מֵעֵבֶר לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן בְּאֶרֶץ עֲרָב,

בְּנֵי משֶׁה הַיְּהוּדִים הָאֲדֻמִּים,

מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, יוֹדְעֵי קְרָב,

פָּרָשִׁים קַלִּים, גִּבּוֹרִים עֲצוּמִים,

כֵּן קָרָאתִי הָרָשׁוּם בִּכְתָב

עַל הָאוֹבְדִים וְהַנִדָּחִים בֵּין הַלְּאֻמִּים…

מִי יִתֶּן-לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה,

לְמִדְבָּר עֲרָב עַתָּה אָעוּפָה,

עִמָּם אָגוּרָה, בְּאָהֳלָם אֶשְׁכּוֹנָה,

לַמֵּד יָדַי לַקְּרָב, לְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה,

לָמוֹ, לְמֵרָחוֹק אֶשָׂא דֵעִי,

הֲגִיגִי יֵדְעוּ, יָבִינוּ לְרֵעִי.

פֹּה אָשִׁיר לָעִוֵּר לַפִּסֵּחַ,

לַחִנָּם אֶקְרָא: “יַעֲקֹב הִכּוֹנָה!”

גּוֹי אַרְצוֹ וֵאלֹהָיו שׁוֹכֵחַ,

שָוְא לְצִיּוֹן מַר אֵאָנֵחַ,

נִחַר גּרוֹנִי מִקְּרֹא צִיּוֹנָה,

אֶקְרָא כִּי יָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו,

כְּקוֹל בַּמִּדְבָּר אֵין לִי שׁוֹמֵעַ,

יַעֲקֹב יִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבֻּלּוֹתָיו,

אַט יֵלֵךְ עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ…

מִי יִתְּנֵנִי בֵּין יוֹדְעֵי הָעִתִּים,

אוֹ לִרְאוֹת כְּאַחַד הָרוֹאִים

אֵיפֹה בְנֵי משֶׁה נְחִתִּים,

גִּבּוֹרִים, רוֹזְנִים, קְצִינִים וְשׁוֹעִים.

אֶדַּדֶּה אַרְצוֹת סִינִים וְכִתִּים,

עַד אֶמְצָא אֵיפֹה הֵם רוֹעִים,

לָהֶם אֶפְתַּח סְגוֹר לְבָבִי…

שִׁירִי יִשְׁמְעוּ, מַנְגִּינוֹתַי יָבִינוּ.

לִגְאֹל עַמָּם לַעֲלוֹת יָהִינוּ.

לָשִׁית עֵצוֹת בַּל יַעֲמִיקוּ,

יַעַן עוֹד לֹא נָשְׁתָה גְבוּרָתָם,

חֶרֶב יִשְׁלְפוּ, וַחֲנִית יָרִיקוּ

עֲדֵי יִרְשׁוּ אֶרֶץ נַחֲלָתָם…

אַךְ אָנֹכִי בַכֶּבֶל וְרַגְלַי בַסָּד,

רַק הֶגְיוֹנִי נָע וָנָד.

אַתֵּנָּה חֲסִידוֹת פּוֹרְשׂוֹת כְּנָפָיִם,

עֵת תְּעוּפֶינָה שָׁמָּה, תֵימָנָה,

מִשּׁירַי שַׁרְתִּי לְצִיּוֹן וְלִירוּשָׁלָיִם,

לִבְנֵי משֶׁה הָבִיאוּ מַתָּנָה.

קוֹל “בַּרְקָאִי” עַל שְׁפָיִים,

אָז יָבִינוּ קוֹל הָרְנָנָה,

סַפֵּרְנָה לָמוֹ – וַאֲסַלְּדָה בְּחִילָה –

כִּי רַק לָמוֹ, לָמוֹ נוֹחִילָה.

לֹא לָכֶם אַחַי הַתֵּימָנִים,

לֹא לָכֶם צִיפִּינוּ בְּעֵינַיִם נִשְׁקָפוֹת;

שַׁלָּמָה בָּאתֶם אַחַי הַנֶּאֱמָנִים,

בָּאתֶם שִׂים לָעֹנִי נוֹסָפוֹת?

כָּמוֹנוּ תִּסְבֹּלוּ צָרוֹת וּתְלָאוֹת,

כָּמוֹנוּ רַק תּוּכְלוּ לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת.

לָאוֹבְדִים וְנִדָּחִים זֶה אַלְפֵי שָׁנִים,

וּמֵהֶם לֹא שָׁמַעְנוּ זְמַן רַב,

הַעוֹרְקִים צִיָּה, וּכִבְנֵי דוֹדָנִים

יִרְעוּ גְמַלֵּיהֶם בְּמִדְבַּר עֲרָב;

אַךְ לָהֶם נְצַפֶּה, לַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים

פָּרָשִׁים קַלִּים נוֹשְׂאֵי הַשְּׁלָטִים.

לָהֶם נְיַחֵלָה לִבְנֵי הָרֵכָבִים,

רוֹכְבֵי אֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי־הָרַמָּכִים,

גִּבּוֹרִים חֲזָקִים וּפְנֵיהֶם לְהָבִים,

נוֹשְׂאֵי הַצִּנָּה כִּידוֹנִים וּרְמָחִים,

לִבְנֵי מֹשֶׁה, נְהַר סַמְבַּטְיוֹן גְּבוּלָם,

הַנּוֹתְנִים חִתִּתָם, וְכָבוֹד בִּזְבוּלָם.

רַק הֵמָּה הַצְּבָאוֹת, שִׁבְטֵי הַחוֹרִים,

הֵמָּה יוּכְלוּ לָצֵאת לְיִשְׁעֵנוּ;

בְּעוֹרְקָם עוֹד יִזַּל דַּם הַגִּבּוֹרִים.

דַּם אֲבוֹתֵינוּ, רֵאשִׁית גִּבּוֹרֵינוּ

דַּם הַגִּבּוֹרִים יִזַּל בְּעוֹרְקֵיהֶם,

וּבְעֹל קָשֶׁה לֹא הֵבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיהֶם.

נַחְנוּ נִפְזַרְנוּ זֶה כַּמָּה בָּאֲרָצוֹת,

עֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים שָׁנִים אַלְפַּיִם;

וּכְמוֹ אַבְנֵי גִיר הַמְּנֻפָּצוֹת,

כֵּן נַחְנוּ פֹּה תַּחַת הַשָּׁמַיִם.

כָּשַׁל כֹּחֵנוּ מִסֵּבֶל הַתְּלָאוֹת,

רַק לִבְכּוֹת נוּכַל, לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת.

עֲלֵיהֶם עֻלָּם הֵן מַלְכֵי עָרִיצִים,

יְדֵיהֶם עוֹד לֹא הָדוּ;

לִהְיוֹת לִמְשִׁסָּה, וּלְהַשְׁלִיךְ שִׁקּוּצִים,

בְּנֵי בְלִיַּעַל עוֹד לֹא זָדוּ,

חֶרֶב בַּיָרֵךְ – עֵת חֵמוֹת יַחְגֹּרוּ

וּבְאוֹר הַחֵרוּת, יֵלְכוּ, יֵאוֹרוּ.

אֲנַחְנוּ בְּכָל קַצְוֵי אֲרָצוֹת,

זֶה שְׁנוֹת־אַלְפַּיִם בּוּז לִשְׁכֵנֵינוּ

וּבְנֵי־בְלִי־שֵׁם, רַק חֲרָפוֹת וּנְאָצוֹת

תָּמִיד יְהוֹתְתוּ עָלֵינוּ;

עַל מִדְרַךְ רַגְלֵינוּ לְמָוֶת תּוֹצָאוֹת,

רַק לִבְכּוֹת נוּכַל, רַק לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת.

לָהֶם אֲרָצוֹת בָּהָר, בָּעֲרָבָה,

וּמְלָכִים וְשָׂרִים, הֵם רָאשֵׁי־הָאָבוֹת,

אֶחָד יָנִיס אֶלֶף, וּשְׁנַיִם רְבָבָה

עֵת יֵצְאוּ לַקְרָב, לַעֲרֹךְ קְרָבוֹת

עֲלֵי גַל הַחוֹל דַּהֲרוֹת סוּסֵיהֶם

הָרֹמַח יַדְבֵּק בְּעֹרֶף אוֹיְבֵיהֶם.

אֲנַחְנוּ עֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים

לִמְלָכִים וּקְצִינִים, בָּאֲרָצוֹת וְיַמִּים

“הֲגַם יְהוּדִים נְמִבְזִים יִרְדְּפוּ קָדִים?”

זוֹ לַעְגָּם עָלֵינוּ הָעַמִּים,

וּמַלְכֵּנוּ אֶחָד – הוּא אֵל לְמוֹשָׁעוֹת

וּלְפָנָיו נִבְכֶּה, נִבְכֶּה בִּדְמָעוֹת.

עֲלֵי מִשְׁמַרְתִּי, עַל פִּסְגַּת מוֹרִיָּה,

הִנֵּה זֶה רַבּוֹת אֲקַוֶּה עֲלֵיהֶם

לִרְאוֹת בִּבְרַק קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ הַיְפֵהפִיָּה

לַהַט וּבָרָק, לַהֲבֵי חֲנִיתוֹתֵיהֶם;

עֵת אֶרְאֶה, גַּם אַתְּ נַפְשִׁי תִרְגָּעִי

לִבְנֵי הַגּוֹלָה אָז אֶקְרָא בַּרַקָאִי.

ירושלים, תרמ"ג

בִּהְיוֹתִי יֶלֶד וְעַרְשִׂי הֵנִיעָה

אוֹמַנְתִּי אָז שִׁירָה הִשְׁמִיעָה,

חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם אֲבוֹתֵינוּ סִפֵּרוּ,

שִׁירֵי נִחוּמִים לִבְנֵיהֶם זִמֵּרוּ:

עֵת יָבוֹא הַגּוֹאֵל לְקַבֵּץ נִדָּחִים

מַעְבָּרוֹת לַיָּם יָשִׂים כַּדְּרָכִים,

מְסִלּוֹת לְצִיּוֹן מַעְבָּרוֹת וּגְשָׁרִים

עָלֵימוֹ גְּאוִּלים יִדְאוּ כַּנְּשָׁרִים,

הַמַּעֲבָר הָאֶחָד יְהִי מִבַּרְזֶל וְּנחֹשֶׁת

יָשִׂים מַעֲבָר לְאֶרֶץ פְּלֶשֶׁת,

עָלָיו, הָעַמִּים כָּל בְּנֵי שֵׁת

אֱמֹרִי, יְבוִּסי וּבְנֵי חֵת.

יַעַבְרוּ בְּרִנָּה. אַךְ כְּחֹם הַיּוֹם

הַמַּעֲבָר יִשָּׁבֵר וְיִצְלְלוּ בַּתְּהוֹם.

הַמַּעֲבָר הַשֵּׁנִי יְהִי מִגִּלְיוֹן

עָלָיו גְּאוּלֵי ד' יַעַבְרוּ בְּצִיּוֹן,

יַעַבְרוּ בְּרִנָּה וּמִבְּלִי טֹרַח

שָׁלוֹם בְּרַגְלָם יַעַבְרוּ אֹרַח,

עֲדֵי בוֹאָם אֶרֶץ פְּלֶשֶׁת

שֵׁנִית אֶרֶץ אֲבוֹתָם לָרֶשֶׁת.

כַּךְ אוֹמַנְתִּי אָז שִׁירָה הִשְׁמִיּעָה,

עֵת יָשַׁנְתִּי, וְעַרְשִׂי הֵנִיעָה,

זִמְרָה נְעִימָה, שִׁירָה עַתִּיקָה

רוּחִי פְּנִימָה בָּהּ עוֹד תַּשְׁפִּיקָה,

עוֹד הַפַּעַם אָשִׁירָה זִמְרָה נוֹשֶׁנֶת

כִּנּוֹרִי אָעִירָה וְרוּחִי מְרַנֶּנֶּת,

שִׁירַת אוֹמַנְתִּי נִשְׂגָּבָה וּנְעִימָה,

סוֹד כָּמוּס בְּזִמְרָה פְּנִימָה –

אָשִׁיר שִׁירָתָהּ בִּמְכוֹנִי אֶשְׁקֹטָה

וּפִתְרוֹן חִידָתָהּ עֲלֵי נֵבֶל אֶפְרֹטָה.

גּוֹיֵי קֶדֶם, לְאֻמִּים וְעַמִּים,

אֱדוֹמִים, רוֹמִים, כַּשְׂדִים וַאֲרַמִּים,

בְּחַרְבָּם בָּטָחוּ מִבַּרְזֶל עֶשֶׁת;

קַשְׁתָּם דָרָכוּ אֲרָצוֹת לָרֶשֶׁת,

בְּחַרְבָּם וְקַשְׁתָּם שָׂמוּ בִּטְחוֹנָם

וְלִתְהוֹם הָאָיִן יָרַד גְּאוֹנָם.

לֵךְ חַפֵּשׂ נָא בִּכְתָב הָעַמִּים

אַיֵּה הָאֱדוֹמִים וְאֶיפֹה הָאֲרַמִּים?

אַיֵּה הָרוֹמִים בְּתֵבֵל מָשָׁלוּ.

בִּגְבוּרַת יְמִינָם עָשׂוּ נוֹרָאוֹת?

מִסֵּפֶר הַחַיִּים נִמְחוּ, כָּלוּ,

סָפוּ, תַּמּוּ מִן בַּלָּהוֹת;

אַךְ יַעֲקֹב גּוֹי קָטָן וָדָל,

עוֹד חַי הִנּוֹ וְעֵינָיו יִשָּׂא עָל,

קַשְׁתּוֹ – קַסְתּוֹ, שִׁרְיוֹנוֹ – גִּלְיוֹנוֹ,

רָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת תּוֹרַת אֲדוֹנוֹ,

אֶצְבַּע אֱלֹהִים חֲרָתַתָּהּ בַּלּוּחוֹת

לָשִׁית בָּאָדָם חָכְמָה בַּטֻּחוֹת

גִּלָּיוֹן עַתִּיק חָתוּם בְּאוֹצְרוֹתָיו,

הוּא עָמַד לְיַעֲקֹב בְּכָל צָרוֹתָיו.

הַמְּגִלָּה הַשְּׁנִיָּה בְּאַמְתַּחְתּוֹ לוּטָה

לֹא בְאֶצְבַּע אֱלֹהִים, רַק בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ חֲרוּטָה.

מוֹשִׁיעִים בְּעֵת צָרָה וּבְיוֹם עֲבָרוֹת…

גִּלְיוֹנוֹת אֵלֶּה נִקְרָאִים שְׁטָרוֹת…

עֲלֵי הַגִּלְיוֹנוֹת רָשׁוּם בְּתָו

“שׁוֹמְרֵי יַעֲקֹב וֵאלֹהָיו”…

* *

מִשִּׁירַת אוֹמַנְתִּי גִלִּיתִי הַסּוֹדוֹת:

לְכוּ נָא וְעִבְרוּ נְהָרוֹת,

עַל יָם יָפוֹ שִׁלְחוּ רַפְסוֹדוֹת,

רַפְּדוּ בְּאֵלֶּה גִלְיוֹנֵי הַשְׁטָרוֹת…

עִמָּכֶם הֵמָּה אֱלֹהֵיכֶם וְכַסְפֵּיכֶם.

חָלְפוּ שְׁנוֹת רָעָה וִימֵי עֲבָרוֹת

בֶּטַח תַּעַבְרוּ וּרְשׁוּ אַרְצֵכֶם,

וּשְׁנֵי גְאוּלָתֵנוּ לְמִנְיַן הַשְׁטָרוֹת¹…

(דנויר 1900)