לֹא הֶאֱמִינָה נַפְשִׁי, כִּי מֵת אֶרְאֶךָ

כִּי עֵינֵי שִׁמְשׁוֹת אוֹר יִכְבּוּ תּוֹכֶךָ;

לֵב עַז מִמָּוֶת עַל יוֹמוֹ גַּם יֵלֶא;

פֶּה מַחֲרִישׁ כָּל פֶּה הוּא יִדֹּם לִגְוֹעַ,

לָשׁוֹן תּוּכַל לַכֹּל לֹא תוּכַל נוֹעַ,

עַד בּוֹא אַךְ רֶגַע וָאֵרֶא כָל אֵלֶּה.

(שירי שפת קדש ח"ב)

המחברת הזאת איננה נזקקת לא לכתב מליצה ולא לפרושי בקרת. שם האדם הגדול הנקרא עליה יתן את חִנָּהּ בעיני כל אשר תבוא לידו, ודברים סתומים, דברים דורשים פרוש והסברה או נשמעים לפנים שונים לא ימצאו בה. שני ספורים קטנים בזה, לקוחים מקבוצת הספורים הפילוסופיים אשר למחבר. הם כתובים בדרךְ אגדה קלה שאין בה כל דבר אשר לא כחקי הטבע, והפילוסופיא אשר בהם איננה מין שיטה מיוחדה עמוקה וסתומה, כי אם דברים נכחים למבין ומתקבלים על דעת כל מי שדרכו לקרוא. ליתר בטחון האותיות גדולות ומנוקדות למען ירוץ כל קורא בהן. אבל חפצי להגיד בזה מה ראיתי כי בָּרֹתִי את שני הספורים האלה מיתר ספוריו.

בשני הספורים האלה מראה לנוּ המחבר מהרהורי לבו על אדות דרכי הצבור ודרכי בני עליה, והדברים נכתבו או נכונוּ להתפרסם בדפוס בשנת 1896, בימים אשר החל לעבוד בפרהסיא את עבודתו הלאומיית, אשר עשתה לו שם עולם בישראל. בספורים האלה אין כל זכר וכל רמז לא לציוניות ולא למצב היהודים ולא ללאומיות בכלל. פה הוא עומד מחוץ לכל מפלגה ולכל עם, ואפשר לאמר גם מחוץ לכל מקום ולכל זמן, אבל זה יתרון גדול, כי על כן הוא מסיח לפי תומו, ובלי כונה מיוחדת הוא פותח לנו חלון קטן להשקיף בעדו אל חדרי לבו פנימה ולראות את הרעיונות אשר היו בלב בורא הקנגרסים בראשית ימי הבריאה הזאת על אדות היחס אשר בין בני עליה והמון העם.

ואנחנו משקיפים ורואים: בטחון עז עד אין חקר בכח אדם המעלה, הרגשת ענג אין דומה לו בעבודה גדולה ופוריה לצבור וסליחה לחטאות הצבור במחיר הענג הזה.

“הכדאי וראוי לאדם להעביד את נפשו עבודה קשה לטובת הכלל?” ישאל המחבר את לבו בימים ההם, ולבו, לב אחד מבני עליה, משיב אמריו לו: “אפשר שהצבור איננו ראוי שיעסקו בצרכיו באמונה יתרה, אבל אשרי אנוש יעשה זאת, אשריו וטוב לו, לכל הפחות, בעולם הזה.”

כדברים האלה אני מוצא בין השׁורות אשר במחברת הזאת. אפשר להוסיף על דברי או לשנות את סגנונם, אך כי יש יחס גדול בין הלך נפשו בשעת יצירת הספורים האלה ובין העבודה הקשה אשר קרב אליה בעת ההיא — בזה אין כל ספק.

לא רק עמודי שיש, גם טבעת קטנה, גם קוצת שער דקה זכר טוב לנפש אהובה.

תהי נא המחברת הקטנה הזאת גם היא לזכרון לאחינו הגדול הזה!

ווילנא, כ' מנחם-אב, תרס"ד.

(1896)

פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב יוֹם יָשְׁבָה חֲבוּרָה קְטַנָּה בְּצֵל עֵצִים, וּבָהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים. הַמְדַבְּרִים שֶׁבַּחֲבוּרָה הָיוּ הָאֲנָשִׁים, אַךְ מִדֶּרֶךְ שִׂיחָתָם נִרְאָה, כִּי הַנָּשִׁים שֶׁבָּהֶם מִמִּבְחַר בְּנוֹת הָאָדָם הֵן. חָפְשִׁי הָיָה מִדְבָּרָם, אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא הִשְׁמִיעַ עַל פִּיו מַהֲתַלָּה מְגֻנָּה, אִישׁ לֹא נִכְנַס בְּדִבְרֵי רְכִילוּת וְלֹא נָגַע בַּחֲדָשׁוֹת קַלּוֹת שֶׁבְּעִנְיָנֵי חֹל. רוּחַ שִיחַת רֵעִים תָּלוּי תָּמִיד בַּנָּשִׁים הַיּשְׁבוֹת בְּתוֹכָם, כִּי הַגְּבָרִים מִשְׁתַּדְלִים בְּכָל עֵת לִנְהֹג עַל פִּי רוּחָן גַּם לְטוֹב גַּם לְרָע. הַנֶּאֱסָפִים בַּמָּקוֹם הַהוּא יָכְלוּ לְהַרְשׁוֹת לָהֶם דְּבָרִים שֶׁבַּחֲבוּרָה אַחֶרֶת הָיוּ כִּרְאוּיִם לִצְחוֹק: הֵם דִּבְּרוּ דִּבְרֵי הֲזָיָה, סִפְּרוּ סִפּוּרֵי אַגָּדָה לְרוּחַ הַזְּמָן, וְעוֹד עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה.

אֶחָד מֵהֶם, אִישׁ שָׁב מִפַּרִיז, הִגִּיד אֶת אֲשֶׁר רָאָה וְהִתְבּוֹנֵן שָׁם. הוּא דִּבֵּר עַל הַמָּדוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, אַךְ לֹא כְּדַבֵּר אַחַד הַחַיָּטִים, כִּי אִם הִתְאַמֵּץ לְהָבִין מוֹצָאָן וְרוּחָן. הוּא הֵחֵל בַּוֶּלָסִפֶּד, אֲשֶׁר שִׁנָּה שִׁנּוּי גָּמוּר אֶת פְּנֵי הַחוּצוֹת. הֲיָכֹל אִישׁ לְהַגִּיד לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת אֶת הַשִּׁנּוּיִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַל יְדֵי כְלִי שַׁעֲשׁוּעִים זֶה? עַתָּה תֵרָאֶינָה מַרְכָּבוֹת בְּלִי סוּסִים — מָה הֵנָּה עֲתִידוֹת לְהָבִיא אִתָּן? כָּל תִּקּוּן כְּלֵי נְסִיעָה יָכוֹל לְהָבִיא לִידֵי תוֹצָאוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר לֹא יְקַווּ לָהֶן. וְזֶה יֵרָאֶה עַל חַיֵּי הֲמוֹנֵי הָעָם, עַל מַצָּבָם וְעַל דַּרְכֵיהֶם. חֳלָייִם חֲדָשִׁים בָּאִים וְדֶרֶךְ מַרְפֵּא עִמָּהֶם יַחַד. דַּרְכֵי הַחַיִּים מִשְׁתַּנִּים בָּעֵת הַזֹּאת בִּמְהִירוּת רַבָּה מְאֹד מֵאֲשֶׁר בְּכָל תְּקוּפָה הִיסְטוֹרִית אַחֶרֶת.

שָׁעָה קְטַנָּה נָסַבָּה הַשִּׂיחָה עַל הָעִנְיָן הַזֶּה. לָאַחֲרוֹנָה אָמַר הַדָּקְטָר בְּדֶרֶךְ הֲתוּלִים: “תָּמֹהַ אֶתְמַהּ, כִּי לֹא הִזְכִּיר עוֹד אִישׁ אֶת הָאֳנִיָּה הַמְעוֹפֶפֶת, אֲשֶׁר יַטֶּנָּה הָאָדָם עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ”.

— כֻּלָּנוּ זָכַרְנוּ זֹאת בְּלִבֵּנוּ, עָנָה הַצַּיָּר רָבֶּרְטְ בִּמְנוּחָה.

— נָכוֹן הוּא, מִלֵּא הַפַּרִיזִי אֶת דְּבָרָיו: — וְאֵין כָּל סָפֵק, כִּי הִמָּצֵא תִמָּצֵא תַּחְבּוּלָה זֹאת לְיָמִים עוֹד מְעַטִּים אוֹ רַבִּים. וְאוּלַי חַי עִמָּנוּ הַיּוֹם הָאִישׁ, הֶעָתִיד לְהַקְרִיב לָאָדָם אֶת הַמִּנְחָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת. נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לָדַעַת מַה תְּהִי הָאָרֶץ בָּעֵת הַהִיא.

— וַאֲנִי, אָמְרָה אַחַת הַנָּשִׁים בְּקוֹל שָׁפָל: — נִכְסַפְתִּי לְשַׁוֹת לְנֶגֶד עֵינַי אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֹאת: הוּא יִהְיֶה אִישׁ דָּגוּל, אָדָם שֶׁחֶצְיוֹ אֵל!

— לֹא כֵן אֲדַמֶּה, אָמַר הַדָּקְטָר וַיִּצְחָק: — קָרוֹב מִזֶּה, כִּי הַמַּמְצִיא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָךְ יִהְיֶה גֶבֶר נָתוּן לִשְׂחוֹק, בַּעַל הֲזָיָה רָשׁ וְנִקְלֶה. מְצִיאָתוֹ תִּגָּנֵב מִמֶּנּוּ, וַאֲחֵרִים יַעֲשׂוּ עשֶׁר עַל יָדוֹ, וְהוּא לֹא יִנְחַל מְאוּמָה זוּלָתִי מַצֶּבֶת זִכָּרוֹן….אַחֲרֵי מוֹתוֹ. וְהֵמָּה יִצְדָּקוּ! הֵן הַמְּצִיאָה תִּהְיֶה פְּשׁוּטָה מְאֹד, מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכֹל לְמָצְאָהּ. וְלָמָה אֵפוֹא הִתְרַפִּינוּ? מָה רַב עֶלְבּוֹנֵנוּ! אֲנִי אֲדַמֶּה, כִּי אִם תָּבֹא הַשְּׁמוּעָה עָדַי, כִּי אֶחָד מִמַּכִּירַי פָּתַר שְׁאֵלַת הַנְּסִיעָה בָּאֲוִיר, אֶחְפֹּץ לְהַכּוֹתוֹ עַל לֶחְיוֹ. בֶּאֱמֶת מַדּוּעַ הוּא וְלֹא אָנִי?

וְקוֹל עָמוֹק, קוֹל הַצַּיָּר נִשְׁמַע לֵאמֹר: “אֳנִיָּה מְעוֹפֶפֶת כְּבָר נִמְצְאָה, וַאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הֱכִינָהּ”.

כְּבָר גָּבְרָה הַחֲשֵׁכָה, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת פְּנֵי הַדּוֹבֵר. הוּא הָיָה אוֹהֵב לְסַפֵּר סִפּוּרִים נִפְלָאִים — סִפּוּרִים שֶׁחֶצְיָם דְּבָרִים כְּמִשְׁמָעָם וְחֶצְיָם דִּבְרֵי אַגָּדָה; הַנָּשִׁים יָדְעוּ זֹאת וַיְבַקְּשׁוּ מֵאִתּוֹ לֵאמֹר: הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה זֹּאת!

וַיְסַפֵּר לָהֶם הַצַּיָּר לֵאמֹר:

שְׁמוֹ הָיָה יוֹסֵף מִילֶר. הַשֵּׁם אֵינֶנוּ יָפֶה לְהַלֵּל, אַךְ זֶה שֵׁם בֵּית אָבִיו. זִקְנֵי רְחוֹב ל. אֲשֶׁר בַּחֵלֶק הַשְּׁמִינִי שֶׁבָּעִיר זוֹכְרִים עוֹד אֶת אָבִיו, אֲשֶׁר הָיָה מְתַקֵּן נְעָלוֹת יְשָׁנוֹת בְּחֶדֶר קָטֹן, עַל יַד מִשְׁעוֹל ק. וְהָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב כְּאֶחָד מֵחַכְמֵי יָוָן. אֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם בְּכַוָּנָה אֶת שֵׁם הָאִישׁ וְאֶת מוֹשָׁבוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תְדַמּוּ, כִּי כָל סִפּוּרִי בָּדוּי מִלֵּב. דָּקְטָר, הוֹאֶל נָא וַחֲקֹר בִּרְחוֹב ל. אִם לֹא יָשַׁב שָׁם רַצְעָן שֶׁשְׁמוֹ מִילֶר.

יוֹסֶף מִילֶר לָמַד מְלָאכָה בְּבֵית חָרַשׁ מְכוֹנוֹת וְהִגִּיעַ לְשָׁם חָרָשׁ עוֹזֵר, וּבְאַחַד הַיָּמִים מָצָא עֵצָה לְהָכִין אֳנִיָּה מְעוֹפֶפֶת, אֲשֶׁר יוּכַל אִישׁ לִנְהָג בָּהּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו. לְפִי הַנִּרְאֶה הִגִּיעַ לָזֶה עַל יְדֵי חֲקִירָה וִיגִיעַה רַבָּה. לְמֹרַת רוּחִי דַּלָּה יְדִיעָתִי מְאֹד בִּפְהִיזִיק, וְעַל כֵּן לֹא תְהִי הַסְבָּרָתִי שְׁלֵמָה.

אֲנִי אַךְ יָדַעְתִּי, כִּי יוֹסֵף מִילֶר יָצָא לָדִין מִתַּפּוּחַ. הוּא הִתְבּוֹנֵן, כִּי מַצַּב תַּפּוּחַ בָּאֲוִיר שׁוֹנֶה מְאֹד לְמָשָׁל מִמַּצַּב כַּדּוּר הָאָרֶץ. תַּפּוּחַ יוּשַׂם עֲלֵי שֻׁלְחָן, אִם יַחְפְּצוּ כִּי לֹא יִפֹּל עַל הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ מְרַחֶפֶת חָפְשִׁית בְּמֶרְחֲבֵי עוֹלָם. הַתְּנוּעָה הִיא לְמִשְׁעָן בָּזֶה, וְכָל גּוּף יוּכַל לִהְיוֹת תָּלוּי עַל בְּלִימָה יָמִים רַבִּים עַד אֵין קֵץ, אִם תִּהְיֶינָה תְּנוּעָתוֹ וּמִדַּת סִבּוּבוֹ מְכֻוָּנוֹת לְמִשְׁקָלוֹ עַל פִּי יַחַס יָדוּעַ. בְּיָדוֹ עָלְתָה לְהַגְבִּיל אֶת הַיַּחַס הַזֶּה וְאֶת הַכֹּחַ הַדָּרוּשׁ לִתְנוּעַת תָּמִיד; אֶת הַכֹּחַ הַזֶּה מָצָא בְּחָמְרִים מְפוֹצְצִים, אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לִזְכּוֹר עַתָּה אֶת שְׁמוֹתָם. יֵשׁ לָדַעַת עוֹד, כִּי בְשָׁעוֹת פְּנוּיוֹת הָיָה עוֹסֵק בְּכִימִיאָה, כִּי מִכְּבָר עָלָה הָרַעְיוֹן עַל לִבּוֹ, כִּי תְנוּעָה דֶּרֶךְ הָאֲוִיר אֶפְשָׁר לְהוֹלִיד רַק עַל יְדֵי נִפּוּצִים קְטַנִּים וּרְצוּפִים שֶׁאֵינָם מֻרְגָּשִׁים וְאֵינָם פּוֹסְקִים. אֵיךְ עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהַטּוֹת אֶת כֹּחַ הַנִּפּוּצִים אֶל אֲשֶׁר חָפֵץ וְאֵיךְ הִשְׂכִּיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֵדִים הַמְפוֹצְצִים לְהַסִּיעַ בָּהֶם אֶת אֳנִיָּתוֹ וְלִנְהָג בָּהּ בִּבְלִי תֵּת אוֹתָם לְהִנָּדֵף — לֹא אֲפָרֵשׁ בְּרֹב דְּבָרִים. זֶה יִהְיֶה לְמַשָּׂא לַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּנוּ, מִלְּבַד זֹאת הֵן חֶפְצִי לְהַגִּיד לָכֶם לֹא אֶת תּוֹרַת הָאֳנִיָּה הַמְעוֹפֶפֶת, כִּי אִם אֵת אֲשֶׁר עָבַר עַל מַמְצִיאָהּ.

אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָגָה יוֹסֵף מִילֶר וַיַּחֲקֹר וַיְתַכֵּן וַיִּבְחָן. עִם זֶה לֹא עָשָׂה גַּם מְלֶאכֶת יָדוֹ רְמִיָּה וַיְהִי עוֹזֵר חָרוּץ לַאֲדוֹנָיו. רַק לְשַׁעֲשׁוּעִים וּלְעִנְיָנֵי אַהֲבָה לֹא הָיוּ לוֹ שָׁעוֹת פְּנוּיוֹת. בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָצָא אֶת מְצִיאָתוֹ, וּבָעֵת הַהִיא נוֹדְעָה לוֹ עַלְמָה גַבְהַת לֵב מִבְּנוֹת שְׁכוּנָתוֹ וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בָּהּ. אַךְ בִּכְלָל הָיָה אִישׁ נָבוֹן, וְזֶה נִרְאָה בְּיִחוּד מִדֶּרֶךְ דִּבּוּרוֹ עַל אֹדוֹת מְצִיאָתוֹ. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כִּי כָל מְצִיאָתוֹ אַךְ פְּרִי מִקְרֶה הִיא לְבַד, כִּי אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִרְאוֹת בָּהּ לְנַפְשׁוֹ כָּל זְכוּת, כִּי רַק בְּמִקְרֶה יָצְאָה לוֹ זֹאת בִּבְחִינוֹתָיו. בְּכָל זֹאת נִסְעָר לְבָבוֹ עַד מְאֹד בָּרֶגַע אֲשֶׁר הֵבִין, כִּי מָצָא אֶת סוֹד הַנְּסִיעָה בָּאַוִיר. פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ מֵעֵינָיו וַיֵּבְךְ בָּדָד זְמַן רָב בְּפִנָּתוֹ הַדַּלָּה. אָז הָיָה נָכוֹן בְּיָדוֹ רַק רֹאשׁ דְּבָרוֹ, רַק יְסוֹד הַיְּצִירָה הַזֹּאת, אֲבָל בְּלִבּוֹ כְּבָר נָכוֹנוּ כָּל כְּלֵי הַמְּלָאכָה, וַיַּרְא אֶת הַדָּבָר הַנִּבְרָא עַל יָדוֹ בְּשִׁכְלוּלוֹ וַיַּרְגֵּשׁ אֶת גֹּדֶל הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לוֹ וְאֶת עֲלִיצוּת הֲמוֹן הָעָם.

וַיּוֹסֶף לָתֵת אֶת כָּל לִבּוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ וַיְבָרֵר אֶת תַּחְבּוּלוֹתָיו לְכָל פְּרָטֵיהֶן. כַּאֲשֶׁר כִּלָּה אֶת רְשִׁימוֹתָיו וְאֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וְאֶת עֶרְכֵי הַיְצִיאָה בָּא אֶל אֲדוֹנָיו וַיַּגֶּד לוֹ וַיְדַבֵּר בְּאָזְנָיו לְהִתְחַבֵּר עִם חָרָשִׁים אֲחֵרִים כָּמוֹהוּ, לִהְיוֹת לַאֲגֻדָּה אַחַת לִסְפּוֹחַ אֲלֵיהֶם גַּם חָרָשִׁים חֲכָמִים וּלְהַשְׁמִיעַ עַל הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ לָזֶה בְּשֵׁם הָאֲגֻדָּה. וְכֶסֶף נִדְרַשׁ הַרְבֵּה מְאֹד, כִּשְׁנֵי מִילְיוֹנִים שִׁקְלֵי אוֹסְטְרִיָּא. נָחוּץ הָיָה לִבְנוֹת בֵּית עֲבוֹדָה מְיֻחֶדֶת לְחֶלְקֵי הָאֳנִיָּה וְלַבָּרַטָּרִיּוֹת מְיֻחָדוֹת לְהָכִין אֶת חָמְרֵי הַנִּפּוּץ — וּבְכֵן שְׁנֵי מִילְיוֹנִים כֶּסֶף, לֹא מְעַט מִזֶּה.

אֲדוֹנָיו שָׂחַק לוֹ בְּפָנָיו וַיִּיעֲצֵהוּ לְהָסִיר אִוַלְתּוֹ מִלִּבּוֹ לֵאמֹר: כָּל זֶה רַעְיוֹן שִׁגָּעוֹן, וְכָל אִישׁ בִּינוֹת לֹא יֵאוֹת לוֹ. יוֹסֵף מִילֶר נִכְלַם וַיֵּלַךְ, אַךְ לֹא נוֹאַשׁ מִמְּצִיאָתוֹ. רַק אָמַר לְנַפְשׁוֹ, כִּי אֵין לוֹ לְחַכּוֹת לִתְמִיכַת אֲנָשִׁים וְעֶזְרָתָם. וּבְכָל עֹז שַׁקְדָּנוּתוֹ הִתְאַמֵּץ לִמְצוֹא יָדַיִם לוֹ לְהָקִים מְזִמּוֹת לִבּוֹ.

בָּעֵת הַהִיא הֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בּוֹ מְעַט בְּבֵית מְלַאכְתּוֹ, כִּי נִטְרְפָה דַעְתּוֹ. הַפּוֹעֲלִים הִתְקַלְּסוּ בוֹ עַל אֹדוֹת הָאֳנִיָּה הַמְעוֹפֶפֶת, וַיִּשְׂחַק בְּטוּב לִבּוֹ גַּם הוּא עִמָּהֶם לְמַהֲתַלּוֹתֵיהֶם הַדַּלּוֹת. וּבֶחָרָשִׁים הָעוֹזְרִים הָיָה אִישׁ לָצוֹן, אֶחָד הַלֵּצִים הַנִּמְצְאִים בְּכָל חֲבוּרָה קְטַנָּה, וְהוּא הִרְבָּה לְהִתְקַלֵּס בְּיוֹסֵף מִילֶר. יָמִים מְעַטִּים לֹא שָׂם יוֹסֵף לִבּוֹ לָזֶה, אֲבָל פַּעַם אַחַת הֵחֵל לְהַתֵּל בּוֹ לְעֵינֵי הָעַלְמָה הַגֵּאָה. וְהִיא הֵרִימָה בִּצְחוֹק קוֹלָהּ, וְהַדָּבָר הַזֶּה הֵמַר נַפְשׁוֹ מְאֹד. הִיא הוֹסִיפָה עוֹד מִשֶּׁלָּהּ דִּבְרֵי לַעַג קָשִׁים, אַךְ יוֹסֵף הֶאֱשִׁים גַּם בָּזֶה אֶת הַלוֹצֵץ הַהוּא, כִּי אֶת הָעַלְמָה צְהוּבַת הַשֵׁעַר אָהַב עוֹד בָּעֵת הַהִיא וְלֹא אָבָה לִרְאוֹת אֶת קְשִׁי לִבָּהּ. וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל הַלֵּץ לְהַשְׁמִיעַ אֶת מַהֲתַלּוֹתָיו הַנִּבְעָרוֹת כְּפַעַם בְּפַעַם, הִמְטִיר עָלָיו יוֹסֵף מִילֶר מַהֲלוּמוֹת בְּיַד נְדִיבָה, וְיָמִים רַבִּים אַחֲרֵי כֵן רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹת הַמֻּכֶּה לְזִכְרָן. כְּפֶגֶר מוּבָס נִשָּׂא הַנַּעַר הַנִּמְהָר עַל כַּפַּיִם הַחוּצָה, וְשָׁם אָמְנָם שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ מַהֵר. אָז שָׁכְכָה חֲמַת יוֹסֵף וַיָּשָׁב אֶל מַעֲשֵׂהוּ וְכָל רֵעָיו הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּכָבוֹד. בְּעוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת קָרָא לוֹ אֲדוֹנָיו, — וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים לֹא יְדוּעִים לוֹ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הָאֳנִיָּה הַמְעוֹפֶפֶת, חִכּוּ לוֹ וַיְבַקְּשׁוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ עַל אֹדוֹת זֹאת. יוֹסֵף מִילֶר דִּבֵּר דְּבָרָיו לִפְנֵיהֶם בְּחֻם לֵבָב. לְפִי הַנִּרְאֶה נָטָה לְבָבָם אַחֲרָיו מְאֹד, כִּי שָׁאֲלוּ מֵאִתּוֹ לָלֶכֶת אִתָּם. וַיֵּשֶׁב אִתָּם בַּמֶּרְכָּבָה, וַיּוֹבִילוּהוּ אֶל בֵּית הַמשֻׁגָּעִים.

שָׁם הָיוּ עוֹד מַמְצִיאֵי אֳנִיּוֹת מְעוֹפְפוֹת, וּמְהֵרָה דָּבְקוּ עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע אֶת הַיִּתְרוֹן אֲשֶׁר לוֹ מֵהֶם. בְּאֹרֶךְ רוּחַ הִקְשִׁיב וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם הַזָּרִים, וְאֶת שְׁגִיאוֹתָיו הֵבִין מַהֵר: מַמְצִיא כָמוֹהוּ אָסוּר לוֹ לִקְצוֹף מְאֹד; אִישׁ אֲשֶׁר מַחֲשָׁבוֹת גְּדוֹלוֹת בְּלִבּוֹ, רַבִּים פּוֹרְשִׂים רֶשֶׁת לְרַגְלָיו בְּכָל עֵת. חָרָשׁ עוֹזֵר פָּשׁוּט לֹא הָיָה מוּבָל אֶל בֵּית הַמְשֻׁגָּעִים עַל דְּבַר רִיב וּמַצָּה. לְטוֹב לוֹ הָיָה חֲזַק יָדַיִם מְאֹד וַיִּשָּׂא בִמְנוּחָה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ. הוּא נָתַן אֹכֶל לְצִפֳּרִים בַּגַּן הַנֶּחְמָד אֲשֶׁר לְבֵית הַחוֹלִים וַיַּקְשֵׁב זִמְרָתָן לִימֵי הָאָבִיב וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל מְעוּפָן, וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ הֵיטֵב עָלוּ עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת לְשִׁכְלוּל מְכוֹנָתוֹ. מְעַט מְעַט הִשְׂכִּיל לְהַרְאוֹת אֶת רוֹפְאָיו, כִּי נִרְפָּא מֵחָלְיוֹ. וּמִקְצֵה חֳדָשִׁים אֲחָדִים אָמְרוּ לוֹ נִרְפָּא וַיְשַׁלְחוּהוּ לַחָפְשִׁי.

יוֹסֵף מִילֶר לֹא הָיָה מִן הַטִּפְּשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מִן הַגְּאוֹנִים. הוּא הֵבִין דַּרְכֵי הָאָרֶץ וַיֵּדַע אֶת צָרְכֵי הַחַיִּים בְּעִתָּם. הוּא נָתַן אֶל לִבּוֹ, כִּי אִם אַךְ הַשְׁפֵּל יַשְׁפִּיל מְעַט מְעוּף דִּמְיוֹנוֹ, וְהָיָה כְאַחַד הָאֲנָשִׁים הַנְּקוּבִים חֲבֵרִים מוֹעִילִים לַצִּבּוּר. וַיָּבֹא אֶל עוֹסֵק בִּמְכוֹנוֹת אֶלֶקְטְרִיּוֹת לַעֲבוֹד עִמּוֹ, וּבְיָמִים מְעַטִּים תִּקֵּן לוֹ מְכוֹנוֹת אֲחָדוֹת, וַיְמַהֵר הָאִישׁ וַיִּקָּחֵהוּ לְשֻׁתָּף לוֹ לְבַעֲבוּר יֵשֵׁב אִתּוֹ וְלֹא יַעַזְבֶנּוּ. עַל אֹדוֹת הָאֳנִיָּה הַמְעוֹפֶפֶת לֹא דִבֶּר עוֹד דָּבָר. אֲבָל הִמְצִיא מַקְדֵּחַ חָדָשׁ לִמְגוּפוֹת, מְכוֹנָה קְטַנָּה לִמְתּוֹחַ מִכְנְסַיִם, גְּלִיל¹ שֶׁל כּוֹבְסִים, מַחֲלִיק שֶׁל חַיָּטִים, כָּל אֵלֶּה מְצִיאוֹת קְטַנּוֹת הַהוֹפְכוֹת אֶת מַמְצִיאָן לְאֶזְרָח נִכְבָד וּמְהֻלָּל בְּפִי כֹל. כֶּסֶף רָב לֹא הֵבִיאוּ לוֹ מְצִיאוֹתָיו אֵלֶּה, כִּי לֹא לָקַח עֲלֵיהֶן תְּעוּדוֹת בְּכָל הָאֲרָצוֹת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מָצָא עוֹצֵר פּוֹעֵל מֵאֵלָיו לְרֶכֶב מְסִלַּת הַבַּרְזֶל הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו גַּם אֶת שְׁאֵרִית אִידֶאַלִּיוּתוֹ זֹאת. וַיִּמְכֹּר אֶת תָּכְנִית הָעוֹצֵר אֲשֶׁר מָצָא לְאִישׁ יוֹדֵעַ עֵסֶק בַּחֲמִשִּׁים כֶּסֶף, וְהַקוֹנֶה אֶת הַמְצִיאָה עָשָׂה עשֶׁר עַל יָדוֹ. וְהָעַלְמָה הַגֵּאָה שָׁמְעָה זֹאת וַיִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנֶיהָ, וַתִּפְצַר בּוֹ וַתָּצֶק לוֹ בְּאַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ, אַךְ הוּא נָתַן לָהּ מְעַט כֶּסֶף וַיְבַקֵּשׁ מֵאִתָּהּ לְהַרְפּוֹת מִמֶּנּוּ. בִּינָתוֹ בְּדַרְכֵי הָאָרֶץ וּכְבוֹדוֹ בְּעֵינֵי הָעָם הָלְכוּ יַחַד הָלוֹךְ וְגָדוֹל. בְּעוֹד יָמִים מְעַטִּים הִמְצִיא אֵזוֹר קוֹמוֹס (גּוּמִי) לְוֶלָּסִפֶּדִים אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵעַ, וְחֵלֶף הַמְצָאָתוֹ זֹאת רָכַשׁ אֶת הַמִּילְיוֹן הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לוֹ. אַחַר הִמְצִיא בָּתֵּי אֲבוּקָה לְגַז, וַיְהִי שְׂכָרוֹ שְׁנֵי מִילְיוֹנִים וְשֵׁם גָּדוֹל בְּכָל הָאָרֶץ. לָאַחֲרוֹנָה בָּנָה בֵּית עֲבוֹדַת לָקָמָטִיוִים גָּדוֹל מְאֹד, וְלָקָמָטִיוִים גְּדוֹלִים בְּמִינָם יוֹצְאִים מִמֶּנוּ.

כַּאֲשֶׁר בָּא עַד הֲלוֹם הִפְקִיד אֶת כָּל עֲסָקָיו בִּידֵי סוֹכְנִים וַיֵּלֶךְ וַיִּבֶן לוֹ אֳנִיָּה קְטַנָּה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אֶגֶאָן² וְאוֹתִי לָקַח לַעֲשׂוֹת בָּהּ צִיוּרִים עַל קִירוֹת חֲדַר הָאֹכֶל וְהַחֶדֶר הָרֹאשׁ (סַלּוֹן). אָז נוֹדַעְנוּ אִישׁ לְאָחִיו. הוּא הָיָה אִישׁ שָׁקֵט וְשָׂמֵחַ; הוּא בָזָה לִבְנֵי הָאָדָם וַיִּמְצָא אשֶׁר לְנַפְשׁוֹ בְּעֹצֶם יָדוֹ עַל פִּי דַרְכּוֹ. הָאֳנִיָּה הַיָּפָה אֶגֶאָן הֶעֱבִירַתְהוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד מֵעִיר טְרִיאֶסְטִי אֶל אַחַד הָאִיִּים הַקִּיקְלַדִּים. מַה הָיָה עוֹשֶׂה שָׁם, לֹא יָדַע אִישׁ; גַּם לָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֶאֱמִין בָּהֶם מְאֹד לֹא אָמַר בִּלְתִּי אִם כִּי הוּא בוֹנֶה שָׁם בֵּית עֲבוֹדָה חָדָשׁ. אִלּוּ יָדַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים, הֲבִינוֹתִי בְּוַדַּאי מָה הִיא הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה שָׁם בַּסָּתֶר. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נוֹדְעוּ לִי אַחֲרֵי כֵן, כַּאֲשֶׁר קָרָא אוֹתִי עִם עוֹד שְׁנֵי רֵעִים לִנְסוֹעַ אִתּוֹ נְסִיעַת אָבִיב בְּאֶגֶּאָן. אָז סִפֶּר לָנוּ אֶת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ וַיּוֹדֶה לְפָנֵינוּ כִּי בִקֵּשׁ לִהְיוֹת מַמְצִיא מַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ וְלֹא אַחַד הַמִּתְעַנִּים לְטוֹבַת הַצִּבּוּר, אֲשֶׁר כָּל חַיֵּיהֶם עֹנִי וּמְרוּדִים, וְעַל כֵּן בָּחַר לוֹ דֶרֶךְ רְצוּיָה לַבְּרִיּוֹת וַיָּחֶל בְּמַקְדֵּחַ לִמְגוּפוֹת וַיְכַלֶּה בְּבֵית עֲבוֹדַת לָקָמָטִיוִים.

בַּלַּיְלָה הִגַּעְנוּ אֶל הָאִי. עַל הַגְּבָעוֹת נִרְאוּ צוּרוֹת בִּנְיָנִים, וּבְמִקְצָתָם הָיָה אוֹר נֵרוֹת אֶלֶקְטְרִיָּא. מֵאִתָּנוּ בִּקֵּשׁ לָלוּן בָּאֳנִיָּתוֹ, וְהוּא הָלַךְ בְּסִירָה אֶל הַחוֹף. אֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ עוֹד כְּשָׁעָה אַחַת עַל גַּג הָאֳנִיָּה וַנְשׂוֹחֵח. וּפִתְאֹם צָעַקְנוּ כֻלָּנוּ כְּאִישׁ אֶחָד. קִיר כֵּהֶה, אַחַד הַקִּירוֹת אֲשֶׁר לְאַחַד הַבִּנְיָנִים הוּרַד פִּתְאֹם, וְשֶׁטֶף אוֹר נָגַהּ עַל פְּנֵי הַיָּם, וּבְעַד הַפֶּתַח הָרָחָב פָּרַץ דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, וְעֵינֵי אֵשׁ לוֹ, וַיּסֹּב וַיָּעָף בָּאֲוִיר בְּקוֹל רְתִיחָה וּלְחִישָׁה. כַּאֲשֶׁר שָׁקַע הַדָּבָר הַהוּא בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה שָׁב רוּחֵנוּ אֵלֵינוּ וַנֹּאמֶר בִּרְעָדָה:

“אֳנִיָּה מְעוֹפֶפֶת”.

שָׁעוֹת אֲחָדוֹת חִכִּינוּ לַשָּׁוְא לָעוֹף הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְלִבֵּנוּ נִסְעַר בְּקִרְבֵּנוּ. בָּאַחֲרוֹנָה עָיַפְנוּ מְאֹד וַנֵּרָדַם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ. כַּאֲשֶׁר הִבְרִיקוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הֵעִיר אוֹתָנוּ יוֹסֵף מִילֶר בִּצְחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו לֵאמֹר:

— הַרְאִיתֶם אֶתְמוֹל אֶת הַלְקִיאָנַא³ אֲשֶׁר לִי? בַּלַּיְלָה הַזֶּה עָבַרְתִּי בָהּ עַל קָנְסְטַנְטִינָפָּל הָעִיר וְעַל אִי קִפְּרוּס.

וַיִּנְהֲגֵנוּ וַיְבִיאֵנוּ עַל הָהָר. בַּבִּנְיָן אֲשֶׁר עָמַד עַל רֹאשׁ צֶלָע זְקוּפָה עָמְדָה הַלְקִיאָנַא עַל בַּדֵּי בַרְזֶל. בְּתַבְנִיתָהּ דָּמְתָה לְחָגָב גָּדוֹל, חֲלָקֶיהָ הַקָּשִׁים הָיוּ אַלוּמִינִיוּם, וְהָרַכִּים הָיוּ מֶשִׁי לָבָן, מַעֲשֵׂה אֶרֶג חָזָק. וַיַּעַל יוֹסֵף מִילֶר עַל הַמֶּרְכָּבָה הַמְשֻׁנָּה הַזֹּאת וַיַּבֵּט אֵלֵינוּ בְּדֶרֶךְ שְׁאֵלָה. וַנַּעַל אַחֲרָיו. לִבִּי נִפְעַם בְּחָזְקָה. שְׁנֵי יְוָנִים צְעִירִים יוֹדְעֵי דֶרֶךְ הָאֳנִיָּה הַהִיא אָסְרוּ אוֹתָנוּ אֶל מוֹשְׁבוֹתֵינוּ וַיֵּשְׁבוּ בִמהִירוּת עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. וּבַעַל הָאֳנִיָּה נָתַן אוֹת, וַתֵּעָלֶה וַנֵּדֶא לְמָעְלָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לִבִּי חָרֵד בְּקִרְבִּי, אֲבָל אַחַר כֵּן רָוַח וַיִּנְעַם לִי. אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ מֵאַחֲרֵי מְחִיצוֹת עֲשׂוּיוֹת בְּדֹלַח הָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ לְמַחֲסֶה מֵרוּחַ, וְלֹא הִרְגַּשְׁנוּ כָּל כְּבֵדוּת גַּם בָּעֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאָה אֳנִיָּתֵנוּ פִּתְאֹם מַעֲלָה מָעְלָה. פַּעַם רִחַפְנוּ לְאַט בָּאֲוִיר, וּפַעַם הוּרַדְנוּ בְּסִבּוּבִים רְחָבִים, וְכַנְפֵי “הַלְקִיאָנַא” הַנּוֹצְצוֹת דָּמוֹ אָז לְכַנְפֵי נֶשֶׁר. כַּאֲשֶׁר נָגַעְנוּ כִּמְעַט בִּפְנֵי הַמָּיִם, הָיָה לָנוּ אַךְ לִלְחֹץ כַּפְתּוֹר אֶחָד לְחִיצָה קַלָּה, וְהוּרַמְנוּ שֵׁנִית לְמָעְלָה. לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַיְּוָנִים הָיָה כִּנּוֹר זָהָב, וַיִּפְרֹט עַל מֵיתָרֶיהָ וַיָּשַׁר שִׁירִים עַתִּיקִים. וָאֶקַּח אֶת הַכִּנּוֹר מִיָּדוֹ וָאָשִׁיר שִׁיר אָבִיב מִשִּׁירֵי וַלְקִירִיָּא⁴ וַנָּשַׁר כֻּלָּנוּ וְלֹא יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר, רַק מְנַהֲלֵנוּ בַּעַל הַלְקִיאָנַא הָיָה מַחֲרִישׁ וְעָסוּק כְּבָרִאשׁוֹנָה.

שְׁנֵי יָמִים דָּאִינוּ כֵן עַל עֶבְרֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן. עַל שִׁנֵּי הָרִים רַבִּים הָיוּ לָנוּ מְקוֹמוֹת מְנוּחָה, וְשָׁם קִבְּלָה אֳנִיָּתֵנוּ אֶת הַחָמְרִים הַכִּימִיאִים הַדְּרוּשִׁים לָהּ. בִּנְסִיעָתֵנוּ זֹאת נוֹדַע לָנוּ עוֹלָם חָדָשׂ, עוֹלָם גָּבְהֵי שָׁמָיִם.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שַׁבְנוּ אֶל רֹאשׁ אֶגֶאָן. וַנֵּרֶא וְהִנֵּה הַלְקִיאָנַא קְשׁוּרָה בְכֶבֶל אֶל הָאֳנִיָּה וְנִסְחֶבֶת אַחֲרֶיהָ כְּהִסָּחֵב נְבֵלָה. אִישׁ מִמֶּנוּ לֹא עָרַב אֶת לְבָבוֹ לִשְׁאֹל אֶת בְּעָלֶיהָ מַה זֹאת. הוּא נִרְאָה לָנוּ אָז כְּגֶבֶר מְשֻׁנֶּה וְנִשְׂגָּב מִבִּינָתֵנוּ. כַּאֲשֶׁר יָצָאנוּ אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם וְהִרְחַקְנוּ מִן הַחוֹף צִוָּה לְפַתַּח אֶת הַכֶּבֶל. הָאֲנִיָּה הַמְעוֹפֶפֶת עָמְדָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהָיְתָה אֲחוּזָה בָּאֲנִיָּתֵנוּ בְּחוּט אֶלֶקְטְרִי דַק אֲשֶׁר הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִגֹּל מֵעַל גְּלִיל בְּלֶכֶת אֳנִיָּתֵנוּ לְדַרְכָּהּ. כְּבָר רָחַקְנוּ מֵהַלְקִיאָנַא הַנֶּחְמָדָה. הַדָּבָר אֲשֶׁר הִתְנוֹעֵעַ מֵרָחוֹק עַל גַּלֵי הַמַּיִם הָיָה דוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ לְנִבְלַת עוֹף יָם. וַיִּגַּשׁ אֵלֵינוּ יוֹסֵף מִילֶר וַיֹּאמַר:

— פֹּה אֶטּשׁ אֶת “הַלְקִיאָנַא”. הֲקִימוֹתִי אֶת אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לְנַפְשִׁי. רֵעַי הָאֲחָדִים הַיְקָרִים בְּעֵינַי יוֹדְעִים זֹאת, וְזֶה הוּא הָעִקָּר. לִבְנֵי הָאָדָם בִּכְלָל לֹא אֶחְפֹּץ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה: הֵמָּה הֵרֵעוּ לִי וַיְעַנּוּנִי בַּיָּמִים אֲשֶׁר הָיִיתִי עָנִי וַחֲדַל כֹּחַ, וְכַאֲשֶׁר גָּדַלְתִּי וְחָזַקְתִּי נִבְזוּ בְּעֵינַי בְּשִׁפְלוּת רוּחָם. דַּי לָהֶם בְּמַקְדֵּחוֹת, בְּמַחֲלִיקִים וּבְבָתֵּי אֲבוּקוֹת, אֵין בְּנֵי הָאָדָם רְאוּיִם לְהַרְקִיעַ לִשְׁחָקִים, כְּמוֹ שֶׁהֵם עַתָּה רַב לָהֶם כִּי יִרְמְשׂוּ עַל הָאָרֶץ.

וּבִצְחוֹק קַל לָחַץ אֶת הַכַּפְתּוֹר הָאֶלֶקְטְרִי, וְקוֹל יְרִיָּה נִשְׁמָע, וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּטְלָה הַלְקִיאָנַא הִתְרוֹמְמוּ הַגַּלִּים בְּקֶצֶף, וּקְרָעִים קְטַנִּים הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ, מִקִּרְעֵי כְּנָפֶיהָ הַלְּבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג. וַנֵּלֶךְ הָלְאָה בָּאֳנִיָּתֵנוּ, וְנַפְשֵׁנוּ הִתְעַטְּפָה עָלֵינוּ.

הַצַּיָּר נָדַם. בַּדְּמָמָה אֲשֶׁר נִהְיָתָה, עוֹד נִשְׁמַע קוֹל מִלָּיו הָאַחֲרוֹנוֹת.

בָּאַחֲרוֹנָה קָרָא הַדָּקְטָר:

— אָכֵן לֹא טִפֵּשׁ הָיָה זֶה הָאִישׁ יוֹסֵף מִילֶר. בְּלִי סָפֵק הָיוּ מַשְׁחִיתִים אֶת הַלְקִיאָנַא זוּ יָצַר לוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁתַּמְשִׁים בָּהּ לְעִנְיָנֵי מִלְחָמָה, אַחֲרֵי כֵן הָיְתָה מוֹעֶלֶת לְרוֹמֵם קֶרֶן אַנְשֵׁי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי עשֶׁר וּמְבִיאָה עוֹד לִידֵי מִינֵי עַבְדוּת וָעֹנִי חֲדָשִׁים.

— אַתָּה הוֹלֵךְ לְשִׁטָּתְךָ, יְדִיד נִכְבָּד, הֵשִׁיב הַפַּרִיזִי: יוֹסֵף מִילֶר לֹא צָדַק, הוּא לֹא הֵבִין אֶת כָּל הַצָּפוּן בִּמְצִיאָתוֹ. לֹא הָיָה לוֹ לָשִׂים לֵב לִבְנֵי דוֹרוֹ, וּבְיִחוּד, לַשְּׁפָלִים שֶׁבָּהֶם אֲשֶׁר נִקְרוּ לְפָנָיו. כָּל הַמֵּכִין אֶת הֶעָתִיד לָבוֹא עָלָיו לִשְׁכּוֹחַ אֶת הַהֹוֶה. אֲנָשִׁים טוֹבִים מֵאֵלֶּה עֲתִידִים לָבוֹא.

וְאַחַת הַנָּשִׁים פָּנְתָּה אֶל הַמְסַפֵּר וַתֹּאמֶר, וְקוֹלָהּ הָיָה צִלְצוּל נָעִים בְּדִמְמַת הַלַּיִל:

— לִהְיוֹת אָדָם גָּדוֹל חָסֵר גִּבּוֹרְךָ דָּבָר אֶחָד, וְהוּא הַדַּעַת לִסְלוֹחַ.

(1896)

לְאִישׁ אֶחָד הָיְתָה אֵשֶׁת מְדָנִים לְאִשָּׁה. וַתְּמָרֵר אִשְׁתּוֹ אֶת חַיָּיו בְּדַרְכָּה לִקְצוֹף פִּתְאֹם קֶצֶף גָּדוֹל. וְלוֹ קָשָׁה הַדָּבָר הַזֶּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, בַּעֲלֵי נְשֵׁי מְדָנִים, כִּי עַל כֵּן הָיָה לֹא רַק פְּרוֹפֵיסוֹר לְפִילוֹסוֹפִיָּא, כִּי אִם גַּם אִישׁ הוֹגֶה בֶּאֱמֶת. יוֹתֵר מִכֹּל אָהַב לַהֲגוֹת בִּמְנוּחָה בַּחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּהְיוֹתוֹ קוֹרֵא וְכוֹתֵב וְצוֹלֵל בְּרוּחַ הַסְּפָרִים אֲשֶׁר לוֹ, אוֹ בְּהַעֲמִיקוֹ חֲשׁוֹב בֵּין הָעַרְבָּיִם, תִּפְרֹץ אִשְׁתּוֹ פִּתְאֹם אֶל חֶדְרוֹ וְתָחֶל לָרִיב אִתּוֹ עַל דְּבַר הָבֶל. אָז יִכְהֶה רוּחוֹ וּמָלֵא רִגְשֵׁי חֶמְלָה עַל נַפְשׁוֹ יָנוּס מִבֵּיתוֹ. בִּרְגָעִים רָעִים כָּאֵלֶּה הָיָה בְעֵינָיו כְּכֶלֶב אֻמְלָל וְנִדָּח אֲשֶׁר לֹא יֵדַע אָנָה יִפְנֶה. הוּא הָיָה שׂוֹנֵא הִתְגַּלּוֹת לֵב וְלֹא אָהַב רֵיחַ בָּתֵּי מַשְׁקֶה וְשִׂיחַת שׁוֹתֵי שֵׁכָר. וּבְשׁוּבוֹ עָיֵף הַבַּיְתָה הִתְחַדְּשָׁה הַמְרִיבָה אוֹ דְמָמָה כְבֵדָה שָׂרְרָה שָׁם, דְּמָמָה אֲשֶׁר הֵעִיקָה עַל לִבּוֹ מְאֹד. הָאִישׁ הַהוּא הָיָה מוֹרֶה פִילוֹסוֹפִיָּא וּבְעַצְמוֹ לֹא הָלַךְ בִּדְרָכֶיהָ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה בָּאָרֶץ לְעִתִּים לֹא רְחוֹקוֹת.

פַּעַם אַחַת הֵצִיקָה לוֹ מְאֹד, וְהַפִּילוֹסוֹף הַזֶּה, תַּחַת אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לַעֲצוֹר בְּרוּחָה בְּדֶרֶךְ חֵמָה אוֹ בַהֲתוּלִים, כְּמַעֲשֵׂה בַּעַל מְהִיר שֶׂכֶל מִמֶּנּוּ בְּמִקְרֶה כָּזֶה, עָזַב אֶת בֵּיתוֹ וַיָּנָס, וַיֹּאמֶר לְנַפְשׁוֹ, כִּי עֵת לָשִׁית קֵץ לְחַיִּים כָּאֵלֶּה, וּבְלִי מְצוֹא עֵצָה אַחֶרֶת גָּמַר לְמַהֵר וּלְהִתְנַפֵּל הַמָּיְמָה, וּבְכָל מַר נַפְשׁוֹ צָחַק מְעַט צְחוֹק נָקָם בְּשִׁיתוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת צָרַת נֶפֶשׁ אִשְׁתּוֹ. מוֹתוֹ יִהְיֶה לָהּ עֹנֶשׁ קָשֶׁה, אִם גַּם כְּפָעֳלָהּ וְכִגְמוּלָהּ. בַּגִּימְנַזִיוֹת הָעֲתִידוֹת לִהְיוֹת יַרְשִׁיעוּהָ עוֹד יוֹתֵר מֵאֵשֶׁת סָקְרַטֶס. וּכְבָר שִׁוָּה לְנֶגְדוֹ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר תָּבֹאנָה עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר הָלַךְ לַעֲשׂוֹת בְּקָרַת רוּחַ כָּזֹאת. הוּא יָכֹל לִבְטוֹחַ בְּצֶדֶק, כִּי יִסְפְּדוּ לוֹ בָּעִתּוֹן הַפִּילוֹסוֹפִי הַיּוֹצֵא אַרְבַּע פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. הוּא הִצְטָעֵר מְעַט אַךְ עַל דָּבָר אֶחָד, עַל כִּי הַפְּרוֹפֵיסוֹר שְׁרֵיאֶר יִקָּרֵא לְהַטִּיף תַּחְתָּיו מֵעַל הַקַּתֶּדְרָא אֲשֶׁר יַעֲזֹב. רַע הָיָה בְּעֵינָיו, כִּי זֶה יָקוּם תַּחְתָּיו וְלֹא אַחֵר. אַךְ מְהֵרָה הֵבִין יְסוֹד קִנְאָתוֹ זֹאת: הִיא הָיְתָה אַךְ תּוֹאֲנָה בְּקִרְבּוֹ לְכַסּוֹת אֶת תַּאֲוַת הַחַיִּים וַיִּתְחַזֵק וַיְסִירֶנָּה מִלִּבּוֹ. פִּילוֹסוֹף הוֹלֵךְ לָמוּת, עָלָיו לְהַבִּיט בְּרוּחַ עֹז וּבִמְנוּחָה עַל כֹּל, גַּם עַל אֶפְשְׁרִיּוּת מְמַלֵּא מָקוֹם כִּשְׁרֵיאֶר.

הַפְּרוֹפֵיסוֹר הָלַךְ בַּחֲשֵׁכָה בְּצַעֲדֵי אוֹן וּבִמְהִירוּת כְּאִישׁ יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ הֵיטֵב. עַל הַנָּהָר מִחוּץ לָעִיר הָיָה מָקוֹם אֶחָד אֲשֶׁר בָּחֲרוּ בוֹ הַמְאַבְּדִים אֶת נַפְשָׁם לָדַעַת מִכְּבָר. וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר נִקְרָא לוֹ שָׁם “הַחוֹף הָאַחֲרוֹן”. בַּמָּקוֹם הַהוּא נָסַב הַנָּהָר פִּתְאֹם הִסֹּב וְשָׁטוֹף בִּמְהִירוּת רַבָּה. כָּל הַנּוֹפֵל הַמַּיְמָה מִשָּׁם לֹא יֵרָאֶה עוֹד עַל פְּנֵי הַנָּהָר. הַמְטַיְּלִים הָיוּ נִמְנָעִים מִלֶּכֶת בְּחֵלֶק הַחוֹף הַהוּא. וְהַפְּרוֹפֵיסוֹר זָכַר, כִּי גַם הוּא לֹא הָיָה שָׁם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת. זֹאת זָכַר בִּרְאוֹתוֹ שָׁם בֵּית עֲבוֹדָה גָּדוֹל. לְפָנִים לֹא הָיָה הַבִּנְיָן הַזֶּה עִם מִגְדְּלֵי אֲרֻבּוֹתָיו הַגְּבוֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מִלְּבַד זֹאת עָמַד עַתָּה לְמַטָּה אֵצֶל הַחוֹף הָאַחֲרוֹן עוֹד בַּיִת אֶחָד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה שָׁם לְפָנִים. מִמַעַל לְדֶלֶת הַבַּיִת הַהוּא הָיָה פַּנָּס מַגִּיהַּ אוֹר כֵּהֶה, וּלְאוֹרוֹ קָרָא הַפְּרוֹפֵיסוֹר אֶת הַכָּתוּב שָׁם עַל לוּחַ לֵאמֹר: " בֵּית מְלוֹן אֲנִילִין". אוֹת הוּא, כִּי הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל הָיָה בֵּית עֲבוֹדַת סַמֵּי הַצֶּבַע הַזֶּה וּבְהַבִּיטוֹ אֶל כָּל זֶה הַבֵּט וְהִתְבּוֹנֵן, תָּמַהּ הַפְּרוֹפֵיסוֹר בְּלִבּוֹ, כִּי בְּרֶגַע אֲשֶׁר כָּזֶה יוּכַל לָשִׁית לֵב לְדִבְרֵי חֹל כָּאֵלֶּה. הוּא הִסְבִּיר לְנַפְשׁוֹ אֶת הַדָּבָר בְּאָמְרוֹ, כִּי בְּרִגְעֵי שְׁאוֹל כָּאֵלֶּה כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָנוּ מוֹשֵׁךְ אֶת לִבֵּנוּ

הוּא בָא עַד הַחוֹף, וְהַמַּרְאֶה אֲשֶׁר נִרְאֶה לְעֵינָיו הָיָה אָיוֹם וְגָדוֹל יַחַד. מִמַּעַל מֵאַחֲרֵי הָעֲנָנִים הַמְרַחֲפִים בִּמְרוּצָה, הֵצִיץ אוֹר לָבָן מְעַט; מִצִּדּוֹ בֵּית הָעֲבוֹדָה הַכֵּהֶה עִם מִגְדָּלָיו הָעֲשֵׁנִים, וּמִתַּחַת לְרַגְלָיו הַגַּלִּים הַשּׁוֹאֲגִים בְּקוֹל תְּלוּנָה דַקָּה — מְקוֹם שָׁם קֶבֶר לוֹ. הוּא קָרַס וַיִּכַּף…

פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל קוֹרֵא אֵלָיו: — שְׁמַע נָא! הַמָּקוֹם הַטּוֹב מִמְּךָ וָמָטָּה…

הַפְּרוֹפֵיסוֹר רָגַז תַּחְתָּיו, אַךְ הִתְחַזֵק כְּרֶגַע וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ יוֹשֵׁב עַל גֶּזַע עֵץ וּמְקַטֵּר בִּשְׁפוֹפֶרֶת.

— מָה אַתָּה דוֹבֵר אֵלַי, חֲבִיבִי?

— דִּמִּיתִי כִּי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִטְבּוֹעַ.

הַפְּרוֹפֵיסוֹר כְּמוֹ נַעֲוָה לְמִלָּה זֹאת. — לִטְבּוֹעַ! אָמרַ בְּלַחַשׁ, אַךְ לֹא כִחֵשׁ, וַיִּשְׁאַל:

— וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּזֶה?

— אֲנִי שׁוֹלֶה אֲנָשִׁים מִן הַנָּהָר.

הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ לְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לָדַעַת שָׁמַע וַיִּסְמֹר בְּשָׂרוֹ, וַיֹּאמֶר בָּחֳרִי אַף: מְלָאכָה נְקִיָּה.

— לֹא מִן הָרָעוֹת שֶׁבַּמְּלָאכוֹת.

— וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה?

— אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בִּדְרָכִים שׁוֹנִים.

— כַּוָּנָתִי הִיא: אָנָה אַתָּה מֵבִיא אוֹתָם?

הַפְּרוֹפֵיסוֹר נִבְעַת לַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹצִיא מִפִּיו.

— אָנָה אֲנִי מֵבִיא אוֹתָם? שָׁנָה אַחֲרָיו הָאִישׁ הַנּוֹרָא בִּשְׂחוֹק: — זֹאת לֹא אַגִּיד לְךָ, בְּטֶרֶם תִּתֶּן לִי אֶת חַיֶּיךָ.

— אֶת חַיָּי?

— כֵּן, הֲלֹא חָפַצְתָּ לְאַבְּדָם. אֵין לָהֶם אֵפוֹא כָּל מְחִיר.

— בַּמֶּה תֵּדַע כִּי חָפַצְתִּי לְאַבְּדָם?

— שִׁמְעָה נָא! קָרָא הַדַּיָּג בְּלָשׁוֹן גַּסָּה, — הֱיֵה אִישׁ אֱמֶת אַךְ בְּרֶגַע כָּזֶה! וְאִם אַיִן וְהָיִיתָ בְּעֵינַי כְּאַחַד הַלֵּצִים הַפּוֹחֲזִים וְנִחַמְתִּי כִּי נוֹדַעְתִּי לָךְ.

— לוּ יְהִי כִדְבָרֶיךָ כִּי בֶאֱמֶת… לָחַשׁ הַפְּרוֹפֵיסוֹר בִּמְבוּכָה.

— הֲתִתֵּן לִי אֵפוֹא אֶת חַיֶּיךָ?

— סְלַח נָא, זֶה לֹא יִכְשַׁר. הֵן תּוּכַל לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ וְלֹא יִתָּכֵנוּ.

— תְּשׁוּבָה כָּזֹאת אֶפְשָׁר לְקַבֵּל. לְפִי הַנִּרְאֶה אָדָם הָגוּן אַתָּה, אִם כֵּן זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אָשִׂים לְפָנֶיךָ: תְּנָה נָא לִי אַךְ אֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה. אַל תִּדְאָג: הַנָּהָר יִהְיֶה בְּעֶצֶם הַמָּקוֹם הַזֶּה גַּם בַּעֲלוֹת הַבֹּקֶר, אִם יִיטַב בְּעֵינֶיךָ תּוּכַל לִשְׁכַּב עַל קַרְקָעוֹ, הָבָה נֵלְכָה נָא עַתָּה אֶל בֵּית מְלוֹנִי!

— אֲבָל מִי אַתָּה?

— אֲנִי בַּעַל בֵּית “מְלוֹן אֲנִילִין”.

וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לוֹ בְּלִי הַבִּיט אַחֲרָיו, הָלוֹךְ וְדָפוֹק בִּנְעָלָיו הַכְּבֵדוֹת. וְהַפְּרוֹפֵיסוֹר הָלַךְ אַחֲרָיו כִּמְעַט בִּבְלִי דָעַת.

וַיָּבֹאוּ בַּפֶּתַח אֲשֶׁר מִתַּחַת לַפַּנָּס הַכֵּהֶה, בַּפְּרוֹזְדוֹר הָאָפֵל וְהַמְטֻנָּף הָיָה רֵיחַ עִטְרָן חָזָק. הַפְּרוֹפֵיסוֹר שָׁאַף בְּאַפּוֹ.

— רֵיחַ עִטְרָן פֹּה, אָמַר בַּעַל הַבָּיִת.

— הַרְגֵּשׁ אַרְגִּישׁ, כִּי לֹא רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים הוּא. אֵין זֶה כִּי אִם פּוֹעֲלֵי בֵּית הָעֲבוֹדָה הֵם הַמְּבִיאִים אֶת הָרֵיחַ הָרָע הַזֶּה הֵנָּה.

הֵם בָּאוּ אֶל חֲדַר הַמִּשְׁתֶּה, וְהַחֶדֶר שְׁפַל תִּקְרָה, וְקִירוֹתָיו מְסֻיָּדִים. אֵצֶל שֻׁלְחַן הַמִּמְכָּר נִרְדַּם הַמְשָׁרֵת, וּבַחֶדֶר הָיָה אוֹר.

— אָמְנָם יָדַעתָּ מֵאַיִן יוֹצִיאוּ שֶׁמֶן אֲנִילִין, אָמַר בַּעַל הַבַּיִת: — אֲבָל רֵיחַ הָעִטְרָן פֹּה יוֹצֵא מֵהַלַּבָּרַטָרִיָא אֲשֶׁר לִי. אֲנִי בְּעַצְמִי עוֹסֵק בְּסִנּוּן.

— בְּסִנּוּן יֵין דָּגָן?

—לֹא, בְּסִנּוּן שְׁמָנִים קַלִּים וּכְבֵדִים וְעוֹד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. אֲנִי עוֹסֵק בָּזֶה מֵאַהֲבָה…אַךְ אוּלַי תִּסְעָד לִבְּךָ מְעַט?

— לֹא: זֶה מְעַט אָכַלְתִּי אֶת לֶחֶם הָעֶרֶב.

— שָׂבֵעַ הוּא! לָחַשׁ בַּעַל הַבַּיִת כִּמְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ. זֶה יִכְבַּד יוֹתֵר.

בְּתִמָּהוֹן הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל פָּנָה הַפְּרוֹפֵיסוֹר, כֹּה וָכֹה בַּחֶדֶר וַיַּבֵּט אֶל בַּעַל הַבַּיִת הַמְשֻׁנֶּה, אֲשֶׁר נַחַת בְּכֹבֶד גְּוִיָתוֹ עַל כִּסְאוֹ, וְהַכִּסֵא חָרַק תַּחְתָּיו. הוּא הָיָה אִישׁ גְּדָל קוֹמָה וְחָזָק, לָבוּשׁ בְּגָדִים פְּשׁוּטִים, בִּגְדֵי דַיָּג מִדַּיָּגֵי הַחוֹף. נְעָלָיו הִגִּיעוּ כִּמְעַט עַד שׁוּלֵי מְעִילוֹ הָקָּצָר. יָדָיו הָיוּ יָפוֹת, אַךְ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו הָיָה עוֹרוֹ צָרוּב עַל יְדֵי מִינֵי חֹמֶץ. בִּזְקָנוֹ הַמְגֻדָּל נִרְאוּ שַׂעֲרוֹת כֶּסֶף. מִצְחוֹ הָיָה גָבוֹהַּ, וּבְעֵינָיו הָיָה בָּרָק מְשֻׁנֶּה. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַפְּרוֹפֵיסוֹר מַבִּיט אֵלָיו בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת אָמַר אֶל בּוֹחֲנוֹ בִּשְׂחוֹק:

— הֲלֹא תָבִין עַתָּה מָה אָנִי?

— הָאֱמֶת אַגִּיד, כִּי לֹא אָבִין מְאוּמָה, הֵשִׁיב הַפְּרוֹפֵיסוֹר: — אַךְ אִם תִּתֶּן לִי כּוֹס יַיִן וּתְבִיאֵנִי אֶל הַלַּבָּרַטָרִיָא אֲשֶׁר לָךְ, וְיָדַעְנוּ בְּוַדַּאי אִישׁ אֶת אָחִיו יוֹתֵר.

— טוֹב יַיִן יֵשׁ גַּם בַּלַבָּרַטָרִיָא אֲשֶׁר לִי, יַיִן טָהוֹר כְּמוּבָן, דַּם עֲנָבִים.

הַלַבָּרַטָרִיָא הָיְתָה בְּחֶדֶר מְרֻוָּח נֶחֱלָק לִשְׁנַיִם עַל יְדֵי דַלְתוֹת בַּרְזֶל עֲשׂוֹיוּת לְהֵעָתֵק. מַחֲצִיתוֹ הָאַחַת הָיְתָה בֵּית מוֹקֵד כִּימִיאִי, וְתַנוּר גָּדוֹל בָּהּ, וְרֶטָרְטוֹת¹ וְסִירִים לְהַתִּיךְ וּבַקְבּוּקִים וְכוֹסוֹת וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְמְשֻׁנִּים בִּתְמוּנוֹתָן. וּמַחֲצִיתוֹ הַשֵּׁנִית לִשְׁכַּת אוֹהֵב מַעֲשֵׂי אָמָן, קְבוּצַת סְפָרִים, צִיּוּרִים, נְחשֶׁת מֻצְהָב, פְּסִילֵי שַׁיִשׁ קְטַנִּים, מַעֲשֵׂי אֶרֶג מֶשִׁי, כְּלֵי נֶשֶׁק וּפְרָחִים. בַּעַל הַבַּיִת הֶעֱמִיד בַּקְבֻּק יֵין רְהֶנוּם (רְהֵיין) וַיְּבַקֵּשׁ מֵאֵת אֹרְחוֹ לָקַחַת לוֹ מִמֶּנוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל הַלַּבָּרַטָרִיָא וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּתַּנּוּר וַיִּפַּח בַּמַּפוּחַ. בִּהְיוֹתוֹ עָסוּק בַּעֲבוֹדָתוֹ הָיָה כְּשׁוֹכֵחַ אֶת אֹרְחוֹ. וְהָאֹרֵחַ שָׁתָה כּוֹס יַיִן וַיַּרְא אֶת כָּל הַיְּקָר הַצָּבוּר בַּמָּקוֹם הַנִּפְלָא הַזֶּה; זְמַן רָב עָמַד לִפְנֵי תְמוּנַת אֵשֶׁת דְשְזִיקָנְדָה² מֵאֵת לֶאָנַרְדָא-דַא-וִינְטְשִׁי בְּהַעְתָּקָה נִפְלָאָה; אַחֲרֵי כֵן יָגַע לִקְרוֹא אֶת הֶחָרוּת עַל קֶבֶר רוֹמִי מֵעַל לוּחַ אֶבֶן נִשְׁחָקָה מֵרֹב יָמִים, אֲשֶׁר עָמַד שָׁם בְּקֶרֶן זָוִית, וּבָאַחֲרוֹנָה הֶעֱמִיק בְּעֹנֶג רָב בִּסְפָרִים יְשָׁנִים.

כְּשָׁעוֹת אֲחָדוֹת עָבָרוּ, וְאַחַר פָּנָה אֵלָיו בַּעַל הַבַּיִת מִמְּקוֹם שִׁבְתּוֹ לֵאמֹר:

— הַאֵינְךָ עָצֵב?

רַק אָז זָכַר הַפְּרוֹפֵיסוֹר מָה רָחוֹק הוּא מִמַּטְּרַת בּוֹאוֹ אֶל הַחוֹף “הָאַחֲרוֹן”. וַיָּבוֹא אֶל הַלַּבָּרַטָרִיָא וַיַבֵּט דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה.

— אֲנִי מְסַנֵּן אֵדֵי מָיִם בִּדְבָרִים שֶׁחָמְרִים קַלִּים עֲצוּרִים בָּהֶם. הָאֵד מַסִּיעַ אֶת הַחָמְרִים הַמְעוֹפְפִים וַאֲנִי קוֹבְצָם. הַאֵין זֶה מַחֲזֶה נִפְלָא בָּאֲוִיר? כְּמִין מְחוֹלַת בְּנוֹת שְׂעִירִים. נִזְכְּרָה נָא כִּי בִגְלַל נִפְלָאוֹת קְטַנּוֹת מֵאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה אֲנִי וְכָל תַּלְמִיד עוֹסֵק בְּכִימִיאָה הָיִינוּ מוּצָאִים בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ כְּמִשְׁפַּט מְכַשְּׁפִים. אָכֵן מַמְלֶכֶת פְּלָאוֹת הִיא הַכִּימִיאָה הָאָרְגַּנִּית!

— דַּיָּג בַּעַל בֵּית מִשְׁתֶּה, אַלְכִּימִיאִי — וּמִי אַתָּה אֵפוֹא בֶּאֱמֶת? שָׁאַל הָאֹרֵחַ.

בַּעַל הַבַּיִת לֹא עָנָהוּ כְּעִנְיָן.

— הָאַלְכִּימִיאִים הָיוּ אֲנָשִׁים נִבְעָרִים אוֹ שְׁפָלִים. זָהָב הָיוּ מְבַקְּשִׁים! מַה דַּל הָרַעְיוֹן הַזֶּה! אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים עַתָּה דָּבָר אַחֵר בִּכְלִי מְלַאכְתֵּנוּ, לֶחֶם אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים! שֶׁגַּם הוּא זָהָב, זְהַב שַׁדְמוֹת עוֹטְפוֹת בָּר. הָאִישׁ אֲשֶׁר יְגַלֶּה סוֹד יְצִירָתוֹ — וְאוּלַי חַי אִתָּנוּ עַתָּה אִישׁ מְאֻשָּׁר כָּזֶה וְהוּא עוֹמֵד בָּרֶגַע הַזֶּה כָּמוֹנִי אֵצֶל תַּנוּרוֹ; אוּלַי אֶהְיֶה אֲנִי הַמְאֻשָּׁר הַזֶּה, וְאוּלַי יִוָּלֵד מִקְּצֵה מֵאָה שָׁנָה — אֲשֶׁר יְגַלֶּה סוֹד זֶה יְשַׁנֶּה פְּנֵי הָאָרֶץ וְגוֹרַל כָּל הָאָדָם. הַסּוֹד הַזֶּה צָפוּן בְּאַחַד הַחָמְרִים אֲשֶׁר בְּלִי סָפֵק אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אוֹתָם וְעוֹבְרִים עֲלֵיהֶם בְּלִי שִׂים לֵב. מִקְרֶה, רַעְיוֹן גָּדוֹל אוֹ שְׁגָגָה יְכוֹלִים לְהַמְצִיא אֶת הַמֶּזֶג הַמְבֻקָּשׁ. אַךְ נִחְיֶה נָא, לוּ אַךְ נִחְיֶה וְרָאִינוּ זֹאת!

— אִם כֵּן, אָמַר הַפְּרוֹפֵיסוֹר: — עָלֵינוּ לִחְיוֹת מִשְּׁאִיפַת חֲדָשׁוֹת, אוֹ אִם נַכְנִיס בִּדְבָרֶיךָ כַּוָּנָה יָפָה מִזֹאת, מִצָּמָא לַמַּדָּע? אַךְ שָׁכוֹחַ תִּשְׁכַּח, כִּי “יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב”.

— וּמַה מֶּנּוּ יַהֲלֹךְ? קָרָא בַּעַל הַבַּיִת, הָאֵין דְּבַר עֹצֶב יָפֶה בַּבּוּז אֲשֶׁר יָבוּז אִישׁ לְמַכְאוֹבָיו, בְּכִשְׁרוֹנוֹ לְהָסִיר לְבָבוֹ מֵהֶם וְלִנְטוֹת אֶל הַטּוֹב וְהַנִּשְׂגָּב? רַק חִדְלֵי אִישִׁים יָשִׂימוּ עֵינָם וְלִבָּם אֶל צָרְכֵי נַפְשָׁם לְבַד. הָאִישׁ הָרָאוּי לְשֵׁם זֶה מְבַקֵּשׁ דַּעַת וְחַיָּב לְבַקֵּשׁ דַּעַת. הוּא יִצָּרֵף בְּמַכְאוֹבִים. אֱמָר נָא מִי אַתָּה, אֹרֵחַ נִכְבָּד?

— פְּרוֹפֵיסוֹר לְפִילוֹסוֹפִיָא.

— וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִטְבּוֹעַ? אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי מָה הֱבִיאֲךָ עַד הֲלוֹם, אַךְ לְבַעֲבוּר תַּגִּיד לִי אֶת כָּל לִבֶּךָ, אֲסַפְּרָה נָא לְךָ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלָי. גַּם אֲנִי בָאתִי כָמוֹךָ פַּעַם אַחַת אֶל הַחוֹף “הָאַחֲרוֹן” הַזֶּה. נַפְשִׁי עָיְפָה מֵחַיֵּי הֶבְלִי. אֲנִי עָשַׁרְתִּי, שָׂבַעְתִּי כָּל מִינֵי תַּעֲנוּגוֹת, וַתָּקָץ נַפְשִׁי בַּכֹּל. חֳלִי עֹצֶב קָשֶׁה חָלִיתִי וָאֶתֵּן אֶל לִבִּי לָשִׁית קֵץ לְחַיָּי. כַּאֲשֶׁר בָּאתִי בָּעֶרֶב אֶל הַנָּהָר הָלְכוּ הַפּוֹעֲלִים מִבֵּית הָעֲבוֹדָה לְבָתֵּיהֶם. לְמַרְאֵה גְוִיּוֹתֵיהֶם הַדַּלּוֹת וְהָרָעוֹת חָשְׁקָה נַפְשִׁי פִּתְאֹם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּהֶם, וָאֲחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת כָּל הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הָיָה תַּחַת יָדִי, וּבִרְאוֹתִי מַה צָּהֲלוּ פְנֵיהֶם הִצְטָעַרְתִּי, כִּי אַךְ מְעַט כֶּסֶף נִמְצָא תַּחַת יָדִי. אָז עָלָה עַל רוּחִי, כִּי טוֹב הָיָה לִי לְהוֹרִישׁ אֶת הָעֲנִיִּים הָאֵלֶּה אֶת כָּל רְכוּשִׁי אֲשֶׁר לֹא יִסְכָּן לִי, מִלְּהוֹרִישׁוֹ אֶת קְרוֹבַי הָעֲתִידִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּדַרְכֵי אִוֶּלֶת כַּאֲשֶׁר הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בּוֹ אָנִי. עִם אֶחָד מֵהַפּוֹעֲלִים אֲשֶׁר לָקְחוּ מַתָּת מֵאִתִּי נִכְנַסְתִּי בִדְבָרִים. הוּא סִפֶּר לִי הֲלִכוֹת חַיָּיו, וּמַה מְּלֶאכֶת בֵּית הָעֲבוֹדָה, וּשְׂכַר הַפּוֹעֲלִים הָעוֹשִׂים בָּהּ מָה הוּא. בְּדַבֵּר הֶעָנִי אֶת דְּבָרָיו לְפָנַי הָיִיתִי בְעֵינַי אִישׁ אֲשֶׁר קָרַב קִצּוֹ. וְעִם זֶה הֶעֱסִיקוּנִי דְבָרָיו. מַה נִכְבָּד בֵּית עֲבוֹדָה כָּזֶה גַּם בְּחַיֵּי הָאֲנָשִׁים הָעוֹסְקִים בּוֹ גַּם בְּמַעֲשֵׂה עִבּוּדוֹ, וּמַעֲשֵׂה עִבּוּדוֹ נִכְבָּד בְּיִחוּד. בַּבַּיִת הַזֶּה יְעֻבְּדוּ מִינֵי פְסֹלֶת אֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה לֹא יָדַע אִישׁ מַה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם. בְּבָתֵּי עֲבוֹדַת הַגַּז יֵשׁ שְׁיָרֵי עִטְרָן, וּבָרִאשׁוֹנָה הָיוּ שׂוֹכְרִים אֲנָשִׁים לְהוֹצִיא אֶת הַפְּסֹלֶת הַמַּבְאֶשֶׁת הַזֹּאת. וְהִנֵּה נִמְצְאָה תַחְבּוּלָה לְעַבֵּד אֶת הָעִטְרָן, וְעַתָּה יוֹצִיאוּ מִן הַחֹמֶר הַנִּמְאָס הַזֶּה הַרְבֵּה דְבָרִים מוֹעִילִים וִיקָרִים. הָאֲנִילִין הוּא אַךְ מִין אֶחָד מִפְּרִי עִבּוּדוֹ. כַּאֲשֶׁר הִרְצָה הַפּוֹעֵל לְפָנַי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁהוּא, הִשְׁתּוֹמַמְתִּי עַל הַחִלּוּק הָרַב אֲשֶׁר בֵּין הַצֶּבַע הַיָּפֶה, הַמְשַׂמֵּחַ לְבַב אֱנוֹשׁ, וּבֵין הָעִטְרָן, אֲשֶׁר הַצֶּבַע הַזֶּה כְּמוֹ יָצִיץ וְיִפְרַח מִמֶּנוּ. הָרַעְיוֹן הַזֶּה הִמְצִיא לִי מוֹפֵת אֲשֶׁר יָרַד חַדְרֵי בִטְנִי: הַאֵין חַיַּי דוֹמִים גַּם הֵם לַפְּסֹלֶת הַזֹּאת? וּבְכֹחַ הַרְהוֹרֵי לְבָבִי אֲשֶׁר בָּאוּ בִי עַל יְדֵי הָרַעְיוֹן הַזֶּה נִדְחֲתָה הַשְׁקָפָתִי הָרִאשׁוֹנָה עַל הַחַיִּים — הַשְׁקָפַת לַעַג, מֹרֶךְ וְרוּחַ נְכֵאָה — מִפְּנֵי רוּחַ חָדָשׁ. אָמְנָם הָרוּחַ הֶחָדָשׁ הַזֶּה אַךְ בִּתְקוּפוֹת שָׁנִים שֹׁרַשׁ בְּקִרְבִּי וַיַּהַפְכֵנִי לְאִישׁ שָׂמֵחַ בַּחַיִים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עַתָּה. תַּחַת אֲשֶׁר הָלַכְתִּי לִטְרוֹף נַפְשִׁי בָּנִיתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה וָאֶקְרָא לוֹ “בֵּית מְלוֹן אֲנִילִין” לְזֵכֶר הַדָּבָר אֲשֶׁר חִדֵּשׁ רוּחַ נָכוֹן בְּקִרְבִּי. מַכִּירַי אֲשֶׁר לֹא עָלָה עַל רוּחָם לְחָשְׁבֵנִי לִמְשֻׁגָּע, בָּעֵת אֲשֶׁר בִּלִיתִי כָל יָמַי בְּשִׁכָּרוֹן וּבְזִמָּה וּבְמִשְׂחַק כַּרְטִיסִים, גָּמְרוּ כִּי מְשֻׁגָּע אֲנִי כַּאֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בְּחַיֵּי דַעַת וְחֶשְׁבּוֹן. אַךְ כָּל מֵכִין צַעֲדוֹ בְדַעַת לֹא יָשִׂים לֵב לַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַבְּרִיוֹת. וַאֲנִי לֹא אֶסְתַּפֵּק בְּעִנְיָנֵי הַמַּדָּע אֲשֶׁר לִי, כִּי יֵשׁ לִי עוֹד עֲבוֹדָה אַחַת שֶׁפְּעוּלָתָהּ רַבָּה.

— וּמָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת?

— אֲנִי מְצוֹדֵד אֲנָשִׁים הוֹלְכִים לִטְבּוֹעַ, אֹרֵחַ נִכְבָּד. וּכְבָר הֲשִׁיבוֹתִי מִן הַנָּהָר הַזֶּה טוֹבְעִים רַבִּים וָאֶעֱשֶׂה אוֹתָם לְפוֹעֲלִים מוֹעִילִים. בְּמִקְצָתָם צָלַחְתִּי מְאֹד. אֲנִי אֶקַּח אֶת הָאֲנָשִׁים בָּרֶגַע אֲשֶׁר יֶחֱזַק יֵאוּשָׁם עַד מְאֹד וְאָשִׂים אוֹתָם בְּמִשְׁאַרְתִּי לְבַעֲבוּר יִלּוֹשׁוּ שֵׁנִית…מָה! אַתָּה חָפֵץ לִטְבּוֹעַ! טוֹב, לֹא אִיעָצְךָ לְהִמָּנֵעַ מֵעֲשׂוֹת זֹאת. רַק אַחַת אֹמַר לְךָ: הַמְתִּינָה נָא וּרְדֵה מְעַט בְּיֵאוּשֶׁךָ. הֲלֹא הוּא חֹמֶר יָקָר אֲשֶׁר יִצְלַח לְהוֹצִיא דְבָרִים נֶחְמָדִים: אֹמֶץ לֵבָב, פְּרִישׁוּת, אֹרֶךְ רוּחַ, מְסִירַת נֶפֶשׁ… וּבְכָל פַּעַם מָצָאתִי לַנֶּפֶשׁ הַמֻּצֶלֶת מִמָּוֶת עֲבוֹדָה מוֹעִילָה. אֶת קְשֵׁי הָעֹרֶף שֶׁבָּהֶם יָעַצְתִּי לִמְסָר נַפְשָׁם עַל דָּבָר גָּדוֹל, וַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה הִגְדִּילוּ לַעֲשׂוֹת. אֶת אֲשֶׁר לֹא יוֹאִילוּ לַעֲשׂוֹת נְבוֹנֵי דָבָר מְצוּיִים יַעֲשׂוּ הֵמָּה. חֲנִיכַי אֵלֶּה מְטַפְּסִים גַּם בְּמָקוֹם רָם וְזָקוּף עַד מְאֹד… הַגִּידָה נָא אַתָּה הַאֵין חַיִּים כָּאֵלֶּה מְלֵאִים טוֹבָה? לָקַחַת חֶלְקַת אֲדָמָה קְטַנָּה מִן הַיָּם — לֹא דָּבָר גָּדוֹל הוּא מְאֹד. הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה בְּדַעַת גָּדוֹל מִזֶּה. בְּהִתְבּוֹנְנִי אֶל דִּבְרֵי הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, אֲדַמֶּה כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים עָמְדוּ פַעַם אַחַת עַל הַחוֹף “הָאַחֲרוֹן” וַיָּסוּרוּ מִשָׁם לְבַעֲבוּר יִתֵּן יֵאוּשָׁם פִּרְיוֹ; אֲדַמֶּה כִּי כֵן עָשׂוּ כָּל הַמַּמְצִיאִים וְהַנְּבִיאִים וְגִבּוֹרֵי הָעַמִּים וְהָאֳמָנִים הַגְּדוֹלִים וְגַם הַפִּילוֹסוֹפִים, אֹרְחִי הַיָּקָר, כִּי פִּילוֹסוֹפִיָּא נִשְׂגָּבָה עוֹלָה עַל לֵב אָדָם, רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִכּוֹן לִקְרַאת מָוֶת. הַשְׁקִיפָה נָא בְּעַד הַחַלּוֹן! הִנֵּה הַשַּׁחַר נִשְׁקָף בְּזֹהַר קַרְנָיו אֶל פְּנֵי הַנָּהָר הַחִוְּרִים. בֹּקֶר נֶחְמָד יִהְיֶה. הַעוֹדְךָ נָכוֹן?

—לֹא, עָנָה הַפִּילוֹסוֹף: — וּבוֹשׁ אֵבוֹשׁ לְהַגִּיד, מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵעִיר בְּקִרְבִּי רַעְיוֹן כָּזֶה. שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי הַטּוֹב. אֲנִי מוֹדֶה לְךָ.

הוּא הָלַךְ הַבָּיְתָה; עַל פְּנֵי הַחוֹף “הָאַחֲרוֹן” רִחַף אוֹר שׁוֹשַׁנִּים, וְהַפִּילוֹסוֹף צָחַק בְּקִרְבּוֹ וַיָּשָׁב אֶל אִשְׁתּוֹ הָרָעָה.