלירז

מַה מִּתְרַחֵשׁ שָׁם

בִּפְנִים,

מֵאָחוֹר, בֵּין לְבֵין,

מִתַּחַת, לְיַד,

חוֹזֵר וּמִתְהַפֵּך?

מִתְרַחֵשׁ אִי-יֶדַע גָּדוֹל.

צָמָא כְּמוֹ צוּרָה

שֶׁמְּחַכָּה לְחֹמֶר גָּמוּר.

אַחַרְכָּךְ יֵשׁ

אֵיזוֹ הַטָּיָה

כְּמוֹ בִּבְכִי

---

[הַיֶּלֶד מֵרִים אֶת הַנְּמָלָה מִן הָאֲדָמָה]

מאת

ישראל אלירז

הַיֶּלֶד מֵרִים אֶת הַנְּמָלָה מִן הָאֲדָמָה,

אֶת הַשָּׂפָה מִן הַשָּׂפָה, אֶת הָרְאִיָּה

מִן הָעַיִן

הוּא מַבִּיט פְּנִימָה, חוֹצֶה

אֶת הַנִּרְאֶה, שָׁם,

מִתַּחַת לַעֲרֵמַת הַדְּבָרִים,

מֻנָּח הַפָּשׁוּט.

הַיֶּלֶד לֹא עוֹשֶׂה דָּבָר מִלְּבַד

לִהְיוֹת, כְּפִי שֶׁיּוּכַל

לִהְיוֹת לְיַד זֶה,

כְּאֵלּוּ יֵשׁ בָּזֶה אֵיזֶה עִקָּר, וְיֵשׁ.

עוֹלֶה הֶעָפָר הָרוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ

מִכִּיס לְכִיס.

הֵיכָן עוֹמְדִים הַיּוֹם הַדְּבָרִים

---

[כְּבָר לַיְלָה]

מאת

ישראל אלירז

כְּבָר לַיְלָה.

הַלֹּא-נִרְאֶה מִתְמַלְבֵּן

בַּחַלּוֹן בּוֹ עוֹבְרִים פֵּרוּשִׁים

כְּמוֹ בְּשׁוּלֵי דַּף סֵפֶר קָדוֹשׁ.

אֵיךְ יִמְדֹּד הַיֶּלֶד אֶת הַלֹּא-נִמְדָּד,

אֶת הַלֹּא-נֶחְלָק?

הַאִם הָאֵינְסוֹפִי יַעֲצֹר לְרֶגַע

בְּתוֹךְ הַלֹּא-נֶעֱבָר,

הַלֹּא-קָרִיא?

הַחַרְגּוֹלִים מִתְעַטְּשִׁים בַּגָּן,

לִפְנֵי שֶׁיִּשְׁאֲלוּ (כְּמוֹ

הַיֶּלֶד) אֶת הַקַּיִץ:

“וּבְכֵן, מָה הָלְאָה?”

---

[בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ אָדָם נוֹשֵׂא רַגְלָיו]

מאת

ישראל אלירז

בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ אָדָם נוֹשֵׂא

רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ רַק מִשּׁוּם

שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ,

“לֵךְ שׁוּב לְבֵיתְךָ.”

פַּעַם אָמְרוּ לַיֶּלֶד, “זֶה לֹא סוֹף הָעוֹלָם”

כְּאִלּוּ הָיִינוּ מְצַפִּים מִדֵּי-בֹּקֶר

שֶׁיָּבוֹא סוֹף לָעוֹלָם.

הַכֹּל נִתָּן לְמִשּׁוּשׁ אֲפִלּוּ הַבְּכִי,

שֶׁהוּא יֵשׁ וַאֲנַחְנוּ מְטֻלְטָלִים בּוֹ

כְּמוֹ יְלָדִים נוֹטְפֵי-אַף.

זֶלְדָה כָּתְבָה (וְאֵינִי זוֹכֵר

הֵיכָן), "וְאֶשְׁנַבֵּי הַהַכָּרָה

כֻּסּוּ בְּצִיּוּרִים נוֹזְלִים"

---

[אֲפִלּוּ בַּמִּטְבָּח לֹא הַכֹּל מִטְבָּח]

מאת

ישראל אלירז

אֲפִלּוּ בַּמִּטְבָּח לֹא הַכֹּל מִטְבָּח.

בֶּחָצֵר בֶּרֶז מְטַפְטֵף חוֹצֵב חוֹר

בְּרִצְפַּת הַגִּיר

לַנְּמָלָה הַבָּאָה לְהִטַּהֵר בּוֹ.

שַׁחְרוּר, הָלוֹךְ-וָשׁוֹב, עוֹשֶׂה בַּחוֹל

חַרְטוֹם עָקֹם שֶׁל סְפִינָה.

שְׁנֵי עֲצֵי תַּפּוּחַ, שְׁלשָׁה עֲצֵי אַגָּס

וְקֶרֶן אוֹר שֶׁמַּצִּיתָה אוֹתָם

כְּדֵי לְהַסְתִּירָם

מִפְּנֵי הָעַצְבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא

לְמַעְלָה מִן הַלֹּא

כְּאִלּוּ אֵין עִנְיָן אַחֵר בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ.

מִי שֶׁהִבְטִיחָה לָבוֹא בְּתֵשַׁע, כְּבָר עֶשֶׂר

---

[מִישֶׁהוּ, מַגְרֵפָה בְּיָדוֹ, חוֹצֶה]

מאת

ישראל אלירז

מִישֶׁהוּ, מַגְרֵפָה בְּיָדוֹ, חוֹצֶה

אֶת הֶחָצֵר וּמוֹחֵק אֶת

עִקְּבוֹתֵינוּ

וְאֶת עִקְּבוֹתָיו כְּאִלּוּ הָיָה

הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי וְכוּ'.

עִם מָה אֲנִי נִשְׁאָר אִם לֹא עִם אֵיזוֹ הִשְׁתּוֹקְקוּת?

וּכְבָר לֹא, לֹא לְגַמְרֵי בְּרוּרָה

מֵאֵלֶיהָ הַתְּשׁוּקָה

לְהַרְבּוֹת אֶת הַיְדִיעָה עַל אֱלֹהִים.

בַּחוּץ יֵשׁ רֶגַע טָהוֹר שֶׁהוּא

הַמִּלָּה הַמִּיתִית לֹא

שֶׁבְּתוֹךְ אוּלַי

לְיַד חֹפֶן שֶׁל קֹצֶר-רוּחַ

---

[כְּשֶׁאָמַרְתָּ פִּתְאֹם]

מאת

ישראל אלירז

כְּשֶׁאָמַרְתָּ פִּתְאֹם, שֶׁסֵּדֶר הַסִּבּוֹת נֶעֱלָם מֵאִתָּנוּ

אָמַרְתָּ, מָה?

שֶׁאֵין עִם מִי לְדַבֵּר.

קַח סֵפֶר וְשֵׁב בּוֹ.

בָּעִנְיָן הַמַּתִּישׁ הַזֶּה, הָעוֹלָם, צָרִיךְ עוֹד

לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ:

אִם קָרָה מַשֶּׁהוּ, הוּא

יָשׁוּב וְיִקְרֶה

כִּי תָּמִיד יֵשׁ אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁטֶּרֶם סֻדַּר

אוֹ שֶׁנִּדְחָה אוֹ שֶׁנִּשְׁכַּח כְּמוֹ יָד

אַקְרָאִית בְּתוֹךְ יָד.

כֵּיצַד מוֹדִיעַ הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לָעוֹלָם

---

[הַחַלּוֹן מְסַפֵּר לַיֶּלֶד]

מאת

ישראל אלירז

הַחַלּוֹן

מְסַפֵּר לַיֶּלֶד

כָּל יוֹם

אַחֶרֶת עַל הָעוֹלָם.

יוֹם רוֹדֵף לַיְלָה.

גַּם הַחִפּוּשִׁית, שֶׁהִיא כִּיס, שָׁמְעָה

עַל אִוֶּלֶת הַקִּיּוּם.

מְחַק אֶת הַהַכְחָשָׁה

טַהֵר אֶת הַמְּגֵרָה הַלְּבָנָה

הֱיֵה עִנְיָנִי עִם הַדְּבָרִים שֶׁמִּחוּץ לְעַצְמְךָ.

אֲנִי כּוֹתֵב שׁוּרָה, אַחַרְכָּךְ אֲנִי

כּוֹתֵב שׁוּרָה. כָּךְ בַּמּוּסִיקָה,

זֶה מוּסִיקָה.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ נְבִיחוֹת. אֵינִי רוֹאֶה אֶלָּא

מַחֲצִיתוֹ שֶׁל כֶּלֶב

---

[שֶׁאֶת מַחֲצִיתוֹ הָאַחֶרֶת]

מאת

ישראל אלירז

שֶׁאֶת מַחֲצִיתוֹ הָאַחֶרֶת, הַמְזֻנֶּבֶת, הוּא

מַחֲזִיק מִחוּץ לָעוֹלָם,

שָׁם נָעִים בָּאֲוִיר הַמֵּתִים שֶׁאֵינָם

חֲדֵלִים לְהוֹצִיא מִתּוֹכָם

צִפֳּרִים, אָבָק.

זֶה אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת דַּרְכִּי

עוֹמֵד לְיָדִי, מוֹלִיךְ וְאוֹמֵר:

סְתֹם הַדְּבָרִים.

הַבָּשָׂר מְשַׁוֵּעַ לְיֹפִי

עַד שֶׁאֲפִלּוּ לַדְּבָרִים הַמֻּפְרָכִים

בְּיוֹתֵר יֵשׁ פִּתְאֹם יָד

---

[אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה שָׁם, לְיַד הַשֻּׁלְחָן, אֵיזֶה חִדּוּשׁ]

מאת

ישראל אלירז

אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה שָׁם, לְיַד הַשֻּׁלְחָן, אֵיזֶה חִדּוּשׁ.

אֶפְשָׁר שֶׁעָשׂוּ שָׁם עִגּוּל מִסָּבִיב

לַדִּבּוּרִים וְחָצוּ

אֶת הָעִגּוּל עַל-יְדֵי הַשֻּׁלְחָן.

זֶה מַעֲשֶׂה הַמִּטְבָּח וְהָאֲרוּחָה בָּעֶרֶב הַהוּא.

וְלֹא זָכְרוּ הַחֲבֵרִים אִם הָאִישׁ דִּבֵּר

עַל אַחֲרִית אוֹ עַל אַחֲרָיוּת,

עַל סִבּוֹת הָרִחוּק מִן הַתְּבוּנָה

וְעַל הַבֶּגֶד, שֶׁאַף הוּא

כִּיס מֵכִיל כִּיסִים,

כְּלוֹמַר, מָקוֹם (בְּתוֹכוֹ פִּנּוֹת) שָׁם

אָדָם מְבַקֵּשׁ:

“תֵּן לִי חַיִּים אֲמִתִּיִּים”

---

[קוֹדָה]

מאת

ישראל אלירז

“הַבִּיטוּ, הָעוֹלָם הוּא שָׁם – בַּחוּץ.”

ג’ורג' אוֹפֶּן¹

א

הַנִּרְאֶה וְהַלֹּא-נִרְאֶה הֵם קְפָלִים דַּק-דַּקִּים

בְּכִיסוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַיֶּלֶד הֶהָפוּךְ עַל גַּבּוֹ

כְּחִפּוּשִׁית. הוּא מַכֶּה בְּרַגְלָיו, מֵנִיעַ יָדָיו

בָּאֲוִיר. רַק הַשֶּׁמֶשׁ תֵּיטִיב עִמּוֹ, תִּשְׁטֹף אֶת

הֱיוֹתוֹ, תִּצְטַבֵּר עָלָיו כְּטִפָּה עֲגֻלָּה שֶׁל טַל

אַחֲרוֹן עָלֶיהָ נִתֶּזֶת הַמִּלָּה הָאֵינְסוֹפִית

בִּזְבּוּז

ב

בָּרוּךְ דִּבֵּר עַל דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי בְּתוֹךְ הַיְשָׁנָה. הוּא דִּבֵּר עַל עֵשֶׂב חָדָשׁ שֶׁמִּשְׁתַּהֶה כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּהוֹת מִתַּחַת לַקַּשׁ לִזְמַן אַחֵר. וְלֹא הָיָה בְּזֶה הַדִּבּוּר שׁוּם חִדּוּשׁ. אַחַרְכָּךְ חָזַר עַל דְבָרָיו מִבְּלִי לְסַכְסֵךְ דָּבָר בְּדָבָר וּמִבְּלִי לְפָרֵשׁ אֶת הַדָּבָר, שֶׁהוּא בָּהִיר מִתּוֹךְ עַצְמוֹ, וְלֹא מִתּוֹךְ שׁוּם דָּבָר אַחֵר. וּמִישֶׁהוּ מִן הַחֲבֵרִים זָכַר שֶׁאָמַר, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ אֵשׁ אַל יַעֲסֹק בָּאֵינְסוֹפִיּוּת. כָּאָדָם שֶׁאוֹמֵר, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ קַו מַהוּ אַל יִתְעַסֵּק בָּעִגּוּל. וְאִי-אֶפְשָׁר הָיָה, כָּךְ אָמְרוּ לְיַד אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, לָבוֹא לְסוֹפוֹ שֶׁל הָעִנְיָן, וְלֹא יָדְעוּ מַהוּ אוֹתוֹ הָעִנְיָן, וְסָתְמוּ אוֹתוֹ בְּאֵיזוֹ מוּסִיקָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְהִתְעַסֵּק בִּשְׂפַת הַדְּבָרִים. אַחַרְכָּךְ נִמְחַק הָעֶרֶב וְנִתְקָרֵר הַמִּטְבָּח. אַחַרְכָּךְ כָּתַב בָּרוּךְ מַה שֶּׁכָּתַב וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עַל אַף שֶׁעָשׂוּ לוֹ מַה שֶּׁעָשׂוּ, וְהָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו

“אין לי פנאי, כי אני הולך אליך”

ר' נחמן

ברוך שפינוזה מחפש בכל כתביו את הדבר “שבלעדיו לא נוכל להכיר את עצמנו כלל ועיקר” (מאמר קצר על אלהים, האדם ואושרו). האם הדבר הזה הוא אלהים, הטבע, הנפש, השכל (התבונה)? האם כל אלה (ראו אתיקה) הם, למעשה, דבר אחד? והאם כל אלה, בהימצאם לנו, אינם מובילים אותנו אל האידיאל האמיתי, האדם החופשי? “ואין דבר שהאדם החופשי ממעט לחשוב עליו כמו המוות, וחוכמתו אינה ההגות במוות אלא ההגות בחיים” (אתיקה, פרק ד', משפט 67).

עכשו, כשעברו כמעט החיים, אני שב ונאחז במשפטיו של ההוגה הרחוק-קרוב ההוא ולא חדל להתעסק בו. לומד ממנו, שוב ושוב, שמחשבה היא השפה החושבת את המחשבה, ודרכי ניסוחה הן אורחות החיים עצמם. וכל העוסק בשירה, אם אדם חופשי הוא, הרי הוא עוסק בחיים.

כשהגעתי (ואיני זוכר מתי) אל “בַּקָּצֶה / אֵין כְּלוּם מִלְּבַד / מִטְבָּח”, ידעתי שאני הולך אל עבר ספר המבקש לעסוק, בכמה דרכים, ב“חיים”. ועלי להתקדם מ“יש ממשי אחד ליש ממשי אחר”. עלפי איזו שלשלת סיבות, כפי שאומר ברוך במאמר על תיקון השכל.

התחלתי עושה לי בשיר מטבח, שהוא כלים ועצמים, דברים גופניים. משם הלכתי לבדוק את הדברים הלא-גופניים, שהם אפשרויות השיר. שם, וגם אחרכך, עלו השאלות על מקומה של המוסיקה. מה עושה אדם היושב ומנגן, מלבד ההכרה ש“בלעדיה לא יוכל להכיר את עצמו כלל ועיקר”. מתוך הלא-גופי באתי להרהר במשמעו של האמיתי (“החיים האמיתיים”), וידעתי שהאוכל, הכלים, החפצים אינם יכולים להגן עלי עוד. ואני שואל (ובוכה מעצם קיומה של השאלה הזאת) על הדברים הממשיים ויודע שֶׁ“כְּבָר עֶרֶב / וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ / זֶה יִשָּׁאֵר”. אני עוד מנסה להיאחז באיזה דבר (שאני לא חדל לחפשו בכל ספרַי), ש“מן הנמנע שתהיה לו סיבה להכחיד את עצמו”, שהרי אם אמצא אותו – הוא “לא יחלוף לעולם”. כמו ילד, אני יודע, אני משותק מן העובדות ומן האפשרויות לגשת אליהן. מעבר לַכֹּל תלויה השאלה, “עם מה אני נשאר?”

אֲרוּחַת עֶרֶב עִם שְׂפִּינוֹזָה וַחֲבֵרִים הוא החלק השלישי בטרילוגיה, שכתיבתה החלה לפני כמה שנים. הספר הראשון היה הֶלְדֶרְלִין (הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2002, זכה בפרס נתן אלתרמן לשירה). הספר השני הוא אֵיךְ לְהִכָּנֵס אֶל חֶדֶר מִמֶּנּוּ לֹא יָצָאתָ מֵעוֹלָם (הוצ' אבן חושן, 2005). בכל שיר משירַי ביקשתי תמיד “לְעַרְבֵּב אֲדָמָה”. ידעתי שממגע זה “תָּמִיד מַתְחִיל מַשֶּׁהוּ”. שפינוזה והגותו, כמו גם חייו, הם לי סוג של “אדמה”, שבתוכה עלי למצוא – אילו רק יכולתי – את “סדר הסיבות שנעלם מאתנו”.

*

ספרי ברוך שפינוזה שעמדו כאן לנגד עיני:

1.  מאמר קצר על אלהים, האדם ואושרו, תירגמה רחל הולנדר – שטיינגרט, מהדורתו של יוסף בן-שלמה, מאגנס, תשל"ח.

2.  מאמר על תיקון השכל, תירגם נתן שפיגל, מהדורתו של יוסף בן-שלמה, מאגנס, תשל"ז.

3.  אתיקה, מהדורתו של ירמיהו יובל, הקיבוץ המאוחד, 2003.

כשציטטתי ישירות מתוך הספרים הנ"ל, הדבר צוין באותיות מודגשות.

*

תרגומו הצרפתי של ספר זה הקדים את ההדפסה העברית והופיע לראשונה בהוצאת José Corti, פאריס, 2004. חלקים מספר זה הופיעו בכתבי-העת הליקון, קשת החדשה, כרמל ומאזניים, ועל כך אני מודה לעורכיהם אמיר אור, אהרן אמיר, שלמה לאופר ומשה בן-שאול.