"אדם שזכה לבן בעולם

צריך הוא להמשיך עפר על עיניו כשנקבר,

וזה כבודו, להראות שהעולם נסתם ממנו,

והוא יורש את העולם במקומו".

(משנת הזוהר, ח“א רכו ע”א)

בַּבֹּקֶר, רָאִיתִי רֹאשְׁךָ בַּמַּרְאָה, אָבִי,

כְּשֶׁהַמָּוֶת הִבְהֵב בְּיָדִי בְּהֶקֵּף שֶׁל תַּעַר.

כָּךְ עָמַדְנוּ פָּנִים עַל פָּנִים. עָלוּ

בְּכוֹרֵי לֹבֶן בִּשְׂעָרֵךְ, הָיִיתָ בְּגִילִי וְאָמַרְתִּי:

אֵת עֵינֶיךָ אִירַשׁ! – אוּלָם בְּבֹהַק הַשַּׁחֲרִית

חַשְׁתִּי קְרִיאַת הַפַּחַד שֶׁל הַוְּרִיד הָאָץ אֶל הַלֵּב וְלֹא יָדַעְתִּי

אִם חָפֵץ אֲנִי – הֵן הִתַּזְתָּ זִכְרוֹנוֹתֶיךָ הַיָּפִים לְתוֹךְ הָאֲדָמָה

וּבְמֹחִי נוֹתַר רַק זֵכֶר אָב בְּהָיֹה הָיָה כְּדַף קִינָה תָלוּשׁ – –

אַךְ לְתוֹךְ גּוּפִי הַמּוּסָב אֶל הֲוָיָתְךָ דָהֲרוּ בָּתִּים בָּהֶם הֵלַנְתָּ

פַּחְדְּךָ בַּלֵּילוֹת, תָּמִיד בִּמְנוּסָה כְּאִילָנוֹת בְּחַלּוֹן בֵּיתְךָ הַנּוֹסֵעַ.

וּבַהֲנִיעִי יָד עַל פָּנֶיךָ, כְּחוֹתֵךְ

בֵּין גּוֹרָל לְגוֹרָל, וְהַוְּרִיד

נוֹשֵׁם סַהֲרוּרִית וּמְקַלֵּחַ הַדָּם, עַל פִּי הַפֶּצַע אָנוּס

כִּבְ-ח' יְמֵי הַבְּרִית, וְיָדַעְתִּי: בִּי, מֵעָלֵי וּמִנֶּגֶד

אַתָּה, וְאֵין טַעַם לָנוּס.

1964

בְּמִצְפֶּה הַנָּהָר צָעֲקָה חוֹחִית

וַחֲבַצֶּלֶת הַלַּיְלָה פָּקְחָה עֵין-פַּחַד;

נוֹדֵד קְרוּעַ-מְעִיל בְּגוֹן הָאֲדָמָה

נָשַׁם אֶל גּוּפוֹ אֶת רוּחַ הַסְּתָו

וְחָצָה מְבוֹאֵי עִירוֹ.

רָאָה, אוֹר הַחַלּוֹנוֹת נוֹטֵף צָהֹב עַל הַנָּהָר

כְּיַיִן עַל שֻׁלְחַן הַמִּשְׁפָּחָה. קָרַב,

כָּרַע עָמֹק אֶל הַשָּׁנִים, נוֹשֵׁק

לַאֲהוּבֵי בֵּיתוֹ בִּשְׁקִיפוּת הַמַּיִם;

אַחַר-כָּךְ הִגְבִּיהַּ יָד,

נְטוּל-מִשְׁקָל כְּמוֹ אֲנָחָה,

לְעֵבֶר לִבּוֹ,

אוֹ כִּמְרַגֵּל הַבּוֹחֵן מַפַּת עִירוֹ וְתָר –

חוֹחִית, חֲבַצֶּלֶת, נָהָר.

בִּמְלֹאת שִׁבְעָה לְמוֹת אָבִי

קָם הַנָּהָר הַסּוֹבֵב אֶת הַבַּיִת

וְהָפַךְ פָּנָיו;

אָז יָצָאתִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת כִּי גָּאָה הַנָּהָר

וְאֶת אִי-הַצִּפֳּרִים הֵצִיף;

וּפְנֵי אִמִּי רִחֲפוּ כְּפִרְחֵי-הַצּ’וֹדָא עַל-פְּנֵי תְהוֹם,

עֵת כּוֹכַב יַלְדוּתִי לֹא הִבְהִיק עוֹד.

וְשָׁמַעְתִּי קוֹל: הָסֵר הַחִבּוּק וָלֵךְ

בְּלִי לְהַבִּיט אָחוֹר, כִּי הַבַּיִת יִשְׁקַע אֶל שְׁתִיקַת הַנָּהָר;

וְקָטַפְתִּי מִפִּרְחֵי-הַצּ’וֹדָא שֶׁעָצְמוּ עֵינֵיהֶם לְמַגַּע יָדִי

כְּאָבִי בְּטֶרֶם מוֹתוֹ.

א

יֵשׁ בַּיִת הַקּוֹבֵר

כְּעֵץ אֶת פֵּרוֹתָיו

לִהְיוֹת לְשֹׁרֶשׁ;

צוּרַת הָאָב

כְּמוֹ חוֹתָם עַתִּיק

נוֹשֵׂא הַבֵּן,

וְהָעוֹפוֹת מֵעַל לַגַּג

בְּלִי לְהָבִין

שָׁבִים בִּצְעָקָה.

יֵשׁ בַּיִת

הַזּוֹכֵר אֶת פֵּרוֹתָיו.

ב

יוֹשֵׁב אֲנִי בָּאוֹר הַלָּבָן

שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה,

צוֹפֶה

בָּעוֹפוֹת עַל הַגַּג

הַבָּאִים עִם אָבִיב

וְעוֹזְבִים לְלֹא זֵכֶר

עִם סְתָו;

וְעַלְוַת עֵץ הַתָּמָר

עוֹצֶמֶת עֵינַי בְּיָד אֲפֵלָה

עַד כִּי אֹמַר:

"קִסְמִי-נָא לִי בַּעֲלַת הָאוֹב,

הַעֲלִי!.."

וְעוֹלִים מִן הַתְּהוֹם שָׁרָשִׁים

וַאֲנִי

מַטֶּה אָזְנַי אֶל הַקּוֹלוֹת:

הָאֲדָמָה סוֹבֶבֶת

וְהָעֲצָמוֹת מִצְטַלְצְלוֹת.

ג

הַיָּד – שֶׁל הָעֵץ,

אֲבָל הַקּוֹלוֹת?

כְּנָפַיִם עַל הַגַּג

אוֹ רַעַשׁ הַמֵּתִים בִּמְחִלּוֹת

הַלֵּב:

אֲנִי יוֹשֵׁב,

הוֹ, כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי יוֹשֵׁב

כָּאן,

בָּאוֹר הַלָּבָן,

הַמַּתְעֶה עֵינַי הָעֶרֶב?..

הָרוּחַ אַט-אַט קוֹבֶרֶת רַגְלַי בַּחוֹלוֹת

וְקִירוֹת הַבַּיִת

בּוֹהֲקִים כְּמַצֵּבוֹת גְּדוֹלוֹת.

*

אָבִי הַשֹּׁרֶשׁ בָּאֲדָמָה,

אֲנִי הָעֵץ

הֶחָרֵד אֱלֵי פְּרִי –

עוֹפוֹת יוֹשְׁבִים עִם עֶרֶב

עַל רֹאשִׁי

וְסוּפוֹת

וַאֲנִי שָׁח אֱלֵי שֹׁרֶשׁ.

בּוֹנֶה בֵּיתְךָ

בָּאוֹר הַלָּבָן שֶׁל הָעֲצָמוֹת. יוֹשְׁבִים

לֵדָה לִפְנִים לֵדָה קְרוֹבֵי לִבְּךָ, וְזֹהַר יֵינִי פָּרוּשׂ

עַל הַשֻּׁלְחָן. קָמִים אָב וְאֵם בְּבִרְכַּת מְחַיֵּה-הַמֵּתִים

וְאַתָּה סָר אֶל הַחַלּוֹן;

צָפִים מַרְאוֹת יַלְדוּתְךָ עַל גִּבְעוֹת הַחוֹל:

עֲצֵי-הַשִּׁטָּה מִשְׁתַּחֲוִים וְצִפֳּרִי יָדְךָ צְחוֹרוֹת-הַקֶּרַח

מְנַגְּנוֹת עַל קַרְנֵי הַחַמָּה בֵּין כִּפּוֹת וּמִסְגָּדִים.

קָרֵב יֶלֶד-שֶׁל-נִים וְעוֹמֵד לְיַד פֶּרַח לִימוֹן

הַמַּלְבִּין יָפְיוֹ מוּל חַלּוֹן בֵּיתְךָ, לִבְסוֹף יוֹשֵׁב בְּצִלּוֹ

וְחוֹבֵשׁ וּמַתִּיר פְּצָעִים בְּאִסְפְּלָנִית שֶׁל עָלֶה,

כְּמִסְפַּר שְׁנוֹתֶיךָ יָשֵׁן. זָע הַיָּרֵחַ וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.

שׁוֹלֶפֶת הָאֵם מִסִּנָּרָהּ פְּרִי נוֹתֵן רֵיחַ קַיִץ רַךְ

בְּעוֹד יְדֵי הָאָב חוֹרְתוֹת עַל הַשַּׁעַר אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם: “כָּאן שְהֵה!”

הַיֶּלֶד מֵסֵב לְאִטּוֹ אֶל הַסְּעוּדָה וּפוֹקֵחַ עֵינַיִם.

וְאַתָּה בַּחַלּוֹן עוֹמֵד, שֶׁל בֵּיתְךָ, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

אוֹר וַעֲצָמוֹת.

*

לַיְלָה

הִלְּכָה הָרוּחַ

עַל בֵּית הַחַיִּים.

רַעְיָה

גָּהֲרַה עַל נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל עוֹלָם

וְלִבָּהּ כַּעֲרִיסָה נָע.

לַיְלָה

הִטִּיל הָאִילָן עַל בֵּיתֵנוּ

אֶת צֵל אָבִי הַמֵּת.

עֵר

שָׁכַבְתִּי – שׁוֹמֵר

הַיָּד הַחוֹצָה

בַּשָּׁמַיִם.

*

פָּנִים

שְׁבוּרוֹת בְּנִטְפֵי הַמַּיִם –

מֵאָז לָבַשְׁתָּ אֶת תְּכוּנַת הַצּוֹפִים-לִתְחִיָּה

עַל בֵּיתִי

צִלְּךָ נִצָּב,

בִּרְמִיזַת קִרְבָתְךָ –

אַךְ לֹא יוֹתֵר

מִבֹּהַק יוֹנָה בְּלַחוּת הָעֵץ,

וְרַק בְּנִטְפֵי הַנְּפִילָה,

עַד עוֹלָם –

בְּלַהַט אַחַר-צָהֳרַיִם לָעֵת חֹרֶף.

גַּג הַבֹּקֶר

מְעַרְבֵּל

אֶת הַכָּחֹל-כָּחֹל שֶׁל הַגֹּבַהּ.

פִּסַּת

אֲגַם.

יוֹשְׁבוֹת צִפֳּרִים

בְּשׁוּלֵי הַגַּג

לִרְחֹץ דְּיוֹקָנָן מִן הַשְּׁחוֹר.

לְכַמָּה זְמַן

קִבַּלְתִּי

שָׁעָה אַחַת שֶׁל בֹּקֶר?

נִטָּה כְּקֶשֶׁת

הֶעָנָף. אֲלַכְסוֹנִית

הֻנַּח חֵץ אוֹר.

– וּשְׁלַל נוֹצוֹת שַׁחְרִית

לַצִּפִּיָּה –

זִמְזוּם

נֵעוֹר

כְּשֶׁל הָרוּחַ – וְשָׁתַת

לֵב יֶלֶד מִסְתַּכֵּל.

שָׁנָה שָׁנָה הוֹלֵךְ הַפֶּצַע וְאָפֵל.

מִיּוֹם לְיוֹם אֲנִי נֶחֱרָת בָּךְ יוֹתֵר,

אַךְ אִם אֶעֱזֹב הַיּוֹם, וְאַתְּ מִמִּשְׂחָקֵךְ תָּקוּמִי,

בְּלִי לְהָבִין מַדּוּעַ נֶאֶלְמָה

קְרִיאַת הַקּוּקִיָּה הַשְּׁבוּיָּה בְּתֵבַת הַזְּמַן –

לֹא תִזְכְּרִי אֶלָּא צַעֲצוּעַ שָׁבוּר

בַּחֲדַר יַלְדוּתֵךְ.

לָכֵן הַבִּיטִי בִּי אֲרֻכּוֹת;

כָּךְ אָבוֹא וְאֶגְדַּל בְּגוּפֵךְ הַנִּפְתָּח

עִם פְּרָחִים שֶׁעוֹדָם בְּגָבְהֵךְ.

1964