הָאֲמִתִּי יָכוֹל לְהִשָּׁכַח אוֹ

לְהִסְתַּתֵּר לִזְמַן מָה

תַּחַת שֵׁם אַחֵר,

אוֹ אַף לְהִתְחַפֵּשׂ לְאֵיזֶה חִסָּרוֹן

אֲבָל לֹא לָמוּת.

זֶה דּוֹמֶה לְמָה?

לְמָסָה שֶׁמִּחוּץ לַהַשָּׂגָה

(שֶׁמִּחוּץ לַשָּׂפָה)

וּפִתְאֹם הִיא כָּאן, לְיָדֵנוּ, בְּאֹפֶן מְסֻיָּם,

בְּתוֹךְ הַמִּיָּדִי (בֵּין חֲתִיכוֹת

זוֹהֲרוֹת שֶׁל צָמָא)

וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים הֵיכָן לְהַנִּיחַ

אוֹתָהּ לְיָדֵנוּ

מִבְּלִי שֶׁתַּהֲפֹךְ מָשָׁל

כְּמוֹ הָעִגּוּל גַּם הָאֲמִתִּי

מֻכָּר מִתּוֹךְ עַצְמוֹ

וְלֹא מִתּוֹךְ שׁוּם דָּבָר אַחֵר שֶׁמִּחוּצָה לוֹ.

אֵין צֹרֶךְ בְּאִישׁ מִלְּבַדֵּנוּ

כְּדֵי לְהַכִּירוֹ.

הוּא קוֹרֶה כָּאן, בֵּין

לֶחֶם לִדְבַשׁ, בֵּין

בָּצָל לְקִשּׁוּא.

הָאֲמִתִּי כַּתְּאֵנָה הָעוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר

וְאָנוּ, בֵּין כִּסֵּא לְשֻׁלְחָן,

אוֹכְלִים מִמֶּנָּה אַחַת לְאַחַת.

פַּעַם (כְּשֶׁעוֹד הָיָה פַּעַם) הַדְּבָרִים

נִרְאוּ כָּךְ, לֹא אַחֶרֶת.

עַכְשָׁו הַכֹּל אִטִּי יוֹתֵר וְהַדֶּלֶת

שֶׁלֹּא פָּתַחְנוּ לְפָנֵינוּ פְּתוּחָה

בִּקְצֵה הַמִּטְבָּח, בַּמָּקוֹם הַמְכֻנֶּה

מֵאָחוֹר אוֹ מֵעֵבֶר,

(בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא יוֹתֵר מִתַּפּוּחַ-אֲדָמָה

מְקֻמָּט בַּתַּנּוּר)

עוֹמֵד הָאֶמְצַע, שֶׁהוּא

מַצָּע אוֹ אַמַּת-מִדָּה

לָאֲמִתִּי

בִּלְעָדָיו לֹא נוּכַל לְהַכִּיר

אֶת עַצְמֵנוּ כְּלָל.

הָאֶמְצַע נִמְצָא בַּפִּנּוֹת

וְעָלֵינוּ לְדַבֵּר עַל כָּךְ

עִם אֲחוֹתֵנוּ הַנְּמָלָה שֶׁיָּצְאָה מִתּוֹכָן.

וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם רְחוֹקִים

מֵאֵיזוֹ בֵּיתִיּוּת

יֵשׁ נְמָלָה מֵאֲחוֹרֵי הַנְּמָלָה

וְהִיא יוֹדַעַת מַה שֶּׁאָנוּ עוֹד נֵדַע:

בְּלִי הַנְהָגַת הַשֵּׂכֶל

הַכֹּל יֵלֵךְ לַאֲבַדּוֹן

וְאָנוּ כְּאִלּוּ נִהְיֶה מִחוּץ

לִיסוֹדוֹת חַיֵּינוּ.

וְיֵשׁ לְהוֹדִיעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

לַחֲבֵרִים, לְבַקְּשָׁם לִזְכֹּר

אֶת טִיבָהּ שֶׁל הַתְּקוּפָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים.

(בַּחוּץ הַעֲרָצַת הָעַכְבְּרוֹשִׁים.

"הַתּוֹלָעִים אוֹכְלִים אֶת

הַשּׁוֹר הַמֵּת")

אָנוּ לְכוּדִים בְּ“כָּכָה זֶה”, מְרִיחִים סַכָּנָה,

וְאִם יִפֹּל דָּבָר, אִישׁ לֹא

יֵדַע לוֹמַר לָנוּ מָה

לְיַד הָאֲמִתִּי עוֹמֵד עֶצֶם אֲמִתִּי,

מַכְשִׁיר אֲמִתִּי, חָצֵר עִם עֵץ,

הֵם נוֹתְנִים בְּיָדֵינוּ אֶת הַגּוּפָנִי

שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כְּלִי, שֶׁתַּכְלִיתוֹ

שִׁמּוּשִׁית.

אָנוּ מְדַבְּרִים עָלָיו כְּדֵי

לְהִמָּלֵט מִן הַפַּחַד לִהְיוֹת

בְּתוֹךְ מְצוּקַת הַמִּיָּדִי.

מִישֶׁהוּ פּוֹרֵץ בִּצְעָקָה. מִישֶׁהוּ

בּוֹכֶה עַד שֶׁיִּגְמֹר לַחְבֹּט

בַּקִּיר עִם הַשְּׁאֵלָה:

הַאִם אֶפְשָׁר לְהֵרָפֵא מִן הָעַצְבוּת?

פִּתְאֹם לֹא נִשְׁאַר כְּלוּם

אֲפִלּוּ לֹא צַעַר

הַאִם הַכִּיסִים מַחֲזִיקִים אֶת

הָרִיק אוֹ אֶת הַהַבְטָחָה?

כָּל דָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה הֶכְרֵחִי, כְּלוֹמַר מוּבָן,

מִתְגַּלֶּה מֵאֵלָיו וּמִשְׁתַּיֵּךְ אֵלֵינוּ.

חֹפֶן אֲדָמָה זֶה שֶׁאֲנִי מַחֲזִיק בְּכִיסִי

מוֹבִיל אוֹתִי אֶל אֵיזֶה

תֹּקֶף שֶׁל עִקָּרוֹן.

בַּלַּיְלָה עוֹלֶה הֶעָפָר מִכִּיס אֶל כִּיס

וּמְמַלֵּא אֶת בְּגָדַי.

מָה עוֹשִׂים עִם כָּל זֶה (הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה)

כְּשֶׁיּוֹרֵד הַיּוֹם וּמַמְשִׁיךְ לָרֶדֶת?

מֵאֲחוֹרֵי הָאֲמִתִּי, שֶׁהֵחֵל לְהִתְאַסֵּף,

הֵחֵל הָאֲמִתִּי

נוֹתַר לָנוּ עוֹד לִרְאוֹת:

אִם אֱלֹהִים אוֹהֵב

אֶת בְּנֵי הָאָדָם

הָאוֹהֲבִים אוֹתוֹ.

אַחַרְכָּךְ לֹא לַחְדֹּל לְהַבִּיט בַּנְּמָלָה

כְּאִלּוּ הִיא עַכְשָׁו

עַל שֵׁשׁ רַגְלֶיהָ הַזְּעִירוֹת

מַמְצִיאָה אֶת כָּל מֻרְכָּבוּתָהּ הַטִּבְעִית

כְּדֵי לַעֲמֹד עַל שֵׁשׁ

רַגְלֶיהָ הַזְּעִירוֹת

וְלֹא צְרִיכָה אֶלָּא לְעַצְמָהּ בִּלְבַד.

כָּךְ עוֹמֵד הַשָּׁלֵם עַל נַפְשׁוֹ

וְיֵשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל לְבַקֵּשׁ אֶת הָעִקָּר.

לֵךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶל

הַדָּבָר שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא תּוּכַל

לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ

כְּלָל וְעִקָּר.

הַבֵּט בַּדָּבָר הַמָּאגִי הַהֶכְרֵחִי הַזֶּה.

רְשֹׁם אוֹתוֹ בְּאַרְבַּע

הֲנָפוֹת עִפָּרוֹן.

כְּבָר שָׁאַלְתִּי בֶּעָבָר, הַאִם

עָלַי לֶאֱכֹל אֶת הָעִפָּרוֹן

מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי?

נָשַׁל הַפְּרִי.

יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁהֵן רַק זְמַן

וְזֶה הַזְּמַן הַנָּכוֹן לְהִתְעַסֵּק בָּזֶה

לִפְנֵי שֶׁהָאוֹר בְּפִינוּ יִכְבֶּה

"יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּהְיוֹתָם

עֵרִים אֵינָם מַטִּילִים

סָפֵק כִּי עֵרִים הֵם,

אוּלָם, אִם פַּעַם בַּחֲלוֹמָם (כְּפִי

שֶׁיִּקְרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת)

דִּמּוּ כִּי וַדַּאי עֵרִים הֵם,

וְאַחַרְכָּךְ נוֹכְחוּ לָדַעַת כִּי שֶׁקֶר הוּא, אוֹ אָז

יַטִּילוּ סָפֵק גַּם אִם

עֵרִים הֵם בִּכְלָל.

דָּבָר זֶה קוֹרֶה, מִפְּנֵי

שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הֵם מַבְחִינִים

בֵּין שֵׁנָה לְבֵין עֵרוּת"¹

וְאַתָּה, הָבֵן אֶת הַמָּשָׁל וּסְתֹם אֶת הַדְּבָרִים

הָאֹכֶל לֹא מֵגֵן עָלֵינוּ עוֹד.

הַנִּשְׁבָּר אֵינוֹ חָדֵל לְהִשָּׁבֵר.

הָאֵשׁ מְאַבֶּדֶת מִטִּבְעָהּ הַמֶּטָפִיזִי

בֵּין קִרְעֵי עִתּוֹנֵי הָעֶרֶב

רַק כַּמָּה אֵלֵי-בַּיִת יַלְדוּתִיִּים

מַעֲלִים קוֹל בְּרַגְלֵיהֶם

הַיְחֵפוֹת, הַמַּסְרִיחוֹת.

אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ הָרִיק בַּדֶּרֶךְ אֶל

הָאֱמֶת (שֶׁהִיא כִּיס)

(כָּל זֶרַע הוּא כִּיס)

כָּל הַשְּׁאָר יִתְפַּזֵּר לְכָל רוּחַ

יִקַּח זְמַן כַּמָּה שֶׁיִּקַּח

אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַמִּטְבָּח שֶׁבְּתוֹךְ

הַמִּטְבָּח, כּוֹרֵעַ לְצַד הַנְּמָלָה

הַחֲכָמָה, לוֹמֵד עִמָּהּ

עַל הַדְּבָרִים הַמַּמָּשִׁיִּים

וּמוֹחֵק אֶת הַכָּתוּב שֶׁאֵינִי

חָדֵל לִכְתֹּב כָּל הַלַּיְלָה

לֹא כָּל לַיְלָה.

עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד אִם

עַל הַשֻּׁלְחָן עָנָן אוֹ עַל

הֶעָנָן שֻׁלְחָן.

אַשְׁרֵי הָאוֹמְרִים, יוֹם אֶחָד

אָקוּם וְאֵלֵךְ.

לֹא לָמַדְתִּי לוֹמַר לֹא, אֵין לֹא.

הָיִינוּ אֲבוּדִים, אֲבָל לֹא

יָדַעְנוּ עַד כַּמָּה

פַּעַם כָּתַבְתִּי, "בַּחֲצִי הָאוֹר

עוֹמֵד חֲצִי סוּס", אֵין

לוֹמַר זֹאת עַל הָאֲמִתִּי

שֶׁהוּא כִּיס בּוֹ נָתַנּוּ אֶת יָדֵנוּ.

מָתַי נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁמַּשֶּׁהוּ

"נָגוֹז פִּתְאֹם וּבָטַל אֵיזֶה

תְּחוּם חָשׁוּב בַּלֵּב"?¹

לְהִוָּכַח פִּתְאֹם בְּהֵעָדְרוּתוֹ שֶׁל

מִי שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה עוֹד

בֵּינֵינוּ.

אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי, הֵן הָיוּ עֲצוּמוֹת

וּלְאַחַר שֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַמַּמָשׁוּת

אֵין רוֹצִים לְהַחֲלִיפָה בְּשׁוּם

דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּעוֹלָם

מְאֻחָר, וְכָךְ זֶה יִשָּׁאֵר