אל היסודות

מאת

שלמה טנאי

---

מַשְׂאַת הַלֵב

מאת

שלמה טנאי

מָה נוֹתֵן הָעוֹלָם נַחֲלָה לְבָנָיו?

מַה שׁוֹמֵר הוּא לָהֶם מֵעוֹלָם לְמִשְׁמֶרֶת?

הוּא נוֹתֵן לְכָל בֵּן, בְּלִי הֶבְדֵל, אֶת פָּנָיו,

וּנְשָׁמָה שֶׁאֵינֶנָה דוֹמָה לְאַחֶרֶת.

וְנוֹתֵן גַעְגוּעִים חֲזָקִים לְלֹא־פֵּשֶׁר, –

גַעְגוּעֵי אֵין־חֲלוֹף עַל שִׁכְרוֹן הַיָמִים,

הֶעָפִים בַּנְעוּרִים אֶת מְעוּף הַנֶשֶׁר

וְצוֹנְחִים לְלֹא־עֵת וְאֵינָם קָמִים.

הוּא נוֹתֵן אַהֲבָה שֶׁאֵינֶנָה נִשְׁכַּחַת,

אֶת הַשֶׁמֶשׁ, אֶת אוֹר הַלֵילוֹת הַיָקָר,

אֶת הַקַיִץ, רֵיחוֹת הָאָבִיב שֶׁבַּשַׁחַת,

חֲלוֹמוֹת הָעוֹצְמִים עֵינֵיהֶם עַל הַכָּר.

מָה נוֹתֵן הָעוֹלָם וְאֵינֶנוּ מוֹנֵעַ?

הֲלֹא זֹאת מַשְׂאַת לֵב הַדוֹרוֹת:

בֵּית הַכְּפָר הַשָׁלֵו, עִיר עַל כָּל הֲמוֹנֶיהָ,

בַּמֶרְחָב הָאָפֵל נִצְנוּצֵי הָאוֹרוֹת.

וְעַל זֹאת מְמִיתִים זֶה אֶת זֶה לְלֹא הֶרֶף,

מִדוֹר דוֹר מְגֹעָל הַמָגֵן בְּדָם.

הַנַפָּח הָעַתִּיק שֶׁלָטַשׁ אֶת הַחֶרֶב,

חוֹזֵר בְּכָל דוֹר אֶל אוֹתוֹ הָעוֹלָם.

וּמוֹצֵא אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לְאֵין־סוֹף,

הַנוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם אֶל אוֹתוֹ הָאֹשֶׁר.

הַמְחַיִים גַעְגוּעִים וְכָלִים בְּמַכְאוֹב,

אַךְ לוֹטְשִׁים חֲרָבוֹת אֱלֵי קְרָב בַּחֹשֶׁךְ.

---

מְצוּקֵי מָחָר

מאת

שלמה טנאי

מָחָר יִהְיוּ לָנוּ דְמָעוֹת,

גְדוֹלוֹת יוֹתֵר וּבוֹעֲרוֹת יוֹתֵר.

מָחָר נֵדַע, אוּלַי, עוֹד מְצוּקוֹת,

שֶׁלֹא יָדַעְנוּ כְּמוֹתָן עַד הֵנָה;

מָחָר נֹאחַז רֹאשֵׁנוּ,

שֶׁלֹא יִרְצֶה, אוּלַי, לְהֵרָגַע,

נִחְיֶה שְׂמָחוֹת

שֶׁאָשְׁרֵנוּ לֹא יֵדַע לַהֲכִילָן.

לֹא יַעַמְדוּ לָנוּ בִּכְיֵי־עָבָר,

וְלֹא גְדֻלוֹת־הַנֶפֶשׁ,

וְלֹא רִגְעֵי יְקָר,

שֶׁל נִצְחוֹנוֹת קָשִׁים.

לֹא יַעַמְדוּ לָנוּ שְׁעוֹת הָאַהֲבָה,

לֹא כָּל אֲשֶׁר נָתַנוּ,

לֹא חֶשְׁכוֹנוֹת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ

וְלֹא הָרְגָעִים חַסְרֵי־תַכְלִית

שֶׁלֹא רָאִינוּ עוֹד רָקִיעַ בַעֲדָם.

כָּל אֵלֶה לֹא יִהְיוּ לָנוּ מָחָר.

גַם אִם יִזָעֲקוּ בַּדוּמִיָה,

לֹא יַעַמְדוּ בִּמְצוּקֵי־מָחָר.

אֶת כָּל הַמַלְאָכִים,

אֲשֶׁר אוֹמְרִים לָנוּ חַיִים,

שׁוּב נִצְטָרֵךְ לִבְרֹא;

חֲדָשִׁים, עַזִים, כּוֹאֲבִים,

עֲמֻקִים וַחֲשׁוּכִים,

כְּדֵי שֶׁבְּבוֹא הַמְצוּקִים

הֵם יִפָּגְשׁוּ:

אֵימָה מוּל אֵימָה,

חשֶׁךְ מוּל חשֶׁךְ,

שִׂמְחָה מוּל שִׂמְחָה,

וְיִהְיוּ חֲזָקִים, מַלְאֲכֵי חַיִים,

מוּל מְצוּקִים שֶׁל שִׁמָמוֹן, כְּלָיָה.

נִבְרָא אוֹתָם טְהוֹרִים.

וּלְעוֹלָם לֹא נַגִידֵם לָנֶצַח.

תָּמִיד נַגִיד אוֹתָם רַק לְשָׁעָה.

וְלֹא יִמְצְאוּ אוֹתָנוּ יְמֵי־מָחָר

אַף לְשָעָה

חֲלוּשֵׁי שֹׁרֶשׁ,

שַׁאֲנַנֵי פְּחָדִים.

מָחָר נָכוֹנוּ לָנוּ מוֹרָאִים,

גְדוֹלִים, אוּלַי, מִן הֶעָבָר.

אַמְצוּנִי, מַלְאָכַי.

---

כָּל הָעֵירֻמִים

מאת

שלמה טנאי

אֲנַחְנוּ נֵאָלֵץ לִזְנֹחַ אֶת הַכֹּל,

לַחֲזֹר וּלְפָרֵק אֶת כָּל סִבְכֵי הַדַעַת,

לִקְרֹעַ מֵעַל דוֹמְמֵי עוֹלָם וָחַי

אֶת כָּל אֲשֶׁר נָבִין וְלֹא נִרְאֶה בָּעַיִן.

אֲנַחְנוּ נִצְטָרֵךְ לָשׁוּב לַתִּינוֹקוֹת

וּלְלַמְדָם: שָׁמַיִם? הֵם פָּשׁוּט שָׁמַיִם,

וְלֹא אֲוִיר הַמְגַבֵּשׁ צְבָעִים.

הָאֶבֶן – הִיא סְתָם אֶבֶן, וְהָעֵץ – הוּא עֵץ.

לִזְנֹחַ כֹּל – לְמַעַן נַאֲרִיךְ יָמִים.

אֲנַחְנוּ נִצְטָרֵךְ לִזְנֹחַ אֶת הַכֹּל,

לָשׁוּב וְלַחֲשֹף אֶת כָּל הָעֵירֻמִים

לְמַעַן נַאֲרִיךְ יָמִים.

---

חֶדְווֹת הָעוֹלָמִים

מאת

שלמה טנאי

עוֹבְרוֹת, עוֹבְרוֹת חֶדְווֹת הָעוֹלָמִים.

שָׁעָה קַלָה בִּלְבַד בְּמִסְתְּרֵי הַנֹעַר

עוֹמְדִים הַלְבָבוֹת, טְרוּפִים מֵרֹב חֶדְוָה,

מֵרֹב מַכְאוֹב וָאֹשֶׁר.

אֶת כָּל חָכְמַת דוֹרוֹת וְכָל חֻקֵי אָדָם

יַשְׁלִיכוּ אָז אֶל גַל הַגְרוּטָאוֹת.

בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם יָנוּחוּ, מַחֲלִידִים.

כָּל חֲרִיצֵי זָהָב, כָּל יַהֲלוֹמֵי־עָבָר

יָנוּחוּ בַּחֲשַׁאי, בִּמְבוֹךְ הַמִסְתָּרִים.

כָּל דוֹר פּוֹרֵץ טְרָשִׁים, חוֹפֵר בָּעֲפָרִים,

כָּל דוֹר בּוֹנֶה דִמְיוֹנוֹתָיו בְּהֵיכָלִים,

כָּל דוֹר קוֹרֵעַ לִרְוָחָה אֶת לְבָבוֹ

לָבוֹא אֶל מִסְתְּרֵי אֲבוֹתָיו.

כָּל דוֹר רוֹאֶה אַחַת – שִׁבְעַת הָרְקִיעִים.

אַךְ אֵלֶה כְּבָר הָיוּ מִדוֹר כָּל הַדוֹרוֹת,

וְהֵם הָעֵשֶׂב הָעוֹלֶה מִגַל הַגְרוּטָאוֹת.

וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָה שֶׁל הִבְהוּבִים

חוֹזְרִים הַלְבָבוֹת לִרְחוֹב שׁוֹמֵם, נִדָח,

חוֹזְרִים וּמְאַמְצִים כָּל חֲלוּדֵי חָכְמוֹת,

כָּל חֲלוּדֵי חֻקִים, שֶׁעַתִּיקִים כָּאוֹר.

---

אֶל הַיְסוֹדוֹת

מאת

שלמה טנאי

רַק עוֹד דְבָרִים פְּשׁוּטִים.

רַק עוֹד דְבָרִים,

שֶׁלֹא תוּכַל לָהֶם יַד הָאָדָם.

רַק עוֹד דְבָרִים שֶׁלֹא יוּכַל אִישׁ לְעַוְתָם.

נֵלֵךְ נָא עִם הַכּוֹכָבִים בִּמְסִלוֹתָם

וְנִתְנוֹצֵץ אִתָּם, תְּמִימִים.

לְלֹא שִׂנְאָה, לְלֹא חֶרְפָּה, לְלֹא מָמוֹן.

בְּלִי דָם שֶׁל גְאֻלָה.

רַק נוֹאָשִׁים כָּל כָּךְ,

כַּאֲשֶׁר יִהְיוּ הַכְּאוּבִים בִּבְנֵי תְּמוּתָה.

נֵלֵךְ נָא עִם הָאֲדָמָה בִּמְסִלָתָהּ.

הִיא בָּאָבִיב תַּשְׁלִיךְ גַלֵי צְבָעִים,

בַּקַיִץ – יְבוּלִים.

לֹא הַפְּלָדָה, הַדָם, לֹא הַנְחָשִׁים בִּמְאוּרוֹתֶיהָ,

לֹא עִרְעֲרוּהָ מִנְצָחִים.

כַּמָה פְּשׁוּטָה הָאֲדָמָה,

רַק אָנוּ, גַם אִם נֶחְכַּם, לֹא נָבִין.

נִסְעַר נָא עִם רוּחוֹת הַיָם.

הֵן מַתִּישׁוֹת אֶת הָעֵצִים שֶׁעַל הַחוֹף.

הֵן מַקִישׁוֹת אֶת הַתְּרִיסִים.

בַּקַיִץ הֵן קַלוֹת, כֻּלָן צִנָה.

הֵן מְנַשְׁבוֹת בֵּינֵינוּ וְהַשֶׁמֶשׁ.

אֵינָן קוֹרְאוֹת סְפָרִים.

נֵלֵךְ עִם הַשָׁרָב, עִם הַגְשָׁמִים,

עִם עֲנָנִים קַלִים אַף כִּבְדֵי־אֹפֶל,

נָרוּץ עִם מַעְיָנוֹת מִן הֶהָרִים,

בָּאֲגַמִים הָרוֹחֲשִׁים דָגָה.

נֵלֵךְ עַל הַסְלָעִים, נִצְעַד בַּחֲרוּלִים;

וּנְהַרְהֵר דְבָרִים פְּשׁוּטִים,

כְּמוֹ הַשָׁמַיִם,

כְּמוֹ הַמַיִם,

כְּמוֹ הָאֵשׁ,

פְּשׁוּטִים וְנֶאֱמָנִים.

אוּלַי אַחַר כָּל אֵלֶה שׁוּב נוּכַל

דַבֵּר שָׁלוֹם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,

לִהְיוֹת שׁוּב יְשָׁרִים,

גֵאִים, גְבוֹהִים –

לִתְהִלָה.

---

בְּרִיחַת שָׁוְא

מאת

שלמה טנאי

אֶת אֲדוֹנָיו יִשְׂנָא הָעֶבֶד,

וְלֹא יֶאֱהַב אֶת הָאִשָׁה.

אֶת עַבְדוּתוֹ נַפְשׁוֹ אוֹהֶבֶת,

עַל כֵּן שָׁסוּעַ הוּא וּמְרֻשָׁע.

כִּי הַיָמִים עוֹבְרִים בְּאֵין יוֹדֵעַ,

כְּבָר מִנְיָנָם נִשְׁכַּח לְאֵין הָשִׁיב.

מֵאֲדִישׁוּת לַכֹּל אֵין בַּמִנְיָן פּוֹתֵחַ,

לוּ מִן הַסְתָו וְלוּ מִן הָאָבִיב.

רַק הֵם הָאוֹת כִּי הַשָׁנָה עוֹבֶרֶת.

בַּעֲבָדִים מְאוּם אֵינוֹ חָרֵד.

לֹא הֵם יִרְאוּ בְּהִפָּקַח הַוֶרֶד,

הַגֶשֶׁם הָרִאשׁוֹן לֹא אֶל לִבָּם יֵרֵד.

לֹא יִשְׁטְפוּם שָׁטֹף לֵילוֹת הַקַיִץ,

לֹא הַלְבָנָה גַעְגוּעֵיהֶם תָּעִיר.

בֵּין הָעוֹלָם לְבֵינֵיהֶם גָדוֹל הַחַיִץ,

עַל כֵּן אֶחָד וְחַדְגוֹנִי הַשִׁיר.

וְאִם תֵּרֵד הָאֵשׁ אֲשֶׁר שׂוֹרֶפֶת,

וְשִׁטָפוֹן אִם יַעֲבֹר.

יַצִיל עִמוֹ אֶת עַבְדוּתוֹ הָעֶבֶד,

וְעִמָדָהּ לַמַחֲנֶה יַחֲזֹר.

---

הַגֶשֶׁם הָרִאשׁוֹן

מאת

שלמה טנאי

חִצֵי הַלַעַג הַקָשִׁים,

רִמְזֵי הָאֵיד הַלוֹחֲשִׁים, –

הַגֶשֶׁם הָרִאשׁוֹן יוֹרֵד

אֶל גֵיא הַנוֹאָשִׁים.

כַּמָה הָיְתָה שָׁם הַדְמָמָה

בַּת נֶאֱמֶנֶת לַשְׁמָמָה;

וּלְפֶתַע, יוֹם הַהַפְתָּעוֹת,

הֻכְּתָה מַבּוּל, הָאֲדָמָה.

וּכְמוֹ הָיְתָה זוֹ יַד קְסָמִים,

שֶׁתְּנוּעָתָהּ, סַמֵי סַמִים,

הָאֲדָמָה בְּשִׁכְרוֹנָהּ

הָיְתָה שׁוֹפַעַת בִּבְשָׂמִים.

קְרוֹבִים אָנוּ אֶל הֶעָפָר

כַּמָה צְמוּדִים. עָתִיד. עָבָר.

אַךְ כָּל אֵימוֹת הַמֶרְחַקִים –

בֵּין הֶעָפָר וְהַבָּשָׂר.

הָאֲדָמָה בְּמוֹ פְּרָחִים

וּבָרֵיחוֹת הַנִפְקָחִים.

אֲבָל הַלֵב, בְּלַעֲנָה,

פִּצְעֵי עָבָר לֹא־נִשְׁכָּחִים.

וְגַם נַרְחִיב אֶת הַנְשָׁמָה

אֵין בָּנוּ מְתֹם לִנְשִׁימָה,

כִּי עִזוּזִים רֵיחוֹת הַבָּר,

עַזָה מִדָם הָאֲדָמָה.

וְכָךְ אֲנַחְנוּ עוֹד שָׂרִים:

רֵיחוֹת שָׂדֶה וַהֲרָרִים

מוּל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם.

וְהֵם זָרִים, אֵימָה, זָרִים.

---

עֶרֶב שֶׁל סוּפָה

מאת

שלמה טנאי

כַּמָה אֶפְשָׁר לִדֹם? וְהַשָׁמַיִם

דוֹבְרִים, דוֹבְרִים יוֹמָם וָלֵיל הַלֵל.

שׁוֹלְחִים צְבָעִים לָאֲנָשִׁים, לַמַיִם,

וּמַחֲלִיפִים עַל הָעוֹלָם צְעִיפִי־צֵל.

בָּעֶרֶב אֲדֻמִים הֵם. כְּמוֹ בַּחֶרֶט

עוֹבֵר הַקַו בֵּין מְתִים וֵאלֹהִים.

לַהֲקַת גַגוֹת, מַעֲשֵׁנוֹת, חִוֶרֶת

מִזְדַקֶרֶת בְּתוֹךְ עַרְפִלִים כְּחֻלִים.

הָרוּחַ עַל הַמִדְרָכוֹת סוֹבֶבֶת,

אוֹחֶזֶת מִגְבָּעוֹת וּמְעִילֵי נָשִׁים,

לוֹקַחַת שְׂעָרוֹת שֶׁל נַעֲרָה אוֹהֶבֶת

וּמַעֲבִירָה אוֹתָן עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים.

וְאָז נוֹטֶלֶת הִיא יַלְדָה רַכָּה,

וְרֻדַת־שִׂמְלָה וְלִבְנַת־נַעֲלַיִם,

נוֹשֵׂאת אוֹתָהּ בִּנְשִׁימָתָהּ הַאֲרֻכָּה,

עַד סַכָּנוֹת, אֲבָל בְּטוּב־יָדַיִם.

וִילָדִים מִשְׁתַּעַשְׁעִים, וְזִקְנֵי דוֹר

עוֹבְרִים בַּחֲרָדָה בֵּין עִרְבּוּלֵי הָרוּחַ.

וַעֲנָנִים כְּבֵדִים בָּאִים לִנְשֹׁר,

בְּעוֹד אָדָם רַב בָּרְחוֹבוֹת יָשׂוּחַ.

וְאָז מַחֲשִׁיךְ הַיוֹם. אַךְ לֹא תְהִי דְמָמָה.

יָרֵחַ. כּוֹכָבִים. כַּמָה אֶפְשָׁר לִדֹם?

וַאֲנָשִׁים עוֹבְרִים בְּנֶפֶשׁ עֵירֻמָה

בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם שֶׁל חֲלוֹם.

---

דֵצֶמְבֶּר

מאת

שלמה טנאי

דֵצֶמְבֶּר חֹדֶשׁ עַז וְרַב פָּנִים.

יָמָיו מִסְתָּעֲרִים בְּגֶשֶׁם וּבְרוּחַ.

בּוֹ מְאֹהָב עַד קֵץ שַׂר הַשָׁנִים,

כִּי הוּא הָאַחֲרוֹן לֶחֳדָשִׁים בַּלוּחַ.

גַּם הָרִאשׁוֹן הִנוֹ, עִמוֹ הַחֹרֶף רָד,

וְגַם יָמִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְשֶׁל כֹּחַל הוּא יִסְפֹּר.

דֵצֶמְבֶּר הוּא הַחֹדֶשׁ הָאֶחָד

אֲשֶׁר אֶת עִוְרוֹנִי יִשְׁבֹּר.

בְּלֵילוֹתָיו הָאֲרֻכִּים חָסֵר אֲנִי מָנוֹחַ

וְאֶת יָמָיו לָשֵׂאת עוֹד לֹא אוּכַל.

הוּא מְעוֹרֵר בִּי אֶת הַפַּחַד וְהַכֹּחַ,

לָשׁוּב וּלְהַתְחִיל אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּחַל.

אֶל גַעְגוּעַי הָרְחוֹקִים אֶחֱזֹר לְהִתְגַעְגֵעַ,

וְכָל אֲשֶׁר נִשָׂא עִמִי שׁוּב יִתְחַזֵק לָקוּם.

אֲנִי עוֹבֵר, עוֹבֵד, נוֹשֵׁם, בַּכֹּל נוֹגֵעַ,

וְלִצְלִילַי עוֹנֶה לִי הֵד עָמוּם.

דֵצֶמְבֶּר הָאָפֹר וְהַבָּהִיר,

הַמַחֲזִיר לִי אֶת אֲשֶׁר אוֹבֵד בְּלִי דַעַת.

אַתָּה יָקָר, יָקָר כַּלֶחֶם וְכַשִׁיר

גַם אִם יָדְךָ אֶל קְצֵה הָאֹשֶׁר לֹא מַגַעַת.

אַתָּה שׁוֹבֵר עָבִים, מַרְבִּיץ אֶת הַשָׂדוֹת בְּגֶשֶׁם

כָּךְ תַּחֲלֹף בְּאֵין לְךָ מֵשִׁיב.

כָּךְ לְעוֹלָם תִּסְעַר, בְּלִי רְאוֹת אֶת זִנוּקֵי הַדֶשֶׁא

בְּלִי נְשֹׁם אֶת הַיָקָר לְךָ, אֶת הָאָבִיב.

---

יַנוּאָר

מאת

שלמה טנאי

בְּגַל שֶׁל עֲנָנִים הִגִיעַ יַנוּאָר.

כָּבְדוּ עָלַי יָמָיו כִּימֵי הָאֵבֶל.

בְּלֵיל צִנָה יָבִיא עִמוֹ יָרֵחַ מְפֹאָר,

יָעִיר אֶת נִשְׁמָתִי הַמְאֻהֶבֶת.

אָז הַיָמִים אֶזְכֹּר, וְאֶת הַזְמַן אֲשֶׁר עָבַר.

אֵלִי, כָּל זֶה הָיָה לְאֵין הָשִׁיב.

מִדֵי שָׁנָה אַחֵר הִנוֹ וָזָר,

אַךְ הוּא עוֹצֵר אֶת כִּבּוּשָׁיו שֶׁל הָאָבִיב.

וּמִקָרוֹב עוֹלֶה, סוֹעֵר, לְהִתְבַּקֵעַ,

אָבִיב גָדוֹל רַב זִנוּקִים וָדָם.

אֲנִי שָׁקֵט. הַתְּאֵנָה תַּחֲנֹט פַּגֶיהָ.

וְיָנוּאָר יַחֲלֹף, – אַךְ עוֹד יַסְעִיר עוֹלָם.

---

פֶבְּרוּאָר

מאת

שלמה טנאי

לֹא בִּנְשִׁימָה אַחַת בָּא הָאָבִיב,

הֶחֳדָשִׁים מְפַרְפְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין הַחֹרֶף,

אַךְ זִנוּקֵי הַפֶּרַח חֲזָקִים עַד אֵין הָשִׁיב,

וְהָרֵיחוֹת נוֹשְׂאִים עִמָם סְחַרְחֹרֶת

וּבָאֲוִיר הַגֶשֶׁם הָאָפוּר,

וּבִימֵי סַגְרִיר רָעִים שֶׁל טַחַב

דוֹלֵק בַּחֲדָרִים הַנְעוּלִים תַּנוּר,

וְעַל הַיָם אֲשֶׁר סוֹעֵר רוֹחֵף הַשַׁחַף,

אַךְ רְגָעָיו שֶׁל הָאָבִיב עוֹלִים מִגַן

לֹא נִתְפָּסִים כִּי הֵם נִיחוֹחַ,

כִּי פֶבְּרוּאָר נוֹטֶה לָצֵאת מִכָּאן

וְעוֹד הַחֹרֶף מְרַסֵן אוֹתוֹ בְּכֹחַ.

אַל תְּהַסֵס, אַל נָא תִטֶה אַחֲרֵי הָרוּחַ הַנוֹשֶׁבֶת.

שְׁאַל לְנִשְׁמָתְךָ אִם הִיא שׂוֹנֵאת אוֹ אִם אוֹהֶבֶת,

אִם עוֹד הַחֹרֶף בָּהּ שׁוֹכֵן,

אוֹ הָאָבִיב נִשְׁקָף מִן הָעֵינַיִם.

גַם אִם בָּהִיר יִהְיֶה הַמַעֲנֶה אֲשֶׁר תִּתֵּן,

אַתָּה נוֹצַרְתָּ חֹדֶשׁ שֶׁל בֵּינַיִם.

אוּלַי מָנוֹחַ נַפְשְׁךָ שׁוֹאֶלֶת,

אַךְ לֹא אַתָּה בְּגוֹרָלְךָ תִּבְחַר.

הָרוּחַ בִּכְנָפֶיהָ מְעַרְבֶּלֶת

רִגְעֵי אָבִיב וָחֹרֶף, פֶבְּרוּאָר.

---

פֶבְּרוּאָר אַחֵר

מאת

שלמה טנאי

הִנֵה זִנֵק מִן הַשַׁלְוָה רַבַּת הַחֵטְא,

אָבִיב צָעִיר וְלֹא מוּדָע, בַּסֵתֶר.

כִּי זֶה כֹּחוֹ לָבוֹא בְּטֶרֶם עֵת,

וּבְיָדָיו לָקַחַת אֶת הַכֶּתֶר.

וּמֶרֶד רַב לִנְסֹךְ מִלֵב אֶל לֵב,

וּמִמִסְתָּר אֱלֵי מִסְתָּר גַעֲגוּעִים לִשְׁלֹחַ.

וּלְהַזְכִּיר, וּלְהָשִׁיב אֶת הַכְּאֵב,

וּלְהָפְכוֹ בִּן־לַיְלָה לְרַב כֹּחַ.

---

יוֹם הָרְעָפִים

מאת

שלמה טנאי

לָהֲטוּ מִנִי אֵשׁ רַעֲפֵי הַגַגוֹת.

הֵם כִּסוּ מִנִי אוֹר אֶת רְעַב בְּנֵי הַבָּיִת.

הֵם יִשְׁנוּ בַּלֵילוֹת עִנוּיִים וְתוּגוֹת

מֵעֲלוֹת זְעָקָה גְדוֹלָה לַשָׁמַיִם.

מִסֵי מֶלַח וּפְדוּת, פְּרִי שָׂדוֹת וִיקָבִים

נִלְקְחוּ לַמַלְכוּת, לִגְדוּדֵי הַחַיִל.

עַל גַגוֹת הַבָּתִּים לָהֲטוּ רְעָפִים,

בַּמִסְתָּר פָּרְחוּ גִדְרוֹת תַּיִל.

וְהֵם שֶׁהוּקְמוּ בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה

בְּקוּם־עָם יוֹשְׁבֵי־בַּיִת לַמֶרֶד.

קַלָעִים רוֹבֵיהֶם נָתְנוּ בִירִיָה,

אֵיךְ יֵדְעוּ לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת?

רַעֲפֵי הַגַגוֹת נִקְרְעוּ מִמִלֵאת.

הֵם יָקְדוּ כַּטוֹב בַּנֶשֶׁק.

יוֹם תְּקוּמָה, יוֹם רַעַף־הַבָּתִּים הַשׁוֹלֵט,

דֹם מִצֵאת. דֹם מֵרֶדֶת לֵיל נֶשֶׁף. ––

כֹּה עָבְרוּ הַיָמִים. שׁוּב כֻּסוּ הַגַגוֹת,

אַךְ אַתָּה עוֹד תָּשׁוּב לְעֵת צַר וְרָעָב.

כִּי חַיִים בַּלֵילוֹת עִנוּיִים וְתוּגוֹת

הַמְצַפִּים לְךָ, יוֹם הָרַעַף!

---

אֶל הָאָבִיב

מאת

שלמה טנאי

הֵָרֵיחוֹת נֶאֱנְקוּ בִּפְרִיחָה עַד־אֵין־חֹרֶף.

עַלְמוֹתַי, אַל תּוֹסֵפְנָה לָלֶכֶת.

אֶת הַבֹּשֶׂם עֲצֹר, אֱלֹהֵי הַסְחַרְחֹרֶת!

פֶּן נִגְוַע בְּגַנֵי נִשְׁמָתְךָ הַמוֹלֶכֶת.

פֶּן נַרְחִיק לַשָׂדוֹת רְחוֹקֵי הַתִּפְרַחַת

וְנִשְׁכַּח אֶת אֲוִיר הַבְּשָׂמִים הֶחָרִיף.

וְלָשׁוּב לֹא נֹאבֶה, נַעֲטֶה אֶת הַפַּחַד,

הָאָבִיב יִפָּקַח בַּגַנִים וּבַשַׁחַת

וַאֲנַחְנוּ אֶת לֵב לִבּוֹתֵינוּ נָגִיף.

אֶת הַבֹּשֶׂם עֲצֹר! נִשְׁכָּחוֹת אַל יַזְכִּיר,

אַל יַכֶּה אֶת לִבִּי בְּעִוְרוֹן הַשָׁמַיִם,

הַנוֹטִים יְרִיעוֹת כְּחַלְחַלוֹת עַל הָעִיר,

הָרוֹמְזִים בְּכוֹכָב בַּעֲלוֹת בִּי הַשִׁיר,

אַךְ לַסַעַר בָּהֶם אֵין עֵינַיִם.

כְּבָר אָבִין מַה יָקָר הַיָבֵשׁ שֶׁבַּלֶחֶם,

מַה גָרַר אֶת יָמַי אֶל מֶרְחַק הַגָּלוּת.

הֵן אַתָּה, תּוֹלָלִי, דְחִיתַנִי לָלֶכֶת,

הָאָבִיב הַקָדוּם, הַסוֹעֵר בְּמַמְלֶכֶת

חַיַי, וְנוֹשֵׂא אֶת כִּתְרָהּ הֶעָלוּם.

לְהָכִיל בּוֹאֲךָ הֶחָדָשׁ כְּנוֹשָׁן

לא עָצַרְתִּי, – מֵעֹצֶר נִיחוֹחַ.

וָאָנוּס. מִנִי אָז אֵין בִּי יוֹם שֶׁנוֹשַׁע;

כָּל אָבִיב נֶחֱנָק מִנִי אֵשׁ לְעָשָׁן;

אֶת לִבִּי שֶׁנִסְגַר אֵין לִפְקֹחַ.

שׁוֹבִי הָאָהוּב, רַק אַתָּה לֹא תִסוֹג,

תִּשְׁאָלֵנִי לְשִׁיר־הַשִׁירִים שֶׁלַזֵכֶר.

וַאֲנִי אֶת הַמַר בִּי הָפַכְתִּי מָתוֹק

כְּדֵי לִנְשֹׁם וְלָשׁוּב וְלָשׁוּב מֵרָחוֹק

אַךְ שִׁירַי דָמְמוּ דֹם בַּנֶכֶר.

עַד כִּי שַׁבְתִּי הַיוֹם וּפְקָדַנִי הַשִׁיר.

עֲלָמוֹת, אַל תּוֹסֵפְנָה לָלֶכֶת.

אֶת הַבֹּשֶׂם עֲצֹר מֵהָצִיף אֶת הָעִיר

פֶּן אֶגְוַע מִכְּאֵב וּמֵאשֶׁר בָּהִיר

בְּגַנֵי נִשְׁמָתְךָ הַמוֹלֶכֶת.

---

הָאוֹצָרוֹת

מאת

שלמה טנאי

הַנְכָסִים, חֲלוֹם הַדוֹר, חֲלוֹם זְקֵנִים.

חֲלוֹם כָּל אֵלֶה שֶׁכְּבָר נוֹאֲשׁוּ מִן הָעוֹלָם.

שֶׁלֹא יוֹדְעִים עוֹד לְהָרִים עֵינַיִם

אֶל הַשָׁמַיִם, אֶל הַכּוֹכָבִים,

אוֹ לִחְיוֹת חַיִים שְׁלֵמִים

עִם פֶּרַח בָּר שֶׁבַּשָׂדֶה.

אֲנִי נִשְׁבֶּה כָּלִיל בְּלַיְלָה שֶׁכְּזֶה.

כְּמוֹ בִּנְעוּרַי, אוֹ כְּמוֹ בַּחֲלוֹמִי,

אוֹ כְּמוֹ בַּיקָרִים בִּרְגָעַי –

אֶשְׁכַּב עַל פְּנֵי מִטַת בַּרְזֶל,

וְרַק מַחְצֶלֶת בֵּין גוּפִי וְהַבַּרְזֶל.

וְהַמִטָה בִּצְרִיף עֵצִים,

שֶׁקִירוֹתָיו פְּצוּמִים.

וּלְאָכְלָה לִי – פַּת שֶׁל לֶחֶם,

מַיִם, פְּרִי גַן הַיָרָק.

וְאָנֹכִי עָשִׁיר, לִי אוֹצָרוֹת.

עַל פְּנֵי הָרְקִיעִים הוֹלֵךְ יָרֵחַ.

שָׁמַיִם לְבָנִים עוֹטְרִים אוֹתוֹ.

כַּמָה לְאֵין־דַבֵּר.

כַּמָה פָּשׁוּט. כַּמָה יָקָר. אוֹצָר.

וְאַחַר כָּךְ תָּבוֹא הָרוּחַ שֶׁל הַלַיְלָה.

הִיא מְהַרְהֶרֶת בָּעֵצִים.

הִיא מַקִישָׁה לָהּ דֶלֶת־עֵץ.

הִיא מְצַעֶפֶת אֶת פָּנַי הַלוֹהֲטִים.

וְאַחֲרֵיהֶם בָּא הַצְרָצַר.

בָּאִים הַפַּרְפָּרִים, סְבִיב מְנוֹרַת הַנֵפְט.

וְיִלְלַת הַחֲרָדָה שֶׁל הַתַּנִים.

אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת גַם רְחוֹקָה.

אֲבָל הַצְרִיף כֻּלוֹ רִחֵף אֶל בְּשָׂמַיִךְ.

יָרֵחַ, כּוֹכָבִים, – אוֹצְרוֹת עוֹלָם צָעִיר,

הִבִּיטוּ אֶל עֵינַי, חִפְּשׂוּ אוֹתָךְ.

אַתְּ הָיִית בִּלְבָבִי.

הַכֹּל הָיָה שֶׁלִי. יָשַׁנְתִּי עַל הָאֲבָנִים.

שָׁתִיתִי מֵי הַנְחָלִים,

צֵל הָעֵצִים הֵבִיא לִי צִנָתוֹ,

עֲלֵי הָעֵץ הָיוּ מְסוֹכְכִים עָלַי בַּלַיְלָה

מִן הַטַל.

וְזֶה עָשְׁרִי. עַל אֵלֶה – כָּל חַיַי.

עַל כֵּן אֲנִי בּוֹכֶה,

וְלֹא אַסְתִּיר פָּנַי.

עַל כֵּן אֲנִי גֵאֶה

וְלֹא יָרוּם לִבִּי.

לִי פַּת־קִבָּר, מַשַָׁב שֶׁל רוּחַ,

הֲצָצַת יָרֵחַ אֶל חֶדְרִי –

וְשׁוּב אֲנִי אָדָם.

---

לֵיל דוּמִיָה

מאת

שלמה טנאי

הַכּוֹכָבִים הָיוּ גְדוֹלִים,

הֵם הִסְתַּכְּלוּ כֻּלָם לְתוֹךְ חֶדְרִי.

אֲנִי יָשַׁבְתִּי לַשֻׁלְחָן – עִם מַכְאוֹבַי.

הָיִיתִי מְאֻשָׁר וּמַכְאוֹבַי הָיוּ מְאֻשָׁרִים.

בָּכִיתִי וְצָחַקְתִּי חֲלִיפוֹת.

כָּל הָעוֹלָם נִשְׁכַּח, אָבַד.

כָּל הָעוֹלָם הָיָה בִּלְבָבִי.

הָיִיתִי יְחִידִי בֵּין כּוֹכָבִים, שָׁמַיִם;

בְּעִיר הָרְבָבוֹת;

בֵּין צֵל וּמְנוֹרַת שֻׁלְחָן;

בֵּין נְשָׁמוֹת רַבּוֹת

בְּתַרְדֵמָה.

נֵעוֹרוּ מַכְאוֹבַי – הָיוּ קָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם,

הֵנֵצָה חֶדְוָתִי – הָיְתָה לְרֹאשׁ פְּקָעוֹת.

וְרַק עֵת נֶעֶצְמוּ עֵינַי

עִם הִפָּתַח עֵינֵי הַשַׁחַר,

נִשְׁכַּחְתִּי גַם אֲנִי

אֲפוּף תְּנוּמוֹת.

הַיוֹם, – עֵת בּוֹא הַמַכְאוֹבִים

מוֹצְאִים הֵם אֶת לִבִּי אַחֵר.

הוּא מְקַבֵּל אוֹתָם כְּמוֹ תָּמִיד,

כְּמוֹ בְּלֵילוֹת שֶׁל נְעוּרִים,

אֲבָל אוֹמֵר לָהֶם: לֹא יְחִידִים,

לֹא יְחִידִים אַתֶּם לֵאלֹהִים.

הַבִּיטוּ סְבִיבְכֶם –

עוֹלָם בְּמַכְאוֹבִים;

אוּלַי אַתֶּם אַף הַקַלִים בַּמַכְאוֹבִים;

אוּלַי מֵעֵבֶר לַקִירוֹת,

בַּבַּיִת שֶׁמִמוּל,

קָשִׁים הֵם עוֹד מִנְשׂא,

רַבִּים וַעֲמֻקִים.

עֵת הֵם בָּאִים –

מוֹצְאִים הֵם אֶת לִבִּי אַחֵר.

גַם הַחֶדְוָה מוֹצֵאת אוֹתִי אַחֵר.

לִבִּי אוֹמֵר לָהּ כִּי בַּחוּץ,

אוּלַי לִפְנֵי בֵּיתִי,

בָּאִים הַלְבָבוֹת בַּנְעוּרִים.

בְּרֶגַע זֶה, אוּלַי,

עֵינַיִם נִפְקְחוּ, אֲשֶׁר הָיוּ עִוְרוֹת;

אָדָם אֶחָד חָזַר לְאֵיתָנוֹ;

אָדָם חָדָשׁ נוֹלַד,

בְּאַהֲבָה.

הַיוֹם, עֵת הֵם בָּאִים

מוֹצְאִים הֵם אֶת לִבִּי אַחֵר.

הַכּוֹכָבִים וְאָנֹכִי צוֹפִים בְּדוּמִיָה

אֶל תּוֹךְ עוֹלָם סוֹעֵר.

---

רוּחַ הַחַיִים

מאת

שלמה טנאי

מוֹלַדְתָּהּ לֹא אֶרֶץ וְלֹא בַּית,

זוֹ רוּחַ הַחַיִים בְּלֵב בְּרוּאִים.

כָּל יוֹם אֶשָׂא עֵינַי אֶל הַשָׁמַיִם:

נוֹשֵׁם אֲנִי, נוֹשֵׁם, אֵל אֱלֹהִים.

פִּלְאִית הִיא, נִפְלָאָה וְלֹא נִתְפֶּסֶת,

מוֹשֶׁלֶת בָּנוּ כְּמוֹ הָאַהֲבָה, –

נוֹלֶדֶת עִם הַגוּף וּבוֹ גוֹסֶסֶת,

נוֹתֶנֶת בּוֹ מוֹקְדֵי הַתַּאֲוָה.

אֲבָל אָנוּ חָשִׁים בָּהּ, חֵי הַטֶבַע,

בִּיפִי פָּנִים, בְּקֶסֶם נִצְנוּצִים.

וְהִיא טְהוֹרָה, רַק רֶגַע קַל הִבְהֵבָה –

וּבִבְשָֹׂרָהּ שִׁנַיִם נוֹעֲצִים.

כְּמוֹ הָאַהֲבָה הִיא הַנְשָׁמָה,

כֻּלָהּ בַּגוּף יוֹנֶקֶת וּמְשׂרֶגֶת,

וְכֵן כֻּלָהּ כְּפֶרַח אֲדָמָה,

שֶׁנֶצַח בֵּין בָּשְׂמוֹ וּבֵין הָרֶגֶב.

הִיא דָם – וְכוֹכָבִים; דָם – וְשָׁמַיִם.

וְהִיא בָּשָׂר – וּצְחוֹק־שִׂמְחָה־פְּשׁוּטָה.

וּמוֹלַדְתָּהּ לֹא אֶרֶץ וְלֹא בַּית,

אֲבָל כָּל הָעוֹלָם הִנוֹ בֵּיתָהּ.

לבדי עם הערב

מאת

שלמה טנאי

---

זְמַנִים גְדוֹלִים

מאת

שלמה טנאי

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת, כְּלָן.

תּוֹלַעַת זְעִירָה, מְלֵאַת חֶדְוַת־חַיִים,

עָלְתָה, כֻּלָהּ שֵׂעָר שֶׁל מֶשִׁי,

עַל אֶבֶן, בְּמוֹרַד גִבְעָה אֶחָת.

חַיֶיהָ – עַד שִׂיאִים, מוּל רוּחַ וּנְשִׂיאִים.

חַיֶיהָ – תִּפְאָרָה, מוּל גֶשֶׁם וּסְעָרָה.

חַיֶיהָ – רְגָעִים, אֲבָל כֻּלָם נָאִים.

עוֹד נְשִׁימָה אַחַת וְהִיא אֵינֶנָה.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת:

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

וְהֵם גְדוֹלִים, כִּי הֵם הָיֹה הָיוּ.

הִנֵה הָרֶגַע:

מָלְאָה הָאָרֶץ אַהֲבָה;

הַנֶאֱהָבִים – זוֹ אַהֲבַת בָּשָׂר;

גְדוֹלָה הִיא, כִּי מַתְּנַת שָׁמַיִם.

אֲבָל מָלְאָה הָאָרֶץ אַהֲבַת אָדָם.

הִנֵה אָבוֹת וְאִמָהוֹת נוֹשְׁמִים אֶת יַלְדֵיהֶם,

בָּנִים – אֶת הוֹרֵיהֶם, זְקֵנִים, גִיל־הַרְעָדָה.

עוֹמְדִים בְּנֵי תְּמוּתָה

לְיַד מִטוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי תְּמוּתָה,

מֻכֵּי גּוֹרָל וָחֹלִי.

מָלְאָה הָאָרֶץ אַהֲבָה,

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת.

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

הִנֵה הָרֶגַע:

דוֹרוֹת אָדָם חָרְדוּ בַּחֲרָדוֹת,

הָיוּ הַמִלְחָמוֹת, הַזְעִירוֹת וְהַגְדוֹלוֹת,

וְרִבְבוֹת אָדָם רָאוּ לַמָוֶת.

אֵלֶה בְּגוּפָם וְאֵלֶה בְּעֵינֵיהֶם

וְאֵלֶה בְּדִמְיוֹנָם, בְּפַחְדָם.

הָיוּ חַיִים בְּמִשְׁאָלוֹת, בְּצִפִּיָה וּבִתְפִלוֹת.

הָיוּ נוֹתְנִים סִמָן בְּכָל דָבָר.

אִם הֶחָתוּל עָבַר – סִמָן אָבַד.

אִם כַּף־הַיָד תִּסְמַר – סִמַן מַזָל.

לָאֹזֶן פַּעֲמוֹנִים – יַד הַגוֹרָל.

הָיוּ שְׁעוֹת הַמָוֶת הַקָשׁוֹת.

הָיוּ שְׁעוֹת חַיִים שֶׁנוֹתָרִים.

הָיוּ שְׁעוֹת הָעָם הַמְנַצְחוֹת.

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת:

לָרִאשׁוֹנִים גְדֻלָה, לַחֲלוּצִים – עָצְמָה.

הֵם מְנַתְּקִים עַצְמָם בְּחִפָּזוֹן,

בְּיָד קַלָה שֶׁל יְצָרִים כְּבֵדִים,

עַרְפִלִיִים גַם בְּהִירִים,

מִן הֶעָבָר. פּוֹנִים אֶל הֶעָתִיד.

מָקוֹם שֶׁאֵין דָבָר.

מָקוֹם שֶׁהֵם הַיְחִידִים, הַבּוֹדְדִים.

בָּאִים יָמִים מְאֻשָׁרִים שֶׁל סֵבֶל וְחֶדְוָה.

לֵילוֹת מְאֻשָׁרִים שֶׁל קֹר, רָעָב.

וְהֵם שָׂמִים יָדָם עַל חֹמֶר גַס, פָּשׁוּט.

וְהוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת עוֹלָם חָדָשׁ.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת.

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

הִנֵה הָרֶגַע:

כְּמוֹ הַקְלִפָּה אֲשֶׁר עוֹזֶבֶת אֶת הַפְּרִי,

עוֹזְבִים כָּל הַמִקְרִים אֶת הָעִקָר.

עוֹזְבוֹת כָּל הָרָעוֹת אֶת כָּל רִגְעֵי־הַיְקָר,

עוֹזְבוֹת כָּל הַשָׁנִים כַּמָה שְׁעוֹת־אוֹצָר.

דָמִים זוֹרְמִים – בִּידֵי אָדָם זוֹרְמִים,

אֲבָל שָׁנִים – בִּידֵי שָׁמַיִם.

שָׁמַיִם וְעָפָר חָבְרוּ עָלֵינוּ יַחַד.

לָהֶם אֵין שֵׂכֶל וּמוּסָר, מַצְפּוּן וּנְקִיפַת־לֵב;

לֹא רַע וָטוֹב, יָפֶה וּמְכֹעָר.

לָהֶם הַנֶצַח, וְלָנוּ רַק הַזְמָן.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת.

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

---

בְּרִית

מאת

שלמה טנאי

הֵם יוֹשְׁבִים בָּדָד, אִישׁ אִישׁ בֵּין קִירוֹתָיו.

כַּמָה הֵם אֻמְלָלִים, הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לְבַד.

לֹא עֲנִיֵי הָאַהֲבָה, לֹא רְעֵבֵי הַגוּף,

כִּי אֵלֶה שֶׁרַק לִכְבוֹדָם תִּסֹב הַשֶׁמֶשׁ, –

עַל כֵּן הֵם בּוֹדְדִים.

וּבוֹדְדִים יִהְיוּ בֵּין חַמוּקֵי הַלַיְלָה;

וּכְזָרִים יִהְיוּ בְּעֶרֶשׂ אֲהָבוֹת,

בֵּין הֲמוֹנֵי אָדָם וּבְחוּג הַיְדִידִים.

כִּי אֵלֶה רַק לָהֶם יֵשׁ לֵב נָכוֹן וָשֵׁכֶל, –

עַל כֵּן הֵם בּוֹדְדִים.

לֹא, אַל תִּתֵּן לָהֶם לִפֹּל עַל אֶבֶן פֶּצַע,

לֹא, אַל תִּתְנֵם לִמְשִׁסָה לְכֶסֶל יָהֳרָה.

הֵם לֹא יֵדְעוּ אֶת הַחֶדְוָה שֶׁל גַרְגִירֵי הָחֹרֶשׁ

שֶׁל אֶבֶן זְעִירָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גִבְעָה, –

עַל כֵּן הֵם בּוֹדְדִים.

הֵם לֹא יֵדְעוּ אֶת שִׂישָׂתוֹ שֶׁל לֵב אֶחָד מֵאֶלֶף, –

(אֲשֶׁר דוֹפֵק תָּמִיד אֱלֵי פְּגִישַׁת רֵעִים.

עוֹלָם גָדוֹל, אַדִיר שֶׁל בְּרִית־בֵּין־הָאַחִים

שֶׁבּוֹ אֲנִי מִפְתָּן (לוּ שֶׁל סֻכָּה נוֹפֶלֶת) –

עַל כֵּן הֵם בּוֹדְדִים.

---

בְּמִסְתְּרֵי הַנְעוּרִים

מאת

שלמה טנאי

בְּמִסְתְּרֵי הַנְעוּרִים נֶחְבָּא הָעֹז.

רַק מְעַטִים חוֹגְרִים אוֹתוֹ מַחֲגֹרֶת,

וּבְתֵבֵל עוֹבְרִים בִּבְכִי וּבְמָשׂוֹשׂ,

אַךְ לְעוֹלָם לֹא בָּא בִּלְבָבָם הַמֹרֶךְ.

הִנֵה חֲלוֹם עָזוּב, הִנֵה טִירָה בּוֹעֶרֶת,

הִנֵה הָרַעַם בָּאָדָם מַכֶּה וּמַחֲרִיב.

הַרְבֵּה, הַרְבֵּה יֹאבַד לָנוּ בַּדֶרֶךְ,

וִיפֻזַר, יֻתַּן לַאֲחֵרִים,

עֲדֵי נָבִין לְעשֶׁר הַחִטָה וְהִיא נוֹבֶטֶת,

עֲדֵי נֵדַע בְּמָה לָשִׂים מִבְטָח.

הֲלֹא עַל זֹאת אָבְדוּ דוֹרוֹת בִּשְׂדֵי הַקֶטֶל,

וּלְבָבֵנוּ לֹא חָכַם וְנִשְׁמָתֵנוּ לֹא יָפְתָה.

כָּךְ נֶאֱחַז הַכֹּל בְּרֶשֶׁת מְסַנְוֶרֶת

שֶׁל בִּטְחוֹנוֹת יוֹם־יוֹם חַסְרֵי תְּמוּרָה.

עִתּוֹ שֶׁל לוּקוּלוּס אֵינָהּ עוֹבֶרֶת,

רַק הַמִטְבָּח שׁוֹנֶה וְהַצוּרָה.

וּבְּרוּטוּס מְהַלֵךְ, אוֹבֵד שֵׁנָה וָשֶׁקֶט.

וּבֹקֶר רַב דִמְדוּם נִפְתַּח אֱלֵי תֵבֵל.

עֵת הַנְעוּרִים, עֵת אֵשׁ גְדוֹלָה דוֹלֶקֶת,

בְּבַרְזִלִים יוֹקְדִים בָּנֶיהָ תְּחַשֵׁל.

---

לִנְעוּרַי

מאת

שלמה טנאי

הַלַיְלָה אֶבְכֶּה עַד שִׁכְחָה.

רַק בּוֹא הַשַׁחַר יַזְכִּיר נְעוּרַי שֶׁהָיוּ,

אָז אֲלַטֵף אֶת עֵינַי שֶׁאָדְמוּ,

וַאֲחַיֵךְ לָאוֹר,

חַיֵךְ וְזָכוֹר, חַיֵךְ וְזָכוֹר,

(נְעוּרַי מַסְגִירִים אֶת גוּפִי לַמִזְמוֹר)

אֵיךְ חָתַרְתִּי לָבוֹא אֶל מְקוֹם הַמִסְתּוֹר,

בּוֹ גָוְעוּ גְוִיעַת־מֶלֶךְ לְפָז וְהָדָר

וּבְמוֹתָם – לְבָבִי אֶת הַנֶדֶר נָדַר

לְבַקְשָׁם עַד מַחֲנָק, לְחָפְרָם עַד הַקֵץ,

לֹא לִירֹא מִמַפַּל הַשָׁנִים הָרוֹעֵץ.

וּבְמוֹתָם – נִשְׁכְּחוּ מִנִי דֶרֶךְ הַלֵב,

בָּהּ עָבַר רַק מַסַע הַשָׁנִים הַחוֹלֵף:

עוֹד חֹרֶף, אָבִיב וְעוֹד קַיִץ וּסְתָו,

וְאֶחָד הָעוֹבֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ שָׁב.

רַק אֲנִי עַל מִפְתַּן בֵּיתִי הַבּוֹדֵד,

וְהַדֶרֶךְ אוֹבֶדֶת, בְּאֵין בָּהּ צוֹעֵד.

וּבְבוֹא הָאָבִיב הָאָהוּב, הַסוֹעֵר,

עֲקָרַנִי מֵעִם סַף בֵּיתִי הַקוֹדֵר,

וָאֶסַע עִמָדוֹ בְּשַׁיֶרֶת שְׁנוֹתַי

וּלְפֶתַע זָכַרְתִּי אֶת מוֹת נְעוּרַי.

אָז צָעַקְתִּי אֵלָיו: אֲבִיבִי, בּוֹא נָשׁוּב,

בִּלְעֲדֵי נְעוּרַי גַם אַתָּה מֶה עָצוּב.

הוּא עָנָה בְּרֵיחוֹת, בִּפְרִיחוֹת הַגַנִים,

הוּא סִנְוֵר אֶת עֵינַי בְּשִׁפְעַת שׁוֹשַׁנִים,

בְּיָרָק שֶׁהֵצִיף מִן הָהָר אֶת הַגַיא

בִּפְרָחִים לוֹהֲטִים הַפּוֹרְחִים בַּחֲשַׁאי.

עַד שָׁכַחְתִּי אֶת נֶדֶר יְמֵי נְעוּרַי.

הַלַיְלָה אֶבְכֶּה לְלֹא נוּחַ עַד אוֹר.

אֶת יְמֵי נְעוּרַי אֵין לִמְצֹא בַּמִסְתּוֹר.

בָּאָבִיב יִזְרְחוּ מִנִי שַׁחַר לַשָׁוְא,

כִּי הֵמָה שָׁבִים, אַךְ אֲנִי אֵינִי שָׁב.

הָאָבִיב בְּגַנָיו לְלֹא חַת מַגִישָׁם

הָאָבִיב מְסָעֵר בְּגִילָה אֶת נַפְשָׁם;

רַק אֲנִי לֹא נִפְקָח, רַק לִבִּי לֹא נִפְקָח

וְעוֹבֵר הָאָבִיב, שׁוּב עוֹבֵר וְנִשְׁכָּח

וְאֵין יוֹם לְלֹא הֵד עַל בּוֹאוֹ הֶחָדָשׁ

וְאֵין יוֹם לְלֹא הֵד מִלִבִּי הֶחָדָשׁ.

אַךְ בְּטֶרֶם יַחֲנֹט גַם הַלֵב אֶת פַּגָיו,

וְהִנֵה עוֹד אָבִיב חָלָף!

---

לְלֹא שַׁלְוָה

מאת

שלמה טנאי

אֵיכָה זֶה לֹא נוּכַל עֵינַיִם לַעֲצֹם.

וְלֹא לָשֶׁבֶת. לֹא לִשְׁכַּב לָנוּחַ.

אֶתְמוֹל, הֵן לֹא רָחוֹק אוֹתוֹ הַיוֹם,

אַךְ כְּבָר שָׁכוּחַ.

תָּמִיד הָלַכְנוּ בְּתִקְוָה רַבָּה.

עוֹד צְעִירִים. עוֹד צְעִירֵי עֵינַיִם.

הִנֵה יָבוֹא אֲשֶׁר קִוִינוּ, וְלֹא בָּא.

כִּי לֹא לָקַחְנוּ בַּיָדַיִם.

בֵּינָתַיִם הַחֻרְשׁוֹת הָיוּ לְיַעַר,

אֲשֶׁר עָלָיו נָחִים הָעֲנָנִים.

וְרַק הַלֵב, הַלֵב עוֹדֶנּוּ נַעַר.

רַב שָׁנִים.

---

הַנְעָרִים

מאת

שלמה טנאי

בְּחוּצוֹת הַקַיִץ סוֹבְבִים הַנְעָרִים.

שִׂיחוֹתֵיהֶם גְלוּיוֹת וְנִשְׁמָעוֹת בְּלִי סֶכֶר.

אֶת הַמַכְאוֹב מְנַעֲרִים

מֵעַל לִבָּם, כִּי אֵין לוֹ זֵכֶר.

לְחֶדְוָתָם אֵין אוֹת וְאֵין שָׁעָה.

הִיא בְּהִירָה וְלֹא נֶחְסֶמֶת.

אֵין דְפִיקַת־לֵב אַחַת אֲשֶׁר קָפְאָה,

וּבִפְנֵיהֶם אֵין קֶמֶט.

עַתָּה שָׁבְרוּ אֶת סֵדֶר הָאָבוֹת,

עַתָּה שְׁעַת זִנוּק גְדוֹלָה נִפְקַחַת.

וְלֹא יִרְאוּ: הַיַעַר מֶה עָבֹת.

וְלֹא יֵדְעוּ אֶת מִסְתְּרֵי הַפַּחַד.

לָאַהֲבָה עִוֵר כֹּחָם.

עַד הַגָדוֹת הִיא מִסְתָּעֶרֶת.

הַיוֹם הוּא בֵּן נָכְרִי שֶׁל הָעוֹלָם,

עַל כֵּן הֵם מְצַפִּים לְבוֹא הָעֶרֶב.

יוֹצְאִים אֶל הַחוּצוֹת הָאֲהוּבִים,

וְעִמָהֶם צֵל נְעוּרַי פּוֹסֵעַ,

הֵם מְצַפִּים, הֵם מְצַפִּים עוֹד לְשׁוּבִי,

וְכִי לִבִּי אִתָּם, אֵין נַעַר הַיוֹדֵעַ.

אֲנִי עוֹבֵר כְּזָר וּמִסְתַּכֵּל

נְעוּרֵיהֶם גוֹאִים מִשֶׁפַע כֹּחַ.

בְּבוֹא הָעֵת יֵדְעוּ, כִּי עֲבָרָם הָאֹשֶׁר הַצוֹהֵל,

כִּי חַיֵיהֶם פָּרְחוּ רַבֵּי נִיחוֹחַ,

כִּי בְּחוּצוֹת הַקַיִץ סוֹבְבוּ הַנְעָרִים

וְהַלֵילוֹת הַיְקָרִים גָאוּ בְּלִי סֶכֶר.

וּמוּעָקָה כָּזֹאת שֶׁאֵין מְנַעֲרִים

תָּעִיר בַּלֵב שָׁעוֹת נוּגוֹת שֶׁל זֵכֶר.

---

לְבַדִי עִם הָעֶרֶב

מאת

שלמה טנאי

אַל יָבוֹאוּ הָעֶרֶב יוֹדְעֵי הַנַגֵן.

אִוָתֵר לְבַדִי עִם תּוּגַת הַתּוּגוֹת הַנִפְקַחַת.

אֲנִי עוֹד אָשׁוּב וְאֶחֱלֶה אֶת מַחֲלוֹת נְעוּרַי,

עוֹד אָשׁוּב וְאֶפְגשׁ אֶת רֵיחוֹת הָאָבִיב

שֶׁעָלוּ אֶל הָעִיר מִן הַשַׁחַת.

אַל יָבוֹאוּ הָעֶרֶב שִׁרְיוֹן וּמָגֵן

לְהָנִיס מֵעָלַי הִרְהוּרֵי זִכָּרוֹן וְגֵאוּת.

לֹא אָנוּס מִן הַבַּיִת הָעֶרֶב.

חָזָק הוּא הָרֶגַע, נַחְשׁוֹל מִסְתָּעֵר,

הָאשֶׁר עָלֶיךָ עוֹבֵר.

וְאַתָּה אַל תִּרְגַע אֶל אַבְנֵי הַבָּרֶקֶת,

אַתָּה אַל תִּמַק בַּמְנוּחָה וּבַשֶׁקֶט,

הַפַּעַם הַזֹאת הוּא עָלֶיךָ עוֹבֵר,

בִּלְעָדָיו לְלֹא צֵל, לְלֹא הֵד תִּוָתֵר.

הוּא בִּדְמוּת הָאָבִיב, בַּפְּרִיחוֹת, בַּגַנִים,

הוּא חָזָק וְתוֹסֵס כְּשִׂפְתֵי שׁוֹשַׁנִים

הוּא בַּלַיְלָה הָרָד וּבַבֹּקֶר הָאוֹר,

וּבָעֶרֶב הַזֶה. הוּא יַחֲלֹף, יַעֲבֹר

אִם לִבְּךָ לֹא יָקוּם לִשְׁבּוֹתוֹ בְּמִזְמוֹר. –

אֶת הַכַּד, אֶת הַכַּד.

הַנִיחוּנִי בָּדָד.

אֵצֵא וְאֵלֵךְ

אֶל הַזָר הַמוֹלֵךְ.

אֶת יָדָיו עֵת יָרִים

לֹא אֶשְׁעֶה לַזָהָב,

כִּי חַיַי יְקָרִים,

וַאֲנִי נֶעֱזָב.

וְרַק הוּא אִם יֵעוֹר

וְרַק הוּא אִם יָשׁוּב

וְחָזַר יוֹם מִזְמוֹר

מְאֻהָב וְעָצוּב.

הַנִיחוּנִי בָּדָד,

הַנִיחוּנִי בָּדָד

פֶּן אֹבַד.

אַל יָבוֹאוּ הָעֶרֶב יוֹדְעֵי הַנַגֵן.

אִוָתֵר לְבַדִי עִם תּוּגַת הַתּוּגוֹת הַנִפְקַחַת.

צִפֳּרִים בַּשָׁמַיִם – חֲנִיתוֹת אֲדֻמוֹת.

צִפֳּרִים בַּשָׁמַיִם – חֲנִיתוֹת זְהֻבּוֹת.

אֶעֱבֹר בִּדְמָמָה, כִּי יָמַי רְדוּמִים,

וְאוּלַי יִגְוְעוּ בִּשְׁנָתָם.

אַךְ אֲנִי מְהַלֵּךְ עוֹד, אֲנִי עוֹד נִכְסָף

לַחֲלוֹת אֶת מַחֲלוֹת נְעוּרַי:

הֵן עִנוּי הַפְּרִיחָה לֵהָפֵךְ לְפַגִים

הֵן הַכֹּל הַנִתָּן עַד־אֵין־סוֹף רְגָעִים

הֵן הַלֵב הַנֵעוֹר אַהֲבַת נְעוּרַי,

הָרוֹדֶפֶת כְּצֵל מְשֻׁלְהָב אַחֲרַי.

וְהַיוֹם אֶנָתֵן, וְהַיוֹם לֹא אָנוּס,

קְרִיאוֹתַי שֶׁנָבְלוּ רַק עַתָּה נַעֲנוּ.

וַאֲנִי אֶחֱזַק, וַאֲנִי אֶנָתֵן,

תֵּחָנֵק הַשַׁלְוָה כְּעוֹרֵב מְקוֹנֵן.

עִם הָעֶרֶב הַזֶה הָאשֶׁר עוֹבֵר,

הִפָּקַח, כִּי רַק כָּךְ בְּלִבְּךָ יִשָׁאֵר.

הוּא אֵינֶנוּ שׁוֹהֶה, הוּא עוֹבֵר.

הוּא עוֹבֵר

רַק אַחַת לְרַבּוֹת בַּשָׁנִים. לֹא יוֹתֵר.

---

חֲזָרָה

מאת

שלמה טנאי

אֲחָיוֹת כָּרְעוּ מֵעֶצֶב,

רְחוֹקוֹת עַד־אֵין־נַחֵם.

לְבָבוֹת אָבְדוּ לָעֶצֶב,

וַיֹאבְדוּ לְלֹא רַחֵם.

וַאֲנִי אַט־אַט שׁוֹקֵעַ

לֹא אֵדַע לְאָן.

וַאֲנִי בַּכֹּל נוֹגֵעַ

וְלִבִּי עוֹדוֹ לָבָן.

טֶרֶם הֶעֱבַרְתִּי עַיִן –

הָאָבִיב עָבַר.

וְעִרְעֵר יְסוֹד כָּל בַּיִת

וּמְנוּחוֹת שָׁבַר.

רַק עָלַי חָלַף בְּשֶׁקֶט,

מְבֻשָׂם וּמִתְאַכְזֵר.

אֶל אֲשֶׁר אֵין אֵשׁ דוֹלֶקֶת

הָאָבִיב אֵינוֹ חוֹזֵר.

הָאָבִיב לֹא בָּא לָקַחַת

וּמְאוּם אֵינוֹ נוֹתֵן

לַאֲשֶׁר עוֹטֶה מִפַּחַד

שִׁרְיוֹנוֹת מָגֵן.

אַחְיוֹתַי, חִזְקוּ, צַפֶּינָה

לְאָבִיב אַחֵר, קָרוֹב.

אִם לֹא שִׂמְחוֹתָיו תִרְאֶינָה,

אֶל הָעֶצֶב! – יְקָרוֹת.

אַל תִּרְחַקְנָה מִנַחֵם,

אַל תָּגֵפְנָה לֵב לַחשֶׁךְ.

הֶחָשׁוּךְ עַד אֵין־רַחֵם,

רַק אֵלָיו יִקְרַב הָאשֶׁר.

---

הַיְדִידוּת

מאת

שלמה טנאי

הַמַכְאוֹב עוֹבֵר בְּלִי דַעַת,

תֵּן לָעֵת וְתַעֲבֹר,

וּלְמַד אֵיךְ בָּהּ לָגַעַת,

עִקְבוֹתֶיהָ אֵיךְ לִשְׁמֹר.

כִּי אַחַת שְׁעוֹת הַשַׁחַר,

עֵת הַטַל מַלְבִּין בַּדֶשֶׁא

עוֹד נָקוּם בְּאֵין מַרְגוֹעַ

אֶל הָרוּחַ הַצָעִיר.

כִּי אַחַת שְׁעוֹת הַשַׁחַר

עוֹד נִקְרַע סִבְכֵי הָרֶשֶׁת

שֶׁל קוּרֵי חֶדְוָה וָנֹהַּ

הַנָחִים עַל בַּת הַשִׁיר.

רַק הַיְדִידִים מִנֹעַר,

נוֹתָרִים בְּצֵל הַבַּיִת,

עֵת נַחֲזֹר מִבְּכִי וָנֶכֶר

וְהַכֹּל רָחוֹק, רָחוֹק.

רַק הַיְדִידִים מִנֹעַר,

בִּשְׁעוֹת דַרְדַר וָשַׁיִת,

לֹא נָתְנוּ לָנוּ לָלֶכֶת

בְּלִי שֶׁנְגַלֶה בַּת צְחוֹק.

גַם הָאַהֲבָה עוֹבֶרֶת,

הַשָׁנִים עוֹבְרוֹת כָּמוֹהָ,

גַם הַחֵן, בִּטְחוֹן וָשֶׁקֶט

רוּחַ, רוּחַ יִשָׁאֵם.

גַם הָאַהֲבָה עוֹבֶרֶת

טוּב הַלֵב, יִצְרֵי הָרֹעַ

וְהַנֶפֶשׁ הַחוֹשֶׁקֶת

לְעוֹלָם לֹא תִנָחֵם.

רַק לַיְדִידִים מִנֹעַר

עוֹד יוֹסִיף הַזְמַן תִּפְאֶרֶת,

בִּפְנֵיהֶם יַעֲלֶה הַקֶמֶט,

אַךְ מַה יִיף הַזִכָּרוֹן.

רַק הַיְדִידִים מִנֹעַר,

יִפָּגְשׁוּ בְּבוֹא הָעֶרֶב

עֵת בָּרְקִיעִים עוֹמֶמֶת

עֲנָנָה שֶׁל אוֹר אַחֲרוֹן.

---

שַׁעֲשׁוּעַ

מאת

שלמה טנאי

לִבִּי מִשַׁעֲשׁוּעַ לֹא נִגְמַל.

נִפָּגֵשׁ בַּגַן עִם עֶרֶב וְנִדֹם.

אָז אַגִיד: כּוֹכָב יָפֶה נָפַל,

לֵב אֶחָד שָׁקַע אֶל הַחֲלוֹם.

אִם אֶצְחַק – הַבִינִי זֶהוּ בְּכִי,

אִם אֶחֱזַק, עִצְרִינִי פֶּן אֶפֹּל.

אִם תַּבִּיטִי אֶל לֵב הַסְבָכִים,

מַבָּטֵךְ עִם הֶעָלִים יִבֹּל.

וַאֲנִי אַבִּיר הַשַׁעֲשׁוּעִים –

מִן הַשַׁעֲשׁוּעַ כֹּה אֶפְחַד.

טוֹב, מַה טוֹב לַצוֹחֲקִים תָּמִיד,

אַךְ רַק הַבְּכִי,

רַק הוּא צָעִיר לָעַד.

הוּא נִשְׁכַּח כְּאִלוּ לֹא הָיָה.

וּמֵגִיחַ פֶּתַע עַד־אֵין־דַעַת.

לֹא אֶתֵּן לִבִּי לַצִפִּיָה.

כָּל שָׁעָה בְּמוֹעֲדָהּ מַגַעַת.

כֹּה נֵשֵׁב בַּגַן וְנִתְלַחֵשׁ.

וְהַלֵב לְפֶתַע קַל, מַה קַל.

עִוָרוֹן יָקָר, מִשְׂחָק בָּאֵשׁ,

לְבָבִי מִכֶּם עוֹד לֹא נִגְמַל.

---

מַסָע

מאת

שלמה טנאי

רַבּוֹת גְבָעוֹת, נַחְשׁוֹל, נַחְשׁוֹל,

וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָנָה.

שׁוּרָה קַלָה דָרְכָה מִשְׁעוֹל

בִּשְׂדֵה חִטָה הַמַעְיָנָה.

אֶת הַשְׁבִילִים זָנַחְנוּ כְּבָר,

בְּקַו יָשָׁר, כְּצִפֳּרִים,

בְּרוּכֵי עָבָר, שְׁלוּחֵי צַוָאר

חָתְרָה עֲדַת הַנְעָרִים.

סְלָעִים, סְלָעִים וַחֲרוּלִים

וְהִבְהוּבֵי גַלֵי הַפֶּרַח

וְנִיחוֹחוֹת הַבְּתוּלִים

שֶׁל הָאָבִיב בִּשְׂדוֹת הַפֶּרַע.

וְרוּחַ שָׁטָה, מִתְעַרְבֶּלֶת,

בֵּין יַלְקוּטִים, פְּרָחִים, חִטָה.

סְחַרְחֹרֶת אֶל הָרֹאשׁ צוֹהֶלֶת,

וְאשֶׁר, אשֶׁר בְּלִי מִדָה.

הַמַעְיָנוֹת הוֹמִים, הוֹמִים

אֶל שָׁרְשֵׁיהֶם נַטֶה שְׂפָתַיִם.

כָּל אֵלֶה לֹא הָיוּ יָמִים

כִּי אִם מַשָׁב קַל שֶׁל כְּנָפַיִם.

נַחְשׁוֹל, נַחְשׁוֹל, רַבּוֹת גְבָעוֹת,

וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָנָה.

בָּאֲסָמִים, עַל רְצָפוֹת,

עֲדַת הַנְעָרִים לָנָה.

---

הַמִטְפַּחַת

מאת

שלמה טנאי

הַוָדִי מִתְפַּתֵּל בֵּין הַרְרֵי צוּקִים,

מִכָּאן חוֹמַת קָלָל, מִכָּאן גִבְעוֹת בַּזֶלֶת.

אֲנַחְנוּ עֲמֻקִים, אֲנַחְנוּ עֲמֻקִים,

עֵדָה שֶׁל נְעָרִים צוֹהֶלֶת.

וְהַשְׁבִילִים מְאֻבָּקִים וַחֲרֵרִים,

וּלְפֶתַע צוּק עֲנָק יַחְסֹם הַדֶרֶךְ,

קָדוּם, קָדוּם, נִין רַךְ שֶׁל הֶהָרִים

גַרְגִיר שֶׁל הִתְפָּרְצוּת אֵימִים בּוֹעֶרֶת.

עַתָּה יָנוּחַ לוֹ בְּוָדִי נֶעֱזָב

יָנוּחַ קַר לַטַל וּלְבִרְכוֹת הַשֶׁמֶשׁ

וְאָנוּ נַעֲבֹר קַלִים עַל חֲזִיזָיו

סיעָה שֶׁל נְעָרִים חוֹלֶמֶת.

אֲנִי מַבִּיט לָרוּם וְאֶת פָּנַי אָשִׁיב.

מִשְׁנֵי הָעֲבָרִים הָרֵי רַקֶפֶת.

בֵּין יַלְקוּטִים וּמִטְפָּחוֹת וּפִרְחֲחֵי אָבִיב

מִטְפַּחַת לִי, גַם לִי, נִשְׁקֶפֶת.

הִיא רְחוֹקָה, אוּלַי בְּרֹאשׁ הַטוּר,

וְאַחַר כָּךְ בַּתָּוֶךְ. אֲבָל לְיַד הַמַיִם,

כָּתֵף אֱלֵי כָּתֵף לַמַעְיָן נָשׁוּר,

וְנִפָּגֵשׁ פְּגִישָׁה קַלָה בַּמַיִם.

הָעָם יֶהֱמֶה וְעֵת צְמָאוֹ נִשְׁבָּר

נַחֲזֹר לְהִתְפַּתֵּל בֵּין הֶהָרִים.

וְהַמִטְפַּחַת תֵּעָלֵם, כְּאִלוּ כַּמְדֻבָּר,

וּתְהַבְהֵב רָחוֹק בְּטוּר הַנְעָרִים.

---

בִּרְכַּת גְבָעוֹת

מאת

שלמה טנאי

עַל פְּנֵי גְבָעוֹת, אֵין סוֹף גְבָעוֹת,

עַל פְּנֵי הַרְבֵּה נַחֲלֵי מַיִם,

בֵּין הַקָמוֹת הַצְהַבְהָבוֹת,

אֲשֶׁר נָגַע בָּהֶן הַקַיִץ,

חוֹתְרִים אֲנַחְנוּ הַנְעָרִים,

רֵיקִים מֵרִשְׁרוּשֵׁי הַקֶרֶת,

מִן הָרְחוֹבוֹת הַנוֹהֲרִים,

וּמִפִּנַת קָפֶה חִוֶרֶת.

שׁוֹמְעִים רַק צְעָדִים בָּהָר,

שְׁרִיקוֹת צִפּוֹר, קְרִיאוֹת רוֹעִים,

וְשֶׁצֶף קֶצֶף הַנָהָר,

וְהִרְהוּרִים וְהִרְהוּרִים.

וְאִם רָחוֹק הָעֶרֶב. טוֹב.

כִּי עוֹד נִרְצֶה לַחֲלֹם עָלָיו.

בְּלִי דְאָגָה, חַסְרֵי מַכְאוֹב,

הַנְעָרִים חוֹתְרִים אֵלָיו.

וּבְבוֹאָם וְיַלְקוּטִים

יוּסְרוּ מִגַב בְּחֹרֶשׁ רָם,

עַל הַפָּנִים הַלוֹהֲטִים

יַחֲלֹף צָעִיף שֶׁל רוּחַ יָם,

יוֹרֵד הַלֵיל עַל גַעְגוּעַי,

אֵינִי רוֹצֶה לָדַעַת שַׁחַר.

אֲנִי מוֹשֵׁךְ אוֹתָךְ אֵלַי

וְאַתְּ נִפְקַחַת בֵּין יָדַי,

וּבֵין יָדַי פּוֹרַחַת.

רָחוֹק, רָחוֹק בֵּין הֶהָרִים

אוֹרוֹת, אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים.

הַנְעָרִים, הַנְעָרִים

אָבְדוּ בִּשְׁנָת בֵּין הָעֵצִים.

וּשְׁנֵינוּ אֶל כִּפַּת שָׁמַיִם

אֶת עֵינֵינוּ נַעֲצֹם.

בִּרְכַּת גְבָעוֹת, נַחֲלֵי מַיִם

וְגַעְגוּעִים לְאוֹר הַיוֹם.

---

הַתַּפְאוּרוֹת

מאת

שלמה טנאי

א

הָעֲנָנִים, הַמַלְאָכִים לַשַׁחַר,

מִתְמוֹגְגִים בְּמָסַכֵּי הָאֵשׁ,

הֵם לֹא רָאוּ אֶת הָעוֹלָם אֶתְמוֹל,

מָחָר הֵם לֹא יִרְאוּהוּ.

הֵם מַשְׁלִיכִים עַצְמָם אַחַת

אֶל בָּמָתֵי תֵבֵל.

יֵשׁ – בְּרָקִיעַ קַל

שְׁלֵוִים, אוֹבְדִים בַּתְּכֵלֶת,

יֵשׁ בְּסוּפַת גְשָׁמִים

גוּשִׁים שְׁחוֹרִים שְׁחוֹרִים,

יֵשׁ – בְּשָׁעָה רַבָּה שֶׁל תִּפְרָחוֹת תַּפּוּחַ

עֵת הַחֻרְשׁוֹת מִסְתּוֹפְפוֹת

בְּעַנְנֵי טְלָלִים.

יֵשׁ – בְּשָׁעָה חִוֶרֶת וְדוֹמֶמֶת

עֵת נֶעֱצָמוֹת עֵינַיִם לְעוֹלָם.

ב

הַצִפֳּרִים עוֹבְרוֹת

סִיעוֹת סִיעוֹת שֶׁל פֶּרֶא,

גַלִים הַמֻשְׁלָכִים בְּאֶלֶף הַכָּנָף.

הַגַל צוֹנֵחַ כָאן, וְיַעֲלֶה עַד תְּכֵלֶת

וְיַעֲלֶה עַד אֵין רְאוֹת בַּמֶרְחַקִים.

ג

אֶת הָעֵצִים נִטַע,

וּבְעֵת נִהְיֶה עָפָר,

יֹאכְלוּ הָאֲחֵרִים פִּרְיָם,

וּבְעֵת נִצְחַק אָבָק,

הָאֲחֵרִים, בְּחֶשְׁכָתָם שֶׁל הָעֵצִים

בַּאֲהָבִים יִגְוָעוּ.

וְהֵם הוֹלְכִים עָמֹק,

אֶל מַיִם וְאֶל דֶשֶׁן,

וְהֵם הוֹלְכִים חָשׁוּךְ

וּמְבַקְשִׁים סְלָעִים.

וְהֵם הוֹלְכִים אֶל עָל

אֶל מַיִם וְאֶל רוּחַ,

וְהֵם הוֹלְכִים גְבוֹהִים

אֶל תְּכֵלֶת וְאֶל אוֹר.

אִם אַךְ יִגְעוּ עָנָן

יִרְפֶּה בַּחשֶׁךְ שֹׁרֶשׁ,

אִם אַךְ יִגְעוּ כָּחֹל

יִצְמָא שָׁרְשָׁם, יִיבָשׁ.

וְשׁוּב יַכּוּ עָפָר,

יִקְבוּ עָפָר וָסֶלַע

כִּי רַק מֵעִמְקֵי חֹשֶׁךְ

תֵּלֵךְ צַמֶרֶת עָל.

---

רִגְעֵי קְדוּמִים

מאת

שלמה טנאי

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַשֶׁמֶשׁ,

וּמִן הַשֶׁמֶשׁ נִתְּזָה הָאֲדָמָה.

וְאָנוּ בָּאנוּ מֵעָפָר.

קְדוּמִים, קְדוּמִים חַיֵינוּ,

מִי יִזְכְּרֵם מִקֶדֶם,

מִי יִכְאֲבֵם מִדוֹר.

מִקֵץ, מִקֵץ לַכֹּל,

עֵת הִבְהוּבִים קַלִים

מְהַבְהֲבִים יָמֵינוּ אֱלֵי קֵץ,

גוֹבְרוֹת הַמְדוּרוֹת

עַל הָרָמוֹת מִקֶדֶם.

גוֹבְרוֹת הַמְדוּרוֹת

נַפָּחֵי הָעֶשֶׁת –

שׁוֹפְכִים אֶת חֲמָתָם

עַל בָּמָתֵי תֵבֵל.

אָנוּ נַרְחִיק רְאוֹת,

נִזְכֹּר, אוּלַי נִזְכֹּר

כָּל עֲלִילוֹת מִקֶדֶם

וְכָל פְּעוּטֵי־רֶגַע

יִהְיוּ כִּנְפִילִים.

וּשְׁנֵי חַיֵינוּ אָז,

אוֹתָם רִגְעֵי הָאשֶׁר,

יִהְיוּ שָׁנִים מֵאוֹת,

לֹא יִסָפְרוּ מֵרֹב.

נִזְכֹּר, אוּלַי נִזְכֹּר,

אֶת עֲלִילוֹת גַן־עֵדֶן.

אֵיךְ תַּמְנוּ בַּבְּשָׂרִים וַנְגֹרַשׁ לָעַד.

לָעַד, לָעַד יֵלֵךְ אָדָם מִגַנֵי־נֹעַר.

גַם בֶּעָפָר אִם יִתְפַּלֵשׁ

וְרֹאשׁ יָטִיחַ אֱלֵי כֹּתֶל –

לָעַד יֵלֵךְ אָדָם מִגַנֵי־עֵדֶן,

אַךְ אֲלֵיהֶם יִשָׂא אֶת כָּל חַיָיו לָעַד.

---

פְּגִישָׁה בָּאוֹר

מאת

שלמה טנאי

עֵת אָנוּ נִפְגָשִׁים

אוּלַי רַק נְחַיֵךְ,

אוּלַי רַק נַעֲבֹר,

בְּלִי דַעַת כִּי עָבַרְנוּ.

הַכֹּל יִהְיֶה חָדָשׁ,

כְּאִלוּ לֹא הָיָה,

לֹא אֶמֶשׁ בָּרְחוֹב,

וְלֹא לִפְנֵי שָׁנִים,

וְלֹא בַּתֹּהוּ וּבַבֹּהוּ

אֲשֶׁר קָדַם לַקֶדֶם.

עַל פְּנֵי הַבָּמָתַיִם

רַב, מָה רַב הָאוֹר.

לְפֶתַע. הָעֵינַיִם.

תִּרְאִי, כִּי זֶה אֲנִי.

הֲלֹא פָּשׁוּט יָכֹלְתְּ

לָגֶשֶׁת וְלִנְגֹעַ.

לָגֶשֶׁת וְלָתֵת

שְׂפָתַיִךְ אֶל שְׂפָתַי,

לִפְרֹשׂ יָדַיִךְ אַט,

לִנְגֹעַ בִּי כֻּלִי.

הֲלֹא יָכֹלְתְּ פָּשׁוּט

לָתֵת מַעֲרֻמַיִךְ

אֲשֶׁר לִפְנֵי דוֹרוֹת

נָגְעוּ בַּאֲבוֹתַי.

אַךְ אַתְּ זָכַרְתְּ, זָכָרְתְּ,

כִּי אוֹר עַל בָּמָתַיִם,

כִּי חֹק עַל בָּמָתַיִם,

כִּי חֹק לֹא יַעֲבֹר.

עַל כֵּן זָרָה. זָרָה.

וְאָנוּ מְדַמִים

כִּי אֵין יוֹדֵעַ עוֹד,

כִּי אָנוּ כְּבָר נוֹגְעִים

בְּנֶפֶשׁ נִשְׁמוֹתֵינוּ.

וְאָנוּ מְדַמִים

כִּי אֵין יוֹדֵעַ אֵיךְ,

אֵיךְ אָנוּ נִפְגָשִׁים

שְׂפָתַיִם אֶל שְׂפָתַיִם.

וְאָנוּ מְדַמִים

כִּי כָּךְ יִהְיֶה לָעַד.

כִּי לֹא נִפֹּל צַוָאר.

וְרַק בְּסִתְרֵי סֵתֶר

אָנוּ כָּלִים כָּלִים

לִהְיוֹת פָּשׁוּט אֶחָד.

רַק שָׁם בַּחֲשֵׁכָה

רוֹאִים אוֹתָנוּ שְׁנֵינוּ.

רַק שָׁם בַּחֲשֵׁכָה

יוֹדְעִים, כִּי נִפָּגֵשׁ.

וְכָךְ יִהְיֶה לָעַד.

זֶה חֹק הַשַׁעֲשׁוּעַ.

וְעוֹד וְעוֹד יִכְלוּ

לִחְיוֹת בּוֹ רֶגַע קָט.

---

הַגֶשֶׁם הָעַתִּיק

מאת

שלמה טנאי

עַד שֶׁיִתֹּם הַכֹּל – נִחְיֶה עִם הֶעָפָר.

כִּי בָּאנוּ מֵעָפָר וְהֶעָפָר – נַפְשֵׁנוּ.

אֲבָל בַּמֶרְחַקִים צוֹרְבוֹת בָּנוּ שְׂפָתַיִם,

צוֹרְבִים בָּנוּ בְּשָׂרִים, שֶׁבָּאוּ אֲחָדִים.

וּבִהְיוֹתָם אֶחָד, – אָבְדוּ, אָבְדוּ בַּתְּכֵלֶת,

בְּדִמְמוֹת הַגַן, בְּסֵתֶר פְּרִי וָרוּחַ,

בַּעֲבִי הַסוֹדוֹת, אֲשֶׁר נִבְדוּ מִלֵב.

אֲבָל בַּמֶרְחַקִים צוֹרְבִים בָּנוּ מִקֶדֶם

יְמֵי בְּרֵאשִׁית רַכִּים שֶׁל תֹּהוּ וְשֶׁל בֹּהוּ,

שֶׁל אָבְדָנִים, שֶׁל מַבּוּלִים־לַשָׁוְא.

שָׁמַיִם אֵין־רַחֲמִים, הַגֶשֶׁם הָעַתִּיק,

הַגֶשֶׁם הַפָּשׁוּט, הָיָה לָנוּ כְּקֵץ עוֹלָם.

וְאָנוּ הִתְפַּלַשְׁנוּ בֶּעָפָר, אָמַרְנוּ כִּי נִגְזַרְנוּ.

אֲבָל תֵּבָה קַלָה עָלְתָה עַל פְּנֵי הַמַיִם,

אֲבָל תִּקְוָה קַלָה, בָּהּ אַחֲרוֹנֵי חַיֵינוּ,

עָלְתָה עַל הַשִׂרְטוֹן. וְאָנוּ כָּאן. זְקוּפִים.

---

יְצִירֵי בְּרֵאשִׁית

מאת

שלמה טנאי

הָאֲדָמָה כֻּלָהּ הָיְתָה כַּדוּר שֶׁל אֵשׁ.

לַהֲבוֹתֶיהָ רָצוּ אֶל אַפְסֵי שָׁמַיִם.

וּבְלִבָּהּ עָבְרוּ עֵינוֹת זָהָב לוֹחֵשׁ

וְלֹא יָכְלוּ לָהּ מַבּוּלִים, אוֹקְיָנוּסֵי הַמַיִם.

אַךְ בַּעֲבִי הָאֵשׁ קָפְאָה חֶמְדַת שַׁלְהֶבֶת.

וְהִיא הִכְּתָה שָׁבָץ זָהָב וּפֶחָמִים.

וְהִיא הָפְכָה אֶת הֶעָפָר לְעֶבֶד,

וְצִעֲפָה אֶת הַתְּהוֹמוֹת בְּמֶרְחֲבֵי יָמִים.

שָׁנִים, שָׁנִים הָיְתָה הָאָרֶץ נֶאֱנֶקֶת.

וּמִתְעַוֶתֶת מִמַכְאוֹב בְּמִסְתְּרֵי הַלֵיל.

אֲבָל הֵקִיץ הַקֵץ. וַיִשְׂתָּרֵר הַשֶׁקֶט

וְדִמְמַת הַמָוֶת הָיְתָה לָהּ לְמוֹ צֵל.

רְאוּ אֶת הֶהָרִים: אֵין נִיעַ וְאֵין רוּחַ.

רְאוּ הַנְהָרוֹת רַק שִׂרְטוּטֵי עָבָר.

כָּל יְצִירֵי בְּרֵאשִׁית הוֹלְכִים, הוֹלְכִים לָנוּחַ.

הֵם בָּאוּ מִן הָאֵשׁ, אֲבָל דַרְכָּם, – עָפָר.

---

לְרֵעַי

מאת

שלמה טנאי

רֵעַי הִרְחִיקוּ אֶל הָאֲרָצוֹת הַחֲדָשׁוֹת,

שֶׁאֲלֵיהֶן נוֹשֵׂאת הָרוּחַ אֶת בְּחִירֵי הַנֹעַר.

וּבְעָרִים זָרוֹת, בִּבְכִי וּבִפְגִישׁוֹת,

נוֹלְדוּ הַחֲדָשִׁים שֶׁבִּצְלִילֵי הַטֹהַר.

וְרַק אֶת לְבָבִי אוֹחֵז מַכְאוֹב נוֹשָׁן, נוֹשָׁן

עַתִּיק־יוֹמִין, בֶּן מֶלֶךְ וּבֶן עֶבֶד.

עַל פְּנֵי הָרְקִיעִים עוֹלֶה עָשָׁן,

הַקְטֹרֶת הָרַכָּה לַלְבָנָה וּלְכוֹכְבֵי הַשֶׁבֶת.

פְּגִישָׁה קַלָה, עֵינַיִם נוֹצְצוֹת,

טִיוּל בָּרְחוֹב בֵּין אֲנָשִׁים מְמַהֲרִים עִם עֶרֶב,

רִיצָה בַּגֶשֶׁם הַשׁוֹטֵף. הוֹי אַהֲבָה בְּרֹאשׁ חוּצוֹת,

בְּמַבָּטִים, בְּלִטוּפִים, עַל חֹד הַחֶרֶב.

בְּכָל מָקוֹם אֲנִי חָרֵד כִּי נִפָּגֵשׁ,

בְּכָל מָקוֹם לָךְ אֲחַכֶּה, מַעֲשֵׂה אִוֶלֶת.

וְשׁוּב מַכְאוֹב נוֹשָׁן בִּלְבָבִי לוֹחֵשׁ.

אֲנִי צוֹחֵק. אֲנִי בּוֹכֶה. שְׁעוֹת תּוֹחֶלֶת.

וְאָז אֲנִי חוֹזֵר, עוֹבֵד הָאֱלִילִים,

אֶל הַיָמִים הָרְחוֹקִים, שֶׁנִשְׁטְפוּ בַּקַיִץ וּבָרוּחַ וּבַגֶשֶׁם

וְשׁוּב אֲנִי עוֹבֵר בִּצְעָדִים קַלִים

בַּחֲדָרִים, בָּרְחוֹבוֹת, בִּמְקוֹמוֹת־אֵין־גֶשֶׁת,

וְאַף אַתֶּם רֵעַי, מִבַּעַד לֶעָשָׁן,

בּוֹכִים עִמִי, הוֹי בְּחִירֵי הַנֹעַר,

בֶּאֱחֹז בַּלֵב מַכְאוֹב נוֹשָׁן, נוֹשָׁן

שֶׁל נְעוּרִים, שֶׁל אַהֲבָה, שֶׁל טֹהַר.

---

מַרְק שַׁגָל

מאת

שלמה טנאי

כַּמָה גָבֹהַּ בַּגְבוֹהִים

הָיָה יָרֵחַ נְעוּרֵינוּ.

הוּא שָׁט לוֹ רַךְ, כִּבְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ,

בְּתוֹךְ עֲשַׁן הָעֲנָנִים.

וּבְתוֹכוֹ, כִּבְעַרְסָל,

אֶפְשָׁר לָנוּחַ, לְנַמְנֵם בּוֹ.

וּבִמְרוֹמֵי בּוּעַת הָאוֹר

לִשְׁכֹּחַ שְׁאוֹל הַתַּחְתִּיוֹת.

וּבְתוֹכוֹ, כִּבְתוֹךְ עִיר,

אֶפְשָׁר לַאֲהָבִים לָנוּעַ.

וְעַל מִטַת בַּרְזֶל קַלָה

לִשְׁכַּב פָּתוּחַ וְנִשְׁכָּח.

וְרַק בַּחוּץ, – אַדְמַת הַקַיִץ,

רֵיחוֹת הַקַיִץ וּדְמָמָה.

וְהִיא בָּאָה, וְאֶל רַגְלֶיהָ

צְמוּדוֹת כַּנְפֵי מַלְאָךְ.

וּשְׂעָרָהּ בְּרֵיחַ מֹר,

וְחַיֵי שַׁיִשׁ לִבְשָׂרֶיהָ.

וְעַל מִטַת בַּרְזֶל קַלָה

נָשׁוּט בָּרְקִיעִים.

וּבְתוֹכוֹ, אַחַר חֲצוֹת,

לְיַד הַשַׁעַר שֶׁל הַבַּיִת,

לְהַחֲזִיק יָד לְבָנָה

כְּמוֹ בַּאֲסוּרִים.

וּכְמוֹ אֶת שְׁאֵרִית אָשְׁרִי,

וּכְמוֹ אֶת כָּל חַיַי.

וְכַנְפֵי מַלְאָכִים קְטַנִים

צוֹמְחוֹת לִי מֵרַגְלַי.

וּבְתוֹכוֹ, אֶל הַקִירוֹת,

אֶפְשָׁר לִצְעֹק מַכְאוֹב.

וְהֵד שֶׁל רְקִיעִים רַבִּים

יָבוֹא מִן הָאֵין־סוֹף.

וְרַק כּוֹכָב שָׁבִיט יִפֹּל.

וּבוֹא יָבוֹא הַיוֹם.

יָרֵחַ נְעוּרֵינוּ יְהִי

כְּמוֹ הָיָה חֲלוֹם.

וְרַק בְּלֵב הַחֲשֵׁכָה

עֵת שׁוּב חֶרְמֵשׁ יִתְגָל.

נָשׁוּט בִּמְרוֹמֵי עָנָן

בְּמִכְחוֹלוֹ שֶׁל מַרְק שַׁגָל.

---

שְׁלשָׁה שִׁירִים

מאת

שלמה טנאי

[אֶל הַמַיִם]

כֹּה שׁוֹטְפִים בְּחֵיקוֹ שֶׁל הַנַחַל,

סוֹעֲרִים בָּאָבִיב וּבַסְתָו.

שַׁלוַתְכֶם עַל גוּפִי עוֹד לֹא נָחָה

וְגוּפִי נֶעֱזָב.

הֲזוֹכֵר שִׁטְפְכֶם אֶת הַקַיִץ,

הֶחָרוּב שֶׁהִכְבִּיד לְחָשָׁיו?

לְעֵינַי רְסִיסֵי הַשָׁמַיִם

וְגוּפִי נֶעֱזָב.

סֻלָמוֹת נִשְׁמָתִי לֹא הִצִיבָה.

רַק הָעֵץ – מַה בָּשְׁלוּ חָרוּבָיו.

זִמְרַת שִׁטְפְכֶם הֶעֱצִיבָה,

וְגוּפִי נֶעֱזָב.

[אֶל הָאוֹר]

הַכּוֹפֶה אֶת נַפְשׁוֹ הַיוֹקֶדֶת

עַל גוּף עֵצִים אֵין־מִסְתּוֹר.

קַרְנְךָ, הַאֵין הִיא מוֹעֶדֶת,

הָאוֹר?

בְּלַטְפָהּ אֶת עֵינֵי הַמַיִם,

בְּבוֹאָהּ אֶל לֵב הַמִזְמוֹר,

אֶל לִבְּךָ, אֶל לִבְּךָ בַּשָׁמַיִם

הֲתַחֲזֹר?

הִיא נִשְׁבֶּרֶת לָעַד אֶל הָאֶבֶן

לָעַד אֶת הָאֶבֶן תִּזְכֹּר.

הָאֻמְנָם נִשְׁמָתְךָ מְאֹהֶבֶת,

הָאוֹר?

[אֶל הַמַכְאוֹב]

הַמַכְאוֹב הָעִוֵר מִנִי עַיִן,

הַמַכְאוֹב הָעִוֵר מִנִי לֵב,

כַּשָׁמַיִם מֵעָל, כַּשָׁמַיִם

הֱיֵה שָׁלֵו.

אֶת רֹאשְׁךָ עוֹד הָרוּחַ לוֹטֶפֶת,

הֵן גַם לַיְלָה כָּזֶה חוֹלֵף,

הַתּוּגָה אֶת לִבְּךָ אִם קוֹטֶפֶת,

הֱיֵה שָׁלֵו.

כּוֹכָב – לֵב אָבוּד בָּרָקִיעַ,

אֵין רוֹדֵף אַחֲרָיו, אֵין רוֹדֵף.

עַל כִּי פַּעַם אֵלָיו עוֹד נַגִיעַ,

הֱיֵה שָׁלֵו.

---

מַלְאָךְ עַתִּיק

מאת

שלמה טנאי

בִּיקָר כָּל נְעוּרַי אֵינִי נוֹגֵעַ.

אֲנִי מַרְחִיק מֵהֶם אֶל אֶרֶץ תַּעֲלוּמוֹת.

הָעֵת עַל אֵימָתָהּ וְתַעֲנוּגֶיהָ,

הוֹלֶכֶת עִמָדִי, פּוֹתֶרֶת חֲלוֹמוֹת.

אֲנִי יָרֵא עֵת עֵץ אוֹר תִּפְרַחְתּוֹ שׁוֹמֵט,

עֵת אַדְמוּמִית עוֹלָה בִּלְחָיַי.

אֲנִי יָרֵא, אֲנִי יָרֵא מִן הַפָּנִים,

שֶׁעִמָהֶם אֶפְקַח עִם שַׁחַר אֶת עֵינַי.

וּבֵין שָׁדַיִךְ עֵת אָלִין וְאַף אָשְׁרִי יִרְהַב,

רַק מֶרְחֲבֵי־שְׁמָמָה לִי נוֹתָרִים לָנוּעַ.

וְתַעֲלוּמוֹת, וְצִפֳּרֵי זָהָב,

אֲשֶׁר יָעוּפוּ, אִם יֻשְׁלְכוּ אֶל הָרוּחַ.

אֲבָל אֲנִי רוֹבֵץ עַל כָּל שְׁנוֹתַי,

כִּרְבֹץ עַל דִינָרָיו עָשִׁיר בְּתוֹךְ הָאֵפֶר.

וְקַיִץ וְאָבִיב עוֹבְרִים גַם בִּלְעָדַי,

וְרַק מַלְאָךְ עַתִּיק, קָדוּם, עָלַי חוֹפֵף עוֹד.

וְהוּא שׁוֹמֵר עָלַי בְּאֶרֶץ תַּעֲלוּמוֹת,

עַל אֵימָתָהּ וּשְׁלַל תַּעֲנוּגֶיהָ.

וְהוּא עוֹצֵם עֵינַי בְּעֵדֶן הַדְמָעוֹת,

עֵת בִּיקָר כָּל נְעוּרַי אֲנִי נוֹגֵעַ.

---

סִבְכֵי הַבֹּסֶר

מאת

שלמה טנאי

לְפֶתַע מִתְפּוֹרֵר הַכֹּל.

הַנְעוּרִים, סִבְכֵי הַבֹּסֶר הַקָשִׁים,

יִוָתְרוּ בְּמַכְאוֹבֵי הַלַיְלָה הַכָּחֹל,

וּבְחִיוּכֵי הָאֲנָשִׁים הַנוֹאָשִׁים.

וַחֲבוּרָה קַלָה שֶׁל מַלְאָכִים,

שְׁלִיחֵי בָּשָׂר־וָדָם שֶׁל אשֶׁר,

שֶׁבְּלֵילוֹת הַקַיִץ הַלַחִים

יָשְׁבָה בְּתוֹךְ גִנוֹת הַחשֶׁךְ,

וְלֹא יָדְעָה אֶת יַד הַמְצוּקִים

וְלֹא אֶת שִׁמְמוֹת הָעֵת, –

וַחֲבוּרָה שֶׁל סִבְכֵי־בֹּסֶר עֲמֻקִים

הֵחֵלָה מִתְעַרְטֶלֶת וְנִגְלֵית.

חָדַל צְחוֹקָם, חָדְלוּ שַׁעֲשׁוּעִים.

וּכְמוֹ סְבָכָה שֶׁל שָׁרָשִׁים, נֶחֱשֶׂפֶת,

נוֹתְרָה בַּגַן עֵדָה שֶׁל נוֹאָשִׁים,

רֵיקָה, גְלוּיָה לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד.

וְאָז לְפֶתַע הִתְפּוֹרֵר הַכֹּל.

הַנְעוּרִים, סִבְכֵי הַבֹּסֶר הַקָשִׁים

יָצְאוּ וְהִתְפַּזְרוּ בְּתוֹךְ עוֹלָם גָדוֹל

שֶׁל יוֹנִים וּנְחָשִׁים.

---

שִׁיר יָשָׁן

מאת

שלמה טנאי

לָצֵאת מִן הַקוֹלְנוֹעַ,

אֶל מְצִיאוּת פְּשׁוּטָה:

לִרְחוֹב הוֹמֶה שֶׁל עֶרֶב,

עָבִים בִּמְשוּטָם.

אֶל עִצְבוֹנוֹת כָּהֵנָה,

וּשְׂשׂוֹנוֹת קְטַנִים.

וּלְפֶתַע, בְּלִי צִפִּיתִי,

לִרְאוֹת אֶת הַפָּנִים,

אֲשֶׁר שָׁנִים שָׁכַחְתִּי,

אֶת פְּנֵי אֲהוּבָתִי, –

אֵלִי, הַזְמַן בְּלִי הֶרֶף,

עוֹשֶׂה בָּנוּ שְׁפָטִים.

כַּמָה הָיְתָה אַחֶרֶת,

מִיוֹם בּוֹ נִתְקַדְשָׁה,

בֵּין דִּמְדוּמִים שֶׁל קַיִץ,

וְנֶפֶשׁ רוֹעֲשָׁה,

לִנְעוּרַי.

יָמִים

הָיְתָה עָלַי עוֹבֶרֶת,

מַכָּה בִּי בְּיָפְיָהּ,

אֶת לְבָבִי שׁוֹבֶרֶת.

הָיְתָה זוֹ רַק חֶמְדָה,

אֶל לְבָבִי אָמַרְתִּי.

הָיָה זֶה הֵן גֵאֶה,

בְּמַכְאוֹבַי הִרְהַרְתִּי.

אֲבָל הָעֶרֶב בָּא,

הֵבִיא בְּשָׂמִים שֶׁל שֶׁפַע.

יָצָאתִי לָרְחוֹב, –

יָד גוֹרָלִי כִּשֵׁפָה, –

וְאַתְּ שׁוּב לְמוּלִי.

גֵאָה וּמְהֻדֶרֶת.

בָּאוֹר מִן הַבָּתִּים

הָיִית אֵלַי מוּאֶרֶת.

הָרֶגַע. וּפִתְאֹם

עָבְרוּ בִּי נִצְנוּצַיִךְ.

יָדַעְתִּי: אַהֲבָה.

נָשַׁקְתִּי לְעֵינַיִךְ.

אַיֵה אַתְּ יְקָרָה?

אֵיזֶה כּוֹכָב מַבִּיט בָּךְ,

וּבְעֵינָיִךְ תָּר

אִם נִצְנוּצֵי שָׁבִיט בָּךְ?

כָּאֵלֶה שֶׁהִשְׁלַכְתְּ

אֵלַי, בְּאוֹר הַקַיִץ.

בְּלִי פַּחַד וּמִסְתָּר.

מוּל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

תָּפְתֶּה, – הַזִכְרוֹנוֹת.

הֵם אֲנָשִׁים שֶׁמֵתוּ,

נִשְׁמוֹתֵיהֶם תּוֹעוֹת,

בְּאֵין לָהֶן מְנוּחָה.

דַי. הַשָׁעָה פְּשׁוּטָה.

הַיוֹם כָּךְ לֹא יוּשַׁר.

אַךְ מִי לֹא יֵחָנֵק פִּתְאֹם

בְּאַהֲבַת עָבָר.

---

בֵּין אַרְבָּעָה כְּתָלִים

מאת

שלמה טנאי

א

בֵּין אַרְבָּעָה כְּתָלִים

אָנוּ נוֹשְׁמִים מְלוֹא הָעוֹלָם.

גֶבֶר וְאִשָׁה בְּאֶרֶץ הַפְּלָאִים,

וְאָדָם עִם רֵעַ, עִם אָדָם.

לֹא כָּל הַיָמִים מַשַׁק כְּנָפַיִם,

אַךְ בְּרֶגַע שֶׁל שִׂמְחַת פִּתְאֹם,

מָה עַזָה הַהֲלִיכָה בִּשְׁנַיִם,

בֵּין כְּתָלִים, בְּאֶרֶץ הַחֲלוֹם.

מַה כָּאַבְתִּי אֶת שְׁנוֹת הַנְעוּרִים.

וְאֶת שְׁנוֹת הַמָוֶת כְּבָר אֶכְאַב עַתָּה.

אֲנִי נוֹשֵׁק לָכֶם, יָמַי הַמְאֻשָׁרִים,

שֶׁכֹּה עוֹבְרִים. בָּאוֹר. בַּעֲלָטָה.

יָמַי הַיְקָרִים, הַיְקָרִים.

ב

שָׁמַיִם רְחָבִים הָיוּ לָנוּ לִרְקִיעִים,

וַאֲדָמָה קָשָׁה, – לְעֶרֶשׂ.

אֶל הַסַפְסָל הַלַח בַּגָן הָיִינוּ מַגִיעִים,

הָיִינוּ סוֹבְבִים בֵּין הַגְפָנִים בַּכֶּרֶם;

בִּשְׂדֵה הַשְׂעוֹרָה הָרַעֲנָנָה,

הָיִינוּ נִשְׁכָּחִים, נֶאֱהָבִים.

מֵעָל הָיְתָה עוֹבֶרֶת עֲנָנָה,

וּמֵרָחוֹק הָיוּ אוֹרוֹת מְהַבְהֲבִים.

אֲהָבוֹת בַּנְעוּרִים.

בֵּין קְצֵה הַלֵב וּבֵין כִּפַּת שָׁמַיִם,

בֵּין לְבָבוֹת שֶׁזֶה בִּן־לַיְלָה נְעוֹרִים,

בֵּין מַכְאוֹבִים וּבֵין דִמְעוֹת עֵינַיִם.

עַל כֵּן הָיוּ הַנְשִׁיקוֹת מְלוּחוֹת,

וְהַפְּרִידוֹת קוֹרְעוֹת הַנְשָׁמָה.

הַנְחָלִים הָיוּ רָצִים אֶל הַמְנוּחוֹת.

נִשְׁאַרְנוּ עַל שְׂפָתָם, בַּסוּף, בְּלִי נֶחָמָה.

ג

בֵּין אַרְבָּעָה כְּתָלִים

אֲנִי נוֹשֵׁם בָּשְׂמֵי שָׂדֶה וָמָיִם.

בְּלִי הַשְׂדֵרוֹת, הַפַּרְדֵסִים, עַרְשֵׂי־עָלִים.

בְּלִי לְרֹאשִׁי כִּפַּת שָׁמָיִם.

בְּלִי נוֹף. אֲבָל הִגַעְתִּי לִלְבָבִי.

וְהוּא פָּתוּחַ. וּפְתוּחִים חַיַי.

וְנִיחוֹחֵי הַדְבָשׁ נוֹשְׁבִים

בֵּין שִׂמְחוֹתַי וּמַכְאוֹבַי.

וְחַלוֹנוֹת פְּתוּחִים אֶל קַיִץ.

וּזְגוּגִיוֹת זוֹלְגוֹת בַּגֶשֶׁם. אֱלֹהִים.

בֵּין אַרְבָּעָה כְּתָלִים חַמִים, בְּלִי חַיִץ,

אֲנַחְנוּ נִקְסָמִים בְּאֶרֶץ הַפְּלָאִים.

---

אֶל הֶעָתִיד

מאת

שלמה טנאי

אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: כָּל הַדְבָרִים

אֲשֶׁר הָיוּ, – נֶחֱרַץ דִינָם.

הֵם לֹא יִהְיוּ כְּבָר אֲחֵרִים,

לְעוֹלָם.

הָפְכוּ לִנְצִיבִים שֶׁל זִכָּרוֹן

כָּל הַיָמִים הַסוֹעֲרִים,

נַסֵה, נַסֵה נָא לְשַׁנוֹת אֶת מַסְלוּלָם?

לְהַסִיחַ הַפְּגִישׁוֹת,

לַעֲצֹר אֶת הַדְמָעוֹת;

וְאֶת הַמַכְאוֹבִים

לָתֵת לְגַל שִׂמְחָה.

נַסֵה נָא לְהַכִּיר

נְעָרוֹת אֲחֵרוֹת

וְלִצְמֹחַ, נִפְתָּל כִּמְטַפְּסֵי הַקִיר,

בַּעֲבוֹתוֹת, עִם יְדִידִים שֶׁלֹא יָדַעְתָּ.

נַסֵה לִהְיוֹת חָכָם

מְקוֹם הִכְשִׁילַתְךָ אִוֶלֶת.

עַל כֵּן עֵינַי אֶל הֶעָתִיד.

מָחָר יָכוֹל לָבוֹא

הַיוֹם הַמְאֻשָׁר שֶׁבְּחַיַי.

רואי שחורות

מאת

שלמה טנאי

---

בַּת־קוֹל

מאת

שלמה טנאי

כֵּיצַד גָבְרוּ פְּרָחִים קַלִים,

צְהַבְהֲבִים בָּאָחוּ, וַאֲדֻמִים בַּנִיר

עַל הַרְרֵי מַכְאוֹב כְּבֵדִים מִנְשׂא?

כֵּיצַד גָבְרָה הָרוּחַ הַקַלָה,

אֲשֶׁר עָבְרָה פָּנִים

עִם רֵיחוֹתֶיהָ עֲמֻקֵי־הַנְשִׁימָה

עַל הַרְרֵי מַכְאוֹב כְּבֵדִים מִנְשׂא?

כֵּיצַד נִשְׁכַּחְנוּ שׁוּב

בְּלֵב שָׂדוֹת רַבִּים,

לֹא חַשְׁנוּ בְּרַגְלֵינוּ

הַרְרֵי מַכְאוֹב כְּבֵדִים מִנְשׂא?

נַחְנוּ עַל הָאֲבָנִים,

עָצַמְנוּ אֶת עֵינֵינוּ עַל הָאֲבָנִים,

אֱלֵי כִּפַּת שָׁמַיִם כְּחַלְחַלָה.

רָאִינוּ מַלְאָכִים רַכִּים,

עוֹלִים בְּסֻלָמוֹת,

יוֹרְדִים בְּסֻלָמוֹת.

עַל אֲבָנִים קָשׁוֹת

חָלַמְנוּ חֲלוֹמוֹת רַכִּים,

כִּי הָיוּ פָּנֵינוּ מוּעָדוֹת

אֶל חֶבֶל הַתִּקְוָה.

---

לָהֶם הַשִׁיר

מאת

שלמה טנאי

עַל טֶבַע הָאָדָם אֶתְפַּלֵל.

הָאֲדָמָה, טִבְעָהּ מִיְמֵי בְּרֵאשִׁית נֶחְתַּם,

וְנֶחֶרְצוּ כָּל מַסְלוּלָיו.

הָאֲדָמָה תַּזְרִיעַ עֵשֶׂב לְמִינֵהוּ,

עֲצֵי הַפְּרִי יִתְּנוּ פִּרְיָם.

אֲבָל תָּמִיד יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ עֵשֶׂב,

וְתַפּוּחִים יִתֵּן עֵץ הַתַּפּוּחַ לְעוֹלָם.

עַל טֶבַע הָאָדָם אֶתְפַּלֵל.

כַּמָה פְּתַלְתֹּל הוּא הַגוֹרָל.

כַּמָה רַבִּים פָּנָיו.

לְכָל אָדָם פָּנִים מִשֶׁל עַצְמוֹ,

בְּרִבְבוֹת הַצֶלֶם הוּא נוֹלַד,

לְרִבְבוֹת גוֹרַל – הֻשְׁלַךְ.

וְלֹא יֵלֵךְ אָדָם עֲצוּם עֵינַיִם

עִם אֱלֹהָיו.

כִּי גַם עֵינָיו פְּקוּחוֹת,

וְגַם שִׂכְלוֹ פָּתוּחַ –

וְיוֹלִיכוּהוּ אַחֲרֵי פִּתְיוֹנֵיהֶם.

וּבְבוֹאוֹ בֵּין אֲנָשִׁים –

יִהְיוּ אַף הֵם רֵעִים לְגוֹרָלוֹ,

אַהֲבָתָם, אוֹ שִׂנְאָתָם, אוֹ רְצוֹנָם –

שֻׁתָּפִים אַף הֵם לְגוֹרָלוֹ.

עַל טֶבַע הָאָדָם אֶתְפַּלֵל.

לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם כָּל מַה שֶׁעִם לִבּוֹ,

לֹא יִכָּנַע כָּלִיל לִיצָרָיו.

וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה יוֹם יוֹם לְגוֹרָלוֹ,

וְלֹא יֵלֵךְ עֲצוּם עֵינַיִם

עִם אֱלֹהָיו.

אוּלַי גַם אָנוּ לֹא נוֹלַדְנוּ לִשְׂרָרָה,

וְלֹא לַחֲלוֹמוֹת.

אוּלַי גַם אָנוּ נַעֲצֹם עֵינַיִם

וְנֵלֵךְ אִישׁ אִישׁ עִקְשִׁים אֶל יִעוּדוֹ.

נֵלֵךְ אִישׁ אִישׁ אָחוּז בְּמַלְאָכָיו,

וְנִכָּנַע לָהֶם,

כְּמוֹ הָעֵשֶׂב שֶׁנִכְנַע לָאֲדָמָה,

וּכְמוֹ שֶׁנִכְנָעִים הַתַּפּוּחִים,

לְגֶזַע הַתַּפּוּחַ

וְנַגִיעַ אֶל חַיֵינוּ – שְׁלֵמִים.

עַל טֶבַע הָאָדָם אֶתְפַּלֵל.

לֹא יְכוֹלוֹת לוֹ הַשָׁנִים,

וְלֹא כְּלֵי הַמַשְׁחִית

אֲשֶׁר חָלַם נֶגֶד עַצְמוֹ.

לֹא יְכוֹלִים לוֹ הָרָצוֹן,

לֹא הַדִמְיוֹן וְלֹא הַדְאָגָה.

אֲבָל עַל אֶצְבָּעוֹת נִמְנֶה הָאֲנָשִׁים

אֲשֶׁר הִגִיעוּ שְׁלֵמִים אֶל גוֹרָלָם,

אֲשֶׁר עַצְמוּ עֵינַיִם בְּפָנִים קְמוּטִים –

וְלֹא אָמְרוּ נוֹאָשׁ.

לָהֶם הַשִׁיר.

---

בְּפָנִים גְלוּיוֹת

מאת

שלמה טנאי

נָסִיר נָא מִפָּנֵינוּ אֶת מַסֵכוֹת הַשַׁעֲוָה

וְנִסְתַּכֵּל אִישׁ בְּאָחִיו, בְּנֵי הָאָדָם, רַבֵּי הַמַעַשׂ.

נִמְחֶה מֵעַל פָּנֵינוּ הָאָבָק

שֶׁל חִיוּכִים קַלִים, דִבְרֵי שָׁלוֹם וְכַעַס.

אוּלַי נִרְאֶה בְּמִי שְׁלֵמִים גַעְגוּעָיו

וּתְשׁוּקוֹתָיו שֶׁל מִי מָלְאוּ, מָלְאוּ עַד גַעַת.

אוּלַי נִרְאֶה כַּמָה נִסוּ לַשָׁוְא,

בְּיוֹם מִן הַיָמִים, לְהִתְאַבֵּד לָדַעַת.

אֲזַי נִרְאֶה, כְּבְעוֹלָם רָחוֹק,

הָאַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה, בַּת לְתוּגָה וָאשֶׁר.

עֵינַיִם נוֹצְצוֹת. פָּנִים צַחוֹת, צַחוֹת.

אָבִיב. וְנַעֲרָה. וְנַעַר. וְלֵיל חשֶׁךְ.

כָּךְ בְּפָנִים גְלוּיִים נִרְאֶה אִם הַתְּשׁוּקוֹת

מְלַחֲכוֹת אֶת הַשַׁלְוָה רַבַּת הַנַחַת.

אִם לֶאֱהֹב נֵדַע בְּקֹר וּבִיקוֹד,

וּמַה שֶׁלֹא נִתַּן – אִם עוֹד נֵדַע לָקַחַת.

הוֹי נַעֲרוֹת הַחֵן, עוֹלָם כָּל כָּךְ יָפֶה

נוֹלַד בִּנְשִׁיקַתְכֶן הָרִאשׁוֹנָה בְּסֵתֶר בַּיִת.

וְהִיא, מַלְכָּה סְמוּיָה בְּשִׂפְתוֹתֵי כָּל פֶּה,

עוֹצֶמֶת וּפוֹקַחַת הָעֵינַיִם.

וְהַיָמִים בָּאִים בְּמַעֲטֵה אָבָק.

קֵץ לְדִמְעוֹת־תַּנִין עֲלֵי אָסוֹן וָשֶׁבֶר.

נָסִיר מֵעַל פָּנֵינוּ מַסֵכוֹת הַשַׁעֲוָה

וְלָנוּ הָעוֹלָם יִהְיֶה – מֵעֵבֶר אֱלֵי עֵבֶר.

---

הָאֵימָה

מאת

שלמה טנאי

אֲנִי אוֹהֵב הַנְעָרוֹת, שֶׁשִׂפְתֵיהֶן סְגוּרוֹת כְּשׁוֹשַׁנִים.

אֲנִי הוֹלֵךְ עִמָן בַּטַל, לְאוֹר יָרֵחַ קַל, בַּסֵתֶר.

אֲנִי נוֹתֵן שְׂפָתַי אֶל שְׂפַת הַשׁוֹשַׁנִים,

אֲבָל נוֹגֵעַ בִּפְנִינָה, מִשְׁלַל פְּנִינֵי הַכֶּתֶר.

חַלְחָלַת אֵימָה, עֵת תִּנְשְׁמִי חַיִים,

עֵת אוֹהֲבִים עוֹצְמִים עֵינַיִם אֱלֵי חשֶׁךְ,

אַתְּ בָּאָה לְחַלְחֵל אַרְסֵךְ בַּחֲשָׁאִים

וְעִמָדֵךְ הַקֵץ דוֹמֶה מְעַט לְאשֶׁר.

הוֹי חַלְחָלַת אֵימָה הָסִירִי מַבָּטִים.

אַתְּ יְרֵאָה, כִּי לֹא אָשׁוּב אֶל יִרְאוֹתַיִךְ.

אֲנִי יוֹדֵעַ, קַנָאִית, כִּי רַק תְּמוּרַת חַיַי

תָּסִירִי מֵעָלַי אֶת תַּרְמִיוֹת עֵינַיךְ.

דְמָעוֹת עַל עַפְעַפַּי, אֲנִי הוֹלֵךְ אֵלַי,

אַךְ בְּלִבִּי אִירָא פֶּן בּוֹא אָבוֹא אֵלַיִךְ.

וּבְשִׂמְחָתֵךְ אֵלַי אֶרְאֶה אֶת כָּל שְׁנוֹתַי,

עַד הַקְטַנָה בָּאֲבָנִים שֶׁבִּצְלִילוּת הַנַחַל.

וְחַלְחָלַת אֵימָה תַּשְׁקִיף מִתּוֹךְ עֵינַי,

וְהֵן לֹא יֵעָצְמוּ בַּטַל וְלֹא בַּשַׁחַר.

---

עָרֵי הַמִסְכְּנוֹת

מאת

שלמה טנאי

הָעֲנָנִים הוֹלְכִים מִתֹּהוּ אֱלֵי תֹּהוּ,

בַּדֶרֶךְ יַעַבְרוּ בְּדֹק הָרְקִיעִים.

וְאָנוּ מְחַכִּים לְבוֹא שְׁלִיחֵי הַתֹּהוּ,

וְאַף נִשָׂא תְּפִלוֹת אִם אֵין הֵם מַגִיעִים.

לָאֲדָמוֹת תָּבוֹא עֵת רְוָיָה וָסוֹד

וְאָנוּ לִמְנוּחָה הַגֵעַ לֹא נַגִיעַ.

אֶת כָּל הַמִסְתָּרִים נִסִינוּ לְכַסוֹת,

אַךְ לַהֲקוֹת עָנָן לַמֶרְחַקִים נָסוֹת

וְאֵיכָכָה נַסְתִּיר סוֹדוֹת מִן הָרָקִיעַ.

מַדוּעַ בִּשְׂפָתַיִךְ לֹא אֶטְעַם עוֹד מֹר,

וְלֹא אֶשָׂא מַכְאוֹב בְּהִפָּרְדֵנוּ רֶגַע,

בְּהִפָּרְדֵנוּ שַׁעַר, אֵלַיִךְ לֹא אֶחֱזֹר

עוֹד פַּעַם לִרְאוֹתֵךְ, לְהִתְנוֹצֵץ עוֹד רֶגַע.

מַדוּעַ הַיִרְאָה פֶּן יִבָּקַע מָחָר,

וְהַיִרְאָה, הַיוֹם, פֶּן יַחֲשִׁיךְ הָעֶרֶב,

מַדוּעַ לֹא נִתֵּן לִבֵּנוּ אֲנָחָה,

עֵינַיִם לֹא דְמָעוֹת בְּהִבְהוּבֵי הָעֶרֶב.

מַדוּעַ לֹא נַחֲזֹר אַף אֶל הַזִכְרוֹנוֹת

וְנַנִיחֵם שֶׁיֵאָנְקוּ בַּאֲבִיבִים וָקַיִץ,

וְאָנוּ מְקִימִים עָרֵי הַמִסְכְּנוֹת

וְכָל אֲשֶׁר אָבַד יִהְיֶה בָּהֶן לְחַיִץ.

וּבַלֵילוֹת נֵלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת רֵיקִים,

וַעֲנָנִים יֵלְכוּ מִתֹּהוּ אֱלֵי תֹּהוּ.

אֲבָל מִן הַקִירוֹת אֵלֵינוּ נוֹאֲקִים;

כָּל אָבְדְנוֹת עָבָר מִן הַקִירוֹת יָבוֹאוּ.

כָּל אֲשֶׁר נִבְרַח – יְשׁוּפֵנוּ עָקֵב,

בְּדֶרֶךְ־לֹא־נִרְצֶה נַצִיג לָעַד כַּף רֶגֶל,

שְׁמָמוֹת בָּאַדִירִים לְשֹׁעַ וְיָחֵף

שְׁמָמוֹת בָּאַדִירִים תְּשׁוּקָה לְכָל כַּף רֶגֶל.

וְלִפְדוֹתֵנוּ לֹא יָבוֹא מַטֵה קְסָמִים,

הָעֲנָנִים הוֹלְכִים בְּלַיְלָה מְכֻכָּב,

עוֹבְרִים עַל כְּרַךְ וּכְפָר, שָׂדוֹת וַאֲסָמִים,

הָעֲנָנִים הוֹלְכִים, אַךְ הָרָקִיעַ שָׁב.

---

עַד בּוֹא הָעֵת

מאת

שלמה טנאי

גַם עַל פָּנֵינוּ הָרַכִּים עוֹד יַעֲלֶה הַקֶמֶט

וּבְיָדֵינוּ רְעָדָה תֹּאחַז.

וְנִשְׁמָתֵנוּ הַתּוֹהָה וְהַחוֹלֶמֶת

תִּגְוַע בְּלִי מִסְתּוֹרִין וָרָז.

גַם אָנוּ נְהַלֵךְ בָּרְחוֹבוֹת בָּהֶם רָאִינוּ אוֹר

עִם נַעֲרָה קַלָה, נוֹצֶצֶת הָעֵינַיִם,

נַבִּיט, כְּמֵעוֹלָם אַחֵר, אֱלֵי פִּנוֹת הַשְׁחוֹר,

מֵהֶן רוֹאִים רַק כּוֹכָבִים בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם.

נִזְכֹּר אוּלַי מִבְּלִי מֵשִׂים, אֶת אֲבִיבֵי הַנֹעַר,

אֶת אִי הַשֶׁקֶט הָעוֹבֵר גְדוֹתָיו,

וּבְאַפֵּנוּ יַעֲלֶה נִיחוֹחַ,

שֶׁל בָּשְׂמֵי הַקַיִץ וְגִשְׁמֵי הַסְתָו.

אֲבָל עַד בּוֹא הָעֵת

עַד בּוֹא הַזְמַן הַמַר וְהַנִמְהָר,

אוּלַי חוֹמָה אַחַת יָדֵנוּ תְּמוֹטֵט,

חוֹמָה אַחַת מִמָעֻזֵי עָבָר.

אוּלַי שְׁמָמָה אַחַת מִשִׁמְמוֹת דוֹר דוֹר

עוֹד תֵּאָנֵק מֵאֶבֶן וּבַרְזֶל,

אוּלַי מֵעַל עֵינֵי מָגוֹר

נִקְרַע צָעִיף אֶחָד שֶׁל עֲרָפֶל.

אוּלַי אַחַד הָרָקִיעִים מֵרְקִיעֵי הָאֵשׁ

נוֹרִיד בִּסְעָרָה עַל אֲדָמוֹת,

וּבְאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת נִתְפַּלֵשׁ,

יַלְדֵי אֱנוֹשׁ הַמֻקָפִים בְּלִימוֹת.

אֲבָל עַד בּוֹא הָעֵת

עַד בּוֹא הַזְמַן הַמַר וְהַנִמְהָר

הוֹלְכִים אַתֶּם בְּעִוָרוֹן וּרְתֵת

בִּנְתִיב כָּל צִלְלֵי עָבָר.

וְעַל פְּנֵיכֶם עוֹלֶה אַט־אַט הַקֶמֶט

וּבִידֵיכֶם הָרְעָדָה תֹּאחַז.

וְנִשְׁמַתְכֶם הַצְעִירָה וְהַחוֹלֶמֶת

תִּגְוַע בְּלִי מִסְתּוֹרִין וָרָז.

---

אַגְמֵי הָעֲלָטָה

מאת

שלמה טנאי

בְּרֵאשִׁית הָיָה הָאוֹר בּוֹהֵק עַל עֵץ וָבַיִת,

אַךְ עִם הַזְמַן יָרַד עֲלֵי עֵינַי צָעִיף שֶׁל עֲלָטָה.

כִּבְעֵין הַפֶּסֶל הָאָטוּם קָפְאוּ הָעַפְעַפַּיִם,

וְהַשָׁנִים עָבְרוּ בְּלִי קַיִץ וּבְלִי דָם.

עַל אֲגַמִים עִוְרִים הָיְתָה הָרוּחַ נָחָה,

וְעַרְפִלִים קַלִים חָלְפוּ כְּדֶרֶךְ הֶעָשָׁן

אֶת אַיְלוֹתָיו שָׁלַח אֶל הֶהָרִים הַשַׁחַר,

וּבַיקָבִים חָמַר הַיַיִן הַיָשָׁן,

אַךְ שׁוּב לֹא אֶחֱזֶה אֶת פְּנֵי אֲהוּבָתִי,

וְשׁוּב אֵין נוֹצְצוֹת עֵינַי מֵאשֶׁר וּמִתֹּם.

אֵיךְ לֹא הִשְׁלַכְתִּי מֵעָלַי אֶת חִיוּכַי הַמְעַטִים,

שֶׁלֹא יִמַקוּ בְּאַגְמֵי הַתְּהוֹם.

אֵיךְ לֹא שָׁבַרְתִּי אֶת שְׁנוֹתַי בָּאוֹר,

לֹא נְתַתִּין לְטֶרֶף לַצְבוֹעִים וּלְצִפֳּרֵי הָעַיִט;

וּכְעָשִׁיר צוֹהֵל הִפְלַגְתִּי אֶל הַשְׁחוֹר

וְהַיְרוֹקָה עוֹלָה עַל מַטְמוֹנִים בְּמַרְתְּפֵי הַבַּיִת.

אַתֶּם שׂוֹטְמִים אֶת חַיֵיכֶם, חוֹנְקִים אוֹתָם בְּמוֹ יָדַיִם

אַתֶּם דוֹבְרִים גְבוֹהָה עַד אֵין־הַשֵׂג,

תְּקַלְלוּ אָדָם וְאֶת סִדְרֵי שָׁמַיִם,

תִּירְאוּ מִדְרוֹר וּשְׁנוֹתֵיכֶם אֲזֵק בְּתוֹךְ אֲזֵק,

אַךְ עַל אַגְמֵי הַשְׁחוֹר רַק עֲרָפֶל קוֹדֵחַ

וּבְכִיַתְכֶם רֵיקָה, תִּצְרֹם עַד־אֵין־הָכִיל.

הֵן רַגְלֵיכֶם עוֹמְדוֹת עַל נִיר פּוֹרֵחַ

נַשְׁקוּ אֶת עֲפָרוֹ, עֲפַר הַגִיל.

---

כַּף־רֶגֶל בַּשְׁמָמוֹת

מאת

שלמה טנאי

כָּל יְמֵיכֶם עָבְרוּ בְּלִי דַעַת אֶת אָשְׁרָם,

וּבְבוֹאֲכֶם עַד כָּאן תִּטוּ אֶל הֶעָבָר.

כְּכָל אֲבוֹתֵיכֶם תִּירְאוּ מִחֹשֶׁךְ וּמִדָם

תָּרוּצוּ לַמָתוֹק וְתִבְחֲלוּ בְּמָר.

אַתֶּם מְדַשְׁדְשִׁים בְּאָבְדַנְכֶם הָרָם,

אַף תְּעַדְנוּהוּ בְּשִׁירֵי תִפְאֶרֶת.

אֶת שִׂמְחַתְכֶם עֲשִׂיתֶם פִּיפִיוֹת־נָקָם

וְצוֹהֲלִים תֵּלְכוּ עַד יְשׁוּפְכֶם הָעֶרֶב.

הִבְהוּב דוֹעֵךְ – כַּף רֶגֶל בַּשְׁמָמוֹת,

קָנֶה רָצוּץ – בְּנִיתֶם מַסָד לַבַּיִת.

אַתֶּם אוֹמְרִים – כִּי זוֹ נַחֲלַת הַחֲלוֹמוֹת, –

הִבְהוּב צָעִיר – גֵץ טֶרֶף לִשְׁנוֹת עַיִט.

וְאָז חוֹזְרִים אֶל הַשְׂמָחוֹת שֶׁנִשְׂמְחוּ מִכְּבָר,

וְאֶל הַבְּכִי לְמוּד הַסֵדֶר וְהַסֵפֶר,

לֶאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת שֶׁל דוֹר אֲשֶׁר עָבַר;

מִדַשְׁדְשִׁים בִּנְתִיב שֶׁל נִשְׁכָּחוֹת וָאֵפֶר.

תִּפַּח רוּחָם שֶׁל מַכְאוֹבוֹת הַמֹר,

הַבּוֹגְדָנִים, הַמְנַשְׂאִים אוֹתָנוּ לָרָקִיעַ,

אֶת קִסְמֵיהֶם, כַּאֲזִקִים, שָׁבוֹר נִשְׁבֹּר,

כִּי גַם בִּלְעֲדֵיהֶם אֱלֵי רִמָה נַגִיעַ.

אַף אֶת הַזִכְרוֹנוֹת נַשְׁלִיךְ לַגְרוּטָאוֹת.

הוֹי נְעוּרֵי אָבָק, תִּפְרַחַת רַבַּת תֹּאַר,

מָחָר תִּהְיוּ אַתֶּם גַל אֲבָנִים קָרוֹת,

הִבְהוּב קָפוּא שֶׁל גַעְגוּעִים וָטֹהַר.

---

בְּנֵי גִיל הַמָוֶת

מאת

שלמה טנאי

עַל עֵינֵיכֶם אֵינוֹ יוֹרֵד הַלֵיל,

מִשִׂפְתֵיכֶם תְּפִלָה אֵינָהּ יוֹרֶדֶת.

בַּחֶדֶר הַבּוֹדֵד, הַקַר וְהָאָפֵל

כָּל לַיְלָה הַשֵׁנָה בָּכֶם בּוֹגֶדֶת.

בִּמְקוֹם לָנוּחַ רַכְרַכָּה עַל עַפְעַפַּיִם,

הִיא מְצִיקָה לָכֶם; אָכֵן הַזְמַן עָבַר,

כֹּל שֶׁהָיָה מַתְּנַת שָׁמַיִם

נוֹשֵׁם עַתָּה אֶת רֵיחַ הֶעָפָר.

אַתֶּם בּוֹכִים בַּסֵתֶר לִזְרִיחַת הַשַׁחַר,

וְעַל לִבְּכֶם קָמִיעַ מֵרוּחוֹת רָעוֹת,

פַּרְסָה מֻחְלֶדֶת עַל הַסַף מֻנַחַת

וּלְחָשִׁים לָכֶם וּצְרוֹר מִלִים קָרוֹת.

כֹּל שֶׁהָיָה שָׁנִים מַתְּנַת שָׁמַיִם,

נוֹצֵץ עַתָּה כְּאַבְנֵי חֵן וִיקָר.

אֲבָל הַלֵיל אֵינוֹ יוֹרֵד עַל עַפְעַפַּיִם

וְאֹפֶל לֹא יִקַח אֶת הַבָּרָק הַקַר.

---

מִתְרוֹשְׁשִׁים

מאת

שלמה טנאי

עַל פְּנֵי חַיֵינוּ מַה נָשִׂישׂ אֶל עֹשֶר,

כִּי הוּא חָזָק מִכֹּל וְיָד אַף תְּמֻשׁוֹ.

מַה כָּל הַהֲבָלִים, אַהֲבָה וְגִיל וָאשֶׁר,

סַמִים עַל פִּי אָבְדָן, מִלוֹת סְרָק נִכְמָשׁוֹת.

עֵת הַזָהָב אֵלֵינוּ יִתְנוֹצֵץ בַּסֵתֶר,

בְּרֹחַב יָד נִחְיֶה סַהֲרוּרִים מִדְרוֹר

וּנְדַמֶה כִּי מִלֵדָה נוֹעַדְנוּ אֶל הַכֶּתֶר,

וְלַזָהָב סְגֻלוֹת וּלְכָל מַדְוִים – מָזוֹר.

יָרוּמוּ הָעֵינַיִם בְּבוּז לִבְנֵי הָאֵפֶר

יֵחַם הַלֵב בִּבְרַק אַבְנֵי הַיְקָר.

וְלֹא נִרְאֶה רָאֹה, כִּי בִּמְרוֹמִים רוֹחֶפֶת

יָד שֶׁל מַלְאָךְ אָפֵל, מִמָחוֹז רָחוֹק וָקָר.

וּבַשַׁלְוָה נִכְסַל, נֵרֵד מִנֶכֶס־נֶכֶס

וּמִמָרוֹם אַט אַט נִפֹּל מִתְרוֹשְׁשִׁים.

לְפֶתַע בְּבֵיתֵנוּ יְחַבְּקֵנוּ נֶכֶר

וְלֶחֶם צַר נֹאכַל בִּנְהִי וּלְחָשִׁים.

בְּבֶכִי מִתְמוֹגֵג נִתֵּן אֶת חֲמוּדוֹת הַבַּיִת

וְאַף נַגִיעַ עַד לַעֲגִילֵי כְּלוּלוֹת.

הָעֹנִי הָאָרוּר, עַקְשָׁן גְדוֹל הָעֵינַיִם,

מַחֲזִיר אֶל הַשְׂפָתַיִם בְּרָכָה וּשְׁלַל קְלָלוֹת.

וְלֹא מַרְפֶּה, חוֹפֵר וְשָׂשׂ לִשְׁיָרֵי עֹשֶׁר,

הַמַזְכִּירִים לִבְנֵי הַבַּיִת זָהֳרֵי עָבָר;

וּמְנַחֵם אוֹתָם בַּהֲבָלִים שֶׁל אַהֲבָה וָאֹשֶר!

אַךְ בְּגַפּוֹ חוֹזֵר אָדָם אֱלֵי עָפָר.

---

הַקֵץ

מאת

שלמה טנאי

אָכֵן הִגִיעַ קֵץ. אַךְ כְּרַכֵּי הַלֵב,

(וּבְבוֹא הַקֵץ רַכִּים גַם נְפִילֵי שָׁמַיִם)

אַתֶּם בּוֹכִים עַל אוֹר הַיוֹם הַמִתְעַלֵף

עַל שֶׁפִּתְאֹם כְּבָר עֲשֵׁשׁוֹת הֵן הָעֵינַיִם.

אַתֶּם מִתְמוֹגְגִים עַל בּוֹא הָעֶרֶב,

כָּל חַיֵיכֶם שָׂגְאוּ כַּאֲמִירֵי הָעֵץ,

אַתֶּם אוֹמְרִים בָּרָק, אַךְ הַבָּרָק הוּא חֶרֶב

וְלֹא תוֹסִיפוּ כְּלוּם, כִּי קֵץ, הִגִיעַ קֵץ.

וְיֵשׁ וְתִתְפַּלְשׁוּ: שְׁקִיעָה, הוֹי שְׁמֵי הָאֹדֶם,

לַנְעוּרִים עוֹד שִׁיר, לַנְעוּרִים מַכְאוֹב.

אֲבָל אַתֶּם תְּקוּעִים בְּתוֹכֵכִי מַלְכֹּדֶת

טְווּיַת קוּרֵי חֲלוֹם וְזִכְרוֹנוֹת וָסוֹף.

כָּךְ מִתְהַלְכִים אַתֶּם, מְרֻתָּקִים בְּלִי דַעַת,

שׁוֹגִים בְּדִמְיוֹנוֹת וַהֲבָלִים.

אַךְ אִם יָעֵז אָדָם בְּקוּרֵיכֶם לָגַעַת

תָּאֹרוּ אֶת חַיָיו עַד סוֹף כָּל הַצְלָלִים.

וְרַק הַנַעֲרָה אֲשֶׁר הִכְּתָה אֶת לְבַבְכֶם בְּאשֶׁר,

מִקֶדֶם, מִיָמִים, בְּסֵתֶר הַנְעוּרִים,

רַק הִיא קוֹרֵאת לָכֶם מֵחֲלוֹמוֹת בַּחֹשֶׁךְ

וִשׁוּב, כְּאָז, אַתֶּם מְאֻשָׁרִים.

---

שְׁבוּעוֹת הַנְעוּרִים

מאת

שלמה טנאי

וְיוֹם אַחַר מוֹתְכֶם יוּנְסוּ הַנְכָאִים,

יִחְיוּ הָאֵיתָנִים כְּמִיָמִים מִקֶדֶם, –

לֵילוֹת הָאַהֲבָה, שְׁבוּעוֹת הַנְצָחִים,

רַק נַפְשְׁכֶם תָּנוּחַ בִּשְׁחוֹרֶיהָ, עֵדֶן.

בַּלַיְלָה בְּהַשְׁחִיר הָרְקִיעִים בַּתְכֵלֶת,

שׁוּב נַעֲרָה אַחַת תִּפְרַח בַּיְפֵהפִיוֹת,

וְשׁוּב תִּטַע בְּלֵב הַנְעָרִים תּוֹחֶלֶת,

וְשׁוּב תִּהְיֶה לָהֶם חֶמְדַת כָּל הַשְׂכִיוֹת.

אוּלַי יִהְיֶה אָבִיב וְעַרְפִלִים קַלִים

יֵרְדוּ עַל עִיר חַמָה מִשֶׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת,

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ בֵּין עֲנַן טְלָלִים

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ, לָרִאשׁוֹנָה, בַּסֵתֶר.

וּבְבוֹאֵךְ, – חִיוּךְ. וּבְבוֹאֵךְ, – דְמָמָה.

אוּלַי הָיְתָה זֹאת נְשִׁיקָה תּוֹעָה, שׁוֹתֶקֶת.

אֲבָל בָּשְׂמֵךְ הָיָה כְּמוֹר הָאֲדָמָה

כְּבַד עַרְפִלֵי אָבִיב, בָּהֶם הָעִיר נֶחְנֶקֶת.

הוּא יִשָׁבַע לְאָהֳבֵךְ לְנֵצַח נְצָחִים.

שְׁבוּעוֹת הַנְעוּרִים, – פְּסָגוֹת יוֹקְדוֹת שֶׁל אשֶׁר.

וְאַתְּ תִּרְצִי מוֹפֵת לְנֵצַח נְצָחִים,

שְׁבוּעוֹת הַנְעוּרִים, – כּוֹכְבֵי אָבִיב בַּחֹשֶׁךְ.

רָחוֹק יִהְיֶה הַלַיְלָה בַּמְרוֹמִים,

וְהוּא יִתֵּן שְׂפָתָיו אֶל שִׂפְתוֹתַיִךְ,

רַק יוֹם אַחַר מוֹתְכֶם, אַתֶּם זוֹרְעֵי אֵימִים,

עוֹצְמִים הָאוֹהֲבִים אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁנַיִם.

---

רוֹאֵי שְׁחוֹרוֹת

מאת

שלמה טנאי

אַל תְּהַלְכוּ עָלַי אֵימִים, אַתֶּם רוֹאֵי שְׁחוֹרוֹת,

אַל תִּגְנְחוּ עַל הַשִׂמְחָה, אֲשֶׁר עָלַי עוֹבֶרֶת,

אַל תַּחְשְׂפוּ אֶת הַפְּגָעִים וְהָאוֹתוֹת

אֲשֶׁר אוֹרְבִים לִי עַל כָּל שַׁעַל, בְּכָל דֶרֶךְ.

מָחָר עֵת נִתְמוֹטֵט וַחֲלוּשִׁים נָנוּחַ,

תִּהְיוּ וַדַאי אַתֶּם הָרִאשׁוֹנִים לָשִׂישׂ,

תְּעוֹרְרוּ אֶת הָרְפָאִים, אֶת נְעוּרֵי הָרוּחַ,

אֶת הַגַנִים בָּהֶם עוֹבְרִים יָרֵחַ וְחָזִיז.

תָּבִיאוּ מִכָּל טוּב, בְּרֹחַב לֵב וָדַעַת,

שָׁנִים קַלוֹת, קַלוֹת כָּאַיָלוֹת בַּנִיר.

וּמַנְגִינוֹת שְׁכוּחוֹת אֲשֶׁר זִמַרְנוּ פַּעַם

בַּחֹרֶשׁ הָאָפֵל אוֹ בְּחוּצוֹת הָעִיר.

פִּתְאֹם תִּהְיוּ טוֹבִים, מְלַחֲכֵי הָאשֶׁר,

בַּאֲשֶׁר תִּרְאוּהוּ תֶּחֶוְרוּ כַּסִיד,

וְתַגִישׁוּהוּ לָנוּ, נִרְצְעֵי הַחֹשֶׁךְ,

מִנְחַת רֵעִים לַשֶׁבֶר וְלַפִּיד.

וְתִסְקְלוּ בְּנִחוּמִים אֶת כֹּל שֶׁאֵין לוֹ נֹחַם,

הוֹי נֹפֶת הַמִלִים מִמַעְיְנוֹת הַמִרְמָה.

אַתֶּם מִתְחַלְחֲלִים מִפְּנֵי חֶדְוַת הַנֹעַר,

אַךְ תִּפְרְחוּ, שְׁחוֹרִים, לְזֵכֶר הָרִמָה.

מָחָר עֵת נִתְמוֹטֵט מַה דַעְתְּכֶם תָּזוּחַ;

וְאָנוּ נַאֲמִין אוּלַי בְּפֵשֶׁר הָאוֹתוֹת,

וְנִזָכֵר כִּי פַּעַם, בְּאָבִיב שָׁכוּחַ

לָעַגְנוּ, צְעִירִים, לָכֶם, רוֹאֵי שְׁחוֹרוֹת.

---

צֵל הָעֲנָנִים

מאת

שלמה טנאי

וּבְעוֹד אָנוּ חוֹלְמִים אֶת חֲלוֹמוֹת הַנֹעַר,

הַמְהַלְכִים כְּבָר יְחֵפִים בָּעֲלָטָה,

וּמְצַפִּים לְבוֹא דְבָרִים שֶׁלֹא יָבוֹאוּ,

כִּי רַק עֵינֵינוּ נִפְקְחוּ מֵאָז וְעַד עַתָּה – –

– – עוֹבֵר הַזְמַן לְאַט בִּנְתִיבוֹת הַמַיִם,

וּמִסְתַּכֵּל אֶל הַבָּתִּים שֶׁעַל הַחוֹף.

וְהוּא רוֹאֶה תָּמִיד אוֹתָהּ כִּפַּת שָׁמַיִם,

אַךְ לֹא תָּמִיד יַכִּיר בַּאֲנָשִׁים וּרְחוֹב.

עוֹבֵר הַזְמַן בְּגֵאָיוֹת וָגֶבַע,

עוֹבֵר צֵל עֲנָנִים עַל פְּנֵי הָהָר,

וּבַעֲצֵי הַזַיִת רוּחַ מְנַשֶׁבֶת, –

הַשֹׁבֵל שֶׁל הַזְמַן אֲשֶׁר עָבַר.

וּבַכְּפָרִים יַחֲלֹף וּבִרְחוֹבוֹת הַקֶרֶת,

יִפְגשׁ בִּנְעָרִים וִיחַיֵךְ מְעַט,

וְהֵם יִטְלוּ חִיוּךְ זֶה לְמַזְכֶּרֶת

מֵאשֶׁר הַיָמִים אֲשֶׁר אָבַד.

עוֹבֵר הַזְמַן עַל פְּנֵי הַנְעָרוֹת,

עַל שְׂעָרָן וְעַל עֵינֵי הַתְּכֵלֶת,

וּבְחַבְּקוֹ מָתְנֵי אִשָׁה צָרוֹת,

פָּנָיו פְּנֵי גֶבֶר וְלִבּוֹ לֵב יֶלֶד.

וּבְלֶכְתּוֹ, – כְּבָר בִּפְנֵיהֶם הַקֶמֶט

וְלֹא מָתוּחַ עוֹד גוּפָן כְּבֶעָבָר.

רַק נִשְׁמָתָן בָּעֲלָטָה חוֹלֶמֶת.

וְצֵל גָדוֹל חוֹלֵף עַל פְּנֵי הָהָר.

---

אֲבָנִים חַמוֹת

מאת

שלמה טנאי

עַל הֶהָרִים הַחֲשׂוּפִים,

בֵּין הַחֲרוּלִים, הָאֲבָנִים נָחוֹת.

הָאֲבָנִים חַמוֹת.

הֵן מְדַבְּרוֹת יָשָׁר

עִם לַהֲטֵי הַשֶׁמֶשׁ.

אֲנַחְנוּ, בְּנֵי תְּמוּתָה,

לֹא נוּכַל גַם יוֹם

מִבַּלְעֲדֵי הַשֶׁמֶשׁ;

אֲבָל אָנוּ חַמִים

רַק מִבִּפְנִים,

וּלְעוֹלָם לֹא נְדַבֵּר

יָשָׁר עִם לַהֲטֵי הַשֶׁמֶשׁ.

וְעֵת יִהְיֶה גוּפֵנוּ קַר

לַשָׁוְא עוֹד יִתְדַפְּקוּ עָלָיו

קַרְנֵי הַלַהַט.

הָאֲבָנִים חַמוֹת בַּיוֹם.

הֵן צוֹנְנוֹת בַּלַיְלָה.

הֵן מִתְפַּצְלוֹת בַּטַל,

אוֹ עִם רוּחוֹת קָדִים.

אֲנַחְנוּ, בְּנֵי תְּמוּתָה,

שְׁלֵמִים נֵלֵךְ בֵּין אֲדָמָה וָשֶׁמֶשׁ

כָּל עוֹד חַמִים;

אַךְ מֵעָלֵינוּ תִּשָׁבַרְנָה הַשָׁנִים,

וְאָנוּ מִתְפַּצְלִים,

בֵּין הִבְהוּבֵי חֶדְוָה

וּמַדְקְרוֹת תּוּגָה.

הָאֲבָנִים חַמוֹת.

בִּמְאוּרָתָם עֵרִים הַנְחָשִׁים.

(רַק לַנָחָשׁ שֶׁעָבַר

בִּכְבִישׁ הָאַסְפַלְט הַלוֹהֵט

הַמִתְפַּתֵּל בֵּין הֶהָרִים –

אָרַב הַמָוֶת).

אַל תִּגַע בָּאֲבָנִים.

יוֹם אֵשׁ

הִכָּה אֶת הֶהָרִים.

---

פִּצְעֵי הַתִּקְוָה

מאת

שלמה טנאי

א

כָּל שֶׁקֶר וְתַרְמִית הוֹלְכִים בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

הַבֵּט אֶל תּוֹךְ עֵינַי – יְדִיד לִשְׁעַת תַּכְלִית.

יְדִיד לִרוָחָה, לְעשֶׁר, לְשָׂשׂוֹן.

יְדִיד לִשְׁעַת רָצוֹן, לְחֶסֶד, לְתִקְוָה.

אֲבָל אֶל שְׁעוֹתַי הָאֲפֵלוֹת כְּמִנְהָרוֹת,

אֵין אִישׁ עוֹד. אֵין עוֹד אִישׁ.

רַק אֶת יָדַי אָז אֲנַשֵׁק, הַמַצִילוֹת.

לֹא בּוֹדְדִים אֲנַחְנוּ, כִּי רְשָׁעִים.

כָּל שֶׁקֶר וְתַרְמִית הוֹלְכִים בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

ב

לְאָן הָלְכוּ הָאוֹצָרוֹת כֻּלָם, לְאָן?

כַּמָה בּוֹכוֹת הַנְשָׁמוֹת אֲשֶׁר נִקְרַע בָּשָׂר מִבְּשָׁרָן.

כַּמָה תְּפֵלִים הַיוֹם, הַלַיְלָה וְהַשֶׁמֶשׁ

לְנִרְדָפִים מִזִכְרוֹנוֹת, מֵרִגְעֵי אשֶׁר נִשְׁכָּחִים.

כַּמָה רָחוֹק כָּל זֶה מִן הַגְבוּרָה;

אֲבָל הָרֶגַע בֵּין הַחֶסֶד וְהַפֶּצַע,

בֵּין אִישׁ מַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶגֶד

לְבֵין אָדָם שׁוֹתֵת, שׁוֹתֵת דָמִים, –

רֶגַע זֶה הוּא הַמַטְמוֹן;

וְלֹא יֵדַע אִישׁ מְקוֹמוֹ, אֶת מִסְתָּרָיו,

וְעַם שׁוֹכֵחַ אוֹצְרוֹתָיו,

עַל כֵּן יֵלֵךְ בָּאֲפֵלָה.

ג

אֲנַחְנוּ עֲנִיִים.

לַטַף יֻגְשׁוּ שָׁדַיִם יְבֵשִׁים.

לַיְלָדִים – הַלֶחֶם הַיָבֵשׁ בַּיבֵשִׁים.

מַיִם בִּמְשׂוּרָה. בֶּגֶד אֵין לִלְבּשׁ.

וְכָךְ פְּזוּרִים אָנוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

בְּמֶרְחַקֵי הָרִים, בְּגֵיאָיוֹת קָרִים;

בֵּינֵינוּ לְבֵין הַשָׁמַיִם, הָרוּחוֹת, הַטַל –

רַק אֹהֶל דַק אוֹ צְרִיף פַּחִים נוֹצֵץ.

הָלַכְנוּ לִישׁוּעוֹת וַתְּהִי לִגְאֻלָה.

אֲבָל מוּלֵנוּ, קִיר אֶל קִיר,

יוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם, חַמִים וְאַף שְׁלֵמִים

אַחֵינוּ, שְׁאֵרֵי בָּשָׂר.

וְרַק הַזְמַן יָבִיא אֶת חֶסֶד פִּתְרוֹנָיו

לַיְשֵׁנִים עַל כַּר הַדְאָגוֹת וְהַיֵאוּשׁ.

אֲבָל הַזְמַן בּוֹעֵר וְהַכְּוִיָה עַזָה.

בֵּין אֵלֶה הַלְבוּשִׁים וּמְזוֹנָם מָצוּי

לְבֵין הַיְחֵפִים וּרְעָבָם מָצוּי

לֹא יְגַשְׁרוּ הַהִגָיוֹן וְהָאֱמֶת.

אֲבָל הַזְמַן בּוֹעֵר וְכָל הַפְּצָעִים,

אַף אֵלֶה שֶׁכְּבָר נֶחְשְׁבוּ כָּבִים,

הֵחֵלוּ בּוֹעֲרִים עִמוֹ וְעִם הַיְחֵפִים

וְעִם הָרְעֵבִים אֲשֶׁר הָלְכוּ לַיְשׁוּעוֹת.

ד

וְרַק עוֹד זֹאת אֶשְׁאַל:

שֶׁגַם חַיַי יִהְיוּ שְׁלֵמִים כִּתְחִלָתָם

וְלֹא אֶבְגֹד בְּזִכְרוֹנַי הַיְקָרִים.

לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לְמַאֲוַיַי מִנְעוּרִים,

אֶהְיֶה יָשָׁר, נוֹעָז, גֵאֶה בְּשָׁרָשַׁי.

אֵדַע לָשֵׂאת אֶת יַד הַזְמַן הָאַכְזָרִית,

כְּמוֹ אֶת לְטִיפוֹתָיו – אָשְׁרִי, מְאוֹר חַיַי.

וְאִם אֶטֶה לִפֹּל, אֶפְקַח עֵינַי –

אֶרְאֶה עוֹלָם גָדוֹל כּוֹאֵב אֶת מַכְאוֹבַי

וְלֹא יָרוּם לִבִּי, רַק יִפָּתַח סוֹעֵר,

וּבוֹ אוֹר הַתִּקְוָה בּוֹעֵר.

המנצחים

מאת

שלמה טנאי

---

הַמְנַצְחִים

מאת

שלמה טנאי

עָבְרָה עֵת סַכָּנוֹת. כָּל הָעִתִּים עוֹבְרוֹת.

כְּפָרִים שֶׁנִכְבְּשׁוּ, עָרִים מֻכּוֹת דְמָמָה,

חוֹזְרִים וּנְעוֹרִים. שׁוּב מְקִימִים קִירוֹת,

שׁוּב בֶּדֶק־בַּיִת עַל שִׁבְרֵי חַיֵי דוֹרוֹת,

עַל תַּאֲוָה לְדָם, עַל מְנוּסַת אֵימָה.

וְכָל הָאֲנָשִׁים הֵם חֲדָשִׁים לָאֲדָמָה, לַנוֹף.

הַנְעוּרִים יָצְאוּ אֶת לְבָבָם לַחֲשׂף,

בְּגֵאָיוֹת, עַל הַצוּקִים, בְּפַחַד וּמַכְאוֹב,

רַק כּוֹכָבִים רָאוּ לַבְּכִי – וְלַשִׂמְחָה.

הֵם לֹא הָיוּ רַבִּים. כַּמָה הָיוּ רַכִּים.

כְּכָל בָּשָׂר וָדָם. אַךְ עִזוּזֵי הָרוּחַ, –

זוֹ שֶׁהוֹלֶכֶת בַּשָׂדוֹת הַיְרֻקִים,

וְזוֹ שֶׁבָּאֱנוֹשׁ, נַחֲלַת הָעֲנָקִים,

הָיוּ עִמָם – וּנְתִיבָם הָיָה פָּתוּחַ.

וְהֵם יוֹדְעִים אֶת הַשָׁעָה הַיְעוּדָה.

עֲדֶיהָ יִתְכַּנְסוּ אֶל לְבָבָם כִּישֵׁנִים.

וּבְבוֹאָהּ הִיא מְבִיאָה עִמָהּ פְּקֻדָה.

אֶת הֶהָרִים, הָאֲנָשִׁים, תֹּאחַז הָרְעָדָה.

יַד הָאָדָם עוֹשָׂה אֶת מְלֶאכֶת הַשָׁנִים.

כָּךְ נוֹלָדִים הַמְנַצְחִים. הַסַכָּנוֹת חוֹלְפוֹת.

וְכִנְקָמָה לְאֵיד הֵם נִשְׁכָּחִים מִדַעַת.

שׁוּב לַכְּפָרִים וְלֶעָרִים בָּאוֹת זְרִיחוֹת יָפוֹת.

הַנְעָרוֹת לִקְרַאת הַנְעָרִים מִתְיַפְיְפוֹת

אַךְ מִי זוֹכֵר כִּי הֵם הָיוּ כָּאן פַּעַם?

כָּךְ נוֹלָדִים הַמְנַצְחִים וְנִשְׁכָּחִים.

וַאֲנָשִׁים חוֹזְרִים, בּוֹנִים אֶת הַקִירוֹת,

אֲשֶׁר נֻפְּצוּ בְּלֵילוֹת זַעַם נִשְׁכָּחִים.

וְשִׁכְחָה כְּבֵדָה עוֹלָה עַל הַחַיִים,

וּכְגֶשֶׁם נְדָבוֹת – אָבָק קַל שֶׁל דוֹרוֹת.

---

פְּגִישַׁת עֵינַיִם

מאת

שלמה טנאי

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם: הִנֵה הֵם רַק עֵינַיִם.

לֹא הַפָּנִים הַשְׁזוּפִים, וְלֹא זָקָן צָעִיר;

אַף לֹא אֶקְדָח רַבְרְבָנִי עַל מֹתֶן.

כִּי רַק עֵינַיִם, כְּתָמִים שֶׁל עֲלָטָה.

וְהֵן פִּצְעֵי עוֹלָם, אֲשֶׁר פּוֹקֵחַ קַיִץ,

מֵפִיק רֵיחוֹת שָׂדֶה כְּבֵדִים עַל פִּי תְּהוֹם,

מַגְבִּיהַּ שִׁבֳּלִים, מֵשִׁיט עַנְנֵי תְּכֵלֶת,

עוֹלָם אַדִיר, חוֹגֵג, – שׁוֹתֵק מוּל גוּף נוֹפֵל.

וְאָז עוֹלֶה חִיוּךְ קַל עַל הַתְּכֵלֶת:

הָרְחוֹב הוֹמֶה, שׁוֹטֵף, רַב־רְחָשִׁים.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם: רוֹאֶה מַה בּוֹדְדִים הֵם

בֵּין הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים.

---

אַחֲוָה

מאת

שלמה טנאי

שָׁבְתוּ כְּלֵי רֶכֶב בֵּין נוֹפֵי הַזַיִת,

וְאַרְגָמָן פְּלָאִים רִחֵף עַל הֲרָרִים.

וַעֲיֵפִים בְּתֹם קְרָב־הַיוֹמַיִם,

רָבְצוּ בֵּין הַזֵיתִים סִיעוֹת סִיעוֹת רֵעִים.

וְקוֹשְׁשׁוּ זְרָדִים וּמְדוּרוֹת הֵנֵצוּ

וְאַרְגָמָן פְּלָאִים עִטֵר אֶת הַסִירִים.

בִּצְחוֹק עַלִיז הַנְעָרוֹת הֵנֵצוּ,

בְּהִמָשֵׁךְ בְּקַרְנֵיהֶם הַשְׂעִירִים.

הֵם הִתְעַקְשׁוּ מִבּוֹא לָאֵשׁ. וְהַיָדַיִם,

אֲשֶׁר אוֹיֵב הִדְבִּירוּ בֵּין הַהֲרָרִים,

הָיוּ רָפוֹת מוּל אֵלֶה הַקַרְנַיִם

שֶׁל עֵז אַחַת פְּשׁוּטָה מֵעֲדָרִים.

וְנִתְפַּצְחָה הָאֵשׁ. וְשִׁירֵי קֶדֶם

פָּשְׁטוּ וְהִדְהֲדוּ בֵּין הֲרָרִים קְדוּמִים

וְאַחֲוָה גְדוֹלָה, מוּל מְדוּרָה רוֹקֶדֶת,

יָרְדָה מִנִי שָׁמַיִם אַדֻמִים.

---

פֶּרַח אֵשׁ

מאת

שלמה טנאי

צֵל נָפַל עַל הָעֵינַיִם,

אוֹר, אוֹרִי, חֲזֹר!

יְרֵאָה יְרוּשָׁלַיִם,

יְרֵאָה מִן הָעַרְבַּיִם,

וְנִכְנֶפֶת בְּמִזְמוֹר.

עַל כְּתָלִים הִיא מְגַשֶׁשֶׁת

וְיוֹרֶדֶת אֶל הַלֵב.

בָּעֵצִים הִיא מְרַשְׁרֶשֶׁת:

נֶאֱחֶזֶת יָד בָּרֶשֶׁת

וְהַפַּחַד לֹא חוֹלֵף.

אֶל חֶשְׁכַת סִמְטוֹת תֵּרֵד.

עֲלָמִים שְׁכוּרֵי עַצֶבֶת

סוֹבְבִים בְּלֵב חָרֵד:

אוֹר שָׁמַיִם הֲיֵרֵד?

נִשְׁמָתָם מִדְפֹק נִצֶבֶת.

מְבַקֶשֶׁת הִיא לָשֶׁבֶת

וְלִדֹם כְּצֵל, לִדֹם.

רוּחַ עֶרֶב מְנַשֶׁבֶת,

בָּרְקִיעִים נִפְתַּח הַנֶבֶט:

פֶּרַח אֵשׁ אָדֹם!

אָז תַּרְחִיק אֶל קְצֵה הָרֶיהָ,

מֶרְחַק אֵין חֲזֹר.

עִיר אֵין־פֶּרַח, עִיר אֵין־רֵיחַ,

לֵב הָאֶבֶן בָּהּ פּוֹרֵחַ,

הוּא, רַק הוּא וְהַמִזְמוֹר.

---

שְׂפָתַיִם גְלִילִיוֹת

מאת

שלמה טנאי

שְׂפָתַיִם גְלִילִיוֹת, צָרוֹת וּמְחֻשָׁקוֹת.

נַסֵה בָּאֱגוֹזִים – יָכוֹל תּוּכַל לִפְתֹּחַ,

אַךְ לֹא שִׂפְתֵי גָלִיל, צָרוֹת הֵן וְקָשׁוֹת.

בָּהֶן תּוּכַל לִבְטֹחַ.

תְּפִלוֹת, הַרְבֵּה תְּפִלוֹת דִבְּרוּ שִׂפְתֵי הַחֵן,

שֶׁל יְהוּדִים רַכִּים, אֲשֶׁר חָלְמוּ לָרֶשֶׁת

נַחֲלַת שְׁקֵטִים עַל פְּנֵי גִבְעוֹת יַרְדֵן;

וְתִקְוָתָם כִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶשֶׁת.

אֲבָל לֵילוֹת קְדוּמֵי פְּחָדִים

עָבְרוּ עַל הַגְבָעוֹת בְּסַכִּינִים שֶׁל רֶצַח,

אֲבָל יְמֵי חַמְסִין בְּרוּחַ לְהָטִים

עָבְרוּ, שָׁרְבוּ עַל לֹבֶן מֵצַח,

סִדְקוּ שִׂפְתֵי גָלִיל, אֲשֶׁר שָׁתוּ יַרְדֵן.

הִקְשׁוּ הַלְבָבוֹת יִרְאֵי הַשָׁמַיִם,

אֲשֶׁר נָתְנוּ חַסְדֵי נְעוּרֵיהֶם, חַסְדֵי הַחֵן,

בְּחִשׁוּק שְׂפָתַיִם.

---

מוֹשְבוֹת פִּיקָ"א

מאת

שלמה טנאי

יוֹנִים מַהְגוֹת עַל גַג רְעָפִים.

תַּרְנְגֹלֶת שְׁחוֹרָה בֶּחָצֵר. גֶדֶר אֶבֶן.

וּמְעַל הֶהָרִים מִתְעַלִים צְעִיפִים,

צְעִיפֵי כַּלָה מְאֻהֶבֶת.

רוֹעִים נוֹהֲגִים לַמִרְעֶה עֵדֶר־צֹאן.

קְצָת פָּרוֹת נִגְרָרוֹת. וּבִשְׂדוֹת הַשׁוּלַיִם

כּוֹבֶשֶׁת חֻרְשַׁת אֵקָלִיפּטוּס שָׁאוֹן

שֶׁל אַלְפֵי צִפֳּרִים, רְטֻבּוֹת כְּנָפַיִם.

הַשֶׁמֶשׁ מְעַט בַּשָׁמַיִם הִרְחִיקָה.

חֶמְאַת גָ’מוּסִים עַל פְּרוּסוֹת הַקִבָּר.

עֲזוּבַת קְדוּמִים שֶׁל מוֹשְׁבוֹת פִּיקָ"א,

הַחַיוֹת וְגֹוְעוֹת בְּקִסְמֵי הֶעָבָר.

עַל חַלוֹן שֶׁנֻפַּץ – אִיקְס קְרָשִׁים.

אֲבָנִים נִשְׁפָּכוֹת מֵחוֹמוֹת הֶחָצֵר.

לֵילוֹת חשֶׁךְ וָהוֹד עַתִּיקֵי־גִשׁוּשִׁים

הַגָלִיל עַד הַיוֹם עוֹד נוֹצֵר.

וְאוֹתוֹ תִמָהוֹן וְאוֹתָהּ אֵשׁ חִידוֹת:

אֵיךְ יְהוּדִים בִּמְרוֹמֵי תָּו רֵישׁ מֵם

חָזוּ עַל גִבְעוֹת הַגָלִיל עֲתִידוֹת,

בַּקַדַחַת, בַּחשֶׁךְ, מוּל יֹפִי שׁוֹמֵם.

רַק הֵמְיַת הַיַרְדֵן הַיוֹרֵד בִּמְרוּצָה

עָנְתָה לְהֶמְיַת־רִאשׁוֹנִים לֹא מֻשֶׂגֶת,

וּמִמְרוֹם שְׁנוֹת חַסְדֵי הַבָּרוֹן נוֹצְצוּ

כְּבָר שְׁנוֹתֵינוּ, שְׁנוֹת שִׁמְמוֹת נֶגֶב.

---

אֲפִיקִים בַּמִסְתָּרִים

מאת

שלמה טנאי

א. שִׁקְשׁוּק הַתְּכֵלֶת

לְעִתּוֹת בַּקְדוּמִים רָבַצְנוּ עַל עֵינוֹת הַמַיִם,

שֶׁהִלְכוּ אֲפִיקֵיהֶם בַּתְּכֵלֶת, בֶּעָפָר.

יָשָׁר, כְּשָׁרָשִׁים, עָלוּ בָּנוּ הַמַיִם;

הֻכֵּינוּ אֶל הָעֲיָנוֹת שֶׁבְּצִיוֹת מִדְבָּר.

דָבַקְנוּ אֲלֵיהֶן לְבַל נִיבָשׁ.

עָבְרוּ סוּפוֹת קָדִים, הַחוֹל צֵעֵף בָּעֲרָבָה,

וּצְעִיפָיו עִטְרוּנוּ וְעִטְפוּנוּ אֵיתָנִים,

כִּסוּ לְאַט, בְּעִוָרוֹן, אֶת מַעְיְנוֹת הָעֲרָבָה.

שְׁכָבוֹת כְּבֵדוֹת, רִבְדֵי הַמֶרְחַקִים,

הָיוּ בֵּינֵינוּ לְבֵין אֲפִיקֵי הַתְּכֵלֶת.

וְהֵם רָצִים בָּעֲלָטָה, תּכֻלִים כִּבְהִבָּרְאָם,

וְאָנוּ עַל פְּנֵי אֲדָמוֹת נוֹתַרְנוּ חֲשׂוּפִים.

כָּל פַּעַם אֶת אָזְנֵינוּ נַצְמִיד אֶל הֶעָפָר:

הַאִם חוֹתְרִים הֵם כָּאן? הֲפִכְפּוּכָם הִגִיעַ?

מִתּוֹךְ הַחִשָׂפוֹן נָקִיץ כְּנִבְהָלִים: שִׁקְשׁוּק הַתְּכֵלֶת?

הֵיכָן, לְאָן רָצִים הַמַעְיָנוֹת?

אָז נִזָעֵק אֶל סִתְרֵיהֶם בִּכְלֵי בַּרְזֶל,

לָבוֹא אֲפִיקֵיהֶם, לְהוֹצִיאָם אֵלֵינוּ,

לַהֲבִיאָם שׁוּב: תְּכֵלֶת אֱלֵי תְּכֵלֶת,

לִהְיוֹת עוֹלָם יָרֹק בָּעֲרָבוֹת.

ב. שִׁיר הַצְבָעִים

עוֹלָם יָרֹק. וְלֹא שָׁחוֹר, – גוֹן הָעֲלָטָה,

הַמִתְגַלֶה בְּמִסְתְּרֵי הַלַיְלָה, בַּעֲצִימַת עֵינַיִם,

עוֹלַם הַתְּנוּמוֹת, חִדְלוֹן עֶרְגַת דוֹר־דוֹר,

גוֹן הַתֹּפֶת, – חִבּוּטֵי הַנֶפֶשׁ הַכְּבֵדִים.

וְלֹא אָדֹם, – שְׂפַת הַשְׁקִיעוֹת בַּמַעֲרָב,

הַמְבִיאוֹת דִכְדוּךְ אֶל מִבוֹכי הַנֹעַר,

שְׂפַת הַדְלֵקוֹת הַמְהַלְכוֹת כַּתַּדְהֵמוֹת,

אַחַת לְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁל הַשָׂטָן, עֲרִיץ־הַלֵב.

וְלֹא לָבָן, – מַסְוֵה הָאֲדִישׁוּת, הַשֶׁקֶר,

מַסְוֵה הַטָהֳרָה, מוּגַת־הַלֵב הַנִסְתָּרָה.

וְלֹא צָהֹב, – אוֹת הַשִׂנְאָה אוֹכֶלֶת־הָאָדָם,

הַמְעַוֶרֶת לַיְדִידִים, וְלָאוֹיְבִים – פּוֹקַחַת.

עוֹלָם יָרֹק – הַמְבַצְבֵּץ אָבִיב,

צֵל הַצְמֵאִים שֶׁבַּמִדְבָּר, דְגָנָם שֶׁל רְעֵבִים,

פְּרִי הַמְגָדִים, מַתָּת לַחֲשׂוּפֵי מִשֹׁרֶשׁ,

עַרְשָׂם הָרַעֲנָנָה שֶׁל נְעוּרִים.

---

צִיוּר שֶׁל יְלָדִים

מאת

שלמה טנאי

כָּחֹל: יַם תְּהוֹמוֹת. סִיעַת דָגִים קַלָה.

סִירַת מִפְרָשׂ עוֹמֶדֶת בֵּין גַלִים וָאֹפֶק.

קָרוֹב: סְפִינָה גְדוֹלָה מְעֻטָרָה כֻּלָהּ

גַלֵי דְגָלִים. כֻּלָם עַל פְּנֵי הָאֹפֶק.

כָּךְ יְהוּדִים בָּאִים. שִׁירָה, הַרְבֵּה דְמָעוֹת.

וּקְצָת בְּלוֹיֵי חַיִים. אֵלִי, יְמוֹת מָשִׁיחַ.

כֻּלָם רוֹצִים לִפֹּל עַל אֵם הָאֲדָמוֹת.

לִהְיוֹת בָּהּ שָׁרָשִׁים. קֵץ לְחֶבְלֵי מָשִׁיחַ!

וּתְכֵלֶת: רְקִיעִים, קְצָת בְּהִירִים מִיָם.

קַלִים יוֹתֵר. עַל עֵמֶק, הֲרָרִים וָנֶגֶב.

כָּאֵלֶה יֵשׁ רַק כָּאן. בִּכְלָל אֵין מְשָׁלָם.

שְׁמֵי מַעֲמַקִים גְבוֹהִים. כַּת כּוֹכָבִים חוֹגֶגֶת.

אַלְפֵי שָׁנִים קָשׁוֹת כְּבָר לֹא כָּאַבְנוּ כָּךְ

כְּמוֹ תַחַת הַשָׁמַיִם הַכְּחֻלִים הָאֵלֶה.

לֹא נוֹאָשִׁים כָּל כָּךְ, מְאֻשָׁרִים כָּל כָּךְ,

לֹא אֲנָשִׁים רָעִים וּפוֹחֲזִים כָּאֵלֶה.

אֲבָל רַק מִתַּחְתָּם נִחְיֶה אֶת גוֹרָלֵנוּ.

פָּנִים אֶל מוּל כּוֹכָב. בְּאֶמְצַע הַשָׂדוֹת.

כָּאן אֵין פִּתְחֵי מָנוֹס. יַד אַדִירִים עָלֵינוּ.

עַל כֵּן נֶחֱזַק. לְאָן פָּנֵינוּ מֻעָדוֹת?

וְהַיָּרֹק: שָׂדוֹת, גְבָעוֹת. פְּרָחִים תְּמִימִים.

רֵיחוֹת דִשְׁאֵי אָבִיב. זִמְזוּם הַצְרָעוֹת.

סִיעַת כְּבָשִׂים רוֹעָה בְּיַם הַבְּשָׂמִים,

אֲוִיר קַלִיל שֶׁבּוֹ עָבְרוּ רוּחוֹת רָעוֹת.

שְׂרִיד תַּיִל. תַּרְמִילִים. וְקוֹבַע מְנֻקָב.

פִּצְעֵי הָאֲדָמָה קַלִים, שְׂרִיטוֹת אִוֶלֶת.

אֲבָל – הָאֲנָשִׁים. הַנִצְחוֹנוֹת – זָהָב.

וַעֲפָרָם – אִבְחַת הַמָוֶת הַמְקֻלֶלֶת.

הַכֹּל נִשְׁכַּח, נִשְׁכָּח. מַכַּת אֵימֵי אָדָם.

אֲבָל הַזִכָּרוֹן הוּא רַק נִצַת תִּפְרַחַת.

הַגֶזַע – לֹא שָׁכַח. שָׁרְשֵׁי בָּשָׂר וָדָם

יוֹנְקִים בַּמִסְתָּרִים מִמַעְיְנוֹת הַפַּחַד.

וְהָאָדֹם: מֵעָל, כְּנֵס, כִּתְמָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ.

קַרְנַיִם זְהֻבּוֹת, – מֵיטַב הָאַגָדָה.

יָם, אֲדָמָה, שָׁמַיִם, – תֵּבֵל נוֹשֶׁמֶת

חַסְדֵי כַּדוּר הָאֵשׁ בְּחִיל וּרְעָדָה.

---

עֲנַן שַׁלְהֲבִיוֹת

מאת

שלמה טנאי

מִמוּעֶקֶת־קְדוּמִים שֶׁל טֶרֶם־אֶרֶץ־וְשָׁמַיִם,

יוֹצְאִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי תְמוּתָה רַכִּים, לְהִטַהֵר.

דוֹרוֹת הָלְכוּ לְעִנוּיִים וּמְנֻקְרֵי־עֵינַיִם

דִמוּ לִרְאוֹת עוֹלָם רָחוֹק, אַחֵר.

וּבָא הַיוֹם. לָעֲמָקִים, וְלַגָלִיל וְלַיַרְדֵן,

הָלְכוּ הוֹזֵי־קַדַחַת, הַנְעוּרִים לִטְהֹר.

לִפְרֹק אֵת הַקְלִפּוֹת, – הוֹ אַשְׁלָיָה שֶׁל חֵן!

עִם אֲבָנִים כְּבֵדוֹת, אֲשֶׁר רָבְצוּ בַּלֵב מִדוֹר.

עַד בָּא גְבוּלוֹת, – הַצַר. וַיֵחָלֵץ עַם רָב

אֶל הַגְבָעוֹת הַחֲשׂוּפוֹת, אֶל וָדִיוֹת־הַפֶּרֶא,

אֶל הַבְּדִידוּת הָאֲיֻמָה בַּמֶרְחָבִים, אֶל יְדִידוּת־הַקְרָב,

אֶל פְּנֵי הַמָוֶת, – עִם כּוֹבְעֵי הַגֶרֶב.

בַּמִשְׁלָטִים, בִּשְׁרַב פְּגָזִים וּבְאֵשׁ הַקַיִץ,

אֶל מוּל רוּחוֹת הַכְּפוֹר, בְּבוֹא יְמוֹת גְשָׁמִים,

יָצְאוּ דוֹר רַךְ לִטְהֹר. מִמַעַל, מִשָׁמַיִם,

לֹא נִיד־עַפְעַף אֶחָד שֶׁל רַחֲמִים.

מַה טְהוֹרִים הֵם הַחוֹזְרִים־מֵאֵשׁ.

כְּמוֹ זָהָב אֲשֶׁר נִצְרַף מִן הַסִיגִים,

יוֹתֵר תִּקְוָה, וְאַהֲבָה עֲדֵי לְהִוָאֵשׁ,

וּכְמוֹ הוּסְרָה לָעַד כָּל מוּעֲקַת הָאֲזִקִים.

אֲבָל, – הַזְמַן. וּכְמוֹ חַיֵי מַתֶּכֶת,

גַם הַזָהָב מוֹרִיק שׁוּב, מַחֲלִיף חַיִים.

אָדָם, – בָּשָׂר־וָדָם. זָהָב וּבְדִיל, – מַתֶּכֶת.

מָה טְהוֹרִים הֵם הַחוֹזְרִים אֶל הַחַיִים.

וּטְהוֹרִים מֵהֶם, לְלֹא רְבָב־עָפָר,

הַטְהוֹרִים בְּלִי קֵץ. שַׁלְהֲבִיוֹת שְׁקוּפוֹת.

עֲנַן שַׁלְהֲבִיוֹת, בְּעֵדֶן וְעָפָר,

הַמְרַחֵף בְּכֹבֶד־לֵב עַל פְּנֵי תְּקוּפוֹת.

---

יִגְאָל אַלוֹן

מאת

שלמה טנאי

בְּשֶׁכְּבָר־הַיָמִים

לִבְחִירֵי הָעָם

עָנְדוּ הִלָה שֶׁל אוֹר,

קַרְנַיִם נָגְהוּ מִמִצְחֵיהֶם

קָשְׁרוּ זֵר אַגָדוֹת לַעֲלִילוֹתֵיהֶם;

הַיוֹם – אַתָּה נוֹשֵׂא

עַל חֲזֵה הַחָאקִי

סִכַּת מַתֶּכֶת זְעִירָה, –

שְׁתֵּי שִׁבֳּלֵי תְּהִלָה

וְחֶרֶב אַמִיצִים.

וְזֶה הַכֹּל.

רַק הַסִכָּה,

דוֹמָה קְצָת לְמַטְבֵּעַ

יִשְׂרְאֵלִית עַתִּיקָה.

הַזְמַן עוֹבֵר.

מַכְנִיעַ גְבוֹהִים,

רוֹפֵא לַנִדְכָּאִים,

נוֹתֵן יְבוּל – לָעֲמֵלִים.

אַתָּה צוֹעֵד, יָשָׁר.

כְּמוֹ בְּיָמִים גְדוֹלִים,

כְּמוֹ בַּיָמִים שֶׁל הַגָלִיל,

שֶׁל שְׁפֵלַת לֹד

שֶׁל מִדְבָּרִיוֹת הַנֶגֶב.

בְּתוֹךְ הַחֲרָדָה

הֵאִירָה שַׁלוָתְךָ.

וְכָל הַתַּכְסִיסִים,

דַרְכֵי הַעֲקִיפִין

הָיוּ מָבוֹא

לְדֶרֶךְ הַיָשָׁר,

לְהִגָיוֹן פָּשׁוּט,

מַרְחִיק רְאוֹת.

הַזְמַן עוֹבֵר.

רַבִּים פָּנוּ הַצִדָה,

דִבְּרוּ אֶל לְבָבָם שָׁלוֹם,

לַהֲסִירוֹ מִדֶרֶךְ עַקְשָׁנִים.

רַבִּים פָּנוּ אֶל הַמְנוּחוֹת.

אַתָּה הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים,

אֵיתָן לְנַפְשְׁךָ

וְנֶאֱמָן לֵאלֹהֵי הַנְעוּרִים,

שֶׁבּוֹ נִגְלוּ לְךָ

דַרְכֵי אָדָם

וּמִלְחַמְתּוֹ.

כָּל כָּךְ אַתָּה נִכְנָע לְנַפְשְׁךָ;

תִּשָׂא וִתּוּר אַחַר וִתּוּר.

עַד נַפְשְׁךָ –

וְשָׁם דְבָרְךָ נִפְסַק,

שָׁם מַלְאָכֶיךָ מְדַבְּרִים

עוֹשֵׂי חַיֶיךָ.

הֵם מַחֲזִיקִים בְּךָ בָּאוֹר,

הֵם מְאַחֲזִים – בָּאֲפֵלָה;

וְצוֹעֲדִים עִמְךָ

בְּכָל דְרָכֶיךָ,

הַנֶאֱמָנִים.

---

שִׁיר מִן הֶהָרִים

מאת

שלמה טנאי

מִן הֶהָרִים מַבִּיט אֲנִי אֶל הַשָׁמַיִם.

מִן הֶהָרִים רוֹאֶה אֲנִי שָׁמַיִם אֲחֵרִים.

לֹא אֵלֶה הַגְבוֹהִים, הָעֲמֻקִים בְּלִי סוֹף,

כִּי אִם קְרוּעִים שְׁמֵי־בֵּין־הַמְצָרִים.

עַל כֵּן עַד תֹּם חוֹשְׂפִים הֵם לְבָבָם,

עַנְנֵיהֶם נָחִים עֲלֵי פִּטְמוֹת הָרֶכֶס.

הַכּוֹכָבִים עוֹמְדִים בְּכָל חַלוֹן פָּתוּחַ,

הַלְבָנָה עַל מַשְׁקוֹפִים דוֹרֶכֶת.

עַל הֶהָרִים לֹא יֵאָחֲזוּ עָרִים גְדוֹלוֹת.

לְלֵב־אָדָם אֵין עֹז. גְדוֹלָה יִרְאַת־שָׁמַיִם.

אֲבָל עַל הֶהָרִים יִהְיוּ עָרִים עַזוֹת,

לַלֵב, לְרוּחַ־בָּאֱנוֹשׁ, כִּצְפַת, כִּירוּשָׁלַיִם.

אֲנִי מַבִּיט אֶל הֶהָרִים. הֵם מַאֲפִילִים.

אֲבָל אֲנִי נֵעוֹר וּמִתְבַּהֵר הָעֶרֶב.

אֲנִי מֵבִין מַדוּעַ בֶּהָרִים נִגְלִים סוֹדוֹת,

מַדּוּעַ בֶּהָרִים גַם הַדְמָמָה בּוֹעֶרֶת.

אֲנִי מֵבִין לָעָם, תָּמִיד יֵשֵׁב שְׁפֵלוֹת

אַךְ יְבַקֵשׁ רָזִים בֶּעֱזוּזֵי מְרוֹמִים.

כִּי לַמִישׁוֹר – שִׂמְחָה, אַךְ לָרְכָסִים – הַהוֹד,

לִחְיוֹת בְּתוֹךְ שָׁמַיִם עֵירֻמִים.

אֲשָׁדוֹת

מאת

שלמה טנאי

---

שִׁיר שָׁקֵט

מאת

שלמה טנאי

בַּלַיְלָה אֲנָשִׁים חוֹזְרִים הַבַּיְתָה,

בִּרְחוֹבוֹת לַחִים, בִּנְפִילַת הַטַל.

הֵם מַעֲלִים אוֹרוֹת בְּרַחֲבֵי הָעִיר,

וְרַק אֶחָד מֵהֶם הִנוֹ אוּלַי צָעִיר,

וְהוּא הוֹגֶה שִׁירִים בְּהִבְהוּבֵי הַסֵתֶר.

וְרַק אֶחָד מֵהֶם נִפְרַד, לְלֹא חֲזֹר,

מִשִׂפְתוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת שֶׁל נַעֲרָה.

הוּא לֹא בָּכָה. הוּא נָח בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ

וְהִיא אֶת מַבָּטָיו לָאָרֶץ נִעֲרָה.

וּבְחֶדְרוֹ עָצַם עֵינַיִם לַתִּקְרָה,

אֲבָל הֵן נִפְקְחוּ וְלֹא רָצוּ לָנוּחַ.

וַעֲרָפֶל כָּבֵד מֵעַל שְׁנוֹתָיו נִקְרַע

וְהוּא הִרְהֵר בָּהֶן כְּאִלוּ לֹא עָבְרָה

בַּיַעַר הַשַׂגִיא כָּל רוּחַ.

וְהוּא הִרְהֵר בָּהֶן וּבְהִרְהוּרָיו חָזְרָה,

קַלָה וּגְאֵיוֹנִית, וְהוּא בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ,

אוֹתָהּ הַנַעֲרָה, אוֹתָהּ הַנַעֲרָה,

אֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁעָה הָלַךְ מִלְפָנֶיהָ,

אֲבָל הוּא לֹא זָעַק בְּעֵת שֶׁנִעֲרָה

אֶת מַבָּטָיו, כַּטַל, מֵחֶמֶד שִׂפְתוֹתֶיהָ.

עֵינַיִם יַעֲצֹם. הֵן לֹא רוֹצוֹת לָנוּחַ.

בַּלַיְלָה אֲנָשִׁים חוֹזְרִים, חוֹזְרִים הַבַּיְתָה,

בִּרְחוֹבוֹת לַחִים, בֵּין מַשְׁבֵי הָרוּחַ,

אַךְ רַק אֶחָד נִצָב אֱלֵי חַלוֹן פָּתוּחַ,

כִּי מַשֶׁהוּ אֵרַע, אֵרַע בַּמֶרְחַקִים.

אוּלַי הַנְשָׁמוֹת צִפּוּ לְבוֹא הַשַׁחַר,

אוּלַי מֵת בַּחֲשַׁאי, בַּמִסְתָּרִים, אָבִי?

בָּרְקִיעִים מִתְנוֹצְצִים אוֹתָם הַכּוֹכָבִים.

וּבְעוֹד אָנוּ שׁוֹגִים בַּחֲלוֹמוֹת הַנֹעַר,

וּמִתְפַּלְשִׁים בַּמַכְאוֹבִים הַמְתוּקִים,

וְהַשָׁנִים נוֹתְנוֹת בָּנוּ אוֹתוֹת וָתֹאַר,

הֵן מַשֶׁהוּ אֵרַע, אֵרַע בַּמֶרְחַקִים.

אוּלַי הַטַל יָרַד אֶל נִיחוֹחֵי הַשַׁחַת,

אוּלַי הוֹצִיא נַפְשׁוֹ, בַּמִסְתָּרִים, אָבִי?

אוּלַי בַּמֶרְחַקִים עוֹלָם שֶׁלִי נֶחֱרַב,

וּבְרִגְעוֹ הָאַחֲרוֹן הוֹשִׁיט אֵלַי יָדָיו?

וְאֶת הַכֹּל רָאוּ אוֹתָם הַכּוֹכָבִים.

בְּחַלוֹנוֹת הָעִיר כְּבָר הָאוֹרוֹת כָּבִים.

מִי לֹא יַעֲצֹם עֵינָיו בְּהִתְקָרֵב הַשַׁחַר,

וְלֹא יָנוּחַ טַל עַל עַפְעַפָּיו?

---

זָהָב

מאת

שלמה טנאי

לְמַכְאוֹבֵי הָאוֹר אֵין הֵד.

בִּזְהָרָיו הַמְצִיפִים עוֹלָם לֹא נוּכַל גַעַת.

וְהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְרוֹעֵד,

הָרְעָדָה רַק לְנוֹשְׁמֵי הָאוֹר נוֹדַעַת.

בַּקְשׁוּהוּ בָּאֲוִיר אֲשֶׁר כָּחֹל,

בַּמַיִם, גַם בָּהֶם לֹא יֵאָחֵז לָנוּחַ.

נַסוּ נָא, פְּקוּחֵי­­־עַיִן, יוֹדְעֵי־כֹל,

וְאֶחֱזוּ בְּקֶרֶן אוֹר אֲשֶׁר בָּרוּחַ!

עַל הָעֵצִים, עַל עֲלֵיהֶם הוּא מִתְנוֹצֵץ.

עַל הַגַגוֹת הִנוֹ אָטוּם.

וְרַק עִם עֶרֶב אֶל לִבִּי פּוֹרֵץ

הָאשֶׁר הַנִשְׁכַָּח וְהַקָדוּם.

תּוֹדָה לְךָ הָאוֹר עַל הַאִירְךָ בַּיוֹם,

עַל הַחֲוִירְךָ בְּרֹךְ הָעֶרֶב.

אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ אֶת הַלַיְלָה לַחֲלֹם,

אֶת אַהֲבַת הַסֵתֶר הַסוֹעֶרֶת.

בְּלֶכְתְּךָ עוֹד בָּנוּ זִכְרְךָ יִשְׂרַד

וְרַק הַדָם הַמִתְעוֹרֵר בַָּאֹפֶל, יַשְׁכִּיחֶנוּ.

אַתָּה מֵאִיר לָזֶה אַשֶׁר יִפְחַד

וְלִמְבַקֵשׁ מִסְתּוֹר יוֹמְךָ אֵינֶנוּ.

וְרַק לְעִנוּיֶיךָ סוֹף עוֹד אַיִן,

אַתָּה זָהָב מֻתָּךְ אֶל הָאֲוִיר.

סַנְוֵר־נָא לִי, סַנְוֵר אֶת הָעֵינַיִם,

כִּי רַק בְּעִוְרוֹנִי אֲנִי בָּהִיר.

כִּי גַם עָלֶיךָ בּוֹא יָבוֹא הָאשֶׁר,

כִּי עִנוּיֶיךָ לֹא דָלְקוּ לַשָׁוְא.

בְּרֶדֶת אֶל עֵינַי חֶדְוַת הַחשֶךְ

חָזוֹר עוֹד תַּחֲזֹר לִהְיוֹת זָהָב.

---

בְּרַק זֹהַר

מאת

שלמה טנאי

מַלְכוּת נוֹפֶלֶת, עֲטוּיַת הַפָּז,

אַתְּ דְגָלַיִךְ עַד מְרוֹמִים מֵנֶפֶת.

בְּמַרְתְִּפֵי הָאוֹצָרוֹת בָּךְ תּוֹסְסִים שָׁלָל וּבַז, –

רַק בְּכֹחָם אַתְּ עוֹד חוֹמוֹת זוֹקֶפֶת.

לְאָן פָּנְתָה הָאַהֲבָה מִן הָאַרְמוֹן?

כָּרֵי הַנוֹי מְקֹרָחִים מִדֶשֶׁא.

וְרוּחַ שֶׁל מֵתִים מִדוֹר קַדְמוֹן

בַּעֲצֵי הַמֶלֶךְ מִתְלַחֶשֶׁת.

לֹא זְעָקָה נִשְׁמַעַת מִמוֹרָא.

הַחַלְחָלָה עֵינַיִם מְעַוֶרֶת:

בְּהִלוּלוֹת, כָּל עוֹד קוֹרָה יֵשׁ עַל קוֹרָה,

הָעֵת, בְּאֵין זוֹכֵר, עוֹבֶרֶת.

מַלְכוּת נוֹפֶלֶת, עִנוּיֵךְ קָשֶׁה מִנְשֹא,

בַּהִלוּלוֹת הָאֵלֶה אַתְּ לְאִטֵךְ נִגֶפֶת.

אֲבָל אַחַת לִזְמַן יָקוּם הַמֶלֶךְ מִכִּסְאוֹ,

וּדְפִיקַת־לֵב קְדוּמָה אוֹתוֹ תּוֹקֶפֶת.

אֶת הַמְסֻבִּים עוֹבֵר בָּרָק:

הַמֶלֶךְ שָׁב לִמְשֹׁל, צְעִיר־יְמֵי־הַנֹעַר. –

מַלְכוּת נוֹפֶלֶת, מְצֻפַּת אָבָק,

כָּךְ יִפְקְדוּךְ מֵעֵת לְעֵת בִּרְקֵי הַזֹהַר.

---

בָּעֲלָטָה

מאת

שלמה טנאי

א בַּצֹרֶת

גַם הַסִירוֹת עַל הַנָהָר הַיוֹם לֹא שָׁטוּ,

גַם לֹא חַלוֹן אֶחָד נִפְקַח בְּכָל הַכְּפָר.

וְהַבָּנוֹת הַיוֹם לֹא הִתְקַשָׁטוּ

וְרַק שָׁעָה אַחַר שָׁעָה נָקוֹף נָקְפָה.

מֵאָז וּמֵעוֹלָם הֵן כָּךְ אָהַבְנוּ,

וְכָכָה גַם נִשְׁכַּחְנוּ לְלֹא עֵת.

וְלֹא הָיָה רָעָב שֶׁלֹא רָעַבְנוּ

אַךְ כָּל חֶדְוָה צָחֲקָה לָנוּ לְאֵיד.

רַק בַּשָׂדוֹת עָבַרְנוּ לְלֹא זֵכֶר,

אֵדֵי הָאֲדָמָה – שַׁלְהֲבִיוֹת אֵין־סוֹף.

רַק בַּשָׂדוֹת הִרְגַשְׁנוּ אֶת הַנֶכֶר

אֶל הַדְבָרִים שֶׁלֹא יָדַעְנוּ לֶאֱהֹב.

הַסְתָו עָבַר וְלֹא יָרַד עוֹד גֶשֶׁם,

נָפְלָה דְמָמָה גְדוֹלָה בֵּין לֵב לְלֵב.

וְאֶל אִשְׁתּוֹ אֵין הָאִכָּר יָכוֹל לָגֶשֶׁת,

כָּל עוֹד אֵין הָרָקִיעַ בַּלֵילוֹת דוֹלֵף.

ב צִפִּיָה לַגֶשֶׁם

בִּרְבוֹת הַדְאָגוֹת הֲרֵי שָׁכוֹחַ נִשְׁכָּחֵן,

וְכַאֲשֶׁר תִּגְדַלְנָה, הֵן זוֹנְחוֹת הַבַּיִת.

לָרָהִיטִים יֹאבַד אֲזַי הַחֵן,

וְלֹא נֵדַע לְאָן לָשִׂים אֶת הַיָדַיִם.

נֵצֵא וְנַעֲמֹד עַל סַף הַמֶרְחָבִים.

בַּעֲלִיַת הַגַג עוֹלֶה נִיחוֹחַ הַתַּפּוּחַ.

מִתַּחַת לַמַרְזֵב נִצֶבֶת הֶחָבִית

עִם פֶּה פָּתוּחַ.

הִרְהוּר רוֹדֵף הִרְהוּר, שָׁעָה אַחַר שָׁעָה.

הָעֲגָלָה מִן הַשָׂדוֹת חוֹזֶרֶת.

אוּלַי הַיוֹם אֶל הַתְּחִנוֹת שָׁעָה.

נָשׁוּב אֶל אַפְלוּלִית הַבַּיִת עִם הָעֶרֶב.

לְאַט. בָּעֲלָטָה. כְּמִלִפְנֵי שָׁנִים.

מֵעֵבֶר לֶהָרִים, בְּשׁוּלֵי שָׁמַיִם,

הָרוּחַ מְאַבֶּכֶת עֲנָנִים.

מַיִם.

ג מָטָר

אֵלִי כַּמָה זָרִים הָיִינוּ לְעֵת עֶרֶב.

לֹא בָּאנוּ אֶל הַלֶחֶם וַנִדֹם,

כָּךְ מַרְגִישִׁים אֵיךְ כָּל דַקָה בּוֹעֶרֶת

בָּרָקִיעַ הָאָדֹם.

מִן הַשֵׁנָה פָּקַחְנוּ אֶת עֵינֵינוּ אֶל הַשְׁחוֹר.

בָּאַתְנוּ מַנְגִינַת חֶדְוָה נוֹשֶׁנֶת.

מַשֶׁהוּ נוֹפֵל בְּלִי הֶרֶף. לְלֹא סְפֹר.

מַשֶׁהוּ וְאֵשׁ בּוֹ מְעַשֶׁנֶת.

הַלַיְלָה יִשָׁטְפוּ סִכְרֵי הַמַיִם,

וְיֵעָקְרוּ גְשָׁרִים מִן הַגָדוֹת.

וּבֶחָצֵר נִשְׁקַע עַד הַבִּרְכַּיִם

וְלֹא נֵצֵא זְמַן רַב אֶל הַשָׂדוֹת.

עָצַמְנוּ אֶת עֵינֵינוּ רְוֵי־מָנוֹחַ.

אֶת עֲצֵי הַגַן הָרוּחַ מַשִׁיקָה.

קָרַבְנוּ זֶה אֶל זוֹ עִוְרֵי־נִיחוֹחַ.

---

אֶל הַשָׁרָשִׁים

מאת

שלמה טנאי

הֵם נְהִירִים לִי: עֶרֶב לְלֹא קֵץ.

שֶׁעוֹד שְׁנַת־יְשָׁרִים תְּפֵלָה נוֹטָה לוֹ חֶסֶד.

וּמַעֲנִיקָה לוֹ קֵץ, תּוֹדָה לָאֵל.

וְלַיְלָה שֶׁל צַלְמָוֶת, בְּלִי זִכְרוֹנוֹת שֶׁל גוּף,

בְּלִי זִכְרוֹנוֹת חֲלוֹם, בְּלִי מֶלַח;

וְיוֹם שַׁעֲשׁוּעִים, שֶׁל צְחוֹק, דִבְרֵי חִדוּד.

הֵם נְהִירִים לִי: זֶהוּ הָעוֹלָם.

וְהָעוֹלָם, – חִידַת הַנֶפֶשׁ הַחוֹלֶמֶת,

חֶדְוַת גַרְגֵר־אָבָק בְּאֵיזוֹ עִיר

אוֹ כְּפָר, אוֹ לְדִיוּק: חֶדְוַת בָּשָׂר־וָדָם

לִקְרַאת הַתַּעֲלוּמוֹת, הַגְנוּזוֹת וְהַנְצוּרוֹת, –

זֶה הָעוֹלָם הַמְאֻשָׁר הָיָה קְלִפָּה. הַפְּרִי?

נָמַק, נָמַק, יָבֵשׁ עַד נֶעֱלָם.

מִכָּל אַשְׁלָיוֹתָיו, חֶדְוַת תַּעֲלוּמוֹתָיו

נִשְׁאַר בּוֹדֵד, בֵּין אֲדָמָה צוֹנֶנֶת

לְבֵין הַכֹּכָבִים, – אָדָם.

לְלֹא סְתָרִים, לְלֹא תַּעֲלוּמוֹת,

הוּא נָס, בּוֹרֵחַ מִנַפְשׁוֹ.

אֻמְלָל: עַל מִטָתוֹ בְּטֶרֶם לַיְלָה

בֵּין הִבְהוּבֵי אֱנוֹשׁ לְבֵין הָאֲפֵלָה

מַה יְהַרְהֵר, יָקָר, אֲשֶׁר נִבְרָא בְּצֶלֶם?

לְאָן יַרְחִיק, אֵיךְ יְרַחֵף בַּעֲבָרוֹ,

לְאָן יִנְהַר, אֵיךְ יְהַלֵךְ בֵּין תְּשׁוּקוֹתָיו,

לְאָן יִבְכֶּה, אֵיךְ יִתְחַקֶה עַל שָׁרָשָׁיו?

הוּא שׁוֹכֵב עַל מִטָתוֹ

וּרְבָבוֹת כְּמוֹתוֹ עַל הַמִטוֹת הַלְבָנוֹת,

וְאֵין לוֹ עוֹד עֵינַיִם אֶל הָאֲפֵלָה,

וְאֵין לוֹ לֵב אֶל נִבְכֵי הַשָׁרָשִׁים

הוּא שׁוֹכֵב וְהוּא שׁוֹמֵם.

טַלְטֵל אוֹתוֹ, עֲנַק הַגוּלִיבֶרִים,

וְהוּא יִבְכֶּה בְּתוֹךְ יָדְךָ וְיִתְחַנֵן,

וְיִשָׁבַע כִּי הוּא יִהְיֶה אַךְ טוֹב,

וְיַעֲשֶׂה אַךְ טוֹב. וְהוּא יַגִיד:

הָאֱלֹהִים טִלְטֵל אוֹתִי בְּכַפּוֹתָיו.

הַנַח לוֹ וּרְאֵה:

כֻּלוֹ רַק רְמִיָה. לֹא אֶבֶן בּוֹ עַל אֶבֶן.

עַל כָּל הִבְהוּב שֶׁל רֶגֶשׁ

הוּא מְגַלֶה דְלֵקוֹת שֶׁל אֵשׁ;

עַל רֶגַע קָט שֶׁל חֶסֶד

הוּא מְאֻשָׁר שָׁנִים, שָׁנִים.

עַל אֶבֶן מִצְעָרָה וּבוֹדֵדָה

בּוֹנֶה הוּא הֵיכָלוֹת שֶׁל קֶצֶף.

עַל אַהֲבָה עִוֶרֶת מִתְּשׁוּקָה –

מֵיטַב הַכְּזָבִים בֵּין כּוֹכָבִים וָאָרֶץ.

רַק הוּא יוֹדֵעַ אֶת הַמֶרְחַקִים

בֵּינוֹ, – בֵּין מַה־שֶׁהוּא־מַמָשׁ,

בֵּין מַה שֶׁמַשִׂיגִים עֵינָיו, לִבּוֹ,

גּוּפוֹ, חוּשׁ רֵיחַ וְחוּשׁ טַעַם,

לְבֵין כָּל גִלְגוּלֵי הָרשֶׁם:

הָדוּר וּמְצֻחְצָח, הַסֵפֶר בְּיָדָיו.

מִי לֹא יֵדַע לְגַלְגֵל שִׂיחָה,

מִי לֹא כָּבַשׁ אֶת נֶכֶס הַשְׁתִיקָה,

שֶׁכְּבָר מִזְמַן אֵינָהּ עוֹד סְיָג לְמוֹ חָכְמָה,

כִּי סְיָג לָרֵיקָנוּת,

לַשִׁמָמוֹן שֶׁהוּא עָמֹק מִיָם.

רַק הוּא יוֹדֵעַ אֶת הַמֶרְחַקִים.

---

פְּרִיחַת הַחֻרְשׁוֹת

מאת

שלמה טנאי

כָּך פּוֹרְחוֹת הַחֻרְשׁוֹת:

הַמַכְאוֹב, – שָׁרְשֵׁי־עֵץ מִתְפַּתְּלִים בַּקַרְקַע,

מִתְעַוֵת בִּשְׁעוֹת חשֶׁךְ רַבּוֹת וְקָשׁוֹת,

מִתְעַוֵת וְאֵינֶנוּ נִרְגָע.

אָז עוֹלוֹת אֶל הַגֶזַע בִּרְכוֹת הַמַכְאוֹב,

נִפְקָחוֹת הֵן עָנָף־עָנָף.

נִפְקָחוֹת מִן הַחשֶׁךְ עֵינַיִם לַחוֹת,

נִפְקָחוֹת אֶל הַגֶשֶׁם, אֶל בּוֹא הָרוּחוֹת,

אֶל זִמְרַת בַּעֲלֵי הַכָּנָף.

וְהָאשֶׁר הַזֶה הַפּוֹרֵץ וְעוֹלֶה

יַעֲבֹר מִנִי נוֹף אֲלֵי נוֹף

דִמְמַת הָאֵזוֹב, וְאִוְשַׁת הֶעָלֶה,

הַתּוּגָה שֶׁל הַיוֹם הָעוֹבֵר וְכָלֶה

יַחְזְרוּ וְיִהְיוּ לְמַכְאוֹב.

מִתְפַּתְּלִים שָׁרְשֵׁי־עֵץ בְּחֶשְׁכַת הַמִסְתָּר

וְכוֹתְרוֹת הָעֵצִים לוֹחֲשׁוֹת.

מִבִּרְכוֹת הַמַכְאוֹב הַקָדוּם שֶׁחָזַר

שׁוּב חָזְרוּ וּפָרְחוּ הַחֻרְשׁוֹת.

---

דוּמִיַת הַלֵב

מאת

שלמה טנאי

הַכְּבָשִׂים קָפְאוּ בַּדֶשֶׁא.

עֶרֶב טוֹב, שָׁקֵט.

רוּחַ, רוּחַ מִתְלַחֶשֶׁת

עִם לִבָּם הַמֵת.

וּקְרִיאוֹת הָרוֹעֶה וְעִדוּד הֶחָלִיל

נִסְפָּגִים בְּצַמְרָם אֵין־הַקֶשֶׁב.

בַּמֶרְחָק – עֲלָמוֹת עֲדוּיוֹת הַחֲלִי

מִן הָעֶרֶב צוֹנְחוֹת אֶל הַנֶשֶׁף.

שְׁווֹת־הַלֵב לָרוֹעֶה עִם עֶדְרוֹ הַקָפוּא,

הָרוֹבֵץ כֶּבֶשׂ־כֶּבֶשׂ אֵין־רַעַד.

בַּבָּתִּים עַל הָהָר, חַלוֹנֵי־אוֹר כָּבוּ,

וְהַלַיְלָה גָדֵל צַעַד־צַעַד.

עוֹד קְרִיאָה עֲלֵי פִּיו, עוֹד לִטוּף בְּיָדָיו,

הֲיָשׁוּב מִנִי אֶבֶן הָעֵדֶר?

הָאָהוּב מִזָהָב, הָאָהוּב עַל הַטַף.

הָעוֹלֶה לַמִזְבֵּחַ בְּנֵדֶר.

עוֹד מִזְמוֹר בַּנִכְסָף, עוֹד צְלִילִים בֶּחָלִיל,

הֲיִרְאֶה עוֹד כִּבְשָׂה מִתְנַשֶׁמֶת?

בַּחֲצוֹת – עֲלָמוֹת עֲרֻמוֹת בְּלִי חֲלִי

נוֹשְׁמוֹת בֹּשֶׂם, וְלַהַט וָשֶׁמֶש.

וְהָעֵדֶר לֹא זָע. וְהַלַיְלָה אוֹבֵד.

רַק הַלֵב, לֵב רוֹעֶה אֵין־שָׁמַיִם,

נוֹפֵל אֶל כְּבָשָׂיו, אֶל עֶדְרוֹ הַבּוֹגֵד

וְעוֹצֵם עִם מוֹתָם הָעֵינַיִם.

וְהָרוּחַ מִתְלַחֶשֶׁת

עִם לִבַּם הַמֵת.

הַכְּבָשִׁים קְָפְאוּ בַּדֶשֶׁא.

לַיְלָה טוֹב שָׁקֵט.

---

הַרְרֵי אֵילַת

מאת

שלמה טנאי

הַרְרֵי אֵילַת, צוּקֵי דִמְיוֹן בָּאֶבֶן,

שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם, רְאִי שֶׁל יָם אָדֹם.

מִנַיִן מִתְפַּתְּלִים בָּכֶם עוֹרְקֵי הַצֶבַע,

וְנִשְׁמַתְכֶם, – כָּל צוּק אֵין־סוֹף גְוָנִים – כּוֹאֶבֶת

עַד קְצֵה שִׂיאִים, בָּהֶם קָשֶׁה לִנְשֹׁם.

הָאֲדָמָה, פְּלָאִים, – עָפָר, אָבָק, וָסֶלַע,

אֲבָל לִבָּהּ מָלֵא צְבָעִים, קִסְמֵי קְסָמִים.

מֵרֶגֶב אַפְרוּרִי הַשׁוֹשַׁנָה תֵצֵא לָהּ, –

צִבְעֵי הַדָם מִתּוֹךְ עָפָר תָּמִים.

מִתּוֹךְ חֶלְקָה שֶׁל חוֹל עֵץ רַב־עַנְפִּין יַבְקִיעַ

יָרֹק, אַלְפֵי יָרֹק, מִתּוֹךְ אֵין־סוֹף אָפֵל.

כְּמוֹ עֶצֶב, שֶׁפִּתְאֹם מִמִסְתָּרִים יָגִיחַ

מִתּוֹךְ בָּשָׂר־וָדָם, כְּאוּב־מַדְוִים, תָּפֵל.

כְּמוֹ גַעְגוּעִים – מִי יְמֻשֵׁם יָדַיִם? –

הַנִמְשָׁכִים מִתּוֹךְ סִבְכֵי הַדָם.

כְּמוֹ אַהֲבָה, – מִי לֹא בִּקֵשׁ שְׂפָתַיִם? –

מַלְאָךְ נִשָׂא שֶׁל כָּל תְּשׁוּקוֹת אָדָם.

הָאֲדָמָה אֵינָהּ רוֹצָה לִגְנֹז צְבָעֶיהָ;

אֵינֶנָהּ יְכוֹלָה. הֵם מֻכְרָחִים לִחְיוֹת.

יָמִים, לֵילוֹת תֶּאֱפַל בְּמַכְאוֹבֶיהָ,

בַּהֲרָרִים, בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדוֹת, בְּעִמְקֵי גֵאָיוֹת.

אַךְ הִיא זְקוּקָה כָּל כָּךְ לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם

לְטַל, לְגֶשֶׁם, לִתְפִלוֹת בְּרָכָה.

בִּלְעֲדֵיהֶם, – מִדְבָּר אֵין־צֶבַע מוּל שָׁמַיִם

מִדְבָּר שֶׁל שִׁמָמוֹן, שֶׁאֵין לוֹ אֲרוּכָה.

רַק הַרְרֵי אֵילַת, הָרִים בְּרוּכֵי גוֹרָל;

אֵין גֶשֶׁם וְאֵין עֵץ, אֲבָל צִבְעֵי הַקֶשֶׁת

זוֹרְמִים בְּעוֹרְקֵיהֶם, וְצוּקֵיהֶם – קָלָל.

עָפָר הַמִתְנוֹצֵץ, יְפִי צִיָה נוֹאֶשֶׁת.

הַיֹפִי הַיָשִׁיר, בְּלִי גִנוּנֵי־בֵּינַיִם

לְלֹא פִּרְחֵי חֲלֹף, הַנִכְנָעִים לָעֵת.

חַיֵי־עָפָר, בְּלִי יִסוּרֵי־בֵינַיִם,

צִבְעֵי־תָמִיד טְהוֹרִים, בְּלִי מָוֶת וּבְלִי חֵטְא.

---

אֲשָׁדוֹת

מאת

שלמה טנאי

אֲנִי נָסוֹג מִצוּק אֶל צוּק.

טִירוֹת נֶעֱזָבוֹת, צְרִיפֵי הָעֵץ בַּמַיִט.

הָרִים, הָאֲשָׁדוֹת אֲשֶׁר מִכֶּם יָצְאוּ,

זוֹרְמִים בִּשְׁפֵלוֹתֵינוּ בְּנַחֲלֵי הַמַיִם.

כִּי קֵץ לַזִנוּקִים חַסְרֵי רְאוּת;

הַמַיִם בָּאוּ עַד צַוָאר, הַמַיִם נִרְגְעוּ מֵרַעַשׁ.

מִזְרִימָתָם הַנוֹאָשָׁה לַשָׁוְא, הֵם נִקְרְעוּ

אֶת הָעֵצִים לִפְרִי וָנוֹי לָטַעַת.

אֲנִי נָסוֹג מִצוּר אֶל צוּר.

כַּמָה אָהַבְתִּי אֶת עָצְמַת הַמַיִם,

אֶת זִרְמֵיהֶם בְּקֶצֶב לֹא עָצוּר,

אֶת דִמְיוֹנָם לְצֶבַע הַשָׁמַיִם.

אַךְ פְּרִי הָאֲדָמָה צָמֵא.

עֲצֵי הַגַן חָזְקוּ מִזִנוּקֵי הָאֶשֶׁד.

וּבֶהָרִים דְמָמָה. וּבַדְמָמָה הוֹמֶה,

הַכֹּחַ הַגָדוֹל שֶׁבִּנְפִילָה נוֹאֶשֶׁת.

---

בְּרִית אַחִים

מאת

שלמה טנאי

כָּרַתְנוּ בְּרִית־אַחִים.

כֻּלָנוּ יַחַד נַעֲצֹם עֵינַיִם,

וְנִשְׁקַע בִּשְׁנַת הָעוֹלָמִים.

אַחִים אֲנַחְנוּ,

דָם בְּדָם,

לֵב בְּלֵב.

הַיֶלֶד, שֶׁנִפְתַּח אֶל הָעוֹלָם,

הַנַעַר שֶׁגִלָה אֶת מִסְתָּרָיו,

הָעֶלֶם, שֶׁכָּאַב אֶת מַכְאוֹבָיו,

הַגֶבֶר, שֶׁלָמַד אֶת מַסְלוּלָיו.

אַחִים אֲנַחְנוּ, שְׁאֵרֵי בָּשָׂר.

וְכַמָה רְחוֹקִים.

מַה לִי וְלַיֶלֶד הָרָחוֹק,

יְפֵה־הַפָּנִים,

אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם הָיָה לוֹ תַּעֲלוּמָה.

מַה לִי וְלַנַעַר הַתָּמִים,

שֶׁמִסְתְּרֵי עוֹלָם הָיוּ לוֹ לְחֶמְדָה,

אֲשֶׁר לָמַד אֶת הַיַמִים,

הִרְחִיק עִם מְגַלֵי הַיַבָּשׁוֹת,

לָמַד דַרְכֵי הַמַיִם וְהָאֵשׁ,

חָלַם בַּמֶרְחַקִים.

מַה לִי וְלָעֶלֶם הַסוֹעֵר,

אֲשֶׁר שְׁפָתָיו נָגְעוּ לָרִאשׁוֹנָה

בְּשִׂפְתֵי נַעֲרָה.

אֲשֶׁר אֶל חָזֵהוּ

שָׁדַיִם בָּאוּ.

מַה לִי וְלָעֶלֶם,

שֶׁאַהֲבָתוֹ הָיְתָה כָּל עוֹלָמוֹ,

וְשִׁבְרוֹנָהּ – שִׁבְרוֹן חַיָיו.

מַה לִי וּלְמַכְאוֹבָיו

וּמַה לִי וּלְדִמְעוֹתָיו,

מוּל כּוֹכָבִים נוֹפְלִים

שֶׁל שְׁמֵי אָבִיב צוֹנֵן,

גְדוֹל אֱלֹהִים.

אֲנִי הַגֶבֶר

שֶׁלָמַד אֶת מַסְלוּלֵי עוֹלָם וְאֶת חֻקָיו.

מֵהֶם אֲשֶׁר כָּבַשְׁתִי,

וּמֵהֶם – לֹא יִנָתְנוּ לְהִכָּבֵשׁ.

אֲנִי הַגֶבֶר שֶׁנִכְנַע לָאַהֲבָה,

וַיַעַבְדֶנָה, חֹק לֵאלֹהִים.

אַחִים אָנוּ – וְכַמָה רְחוֹקִים.

וְלֹא שָׁנִים בֵּינֵינוּ, כִּי דוֹרוֹת,

וְיֵשׁ וְלֹא נָבִין אִישׁ אֶת אָחִיו.

וְכַמָה מְאֻשָׁר אֲנִי,

כִּי יוֹם יָבוֹא

וְיִוָסֵף עוֹד אָח אֶל הָאַחִים,

וְעוֹד אָח, וְעוֹד אָח,

עַד נַעֲצֹם עֵינַיִם

וְנִשְׁקַע בִּשְׁנַת הָעוֹלָמִים.

אַשְׁרַי, אַשְׁרַי,

כִּי הָאַחִים יִקְחוּ עִמָם

אֶת מַכְאוֹבַי,

אֶת כָּל אֲשֶׁר אָהַבְתִּי,

אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּכִיתִי,

וְיִהְיוּ כָּמוֹנִי,

נֶאֱמָנִים לַבְּרִית,

גְבוֹהִים וִישָׁרִים,

וּבְכָל זֹאת – אֲחֵרִים.

אַשְׁרַי, אַשְׁרַי,

כִּי יְהִי עֶרֶב וִיהִי בֹּקֶר –

וְשׁוּב אֶהְיֶה אַחֵר.