לד"ר משה וינטרוב – באסירות־תודה

הַיָּד נִסְּתָה אוֹתִי –

בְּאֵין־אוֹנִים עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי,

וּכְשֶׁהִבַּטְתִּי שׁוּב: נָטוּשׁ הָיָה הַחֶדֶר,

לֹא גוּף, לֹא דְמוּת־הַגּוּף סָבִיב.

רַק מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת

אֲחוֹת הַלַּיְלָה

פִּזְּרָה עוֹד רֵיחַ שֶׁל תְּרוּפוֹת

וְנֶעֶלְמָה בַּמִּסְדְּרוֹן

בּוֹ אֲנָחוֹת הִתְרַפְרְפוּ, כֵּהוֹת־כְּנָפַיִם.

לְאַחַר מִכֵּן

פָּקְדוּ אוֹתִי מַרְאוֹת מִן הַנַּרְקוֹזָה:

שָׁכַבְתִּי פְּעוּר־פֶּה,

נִדְמֶה, מֻטָּל בֵּין אִילָנוֹת מִצְטַהֲבִים

בְּתוֹךְ עַרְסָל הַנָּע־וְנָד בְּרוּחַ

הַמְדַפְדֶּפֶת בְּ“סִדּוּר” עַל־גַּב שֻׁלְחָן.

הָיָה זֶה נוֹף מֻכָּר לִי

מִיַּלְדוּתִי, סָמוּךְ לִנְהָר הַקִּירִישׁ. כְּרָמִים לָרֹב

הוֹשִׁיטוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת בְּשֵׁלִים מִדַּי

לְכָל עוֹבֵר־וָשָׁב,

כְּמוֹ בְּתֹם בָּצִיר

וַעֲצֵי־הָעֲרָבָה מִלְּאוּ אֶת הַבִּקְעָה וּפִטְפְּטוּ

בַּהֲנָפַת זְרוֹעוֹת, אַךְ הִתְעַיְּפוּ גַּם הֵם

וּתְנוּעָתָם הָפְכָה אִטִּית מְאֹד.

לִבְסוֹף רָאִיתִי

כֵּיצַד נִרְדַּם הַנּוֹף כֻּלּוֹ

בְּהָנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֵיק הַסְּתָו. –

אִישׁ בְּחָלוּק יָרֹק קָרֵב וּבָא וּבְיָדוֹ מַזְרֵק־עֲנָק

וּכְמוֹ טִפְטֵף

סַם־הַרְדָּמָה לְתוֹךְ סִדְקֵי־הָאִילָנוֹת שֶׁבַּבִּקְעָה.

זֶה כְּבָר יָשְׁנוּ הַכֹּל

סָבִיב־סָבִיב

וַאֲנִי בִּלְבַד עוֹד הִשְׁתּוֹקַקְתִּי

בְּעֹמֶק הַדְּמָמָה

לָשׁוּב אֶל סַף בֵּיתִי

וּבְשָׂפָה רָפָה פָּנִיתִי וְשָׁאַלְתִּי:

"מַדּוּעַ

    הַכְּאֵב

        הוּא

            הַדֶּרֶךְ לְנַסּוֹת אָדָם

                  בֶּאֱמוּנָתוֹ?"

קוֹל לֹא עָנָה לִי מִן הַנּוֹף

וְלוּ גַּם הִשְׁתּוֹקַקְתִּי, עִם כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה,

לָשׁוּב לְאֶרֶץ הַחַיִּים.

לחנה

שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה

כְּמוֹ בַּחֲדַר־חֹשֶׁךְ

וּמְצַפֶּה לְהִגָּלוֹת פָּנַיִךְ

עַל הַסַּף.

וְאַתְּ הִגַּעְתְּ תָּמִיד עִם רְעָשִׁים בַּבֹּקֶר,

וְאַתְּ הִגַּעְתְּ תָּמִיד עִם שׁוֹךְ הַהֲמֻלָּה בַּלַּיְלָה הַיּוֹרֵד.

לְיַד מִטָּתִי יָשַׁבְתְּ בְּכֶפֶל־הַקִּיּוּם: הָיִית לִי

חֶרְדַת אִמִּי מִן הַיַּלְדוּת,

בּוּעַת חִיוּךְ בַּחֶדֶר,

הֵבֵאת אִתָּךְ אֶת רֹגַע הָעֵצִים מִן הָרְחוֹב שֶׁלָּנוּ,

מַרְאוֹת שֶׁבַּהֹוֶה? מַרְאוֹת מִן הֶעָבָר?

מִתּוֹךְ עִרְבּוּב זְמַנִּים

הוֹשַׁטְתִּי יָד

אֵלַיִךְ

כְּאִלּוּ לְיָדִית־שֶׁל־דֶּלֶת,

וְשֶׁמָּא רַק הָרְחוֹב שֶׁבָּא אִתָּךְ

כָּאַב?

וְאַתְּ: חֶצְיִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב מוּל מִטָּתִי בְּלִי־הֶרֶף,

בְּעוֹד עוֹלַם־הַחוּץ

בַּחַלּוֹנוֹת

הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק עַל קְצוֹת־אֶצְבְּעוֹתָיו.

לְאַט־לְאַט

הֵבַנְתִּי

עַד מָה זָקוּק אָדָם לְחַסְדֵי־הַשָּׁמַיִם

בְּלֶכְתּוֹ לְבָדָד

אֶל מְקוֹר הַכֹּחַ הָאֶלֹהִי,

בְּנָטְשׁוֹ מֵאָחוֹר אֶת בֵּית הָאָב וְהָאֵם,

וְהוּא חָשׂוּף לְעֵינֵי רוּחוֹת־רְפָאִים הַשּׁוֹכְנִים בּוֹ

מִגִּלְגּוּלֵי חַיָּיו הַקּוֹדְמִים,

בְּעוֹד עֲדַת בַּעֲלֵי־חַיִּים מְגִיחָה מִגּוּפוֹ מִדֵּי פַּעַם

וְלָהֶם רֵיחַ שֶׁל טֻמְאָה:

הַחֲזִיר, הַחִלָּזוֹן־הָרִירָנִי וְעוֹף־הַטּוּרוּל,

מֵעִיֵּי־הֶחֳרָבוֹת שֶׁל עִיר הֻלַּדְתּוֹ,

וְהֵם זוֹרִים אֶת זֻהֲמָתָם סְבִיב שֻׁלְחַן הָעֶרֶב

הַמֻּקָּף שִׁירֵי־זֶמֶר וְנִגּוּנֵי־קְדֻשָּׁה;

*

וַאֲנִי כֹּה רָצִיתִי

לִכְתֹּב חֲרוּזִים־חֲרוּזִים

כְּדֶרֶך פַּיְּטָנִים מִשֶּׁכְּבָר

עַל־אוֹדוֹת שֻׁלְחַן הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְּעִתּוֹת חַג וּמוֹעֵד,

שִׁירֵי שִׂמְחָה עַל הָאִישׁ

אֲשֶׁר בַּעֲצַת רְשָׁעִים לֹא הָלַךְ מֵעוֹדוֹ,

אַךְ נֶעֱצַב אֶל לִבּוֹ עַל הֶעְדֵּר הָאוֹר הָאֱלֹהִי בַּהֲלִיכוֹתָיו,

וְהוּא עַצְמוֹ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ שֶׁבְּבֵית־הַחוֹלִים,

בֵּין יֵשׁ לְאַיִן,

שׁוֹכֵב וְחוֹלֵם,

עַד שֶׁבָּא הָעוֹף אֶרֶךְ־הַכְּנָפַיִם וְחַד־הַמַּקּוֹר

מֵעִיר מוֹצָאוֹ

וְהִבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם צְהֻבּוֹת;

*

אָכֵן הָיָה זֶה בֵּין כָּתְלֵי בֵּית־הַחוֹלִים,

סָמוּךְ לַיָּם, בְּהַגִּיעַ יוֹם־הַכִּפּוּרִים שֶׁל סוֹף־קַיִץ מַהְבִּיל,

וּכְבָר רֹב מִטּוֹת־הַבַּרְזֶל הִתְרוֹקְנוּ מִדַּיָּרֵיהֶן

אֲשֶׁר פָּנוּ־הָלְכוּ אֶל בֵּיתָם

לָחֹג עִם כָּל בְנֵי־הַמִּשְׁפָּחָה גַּם־יַחַד,

וְהִנֵּה, בָּא עוֹף הַטּוּרוּל מֵעִיר הֻלַּדְתִּי

וְהוּא מְרַחֵף מֵעַל שְׁתֵּי עֵינַי הָעֲצוּמוֹת,

חוֹמֵק עַל־פְּנֵי מִסְדְּרוֹנוֹת בֵּית־הַחוֹלִים הַנֶּעֱזָב,

שָׁעָה שֶׁהָאָח־הַתּוֹרָן שׁוֹקֵעַ בִּתְנוּמָה קַלָּה עַל הַדֶּלְפֵּק,

אַחַר, מֵרִים רֹאשׁ בְּבֶהָלָה וְרוֹשֵׁם בְּעִפָּרוֹן צִבְעוֹנִי

רִמְזֵי־חַיִּים וְרִמְזֵי־מָוֶת

לְכָל חוֹלֶה עֲרִירִי,

בְּעוֹד הָעוֹף

נוֹשֵׂא אֶת גּוּפִי כְּשֵׂאת בְּשַׂר־טֶרֶף מִן הַהֹוֶה אֶל הֶעָבָר,

אַף כִּי הֵד “כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי” כְּבָר מְהַדְהֵד בְּבָתֵּי־הַכְּנֶסֶת

וּקְבוּצַת מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים שֶׁבְּמַחֲזוֹרֵי הַתְּפִלּוֹת

עָפָה לְכָאן וּלְכָאן וְנֶחְפֶּזֶת;

וַאֲנִי שׁוּב מְשֻׁלַּל מִצְווֹת וּנְטוּל צֵל אֱלֹהִי,

וְצִנּוֹרִיּוֹת־הָאִינְפוּזְיָה עַל יַד־יְמִינִי אוֹ עַל יַד־שְּׂמֹאלִי

כִּרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין – בְּעוֹד חוֹלְפִים הַיָּמִים לְאִטָּם

וְעִם לַיְלָה אֲנִי מֵקִיץ וְעִם בֹּקֶר אֲנִי נִרְדָּם,

וְשׁוֹכֵח מִנַּיִן בָּאתִי וּבִפְנֵי מִי אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת דִּין־וְחֶשְׁבּוֹן,

אַךְ מֵיטִיב לְהָבִין אֶת הַצֹּרֶךְ בְּחַסְדֵי שְׁמֵי־עֶלְיוֹן,

לְעֵת כִּי הוֹלֵךְ אָדָם לְבַדּוֹ לְעֵבֶר הָאֱלֹהִים,

בְּיוֹם־הַדִּין הַשּׁוֹהֶה בְּמַעֲמַקֵּי בֵּית־הַחוֹלִים.

שְׁנוֹתַי גָּבְהוּ, אָבִי

מִסַּךְ שְׁנוֹתֶיךָ;

רְאֵה,

חָלַף הַזְּמַן בּוֹ לְגִילְךָ הִגַּעְתִּי, וְאוּלָם

עוֹד חַי סְבִיבִי הַקַּיִץ וְבִנְחִירַי עוֹד רֵיחַ יָם;

עַכְשָׁו כְּאִישׁ צָעִיר אַתָּה

וּלְצִדִּי פּוֹסֵעַ,

שׁוֹאֵל בַּעֲצָתִי וַאֲנִי מֵשִׁיב לְךָ כְּאָח בּוֹגֵר,

– אַךְ גַּם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וּמִתְאַפְלֵל

וּצְבָא־רוּחוֹת מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה בּוֹקֵעַ;

כִּבְדֵי־תְנוּעָה, נוֹשְׂאִים דְּיוֹקַן אָבוֹת־מִקֶּדֶם,

עִתִּים בְּגוֹן הַחֶסֶד הַבָּהִיר, עִתִּים בְּאֹדֶם דִּין,

וּבֵינֵיהֶם – אַתָּה, וּבֵינֵיהֶם – אֲנִי

כְּזַאֲטוּט לְבֶן־שֵׂעָר הַשָּׂם רֹאשׁוֹ עַל שְׁתֵּי בִּרְכֶּיךָ.

אֵין לִי עוֹד צֹרֶךְ

בַּהֲגַנַּת מַרְאוֹת הַיַּלְדוּת עָלַי:

בְּנוֹף נְהָרוֹת רְחוֹקִים

הַמְעַרְבְּלִים אֶת צִבְעֵי הַיָּרֹק וְהַחוּם

וּמְגַלְגְּלִים עֲלֵי אֲקַצְיָה, וֶרֶד וּפִרְחֵי פַּסְחָא

לְעֵבֶר שְׁתֵּי עֵינַי הַעֲצוּמוֹת:

כִּי הָרוּחַ קַלַּת־הָרַגְלַיִם מַקִּישָׁה כָּאן עַל הַתְּרִיסִים

בְּבוֹאָהּ מִן הַיַּרְקוֹן

וּבְשֵׂאתָהּ נִיחוֹחוֹת מִקִּרְבַת בֵּית־הַמְּגוּרִים הַפִּנָּתִי

בּוֹ עוֹבְרִים עָלַי חַיַּי

בֵּין סְפָרִים הַמְהַבְהֲבִים לְעֵת לַיְלָה, לְאוֹר הַנֵּאוֹן,

כְּדֵי לְהַתְווֹת לִי דֶרֶךְ אֶל הַשִֹּמְחָה,

אַף כִּי הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ זוֹכֵר

אֶת מִשּׁוּשׁ יְדֵי הָרוֹפְאִים בִּי

בֵּין כָּתְלֵי בֵּית־הַחוֹלִים, עִם צִנַּת חֲלוֹמוֹת הַנַּרְקוֹזָה

אֲשֶׁר טִלְטְלוּ אֶת רֹאשִׁי הַהוֹזֶה לִמְחוֹזוֹת חוּץ־אַרְצִיִּים;

וְאוּלָם, אֵין לִי עוֹד צֹרֶךְ בַּהֲגַנַּת הַיַּלְדוּת עָלַי,

כָּאן, בְּמֶרְחַק צְעָדִים מִסְפָּר

מִן הַיַּרְקוֹן הַזּוֹרֵם לְמַרְגְּלוֹת בֵּיתֵנוּ שֶׁעַל הַחוֹף

וּמֵאַחֲרֵי גַבּוֹ שֶׁל דַּיָּג הַמַּשְׁלִיךְ אֶת חַכָּתוֹ

לְתוֹךְ הַדּוּמִיָּה הַמּוּפֶרֶת מִדֵּי פַּעַם בְּמַשַּׁק כַּנְפֵי הַשַּׁלְדָּגִים

וּבְפִטְפּוּט עַנְפֵי הָאֹרֶן וְהָאֶקָלִיפְּטוּס הַגּוֹהֲרִים עַל סַפְסַל־הָעֵץ,

לְעֵת כִּי בְּקַו הָאֹפֶק כְּבָר דּוֹלְקִים הָאוֹרוֹת מִסָּבִיב לַאֲרֻבַּת הָרִידִינְג

כְּנִצְנוּץ טַבָּעוֹת עַל אֶצְבָּעָהּ שֶׁל אִשָּׁה עֲנָקִית הָעוֹלָה מִן הַיָּם;

וְאָנוּ יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל, בְּלִי לִגְרֹעַ עֵינַיִם

מִן הָאִישׁ הַיּוֹרֵד מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה

אֶל זֶרֶם־הַמַּיִם הַמִּתְאַפְלֵל

וְחוֹמֵק אֶל מִחוּץ לְעוֹלָמֵנוּ, בְּעוֹד נוֹף נִבְלָע בְּנוֹף

וְהַזְּמַן עוֹצֵר לְהֶרֶף־עַיִן וּמְעַרְבֵּב עָבָר וְהֹוֶה; –

אַךְ אֵין לִי עוֹד צֹרֶךְ בַּהֲגַנַּת מַרְאוֹת הַיַּלְדוּת עָלַי:

בְּהִשְׁתַקְּפוּת נוֹף נְהָרוֹת מִתְפָּרֵעַ

וּבַגַּן רְחַב־הַיָּדַיִם

הַזּוֹקֵף אֶת פְּרָחָיו אֶל־מוּל הָרָקִיעַ

– לְעֵת כִּי גּוּפִי נִשְׁעָן אֶל גּוּפֵךְ

וְהוּא שָׂשׂ לִמְנוֹת לְצִדֵּךְ אֶת כָּל יְמֵי־הַחֶסֶד

הָרוֹחֲשִׁים בְּאוֹרוֹ הַלָּבָן שֶׁל הַבַּיִת.

בְּלֶכְתִּי עַל־פְּנֵי הַשְּׁבִיל,

עִם הִדָּלֵק הַפָּנָסִים הָרִאשׁוֹנִים

לְאָרְכּוֹ,

בְּעוֹד שֻׁלְחֲנוֹת־הָעֵץ שֶׁבַּחֹרֶשׁ הַקָּטָן

לוֹבְשִׁים לְאַט־לְאַט אֶת צוּרָתָם שֶׁל בַּעֲלֵי־חַיִּים

הַמְּגִיחִים בְּבוֹא הַלַיְלָה –

שָׁמַעְתִּי קוֹל צִפּוֹר בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַיּוֹרֵד

וְהִיא עוֹמֶדֶת מוּלִי

וּמַבִּיטָה בִּי אֲרֻכּוֹת,

נִדְמֶה, יוֹדַעַת עָלַי דְבַר־מָה

הַצָּפוּן בְּחֵיק הֶעָתִיד,

וּכְאִלּוּ מְבִינָה

כִּי אֲנִי מְמַלְמֵל אֶת רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל שִׁיר

עַל־אוֹדוֹת גֶּבֶר וְאִשָּׁה שֶׁמְּהַלְּכִים הָיוּ לְפָנִים

לְאֹרֶךְ הַשְׁבִיל הַמְרֻצָּף הַזֶּה

בְּהוֹבִילוֹ מִחוֹף הַיַּרְקוֹן

אֶל הַבַּיִת הַפִּנָּתִי;

אֵין הֵם צְעִירִים עוֹד,

אַךְ עִגּוּל־אוֹר דַּק

שֶׁל כָּל שְׁנוֹת־הַיַּחַד

מְרַצֵּד סְבִיבָם,

גֶּבֶר וְאִשָּׁה לְמוּל הַחֲשֵׁכָה – כִּשְׁנֵי כֵּלִים שְלוּבִים

הַמְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם בִּשְׂפַת־גּוּף אַחַת,

וְעוֹד הֵם מוֹסִיפִים לָלֶכֶת בְּכִוּוּן הַבַּיִת הַפִּנָּתִי

לְעֵת כִּי תְשׁוּקַת־הַשֵּׁנָה כְּבָר תּוֹקֶפֶת אֶת הַנּוֹף כֻּלּוֹ,

נִרְדֶּמֶת גַּם הַצִּפּוֹר בְּהִתְמַזְּגָהּ עִם הַלַּיְלָה

וְהַשְּׁבִיל

מִתְנַצְנֵץ לְרֶגַע וְנִמְחָק בָּאֲוִיר הַלַּח.

2001