לפרופ' נורית גוברין

אִשָּׁה בְּעָמְדָהּ עַל גַּג־שֶׁל־בַּיִת מַשְׁקָה אֶת הַפְּרָחִים

מֵעַל לִרְחוֺב מַיְמוֺנִידֶס, וְטִפּוֺת הַמַּיִם מִתְפַּזְּרוֺת סְבִיב דְּמוּתָה בָּאֲוִיר,

הִיא רוֺאָה אֶת הָעִיר קוֺרְדּוֺבָה כְּמוֺ מִתְגּוֺלֶלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֺתֶיהָ,

עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֺת הַמְנַעְנְעוֺת מִגְדָּלִים וְסִמְטָאוֺת שְׁטוּפוֺת־שֶׁמֶשׁ מֵעַל לְרָאשֵׁי הַדּוֺרוֺת,

וּפִרְחֵי הַגֶּרַנְיוּם מְנִצִּים שׁוּב וָשׁוּב, וְנִדְמֶה גַּם הָאִשָּׁה

כְּמוֺ נִפְתַּחַת וְנִסְגֶּרֶת עִם הַפְּרָחִים זֶה מֵאוֺת בַּשָּׁנִים, וּפָנֶיהָ מֻכָּרוֺת מְאֹד.

הִנֵּה עַל־כֵּן אֲנִי מוֺעִיד לָהּ שֵׁמוֺת מִקֶּרֶב בְּנוֺת מִשְׁפָּחְתִּי

אֶלָּא שֶׁצְּלָב מִתְבַּהֵק לְפֶתַע עַל צַוָּארָהּ וּמִתְעַנְבֵּל קַלּוֺת כְּקוֺל־קְרִיאָה נִסְתָּר,

בְּעוֺד הֲמֻלַּת כְּלֵי־רֶכֶב עוֺנָה לָה מֵעַל גִּבְעוֺת אַנְדָּלוּסִיָּה,

וַאֲנִי עוֺמֵד בְּלֵב הָרֹבַע הַיְּהוּדִי וְתוֺהֶה כֵּיצַד חָלְפוּ לְפָנִים בַּסִּמְטָאוֺת הַצָּרוֺת הָאֵלּוּ

עֶגְלוֺת־מַשָּׂא עִם צְרוֺרוֺת, וְהֵיכָן זֶה הִשְׂתָּרַע מְקוֺם־הָרִכּוּז לְכָל הַיּוֺצְאִים לַדֶּרֶךְ,

וְהִנְנִי בְּעֵינֵי עַצְמִי כְּמִי שֶׁמְּתַכְנֵן אֶת מַעֲשֵׂה־הַגֵּרוּשׁ לְמַעַן הַמַּלְכָּה אִיזַבֶּלָה וְהַמֶּלֶךְ פֶרְדִּינַנְד

בִּפְנוֺתִי לְכָאן וּלְכָאן בֵּין רְחוֺבוֺת וְגַנִּים, עַד הַגִּיעִי לִפְּלָאזָה דֶה־לָה־קוֺרְדְּיֶרָה:

כִּכָּר מְרֻצֶּפֶת אַבְנֵי־גְּוִיל וַחֲסוּמָה בְּגוּשֵׁי־בִּנְיָנִים כְּנֶגֶד נִסְיוֺנוֺת בְּרִיחָה פִּתְאוֺמִיִּים

אַךְ טוֺבָה לְצֵיד־אָדָם, וְלִבִּי אוֺמֵר לִי: פֹּה! – וְאָמְנָם קָהָל עוֺטֵה בִּגְדֵי־סַסְגּוֺן מִתְקַבֵּץ וּבָא

וְרַק נִבְצָר מִמֶּנִּי לְהָבִין מַדּוּעַ שָׁרִים הֵם פְּסוּקֵי־תְּהִלִּים, וְכֹה בְּהִתְרוֺמְמוּת־הַנֶּפֶשׁ

כְּאִלּוּ קוֺלוֺת אַתְחַלְתָּא־דִּגְאֻלָּה מִצְטַלְצְלִים עִם הַיּוֺם הָעוֺלֶה –

שֶׁהֲרֵי אֲנִי בָּכִיתִי עַד־מְאֹד שָׁעָה שֶׁנִּסְגַּר מֵאֲחוֺרַי הַשַּׁעַר, עַל אַדְמַת יַלְדוּתִי,

בְּעוֺדִי מְנַסֶּה לֶאֱחֹז בְּיָדוֺ שֶׁל אַבָּא, שֶׁטָּרוּד הָיָה

בְּהַרְגָּעַת אִמִּי –

אוּלָם הוּא הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא נָמוּת.

הִתְיַשַּׁבְנוּ עַל סַפְסַל־אֶבֶן שָׁחוּק

עִם צֵאת אַחֲרוֺנֵי הַתַּיָּרִים הַזָּרִים מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת;

מִגָּבְהֵי הַקִּירוֺת הִבִּיטוּ בָּנוּ אוֺתִיּוֺת עִבְרִיּוֺת

כְּעֵינֵי אֱנוֺשׁ – לְלֹא צֶלֶם־הַגּוּף,

וְקִטְעֵי פְּסוּקִים: “גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת…”

                בְּעוֺד הַשְּׁאָר מָחוּק וְחָרֵב,

וּכְבָר הִקִּישׁוּ אֶגְרוֺפִים עַצְבָּנִיִּים עַל הַדֶּלֶת,

אַךְ אָנוּ רָצִינוּ לְהַרְגִּישׁ שַׁבָּת אוֺ חַג

בֵּין כָּתְלֵי בֵּית־כְּנֶסֶת שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים בּוֺ עוֺד

– וְלוּ גַּם הָיָה זֶה בְּיוֺם חֹל, בְּאֶמְצַע יְמֵי הַשָּׁבוּעַ;

וְאָמְנָם רוּחַ הָעֶרֶב הַהִסְפָּנִי פִּשְּׂקָה אֶת שְׂפָתֵינוּ

כִּפְרִי־גֶּפֶן חֲמַצְמַץ,

– אוּלָם, מַה דִּין הַמְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּדִמְיוֺנוֺ בִּלְבַד? –

אֶלָּא שֶׁבָּאוּ עַד־מְהֵרָה קוֺלוֺת, מִסִּדְקֵי אַבְנֵי־הַבִּנְיָן הֵגִיחוּ וּבָאוּ,

“טַהֵר לִבֵּנוּ…” הֵם שָׁרוּ,

        אֶפְשָׁר, טָעוּ לַחְשֹׁב כִּי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא נוֹגֵע בָּהֶם בְּמַחְשְׁבוֺתָיו.

בְּקוֺרְדּוֺבָה אֵין עוֺד נְשָׁרִים

מִלְּבַד פִּסְלוֺ שֶׁל “הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֺל”

בְּכִכָּר קְטַנָּה – בָּהּ מְדַמֶּה אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֺל פְּחָדָיו

שֶׁל הַיֶּלֶד משֶׁה בְּקִרְבַת בֵּית הֻלַּדְתּוֺ

בְּאָזְנֵי אָבִיו, שָׁעָה שֶׁלַּהַק עוֺפוֺת־דּוֺרְסִים חוֺלֵף

בִּצְוָחוֺת חַדּוֺת מֵעַל הָעִיר הַמִּתְמַסֶּרֶת לְחֹם הַקַּיִץ; –

אַךְ כָּל זֶה אֵינוֺ אֶלָּא זִכָּרוֺן רָחוֺק וּבָדוּי מִן הַלֵּב,

שֶׁהֲרֵי נָחִים הַשְּׁנַיִם בְּשֶׁקֶט כִּמְעַט סוֺפִי

זֶה מֵאוֺת בַּשָּׁנִים,

קֶבֶר רַב־מִדּוֺת שֶׁל הַבֵּן לְצַד קֶבֶר צָנוּעַ אֲשֶׁר לָאָב

מוּל הַכִּנֶּרֶת,

וְרַבֵּינוּ משֶׁה בֶּן מַיְמוֺן עוֺדֶנּוּ נָבוֺךְ וַדַּאי

עַל זְכִיָּתוֺ בְּמַצֵּבָה מְהֻדֶּרֶת יוֺתֵר מִן הַמַּצֵּבָה שֶׁל אָבִיו־מוֺלִידוֺ

וְעַל שֶׁחוֺלְקִים לוֺ, גַּם בְּמוֺתוֺ, כָּבוֺד מְרֻבֶּה – שִׁבְעָתַיִם;

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עוֺדֶנּוּ מַצְמִיד מֵעֵת לְעֵת

אֶת שִׁלְדּוֺ הַשַּׁבְרִירִי

אֶל הַשֶּׁלֶד שְׂבַע־הַדְּאָגוֺת וְהַמִּתְפּוֺרֵר שֶׁבְּסָמוּךְ

כִּבְבַקָּשַׁת חָסוּת,

וְשָׁעָה שֶׁהָאֲדָמָה רוֺעֶדֶת

אֶצְבָּעוֺת גַּרְמִיּוֺת עוֺד נֶאֱחָזוֺת בְּמִשְׁנֵה־בִּטָּחוֺן

בְּאֶצְבָּעוֺת גַּרְמִיּוֺת,

וּכְבָר לְלֹא תְּמוּרָה, עַד תְּחִיַּת הַמֵּתִים.