וְהַסִּפְרִיָּה הַהִיא

הֵיכָן הָיְתָה?

כְּרָכִים בְּאַדֶּרֶת־עוֹר כֵּהָה

עוֹלִים־יוֹרְדִים בַּמַּדְרֵגוֹת לְעֵבֶר “גְּלוֹבּוּס” מוּאָר

בִּקְצֵה מִגְדָּל נִשָּׂא אֶל־עָל כְּמוֹ כַּלִּיא־זְמַן,

וְזָקִיף לְבוּשׁ מַדִּים, אוֹ פֶּסֶל צִבְעוֹנִי

רוֹשֵׁם בְּעֵט־נוֹצָה עַל־גַּבֵּי לוּחַ־אָבָק:

“מוֹלֶדֶת סִפְרִיָּה” – –

וְהֵיכָן הַנְּעָרִים שֶׁהֵעִיפוּ דִסְקִיּוֹת אוֹר

בְּסָמוּךְ לְבֵית־קְבָרוֹת מְטֻפָּח,

מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל אוֹרְחִים־לְרֶגַע

אֲשֶׁר בָּאוּ לָתוּר אַחַר שֵׁמוֹת מְפֻרְסָמִים

בֵּין צְלָבִים אֲדִיבּים וְקָרִים,

בְּעוֹד אָזְנֵיהֶם קוֹלְטוֹת אֶת הַחֲבָטוֹת

הַקְּצוּבוֹת שֶׁל דִּסְקִיּוֹת־הַמַּתֶּכֶת

הַמְהַדְהֲדוֹת כִּפְעִימוֹת־לֵב שֶׁל עוֹלָם רָחוֹק – –

בְּסִמְטָאוֹת הַגֶּטוֹ שֶׁל רוֹמָא

רָאִיתִי עַצְמִי כְּבַעַל־נִסָּיוֹן,

אוֹלָם הַבָּתִים הָיוּ

מָטִים לִפֹּל וַאֲדַמְדַּמִּים

כְּרֹב הַבָּתִים בָּעִיר,

וְהֵבַנְתִּי כִּי הָאַרְכִיטֶקְטוּרָה הִיא כָּאן

פְּנִימִית: קַיָּם רַק מַה שֶׁבְּתוֹכְךָ פְּנִימָה,

וְאֶפְשָׁר לַחֲלֹף עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים

מִבְּלִי שֶׁתֵּדַע לְאָן הוֹבִילוּ רַגְלֶיךָ;

בְּסֵתֶר חָצֵר עָצַר בִּי

צִנּוֹר בְּאֵר, מֻקָּף עֲשָׂבִים שׁוֹטִים בְּגוֹן הַחֲלוּדָה,

שֶׁמָּשַׁךְ אֶת מֵימָיו כֹּה בְּעָגְמָה וְכֹה בְּמַאֲמָץ

כְּאִלּו מוֹשֵׁךְ אֶת הַמַּיִם מִמַּעֲמַקֵּי הַדּוֹרוֹת;

וּתְחוּשַׁת הָעָגְמָה הוֹסִיפָה לְחַלְחֵל בִּי

וְאַף בְּיֵתֶר עָצְמָה – לְמַרְאֵה קֶשֶׁת צִבְעֵי הַגְּלִידוֹת שֶׁבְּכִכַּר הַוַּתִּיקָן,

וּלְמַרְאֵה הַחֲתוּלִים שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הַקּוֹלוֹסֵיאוּם בִּמְקוֹם אֲרָיוֹת,

וְעַד שַׁעַר טִיטוּס

שָׁם יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ,

כְּמוֹ עַל צְרוֹרוֹת – –

עִם עֶרֶב,

כְּשֶׁצָבַע הַקָּפֶה קוֹבֵעַ גַּם אֶת צֶבַע הַשָׁעָה,

מְסִבִּים הָיִינוּ אֶל שֻׁלְחָן בְּפוּנְדַק־הַקַיִץ

בְּוִילָה־בּוֹרְגֶזֶה;

נוּרוֹת־הַצִּבְעוֹנִין שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת הִתְנו­ֹעֲעוּ בָּרוּחַ כְּעֵין פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים

וְהַפּוּנְדָק, כְּמוֹ סְפינת־אויר מְקֹשֶּׁטֶת, רִחֵף מֵעַל לַפַּארְק הָעַתִּיק וּמִתַּחְתֵּינוּ רוֹמָא,

ורֹב הַנְסִיעָה כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינו –

הָיְתָה זוֹ שָׁעָה מוּדַעַת לְעַצְמָהּ הֵיטֵב

לִהְיוֹת זִכָּרוֹן יָפֶה

עַל רֶקַע פִּסְלֵי הַלַּיְלָה הַמְּהֻרְהָרִים,

וְאָנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל נְדוּדִים וְעַל יְשִׁיבַת־קֶבַע:

“עֶרְכָּה שֶׁל נְסִיעָה הוּא כְּאֹרֶךְ הַָדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ”.

*

הָיְתָה שִׂמְחַת הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ

וְהָיְתָה שִׂמְחַת הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה –

אוּלָם, לְאַחַר שׁוּבֵנוּ רֶצִיתִי לִרְאוֹת אֶת סְבִיבַת הַבַּיִת בְּעֵינַיִם שֶׁל תַּיָּר

וְיָרַדְתִּי לָרְחוֹבוֹת;

עוֹד הָיָה אוֹר מָלֵא וְעָלוּ מִתְרַחֲצִים מִן הַיָּם

חַמִּים מִן הַשֶּמֶשׁ,

אַךְ עַד־מְהֵרָה הִתְחַלְתִּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ

– לֹא עַל לוֹנְדוֹן, פָּרִיז וְרוֹמָא

כִּי עַל עַצְמֵנוּ:

נַוָּדֵי־שְׁבוּעַיִם

עִם פְּנַאי מְשָֻּׁתָּף וְעִם אַרְבַּע עֵינַיִם מְשֻׁתָּפוֹת.