פניה ברגשטיין
אסיף: שירים
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"א 1960

מהדורה שניה. ראה אור במלאת 10 שנים לפטירת המשוררת


סֵפֶר זֶה בָּא לִכְנוֹס אֶת שִׁירָתָהּ שֶׁל פַנְיָה בֶּרְגְשְׁטֵין, שֶׁנֶּחְתְּמָה בְּטֶרֶם עֵת. שִׁירָה זוֹ קֻבְּצָה בְּעִקָּר בִּשְׁנֵי הַסְּפָרִים שֶׁהוֹצִיאָה הַמְשׁוֹרֶרֶת בְּחַיֶּיהָ: הָאֶחָד – “בָּצִיר”, בְּהוֹצָאַת “דָּבָר”, תּרצ“ט, וְהַשֵּׁנִי, זְמַן קָצָר לִפְנֵי פְּטִירָתָהּ – “עָבִים חוֹלְפוֹת”, בְּהוֹצָאַת הַקִּבּוּץ הַמְאֻחָד, תּשׁ”י.

בַּעֲרוֹךְ הַמְשׁוֹרֶרֶת אֶת שִׁירֶיהָ לִדְפוּס – כִּנְּסָה וְשִׁיְּרָה, הִסְדִּירָה אוֹתָם לִמְדוֹרֵיהֶם, וְשִׁוְּתָה לַקְּבָצִים אֶת דְּמוּתָם. בְּבוֹאֵנוּ עַתָּה לְהַהְדִּיר אֶת סִפְרֵי שִׁירָתָהּ וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם מֵאֲשֶׁר נוֹתַר בְּעִזְבוֹנָהּ – לֹא רָאִינוּ אֶת עַצְמֵנוּ רַשָּׁאִים לִגְנוֹז אֶת כָּל אֲשֶׁר הִנִּיחָה הַמְּשׁוֹרֶרֶת מִחוּץ לְמִסְגֶּרֶת סְפָרֶיהָ, אֶל־נָכוֹן, מִתּוֹךְ שִׁקּוּלֵי־עֲרַאי בִּלְבָד. אַךְ עִם זֹאת הִקְפַּדְנוּ שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעָה הַמְשׁוֹרֶרֶת בְּמִבְנֵה הַסְּפָרִים, חֲלֻקָּתָם לִמְדוֹרִים וְסֵדֶר הַשִּׁירִים.

בִּשְׁנֵי הַשְּׁעָרִים שֶׁבַּסֵּפֶר, הַנּוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת שְׁמוֹת הַקְּבָצִים שֶׁהוֹפִיעוּ, בָּאִים אֵיפֹא – כְּסִדְרָם וְכִנְתִינָתָם עַל־יְדֵי הַמְשׁוֹרֶרֶת – כָּל שִׁירֵי “בָּצִיר” וְ“עָבִים חוֹלְפוֹת”. הַשִּׁירִים הַנּוֹסָפִים שֻׁלְּבוּ – בִּמְפֻזָּר, לְפִי נוֹשְׂאָם וּזְמַן כְּתִיבָתָם – בַּשְּׁעָרִים הַלָּלוּ, וְאוּלָם בַּהֶעָרוֹת הַמּוּבָאוֹת בְּסוֹף הַסֵּפֶר צֻיְּנוּ אוֹתָם הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא כֻּנְּסוּ בְּשַׁעְתָּם עַל־יְדֵי הַמְשׁוֹרֶרֶת.

מַחֲרֹזֶת שִׁירִים אַחַת – שִׁירֵי עָם, הַשּׁוֹנִים בְּאָפְיָם מִשְּׁאָר הַשִּׁירִים שֶׁבַּסֵּפֶר – בָּאָה כְּמָדוֹר מְיֻחָד (ד') בְּשַׁעַר “בָּצִיר”, וְרוֹאָה כָּאן אוֹר לָרִאשׁוֹנָה.


בציר

מאת

פניה ברגשטיין


לזכר אמי


בציר: א

מאת

פניה ברגשטיין

בציר: א

מאת

פניה ברגשטיין


נֹכַח שֶׁמֶשׁ

מאת

פניה ברגשטיין

לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם נֹכַח שֶׁמֶשׁ,

לִסְגֹּר אוֹתָן הֵיטֵב לְבַל יַחְדֹּר

אֲלֵיהֶן נוּגוֹת וְנִפְחָדוֹת

זֶה צַהַל הַקַּרְנַיִם וְזוֹ שִׁפְעַת הָאוֹר.


לְעָצְמָן הֵיטֵב וְלִלְחשׁ עִקֶּשֶׁת:

אֵין זוֹ שֶׁמֶשׁ כְּלָל, הָהּ, אֵין זוֹ כְלָל חַמָּה!

זֶה אַךְ נִצְנוּץ חִוֵּר בִּקְצֵה הַשַּׁחַק,

זֶה רַק כּוֹכָב רוֹמֵז מֵאֲפֵלָה…


עֲצוּמוֹת, כְּלֹא רוֹאוֹת הֵן הָעֵינַיִם,

אַךְ אָדֹם הַכֹּל בְּעַפְעַפֵּי הַסְּגוֹר;

וּמִבְּלִי לִרְאוֹת אֶל נְכוֹנָה יָדַעְתִּי –

הוֹלֵךְ כַּאן וְנִשְׂרָף עוֹלָם בִּבְרַק הָאוֹר.


[לִתְלשׁ עַלְעַלִּים]

מאת

פניה ברגשטיין

לִתְלשׁ עַלְעַלִּים, לְנַחֵשׁ עֲתִידוֹת,

הָאֻמְנָם אָהֹב תֹּאהֲבֵנִי מְאֹד –

לְלֹא צֹרֶךְ לִי זֶה, הַאֲמִינָה:

מִבַּעַד לְרִיסַי בַּלָּאט לְסָקְרֶךָ,

לִשְׁמֹעַ קוֹלְךָ וְלִרְאוֹת אֶת עֵינֶיךָ –

זֶה רַב לִי לְמַעַן אָבִינָה.


[שְׁתִיקָתְךָ בְּלִבִּי מְנַגֶּנֶת]

מאת

פניה ברגשטיין

שְׁתִיקָתְךָ בְּלִבִּי מְנַגֶּנֶת,1

עָצְבְּךָ לִי כְּיַיִן תּוֹסֵס,

וְגִמְגּוּם לְשׁוֹנְךָ הַנִּכְלֶמֶת –

כְּפֶלֶא יָקָר לִי וָנֵס.


הַתְּפִלָּה מֵעֵינֶיךָ נִבֶּטֶת,

סוֹדְךָ עַד תֻּמּוֹ לִי תַּסְגִּיר,

וְיָדְךָ הַנִּרְתַּעַת בְּרֶטֶט –

כְּשִׁיר־הַשִּׁירִים לִי תָּשִׁיר.


  1. שְׁתִיקָתְךָ בְּלִבִּי מְנַגֶּנֶת…: לא נדפס. רואה כאן אור לראשונה. נכתב ב־1937. הולחן ע"י בנימין עומר.  ↩


[כְּיֶלֶד קָט]

מאת

פניה ברגשטיין

כְּיֶלֶד קָט לִתְחֹב אֶצְבְּעוֹתַי בָּאֵשׁ

וְלִנְשֹׁב בְּפֶה צָעִיר עַל הַכְּוִיָּה,

וּבִצְחוֹק עַלִּיז לְהִתְעַקֵּשׁ:

אֵין זֶה כּוֹאֵב לִי, דַּע!


לֹא כְפַרְפָּר עִוֵּר עִם־עֶרֶב לֶכֶת

אֶל הָאוֹר הַמְחַמֵּם וְהַלּוֹכֵד.

בִּקְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת לִנְגֹּעַ בַּשַּׁלְהֶבֶת

וּלְהֵרָתַע, לָנוּס בְּעוֹד מוֹעֵד.


זֶה הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ...

מאת

פניה ברגשטיין

זֶה הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ,

זֶה הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף

לַעֲכֹר אֶת הַלֵּב,

לְהַרְתִּיחַ הַדָּם.

עוֹד טֶרֶם נִשְׁכַּח

הַיָּגוֹן הַמַּכְאִיב,

הַמָּצוֹק הַצּוֹרֵב

עֲדַיִן לֹא תָם.


עוֹד לוֹחֵשׁ כָּל מַבָּט

כְּגַחֶלֶת וְרֻדָּה,

עוֹד כָּל צַעַד רָחוֹק

מְנַגֵּן בַּדְּמָמָה,

עוֹד רוֹעֶדֶת הַיָּד

לַמַּגָּע הַמְיֻדָּע

מִגִּיל וּמִשְּׂחוֹק

וּמִטַּל נֶחָמָה.


עוֹד מוֹסִיף וְרוֹדֵף

זֶה הַשֵּׁם, זֶה הַצֵּל;

עוֹד כִּתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם

לֹא חָלַף, לֹא נָדַם


זֶה הַגִּיל, זֶה הַכְּאֵב,

עִם חֲלוֹם שֶׁבַּלֵּיל,

עִם הִרְהוּר שֶׁבַּיּוֹם –

עֲדַיִן לֹא תָם.


יֵשׁ גִּיל

מאת

פניה ברגשטיין

1

יֵשׁ גִּיל – וְרֹךְ נָסוּךְ

עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם,

עַל שִׂיחַ וְעָלֶה

וְנַחַל מַיִם.

הַכֹּל רָקוּם חֲלוֹם,

הַכֹּל לֹא־זֶה־בִּלְבַד הוּא,

כִּי רֶמֶז וּבְשׂוֹרָה

וְאוֹת בְּכָל נִדְנוּד.

וְאֵין מוּבָן,

וְאֵין פָּשׁוּט.

וּצְעִיפִים שְׁקוּפִים

שֶׁל תְּכֵלֶת וְשֶׁל וֶרֶד

עוֹטְפִים מִלָּה קַלָּה

וְכָל מֶבָּט חוֹלֵף.

הַכֹּל נֶאֱגָר, הַכֹּל נֶחֱרָז

עַל חוּט חֲלוֹם

שָׁזוּר בַּלֵּב.

יֵשׁ גִּיל וְאוֹר נָסוּךְ

עַל כָּל תְּנוּעָה וָהֶגֶה,

יֵשׁ גִּיל – הָיָה כָזֶה –

יְהֵא זִכְרוֹ בָרוּךְ.


  1. יֵשׁ גִּיל: לא כוּנס לקבצים. נדפס ב“מעלה”, גל' 22, 1935.  ↩


בְּשׂוֹרָה

מאת

פניה ברגשטיין

1

וְשׁוּב לִבִּי בְּגִיל פּוֹרֵחַ,

וְשׁוּב מְלֹא חָפְנֵי אוֹרָה

דָלְתָה נַפְשִׁי מִצֵּל שֶׁל רֶמֶז,

מֵעֶרֶב יוֹם־טוֹב שֶׁל בְּשׂוֹרָה.


וְשׁוּב לִבִּי לַכֹּל פָּתוּחַ,

לִקְרַאת הָאוֹר קְרוּעוֹת עֵינַי,

זִיז יְקָרוֹת שְׁטוּפָה הַדֶּרֶךְ,

וְהֵד שִׁירָה לְמִצְעָדַי.


שׁוּב שְׁכוּרַת תִּקְוָה אָנֹכִי,

רוֹעֶפֶת גִּיל – צִפִּיָּתִי,

אֵין זֹאת, הַבְּשׁוֹרָה הִגִּיעָה

וְדוֹפֶקֶת עַל דַּלְתִּי.


  1. בְּשׂוֹרָה: לא כוּנס. נדפס ב“במעלה” גל' 4, פברואר 1933.  ↩


[בְּטֶרֶם]

מאת

פניה ברגשטיין

בְּטֶרֶם רָאַתְךָ עֵינִי הַמְיַחֶלֶת,

בְּטֶרֶם אִמַּצְתִּיךָ אֶל לוּחַ לִבִּי,

בִּטְהָר־חֲלֹמִי כְּבָר צָהַלְתָּ, פִּרְפַּרְתָּ –

בְּנִי.


בְּטֶרֶם אָעֵז הַאֲמֵן כִּי תָבוֹאָה,

לִפְנֵי אֶשְׁאָלְךָ בִּדְמָמָה מִיּוֹצְרִי,

שָׂשׂ לִקְרָאתְךָ כְּאֶל שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת

קִרְבִּי.


וְאִם כִּי יָדַעְתִּי, אַתָּה עוֹד אֵינֶךָ,

עֻלַּפְתָּ כֻּלְּךָ מָחָר עַרְפִלִּי,

כָּל גִּיד בִּי בִּשֵּׂר בִּרְנָנָה אֶת בּוֹאֶךָ –

יַלְדִּי.


בֹּקֶר

מאת

פניה ברגשטיין

1

חַלּוֹנוֹת הִכְחִילוּ וּדְמָמָה עָמְקָה.

דְּמוּת אָחוֹת חִוֶּרֶת עַל יָדִי חָמְקָה.

נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, נִסְגְּרָה לְאַט,

יְחִידָה נִשְׁאַרְתִּי עִם אָשְׁרִי הַחַד.


עוֹד בְּשָׂרִי שָׁסוּעַ, עוֹד שׁוֹתֵת הַדָּם,

אַךְ הַלֵּב מֵרִיעַ: קָם הַפֶּלֶא, קָם!

שָׁם מֵעֵבֶר דֶּלֶת, שַׁעַל רַק אֶחָד,

בְּנִי הַקָּט צוֹרֵחַ, זֶה עַתָּה נוֹלָד.


בֹּקֶר צַח בּוֹקֵעַ מִנִּי כָּל חַלּוֹן,

בְּנִי, הִנֵּה זוֹרֵחַ בָּקְרְךָ רִאשׁוֹן!

נְהַר בָּרָק וְזֹהַר אֶל פָּנַי זוֹרֵם,

זוֹ בִּרְכַּת הַשֶּׁמֶשׁ, לִי, הָאֵם.


  1. בּקֶר: לא נדפס. נכתב בינואר 1935.  ↩


[שָׁנִים הִתְנַפְנְפוּ]

מאת

פניה ברגשטיין

שָׁנִים הִתְנַפְנְפוּ מֵאֲחוֹרֵי כְתֵפַיִךְ

כְּהִתְעוֹפֵף כַּנְפֵי הַפַּרְפָּרִים,

וְזִכְרֵי יָמִים עֲלֵי דְרָכַיִךְ

בְּעֵינֵךְ הִכְחִילוּ כִבְקָרִים.


עַל גַּבֵּךְ הִצְלִיפוּ לָךְ יָמַיִךְ

וְנִתְלוּ עֲלֵי כְתֵפֵךְ בְּכָל כָּבְדָם –

אַתְּ צָחַקְתְּ בְּלֹבֶן כָּל שִׁנַּיִךְ,

אַתְּ צָחַקְתְּ בְּכָל לִבֵּךְ הַתָּם.


צָחַקְתְּ… עַתָּה אִלְּמוֹת שְׂפָתַיִךְ

וְרֹאשֵׁךְ תָּלוּי בְּאֵין אוֹנִים.

הָרֶגַע הָאֶחָד כָּפָה עֻלּוֹ עָלַיִךְ

כָּבֵד וּמַר מִנֵּטֶל רַב־שָׁנִים.


כְּנִצָּן אֵחַר...

מאת

פניה ברגשטיין

1

כְּנִצָּן אֵחַר לִנְבֹּט עִם סְתָו –

שִׁירִי הַקָּט, שִׁירִי נִכְתָּב;

כְּצִפּוֹר פּוֹצְחָה בְּשִׁיר מִזְמוֹר

עַל סַף הַלֵּיל לֵאלֹהֵי הָאוֹר.


כְּתִינוֹק שֶׁלֹּא רֻחַם בֵּין הַבְּרִיּוֹת,

כִּתְפִלָּה עַל פֶּתַח גֵּיהִנֹּם –

שִׁירִי קָטָן, שִׁירִי נָבוֹךְ,

שִׁירִי מִתְּמוֹל וּמִשִּׁלְשׁוֹם.


זָרִים פָּנֶיךָ כִּפְנֵי נִצָּן בַּסְּתָו,

שִׁירִי תָּמִים וְלֹא־רֻחָם…


  1. כְּנִצָּן אֵחַר: לא כוּנס. נדפס ב“גליונות”, כרך י"ב, אוגוסט 1941.  ↩


לְרָחֵל

מאת

פניה ברגשטיין

1

אָחוֹת נֶאֱלֶמֶת,

לְאַחַת הָיִית עַכְשָׁו

עִם לַחַשׁ הַגַּלִּים בְּיַם כִּנֶּרֶת,

עִם אֲבַק הָאֲדָמָה עֲלֵי גְדוֹתָיו.


יָקָר זִכְרֵךְ, אָחוֹת.

וְשׁוּרוֹת שִׁירַיִךְ הַצְּחוֹרִים

כִּפְרָחִים עֲנֻגִּים עַל אֵם־דֶּרֶךְ,

כִּתְפִלָּה לַמְּרוֹמִים.


  1. לְרָחֵל: לא כוּנס. נדפס במוסף “דבר” למלאת שנה למות רחל, ניסן תרצ"ב.  ↩


תַּרְמִילִי

מאת

פניה ברגשטיין

תַּרְמִילִי גְדוּשׁ מַדְוִים כַּךְ קָשַׁרְתִּי

בִּקְשָׁרִים אֲרֻכֵּי קְצָווֹת,

בַּעֲדָם אֶת מוֹטִי הֶעֱבַרְתִּי,

הִפְשַׁלְתִּיו – וָאֵצֵאָה לִנְדֹּד.


מִתְנוֹדֵד תַּרְמִילִי כַּךְ בַּדֶּרֶךְ,

הַתַּרְמִיל הֶעָגֹל, הַמָּלֵא,

עִם כָּל צַעַד עַל גַּב לִי טוֹפֵחַ

קְצוּבוֹת וּבְסֵבֶר שֶׁל אָח,

תּוֹךְ טוּב לֵב מְעוֹרֵר וּבוֹטֵחַ:

“קְהַל מַדְוַיִךְ פּוֹסֵעַ אִתָּךְ…”


מִתְנוֹדֵד תַּרְמִילִי, מִתְנוֹעֵעַ

אֶל כֹּל שֶׁאָסוּר וְאֶפְנֶה,

אֶת גַּבִּי הֶעָיֵף מִתְרוֹעֵעַ,

אֶת כְּתֵפִי עֲמוּסָה מְלַוֶּה – – –

וְלִפְנֵי מֶבָּטַי יִשְׁתַּטָּחוּ

גַּנִּים וּפְרָחִים וְשָׂדוֹת,

וְיֶרֶק זוֹרֵחַ שֶׁל אָחוּ,

וְזִיו אַרְגָּמָן שֶׁל זְרִיחוֹת.

לִקְרָאתִי הַשְּׁבִילִים יַחֲוִירוּ,

כַּנְפֵי רֶנֶן תַּגְבַּהְנָה נְדֹד,

וּצְרוֹר כָּל מַדְוַי יוֹדִיעֵנִי:

“לֹא נְטַשְׁנוּךְ, כִּי אִתָּךְ אָנוּ עוֹד…”


וְכִי אִישׁ יִזְדַּמֵּן אֵי בַדֶּרֶךְ,

יְבָרְכֵנִי עַל אֵם הַשְּׁבִילִים,

לְדַרְכִּי בָּהּ אֵלֵךְ יִשְׁאָלֵנִי,

לַבְּרָכָה יֶאֱצֹר תַּרְמִילִי – – –

אֵלָיו מֶבָּטַי אָז אַיְשִׁירָה

וְאֹמַר, כִּי אִתִּי… מַתָּנוֹת.

מַתָּנוֹת יַד גּוֹרָל הֶעְתִּירָה

עַל כְּתֵפִי הַחוֹתֶרֶת בַּנְּדֹד…

וְאֹמַר: אֶת חֶלְקִי לִי אֶשָּׂאָה,

אֶת חֶלְקִי בְּתֵבֵל… לֹא חָשׁוּב!

בְּרָכָה מִנִּי לֵב אֲבָרְכֵהוּ

וְאַפְלִיג, וְאֶפְסַע לִי כַךְ שׁוּב…


שׁוּב יַלְבִּין לְפָנַי פְּתִיל הַדֶּרֶךְ,

יִרְמְזוּ מֶרְחַקֵּי הַלִּילָךְ

וּמַשָּׂא תַרְמִילִי יַבְטִיחֵנִי:

“…עַד אַחֲרוֹן צְעָדַיִךְ – אִתָּךְ!..”


בציר: ב

מאת

פניה ברגשטיין

בציר: ב

מאת

פניה ברגשטיין


בָּצִיר

מאת

פניה ברגשטיין

1


בָּצִיר! בָּצִיר!

הַטֶּנֶא אֶל הַיָּד

וּמַזְמֵרָה זְרִיזָה,

וְכֹה בְּטוּחוֹת אֶצְעַד

בֵּין שׁוּרוֹת כַּרְמִי.

הַגְּפָנִים

כּוֹרְעוֹת

כְּאִלּוּ בֶרֶךְ לְפָנָי,

וּמִיקַר שִׁפְעָן

מַשִּׁירוֹת לְמוֹ יָדָי.

צוֹנְחִים הָאֶשְׁכֹּלוֹת

אֱלֵי טַנְאִי

שְׁקֵטִים, שְׂבֵעִים מְלֵאִים

כְּמִי –

אֲשֶׁר חוֹבוֹ מִלֵּא כְּבָר בְּחַיָּיו,

כְּמִי –

אֲשֶׁר גְּמוּלוֹ רָאָה

בְּמוֹ עֵינָיו.


כְּאִלּוּ –

נְשִׁימַת־בֹּקֶר עֲצוּרָה

נָשְׁבָה עַל הַגְּפָנִים,

וְעָטוּ הָאֶשְׁכֹּלוֹת

עַרְפִלִּים.

כְּאִלּוּ –

נֹגַהּ הַיָּרֵחַ הַחִוֵּר

הִשְׁקָה הָעֲנָבִים,

וְהִכְסִיפוּ

מַחֲוִירִים.

כְּאִלּוּ –

אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֵט

הִדְלִיק פִּתְאֹם אֶת כָּל כַּרְמִי,

וְחִיְּכוּ הָאֶשְׁכֹּלוֹת

לִקְרָאתִי…


אִסְפִי בִּצְרִי,

יָדִי,

אֱלֵי הַטֶּנֶא הָעוֹרֵג,

אֱלֵי הַטֶּנֶא זֶה הָרֵיק

שָׁנָה תְמִימָה.

זִמְרִי בְגִיל מַזְמֵרָתִי,

מִזֶּה הָעשֶׁר הַבָּהִיר,

מִזֶּה הַשֶּׁפַע הַמַּזְהִיר –

בָּצִיר! בָּצִיר!


  1. בָּצִיר: לשיר חוּברה מנגינה ע"י שלום פוסטולסקי.  ↩


שָׂדִי

מאת

פניה ברגשטיין

1

זָרַעְתִּי, זְרַעְתִּיו – הַגַּרְעִין הַזָּהֹב,

עָמֹק טְמַנְתִּיו בְּנִירִי הֶחָרוּשׁ.

צָפִיתִי לַיָּם, הִתְפַּלַּלְתִּי לָרוּחַ,

לְצֵל הֶעָנָן עַל פְּנֵי תְכֵלֶת הָרֹם;

צִפִּיתִי לְחֶסֶד בִּרְכַּת הַיּוֹרֶה,

גָּחַנְתִּי לָאָרֶץ וְתַרְתִּי כָל נֶבֶט,

שׁוֹבַבְתִּי נַפְשִׁי בַּיָּרֹק הָעוֹלֶה,

סָפַרְתִּי יָמִים וּמָנִיתִי לֵילוֹת

וְיַחַד צָמַחְתִּי עִם הַשִּׁבֹּלֶת,

וְיַחַד עִמָּהּ, בִּמְלֹא גַרְעִינָהּ,

מָלְאָה גַם נַפְשִׁי גַּרְעִינֵי תִקְוָתָהּ.

גַּרְעִין פַּז־חֲלוֹם עַל שְׁחוֹר הָעַצֶּבֶת,

עַל קַרְקַע חַיַּי גַּרְעִין מָחָר זַךְ – – –

לְכֹסֶף אָבִי וּלְזֵכֶר סָבִי,

וּלְמַעַן בְּנִי הַתִּינוֹק וְהָרָךְ.


הִבְשִׁילָה חִטָּה בְּשָׂדִי לְתִפְאֶרֶת,

הִבְשִׁילָה קָמָה גְבוֹהָה זְהֻבָּה.

הִרְכִּינָה רָאשֵׁי שִׁבֳּלֶיהָ עִם לַיְלָה

כִּבְדֵי־גַרְעִינִים וְצוֹפֵי־יַד־קוֹצֵר.

הִבְשִׁילָה חִטָּה בְּשָׂדִי לְתִפְאֶרֶת – – –

וְחִכְּתָה לִי, קָרְאָה, זָעֲקָה מִמְּצוֹר

שַׁלְהָבוֹת לוֹחֲכוֹת יְקוּמָהּ הַטָּהוֹר.

שֻׁלְּחוּ רִבּוֹא רִבְבוֹת שִׁבֳּלֶיהָ

כְּקִפְאוֹן אֶצְבָּעוֹת חֲנוּקוֹת זְעָקָה

מוּל שָׁמַיִם שְׁחוֹרִים, אֲפֵלִים בְּהוֹשַׁע־נָא

אִלֶּמֶת, נוֹאֶשֶׁת לְאוֹר תַּבְעֵרָה

הַחוֹנְקָה בְּטַבַּעַת הָאֵשׁ הַסּוֹגֶרֶת

קָמָה שֶׁבָּשְׁלָה בְשָׂדִי לְתִפְאֶרֶת.


* * *


אֶזְרָע. עוֹד אֶזְרָע הַגַּרְעִין הַזָּהֹב.

אַעֲמִיק הַטְמִינוֹ בְנִירִי הֶחָרוּשׁ.

שׁוּב אֶסְפֹּר הַיָּמִים, שׁוּב אֶמְנֶה הַלֵּילוֹת

עַד אֶקְצֹר, עַד אָדוּשׁ –

חִטַּת־פַּז־חֲלוֹם בִּשְׁחוֹר עַצְבוּתִי,

קָמַת־פַּז־מָחָר עַל קַרְקַע חַיַּי –

לְכֹסֶף אָבִי וּלְזֵכֶר סָבִי,

וּלְמַעַן בְּנִי הַתִּינוֹק וְהָרָךְ – – –

תרצ"ו


  1. שָׂדִי: לשיר חוּברה מנגינה ע"י אברהם דאוּס.  ↩


אֲנִי הַבַּת

מאת

פניה ברגשטיין

אֲנִי הַבַּת

לְדוֹרוֹת שֶׁל יְהוּדִים כְּפוּפִים, כּוֹרְעִים

תַּחַת עֹל־מַשָּׂא יָמִים כְּבֵדִים.

אֵימַת כָּל סְטְרַזְ’נִיק וְכָל שֶׁקֶץ עֲלֵיהֶם,

חֲרֵדִים לְקוֹל נִבְחַת כַּלְבּוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן,

מְפַנִּים הַדֶּרֶךְ לַקָּטָן בְּפִרְחֲחֵי הָרְחוֹב

וּמַקְדִּימִים שָׁלוֹם לַמְנֻוָּל וְלַשִּׁכּוֹר,

וְרוֹעֲדִים כִּרְעֹד עָלֶה בַסַּעַר

עִם הֵדֵי פְרָעוֹת וַהֲרִיגוֹת

בַּאֲחֵיהֶם.

אֲנִי הַבַּת

לְאִמָּהוֹת מְבֹהָלוֹת וּמַחֲרִישׁוֹת

אֲשֶׁר שְׁנוֹת חַיֵּיהֶן חָמְקוּ

כְּבִפְרוֹזְדוֹר אָרֹךְ, כֵּהֶה וָצָר,

לְנֹגַהּ שְׁנֵי נֵרוֹת מְהַבְהֲבִים בַּשַּׁבָּתוֹת,

נְזוֹנוֹת מֵחֲלוֹמָן עַל נַחַת מִבָּנִים

וּמִתְּפִלַּת דִּמְעָה זַכָּה נוֹבַעַת מִן הַלֵּב.


אֲנִי הַבַּת

לִיהוּדִים מוֹחֵי הָרֹק מֵעַל פְּנֵיהֶם,

פּוֹלְטֵי תוֹדָה שְׁקֵטָה, לוֹחֲשֵׁי סְלִיחָה נִבְהֶלֶת

לְכָל מֵצֵר לְחַיֵּיהֶם;


הַבַּת –

לַנּוֹשְׂאִים בְּקֹדֶשׁ קָדְשֵׁי לִבָּם

חֲלוֹם אוֹרָה רָחוֹק וּמְנַחֵם

עַל כְּנַף צִיּוֹן מוֹחָה יְגוֹן בָּנֶיהָ,

עַל הַשְּׁכִינָה הַמִּתְיַפְּחָה עַל חוֹף רָחוֹק

וְנֶאֱנַחַת לִשְׁלוֹמָם שֶׁל אֲסִירֶיהָ.


אֲנִי אָחוֹת

לְכָל אֲשֶׁר יוֹצֵא יוֹם־יוֹם לִקְרַאת הַמָּוֶת

וְלֹא יֵדַע אִם אַחֲרוֹנִים לוֹ –

זֶה יוֹמוֹ עַל אֲדָמוֹת,

וְזֶה הַזֹּהַר עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ,

וּנְשִׁיקַת יַלְדּוֹ, וּפִטְפּוּטוֹ: שָׁלוֹם,

וְזוֹ לְחִיצַת יָד אִלְּמָה וַחֲרֵדָה

בִּלְחֹץ יָדוֹ אַחֶרֶת אֶת הָרוֹבֶה –

זֶה יְדִידוֹ הָאַחֲרוֹן וְהַנּוֹתָר

בִּדְמִי לֵילוֹת הֲרֵי אֵימָה וָרֶצַח.


אֲנִי אָחוֹת

לְכָל אֲשֶׁר מַיְשִׁיר יוֹם־יוֹם מַבָּט לַדֶּרֶךְ,

בֶּאֱחֹז הַיָּד בְּהֶגֶה הַמְּכוֹנִית

לְכוֹנְנָהּ עִם כָּל סִבּוּב גַּלְגַּל

לִקְרַאת הַמָּוֶת,

כְּנַחֵשׁ הַלֵּב בְּחֶרְדָּתוֹ

יוֹם־יוֹם, שָׁעָה־שָׁעָה, וְרֶגַע־רָגַע.

לְכָל אֲשֶׁר הִגִּישׁוּ אֶת חַיֵּיהֶם הָרָנִים

בִּשְׁתֵּי יָדַיִם נְדִיבוֹת לְלוֹעַ־מָוֶת,

אֲשֶׁר אֵינוֹ שׁוֹאֵל, אֵינוֹ בוֹחֵר, אֵינוֹ מַבְדִּיל;

לְכָל אֲשֶׁר הִנִּיחוּ לְרַגְלֵי סְלָעִים שְׁקוּיֵי־זֵעָה

וְלִמְרַאֲשׁוֹת הָרִים עוֹטֵי שְׁתִילִים

אֶת חַיֵּיהֶם, אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם הַזַּכּוֹת –

אֲנִי אָחוֹת.


אֲנִי הָאֵם

לְכָל הַיְלָדִים הַפְּעוּטִים הָאֵלֶּה

הַתּוֹלִים אֶת עֵינֵיהֶם הַבְּהִירוֹת

בִּפְנֵי גְדוֹלִים בִּשְׁאֵלָה אַחַת

אִלֶּמֶת וְנוֹקֶבֶת בְּתֻמָּהּ:

מַדּוּעַ? לָמָּה? עַד מָתָי?

לְאֵלֶּה תִּינוֹקוֹת אֲשֶׁר בִּנְשֹׁק מִדְרַךְ רַגְלָם

אֲדָמָה זֹאת שַׁעַל שַׁעַל

אֵרְשׂוּ בְצָהֳלָה כָּל רֶגֶב,

קִדְּשׁוּ כָל שְׁתִיל יָרֹק בְּנִצָּנוֹ;

לְאֵלֶּה הַיָּדַיִם הָרַכּוֹת אֲשֶׁר גְנוּזָה בָן

כָּל חֶמְדַּת תִּפְאֶרֶת הַמָּחָר;

לְאֵלֶּה הָעֵינַיִם הַזַּכּוֹת

שֶׁנִּפְקְחוּ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַכְּבֵדִים הָאֵלֶּה

בִּבְשׁוֹרַת הַנִּיר, הַיַּעַר וְהַגָּן

לְחַרְבוֹנֵי חוֹלוֹת מִדְבָּר שׁוֹמֵם –

אֲנִי הָאֵם.

לְכָל הַיְלָדִים הַקְּטַנְטַנִּים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר לֹא תִדָּרֵשׁ מֵהֶם

לֹא הַגְּבוּרָה לִסְלֹחַ, לֹא הַגְּבוּרָה לִשְׁתֹּק

וְגַּם לֹא הַגְּבוּרָה לָמוּת;

לְכָל הָעֲתִידִים עוֹד לַהֲלֹךְ

עַל פְּנֵי הָאֶרֶץ הַקְּטַנָּה הַזֹּאת

מִבְּלִי אֲשֶׁר תַּכְבִּיד, תִּלְחַץ בְּמוֹרָאָהּ

עֲטֶרֶת הַקְּדוֹשִׁים עַל רָאשֵׁיהֶם –

אֲנִי הָאֵם.


תרצ"ו


משירת הימים

מאת

פניה ברגשטיין

משירת הימים

מאת

פניה ברגשטיין


וְגַם הַיּוֹם

מאת

פניה ברגשטיין

וְגַם הַיּוֹם –

כְּשֶׁכְּבָר הָפְכוּ יוֹם־יוֹם חַיֵּי עֲמַל כַּפַּיִם,

כְּשֶׁהִתְרַחֵק, נָמוֹג בָּאֹפֶק זֶה הַחוֹף שֶׁלַּחֲלוֹם

וָאֳנִיַּת יוֹם־יוֹם הִפְלִיגָה הַרְחֵק מִמֶּנּוּ אֶל מַמְלֶכֶת הַמְּצִיאוּת;

לְאַחַר שֶׁנֶּחֱנַק כִּמְעַט כָּלִיל הַצְּלִיל הַדַּק שֶׁלַּשִּׁירָה,

שִׁירַת עוֹלָם מֻפְלָא, נִשְׁקָף וּמִזְדַּהֵר

מִתּוֹךְ תְּנוּפַת יָדַיִם, מִתּוֹךְ אִמּוּץ הַזְּרוֹעַ,

מִתּוֹךְ אֶגְלֵי זֵעָה עַל מֵצַח מְשֻׁלְהָב;

וּלְאַחַר שֶׁיּוֹם אֶחָד וְזֶה שֶׁלְּפָנָיו,

וְכָל אוֹתָם יָמִים אֲשֶׁר יָבוֹאוּ עוֹד אַחֲרָיו

צוֹנְחִים עֲלֵי כְתֵפֵךְ בְּכָל כָּבְדָם וְלַחֲצָם

וְכוֹלְאִים נְשִׁימָתֵךְ בְּאַיְמָם עָלַיִךְ

בְּשׁוּרָתָם הָאֲרֻכָּה, הָאֲפוֹרָה עַד סוֹף יָמַיִךְ,

עַד אַחֲרוֹן יוֹמֵךְ –

גַּם הַיּוֹם,

גַּם הַיּוֹם יֵשׁ אֱלֹהִים אִתָּךְ בִּשְׁעוֹת עָמָל יוֹקְדוֹת.

גַּם הַיּוֹם יֵשׁ וְתִשְׁכֹּן הָרוּחַ

וְיֶהֱמֶה הַשִּׁיר בְּכָל כְּפִיפָה שֶׁל אֶצְבַּע,

בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁל יָד וּבְכָל מְתִיחַת שְׁרִיר –

בְּתוֹךְ כָּל צַעַד וְכָל שַׁעַל שֶׁל עָמָל

הַחוֹרֵז אֶת מַחֲרֹזֶת רְגָעָיו וּשְׁעוֹתָיו

עַל חוּטוֹ שֶׁל יוֹם אָפוֹר אֱלֵי קָצֵהוּ אַרְגָמָן –

גַּם הַיּוֹם.


בְּקָרִים

מאת

פניה ברגשטיין

בִּבְקָרִים טְלוּלִים, תְּכֻלִּים כַּהֲזָיָה,

בִּבְקָרִים טְווּיִים חוּטֵי חֲלוֹם שֶׁטֶּרֶם פָּג,

נוֹשְׁמִים בְּמַשַּׁק עַנְפֵי עֵצִים נָדַמּוּ

וּבְצִפְצוּף צִפּוֹר קַלַּת כְּנָפַיִם עַל הַבַּד,

וּבִקְרִיאַת שֶׂכְוִי פּוֹרְצָה דַלְתוֹת הַלֵּב

בְּגִיל, בְּאשֶׁר, בְּחֶדְוַת עוֹלָם פָּקַח עֵינַיִם;

בִּבְקָרִים קְרִירִים וְדוֹמְמִים עֵת בַּמֶּרְחָק

רוֹמְזִים שְׁבִילִים צָרִים וּבְהִירִים

שֶׁל גַּן וָחֹרֶשׁ, שֶׁל שָׂדֶה וָכֶרֶם וְשֶׁל גַּיְא,

עֵת רוּחוֹת בָּאוֹת וְקַלִּילוֹת קוֹרְאוֹת לָךְ לַמֶּרְחָב

וּשְׁתֵּי יָדַיִךְ צְמֵאוֹת לַטֵּף כָּל פֶּרַח וְכָל צִיץ,

וְאֶצְבְּעוֹת יָדֵךְ כָּלוֹת הַצְהֵל כָּל שְׁתִיל אֲשֶׁר צָמֵא,

וְעֵינַיִךְ – גָּחוֹן עַל עֲרוּגָה נוֹשֶׁמֶת וּפוֹרַחַת;

בִּבְקָרִים שְׁקוּפִים וּבְהִירִים כְּאַגָּדָה,

עֵת כָּל דָּמֵךְ יִזְעַק לִהְיוֹת אֶחָד

עִם שֶׁמֶשׁ הָעוֹלָה מֵעֵבֶר גֶּבַע,

עִם אָבָק הַמִּתַּמֵּר אַחַר פַּרְסַת הַסּוּס

וְעִם מַשַּׁב הָרוּחַ עַל רָאשֵׁי גְפָנִים

מְהֻרְהָרוֹת וְדוֹמְמוֹת, כְּפוּפוֹת וּבַחֲרָדָה

מַאֲהִילוֹת עַל אַשְׁכְּלוֹת זִיוָן הַמְעֻרְפָּל;

עֵת כָּל תָּא קָטָן בְּיֵשׁוּתֵךְ

יִקְרָאֵךְ לָקוּם וּלְתוֹךְ זֶה הַבֹּקֶר

לִנְסֹךְ אֶת צָהֳרֵי חַיַּיִךְ שׁוֹקְקִים –

בְּהַכְנָעָה רֹאשֵׁךְ הַרְכֵּן תַּרְכִּינִי

וְאֶת פַּעֲמֵי רַגְלַיִךְ הַכְּמֵהוֹת וְהַצְּמֵאוֹת

לְבֵין אַרְבָּעָה קִירוֹת צָרִים תָּשִׂימִי.

וְשָׁם, בְּתִקְתּוּק רָהוּט וּמְחֻצָּף שֶׁל מְכוֹנָה

אֶת חֲלוֹמֵךְ זֶה הַזּוֹעֵק וּמִתְיַפֵּחַ תַּחֲרִישִׁי,

וּבְמִסְפָּרַיִם גְּדוֹלִים וַאֲרֻכִּים

גִּזְרֵי הַבַּד בְּמַר לִבֵּךְ תִּזְלֹלִי…

וְיָדֵךְ בְּמֶתֶק נְקָמָה וּבְשִׂמְחָה לְאֵיד

אֶת חֶלְקַת הַבַּד הַמַּצְחִירָה גּוֹזֶרֶת,

כְּמוֹ הָיָה הַבַּד גְּזַר דִּין נִתַּן מֵעָל –

וְאֵין קוֹרֵעַ.


לָאֶחָד

מאת

פניה ברגשטיין

מַתַּת יַד טֶבַע מְפֹאָר וְאַכְזָרִי,

מַתַּת יַד טֶבַע הַמַּפְלָה בֵין אֲרָצוֹת לַאֲרָצוֹת:

לָאַחַת – גַּם רֶנֶן שֶׁל פְּלָגִים, גַּם צֵל שֶׁל יְעָרוֹת,

וְגַם צִנַּת לֵילוֹת וְגַם חֶלְקַת דְּשָׁאִים,

וְלַשְּׁנִיָּה – קְשִׁי סֶלַע וּמִדְבָּר, הָרִים קֵרְחִים וָחוֹל

וְזַעַם שֶׁל רוּחוֹת כּוֹוִים אוֹ מַקְפִּיאִים.


מַתַּת יַד טֶבַע וְגוֹרָל נָדִיב וְגַם כִּילַי,

מַתַּת יַד טֶבַע בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ מַפְלֶה:

לָאֶחָד – חֶלְקַת שָׂדוֹת פְּתוּחָה וְיָד פּוֹתַחַת תֶּלֶם,

וְזֹהַר אֳפָקִים עַל פְּנֵי לִילַךְ גְּבָעוֹת,

וְצַהַל הַשָּׁתִיל פּוֹרֵץ מִשְּׁחוֹר הָרֶגֶב,

וְזֶמֶר פְּרִי נִתָּק כָּבֵד מַעַל בַּדּוֹ – – –

וְלַשֵּׁנִי – כְּתָלִים צָרִים, סוֹגְרִים וַעֲגוּמִים,

תָּמִיד אוֹתָם כְּתָלִים, נוֹשְׂאֵי אוֹתָהּ עַצֶּבֶת…


לָאֶחָד – צַפּוֹת לְגִיל קָצִיר עַתִּיר זָהָב וְרֶנֶן,

שָׁזֹף בָּעַיִן מֶרְחַקִּים עִם שַׁחַר וְעִם עֶרֶב

וְהִשָּׁזֵף מִלַּהַט שֶׁמֶשׁ וּמִצְּרִיבַת קָדִים,

וְלַשֵּׁנִי – – –


בְּשַׂק חִטִּים מָלֵא, שָׂבֵעַ וּמְפֻטָּם

אֶת רֵיחַ הַזְּרִיעָה וְהַקָּצִיר הָרֵחַ,

כְּצוּד מִפִּי קוּנְכִית סְתוּמָה וּמְסֻגֶּרֶת

הֵד דְּכִי גַלֵּי הַיָּם זָרִים וּרְחוֹקִים.


תָּמִיד

מאת

פניה ברגשטיין

תָּמִיד לִשְׁזֹף בָּעַיִן אֶת אוֹתָם קִירוֹת,

לִסְפֹּג לְלֹא מָנוֹס אוֹתָם צְלִילֵי קוֹלוֹת,

אֲפִלּוּ אֶת אוֹתָם פָּנִים לַחֲזוֹת בְּלִי הֶרֶף,

וּלְהוֹסִיף לַחֲרֹז עַל פְּנֵי לִבְנַת בַּדִּים

אוֹתָן פְּנִינֵי תְפָרִים לְרִבְבוֹת הָאֲלָפִים,

וְדֶרֶךְ אֶצְבָּעוֹת קַלּוֹת, מְמֻכָּנוֹת

הַזְרֵם מִילִין וּפַרְסָאוֹת שֶׁל גְּלִילֵי בַדִּים,

וּשׁוּב בַּמַּחַט הַדַּקָּה וְהַמְקַפֶּצֶת לְגַמֵּא

מֶרְחַקֵּי שׁוּלַיִם אֲרֻכִּים וְנֶחְפָּזִים לִבְרֹחַ,

וּלְהַרְקִיד תָּמִיד אוֹתוֹ גַלְגַּל פָּזִיז וּמְמַהֵר…

וּלְהָצִיץ כְּמִמֶּרְחַק גְּבוּלֵי מַלְכוּת אַחֶרֶת

עַל אֵלֶּה שָׁם שֶׁיִּקְרְאוּ לַצֹּאן וּלְעֶדְרֵי בָקָר

בְּקוֹל רָוֶה וָרָם וּמְמֻשָּׁךְ,

וּבְהֵי־הֵי צָלוּל וּמְהַדְהֵד לַמֶּרְחַקִּים

יְגַלְגְּלוּם וְיַזְרִימוּם אֱלֵי מוֹצָא הַשַּׁעַר:

אֶל פֶּתַח כַּר יָרֹק וְרַעֲנָן,

אוֹ אֶל כִּבְשַׁן שָׁרָב אוֹכֵל וּמְסַנְוֵר –

אֱלֵי מֶרְחָק, אֱלֵי מֶרְחָב, אֱלֵי מִחוּץ לַשַּׁעַר.

וּכְמוֹ מִבַּעַד חַלּוֹן שֶׁל כֶּלֶא מְסֹרַג שְׂבָכָה –

הַמִּתְכַּוֵּן לִנְשֹׁם, לִסְפֹּג אֶל תּוֹךְ קַדְרוּת הַתָּא

עוֹד וְעוֹד מֵאוֹר, מִחוּץ וּמִמֶּרְחָב –

לִטְעֹם בִּלְבַד בְּהֶעָפָה שֶׁל עַיִן

מִצְּחוֹר כַּנְפֵי עוֹפוֹת הָרוֹחֲשִׁים מִמּוּל,

הַצּוֹבְאִים בְּגִיל צָמָא עַל כְּלֵי הַמַּיִם

וּבְרַעֲבוֹן חַיִּים גָּדוֹל, בּוֹלֵעַ כֹּל – עֲלֵי הַגַּרְעִינִים.


תָּמִיד כְּזֶה גַלְגַּל רָתוּם לִרְצוּעַת עֻלּוֹ הָעֲגֻלָּה

לָעוּג עוּגוֹת יָמִים, שָׁעוֹת וּרְגָעִים

עַל יַד אוֹתוֹ חַלּוֹן עִם סְתָו וְגַם אָבִיב

וְדַרְכּוֹ רַק אֶצְבְּעוֹת־מַבָּט דַּקּוֹת וַאֲרֻכּוֹת לִשְׁלֹחַ

אַחַר כָּל מְאֻשְּׁרֵי הַשָּׁם, אֲשֶׁר שׁוֹתִים מִזְּהַב הַשֶּׁמֶשׁ,

מֵרֶקַח זְרִיחוֹתֶיהָ וְנֶסֶךְ כָּל שְׁקִיעָה

בִּבְעִיטַת שְׂבֵעִים אוֹתָהּ וְלַהֲטָהּ…

וְאַחֲרֵי כָּל הַפּוֹסְעִים מֻכֵּי עִוְרוֹן שָׂבְעָם

עַל פְּנֵי שְׁבִילִים שְׁטוּפִים גַּלֵּי אוֹרָה

כְּבָנִים, כַּאֲהוּבִים, כְּנִבְחָרִים

אַךְ זַעֲקַת מַבָּט אִלֶּמֶת וְקוֹבְלָה לִשְׁלֹחַ

בִּמְרִי שֶׁל אֵין־אוֹנִים, בִּצְרַב גַּעְגּוּעִים וּבִלְחִישַׁת קִנְאָה.


כְּנַף שִׁירָה

מאת

פניה ברגשטיין

לְאַפְלוּלִית דְּמוּמָה שֶׁל אַרְבָּעָה קִירוֹת –

מָגֵן נִלְעָג וְדַל מִשְּׁרַב הַשֶּׁמֶשׁ, מִצְּלִיפוֹת קָדִים –

לְמַחֲנָק עִוֵּר אָטוּם שֶׁל ד' עַל פְּנֵי ד'

יֵשׁ וְתֵרֵד קַלָּה וּמַרְנִינָה, מַצְהֶלֶת וּמְלַבֶּבֶת

בְּשׂוֹרַת חַסְדָּהּ הָרַךְ שֶׁל הַשִּׁירָה.

וְאָז שַׁחִים לְפֶתַע הַכְּתָלִים עֲלֵי רֹאשֵׁךְ

וְעֹקֶץ כֶּלֶא סָר, וְלַעֲנַת מַחֲנָק

מֵהֶם נִטֶּלֶת, פָּגָה וְאֵינֶנָּה.

שָׁחֹחַ אָז יִשַּׁחוּ עַל רֹאשֵׁךְ כִּמְצַפִּים, כִּמְחַפִּים,

כְּשׁוֹמְרִים עַל כָּל הֶעָפַת כָּנָף, עַל כָּל טִיסָה אֶל עָל,

וּמַצִּיבִים הַגְּבוּל בֵּינֵךְ לְבֵין זֶה שֶׁלְּמוּלֵךְ וּלְצִדֵּךְ

וְנִהְיִים שְׁקוּפִים לְמַבָּטֵךְ זֶה מְלַטֵּף הַמֶּרְחַקִּים:

מֶרְחַקֵּי אֶתְמוֹל רוֹמְזִים כְּחֻלִּים וּמַכְסִיפִים,

מֶרְחַקֵּי מָחָר גְדוֹלִים וְרֻדִּים וּמַזְהִיבִים,

מֶרְחַקֵּי חֲלוֹם יָשָׁן נִשְׁכָּח מֵאֵי יָמִים הֵגִיחַ

וּמֶרְחַקֵּי דִמְעָה אֵי אָז נָשְׁרָה בִדְמִי…


לַתִּקְתּוּק הַדַּק וּמְיַגֵּעַ, לַזִּמְזוּם הַמְמֻשָּׁךְ וְהֶעָגוּם

שֶׁל מְכוֹנַת תְּפִירָה – לִמְיֻדָּעָה זוֹ מִיָּמִים יָמִימָה –

יֵשׁ וְתִתְגַּנֵּב נְעִימַת פִּזְמוֹן שָׁכוּחַ מִן הַלֵּב,

פִּזְמוֹן יַלְדוּת נִשְׁכַּחַת, רְחוֹקָה וּמְפֻיֶּסֶת,

פִּזְמוֹן הָעֲיָרָה טוֹבְלָה בְּאוֹר אָבִיב.


זֶה זֶמֶר עֲיָרָה, אֲשֶׁר פָּרְקָה בְּמֶרְחַקֶּיהָ

אֶת כָּל “חַיָּב” רָבַץ עַל גַּגּוֹתֶיהָ הַנְּמוּכִים

וּמְאִירָה מֵאֵי מִשָּׁם רָחוֹק וּמְעֻרְפָּל

בַּטּוֹב מִמִּכְמַנֵּי יַלְדוּת וּבַמַּזְהִיר מֵאַבְנֵי חֵן שֶׁל זִכְרוֹנוֹת.

וְנֶחֱרָז פִּזְמוֹן עִם הַתִּקְתּוּק הַמִּשְׁתַּפֵּךְ רָהוּט

כְּזֶמֶר שֶׁל סִפּוּר יָשָׁן נוֹשָׁן, כְּאַגָּדַת קְדוּמִים

בְּפִיהָ הַמְזַמְזֵם קְצוּבוֹת שֶׁל סָבְתָא זְקֵנָה…


וְהַיָּדַיִם – שְׁתֵּי יָדַיִם מוֹלְקוֹת, נוֹקְמוֹת וּמַשְׁמִידוֹת

חֶלְקַת בַּדִּים צְחוֹרָה תְּמִימָה וּבְתוּלָתִית,

שְׁתֵּי יָדַיִם מְטִילוֹת גְּזֵרַת מִדָּה, מִסְגֶּרֶת וּגְבוּלוֹת –

יֵשׁ וּפִתְאֹם תַּחְלֵקְנָה עַל פְּנֵי הַבַּד הַמְרַשְׁרֵשׁ וְהַמַּבְהִיק

בְּלֶטֶף שֶׁל שִׁכְחָה, בְּמַגָּע סָתוּם וּמְעֻרְפָּל – – –

וּמִסָּבִיב הוֹלֶכֶת וְעוֹלָה, מַכָּה גַלִּים צְחוֹרִים וַעֲנֻגִּים

שִׁפְעַת בַּדִּים, רְצוּעַת לֹבֶן מִתְגַּלְגֶּלֶת מִתְפַּתֶּלֶת,

רְצוּעַת צַחַר מִתְקַפֶּלֶת וְרוֹבֶצֶת נִכְנַעַת אֶל הֲדוֹם רַגְלַיִם

כְּמַתַּת הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן הַמְטַהֵר, הַמְרַעֲנֵן וְהַמַּצְהִיל.


כִּי טוֹב

מאת

פניה ברגשטיין

וּבְהִתְגַּלְגֵּל טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם עַל שִׁמְשׁוֹת חַלּוֹן,

וּבְהִסְתָּעֵר הָרוּחַ בְּזַעְפָּהּ עַל כָּל מִשְׁכָּן וְעַל כָּל גַּג,

בְּהִסְתַּנֵּן הָאַפְרוּרִית הָעֲגוּמָה אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר –

כֹּה יִמְתְּקוּ וְכֹה יִיקְרוּ אַרְבַּעַת אֵלֶּה הַקִּירוֹת,

וְכֹה יֵחַם מֵהֲבֵל הַנְּשִׁימוֹת שֶׁבְּתוֹכָם.

תֵּחַם כֹּה וְתִיקַר כֹּה הַצְּפִיפוּת,

וְעַלִּיזוֹת וּבְטוּחוֹת תִּרְעַשׁ הַמְּכוֹנָה וְתַעֲנֶה בְּקוֹל

לְיִבְבוֹת הָרוּחַ הַפּוֹרְצוֹת בְּיִלְלָתָן הָעֲגוּמָה,

וּבְתִקְתּוּק זָרִיז וּמְזֹרָז, וּבְפִטְפּוּט עַלִּיז וּמְרַנֵּן

תַּכְרִיז:

"יֵשׁ בַּיִת וְיֵשׁ צֵל קוֹרָה לַנִּמְלָטִים מִגֶּשֶׁם,

יֵשׁ גַּג וְיֵשׁ תַּבְשִׁיל מַהְבִּיל לַחוֹזְרִים מֵהַשָּׂדוֹת

בְּבִגְדֵיהֶם דּוֹלְפֵי מִמַּיִם, בִּידֵיהֶם סְדוּקוֹת מִקֹּר וָרוּחַ.

דַּף סֵפֶר יֵשׁ וְצַחַר שֶׁל גִּלְיוֹן עִתּוֹן

מִתַּחַת לְעִגּוּל מְנוֹרָה לוֹעֶגֶת לַסּוּפָה – – –

יֵשׁ גַּג יִשּׁוּב בְּלֵב אֵימָה וָסַעַר,

יֵשׁ סַעַד סַף לְרֶגֶל עֲיֵפָה, כּוֹשֶׁלֶת וּקְפוּאָה – – –"


וְחֶסֶד רַחֲמִים עַל שְׁתֵּי כַפּוֹת יָדַיִם אָז צוֹנֵחַ,

וְחֶסֶד שֶׁל תּוֹדָה עוֹלֶה מִלֵּב אֶל עַיִן וְגָרוֹן.

וּלְלֹא קוֹל עוֹלֶה נִגּוּן סוֹלֵחַ

וּבְאֵלֶם, לְלֹא צְלִיל, הַנֶּפֶשׁ אָז תָּרֹן:


כִּי טוֹב בִּשְׁתֵּי יָדַיִם דַּלּוֹת וְחַלָּשׁוֹת

כִּי טוֹב בְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת דַּקּוֹת

הַעֲטוֹת מַלְבּוּשׁ עַל גֵּו אֲחוּז צִנָּה,

הַתְקֵן כָּל בֶּגֶד כַּגָּדוֹל וְכַקָּטָן בְּאַהֲבָה,

בְּאַהֲבָה רַבָּה וּבִסְלִיחָה קוֹרֶנֶת.

הַשְׁחֵל כָּל חוּט בַּמַּחַט הַדַּקָּה

בְּכַוָּנַת יוֹצֵר עוֹלָם מִלֵּב הַתֹּהוּ;

וּבְשִׂמְחַת חוֹרֵשׁ אֶת אַדְמָתוֹ,

וּבְרִנַּת קוֹצֵר אֶת תְּבוּאָתוֹ זוֹהֶרֶת

לְאַחוֹת הַחֲלָקִים, וְהַקְּטַנִּים שֶׁבַּגְּזָרִים

לִשְׁלֵמוּת אַחַת נוֹשֵׂאת בְּשׂוֹרַת הַחֲמִימוּת

לְגוּף יָגֵעַ וְרוֹעֵד, לְגוּף אֲחוּז צִנָּה וָדֶלֶף.

כִּי טוֹב הַכְנֵס לַדַּק וְלַקָּטָן שֶׁבַּתְּפָרִים

כָּל רַחֲשֵׁי הַלֵּב חָרֵד לַמִּתְאַבְּקִים עִם סַעַר,

כָּל חֲמִימוּת דַּאֲגָתָהּ שֶׁל אֵם לִילָדֶיהָ

גְּדוֹלִים וַחֲסֻנִּים וְאַמִּיצִים אֲשֶׁר הוּטְלוּ

אֶל לֵב הָרוּחַ הַהוֹמֶה, הַמְעַרְבֵּל וְהַמַּצְלִיף – – –

כִּי טוֹב לִלְחשׁ בִּרְכַּת שָׁלוֹם בַּדֶּלֶף

אֶל הַקָּטָן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁבַּכַּפְתּוֹר

אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלָיו לִשְׁמוֹר עַל צַוָּארִים

שְׁזוּפִים, זְקוּפִים וִיקָרִים…

כִּי טוֹב עֲמֹד הָכֵן מוּל זַעַף רוּחַ וּמוּל סַעַר

בִּשְׁתֵּי כַפּוֹת יָדַיִם חִוְּרוֹת וְחַלָּשׁוֹת,

בִּמְלֶאכֶת עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת דַּקּוֹת –

כִּי טוֹב!

תרצ"ו


הַקֵּן הַזֶּה...

מאת

פניה ברגשטיין

1

(קְטָעִים)


טִפּוֹת שְׁעוֹת עָמָל, פַּלְגֵי יָמִים יִשְׁטֹפוּ,

נַחֲלֵי שָׁנִים זוֹרְמוֹת, אָצוֹת אֶל פִּי־הַיָּם –

צֹרְפוּ אַחַד אֶחָד, גָּאוּ עֲדֵי הֵקִימוּ

אֶת הַקֵּן הַזֶּה הוֹמֶה, בָּהִיר וָחָם.

גָּדוֹל אֵיתָן הַקֵּן עַל פְּנֵי מְרוֹם הַגֶּבַע,

מַשְׁקִיף לָעֲבָרִים בִּבְרַק חַלּוֹנוֹתָיו,

בְּצַחַר כְּתָלָיו, בִּשְׂדֵרָתוֹ מוֹרֶקֶת

וּבְאֹדֶם שֶׁל גַּגּוֹת צוֹפִים אֶל הַמֶּרְחָב;

אֶל עֵין הַזָּר יִתְגַּל הַקֵּן הַזֶּה לְפֶתַע

עָשִׁיר, בָּהִיר, שׁוֹקֵק, גָּדוֹל וּמְפֹאָר,

יַדְלִיק נִצְנוּץ קִנְאָה בְּתוֹךְ עָמְקֵי הָעַיִן

שֶׁל בֶּן־עֲרָב חוֹלֵף עַל פְּנֵי הַשְּׁבִיל הַצָּר.

יַצִּית בְּרַק הַחִדּוּשׁ וְזִיו שֶׁל תִּמְהוֹן פֶּלֶא

בְּעֵינֵי תַּיָּר מַשְׁקִיף עַל כֹּל תָּאֵב,

כְּרוֹצֶה לַחְשׂף מִכָּל זָוִית מַרְצֶפֶת

וּמִנִּי כָל רַעַף עַל פְּנֵי גַג שָׁלֵו –

אֶת פָּרָשַׁת כָּל הַתְּלָאוֹת וְכָל הַסֵּבֶל

שֶׁנִּלְווּ אֶל חֲלוּצִים עַל פְּנֵי דַּרְכָּם,

וְאוֹמֵר הַבְחֵן בִּקְלַף חָצֵר צוֹהֶלֶת

מֵאוֹתִיּוֹת הַ“יֵּשׁ” הַמִּתְהַוֶּה וָקָם…


הֲשָׁמַע אֵי מִי אֶת קוֹל רִשְׁרוּשׁ הַצֶּמַח

בְּנָבְטוֹ מִדֶּשֶׁן אֲדָמָה מַשְׁחִיר,

אִם צָדָה אֹזֶן מִי מֵהֵד רַחֲשֵׁי הַפֶּלֶא

עֵת סוֹד צְמִיחָה כָמוּס אֶת שִׁירָתוֹ יָשִׁיר?

הַהִקְשִׁיב הָעֵשֶׂב עֵת יִצְמַח עִם לַיְלָה

לְאַנְחַת אִוְשָׁה שֶׁל גִּבְעוֹלוֹ גָדַל,

וְאִם יוּכַל לָמֹד עִם אוֹר עוֹלֶה שֶׁל שַׁחַר

קוֹמָתוֹ הִזְקִיפָה, נִתְמַתְּחָה אֶל עָל?

וּצְבָא שִׁבֳּלֵי גִיל, גְּדֵלוֹת כֻּלָּן בְּקֶצֶב

אֶחָד, אָחִיד, מָלֵא, תָּמִיד בַּחֲבוּרָה –

הַאִם תֵּדַעְנָה מַה גָּדְלָה בָּן כָּל שִׁבֹּלֶת,

הֲתָחשְׁנָה כִּי גָדְלוּ כֻלָּן לְתִפְאָרָה?


וְאֵיךְ אֶפְשָׁר פָּרֵט עַכְשָׁיו הַ“יֵּשׁ” זוֹרֵחַ

לְרִגְעֵי נְדֹד, לִשְׁעוֹת עָמָל וָעֹל;

אֵיךְ אֶפְשָׁר לָבוֹא וּלְגוֹלֵל כָּל כֹּתֶל

כִּירִיעָה שֶׁל כְּתָב הַיֶּגַע הַגָּדוֹל –

בּוֹ יְסֻפַּר עַל כָּל שְׁעַת חַמְסִין צוֹרֶבֶת,

עַל סֻלְּמוֹת פִּגּוּם הוּרְמוּ גֵאִים אֶל עָל,

עַל דְּלִי שָׁלוּחַ חִישׁ עִם אַפְרוּרִית הַטַּעַן

מִיָּד אֶל יָד נִמְתַּחַת בִּתְנוּפַת אֱיָל?

וְאִם תִּפְתַּח חֶלְקַת שֻׁלְחָן זוֹ מְשֻׁיֶּשֶׁת

אֶת פִּיהָ וּתְסַפֵּר עַל תֵּה לְלֹא סֻכָּר,

עַל צְנוֹן אֲשֶׁר תֻּבַּל בִּבְצָלִים וָזַיִת,

עַל מָרָק שֶׁלֹּא יָדַע מֵרֵיחַ שֶׁל בָּשָׂר?

וְטוּר הַחַלּוֹנוֹת בָּהִיר כֵּיצַד יָשִׂיחַ

עַל טֹהַר מִשְׁכָּנָם שֶׁל עַשְׂרוֹת הַטָּף,

עַל גַּגּוֹת צְרִיפִים דּוֹלְפֵי מָטָר בַּחֹרֶף

וְקַרְשֵׁי קִירוֹת צוֹרְבִים בִּימֵי שָׁרָב…

אֵלֶּה הַפָּנִים הַמְקֻמָּטִים מִשֹּׁזֶף,

הָעֵינַיִם הַשְּׁקֵטוֹת הַמַּבִּיטוֹת נִכְחָן –

הַתְּשַׁקֵּפְנָה עוֹד אֶת כָּל גַּלֵּי הָעֶצֶב,

כָּל הִבְהוּבֵי הָאוֹר, הֵצִיפוּ אִישׁוֹנָן?

וְהַשְּׂפָתַיִם הַקְּמוּצוֹת בְּהַחְלָטָה עִקֶּשֶׁת

הַאִם תַּפְטֵרְנָה עוֹד אֶת כָּל עֱזוּז הַשִּׁיר

מֵהֶן שָׁטַף נָטַף עַל הַשְּׁמָמָה דוֹמֶמֶת

וְקֶסֶם פִּרְיוֹנָהּ מִתְּנוּמָתוֹ הֵעִיר?

וְהָרַגְלַיִם שֶׁעָיְפוּ מִמְּסִלַּת הַיֶּגַע –

אֵיכָה תַּכִּיר בָּהֶן אֶת כָּל יְקוֹד הָאֵשׁ

אֲשֶׁר חָצְבוּ עַזּוֹת עַל רֹאשׁ כָּל הַר וָסֶלַע

בְּמַעְגָּל שֶׁל הוֹרָה טָס וּמִתְגָּעֵשׁ?


הַשָׁמְעָה אֵי־אֹזֶן אֶת רִשְׁרוּשׁ הַנֵּבֶט,

הַהִקְשִׁיב גִּבְעוֹל לְרַחַשׁ צְמִיחָתוֹ,

וְאִם יָדַע קְהַל הַשִּׁבֳּלִים אֲשֶׁר הִגְבִּיהַּ

מַה גָּדְלָה פְאֵר, הִזְקִיפָה קוֹמָתוֹ? – – –

כַּךְ הוֹלֵךְ קָהָל עַלִּיז, צָפוּף זוֹרֵחַ

וְהוֹפֵךְ שֵׂיבַת זָהָב בְּשֵׁלָה, בָּרָה,

וּמֵזִין עֵינוֹ, שָׁם, בְּחֶלְקָה נוֹבֶטֶת

שֶׁל שְׁתִילָה עוֹלָה רַכָּה וּצְעִירָה…

כַּךְ הוֹלֵךְ מַבְשִׁיל שְׂדֵה רָאשִׁים בַּשֶּׁמֶשׁ

בְּכֶסֶף שֶׁל שֵׂיבָה נוֹשֵׂאת בִּרְכַּת יְבוּל

וּמַרְכִּין אֶת זֹהַר מְלִילוֹתָיו בְּשֶׁקֶט

לִקְרַאת שְׁעַת קָצִיר תּוֹבִיל אֶל קַו הַגְּבוּל…


  1. הַקֵּן הַזֶּה: לשיר חוּברה מנגינה ע"י אברהם דאוּס.  ↩


אוֹתָם אֲשֶׁר הִקְדִּימוּ בּוֹא

מאת

פניה ברגשטיין

אוֹתָם אֲשֶׁר הִקְדִּימוּ בּוֹא אֶל הַשְּׁמָמָה הַזֹּאת

לְהַפְרִיחָהּ בְּגִיל גַּנִּים, לְהַלְבִּישָׁהּ שָׂדוֹת –

זָכְרוּ עוֹד אֶת מַרְאֵה הַנּוֹף וְהוּא שָׁחוּם מַשְׁמִים,

שָׁזוּר מַטְוֵה דַרְדַּר וָקוֹץ כְּיָם קְפוּא גַלִּים;

אֲשֶׁר מִתַּחַת לְכָל עֵץ שׁוֹפֵעַ קֹר צְלָלָיו

אִתָּם הֵבִיאוּ זִכְרוֹנוֹת עַל שְׁתִיל רִאשׁוֹן עָנָו,

כָּל אֵל בֵּינוֹת קִירוֹת בָּתִּים גְּבוֹהִים, קְרִירֵי בֶּטוֹן

וְשְׂאוּ אֶת זֵכֶר הִמָּתַח הָאֹהֶל הָרִאשׁוֹן;

אוֹתָם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכֹּה הִקְדִּימוּ אֶת בּוֹאָם –

הֵן כָּל טִפַּת זֵעָה שָׁפְכוּ צוֹהֶלֶת לִקְרָאתָם

מִתּוֹךְ צְבָא שִׁבֳּלֵי זָהָב וּמִזְּקִיפוּת גִּבְעוֹל –

זֶה אֵגֶל שֶׁל זֵעָה מְלוּחָה דָּלוּחַ וְעָגֹל

אֲשֶׁר בְּהִשְׁתַּנּוּת פְּלָאִים הָפַךְ יָרָק וָפָז – – –

כָּל אֵלֶּה רִאשׁוֹנִים לָבוֹא, אֲשֶׁר הִגִּיעוּ אָז

בְּכָל קַמְטוּט בִּקְלַף עוֹרָם שָׁמוּר הֵד זִכָּרוֹן

וְכָל אֶחָד מֵהֶם בִּרְמַ“ח וּשְׁסָ”ה מַתְחִיל, רִאשׁוֹן.


כָּל אֵל שֶׁאֵחֲרוּ לָבוֹא, שֶׁבָּאוּ אַחֲרוֹנִים

פְּגָשׁוּם בַּכֹּל קִירוֹת צַחִים בְּטוּחִים וְאֵיתָנִים,

וְצֵל חֻרְשָׁה אָפֵל עָבוֹת עַל לְחִי הַמִּדְרוֹנִים,

וְיַם גַּלֵּי כְרָמִים עוֹלִים שׁוֹפְעִים עוֹלִים בְּיַרְקוּתָם

וְזִיו שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים צוֹהֵל בְּאֹדֶם גֵּא וָחָם – – –


פְּנֵיהֶם שֶׁל אֵל הִקְבִּיל הַכֹּל פּוֹרֵחַ וְצוֹהֵל,

חִכָּה לָהֶם הַכֹּל מוּכָן מַבְהִיק אוֹרוֹת וָצֵל.

וְהַמִּטְעָן הַדַּל מְאֹד אֲשֶׁר הוּבָא אִתָּם,

אֲשֶׁר הֻפְשַׁל עַל הַכָּתֵף בְּהַפְלִיגָה בַּיָּם,

מִטְעָן שֶׁל חִפָּזוֹן בּוֹעֵר לַגִּיעַ אֶל הַחוֹף

וְחֶלְקָתוֹ שֶׁל עֹרֶף רַךְ אֶל קְשִׁי הָעֹל לָכֹף;

אוֹתוֹ מִטְעָן שֶׁל “חֲדָשִׁים”, שֶׁל מִצְטָרְפִים לַסָּךְ

פִּתְאֹם כָּל כַּךְ דָּלַל, קָטֹן, עָלוּב הָיָה כָּל כָּךְ

לְנֹכַח זִכְרוֹנוֹת עָלוּ בְּפִי הָרִאשׁוֹנִים

בִּשְׁעַת עַרְבִּית שְׁקֵטָה קְרִירָה שֶׁל נִים וְשֶׁל לֹא נִים…


עַל פְּנֵי סַפְסָל לְאֹרֶךְ קִיר לָבָן וּמְנֻמְנָם

עֲמוּס צִלְלֵי כָתֵף וָרֹאשׁ אֲפִיק סִפּוּר זָרַם.

יְמֵי כִבּוּשׁ רִאשׁוֹן עָלוּ מֵהַשָּׁנִים הָהֵן,

וּפְנֵי וָתִיק אֲשֶׁר קָמְלוּ הוּצְפוּ בְּזֹהַר חֵן.

וַיִּמָּתְחוּ קוּרֵי יָמִים עַל נוּל הַזִּכְרוֹנוֹת,

נִתְמַתְּחוּ בִּשְׁתִי וָעֵרֶב מְגֻוַּן שִׁבְרֵי אוֹרוֹת,

וְהִשְׂתָּרְגוּ, הָיוּ אֶחָד עִם לַיִל מִסָּבִיב.

וּבָעֵינַיִם זִיק הֻצַּת, הִפְצִיעַ נֹגַהּ שְׁבִיב

שֶׁל מִין תַּרְעֹמֶת וְקִנְאָה סְתוּמָה בְּלֵב “חָדָשׁ”

בְּאֵלֶּה שֶׁזָּכוּ לִרְדּוֹת שֶׁל יְמֵי בְרֵאשִׁית הַדְּבָשׁ,

זָכוּ פַלֵּחַ לֵב שָׂדֶה בַּתֶּלֶם הָרִאשׁוֹן

וְעַל גְּרָנוֹת גְּדוּשׁוֹת זָהָב אֶת שִׁירֵיהֶם לָרֹן…

וּמִין טִינַת רִטּוּן קַלָּה, סְתוּמָה בְּלֵב וָתִיק

אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים עָבְרָה כְּחוּט שָׁנִי דַּקִּיק,

תַּרְעֹמֶת־מָה עַל “חֲדָשִׁים” שֶׁכֹּה זָכוּ מַהֵר

מִן הַמּוּכָן לְהֵהָנוֹת כְּמוֹ מִן הַהֶפְקֵר.


עַל פְּנֵי סַפְסָל לְאֹרֶךְ קִיר מוּל אֹפֶק מְעֻלָּף,

עֲמוּס כּוֹכְבֵי זָהָב שׁוֹתְקִים אֲפִיק סִפּוּר שָׁטַף.

עָבַר דִּלֵּג עַל הַגָּדֵר וְהַשָּׂדוֹת לִטֵּף

וּבֵין שְׂדֵרוֹת מַאֲפִילוֹת כְּגַחְלִילִית הִבְהֵב;

עָבַר, פָּסַח עֲלֵי גְדֵרוֹת וְעַל בְּרִיחִים לָרֹב,

חָשַׂף דַּפִּים טְבוּלֵי אוֹרָה שֶׁלֶּעָבָר קָרוֹב,

שֶׁל אוֹתָם לֵילּוֹת טוֹבִים כְּשֶׁמַּפְלִיגִים הָיוּ

אֶל עֹמֶק שֶׁל חָצֵר עוֹטָה סוֹדוֹת שֶׁל הִיא וָהוּא.

מִשָּׁם אֱלֵי שְׂדֵרַת בְּרוֹשִׁים זוֹקֶפֶת צַמָּרוֹת

וְאֶל בֵּינוֹת גַּלֵּי גְפָנִים צְלָלִים מְנֻמָּרוֹת…

וְשָׁם הָיָה רַק לַיִל עֵד לְלַחַשׁ מְגֻמְגָּם

וְרַק הַחֹרֶשׁ הַסָּמוּךְ הִקְשִׁיב לְשִׁיר הַדָּם.

וְאָז שָׁתוּ שִׂפְתֵי יְקוֹד עִם נֹפֶת מִיץ עֵנָב

אֶת מֶתֶק הַחֶמְדָּה טְבוּעָה עַל פֶּה אֲשֶׁר אָהַב.

וּבְשֶׁפַע תַּלְתַּלִּים סְתוּרִים תּוֹךְ גִּפּוּפֵי חֶמְדָּה

קְטֹן עָלֶה בּוֹדֵד מַחְרִישׁ כְּעֵד אִלֵּם נִתְקַע,

זֶה עֵד קָטָן אֲשֶׁר הָיָה לְזֵכֶר מְעוֹרֵר

לַצּוֹעֲדִים דְּבוּקֵי חִבָּה אֶל עֵבֶר הֶחָצֵר

מַלְבֶּנֶת אֹהָלִים נָמִים בְּאוֹר יָרֵחַ תָּם

הַמִּתְבּוֹנֵן וּמַחֲרִישׁ, צוֹפֵן אִתּוֹ סוֹדָם…


שׁוֹמֵר

מאת

פניה ברגשטיין

הַיָּד בִּתְנוּפַת הַמַּעְדֵּר לֹא אֻלָּפָה,

כָּתֵף לֹא שֻׁזְּפָה בְקַרְנֵי הַשָּׁרָב,

חוֹגְרוֹת כַדּוּרִים וְרוֹבֶה תַעֲמֵסְנָה

וְיוֹצְאוֹת עִם הַלֵּיל לַשְּׁמִירָה, לַמֶּרְחָב.

הָרַגְלַיִם קְשִׁי רֶגֶב שָׂדֶה לֹא יָדָעוּ,

לֹא הִלְּכוּ בַטּוּחוֹת בְּצַד תֶּלֶם נִמְתָּח,

פּוֹסְעוֹת כְּתוֹהוֹת מוּל קָמָה מְנוֹעַעַת

מְלִילוֹת זָהָבָהּ בִּתְפִלָּה לַמִּזְרָח.

הַשָּׂדוֹת, הַשְּׁבִילִים, הָעֵצִים וְהַשִּׂיחַ,

חֲדָשִׁים לְאוֹר יוֹם, – עִם הַלַּיִל מְאֹד

מִתְנַכְּרִים לֶחָדָשׁ הַיּוֹצֵא עִם הָעֶרֶב

לְאָרְכָּהּ שֶׁל גָּדֵר לְהַלֵּךְ וְלִצְעֹד.

נִפְתָּחִים לִקְרָאתוֹ הַשָּׂדוֹת עַד הָאֹפֶק,

וּשְׁדֵמוֹת שֶׁעָטוּ צְעִיפֵי חֲשֵׁכָה

מְטִיחוֹת אֶת זְהַב קָמָתָן הַמַּבְשֶׁלֶת

אֶל נֹכַח פָּנָיו כִּבְמִין תּוֹכֵחָה.

נִצָּב לְעֻמַּת הַיִּפְעָה הַפּוֹרַחַת

זֶה צֵל הַשּׁוֹמֵר מְבֻיָּשׁ וּמְבֻטָּל,

מֻצָּג כִּכְלִי רֵיק מוּל תְּנוּפָה מְנַצַּחַת

שֶׁל חָרִישׁ וְאָסִיף הַחוֹזְרִים בַּגַּלְגַּל…

וְהָיָה צְרוֹר יָמָיו שֶׁחָלַף שָׁם, מֵעֵבֶר,

כְּמָרוּט מִנִּי כָּל נִזְרֵי פְאֵר וָעֶדִי

לְמַרְאֵה הַסְּלָעִים שֶׁעָטוּ צִנַּת יַעַר,

לְנֹכַח בַּדִּים רוֹחֲשֵׁי סוֹד בִּדְמִי…


כַּךְ עַל גְּבוּל זוֹ גָּדֵר הַמְסַמֶּרֶת חוּטֶיהָ,

מְתוּחִים בֵּין מֶרְחָק מַאֲפִיל מֵעֶבְרָם

לְבֵין חַלּוֹנוֹת עֲטוּפֵי שְׁחוֹר וָרֹגַע

שֶׁל בַּיִת וָקֵן נִשְׁתַּתֵּק וְנִרְדָּם;

כַּךְ בְּלֵב יָם אָפֵל שֶׁל דְּמָמָה מִתְנַשֶּׁמֶת

יִסְתּוֹפֵף צֵל שׁוֹמֵר עֲרִירִי וּמְבֻדָּד,

שֶׁיָּצָא עַל חוּטֵי הַמַּחְשָׁךְ וְהַלַּיִל

כָּל צֵל וְרִשְׁרוּשׁ לַחֲרֹז בַּל יֹאבַד.

וּמֵאוֹת שֶׁל עֵצִים אַדִּירֵי הַצַּמֶּרֶת,

גְּזָעִים מַזְקִיפִים אֶת עֲטֶרֶת עֶדְיָם,

בִּלְבַב עֲלָטָה מַקְדִּירָה וְגוֹבֶרֶת

עָלָיו הָאֶחָד מַשְׁלִיכִים יְהָבָם.

שׁוֹקֵעַ גַּבּוֹ הַצָּעִיר תַּחַת נֵטֶל

גּוֹרַל אִילָנוֹת בַּעֲבִי חֲשֵׁכָה,

וְכוֹרְעִים כָּל רִגְעֵי הַשְׁמִירָה בְלֵב לַיִל

מִמַּשָׂא שֶׁל שָׁנִים לְגִדּוּל וּצְמִיחָה…


שׁוֹלֵחַ זְרוֹעוֹת פְּחָדָיו צֵל הַלַּיִל

זוֹמְמוֹת וְאוֹרְבוֹת בַּמֶּרְחָב הַמַּחֲרִישׁ,

אֶל סְבִיבוֹ דֹק קוּרֵי מַבָּטִים טְוּוּיֵי־קֶשֶׁב

תּוֹלֶה הַשּׁוֹמֵר מַעֲשֵׂה עַכָּבִישׁ.


עַל עֵץ וְגִבְעוֹל, עַל עָנָף וְשִׁבֹּלֶת

בִּצְעִיף טְווּי־חוּטֵי־מֶבָּטָיו יְחוֹפֵף,

וְרֶשֶׁת קוּרֵי הַקְשָׁבָה מְסֹרֶגֶת

יִפְרֹשׂ עַל פְּנֵי יָם הַדְּמָמָה הָאוֹרֵב.

בְּסִבְכֵי זוֹ רִשְׁתּוֹ כָּל אִוְשָׁה מְעֻמְעֶמֶת,

כָּל הֵד בְּמִכְמֶרֶת נִפְלֵאת זוֹ יָצוּד,

וּבְחַכַּת מֶבָּטוֹ מִמְּצוּלָה מַעֲמֶקֶת

אַף צִלּוֹ יַעֲלֶה שֶׁל הַצֵּל הֶחָשׁוּד…

וְהוֹפְכִים מֶבָּטָיו אֶצְבָּעוֹת וְיָדַיִם,

מִתְמַשְּׁכִים לַמָּרוֹם, מַבְקִיעִים אֲדָמָה,

וְעִם קְהַל אִילָנוֹת שָׁרָשִׁים יַעֲמִיקוּ

וְאִתָּם קוֹמְמִיּוּת יִזְדַּקְפוּ בָרָמָה.

וְהוֹפְכִים בְּעֵינָיו הַגְּזָעִים שֶׁהִזְקִיפוּ

רַכִּים כִּשְׁתִילִים אַךְ הוּבְאוּ לַגּוּמוֹת,

וּשְׂדֵה הַקָּמָה הַמַּבְשִׁיל עַד הָאֹפֶק –

כְּזֶה אַךְ נִזְרַע וּמַבְטִיחַ לִנְבֹּט…

יֶחֱרַד לְבָבוֹ לַזְּרָעִים שֶׁנִּטְמָנוּ

בַּחֵיק הַלֵּילִי הֶעָמֹק וּמַשְׁחִיר,

מִבְּלִי דַעַת אִם חֶסֶד מַדְשִׁיא וּמַצְמִיחַ

יַנְבִּיטֵם מִן הַצֵּל נֹכַח שַׁחַר מַבְהִיר;

אִם יָגִיחוּ רָאשֵׁי הַיַּרְקוּת הַמְחֻדֶּשֶׁת

מִקַּרְקַע עֲרָפֶל אַוְרִירִית וְשׁוֹקְעָה

וְיָצוּפוּ בְזֹהַר קָמָה מִתְעוֹרֶרֶת

עַל פְּנֵי מְצוּלַת דִּמְדּוּמִים עֲמֻקָּה…


כַּךְ יַרְחִיב בְּעֵינָיו הַגּוּמוֹת שֶׁבָּאֹפֶל

וְיִנְעַץ אִילָנוֹת אֶל תַּלְמֵי הַדְּמָמָה,

וְיִכְרֹת אֶת בְּרִיתוֹ עִם בְּרֵאשִׁית מְפַעֶמֶת

שֶׁל שׁוֹתְלִים רִאשׁוֹנִים עַל אַדְמַת הַשְּׁמָמָה.

כַּךְ יִשְׁתֹּל כָּל אִילָן וִילַוֶּה קְטֹן כָּל צֶמַח

עֶרֶב עֶרֶב לַשְּׁחוֹר בִּנְשִׁימָה מַרְטִיטָה,

וּבְלֵב מִתְפָּעֵם יִפְקְדֵם עִם הַשַּׁחַר –

אִם מָלְאָה, אִם שָׁלְמָה מֵחֵיק לֵיל הַנְּבִיטָה…


יְעָרוֹת

מאת

פניה ברגשטיין

שְׁמָמוֹת אֲשֶׁר כָּמְהוּ לְצֵל עָמֹק רוֹגֵעַ,

סְלָעִים אֲשֶׁר הִבְהִיקוּ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ בְּלָבְנָם

וְדוֹרוֹת עֲלֵי דוֹרוֹת תָּבְעוּ מִכְּחֹל הַשַּׁחַק

וּמִכָּל אֲשֶׁר נִתְעָה אֱלֵי גְבוּלָם,

אֶת עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל קֵרְחוּתָם הַמְיֻתֶּמֶת

וְכִפּוּרִים לְעֵירֻמָּם סְפוּג הַשְּׁכֹל –

חָלְמוּ שָׁנִים עֲלֵי שָׁנִים עַל יַעַר

מִתְנוֹעֵעַ וְלוֹחֵשׁ אֶת שִׂיחָתוֹ אֵין קוֹל.

שְׁמָמוֹת חָלְמוּ עַל חֹסֶן גֶּזַע

וּצְרַב הַחוֹל – עַל קְטִיפַת אֵזוֹב,

וְעַל גַּבָּם מֻכֵּה שָׁרָב וָיֶגַע

חָזָה אָדָם בְּדִמְדּוּמֵי מַכְאוֹב

הֲמֻלָּה שֶׁל צַמָּרוֹת נָעוֹת בָּרוּחַ

וּמַקְהֲלוֹת כָּנָף עִם הַזְּרִיחָה,

וְאַפְלוּלִית כֵּהָה קְרִירָה וּמְרַצֶּדֶת

בְּבַהֲרוֹת זָהָב קַלּוֹת הַמְּשׁוּבָה…

וַיַּקְשֵׁב אָדָם לְשִׁמְמַת הָעֶצֶב,

וּגְבָעוֹת פָּתְחוּ גוּמוֹתֵיהֶן לִרְוָחָה,

וְגַמָּדֵי שְׁתִילִים מְרוֹנְנֵי הַיֶרֶק

נִתְקְעוּ בַּשְּׁחוֹר בִּנְכוֹנוּת בִּטְחָה…

וַיֶּחֱזֶה אָדָם בְּדִמְיוֹנוֹ זוֹרֵחַ

אֶת הַחֹרֶשׁ מִתְלַחֵשׁ זָקוּף גֵּאֶה,

וְהַמִּדְרוֹן שָׁקַע בְּזִכְרוֹנוֹת נֵעוֹרוּ

עַל מֶרְחַקֵּי עָבָר שֶׁשּׁוּב הָיוּ הוֹוֶה.


שָׁנָה, שָׁנָה, וְעוֹד נָקְפוּ שְׁנָתַיִם,

וְהַשְּׁתִילִים אֲשֶׁר לֻטְּפוּ בָּאֶצְבָּעוֹת

וּמֻלְּאוּ בְּהַקְפָּדָה אֶחָד בַּל יֵעָדֵר בָּם –

הָפְכוּ גְזָעִים מַעֲטִירֵי נוֹף הוֹד.

נִפְתַּר חֲלוֹם דּוֹרוֹת שֶׁל סֶלַע

בַּיָּרֹק הָרַךְ עוֹלֶה וּמְשַׂגְשֵׂג

וַחֲזוֹן אָדָם בַּעֲמָלוֹ כּוֹרֵעַ

עָטָה מִזִּיו הַנֹּפֶשׁ הַחוֹגֵג.

וְהַבַּדִּים טֻפְּחוּ בַּחֲרִיצוּת כַּפַּיִם,

נוֹפִים אֲשֶׁר הֻשְׁקוּ בְּנַהֲרוֹת חִבָּה,

יִשְׂאוּ אֶת תּוֹדָתָם הַמְּצִלָּה וְהָרוֹחֶשֶׁת

לִקְרַאת כָּל צַעַד מִתְקָרֵב וָבָא.

רָצֹה יִרְצוּ עֵצִים אֶת גְּמוּל הַצֵּל הַשְׁפִּיעַ

עַל כֹּל שֶׁעֲלֵיהֶם בַּחֲרָדָה גָּחַן,

לַטֵּף רָאשִׁים בִּכְנַף יַרְקוּת מַרְגַּעַת

וּבְאִצְטְרֻבְּלֵי יָרָק וָחוּם לְשַׁעַשְׁעָם.

לְרֶגֶל צְעִירָה, קַלַּת קְפִיצָה וָדֶלֶג

יִשָּׂא נַפְשׁוֹ לַשָּׁוְא הַחֹרֶשׁ הַמַּשְׁמִים,

אֶל עֵבֶר הַבָּתִּים הַמְגֻדָּרִים מִנֶּגֶד

יִשְׁטַח אֶת כַּפּוֹתָיו בְּלַחַשׁ תַּחְנוּנִים.

בְּרַחֲשָׁן הַקַּל עַל עֶלְבּוֹנָם יִקְבֹּלוּ

מַחֲטֵי־עָלִים נוֹשְׁרוֹת בִּדְמִי מֵעָל,

זְרִיחָה תִּרְדֹּף שְׁקִיעָה כְּמוֹ בְמַחֲרֹזֶת

וְאֵין מַגִּיעַ הֵד לְזֵכֶר צַעַד קַל…

וְאַךְ אֶבְרַת זַרְקוֹר מֵאֲפֵלָה נִשְׁלַחַת

תַּצִּית הַצַּמָּרוֹת בְּאֵשׁ הָאִזְמָרַגְד,

וְאֶל הַשְּׁחוֹר תַּחְלִיק קַלָּה וּמִשְׁתַּמֶּטֶת

מִגִּפּוּפֵי נוֹפִים פּוֹשְׁטִים אֵלֶיהָ בַּד…


* * *


לֵב יַעַר מִתְפַּלֵּל עַל צַעֲדֵי רַגְלַיִם

יָעִירוּ הַגְּזָעִים שְׁקוּעִים בַּחֲלוֹמוֹת,

וְהַשְּׂדֵרוֹת כְּמֵהוֹת לְצֵל אָדָם רוֹגֵעַ

לְאָרְכָּן יֵצֵא לְהִתְהַלֵּךְ שְׁלֵווֹת.

רוֹמְזִים סִתְרֵי כְרָמִים בְּדִמְמַת הַלַּיִל

לָבוֹא אֱלֵי עָמְקֵי אֲפֵלָתָם עָבָה

וְשָׁמָּה לְבָרֵךְ בִּרְעִידַת שְׂפָתַיִם

צְמֵאוֹת וַחֲרֵבוֹת עַל כּוֹס הָאַהֲבָה.

הַכֶּרֶם וְהַגַּן, הַשְׁבִיל וְגַם הַחֹרֶשׁ

הַצְּמֵאִים לְהֵד וְרַחַשׁ מְעוֹרֵר –

אֲבֵלִים לְנֹכַח מַחְרְזוֹת הַצַּעַד

שֶׁנִּתְּקוּ עַל גְּבוּל מָתוּחַ שֶׁל גָּדֵר…


אוֹתָם הַצְּעָדִים אֲשֶׁר יִשְׂאוּ בְאֵלֶם

עַל כָּל שְׁבִילֵי הַיּוֹם אֶת קֶסֶם עֶרְגָּתָם,

וְעִם שְׁקִיעָה יָשׁוּבוּ עֶרֶב, עֶרֶב

אֶל הַסְּגוֹר הַמְגֻדָּר וְהַמֻּתְחָם;

כָּל אֵלֶּה הַנּוֹשְׂאִים אִתָּם אֶת לַהַט

נְעוּרֵיהֶם עָצוּר כָּבוּל בִּשְׁבִי עוֹרְקִים,

וּמַצְלִיבִים מֵעַל לְמֶרְחַקֵּי יוֹם טֹרַח

מֶבָּטֵיהֶם הַשּׁוֹאֲלִים וּמִתְרַפְּקִים;

הַנּוֹשְׂאִים אֶת גִּיל עֲלוּמֵיהֶם זוֹרֵחַ

מְלַבְלֵב צוֹהֵל בְּחֶסֶד אֲבִיבָם

חִוֵּר וְנֶחֱנָק בִּסְגוֹר כַּפּוֹת יָדַיִם,

לָחוּץ וּמְפַרְפֵּר בְּכֶלֶא לְבָבָם –

בִּנְדוּדֵי צַעֲדֵיהֶם הֵן יְבַקְשׁוּ מִזְבֵּחַ

לְנֶסֶךְ חִבָּתָם אֵי יְחַכֶּה בָדָד – – –

לְאֵלֶם וּבְדִידוּת תִּכְמַהּ שְׁעַת הַחֶסֶד,

זוֹ שְׁעַת הָרַחֲמִים גּוֹלָה לְלֹא מִקְלָט…

זוֹ שְׁעַת הַטַּל שֶׁבְּחַיֵּי אֱנוֹשׁ מוֹזֶגֶת

אֶל כּוֹס יָמִים יָבוֹאוּ אֶת יֵין כָּל הַיְקָר –

לְלֹא הֶפְסֵק נִרְצַחַת וְנִגְזֶרֶת

בְּסַיִף שֶׁל זַרְקוֹר בּוֹלֵשׁ חָצוּף וָקָר.

וְצִיץ דִּמְמַת יִחוּד עֲנֹג גִּבְעוֹל וָפֶרַח

בְּצַעֲדֵי שׁוֹמֵר סוֹבֵב הוֹלֵךְ נִרְמָס – – –

זֶה הֵד פְּסִיעוֹת שׁוֹמֵר הַמְשַׁלֵּם הַמַּס

לִשְׁחוֹר הַלֵּיל אוֹרֵב מִנִּי כָּל עֵבֶר

בְּצִמְאוֹן רוֹצְחֵי אָדָם וּשְׁתִיל וָרָז.


בציר: ג

מאת

פניה ברגשטיין

בציר: ג

מאת

פניה ברגשטיין


הַגָּדַת יְעָרוֹת

מאת

פניה ברגשטיין

1

“מאות ילדים, בהם תינוקות בני 2–4 שנים, הובאו ברכבת לגבול הולאנד ע”י אנשי פלוגות הסער והושארו לבדם – ללא מזון ומדריך – תועים ביערות הגבול ההולאנדי…"

(מתוך העתונות)


יֶשְׁנָם יְעָרוֹת, אֵי מֵעֵבֶר לַגְּבוּל

רְחוֹקִים עֲבֻתִּים, כִּבְדֵי צֵל וּדְמָמָה,

עֲלֵי אַדְמָתָם אֶת רַגְלִי מֵעוֹדִי

לֹא הִצַּגְתִּי בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים עוֹמֵמָה.


הָיוּ יְעָרוֹת אֲפֵלִים בַּמֶּרְחָק

שֶׁל יְמֵי הַיַּלְדוּת שֶׁהִרְחִיקוּ נְדֹד,

כְּטוּס וּדְאוֹת וְהִסּוֹג הָאִשִּׁים

בַּחֲלֹף הַמַּסָּע עַל בָּתֵּי נְתִיבוֹת.


יַעֲרוֹת אַגָּדָה רְחוֹקִים, עוֹטֵי צֵל,

מַה פְּרָחִים הִצְמַחְתֶּם אֵי מֵחֵיק הָאֵזוֹב,

מַה שֵּׁם יִקָּרֵא לְמִקְהַל צִפֳּרִים,

שֶׁהִצְהִילוּ בָכֶם וְהִרְחִישׁוּ כָּל נוֹף?


לֹא יִשְׁרֵי גְזָעִים הֵם, עֲצֵי יַעֲרִי,

עֲמֻקִּים וּסְבוּכִים הֵם, כְּלִילֵי אֵימַת הוֹד,

וּלְשָׁם אֲשַׁלַּח אֶת בְּכוֹרֵי חֲלוֹמִי

בְּלֵב יַעַר אֹפֶל לָשׂוּחַ, לִתְעוֹת.


לִפְגּשׁ בּוֹ אוּלַי בְּבִקְתַּת הָרְקִיקִים

שֶׁל סַבְתָּא יַגָּה עַל כַּרְעֵי תַרְנְגוֹל,

לְבַקֵּשׁ בֵּין גְּזָעִים עֲטוּפֵי צִלְלֵי עַד

אֶת עִקְּבוֹת מַכְתְּשָׁה שֶׁחָלַף עַל מִשְׁעוֹל…


לְשָׁם טוֹב הָרֵץ צִיר דִּמְיוֹן קַל מִצְעָד,

לִפְקֹד מְעָרוֹת וְשִׂיחִים לוּטֵי סוֹד,

לְגַלּוֹת עֲקֵבוֹת לְרַגְלָם קַלִּילָה

שֶׁל אַנְדֶּרְסֶן, גְּרִים וְשֶׁל עוֹד וְשֶׁל עוֹד…


מִכָּל אַגָּדוֹת הַיַּלְדוּת הָרַבּוֹת

לֹא חָוְרָה הָאַחַת, עַל פָּעוּט שֶׁתָּעָה

וְנָפַל אֶל יְדֵי מְכַשֵּׁפָה אֲיֻמּוֹת,

וְחַיָּיו לוֹ תְלוּיִים כְּעַל חוּט שְׂעָרָה.


וְהַלֵּב כְּמֵאָז מִתְפָּעֵם בְּאֵימָה

וּבְתִקְוָה מַרְטִיטָה וְנוֹסְכָה בִטָּחוֹן

כִּי זַמֵּן יִזְדַּמֵּן הַזָּקֵן טוֹב הַלֵּב,

וְהַפְּקַעַת תִּמְצָא אֶת הַשְּׁבִיל הַנָּכוֹן.


עַל שְׁבִילֵי יַעֲרִי הַסְּפוּגִים פְּחָדִים

מְצַפֶּה נֵס עוֹלָם מְלַבֵּב וּמֻפְלָא,

לִמְחוֹת אֶת דִּמְעַת הַנּוֹדֵד הַקָּטָן,

וּבִכְנַף הַדְּבוֹרָה הוֹצִיאוֹ לַמְּסִלָּה.


בְּעָמְקֵי יְעָרוֹת נְטוּעֵי הַיַּלְדוּת

לְצַד כָּל אֵימָה לִבְלְבוּ נִפְלָאוֹת,

וְסוֹפוֹ שֶׁל סִפּוּר מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁאִיר

אֶת הַיֶּלֶד עָזוּב בְּמַחְשַׁךְ יְעָרוֹת…


*


בְּיִפְעַת יְעָרוֹת נְטוּעֵי הַיַּלְדוּת

יַד כּוֹרֵת אַכְזָרִית וְחוֹטֶבֶת נִתְּנָה,

וְסוֹפוֹ שֶׁל סִפּוּר, עַל הַיֶּלֶד, חָזַר

לְבֵית אֲבוֹתָיו – כְּהָיֹה לֹא הָיָה.


אוֹתָם יְעָרוֹת נְטוּעֵי הַיַּלְדוּת

נֶעֶתְקוּ וְנִשְּׂאוּ כִבְרוּחַ סוּפָה;

עוֹלִים וְצוֹמְחִים בִּמְקוֹמָם אִילָנוֹת

אֲחֵרִים וְזָרִים, מְטִילֵי צֵל זְוָעָה.


יְעָרוֹת אֲפֵלִים נְטוּעִים עַל גְּבוּלוֹת,

עֵצִים נִשָּׂאִים וּגְבוֹהִים כִּתְלִיּוֹת,

וְעַל עַנְפֵיהֶם כִּפְגָּרִים שֶׁהוּקְעוּ

נִשְׁמוֹת אַגָּדוֹת מִיָּמִים שֶׁעָבְרוּ.


תְּלוּיוֹת וְנָעוֹת בְּמַשַּׁב סְעָרָה

גּוּפוֹת הַפְּלָאִים נִרְצְחוּ עַד כָּלָה,

וּלְאֹרֶךְ שְׁבִילִים, בֵּין טוּרֵי מְכַשֵּׁפוֹת

מוּבָלִים, נִדְחָפִים, תּוֹעִים תִּינוֹקוֹת…


– – – – – –

–– – – – –


תְּלוּיוֹת וְנָעוֹת בְּמַשַּׁב סְעָרָה

גּוּפוֹת קָדָשִׁים נִרְצְחוּ עַד כָּלָה,

וּלְאֹרֶךְ שְׁבִילִים, בֵּין טוּרֵי מְכַשֵּׁפוֹת

מֻשְׁלָכִים, עֲזוּבִים, תּוֹעִים תִּינוֹקוֹת.


רוּחַ זַעַם וּסְתָו מְיַלֶּלֶת מֵעָל,

הַפַּחַד דּוֹפֵק וּמְלַחֵךְ מֵאָחוֹר,

זְרוֹעוֹת שְׂעִירוֹת מִתְמַשְּׁכוֹת מִצְּדָדִים,

וּפוֹעֵר לִקְרָאתָם אֶת לוֹעוֹ הַמָּגוֹר.


יְדֵי תִינוֹקוֹת מַרְחִיבוֹת עֲנָפִים,

נִדְקָרוֹת עַד זוֹב דָּם בְּבַקְשָׁן מְסִלָּה,

רוֹחֵשׁ וְרוֹעֵשׁ וְרוֹעֵם לֵיל הַנְּדֹד

מֵעַל לְרָאשֵׁי פְּעוּטוֹת בִּילָלָה…


קוֹפְאִים פַּחֲדֵי הָאֵימָה הִזְדַּקְּפוּ

מִכָּל סִפּוּרֵי אִמָּהוֹת וְסָבוֹת,

וְאוֹרְבִים זוֹמְמִים בֵּין סִתְרֵי גְזָעִים

לְרַגְלֵי הַנִּשְׁבִּים אֶל לְבַב יְעָרוֹת.


נִשְׁבּוּ אָב וָאֵם בַּמֶּרְחָק הָאָפֵל

וְהָרוּחַ טָרַף אֶת עַרְשָׂם הַחַמָּה…

כָּל נֵפֶץ עָנָף וְרִשְׁרוּשׁ יַחֲרִיד

הַגּוּפוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁקָּפְאוּ בְאֵימָה…


אַיֵּכֶן, הָהּ, אַיֵּכֶן אַגָּדוֹת נִשְׁכְּחוּ

אַיֵּכֶם סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת וְנִסִּים,

עַד מָתַי תֶּחֱשִׁי יַד קוֹסֶמֶת טוֹבָה,

אַיֶּךָּ זִיו פֶּלֶא שֶׁל אַנְדֶּרְסֶן, גְּרִים?..


*


יֶשְׁנָם יְעָרוֹת אֵי מֵעֵבֶר לַגְּבוּל

רְחוֹקִים, עֲבֻתִּים, כִּבְדֵי צֵל וְדִמְעָה,

וְאֶל חֶשְׁכָתָם תִּינוֹקוֹת מֻשְׁלָכִים

לִתְעוֹת עַל חָרְבוֹת כָּל “הָיֹה” וְ“הָיָה”…


סוף נובמבר 1938


  1. הַגָּדַת יְעָרוֹת: משיר זה מאחרי הקוים המרוסקים) הושמט כאן ע“י המביא־לדפוס קטע בן 5 בתים, לגבי נוסחו הראשון של השיר, כפי שבא בקובץ ”בציר“ תרצ”ט. בדעת המשוררת היה להשמיט קטע זה כאשר תשוּב ותכנס את שיריה.  ↩


בציר: ד

מאת

פניה ברגשטיין

בציר: ד

מאת

פניה ברגשטיין


שִׁירֵי־עָם: מדור ד' בשער “בציר” אינו אלא מחרוזת של שירי עם, שנכתבו בנוסח עממי ועל־פי מוטיבים עממיים.

מרבית השיריםנכתבו בשנות 1936/7. השירים “בכי־כלה”, “שיר ריקוּד”, “שיר וזמר” נכתבובשנת 1949.

כל השירים הללו לא נדפסו עדיין, ורואים כאן אוֹר לראשונה.


לִבִּי מָלֵא...

מאת

פניה ברגשטיין

לִבִּי מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו,

אַךְ לֹא אֵדַע אֶת מִי אֹהַב.


לְהֵד קוֹלֹו שֶׁל אַהֲרֹן

לִבִּי דוֹפֵק, הוֹמֶה בְרֹן.


אַךְ לָמָּה כֹּה תִרְעדַ תָּמִיד

זוֹ כַּף יָדִי בְיַד דָּוִד?


וְעֵינִי כָּלֹה תִּכְלֶה

כְּשֶׁלֹּא אֶרְאֶה אֶת פְּנֵי מֹשֶה…


עוֹבֵר לִבִּי עַל כָּל גְּדוֹתָיו

וְלֹא אֵדַע אֶת מִי אֹהַב…


לִי חִידָה

מאת

פניה ברגשטיין

לִי חִידָה וּמִי יִפְתֹּר?

מֶה עָדִיף: אִם כְּחֹל אוֹ שְׁחֹר?


שְׁאֵלָה לִי מִי יָשִׁיב:

שְׁחוֹר וָפָז, וּמֶה עָדִיף?


אֹפֶל לֵיל – בְּלוֹרִית יָאִיר,

כְּחֹל הַיָּם – מַבַּט גִּדְעוֹן.


שְׁחוֹר־פֶּחָם – עֵינֵי מֵאִיר

פָּז עָנֹג – תַּלְתַּל אַמְנוֹן…


לִי חִידָה וּמִי יִפְתֹּר?

מֶה עָדִיף: אִם כְּחֹל אוֹ שְׁחוֹר?


[מַבְעִיר בְּעֵרוֹת]

מאת

פניה ברגשטיין

מַבְעִיר בְּעֵרוֹת מְסֻכָּן שֶׁכָּמוֹךָ,

שׁוֹדֵד לְבָבוֹת מִתְפָּרֵץ בַּחֲצוֹת,

כָּל הַבְּרִיחִים הֵם כִּפְתִיל הַנְּעֹרֶת

לְמַבָּטֶיךָ יוֹצְקֵי מְבוּכוֹת.


כָּל הַבְּלִיחִים מַטָּרָה בָּם לִקְלֹעַ,

כָּל הַגְּדָרִים לְךָ צְחוֹק מְגָרֶה;

אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ אֵצֵא וְאָבוֹאָה –

אֶת מַבָּטְךָ בַּל אָחוּש וְאֶרְאֶה?…


כִּי בָּכִיתִי

מאת

פניה ברגשטיין

כִּי בָּכִיתִי כָּל הַלָּיְלָה –

עִם אוֹר יוֹם אַף לֹא תַּכִּיר.

אֶת רִיסֵי עֵינַי אֶשְׁטֹפָה

בְּטַל בֹּקֶר הַקָּרִיר.


כִּי רַבּוֹת כֹּה נֶעֱצַבְתִּי –

בְּקוֹלִי כְּלָל לֹא תַּבְחִין;

וְעִם הֵד שִׁירִי בַּבֹּקֶר

אֶל גְּבוּלִי בּוֹא לֹא תָּהִין.


עַד אִם אֶל רַגְלַי תַּנִּיחָה

כָּל שֶׁבִּלְבָבְךָ עָצוּר –

אַף בְּנִיעַ קַל לֹא תֵּרֶךְ

בְּפָנַי קַשְׁיוּת הַצּוּר.


[כְּשֶׁתַּשְׂמְאִיל]

מאת

פניה ברגשטיין

כְּשֶׁתַּשְׂמְאִיל – אֲנִי אַיְמִינָה,

כְּשֶׁתַּיְמִין – אַשְׂמְאִיל וַדַּאי.

אֵיךְ זֶה, אֵיךְ זֶה לֹא תָבִינָה,

חֲבִיבִי לָבוֹא אַחֲרַי?


אֵיךְ זֶה, אֵיכָה לֹא תַצְלִיחָה

אֶל דַּרְכִּי לְהִלָּווֹת,

וְכִלְאַחַר־יָד, סְתָם כָּכָה

לְשָׁאֳלֵנִי שְׁאֵלוֹת?


אֵיךְ זֶה, אֵיכָה לֹא תוּכָלָה

לְהַצִּיל מִפִּי תְשׁוּבָה,

וְהֵן הִיא, רְאֵה, תְּלוּיָה לָהּ

בִּקְצֵה צַמָּתִי עָבָה.


אִם בָּהּ אַךְ לִתְפֹּס תָּהִינָה–

וְקָטַפְתָּ תְּשׁוּבָתִי…

תַּשְׂמְאִיל – אֲנִי אַיְמִינָה,

וְאַתָּה… תַיְמִין אִתִּי!


זֶה הִתְחִיל...

מאת

פניה ברגשטיין

זֶה הִתְחִיל מִקְּטֹן־צִפֹּרֶן,

וְנִגְמַר בְּלֵיל וָגֹרֶן.

זֶה הִתְחִיל בִּנְגִיעַת־יָד,

וְנִגְמַר בַּ“הֲרֵי אַתְּ”…


הוּא חָשַׁב לְסוֹבְבֵנִי

בְּחֶלְקַת־לָשׁוֹן צֶחָה,

לְלַטְּפֵנִי, לְנַשְּׁקֵנִי,

וְלִנְטֹש לָאֲנָחָה.


אַךְ אֲנִי זְרִיזָה הֵימֶנּוּ.

לִי לִבּוֹ וְלֹא אַרְפֶּנּוּ.

זֶה הִתְחִיל בִּנְגִיעַת־יָד,

וְנִגְמַר בַּ“הֲרֵי אַתְּ”…


בְּכִי כַּלָּה...

מאת

פניה ברגשטיין

1

בְּכִי, כַּלַּת־חֶמֶד, בְּכִי

לַחֻפָּה בְּדֶמַע לְכִי,

יֶאֱהַב אוֹתָךְ חֲתָנֵךְ,

עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאֵךְ.


אִתָּךְ רַק יֵלֵךְ לְטַיֵּל,

צְעָדַיִךְ יִשְׁמֹר כַּצֵּל,

עוֹד מְעַט לַחֻפָּה יוֹבִילֵךְ,

כַּשֶּׁמֶש יָאִיר מַזָּלֵךְ.


בְּכִי בִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ,

כִּי הָיֹה תִהְיִי לְאִישׁ,

לֹא תֵשְׁבִי עַד תַלְבִּין הַצַּמָּה,

שִׁפְכִי, כַּלַּת־חֶמֶד, דִּמְעָה.


וּרְאוּ הַכַּלָּה הַנָּאָה,

יוֹנָה הוֹמִיָּה וּצְנוּעָה,

בְּכָל הַמִּצְווֹת זְהִירָה,

בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה.


כַּלָּה נָעָה וַחֲסוּדָה,

כְּלִי בְרָכָה וְשִׂמְחָה וְחֶמְדָּה,

הִיא מַלְאָךְ תִּהְיֶה, לֹא אִשָּׁה,

רַק שִׁמְרוּהָ מֵעֵינָא בִּישָׁא.


שְמֹר, חָתָן, מִן הַשֶּׁמֶשׁ חִנָּהּ,

מֵעַיִן רָעָה, מִקִּנְאָה,

וּמִמַּבָּטֵי הַשָּׁכֵן

שְׁמֹר יַעֲלַת־הַחֵן.


וּרְאוּ־נָא כְבוֹד הֶחָתָן,

פְּאֵר רַבָּנָן דְּנָן,

חָרִיף וּבָקִי וְיַדְעָן,

מַפְלִיא בְּמַשָּׂא־וַּמַתָּן.


שִׂמְחִי, כַּלָּה, בֶּחָתָן,

בְּחֵן הַשָּׂפָם, הַזְּקַנְקָן.

רְאִי, אֵיזֶה מֵצַח אַדִּיר!

חָכְמָתוֹ בַּלַּיִל תָּאִיר.


הֲיִּי אִשָּׁה לְבַעֲלֵךְ,

לְעוֹלָם אַל תָּרִימִי קוֹלֵךְ,

בִּלְעָדָיו בֵּין לַיְלָה לְיוֹם

אַל תַּבְדִילִי, חַס וְשָׁלוֹם.


אַל תַּמְרִי אֶת פִּיו בְּדָבָר,

אַל תַּגִידִי: מָתוֹק הַסֻּכָּר,

הַפִּלְפֵּל, אַל תֹּאמְרִי, כִּי הוּא מַר,

שִׁמְרִי לְשׁוֹנֵךְ מִמִּשְׁמָר.


כִּי בַּעֲלֵךְ יוֹדֵעַ הַכֹּל,

הוּא חָכָם, יַדְעָן וְגָדוֹל.

בְּאוֹרוֹ גַם אַתְּ תִּזְרְחִי,

בְּכִי כַּלַּת־חֶמֶד, בְּכִי!


שִׁפְכִי דִמְעוֹתַיִךְ כַּטַּל,

הַשִּׂמְחָה תִּרְבֶּה וְתִגְדַּל;

רוֹקְדִים בַּבַּיִת, בָּרְחוֹב –

מַזָּל־טוֹב, מַזָּל־טוֹב, מַזָּל־טוֹב.


  1. בְּכִי, כַּלָּה…: על־פי המוטיב האידי “וויין, כּלה'ניו, וויין!..”  ↩


[עֵת הָיִיתִי רַכָּה]

מאת

פניה ברגשטיין

עֵת הָיִיתִי רַכָּה

אֲהַבְתַּנִי בְּלִי דַי,

וְשָׁאַפְתָּ צִלִּי,

וְנָשַׁקְתָּ יָדַי.


כִּי הָרִיתִי לְךָ

וְיָלַדְתִּי בֵן –

הֵן בָּכִיתָ מִגִּיל

וּמֵאֹשֶר, לֹא כֵן?


כִּי הָרִיתִי שֵׁנִית

וְיָלַדְתִּי בַּת –

נִשְׁבַּעְתָּ לִי: אַתְּ!

הָאַחַת, הָאַחַת!


כִּי עָיַפְתִּי מְאֹד

וְגָדְלוּ יְלָדַי –

חָדַלְתָּ לַטֵּף

וְנַשֵּׁק אֶת יָדַי.


כִּי עָיַפְתִּי יוֹתֵר

וְזָקַנְתִּי מְעַט –

הֵן שָׁכַחְתָּ כָּלִיל

כִּי אֲנִי הָאַחַת…


אַךְ זָכַרְתָּ זָכוֹר

הָאַחֶרֶת, הַהִיא,

הַנָּאָה וְרַכָּה

כְּמוֹ פֶּרַח וַרְדִּי.


הֲגַּם לָהּ תְּנַשֵּׁק

בְּכָל רֶגַע הַיָּד,

וּשְׁבוּעוֹת תִּשָׁבַע

כִּי אַךְ הִיא הָאַחַת?


הֲגַם לָהּ, גַּם אוֹתָהּ

בְּבוֹא יוֹם עוֹד תִּזְנַח,

וְאֶת כָּל הַשְּׁבוּעוֹת

לָהּ נִשְׁבַּעְתָּ תִּשְׁכַּח?


עֵת הָיִיתִי רַכָּה…


שִׁיר רִקּוּד

מאת

פניה ברגשטיין

כַּף יָדֵךְ הוֹשִׁיטִי לִי,

אוֹר פָּנַיִךְ לִי גַלִּי.

אוֹר פָּנַיִךְ כַּחַמָּה,

יוֹנָתִי שֶׁלִי תַּמָּה.


יְדִידִי, קוֹלְךָ עָרֵב,

לְשִׁירְךָ עוֹנֶה הַלֵּב.

בִּלְעָדֶיךָ אֵעָצֵבָה,

בּוֹדֵדָה בֵיתִי אֵשֵׁב.


יַלְדָּתִי, אִמְרִי לִי “הֵן”,

בַּעֲדֵךְ חַיַּי אֶתֵּן.

לָךְ לָנֶצַח אֶשָּׁבַע,

הֲשִׁיבִינִי אַהֲבָה!


אָזְנְךָ הַטֵּה בַלָּאט,

לְבָבִי סוֹדִי יִלְאַט.

אַךְ אַתָּה סוֹדִי יָדַעְתָּ,

וְּלָך לִבִּי לָעַד.


“לִי בָּחוּר מֵרְבָבָה!”

“לִי יוֹנַת הָאַהֲבָה!”

וְאַחַת הַלֶּהָבָה –

מֵאָדָם וְעַד חַוָּה.


שִׁיר וָזֶמֶר

מאת

פניה ברגשטיין

1


אוֹר הַיּוֹם כָּבָה, כָּבָה,

הַצְּלָלִים הִשְׁחִירוּ.

לְמַלְכַּת־לִבִּי נָאוָה

מִזְמוֹרִים אָשִׁירָה.


יַעֲלַת־חֵן אֲהוּבָתִי,

שְׁחוֹר עֵינֵךְ יוֹקֶדֶת.

לָךְ אָשִׁיר, שׁוּלַמִּיתִי,

מִנִּי אָז, מִקֶּדֶם.


עוֹד הַשֶּמֶש מְצִיצָה

וְאֵינָה שׁוֹקַעַת.

וְאִמִּי כֹּה חָרוּצָה,

וְאִמִּי עֵרָה עוֹד.


אַל תָּשִׁיר לִי, אֲהוּבִי,

גַּם לַכֹּתֶל אֹזֶן.

מִזְמוֹרֶיךָ, חֲבִיבִי,

אַל־נָא אלַ תַּחְרֹזָה.


הַיָּרֵחַ כְּבָר עָלָה

בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם.

בֹּאִי עִמָּדִי, כַּלָּה,

אֶל מַעְיַן הַמַּיִם.


לַמַּעְיָן נֵרֵד בַּלָּאט,

נַשְׁתְּ מִמֵּי הָעַיִן.

בַּבָּנוֹת יָפִית, הַבַּת,

וּשְׁנִיָּה לָךְ אָיִן.


אִילָנוֹת נָמִים מִזְּמָן,

גַּם אִמִּי נִרְדָּמָה.

אֵיפֹה הוּא הַמַּעְיָן,

אֵי הַדֶּרֶךְ שָׁמָּה?


אֵין שׁוֹמֵעַ, אֵין רוֹאֶה,

בּוֹא וְהוֹלִיכֵנִי.

הָעוֹלָם הָדוּר, נָאֶה,

הָעוֹלָם לִשְׁנֵינוּ.


לָנוּ אוֹר הַכּוֹכָבִים,

זֹהַר צָהֳרַיִם.

לָנוּ זֶמֶר אוֹהֲבִים,

אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.


בִּמְצִלְתַּיִם וְּבתֹף

לָנוּ שִׁיר הַנְעִימוּ.

וְיֹאמְרוּ לַדֶּבֶק טוֹב

אַבָּא וְגַם אִמָּא.


  1. זֶמֶר: לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת” פברואר 1950.  ↩

עָבִים חוֹלְפוֹת

מאת

פניה ברגשטיין


עָבִים חוֹלְפוֹת: א

מאת

פניה ברגשטיין

עָבִים חוֹלְפוֹת: א

מאת

פניה ברגשטיין


עוֹד שָׂדִי פּוֹרֵחַ

מאת

פניה ברגשטיין

1

עוֹד שָׂדִי פּוֹרֵחַ וְעוֹלָה שִׁבֹּלֶת,

עוֹד נִירִי פָּתוּחַ לִטְלָלִים וְאוֹר,

עוֹד גַּפְנִי רוֹדֶמֶת, שְׁקֵטָה צוֹפָה־לָהּ

אֶל יָמִים יָבוֹאוּ, אֶל אָבִיב יֵעוֹר.


עַל כַּפּוֹת מֹאזְנַיִם, בְּמֶרְחָק מַבְלִיחַ,

אֵי יָנוּעוּ עֶרֶשׂ, עֲיָרָה, בֵּית־אָב,

כַּלָּנִית־שָׁנִי עַל סֶלַע מַאֲדֶמֶת

אֱלֵי בְּנִי צוֹהֶלֶת וְאֶל תְּכוֹל־עֵינָיו.


עוֹד עֶדְרִי בְּטֶפֶף בֹּקֶר־בֹּקֶר יַעַל

אֶל גִּבְעוֹת הַיֶּרֶק בְּדִנְדוּן צָעִיר,

כָּל עוֹד טַל וָשֶׁמֶשׁ, עֲנָנָה וָקֶשֶת –

שַׁדְמָתִי מוּפֶזֶת וְיָרֹק הַנִּיר.


  1. עוֹד שָׂדִי פּוֹרֵח: לשיר חוּברה מנגינה ע"י דוד זהבי.  ↩


רַקָפוֹת

מאת

פניה ברגשטיין

1

עַל מַחְשׂוֹף סְלָעִים

צֵל עָבִים חוֹלְפוֹת

גִּבְעוֹלִים נָעִים –

רַקָפוֹת.


עַלְעַלִּים דַּקִּים,

עֲטָרוֹת שְׁקוּפוֹת,

חִיוּכִים זַכִּים –

רַקָפוֹת.


מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים,

אַגָּדוֹת יָפוֹת,

מֶרְחָבִים פְּתוּחִים –

רַקָפוֹת.


  1. רַקָּפוֹת (עמ' 92). לשיר חוּברה מנגינה ע"י יעקב כנעני.  ↩


שָׁלֹש צַפְצָפוֹת

מאת

פניה ברגשטיין

שָׁלֹש צַפְצָפוֹת

חֲשׂוּפוֹת זַלְזַלִּים

עַל רֶקַע חֻרְשָׁה מוֹרִיקָה.

יְלָדוֹת יְחֵפוֹת

צוֹפְנוֹת תַּלְתַּלִים

בְּצַמָּה דַקִּיקָה.


שָׁלֹש צַפְצָפוֹת

עֵירֹם וְעֶרְיָה

בָּאוֹר הַשָּׁקוּף הָרוֹטֵט.

נְעָרוֹת נְזוּפוֹת

בֹּושׁוֹת בִּתְהִיָּה

עֵינַיִם לָשֵׂאת.


שָׁלֹש צַפְצָפוֹת

נוֹשְׂאוֹת אֱלֵי עָל

זְרוֹעוֹת עֲטוּרֹות הָעַלְוָה.

הַבָּנוֹת הַיָּפוֹת

סְתוּרוֹת הַתַּלְתַּל –

בִּזְרוֹעוֹת אַהֲבָה.


כְּנַף שְׁקִיעָה

מאת

פניה ברגשטיין

לְרָחֵל


כְּנַף שְׁקִיעָה עַל יָם גּוֹהֶרֶת,

שִׂיחַ־שִׂיג בֵּין חוֹף לְגַל,

צֶלַע גֶּבַע זְרוּחַ יֶרֶק,

מַצֵּבָה צוֹפָה מֵעָל.


גִּבְעוֹלֵי זֵרִים נָבָלוּ,

צְרוֹרוֹת־אֶבֶן עַל גַּבָּם;

אַךְ לְרֶגַע לֶטֶף פֵּרַח,

צְרוֹר הָאֶבֶן – לְעוֹלָם.


דִּמְדוּמִיםְּ פְּנֵי יָם הֵלִיטוּ,

בָּאוּ חוֹף אֶל חֵיק לִטֹּל.

עַל קְרִירוּת חֶלְקַת מַצֶּבֶת

מַחֲוִירִים זֵרֵי אֶתְמוֹל.


בֵּין עַרְבַּיִם

מאת

פניה ברגשטיין

צְלוּלָה וּמְזוּגָה תְּכֵלֶת בֵּין־הָעַרְבַּיִם

בַּבְּדֹלַח הַזַּךְ שֶׁל שָׁמַיִם כָּבִים,

וְרַק עָב קְלִּילָה מְבֻדֶּרֶת כְּנָפַיִם

הִסִּיעָה אוֹרוֹת מָזְהָבִים.


עַל שָׂדוֹת מַבְשִׁילִים הַצְּלָלִים הִשְׁתַּטָּחוּ

וְהֵנִיעוּ בְּרוֹשִׁים חֲרִישִׁית אֶת רֹאשָׁם.

מִמֶּרְחַקֵּי הַחֻרְשׁוֹת וְהָאָחוּ

הָעֶרֶב בְּעֶצֶב וּבֹשֶׂם נָשַׁם.


צִפּוֹר בּוֹדְדָה מִן הַשִּׂיחַ הֵרִיעָה,

עָמְקוּ גֵאָיוֹת בּמֶּרְחָק הַשָּׁלֵו,

וְכוֹכָב בַּיְשָׁנִי מִמְּרוֹמֵי הָרָקִיעַ

רָאָה לְפִתְחוֹ שֶׁל הַלֵּב.


כַּרְמִי

מאת

פניה ברגשטיין

1

רוּחַ נָח עַל תַּלְתַּלֵּי־כַּרְמִי

וְנָם בֵּין גְּפָנָיו.

וְעַפְעַף־עָלִים יָרֹק

יָסֹךְ עַל עֵין־עֵנָב.


צְעָדִים הֵבִיאוּ בְּשׂוֹרָה

שֶׁל אֹפֶק מַחֲוִיר,

וְהָרוּחַ חֶרֶשׁ יֶחֱמַק

הַחֹרֶשׁ לְהָעִיר.


עַפְעַפַּיִם רוֹעֲפֵי טְלָלִים

נִשְּׂאוּ אֱלֵי מָרוֹם.

אֶל עֵין־עֵנָב מְעֻלָּפָה

נָגְעוּ שִׂפְתֵי הַיּוֹם.


כְּבַד אֶשְׁכֹּלוֹת אָנִיף טַנְאִי

לֵאלֹהֵי בָּצִיר,

טְלוּלַת שֵׂעָר, סְרוּקַת חַמָּה,

הֲלוּמַת־שִׁיר.


  1. כַּרְמִי: לשיר חוברה מנגינה ע"י פרידל מנור.  ↩


עֲנָבַי

מאת

פניה ברגשטיין

1

עֲנָבַי, עֲנָבַי, עֲנָבַי הַטּוֹבִים,

עֲסִיסֵי בְּקָרַי בָּם מְזוּגִים,

צוּפֵי לֵילוֹתַי, דְּבַשׁ יָמַי מַזְהִיבִים

בִּגְבִיעֵי אֶשְׁכֹּלוֹת עֲנוּגִים.


דִּמְעָתִי נִסְתָּרָה אֶת לֶחְיָם תְּעַרְפֵּל,

תּוּגָתִּי שְׁחוֹר עֵינָם תַּעֲמִיק,

צְחוֹקִי – כֶּתֶם פָּז בַּגַּרְגַּר הַבָּשֵׁל

יַפְתִּיעַ בַּסְּבָךְ הַמּוֹרִיק.


שִׁירַת עֲמָלִי תִּבְצְרֵם בְּחֶדְוָה

אֶל חֵיקוֹ שֶׁל הַסַּל הָעוֹמֵס,

וְרֶנֶן דָּמִי יְצַוֶּה אַהֲבָה

בְּיֵינָם הַמְשַׁכֵּר וְתוֹסֵס.


  1. עֲנָבַי: לא כוּנס. נדפס ב“לאחדות העבודה” גל' 59, 1946.  ↩


שִׁיר הַפֶּלֶךְ

מאת

פניה ברגשטיין

1

כְּפָרִי הַגָּדוֹל

הוּא כְּנֵבֶל רוֹנֵן,

שֶׁעֵר בּוֹ מִזְמוֹר

וְהוֹמֶה הַמֵּיתָר.

וְאָדָם בּוֹ זָקוּף

כַּנִּימָה הַדְּרוּכָה

בֵּין תְּכֵלֶת שְׁחָקִים

וּבֵין צֶלַע הָהָר.


מִבַּעַד זְקִיפוּת

מֵיתָרָיו הָרָנִים

מַשְׁחִירִים הַתְּלָמִים,

מַזְהִיבוֹת הַגְּרָנוֹת.

וְחוֹפְזִים הַיָּמִים

לְהַצְלִיל הַמֵּיתָר,

וְגוֹחֶנֶת כְּנַף־לֵיל

לֶאֱרוֹת נְגִינוֹת.


בְּנִבְלוֹ שֶׁל כְּפָרִי

עַל גִּבְעוֹת יִזְרְעֶאל,

הוֹמִים בִּצְלִילוּת

וְעוֹנִים מֵיתָרִים,

פּוֹרְטִים הַיָּמִים

וְקוֹסְמִים הַלֵּילוֹת

עַל חֶבֶר נִימָיו

רִבְבוֹת מִזְמוֹרִים.


*


בְּכִנוֹר עֲמַל כְּפָרִי לִי

הִתְעוֹרֵר מֵיתָר נִשְׁכָּח,

הִזְדַּמְזֵם בְּזֶמֶר־קֶצֶב

שִׁיר הַפֶּלֶךְ הַנִּדָּח.


שִׁיר הַפֶּלֶךְ, שִׁיר הַפֶּלֶךְ,

מִיָמִים קְדוּמִים, מֵאָז,

עֵת הָמָה בְּאַרְמוֹן מֶלֶךְ

וּבְסֻכַּת כָּל דַּל וָרָש

שִׁיר הַפֶּלֶךְ הַשָּׁכוּחַ,

שִׁיר הַפֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ.


הַגַּלְגַּל סוֹבֵב־הוֹלֵךְ לוֹ,

נֶחְפָּזוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,

וְהַחוּט נִמְשָׁךְ־נִשְׁזָר לוֹ

וְגַלְגַּל סוֹבֵב וְשָׁר לוֹ

שִׁיר הַפֶּלֶךְ לְדוֹרוֹת.


רוּצָה, סֹבָּה, הַגַּלְגַּל,

שִׁירָה שִׁיר לִי, אַל תֶּחְדַּל,

שִׁירָה לִי שִׁירְךָ נִשְׁכָּח,

שְׁזֹר חוּטַי לִי – צֶמֶר צַח.

שְׁזֹר חוֹטִים לִי בְּהִירִים,

טְוֵה, אֱרֹג לִי גִיל שִׁירִים,

נוּעָה, אוּצָה, הַגַּלְגַּל,

טְוֵה צַמְרִי הַמְּתֻלְתָּל.


טְוֵה לִי חוּט טָהוֹר, לָבָן,

כִּצְחוֹרוֹ שֶׁל הֶעָנָן,

קְסֹם גְּוָנִים לִי בְּהִירִים –

אוֹר וָצֵל עַל הֶהָרִים,

וּמִשְׂחַק צִבְעֵי־כַּרְמֶל,

יֶרֶק נִיר בְּיִזְרְעֶאל.

נוּעָה, סֹבָּה, הַגַּלְגַּל,

טְוֵה צַמְרִי עֲנֹג־תַּלְתַּל.


שְׁזֹר חוּטְךָ צָחוֹר וְזַךְ –

בֶּגֶד לְיַלְדִּי הָרַךְ,

טְוֵה לִי חוּט אָדֹם וַרְדִּי –

כַּר בַּלֵּיל לְרֹאשׁ דּוֹדִי.

סֹב, הַפֶּלֶךְ, טְוֵה, גַּלְגַּל,

אֹפֶל לַיִל, נֹגַהּ טַל,

זֹהַר תְּכֵלֶת טְוֵה נָא לִי –

יְרִיעוֹת לְאָהֳלִי.


נוּעָה, סֹבָּה, גַּלְגַּלִּי,

שִׁירָה שִׁיר לְעוֹלָלִי,

זֶמֶר בָּר עוֹלֶה בַּגַּיְא,

קוֹל אֱנוֹשׁ וְהֶגֶה חַי.

טְוֵה לִי תְּכֵלֶת שְׁתֵּי עֵינָיו,

קְסֹם זָהָב לִי תַּלְתַּלָּיו.

בְּחוּטְךָ אָרֹך אֵיןֹ־חק

טְוֵה לִי דֶמַע, שְׁזֹר לִי שְׂחוֹק.

טְוֵה לִי כְּסוּת לְעוֹלָמִי,

שְׁזֹר וּרְקֹם שׁוּלֵי יוֹמִי – –

נוּעָה, סֹבָּה, גַּלְגַּלִּי,

שִׁיר הַפֶּלֶךְ שִׁירָה לִי.


*


בְּכִנוֹר עֲמַל כְּפָרִי לִי

בְּהֶמְיָה נֵעוֹר מֵיתָר,

הִזְדַּמְזֵם בְּזֶמֶר קֶצֶב

שִׁיר מַמְלֶכֶת הֶעָבָר.

רוּחַ־קְדוּמִים הֵגִיחַ

וּבְנִימֵי נִבְלִי רָחַשׁ

שִׁיר הַפֶּלֶךְ הַשָּׁכוּחַ,

שִׁיר הַפֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ..


  1. שִׁיר הַפֶּלֶךְ: לשיר חוּברו מנגינות ע"י ד. זהבי, י. בר־זמרא, ב. שור, צבי טלמון, שלמה יפה.  ↩


דְּקָלִים

מאת

פניה ברגשטיין

1

א. מוּל חַלוֹנִי

דְּקָלִים יִפְרְשׂוּ הַזְּרוֹעוֹת

אֶל מוּל חַלוֹנִי הַפָּתוּחַ.

אֶחְמְדֵם בְּמַבָּט מִדּוֹרוֹת,

מִן הָאֶתְמוֹל הַשָּׁכוּחַ.


אֶחֱזֵם בְּעֵינֵי סָבָתִי

וּבְעֵינֵי אִמִּי כְּמוֹ פֶּלֶא,

וְהַכְּסוּת הָאַגָּדִית

מֵעַל גִּזְעֵיהֶם לֹא נוֹשֶׁלֶת.


כְּעוֹלָה מִבְּאֵר הַמַּרְאוֹת

לִי תִּקֹּד צַמַּרְתָּם הַמַּבְרֶקֶת,

וְעֵרְגָּה לְחוּשָׁה מִדּוֹרוֹת

עַל לוּלְבֵיהֶם מִתְרַפֶּקֶת.


ב. שְׁמֵי עֶרֶב

שְׁמֵי־עֶרֶב דָּמוּ אֲגַם מַיִם

בַּזֵּר הַיָּרֹק שֶׁל דְּקָלַי.

כּוֹכָבִים דְּמוּמֵי עַפְעַפַּיִם

נִשְׁקָפִים חֲרִישִׁים מֵעָלַי.


כְּפֶרַח עֲנָק שְׁחוֹר־כּוֹתֶרֶת

הַדֶּקֶל עַל שַׁחַק חִוֵּר,

וְהִלַּת הַלְּבָנָה מִסְתַּתֶּרֶת

מֵעֵבֶר עֲלֵי הַפְּאֵר.


רוּחַ רוֹנֶנֶת חוֹלֶפֶת,

הַצַּמָּרוֹת מְקִיצוֹת,

וּדְמוּת אַגָּדִית מִתְּכּוֹפֶפֶת

עָלַי מֵעָטֶּרֶת נוֹצוֹת.


ג. אֲהַבְתִיךָ

אֲהַבְתִיךָ, דִּקְלִי הֶעָנֵף, הַיָּרֹק,

אֲהַבְתִיךָ, מַכְנִיס הָאוֹרְחִים.

טוֹב לַחוֹזְרִים מִנִּי דֶרֶךְ רָחוֹק

וְיוֹשְבִים בְּצִלְּךָ וְנָחִים.


אֲהַבְתִיךָ צָעִיר וְשׁוֹפֵע צְלָלִים,

וְקָרוֹב אֶל אִמְּךָ אֲדָמָה,

מְבָרֵךְ בְּכַפֶּיךָ רָאשֵׁי עוֹלָלִים,

מִתְדַּפֵּק עַל חַלוֹן בִּדְמָמָה.


לְיָמִים כִּי גָבַהְתָּ, אַף שַׂבְתָּ, דִּקְלִי

תַּלְתַּלְךָ יְרַקְרַק עוֹד נָהַר –

יָקַר לִי נוֹפְךָ זֶה כְּצֶמֶד סְמָלִים

שֶׁל לִבְלוּב וּמַחְשׂוֹף הַמִּדְבָּר.


חָבִיב וְצָעִיר הִרְנַנְתַּנִי, דִּקְלִי,

בְּצַמֶּרֶת יַרְקוּת עֲנֵפָה.

הִנְנִי וְאֶקֹּד עַתָּה, כְּמוּשׁ הֶעָלִים,

לִפְנֵי הוֹד זִקְנָתְךָ הַזְּקוּפָה.


  1. דְּקָלִים: המחרוזת, שנתפרסמה תחילה ב“גליונות” כרך י“ז חוב‘ ז’, תש”ה, כללה ד‘ שירים. ל“עבים חולפות” כינסה המשוררת רק ג’ שירים. והרי השיר שלא כוּנס:

    דֶּקֶל

    הַגֶּזַע צָעִיר וּמְסֻרְבָּל,

    כָּבֵד וְרָחָב וּמְרֻתָּק,

    וְכֻלּוֹ כִּפְנֵי אִצְטְרוּבָל

    שֶׁצָּנַח מֵאַשּׁוּחַ עֲנָק.

    הַצַּמֶּרֶת – מִכְחוֹל־עֲנָקִים

    הַטוֹבֵל בְּצִבְעֵי הַמָּרוֹם

    וּמוֹשֵחַ כִּפַּת הַשְּׁחָקִים

    בִּתְכֵלֶת, אָפוֹר וְאָדֹם.

    הֶעָנָף הוּא נוֹצָה אֲבוּדָה

    מִכְּנָפוֹ שֶל עוֹף־פֶּלֶא קַדְמוֹן,

    וַעֲדַת צִפֳּרִים מְדַדָּה

    עָלֶיה בְּשִׁיר וְהִמְנוֹן.  ↩


רוּחַ סַעַר

מאת

פניה ברגשטיין

1

רוּחַ־סַעַר הוֹמָה וְזוֹעֶפֶת,

לְפִתְחֵנוּ הַפַּחַד אוֹרֵב –

הַקָּמָה גְמֵלָה וּמַזְהֶבֶת,

הַקָּצִיר אֶל קִצּוֹ מִתְקָרֵב.


רוּחַ־סַעַר זוֹעֶפֶת הֵגִיחָה –

הַשָּׂדוֹת יִקָּצְרוּ עַד תֻּמָּם.

עַנְנֵי עֲלָטָה הִתְקַשָּׁרוּ –

צֵא לִזְרֹעַ שָׂדְךָ, בֶּן־אָדָם.


לְמוּדוֹת בֶּעָמָל שְׁתֵּי יָדֶּיךָ

לְהַנִיחַ אֶת זֶרַע הַפָּז,

וְקַרְקַע מוֹסִיפָה וְגוֹמֶלֶת

חַסְדָּהּ מִתָּמִיד וּמֵאָז.


וְאִם קַו הַתְּלָמִים יִקָּרֵעַ

עֵת סַעַר יִרְעַם וְיִגְעַשׁ –

שׁוּרוֹת הַנְּמָלִים שׁוּב תֵּצֶאנָה,

לִקְשֹׁר מַעֲנִית מֵחָדָש.


  1. רוּחַ סַעַר: לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת” מס. 6 יולי 1942.  ↩


עַל אֶחָד שֶׁשָּׂרָה...

מאת

פניה ברגשטיין

1

הַבֹּקֶר הֵקִיץ בַּעֲתֶרֶת הָאוֹר

וְהִגִּישׁ זֵר הַלֵּל לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה,

וְטָמַן בְּצִיצָיו אֶת רֶמֶז הַשְּׁחוֹר

עַל אֶחָד שֶׁשָּׂרָה וְיָכוֹל וְגָוַע.


עַל אֶחָד שֶׁהֵשִׁיב בְּמוֹ רֶגַע הַכֹּל,

אֶת אוֹר הָעֵינַיִם, שָׁמַיִם מֵעָל,

וְרַחַק שָׂדֶה וּפֶרַח שְׁקוּי־טַל

וּפְרִי מְצַפֶּה אֵי בִּקְצֵה הַמִּשְׁעוֹל.


הַבֹּקֶר גָּחַן עַל גַּגּוֹת הַגִּבְעָה

וְנָשָׂא לָהּ בְּשׂוֹרַת נְהָרָה וִיתוֹם,

עַל אֶחָד שֶׁשָּׂרָה מוּל חַמָּה זוֹהֲבָה

וְיָצַק אֶת זִיווֹ אֶל לֵב בֹּקֶר עַד תֹּם.


  1. עַל אֶחַד שֶׁשָּׂרָה: לא נדפס. נכתב בשנת 1948.  ↩


לְכָל עֲצֵי הַגָּן

מאת

פניה ברגשטיין

1


לְכָל עֲצֵי הַגָּן בְּלֵיל הַסַּעַר

צִוּוּ גִזְעֵי הָאוֹן הָעֲקוּרִים

אֶת צִוּוּיָם הָאַכְזָרִי:

לֹא בְּכִי, לֹא צַעַר,

כִּי אַךְ לַבְלֵב וְּפרֹחַ וְשֵׂאת הַפְּרִי.


לְכָל הַנִּצָּנִים הַיְתוֹמִים

הָעֲרוּגוֹת הָרְמוּסוֹת הוֹרִישׁוּ

אֶת פִּצְעֵי הָאֲדָמָה –

לְכַסּוֹת בְּיֶרֶק שִׁלּוּמִים

וּבִפְרִיחָה תְּכוּלָּה וַאֲדֻמָּה.


וְלָעֲנָנִים – הַמְטֵר מָטָר וְלֹא דִמְעָה,

וְלַחַיִּים – טָמֹן גַּרְעִין בָּאֲדָמָה,

וְקָשׁוֹר שְׁבִילִים נִתְּקוּ בְּמַסְלוּלָם,

וְשׁוּב מָשׁוֹךְ אֶל אֹפֶק נֶעֱלָם.


  1. לְכָל עֲצֵי הַגָּן: לא נדפס. נכתב בשנת 1948.  ↩


פִּנָּתִי בִּלְבַב חֵלֵד

מאת

פניה ברגשטיין

1

א

הַשֶּׁקֶט עוֹד כָּאן, וּשְׁקוּפִים הַשָּׁמַיִם,

וְעוֹד עֲמֻקָּה מִסָּבִיב הַדְּמָמָה.

אַקְשִׁיבָה לָאֵלֶם, לְרַחַשׁ הָרוּחַ

אֵי שָׁם בַּמֶּרְחָק מְגַלְגֵּל הַקָּמָה.


אַקְשִׁיבָה לְקוֹל הַצְּרָצַר הַמֵּרִיעַ

בְּשִׁיר לַיָּרֵחַ, לַלֵּיל, לַכּוֹכָב,

לִנְשִׁימַת הַתִּינוֹק עֲמֻקָּה וְרוֹגַעַת,

לְעָלֶה נֶעְתָּק מִן הָעֵץ וְנִדָּף.


אַקְשִׁיבָה לְקוֹל לְבָבִי הַלֹּואֵט לִי

רַחַשׁ שִׂיחֹו, טְווּי מַכְאוֹב וְגִילָה…

בַּשֶּׁקֶט עוֹד כָּאן הַדְּמָמָה מִתְנַשֶׁמֶת

וְכִפַּת־הַשָּׁמַיִם תַּמָּה וּצְלוּלָה.


ב

בְּשֶׁקֶט זֶה כָּאן כְּתָרִים לָךְ אֶקְשֹׁרָה,

עֲטֶרֶת שִׁירִים אֶעֱנֹד לָךְ רְתֵת;

קַבְּלִי אֶת הַשַּׁי, פִּנָּתִי בִּלְבַב חֶלֶד

קַבְּלִי הַמְעַט שֶׁהָיָה לִי לָתֵת.


קַבְּלִי מַבָּטַי שֶׁנָּשְׁקוּ תַּלְתַּלַּיִךְ,

צַמּוֹת בְּרוֹשַיִךְ, קְוֻצּוֹת אֳרָנִים,

וְתֹם עֲמָלָן חֲרִישִׁי שֶׁל כַּפַּיִם

הוּבָא אֶל סִפֵּךְ עַל כִּתְפֵי הַשָּׁנִים.


וְלַחַן תּוֹדַת לְבָבִי כִּי זָכִיתִי

בְּשׁוּלֵי אַדַּרְתֵּךְ הֵאָרֵג כְּמוֹ חוּט,

אַמְצִי אֶת מַתַּת לְבָבִי הַכּוֹרֵעַ

לִפְנֵי קוֹמָתֵךְ הֲדוּרַת הַמַּלְכוּת.


ג

הַלַּיְלָה הַזֶּה בְּסוֹדֵךְ הֱבִיאַנִי,

פִּנַּת יִקְרָתִי.

כֹּה לְפֶתַע צָמַחַתְּ בְּחֵיק דְּמִי הַלַּיִל –

תִּפְאֶרֶת בֵּיתִי.


כְּמוֹ לֹא רָאִיתִי בְּכוֹרֵי שְׁתִילַיִךְ

בִּשְׁחוֹר הַגּוּמָה,

כְּמוֹ לֹא חָזִיתִי מַחְשׂוֹף רְגָבַיִךְ

עוֹטֶה הַקָּמָה.


כְּיֵשׁ מִשְׂתָּרֵעַ עַל רֶכֶס וָגֶבַע

מֵאָז, מִתָּמִיד,

בוֹטַחַת, קוֹרֶנֶת בִּתְכֵלֶת הַלַּיִל

כַּנֵּצַח הָיִית!


ד

יֶחֱרַד בִּי לִבִּי, פִּנָּתִי בִּלְבַב חֶלֶד,

עַל מָה בְּעֵינַי כֹּה לְפֶתַע נִפְלֵאת?

הַאִם זֶה מַשַּׁב הַנִּחוּשׁ שֶׁנֵּעוֹר בִּי

וּמִתְנַבֵּא לְמָגוֹר וּלְאֵיד?


הַאִם זֶה חֲלוֹם־זְוָעָה שֶׁפְּקָדַנִי

וְקֻפַּד בּוֹ הֲדַר גְּאוֹנֵךְ וְזִיוֵךְ,

כִּי לְפֶתַע יָקַרְתְּ לִי, יָקַרְתְּ שִׁבְעָתַיִם,

מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי עַל מַה זֶּה וְאֵיךְ?


וְאוּלַי אֶתְרַפֵּק, אֲחַבְּקֵךְ כֹּה בְּלַהַט,

כְּתִינוֹק שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ סִפּוּר מְאַיֵּם,

וְהוּא חָשׁ לוֹ מִפְלָט מְאֻשָּׁר וְרוֹגֵעַ

בְּחֵיקָהּ הָרַחוּם שֶׁל הָאֵם?


  1. פִּנָתִי בִּלְבַב חֶלֶד (עמ' 109). המחרוזת ראתה אוֹר לראשונה ב“מבפנים”, כרך ח‘, ינואר 1942, ושם כללה ה’ שירים. עם הכינוּס ל“עבים חולפות” השמיטה המשוררת את השיר ג' והרי השיר שלא כונס:

    כִּשְׁבוּיָה הִתְהַלַּכְתִּי לְאֹרֶךְ שְבִילַיִךְ,

    אֲרוּגָה בְּקִסְמָם עַד כָּלִיל.

    וְיֵשׁ וְלֹא חַשְׁתִּי בִּתְכֵלֶת שָׁמַיִךְ

    וּבְנֹגָהּ זִיוָם הַחַכְלִיל.

    יֵשׁ הָיִיתִי אַחַת עִם עֲתֶרֶת שְׂדוֹתַיִךְ

    בְּלִי לָקֹד לְפָזָם הַבָּשֵׁל,

    וְיֵשׁ עִם גְּזָעַיִךְ לַשֶּׁמֵש נִמְשַׁכְתִּי

    בְּלִי בָּרֵך צַמַּרְתָּם עַל הַצֵּל.

    עַד בָּאָה שָׁעָה צְלוּלַת־זִיו, תְּמוּהַת חֶסֶד

    וְחָזִיתִי יְקָר גְּאוֹנֵךְ,

    רֶגַע קָט כְּמַגָּע שֶׁל כַּף יָד נֶעְלֶמֶת

    חָצָה בֵּינִי לְבֵינֵךְ.

    וַיְהִי כְּמוֹ לְהֵלֶך נִגְלֵית לִי בַּדֶּרֶך,

    הַבָּא מִמֶּרְחָק אֱלֵי זְבוּל יִקְרָתֵךְ – – –

    רֶגַע קָט נְתִינָה מְאֻשֶרֶת בַּחֶלֶד

    גָּחַנְתִּי נוֹשֶׁקֶת שׁוּלֵי שַׂלְמָתֵךְ.  ↩


הַמַּתָּת

מאת

פניה ברגשטיין

אָמַרְתִּי לָתֵת הַמַּתָּת

הַגְּדוֹלָה, הָאַחַת.

לְשֵׂאתָהּ בְּרֹאשׁ זָקוּף

בְּעֵינַיִם צְלוּלוֹת מְחַיְּכוֹת,

בְּיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת לְפָנַי,

וּבְצַעַד רוֹנֵן, אֲבִיבִי,

מַתָּתִי הַשְּׁלֵמָה, הָאַחַת,

לְהָבִיא –

אֶת חַיַּי.


נִקְרֵאתִי לָבוֹא וְלָתֵת

מַתָּנוֹת זְעִירוֹת, פְּעוּטוֹת

לִבְלִי סוֹף.

בַּאֲסִימוֹנֵי רְגָעִים שְׁחוּקִים

לִפְרֹעַ הַחוֹב.

שְׁחוּחָה, מְבֻיֶּשֶת, בְּעֵינַים כְּבוּשׁוֹת

הַפְּרוּטָה הַדַּלָּה לְהַגִּישׁ

וְּבכָל הַמְּאֹד לְהַרְגִּישׁ: זֶה מְעַט, זֶה מְעַט…


הַיַּהֲלֹם הַשָּׁלֵם, הַנּוֹצֵץ וְזוֹהֵר,

הַמַּתָּת הָאַחַת, הַגְּדוֹלָה וְקוֹרֶנֶת,

נִשְׁחֲקָה לְאַלְפֵי גַּרְגְּרֵי־חוֹל דַּקִּיקִים,

וְאוֹרָם הַקָּלוּשׁ בַּאֲבַק הַחוּצוֹת

מַה חִוֵּר, מֶה חָלוּשׁ…

בְּלֵבָב מִתְפַּתֶּה לְזִיו פֶּרַח בְּצַד מִשְׁעוֹלַי,

בְּעַיִן נִבְעֶתֶת מֵאֹפֵל הַצֵּל שָׁת עָלַי –

לְהַלֵּךְ וְלִלְקֹט גַּרְגְּרֵי־נְהָרָה פְּזוּרִים,

גַּרְגְּרֵי חוֹל־יְקָר זְעַרְעָרִים –

לְבַל יִשָּׁמֵט וְיאֹבַד

גַּם אֶחָד? – – –


אֵי שָׁם בָּאֵין־סוֹף הַכָּחֹל.

בַּחֶשְׁבּוֹן הַגָּדוֹל,

תְּצֹרַף מַתָּתִי וְהָיְתָה

מִגַּרְגְּרֵי שְׁעוֹת־יוֹם

שׁוּב נְהָרָה וּשְׁלֵמוּת יַהֲלֹם.


אֶשְׁקָלְכֶם, אֶת כֻּלְכֶם, רְגָעַי,

אֶפְרֹט עֲדֵי תֹּם דִּינָרַי

עַל כָּל מִשְׁעוֹלֵי הֱיוֹתִי – – –


נִקְרֵאתִי לָתֵת מַתָּתִי.


עָבִים חוֹלְפוֹת: ב

מאת

פניה ברגשטיין

עָבִים חוֹלְפוֹת: ב

מאת

פניה ברגשטיין


מִדְבָּר

מאת

פניה ברגשטיין

בִּלְבָבִי דְּמָמָה.

שִׁמְמַת אֵלֶם. מִדְבָּר.

לֹא יָדַעְתִּי עַד מָה,

לֹא אַגִּידָה דָבָר.


צִיץ־מִלָּה לֹא יָנוּב,

מַעְיַן דִּמְעָה לֹא יָקֵר

בַּמִּדְבָּר הָעָזוּב

לַנָּד וְעוֹבֵר.


אַל יִקְרַב מִי אֵלַי,

לִבְרָכָה אַל יְקַו.

בְּלֵילִי, אַלְלַי,

אֵין רַחֲמֵי הַכּוֹכָב.


אֵין חֶסֶד דִּמְעָה

בְאִלְמוֹ שֶׁל מִדְבָּר.

דּוֹלֵק נֵר הַדְּמָמָה

לְמֵתִי לֹא נִקְבַּר.


בִּשְׁמֵי הָעֲנָנִים הָאֲפֵלִים

מאת

פניה ברגשטיין

בִּשְׁמֵי הָעֲנָנִים הָאֲפֵלִים

פִּסַּת־רָקִיעַ תְּכַלְכַלָּה הִבְהִירָה.

עֵינַי מִנִּי צַלְמָוֶת אַעְלִים,

רַק לוֹ, לְזִיו־הַנְּהָרָה, אָשִׁירָה.


בְּאוֹרוֹ עָטָה הַכֹּל סָבִיב

דְּמוּת רְחוֹקָה, נִשְׁכַּחַת וְנִלְבֶּבֶת.

כְּנֵצַח הַיַּלְדוּת הוּא נֵצַח הָאָבִיב,

גַּם בִּיוֵן הַסְּתָו וְהָעַצֶּבֶת.


זְאֵבֵי עָבִים טְרוּפֵי רָעָב

אֶל כִּבְשַׂת שָׁמַי אֶת כַּפֵּיהֶם הוֹשִׁיטוּ.

הֵקִיץ הַקֵּץ עָלֶיךָ, אוֹר־זָהָב,

וְאַךְ חוֹתַם־לִבִּי יָעִיד: הָיֹה הָיִיתָ.


מֻכֵּי הַבָּרָד

מאת

פניה ברגשטיין

1

מֻכֵּי הַבָּרָד, חֲרוּשֵׁי מִבְּרָקִים,

תְּלוּשֵׁי סְעָרָה וּסְחוּפֵי מִמָּטָר –

סִלְחוּ לְמֶבַּט הָעֵינַיִם שֶׁתָּר

כֶּתֶם תְּכֹל אַחֲרוֹן בְּחֶשְׁכַת הַשְּׁחָקִים.


שְׂאוּ לוֹ, לַקּוֹל, שֶׁאִתְּכֶם לֹא נָדַם,

וְאֶנְקַת עֶלְבּוֹנְכֶם לַהֲגוֹת לֹא יָדַע,

וַעֲדַיִן מוֹסִיף הוּא אֶל אוֹר וְאָדָם,

אֶל שֶׁמֶש וָפֶרַח שִׁיר זֶמֶר תּוֹדָה.


סִלְחוּ לוֹ, לַלֵּב, שֶׁעוֹד טֶרֶם לָמַד

לִנְטֹר וְלִשְׂנֹא כְּיָדְעוֹ לֶאֱהֹב,

כִּי בְּאֵפֶר רִמְצוֹ עוֹד יוֹסִיף וְיִרְעַד

זִיק חֲלוֹם נְהָרָה בַּיְשָׁנִי וְזָהֹב.


  1. מֻכֵּי הַבָּרָד: לא כוּנס. נדפס ב“מבפנים”, כרך ט–י יוני 1943.  ↩


תְּפִילַּת הַדֶּרֶךּ

מאת

פניה ברגשטיין

1

א

זָקוּף, גֵּאֶה וּנְכוֹן־מִצְעָד

בְּמַעֲלֵה הָהָר פָּסַעְתָּ.

מַה בְּעֵינֵי תִּינוֹקֶת בַּת

אָז רַמְתָּ וְגָבַהְתָּ.


בִּפְנֵי כָּל אֶבֶן וּמִכְשׁוֹל

כִּי רֶגֶל פְּעוּטָה נִגָּפָה –

קָרָא מִמַּעַל לִי הַקּוֹל:

עֲלִי אַחֲרַי, עֲלִי אֵין פַּחַד!


וְיַד רוֹמֶזֶת וְקוֹרְאָה

מִגֹּבַהּ גְּבוּרָתָהּ הוֹבִילָה,

כֻּלָּהּ תִּקְוָה, כֻּלָּהּ מוֹרָא

לְבַל אֶמְעַד חָלִילָה.


וְטוֹב הָיָה לִי לֶכֶת כָּךְ,

אוֹחֶזֶת חוּט קוֹלֵךָ,

עַד אֹפֶק מִן הַשִּׂיא נִפְתַּח,

וְעֹז בִּי: לְבַדִּי אֵלֵכָה!


אַךְ עֵת הִרְחַקְתִּי לְבַדִּי

וְרוּחַ זַעַם פְּגָשַׁנִי –

אַתָּה פָּסַעְתָּ לְצִדִּי,

יוֹדַעַת אָנִי.


ב

הוֹשֵׁט יָדְךָ לִי, אָב רָחוֹק,

הַתְּהוֹם מֵאֲחוֹרֵינוּ,

וְעֵמֶק צֵל וְנוֹף יָרֹק

לָרֶדֶת יִקְרְאֵנוּ.


הִנֵּה הַדֶּרֶךְ לִי אַחַת

עִם זוֹ אַתָּה עָבַרְתָּ.

כַּתַּר לִי, אַבָּא, אַךְ מְעַט,

וּלְמִצְעָדְךָ חָבַרְתִּי.


עַתָּה נֵלֵךְ כַּחֲבֵרִים

וּנְסַפֵּר בֵּינֵינוּ.

הוֹלְכֵי מֵאָז הֵן בֶּהָרִים

אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ.


וְכִי תִּיעַף עִם הַמּוֹרָד

וְצַעַדְךָ יִכְבַּד בַּדֶּרֶךְ –

חַכֵּה, וְאַל תֵּרֵד בָּדָד,

אֱחֹז יָדִי בְּטֶרֶם עֶרֶב.


הוֹשֵׁט יָדְךָ!… עֲדֵי פִּתְאֹם

אֶרְאֶנָּה נֶעֱלֶמֶת,

וּבִלְעָדֶיךָ מוּל הַתְּהוֹם

אֶכְרַע דּוֹמֶמֶת.


ג

אֲבִי הַשִּׂיאִים הַגְּדוֹלִים,

רִבּוֹן הַחַיִּים אַדִּירִים,

רַחֲמֶיךָ עַל קְטֹן מִשְׁעוֹלִים

בֵּין צוּקֵי תְּהוֹמוֹת הֶהָרִים.


נָא חָנֵנִי בִּקְרוֹא הַמּוֹרָד

לְיָמַי בִמְרוֹמָם הַגָּבֹהַּ,

וְיַד בְּנִי הַתּוֹמְכָה בַּל אֶמְעַד

תֵּן לִי לַדֶּרֶךְ, אֱלֹהַּ.


צוַ, אֵלִי, וְשָׁמְעָה עוֹד אָזְנִי –

נֵר יָמַי בִּי בְּטֶרֶם כִּבִּיתָ –

אֶת שִׁירַת הַשִּׂיאִים בְּפִי בְּנִי

שֶׁלָּשִׁיר לְאָבִי לֹא זָכִיתִי.


תש"ו


  1. תְּפִילַּת הַדֶּרֶך: לא נדפס. נכתב ב־1945.  ↩


אַרְבָּעָה שִׁירִים לְאָבִי

מאת

פניה ברגשטיין

א

אָבִי,

הֲתִזְכֹּר אֶת שְׁעַת הַפְּרִידָה?

הָרַכֶּבֶת זָעָה לְאַט

וְאַתָּה מְמַהֵר לְצִדָּהּ

דְּמוּעַ־מֶבָּט…


הָרַכֶּבֶת נִגְרֶפֶת, חוֹמְקָה,

בַּחַלּוֹן מְנַפְנֶפֶת יָדִי,

וְאַתָּה נָסוֹג וְהוֹלֵךְ

וְנִשְׁאָר יְחִידִי.


מְלוֹא תֵבֵל – פַּסִּים מַבְהִיקִים

מוֹבִילִים אַךְ אֵלֶיךָ, אָבִי.

נָע בֵּין שִׁטֵּי מִכְתָּבִים

וְנָד חֲזָרָה לְבָבִי…


ב

כְּתָב־יָדְךָ עוֹד בָּרוּר וְנָאֶה,

לְלֹא סִלְסוּלִים וְקִשׁוּט,

כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתַּנִי לִכְתֹּב

אָז, בִּימֵי הַיַּלְדוּת.


כְּתָב־יָדְךָ הַבָּהִיר, הַשָּׁלֵו,

כָּל אוֹת בּוֹ נוֹסְכָה בִּטָּחוֹן,

כְּמוֹתָן דְּמוּתְךָ עוֹד זְקוּפָה

וְהַבַּיִת אֵיתָן וְנָכוֹן. – – –


עַל פְּנֵי מִכְתָּבֶיךָ אֶגְחַן,

הַעֲמֵק בָּם חֲקֹר, וָאֶלְמַד

כִּי עָיַפְתָּ, עָיַפְתָּ, אָבִי,

כִּי הֵחֵלָּה רוֹעֶדֶת הַיָּד.


ג

הַיּוֹם פְּקָדַנִי דְבָרְךָ,

הַיּוֹם קִבַּלְתִּי מִכְתָּב.

הַכְּתֹבֶת מֻדְפֶּסֶת, רִשְׁמִית,

מֻכְתֶּרֶת בְּאֹדֶם הַצְּלָב.


(בָּרוּךְ יִהְיֶה לִי הַצְּלָב,

שׂוֹנְאִי הָאַכְזָר, הָאָיֹם,

כִּי הָפַךְ לִהְיוֹת לִי יָדִיד

הַנּוֹשֵׂא אֶת בִּרְכַּת הַשָּׁלוֹם…)


לְקוֹלְךָ בִּלְשׁוֹן הַמְּדִינָה,

כְּמִבַּעַד לַמָּסָךְ הַמּוּרָד

אַאֲזִינָה, אָבִי, בְּכֹל אוֹת,

בְּכֹל תָּג וּבְרַעַד הַיָּד.


וְּכמוֹ שֶׁהָיִיתָ מַפְשִׁיל

שְׂעָרִי לְנַשֵּׁק לְמִצְחִי –

כָּך אַפְשִׁיל אֶת מָסַךְ הַתַּרְגּוּם

וְנִיבְךָ בִּי יֵהֹם וִיחִי.


ד

אָבִי, תֵּן רֶמֶז, הַב אוֹת!

…אֵין צְלִיל וְאֵין הֶגֶה מֵעֵבֶר חוֹמוֹת.


אָבִי, בֵּינִי וּבֵינְךָ מֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים,

גּוֹעֲשִׁים הַיַּמִּים, זוֹעֲקִים הַגַּלִּים.

מֵעֵבֶר גְּבוּלוֹת סְמוּרֵי־כִּידוֹנִים

נִבְלַעְתָּ בְּצֵל בֶּן מֵאוֹת בַּשָּׁנִים.


כֻּסֵּיתָ בַצֵּל, צֵל חוֹזֵר לִבְלִי סוֹף,

וְשֶׁמֶש אַחַת בּוֹ – הַטְּלַאי הַצָּהֹב!


אָבִי,

אֵיךְ אֶפְסָחָה עַל פְּנֵי מֶרְחַקִּים,

אֵיךְ אֶעֱבֹרָה יָמִּים עֲמֻקִּים,

אֵיךְ אֶפְרֹצָה גְּבוּלוֹת וְחוֹמוֹת

עַד אָשׁוּבָה אֵלֶיךָ, כּוֹשֶׁלֶת עַד מוֹת –


שׁוּב יַלְדָּה קְטַנָּה בִּקְהַל תַּלְמִידֶיךָ,

דְּחוּקִים מִסְּבִיבְךָ, צְמוּדֵי לְחִי־אֶל־לֶחִי,

לִשְׁמֹעַ בְּסֵתֶר חַדְרֵי־חֲדָרִים

קוֹלְךָ הַמְּלַמֵּד עוֹד אֶת שְׂפַת הָעִבְרִים

וְלַעֲזֹר לְיָדְךָ הָרוֹעֶדֶת לִכְתֹּב

לְאוֹרוֹ שֶׁל הַטְּלַאי הַצָּהֹב.

אָבִי!…


לְעוֹלָם...

מאת

פניה ברגשטיין

1

א

כָּל סִפְרֵי הָעוֹלָם לֹא יָכִילוּ

דְּבָרְךָ הָאֶחָד.

כָּל דַּרְכֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹלִיכוּ

אֶל שְׁבִילְךָ שֶׁאָבָד.


הַדְּמָמָה לֹא תִכְרֶה לִי הָאֹזֶן

בַּהֲגוֹתִי: אָבִי!

לְעוֹלָם עוֹד לְךָ לֹא אַגִּידָה

אֲשֶׁר בִּלְבָבִי.


ב

יָמֶיךָ הָרְחוֹקִים כִּסָּה הַלּוֹט כְּבַד־אֹפֶל

וַיָּמֶשׁ צֵל.

עַל אַחֲרוֹן דְּבָרְךָ פֹּרְשָׂה כְּנַף־אֵלֶם,

וְאֵין גּוֹאֵל.


שֵׂיבָתְךָ שֶׁלֹא רָאִיתִי לֹא יַבִּיעוּ

שַׁלְגֵי צָפוֹן.

אַנְחָתְךָ שֶׁלֹא שָׁמַעְתִּי לֹא יָכִילוּ

הַרְרֵי יָגוֹן.


ג

אַגָּדוֹת פְּלָאִים סִפַּרְתָּ לִי אֵי־פַּעַם,

אַגָּדוֹת לָרֹב.

רַק אֶת אַגָּדַת יָמֶיךָ הַנִּכְלֶמֶת

לֹא סִפַּרְתָּ עַד הַסּוֹף.


אַךְ הִיא, הַיְחִידָה, עוֹדָה הוֹמָה בִּי

וּמַכָּה גַּלִים.

כָּל שֶׁלֹא סִפַּרְתָּ לִי יָרֹן בִּי

אֵין מִלִּים.


ד

לַכּוֹס הַמְצַפָּה לְךָ מְעַט שִׂמְחָה מָזַגְתִּי,

וְהַשֻּלְחָן עָרוּךְ.

בּוֹא, אַבָּא, שֵׁב מְעַט לָנוּחַ מִדַרְכֶּךָ,

וּבוֹאֲךָ בָּרוּךְ.


רַב לְךָ לָלֶכֵת וְלָשֵׂאת עֻלֶּךָ,

רוּחַ לֵיל נוֹשֵׁב.

צֵל בֵּיתִי בְּשֵׂיבָתְךָ הָאֵר נָא

וְעִמָּנוּ שֵׁב.


– – – – – – – –


כּוֹס שִׂמְחָתִי מְזוּגָה מְבֻיָּשָה צוֹפָה עוֹד,

הִיאַ אַךְ לְפִיךָ נוֹעֲדָה.

הִיא תְּפִלָּתִי, הִיא חֶרְדָּתִי, הִיא עֶרְגּוֹנִי אֵלֶיךָ,

הִיא דִמְעָתִי תּוֹדָה.

תש"ו


  1. לְעוֹלָם…: לא נדפס. נכתב ב־1946.  ↩


עַל קֶבֶר אָבוֹת

מאת

פניה ברגשטיין

1

לִבִּי הוֹלִיכַנִי בַּחֹשֶךְ הָעָב

בֵּין קְבָרִים לְלֹא מַצֵּבוֹת,

בָּאתִי הַיּוֹם הִשְתַּטֵּחַ בָּדָד

עַל קֶבֶר אָבוֹת.


בָּאתִי הַיּוֹם, וְנַפְשִׁי דוּמִיָּה.

מָה אַפִּיל תַּחֲנוּנַי וְאֹמַר?

הַאֶתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל בֵּיתִי

לִפְנֵיכֶם, שׁוֹכְנֵי הֶעָפָר?


כִּי תִהְיוּ מְלִיצַי הַטּוֹבִים בַּמָּרוֹם,

וְעֶזְרָה לִי תָּחִישׁוּ בַּצָּר,

רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַחוֹלֶה הָאָנוּשׁ,

בְּרָכָה לַנּוֹדֵד אֶל נֵכָר?


מְאוּם לֹא אַגִּיד. אֶשְׁתַּטַּח וְאֶדֹּם,

וְאִלְמִי יַאֲזִין וְיִשְׁמַע

אֶת קוֹל הַמֵּתִים הַבּוֹקֵעַ אֵלַי

מִמַּעֲמַקֵי אֲדָמָה.


זֶה בָּא קוֹל אָבִי וּבָאָה אִמִּי

אֵלַי, אֶל הַחַי, לְבַקֵּשׁ:

עַל חֳלִי גָדוֹל, עַל מַכְאוֹב־אֵין־מַרְפֵּא,

עַל פֶּצַע יוֹקֵד אֵין חוֹבֵש.


אֶת בִּכְיָם יְתַנּוּ, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא קְלָטוֹ,

אֶת יְגוֹן־שֵׂיבָתָם הַנָּזּוּף,

וּבְרָכָה יִשְׁאֲלוּ, יְבַקְשׁוּ מֵעִמִּי

לְדַרְכָּם בָּהּ יֵצְאוּ לְלֹא שׁוּב.– – –


מְאוּם לֹא אַגִּיד. אֵין תְּשׁוּבָה בִּלְבָבִי

לְרַכֵּךְ אַחֲרוֹן מְרַאֲשׁוֹתָם.

מֵעֲפַר קִבְרוֹתָם רַק אֶחְפֹּן מְלֹא כַּפַּי

וְאָשִׂים עַל לִבִּי כַּחוֹתָם.


  1. עַל קֶבֶר אָבוֹת: לא כוּנס. נדפס ב“דבר”, 31 במרץ 1944.  ↩


לוּ נִתַּן לִי...

מאת

פניה ברגשטיין

1


לוּ נִתַּן לִי לָבוֹא אֶל קִבְרֵךְ,

עַל פְּנֵי עֲפָרוֹ הִשְׁתַּטַּח,

כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מִסְתּוֹר

בְּחֵיקֵךְ הָרַחוּם וְהָרַךְ.


אֶל הָאֶבֶן הַזֹּאת הַצֶּחָה,

בָּהּ שְׁמֵךְ חֹרַת בְּאוֹת שְׁחוֹר,

לָשֵׂאת אֶת עֵינַי בְּדִמְעָה

כְּאֶל תְּכֹל מֶבָּטֵךְ הַטָּהוֹר.


לוּ נִתַּן לִי לָבוֹא אֶל קִבְרֵךְ…


  1. לוּ נִתַּן לִי…: לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת”, יולי 1944.  ↩


נִגּוּנִים

מאת

פניה ברגשטיין

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,

נִגּוּנִים, מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים,

גַּרְעִינִים, גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –

עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.


עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,

שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים.

נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיךְ אִמִּי,

בְּדָפְקִי נְעוֹרִים וְשָׁבִים.


הִנֵּה אַאֲזִּין שִׁיר־עַרְשִׂי הָרָחוֹק

הִבִּיעַ פִּי־אֵם אֱלֵי בַּת.

הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק

“אֵיכָה” וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.


כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם –

בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהֹם.

עֵינַי אֶעֱצֹם – וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם

מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.


השיר לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת”, יולי 1944. לשיר חוּברוּ מנגינות ע"י דוד זהבי ואברהם מינדלין.


חָלַמְתִּי

מאת

פניה ברגשטיין

1

חָלַמְתִּי חֲלוֹם בַּלָּהוֹת,

חָלַמְתִּי חֲלוֹם נִפְלָאוֹת.

לְדַרְכִּי הָרָחוֹק יָצָאתִי,

לְבַקֵּשׁ אֶת נְוֵה יַלְדוּתִי –

וְהִגַּעְתִּי.


שְׁלֵוָה הַכִּכָּר,

וַּמְרגּוֹעַ סָבִיב.

בֵּיתוֹ שֶׁל סָבִי

מִתְחַיֵּךְ בִּשְׂחוֹק־זִיו,

וְעִקּוּל־הַסִּמְטָה הַמֻּכָּר

מוּצָף אוֹר־אָבִיב,

וְקוֹל צָלוּל וְיָקָר

מִנִּי פֶּתַח קוֹרֵא

וְהַבַּיְתָה מֵשִׁיב.


וְאוֹתָהּ כְּנֵסִיָּה –

מִיָּמִין,

וְגֶדֶר־חוֹמָה לְבָנָה,

עַתִּיקָה מִיָּמִים.

וְאוֹתָם עַרְמוֹנִים עֲבֻתִּים,

מְיָרְאִים־מְפַתִּים,

וּנְגֹהוֹת יַלְדוּתִי

מִנֵּרוֹת פְּרִיחָתָם הַזְּקוּפִים

נִגָּרִים וְזוֹלְפִים.


אָז קִמּוּר כְּנֵסִיָה גָּבַהּ

וְאֹפֶל־הַגָּן נִפְתַּח,

וְהַצֵּל הָעַתִּיק הַנֶּחְבָּא

הִפְסִיעַ וְגָח,

וְנֵרוֹת־ עַרְמוֹנִים הֶחֱוִירוּ

וְאוֹר־הַפְּרִיחָה דָעַךְ.


וַיֵּרֶד פַּחְדִּי הַיָּשָׁן

בִּכְבוֹת נְגֹהוֹת הַצְּחוֹר.

שׁוּב יָרַד פַּחְדִּי הַיָּשָׁן

עַל עֵינַי וְלִבִּי בִּכְנַף־שְׁחוֹר.

לָלֶכֶת, לָלֶכֶת מִכָּאן,

לַשׁוּב, לַחֲזוֹר!…


וּבָתִּים אֵינָם עוֹד בָּתִּים,

וְהָרְחוֹב אֵינֶנּוּ רְחוֹב,

וְעוֹבְרִים עַל שׁוּחוֹת וּבוֹרוֹת

צִלְלֵי מִשְׁמָרוֹת

עָבֹר וְחָלֹף.


בָּא זָקֵן אֵי מִשָּׁם לִקְרָאתִי: לְאָן? לְאָן, בִּתִּי?


…אֶל בֵּית סָבִי, הֵן תַּכִּירֶנּוּ!

אֵי בֵּית סָבִי, הָשֵׁב!

כִּכַּר־הַשּׁוּק הַנְחֵנִי,

אֶל בֵּית סָבִי יוֹסֵף…


אַךְ הוּא הֶחֱרִישׁ וְהָלַךְ לוֹ.

בָּא נָזִיר לִקְרָאתִי מִן הַגָּן,

קָרַב אֵלַי שְׁלוּב־יָדַיִם

וְחֶרֶשׁ הָגָה: לְאָן?


…אֶל הַשּׁוּק. אֶל בֵּית סָבִי

הוֹרֵנִי־נָא הַדֶּרֶךְ.

הַלַּיְלָה רַד. צוֹעֵד מִשְׁמָר.

כּוֹשְׁלָה הַבֶּרֶך…


הִקְשִׁיב הַנָּזִיר וְחִיֵּךְ לוֹ נוּגוֹת:

אֵיכָה בְּאֵין דֶּרֶךְ תַּגִּיעִי,

תָּבוֹאִי, אָחוֹת?


אָז נָשָׂאתִי פָּנַי

מוּל צֵל־כְּנֵסִיָּה מְקֻמָּר,

עָצַמְתִּי עֵינַי

וָאֹמַר:


כָּךְ הוֹלִיכַתְנִי אֵי רַגְלִי

בַּנְּתִיבָה הַזֹּאת

בָּעַרְמוֹנִים לַחֲזוֹת.

עַתָּה אָשׁוּבָה עֲצוּמַת עֵינַיִם

וּבְלִבִּי אַצִּית

אֶת הַפְּרִיחָה הָעַרְמוֹנִית,

וּלְאוֹרָהּ אֶצְעַד

לְאַט לְאַט,

אֲחֹרַנִּית, אֲחֹרַנִּית,

וְלֹא יִרְאֵנִי כָּל מִשְׁמָר

וְלֹא יֶאֱרַע דָּבָר.


כָּךְ. הַכְּנֵסִיָּה מִמּוּל,

מִצַּד יָמִין –

פְּרִיחַת הָעַרְמוֹנִים.

כָּכָה. בְּדִיּוּק.

עִם הַמִּפְנֶה –

כִּכַּר־הַשּׁוּק.

הִנֵּה הַבַּיִת,

הַמִּפְתָּן.

כָּאן.


עוֹד צַעַד, עוֹד…

עַתָּה עַל הַזְּרוֹעוֹת

יִטֹּל אוֹתִי סָבִי

וְאֵל בֵּיתוֹ יָבִיא.


  1. חָלַמְתִּי: שיר זה, בשינוי־נוסח, נתפרסם תחילה ב“דבר” דצמבר 1944, בשם “חלוֹם בית סבי”. עם הכינוּס ל“עבים חולפות” שינתה המשוררת את שמו.  ↩


הָלַכְתִּי רָחוֹק...

מאת

פניה ברגשטיין

1


הָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי רָחוֹק, בְּאֹפֶל אִלֵּם וְנוֹרָא.

וְהַדֶּרֶךְ אֵינֶנָּה קְצָרָה,

אַף לֹא רְחָבָה, לֹא צָרָה –

הַדֶּרֶךְ שְׁחוֹרָה.


וְהוֹלְכִים וּפוֹסְעִים אִתִּי עוֹד

אֲלָפִים, רְבָבוֹת.

עוֹד רַגְלַיִם וְעוֹד,

וְהֵן לֹא זְקֵנוֹת וְלֹא צְעִירוֹת,

לֹא כּוֹשְׁלוֹת וְאַף לֹא מְהִירוֹת –

רַגְלַיִם עִוְרוֹת.


אַךְ יֵשׁ מִי שֶׁנָּתַן אֶת יָדוֹ

בְּיַד אֵם, בְּיַד אָב,

בְּיַד אָח נֶאֱהָב.

וִידֵיהֶם הַשְּׁלוּבוֹת –

הֵן רוֹאוֹת בָּאֹפֶל הָעָב.

הֵן רוֹאוֹת בְּעַד הָרַגְלַיִם,

הֵן רוֹאוֹת בְּעַד הָעֵינַיִם,

בְּעַד הַלֵּבָב.


רַק אֲנִי – לְבַדִּי,

וְרֵיקָה כַּף־יָדִי

וּתְלוּיָה נֶאֱלֶמֶת יַתְמוּת

כַּמָּשׁוֹט הַשָּׁמוּט

מִסִּירָה טְרוּפַת־גַּל מְסֹעָר

בְּחֶשְׁכַת הַנָּהָר.


וְהוֹלְכִים. וְהוֹלְכִים.

בְּרַגְלַיִם עִוְרוֹת, בְּלִי אוֹרָה.

אָז אֶשָּׂא אֶת קוֹלִי וְאֶקְרָא:

אָחִי, אָחִי!


וְהַדֶּרֶךְ אֵינֶנּוּ שָׁחוֹר עוֹד,

וְהָאֵלֶם נִקְרַע בְּבָרָק,

וְחָזַר וְהִשְׁמִיעַ הָרַעַם

אֶת זַעֲקָתִי בַּמֶרְחָק:

אָחִי! אַיֶךָּ, אָחִי?


וְעָנַנִי הַקּוֹל

רָחוֹק וּבָלוּם,

וְחִוֵּר וְעָגוּם,

וְעָנַנִי הַקּוֹל אֲנָחוֹת:

“הִנֵּנִי, אָחוֹת!”


וְעָמְדָה הַשַּׁיֶּרֶת.

וְרַגְלַיִם לֹא תְּשׁוּשֹׁותְ ולֹא צְעִירוֹת,

לֹא חוֹפְזוֹת וְלֹא נִרְפּוֹת –

רַגְלַיִם עִוְרוֹת

עָמְדוּ מְצַפּוֹת.


כַּף יָדְךָ בְּיָדִי.

הַאַתָּה הוּא, אָחִי?

הַאַתָּה, יְחִידִי?

לֹא אוּכַל אַכִּירְךָ,

לֹא בָּהִיר שְׂעָרְךָ,

לֹא כָּחֹל מֶבָּטְךָ,

לֹא פָּנֵיךָ צַחִים –

הַאַתָּה הוּא, אָחִי?

הַאַתָּה, הֶאָהוּב?

כֹּה כֵּהֶה וְשָׂרוּף

תִּצְנַח עַל יָדִי…

הַאַתָּה הוּא קְטַנִּי?


“אֲנִי הוּא, אֲנִי…”


וְשׁוּב הַשַּׁיֶּרֶת צוֹעֶדֶת, צוֹעֶדֶת.

אֵין רֶגֶל בּוֹטַחַת, אֵין רֶגֶל מוֹעֶדֶת.

בְּיָדִי כַּף־יָדוֹ שֶׁל אָחִי חֲבוּקָה,

וְיָדִי הַשְּׁלוּבָה כְּבָר רוֹאָה אֶת דַּרְכָּהּ.

הִיא רוֹאָה. הִיא רוֹאָה.

בּוֹא נֵלְכָה, אָחִי,

נֵלֵךְ וּנְחִי.


  1. הָלַכְתִּי רָחוֹק…: ראה אוֹר לראשונה ב“דברי סופרים”, מאסף סופרי א“י, תש”ד, בשם “חלמתי”. עם הכינוס ל“עבים חולפות” שינתה המשוררת את שמו.  ↩


עָבִים חוֹלְפוֹת: ג

מאת

פניה ברגשטיין

עָבִים חוֹלְפוֹת: ג

מאת

פניה ברגשטיין


מִנְחַת שִׁירִים

מאת

פניה ברגשטיין

מִנְחַת שִׁירִים לְךָ הֵבֵאתִי

מִדַּרְכֵי נֵכָר,

מֵחֶמְדַּת־מַרְאוֹת הָשְׁקֵיתִי

לֹא אָבִיא דָבָר.


לֹא יְקוֹד זְרִיחוֹת הֵאִירוּ,

וְלֹא פַּז הַיּוֹם,

רַק שִׁירִי אֲשֶׁר אָשִׁירָה

בְּשוּבִי הֲלוֹם.


רַק שִׁירִי לְךָ אָבִיאָה

מִדַּרְכִּי מִנְחָה,

זֶה הַשִּׁיר רַק לִי הוּא, לִי הוּא,

זֶה הַשִּׁיר – לְךָ!


אֶזְכֹּר עֵינַיִם

מאת

פניה ברגשטיין

א

אֶזְכֹּר עֵינַיִם אֲפֹרוֹת־מַבָּט,

תַּלְתַּל זָהֹב וּמֵצַח מְהֻרְהָר.

וְכֹל דְּמוּתְךָ כְּשַׁחֲרִית־שַׁבָּת

מְעֻלָּפָה אוֹר־שֶׁמֶשׁ מְסֻתָּר.


אֶזְכֹּר כְּתֵפֶיךָ הַכְּפוּפוֹת קִמְעָה

כְּתַחַת עֹל כָּבֵד וְלֹא־נִרְאֶה,

וְהֵד עָגְמָה בְּמִצְעָדְךָ הָמָה

כֹּה חֲרִישִי, כָּמֵהַּ וְקוֹרֵא.


מַעְיָנוֹת שֶׁל כָּל הֶאֲבִיבִים

בִּלְבָבִי הָמוּ אָז לִקְרָאתְךָ,

וְטַלְלֵי־שְׂפָתַי כִּרְבִיבִים

כָּמְהוּ לְשֶׁמֶשׁ בְּלוֹרִיתְךָ.


אַךְ נָם הַזִּיו בְּעַרְפִלֵּי הַתֹּם,

וַחֲלוֹמִי נָבוֹךְ לְמַבָּטְךָ אִלֵּם.

אֵין־מַעֲנֶה הָלַכְתָּ מֶנִּי דֹּם

וְצַעַדְךָ בָּרַחַק נִתְעַלֵּם.


ב

בְּדַרְכְּךָ לֹא עֲצַרְתִּיךָ

וְלֹא קָרָאתִי: הִנְנִי!

חֲרִישִׁית אַךְ בֵּרַכְתִּיךָ

בְּמַבַּט עֵינִי.


וְאַתָּה הַרְחֵק הִרְחַקְתָּ,

עַל כְּתֵפֶיךָ עֲמוּסוֹת

אֵי־לְאָן אִתְּךָ נָהַגְתָּ

עֹל־פְּלָאִים וְעֹמֶס־סוֹד.


וְאִתְּךָ הָלֹךְ הָלָכוּ

חֲלוֹמוֹת־יַלְדוּת בָּרִים,

וְיָמַי עָגְמוּ וְשַׁחוּ –

שָׁוְא בִּקְשׁוּךָ בֵּין זָרים.


ג

לֹא שִׂיחַ־רֵעִים יִקְשְׁרֵנוּ,

לֹא נִשְׁבַּעְתָּ לִי נֶאֱמָנוֹת,

טֶרֶם פְּרֹחַ קָמְלוּ נִצָּנֵינוּ

בְּלִי שַׁלֶּכֶת שֶׁל זִכְרוֹנוֹת.


מִשְׁעוֹלֶיךָ בַּחֶלֶד אָבָדוּ,

אֶת אוּרֶיךָ כִּבָּה הַמֶּרְחָק,

עֵינַי לַהַט־שֶׁמֶשׁ חָמָדוּ,

וְשִׁמְךָ הֶחֱוִיר וְנִמְחַק.


לֹא מִכְתָּב שֶׁנִּשְׁאַר לְמִשְׁמֶרֶת

לֹא תְּמוּנָה יְשָׁנָה, דְּהוּיָה,

לֹא אוֹת לִי מִמְּךָ וּמַזְכֶּרֶת

לִנְצֹר בָּהּ אֲשֶׁר לֹא הָיָה.


ד

כָּל אֲשֶׁר לֹא הָיָה

וַאֲשֶׁר לֹא הִגִּיעַ,

וְהָיֹה לֹא יִהְיֶה לְעוֹלָם –

בִּי הוֹמֶה כִּבְדָיָה,

כְּשִׁיר־עֶרֶשׂ יַרְגִּיעַ

בְּקוֹל־לְחָשִׁים נֶעֱלָם.


וְאוּרִים לֹא־דָלְקוּ,

וּפְרָחִים לֹא־פָּרָחוּ

אֶשָׂא בְּלִבִּי בִּי דוּמָם.

צְעָדִים שֶׁחָמְקוּ

אֶל דַּרְכִּי לִי אָרָחוּ

וְקָרְבוּ הָאַפְסַיִם עִמָּם.


וִיגוֹן אִלְמְךָ,

וְעַצֶּבֶת עֵינֶיךָ

כְּטַל עַל דַּרְכִּי יְשׁוֹבֵב.

עֵר בִּי שִׁמְךָ

עֵת דּוּמָם אֲכַנֶּךָ:

בְּכוֹר־חֲלוֹמוֹת מְלַבְלֵב!


בַּמִּכְחֹל הַלֵּילִי

מאת

פניה ברגשטיין

א

לַיְלָה שָׁחוֹר, רֵיחָנִי וְדוֹמֵם.

גֶּשֶׁם־קַיִץ חָלַף וְנִכְלָא.

וְרַחַשׁ טִפּוֹת בּוֹדְדוֹת וְחַמּוֹת,

אַט נוֹשְׁרוֹת בְּחֶבְיוֹן אֲפֵלָה.


שַׁחַק קָרוֹב וַאֲטוּם־דּוּמִיָּה

אוֹר־כּוֹכָב בִּשְׁחוֹרוֹ הֶחְבִּיא.

רֵיחַ־שִׁטָּה מְבֻשָּׂם וְחָרִיף

גַּל רָחוֹק אֶל עֶבְרֵנוּ הֵבִיא.


בָּאֹפֶל הֶחָם, הָרוֹטֵט וְקַשּׁוּב,

רַד הַכֹּסֶף סָתוּם וְאִלֵּם,

וְצַמֶּרֶת־הָעֵץ רְסִיסֶיהָ תַּשִּׁיר

עַל סְגוֹר־עַפְעַפַּיִם חוֹלֵם.


ב

בִּשְׂדֵרוֹת הַגַּנִּים הֹעֲלוּ הָאוֹרוֹת,

וְהַיֶרֶק עָטָה זֹהַר אֵשׁ.

כִּנְהֹר הֶעָלִים בְּיִפְעַת יְקָרוֹת

נוֹגֵהַּ הַלֵּב הָרוֹגֵשׁ.


עֲצֶרֶת קֹרְאָה עַל צַמֶּרֶת וָעֵץ,

עַל שִׂמְלַת־אֲבִיבִי הַלְּבָנָה,

וְאֹשֶּר אֵין־שַׁחַר וְרֶנֶן אֵין־קֵץ

יַעֲטוּנִי כְּזֹךְ עַנָנָה.


מֵאֹפֶל־צַמֶּרֶת זוֹרְמִים הָאוֹרוֹת,

וּבָאוֹר – רֶטֶט־צֵל יְלַטֵּף.

טוֹב נוּעַ עִם עֶרֶב בְּלֵב הַשְּׁדֵרוֹת

וְזִיק גַּחְלִילִית עַל כָּתֵף.


ג

שְׁלוּלִית מְהַבְהֶבֶת בְּאוֹר־הַפַּנָּס,

הַגָּן מִתְנַשֵּׁם מְטֹהָר,

וְהָרוּחַ הֵבִיא בִּכְנָפָיו צוֹנְנוֹת,

רֵיחַ רָחוֹק שֶׁל נָהָר.


וּשְנֵינוּ דוֹלְגִים עַל גַּבֵּי שְׁלוּלִיּוֹת,

יָד בְּיָד, כְּמוֹ אָח וְאָחוֹת,

וּדְבָרִים שֶׁל הֲבַאי, בִּמְשׁוּבַת עַלִּיזִים

שִׂפְתוֹתֵינוּ בְּגִיל מְשִׂיחוֹת.


עַד בָּאנוּ אֶל אוֹר־הַפַּנָּס הַקָּרוֹב,

וּפֶתַע עָמַדְנוּ עָמֹד.

וְאַתָּה לִי אָמַרְתָּ: "יָפוּ אֶגְלֵי טַל

עַל שַׂעֲרוֹתַיִךְ מְאֹד".


וַאֲנִי הֶחֱרַשְׁתִּי. וְרַעַם רָחוֹק

עָנָה לִדְבָרֶיךָ כְּהֵד.

וְאוֹר־מַבָּטְךָ לִי הִגִּישׁ כְּבָרָק

אֶת שַׁרְבִיט הַמַּלְכוּת הַרוֹעֵד.


רָזִי

מאת

פניה ברגשטיין

רָזִי מְשַׂגְשֵׂג בְּחֶבְיוֹן יְמֵי־אֵלֶם,

כְּפֶרַח עָנֹג בְּסִתְרֵי־יְעָרוֹת.

עֵין־חַמָּה לֹא תֶחֱזֶה בְּגוֹנֶי־הַכֹּתֶרֶת,

יַד נָכְרִי הַגִּבְעֹל הָרוֹטֵט לֹא תִּכְרֹת.


רָזִי בְּמִפְנֵה־הַשְּׁבִילִים יְצַפֶּה לִי,

בִּשְׁרַב הַדְּרָכִים יְהַבְהֵב נִפְלָאוֹת.

מִצַּמֶּרֶת כָּל עֵץ, מִכּוֹכָב בָּרָקִיעַ

אֵלַי יִשָּלַח כְּמַזְכֶּרֶת וָאוֹת.


פַּרְפַּר צְחוֹר־כָּנָף בְּרִפְרוּף יִשָּׂאֶנּוּ,

קְטֹן־עָלֶה מַחֲרִישׁ – לוֹ מוֹלֶדֶת וָחֵיק.

אֵלַי מִכָּל עֵבֶר בְּאֶלֶף עֵינַים

רָזִי הֶחָבוּי מִצְטַחֵק.


צִיץ אֶחָד

מאת

פניה ברגשטיין

צִיץ אֶחָד קָטָן קָטַפְתִּי,

נֶטַע אַרְגָּמָן.

פֶּרַח־זִיו אֶחָד גָּנַבְתִּי

מִן הַגָּן.


חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ נְשָׂאתִיהוּ

אֶל חַדְרֵי בֵיתִי,

וְיָדַעְתִּי: לִי הוּא, לִי הוּא

עַד מוֹתִי.


יָדַעְתִּי

מאת

פניה ברגשטיין

צִפּוֹר צִיְּצָה עַל חַלּוֹנִי עַל סַף הַיּוֹם –

אַתָּה הוּא זֶה, שֶׁבֵּרַכְתַּנִי לְשָׁלוֹם.


מֵעָל, מִתְּכוֹל מַעֲמַקִּים, נִשְׁקַף קְטֹן־עָב –

יָדַעְתִּי: זֶה אַתָּה שָלַחְתָּ לִי מִכְתָּב.


רַכֶּבֶת בִּשְׁרִיקָה קָרְאָה מִתְּהוֹם הַלֵּיל –

קוֹלְךָ הוּא, אַאֲזִינָה, לִשְׁלוֹמִי שׁוֹאֵל.


הַסְכֵּת: מַשַּב־הָרוּחַ תְּשׁוּבָתִי מֵבִיא,

וְעַל כַּנְפֵי פַּרְפַּר שָׁלוּחַ מִכְתָּבִי.


אֹרֶן אָדֹם

מאת

פניה ברגשטיין

יֵשׁ אֹרֶן אֲדֹם־צַמֶּרֶת

עַל סֶלַע בְּלֵב הַחֻרְשָׁה,

יָדַעְתִּי, חוֹלֶה הָאֹרֶן,

חוֹלֵה אַהֲבָה אֲנוּשָׁה.


מִטְפַּחְתִּי אֲדֻמָּה לוֹהֶבֶת

כְּגַחֶלֶת־יְקוֹד לוֹחֲשָׁה.

נָפְלָה בְּגִזְעִי שַׁלְהֶבֶת,

צָדוּנִי מוֹסְרוֹת אִשָּׁהּ.


שָׁבוּנִי עַנְפֵי הָאֹרֶן,

אֵשׁ צַמֶּרֶת וְאֵשׁ צַמָּה.

מִתְנַדְנֶדֶת חֻפַּת הָאֹדֶם

לִהֵד צַעַדְךָ בִּדְמָמָה.


מְחָטִים אֲדֻמּוֹת יַסְתִּירוּנִי,

הַסְּלָעִים יִרְבְּצוּ אִלְּמִים,

וְעָנָף לֹא יְגַל לְשֹׁרֶשׁ

עֵת לִבְּךָ יִקְרָא בִּשְׁמִי.


אָבִיב

מאת

פניה ברגשטיין

1

וּכְשֶׁתֹּר הָאָבִיב יַגִּיעַ,

עָנָן אֶת חַגִּי לֹא יָעִיב,

וְכָל הְשְּׁבִילִים לְרַגְלֵינוּ,

יַמְתִּינוּ עִם תֹּר הָאָבִיב.


אָז שִׁיר נַעֲרוֹת הַכֶּרֶם

בְּלֶחְיִי הַנִּכְלֶמֶת יַוְרִיד,

וַחֲלִיל־הָרוֹעִים יְלַמֶּדְךָ

אֲשֶׁר לְךָ פִּי לֹא הִגִּיד.


וּשְׁנֵינוּ נֵצֵאָה לָעֹמֶר,

אַתָּה תָּנִיף הַמַּגָּל

וַאֲנִי אֶשָּׂא שִׁבֳּלֶיךָ –

וְסוֹדֵנוּ יִתְגָּל.


כָּל גַּנֵּי־הַחֶמֶד יַלְבִּינוּ,

בְּלוֹרִיתְךָ עֵינַי תָּעִיב,

הַשְּׁבִילִים לְרַגְלֵינוּ יַמְתִּינוּ,

וְיַגִיעַ תֹּר הָאָבִיב.


  1. אָבִיב: לשיר חוּברה מנגינה ע"י אברהם דאוס.  ↩


אֲפַתַּח שְׂעָרִי

מאת

פניה ברגשטיין

א

אֲפַתַּח שְׂעָרִי

מוּל רוּחוֹת קַלִּילִים,

עוּפָה־עוּף אֶל בְּחִירִי

תַּלְתַּלִּים־תַּלְתַּלִּים.


הוּא אֵינוֹ עוֹד אִתִּי,

הוּא בַּדֶּרֶךְ נוֹדֵד.

טוּס, הֱיֵה לְרִשְׁתִּי

בָּהּ לָכֹד יִלָּכֵד.


שָׂא, הָרוּחַ הַקַּל,

שְׂעָרִי וְסוֹדִי,

וְלַדֶּרֶךְ שְׁאַל

בָּהּ הָלַךְ־לוֹ דוֹדִי.


ב

הִתְנַפְנֵף, תַּלְתַּלִּי,

מֵעָנָן בַּמִּזְרָח,

מִשִּׂיחִים מְצִלִּים,

מִנִּצָּן שֶׁפָּרַח.


הִשְׁתַּזֵּר, בְּהִירִי,

בָּאִילָן הַיָּרֹק,

הִתְלַוֵּה לִבְחִירִי

עֲלֵי דֶרֶךְ רָחוֹק.


הֲבִיאֶנּוּ בִּסְבַךְ

מֶשְׁיְךָ הַטָּהוֹר,

זִכְרוֹנִי בַּל יִשְׁכַּח,

לְבָבִי כִּי יִזְכֹּר.


ג

כִּי יַרְחִיק לַהֲלֹךְ

עַד מְאֹד אֲהוּבִי,

תִּמְשְׁכֵהוּ מָשֹׁךְ

חֲזָרָה אֶל נָוִי.


תִּלְכְּדֵהוּ בְּאוֹן,

תִּמְשְׁכֶנּוּ בְּעֹז,

עַד יַקִּיש עַל חַלּוֹן

וְלִבִּי יַעֲלֹז.


אָז לָרוּחַ אֲצַו

לִסְרֹק שְׂעָרִי,

כִּי דוֹדִי לִי יִצַף

בְּפִתְחֵי שַׁעֲרִי.


אַתָּה

מאת

פניה ברגשטיין

צִלְךָ מְחַכֶּה לִי עִם עֶרֶב,

עֵינְךָ קוֹרְאָה לִי בַּיּוֹם,

קוֹלְךָ נַעֲנֶה לִי בְּרֶטֶט,

וְצַעַדְךָ צַעֲדִי יַהֲלֹם.


צְחוֹקִי יַרְנִינְךָ לְלֹא־פֶשֶׁר,

תּוּגָתִי בְּעֵינֶיךָ תָּלִין,

סִפּוּרִי בִּלְבָבְךָ יִצְטַנֵּעַ,

וְשִׁירִי חֲלוֹמְךָ יַאֲזִין.


שְׁנֵינוּ

מאת

פניה ברגשטיין

א. הַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ

הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ לֹא סֻפַּר.

הַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ לֹא הוּשַׁר.

הָאֶתְמוֹל מֵעוֹלָם לֹא הָיָה

הַיּוֹם,

וְאַף לֹא יִהְיֶה

מָחָר.


צְעָדֵינוּ הִפְלִיגוּ

לִקְרַאת,

וְלֹא נִתְּנָה הַמַּתָּת.

בְּמַעֲלֵה־הָהָר,

בָּרוּחַ הַקַּר –

הַחֶבֶל נִשְמַט

מִן הַיָּד.


וְלֹא צָנַחְנוּ.

רֻמְּתָה הַתְּהוֹם הַקְּרוּעָה

וְצִפְּתָה לִבְשָׂרֵנוּ

פָּצוּעַ וָזָב

לַשָּׁוְא.


בַּסְּלָעִים הַזְּקוּפִים

וּתְלוּלִים,

סְעִיפֵי סְעִיפִים –

שְׁבִילִים.

וַנֵּלֶךְ

אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּו הָעַרְעָר

בָּהָר.


מֵעַל לְיוּבַל

שֶׁפָּנָיו זַכִּים וּצְלוּלִים

יִפָּגְשׁוּ הַשְּׁבִילִים –

הַשְּׁבִילִים הַפְּרוּעִים

שֶׁל הָהָר.

מָחָר.



ב. בַּת־קוֹל

מִנֶּכֶר הַשְּׁבִילִים

בַּת־קוֹל רָפָה מַגַּעַת.

בְּלֵב הָעַרְפִלִּים

תְּפִלַּת־דְּרָכִים בּוֹקַעַת.


בָּרוּחַ הָרָעָה

הֵלֵב הַרְבֵּה שּׁוֹכֵחַ,

בִּזַעַף הַמּוֹרָא

הַכֹּל סוֹלֵחַ.


עַל כֵּן,

עֵת קַר לְךָ –

אַרְעִידָה כָּכָה.

מַר לְךָ –

נַפְשִׁי בִּי מִשְׁתּוֹחַחַת.

הוּחַם לְךָ מְעַט –

יָדִי הָרְחוֹקָה הִיא

שֶׁסָּכָכָה.


ג. קוֹל־דְּמָמָה

לֹא גוֹנֵי־מִלִּים בְּשֶׁפַע

וַעֲתֶרֶת זֵר.

רַק שִׁבֹּלֶת לֶחֶם

פְּעוּטָה,

פְּשׁוּטָה,

מִלָּה אַחַת וְלֹא יוֹתֵר:

אַתָּה.


לֹא גַּלִּים הוֹמִים בְּקֶצֶב

וְעוֹנִים.

לֹא כִּנּוֹר וָקֶשֶת

שִׁיר נוֹגְנִים.

רַק מִלָּה אַחַת

לְךָ מֻגֶּשֶׁת:

אַנִי.


לֵילוֹת

מאת

פניה ברגשטיין

א. כְּחוֹל

בְּכָל לֵילוֹת הַכְּחוֹל בִּקַּשְׁתָּ אוֹר עֵינַי,

בְּלַהַט שׁוֹשַׁנִּים טָעַמְתָּ שִׂפְתוֹתַי,

אֶל פְּתַלְתֻּלֵּי שְׁבִילִים בְּנוֹת־הֵד־קוֹלִי קְרָאוּךָ,

בִּסְעוֹר הַמְּדוּרוֹת שַלְהֲבוֹתַי לִבּוּךָ,

בְּרֹן הַדּוּמִיּוֹת עַל דְּמִי אִיִּים עָגַנְתָּ,

מִכְמֹרֶת כָּל עוֹרְקֶיךָ לְאִלְמִי טָמַנְתָּ –

וְהֶאֱזַנְתָּ.


ב. עָוֹן

בְּכָל הִבְהוּב מָגוֹר עָלַי נִצַּבְתָּ,

מַזְכִּיר־עָוֹן בְּצֶלֶף מְיַסֵּר.

בְּשַׁפּוּדֵי הַכְּפוֹר, בְּלַהֲבוֹת דִּי־נוּר

נָקַב מְחִירוֹ הַיַּיִן הַחוֹמֵר.

כְּחֶרֶב מִתְהַפְּכָה עָלַי הוּנַפְתָּ

בְּלַהַב מְסַנְוֵר.


אָז בִּשְׂפָתַי הַחֲרֵרוֹת מָחִיתִי,

אָז בְּשִׁנַּיִם הֲדוּקוֹת דָחִיתִי

צֵל שִׁמְךָ מִכָּל סִתְרֵי גְנָזַי:

לֶךְ לְךָ וְאַל תָּשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם!

יִשְׁלֶה הַיּוֹם – חֶלְקַת אֲגָם.

יַדְמִים הַלַּיְלָה – רֶדֶם תָּם.

סְטֵה, חֲלֹף, וְאַל תָּשׁוּב –

הִבְהוּב עָוֹן שָכוּחַ,

רֵיחַ לֹא נָמָר וְלֹא־סָלוּחַ.


ג. אוֹר

בִּכְסוּת עָבֵי שָׁמַיִם,

בְּסֵתֶר זַעַף עַפְעַפַּיִם,

נִצְנוּץ שְׁמֵי אוֹר מַבְהִיר.

שָׁעָה שֶׁל חֶסֶר מְבֹרֶכֶת,

שִׁמְךָ כְּעַיִן מְחַיֶּכֶת

בִּסְבַךְ־גַּבּוֹת זָעוּף

וּטְעוּן חֵמָה.

וְרֵיחַ מוֹר לָאֲדָמָה.

וְגַל לְגַל יִשַּק

בְּלֵב אֲגָם.

וְלַיְלָה עֵר

בְּנֶשֶׁב חָם,

וְקוֹלְךָ מָלֵא וָתָם

בְּסֵתֶר כֹּל,

מֵעַל לַכֹּל –

קַיָּם!


בְּצֵל כְּנָפְךָ

מאת

פניה ברגשטיין

א

עֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ בַּלָּאט

וְכָבוּ בָּן אִשֵּי הַזַּעַם.

וְאַחַר שׁוּב יַכְחִיל הַמַּבָּט

וְיַבְהִיר נִכְחִי כְּמוֹ פַּעַם.


חַשֵּׁק שִׂפְתוֹתֶיךָ וְדֹם,

דָּבָר אַל תֹּאמַר לְיַסְרֵנִי,

וּשְׂחוֹקְךָ לִי יַזְרִיחַ כְּיוֹם

עַל פְּנֵי מְעוֹנֵנוּ.


וְיָדְךָ אַל תּוֹצִיא מִיָּדִי,

עַד נָבוֹא אֶל קִצָּהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

עַד תֻּמָּהּ, אָנָּא תֵּן, יְחִידִי,

וּבְצֵל כְּנָפְךָ אֶסָּתֵרָה.


ב

שִׁמְךָ בִּי נִרְדַּם כְּתִינּוֹק,

וּבְקִרְבִּי אֶשָּׂאֶנּוּ בְּשֶׁקֶט.

עַל נֶשֶׁב־צְלִילוֹ הַמָּתוֹק

נְשִׁימָתִי מִתְרַפֶּקֶת.


בְּעֶרֶשׁ־חֲלוֹם יִשַּׁנְתִּיו,

וְהוּא נָם שְׁנָתוֹ שָׁם לָבֶטַח.

מַלְאֲכֵי־עֶרְגּוֹנִי קַלֵּי־זִיו

שׁוֹמְרִים עֲלֵי־פֶּתַח.


הַשַּׁחַר הֵנֵץ, וּכְנַף־יוֹם

מַבְהִירָה וְהוֹלֶכֶת.

נַעֵר אֶת קוּרֵי הַחֲלוֹם

וַהֲשִׁיבֵנִי אֵלֶיךָ!


ג

לְחִיצַת יָדְךָ הַטּוֹבָה,

יָדְךָ הַחַמָּה, לִי תִּמְתַּק

כְּפַת־לַחְמָהּ שֶׁל הָאֵם

לַחוֹזֵר לְבֵיתוֹ מִמֶּרְחָק.


מֵעֲתֶרֶת אוּרֵי־צִבְעוֹנִין

כְּחוֹל מַבָּטְךָ לִי יִיקַּר,

כְּנוֹף־הַיַּלְדוּת הָרִאשׁוֹן

מִתִּפְאֶרֶת נֵכָר.


וְקוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לִי בִּשְׁמִי

יַעַטְפֵנִי בְּזִיו־הַשָּׁלוֹם,

כַּעֲטֹף נְגֹהוֹת הַיְקוּם

עַל סִפּוֹ שֶׁל אוֹר־יוֹם.


הִנְנִי וְאָשִׁירָה

מאת

פניה ברגשטיין

הִנְנִי וְאָשִׁירָה לִי שִׁיר לְנַפְשִׁי,

אָשִׁירָה לָהּ חֶרֶשׁ.

כְּמוֹ לְתִינוֹק שֶׁעָיֵף מִלִּבְכּוֹת –

שִׁיר־עֶרֶשׂ.


הִנְנִי וַאֲסַפֵּר לְעַצְמִי אַגָּדָה,

עַל פֶּלֶא מַמְלֶכֶת.

וְדַמֵּה אֲדַמֶּה כִּי נִתָּן לִי לָקוּם

וְאֵלֶיהָ לָלֶכֶת.


הִנְנִי וְאֶבְדֶה לִי צִבְעֵי־אַרְגָּמָן

וְזֹהַר בָּרֶקֶת,

וַעֲטֶרֶת אוּרִים עַלִּיזִים אֶת מִצְחִי

מַכְתִּירָה וְחוֹבֶקֶת.


הִנְנִי… הִנְנִי בַּחֲלוֹם וּבַשִּׁיר

אֶל הַנֵּס, אֶל הַפֶּלֶא…

וְנַפְשִׁי מְפֻיֶּסֶת מוֹחָה דִמְעָתָהּ –

כְּמוֹ יֶלֶד.


שִׁיר רוֹעִים

מאת

פניה ברגשטיין

1

א

בַּמִּרְעֶה הַיָּרֹק, בָּאָחוּ,

פָּגַשׁ הָרוֹעֶה בָּרוֹעָה.

וַיְהִי לְלִבָּהּ כְּאָח הוּא,

וַתְּהִי לוֹ הִיא רַעְיָה.


וַיִּרְעוּ עֶדְרֵיהֶם בִּשְׁנַיִם,

בַּבְּקָעוֹת הַפּוֹרְחוֹת, בֶּהָרִים.

לָהֶם פַּלְגֵי הַמַּיִם,

לָהֶם שִׁירֵי הַשִּׁירִים.


לָהֶם מְדוּרוֹת־הַלַּיִל,

וּשְׁבִילִים אֶל פִּסְגָּה וָשִׂיא,

לָהּ הוּא וְכָל צְבָא־הַשָּׁמַיִם,

לוֹ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְגַם הִיא.


וְעֵין־צָהֳלָה נוֹגַהַת,

וּפֶה שׁוֹקֵק מְזַמֵּר:

“אַשְרֵי, כִּי חֶמְדַּת רַעְיָה אַתְּ!”

“בְּחִיר לִבִּי לִי וְאֵין אַחֵר!”


ב

יוֹם הָיָה וְעָבַר שָׁם הֵלֶךְ,

אֶל עֵינֵי הָרוֹעָה הִסְתַּכֵּל.

וְהִפְלִיג אֶל רוּם הָר וָסֶלַע,

וְהִשְאִיר בְּעֵינֶיהָ צֵל.


הָרוֹעָה בֶּהָרִים מִסְתַּכֶּלֶת.

“מַה תִּרְאִי שָׁם?” – יִשְׁאַל הָרוֹעֶה.

"דָּבָר לֹא אֶרְאֶה בַּתְּכֵלֶת,

רַק עָנָן מְהַלֵּךְ וְתוֹעֶה".


אָז קִנְאַת הָרוֹעֶה הִתְלַקָּחָה:

"עִקְּבוֹתָיו שֶׁל הַהֵלֶךְ בִּקַּשְׁתְּ,

לַשָּׁוְא סִבַּבְתִּינִי בְּכַחַשׁ,

מַבָּטוֹ בִּתְכוֹל־שַׁחַק פָּגַשְׁתְּ!"


וַיִּסְגֹר עָלֶיהָ הַדֶּלֶת,

וַיִנְעַל חַלּוֹן בַּעֲדָהּ:

"לֹא תִּרְעִי עוֹד בִּשְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת

עֵין־מִרְמָה וּמַבַּט־בְּגִידָה".


ג

סְגוּרוֹת, נְעוּלוֹת הַדְּלָתַיִם,

מֻבְרָחִים תְּרִיסִים וְחַלּוֹן.

נָהַג הָרוֹעֶה עֲדָרַיִם

לִרְעוֹת בְּהַר וּמִדְרוֹן.


הִיא נוֹשֵׂאת מִן הַסְּגוֹר עֵינֶיהָ –

לֹא אָחוּ, לֹא הַר וּשְׁבִיל.

לֹא קוֹל גְּעִיַּת עֲדָרֶיהָ,

לֹא רֶנָן יוּבַל וְחָלִיל.


וּתְכֵלֶת זַכָּה מִתְעַלֶּמֶת

מֵעֵבֶר חַלּוֹן מְסֹרָג.

הָרוֹעָה אֶת עֵינֶיהָ עוֹצֶמֶת

וַחֲלוֹם עַל סְבִיבֶיהָ חָג.


עַל שְׂחוֹק־חֲלוֹמָהּ גּוֹהֶרֶת

עֵין רוֹעֶה זוֹרָה אִשִּׁים.

וְיָדוֹ כְּתֵפָהּ מְנַעֶרֶת:

“עוּרִי, בּוֹגְדָה בַּנָּשִׁים!”


עֵרָה הָרוֹעָה בַּלַּיִל,

שְׁבוּיָה הָרוֹעָה בַּיוֹם,

לֹא־לָהּ חֶמְדַּת־עֵינַיִם,

לֹא־לָהּ מַנְעֲמֵי־הַחֲלוֹם.


ד

הָרוֹעָה עָשְׁשׁוּ עֵינֶיהָ,

הָרוֹעָה כָּפוּף גֵּוָהּ.

נִפְתְּחוּ הַדְּלָתוֹת לְפָנֶיהָ –

לֹא תַּרְחִיק עוֹד צִפּוֹר מִכְּלוּבָהּ.


נָם רוֹעֶה שְׁנָתוֹ לָבֶטַח,

הָרוֹעָה עֵרָה בַּדְּמִי.

הִתְרַפְּקוּ צְעָדִים עֲלֵי פֶּתַח

בְּרָכָה לָחַשׁ אֵי־מִי.


וְגָהַר צִלּוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ

עַל רֹאשָׁה, עַל מִצְחָהּ הַמַּחֲוִיר.

וְנָשַׁק לְעֵינֶיהָ תְּכֵלֶת:

“שׁוב יָשׁוּב לָךְ אוֹרָן הַבָּהִיר!”


וְעִם בֹּקֶר זָרְחוּ עַפְעַפֶּיהָ,

וּבְאוֹר־הַחַמָּה נִצְּבָה.

וַתִּפְתַּח אֶת צְחוֹר־זְרוֹעוֹתֶיהָ

מוּל כָּל אֲשֶׁר אָהֲבָה.


הִנֵּה הַמִּרְעֶה וְהָאָחוּ,

הִנֵּה הַשְּׁבִיל בָּהָר,

וַעֲשַׁן מְדוּרוֹת לֹא־דָעָכוּ

וְאֹפֶק כָּחֹל וּמְטֹהָר.


וּלְרַגְלֵי הָרוֹעָה כּוֹרֵעַ

הָרוֹעֶה תּוֹהֶה וּמַחֲרִישׁ – – –


אַגָּדַת רַעְיָה וָרֵעַ,

אַגָּדַת אִשָּׁה וָאִישׁ.


  1. שִׁיר רוֹעִים: לשיר חוברה מנגינה ע"י י. סטוצ'בסקי.  ↩


אָחוֹת קְטַנָּה

מאת

פניה ברגשטיין

1

א

מִי יִתְּנֵנִי חֶרֶב

בְּיָדְךָ קוֹטֶלֶת,

מִי תְּרוּעָה יִתְּנֵנִי

עַל שְׂפָתְךָ צוֹהֶלֶת,

מִי דִּמְעָה יִתְלֵנִי

בְּעֵינֶיךָ תְּכֵלֶת.


ב

לֹא חִפַּשְׂתַּנִי –

וַתִּמְצָאֵנִי.

לֹא קְרָאתַנִי –

וְהנֵּנִי.

מִי יִתְּנֵנִי, דּוֹדִי,

מִי יִתְּנֵנִי!..


ג

בּוּזוּ, בּוּזוּ לִי,

כִּי אֵין דּוֹד לִי.

אַל תָּבוּזוּ לִי –

סוֹד לִי.


לֹא אֲגַל לָכֶן,

צָרוֹתַי.

לִי סוֹדִי,

צְפוּנוֹתַי.


כִּי לָכֶן הַדּוֹד

בַּדּוֹדִים –

אַל תָּבוּזוּ בּוּז.

סוֹד לִי, סוֹד כָּמוּס,

מַחְמַדִּים.


ד

שִׁכּוֹרָה אֲנִי לֹא מִיַּיִן.

לֹא.

אוֹי לִי, כִּי אֵין דּוֹד לִי, אָיִן.

אוֹי לִי,

וְאוֹי לוֹ.


שִׁכּוֹרָה אֲנִי

וְחוֹלָה.

וְלֹא אַהֲבָה

נִשְׁמָתִי תִּכְלָא,

כִּי שִׂנְאָה תַּבְעִיר

עַצְמוֹתַי;

כִּי רִנָּה וָשִׁיר –

עַפְעַפַּי.

כִּי יֵינִי שָׁתוּ

אֲחֵרִים,

וִיקָר חִנִּי מִעֲטוּ

בַּחוּרִים.


ה

בִּי אַחַי בַּבַּיִת

נִחֲרוּ.

צְעָדַי כְּצַיִד

שִׁחֲרוּ.


לִי אַחִים, עֲטֶרֶת

בֵּית אִמִּי,

לִי אַחִים, תִּפְאֶרֶת

לוֹחֲמִים.


לִי אַחִים בְּנֵי־חַיִל

גִּבּוֹרִים.

לִי אַחַי עִם לַיִל

שִׁיר שָׁרִים.


ו

שִׁיר עַרְבִּית נָשִׁירָה

לְאָחוֹת קְטַנָּה,

צַמָּתָהּ הִסְעִירָה

רוּחַ בַּגִנָּה.


מַצָּעָהּ נַצִּיעַ,

מַצָּעָהּ הָרַךְ:

נוּמִי וְהַרְגִּיעִי,

לֹא דֻּבַּר עוֹד בָּךְ.


לֹא דֻּבַּר עוֹד,

לֹא דֻּבַּר עוֹד

בְּאָחוֹת קְטַנָּה,

הִנָּפְשִׁי, אָחוֹת, הַרְגִּיעִי

כַּשֵּׁנָה.


ז

רָחֲקָה שְׁנָתִי

אֶל אַפְסֵי אוֹרָה.

נָדְדָה שְׁנָתִי

וַאֲנִי עֵרָה.


כֹּה עֵרָה אֲנִי,

וְלִבִּי חוֹלֵם,

לֹא יָשֵׁן גַּנִּי,

רַק צִלּוֹ רוֹדֵם.


הַעִירוּהוּ נָא,

הוֹי, אַחִים,

הַעִירוּהוּ נָא,

בְּהָנֵץ פְּרָחִים.


הַעִירוּהוּ נָא

עִם הַמְבַשֵּׂר.

לְבָבִי הָעִירוּ,

שִׁיר אַחֵר לִי שִׁירוּ

וְקִלְעוּ לִי זֵר.


ח

נוּחִי, נוּחִי, אֲחוֹתֵנוּ,

כִּי עָיַפְתְּ.

כִּי רָדִית בַּעֲבוּרֵנוּ

אֶת הַפַּת.

כִּי טָוִית אֶת כָּל צַמְרֵנוּ

מִשַּׁבָּת וְעַד שַׁבָּת,

וְיָפוּ כָּתְנוֹת פַּסֵּינוּ

בְּעֵינֵי כָּל בַּת.

נוּמִי, נוּחִי, אֲחוֹתֵנוּ,

מֵעֲמַל הַיּוֹם,

נִשְׁמְרֵךְ, בָּבַת עֵינֵנוּ,

בַּחֲלוֹם.


ט

צֵל חָלַף־עָבַר

עַל פִּתְחֵי הַגָּן.

אַל תִּקְרַב, הַזָּר,

לַמִּפְתָּן.


אֲחוֹתֵנוּ עוֹד

עֲנֻגָּה כָּל כָּךְ,

עוֹד גִּזְעָהּ הַדַּק

לֹא פָּרַח.

עוֹד יָשֵׁן לִבָּהּ

הַצָּעִיר.

דֹּם וְהַס, הַבָּא.

אַל תְּדַבֵּר, הוֹי, בָּהּ.

אַל תְּעוֹרֵר לִבָּהּ

וְאַל תָּעִיר.


לֹא הֵנֵצּוּ עוֹד

הַפְּרָחִים.

וּבְכָל הַמְּבוֹאוֹת

הָאַחִים.


י

חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת

לָאַחִים.

וּלְחָיֵי אָחוֹת –

תַּפּוּחִים.


בַּמְּבוֹאוֹת שׁוֹמְרִים

נִצָּבִים.

וּבְסִתְרֵי־סְתָרִים

אַיֶּלֶת אֲהָבִים.


בִּנְקִיקֵי סְלָעִים

אֶחֱמֹק

זְמִירוֹתַי אַנְעִים

מֵרָחוֹק


לֹא יִלְאֶה קוֹלִי,

רַעְיָתִי.

אֶל הָרַי עֲלִי,

לִקְרָאתִי.


יא

קוֹל קָרָא אֵלַי

בֶּהָרִים.

נַעַר בָּא, אַחַי,

בַּנְּעָרִים.

וְעֵרָה אֲנִי

בָּעֵרִים.

וּבְצֵל־גַּנִּי

הַזֵּרִים

אֲדֻמִּים זַכִּים.

וְדָמִים מַכִּים

בְּלִבִּי:

כִּי דֻּבַּר, דֻּבַּר,

שָׁם מֵרֹאשׁ הָהָר,

כִּי דֻּבַּר בִּי!


יב

נוּמִי, נוּחִי, אֲחוֹתֵנוּ,

לֹא דֻּבַּר עוֹד בָּךְ.

הַיּוֹנִים כָּנָף הֵנִיעוּ

בַּשּׁוֹבָךְ.


רוּחַ עֶרֶב טַל הִשִּׁירָה

מֵעֲלֵי הַסְּבַךְ.

נוּמִי, נוּחִי, אֲחוֹתֵנוּ,

לֹא דֻּבַּר עוֹד בָּךְ.


יג

בֹּקֶר. שַׁחַר בַּשָּׁמַיִם.

שֶׁלֶג בֶּהָרִים.

וְקָפְאוּ נַחֲלֵי הַמַּיִם

בְּהִירִים.

וְנָשְׂאָה צִפּוֹר־כְּנָפַיִם

שִׁיר הַנְּעָרִים,

רַק הֵדוֹ הוֹמֶה עֲדַיִן

בֶּהָרִים.


וַאֲנִי עֵרָה עִם שַׁחַר

וְאַחַי אֵינָם.

הֵם צָדִים צֵידָם בַּצַּחַר

וּבַשֶּׁלֶג דָּם.

וּבְצַמַּת רֹאשִׁי הֵנֵצּוּ

נִצָּנֵי הַכְּפוֹר.

וּבַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם

שֶׁלֶג צְחוֹר.


יד

הָאַחִים חוֹזְרִים עִם נֶשֶׁף

וְצֵידָם כָּבֵד.

צַעֲדָם נוֹשֵׂא רֹב־שֶׁפַע

וְשׁוֹעֵט.

זוֹעֲפִים עֵינָם יִכְבֹּשׁוּ

אָח מֵאָח

וְיַפְטִירוּ דֹם, כְּמוֹ בּוֹשׁוּ:

קַר. הָאוּר דָּעַךְ.


וְאַשְׁפִּיל עֵינַיִם חֶרֶשׁ

וְרֹאשִׁי יִשַּׁח:

הַפְּגַשְׁתֶּם בַּדֶּרֶךְ, הֶרָה,

נַעַר רַךְ?


זְעוּפוֹת גַּבּוֹת הִפְגִּישׁוּ

וְקוֹלָם נָשַׁךְ:

רְאִינוּהוּ, כְּבָר יָשִׁישׁ הוּא.

אַתְּ! הַלֶּחֶם חִישׁ הַגִּישִׁי.

לֹא יְדֻבַּר עוֹד בָּךְ!


טו

בֶּהָרִים שְׁלָגִים יַפְשִׁירוּ

שָׁב אָבִיב.

צִפֳּרַי שִׁירִים יָשִׁירוּ

וְהַהֵד יָשִׁיב.

וּבַגָּן צִיצִים יָנֵצּוּ

הֲדוּרִים.

שִׁיר אֵין קֵץ הוּא

בַּשִּׁירִים.


  1. אָחוֹת קְטָנָה: לשיר חוברה מנגינה ע"י בנימין עומר.  ↩


עָבִים חוֹלְפוֹת: ד

מאת

פניה ברגשטיין

עָבִים חוֹלְפוֹת: ד

מאת

פניה ברגשטיין


[אַלְפֵי פְּרָחִים]

מאת

פניה ברגשטיין

1

אַלְפֵי פְּרָחִים יָשׁוּבוּ יִפְרְחוּ

עִם אָבִיב בְּזֹהַר נְהָרָה.

לַפֶּרַח הָאֶחָד אֲשֶׁר נִקְטַף −

לוֹ אֵין תְּמוּרָה.


לוֹ אֵין תְּמוּרָה בְּזֶמֶר נְעָרוֹת

וּבְזֵרֵי חֶמְדָה וְתִפְאָרָה.

לַצִיץ הַקָּט, הָרַךְ, אֲשֶׁר נִרְמַס −

לוֹ אֵין תְּמוּרָה.


  1. אַלְפֵי פְּרָחִים…: לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת”, אוקטובר 1945.  ↩


[הַכֹּל מַזְכִּיר]

מאת

פניה ברגשטיין

1

הַכֹּל מַזְכִּיר, הַכֹּל פּוֹצֵעַ,

הַכֹּל חוֹזֵר וּמְעוֹרֵר:

לִטּוּף רַחוּם, חִיוּךְ דּוֹמֵעַ,

מֶבָּט נָבוֹךְ וּמִסְתַּתֵּר.


שְׁחָקִים מֵעָל, עָפָר מִתַּחַת,

צִיּוּץ צִפּוֹר מִתְרוֹנְנָה,

הַכֹּל בַּנֶּפֶשׁ הַשׁוֹכַחַת

מֵפִיחַ לַהַב יְגוֹנָה.


הַרְפּוּ מִלֵב! יִבְעַר עַד אֵפֶר,

בַּמַּחְשַׁכִּים יָגוֹן יִדְעַךְ,

וִיהֵא כְּדַף חָתוּם בְּסֵפֶר

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִפָּתַח.


  1. הַכֹּל מַזְכִּיר… לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת”, אוקטובר 1945.  ↩


עַל מוֹת הַתִּינוֹק

מאת

פניה ברגשטיין

1

לנשמת יעל בת שולמית

א

מֵעֻמְקֵי תְהוֹמוֹת הַבְּרִיאָה,

מִגִּנְזֵי­­־מִסְתּוֹרִין עֲמֻקִּים

קְרָאתִיךָ לָבוֹא, תִּינוֹקִי.


בִּלְעָדֶיךָ אוֹר־יוֹם לֹא הָיָה,

הַחַמָּה לֹא הִצְהִילָה שְׁחָקִים,

וּפְרָחִים לֹא הִרְנִינוּ הָעַיִן,

עַד קְרָאתִיךָ לָבוֹא, תִּנוֹקִי,

מִתְּהוֹם הָאַפְסָיִם.


כִּי יֶעֳמַק בְּעֵינֶיךָ רָקִיעַ,

כִּי תַזְהִיר עַל רִיסֵיךָ חַמָּה,

וּבֵין דִּמְעָתְךָ הַתַּה

כִּי יִשַׁפֵּל וְיֵרֹם פְּתִיל־חַיֵּי −

בּוֹאָה אֵלַי!


ב

יְלַדְתִּיךָ, יַלְדִּי,

וָאֶקְרָא לְךָ שֵׁם,

שֵׁם קָצָר וְחָבִיב,

אֶת לִבִּי בּוֹ אָחֵם.


הוּא קָצָר וּפָשׁוּט

כְּכָל הַשֵּׁמוֹת,

אַךְ סוֹד בּוֹ טָמוּן

שֶׁל אַלְפֵי נְעִימוֹת.


בּו רִשׁרוּשׁ הָאִילָן

וְרִינַּת יוּבָלִים,

בּוֹ שִׁירַת הַצִּפּוֹר

וְהֶמְיַת חֲלִילִים.


בּוֹ דוֹרוֹת עַתִּיקִים

דּוֹבְבִים זִכְרוֹנָם,

בּוֹ מֶרְחַב הֶעָתִיד

מְקֻפָּל עוֹד וְנָם.


ג

תִּינוֹקִי נָם שְׁנָתוֹ הַקַּלָּה,

וּבַת־צְחוֹק עַל שׂפָתָיו מְרַפְרֶפֵת.

כְּנַף שָׁלוֹם וְאוֹרָה לֹא־נִרְאֵית

מֵעַל לְעַרְשׂוֹ מִתְנַפְנֶפֶת.


בְּנוֹת־צְחוֹק כָּל יָמַי שֶׁעָבְרוּ,

וְכָל הַשְׂמָחוֹת עוֹד תָּבֹאנָה,

בְּרֶטֶט שְׁפָתָיו צְרוּרוֹת,

מִגּוּמַת סַנְטֵרוֹ לִי תָּרֹנָּה.


רִטְטוּ עַפְעַפֵּי תִינוֹקִי,

שׁוּב חָלְפָה קֶרֶן־צְחוֹק מִתְנַמְנֶמֶת,

וְשִׂמְחַת־עוֹלָמִים חֲרִישִׁית

אֵלַי מֵעַרְשׂוֹ מִתְנַשֶמֶת.


ד

עַרְשְׂךָ הַצַּחָה הִיא כַּדוּר־הָעוֹלָם,

הִיא צָפוֹן וְדָרוֹם, הִיא לִי קֶדֶם וָיָם.


בַּת־צְחוֹקְךָ הַזַּכָּה − כְּחַמָּה בַּמְּרוֹמִים,

דִּמְעָתְךָ לִי − לִקּוּי־מְאוֹרוֹת,

וְקוֹל מִלְמוּלְךָ כִּבְשׂוֹרַת־רְנָנִים,

נִשֵּׂאת בִּתְרוּעַת שׁוֹפָרוֹת.


סוֹד כָּל הַבְּרִיאָה בְּמַבַּט שְׁתֵּי עֵינֶיךָ,

וְנֵס הַחַיִּים בְּכַף־רֶגֶל וְרֻדָּה,

וּפֶלֶא גָּדוֹל מִתְּנוּעוֹת אֲבָרֶיךָ

בּמְלוֹא תֵבֵל לֹא אֵדַע.


ה

תִּינוֹקִי הַקָּטָן, יוֹנָתִי הַנִּפְעֶמֶת,

מָה הַצֵל עַל סְבִיבְךָ אֶחֳזֶה?

הוּא גוֹהֵר עַל לִבְנַת עַרְשְׂךָ הָרוֹדֶמֶת

וּפוֹשֵׁט עַל צַוָּאר וְחָזֶה…


הוּא פּוֹשֵׁט וְעוֹלֶה עַל פֶּה וְעַל עַיִן,

עַל מֵצַח טָהוֹר וּבָהִיר…

הַעֲלוּ אֶת הָאוֹר! הַגְבִּירוּהוּ בַּבַּיִת,

הַבְרִיחוּ הַצֵל הַמַּשְׁחִיר!


ו

בָּא הַצֵּל וַיִפְרֹשׂ אֶת כְּנָפוֹ

עַל שַׁלְהֶבֶת אוֹרְךָ −

וְהִנֵּה דָעֲכָה.


בָּא הַצֵּל וְהוֹשִׁיט לְךָ יָד

אֲפֵלָה, שְׂעִירָה −

וַתֵּלֶךְ אַחֲרָיו בְּלִי מוֹרָא.


וַתֵּלֶךְ אַחֲרָיו לִבְלִי שׁוּב,

אִלֵּם, חֲרִישִׁי,

עֲטֶרֶת רֹאשִׁי.


ז

תִּינוֹקי הַקָּטָן,

וְאַתָּה הֵן עוֹד טֶרֶם יָדַעְתָּ

לֵילֵךְ…

אֵיכָה עִם צֵל־מָוֶת יָצָאתָ,

שַׁלֶּמָה וְאֵיךְ?


וְרַגְלֶיךָ לִדְרֹךְ לֹא יָדְעוּ עוֹד,

וְרַגְלֶיךָ קְטַנּוֹת לֹא נָגְעוּ עוֹד

בִּפְנֵי אֲדָמָה,

בִּשְׁבִיל בַּקָמָה.


אֶל פֶּרַח בָּשׂוּם וּוָרֹד

יָדְךָ לֹא הוֹשַׁטְתָּ עוֹד,

וְעוֹד לֹא רָדַפְתָּ פַּרְפַּר,

וְצִפּוֹר לְךָ שִׁיר טֶרֶם שָׁר…


טֶרֶם יָדַעְתָּ דָּבָר, אֶפְרֹחִי,

וְיָדַעְתָּ אֶת כָּל הַדְּרָכִים:

הַדֶּרֶךְ מִתְּהוֹם־הָאַפְסָיִם

אֶל זְבוּל הַחַיִים וְהָאוֹר,

וְהַדֶרֶךְ לָ“אַיִן”,

הַדֶּרֶךְ לַחֲזוֹר.


ח

יַלְּדִי,

כָּל הַשְׁבִילִִים לֹ א עָבַרְתָּ

זוֹעֲקִים בְּרַגְלַי,

כָּל הַשִׁירִים לֹא שׁוֹרַרְתָּ

חוֹנְקִים אֶת גְּרוֹנִי,

יַלְדִּי, בֶּן־אוֹנִי.


כָּל הַפְּרָחִים לֹא קָטַפְתָּ,

כָּל הַזֵרִים לֹא אָסַפְתָּ,

צוֹרְבִים אֶת עֵינַי

בְּזֵרִים אַבֵלִים וּגְדוֹלִים

עַל תֵּל קִבְרְךָ הַקָּטָן,

עוֹלָלִי.


ט

רֵיקָה עַרְשְׂךָ הַלְּבָנָה,

רֵיקָה וְנִכְלֶמֶת.

שְׁחוֹרָה אַדְמַת־הָרְגָבִים,

וְקָשָׁה וְדוֹמֶמֶת.


מִטָּתְךָ גְּבוֹהָה וּלְבָנָה

הֲמִירוֹתָ בְּקֶבֶר עָמֹק,

יַלְדִּי הַתִּינוֹק.


בִּמְקוֹם כְּתָלִים בְּהִירִים −

שִׂיחִים וְאִילָן.

נוּמָה, יַלְדִּי, וְישַׁן.


אֲנִי עִם הָעֵץ פֹּה נִצֶבֶת

עָלֶיךָ מַצֶבֶת.

אֲנִי בַּעֲלֵי הַצַּמֶּרֶת

לְךָ שִׁיר מְזַמֶּרֶת.


עִם אֹרֶן, עִם בְּרוֹשׁ וְעִם אֶרֶז

אָשִׁירָה שִׁיר־עֶרֶשׂ:

נוּם, תִּינוֹקִי הַקָּטָן,

נוּמָה יְשַׁן.


  1. עַל מוֹת הַתִּינוֹק: המחרוזת, שראתה אור לראשונה ב“מבפנים” כרך י“א, יוני 1945, כללה י' שירים. עם הכינוס ל”עבים חולפות" השמיטה המשוררת את השיר ה'. והרי השיר שלא כוּנס: בְּיָדֶיךָ פְּרוּשׂוֹת לִקְרָאתִי

    תִּשָׂא לִי זֵרֵי תִּפְאָרָה.

    אַך נָגַעְתָּ קַלּוֹת בְּרֹאשִי –

    וַאֲנִי עֲטוּרָה.

    בְּיָדִי תֶאֱחֹז בְּגִילָה,

    בִּמְשׁוּבָה לִי תִּנְשֹׁך אֶצְבָּעוֹת,

    וּרְאֵה נָא: כֻּלָן נֶעֶנְדוּ

    כְּבִיקָר טַבָּעוֹת.

    כַּךְ סְגוֹר אוֹצָרוֹת גְּנוּזִים

    לִי פָּתַחְתָּ בְּזֶרֶת רַכָּה

    וְעַל רַחַב תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ

    הִמְלַכְתַּנִי מַלְכָּה.

    עַל חֶמְדַת מַלְכוּתִי אֶחֱרַד,

    בְּגוּפִי גְּבוּלוֹתֶיהָ אֶגְדֹּר

    לִהְיוֹת לָהּ מָגֵן וּמִבְטָח,

    וְחוֹמַת אֱמוּנִים וּמִסְתּוֹר.  ↩


בְּבֵית־הַטֶּבַע

מאת

פניה ברגשטיין

א

לֹא קֶבֶר דּוֹמֵם,

לֹא צִיוּן וְלֹא שֵׁם,

לֹא שׁוּרַת מַצֵּבוֹת

וְלֹא צֵל עֵץ עָבות.

אֲרוֹנוֹת־זְכוּכִית שְׁקוּפִים,

מַדָּפִים, מַדָּפִים, מַדָּפִים,

וּבִסְגוֹר שֶׁל צִנְצֶנְת

שְׁקוּפָה וְצוֹנֶנֶת

סָגוּר וּמְסֻגָר

הָעֻבָּר.


מְקֻפַּל רַגְלַיִם,

שְׁלוּב יָדַיִם,

עֵינָיו עֲצוּמוֹת

וְנָמוֹת,

פִּיו הַקָפוּץ

כּוֹלֵא זְעָָקָה

לְעוֹלָם לֹא תִּבְקַע

וְרֹאשוֹ הַמֻּטֶה אֶל כָּתֵף,

וְרֹאשוֹ הַשָׁמוּט וְעָיֵף,

יַאֲזִין עוֹד דּומָם

לִצְלִיל לֹא יָבוֹא,

לֹא יָבוֹא לְעוֹלָם.


ב

מֵאֲפֵלַת מִקְלָטָהּ שֶׁל הָאֵם −

אֶל הָרִיק הַשׁוֹמֵם.

לֹא אֶל מְקוֹר־הֶחָלָב

חֲמִימוּת מְעֻלָּף.

לֹא אֶל שְׂחוֹק־נְהָרָה

בַּמַּכְאוֹב הַנּוֹרָא.


מִמַּבָּט כָּבֶה וְרֵיקָן,

מִזְרוֹעוֹת שֶׁשָּׁכְלוּ חִבּוּקָן,

הַמֵּת טֶרֶם חַי − וְנֶחְטַף.

הַמֵּת אֶל קִבְרוֹ נֶאֱסַף

בְּמַצֶבֶת קָרָה, אַכְזָרִית

שֶׁל צִנְצֶנֶת זְכוּכִית.


ג

הַבַּיִת מָלֵא

כָּל פִּלְאֵי הַבְּרִיאָה:

רֶמֶשׂ וְעוֹף וְחָיָּה.


לְטָאוֹת וּנְחָשִׁים

עַל־גַּבֵּי מַדָּפִים,

אֲבָנִים וּצְדָפִים.


אַף אֵחַד הָאָדָם

בֵּינֵיהֶם כָּאן יָנוּחַ −

חֹמֶר אֵין־רוּחַ.


בַּלַיְלָה הָרוּחַ תָּבוֹא

וְתָפוּחַ עָלָיו −

וְהֵקִיץ וְקָם עַל רַגְלָיו.


וְנִפֵּץ אֶת כִּלְאוֹ

סְגוֹר־שִׁבְיוֹ הַשָּׁקוּף,

וְיָצָא רָם־קוֹמָה וְזָקוּף.


וְְשָׂגֵב, וְגָּבֵר.

לְנָגִיד וּלְמֶלֶךְ הָיָה

עַל כָּל הַבְּרִיאָה.


וְעוֹשִׂים אֶת דְבָרוֹ

בְּיִרְאָה וְרָצִים

חֲרָקִים וּשְׁרָצִים.


אֲדָרוֹת יְבֵשׁוֹת

אֵין סְנַפִּיר וְקַשְׂקַשׂ

לוֹ תִּהְיֶינָה לְמַס.


גֻלְגָלוֹת חֲלוּלוֹת,

עֲצָמוֹת וּשְׁלָדִים

לוֹ בְּרֶטֶט קָדִים.


וְגוּפוֹת צִיפֳּרִים

בְּעֵינַיִם קָמוֹת

מְזַמְּרוֹת לוֹ אִלְּמוֹת.


עַד הַשַּחַר עָלָה,

וְשׁוּב מַחֲרִישִׁים

לְטָאוֹת וּנְחָשִׁים.


וּבְכִלְאוֹ הַשָּׁקוּף

לְלֹא רוּחַ נִרְדָּם

הָאָדָם.


ד

אֵי־שָׁם, מִחוּץ לַבַּיִת,

פֹּוֹרֵחַ הָאִילָן,

וְצִפֳּרִים בּשִׁיר

נוֹתְנוֹת קוֹלָן.


אֲבִיבִים, סְתָוִים,

וְעֵץ פִּרְיוֹ מַשִׁיר.

תִּינוֹק הָיָה לְסָב

וְשָׁר לַנֶּכֶד שִׁיר.


בִּפְנִים סוֹבֵב שׁוֹמֵר,

עוֹבֵר עִם הַמַּטְלִית,

קֵנֵּחַ הָאָבָק

מֵאֲרוֹנוֹת־זְכוּכִית.


וּשְׂעָרוֹ מַלְבִּין,

וּצְעָדָיו רָפִים,

וּבְנוֹ בָּא בִּמְקוֹמוֹ

לִשְׁמֹר הַמַּדָּפִים.


מֵעַל לְגִיל וּזְמַן,

וְדוֹר הוֹלֵךְ, דּוֹר בָּא −

מִמְּרוֹם הָאִצְטַבָּה.


ה

אֲלָפִים רַבִּים

עוֹבְרִים בְּבֵית־הַטֶּבַע,

פֹֹּוֹקְדִים אֶת קִבְרְךָ,

נְטוּל מַצֶבֶת.


לוּ הָיִיתָ, מַתָּ,

בָּאֲדָמָה נִטְמָן −

וְכִי נוֹדַע קִבְרֶךָ

בִּתְמוּרוֹת הַזְּמַן?


רְאֵה הָאֲלָפִים כָּאן,

רְאֵה הָרְבָבוֹת,

עַל יָדְךָ עוֹבְרִים הֵם

כְּמִשְׁמַר כָּבוֹד.


כְּבוֹד מַלְכוּת זָכִיתָ,

לּגוּפְךָ נִתַּן…

לוּ הָיֹה הָיִיתָ,

צִיץ־אֱנוֹשׁ קָטָן?


ו

כָּפוּף רֹאשׁוֹ, כְּמַאֲזִין,

כִּמְנַסֶּה לִזְכֹּר,

הַהִבְחִין בְּצַעֲדֵי אִמּוֹ

שָׁםֹ, בַַּפְּרוֹזְדוֹר?


הִיא קְרֵבָה, הוֹלֶכֶת,

הִיא כְּבָר כָּאן.

בָּעֻבָּר מַבֶּטֶת

בְּמַבָּט רֵיקָן.


זָעָה הַצִּנְצֶנֶת,

נָעָה מִמְּקוֹמָהּ.

הֶהָיָה כָּאן רֶגַע

רַעַד־אֲדָמָה?


אוֹ יָקוּם כָּאן פֶּלֶא,

נֵס בַּנִּפְלָאוֹת,

וְיוֹשִׁיט הַיֶלֶד

אֶל אִמּוֹ זְרוֹעוֹת?


יַד שׁוֹמֵר אוֹחֶזֶת

בְּמַדַף־אָרוֹן.

אֵם שָׁם מִתְנוֹדֶדֶת

כְּמוֹ בְּשִׁכָּרוֹן.


רֹאשׁ־עֻבָּר צוֹנֵחַ,

אָזְנוֹ עוֹד קַשּׁוּבָה,

עַל שְׂפָתוֹ אחלֶמֶת

קֶמֶט אַכְזָבָה.


ז

לֹא תְּפִילָה, לֹא דִמְעָה,

וְלֹא תֵּל־אֲדָמָה.

לֹא כְּסוּת־תַּכְרִיכִים,

וְלֹא זֵר שֶׁל פּרָחִים.


בְּקִבְרוֹ הַשָּׁקוּף וְהַקַּר

נָם שְׁנָתוֹ רִאשׁוֹנָה,

נָם שְׁנָתוֹ אַחֲרוֹנָה −

הָעֻבָּר.


עָבִים חוֹלְפוֹת: ה

מאת

פניה ברגשטיין

עָבִים חוֹלְפוֹת: ה

מאת

פניה ברגשטיין


שִׁמְרִינִי

מאת

פניה ברגשטיין

אַךְ הָרֶגַע הַזֶּה בִּלְבַד

שִׁמְרִינִי, רַגְלִי, בַּל אֶמְעַד.

אַךְ הָרֶגַע אֶחֱזַק מְאֹד

בַּל אֶמֹּט.


אַךְ עוֹד רֶגַע אֶשָּׂא הַמַּשָּׂא,

אַךְ הַצַּעַד הַזֶּה עוֹד אֶפְסַע.

אַךְ הַצַּעַד הַזֶּה הָאֶחָד

שִׁמְרִינִי, רַגְלִי, בַּל אֶמְעַד.


הַשְׁבִיל

מאת

פניה ברגשטיין

הַשְׁבִיל כֻּסָּה יָרֹק,

הַשְׁבִיל חוֹלֵם קַשּׁוּב.

הַצַּעַד הָרָחוֹק −

הַעוֹד יָשׁוּב?


הַצַּעַד הַמְגַשֵּׁשׁ,

עַל תְּהוֹמוֹת יוֹבִיל,

הַצַּעַד הַבּוֹשֵׁשׁ −

הַעוֹד יִמְצָא הַשְּׁבִיל?


מִפְלָט

מאת

פניה ברגשטיין

הִבְהוּב פִּתְאֹמִי שֶׁל מַבָּט

הָיָה לִי מָגֵן וּמִפְלָט,

וְנִיב שֶׁל פָּסוּק עַנְוְתָן −

לְסֶלַע אֵיתָן.


עוֹד אֶשָּׂא בְּאוּרֵי הַמָּחֳרָת

מִזִיווֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַמּבָּט,

וּבִזְכוּת הַפָּסוּק הַקָּטָן

עוֹד הַשִּׁיר יְרֻנָּן.


אֲחוֹתִי

מאת

פניה ברגשטיין

1

א

אֲחוֹתִי הַטּוֹבָה, אַתְּ פּוֹסַעַת לָאוֹר,

אֲחוֹתִי אֲהוּבָה, צְעָדַיִךְ מִזְמוֹר.


אַתְּ חוֹצֶבֶת זִיקִים מִן הַשְּׁחוֹר הָאָבֵל,

נְשׁוּלַת אֲזִיקִים מוּל הַיּוֹם הַגָּמֵל.


אֲחוֹתִי הָאַחַת, כָּמָּה טוֹב לְהַלֵּךְ

אִתָּךְ בַּמִּצְעָד וְלַחֲסוֹת בְּצִילֵּךְ.


ב

שָׁלוֹם, אָחוֹת! אֲנִי קוֹלֵךְ שׁוֹמַעַת,

דִּבַּרְתְּ, וּבְשׂוֹרָתֵךְ אֵלַי מַגַּעַת.


וְלֹא אֶשְׁאֲלָה כְּלָל, הַאִם תֵּדְעִי

כִּי לְקוֹלֵךְ יַקְשִׁיב כָּל מְאֹדִי.


כִּי בְּכָל אוֹת וָנִיב אֲשֶׁר הָגִיתָ,

מִבְּלִי לִשְׁאוֹל תְּשׁוּבָה עָנִית.


זֶה סוֹד, אָחוֹת, בֵּין שְׁתֵּינוּ,

זֶה סוֹד עָלוּם מְאֹד בֵּינֵינוּ.


וְאִם גַם אֵין מְנַחֲשָה אַתְּ,

דַי לִִי אִם אֲנִי יוֹדַעֲת.


  1. אֲחוֹתִי: לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת”, יולי 1948  ↩


[אֶת הָאוֹר הַבּוֹדֵד]

מאת

פניה ברגשטיין

1

אֶת הָאוֹר הַבּוֹדֵד שֶׁנִּצְנֵץ וְדָעַךְ

וְאָבַד בַּמַּחְשָׁךְ −

הַלֵּב לֹא יִשְׁכַּח.


אֶת הַגֶּשֶׁם הֶחָם שֶׁהִפְתִּיעַ בַּקֹּר

וְהֵמִיס אֶת הַכְּפוֹר −

עוֹד אֶזְכֹּר וֶאֶזְכֹּר.


וְלַקּוֹל שֶׁקָּרָא וְחָדַל וְנָדַם

אַאֲזִין עַד עוֹלָם.


  1. אֶת הָאוֹר הַבּוֹדֵד…: לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת”, אוקטובר 1945  ↩


הַשֵּׁם

מאת

פניה ברגשטיין

1


הַשֵּׁם צָרוּר בָּאִילָן הַתָּמִיר,

הַשֵּׁם מִתְרַַפֵּק עַל חַלּוֹן וְעַל קִיר,

הוּא רָן וְגוֹאֶה בִּצְחוֹק יֶלֶד קַטַן,

הוּא חָרוּת בֵּשֵּׂיבָה הֶעֱטָה טֶרֶם זְמָן.


הַשֵּׁם מִתְלַבֵּט כְּצִפּוֹר אֵין־כָּנָף,

כְּעָלֶה שְׁבָּרוּחַ נִטְרַף מֵעָנָף.

הוּא תוֹעֶה כְּנִיצוֹץ שֶׁנֵּעוֹר וְכָבָה,

כִּצְלִיל שְׁאֵלָה עַל מִפְתַּן הַתְּשׁוּבָה.


הַשֵּם הוּא בַּנֶּטַע הָרַךְ שֶׁנִשְׁתַּל,

בַּפְּרִִי הַמַּזְהִיב שֶׁהִבְשִׁיל וְגָמַל,

בַּלַּחַן הָרַךְ שֶׁל נִבְכֵי אַגָּדָה,

בָּאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל חַמָּה בְּהוֹדָהּ.


  1. הַשֵׁם: לא כונס. נדפס ב“מבפנים” כרך י"ג, אוגוסט 1948.  ↩


הָרֶגַע הַזֶּה

מאת

פניה ברגשטיין

הָרֶגַּע הַזֶּה הוּא לַיְלָה שָׁחוֹר,

וְרֶמֶז נוֹגֵהַּ וְחֵיּק שֶׁל הָאוֹר,

וְזֹהַר סְלִיחָה וְחֻמְרַת יוֹם־הַדִּין.


הָרֶגַע הַזֶּה הוּא גְזֵלָה מְשַׁוְּעָה,

וְרֶטֶט טָהוֹר שֶׁל חֶדְוַת אַהֲבָה,

הוּא יְגוֹן הַמִּשְׁעוֹל וּפִכְחוֹן הַמּוֹרָד,

הוּא גְאוֹן הַפִּסְגָּה וְשִׁכְרוֹן הַמַּתָּת.


מִשִׁירֵי הָאַסִיר הַבּוֹדֵד

מאת

פניה ברגשטיין

א

שֵׁנִּי מַהֲלָכֵךְ, הַשֶׁמֶשׁ,

עִקְפִי דַל אֶשְׁנַבִּי,

אוֹר יוֹמֵךְ גּוֹובֵעַ,

חִסְכִי מִמַּר לִבִּי.


הַאִם בִּרְכַּת עַרְבִּית הִיא

טֶרֶם שְׁקִיעָתֵךְ?

הַאִם הִבְהוּב־פְּרִידָה הוּא,

וַאֲנִי אֵלֵךְ?


כֹּה אָדְמוּ קַרְנַיִךְ

עֲלֵי קִיר הַתָּא,

וּסְרִיגֵי הַצֹּהַר

מַה שְׁחוֹרִים עַתָּה…


הָלִיטִי אוֹר פָּנַיִךְ

עוֹד אַל לָךְ הִפָּרֵד.

עִקְפִי, עִקְפִי, הַשֶׁמֶשׁ,

אֶשְׁנַבִּי בוֹדֵד.


ב

עַל תָּאִי הַצַּר

מִתְדַפֵּק מִי.

עַל קִירוֹת מִבְצָר

מְנַקֵּשׁ מִי.


מִי לוֹחֵשׁ בַּלַּאט

וְקָרֵב בִּדְמִי?

מִי מוֹשִיט לִי יָד

וְקוֹרֵא בִּשְׁמִי?


הַס!

אָזְנִי בְקֶשֶׁב

תְּפַרְכֵּס:

הַגֶשֶׁם?

זֶה אַתָּה, הַגֶּשֶׁם?

הִכָּנֵס!


זְרוֹעוֹתַי פָּתַחְתִּי

לִקְרָאתְךָ, מָטָר.

אֶשְׁנַבִּי פְּרוּץ סַעַר

וּנְטוּל מִשְׁמַר.


… בְּמַחְשַׁךְ הַלַּיִל

רְסִיסִים דַּקִּים,

לְמִצְחִי שָׁלוּחַ

בְּצִנָּה נוֹשְׁקִים.


אַל תְּגַל, הַגֶּשֶׁם

לִילוּד אִשָּה,

כִּי אִתְּךָ נִסְתֶּרֶת

דִּמְעָתִי גָלְשָׁה.


ג

רוּחַ רוּחַ זוֹעֶפֶת,

צוֹלֶפֶת, הוֹלֶלֶת,

עַל גַּג וְעַל דֶּלֶת.


יָכוֹל אוּכַל בְּאֶגְרוֹפַי

עַל דַּלְתִּי לְהַקִּישׁ −

הַשּׁוֹמֵר לֹא יַרְגִּישׁ.


יָכוֹל אוּכַל לִצְווֹחַ

עִם רַעַם מַחֲרִישׁ −

לֹא יִשְׁמָעֵנִי אִישׁ.


נַהֲמִי, הָרוּחַ,

בְּפִתְחֵי כִּלְאִי,

שַׁוְעָתִי בִּלְעִי.


רְחָבוֹת כְּנָפַיִךְ,

גַּם אוֹתָהּ עִמְסִי

וְעִמָּךְ שְׂאִי.


מָחָר יַבְהִיר הָאֹפֶק,

מָחָר אָשׁוּב לִשְׁתֹּק

כַּדִּין כַּחֹק.


ד

הֵד צְעָדִים,

צְלִיל בָּרִיחַ.

פְּסַק־דִּין?

שִׁחְרוּר?

הָאַסִּיר, הִכּוֹן: בִּקּוּר?


עֵינַיִם אֲשֵׁמוֹת.

צְרוֹר פְּרָחִים וָסֵפֵר.

מִלֶהָבוֹת קוֹדְמוֹת

נִיצוֹץ נָבוֹךְ וָאֵפֶר.


לָפוּחַ בַּנִיצוֹץ,

שַׁלְהַבְתוֹ הַגְבַּר?

עֵינַיִם לְהַפְנוֹת

וּבַפִּנָּה לְהִסָּתֵר?


כֵּן? לֹא?

קָרוֹב? זָר?

הָאַסִּיר הִכּוֹן:

הַבִּקוּר נִגְמַר!


ה

רַעַשׁ,

רַעַם.

יְלַל אֵימָה.

לֹא סוּפָה. לֹא סַעַר.

רְעִידַת אֲדָמָה.


הַכֹּל מָט.

הַכֹּל מִתְפּוֹרֵר.

אֵין אֲסִּיר.

אֵין שׁוֹמֵר.


הָאֵשׁ פּוֹרֶצֶת.

הֶעָשָׁן עוֹלֶה.

הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת.

הַמַּאֲסַר כָּלָה.


לֹא צַהַל דְּרוֹר.

לֹא תְּרוּעָה שֶׁל פְּדוּת.

אֶגְהַר גָּהֹר

עַל גּוּף שָׁדוּד.


אֶשָׂא אָדָם

אֶל נְוֵה־מִבְטַחִים

לֹא שׁוֹמֵר.

לֹא אַסִּיר.

אַחִים.


שִׁיר הַיָגוֹן

מאת

פניה ברגשטיין

א

אֶת הַיָּגוֹן הַמַּחֲרִישׁ שֶׁאֵינֶנּוּ זוֹעֵק −

אִישׁ לֹא בָּא בּרַחֲמֵי־רַחֲמִים לְחַבֵּק:

אֶת הַכְּאֵב אֲשֵׁר בּוֹשׁ מִלִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת −

אִישׁ לֹא קָרָא עִמּוֹ לֶחֶם לִסְעֹד,

וְכָל הַבְּרָכוֹת הַתַּמוֹת שֶׁל יוֹם־יוֹם

עָקְפוּ דַּרְכּוֹ שֶׂל יָגוֹן.


וַיַלְבֵּשׁ הַלֵּבַב יְגוֹנוֹ הַקּוֹדֵר

מַחֲלָצוֹת שְׁאוּלוֹת וְאַדֶּרֶת־פּאֵר.

וַיִּשְׁלָחֶנוּ אֶל בֵּין הַבְּרִיוֹת

עוֹטֶה לוֹט.


הָלַךְ הַיָּגוֹן וְחִיֵּךְ וְלֹא הִכִּירוּהוּ,

בַָּא יָגוֹן בַּבָּתִּים וּלְיַד שֻׁלְּחָנוֹת הוֹשִיבוּהוּ

וּמִפַּת בִּרְכָּתָם פָּרְסוּ לוֹ בְּיָד נְדִיבָה.

וַיִּשְׁכַּר הַיָּגוֹן מִן הַיַּיִן הַטּוֹב שֶׁל קִרְבָה

וַיִשְׁכַּח אֶת נִדְרֵי שְׁתִיקָתוֹ שֶׂנָדַר

וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַלּוֹט − וַיוּסַר.


וַיִקְפָּא הַחֹם בְּקֶרֶב הַבַּיִת,

וַיִּכְבָּה הַמָאוֹר בְּכָל הָעֵינַיִים,

וְנִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי כָּל קִרְבָה

בִּבְרִיחִים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.


קָם יָגוֹן וְחָזַר לְשָׂרֵךְ צְעָדָיו

וְהָרוּחַ שָׁרַק אַחֲרָיו וְטָרַף

שׁוּלֵי שׂלְמוֹתָיו שְׁאוּלוֹת

וְקִרְעֵי הַלּוֹט.


ב

שָׁב יָגוֹן אֶת בֶּגֶד־שַׂקּוֹ לִלְבֹּשׁ,

נָשָׂא הַיָּגוֹן אֶת קוֹלוֹ וּבָכָה וְלֹא בּוֹשׁ.

בָּא הָרוּחַ נַדְנֵד אֶת בִּכְיוֹ

עַל כִּתְפֵי עֲנַנִים חֲשֵׁכִים.

צִוֹּוּ לוֹ אוֹרָם אַחֲרוֹן

כּוֹכָבִים דּוֹעֲכִים.

נָח עָלֶה טְרוּף־שַׁלֶכֶת עַל אֵפֶר־רֹאשוֹ

בְּמַגַּע מְשֻׁחָף,

וְקָרְבוֹ דַרְדָּרִים יְתוֹמִים

אֶל רַגְלָיו.


שַׁח יָגוֹן הִתְפַּלֵּשׁ עַל חֲזֵה־אֲדָמָה,

וְעָנוּ עֲשָׂבִים לוֹ טְלוּלֵי מִדִּמְעָה.

חָרַשׁ הַמַּכְאוֹב נְתִיבוֹ הָאַלְמָן,

וְעָלוּ נִדָּחִים בּוֹ צִיצֵי אַרְגָמָן.

וְכָל הַחוֹגְרִים אֶת שַׂקָּם כְּמוֹתוֹ,

בֵּרְכוּהוּ בַּלָאט בְּלֶכְתּוֹ.

וְהַזֵר הַפּוֹצֵעַ עַד דָּם.

חִבְּקָם וְאִגְּדָם.


וַיִּזְקֹף הַיָּגוֹן אֶת רֹאשׁוֹ

בְּצֵאתוֹ וּבוֹאוֹ

וַיִשַּׂא מַשָּׂאוֹ.


הַנֵּטֶף הַקַּט

מאת

פניה ברגשטיין

לַיָּם הַנִּגְרָשׁ − חֵיק גָּדוֹל וְרָחָב

וּשְׁחָָקִים וְעָנָן, וְחֵמָה וְכוֹכָב,

וְחִנְגָּה שֶׁל סוּפוֹת וּמִפְרָשׂ קַל־כָּנָף.


לַנַּחַל הַצַּר − שְׁתֵּי גָדוֹת מוֹרִיקוֹת,

בָּבוּאוֹת נְהָרָה וְרַצִּים קַלֵּי־נֶד,

וְאֹפֶָק קוֹרֵא וּדְרָכִים רְחוֹקוֹת.


וְיֵשׁ שִׁיר מְפַכֶּה, עַד עוֹלָם לֹא יָסוּף,

לְמֵי קְטֹן־מַעְיָן בְּלֵב סֶלַע חָצוּב,

לוֹ בִּרְכַּת נֶהֱנִין וַחֲלוֹם שֶׁיָּנוּב.


רַק הָרְסִיס הָאֱחָד,

רַק הַנֵּטֶף הַקָּט,

סָגוּר וּמְסֻגָּר בְּקִרְבּוֹ לְְבָדָד.


אַךְ יֶשׁ כִּי יִזְרַח עָלָיו אוֹר

וְזִיו קֶשֶׁת נוֹגַהַת יַחֲגֹר

וְעוֹלָם זְעַרְעַר בּוֹ יֻצַּת.


אַל תִּטְּלוּ, אַל תִּטְּלוּ אֶת הָאוֹר

מִן הָנֵּטֶף הַקָּט.


זֶמֶר

מאת

פניה ברגשטיין

פֵּרַקְתִּי אֲזֵנִי

וְאֵת נִשְׁקִי הִנַּחְתִּי,

בְּאֶבֶן בּוֹדֵדָה

רֹאשִׁי עָיֵף תָּמַכְתִּי,

וְצִקְלוֹנִי צָנַח אַלְמַן:

עַד כָּאן.


עַד כָּאן דַרְכִּי,

וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לֶכֶת,

וְתַם חֶלְקִי

בַּמַּיִם וּבַלֶּחֶם,

רֵיקוֹת צָנְחוּ יָדַי.

דַּי.


אָז הִתְעַרְבֵּל הַסַּעַר

עַל סְבִיבִי בִמְחִי.

אָז הִתְרָעֵם הָרַעַם:

קוּמִי וּלְכִי!

וְשׁוּב מַטֶּה בַּיָד,

שׁוּב רַגְלִי צוֹעֶדֶת

וּמַיְשִׁיר מַבָּט.


וְדוֹמֶמֶת אֶבֶן,

לֹא תְגַל סוֹדִי,

חֶרְפָּתִי נָשְׂאָה לִי,

סוֹכְכָה בַּעֲדִי.

שַׁלְוָתָהּ אָצְלָה לִי,

קַשְׁיוּתָהּ צִֹוְתָה לִי:

לֹא תִמְעֲדִי!


בְּבִטְחָה אֵלֵכָה,

צִקְלוֹנִי אֶשָּׂאָה,

מִשְׁעוֹלִי אַשִּׂיגָה

וְדַרְכִּי אֶַפְסָאָה.

וְחֶלְקִי בַּמַּיִם,

וְחֶלְקִי אוּרֵי שָׁמַיִם,

לִי מַשָׂא עַל שֶׁכֶם.

לִי שִׁירַת הַהֵלֶךְ

וּמַעֲלֵה הָהָר,

וּמֶרְחַק הָאֹפֶק

וּזְרִיחַת מָחָר.


עוֹבֵר־אֹרַח

מאת

פניה ברגשטיין

בֹּקֶר שׁוֹמֵם,

וּדְפִיקָה עַל דַּלְתִּי.

עוֹבֵר־אֹרַח צָמֵא

פָּקַד בִּקְתָּתִי.


צְעָדָיו הַדָּוִים

גִּילוּ הַמִּשְׁעוֹל,

בִּכְסוּת עֲשָׂבִים

שֶׁהִפְרִיאוּ לִגְדֹל.


וְהַיָּד הִסְסָה,

וְשָׁאַל הַמַּבָּט

לֶחֶם פְּרוּסָה,

מַיִם מְעָט.


פִּהֵק מְזָוִי

בְּרֵיקוּת מַדָּפָיו;

פָּנָיו הֶחְבִּיא

כַּדִּי שֶׁחָרָב.


הֵצִיצָה חַמָה

סַקְרָנִית בַּחַלּוֹן,

הַבְּאֵר בִּדְמָָמָה

הֵנִיעָה קִילוֹן.


שָׁלּחָה הַחֲמָּה

מַגָּעָהּ מַכֻשָּׁף

וְכִכָּר שׁחַמְחַמָּה

נִתְחָיְּכָה עַל מַדָּף.


וְכוס מְבֻיֶּשֶׁת

מֵי־בְּדֹלַח מְלֵאָה,

הִצְּנִיעָה לֶגֶשֶׁת

לַיָּד הַלֵּאָה.


קָם הֵלֶךְ לָלֶכת

דַרְכּוֹ הַבּדוּדָה,

עַל הַמַּיִם, הַלֶחֶם

בֵּרַךְ וְהוֹדָה.


שָׂרְדָה מִתְנַפְנֶפֶת

הַדֶלֶת פְּתוּחָה

מוּל רוּחַ זוֹקֶפֶת

בִּקְתָּה שְׁחוּחָה.


כְּדֶגֶל זוֹרֵחַ

בְּצַהַל הֶחָג.

מוּל בָּא וְאוֹרֵחַ

מִנֶּכֶר מֶרְחָק.


וְלֶחֶם בְּשֶׁפַע

וּמַיִם − בְּרָכָה,

עַל צִירָה מִתְנַפְנָפֶת

דַלְתִּי הַפְּתוּחָה.


אֵלֶיךָ

מאת

פניה ברגשטיין

אֵלֶיךָ הַיָּמִים יוֹלִיכוּ,

הַמָּחָר.

אֵלֶיךָ הַלֵּילוֹת יִזְרֹמוּ,

בֹּקֶר מְאֻשָּׁר.

כְּנָפֶיךָ הַתִּקְוָה הֵנִיַפָה,

פֶּלֶא לֹא־שֹׁעַר.


וְאָמֵן יַגִּידוּ הַשָּמַיִם,

וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ.

וְשָׁלוֹם יִשָׂא לָרֶגֶל

שְׁבִיל וּכְבִישׁ.

וּפָרָג בִּשְׂדוֹת־הַלֶּחֶם

גִּבְעוֹלוֹ יַגִּישׁ.


וְהַיָּד תִּקְטֹף חוֹמֶדֶת

מִן הַכֹּל.

קוֹץ וּפֶרַח וְשִׁבֹּלֶת −

זֵר גָּדוֹל.


עָבִים חוֹלְפוֹת: ו

מאת

פניה ברגשטיין

עָבִים חוֹלְפוֹת: ו

מאת

פניה ברגשטיין


עִם פּרְחֵי הַשָּׂדֶה

מאת

פניה ברגשטיין

1

פַּרְפַּר הֵעִיר אוֹתִי מִן הָשֵּׁנָה,

פַּרְפַּר הֵבִיא לִי הַזְמָנָה

מִפִּרְחֵי הַשָּׂדֶה הַיָּפִים:

"בּוֹאִי אֵלֵינוּ,

בּוֹאִי לְבַקְּרֵנוּ

בִּפְרוֹחַ נִזְרֵנוּ".


רִחֵף הַפַּרְפַּר סְחוֹר־סְחוֹר,

נִפְנֵף בְּכַנְפֵי הַצְּחוֹר

וּבִקְּשַׁנִי בְּכָל לְבָבוֹ

כִּי אָבוֹא.


אֶל כְּנָפָיו הַזַּכּוֹת חִיַּכְתִּי.

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שָׁכַחְתִּי

וְלָבוֹא הִבְטַחְתִּי.


וְלֹא בָּאתִי.

זֶה הָיָה רָחוֹק מִדַּי.

הָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי

וְלֹא הִגַּעְתִּי.

כָּשְׁלוּ רַגְלַי.


בְּאֵין־רוֹאֶה מִנִּי דֶרֶךְ חָזַרְתִּי

וּבְחַדְרֵי־חֲדָרִים נִסְתַּגַּרְתִּי.


לְמָחֳרָת הִגִּיעָה דְבוֹרָה,

דְּבוֹרָה עַל כַּנְפֵי נְהָרָה.

הִיא עַל סְגוֹר חַלּוֹנִי זִמְזְמָה,

בִּכְנָפֶיהָ טָפְחָה וְהִשְׁתּוֹמְמָה:


"אֶתְמוֹל יָפוּ הַַּפְּרָחִים כָּל כָּךְ,

אֶתְמוֹל לִבְלֵב הַכֹּל וּפָרַח,

וְרֵיחַ נִשָּׂא מָתוֹק וְנֶחְמָד,

וְהַכֹּל הִזְהִיר, וְהַכֹּל שָׂמַח,

וְאַתְּ −

מַדוּעַ לֹא בָּאת?"


בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר: לֹא אָשַׁמְתִּי…

אַךְ בֹּשְׁתִּי פִּתְאֹם וְנִכְלַמְתִּי

וּמִדְּבוֹרַת הַזָּהָב,

וּמִשְׁקוּפַת הַכָּנָף,

אֶת לֶכְתִּי וְשׁוּבִי הֶעֳלַמְתִּי.

בִּלְבָבִי צַעֲרִי הִסְתַּרְתִּי

וְלַדְּבוֹרָה… לַדְּבוֹרָה שִׁקַּרְתִּי:


"שִׂמְלָתִי לֹא הָיְתָה מוּכָנָה,

הַשִּׂמְלָה הַיָּפָה, הַרְקוּמָה.

וּסְרָטִים לֹא הָיוּ לִי לִקְשֹׁר הַצַּמָּה

בְּפַעַם אַחֶרֶת

אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה נֶהְדֶּרֶת

וְאָבוֹא".


זִמְזְמָה הַדְּבוֹרָה, לִדְבָרַי הֶאֱזִינָה

וְהֶאֱמִינָה,

וּמָסְרָה לִי שׁוּב הַזְמָנָה חֲדָשָׁה:

“תָּבוֹאִי מָחָר, בְּבַקָּשָׁה !”


וְשׁוּב נֶעֱצַבְתִּי ןְנֶעֱגַמְתִּי,

שׁוּב הִבְטַחְתִּי וְלֹא קִיַּמְתִּי.

בִּקַּשְׁתִּי לָבוֹא וְלֹא בָּאתִי.

זֶה הָיָה רָחוֹק מְאֹד

וְלֹא הַגַּעְתִּי.


עִם בֹּקֶר פָּרְצָה אֶשְׁנַבִּי צִפּוֹר,

כְְחֻלַּת־כָּנָף, אֲדֻמַּת־מַקּוֹר.

הִקְרַבְתִּי אֵלֶיהָ פִּתִּי,

הִשְׁקִיתִיהָ מִתּוֹךְ צַלַּחְתִּי,

כִּי הַדֶּרֶךְ הָיְתָה אֲרֻכָּה,

כִּי הַדֶּרֶךְ הָיְתָה רְחוֹקָה,

וְכַנְפֵי הַצִּפּוֹר הַיָּפוֹת

עֲיֵפוֹת, עֲיֵפוֹת.


נִקְּרָה הַצִּפּוֹר בַַּפַּת,

טָעֲמָה מִן הַמַּיִם מְעַט

וְשָׁאֲלָה:

"הַאֻמְנָם לֹא יָדַעַתְּ?

לָךְ צִפּוּ הֲשָׂדוֹת

וְקָרֳא נַחַל מַיִם,

וּפָרְשׂוּ אִילָנוֹת

לִקְרָאתֵךְ יֶרֶק בַּד;

רִנְנוּ חַרְגֻלִים

וְהֵרִיעוּ שָׁמַיִם,

דוֹבְבוּ שִׁבֳּלִים

אַגָּדָה לָךְ נִפְלָאת −

וְאַתְּ הֵן הִבְטַחַתְּ,

הִבְטַחַתְּ פַּעֲמַיִם,

וּמַדּוּעַ, מַדּוּעַ, מַדּוּעַ לֹא בָּאת?!"


שָׁתַקְתִּי דָּמַמְתִּי.

שׁוּב בֹּשְׁתִּי מְאֹד וְנִכְלַמְתִּי,

וְגַם לַצִּפּוֹר,

לִכְחֻלַּת־הַכָּנָף, אֲדֻמַּת־הַמַּקּוֹר,


"נַעֲלַי לֹא הָיוּ מוּכָנוֹת,

נַעֲלַי הַיָּפוֹת.

אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָבוֹא וְרַגְלַי יְחֵפוֹת?

עִם שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר, מָחָר,

יָבוֹא אֵלַי הַסַּנְדְּלָר,

סַנְדְּלַר הַפְּלָאִים,

וְיָבִיא לִי זוּג סַנְדָּלִים.

וְאָז אָבוֹא, אָבוֹא בְּוַדַּאי…

כָּךְ אֶל צִּפּוֹר הַחֶמֶד טָעַנְתִּי

וּבְעַצְמִי בִּדְבָרַי הֱאֱמַנְתִּי.


וּלְמָחֳרָת… לְמָחֳרָת…

שׁוּב נִשְׁאַרְתִּי יוֹשֶׁבֶת בָּדָד,

וְלֹא בָּא פַּרְפַּר לְבַקְּשֵׁנִי,

וְלֹא בָּאָה דְבוֹרָה לְשָׁאֳלֵנִי

וְלֹא בָּאָה צִפּוֹר לְחָקְרֵנִי.


הַפַּעַם בָּאָה הָרוּחַ.

חַלּוֹנִי דָחֲפָה − וּכְבָר הוּא פָּתוּחַ.

דַּלְתִּי הָדְפָה − וַיָּבוֹא הַמֶּרְחָב,

וַתִּלְאַט עַל אָזְנִי עֲנֻגַּת־מַשָּׁב:

"הָרֵי יֵשׁ לָךְ שִׂמְלָה

וְגַם סַנְדָּלִים.

רְאִי הַשְּׁדֵמָה שֶׁגָּמְלָה,

הַפְּרָחִים בְּצִדֵּי הַשְּׁבִילִים.

הַכֹּל כֹה חִכָּה לְבוֹאֵךְ,

וְאַתְּ, אֵיךְ לֹא בָּאת,

אֵיךְ נַשְׁאַרְתְּ פֹּה יוֹשֶׁבֶת בָּדָד,

אֵיךְ?!"


וַאֲנִי −

בַּפַּעַם הַזֹאת לֹא שִׁיקַּרְתִּי.

אֲנִי −

אֶת הַכֹּל לָרוּחַ סִפַּרְתִּי.


שָׁמְעָה הָרוּחַ, דָּמְמָה, הֶאֱזִינָה.

שָׁמְעָה הָרוּחפ וְהַכֹּל הֵבִינָה.

עַל רֹאשִׁי לִטְּפַתְנִי קַלּוֹת

וְלָחֲשָׁה לִי:

“מָחָר! לְהִתְרָאוֹת!”


וּלְמָחֳרָת −

לְפֶתַע וּבְבַת־אַחַת

בָּאוּ כָּל פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה

אֵלַי.

לְבָנִים, אֲדֻמִּים, וּכְחֻלִּים.

מִכָּל הַגְּבָעוֹת מִכָּל הַשְּׁבִילִים.

וְאִתָּם הַפַּרְפַּר צַח־כָּנָף,

וְאִתָּם דְּבוֹרַת הַזָּהָב,

וְאִתָּם הַצִּפּוֹר

כְּחֻלַּת־הַכָּנָף, אֲדֻמַּת־הַמַּקּוֹר.

וְכֻלָּם וְכֻלָּם הִקִּפוּנִי

בִּמְחוֹלָם סִבְּבוּנִי

וֶהֱקִימוּנִי.


וַאֲנִי שׁוֹרַרְתִּי שִׁיר כֹּל־יָכוֹל

וְיָצָאתִי עִמָּם בְּמָחוֹל,

וְהָרוּחַ נִצַּח עַל הַכֹּל.


וְהָרוּחַ הֵנִיס עֲנַנִים מִשְּׁחָקִים,

וְהַזֹּהַר הֵצִיף רַחֲבֵי עֲמָקִים

וּמְחוֹלֵנוּ הִפְלִיג לִמְחוֹזוֹת רְחוֹקִים.


אָז שֶׁמֶשׁ זָהָב לִי הִשְׁחִילָה

סְרָטִים בַּצַּמָּה.

וְקָמַת הַחִטָּה שֶׁהִבְשִׁילָה

שׁוּלֵי שַׂלְמָתִי לִי רָקְמָה;

וְאֶבֶן־דְּרָכִים לֹא הִכְשִׁילָה,

וְאֶבֶן־דְּרָכִים

בְּמַעֲלֵה הַגְּבָעוֹת

בְּלֶטֶף רָחִים

סַנְדְּלֵי פְּלָאוֹת

לִי הִנְעִילָה.


וּבְשׁוּבִי לְבֵיתִי −

בָּעֲרוּ חַלּוֹנַי לִקְּרָאתִי

בְּזִיו יְקָרוֹת,

וּטְהוֹרֵי עֵינַיִם

אֶצְלִי עַל הַסָּף

מָחֲאוּ כַּפַּיִם

וְשָׁרוּ הַטָּף.


  1. עִם פִּרְחֵי הַשָׂדֶה: לשיר חוברה סוויטה ע"י ארתור גלברוּן.  ↩


מוֹדָה אֲנִי

מאת

פניה ברגשטיין

1

א

מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ

עַל רִבּוּעַ הַתְּכוֹל בַּחַלּוֹן,

עַל אָמִיר יְרַקְרַק בּוֹ יָנוּעַ,

עַל קוֹל הַצִּפּוֹר עוֹד יָרֹן.


מוֹדָה אֲנִי כִּי הִגְדַּלְתָּ

חַסְדְּךָ עִמָּדִי,

וְטִפָּה זְעִירָה עוֹד הוֹתַרְתָּ

אַחַת בְּכַדִּי.


מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ,

אֲבִי הַבְּרִיאָה,

יוֹם יוֹם בָּרוּךְ תִּהְיֶה לִי

וְשָׁעָה שָׁעָה.


ב

לֹא אָבוֹא בִּתְלוּנָה עָלֶיךָ

אַף לֹא אֵבְךְ בַּחֲשָׁאי,

כָּל הַבָּא לִי עַתָּה מִיָדֶיךָ

אֶנְצֹר כְּשַׁי.


אַל זְרִיחָה חֲדָשָׁה תְּקַדְּמֵנִי

כָּל כּוֹכַב מְרוֹמִים שֶׁנִּדְלַק

כָּשְׁחִילָה עַל חוּט הָעַצֶּבֶת

לְתִפְאֶרֶת עֲנַק.


בְּבוֹא שַׁעְתִּי כִּי אַפְלִיגָה

אִתִּי לֹא אֶטֹּלָה דָבָר.

אַחֲרוֹן צְעָדַי לִי יַגִּיהַּ

עֲנָק הַמַּרְאוֹת עַל צַוָּאר.


ג

בָּרוּךְ מִיָמִים תִּהְיֶה לִי,

יוֹמִי הֱחָדָשׁ,

הֱיֵה לִי בַָּרוּךְ עַל הַשֶּׁמֶשׁ,

בָּרוּךְ וּמְקֻדָּשׁ.


עוֹד צוֹחֲקִים יַלְדֵי חֶמֶד

עַל פְּנֵי שְׁבִילֶיךָ אוֹרִים,

עוֹד מִתְרוֹנֶנֶת נִפְעֶמֶת

תְפִלַּת צִפֳּרִים.


עוֹד אֶבְרָתִי מְקֻצֶּצֶת

בַּלָּאט מַרְתִּיעָה,

עוֹד דִּמְעָתִי מִתְנוֹצֶצֶת

בְּזִיו הַשְׁקִיעָה.


ד

אַךְ לְבֵנָה אַחַת

לוּ עוֹד נִתַּן הַנֵּחַ

עִם רֶדֶת צֵל.

אַךְ רָז אֶחָד

לוּ עוֹד לְפַעֲנֵחַ

בְּטֶרֶם לֵיל.


אַךְ נְשִׁיקָה אַחַת

לוּ עוֹד לְהַעְתִּיר

עַל רֹאשׁ הַבֵּן.

אַךְ צְלִיל אֶחָד

לוּ עוֹד הֵכִיל הַשִּׁיר…

אָמֵן!


גבת, תש"ז


  1. מוֹדָה אֲנִי: נכתב בשלהי 1946. פוּרסם מתוך העזבון ב“מבפנים”, כרך ט"ו, פברואר 1951.  ↩


אותוֹת

מאת

פניה ברגשטיין

1

אוֹתוֹת וּסְמָלִים

בַּתְּנוּעוֹת, בַּמִּלִים,

בְּשִׁירִים נִשְׁכָּחִים,

בְּצִבְעֵי הַפְּרָחִים.


רְמָזִים

וְרָזִים

וְכָל צְלִיל −

צִלְצוּל הַשָּׁעָה הַקְּרֵבָה.

הִנֵּה הִיא

עֲרוּמָה מִכָּל אַהֲבָה,

נְשׁוּלַת כָּל תִּקְוָה −

שַׁעְתִּי.


ב

כֹּה דַלּוֹתִי,

קָטֹנְתִּי מְאֹד.

שַׁח גִּזְעִי וְהִשִּׁיר

כָּל עֲלֵי הַהוֹד,

כָּל כַּנְפֵי הַשִּׁיר.

וַיְהִי

אַךְ עֵירֹם אַחֲרוֹן

וָאֵלָם.


דָּבָר לֹא יָגֵן עוֹד,

וְאֵין עוֹד כָּל מַחֲבוֹא,

אֲשֶׁר עוֹמֵד לָבוֹא –

יָבוֹא.


ג

שָׁעָה לֵילִית

מִטַּלְטֶלֶת, נִשֵּׂאת

מִנֵּד אֱלֵי נֵד.

וּתְהוֹמוֹת פְּעוּרִים יַאֲפִילוּ – – –

הַצִילוּ!


מִן הַמְּצוּלָה הָרוֹתַחַת

אוֹר מְרַמֵּז.

בְּקֶצֶב,

בְּשַׁלְוָה נִצַּחַת

אָנִיַּת־מִבְטַחִים צוֹלַחַת,

דְּרָכִים תְּפַלֵּס.


בִּמְחוֹל הָעִוְעִים

לא יִמֹּט –

אוֹת.

נֵס.


ד

שָׁעָה לֵילִית

מִצְטַלֶּלֶת,

שַׁוְעַת סוּפוֹת

נִדְמֵית.

הֲמִית רְחוֹקָה שֶׁל פֶּלֶד

חוֹף מְנַבֵּאת.


צְלִיל־מִגְדַּלּוֹר זוֹרֵחַ,

הֹלֶם מָנוֹעַ יָרֹן,

גַּלִים־רְגָבִים בּוֹקֵעַ

אֳנִי בְּאוֹקְיַנוֹס הַסְּאוֹן.


יְלֵל מְצוּלוֹת שׁוֹקֵעַ.

עוֹלָה אַדְוַת קָמָה.

בֹּקֶר נוֹגֵהַּ.

דְּמָמָה.


ה

וְאוֹר, אוֹר גָּדוֹל מְאֹד.

תֹּם שָׁמַיִם

עַל עֲפַר אֲדָמוֹת.

וְזֹהַר עֵינַיִם

טְלוּלוֹת אַהֲבָה

וּדְמָעוֹת.


וְאוֹר עַל הַבַּיִת,

וְאוֹר בָּעֵינַיִם

וּבַדְּמָעוֹת.

בָּרוּךְ שֶׁמָּשַׁנִי

מִתְּהוֹמוֹת.


תש"י


אותות (2).jpg

ראשית שירה האחרון של המשוררת, בכתב־ידה



  1. אוֹתוֹת: שירה האחרון של פניה ברגשטיין. נכתב סמוך לפטירתה. פוּרסם מתוך העזבון ב“צרור מכתבים” נובמבר 1950.  ↩


חֲלוֹמִי

מאת

פניה ברגשטיין

1

מִלֵּילוֹת־חֹרֶף בְּהִירֵי־לֹבֶן

מִזָּהֳרֵי־שֶׁׁלֶג, מִתְּכֵלֶת־כְּפוֹר,

מִבְּדָיוֹת־יַלְדוּת שֶׁל יָמִים עָבְרוּ –

חֲלוֹמִי נוֹלַד, חֲלוֹם הָאוֹר.


מִלֵּילוֹת־קַיִץ, מִנְּגֹהוֹת־סַהַר,

מִלַּחַשׁ עָצוּר שֶל עֵצִים נָמִים

מִשִּׂיחַת־עָלִים, מִלַּחַשׁ־נַחַל –

חֲלוֹמוֹת קַלִּים בְּנַפְשִׁי קָמִים.


מֵרֵיח־פְּרָחִים, מִסִּתְרִי־יַעַר,

מִקַּרְנֵי־שֶׁמֶשׁ, מִגַּלֵּי־יָם,

מִזְהַב־הַחוֹלוֹת, מִלֹּבֶן מִפְרָשׂ –

חֲלוֹם־תְּכֵלֶת בָּהִיר, חֲלוֹמִי קָם.


“היום” ורשה. ינואר 1926


חלומי ברגשטיין (2).jpg


  1. חֲלוֹמִי: שירה הראשון של פניה ברגשטיין שהופיע בדפוס. נתפרסם ב“היום”, וארשה, ינואר 1926. החתימה: בת־האור. השיר מובא כאן במצוּלם מן העתון. הציוּן בשוּלי השיר – בכתב־ידה של המשוררת.  ↩


הִכַּרְתִּיךְ

מאת

פניה ברגשטיין

1

וְכִי פְּקָדֵךְ הָאָבִיב

בְּלַהֲטוֹ הַמְּרַנֵּן,

שׁוּנוּ פָּנַיִךְ אַרְצִי –

וָאַכִּירֵם,


זוּ אַתּ

לִי נִגְלֵית

בְּשִׁמְשֵׁךְ

עַד בְּלִי שֵׂאת.


מַעֲרוּמֵך

סֶלַע הָר

וְיִמֵּךְ

עַל מִשְׁמַר

עִיר פְּלָאִים הַלְבָנָה.


וּבְעִמְקֵךְ

זֶרַע אֵל,

וּגְמַלֵּך

הַמְצַלְצֵל

בְּאוֹרְחוֹת נְדוּדָיו

עַל חוֹלֵך הַלּוֹהֵט


אַתּ הִיא זֹאת

הָאַחַת

לֹא אִכְזַבְתְּ

לֹא בָּגַדְתְּ

וְאִמַצְתְּ אֶל חָזֵךְ

אֶת גֵּוִי הַמְּרוּסָק –


הִכַּרְתִיךְ.

וְדָמַי רָנְנוּ לִקְרָאתֵךְ

לָךְ הָיִיתִי

עוֹד טֶרֶם יָדַעְתִּי

מַה וְאֵיךְ

לְעָבְדֵךְ.


גבת, ניסן. פניה

“החלוץ־הצעיר” ורשה, ניסן 1931


הכרתיך ברגשטיין (2).jpg


  1. הִכַּרְתִּיךְ: שירה הראשון שנכתב בארץ. נדפס ב“החלוץ הצעיר”, ואַרשה, מאַי 1931. החתימה: פניה. מוּבא כאן במצוּלם מן העתון. הציוּן בשולי השיר – בכתב ידה של המשוררת. בבית האחרון, בשורה הרביעית, תיקנה המשוררת, לגבי הנדפס, ורשמה במקום תיבת “ידעתי” – “אֵדע”. בנוסח זה אף נודע השיר בארץ. לשיר חוברה מנגינה בידי ש. פוסטולסקי.  ↩

פרשת חיי המשוררת / שלמה אבן־שושן
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!