“אך לפניהם שושן עבר, / מלך כי על / הורם כסאו”

מ. אבן־עזרא

הַשּׁוֺשָן שֶׁל הָרֵי גְּרָנָדָה,

הַשּׁוֺשָׁן שֵׁהִתְחַפֵּשׁ לְמֶלֶךְ מוּרַם־עָל, לְמֶלֶךְ גְּרָנָדָה,

בְּשִׁירוֺ שֶׁל משֶׁה אִבְּן־עֶזְרָא

– הֵיכָן מְקוֺמוֺ?

בְּגַנֵּי הַשֻּׂלְטָן

חִפַּשְׂנוּ אַךְ לַשָּׁוְא –

כְּתֹם נְסִיעָה בְּרַכָּבוֺת בֵּין מַדְרִיד לְעָרֵי אַנְדָּלוּסִיָּה

מִתּוֺך דֹּחַק וּבִישִׁיבָה עַל מִזְוָדוֺת כְּעַל כְּלֵי־רֶכֶב שֶׁיָּצְאוּ מִן הָאָפְנָה –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עָלָה בְּאַפִּי

רֵיחַ עָלִים יְשָׁנִים, הַשְּׁרוּיִים בְּאַגַּן מִזְרָקָה יְרַקְרֶקֶת,

רֵיחַ עָלִים מְבֻשְּׂמֵי־שָׁנִים שֶׁנָּשַׁמְתִּי אֶל רֵאוֺתַי

בְּגַנּוֺ רְחַב־הַיָּדַיִם שֶׁל סָבִי הֶהָרוּג;

וְהַזְּמַן הָיָה מוּרַם־עָל

בְּעֵת הַשְׁקִיפֵנוּ עַל הָרֵי סִיאֶרָה־נֶוָאדָה אֲשֶׁר מְשׁוֺרְרִים קָרְאוּ לָהֶם

הַרְרֵי הֲדַר־רָמוֺן,

וְעָגֹל וְשָׁלֵם הָיָה הַזְּמַן – כִּשְׁעוֺן־הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּצֵל עַצְמוֺ.

נֵרוֺת־צִבְעוֺנִין עַל שֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ לִסְעֻדָּה לֵילִית

וְצִלְלֵי כְּלֵי־בְּדֹלַח הָרוֺטְטִים כִּנְשָׁמוֺת מִנִּי־קֶדֶם,

וּבָאֲוִיר תְּלוּיָה צִפִּיָּה

לְשִׂמְחָה שֶׁהָיְתָה וְאֵינֶנָּה עוֺד,

אוֺ לְשִׂמְחָה שֶׁעֲתִידָה לָבוֺא,

לְאוֺר הַיָּרֵחַ הָעוֺלֶה עַל אַרְמוֺנוֺת מַלְכֵי גְּרָנָדָה,

וְעַל חַלּוֺנוֺת בֵּית־הַמָּלוֺן, –

וְאַתְּ רָצִית לָדַעַת מִי זֶה יַגִּיעַ לְכָאן בְּאִישׁוֺן־הַלַּיְלָה,

מִי זֶה יָסֵב אֶל שֻׁלְחַן הַסְּעֻדָּה,

חָתָן אוֺ כַּלָּה בְּלִוְיַת שָׁרִים וּמְנַגְּנִים וְיַקִּירֵי עִיר,

אוֺ שְׁנֵינוּ בִּלְבַד?

– אוֺרְחֵי־אֲרָעי הַנּוֺסְעִים בְּרַכָּבוֺת בְּעִקְבֵי יָמִים עָבָרוּ

וְעָיְפוּ מְעַט

מֵהֲמֻלַּת דִּבְרֵי־הַיָּמִים,

מִשַּׁאֲגַת אַרְיוֺת־הָאֶבֶן שֶׁבַּחֲצַר מַלְכֵי אַלְהַמְבְּרָה

וּמִשִּׁירַת הַנִּדּוֺנִים לִשְׂרֵפָה וּמִצַּעֲקוֺתֵיהֶם;

וְכָךְ נִצַּבְנוּ בְּתוֺךְ פִּסָּה־שֶׁל־הֹוֶה

רֵיקָה מֵהִתְרַחֲשׁוּת,

בְּלַיְלָה שֶׁבּוֺ הָיִינוּ שְׁנֵי אוֺרְחִים הַנּוֺטִים לָלוּן

בְּעִיר לֹא לָנוּ,

לַיְלָה שֶׁבּוֺ הָיִינוּ שְׁנֵינוּ בִּלְבַד הַהִיסְטוֺרְיָה כֻּלָּהּ.

טוֺרְקְוֶמָדָה שָׂנָא אֶת רֵיחַ הָאֵשׁ

עִם פְּתִיתֵי הָאֵפֶר הַחַם הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ,

אַדוֺלְף אַיְכְמַן שָׂנָא אֶת רֵיחַ הַגָּז

עִם פְּתִיתֵי הָאֵפֶר הַקַּר הַנֶּעְצָר בָּאֲוִיר –

וּבִתְמוּנַת־הַשֶּׁמֶן הַמַּרְאָה אֶת מַלְכֵי סְפָרַד הַקָּתוֺלִיִּים

חוֺתְמִים עַל צַו־הַגֵּרוּשׁ

טוֺרְקְוֶמָדָה וְאַיְכְמַן מַחֲלִיפִים מְקוֺמוֺת־יְשִׁיבָה בֵּינֵיהֶם

בִּשְׂבִיעוּת־רָצוֺן בַּעֲלַת מִשְׁקָל הִיסְטוֺרִי

וְתוֺךְ שִׁגּוּר שְׁלִיחִים בֵּין גְרָנָדָה וּוַנְזֶה;

וְרַק דּוֺן יִצְחָק אַבְּרַבַּנְאֵל

שֶׁיָּדַע בְּסֵתֶר־לִבּוֺ כִּי יִשְׁתַּדֵּל אַךְ לַשָּׁוְא

לְבַטֵּל אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה

עוֺמֵד דּוּמָם

בְּאַדַּרְתּוֹ שֶׁהִתְאַפְלְלָה עִם הַשָּׁנִים

וְנִדְמֶה כְּמַאֲזִין

לִפְרִישַׂת־הַשָּׁלוֺם שֶׁאָנוּ מְבִיאִים לוֺ

כְּתֹם חַג הַפֶּסַח,

“שְׁנַת תשנ”ב, לפ"ק,

מִירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה – אָמֵן",

אֲפִלּוּ שֶׁמֶּזֶג־הָאֲוִיר הַהֲפַכְפַּךְ

אֲשֶׁר הוֺתַרְנוּ מֵאֲחוֺרֵי גַּבֵּנוּ

טוֺרֵד מְאֹד אֶת הַנְּשָׁמָה.