בָּחֳמָרִים שֶׁל נֵכָר –

/ וְלָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בּוֹרְחִים גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ מִתַּחְתֶּיךָ/;

אַתָּה מְהַדֵּק אֶת גּוּפְךָ אֶל הַכִּסֵּא בַּחֲגוֹרָה,

דּוֹמֶה חוֹשֵׁשׁ אַתָּה שֶׁמָּא הַבַּיִת שֶׁבְתוֹכְךָ יִסְתַּחְרֵר עִם תְּנוּעוֹת כַּנְפֵי הָאֲוִירוֹן,

כְּאִלּוּ שִׁנּוּי הַמֶּרְחָק מִן הָאֲדָמָה הוּא גַּם שִׁנּוּי הַמֶּרְחָק מֵעַצְמְךָ;

וְאַתָּה כְּבָר חוֹצֶה גוּשֵׁי שֶׁלֶג שְׁמֵימִי עִם הַרְרֵי־כְּפוֹר מְרַחֲפִים,

מִתְנַמְנֵם עַל הַמּוֹשָׁב וְתוֹהֶה עַל יֵצֶר־הַמַּסָּעוֹת שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּךָ כֹּה בְּאִחוּר,

אֶסְקִימוֹסִי־שֶׁל־מַעְלָה – –

לונדון

איתמר יעוז־קסט

[בְּאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר]

איתמר יעוז־קסט

בְּאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר –

כִּבְכַף־יָד הַנִּפְתַּחַת בִּזְהִירוּת

נִגְלֵית חֲפִיסַת דֶּשֶׁא לַחָה,

וְקַפֶּלָה כְֹעֵין גֻּלַּת־זְכוּכִית עִם פַּסִּים אֲדֻמִּים,

וְרַק בְּמִקְרֶה

גַּם זוּג כַּלְבֵי־אֶבֶן מְדֻבְלְלֵי־שֵׂעָר בַּגֶּשֶׁם הַלּוֹנְדוֹנִי

מְגִיחִים מִשַּׁעַר שֶׁסָּפֵק אִם יַעֲבֹר בּוֹ אִישׁ –

וְאֵין הֵם שָׂמִים לֵב

לִשְׁנֵי זָרִים אֲשֶׁר הוֹתִירוּ עִקְּבוֹתֵיהֶם בְּהֶסַּח־הַדַּעַת

בְּצִפּוּי הָעֵשֶׂב שֶׁלַּשֶּׁקֶט,

זוּג כְּלָבִים הַמִּתְאַמְּצִים לַחֲרֹץ לָשׁוֹן־שֶׁל־אֶבֶן

וַאֲשֶׁר דַּי בָּהֶם כְּדֵי לִשְׁמֹר מִזֶּה דוֹרוֹת

עַל הֲוָיַת הַדֶּשֶׁא שֶׁל אַחַר־צָהֳרַיִם הַמִּתְעַגֵּל וְצָף הָלְאָה בְּלֵאוּת רְטֻבָּה – –

[עַל גֶּדֶר־אֲבָנִים גָּחַן]

איתמר יעוז־קסט

עַל גֶּדֶר־אֲבָנִים גָּחַן –

פֶּרַח שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שְׁמוֹ,

אַךְ הִזְכִּיר לִי אֶת פֶּרַח־הַצ’וֹדָא,

טוֹמֵן לְרַגְלַי אֶת מוֹקֵשׁ הַיַּלְדוּת לְמַעַן אֶכָּשֵׁל

בֵּין מַרְאוֹת סַרְבָנֵי־זְמַן;

אוּלָם מַרְאֵה הָעִיר נִדְחַק כֻּלּוֹ אֶל מִתַּחַת לְמִטְרִיָּתֵךְ,

מַכְפִּיל עַצְמוֹ בִּמֵאוֹת טִפּוֹת גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ,

וַאֲנִי כְּבָר כִּמְעַט שֶׁלֹא זָכַרְתִּי אֶת טַעַם הַסַּם שֶׁל גּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ; –

כָּךְ נִתַּרְנוּ מֵרֶגֶל אֶל רֶגֶל בְּבֶהָלַת הַגֶּשֶׁם הַפִּתְאוֹמִי,

אַתְּ מַחֲזִיקָה בְּיָד אַחַת אֶת הָעִיר הַמִּשְׁתַּבֶּרֶת לְאַלְפֵי רְסִיסִים

וְהַקַּיִץ עַל צַוָּארֵינוּ נוֹטֵף – –

[פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אוֹתָךְ]

איתמר יעוז־קסט

פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אוֹתָךְ –

בַּמַּדְרֵגוֹת־הַנָּעוֹת שֶׁל הַ“תַּת־קַרְקָעִית”

הָיִיתִי מַפְשִׁיל רֹאשִׁי לְאָחוֹר מִדֵּי פַּעַם

לִרְאוֹת אִם אַתְּ עוֹד עוֹמֶדֶת מֵעָלַי;

אֲנָשִׁים שֶׁהִגִיחוּ מוּלֵנוּ מִבֶּטֶן־הָאֲדָמָה

נָשְׁרוּ אֶחָד־אֶחָד לְתוֹךְ הָאַלְמוֹנִיּוּת הָעַרְפִלִּית:

כּוֹבַע, צַוָּאר, פֶּלֶג־גּוּף – וְלֹא־כְלוּם;

בְּכִוּוּן הַתֶּמְזֶה נָסַעְנוּ.

אֶפְשָׁר, כָּך פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אֶת אָבִי וְאִמִּי בִּנְסִיעָה כָּל־כָּךְ אַחֶרֶת,

בְּאֵזוֹר אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם, וְכָעֵת סִיבֵי הָעֲצַבִים הֵגִיבוּ מוּכָנִית:

תְּזוּזָה קַלָּה, וְכָל שֶׁנּוֹתַר הוּא הַמִּנְהָרָה הַמְּהַדְהֶדֶת

עִם הִבְהוּב פָּנָסֵי־אַזְהָרָה בִּמְקוֹם קִרְבַת הָעֵינַיִם;

לָכֵן הָיִיתִי מֵסֵב אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר כָּל הָעֵת,

אוֹ מְבַקֵּש מִמֵּךְ לְבַל תָרוּצִי קָדִימָה,

וְחָשַׁבְתִּי עַצְמִי לְאַנַּכְרוֹנִיסְט לְלֹא־תַּקָּנָה,

גַּם בְּשָׁעָה שֶׁרַגְלֵינוּ עָמְדוּ בֵּין עֲצֵי הַ“קְּיוּ־גַרְדֶן”,

וְרָאִינוּ דְמֻיּוֹת מְטַיְּלִים הַפּוֹסְעוֹת, כִּבְצִיּוּרֵי־שֶׁמֶן,

נֶעְצָרוֹת בְּיַרְכְּתֵי הַתְּמוּנָה וּמַבְהִיקוֹת – –

פריס

איתמר יעוז־קסט

[לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת וְגַנִּים]

איתמר יעוז־קסט

לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת וְגַנִּים

הַמִּסְתָּעֲפִים וְיוֹצְאִים מִן הַמַּפּוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת,

מַפּוֹת שֶׁהָלְכוּ אִתָּנוּ בְּדֶרֶךְ־קֶבַע כְּחַיּוֹת־בַּיִת מְאֻלָּפוֹת –

הֵגַנּוּ זֶה עַל זֶה כְּעַל דַּרְכּוֹנִים חַיִּים,

חָצִינוּ גֶּשֶׁר

וּמוּזֵיאֹון בָּלַע מוּזֵיאוֹן

וּבַבֹּקֶר כְּבָר הָיִינוּ בְּפָרִיז –

לְיַד הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי רָצִית פִּתְאֹם לִשְׁמֹעַ

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַבַּיִת, מִתָּא־הַטֶּלֶּפוֹן,

לָכֵן אֵינֶנִּי זוֹכֵר בִּמְדֻיָּק אֶת שֶׁרָאִיתִי שָׁם,

כִּי קוֹלֵךְ אֶת הַבַּיִת אֶל הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי הֵזִיז – –

[בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים]

איתמר יעוז־קסט

בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים,

בִּקַּשְׁנוּ לָחוּשׁ רַק אֶת הַמִּיָּדִי –

שַׁיִט עַל הַסֵּין,

וְגֶשֶׁר מִירַבּוּ מִתְמַתֵּחַ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ מְחוֹגֵי שָׁעוֹן עַתִּיק

שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת, בְּלִי שֶׁנֵּדַע כֵּיצַד עוֹבֵר עָלֵינוּ הַזְּמַן,

בְּעוֹד חַרְטוֹם הַסְּפִינָה חוֹתֵךְ אֶת הַגַּלִּים

כְּסַכִּין הַחוֹתֶכֶת דַּפֵּי סֵפֶר:

וּפָרִיז מִתְעַלְעֶלֶת וְנִפְרֶשֶׂת מִזֶּה וּמִזֶּה,

אַךְ סָפֵק אִם בָּתֶּיהָ נִגְלוּ לִי כִּפְשׁוּטָם

כִּי הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמְּדַפְדֵּף בּרוֹמַן־הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁהוֹפִיעַ לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

וְהוּא מִתְעַכֵּב עַל סִימָנֵי־דְיוֹ וְעַל הֶעָרוֹת־שׁוּלַיִם דְּהוּיוֹת

שֶׁל קוֹרְאִים אֲשֶׁר מֵתוּ זֶה כְּבָר – –

[בֵּין גֶּשֶׁם חָפוּז לְגֶשֶׁם נַמְנְמָן]

איתמר יעוז־קסט

בֵּין גֶּשֶׁם חָפוּז לְגֶשֶׁם נַמְנְמָן

שֶׁהָיוּ לָנוּ בְּנֵי־לְוָיָה טוֹרְדָנִים לְאֹרֶךְ הַנְּסִיעָה –

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם נִקְלַעְתִּי רַק בְּאַקְרַאי

אוֹ שֶׁמָּא חִפַּשְׂתִּי בְּסֵתֶר־לִבִּי

אַחַר פִּנַּת בּוּלְוַאר סֶן־מִישֶׁל וְרוּ קוּזָ’אס

עִם שֶׁלֶט הַזִּכָּרוֹן:

Miklós Radnóti

1909–1944

משורר יהודי־הונגרי

נרצח בידי הנאצים

שָׁם עָמַדְתִּי, תּוֹלֶה עֵינַי בַּשֶּׁלֶט הַנּוֹצֵץ בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם שֶׁעַל קִיר בֵּית־הַמָּלוֹן הַקָּטָן

וַאֲנִי נִלְכָּד בְּקִרְעֵי שׁוּרוֹת,

בְּעוֹד מֵי הַשְּׁלוּלִיּוֹת עוֹקְפִים אֶת נְעָלַי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִי

בּתוֹךְ אַחַר־צָהֳרַיִם שֶׁהָיָה דָבִיק מֵרֹב בְּנֵי־אָדָם רְטֻבִּים,

אוּלָם פָּרִיז כֻּלָּהּ הִצְטַמְצְמָה אָז עֲבוּרִי לְקֶטַע נוֹף שֶׁבָּרֹבַע הַלָּטִינִי; –

אַחַר־כָּך נִכְנַסְתִּי, בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מְאֹד, לִפְרוֹזְדוֹר־הַקַּבָּלָה שֶׁל בֵּית־הַמָּלוֹן הַמֻּזְנָח

וּמִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה נְטוּלַת הַבָּרָק נִסִּיתִי לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר רָאָה הוּא

בְּאוֹתָם יְמֵי־אֹשֶׁר קְצָרִים, שֶׁעָשָׂה בְּאַכְסַנְיָה זוֹ לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית.

וַאֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הָעוֹבְרִים־וְהַשָּׁבִים, הַדּוֹמִים כָּל־כָּךְ אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּמַעְמַקֵּי הַגֶּשֶׁם,

וַאֲשֶׁר אֵינָם שָׂמִים לֵב כֵּיצַד דְּמוּת מַקִּישָׁה בִּדְמוּת, מֵעֵבֶר לַזְּמַן,

בִּצְלִיל הֲדָדִי כִּמְעַט בִּלְתִּי נִשְׁמָע לָאֹזֶן – –

רומא

איתמר יעוז־קסט

[ וְהַסִּפְרִיָּה הַהִיא]

איתמר יעוז־קסט

וְהַסִּפְרִיָּה הַהִיא

הֵיכָן הָיְתָה?

כְּרָכִים בְּאַדֶּרֶת־עוֹר כֵּהָה

עוֹלִים־יוֹרְדִים בַּמַּדְרֵגוֹת לְעֵבֶר “גְּלוֹבּוּס” מוּאָר

בִּקְצֵה מִגְדָּל נִשָּׂא אֶל־עָל כְּמוֹ כַּלִּיא־זְמַן,

וְזָקִיף לְבוּשׁ מַדִּים, אוֹ פֶּסֶל צִבְעוֹנִי

רוֹשֵׁם בְּעֵט־נוֹצָה עַל־גַּבֵּי לוּחַ־אָבָק:

“מוֹלֶדֶת סִפְרִיָּה” – –

וְהֵיכָן הַנְּעָרִים שֶׁהֵעִיפוּ דִסְקִיּוֹת אוֹר

בְּסָמוּךְ לְבֵית־קְבָרוֹת מְטֻפָּח,

מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל אוֹרְחִים־לְרֶגַע

אֲשֶׁר בָּאוּ לָתוּר אַחַר שֵׁמוֹת מְפֻרְסָמִים

בֵּין צְלָבִים אֲדִיבּים וְקָרִים,

בְּעוֹד אָזְנֵיהֶם קוֹלְטוֹת אֶת הַחֲבָטוֹת

הַקְּצוּבוֹת שֶׁל דִּסְקִיּוֹת־הַמַּתֶּכֶת

הַמְהַדְהֲדוֹת כִּפְעִימוֹת־לֵב שֶׁל עוֹלָם רָחוֹק – –

[בְּסִמְטָאוֹת הַגֶּטוֹ שֶׁל רוֹמָא]

איתמר יעוז־קסט

בְּסִמְטָאוֹת הַגֶּטוֹ שֶׁל רוֹמָא

רָאִיתִי עַצְמִי כְּבַעַל־נִסָּיוֹן,

אוֹלָם הַבָּתִים הָיוּ

מָטִים לִפֹּל וַאֲדַמְדַּמִּים

כְּרֹב הַבָּתִים בָּעִיר,

וְהֵבַנְתִּי כִּי הָאַרְכִיטֶקְטוּרָה הִיא כָּאן

פְּנִימִית: קַיָּם רַק מַה שֶׁבְּתוֹכְךָ פְּנִימָה,

וְאֶפְשָׁר לַחֲלֹף עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים

מִבְּלִי שֶׁתֵּדַע לְאָן הוֹבִילוּ רַגְלֶיךָ;

בְּסֵתֶר חָצֵר עָצַר בִּי

צִנּוֹר בְּאֵר, מֻקָּף עֲשָׂבִים שׁוֹטִים בְּגוֹן הַחֲלוּדָה,

שֶׁמָּשַׁךְ אֶת מֵימָיו כֹּה בְּעָגְמָה וְכֹה בְּמַאֲמָץ

כְּאִלּו מוֹשֵׁךְ אֶת הַמַּיִם מִמַּעֲמַקֵּי הַדּוֹרוֹת;

וּתְחוּשַׁת הָעָגְמָה הוֹסִיפָה לְחַלְחֵל בִּי

וְאַף בְּיֵתֶר עָצְמָה – לְמַרְאֵה קֶשֶׁת צִבְעֵי הַגְּלִידוֹת שֶׁבְּכִכַּר הַוַּתִּיקָן,

וּלְמַרְאֵה הַחֲתוּלִים שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הַקּוֹלוֹסֵיאוּם בִּמְקוֹם אֲרָיוֹת,

וְעַד שַׁעַר טִיטוּס

שָׁם יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ,

כְּמוֹ עַל צְרוֹרוֹת – –

למינה ולזאב

איתמר יעוז־קסט

עִם עֶרֶב,

כְּשֶׁצָבַע הַקָּפֶה קוֹבֵעַ גַּם אֶת צֶבַע הַשָׁעָה,

מְסִבִּים הָיִינוּ אֶל שֻׁלְחָן בְּפוּנְדַק־הַקַיִץ

בְּוִילָה־בּוֹרְגֶזֶה;

נוּרוֹת־הַצִּבְעוֹנִין שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת הִתְנו­ֹעֲעוּ בָּרוּחַ כְּעֵין פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים

וְהַפּוּנְדָק, כְּמוֹ סְפינת־אויר מְקֹשֶּׁטֶת, רִחֵף מֵעַל לַפַּארְק הָעַתִּיק וּמִתַּחְתֵּינוּ רוֹמָא,

ורֹב הַנְסִיעָה כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינו –

הָיְתָה זוֹ שָׁעָה מוּדַעַת לְעַצְמָהּ הֵיטֵב

לִהְיוֹת זִכָּרוֹן יָפֶה

עַל רֶקַע פִּסְלֵי הַלַּיְלָה הַמְּהֻרְהָרִים,

וְאָנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל נְדוּדִים וְעַל יְשִׁיבַת־קֶבַע:

“עֶרְכָּה שֶׁל נְסִיעָה הוּא כְּאֹרֶךְ הַָדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ”.

*

הָיְתָה שִׂמְחַת הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ

וְהָיְתָה שִׂמְחַת הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה –

אוּלָם, לְאַחַר שׁוּבֵנוּ רֶצִיתִי לִרְאוֹת אֶת סְבִיבַת הַבַּיִת בְּעֵינַיִם שֶׁל תַּיָּר

וְיָרַדְתִּי לָרְחוֹבוֹת;

עוֹד הָיָה אוֹר מָלֵא וְעָלוּ מִתְרַחֲצִים מִן הַיָּם

חַמִּים מִן הַשֶּמֶשׁ,

אַךְ עַד־מְהֵרָה הִתְחַלְתִּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ

– לֹא עַל לוֹנְדוֹן, פָּרִיז וְרוֹמָא

כִּי עַל עַצְמֵנוּ:

נַוָּדֵי־שְׁבוּעַיִם

עִם פְּנַאי מְשָֻּׁתָּף וְעִם אַרְבַּע עֵינַיִם מְשֻׁתָּפוֹת.