טולדו

איתמר יעוז־קסט

לחתני – ד"ר שמואל רפאל

כיכר זַקוֺדוֺבֶר, כיכר המוקד

איתמר יעוז־קסט

בֵּין פִּתְחֵי־יֶרִי שֶׁל הַחוֺמָה

מְקוֺם־שָׁם נִשְׁקָף גֶּשֶׁר־הָאֶבֶן לְעֵבֶר כִּכָּר מְעֻטֶּרֶת פִּסְלֵי־קְדוֺשִׁים

וְשִׁרְיוֺנוֺת־אַבִּירִים הַפּוֺסְחִים עַל סַף בָּתֵּי־מִמְכָּר לְעַתִּיקוֺת

כְּאִלּוּ פּוֺסְחִים עַל הַזְּמַן,

וְשֻׁלְחֲנוֺת בָּתֵּי־קָפֶה וַעֲצִיצֵי פֶּטוּנְיוֺת הַתְּלוּיִים בֵּין פָּנָסֵי רְחוֺב

וּמְרַפְרְפִים גָּבֹהַּ בָּאֲוִיר,

רָאִינוּ

זוּג פַּעֲמוֺנִים בְּתוֺךְ מִגְדָּל־שֶׁל־קָתֶדְרָלָה,

שְׂרִידֵי עוֺפוֺת־מַתֶּכֶת הַדּוֺגְרִים עַל בֵּיצֵי הֶעָבָר הָרָחוֺק,

נִדְמֶה, מְצַפִּים לְהַשְׁלִיךְ עִיר וְיוֺשְׁבֵי־בָהּ

בְּצִלְצוּלֵי עֶרֶב עַגְמוּמִי

אֶל סִנָּרָהּ הַשָּׁחוֺר שֶׁל אֵם־יְמֵי־הַבֵּינַיִם – –

*

הָיִינוּ שְׁנֵי זָרִים בְּעִיר לֹא־לָנוּ,

בַּעֲלֵי חֲזָקָה עַל יְמֵי־עָבָר בִּלְבַד –

לְעֵת כִּי פַּעֲמוֺנֵי־הָעֶרֶב הִתְעוֺרְרוּ

בְּהַטִּילָם שֶׁבַע קְרִיאוֺת־עוֺפֶרֶת לְעֵבֶר הָרָקִיעַ;

וְכִכַּר זַקוֺדוֺבֶר כְּמוֺ נָטְתָה עַל צִדָּהּ

תּוֺךְ הֲמֻלַּת בְּנֵי־אָדָם חֲבוּשֵׁי כֻּמְתָּאוֺת יְשָׁנוֺת

הָעוֺרְמִים עֵצִים בְּלֵב הָרְחָבָה

כִּבְתַחֲרִיטֵי־נְחֹשֶׁת עִם צִיּוּרֵי אוֺטוֺ־דָה־פֶה,

לְאוֺר הַיָּרֵחַ שֶׁזָּרַח – –

במוּזיאון אֶל־גרֶקוֺ

איתמר יעוז־קסט

אשר שימש לפנים כביתו של הגביר דון שמואל הלוי,

שנאסר בפקודת המלך.

בְּמִשְׁעוֺלֵי הַגַּן הָאֲחוֺרִי

עוֺד הַפַּחַד פּוֺקֵחַ עֵינַיִם,

וְהַפַּחַד רוֺאֶה אֶת דּוֺן שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי

מְהַלֵּךְ בֵּין הַשִּׂיחִים – וּמַחֲוִיר,

וְהוּא רוֺאֶה אֶת סֶנְיוֺרָה אֶסְתֵּר הַלֵּוִי

רוֺקַחַת לְעַצְמָהּ סַמֵּי־מַרְפֵּא בְּחַדְרָהּ,

וְגַם שְׁנֵי יְלָדִים רַכִּים־בְּשָׁנִים הוּא רוֺאֶה

וְהֵם שְׁקוּעִים בִּשְׁנָתָם – וּבָא עֲלֵיהֶם מִצַּד הָרְחוֺב,

שָׁם נִשְׁמַעַת צַעֲקַת הַחַיָּלִים בְּרָמָה

לְלֹא־חָדֹל,

אַף כִּי שׁוֺמְרֵי־הַבַּיִת הַמְעֻנָּבִים עוֺקְבִים אַחַר הָרְעָשִׁים וְהֶבְזֵקֵי־הָאוֺרוֺת

לְבַל תִּנָּזַקְנָה תְּמוּנוֺת־הַמּוֺפֵת שֶׁלְּאֹרֶךְ הַקִּירוֺת, בֵּין הַחֲדָרִים רַחֲבֵי־הַיָּדַיִם

וּמוּל הַמִּטְבָּח בּוֺ כְּלֵי־הָאֹכֶל עוֺדָם טוֺבְלִים בְּמֵימֵי הַהִיסְטוֺרְיָה הַמַּשְׁחִירָה,

וּמְקוֺם שָׁם דּוֺן שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי הִנִּיחַ וַדַּאי אֶת יָדוֺ עַל כֶּתֶף אִשְׁתּוֺ הַבּוֺכִיָּה בְּקוֺל

בְּלָבְשׁוֺ אֲרֶשֶׁת פָּנִים בּוֺטַחַת וּמַרְגִּיעָה, אַף כִּי סָפֵק אִם הֶאֱמִין עַד־תֹּם

בְּשִׁנּוּי גַּלְגַּל־הַמַּזָּלוֺת לְטוֺבָתוֺ; – וְאָמְנָם קַלְגַּסֵּי הַמֶּלֶךְ כְּבָר עוֺמְדִים הָיוּ

בְּלֵב הַטְּרַקְלִין הַסָּפוּן אַרְזֵי לְבָנוֺן וּוִילְאוֺת דַּמֶּשֶׂק, כְּיָאֶה לַמְּמֻנֶּה עַל אוֺצְרוֺתֶיהָ שֶׁל

קַסְטִילְיָה, גְּבִיר יְהוּדִי שֶׁחָשַׁךְ בַּעֲדוֺ הָעוֺלָם; –

וְאוּלָם הַצַּיָּר אֶל־גְּרֶקוֺ

שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה בֵּין כָּתְלֵי הַבַּיִת מִקֵּץ דּוֺרוֺת,

הִתְעַנֵּג עַד־מְאֹד לְמַרְאֵה גַּן שִׂיחֵי־הַהֲדַסִּים הַנִּשְׁקָף אֶל מְצוּדַת אַלְקָזָר,

כְּשֶׁהוּא מְצַיֵּר פְּנֵי חַשְׁמַנִּים מַקְרִינֵי חֶסֶד־אֵל

עִם עַנְנֵי־סַעַר מֵעַל לְהַר הָאֱלֹהִים – בָּרֶקַע;

עַל כֵּן פָּלַטְתִּי

בְּמַחֲנַק־פֶּתַע: "מַהֵר!…

נֵצֵא לָאֲוִיר הַחָפְשִׁי!…" שֶׁהֲרֵי הִתְקַשֵּׁיתִי לְהוֹסִיף וְלִשְׁמֹעַ

אֶת צַעֲקָתוֺ הַגַּסָּה שֶׁל רֹאשׁ הַקַּלְגַּסִּים וְאֶת צְלִיל הַשַּׁרְשְׁרָאוֺת עַל הָרִצְפָּה,

וְלִרְאוֺת אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים בְּיַרְכְּתֵי מִטַּת־הָאַפִּרְיוֺן הַמֻּצַּעַת

מְכֻוָּצִים וְרוֺעֲדִים מֵחֲמַת הַפַּחַד הַסָּמוּי.

*

“גּוֺלֵל אוֺר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ…”

מִלְמַלְתִּי,

וְעָלָה בְּדַעְתִּי כִּי בְּכָל הַכִּכָּר שֶׁלְּרַגְלֵינוּ

אֵין אִישׁ יְהוּדִי מִלְּבַדִּי הָאוֺמֵר בְּשָׁעָה זוֺ תְּפִלַּת “מַעֲרִיב”,

וְכָבְדוּ הַמִּלִּים עַל שְׂפָתַי כְּמִלּוֺת־הָאֶבֶן עַל שִׂפְתֵי הַפְּסִילִים מִסָּבִיב,

בְּעוֺד גּוּפִי מִתְנוֺעֵעַ וְהָאִישׁ שֶׁלְּיַד שֻׁלְחָנֵנוּ נוֺתֵן בִּי מַבָּטִים

כְּאִלּוּ לְמַעֲשַׂי וּלְטֹהַר דָּמִי הוּא שׁוֺאֵל, וְהִרְטִיט הַ“סִּדּוּר” בְּיָדִי,

גַּם הִצְלִיפָה הָרוּחַ עַל פָּנַי בְּשֵׂאתָהּ טִפּוֺת גֶּשֶׁם עִם רֵיחַ הֲדַס, לְבוֺנָה וּמוֺר

מִגַּנֵּי הַמְּלָכִים, וְעִם רֵיחַ שַׂעֲרוֺתֶיהָ שֶׁל אִמִּי שֶׁיָּשְׁבָה בִּלְבוּשָׁהּ הָאָפֹר

בֵּין צְרוֺרוֺת מֻשְׁלָכִים אֶל דַּרְכֵי הֶעָפָר,

וְהִנֵּה נִשְׁמַט הַמַּסְרֵק מִבֵּין תַּלְתַּלֶּיהָ וְהִיא שׁוֺלַחַת יָד אֶל הַחֵפֶץ שֶׁנָּפַל,

וְעָצַר הַזַּ’נְדַּרְם אֶת סוּסוּ לְיָדָהּ בְּפָלְטוֺ “לְשֵׁם מָה?!” וְשִׂחֵק בַּמּוֺשְכוֺת וּבַשּׁוֺט,

הַזַּ’נְדַּרְם אוֺ פָּרָשׁ בְּשִׁרְיוֺן־אַבִּירִים

בְּכִכַּר זַקוֺדוֺבֶר

בְּעוֺד לַהֲבוֺת הָאֵשׁ מִתְלַקְּחוֺת

מוּל שֻׁלְחֲנוֺת בָּתֵּי־הַקָּפֶה

עִם עֲצִיצֵי הַפֶּטוּנְיָה וְהֶעָלִים הַמְרַפְרְפִים

וּמֵימֵי הַטָּאחוּ הַחוֺבְקִים אֶת הָעִיר מִכָּל עֵבֶר

לְבַל תִּפָּגַע בִּידֵי רוּחוֺת־הָרְפָאִים.

גולל אור...

איתמר יעוז־קסט

“גּוֺלֵל אוֺר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ…”

מִלְמַלְתִּי,

וְעָלָה בְּדַעְתִּי כִּי בְּכָל הַכִּכָּר שֶׁלְּרַגְלֵינוּ

אֵין אִישׁ יְהוּדִי מִלְּבַדִּי הָאוֺמֵר בְּשָׁעָה זוֺ תְּפִלַּת “מַעֲרִיב”,

וְכָבְדוּ הַמִּלִּים עַל שְׂפָתַי כְּמִלּוֺת־הָאֶבֶן עַל שִׂפְתֵי הַפְּסִילִים מִסָּבִיב,

בְּעוֺד גּוּפִי מִתְנוֺעֵעַ וְהָאִישׁ שֶׁלְּיַד שֻׁלְחָנֵנוּ נוֺתֵן בִּי מַבָּטִים

כְּאִלּוּ לְמַעֲשַׂי וּלְטֹהַר דָּמִי הוּא שׁוֺאֵל, וְהִרְטִיט הַ“סִּדּוּר” בְּיָדִי,

גַּם הִצְלִיפָה הָרוּחַ עַל פָּנַי בְּשֵׂאתָהּ טִפּוֺת גֶּשֶׁם עִם רֵיחַ הֲדַס, לְבוֺנָה וּמוֺר

מִגַּנֵּי הַמְּלָכִים, וְעִם רֵיחַ שַׂעֲרוֺתֶיהָ שֶׁל אִמִּי שֶׁיָּשְׁבָה בִּלְבוּשָׁהּ הָאָפֹר

בֵּין צְרוֺרוֺת מֻשְׁלָכִים אֶל דַּרְכֵי הֶעָפָר,

וְהִנֵּה נִשְׁמַט הַמַּסְרֵק מִבֵּין תַּלְתַּלֶּיהָ וְהִיא שׁוֺלַחַת יָד אֶל הַחֵפֶץ שֶׁנָּפַל,

וְעָצַר הַזַּ’נְדַּרְם אֶת סוּסוּ לְיָדָהּ בְּפָלְטוֺ “לְשֵׁם מָה?!” וְשִׂחֵק בַּמּוֺשְכוֺת וּבַשּׁוֺט,

הַזַּ’נְדַּרְם אוֺ פָּרָשׁ בְּשִׁרְיוֺן־אַבִּירִים

בְּכִכַּר זַקוֺדוֺבֶר

בְּעוֺד לַהֲבוֺת הָאֵשׁ מִתְלַקְּחוֺת

מוּל שֻׁלְחֲנוֺת בָּתֵּי־הַקָּפֶה

עִם עֲצִיצֵי הַפֶּטוּנְיָה וְהֶעָלִים הַמְרַפְרְפִים

וּמֵימֵי הַטָּאחוּ הַחוֺבְקִים אֶת הָעִיר מִכָּל עֵבֶר

לְבַל תִּפָּגַע בִּידֵי רוּחוֺת־הָרְפָאִים.

קורדובה

איתמר יעוז־קסט

רובַע חוּדֶרִיָּה

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' נורית גוברין

אִשָּׁה בְּעָמְדָהּ עַל גַּג־שֶׁל־בַּיִת מַשְׁקָה אֶת הַפְּרָחִים

מֵעַל לִרְחוֺב מַיְמוֺנִידֶס, וְטִפּוֺת הַמַּיִם מִתְפַּזְּרוֺת סְבִיב דְּמוּתָה בָּאֲוִיר,

הִיא רוֺאָה אֶת הָעִיר קוֺרְדּוֺבָה כְּמוֺ מִתְגּוֺלֶלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֺתֶיהָ,

עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֺת הַמְנַעְנְעוֺת מִגְדָּלִים וְסִמְטָאוֺת שְׁטוּפוֺת־שֶׁמֶשׁ מֵעַל לְרָאשֵׁי הַדּוֺרוֺת,

וּפִרְחֵי הַגֶּרַנְיוּם מְנִצִּים שׁוּב וָשׁוּב, וְנִדְמֶה גַּם הָאִשָּׁה

כְּמוֺ נִפְתַּחַת וְנִסְגֶּרֶת עִם הַפְּרָחִים זֶה מֵאוֺת בַּשָּׁנִים, וּפָנֶיהָ מֻכָּרוֺת מְאֹד.

הִנֵּה עַל־כֵּן אֲנִי מוֺעִיד לָהּ שֵׁמוֺת מִקֶּרֶב בְּנוֺת מִשְׁפָּחְתִּי

אֶלָּא שֶׁצְּלָב מִתְבַּהֵק לְפֶתַע עַל צַוָּארָהּ וּמִתְעַנְבֵּל קַלּוֺת כְּקוֺל־קְרִיאָה נִסְתָּר,

בְּעוֺד הֲמֻלַּת כְּלֵי־רֶכֶב עוֺנָה לָה מֵעַל גִּבְעוֺת אַנְדָּלוּסִיָּה,

וַאֲנִי עוֺמֵד בְּלֵב הָרֹבַע הַיְּהוּדִי וְתוֺהֶה כֵּיצַד חָלְפוּ לְפָנִים בַּסִּמְטָאוֺת הַצָּרוֺת הָאֵלּוּ

עֶגְלוֺת־מַשָּׂא עִם צְרוֺרוֺת, וְהֵיכָן זֶה הִשְׂתָּרַע מְקוֺם־הָרִכּוּז לְכָל הַיּוֺצְאִים לַדֶּרֶךְ,

וְהִנְנִי בְּעֵינֵי עַצְמִי כְּמִי שֶׁמְּתַכְנֵן אֶת מַעֲשֵׂה־הַגֵּרוּשׁ לְמַעַן הַמַּלְכָּה אִיזַבֶּלָה וְהַמֶּלֶךְ פֶרְדִּינַנְד

בִּפְנוֺתִי לְכָאן וּלְכָאן בֵּין רְחוֺבוֺת וְגַנִּים, עַד הַגִּיעִי לִפְּלָאזָה דֶה־לָה־קוֺרְדְּיֶרָה:

כִּכָּר מְרֻצֶּפֶת אַבְנֵי־גְּוִיל וַחֲסוּמָה בְּגוּשֵׁי־בִּנְיָנִים כְּנֶגֶד נִסְיוֺנוֺת בְּרִיחָה פִּתְאוֺמִיִּים

אַךְ טוֺבָה לְצֵיד־אָדָם, וְלִבִּי אוֺמֵר לִי: פֹּה! – וְאָמְנָם קָהָל עוֺטֵה בִּגְדֵי־סַסְגּוֺן מִתְקַבֵּץ וּבָא

וְרַק נִבְצָר מִמֶּנִּי לְהָבִין מַדּוּעַ שָׁרִים הֵם פְּסוּקֵי־תְּהִלִּים, וְכֹה בְּהִתְרוֺמְמוּת־הַנֶּפֶשׁ

כְּאִלּוּ קוֺלוֺת אַתְחַלְתָּא־דִּגְאֻלָּה מִצְטַלְצְלִים עִם הַיּוֺם הָעוֺלֶה –

שֶׁהֲרֵי אֲנִי בָּכִיתִי עַד־מְאֹד שָׁעָה שֶׁנִּסְגַּר מֵאֲחוֺרַי הַשַּׁעַר, עַל אַדְמַת יַלְדוּתִי,

בְּעוֺדִי מְנַסֶּה לֶאֱחֹז בְּיָדוֺ שֶׁל אַבָּא, שֶׁטָּרוּד הָיָה

בְּהַרְגָּעַת אִמִּי –

אוּלָם הוּא הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא נָמוּת.

אותיות חקוקות

איתמר יעוז־קסט

הִתְיַשַּׁבְנוּ עַל סַפְסַל־אֶבֶן שָׁחוּק

עִם צֵאת אַחֲרוֺנֵי הַתַּיָּרִים הַזָּרִים מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת;

מִגָּבְהֵי הַקִּירוֺת הִבִּיטוּ בָּנוּ אוֺתִיּוֺת עִבְרִיּוֺת

כְּעֵינֵי אֱנוֺשׁ – לְלֹא צֶלֶם־הַגּוּף,

וְקִטְעֵי פְּסוּקִים: “גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת…”

                בְּעוֺד הַשְּׁאָר מָחוּק וְחָרֵב,

וּכְבָר הִקִּישׁוּ אֶגְרוֺפִים עַצְבָּנִיִּים עַל הַדֶּלֶת,

אַךְ אָנוּ רָצִינוּ לְהַרְגִּישׁ שַׁבָּת אוֺ חַג

בֵּין כָּתְלֵי בֵּית־כְּנֶסֶת שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים בּוֺ עוֺד

– וְלוּ גַּם הָיָה זֶה בְּיוֺם חֹל, בְּאֶמְצַע יְמֵי הַשָּׁבוּעַ;

וְאָמְנָם רוּחַ הָעֶרֶב הַהִסְפָּנִי פִּשְּׂקָה אֶת שְׂפָתֵינוּ

כִּפְרִי־גֶּפֶן חֲמַצְמַץ,

– אוּלָם, מַה דִּין הַמְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּדִמְיוֺנוֺ בִּלְבַד? –

אֶלָּא שֶׁבָּאוּ עַד־מְהֵרָה קוֺלוֺת, מִסִּדְקֵי אַבְנֵי־הַבִּנְיָן הֵגִיחוּ וּבָאוּ,

“טַהֵר לִבֵּנוּ…” הֵם שָׁרוּ,

        אֶפְשָׁר, טָעוּ לַחְשֹׁב כִּי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא נוֹגֵע בָּהֶם בְּמַחְשְׁבוֺתָיו.

בית הולדתו של הרמב"ם ושני קברי מימונידס אשר בטבריה

איתמר יעוז־קסט

בְּקוֺרְדּוֺבָה אֵין עוֺד נְשָׁרִים

מִלְּבַד פִּסְלוֺ שֶׁל “הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֺל”

בְּכִכָּר קְטַנָּה – בָּהּ מְדַמֶּה אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֺל פְּחָדָיו

שֶׁל הַיֶּלֶד משֶׁה בְּקִרְבַת בֵּית הֻלַּדְתּוֺ

בְּאָזְנֵי אָבִיו, שָׁעָה שֶׁלַּהַק עוֺפוֺת־דּוֺרְסִים חוֺלֵף

בִּצְוָחוֺת חַדּוֺת מֵעַל הָעִיר הַמִּתְמַסֶּרֶת לְחֹם הַקַּיִץ; –

אַךְ כָּל זֶה אֵינוֺ אֶלָּא זִכָּרוֺן רָחוֺק וּבָדוּי מִן הַלֵּב,

שֶׁהֲרֵי נָחִים הַשְּׁנַיִם בְּשֶׁקֶט כִּמְעַט סוֺפִי

זֶה מֵאוֺת בַּשָּׁנִים,

קֶבֶר רַב־מִדּוֺת שֶׁל הַבֵּן לְצַד קֶבֶר צָנוּעַ אֲשֶׁר לָאָב

מוּל הַכִּנֶּרֶת,

וְרַבֵּינוּ משֶׁה בֶּן מַיְמוֺן עוֺדֶנּוּ נָבוֺךְ וַדַּאי

עַל זְכִיָּתוֺ בְּמַצֵּבָה מְהֻדֶּרֶת יוֺתֵר מִן הַמַּצֵּבָה שֶׁל אָבִיו־מוֺלִידוֺ

וְעַל שֶׁחוֺלְקִים לוֺ, גַּם בְּמוֺתוֺ, כָּבוֺד מְרֻבֶּה – שִׁבְעָתַיִם;

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עוֺדֶנּוּ מַצְמִיד מֵעֵת לְעֵת

אֶת שִׁלְדּוֺ הַשַּׁבְרִירִי

אֶל הַשֶּׁלֶד שְׂבַע־הַדְּאָגוֺת וְהַמִּתְפּוֺרֵר שֶׁבְּסָמוּךְ

כִּבְבַקָּשַׁת חָסוּת,

וְשָׁעָה שֶׁהָאֲדָמָה רוֺעֶדֶת

אֶצְבָּעוֺת גַּרְמִיּוֺת עוֺד נֶאֱחָזוֺת בְּמִשְׁנֵה־בִּטָּחוֺן

בְּאֶצְבָּעוֺת גַּרְמִיּוֺת,

וּכְבָר לְלֹא תְּמוּרָה, עַד תְּחִיַּת הַמֵּתִים.

גרנאדה

איתמר יעוז־קסט

ריח עלים

איתמר יעוז־קסט

“אך לפניהם שושן עבר, / מלך כי על / הורם כסאו”

מ. אבן־עזרא

הַשּׁוֺשָן שֶׁל הָרֵי גְּרָנָדָה,

הַשּׁוֺשָׁן שֵׁהִתְחַפֵּשׁ לְמֶלֶךְ מוּרַם־עָל, לְמֶלֶךְ גְּרָנָדָה,

בְּשִׁירוֺ שֶׁל משֶׁה אִבְּן־עֶזְרָא

– הֵיכָן מְקוֺמוֺ?

בְּגַנֵּי הַשֻּׂלְטָן

חִפַּשְׂנוּ אַךְ לַשָּׁוְא –

כְּתֹם נְסִיעָה בְּרַכָּבוֺת בֵּין מַדְרִיד לְעָרֵי אַנְדָּלוּסִיָּה

מִתּוֺך דֹּחַק וּבִישִׁיבָה עַל מִזְוָדוֺת כְּעַל כְּלֵי־רֶכֶב שֶׁיָּצְאוּ מִן הָאָפְנָה –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עָלָה בְּאַפִּי

רֵיחַ עָלִים יְשָׁנִים, הַשְּׁרוּיִים בְּאַגַּן מִזְרָקָה יְרַקְרֶקֶת,

רֵיחַ עָלִים מְבֻשְּׂמֵי־שָׁנִים שֶׁנָּשַׁמְתִּי אֶל רֵאוֺתַי

בְּגַנּוֺ רְחַב־הַיָּדַיִם שֶׁל סָבִי הֶהָרוּג;

וְהַזְּמַן הָיָה מוּרַם־עָל

בְּעֵת הַשְׁקִיפֵנוּ עַל הָרֵי סִיאֶרָה־נֶוָאדָה אֲשֶׁר מְשׁוֺרְרִים קָרְאוּ לָהֶם

הַרְרֵי הֲדַר־רָמוֺן,

וְעָגֹל וְשָׁלֵם הָיָה הַזְּמַן – כִּשְׁעוֺן־הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּצֵל עַצְמוֺ.

ציפיית־לילה בבית־מלון עתיק

איתמר יעוז־קסט

נֵרוֺת־צִבְעוֺנִין עַל שֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ לִסְעֻדָּה לֵילִית

וְצִלְלֵי כְּלֵי־בְּדֹלַח הָרוֺטְטִים כִּנְשָׁמוֺת מִנִּי־קֶדֶם,

וּבָאֲוִיר תְּלוּיָה צִפִּיָּה

לְשִׂמְחָה שֶׁהָיְתָה וְאֵינֶנָּה עוֺד,

אוֺ לְשִׂמְחָה שֶׁעֲתִידָה לָבוֺא,

לְאוֺר הַיָּרֵחַ הָעוֺלֶה עַל אַרְמוֺנוֺת מַלְכֵי גְּרָנָדָה,

וְעַל חַלּוֺנוֺת בֵּית־הַמָּלוֺן, –

וְאַתְּ רָצִית לָדַעַת מִי זֶה יַגִּיעַ לְכָאן בְּאִישׁוֺן־הַלַּיְלָה,

מִי זֶה יָסֵב אֶל שֻׁלְחַן הַסְּעֻדָּה,

חָתָן אוֺ כַּלָּה בְּלִוְיַת שָׁרִים וּמְנַגְּנִים וְיַקִּירֵי עִיר,

אוֺ שְׁנֵינוּ בִּלְבַד?

– אוֺרְחֵי־אֲרָעי הַנּוֺסְעִים בְּרַכָּבוֺת בְּעִקְבֵי יָמִים עָבָרוּ

וְעָיְפוּ מְעַט

מֵהֲמֻלַּת דִּבְרֵי־הַיָּמִים,

מִשַּׁאֲגַת אַרְיוֺת־הָאֶבֶן שֶׁבַּחֲצַר מַלְכֵי אַלְהַמְבְּרָה

וּמִשִּׁירַת הַנִּדּוֺנִים לִשְׂרֵפָה וּמִצַּעֲקוֺתֵיהֶם;

וְכָךְ נִצַּבְנוּ בְּתוֺךְ פִּסָּה־שֶׁל־הֹוֶה

רֵיקָה מֵהִתְרַחֲשׁוּת,

בְּלַיְלָה שֶׁבּוֺ הָיִינוּ שְׁנֵי אוֺרְחִים הַנּוֺטִים לָלוּן

בְּעִיר לֹא לָנוּ,

לַיְלָה שֶׁבּוֺ הָיִינוּ שְׁנֵינוּ בִּלְבַד הַהִיסְטוֺרְיָה כֻּלָּהּ.

בין גרנאדה לוואנזה (התבוננות בתמונה)

איתמר יעוז־קסט

טוֺרְקְוֶמָדָה שָׂנָא אֶת רֵיחַ הָאֵשׁ

עִם פְּתִיתֵי הָאֵפֶר הַחַם הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ,

אַדוֺלְף אַיְכְמַן שָׂנָא אֶת רֵיחַ הַגָּז

עִם פְּתִיתֵי הָאֵפֶר הַקַּר הַנֶּעְצָר בָּאֲוִיר –

וּבִתְמוּנַת־הַשֶּׁמֶן הַמַּרְאָה אֶת מַלְכֵי סְפָרַד הַקָּתוֺלִיִּים

חוֺתְמִים עַל צַו־הַגֵּרוּשׁ

טוֺרְקְוֶמָדָה וְאַיְכְמַן מַחֲלִיפִים מְקוֺמוֺת־יְשִׁיבָה בֵּינֵיהֶם

בִּשְׂבִיעוּת־רָצוֺן בַּעֲלַת מִשְׁקָל הִיסְטוֺרִי

וְתוֺךְ שִׁגּוּר שְׁלִיחִים בֵּין גְרָנָדָה וּוַנְזֶה;

וְרַק דּוֺן יִצְחָק אַבְּרַבַּנְאֵל

שֶׁיָּדַע בְּסֵתֶר־לִבּוֺ כִּי יִשְׁתַּדֵּל אַךְ לַשָּׁוְא

לְבַטֵּל אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה

עוֺמֵד דּוּמָם

בְּאַדַּרְתּוֹ שֶׁהִתְאַפְלְלָה עִם הַשָּׁנִים

וְנִדְמֶה כְּמַאֲזִין

לִפְרִישַׂת־הַשָּׁלוֺם שֶׁאָנוּ מְבִיאִים לוֺ

כְּתֹם חַג הַפֶּסַח,

“שְׁנַת תשנ”ב, לפ"ק,

מִירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה – אָמֵן",

אֲפִלּוּ שֶׁמֶּזֶג־הָאֲוִיר הַהֲפַכְפַּךְ

אֲשֶׁר הוֺתַרְנוּ מֵאֲחוֺרֵי גַּבֵּנוּ

טוֺרֵד מְאֹד אֶת הַנְּשָׁמָה.