לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת וְגַנִּים

הַמִּסְתָּעֲפִים וְיוֹצְאִים מִן הַמַּפּוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת,

מַפּוֹת שֶׁהָלְכוּ אִתָּנוּ בְּדֶרֶךְ־קֶבַע כְּחַיּוֹת־בַּיִת מְאֻלָּפוֹת –

הֵגַנּוּ זֶה עַל זֶה כְּעַל דַּרְכּוֹנִים חַיִּים,

חָצִינוּ גֶּשֶׁר

וּמוּזֵיאֹון בָּלַע מוּזֵיאוֹן

וּבַבֹּקֶר כְּבָר הָיִינוּ בְּפָרִיז –

לְיַד הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי רָצִית פִּתְאֹם לִשְׁמֹעַ

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַבַּיִת, מִתָּא־הַטֶּלֶּפוֹן,

לָכֵן אֵינֶנִּי זוֹכֵר בִּמְדֻיָּק אֶת שֶׁרָאִיתִי שָׁם,

כִּי קוֹלֵךְ אֶת הַבַּיִת אֶל הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי הֵזִיז – –

בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים,

בִּקַּשְׁנוּ לָחוּשׁ רַק אֶת הַמִּיָּדִי –

שַׁיִט עַל הַסֵּין,

וְגֶשֶׁר מִירַבּוּ מִתְמַתֵּחַ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ מְחוֹגֵי שָׁעוֹן עַתִּיק

שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת, בְּלִי שֶׁנֵּדַע כֵּיצַד עוֹבֵר עָלֵינוּ הַזְּמַן,

בְּעוֹד חַרְטוֹם הַסְּפִינָה חוֹתֵךְ אֶת הַגַּלִּים

כְּסַכִּין הַחוֹתֶכֶת דַּפֵּי סֵפֶר:

וּפָרִיז מִתְעַלְעֶלֶת וְנִפְרֶשֶׂת מִזֶּה וּמִזֶּה,

אַךְ סָפֵק אִם בָּתֶּיהָ נִגְלוּ לִי כִּפְשׁוּטָם

כִּי הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמְּדַפְדֵּף בּרוֹמַן־הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁהוֹפִיעַ לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

וְהוּא מִתְעַכֵּב עַל סִימָנֵי־דְיוֹ וְעַל הֶעָרוֹת־שׁוּלַיִם דְּהוּיוֹת

שֶׁל קוֹרְאִים אֲשֶׁר מֵתוּ זֶה כְּבָר – –

בֵּין גֶּשֶׁם חָפוּז לְגֶשֶׁם נַמְנְמָן

שֶׁהָיוּ לָנוּ בְּנֵי־לְוָיָה טוֹרְדָנִים לְאֹרֶךְ הַנְּסִיעָה –

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם נִקְלַעְתִּי רַק בְּאַקְרַאי

אוֹ שֶׁמָּא חִפַּשְׂתִּי בְּסֵתֶר־לִבִּי

אַחַר פִּנַּת בּוּלְוַאר סֶן־מִישֶׁל וְרוּ קוּזָ’אס

עִם שֶׁלֶט הַזִּכָּרוֹן:

Miklós Radnóti

1909–1944

משורר יהודי־הונגרי

נרצח בידי הנאצים

שָׁם עָמַדְתִּי, תּוֹלֶה עֵינַי בַּשֶּׁלֶט הַנּוֹצֵץ בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם שֶׁעַל קִיר בֵּית־הַמָּלוֹן הַקָּטָן

וַאֲנִי נִלְכָּד בְּקִרְעֵי שׁוּרוֹת,

בְּעוֹד מֵי הַשְּׁלוּלִיּוֹת עוֹקְפִים אֶת נְעָלַי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִי

בּתוֹךְ אַחַר־צָהֳרַיִם שֶׁהָיָה דָבִיק מֵרֹב בְּנֵי־אָדָם רְטֻבִּים,

אוּלָם פָּרִיז כֻּלָּהּ הִצְטַמְצְמָה אָז עֲבוּרִי לְקֶטַע נוֹף שֶׁבָּרֹבַע הַלָּטִינִי; –

אַחַר־כָּך נִכְנַסְתִּי, בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מְאֹד, לִפְרוֹזְדוֹר־הַקַּבָּלָה שֶׁל בֵּית־הַמָּלוֹן הַמֻּזְנָח

וּמִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה נְטוּלַת הַבָּרָק נִסִּיתִי לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר רָאָה הוּא

בְּאוֹתָם יְמֵי־אֹשֶׁר קְצָרִים, שֶׁעָשָׂה בְּאַכְסַנְיָה זוֹ לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית.

וַאֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הָעוֹבְרִים־וְהַשָּׁבִים, הַדּוֹמִים כָּל־כָּךְ אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּמַעְמַקֵּי הַגֶּשֶׁם,

וַאֲשֶׁר אֵינָם שָׂמִים לֵב כֵּיצַד דְּמוּת מַקִּישָׁה בִּדְמוּת, מֵעֵבֶר לַזְּמַן,

בִּצְלִיל הֲדָדִי כִּמְעַט בִּלְתִּי נִשְׁמָע לָאֹזֶן – –