שירי הגיון

מאת

יהודה ליב גורדון

---

תל־אביב

מאת

יהודה ליב גורדון

בַּמִּישׁוֹר הַלָּז כִּי אֵצֵא לָשׂוּחַ

יֵרְחַב לִבִּי, יֵעָרֶה עָלַי רוּחַ

וּקְרָבַי כֻּלָּם יֵעֹרוּ יִכֹּנוּ;

וּבְסֵתֶר כִּלְיוֹתַי רַעְיוֹן יִוָּלֶד

וּשְׂעִפַּי יַאֲבִירוּ לִקְצוֹת הֶחָלֶד

וּבִגְאוֹן יוֹצֵר כֹּל יִצְהֲלוּ יָרֹנוּ.

יוֹצֵר כֹּל בָּאֹמֶר בִּתְעוּפַת עָיִן,

בּוֹרֵא תֵבֵל מֵהֶבֶל, כֹּל מֵאָיִן,

הוּא שִׁכֵּן שֶׁמֶשׁ זֹאת פֹּה בָּרָקִיעַ,

הוּא אָמַר וַיִּזַּל זֶה פֶּלֶג מָיִם

וּנְאוֹת הַשָּׂדֶה הִלְבִּישׁ רִקְמָתָיִם,

הוּא הַר חֶמֶד זֶה עַל עָמְדוֹ הִטְבִּיעַ.

הוּא גַם בִּי הָרוּחַ נָפַח נָפֹחַ

וּבְלִבִּי שָׂם דַּעַת וּבְמָתְנַי כֹּחַ,

בִּלְשׁוֹנִי מִלָּה וּבְחִכִּי טוּב טָעַם

לָשׂוּחַ פֹּה בַּשָּׂדֶה לִמְצוֹא נַחַת

בִּיקַר שַׁחַק מֵעָל, אֶרֶץ מִתָּחַת,

לָדַעַת כִּי אֶחָד עָשָׂה כֻּלָּהַם.

הוּא יַשֵּׁב רוּחוֹ יִבֹּל זֶה הַפֶּרַח,

נָהָר זֶה יִקְפָּא כִּי יִתְעַלֶּם-קֶרַח,

הַר זֶה יִתְגַּלָּע, תִּתְקַדֵּר הַשֶּׁמֶשׁ;

הוּא יֶאֱסֹף רוּחוֹ גַּם אֲנִי אֶבֹּלָה,

יִתְפָּרְדוּ עַצְמוֹתַי, אָשׁוּב לִשְׁאוֹלָה,

אָז חָרְבוֹת מֹחִי יֹאכַל עָש וָרֶמֶשׂ.

הוּא יַצְהִיל פָּנָיו אָז יָשׁוּב כָּל הֶדֶר,

אָז יֵצֵא אָבִיב כֶּחָתָן מֵחֶדֶר

וַאֲדָמָה כַּלָּתוֹ יַעֲטֹף-שִׁית זֹהַר;

לַהֲקוֹת צִפֳּרִים יָשׁוּבוּ וִישׁוֹרֵרוּ,

הָרִים וּגְבָעוֹת יִרְקְדוּן וִיכַרְכֵּרוּ,

עַל כָּל-כָּבוֹד חֻפָּה שָׁמַיִם לָטֹהַר!

גַּם עָלַי לֹא תֶאְטַר בּוֹר תַּחְתִּית פִּיהָ

כִּי תָשׁוּב נִשְׁמָתִי אֶל בֵּית אָבִיהָ

לָגוּר כִּנְעוּרֶיהָ בֵּין כּוֹכְבֵי לָיְלָה;

תֵּבֵל עִם תַּבְלִיתָהּ תִּשְׁכַּח שָׁכֹחַ,

עַל שַׁדַּי תִּתְעַנֵּג, תִּשְׂמַח שָׂמֹחַ,

תֵּדַע דַּעַת עֶלְיוֹן מַטָּה וָמָעְלָה.

---

חַנָּה!

מאת

יהודה ליב גורדון

עֵת עֵינַי רִאשׁוֹנָה אֹתָךְ חָזָיוּ

נָפַל מֵעָלֵימוֹ מָסַךְ הָאֹפֶל,

כִּבְרוֹחַ בִּן רֶגַע צֶאֱלִים נִטָּיוּ

בִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ מֵרוֹם וָשֵׁפֶל;

כִּי אָזַי בִּינוֹתִי לִשְׁפּוֹט גָּבוֹהַּ

כִּי יֵשׁ גַּם בָּאָרֶץ מַהְלְכִים לֵאלֹהַּ.

כִּי מָה אוֹר כּוֹכָבִים, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ

מוּל אוֹר עַפְעַפַּיִךְ עֵת חֵן תַּשְׁקִיפִי?

מֶה גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה כִּי תִתֵּן רֵיחַ

מוּל רֵיחַ אַפֵּךְ עֵת אַהֲבָה תַּרְעִיפִי?

הִנֵּה נַחַת גַּן אֵל נַחַת פָּנָיִךְ

וּכְאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים אוֹר עֵינָיִךְ

עַל חֶלְקַת מִצְחֵךְ יַד יוֹצְרֵךְ לֹא שָׂמָה

לִבְנַת הַשֶּׁלֶג וּבְרִי צֶמֶר צָחַר;

וּבְמַטְוֵה עוֹרְקֵי לֶחְיֵךְ לֹא רֻקָּמָה

יִפְעַת אַרְגָּמָן, חַכְלִילוּת הַשָּׁחַר:

וּמִי הֶבֶל יִיגַע יַפּוֹת הַיֹּפִי?

מֶנּוּ יִפְעָתוֹ – לֹא יַשּׂיגוֹ דֹּפִי!

נֶזֶם לֹא תַעְדִּי, לֹא פָּז וַחֲלִי כָתֶם,

בִּצְמִידִים נוֹצְצִים לֹא רֻתְּקוּ יָדָיִךְ;

אַךְ תֻּמַּת לִבֵּךְ תֶּרֶב בָּךְ הַקֶּסֶם,

עֶדְיֵךְ, חֶלְיָתֵךְ – הֵם חַסְדֵּךְ, דּוֹדָיִךְ;

עוֹד טַל יַלְדוּתֵךְ עַל מִצְחֵךְ יָנוּחַ

הוּא יִשְׁבְּ לָךְ הַנְּפָשׁוֹת, יִשְׁלוֹל כָּל רוּחַ.

לֹא שַׂלְמוֹת הוֹד שַׂלְמוֹתַיִךְ עָלָיִךְ

וּמִנִּקְיוֹן גֵּוֵךְ אֵיכָה יִטְהָרוּ!

לֹא נַעֲלֵי פָז, בַּת נָדִיב, מִנְעָלָיִךְ

וּפְעָמַיִךְ בָּם מַה-יָּפוּ נֶהְדָּרוּ.

מוֹתַר הוֹד וָהֶדֶר בִּלְבוּשֵׁךְ אָיִן

אַךְ מֵהַדְרָתֵךְ אָתְּ תֵּכַהּ הֶעָיִן!

כַּתָּמָר כִּי יִשְׂגֶּה רוֹמָה תֵּלֵכִי;

כַּעֲטֶרֶת כַּפֹּתָיו עָלָיו סֹרַחַת,

כֵּן מִקְלְעוֹת שַׂעֲרֵךְ תַּכְתֵּרְנָה רֹאשֵׁכִי

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וּבְמַעֲדַנּוֹת נַחַת;

עֵינֵךְ תַּחְדֹּר כָּל לֵב, תָּפִיק רָב דָּעַת,

קוֹלֵךְ מַה-נָּאוֶה אֶל אֹזֶן שׁוֹמָעַת.

בַּעֲרוּץ יקְהַת לֶחְיֵךְ, עֵת כִּי תִשְׂחָקִי,

יָרַד הַנֹּעַם לִשְׁכּוֹן מִשָּׁמָיִם;

וּפִיךְ עֵת תִּפְצִי לֵב גֶּבֶר תִּינָקִי,

כִּי טוּב טַעַם יִזַּל מֶנּוּ כַּמָּיִם;

וּכְנִיצוֹץ יִכְלֶה מִפְּנֵי הַשַּׁלְהֶבֶת

כֵּן תֵּכֶל כָּל רוּחַ מוּלֵךְ, נֶאֱהֶבֶת.

וּבְאֶצְבַּע אֱלֹהִים תִּפְרְטִי עַל נֵבֶל

תּוֹצִיאִי קוֹל בֶּהָדָר, קוֹל בֶּחָיִל,

וִירָחִים וּשְׁמָשׁוֹת בִּמְבוּסַת תֶּבֶל

אֶל עֵינַי יַעַבְרוּן כִּרְסִיסֵי לָיִל.

גַּם אַרְצִי תַּחְתִּי מִמְּקוֹמָהּ נִדְעָכָה,

הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ – גַּם אֹתָךְ אֶשְׁכָּחָה.

שִׁבְתֵּךְ וּדְבָרֵךְ בִּמְסִבַּת בֵּית חֶבֶר,

מַבָּטֵךְ – אוֹצַר כָּל חֶמְדָּה וָחֵפֶץ –

יַבְקִיעוּ לָךְ מַהֵר קִירוֹת לֵב גֶּבֶר

מִמֵּאָה תּוֹתָח, כָּרִים וּכְלֵי נֶפֶץ.

כָּל מָגֵן לֹא יַעֲמֹד מוּל חֵץ עֵינָיִךְ,

כָּל מַחֲסֶה לֹא יַסְתִּיר מֵאוֹר פָּנָיִךְ.

שִׁנֵּי עֵת הַחַדּוֹת לָךְ, חַנָּה, קֵהוּ!

אַל תִּירְאִי זִקְנָה הַמְּבַלָּה כָּל יֹפִי,

לָךְ חֵרְמֵשׁ הַזְּמָן לֹא קִלְקֵל פָּנֵיהוּ;

הֲגַם פֶּרַח זֶה, עֵת רָעָה, תִּקְטֹפִי?

הֵן רַק בִּיפִי בָשָׂר יָדֵךְ משָׁלֶת,

לֹא בִיפִי רוּחַ וּבְנֶפֶשׁ מַשְׂכָּלֶת.

הֵן שׁוֹשַׁנֵּי הַלְּחָיַיִם תִּבֹּלְנָה,

הַבָּשָׂר יֵרָזֶה, צֹמְקוֹת שָׁדַיִם,

עֵינֵי חֵן כֵּהוֹת, שִׁנֵּי-שֵׁן תִּפֹּלְנָה

בִּקְרוֹב הַזִּקְנָה – הוּא חֹרֶף הַחַיִּים;

אַךְ כִּשְׁרוֹן נֶפֶשׁ, יִתְרוֹן רוּחַ גֶּבֶר

עוֹד יָנוּב יַפְרִיחַ עַד עֲפַר קֶבֶר.

מַרְאַיִךְ רִאשׁוֹנָה עֵת הֶרְאֵיתִנִי

נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת מַרְאוֹת אֱלֹהַּ!

אַל נָא, שֶׁמֶשׁ חַיַּי, אַל תַּעַזְבִינִי

פֶּן יָמֵשׁ חשֶׁךְ וִיגָרְמֵנִי נֹהַּ;

פִּתְחִי נָא בִּלְבָבֵךְ לִי שַׁעֲרֵי שָׁמָי

וּנְעִימוֹת אַל-מָוֶת אֶשְׂבַּע כָּל יָמָי.

---

שירי זהב

מאת

יהודה ליב גורדון

שירי זהב

מאת

יהודה ליב גורדון

---

הערב

מאת

יהודה ליב גורדון

(שירי־זהב א)

מַה־נָּעִים הָעֶרֶב לִלְבַב כָּל־גֶּבֶר,

אִם מַר־נֶפֶשׁ הוּא, אִם גֶּבֶר צוֹלֵחַ;

לָזֶה עִם הָעֶרֶב יָבֹא קֵץ שֶׁבֶר

וָזֶה בָּעֶרֶב פִּי שֶׁבַע שָׂמֵחַ.

כִּי רַעַשׁ הַיּוֹם, אוֹר שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ,

יַלְאוּ הַנֶּפֶשׁ וִיקַצְּצוּ הָאֵבֶר,

וּבְדִמְמַת עֶרֶב אֶל נֹגַהּ יָרֵחַ

תִּנָּפַשׁ אַף תַּחֲלִיף עָצְמָה וָשֵׁבֶר.

עַל כֵּן לַזְּמָן הַהוּא עֶרֶב קָרָאוּ,

כִּי עָרֵב הוּא לַגֵּו, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ –

בָּשָׂר וָרוּחַ בּוֹ עֹנֶג יִמְצָאוּ.

גַּם יוֹם חַיֶּיךָ אִם עָמָל לָךְ יֶרֶב

אַל נָא יִשְׁקַע לִבְּךָ בִּיוֵן הָרֶפֶשׁ,

כִּי־חִישׁ יַחֲלֹף הַיּוֹם וּבָא הָעֶרֶב.

---

כוכב השבט

מאת

יהודה ליב גורדון

(בשנת תרי"ז)

דָּרַךְ כּוֹכָב, קָם שֵׁבֶט מִבֵּית פָּרֶץ.

פָּנָיו מִצָּפוֹן כַּנֹּגַהּ נָהָרוּ,

כִּנְהַר דִּינוּר מֶנּוּ זִיקוֹת בָּעָרוּ,

כִּשְׁפִיפוֹן יִלְפּוֹת רֹב רֹחַב הָאָרֶץ.

יוֹדְעֵי הָעִתִּים נִבְּאוּ שֹׁד וָקָרֶץ,

מַאֲמִינֵי בָאִטִּים חָלוּ שָׂעָרוּ:

שֵׁבֶט־יָהּ הוּא, מַטְאֲטֵא־הַשְׁמֵד, – אָמָרוּ

לַשְׁמִיד תֵּבֵל הוּא בָּא, כָּלָה תֵּחָרֶץ.

עָבַר הַכּוֹכָב, הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת,

מִמְּקוֹמָהּ תֵּבֵל כִּמְלֹא־כַף לֹא נָטָה,

כִּי גַם לַזִקִּים הִתְוָה שַׁדַּי דֶּרֶךְ,

לֹא תֵט אֲשׁוּרָם לַעֲלוֹת אוֹ לָרֶדֶת.

בֹּשׁוּ, הֹבְרִים עִוְרִים, הִכָּלְמוּ עָתָּה,

וְיִרְאוּ אֶת הַיּוֹצֵר, לוֹ כִּרְעוּ בֶּרֶךְ.

---

באבוד עשרי בענין רע

מאת

יהודה ליב גורדון

(בשנת תרי"ח)

אֵיךְ אֶדְאֲגָה מֵרִישׁ

וְהַחָכְמָה תַּחֲצוֹב פְּנִינִים מֵהֲרָרֶיהָ

(ר"ש הנגיד בס' בן משלי)

הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא וָאַעַשׂ לִי עֵשֶׂק

וַיֹאבַד כָּל הוֹנִי; אוֹ אָז נוֹאַשְׁתִּי

וָאֹמַר: מַר לִי מָר, עַתָּה רֻשַּׁשְׁתִּי,

וּבְבֵיתִי יִהְיֶה הָעֹנִי בֶּן־מֶשֶׁק.

אָמְנָה נִחַמְתִּי – לַחָכְמָה כִּחַשְׁתִּי,

הִנֵּה טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל הוֹן דַּמֶּשֶׂק

וּבְאַהֲבָתָהּ כִּי אֶשְׁגֶּה בֶּעֱזוּז חֵשֶׁק

אָז אֶשְׁכַּח רִישִׁי, אָז הַרְבֵּה רָכַשְׁתִּי.

כָּכָה זַמֹּתִי, כָּכָה גַּם עָשִׂיתִי:

הַחָכְמָה שַׂמְתִּי כַּצִּיץ לִי עַל מֵצַח

וַחֲמֻדוֹת חֶלֶד חָשַׁבְתִּי כָּרֶפֶשׁ;

אָז טוֹב לִי חֶבְלִי וּדְאָגָה נְשִׁיתִי

וָאֲבָרֵךְ שֵׁם מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר נֵצַח,

שֶׁהִצִּילַנִי מִפִּזּוּר־הַנֶּפֶשׁ.

---

הֵחֵל הַנָּגֶף

מאת

יהודה ליב גורדון

בשנת “בּוֹא חֳלִי־רָע בְּעִירִי”

הֶחֳלִי־רָע יִבֶן לַמָּוֶת מִזְבֵּחַ

וִיצוֹדֵד כָּל פֶּטֶר רֶחֶם וָשֶׁגֶר

וּבְשַׂר אָדָם יַקְרִיב בּוֹ אִשֵּׁה רֵיחַ

וָדָם עַל קַרְנוֹתָיו יֻסַּךְ יִנָּגֶר.

מִימִינִי אֶנְקַת חָלָל, מַר צוֹרֵחַ,

מִשְׂמֹאלִי דִּמְמַת מָוֶת, כֹּבֶד פָּגֶר:

שַׁעַר שָׁמַיִם תָּמִיד יִפָּתֵחַ

וּפִי הָאָרֶץ רֶגַע לֹא יִסָּגֶר.

וַאֲנִי בֵּין הַמֵּתִים בֶּטַח אָגוּרָה,

מִשֵּׂאת חֳלִי־רָע לֹא אֶפְחַד אֵחָתָּה,

גַם כַּעַס הַמָּוֶת טֶרֶם אָגוּרָה.

כִּי אַפְקִיד רוּחִי בִּידֵי אֵל שָׁמַיִם,

אֹמַר לַאדֹנָי: סִתְרִי מַחְסִי אָתָּה

מִדֶּבֶר הַווֹת, מִקֶּטֶב צָהֳרָיִם.

---

רוֹפְאִים וּרְפָאִים

מאת

יהודה ליב גורדון

(שירי זהב ו')

מַדּוּעַ זֶה נִגָּרַע מִכָּל גֶּבֶר

– דִּבְּרוּ הָרוֹפְאִים לָאֵל וַיִּתְאוֹנֵנוּ –

הֵמָּה פָּעֳלֵיהֶם לַחַיִּים יִתֵּנוּ,

נַחְנוּ רַק נִיגַע לַמָּוֶת וָשֶׁבֶר.

לָהֶם יֵשׁ שֵׁם עוֹלָם אַחֲרִית וָשֵׂבֶר

וַאֲנַחְנוּ בַּחֹשֶׁךְ נִתְכַּס וּשְׁמֵנוּ,

לוּ גַּם כַּנְּפִילִים נַפְלִיאָה מַעֲשֵׂינוּ,

הַיְסֻפַּר מֵהֶם בַּאֲבַדּוֹן וָקֶבֶר?

– צָדְקוּ דִּבְרֵיכֵם – הָאֱלֹהִים עָנָמוֹ –

וַאֲנִי לֹא אֶעֱשׁוֹק כָּל שִׁלּוּם וָשֶׂכֶר

וּלְכָל עֲמַל אִישׁ כַּגְמוּל אֲשַׁלֵּמָה:

מִן הוּא וָהָלְאָה לַמֵּתִים כֻּלָּמוֹ

יִקְרְאוּ: “הָרְפָאִים”, לִהְיוֹת לָכֶם זֵכֶר

לָדַעַת כִּי פֹעַל “הָרוֹפְאִים” הֵמָּה.

---

המגפה נעצרה

מאת

יהודה ליב גורדון

הֵילִילוּ, הָרוֹפְאִים, עֶזְרָה בַּקֵּשׁוּ:

הָחֳלִי־רָע חָלָה נֶאֱסַף אֶל עַמֵּיהוּ!

הַרְבּוּ נָא צֳרִי, הַצִּילוּ חַיֵּיהוּ,

פֶּן יֶחֱרַב מַעְיַנְכֶם, פֶּן תִּוָּרֵשׁוּ.

הַס! הַחֲלִיפוּ תִּקְוָה, אַל תִּוָּאֵשׁוּ.

הֵן עוֹד חַי הַמָּוֶת עוֹד כָּל חֵילֵהוּ

עִמּוֹ, הָרוֹפְאִים, לַקָּצִיר תֵּצֵאוּ

וּבִשְׂדֵה הָרְפָאִים שִׁבֳּלִים לַקֵּשׁוּ.

אַךְ הָהּ מַה־תַּעֲשׂוּ אָז – עֵת יוֹם יַגִּיעַ

וִיבֻלַּע הַמָּוֶת, יָמוּת לָנֶצַח

וּצְבָאָיו עִמּוֹ כָּל חֳלִי כָּל רֶצַח –

אָן תִּקְחוּ אָז כֶּסֶף נַפְשְׁכֶם הַשְׂבִּיעַ?

אָן סוּס וָרֶכֶב, אָן לֶחֶם תִּמְצָאוּ?

הֵן מֵאֵין מָוֶת בָּרָעָב תִּגְוָעוּ!

---

נִקְמַת הָרוֹפֵא

מאת

יהודה ליב גורדון

הַמְשׁוֹרֵר חָלָה מִכָּתֹב וָשֶׁבֶת,

כִּי סוּס הָרוּחַ תָּמִיד הִרְכִּיבָהוּ

אֶל עוֹלָם הָאֲצִילוּת לִנְוֵה מַחֲשֶׁבֶת,

בִּקְשִׁי דַבַּשְׁתּוֹ בַּטְּחֹרִים הִכָּהוּ.

“מַהֲרוּ הָרוֹפֵא!” – הוֹי רַעְיוֹן עַצֶּבֶת!

הֶן־הוּא לָעַג לוֹ וּבְשִׁירָיו כִּנָּהוּ

“רוֹפֵא אֱלִיל, בֶּן־מֶשֶׁק בֵּית הַמָּוֶת”,

עַתָּה אֶל אִמְרֵי פִיו עֵינָיו יִכְמָהוּ.

הָרוֹפֵא בָּא וַיִּקֹּם שִׁבְעָתַיִם

בַּמְשׁוֹרֵר הַשּׁוֹתֶה לַעַג כַּמָּיִם:

מֵעֲצָתִי זֹאת אַל תֵּט, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!

חֲתֹם סֵפֶר וָעֵט וּכְלָא הָרוּחַ,

בָּטֵל כָּל הַיּוֹם בַּשָּׂדֶה תָּשׂוּחַ,

וּכְתוֹב שִׁירִים אַל תּוֹסִיף כָּל יָמֶיךָ.

---

אֲדֹנָי עַל מַיִם רַבִּים

מאת

יהודה ליב גורדון

מִזְּרֹעוֹת עָמָל בִּזְרוֹעַ הָנְתַּקְתִּי

וָאֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ דֻּבְּלִינָה,

בַּאֲחֻזַּת רֵעִים שָׁם לַיְלָה אָלִינָה

וּבְאוֹר הַיּוֹם כַּחֲלוֹם לִנְּדּוֹד הִרְחַקְתִּי.

אַךְ שָׁם מִשֹּׁד יָם נֹעַם רָב יָנַקְתִּי

וּפְעֻלּוֹת הָאֵל וּכְבוֹדוֹ אָבִינָה,

מֶנּוּ מָזוֹן רָב אֶל נַפְשִׁי אָכִינָה.

רָחַקְתְּ מֶנִּי, דֻּבְּלִין, מִמֵּךְ לֹא רָחַקְתִּי!

עוֹד סַפִּיר הַיָּם וּתְכֵלֶת רָקִיעַ,

עוֹד רוּחַ הַצַּח שָׁם יָפוּחַ שֶׁפִי,

עוֹד נָשִׁים צֹבְאוֹת, עוֹד בַּחוּרֵי יֹפִי,

עוֹד אֳנִי שַׁיִט אֶל עֵינַי תוֹפִיעַ;

עוֹד עֵת חֶזְיוֹנַי אֶת נַפְשִׁי יָעִירוּ,

דֻּבְּלִין וּמְלֹאָהּ עַל פָּנַי יַעֲבִירוּ.

תרט"ו

---

השירה מאין תמצא?

מאת

יהודה ליב גורדון

תָּפַשְׂתִּי אֶת קַסְתִּי וּלְשֻׁלְחָנִי יָשַׁבְתִּי

לַעֲנוֹד בַּת־שִׁירִי חֲרוּזִים כַּאֲשֶׁר נִסִּיתִי;

אַךְ הִיא הִתְחַמָּקָה, לַשָּׁוְא נַפְשִׁי עִנִּיתִי,

כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

קֵבָתִי הָיְתָה רֵקָה, כָּל הַיּוֹם רָעַבְתִּי

אֲכָלַנִי הַקֹּר, לִנְצִיב קֶרַח הָיִיתִי;

עַל כֵּן הֶבֶל יָגַעְתִּי, עֵט שֶׁקֶר עָשִׂיתִי,

כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

וָאֲצַו וַיַּצִּיתוּ הַמְּדוּרָה בַּכִּירַיִם,

אַף סָעַדְתִּי לִבִּי וָאֹכַל בַּצָּהֳרַיִם,

וָאָחוּשׁ כִּי נַפְשִׁי דֵּבֵּר שִׁיר מִתְעוֹרֶרֶת.

וּבְכֵן נוֹכַחְתִּי וָאָבִין וָאֶגְזַר אֹמֶר,

כִּי מַעְיַן הַמַּחֲשָׁבָה וּמְקוֹר שִׁיר וָזֶמֶר

בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה וּבָאָח הַמְּבֹעֶרֶת.

---

אח לצרה יולד

מאת

יהודה ליב גורדון

(לְאֶחָד מִידִידַי בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, וּשְׁמִי בְקִרְבּוֹ)

יָם זוֹעֵף הַחַיִּים, אֵין לוֹ מִסְגֶּרֶת,

הָאָסוֹן הַסּוֹבֵב – סַעֲרַת שָׁמָיִם,

וַהֲמוֹן מַלְאָכָיו רִישׁ, אֵיד וּמִנְעֶרֶת,

דֳכִי פַחַד הֵמָּה וּמִשְׁבְּרֵי מָיִם.

הָאָדָם הַלָּז אֳנִיָה נִסְעֶרֶת,

לִבּוֹ מַלָּח נִדְהָם חוֹבֵק יָדָיִם;

יֵרֶא הַמְּצוּלָה כִּי פִיהָ פוֹעֶרֶת

בָּלְעוֹ חַיִּים עַל כָּל מִדְרַךְ רַגְלָיִם.

גַּם הַמְּאוֹרִים חָשְׁכוּ עַל חוּג רָקִיעַ,

אֶל אֲשֶׁר יִפְנֶה אֵין מַצִּיל מוֹשִׁיעַ;

רַק כּוֹכָב אֶחָד מֵרָחוֹק יִרְאֵהוּ

דֶּרֶךְ בָּהּ יֵלֵךְ וּמְקוֹם בּוֹ יָנוּחַ.

אַךְ מִי זֶה הַכּוֹכָב לָנוּ זָרוּחַ?

נֶפֶשׁ רֵעַ נֶאֱמָן – אִם נִמְצָאֵהוּ!

---

הַשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה

מאת

יהודה ליב גורדון

(תרכ"א)

יִפְעַת “הַשַּׁחַר” עָלֵינוּ נִגְלָתָה

וּנְגֹהוֹת בֹּקֶר חִישׁ לִרְאוֹת קִוִּינוּ,

סוֹר סָרוּ הַצְּלָלִים בָּמוֹ נִטְמִינוּ –

פִּתְאֹם הָהּ שָׁבוּ וַעֲלָטָה הָיָתָה!

רֹאשׁ יָרִימוּ עַתָּה יַלְדֵי עֵיפָתָה,

אוֹיְבֵינוּ יָשׁוּבוּ יֶהֱמוּ יַלְשִׁינוּ,

בִּמְגִנַּת לֵב נִדֹּם, לֹא נִפְתַּח פִּינוּ,

יַעַן מִתּוֹכוֹ הַלָּשׁוֹן כֹּרָתָה.

נִסְתַּרְתָּ הֵילֵל בֶּן שַׁחַר מִמֶּנּוּ,

אוּלָם דַּרְכֶּךָ מֶנּוּ לֹא נִסְתָּרָה

וּבְעֻזְּךָ עוֹד נָעֹז נַהַם קָמֵינוּ.

יִצְהֲלוּ הַסּוּסִים וִינַגַּח הָאָיִל –

טֹהַר יִפְעָתְךָ עוֹד כָּלָה לֹא סָרָה,

שָׁם עַל הַר “צִיּוֹן” עוֹד תָּאִיר הַלָּיִל.

---

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם

מאת

יהודה ליב גורדון

(תרכ"ב)

גַּם חוֹמוֹתַיִךְ, צִיּוֹן, הִתְעַרְעָרוּ

טֶרֶם הַפְּרָצִים הִסָּתֵם הֵחֵלּוּ;

טֶרֶם אַבְנֵי שָׁתוֹתַיִךְ נִקְשָׁרוּ

שָׁבְתָה הַמְּלָאכָה, הַבּוֹנִים חָדֵלוּ.

וּכְבָר בָּנַיִךְ אֶל טוּבֵךְ נָהָרוּ

וּבְיוֹם צַר בָּךְ סִתְרָה לִמְצוֹא יִחֵלוּ,

אַךְ פִּתְאֹם מַרְעִידִים עָמָדוּ, שָׂעָרוּ,

כִּי כָל מַאֲוַיֵּיהֶם יַחַד שִׁכֵּלוּ.

אֵיךְ חַתּוּ – יֵילִילוּ – נִרְפּוּ בֹּנָיִךְ,

עָזְבוּ מִשְׁמַרְתָּם, רוּחַ בָּם לֹא קָמָה!

הַאִם מֵחֲמַת הַשּׁוֹמְרוֹנִים שׂטְנָיִךְ?

הַאֵין גַּם אֶחָד בֶּן־חֲכַלְיָה שָׁמָּה

יָעִיר אֶת רוּחָם, אַהֲבָתֵךְ בָּם יֶרֶב,

יוֹרֵם, כִּי לֹא נִבְנֵךְ אִם לֹא נִלְחָמָה

אִם לֹא נַעֲבוֹד בַּיּוֹם נִשְׁמוֹר בָּעֶרֶב;

אִם לֹא יָד אַחַת תִּכְנוֹס אֲבָנָיִךְ

עֵת הַשֵּׁנִית תַּחֲזִיק מָגֵן וָחֶרֶב?!

---

בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי

מאת

יהודה ליב גורדון

בשלשה שירים

א.

עֲמֹד גֶּבֶר יָהִיר, אָדָם עַז מֵצַח,

עֲמֹד, אַל תִּקְרַב הֲלֹם, שַׁל נַעֲלֶךָ!

פֹּה עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ תִּדְרוֹךְ רַגְלֶךָ,

פֹּה בֵּית הָעוֹלָמִים, מִשְׁכַּן הַנֵּצַח;

פֹּה בָּמוֹת יַעַר עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה,

עַצְמוֹת אַחֶיךָ בָּאוּ אֶל קִרְבֶּנָה.

אַחֶיךָ אַחֶיךָ כָּמוֹךָ הָיוּ,

כָּמוֹךָ רָאוּ, כָּמוֹךָ שָׁמָעוּ,

כָּמוֹךָ דִּבְּרוּ הִשְׂכִּילוּ יָדָעוּ,

כָּמוֹךָ בִּגְדֹלוֹת הִלְּכוּ עֵת חָיוּ –

כֻּלָּמוֹ בַּקְּבָרִים פֹּה יִרְקְבוּן עָתָּה

וּבְרַגְלַיִם תִּרְמוֹס עֲפָרָם אָתָּה.

הָהּ אַדְמַת קֹדֶשׁ, עָפָר מִבְּשַׂר גָּבֶר.

הוֹי עִשְּׂבוֹת לֵב אָדָם, נִצָּנֵי מֹח!!

כָּל קוֹץ פֹּה רַעְיוֹן, הִגָּיוֹן כָּל חוֹח,

כָּל גָּדִישׁ מִזְבֵּחַ, מִקְדָּשׁ כָּל קָבֶר;

כִּי גִּבְעוֹל כָּל צֶמַח, שֹׁרֶשׁ כָּל שִׂיחַ

מִדֹּמֶן גֵּו אָדָם יִחְיֶה יַפְרִיחַ.

מֵרְקַב עַצְמוֹת אִישׁ־מִלְחָמָה פּוֹרֵחַ

שָׁמָּה הַנַּעֲצוּץ, יִשְׂגֶּה שָׁמִיר שַׁיִת;

מִלְּשַׁד אִישׁ־שָׁלוֹם יִינַק זֶה הַזַּיִת;

דּוּדָאִים אֵל מִלְּבַב דּוֹד יִמְצוּ לֵחַ;

וּמֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵשֶׁת תִּפְאָרֶת

פֵּאֲרָה פֹּארוֹתֶיהָ גֶּפֶן אַדָּרֶת.

מִקָּדְקֹד אִישׁ חוֹקֵר וּגְלוּי עֵינָיִם,

הֶעְפִּיל בִּשְׂעִפָּיו עַד חֵקֶר אֱלוֹהַּ,

יַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן עֵץ גָּבוֹהַּ

הַמַּעְפִּיל בִּשְׂעִפָּיו עַד לֶב־שָׁמָיִם.

מֵרֹאשׁ אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וּמָלֵא כָעַשׂ

יִגְאֶה אַלּוֹן בָּכוּת גַּם בַּדִּים יָעַשׂ.

הוֹי צִמְחֵי גַּן נָעוּל חֲנִיכֵי מָוֶת,

מֵאֶרֶץ הָרְפָאִים הֵן בָּאתֶם עָתָּה,

אוּלַי תֵּדָעוּ מַה־נִּשְׁמָע שָׁם מָטָּה,

אָנָּא הַגִּידוּ לִי – אָזְנִי קַשָּׁבֶת.

מַה יָמִין וּשְׂמֹאל רָאשֵׁיכֶם תָּנִיעוּ?

הָהּ, לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, וּמַה תּוֹדִיעוּ!

וּמַה בֵּין הַבַּדִּים בִּנְשָׁב־בָּם רוּחַ

קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה שָׁם יִשָּׁמֵעַ

וּכְקוֹל נַאֲקוֹת חָלָל, אֶנְקַת גֹּוֵעַ?

נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים תִּמְצֶאנָה שָׁם נוּחַ!

עֲמֹד, גֶּבֶר יָהִיר, אָדָם עַז מֵצַח,

פֹּה שַׁעַר שָׁמַיִם, מִשְׁכַּן הַנֵּצַח!!

ב.

הַנֵּצַח הָאָיוֹם – מִי יֵדָעֶנּוּ,

מִסְתַּתֵּר כָּאֵל הוּא מִי יַשִּׂיגֶנּוּ,

מִי יָבִין מָה אַתָּה, מַה־יוֹעִידֶךָ?

אֵין רֵאשִׁית אֵין קֵץ, אֵין רֹחַב אֵין אֹרֶךְ!

אֵין מִדָּה אֵין קֶצֶב, אֵין שַׁעַר עֶרֶךְ

הַכֹּל תָּכִיל – וּמַה־יֵּשׁ בִּלְעָדֶיךָ?

חֵלֶק אֱלֹהַּ כַּמָּקוֹם גַּם אָתָּה,

גַּם לוֹ אֵין חֹק וּגְבוּל מַעְלָה וָמָטָּה,

הַכֹּל יָכִיל – אֵין מִמֶּנּוּ וָחוּצָה.

נֶגְדּוֹ אֲדָמוֹת וּמְלֹאָן כָּאָיִן,

נֶגְדְּךָ רִבְבוֹת שָׁנִים כִּתְעוּפַת עָיִן,

וַאֲנַחְנוּ מָה – הָהּ בַּחַיִּים אָקוּצָה!

אֲנַחְנוּ מָה, וּמֶה חַיֵּי אַרְצֵנוּ?

מַר מִדְּלִי נַחְנוּ, יוֹם סַגְרִיר חֶלְדֵּנוּ.

תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ עֲנָנָה נִבְקָעָה;

רֶגַע רֶגַע יִפּוֹל מִמֶּנָּה נֵטֶף,

יִפּוֹל גַּם יִטְבַּע בִּמְצוּלַת יָם שֵׁטֶף.

הוּא יָם הַנּוֹרָא לוֹ נֵצַח נִקְרָאָה.

אַנְשֵׁי קֶדֶם שִׁמְךָ תַּנִּין קָרָאוּ,

סָגְדוּ לָךְ וּמִפָּנֶיךָ יִירָאוּ,

כִּי תַּנִּין בּוֹלֵעַ הַכֹּל הִנֶּךָ,

תִּטְבְּלֵם בַּחֲמָתְךָ עַד כִּי יִתְגֹּעָשׁוּ

וּלְבֵין שִׁנֶּיךָ מַעֲדַנּוֹת יִגָּשׁוּ

וּפִתְאֹם אֵינָם – כִּי יָרְדוּ בִטְנֶךָ.

הוֹי אֱלִיל מַשְׁחִית כַּתַּנִּין מָשְׁלֵהוּ,

טוֹרֵף בַּחֲרוֹת אַפּוֹ יַלְדֵי בִטְנֵהוּ,

טוֹרֵף גַּם יִטְרוֹף עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם!

הוֹי שִׁנַּיִם רֹעוֹת, גָּרוֹן פָּתוּחַ,

מַלְקוֹחַ וָחֵךְ רֶכֶב עִם רֵחַים;

הוֹי קֶרֶב קֶבֶר אֶל כָּל יֵש בּוֹ רוּחַ.

הָבָה גַּם אוֹתָנוּ שָׁם הוֹרִידֵנוּ:

הִתְנַגְּשׁוּ הַמְּבֻלָּעִים, מָקוֹם תֵּנוּ!

בּוֹ נִשְׁכַּב דּוּמָם, נִשְׁכַּח כֹּל סָבָלְנוּ.

נִשְׁכַּח כִּי מַתְנוּ, נִשְׁכַּח כִּי חָיִינוּ,

נִשְׁכַּח כִּי אָדָם בָּאָרֶץ הָיִינוּ,

נִשְׁכַּח, נִשָּׁכַח עִם כֹּל מַה פָּעָלְנוּ.

נִשָּׁכַח מִלֵּב כָּל רֵעֵי נַפְשֵׁנוּ,

מִלֵּב אַחֵינוּ טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ,

וּכְהִתֹּם קֶצֶף עַל מַיִם נִתֹּמָה;

שָׁם נֶחְדַּל רֹגֶז בִּמְנוּחָה שַׁאֲנָנָה,

שָׁמָּה נָנוּחַ, שָּׁם נִשְׁכַּב נִישָׁנָה –

נִישָׁנָה, הָהּ, אַךְ אוּלַי גַּם נַחֲלֹמָה!

אוּלַי בִּתְנוּמוֹת בִּדְמִי לֵיל צַלְמָוֶת,

מִקְסַם שָׁוְא יִקְסֹמוּ חַרְטֻמֵּי מָוֶת

וַעֲמַל הַחַיִּים יַעֲבִירוּ עַל פָּנֵינוּ;

הוֹי לַיְלָה אֵין בֹּקֶר, רֹגֶז אֵין נָחַת,

הוֹי חֲלוֹם חַתְחַתִּים בִּעוּתֵי שָׁחַת,

אַף לֹא יֵשׁ אֶחָד יַחֲמוֹל וִיעִירֵנוּ…

עוּרוּ עוּרוּ הַיְשֵׁנִים פֹּה מִתַּחַת,

הִתְנַעֲרוּ מֵעֲפַר רִקָּבוֹן וָשַׁחַת,

פִּתְחוּ נָא פִיכֶם וּלְשׁוֹנְכֶם הָנִיעוּ:

מַה־מֵּעֵבֶר לַקֶּבֶר זֶה וָהָלְאָה?

מַה־מֵּעַל כּוֹכָבִים אֵלֶּה וָמָעְלָה?

מַה־יַּעֲשׂוּ בָכֶם עַתָּה? נָא הוֹדִיעוּ!

הֲיֵשׁ חֶשְׁבּוֹן וָדַעַת? הֲיֵשׁ גֶּשֶׁר?

שֶׁהוּא אֶל עֵבֶר הַלָּז יִקְשׁוֹר קֶשֶׁר

הַחוֹף בֹּו עַתָּה רַגְלֵנוּ דוֹרֶכֶת?

מַה־גֵּו וָנֶפֶשׁ? הֲשָׁוִים הֵם יַחַד

רַק תַּבְנִיּוֹת שׁוֹנוֹת מֵחֹמֶר אַחַד

וּבַעֲמוֹד גַּלְגִּלָּיו תַּעֲמוֹד מִלֶּכֶת?

וּמַה־זֹּאת תֵּבֵל? הַמְכוֹנַת רֵחַיִם

שֶׁכָּל גַּלְגִּלֶּיהָ יִסַּבּוּ בַּמַּיִם

הַמְמַלְאִים אוֹתָהּ עַל כָּל אֲפִיקֶיהָ?

אוֹ אוּלַי יֵש יָד עֹשָׂה וּמְנַהֶלֶת,

אַף תָּשִׁיב חָכְמָה נָקָם לָאִוֶּלֶת,

טוּב לַצַּדִּיק וּגְמוּל רָע לִרְחֵקֶיהָ?

אַךְ מָה אֶשְׁאָלָה וּמְאוּם לֹא תֵדָעוּ;

אֲבָנִים דּוֹמְמוֹת אֲנָשִׁים גָּוָעוּ…

אָחִי, אַל תָּשִׁית לִדְבָרַי לִבֶּךָ,

עֲזוֹב סֵעֲפִים אֵלֶּה אֲבוֹת כָּל עֹנִי,

אַל נָא אֶל הַמֵּתִים תִּדְרוֹשׁ כָּמוֹנִי –

תָּמִים תִּהְיֶה עִם אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ!!

ג.

בִּדְרָכִים אֲבֵלוֹת נַעַל נָא שָׁמָּה –

שָׁמָּה בֵּין הַשִּׂיחִים עַל רֹאשׁ הַגֶּבַע.

הַבֵּט יָמִין וּשְׂמֹאל, קֵדְמָה וָיָמָּה,

פֹּה תַּרְדֵּמַת נֵצַח נִרְדָּם הַטֶּבַע;

הַס, הֵאָנֵק דֹּם, אַל קוֹלְךָ תַּשְׁמִיעַ

וִיגִיעֵי כֹחַ מִשְּׁנָתָם תַּפְרִיעַ.

עַל עָלִים בָּלִים כַּף רַגְלְךָ דֹּרֶכֶת,

בִּינָה הֲגִיגָם, הֵן הֵם לָךְ יֹאמֵרוּ:

פֹּה עֵץ הַחַיִּים נִצָּב בַּשַּׁלֶּכֶת,

עָלָיו נָבְלוּ וּלְפִי בוֹר יִפָּזֵרוּ,

עָלֶה אֶחָד מֵהֶם הִנְּךָ גַּם אָתָּה,

חִישׁ בֵּין הַנּוֹבְלִים תִּתְבּוֹסֵס פֹּה מָטָּה.

הַנּוֹבְלִים הָאֵל עֵת עוֹד לֹא נֶחְמָסוּ

מַה־יָּפוּ, מַה־טֹּבוּ, פָּרְחוּ רָטָבוּ!

וּפְגָרִים הַמֵּתִים פֹּה יִתְבּוֹסָסוּ,

בִּהְיוֹתָם חַיִּים מַה־גָּדְלוּ שָׂגָבוּ!

וּמְלֹא תֵבֵל מָלֵא שֵׁמַע הַפָּגֶר

בִּסְגוֹר גָּדִישׁ צַר זֶה עַתָּה יִסָּגֶר.

זֶה הָיָה אֶל עַמּוֹ רָב וּמוֹשִׁיעַ,

וּגְאוֹן עוֹלָם הַלָּז וּמְשׂוֹשׂ דּוֹרֵהוּ,

זֶה מָשַׁךְ עֵט סוֹפֵר חָכְמָה הִבִּיעַ

זֶה פָּרַט עַל נֵבֶל הִנְעִים שִׁירֵהוּ,

זֶה צַדִּיק תָּמִים כִּבְדֹרוֹתָיו נֹחַ,

זֶה גִּבּוֹר וּנְזִיר אֵל כִּבְנוֹ מָנוֹחַ.

זֶה חוֹקֵר כָּל תַּכְלִית כָּאוֹמֵר: “הַכֹּל הָבֶל”

וּכְדָנִיֵּאל זֶה חָכָם כָּל חָזוֹן יוֹדֵעַ;

זֶה עָשִׁיר כִּבְנוֹ יִצְהָר, נָשִׂיא כִּזְרֻבָּבֶל,

וּכְדָוִד תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר, כִּיהוֹנָתָן רֵעַ;

זֹה יָפָה כַּשּׁוּנַמִּית מֹאֶסֶת כָּל פֶּרַח,

זֹה נֹשֵׂאת חֵן כַּהֲדַסָּה וַחֲכָמָה מִשֶּׂרַח.

פֹּה רֵעִי בּוֹ בָחַרְתִּי וָאֹהֲבֵהוּ,

יִרְקַב בַּמָּוֶת וַאֲנִי אֲבוּסֶנּוּ;

פֹּה מוֹרִי מַדְרִיכִי הָעָשׁ יֹאכְלֵהוּ

וַאֲנִי הָאִישׁ לֹא אוּכַל אַפְרִיעֶנּוּ;

וּקְרוֹבַי וּמְיֻדָּעַי בִּי יִדְבָּקוּ

פֹּה בַצַּלְמוֹן כִּסְחִי נִמְאָס נָמָקּוּ.

וּפֹה עַל גָּדִישׁ זֶה אֶקֹּד אֶשְׁתָּחוּ,

אֶשַּׁק עֲפָרוֹ וּבְדִמְעָה אַשְׁקֶנּוּ,

כָּל חֶמְדַּת הָאָרֶץ מִמֶּנִּי קָחוּ

רַק רֶגֶב אֲדָמָה זֶה לִי נָא תֵּנוּ!

פֹּה כָּל חֲמֻדוֹתַי יַחַד חֻבָּאוּ:

פֹּה עַצְמוֹת אָבִי מָנוֹחַ יִמְצָאוּ…

יִמְתְּקוּ לָךְ רִגְבֵי נָחַל! הֵן אֶעֶזְבֶךָ,

אָבִי, לָשׁוּב עוֹד אֶל אֶרֶץ נָטַשְׁתָּ,

אַךְ חִישׁ אָשׁוּב לִהְיוֹת נֵצַח אֶצְלֶךָ

– הֲלֹא מָקוֹם לִי עַל יָדְךָ הִקְדַּשְׁתָּ?! –

עֵת גַּם אָנֹכִי חָק־עוֹלָם אֲקַיְּמָה

לַעֲזוֹב אַדְמַת עָפָר לַעֲלוֹת שָׁמַיְמָה

עֲמוֹד, גֶּבֶר יִצְלָח, הָרֵם הַמֵּצַח,

עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ דֹּרֶכֶת רַגְלֶךָ;

לָךְ חַיֵּי הַזְּמָן, לָךְ חַיֵּי הַנֵּצַח,

אַשְׁרֶיךָ בָּזֶה, גַּם שָׁם טוֹב חָבְלֶךָ;

אַחֶיךָ הָאוֹבְדִים חַיִּים עֲדֶנָּה,

יֶש־יוֹם עוֹד אוֹתָם עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה.

---

עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חָי

מאת

יהודה ליב גורדון

(בִּמְלֹאת בֵּיתִי קִיטוֹר גֶּחָלִים וָאֶתְעַלָּף

וַיְהִי כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת)

רִגְעֵי מִסְפָּר עָמַדְתִּי עַל הַגֶּשֶׁר

הָעוֹמֵד כִּגְבוּל בֵּין חַיִּים וָמָוֶת,

וּכְבָר הֶעֱלָה רוּחִי אֵבֶר כַּנֶּשֶׁר

וּבְשָׂרִי נֶאֱחַז בִּרְתֻקוֹת צַלְמָוֶת.

וּכְבָר יָבֵשׁ לִבִּי, חוּשַׁי בָּטֵלוּ,

לֹא חַשְׁתִּי דָּבָר, כֹּל הָיָה נָשִׁיתִי.

חָדְלוּ גַּלְגִּלֵּי הַמְּכוֹנָה, חָדֵלוּ –

עוֹד פֶּשַׂע – וּכְלֹא הָיִיתִי הָיִיתִי.

הֲזֶה הוּא מָוֶת מִפָּנָיו נִרְעָדָה?

אִם זֹאת הִיא שַׁחַת מַרְגֶּזֶת לֵב גָּבֶר?

אַחַי, מִפְּנֵי דִמְיוֹן כּוֹזֵב נִפְחָדָה!

אֵין פַּחַד בַּמָּוֶת, מָגוֹר בַּקָּבֶר!

אוּלַי לָמוּת יִקֶשׁ, אַךְ לֹא הַמָּוֶת;

אֲבָל גַּם הַחֲבָלִים לֹא יִמָּשֵׁכוּ

אִם דֶּרֶךְ כָּזֹאת נֵרֵד בּוֹר צַלְמָוֶת –

רַק רִגְעֵי מִסְפָּר יַעַבְרוּ יֵלֵכוּ.

וּכְבָר עַל דֶּרֶךְ זֹאת רַגְלַי דָּרָכוּ,

וּכְבָר דַּלְתוֹת בֵּית עוֹלָמִי נִפְתָּחוּ

וּכְבָר לָבוֹא בוֹ הֲרִימוֹתִי פָעַם –

פִּתְאֹם נִקְרֵאתִי אָחוֹר בִּשְׁאוֹן רָעַם.

קוֹל אַנְשֵׁי בֵיתִי הוּא – הוֹי מַה־נּוֹאָלוּ!

בִּזְרוֹעַ בַּחַיִּים אוֹתִי יַעֲצֹרוּ.

פּוֹתִים! טוּב אֶרֶץ תֵּת לִי לֹא תוּכְלוּ –

לָמָּה לִּי שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם תִּסְגֹּרוּ?

תרי"ב

---

אדם דו־פרצופין

מאת

יהודה ליב גורדון

אדם דו־פרצופין

מאת

יהודה ליב גורדון

---

חֶרְפַּת אָדָם

מאת

יהודה ליב גורדון

¹

אָדָם יְלוּד אִשּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.

בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵש.

חִדְלוּ לָכֶם מִן-הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ

כִּי בַמָּה נֶחְשָׁב הוּא.

אָדָם אֲדָמָה הוֹרָתוֹ, אָבִיו הקֶּבֶר,

בּוֹ מָשְׁחָתוֹ אוֹכֵל אוֹתוֹ כַּדֶבֶר,

גַּם כָּל יָמָיו יַקִּיפוּ אֵיד וָשֶבֶר

מִצְעֲדֵי גָבָר וְאָדָם

אָדָם! דֶרֶךְ אֶחָד לָךְ לָעָשׁ וּלְתוֹלָעַת,

הַיּוֹם תִּחְיֶה, מָחָר נַפְשְׁךָ נֵסַּעַת,

וּמַה-יַמְרִיצְךָ אִם גַּם תּוֹסִיף דָּעַת­ –

כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם?

אָדָם זוּ דַרְכּוֹ כֶּסֶל לוֹ, תַּרְמִית עֵינָיִם,

חֶפְצוֹ מָרוֹם מֶנּוּ כִּמְרוֹם שָׁמַיִם,

טֹרַח וּמְרֹרִים יָסֹבּוּ כַּמַּיִם

אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים וְהָאָדָם,

אָדָם יָשָׁר יִצְעַק חָמָס וּמִי שׁוֹמֵעַ?

כִּי אֶרֶץ נִתְּנָה בִּידֵי הַמְּבַלֵּעַ,

לַשּׁוְא יֶאֱנֹק אֻמְלָל, יָהִים גֹּוֵעַ –

אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם!

אָדָם! מַה-יִתְהַלֵּל גֵּבּוֹר? יִתְהַדֵּר מֶלֶךְ!

נִצְחוֹ לֹא נַצַח, שַׁרְבִיטוֹ אַךְ פֶּלֶךְ,

סִפּוּן בֵּית אֲרָזיו אַךְ סֻכַּת הֵלֶךְ –

כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם!

אָדָם עָצָב נִבְזֶה אֶל כָּל צַמִּים הוּא אֹכֶל.

פֹּתָה! לתִּקְוָה תַּאֲמִין וּפִיהָ נוֹכֵל:

צֵל נָטוּי יָמֶיךָ וּכְאַבְקַת רוֹכֵל

שֵׂכֶל אָדָם.

אָדָם קַו תֹּהוּ יַטֶּה עַל כָּל אַפְסֵי חָלֶד,

רוּחַ יַהַר רוּחַ וָרִיק יִוָּלֶד.

שָׂב, הֲלֹא תֵּבוֹש הִתְהוֹלֵל כַּיָּלֶד!

לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם!

אָדָם! תִּוָלֵד תִּחְיֶה תָּמוּת כַּחֲסַר לֵב!

לַרְבּוֹת יְגִיעַת בָּשָׁר לַנֶּפֶש לֹא טוֹב,

גַם אֲסוֹף רָב דַּעַת אֵין נַחַת לַגֵּו!

אֵין טוֹב לָאָדָם!

---

מוֹתַר הָאָדָם

מאת

יהודה ליב גורדון

אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ,

תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו,

אָדָם אִם מֵחֹמֶר קֹרָץ כַּשׁוֹר כַּעֵגֶל,

בַּית אֵל בַּית נַפְשׁוֹ, בִּשְׁמוֹ יָרִים דֶּגֶל;

גֵּר הוּא בָּאָרֶץ, בִּמְקוֹם רוּחוֹ תָּגֶל

לֹא תַּעֲבָר בָּה רֶגֶל אָדָם.

אָדָם – דִּבֶּר יוֹצְרוֹ – זֶה תִּכַּנְתִּי בַּזֶּרֶת

“הַהוּא יִהְיֶה טֶרֶף לַשֹׁד וּמִגְעֶרֶת?”

וַיַעֲנוֹד עַל רֹאשׁוֹ חָכְמָה עֲטֶרֶת,

וַיַעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִיש כְּתִפְאֶרֶת אָדָם

אָדָם זֶה עַל אֶרֶץ רַבָּה יָדוֹ מוֹשֶׁלֶת,

חֶלֶד יָשִׂים כִּמְכוֹנָה, לַיָּם דֶּלֶת,

טֶרֶף יַצִּיל מִשּׁנֵי הָאִוֶּלֶת

אוֹכֶלֶת אָדָם.

אָדָם יַעֲבוֹר אָרְחוֹת יַמִּים יִכְלָא הָרוּחַ,

כָּל תַּכְלִית חוֹקֵר, כָּל סוֹד לוֹ פָּתוּחַ,

לִשְׁאוֹל יַחַת, יַמְרִיא לִמְקוֹר אוֹר זָרוּחַ –

מִי יוֹדֵעַ רוּח הָאָדָם!

אָדָם מֻצָּב אַרְצָה נַפְשׁוֹ כַּס יָהּ תַּגִּיעַ,

נֵרוֹ, נִשְׁמַת שַׁדַּי, דַּרְכּוֹ יַגִּיהַּ;

סוֹדוֹ בַּמַּרְאָה הָאֵל לוֹ יַשְׁפִּיעַ

לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם.

אָדָם, עֶלְיוֹן עַל כֹּל, רַב חָכְמָה, בַּעַל נֶפֶש,

פֶּה דּוֹבֵר, לֵב הוֹגֶה וּמַעֲמִיק חֵפֶשׂ,

צֶלֶם אֱלֹהִים – הַהוּא יִהְיֶה רֶפֶשׁ

בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם?

אָדָם! קַוֵּה, וּמִצָהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד,

רַק הִתַּמֵּם עִם רֵעֲךָ שָׂב וָיָלֶד,

שֶהָאֱלֹהִים עָשָׂה אָדָם אֶחָד בֶּחָלֶד

וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם.

אָדָם תָּם-דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה תִּצּוֹר;

לִבּוֹ יַאֲמִין בַּחַיִּים כִּי יֵש אוֹצָר

גַּם אַחֲרֵי רִדְתּוֹ דּוּמָה נַפְשׁוֹ בּוֹ יֶאֱצוֹר

נוֹצַר הָאָדָם

(בימי תשובה בשנת: “אדם כהבל דמה ימיו צל עובר”).

---

וִדּוּי

מאת

יהודה ליב גורדון

א)          אוֹיָה לִי כִּי נוֹקַשְׁתִּי

         בִּשְׁחִיתוֹת חֵטְא וָפֶשָע

         אָרְחוֹת ישֶׁר נָטַשְׁתִּי

         וָאֶבְחַר דַּרְכֵי רֶשַׁע.

ב)        שָׁכַחְתִּי אֵל עָשָנִי,

         גַּם תּוֹרָתוֹ זָנָחְתִּי,

         שָׁכַחְתִּי: כִּי אִישׁ אָנִי

         וּפְקֻדָּתִי שָׁכָחְתִּי

ג)       שָׁכַחְתִּי כִּי לַצֶּדֶק

         פֹּה בַּתֵּבֵל נִבְרֵאתִי,

         וַאֲהָהּ! כִּמְשׂוּכַת חֵדֶק

         דֶּרֶךְ חַיַּי הֶעֱוֵיתִי.

ד)          לֹא לִצְבּוֹר כַּחוֹל כֶּסֶף

         נִתְּנוּ לָאִיש חַיֵּיהוּ,

         כִּי גָוַע וַיֵאָסֶף

         אַיֵּה כַּסְפּו – אַיֵּהוּ?

ה)          כִּי עַל עַמּוּדֵי חָסֶד,

         עַל אַדְנֵי תֹּם וָישֶׁר

         אַךְ בָּם תֵּבֵל תּוָּסֵד,

         אַךְ זֶה הוּא כָּל הָאשֶׁר!

ו)          וַאֲנִי עֲשׂוֹ הִסְכַּלְתִּי

         וּבְרִית עוֹלָם הֵפַרְתִּי,

         כָּל מִישׁוֹר לֹא פָעַלְתִּי

         רַק הוֹן וּרְכוּשׁ צָבַרְתִּי.

ז)          אָז בַּעֲמִיתִי קִנֵּאתִי,

         עַל רֵעִי רָע חָרַשְׁתִּי,

         שֵׁם רָע עָלָיו הוֹצֵאתִי,

         גַּם שֵׁם הָאֵל תָּפַשְׂתִּי.

ח)          אָז בֵּית רֵעִי חָמַדְתִּי

         וָאֶגְנוֹב אֶת לִבֵּהוּ,

         אָז אֵל חַיָּיו יָרַדְתִּי

         וָאֶרְצַח אָת נַפְשֵׁהוּ.

ט)          חֵטְא אָחִי כִּי שָׁמַעתִּי

         חִישׁ אֶת רֹאשׁוֹ חִיַּבְתִּי;

         וּבְנַפְשִׁי הָהּ יָדַעְתִּי

         כִּי עֲשׂה לֹא הֵיטַבְתִּי.

י)          גַּם אֲנִי לֵב הִקְשַׁחְתִּי

         וּלְיוֹם צָרָה אָנוּחַ,

         וּמְזֵי רָעָב זָנַחְתִּי

         אֶל עֵינַי הוֹצֵא רוּחַ.

יא)          אוֹבְדִים בָּכוּ אָבָלוּ

         עֲלֵיהֶם לֹא חָמָלְתִּי

         חַלְלֵי רָעָב נָפָלוּ

         וַאֲנִי פִּתִּי אָכָלְתִּי.

יב)          יָתוֹם בַּחוּץ עָשָׁקוּ

         וַאֲנִי לֵבָב לֹא שַׂמְתִּי

         אַלְמָנוֹת מַר זָעָקוּ

         וַאֲנִי אָזְנִי אָטַמְתִּי.

יג)          שָׁם רָאשֵׁי עָם רֻשָׁשׁוּ

         וּבְנֵיהֶם הָלְכוּ דֶהִי,

         וִידֵיהֶם לִי פָרָשׁוּ,

         דִּמְעוֹת עַיִן עַל לֶחִי;

יד)          דִּמְעָתָם לֹא הוֹבַשְׁתִּי,

         אֶנְקָתָם לֹא שָׁמָעְתִּי –

         מֵאֵל יֶשַׁע בִּקַּשְׁתִּי

         וּמֵאָדָם מָנַעְתִּי

טו)          אָז עֹז הָאֵל כִּחַשְׁתִּי

         כִּי מָנַע מֶנִּי יֶשַׁע;

         אוֹיָה לִי כִּי נוֹקַשְׁתִּי

         בִּשְׁחִיתוֹת חֵטְא וַפֶשַׁע!

טז)          וּלְשֹׁד וּלְאֵיד וָנֹהַּ

         תַּאֲוַת חָכְמָה בָּאַתְנִי,

         לִמְסָר-מֵעַל בֵּאלֹהַּ,

         הִיא שׁוֹ­לָל הוֹלִיכַתְנִי.

יז)          בִּמְעַט הַדְּבַש טָעַמְתִּי

         מָצִיתִי הַקֻּבַּעַת,

         אָמַרְתִּי: אַךְ חָכַמְתִּי

         קָנִיתִי הַרְבֵּה דָּעַת.

יח)          וּבְנִפְלָאוֹת חָקַרְתִּי

         בִּגְדֹלוֹת מִנִּי חֵקֶר,

         שָׁם כֹּחִי לֹא עָצַרְתִּי

         וָאֶמָּכֵר לָעֵקֶר.

יט)          אָז הָרְעַל לִבִּי רָעַל

         וּבִי הָרִשְעָה בָאָה,

         וַתְּהִי תֻמָּתִי מָעַל

         וּתְפִלָּתִי לַחְטָאָה

כ)          וּלְיִרְאֵי אֵל שָׂחַקְתִּי

         וּקְרָאתִים: עוֹבְדֵי בָעַל!

         בִּפְנֵי אִישׁ תָּם יָרַקְתִּי,

         בִּפְנֵי חֲלוּץ הַנָּעַל.

כא)          וּבַאלֹהַּ וּבְרֵע

         בָּגַדְתִּי יַחַד בֶּגֶד,

         אָמַרְתִּי: אֵין יוֹדֵעַ

         “הֶן אֵל מָרוֹם מִנֶּגֶד!”

כב)          אַחַר שַׁבְתִּי נִחַמְתִּי

         וָאֶסְפֹּק כַּף עַל יֶרֶךְ

         חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי

         וּבִלְבָבִי בָּא מֹרֶךְ:

כג)          פֶּן יֵשׁ אֹזֶן שׁוֹמַעַת

         כֹּל נַעֲשֶׂה עַל הָאֲדָמָה,

         פֶּן יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן וָדָעַת

         בִּשְׁאוֹל שֶׁאֵלֵךְ שָׁמָּה.

כד)          פֶּן כָּל מַעֲשֶׂה, כָּל פֹּעַל

         אָדָם עָפָר וָאֵפֶר

         יָד עַל כֵּס יָהּ שָׁם מַעַל

         תִּכְתֹּב לָעַד בַּסֵּפֶר.

כה)          וּכְאֹרַח אִיש וָגֶבֶר

         אֵל שׁוֹפֵט יַמְצִיאֶנּוּ

         עֵת מִמַּסְגֵּר הַקֶּבֶר

         לַמִּשְׁפָּט יוֹעִידֶנוּ.

כו)          כָּכָה רוּחִי נָבֹקָה

         וַתְּבוֹקֵק לִבִּי יָחַד.

         שׁםָ הַתִּקְוָה צָחָקָה

         עַתָּה יִרְבַּץ בּוֹ פָּחַד

כז)          עַתָּה כִּי עַד כֹּה בָאתִי

         אֵלִי! עָדֶיךָ שַּבְתִּי,

         כַּפֶּר לִי אִם חָטָאתִי

         וּרְצֵנִי אִם הֵיטַבְתִּי.

כח)          רִשְעֵנוּ גַּם יָשְׁרֵנוּ,

         גַּם לֵב גַּם נֶפֶשׁ בָּנוּ

         מִיָדְךָ, אֵל יוֹצְרֵנוּ,

         מִיָדְךָ נִתְּנוּ לָנוּ.

כט)          וּמָה אֱנוֹש תּוֹלַעַת

         כִּי שַׂמְתָּ עָלָיו עָיִן

         וַתְּחֻנֶּנוּ הַדַּעַת

         לָדַעַת כִּי הוּא אָיִן.

ל)          אֵלִי אֵלִי סָמְכֵנִי,

         תָּמְכֵנִי פֶּן אֶפֹּלָה;

         דַּרְכֶּךָ הוֹדִיעֵנִי

         טֶרֶם אָשוּב לִשְׁאוֹלָה.

לא)          טֶרֶם שָׁמָה אָנוּח

         מִמָּקוֹם לֹא עוֹד אָשׁוּבָה;

         רוּחִי יַחֲלֹף בָּרוּחַ

         וַאֲנִי כַּצִיץ אָנוּבָה.

לב)          הָאֵר אֵלַי פָּנֶיךָ

         וּפְקַח לִי הָעֵינָיִם

         וּפְתַח לִי בִּימִינֶךָ

         אֶת שַׁעַר הַשָׁמָיִם.

---

הקיצה עמי

מאת

יהודה ליב גורדון

הָקִיצָה עַמִּי / י"ל גורדון

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה.

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ

מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ,

אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ

מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ?

מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ,

יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ,

וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ,

אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ.

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה,

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד

לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה –

אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד

וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה.

אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ,

בָּנֶיהָ “אָחִינוּ” לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה.

עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ,

לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?

וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל,

וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ,

יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל,

יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ.

הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ,

וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה,

וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ

וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה.

כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ,

פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת,

אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ,

אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת.

אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ

וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד.

הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ,

אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד.

הָקִיצָה עַמִּי, עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה;

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

(תרכ"ג)

---

דרך בת־עמי

מאת

יהודה ליב גורדון

(כתוב בשנת תרכ“ה ונדפס ראשונה ב”כוכבי יצחק" כ"ו)

וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם (שמות י', כג)

לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם, עַמִּים יִשּׁאוּ,

וּבְמוֹעֲצוֹתֵיהֶם פֶּה אֶחָד יִקְרָאוּ:

"אָבְדָה חָכְמַת יַעֲקֹב, דַּעְתּוֹ נוֹאֶלֶת!

"מוֹרָיו מַתְעִים וּמְאַשְּׁרָיו עִוְּרֵי עָיִן,

"גַּם צֶדֶק אֵין בּוֹ, גַּם אֵמוּן בּוֹ אָיִן,

"לֹא יִצְלַח לַכֹּל, אֵין בּוֹ כָּל תּוֹעֶלֶת.

"לֹא גַּם לַסּוֹפֵר, שָׂפָה לֹא יָבֶן;

"לַסּוֹחֵר – מִשְׁקָלוֹ אֶבֶן וָאֶבֶן;

"לַיּוֹעֵץ – חֲסַר לֵב הוּא וּנְלוֹז דֶּרֶךְ;

"לֹא יִצְלַח לַשּׁוֹפֵט כִּי יֶאֱהַב בֶּצַע,

" לֹא יִצְלַח לַלֹּחֵם כִּי יִירָא פֶּצַע,

" לֹא יִצְלַח רַק כַּחֲמוֹר לַעֲבוֹדַת פָּרָךְ".

אַךְ שָׁוְא רָגְשׁוּ גּוֹיִם, הֶבֶל יָהֱמָיוּ,

יָשׁוּבוּ כַּיּוֹם יַבִּיטוּ יֶחֱזָיוּ

לִקְצוֹת כָּל אָרֶץ וּבְכָל עִיר וָפֶלֶךְ

עִבְרִים חֲכָמִים בִּתְבוּנָה יַעֲצֹרוּ

וּלְצֶדֶק וּלְמִשְׁפָּט בָּעָם יָשׂרוּ,

לִפְנֵי שָׂר יַעַמְדוּ וּבְחַצְרוֹת מֶלֶךְ

לִנְגִידֵי אוֹצָרוֹת מֵהֶם יִקָּחוּ

וּבְמַלְאֲכוּת מַלְכָּם בַּגּוֹיִם שֻׁלָחוּ

גַּם לִשְׁפּוֹךְ דָּמָם בַּקְּרָב לֹא יִמֹּנוּ,

וּבְאַמַּת הַבִּנְיָן, וּבְכָל חֲרֹשֶת

וּבְמִקְנֶה וּבַקִּנְיָן וּתְפוֹשׂ מַחֲרֶשֶׁת,

וּבְכָל חָכְמַת דַּעַת אָחוֹר לֹא יִסֹּגוּ.

הֵן אֱמֶת, יַעֲקֹב, כִּי עַד כֹּה נוֹאַלְתָּ

הֶחֱזַקְתָּ בַּסִכְלוּת חָכְמָה גְּעַלְתָּ,

וַתַּרְעַל מִגֹּעַר לִבּוֹת בָּנֶיךָ,

וַתִּמְרוֹד בָּאוֹר וַתֵּשֶׁב בַּחֹשֶׁךְ,

וַיְהִי לֶחֶם בֵּיתְךָ עָקְבָה וָנֶשֶׁךְ,

וַתַּצְדֵּק גִּדּוּפִים חֶרְפֹּת שֹטְנֶיךָ

אַךְ לֹא בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ כָּל זֹאת עָשִׂיתָ,

לֹא הִכְבַּדְתָּ לִבְּךָ, עָרְפְּךָ קִשִּׁיתָ,

יַד הָאוֹנֵס הָיְתָה, הוּא הֲדִמָּנוּ,

עַתָּה יָצָא שַׁחַר, זָרַח הַשֶׁמֶשׁ,

נָסָה הָאִוֶּלֶת, בָּרַח הָאֶמֶשׁ.

אוֹר נָגַהּ עַל כֹּל נָגַע גַּם בָּנוּ.

וּבְאַרְצֵנוּ גַּם זֹאת כִּי חָלַף קֶרַח

וַיִּגָלוֹ יַחַד אָבִיב וָפֶרַח,

מִהֲרָה הַחָכְמָה וַתַּךְ בָּנוּ שֹׁרֶשׁ;

כִּי מַאֲמָר מֶלֶךְ פָּתַח בָּתֵּי סֵפֶר,

בָּם יוֹרוּ לִבְנֵי יַעֲקֹב אִמְרֵי שֶׁפֶר,

כִּי הֵעִיר אֵל אֶת רוּחוֹ כִּלְבַב כּוֹרֶש!

גַּם פִּתְחוֹן פֶּה בָּעַמִּים נָתַן לָמוֹ,

כִּי נִדְרָש אֶל דּוֹרְשָׁיו רָצוֹן עִטְּרָמוֹ,

הוֹצִיא כִּתְבֵי עִתִּים אִיש כִּלְשׁוֹנֵהוּ,

שָׁם עֵץ הַדַּעַת יֻתַּן בִּשְׂדֵה זֶרַע,

יִשּׂא חָזוֹן לָעָם לִבְלִי יִפָּרַע,

שָׁם יִצְטַדַּק יַעֲקֹב, יַהַם שׂוֹטְנֵהוּ.

גַּם שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ יָדוֹ פָּתְחָה,

שָׁם רֶגֶל עִבְרִי מִנִּי אָז לֹא נָחָה,

וַיִּתֵּן הָרִשְׁיוֹן לָבוֹא אֶל קָרָב;

וּלִכָל חֲכָם לֵב, לוֹ נֶפֶש מַשִׂכֶּלֶת,

מִשְׁטָר וּפְקִדֻּת יֻתַּן בַּמֶּמְשֶׁלֶת,

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים חֲסָדָיו יָרָב!

וִישֻׁרוּן מִהֵר אַף הֶרְאָה לָדַעַת,

כִּי יָדָיו רָב לוֹ בִּתְבוּנָה וָדַעַת,

וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף יִקְפָּץ-נָא פִּיהוּ;

בֶאֱמוּנָתוֹ יַחֲזִיק, הִיא לוֹ מִשְׁעֶנֶת,

וּבְרִיתוֹ אֶת תּוֹרָתוֹ עוֹד נֶאֱמֶנֶת,

וּשְׁבִיבֵי חָכְמָה גַּם לִבּוֹ יַגִּיהוּ.

לֹא עוֹד כַּאֲתוֹן בִּלְעָם וּבְהַרְבֵּה לַחַשׁ

נִלְעָג הַיְּהוּדִי וִיהִי גַּם לָלַעַג;

כִּי בִלְשׁוֹן עַם וָעָם צַחוֹת יָשִׂיחַ.

וּבְנֵי עַם אַחַר גַּם אוֹתוֹ יָאֳהָבוּ,

הוּא יִגַּש לָמוֹ הֵם אֵלָיו יִקְרָבוּ,

אִישׁ אִישׁ שִׂנְאָתוֹ מִלִּבּוֹ יַדִּיחַ.

חִזְקוּ, עַם יַעֲקֹב, וִידֵיכֶם אַמֵּצוּ

וּפְרִי יַעֲשׂוּ הַנִּצָנִים הֵנֵצוּ,

כָּל עֵת-חַיֵיכֶם לַחָכְמָה הַקְדִּישׁוּ.

שִׁקְדוּ יוֹם וָלַיִל, עִמְלוּ וּשְׁקֹדוּ,

בֶאֱמוּנָה נִצַּחַת מַלְכְּכֶם עֲבֹדוּ,

אוֹתָּה אֲבוֹתֵיכֶם לָכֶם הוֹרִישׁוּ.

אָז גַּם מַלְכֵּנוּ וּנְשִׂיא רֹאש אַרְצֵנוּ

יָאִיר אֶת פָּנָיו אֵלֵינוּ יִרְצֵנוּ,

כִּי בִמְלֹא תֵבֵל חֲסָדָיו נֶאֱמָנוּ;

וּבְעֵת עַל כִּסֵּא דִין חָכְמָתוֹ תַעַל

לָתֶת חֹק אֶל עַמָּיו כָּאֵל מִמַּעַל,

אָז זָכֹר יִזְכֹּר כִּי בָנָיו גַּם אָנוּ.

---

בַּיָרֵחַ בַּלָּיְלָה

מאת

יהודה ליב גורדון

א.

הַיּוֹם רַד וַיְפַנֶּה מָקוֹם לַלָּיְלָה

וּתְשֻׁאוֹת הָאָרֶץ לִדְמָמָה קָמוּ;

הַסַּהַר הִתְיַצֵּב בִּמְרוֹמֵי מַעְלָה,

רוּחוֹ סָרָה, פָּנָיו כָּהוּ נִכְתָּמוּ.

יָרֵחַ יָקָר! מַה נָפְלוּ פָּנֶיךָ?

הַתְקַנֵּא בַשֶׁמֶשׁ כִּי תִקְטַן מֶנּוּ,

אוֹ אוּלַי יַעַן עַד נֶאֱמָן הִנֶּךָ

בִּפְעֻלּוֹת הָאֲנָשִׁים שׁוֹכְנֵי אַרְצֵנוּ?

יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ, בֶּגֶד יִלְבָּשׁוּ,

בַּלֵילוֹת יִתְעָרוּ, לֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ.

בַּלֵילוֹת יֵרָאוּ נִכְלֵי צָבוּעַ,

מִסְכְּנוּת מִתְעַשֵׁר, מַעְגְּלֵי הַבּוֹרֵחַ;

תֵּרֶא דִמְעוֹת אֻמְלָל יַמְסֶה הַיְצוּעַ,

מַחְתֶּרֶת הַגַּנָּב, מַחֲבֵא רוֹצֵחַ;

תֵּדַע סוֹד הָאוֹרֵב וּמְרַגְּלֵי חָרֶשׁ,

מַחְשְׁבוֹת מֶלֶךְ, תַּחְבֻּלוֹת שַׂר הָחָיִל,

תַּעֲלֻמוֹת הַהַרְמוֹן, רָזֵי הָעָרֵשׂ –

תֵּדַע סִתְרֵי כָל חָי, משֵׁל הַלָּיִל!

לוּ מַלְאָךְ אָנִי, לוּ בֵית אֵל הָיִיתִי

וּבְסֻלַּם יַעֲקֹב אֵלֶיךָ עָלִיתִי!

בַּמַּחֲשָׁבָה זֹאת אֶת נַפְשִׁי שִׁעֲשָׁעְתִּי

עֵת לֶכְתִּי בַשָׂדֶה בָּדָד לָשׂוּחַ,

חִישׁ קוֹל שׁוֹט קוֹל רַעַש אוֹפָן שָׁמָעְתִּי

וָאֵרֶא רֶכֶב אֵש יוֹרֵד בָּרוּחַ,

וּבָרֶכֶב אַרְבָּעָה סוּסֵי לַהַב

וּכְרוּב נַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּמוֹ

וּבְכוֹכַב-שֵׁבֶט יִדְפְּקֵם, יִמְחַץ רַהַב,

וּבְמוֹשְׁכוֹת הַקֶּשֶׁת יַטֶּה אוֹתָמוֹ,

וּרְפִידַת הָרֶכֶב חַשְׁמַל וָנֹגַהּ –

מֵרוֹמְמוּת הַמַּרְאֶה נַפְשִׁי נָמֹגָה!

וּכְבָר יָרְדָה אַרְצָה זֹאת הַמֶּרְכֶבֶת

עֵת אֵלִיָה וַחֲנוֹך עָלוּ שָׁמָיְמָה

וּמְלָכָת הַשָּׁמַיִם בָּהּ יוֹשֶׁבֶת

מֵחֹם יוֹם כִּי תֵּרֵד לִרְחוֹץ הַמָּיְמָה;

בָּהּ יוֹשֵׁב אֵל זֹעַם יוֹם יַחַת מָטָּה

לָבִיא עַל עֹזְבָיו כִּלָּיוֹן וָקָרֶץ.

מֶרְכֶּבֶת-כָּבוֹד זֹאת יָרְדָה גַּם עָתָּה

וַתַּעֲלֵנִי מִתַּחְתִּיוֹת הָאָרֶץ;

כִדְמוּת יָד יָצְאָה מִלֵּב הַלֶּהָבָה

וַתּוֹשִׁיבֵנִי אֶל תּוֹך הַמֶּרְכָּבָה.

הַסּוּסִים נִתְּרוּ – לִשְׁחָקִים אַרְקִיעַ,

הַיָּם נָס, הָאָרֶץ נֶחְבְּאָה הַפָּעַם,

גִּלְגַּל הָרוּחַ מִסָּבִיב יָרִיעַ,

תַּחְתַּי חַדְרֵי בָרָק, סֵתֶר הָרַעַם;

פֹּה גַּלְגַּל הָאֵשׁ – פֹּה שַׁעַר שָׁמָיִם –

וַיִּסֹּב עַל צִירוֹ וַיִּפָּתַח;

אָז סוּס וָרָכָב נָמַסּוּ כַּמָּיִם,

וַאֲנִי הֻצַּגְתִּי עַל חוּג הַיָּרֵחַ.

הִבַּטְתִּי לָדַעַת אֵיפֹה הָיִיתִי –

אַךְ חֹשֶׁךְ סָבִיב – וּמְאוּם לֹא חָזִיתִי.

הִבַּטְתִּי וָאֵרֶא מֵרָחוֹק מִתַּחַת

כִּדְמוּת כַדּוּר מֵאִיר מֵפִיץ קַרְנָיִם –

הֲלֹא אַתְּ הִיא, אַרְצִי, אַתְּ הַזּוֹרַחַת

תָּאִירִי לַלְּבָנָה פֹּה בַּשּׁמָיִם!

אָז אִמַּצְתִּי לִבִּי רַגְלַי נָשָׂאתִי

וּלְאוֹר הָאָרֶץ בַּסַּהַר הָלַכְתִּי,

וּבְכָל הַמָּקוֹם שָׁמָּה לֹא מָצָאתִי

כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר בּוֹ דָּרַכְתִּי;

רַק כּוֹכָבִים וּשְׂרָפִים עָפִים בְּרָמָה

כַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַצִּפֳרִים בַּאֲדָמָה.

צָדְקוּ הָאוֹמְרִים – אֶל לִבִּי אָמָרְתִּי –

כִּי הַיָּרֵחַ אֶרֶץ לֹא נוֹשֶׁבֶת;

עַד לִגְבוּל נֹגַהּ הָאָרֶץ עָבָרְתִּי

אֵין עִקְּבוֹת עִיר מוֹשָׁב – רַק שׁוֹאַת מָוֶת

אֵין בַּית אֵין שָׂדֶה, אֵין עֵץ אֵין זַרוּעַ,

אֵין רֶכֶב בַּרְזֶל, אַין מֶכֶס הַיָּיִן,

אֵין חוּט בַּרְזֶל דָּק עַל עַמּוּד רָקוּעַ,

אֵין בֵּית-הַמִּדְרָש אָף בֵּית-מַשְׁקִים אָיִן;

אֵין שׁוֹטֵר אֵין נוֹטֵר לִשְׁאוֹל מִי אָנִי

אִם יֵשׁ מִכְתָּב-מַסָּע וּמִי אִסְּפָנִי.

שָמָּה בָּאָרֶץ הָאֲנָשִׁים עָצַמוּ,

אִיש אָחִיו יִדְחָקוּ מֵאַין יָדָיִם,

עַל כֵּן עַל כָּל הַבְלֵי שָׁוְא יִלָּחֵמוּ

עַל כָּל גּוּשׁ עָפָר יִשְׁפְּכוּ דָּם כַּמָּיִם;

פֹּה עשֶׁר וּנְכָסִים לֹא אָדוֹן לָמוֹ,

אוֹצְרוֹת חשֶׁךְ לֹא חָלוּ בָם יָדָיִם;

מַסָּע וּפְסִילִים כָּל הוֹן יָקָר בָּמוֹ

שָׂדוֹת וּמִגְרָשִׁים חֶמְדַּת עֵינָיִם;

הָרֵי מַחְצֵב, הָרֵי זָהָב וּבְדֹלַח,

מִכְרֵה אַבְנֵי פֶּחָם נֶתֶר וָמֶלַח.

לוּ שָׁלְטוּ בַתֵּבֵל זֹאת הָאוֹבֶדֶת

אָז חָדַל דַּל וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר,

גּוֹי אֹבֵד מָצָא לוֹ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

וַעֲרֻמִים הֵכִינוּ מַלְבּוּש כַּחֹמֶר!

יוֹצֵר כֹּל! – שָׁאַלְתִּי –מַה-זֶּה עָשִׂיתָ,

מֶה עוֹלָם מָלֵא לַתֹּהוּ הִקְדַּשְׁתָּ?

לָמָּה לָאָדָם דֶּרֶךְ כֹּה לֹא גִלִּיתָ,

אוֹ מַדּוּעַ בַּשְׁבִיעִי לִשְׁבּוֹת חַשְׁתָּ?

עוֹד יוֹם לוּ עָמַלְתָּ, לוּ עוֹד יוֹמַיִם,

גַּם פֹּה תַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַמָּיִם!

עוֹדֶנִּי מַשְׁמִים וָאֵרֶא בָּרוּח

אַחַד הַשְּׂרָפִים הֶעָפִים מִמָּעַל

יָרַד עַל הַר נִשְׁפָּה עָמַד לָנוּחַ.

“וִיהִי מָה! אֶעֱלֶה-נָּא אֵלָיו” – וָאָעַל.

הִשְׁתַּחֲוֵיתֵי וָאֹמַר: "כִּי שָׂאַנִי

"כִּי לַעְפִּיל הֲלֹם לִבִּי הִשִּיאָנִי,

“גַּר פֹּה בָאָרֶץ – בַּסַּהַר הִנֵּנִי…”

– יָדַעְתִּי מִי אַתָּה, הוּא הִקְדִּימָנִי,

אַתָּה הַמְּשׁוֹרֵר פַּלְמוֹנִי אַלְמוֹנִי! –

“אָמְנָם כֵּן הוּא, וּמִי אַתָּה אֲדֹנִי?”

– אֲנִי זַגְזְגִאֵל, – בִּנְדָבָה עָנָנִי.

“הָאִם הַמְּזַגֵּג לַאֲרֻבּוֹת שָׁמָיִם?”

– לֹא כִּי הַסּוֹפֵר לִבְנֵי מָרוֹם אָנִי.

"הַגֶּד-לִי אֵפוֹא, גַּלֵּה לִי אָזְנָיִם:

“מַה תַּכְלִית כַּדּוּר זֶה? מַה פֹּה תִּפְעָלוּ?”

– דָּבָר זֶה, עָנָנִי בִּשְׂחוֹק, הִנֵּהוּ

מִסִּתְרֵי הַבְּרִיאָה שֶׁלֹא יִגָּלוּ

אַךְ לָךְ הַמְּשׁוֹרֵר אֶגְלֶה רַק קָצֵהוּ,

כִּי לוּ לַאֲחֵרִים גַּלּוֹתוֹ אִוִּיתָ

לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, כִּי לִשְׁקֹר נִסִּיתָ.

לִמְלֶאכֶת הַצַּיָּר צוּר הָעוֹלָמִים

פֹּה הוּא בֵּית הַמְּלָאכָה, פֹּה הָאָבְנָיִם.

הָאָרֶץ תִּסֹּב עַל צִירָהּ יוֹם תָּמִים,

עִמָּהּ יָסֹב הַסַּהַר בַשָּמָיִם,

וּמִדֵּי עָבְרָהּ מַעֲשֶיהָ נִכְתָּבִים

בִּכְתָב-אוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ נִכְחָהּ זוֹרֵחַ,

עַל לֻחוֹת הָעֵדוּת הֵם הַכּוֹכָבִים

הָעֲרוּכִים לָה בִּמְכוֹנַת הַיָּרֵחַ,

וַחֲצִי הַסַּהַר הַשּׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל

הוּא חֲדַר הָאִישׁוֹן¹, לִשְׁכַּת הָאֹפֶל².

עתָּה הִתְבּוֹנַנְתִּי לִתְמוּנַת הַלְּבָנָה

כִּי הִיא כִּמְכוֹנַת חוֹקְקֵי-אוֹר אֶצְלֵנוּ;

כּוֹכָב נֹגַהּ כַּעֲדָשָׁה יָצִיץ מִקָּנָהּ

וּפִיהָ עָרוּךְ אֶל נֹכַח אַרְצֵנוּ,

מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כּוֹכָבִים הוֹרִידוּ

יַשְׁקוּם מֵי-כֶסֶף כִּרְאִי צַח הִזַּכּוּ,

וּכְלֻחוֹת בַּמְּכוֹנָה אוֹתָם הֶעֱמִידוּ,

שָׁם צַלְמֵי אָדָם עָלֵימוֹ הֻחַקּוּ –

הוֹצִיאוּם וַיְרִיצוּם חִיש לִמְקוֹם סָתֶר,

וִיצֻרֵי הַצֵּל יַאֲחִיזוּ בַּנָּתֶר.

הִנֵּה דִּבְרֵי חַכְמֵיכֵם – הוֹסִיף – טֹבוּ,

כִּי כָל מַעֲשֵיכֶם נִכְתָּבִים בַּסֵּפֶר,

אַךְ לֹא בִּכְתָב-אֱנוֹש, כַּאֲשֶׁר תַחֲשׁוֹבוּ,

לֹא בִּדְיוֹ וָקֶסֶת וּבְאִמְרֵי שֶׁפֶר,

כִּי בִּכְתָב-הָאוֹר יֻחַקּוּ יֻצָּרוּ

כִּדְמוּתָם וּכְצַלְמָם פֹּה בָּרָקִיעַ,

כָּל מַעֲשֶׂה כָּל מִקְרֶה אֲשֶׁר יִקָּרוּ

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר אוֹר הַיּוֹם שָׁם מַגִּיעַ;

כִּי קֶרֶן הָאוֹר בּוֹ מוֹסְדוֹת כָּל חֹמֶר

הוּא חָרָט הָאֳמָן יוֹצֵר כֹּל בָּאֹמֶר.

וָאֶתְחַנֵּן אֵלָיו: "הַפְלֵה חַסְדֶּךָ,

הַרְאֵנִי חִקְקֵי הָאוֹר עַל הַלּוּחוֹת".

חֲדַל-לָךְ, גָּעַר בִּי, עֲזוֹב חֶפְצֶךָ

אִם אִיש אוֹהֵב אַתָּה שָׁלוֹם וּמְנוּחוֹת,

הֶן תָּוֵי שַׁדָּי רַמּוֹת לֹא יֵדָעוּ

וּבְעֶצֶם תָּאֳרוֹ יַרְאוּנוּ כָּל גָּבֶר.

אוֹי אוֹי לָךְ אִם צַלְמָם עֵינֶיךָ רָאוּ

חַיֶּיךָ יָרְעָלוּ עַד רִדְתָּךְ קָבֶר.

שׁוּר, שָׁם יָצָא שַׁחַר, יֵרֵד אַרְצֶךָ;

לֵךְ וֶאֱחוֹז בִּכְנָפוֹ, הוּא יוֹרִידֶךָ.

ב.

הוּא הוֹרִידָנִי – אַךְ מִן-הוּא וָהָלְאָה

אֶת חִקְקֵי-הָאוֹר רֶגַע לֹא שָׁכַחְתִּי.

לֹא יָדַעְתִּי שָׁלֵו וּשְׁנָתִי נִגְזָלָה

וּכְמֻכֵּה-יָרֵח שׁוֹלָל הִלָּכְתִּי

כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי, לִבִּי הִכָּנִי;

מַדּוּעַ לָרֶדֶת אַרְצָה מִהַרְתִּי

הֵן זַגְזְגִאֵל רֵיקָם לֹא הֱשִׁיבַנִי,

לוּ אֵלָיו הִקְשֵיתִי, לוּ בּוֹ פָּצַרְתִּי.

וּבְכֵן חָרַצְתִּי נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיְמָה –

לַעֲלוֹת, וִיהִי מָה, שֵׁנִית הַשָּמַיְמָה.

אַךְ אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ אֶעֱלֶה שָׁמַיְמָה?

אֲהָהּ, לֹא כָּל יוֹם יֵעָשׂוּ נִפְלָאוֹת!

לַיְלָה וָלַיְלָה יָצָאתִי הַמַּיְמָה,

שַׁטְתִּי בַּשָׂדֶה בֶּהָרִים וּבְקָעוֹת.

רָאִיתִי הַלְּבָנָה אַרְצָה נִבָּטָה,

רָאִיתִי כּוֹכָבִים עָפִים בָּרוּחַ,

יָדַעְתִּי כִּי זַגְזְגִאֵל יַחֲרוֹת עָתָּה

פָּנִים חֲדָשׁוֹת בִּכְתָב-אוֹר עַל לוּחַ.

אָכֵן קוֹל אוֹפָן אָזְנִי לֹא שָׁמָעָה

וּמֶרְכָּבָה לָשֵׂאת אוֹתִי לֹא בָאָה.

הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי תַּחְבֻּלוֹת הִרְבֵּיתִי;

בָּנִיתִי לִי מִגְדָּל בָּאַוִּיר פֹּרֵחַ,

עָשִׂיתִי לוֹ צִנָּה, קִיטֹר מִלֵּאתִי,

וָאֵשֵׁב בַּצִּנָּה לַעֲלוֹת יָרֵחַ,

אַרוֹמָם, אֶנָשֵׂא, הַס כָּל הָאָרֶץ…

עַל בָּמֳתֵי עָב אָנִי, חִישׁ אֶהְיֶה שָׁמָּה…

אַךְ חִישׁ גָּז הַקִּיטֹר גָּז וַיִּתְפָּרָץ,

נִבְקַע הַמִגְדָּל וָאֶפֹּל הַיָּמָה;

כִּמְעַט שֶׁטָּבַעְתִּי וְהַדָּגִים אֲכָלוּנִי

לוּלֵא הַדַּיָּגִים בָּאוּ וַיְדִיגוּנִי.

עָזַבְתִּי דֶּרֶךְ חֹל – דֶּרֶךְ הַתְּבוּנָה

הַטָּמוּן בַּחוֹל הָאַכְזָב כַּמָּיִם,

וָאֶבְחַר דֶּרֶךְ הַקֹּדֶש – דֶּרֶךְ אֱמוּנָה

אֹרַח לַצַּדִּיק הָעוֹלֶה שָׁמָיִם;

הָלַכְתִּי אֶל עִיר לִמְקוֹם צַדִּיק קָדוֹשׁ

וּבְיָדִי פִּדְיוֹנִי כִּיס מָלֵא וְגָדוֹשׁ,

גַּם אִשָׁה עֲקָרָה שָׁם עִמִּי נִקְרָתָה;

וַיְהִי בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְצוּרוֹת הַמַטְבֵּעוֹת

וַיְבַלְבֵּל הַצַּדִּיק בְּטָעוּת הַקְּמֵעוֹת –

וָאוֹלִיד בָּנִים, וְהִיא שָׁמַיְמָה עָלָתָה.

עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וָאָצוּם הַפְסָקָה

וּבְמִקְוֶה כַּשֵׁר, חֶצְיוֹ מֵי-רַגְלַיִם

וָאֲכַוֵּן בַּתְּפִלַּה אֶת לִבִּי לַשָּמַיִם

וָאֶזְכֹּר בְּסִלּוּדִים אַת שֵׁם הַקְּדֻשּׁה…

אַךְ הַשֵּׁם כְּמוֹ הֶגֶה פָּשַׁט וַיָעֹף

וַאֲנִי – כִּכְלִי מָלֵא כְּלִמָּה וּבוּשָׁה

נִשְׁאָרְתִּי עַל עָמְדִי מַר-רוּחַ וְזָעַף.

אוֹ כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֵהוּ, לְעֶלְבּוֹנִי,

אוֹ כִּי נִלְאָה הוּא לָשֵׂאת כֶּבֶד עָוֹן כָּמוֹנִי.

נוֹאַשְׁתִּי, אָמַרְתִּי: אָבְדָה תִּקְוָתִי!

וָאֶתְהַלַּךְ מַשְׁמִים מַר וַהֲרוּג-כָּעָשׂ –

וּפִתְאֹם לָפֶתַע בָּאָה עֶזְרָתִי

מִמָּקוֹם לֹא קִוִּיתִי וּבְהֶסַּח הַדָּעַת:

מָאתַיִם אֶלֶף בַּגּוֹרָל זָכִיתִי

וַעֲדַת חֲנֵפִים וּמְלַקְקִים עִוְּדֻנִי,

לִגְבִיר וּלְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל הָיִיתִי

וּלְכֹל לָרֹאש נִטְּלוּנִי וַיְנַשְּאוּנִי,

שֶׁבַע בַּיוֹם אֶת תְּהִלָּתִי הִבִּיעוּ

עַד הַשּׁמַיִם אֶת שִׂיאִי הִגִּיעוּ.

עַל דַּבֶּשֶׁת הַחֲנֻפָּה עָלִיתִי שָׁמַיִם

וָאֶמְצָא זַגְזְגִאֵל פִּרְקוֹ אָז יָשִׁיר.

וָאֶגָש וָאֶסְפֹּק לוֹ עָל הַכְּתֵפָיִם

בְּרוּח נְגִידִים וּבְעַזּוֹת כֶּעָשִׁיר:

– הֲשָׁלוֹם, זַגְזְגִאֵל יְדִידִי!? – קָרָאתִי–

לֹא עוֹד מְשׁוֹרֵר אָנִי, לֹא כִּנּוֹר אָעִירָה;

עֲשַׁרְתִּי, מָצָאתִי הוֹן, וּלְבַקֶּרְךָ בָּאתִי. –

וַיִּפְסוֹק זַגְזְגִאֵל פֶּרֶק הַשִּׁירָה

וַיִּסֹּב אֵלַי עַל כַּף רֶגֶל עֵגֶל

וַיִּקְרָא: "שָׂמַח לָךְ לִבִּי וַיָּגֶל!

שָׁלוֹם בּוֹאֶךָ!" – וּבְדַבְּרוֹ עִמָּדִי

הוֹצִיא מִתַּחַת לִכְנָפָיו יַד אָדָם

וַיְחַבַּק וַיְנַשַּק לִי וַיְאַמַּץ יָדִי;

גַּם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת פָּשְׁטוּ לִי יָדָם

וַיַּעַזְבוּ אִיש מְלַאכְתּוֹ אֲשֶר עָשׂוּ

וַיֶּחֶרְדוּ אֵלַי בִּתְעוּפַת עָיִן

בֶּגֶד בּוּץ כַּיְּרִיעָה אֶל רַגְלַי פָּרָשׂוּ

וַיִּצְלוּ לִי בָּשָׂר וַיְסַנְּנוּ יָיִן;

וָאָבִין כִּי גַּם בַּמָּרוֹם יְכַבְּדוּ עֲשִׁירִים

וְאַלְפֵי שִׁקָלִים טֹבוּ מֵרִבְבוֹת שִׁירִים.

וּבְאָכְלִי רִנַּת כּוֹכָבִים הִקְשַׁבְתִּי,

וּלְקוֹלָם בָּהָדָר בְּצֵל עֲצֵי-תֹמֶר

עַל חֹף מֵי-מְנוּחוֹת לָנוּחַ שָׁכַבְתִּי

אָז פָּנָה זַגְזְגִאֵל אֵלַי וַיֹאמֶר:

“מַה-חֶפְצְךָ אֵלַי עַתָּה נָא הַגִּידָה!”

– כָּל יִשְׁעִי כָּל חֶפְצִי לִרְאוֹת הַלּוּחוֹת. –

" הַלּוּחוֹת? הֶרֶף נָא! עוֹד בָּךְ אָעִידָה,

“הֵן עֲרֻמּוֹת תֵּלַכְנָה פֹּה הָרוּחוֹת…”

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי; וּכְבָר אָמַרְתִּי

כִּי לֹא אִירָא דָּבָר יַעַן… עָשַׁרְתִּי. –

"אִם לָךְ – עָנָנִי – צֵל הַכֶּסֶף יָסֶךְ

"וּבְאֶבְרָתוֹ תֶחֱסֶה מֵעֶבְרַת זָדוֹן,

"פַּחְדִּי אָנֹכִי בָּזֶה לֹא יֵחָשֶׂךְ

"וּבְעָרִיצֵי מַטָּה לֹא אֶתְגָּר מָדוֹן;

"הֶן הֵם גַּם שָׁמַיְמָה לַעֲלוֹת יָהִינוּ

"בִּרְאוֹתָם כִּי סוֹדָם לֶאֱנוֹשׁ גִּלִּיתִי,

"לִפְנֵי בֵּית-דִּין שֶׁל מַעֲלָה עָלַי יַלְשִׁינוּ

"וּמִי יֵדַע מַה-תִּהְיֶה אָז אַחֲרִיתִי,

"כִּי מִשּׁוּט לָשׁוֹן גַּם בָּזֶה נָגוּרה

"גַּם פֹּה יֵשׁ שָׂטָן וּפוּלְסֵי דְנוּרָא.

"הָבָה לֹא אֲכַחֵד הַלּוּחוֹת מִמֶּךָ

"עֲלֵיהֶם מַלְאֲכוֹת הַקָּהָל רְשׁוּמוֹת

"וִיחִידֵי הַדֹּר לֹא אוּכַל אַרְאֶךָ

"אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עֲרֻמּוֹת;

"אוֹתָם רָאֹה תִּרְאֶה בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית

“כִּי תָּבוֹא הֲלֹם לִבְלִי שׁוּב עוֹד בָאָדָם”…

וּבְדַבְּרוֹ נָשְׁבָה בִּי רוּח חֲרִישִׁית

וּשְׁמֻרוֹת עֵינַי נֶאֶחְזוּ וָאֵרָדֵם,

וָאָכֹף רֹאשִׁי וָאֶדֹּם כִּי עָרְבָה שְׁנָתִי

וַתְּהִי בְעֵינָיו כְּהוֹדָאָה שְׁתִיקָתִי.

וַיִּקָּחֵנִי זַגְזְגִאֵל יַרְכְּתֵי צָפוֹנָה

וַיַּעֲמִידֵנִי עַל רֹאשׁ אֶבֶן הַשְׁתִיָּה –

מִימִינִי הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר כַּמְּכוֹנָה,

מִשְּמֹאלִי עוֹלָם הַתֹּהוּ, אֶרֶץ הַנְּשִׁיָּה;

עַל רֹאשִׁי רָקִיע הַקֶּרַח נוֹרָא מַרְאֵהוּ

וּתְהֹם רַבָּה רֹבֶצֶת אֶל רַגְלַי מָטָּה,

וּלְפָנַי הַרְאֵל וּדְמוּת זְבוּל עָלֵיהוּ

וִירִיעַת עֲרָפֶל אֶת פָּנָיו לָאָטָה.

וַיִּמְשֹׁךְ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל וַיְפַתֵּחַ

וַיְגַל הַמָּסָךְ מִזְּבוּל הַיָּרֵחַ.

וָאֵרָא בַּזְּבוּל אֲרוֹן-עֹז פָּתוּחַ

וּמִגְרָעוֹת לוֹ סָבִיב וּשְׂפַתָּיִם,

וּשְׂדֵרָה בַּשְּׂדֵרָה לוּחַ אֶל לוּחַ

אַלְפֵי אֲלָפִים רִבּוֹא רִבּוֹתָיִם

לוּחוֹת עֲנָקִים לָהֶם יִרְאָה וָגֹבַהּ.

וַעֲלֵיהֶם תַּבְנִיוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת:

לֹא מָלְאָה נַפְשִׁי לִרְאוֹת לָשׂבַע

אַף כִּי קָמוּ עֵינַי מֵרְאוֹת בַּתְּמוּנוֹת.

אָז אִסְפַּקְלַרְיָא מְאִירָה לִי יוֹשֶׁט

וַיֹּאמֶר: הָבֵן בַּמַּרְאָה וּדְעֵה קֹשֶׁט.

וָאֵרֶא בַּתְּמוּנָה הֵיכַל תִּפְאֶרֶת

וּבְקִיעִים בּוֹ רַבּוּ פֶּרֶץ עַל פֶּרֶץ

טִיחוֹ נוֹפֵל, קוֹרָתוֹ מִתְפּוֹרֶרֶת,

וּבְשִׁכְבַת אֲבָקוֹ יִרְמוֹשׂ כָּל שֶׁרֶץ,

וּזְקֵנִים עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בֶּטַח נִרְדָּמִים,

מִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת לֹא יִפְחֲדוּ פַּחַד,

וּבְעַד הַחַלּוֹנוֹת עוּלֵי הַיָּמִים

מִתְמַלְּטִים מִן הַהֲפֵכָה אַחַד אַחַד.

וָאֶשְׁאַל: “מַה-זֹּאת”? וָאֶשְׁמַע תְּשׁוּבָתוֹ:

זֶה בֵּית יִשְׂרָאֵל, זֶה הֵיכַל תּוֹרָתוֹ!

וָאָשׁוּב וָאֵרֶא בֹּר מָלֵא רֶפֶשׁ

וּמֹטוֹת אֲרוּכִים עַל פָּנָיו נְטוּיִם

וּשְׁחוּטִים בְּרֹב סִמָּנִים, שְׁחוּטִים עַד הַנֶּפֶשׁ.

תּוֹרִים וּבְנֵי-יוֹנָה בַּמֹּטוֹת תְּלוּיִם;

רֹאש הַמֹּט בָּעֶרֶשׂ, קִצּוֹ בַּקֶּבֶר,

וְהָאֶפְרוֹחִים תְּלוּיִם מַטָּה רֹאשָׁמוֹ

וִיעַלְעוּ דָּם וִיפַרְפְּרוּ וִינִדּוּ אֵבֶר

וִיפַרְפְּרוּ מֵעַרְשָׂם עַד פִּי קִבְרָמוֹ.

“בֵּית הַשּׁוֹחֵט הוּא עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים?”

– לֹא, חֲדַר הַמְּלַמְּדִים, שֹחֲטֵי בְנֵי הַנְּעוּרִים!

וָאֵרֶא יָם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם,

בּוֹ יַלְדֵי הָעִבְרִים חַיִּים יֻטָּלוּ,

וָאֶרְאֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים עַל הַמָּיִם,

נֶאֱבָקִים עִם מוֹתָם טֶרֶם יִצְלָלוּ;

אַךְ מִסְפָּר אֲנָשִׁים מֵעֵיהֶם הָמוּ

לִבְנֵי בִטְנָם, וּבְתֵבוֹת עֲצֵי גֹּפֶר

בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיָּם אוֹתָם שָׂמוּ

הַמְּשׁוּחוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ בַכֹּפֶר,

וַיֹּאמֶר לִי: “הַיָּם הוּא יָם הַגֶּפֶ”ת

“וּשְׂפַת הַקֹּדֶש – הַתֵּבָה בַּזֶּפֶת”.

וָאֵרֶא אִישׁ זָקֵן מֻכֵּה סַנְוֵרִים

וּבְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו גַּרְגִּיר עֲדָשִׁים,

וּסְבִיבוֹ קָהָל רָב עִוְּרִים אֲחֵרִים

וּפְנֵיֶהם פְּנֵי גֶּבֶר, לִבָּם לֵב נָשִׁים;

וָיָרֶם הַזָּקֵן עַל רֹאשָׁם גַּרְגִּירוֹ,

וַיְהִי הַגַּרְגִּיר לָהָר וַיִּפְרָץ-פָּרֶץ.

וַיְּדַכֵּא תַּחְתָּיו אֶת כָּל אַנְשִׁי עִירוֹ

וַיִּגְדַּל יֶתֶר עַד כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.

– מִי זֶה הוּא הָעִוֵּר וּמָה הָעֲדָשָׁה? –

“רָב מְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בְּחֻמְרָא חֲדָשָׁה!”

שָׁם אֲנָשִׁים נוֹפְלִים אַרְצָה אַפָּיִם,

פִּיהֶם הִכְפִּישׁוּ בֶּעָפָר וּפְנֵיהֶם,

וְאִישׁ מִדָּה, לוֹ שֵׁש וָשֵׁש אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם,

יָרֹעַ קָדְקֳדָם וִיחַפֵּשׂ בִּגְדֵיהֶם;

אֶת שיִמְצָא ³ יוֹצִיא אֶל חֵיקוֹ מֵחֵיקָם

וּכְבָר כִּיסוֹ הָרָחָב מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו,

וּכְבָר כִּיסָם רָזָה וּכְלֵיהֶם רֵיקָם

וּנְטוּיָה עוֹד יָדוֹ וּשְׁלוּחוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו.

– מִי אֵלֶּה הָרָאשִׁים? – “רָאשֵי עַם קֹדֶשׁ!”

– וּמִי אִישׁ הַמִּדָּה? – “פַּרְנַס הַחֹדֶשׁ!”

הִנֵה בִּקְעָה גְּדוֹלָה רַחֲבַת יָדַיִם

וּבָה הָמוֹן עָם דּוֹמִים בִּתְמוּנָתָם

בּוֹנִים לָהֶם מִגְדָּל רֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם,

אַךְ שׁוֹנָה וּבְלוּלָה רוּחָם וּשְׂפָתָם;

אִישׁ אִישׁ מֵהֶם שְׂפַת אָחִיו לֹא יָבֶן

וּבְיָדָם חֶפְצַם עַל כֵּן לֹא יַצְלִיחַ:

זֶה יִשְׁאַל חֵמָר, זֶה יוֹשִׁיט לוֹ אֶבֶן,

חוֹל בִּמְקוֹם גָּזִית, תָּפֵל תַּחַת טִיח.

– דּוֹר הַפְלָגָה הוּא וּשְׂפָתוֹ הַבְּלוּלָה?! –

“לֹא כִּי אַנְשֵׁי דּוֹרְךָ הַמְּחִישִׁים הַגְּאֻלָּה!”

וָאֵרֶא רֶפֶת צַר וּבְתוֹכוֹ עֵדֶר

שֶׁכֻּלָּן שַׁכֻּלּוֹת וּמַתְאִימוֹת אָיִן,

צַמְרָן נָגוֹז, אֵין אַלְיָה אֵין פֶּדֶר,

וּבְרֹאשָׁן עַתּוּדִים עִוְרֵי עָיִן;

אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן, לֹא יַעֲלֶה כָּל עֵשֶׂב

וּבְקִימוֹשׁ וָחוֹחַ מֵעֵיהֶם יְמַלֵּאוּ.

אִישׁ אִישׁ מֵהֶם, שׁוֹר אוֹ עֵז אוֹ כֶשֶׂב

יִרְעֶה קָדְקד אָחִיו וּבְשַׂר רֵעֵהוּ.

– הִכַּרְתִּיךְ, אֲחוֹתִי, בַּת צִיוֹן הָאֲמֻלָּה!

עֵדֶר אֲדנָי הוּא, הוּא עַם הַסְּגֻלָּה!!

הִנֵּה לוּח אַחֵר מָלֵא אֲבַעְבֻּעוֹת

פֹּרְחוֹת נִבְקָעוֹת כַּקֶּצֶף עַל מָיִם…

–מָה הֵנָּה אֵלֶּה? – הֶן הֵנָּה הַיְּשׁוּעוֹת

“לָהֵן בִּנְעוּרֶיךָ נָשָׂאתָ עֵינָיִם!”

– אֲהָהּ, קָרָאתִי, וָאָלִיט אֶת פָּנַי,

מִכָּל חֲלֹמוֹתַי לֹא נִשְׁאַר מְאוּמָה:

“טָהֳרַת הַקֹּדֶש”, “הַשְׂכָּלַת רַבָּנַי”,

“יִשּׁוּב הָאָרֶץ וּתְקוּמַת הָאוּמָה” –

וּמִגֹּדֶל הַכְּאֵב, מֵרֹב הַקָּרֶץ,

נָפַלְתִּי רֶגַע מִשָּׁמַיִם אָרֶץ.

(תרל“ח-תרמ”ב)

---

מזמורי יהודה

מאת

יהודה ליב גורדון

א

(א) מַשְׂכִּיל לִיהוּדָה בִּהְיוֹתוֹ עַל רֹאשׁ גֵּיא־שְׁמָנִים: (ב) לַאֲדֹנָי הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ הַבְּרִיאָה וְכָל הֲדָרָהּ: (ג) שֶׁמֶשׁ־צְדָקָה זֹאת יָדוֹ בָּרָאָה וּמְסִלָּה שָׂם לָהּ בְּלֶב־הַשָּׁמָיִם: (ד) בְּיָדָהּ נָתַן מַפְתֵּחַ הֵיכַל־כְּבוֹדוֹ הִיא תִפְקְדֶנּוּ לַבְּקָרִים: (ה) הִיא תְכַלְכֵּל כָּל מַחֲסֹרָיו מֵרֵאשִׁית הַשָׁנָה עַד אַחֲרִית שָׁנָה: (ו) גַּם סַהַר גַּם כּוֹכָבָיו יַד אֵל עָשָׂתָה וּמְאוֹרִים רַבִּים עַל פִּיהוּ עָמָדוּ: (ז) הַרְרֵי שָׁלוֹם אֵלֶּה בִּדְבָרוֹ הָטְבָּעוּ וּגְבָעוֹת הַחֹגְרוֹת גִּיל וָנֹעַם: (ח) הָרוּחַ יְהֵלִיל בִּמְרוֹם רָקִיעַ קוֹל רַעַם גְּבוּרוֹת סֹאֵן בַּגַּלְגַּל: (ט) שָׁם נַהֲרוֹת אֵיתָן דָּכְיָם יִשָּׂאוּ וּכְמַשַּׁק גֵּבִים מֵרֹאשׁ צוּרִים יָשֹׁקּוּ: ‏(י) פֹּה עַל עַפְרוֹת זָהָב מַעְיָן חַי יִזַּל וְאֶל הֲמִיתוֹ תֵּכֶל כָּל נָפֶשׁ: (יא) וּבְכֻלָּם אַךְ קוֹל אֶחָד מִתְהַלֵּךְ קוֹל אֱלֹהִים דֹּבֵר בָּם מִנִּשְׁמַת אַפּוֹ יִחְיוּ כֻּלָּהַם: (יב) בְּכָל מַעֲשֵׂי הָאֵל חַיִּים וָחֵפֶץ כִּי אֱלֹהִים יוֹצְרָם מְקוֹר חַיִּים הִנֵּהוּ: (יג) גַּם אֶת הָאָדָם יַד אֵל חַלָּשׂ יָצָרָה וַתִּתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן עַל כָּל בְּרוּאֶיהָ: ‏(יד) מָה הָאָדָם הַלָּז בְּמֶרְחֲבֵי תֵבֵל וּמַה תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ בְּרֹחַב לֵב הָאָדָם: (טו) הָאָדָם מַשְׁפִּילִי לָשֶׁבֶת וּמַגְבִּיהִי לִרְאוֹת בָּאָרֶץ וּבַשָּׁמָיִם: (טז) הוּא מַעֲמַקִּים יִשְׁכּוֹן וְנַפְשׁוֹ בַּמְּרוֹמִים מִתְהַלָּכֶת: (יז) עַל סֻלַּם הַמֶּחְקָר יְדַלֵּג עַל הַמֶּרְחָק אֲשֶׁר בֵּין הָאָדָם וּבֵין הָאֱלֹהִים: (יח) עַל שְׁלַבָּיו תַּעַל בִּינָתוֹ עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ עַד שׁוּלֵי אֵל מִסְתַּתֵּר: (יט) הַחָכְמָה תָּאִיר לְפָנָיו וְהָאֱמוּנָה תַּחֲזִיק בְּיָדֵהוּ: (כ) תְּאוֹמִים מִבֶּטֶן אֲחָיוֹת הֵנָה בְּנוֹת אֱלֹהִים לְהֵטִיב לִבְחִירוֹ: (כא) אִי לְךָ אָדָם שֶׁתְּקָפַתְךָ פְּתַיּוּת וַתֶּקֶשׁ עָרְפְּךָ לִמְרוֹד אוֹר: (כב) תִּתְלוֹנֵן בְּצֵל אֱמוּנַת־פְּתָאִים וְלִמְאוֹר הַחָכְמָה תַּעֲצוֹם עָיִן: (כג) וְהָיִיתָ כִּמְמַשֵּׁשׁ בֶּאֱשׁוּן לָיִל וְכִמְהַלֵּךְ עַל הָרֵי נָשֶׁף: (כד) אֲשֶׁר לְפֶתַע פִּתְאֹם יִתְנַגְּפוּ רַגְלָיו וְכָל מִשְׁעֶנֶת לֹא תוֹעִילֶנּוּ: (כה) אִי לְךָ אָדָם כִּי בָטַחְתָּ בְחָכְמָתְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ מִיָּד הִנָּחְתָּ: (כו) פֶּן־תֵּכַהּ עֵינְךָ מֵאוֹר גָּדוֹל וְהִתְגֹּעַשְׁתָּ וְנָפַלְתָּ מֵאֵין מַעְצוֹר: (כז) דֶּרֶךְ הַחַיִּים מִשְׁעוֹל צָר וּבוֹ מַחֲשַׁכִּים וּמַעֲקַשִּׁים: (כח) טוֹב הָאוֹר לִבְחָן־דָּרֶךְ וּמַטֵּה־עֹז לְיַשֵּׁר צָעַד: (כט) כִּי חֵלֶק אָדָם חַיִּים וְחָכְמָה וְנַחֲלַת גֶּבֶר מֵאֵל דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ:

ב

(א) תְּפִלָּה לִיהוּדָה בִּהְיוֹתוֹ בְּקִרְיַת־יְעָרִים: (ב) אֵלִי אֵלִי הַצִּילֵנִי מִבֵּין עַקְרַבִּים מֵעַם סָרָבִים וְסַלּוֹנִים: (ג) הַשֹּׁמְרִים אֵיבַת נֵצַח אֶל כָּל דֹּרֵשׁ חָכְמָה וּמֵישָׁרִים: ‏(ד) כְּמִצְחַת נְחשֶׁת מִצְחָם וְכִלְשׁוֹן אֵשׁ אוֹכֶלֶת לְשׁוֹנָם בְּחִכָּם: (ה) וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מֵהָבִין וּמֵרַחֵם וִימִינָם נְטוּיָה לַשְׁחִית וּלְבַלֵּעַ: (ו) וַאֲנִי בְתוֹכָם כַּחֲשָׁשׁ רָפֶה יְלַהֲטוּנִי מִסָּבִיב וְאֵין מַעְצוֹר: (ז) מִדֵּי רְאוֹתָם יִתְלַחֲשׁוּ יַחַד יוֹרוּ בְּאֶצְבַּע וְיָנִיעוּ רֹאשׁ: (ח) גַּם מִפָּנַי לֹא יַחְשְׂכוּ בּוּז וְקָלוֹן וּשְׁמִי מִנֹּאָץ בְּעֶצֶם יוֹם: (ט) וּמֶה עָשִׂיתִי אֲדֹנָי אֱלֹהָי וּמַה־יֵּשׁ עָוֶל בְּכַפָּי: (‏י‎) כִּי הִתְחַקּוֹתִי עַל שָׁרֳשֵׁי חֻקֶּיךָ וּלְאוֹר הַחָכְמָה רָאִיתִי אוֹרֶךָ: (יא) כִּי לֹא הָיִיתִי כְּנַעַר בְּאֵין דַּעַת הָעוֹצֵם עֵינָיו וְאוֹחֵז בַּדָּרֶךְ: (יב) אִם כֵּן אֵפוֹא אֲדֹנָי אֱלֹהִים עַל מַה־שָּׁוְא בָּרָאתָ הָאָדָם בָּאָרֶץ: (יג) חֲנַנְתּוֹ דַּעַת וּמְזִמָּה לָדַעַת הַיּוֹצֵר מִיפִי כֶלְיוֹ: (יד) וְתֹעֵי רוּחַ אֵלֶּה לֹא יֵבשׁוּ יִתְאַמְּרוּ כִּי הִקְשִׁיחוּ לֵב מִפָּעֳלְךָ וַהֲדָרֶךָ: (טו) בְּכָל שָׁוְא נִתְעָה יַאֲמִינוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפֵצוּ: (טז) וּלְבָבִי יִכְעַס לֹא יוּכַל הַשְׁקֵט כִּי קִנְאַת כְּבוֹדְךָ אֲכָלַתּוּ: ‏(יז) וְאִם אֲלַמְּדָה פּוֹתִים דַּעַת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתִי מַטָּרָה אֶל חִצֵּיהֶם: (יח) עוּרָה אֱלֹהִים וַעֲרֵה רוּחֶךָ עַל נְעוּרִים וְחִסְרֵי־לֵב: (יט) קַנֵּא לְשִׁמְךָ הַמְחֻלָּל בֵּינֵימוֹ וּלְחָכְמָתְךָ הַשּׁוֹכֶנֶת בֶּעָפָר: (כ) וּפְקַח עֵינֵי כֹל לִרְאוֹת אוֹרָהּ כִּי מָתוֹק הוּא לַנָּפֶשׁ: (כא) וְאָז יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ כָּל דֹּרְשֶׁיהָ וִיאֻשְּׁרוּ בָאָרֶץ כָּל הַחוֹסִים בָּהּ:

ג

(א) לִיהוּדָה עַל אַיֶּלֶת אֲהָבִים מִזְמוֹר שִׁיר: (ב) יָפְיָפִית מִנְּשֵׁי חָלֶד עַל כֵּן אֲהַבְתִּיךְ עוֹלָם וָעֶד: (ג) כִּפְנֵי הַסַּהַר פָּנָיִךְ כֵּהִים וּמְלֵאֵי נֹעַם: ‏(ד) לֹא נֶהֶפְּכוּ לְדָם לֹא אָדְמוּ כָּאַרְגָּמָן הַדּוֹקְרִים בַּת־עָיִן כֶּחָרֶב: (ה) מְרוֹם מִצְחֵךְ כֵּס הַחָכְמָה וּלְבָבֵךְ הֲדֹם רַגְלֶיהָ: (ו) עֵינַיִךְ אֲרֻבּוֹתֶיהָ וּפִיךְ חֲצוֹצַרְתָּהּ לַשְׁמִיעַ קוֹלָהּ בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת: (ז) רֵיחַ אַפֵּךְ כְּרֵיחַ גַּן אֵל וְאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּעֵינָיִךְ: (ח) עַפְעַפֵּי שַׁחַר עַפְעַפָּיִךְ יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו עַל הַרְרֵי קֶדֶם וְיָפֹזּוּ זְרֹעוֹת עוֹלָם: (ט) וּלְאוֹר הַיּוֹם כִּי תַבִּיטִי בּוֹשָׁה הַחַמָּה וְהָפֵרָח: (י) שִׂפְתוֹתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים דְּבַשׁ וְחָלָב בְּחֶבְיוֹנָן: ‏(יא) וַאֲנִי אֲנִי הַדְּבֹרָה אָמֹץ מִתְקָן בְּמוֹ־פִי: (יב) צַוָּארֵךְ הַר קִפָּאוֹן חֲפוּי שֶׁלֶג עוֹלָמִים: (יג) וּשְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי הָרִים חוֹצְבֵי לַהֲבוֹת אֵשׁ: (יד) וּבִטְנֵךְ אֶרֶץ מְבֹרָכֶת וּשְׂפוּנֵי חֲמֻדּוֹת תֵּבֵל: (טו) מַה־נֶּחְמָד מַהֲלָכֵךְ וּפְעָמַיִךְ מַה־יָּפוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ כְּבַת־אֱלֹהִים תֵּדָאִי: (טז) כַּהֲלָךְ הָאָבִיב בֵּין שַׁדְמוֹת עֵדֶן תִּתְהַלְּכִי בְּתוֹכֵנוּ תָּפִיצִי חַיִּים וְחֶמְדָּה עַל כָּל סְבִיבוֹתָיִךְ: (יז) קוֹל שַׁעֲטַת רַגְלֵךְ כַּהֲמִיַּת מֵי־מְנוּחוֹת לְרַגְלֵי תֵל־אָבִיב: (יח) גִּבְעוֹלֵי שָׂדַי יִשְׁתַּחֲווּ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיִךְ אַחַר יָרִימוּ רֹאשׁ וִיחַדְּשׁוּ חַיִּים נְעִימִים: (יט) אַל נָא תָּסֵבִּי עֵינַיִךְ פֶּן קוֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ תֶּחֱשַׁךְ הָאָרֶץ: (כ) בְּקִרְבָתֵךְ לֹא אֵדַע אֵבֶל אָבוּז לְכָל פֶּגַע כִּי נֹחַם וָיֵשַׁע בִּכְנָפָיִךְ: (כא) שְׂמָחוֹת עַל פָּנַיִךְ חַיִּים בִּשְׂפָתֵךְ וּנְעִימוֹת בִּימִינֵךְ נֶצַח:

ד

(א) הִגָּיוֹן לִיהוּדָה בְּמַחֲשַׁכִּים תִּישַׁן נֶפֶשׁ וְתַחֲלוֹם נְעִמוֹת: (ב) וּלְאוֹר הַיּוֹם תֵּעוֹר וְִנִפְקְחוּ לָהּ עֵינָיִם: ‏(ג) מַה־טֹּבוּ הַצְּלָלִים בְּחַרְבוֹנֵי יוֹם לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ נְכֵאָה: (ד) מַה־מָּתוֹק הָאוֹר בֶּאֱשׁוּן לַיִל לְהָאִיר רַגְלֵי נוֹסֵעַ: (ה) אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁנָּסוּ מִמֵּךְ הַצְּלָלִים וְאוֹר יוֹם לֹא יָבֹא בְּחַלּוֹנָיִךְ: (ו) אַשְׁרֵךְ אֶרֶץ שֶׁשִּׁמְשֵׁךְ זוֹרַחַת וְגַם לֵילֵךְ בְּעִתּוֹ יָבֹא: (ז) כִּי יוֹם וָלַיְלָה תַּמִּים יִהְיוּ יַחְדָּו וּבְנֶפֶשׁ הָאָדָם לֹא יִתְפָּרֶדוּ: (ח) מָזוֹן וּמַשְׁקֶה לִגְוִיַת אָדָם וֶאֱמוּנָה לְנֶפֶשׁ מַשְׂכָּלֶת: (ט) עֵינַיִם עִוְרוֹת וְאָזְנַיִם חֵרְשׁוֹת לֵב וְחָכְמָה אָיִן: (י) פַּלֵּס נָתִיב לְדַעְתֶּךָ סֹל מְסִלּוֹת בִּלְבָבֶךָ פֶּן תִּכָּשֵׁל וְנָהָמְתָּ: (יא) הַחָכְמָה שׁוֹשַׁנָּה פֹּרַחַת עַל עֶבְרֵי פִי פָחַת: (יב) הִתְעַנֵּג עַל מֶתֶק אוֹר שֶׁמֶשׁ וְעֵינֶיךָ הַשְׁפֵּל מָטָּה: (יג) פֶּן יִפְגְעוּ בְּךָ חִצֶּיהָ וְכָהוּ לְךָ עֵינָיִם: (יד) רֵאשִׁית מֶחְקָר קַלּוּת דַּעַת תּוֹכוֹ תִּמְהוֹן לֵבָב וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: (טו) חֲזוֹן לִבּוֹ יִתְנַבֵּא אִישׁ וּשְׂפֻנֵי עִתִּים בְּיַד אֱלֹהִים: (טז) יוֹם אָנוּשׁ צָפוּן אֶל כֹּל אַךְ מִי יֵדַע עֶת־בֹּאוֹ: (יז) מְגַלֶּה לִבּוֹ נֶפֶשׁ נְקִיָּה וּמִכַּסֶה בְּמַשָּׁאוֹן בְּלִיָּעַל: (יח) בָּז לַמָּוֶת לֹא יִירָא דָבָר כִּי הוּא תּוֹצְאוֹת כָּל פָּחַד: (יט) הוֹלֵךְ תֹּם יִשְׁכֹּן בֶּטַח כִּי בַלְהוֹת שַׁחַת לֹא תְבַעֲתֻהוּ: (כ) כִּי תֵרָא זֵד מֵרִים קָרֶן אַל תֵּרָגֵן בְּסֵתֶר לִבֶּךָ: (כא) הָרָקִיעַ יֵט אֶת שַׁפְרִירוֹ עַל כָּל יְצוּרֵי חָלֶד: (כב) פֹּעַל אָדָם יְתַכֵּן רֵעוֹ וְרוּחוֹ תּוֹכֵן לִבּוֹת:

ה

(א) מִזְמוֹר לִיהוּדָה לְהַזְכִּיר בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעִים שָׁנָה לִידִידוֹ לְמָרְדְּכַי בְּנוֹ־נָתָן: (ב) אֲבָרֶכְךָ יְדִידִי בְּכָל עֵת תָּמִיד אַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי עָמֹק: (ג) בַּיוֹם הַזֶּה אֲבָרֶכְךָ שֶׁבַע אֶדְלֶה אַהֲבָתִי מֵעֹמֶק לִבִּי: (ד) גְּבוּל יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּאתָ שִׁבְעִים שָׁנָה אַחֲרֵי גֵוֶךָ: (ה) דָּשֵׁן וְרַעֲנָן עוֹדֶךְ מָלֵא כֹחַ אֶת רוּחַ אֲדֹנָי: (ו) הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גֶּבֶר טוֹב עִם אֱלֹהִים וְאָדָם: (ז) וּמִי לֹא יֵדַע כִּי הֵיטַבְתָּ לֶכֶת וַתְּמַלֵּא פְּקֻדַּת אָדָם יָשָׁר: (ח) זֶה שָׁנִים עֲשָׂרוֹת נוֹדַע שִׁמְךָ בֵּין חִקְרֵי לֵב בְּיִשְׂרָאֵל: (ט) חֹטֶר מִגֶּזַע נְדִיבִים אָתָּה וְאֶת עֲשִׁירֵי קֶרֶת תָּמִיד נִמְנֵיתָ: (י) טֶרֶם הָיְתָה בְּךָ יַד אֲדֹנָי וַיְרוֹשֶׁשְׁךָ וַיְטַלְטְלֶךָ בִּימֵי זִקְנָתְךָ: (יא) יָרַדְתָּ מֵעָשְׁרְךָ אַךְ לֹא מִיָּשְׁרֶךָ יָקַרְתָּ בְּעֵינֵינוּ כְּאָז כֵּן עָתָּה: (יב) כִּי לֹא בְכִיסוֹ יִיקַר גָּבֶר כִּי בְּאוֹצְרוֹת רוּחַ וּמַטְמוֹנֵי־לֵב: (יג) לוּ עָשַׁרְתָּ מָצָאתָ אוֹן לָךְ לוּ יָחִיל טוּבְךָ כַּיוֹם הַזֶּה: (יד) מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק בָּאוּ אֹהֲבֶיךָ לָשׂוּשׂ אִתְּךָ מָשׂוֹשׂ בְּיוֹם שֵׂיבָתְךָ: (טו) נִין וָנֶכֶד רֵעִים וּמִתְרוֹעֲעִים וּמְלַקְּקִים תַּחַת שֻׁלְחַן נְדִיבִים: (טז) סָר צִלְּךָ צֵל הַכֶּסֶף וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ פָּשַׁט וַיָּעֹף: (יז) עַתָּה מְעַטִּים מְשַׁחֲרֶיךָ אַהֲבָה אַךְ כֻּלָּם בְּרוּרִים: (יח) פָּנֶיךָ יְקַדְּמוּ בְּאַהֲבָה גְלוּיָה וְעֵינָם לֹא תָתוּר אֶת דֶּשֶׁן שֻׁלְחָנֶךָ: (יט) צְבִי עֶדְיָם אַתָּה לְחֵן וּלְכָבוֹד וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הֵמָּה בְּרֹאשֶׁךָ: (כ) קְחָה גַּם בִּרְכָתִי וְתֶעֱרַב עָלֶיךָ כִּי מִקַּדְמַת נְעוּרַי מוֹקִירְךָ אָנֹכִי: (כא) רָאִינוּ הַשֶּׁמֶשׁ בְּעִיר מוֹלַדְתִּי וַיַּגְלֵנוּ אֱלֹהִים עַד הֲלֹם גַּם יָחַד: (כב) שָׂשׂ אָנֹכִי כִּי מְצָאתִיךָ בָּזֶה כִּי לוּלֵא אַתָּה שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְּעִצְבוֹנִי: (כג) תָּנוּב בְּשֵׂיבָה תָּבֹא בִּגְבוּרֹת לִי וּלְבָנֶיךָ לִמְשׂשׂ־לֵב וּלְתִפְאֶרֶת: (כג) יְלָדֶיךָ הֵמָּה וּבְךָ דָבֵקוּ הֲלֹא גַּם־אֲנִי רֵעֶךָ דָּבְקָה אַחֲרֶיךָ נַפְשִׁי:

---

למי אני עמל?

מאת

יהודה ליב גורדון

לְמִי אֲנִי עָמֵל?

עוֹד בַּת הַשּׁירָה אֵלַי מִתְגַּנֶּבֶת,

עוֹד לִבִּי הוֹגֶה וִימִינִי כּוֹתֶבֶת –

כּוֹתֶבֶת שִׁירִים וּבְשָׂפָה נִשְׁכַּחַת.

מַה-יִשְׁעִי מַה-חֶפְצִי וּמְגַמַּת פָּנָי,

וּלְמִי אֲנִי עָמֵל מִבְחַר כָּל שָׁנָי

וּמְחַסֵּר נַפְשִׁי מִטּוֹבָה וָנָחַת?

הוֹרַי – הַדְּבֵקִים בַּאלֹהִים וּבְעַמָּם,

עוֹסְקִים בִּסְחוֹרָה וּבְמִצְוֹת כָּל יוֹמָם,

מָאֲסוּ הַדַּעַת, לֹא לָמְדוּ טוּב טַעַם;

"מָוֶת בַּשִּׁיר, אֶפִּיקוּרְסוּת בַּמְּלִיצָה!

“אָסוּר עִם הַמְּשׁוֹרֵר לָדוּר בַּמְחִיצָה!”

כֵּן יִגְעַרוּ בָּנוּ, יִרְדְפוּנוּ בַּזָּעַם.

אַחַי הַמַּשְׂכִּילִים דַּעַת לָמְדוּ,

בְּדֶבֵק לֹא-טוֹב לִלְשׁוֹן עַמָּם נִצְמְדוּ,

הֵם בָּזִים אֵם זָקְנָה תּוֹמֶכֶת פֶּלֶךְ:

"עִזְבוּ שָׂפָה, עָלֶיהָ אָבַד כֶּלַח,

" עִזְבוּ סִפְרוּתָהּ, תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח;

“עִזְבוּהָ כִּי אִישׁ לִשְׂפַת אַרְצוֹ נֵלֶךְ”.

אֲחוֹתַי בְּנוֹת צִיוֹן! אוּלַי אַתֵּנָה

אֶל שִׂיחַת בַּת-שִׁירִי לִבְּכֵן תִתֵּנָה,

וַאלֹהִים חֲנַנְכֶן נֶפֶשׁ נֶחְמֶדֶת,

רוּח חֵן, חֵךְ טֹעֵם, לֵב חַם בַּקֶּרֶב –

אַךְ הָהּ כִּי גֻּדַּלְתֶּן כִּשְׁבֻיוֹת חֶרֶב,

כִּי “בַּת תִּלְמַד תּוֹרָה – תִּפְלוּת לוֹמֶדֶת!”

וּבָנֵינוּ? הַדּוֹר הַבָּא אַחֲרֵינוּ?

הֵם מִנְעוּרֵיהֶם יִתְנַכְּרוּ אֵלֵינוּ,

– לָמוֹ פִּצְעֵי לִבִּי יִדְווּ יָזוֹבוּ –

הִנָּם הוֹלְכִים קָדִימָה שָׁנָה שָׁנָה,

מִי יֵדַע הַגְּבוּל עַד מָתַי? עַד אָנָה?

אוּלַי עַד מָקוֹם – מִשָּׁם לֹא יָשׁוּבוּ…

וּלְמִי אֵפוֹא אֶעֱמוֹל אֲנִי הַגֶּבֶר?

לִמְתֵי מִסְפָּר הַשְּרִידִים מִבְּנֵי עֵבֶר

שׁעוֹד לֹא נָתְנוּ שִׁיר צִיוֹן לִשְׁנִינָה?

הוֹי, שִׁבֳּלים בּוֹדְדוֹת, מִי יֵדַע אַיֶּמוֹ,

מִי יִשָׂא רֹאשָׁם, יִמְנֶה מִסְפָּר לָמוֹ? –

אֶחַד בָּעִיר הֵם וּשְׁנַיִם בַּמְּדִינָה!

הֱיוּ אֲשֵׁר תִּהְיוּ וּבַאֲשֶׁר שָׁמָּה!

לִשְׂפַת עֵבֶר תֹּאמְרוּ: אֲחוֹת רֻחָמָה,

נִיבִי לֹא תִּבְזוּ, תֹּאמְרוּ לִי: אָחִינוּ.

וּבְעוֹד רַבִּים אַחֲרַי רֹאשָׁם יָנִיעוּ

לָכֶם שִׁירַי אֵלֶּה רוּחִי יַבִּיעוּ,

אַתֶּם תֵּדְעוּ נַפְשִׁי, לִבִּי תָּבִינוּ.

לָכֶם אֶזְבַּח רוּחִי, אַגִּישׁ דִּמְעָה לַנָּסֶךְ!

הָבָה אֵבְךְ עַל צַּוַארְכֶם וּכְאֵבִי יֵחָשֶׂךְ,

אֲחַבְּקְכֶם אֶשָׁקְכֶם רִבּוֹא רִבְבוֹת מוֹנִים;

הוֹי, מִי יָחוּשׁ עֲתִידוֹת, מִי זֶה יוֹדִיעֵנִי

אִם לֹא הָאַחָרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיוֹן הִנֵּנִי,

אִם לֹא גַּם אַתֶּם הַקּוֹרְאִים הָאַחְרוֹנִים?!

---

הָאֱמוּנָה וְהַדָּעַת

מאת

יהודה ליב גורדון

לֹא גַּלְמוּד בַּתֵּבֵל שֻׁלַּחְתִּי וָאֵאת,

כִּי לִהְיוֹת עַל דַּרְכִּי לִי לָעֵינָים

צִוָּה צוּר אִתִּי מַלְאָכָיו הַשְּנָיִם:

מַלְאַךְ "הָאֱמוּנָה " וּמַלְאַךְ “הַדָּעַת”.

אַךְ הָהּ, כִּי בֵּין מַלְאָכַי שָׁלוֹם אָיִן,

כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוּת וּתְלוּנָה;

הַדַּעַת תִּלְעַג לִפְתַיוּת הָאֱמוּנָה,

לָהּ אֱמֶת-הַדַּעַת – קוֹץ בָּעָיִן.

וּבְקֶרֶב זֶה הָעָשׁ, זֹאת הַתּוֹלָעַת,

שְׁנֵי אֶרְאֶלִים יֵאָבְקוּ יִתְרוֹצְצוּ;

הָאֱמוּנָה תָּעֹז עֵת חוּשַׁי יֶאְמָצוּ,

וּבְהָרִים שִׂכְלִי יָדוֹ וְגָבְרָה הַדָּעַת.

כִּי יִקְרֵנִי אָסוֹן מַכְאוֹב וָצֶלַע

וּמֵעֹצֶר רָעָה נַפְשִׁי נוֹאֶשֶׁת

תָּבוֹא הָאֱמוּנָה וּבְאָזְנִי לֹחֶשֶׁת:

קַוֵּה לַאדֹנָי, הוּא אַל עֹשֵׂה פֶלֶא;

"מוֹשִׁיע וָרָב הוּא, גּוֹדֵר כָּל פָּרֶץ,

בַּכֹּל עֵינוֹ שָׁטָה, יָדוֹ מֹשֶׁלֶת…"

אָז יִגְעַר בָּה שִׂכְלִי לֵאמֹר: נוֹכֶלֶת!

הַאֻמְנָם יֵשׁ אֱלֹהִים שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ?

שָׁם רָשָׁע בּוֹלֵעַ צַדִּיק מִמֶּנוּ,

עָרִיץ מִתְעָרֶה וּנְקִיִּים יִדַּמּוּ,

גּוֹי כֻלּוֹ אֹבֵד, אֲרָצוֹת נָשַׁמּוּ –

וֵאלֹהַיִךְ אֵיפֹה הוּא? מִי ישׁוּרֶנוּ?

רָחֵל אֹהַבְתִּי מֵתָה בַּעֲלוּמֵיהָ

וָאֵבְךְ מָרָה וּלְהִתְנַחֵם מֵאַנְתִּי;

אָז קוֹל הָאֱמוּנָה דּוֹבֶרֶת הֶאֱזַנְתִּי:

“הַמֵּתִים לִחְיוֹת! עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶהָ!”

וְהִנֵּה קוֹל הַדַּעַת: "דְבָרַיִךְ לֹא כֵּנוּ!

"מֵתִים בַּל יִחְיוּ, רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ.

"זֶה אַלְפֵי שָׁנָה אֶת שְׁנָתָם יָנוּמוּ

“הָקָם אֶחָד מֵהֶם לָשׁוּב אֵלֵינוּ?”

"כִּי לֹא תּקוּם פַּעֲמַיִם נֶפֶשׁ חַיָּה!

"כָּל מָרְכָּב יִתְפָּרֵד, כָּל חֹמֶר יִרְקָב;

"אִלּוּ גַם יָשׁוּב וּלְגוּף חָדָשׁ יָרְכָּב

“הֲיָדֹע יֵדַע כִּי הוּא שֶׁכְּבָר הָיָה?”–

אֶת עַמִּי רָאִיתִי מֻטָּל בָּרֶפֶשׁ

מֻרְדָף מִבְּלִי חָשָׂךְ, עֹמֵס כָּל סֵבֶל;

הַדַּעַת אֹמֶרֶת: תִּקְוָתוֹ הֶבֶל;

מַה-כֹּחוֹ, מַה-קִצּוֹ כִּי יַאֲרִיך נֶפֶשׁ?

אַךְ הָאֱמוּנָה הִיא מְדַבֶּרֶת לִלְבָבוֹ:

אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל תִּשְׁתָּע, יִשׂרָאֵל;

עִם ענָנֵי שְׁמַיָּא יָבוֹא לָךְ גּוֹאֵל,

אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בוֹא יָבוֹא.

כָּכָה יִלָּחֲמוּ מַלְאָכַי הַשְׁנָיִם

וּקְרָב-לִבִּי קָשֶׁה וָרָב הַכָּעַשׂ;

וּמִי יָקוּם אִתָּם, מִי שָׁלוֹם יָעַשׂ

בֵּין כּוֹכָבִים נִלְחָמִים, כֹּחוֹת שָׁמָיִם?

מַלְאֲכֵי רַחֲמִים! הֲלֹא אַךְ לִישׁוּעָתִי

שֻׁלַּחְתֶּם אֵלַי מֵאֵת אֲדֹנֵיכֶם

כִּרְתוּ נָא אֵפוֹא בְּרִית שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם

וִיהִי שָׁלוֹם לִי, וּתְהִי זֹאת מְנוּחָתִי:

כָּל עוֹד לֹא הִשְׁלַמְתִּי חָק עֲבֹדָתִי

וּבֵין רֹאֵי שֶׁמֶשׁ עָמֵל הִנֵּנִי,

מַלְאַךְ הַדַּעַת בַּעֲצָתוֹ יַנְחֵנִי

וִיהִי עַמּוּד אִשּׁוֹ אוֹר לִנְתִיבָתִי.

וּבְבוֹא יוֹמִי, אֵלִי, לָשׁוּב אֵלֶיךָ,

כִּי יִצְעַן אָהֳלִי, תִּתְנוֹדֵד הַמְּלוּנָה,

הֱיֵה לִי צוּר מָעֹז, מַלְאַךְ הָאֱמוּנָה,

וִישַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי תַּנְחוּמוֹתֶיךָ.

---

חַנָּה (לְאַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה)

מאת

יהודה ליב גורדון

(לְאַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה)

שַׁבְתִּי וּרְאִיתִיךְ, יָפָתִי בַּנֹּעַר –

וּמִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם אַרְצָה נָפָלְתִּי!

הֲפָנַיִךְ אֵלֶּה? אִם זֶה הַתֹּאַר

לוֹ כָּלְתָה נַפְשִׁי, אֵלָיו הִתְפַּלָּלְתִּי?

עוֹטָה אוֹר כַּשַּׂלְמָה וּמְלַאֲתִי חֵן חֵן,

צֶאֱצָאֵי הָאָבִיב עֹטְרִים אֵלָיִךְ –

כֵּן בַּחֲלוֹמִי חֲזִיתִיךְ; – עַתָּה לֹא-כֵן!

הָהּ מָה אֶרְאֶה בָּךְ? הַאֵלֶה פָּנָיִךְ?

פָּנִים כַּנִּיר, כַּתְּלָמִים הַלְּחָיַיִם,

עַיִן פִּשְׁתָּה כֵהָה, שָׂפָה נוֹבֶלֶת;

בָּרֹאש קָרְחָה, בַּפֶּה נִקְיוֹן שִׁנַּיִּם,

הָעֹרְקִים צִיָּה, הַיָּרֵךְ נוֹפֶלֶת.

הוֹי חָרְבוֹת הֵיכָל, הֲרִיסוּת מִזְבֵּחַ

מְכִתַּת כּוֹכַב אוֹר מֻשְׁלָךְ מִמְּסִלָּתוֹ,

קֶשֶׁת בְּלִי-צְבָעִים, בְּלִקּוּיוֹ יָרֵחַ,

שָׁמַיִם – אֵין בָּם אֲדֹנָי וּשְׁכִינָתוֹ!!

הֵיכָלֵךְ צִיּוֹן הָעַתִּיק חָזִיתִי,

עַל עִיֵּי מַפַּלְתּוֹ נַפְשִׁי שָׁפָכְתִּי,

וּבְחֶרְדַּת קֹדֶשׁ אֲבָנָיו רָצִיתִי,

וַעֲפַר חָרְבוֹתָיו נָשַׁקְתִּי, לָחַכְתִּי;

אֵיכָה כִּנְצִיב קֶרַח עַתָּה הִנֵּנִי

לְמַרְאֵה הֶחֳרָבוֹת אֵלֶּה הָעַתִּיקוֹת?

מַדּוּעַ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ לֹא תַּחְדְּרֵנִי,

מַדּוּעַ בִּשְׂפָתַי קָפְאוּ הַנְּשִׁיקוֹת?

וַאֲנִי אָמַרְתִּי: זִקְנָה לֹא תִּירָאִי,

שִׁנֵּי הָעֵת בָּךְ, חַנָּה, לֹא תִּשְׁלַטְנָה;

בִּיפִי רוּחֵךְ לָעַד יָפָה תֵּרָאִי

וּבְמוֹט גֵּוֵךְ יִקְרוֹתַיִךְ לֹא תִמְעַטְנָה.

אוּלָם חֹק חַק לָנוּ אֲבִי הַבְּרִיאָה,

הַשֹּׁכֵן גַּם הוּא בֵּית-נֹגַהּ וָזֹהַר,

כִּי טוֹב גֵּו בָּרִיא לַנֶּפֶשׁ הַבְּרִיאָה

וּמַעֲלוֹת רוּחַ – עִם עֶדְנָה וָנֹעַר.

ר“ח ניסן, תרמ”ב

---

סִלּוּק שְׁכִינָה

מאת

יהודה ליב גורדון

מֵאַרְבַּע רוּחוֹת יִתְחוֹלֵל הַסַּעַר,

מוֹסְדֵי תֵבֵל יָנוּעוּ כַעֲצֵי יַעַר,

בַּכֹּל מֻטֶּה וָשׁד, שַׁמָּה וָפָרֶץ –

הֲבָא יוֹם אֲדֹנָי לַעֲרוֹץ הָאָרֶץ?

גַּם בָּתֵּי הַנֶּפֶש הִכָּה הָרוּחַ,

רָפוּ כָּל יָדַיִּם, כִּהֲתָה כָּל רוּח

כִּי מָגוֹר מִסָּבִיב, זֶרֶם וָנֵפֶץ,

נִתְּקוּ כָּל תִּקְוָה, הֵפִיצוּ כָּל חֵפֶץ.

וּמִשְּאוֹן הַהֲפֵכָה, מִתּוֹךְ הָרָעַש,

קוֹל נֹהַּ אֶשְׁמַע וּדְמָמָה וָכָעַשׂ;

קוֹל כַּתֹּר יָמַר עַל יוֹנָה נֶאֱהָבֶת –

רוּח הַקֹּדֶשׁ הָאָרֶץ עֹזָבֶת:

"מַה-לִי פֹּה, מִי לִי פֹּה בִּיוֵן הַשָּחַת?

"כָּל קֹדֶש מִרְמָס, עַל עָפָר כָּל נָחַת!

"אַךְ חָצִיר הָעָם יָתוּר לוֹ בָּרָפֶשׁ;

“הֶחָצִיר כִּסָּה כָּל אַגְמֵי הַנָּפֶש”.

"אֶעֱלֶה וַאֲרַחֵף כָּאָז עַל הַמָּיִם

"עַד לֹא עָשָׂה אֵל אֶרֶץ עִם שָׁמַיִם

" עַד לֹא לָמַד אָדָם בִּשְׁנוֹת שֵׁשׁ אֶלֶף

“הוֹסִיף דַּעַת וָרָע, בִּינָה וָסֶלֶף”.

"צַר לִי עָלֶיךָ, הַמְשׁוֹרֵר בֶּן-אוֹנִי!

"גַּם אַתָּה, יָדַעְתִּי, חֻלֵיתָ כָּמוֹנִי,

"נִרְדְּךָ יִבְאַשׁ פֹּה מִצַּחֲנָה וָרֶפֶשׁ

“וּמֶרְחַב יָהּ אֵין לָךְ לַהֲלָךְ-הַנֶּפֶשׁ”.

"וּמָה הֲלָךְ-נֶפֶשׁ בְּלִי רְאוּת-עֵינָיִם?!

"וּמַה-תֶּחֱזֶה עַתָּה תַּחַת שָׁמָיִם?

"סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה תִּרְאֶה לָעָיִן

“וַאֲנָשִׁים יֹרְדִים בּוֹ אַךְ עֹלִים אָיִן”.

"צַר, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת, צַר לִי עָלֶיךָ!

"מַמְרֹרִים תִּשְׂבַּע כָּל חַיֵּי הֶבְלֶךָ;

"תִּישַׁן תִּרְאֶה חֲלוֹם, רֶגַע תָּנוּחַ,

“תִּיקַץ תִּרְאֶה שִׁבְרוֹ – שֶׁבֶר בָּרוּחַ”.

"שָׂא אֵפוֹא כִּנּוֹרְךָ, נַחַת קַסְתֶּךָ;

"הֵא שַׂלְמַת אוֹר, צֹר בָּה חֲלֹמוֹתֶיךָ,

"עֲלֵה אִתִּי מִזֶּה, נִסַּק גָּבֹהַּ;

“שָׁם – מַחֲזוֹת שַׁדַּי, פִּתְרֹנִים לַאלֹהַּ”.

ס“ט פ”ט, 7 פעברואר 1880

יומים אחרי הרעש (בהיכל החרף)

---

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

מאת

יהודה ליב גורדון

עַם אֶחָד הָיִינוּ, עַם אֶחָד נֶהִי,

כִּי מִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ;

יַחְדָּו נַחְלֹקָה גַּם שִׂמְחָה גַּם נֶהִי

זֶה שָׁנִים אַלְפַּים מֵעֵת נִפְזַרְנוּ

וּמִגּוֹי אֶל גּוֹי, מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

בִּמְסִלּוֹת הַחַיִים אִישׁ נֶגְדּוֹ נַעַל,

אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יָתוּר מִרְעֵהוּ.

רֵעוֹ סִיר רַחְצוֹ, עַל אָח יַשְׁלִיך נַעַל,

כִּי אִישׁ אֶל נַפְשׁוֹ יָתֵר מֵרֵעֵהוּ;

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ קוֹל אֱלֹהֵינוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד – עָלֵינוּ יַלְשִׁינוּ –

“דָּתֵיהֶם שֹׁנוֹת, דָּת מַלְכוּת יַעֲבֹרוּ”?

שֶׁקֶר אַתֶּם דֹּבְרִים! כֵּנִים הָיִינוּ,

עִבְרִים אֲנַחְנוּ תּוֹרָתָם יִשְׁמֹרוּ,

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

עַם אֶחָד נַחְנוּ, כִּי אֵל אֶחָד לָנוּ,

וּמִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ,

גַּם תּוֹרָה אַחַת וּשְׂפָתָהּ אִתָּנוּ

וּבַעֲבֹתוֹת זָהָב אֵלֶה נִקְשַׁרְנוּ:

בַּחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ הַזֶּה הַמְקַשּׁרֵנוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

זָקֵן וָנָעַר – בַּחָכְמָה, בַּכֶּסֶף,

אוֹ בִּתְקוּפוֹת יָמִים זָקֵן וָנָעַר,

אֶל דֶּגֶל קָדְשֵׁנוּ יַחְדָּו נֵאָסֶף

כַּעֲנִיֵי הַצֹּאן עֵת יִתְחוֹלֵל סָעַר

הַסָּעַר לֹא יַפְלָה בֵּין שַּר וָהֵלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

הַסָּעַר מִתְחוֹלֵל, יֵהֹם הָרוּח,

מַיִם זֵידוֹנִים עַד צַוָּאר הִגִּיעוּ –

אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל נַפְשְׁךָ תָּשׁוּחַ.

רִבְבוֹת אָדָם לַטֶּבַח לֹא יַכְרִיעוּ!

מִן הַסְּעָרָה קֹרֵא קוֹל אֱלֹהֵינוּ –

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

נַחֲזִיק בֶּאֱלֹהִים, דָּתוֹ אַל נַעֲזֹבָה,

וּשְׂפַת קָדְשׁוֹ אַל תִּשּׁכַח מִפִּינוּ,

רָאִינוּ רָעָה עוֹד נִרְאֶה גַּם טוֹבָה,

עוֹד נִחְיֶה בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר חָיִינוּ;

אִם גָּמַר הָאֵל כִּי עוֹד נַחֲזִיק פֶּלֶךְ –

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

---

אֲחוֹתִי רֻחָמָה

מאת

יהודה ליב גורדון

(לכבוד בת יעקב אשר עִנָּה בן חמור)

מַה-תִּתְיַפִּחִי, אֲחוֹתִי רֻחָמָה,

מַה-נָּפַל לִבֵּךְ, מָה רוּחֵךְ נִפְעָמָה,

וּלְחָיַיִך שׁוֹשָׁנִים מַה-נָבֵלוּ?

כִּי בָּאוּ שׁוֹדְדִים וּכְבוֹדֵךְ חִלֵּלוּ?

אִם גָּבַר הָאֶגְרוֹף, יַד זֵדִים רָמָה,

הֲבָך הָעָוֹן, אֲחוֹתִי רֻחָמָה?!

“אָן אוֹלִיך חֶרְפָּתִי?” – אַיֵּה חֶרְפָּתֵךְ?

לִבֵּך לֹא חָרַף, לֹא הֵסַרְתְּ תֻּמָּתֵךְ;

קוּמִי אֵפוֹא וּשְׂאִי מִמּוּם פָּנַיִךְ,

לֹא לָךְ הַחֶרְפָּה כִּי אִם לִמְעַנָּיִךְ,

מִטֻּמְאָתָם תֻּמָּתֵך לֹא נִכְתָּמָה;

זַכָּה כַּבֹּר אַתְּ, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

דַּם הֶבֶל הוּא הָאוֹת עַל מֵצַח קַיִן!

וּבְדָמַיִךְ גַּם אַתְּ תַּחַז כָּל עַיִן

אוֹת קַיִן אוֹת קָלוֹן וּכְלִמַּת נֶצַח

עַל מֵצַח הַנְּבָלִים אַנְשֵׁי הָרֶצַח;

יִרְאוּ יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל קֵדְמָה גַּם יָמָּה,

יֵדְעוּ מַה עֻנֵּית, אֲחוֹתִי רֻחָמָה.

טוֹב לִי כִּי עֻנֵּית: הֵן נַפְשִׁי נָשָׂאָה

כָּל צָרָה וּמְצוּקָה אֹתָהּ מָצָאָה;

כָּל חָמָס וָשֹׁד נָשָאתִי סָבַלְתִּי,

אַרְצִי לֹא זָנַחְתִּי, לַטּוֹב יִחָלְתִּי,

אַךְ בָּשְׁתֵּךְ לָשֵׂאת רוּחַ בִּי לֹא קָמָה,

קוּמִי נֵלֵכָה, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

קוּמִי נֵלֵכָה – הָהּ בֵּית אֵם אוֹהָבֶת

לֹא אוּכַל אֲבִיאֵךְ בֶּטַח לָשָׁבֶת:

אֵם אֵין לָנוּ וּבְבֵיתָהּ לֹא נָגוּרָה –

לִמְלוֹן אוֹרְחִים אַחַר לָלוּן נָסוּרָה,

עַד יַחְמֹל עָלֵינוּ אָבִינוּ – שָׁמָה

נֵשֵׁב וּנְחַכֶּה, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

קוּמִי נֵלֵכָה! בִּמְקוֹם אוֹר הַחֹפֶשׁ

יִזְרַח עַל כָּל בָּשָׂר יָאִיר כָּל נֶפֶשׁ,

בִּמְקוֹם חָבִיב כָּל הַנִּבְרָא בַּצֶּלֶם,

עַל עַמּוֹ וֵאלֹהָיו אִיש לֹא יִכָּלֶם –

שָׁם לֹא יַעַשְׁקוּךְ זֵדִים; שָׁם נִכְלָמָה

לֹא תִּהְיִי גַּם אַתְּ, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

(תרמ"ב)

---

שִׁלְהֵי קַיְטָא

מאת

יהודה ליב גורדון

(בהאריך הקיץ עד סוף תשרי)

עוֹד חֹם הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא יֵט לָרֶדֶת,

עוֹד עַל רֹאשֵׁינוּ הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת

וּתְשַׁלַּח אִשּׁהּ בָּנוּ וּתְמֹגְגֵנוּ –

וּכְבָר יָצָא תִּשְׁרֵי יֶרַח חַגֵּינוּ.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים בַּסֻּכָּה דַּרְנוּ,

מֵרוּחוֹת וּגְשָׁמִים לֹא נִצְטַעַרְנוּ

וּ“גְבוּרוֹת הַגְּשָׁמִים” הִנְנוּ מַזְכִּירִים

וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם עוֹדָם סַפִּירִים.

אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה זֶה הַפֶּלֶא!

קַיִץ וָחֹרֶף – בְּיָדְךָ כָּל אֵלֶּה.

תִּקְצֹף וּבֶאֱלוּל הַסְּתָו יְקַדְּמֵנוּ.

תִּרְצֶה וּלְמַרְחֶשְׁוָן יַאֲרִיךְ קֵיצֵנוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל, עַל אֹרֶךְ אֹרֶךָ,

חֹדֶשׁ חַיִּים הוֹסַפְתָּ לִיצוּרֶיךָ;

כִּי מָה הַקַּיִץ אִם לֹא חַיֵּי אָרֶץ,

וּמָה הַסְּתָו אִם לֹא מָוֶת וָקָרֶץ?

הַפְלֵה, אֵל עֹשָׂי, גַּם לִי נָא חַסְדֶּךָ,

הַאֲרִיכָה לִי קֵיצִי, הַעֲמֵד שִׁמְשֶׁךָ,

וּסְתָו חַיַּי, עֵת זִקְנָה, כִּי יְבוּאֵנִי –

רוּחַ קָדְשֶׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי!

(א“ח הסכות תרמ”ג)

---

הַשְׁאָרַת הַנָּפֶשׁ

מאת

יהודה ליב גורדון

(כ“א כסליו תרמ”ג)

אֵלֶּה דִּבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר הָאַחֲרֹנִים:

חֲמִשִׁים וּשְׁתַּים שָׁנָה לִי תִּמָּלֶאנָה

וּכְבָר אָחוּשׁ כִּי הַזִּקְנָה עָלַי קֹפֶצֶת;

כֹּחִי יִיבַשׁ, לֵחִי יָנוּס, עֵינַי תִּכְהֶינָה,

וַעֲנָנָה כַּעוֹפֶרֶת עַל רוּחִי רֹבֶצֶת.

מִי אַת, הָעֲנָנָה, אִם לֹא צֵל כַּנְפֵי הַמָּוֶת?!

הִנָּן מַשִּיקוֹת, הִנֵּהוּ קָרֵב לָגֶשֶׁת…

הָרָקֶב בַּעֲצָמָי – מֵרוּחוֹ הַנּשֶׁבֶת;

הִנֵּהוּ כּוֹנֵן חִצָּיו וּמשֵׁךְ הַקֶּשֶת.

קַשׁ נִדָּף קַשְׁתֶּךָ! חַרְבְּךָ הַמִּתְהַפֶּכֶת

לֹא תַּפִּיל עָלַי אֵימָתָה, לֹא תַּפְחִידֵנִי;

נָכוֹן אֲנֹכִי, מַר מוֹתִי, נָכוֹן לָלֶכֶת

אִם הַיּוֹם אוֹ אַחֲרֵי מָתַי עוֹד תּוֹעִידֵנִי.

חֻקִּי הִשְׁלַמְתִּי; כָּתַבְתִּי מַעֲלוֹת הָרוּחַ

וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי אַחַי בַּסֵּפֶר,

וּמַה מִנִּי יַהֲלֹךְ אִם גַּם יוֹמִי יָפוּחַ,

אִם יֻכַּת בֵּית-חָמְרִי וִיהִי עָפָר וָאֵפֶר?!

יֻכַּת-נָא בֵּית-חָמְרִי, יִרְקַב וִיהִי לָרֶפֶשׁ –

אֲנִי בִּצְרוֹר עָלִים אֵלֶה אֶת נַפְשִׁי צַרְתִּי,

(וּצְרוֹר הֶעָלִים כִּצְרוֹר הַחַיִּים לַנֶּפֶשׁ!)

וּמִכִּלָּיוֹן וּנְשִׁיָה אוֹתָה שָׁמָרְתִּי.

כַּלֵּה עוֹרִי וּבְשָׂרִי, מַר מָוֶת, כַּלֵּנִי,

הֲדִקֵּנִי לֶעָפָר, רַקְעֵנִי לַצֶּמַח

(אַתָּה הַיּוֹצֵר וַאֲנִי הַחֹמֶר הִנֵּנִי!) –

אֶת נַפְשִׁי הַנִּשְׁאָרָה מִסִּפְרִי לֹא תֶמַח.

רַבִּים לֹחֲמִים לִי יָשִׂישׂוּ כִּי אֶמְצָא קֶבֶר

וִינִדּוּנִי גַּם אָז וּבְקִבְרִי יַדּוּ אֶבֶן,

וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי כִּי יִמָּצֵא גֶּבֶר

יֵרָא נַפְשִׁי הַשְּׁפוּכָה פֹּה וַהֲגִיגַי יֶבֶן.

יָבִין הֲגִיגִי, יִצְרֵהוּ אַף יִפְעָלַנוּ

וּבְשָׂר יַעַל וָעוֹר יִקְרַם עַל הָרוּחַ,

וּלְעַמִּי כִּי יֵצֵא אָז שֶׁמֶץ טוֹב מִמֶּנוּ

אֶשְׁכַּב אֶרְקַב לָבֶטַח וּבְקִבְרִי אָנוּחַ.

---

אַתֶּם עֵדָי!

מאת

יהודה ליב גורדון

עֵטִי, עֵט סוֹפֵר, קוּמָה וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה אִם בַּכֶּסֶף מָכֹר מְכַרְתִּיךָ,

אִם קָסַמְתִּי בָךְ מִקְסַם חוֹבְרֵי חָבֶר –

עֲנֵה בִי נֶגֶד כָּל יוֹדְעֵי שְפַת עֵבֶר.

אִם שַׂמְתִּיךָ לְקַרְדֹּם בּוֹ אֹכֶל חָפַרְתִּי,

וּלְמַחְתָּה – עָלֶיהָ קְטֹרֶת הִקְטַרְתִּי,

אִם כַּחֲצֹצְרָה הָיִיתָ לִי לְהָרִיעַ

מַה-שֵּׂחִי בְּכֵיתִי בַּקָּהָל הַשְׁמִיעַ.

לֹא שַׁרְתִּי לַשָּר, לֹא שַׁרְתִּי לִנְדִיבִים,

לֹא פָעַרְתִּי פִי לְמַלְקוֹשׁ וּרְבִיבִים;

לֹא פָצַחְתִּי רִנָּה עֵת אִשָּׁה אֵרַשְׂתִּי.

לֹא נָשָׂאתִי קִינָה עֵת אֹתָהּ גֵּרַשְׁתִּי.

בָּנִים לִי נוֹלְדוּ – שִׁירַי לֹא נִשְׁמָעוּ,

חָלוּ וּמֵתוּ – אַנְחוֹתַי לֹא בָאוּ.

לֹא רָקְדוּ לִי הָרִים, לֹא רַנּוּ שָׁמַיִם

וּלְיוֹשְׁבֵי תֵבֵל לֹא צָלְלוּ אָזְנָיִם.

לִבְנֵי עַמִּי וֵאלֹהָי אֹתְךָ הִקְדַּשְׁתִּי;

חֲלֹמוֹת חָלַמְתִּי, פִּתְרֹנִים בִּקַּשְׁתִּי,

חָלַמְתִּי חָלַמְתִּי עַד בֹּאִי הֲלֹם

וָאִיקָץ וְנַפְשִׁי רֵקָה – וְהִנֵּה חֲלוֹם.

שָׁמְעוּ בְּנֵי עַמִּי, רָאוּ בַּעֲלֵי בְּרִיתִי,

כִּי רֵקָה נַפְשִׁי, נָעוּר וָרֵק כִּיסִי,

כִּי אֶפְחַד לֹא אֶבְטַח מִמּוּת בָּרָעָב

וַיְחָנוּנִי וַיִּתְּנוּ לִי – עֵט זָהָב.

עֵטִי, עֵט זָהָב, קוּם נָא וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה בִּי גַּם אַתָּה הֲמָכֹר מְכַרְתִּיךָ;

נָשָׂאתִי מַחְסוֹר, עַד פַּת לֶחֶם בָּאתִי.

וּלְבֵית הַנּשֶׁה אׁתְךָ לֹא נָשָׂאתִי.

אַתֶּם, עֵטָי, עֵדָי נֶגֶד כָּל קָמָי,

כִּי בְּתֹם וָיֹשֶׂר יָגַעתִּי כָּל יָמָי,

כִּי כְסוֹפֵר בְּעַמּוֹ מִלֵּאתִי חוֹבָתִי

וּמְנוּחָה עַד יוֹם אַחֲרוֹן לֹא מָצָאתִי.

רַק אֹתְךָ, עֵט סוֹפְרִים, מֵהוֹרַי יָרַשְׁתִּי

רַק אֹתְךָ, עֵט זָהָב, בְּחַיַּי רָכַשְׁתִּי,

רַק אֶתְכֶם אַשְׁאִיר אַחֲרַי בְּרִדְתִּי קֶבֶר!

עֵט זְהָבִי לְיוֹרְשָׁי – וּלְמִי עֵט שְׂפַת עֵבֶר?

ח“י חשון תרמ”ג

---

קִינָה לְתִשְׁעָה בְּאָב

מאת

יהודה ליב גורדון

צִיּוֹן, הֲרַת כָּל יֹפִי,

דֹּמִי וְאַל תִּקְצֹפִי,

כִּי יִתְּנוּ בָּך דֹּפִי

הָאוֹכְלִים טוֹבוֹתָיִךְ

שָׂב שַׁאֲלִי וָיֶלֶד,

אֵיזֶה מָקוֹם יִוָּלֶד

בּוֹ כָּל יְקַר הַחֶלֶד,

אִם לֹא בְּחֵיק חוֹמוֹתָיִךְ;

שִׁקּוּץ פְּסִילֵי דֹמֶן,

יִרְאַת אֱלֹהֵי אֹמֶן,

הִזַּלְתְּ אַתְּ כַּשֶּׁמֶן

עַל הַרְרֵי אַרְצוֹתָיִךְ.

וּשְׁאוֹן זְמִירוֹת נֹעַם,

כִּי מָלְאוּ טוּב טָעַם,

הָמוּ כְּמוֹ קוֹל רָעַם

מֵעַרְפְּלֵי חַצְרוֹתָיִךְ.

זֹאת כָּל לְאוֹם יַשְׂכִּילוּ,

עֶדְיֵך בְּיַד יַצִּילוּ,

אַךְ אֶת שְׁמֵך יַזִּילוּ,

וִיחָרְפוּ עִקְּבוֹתָיִךְ.

לָקְחוּ רְכוּשׁ הוֹנַיִךְ,

טוּבֵךְ וְעִזְבוֹנַיִךְ,

מָצוּ עֲסִיס יֵינַיִךְ,

וַיְנַפְּצוּ אוֹבוֹתָיִךְ.

כָּל גּוֹי לָרִיק הִשְׁתָּחוּ,

אֵלַיךְ לְאַל לָקָחוּ,

אוֹתָךְ אֲהָהּ שָׁכָחוּ

וִימַלְּאוּ בּוּז פָּנָיךְ.

נַפְשָׁם מְאֹד יוֹדַעַת,

כִּי אַתְּ בְּאֵר נוֹבַעַת

תּוֹרַת אֱמֶת וָדַעַת

לִמְחֹקְקֵיהֶם אַחְרָיךְ.

שִׁירוֹת יְרוּשָׁלַיִם,

עַד אֶל קְצוֹת שָׁמַים,

וּבְשֵׁם “רְפֵי יָדַיִם”

עוֹד יִקְרְאוּ אֶת בָּנָיִךְ.

כָּל עָם לְטוֹב לוֹ יַעַשׂ,

יִלְבַּש שְׁנִי תוֹלַעַת,

אַךְ יַעֲקֹב תּוֹלַעַת,

וּכְטִיט לְמִרְמָס גּוֹלָיִךְ.

לֹא יִמְצְאוּ כָּל חֶבֶל

מִתַּעֲנֻגוֹת תֵּבֵל,

אִם עוֹמְסִים כָּל סֵבֵל

הֵם בַּד בְבַד עִם מוֹנָיִךְ.

חֶלְקָם כְּאֵב וָקֶרֶץ,

עוֹד כָּל יְמֵי הָאֶרֶץ,

אֵין יַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ

עַד כַּלְתָה עֵין קֹוָיִךְ

צִיּוֹן, בְּכִי נָא הֶרֶב,

כִּי נָגְעָה הַחֶרֶב

עַד לֵב עֲדֵי הַקֶּרֶב,

אַף אָכְלָה אֶת בַּדָּיִךְ.

כִּי שׂוֹטְנִים הִצְלִיחוּ

וּבְגַאֲוָה הֵפִיחוּ,

וּלְבַב מְעַט הִדִּיחוּ

מִיֹּצְאֵי מִמֵּעָיִךְ.

אֵלֶּה קְטַנֵּי רוּחַ

לִבָּם אֱלִי כָל רוּחַ

יָנוּד וְלֹא יָנוּחַ,

יָד נָתְנוּ אֶל צָרָיִךְ.

כִּי רַק חֲדָשׁוֹת יֹאבוּ;

“הֵם – יֹאמְרוּ – מַה טֹּבוּ”,

אַף יָפְיֵךְ יַעְזֹבוּ,

אַף יִטְּשׁוּ יִקְרוֹתָיִךְ.

כִּי אַהֲבָה לֹהֶטֶת,

לֹא לָךְ בְּלִבָּם שַׁלֶּטֶת,

לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרֶטֶת

כַּיּוֹם עֲלֵי שִׁמְמוֹתָיִךְ.

"הֵן אַרְצְכֶם נָשַׁמָּה,

עוֹד לֹא תְשׁוּבוּן שָׁמָּה.

וּשְׂפַת יְהוּדִית לָמָּה?" –

כֵּן יֹאמְרוּ אֶל דֹּרְשָׁיִךְ.

כֵּן הַלְּבָבוֹת שׁוֹנִים

אֶלֶף וְאֶלֶף מוֹנִים,

כּוּן אֶל גְּאֵי יוֹנִים

בָּזִים לְיִקְהַת פָּנָיִךְ;

צִיּוֹן, בְּכִי נָא עַתָּה,

יָרַדְתְּ מַטָּה מָטָּה,

אַף אֶפְחֲדָה אַחַתֶּה

הָהּ! אֶל עֲתִידוֹת יָמָיִךְ.

פֵּן יִגְבְּרוּ מוֹנַיִךְ

עַל מַחֲנֵה בָנַיִךְ,

וּבְכָל חֲמֻדוֹתַיִךְ

תִּהְיִי שְׁלַל מַשְׂנִיאָיִךְ.

רִנָּה שְׂאִי לַאלֹהַ

הַיּוֹשְׁבִי גָּבוֹהַ

כִּי יַהֲפֹך בִּזְרוֹעַ

לֵב כָּל לְאוֹם מִסְּבִיבָיִךְ.

יִתֵּן אֱלֵי עַמִּים

רוּחַ וְלֵב תָּמִים,

בַּל יִשְׁאֲפוּ צַמִּים

עָפָר בְּרֹאש אֶבְיוֹנָיִךְ.

וּתְהִי זְכוּת כָּל גֶּבֶר

אָז גַּם לְשִׁבְטֵי עֵבֶר,

וּכְאֹהֲבִים בֵּית חֶבֶר

אָז יִשְׁכְּנוּ עִם בּוֹזָיִךְ.

חֵלֶק בְּמַמְשֶׁלֶת

לָמוֹ יִשְׁקְלוּ בַּפֶּלֶס;

אָז שֵׁם יְהוּדִי לַקֶלֶס

לֹא יִשְׁמְעוּ עוֹד אָזְנָיִךְ.

גַּם עַל בְּנֵי אֶפְרַיִם

נָשׁוּ יְרוּשָׁלַיִם

לַחַשׁ צְקִי כַּמַּיִם

מוּל יֹצְרֵךְ וַאלֹהָיִךְ.

לִהְיוֹת רְצוֹן צוּרֵמוֹ

יַחַד לְבָבוֹתֵימוֹ

עִם לְבָבוֹת אַחֵימוֹ

לָשׁוּב בְּצֵל אֶבְרוֹתָיִךְ.

לֹא עוֹד אָזַי כַּעֲבָדִים,

לֹא נֹדְדִים נִפְרָדִים,

כִּי חָפְשִׁים נֶאְחָדִים

עַמֵּךְ יְהִי וּנְדָחָיִךְ.

אוֹ אָז יִבֹאַךְ יֶשַע,

יִמַּח כְּעָנָן פֶּשַׁע

וּכְעָב מְרִי וָרֶשַׁע –

אַז שַׁבְתְּ אֶל קַדְמוּתָיִךְ.

---

לִקּוּי חַמָּה

מאת

יהודה ליב גורדון

(לנוכח השיר “קול נעורים” הנדפס בשש"ק ב' צד 85)

בִּבְנוֹת אֵל הֵיכָלוֹ מִכְלוֹל כָּל פֶּלֶא,

שָׂם כִּסְאוֹ שָׁמַיִם וַהֲדוֹמוֹ אֶרֶץ

וַיֵשֶׁב לַכִּסֵּא וַיִמְלֹךְ סֶלָה;

אָז – לִשְׁמוֹר אַרְצוֹ מִצְּוָחָה וָפָרֶץ

שָׂם שָׂרִים טִפְסָרִים רוֹזֵן וָפַחַת

מַזָּרוֹת וִיסוֹדוֹת – מֵעַל וָתָחַת.

אָז אֹרַח לַשֶּׁמֶש שָׂם בַּשָּׁמַיִם,

דֶּרֶךְ לַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה מֹלֶכֶת,

נָתִיב אֶל כּוֹכְבֵי מַצָּב רִבּוֹתַיִם

וּמְסִלּוֹת רַבּוֹת אֶל כּוֹכְבֵי-הַלֶּכֶת,

יֵלְכוּ יָרוּצוּ שָׁנִים אַלְפֵי אֶלֶף

אִיש בִּמְסִלָּתוֹ, אֵין חֶסְרוֹן אֵין סֶלֶף.

אִישׁ אִישׁ עַל עָמְדוֹ לֹא יִיעָף לֹא יֵלָא,

בָּאוֹפַנִּים יִפְנוּ שֶׁכְּמוֹהֶם רָבוּ,

כִּי גַּלְגַּלִּים הֵמָּה הַמְּסִלּוֹת אֵלָּה

וּכְאוֹפָן תּוֹך אוֹפָן יַחַד נִשְׁלָבוּ,

אַךְ יַד הַגַּלְגַּל יַד שַׁדַּי תֹּאחֲזֶנָּה

וּכְפֶלֶג מַיִם אֶל חֶפְצוֹ תַּטֶּנָּה.

וּמְאוֹרִים אֵל כַּדּוּרֵי אֵש כֻּלָּהַם,

רָצִים כְּחִצִּים הַשְּלוּחִים מִקֶּשֶׁת

לוּ מִנִּי אָרְחָם יָלֻזוּ אַךְ פָּעַם,

לוּ אִישׁ אֶל אָחִיו יָעֵזוּ לָגֶשֶׁת,

אָז הָיָה רַעַשׁ נוֹרָא אֵין כָּמֹהוּ,

אָז נֶהְפְּכוּ וִיהַפְּכוּ הַכֹּל לַתֹּהוּ.

וּבְעֵת עַל תֵּבֵל זֹאת יִפְקוֹד אֱלוֹהַ

כִּי יִמָּלֵא יוֹמָהּ לָשׁוּב לָאָיִן

אָז תִּגַע יָדוֹ בָּאוֹפָן גָּבוֹהַּ,

אָז יִפְרָץ כַּדּוּר אֵשׁ בִּתְעוּפַת עָיִן,

יִפְרֹץ מִמְּקוֹמוֹ בַּחֲרוֹן אַף וָקָרֶץ,

יִפְגּשׁ וִיפוֹצֵץ לִשְׁבָבָים הָאָרֶץ.

**

כָּאֵל בַּמְּרוֹמִים בָּאָרֶץ הַמֶּלֶךְ

וּמוֹשְׁלִים רַבִּים הַמְּאוֹרוֹת הִנָּמוֹ,

כּוֹכָבִים הַנְּצִיבִים, שֶׁמֶשׁ שַׂר-פֶּלֶךְ,

אִישׁ אִישׁ יִשְׁמֹר דַּרְכּוֹ זֶה הֶרְאָה לָמוֹ,

כָּאוֹפָן תּוֹךְ אוֹפָן מָאֳחָזִים יַחַד,

אַךְ כֻּלָּם יַנְהִיג וִיסוֹבֵב הָאַחַד.

שַׂר-פֶּלֶךְ זֶה עָלָיו בַּקֹּדֶשׁ שַׁרְתָּ

אֶל אוֹר יוֹם דִּמִּיתוֹ, שֶׁמֶשׁ מוֹפִיעַ

" שֶׁמֶשׁ הוּא בִּשְׁמֵי קֵיסָרוֹ" אָמַרְתָּ

וּבְרוּם אוֹרוֹ עַד שִׁפְלֵנוּ הִגִּיעַ –

הַשּׁמֶשׁ הַזֶּה עַתָּה בָּא קִצֵּהוּ,

זִקֵּי רעֵי אָדָם כִּבּוּ אוֹרֵהוּ.

---

אֶרֶץ חֲדָשָׁה

מאת

יהודה ליב גורדון

¹

מבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ
וְתַעֲלֻמָה יֹצִא אוֹר

(איוב כ"ח, יא).

כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב בָּאָרֶץ

וּפְנֵי תֵבֵל מָלְאוּ עָרִים לָשֶׁבֶת,

מִמּוֹצָא הַיָּמָּה, מִמִּדְבַּר נֶגֶב

עַד יַרְכְּתֵי צָפוֹן אוֹצְרוֹת הַשֶּׁלֶג,

אֵין מָקוֹם לֹא עָבְרָה בוֹ רֶגֶל גָּבֶר.

רַק גּוּשׁ הָאָרֶץ בָּרָא אֵל מִתֹּהוּ

וָהוּא כַּאֲשֶׁר חָפֵץ שִׁנָּה פָּנֶיהָ:

הֶעְתִּיק צוּרִים, סַלְעֵי מָגוֹר הִסִּיעַ,

הִשְׁפִּיל הָרֵי עַד וַעֲמָקִים הִגְבִּיהַּ,

בַּיְּאֹרִים שָׁלַח יָד הָיוּ יַבֶּשֶׁת

וּבְלֵב יַבָּשָׁה הוֹבִיל נַחֲלֵי מָיִם;

הָפַךְ יַעַר לָעִיר, חֹרֶשׁ לַקָּרֶת,

מִמְּאוּרוֹתָם הִבְרִיחַ חַיְתוֹ טָרֶף

וַיְשַׁדֵּד רִבְצָם וַיַּעַשׂ לוֹ בָּיִת,

וּבְמַעֲבֵה הָאֲדָמָה וּבְרוּם רָקִיעַ

וּבְמַיִם רַבִּים עִקְּבוֹתָיו נוֹדָעוּ.

וּמֵרֹב הֶעָרִים רַבּוּ יוֹשְׁבֵימוֹ

עַד כִּי קָצְרָה תֵבֵל מֵהִשְׂתָּרֵעַ.

וַיַּרְא אֲדֹנָי כִּי יָמִים יֻצָּרוּ

לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לָשֵׂאת יוֹשְׁבֶיהָ,

וַיּאמֶר לַיָּם: הָקִיאָה הָאָרֶץ,

גַּלִּים הִתְגַּלּוּ וּתְהֹם אַל תִּכְלָאִי!

קָרָא וַתַּעֲמֹד יַבָּשָׁה; וַיָּאצֶל

מֵרוּחַ קָדְשׁוֹ עַל לֵב אַנְשֵׁי רוּחַ

לַעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים לֹא עָבְרָה רֶגֶל,

לִקְנוֹת אֶרֶץ חֲדָשָׁה אֶת אֱלֹהַּ.

הִיא אֶרֶץ הַחֲדָשָׁה אֶרֶץ הַצֶּבִי

הַצְּפוּנָה בִּלְבַב יַמִּים וּמְסֻתָּרֶת,

כִּפְנִינִים נֶחְבָּאוֹת בּתְהוֹם מִתָּחַת,

מֵעֵין כָּל אִישׁ, מִדַּעַת כָּל יוֹדֵעַ,

עַד יוֹם צַוֹּת אֵל וַתִּתְגַּל לָעָיִן!

הִיא אֶרֶץ הַחֲדָשָׁה אֶרֶץ הַצֶּבִי,

אֶרֶץ – עַם נוֹלָד בָּהּ חֵטְא לֹא יָדָעוּ

כָּראשׁוֹן אָדָם יוֹם יוֹצְרוֹ עָשָׂהוּ;

לֹא שָׁלְחוּ עוֹד יָדָם אֶל עֵץ הַדַּעַת,

עוֹד עֲרֻמִּים הִלְּכוּ לֹא הִתְבּוֹשָׁשׁוּ,

וּמִגַּן עֶדְנָם אָז עוֹד לֹא גֹּרָשׁוּ.

אֶרֶץ – בָּהּ יָנוּבוּ כָּל עֲצֵי עֵדֶן:

שָׁם תִּצְמַח הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ

אָדָם עִם אִשְׁתּוֹ לַחֲגֹרוֹת תָּפָרוּ;

בָּהּ יִשְׂגֶא עֵץ-הַלֶּחֶם², עֵץ הַפֶּלֶא

הַנּוֹשֵׂא פֶּרִי כִּדְמוּת כִּכְּרוֹת לֶחֶם

מִבְּלִי זֵעַת אַף לָאָדָם לָאֹכֶל;

הִיא הוֹלִידָה אֶת עֵשֶׂב הַתַּפּוּחַ³

הַמַּטְמִין פִּרְיוֹ בָּאָרֶץ מִתָּחַת

וּצְלִי-אֵשׁ כַּלֶּחֶם אוֹתוֹ נֹאכֵלָה.

אֶרֶץ – בִּיעָרֶיהָ קֵן לָהּ מָצָאָה

צִפּוֹר נֶעֱלָסָה – צִפּוֹר-גַּן-הָעֵדֶן,⁴

הִיא הַצִּפּוֹר אֲשֶׁר זִמְרָהּ הִנְעימָה

עֵת לָקַח אָדָם אֶת חַוָּה לָאֵשֶׁת

מִידֵי יוֹצְרָהּ, וּבְלִוְיַת מַלְאֲכֵי שַׁחַק

בִּנְאוֹת הַגָּן בֵּין עֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם

שִׁכּוֹרֵי יֵין אַהֲבָה לָחוּל יָצָאוּ.

אֶרֶץ – תַּעְדֶּה כַּכַּלָּה רִקְמָתַיִם

מִמְּשׂוֹשׂ כָּל שׁוֹשָׁן, מִמִּבְחַר כָּל פֶּרַח,

וּבֵין עֲצֵי עָבֹת בֵּין כַּפּוֹת תֹּמֶר

הַנָּחָשׁ הֶעָרוּם רֹאשׁוֹ יַגְבִּיהַּ

וִיפַנֵּק רֹךְ גֵּווֹ בִּירַקְרַק דֶּשֶׁא,

כִּי אֵיבָה בֵּין זַרְעוֹ עֲדֶנָּה שָׁמָּה

וּבֵין זֶרַע הָאָדָם לֹא הוּשָׂמָה.

הִיא אֶרֶץ הַצֶּבִי, הוּא גַּן הָעֵדֶן

הָאוֹבֵד לִבְנֵי אָדָם וַיְבַקְּשׁוּהוּ!

עַל פִּתְחָהּ רָבַץ יָם נורָא מִקֶּדֶם,

יָם גָּדוֹל – רַגְלֵי אִישׁ לֹא עֲבָרוּהוּ,

לֹא פֹרַשׂ בּוֹ נֵס, מֵימָיו לֹא נֶחֱרָשׁוּ, –

וַיְגַלְגַּל גַּלִּים כַּגַּלְגַּל וָרָעַם

וּכְהַרְרֵי אֲרָיוֹת מֵימָיו נִשָּׂאוּ

וּלְקוֹל מִשְׁבָּרָיו עוֹבְרֵי יָם חָלוּ –

הוּא הַכְּרוּב הַשּׁוֹמֵר לַגָּן הַדֶּרֶךְ,

הֵם לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת;

עַד אֲשֶׁר צִוָּה הָאֵל, וַיֵּרֹמוּ

הַכְּרוּבִים, גַּם לַהַט חַרְבָּם הֵשִׁיבוּ

לִנְדָנָהּ – וַתֵּרָאֶה הַיַּבֶּשֶׁת.

וַיְהִי הָרִאשׁוֹן קוֹלֻמְבּוּס אִישׁ חַיִל

אָבִי תוֹפְשֵׂי מָשׁוֹט וּמְחַזְּקֵי תֹרֶן,

הוּא וּמְתָיו מִסְפָּר הַיָּמָּה יָרָדוּ.

וּכְמשֶׁה עַמּוֹ, עַם עַז וּקְשֵׁה עֹרֶף,

הוֹלִיךְ שָׁנִים רַבּוֹת בִּישִׁימוֹן תֹּהוּ

וַיְעַצְּבוּ רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיְמָרֲרוּהוּ,

וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ – וּמְעַט עוֹד וּסְקָלוּהוּ,

כֵּן הוֹלִיךְ הוּא עַם עִקְּשֵׁי-לֵב מִשְּׁמוֹעַ,

לֹא אָבוּ לִדְבָרָיו, נִאֲצוּ כָּל דָּעַת,

אַף נוֹסְדוּ יַחַד הַשְׁלִיכוֹ הַיָּמָּה;

הוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת רַחֲבֵי יָדַיִם,

לַחֲפֹּשׂ אֶרֶץ עֵיפָתָה, לֹא-נוֹדָעָה,

אֶרֶץ תַּחְתִּים-חָדְשִׁי לֹא רָאֲתָה עָיִן,

רַק בַּחֲלוֹם חֲזוֹן לֵב הִיא לוֹ נִגְלָתָה

וּבָהּ שָׂם מַעְיָנָיו הֶגְיוֹן רוּחֵהוּ,

וַיֹּאמֶר: אֹבַד אוֹ חֶפְצִי אַשְׁלִימָה.

וּזְרֹעַ אֲדֹנָי עִמָּם הָיָתָה

(כִּי תָּרִים רַבִּים בַּאֲשֻׁרוֹ יָצָאוּ)

וּמִנִּבְכֵי יָם וּתְהֹמוֹת אֵין חֵקֶר

אִיִּים רַבִּים וַאֲרָצוֹת אוֹר הוֹצִיאוּ

וַיִּבְנוּ בָּהֵמָּה עָרִים לָשֶׁבֶת,

וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים נָטָעוּ,

וַתִּגָּלֶה אַמֶּרִיקָא הָאָרֶץ.

וּשְׁמָהּ עַל כֵּן אַמֶּרִיקָא קָרָאוּ

כִּי אָמַר לַיָּם: בִּלְעֶךָ הָקִיאָה ⁵.

מִן הוּא וָהָלְאָה הָיָתָה זֹאת הָאָרֶץ

אֶרֶץ חֵפֶץ אֶל כָּל רוּחַ וָנָפֶשׁ!

הֲמֹנִים-הֲמֹנִים מִקַּצְוֵי חָלֶד,

מִכָּל אַפְסֵי יָם אֵלֶיהָ יִנְהָרוּ

לִשְׁאוֹף רוּחַ חַיִּים תַּחַת שָׁמֶיהָ,

כִּי רַחֲבַת יָדַיִם הָאָרֶץ שָׁמָּה

וּמְתֵי מִסְפָּר עוֹד רַק בָּם הִתְנֶחָלוּ…⁶

לֹא עוֹד בִּמְלֹא כַף עָפָר שָׁם יַחֲזִיקוּ

שֶׁבַע אֲנָשִׁים גַּם יִתְעַשְּׂקוּ יָחַד.

שָׁם כָּל אוֹרֵחַ כָּאֶזְרָח יֵאָסֶף

וּכְאַחִים יַחְדָּו יִתְּנוּ לוֹ לָשֶׁבֶת;

שָׁם אישׁ יוֹדֵעַ בִּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת

לֹא יַעַרְכֶנּוּ זָהָב וּכְלֵי כָסֶף,

שָׁם לֹא תִזַּל לַשָּׁוְא זֵעַת אַפַּיִם,

אַחֲרִית טוֹבָה שָׁם לִיגִיעַ כַּפַּיִם,

שָׁם שָׂכָר לַכֹּל וּצְרוֹר נָקוּב אָיִן,

כָּל יָגַע מֵשִׁיב הוֹן, כָּל זֶרַע פֶּרִי.

גַּם הַמִּקְרֶה הָרָע, רַע לֵב וָעָיִן,

נָטַשׁ אֶת רִשְׁעוֹ, לֹא יֵלֶךְ שָׁם קֶרִי.

כָּל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ, כָּל רֶגֶל מוּעֶדֶת,

שָׁם יִמְצָא מִקְלָט לוֹ – אֶרֶץ-מוֹלֶדֶת,

גַּם חוֹלֵי אַהֲבָה מָזוֹר לֹא מָצָאוּ

מִתִּגְרַת יַד שׂוֹטְנִים מֵעִקְּשׁוּת גָּבֶר,

שָׁם לִכְנַף הָאָרֶץ יַעֲלוּ וָבָאוּ

וַאַרוּכָה תַּעַל לָהֶם אֶל כָּל שָׁבֶר.

---

בְּצֵאתִי מִטֶּלְז

מאת

יהודה ליב גורדון

שֵׁשׁ שָׁנִים אֶת אַחַי בְּתָם-לֵב עָבַדְתִּי

וּבַשְּׁבִיעִית יָצָאתִי לַחָפְשִׁי – חִנָּם.

שֵׁשׁ שָׁנִים בַּחשֶׁךְ יְצוּעִי רִפַּדְתִּי

לָשׂוּם לַעֲטֵלֵּפִים עֵינַיִם, לָאִיר קִנָּם:

לָשׁוֹן וָסֵפֶר לִבְנֵיהֶם לִמַּדְתִּי.

זִכִּיתִי לִבָּם אֹרַח עוֹלָם לַהֲבִינָם,

עַל נִקְיוֹן גֵּוָם וּבְשָׂרָם שָׁקַדְתִּי,

סָרַקְתִּי פֵּאוֹתֵיהֶם, הוֹצֵאתִי הַכִּנָּם,

צֹאַת בֵּית-רַבָּם מֵעֲלֵיהֶם הוֹרַדְתִּי,

רָחַצְתִּי חֶלְאָתָם, רִפֵּאתִי שְׁחִינָם.

בֵּית-סֵפֶר לִנְעָרוֹת לָמוֹ יִסַּדְתִּי,

אִמּוֹת טוֹבוֹת וּנְשֵׁי-חַיִל לַהֲכִינָם;

בִּשְׁנַת בַּצֹּרֶת גַּם אֲנִי נִפְקַדְתִּי

לִהְיוֹת לִמְזֵי רָעָב סִתְרָם וּמָגִנָּם.

לִמְשַׁמְּרֵי הַבְלֵי שָׁוְא קֳבָל-עָם הִגַּדְתִּי

כִּי רוּחַ נִסְכָּם, כִּי שֶׁקֶר בִּימִינָם,

וּלְחַטֹּאת הַקָּהָל קָרָאתִי לֹא כִחַדְתִּי:

“אֵלֶּה מוּמֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה הִנָּם!”

אַךְ חַנְפֵי לֵב אָמְרוּ לִי “בַּיְיָ מָרַדְתִּי”

וַיְשִׂימוּנִי לְאוֹיֵב לָמוֹ, לִמְקַטְרְגָם וּלְמַשְׂטִינָם

וַעֲדַת “כַּלְבֵי שָׁמַיִם” מִמְּנוּחָתָם הֶחֱרַדְתִּי

הִתְנַפְּלוּ עָלַי וַיִּשְׁלְחוּ בִי שִׁנָּם,

לפְנֵי כֵס דַּיָּנִים קָשִׁים הָעֳמַדְתִּי

וַיְדִינוּנִי לְצֹאָה רוֹתַחַת בִּמְדוּרַת גֵּיהִנָּם.

וַאֲנִי – לִבִּי כַּצּוּר, לֹא חַלְתִּי לֹא רָעַדְתִּי

מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם וּמִגְּזַר דִּינָם,

בִּבְנֵי עֲלִיָּה הַמְּעַטִּים לִבִּי סָעַדְתִּי

– אֱלֹהִים יִגְמֹל צִדְקָם, יוֹסִיף חִנָּם! –

וּבְכֵן שֵׁשׁ שָׁנִים אֶת אַחַי עָבַדְתִּי

עַתָּה אֵצֵא אֵין כָּסֶף – אַךְ לֹא חִנָּם,

לֹא לְתֹהוּ וָהֶבֶל כֹּחִי אִבַּדְתִּי,

עוֹד יֵרָאֶה פָּעֳלִי עַל נֶכְדָּם, עַל נִינָם.

תרל"ב

---

מַחַלַת הַזִּכָּרוֹן

מאת

יהודה ליב גורדון

זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוּחַ עָלַי נַפְשִׁי

(איכה ג', כ)

פּוּרָה שַׂר שֶׁל שִׁכְחָה, אֵלֶיךָ אֲשַׁוֵּעַ!

צָרוֹת נַפְשִׁי כִּי רָבוּ הֵן אַתָּה יוֹדֵעַ;

אַתָּה יוֹדֵעַ שָׁרְשָׁן וּמְקוֹר הַשּׁכָּרוֹן

כִּי מוֹצָא כָּל תַּחֲלוּאַי – כֹּחַ הַזִכָּרוֹן,

וּבְיָדְךָ סַמֵּי מַרְפֵּא, תַּמְרוּקִים וָצֹרִי

לִגְהוֹת מֶנִּי חָלְיִי וּלְרָפְאֵנִי מִמְּזֹרִי.

כִּי אֶזְכֹּר יְמֵי קֶדֶם, יְמֵי עֵדֶן וָנַחַת,

בִּהְיוֹת עֵץ הַחַיִּים לָנוּ גֶּפֶן פֹּרַחַת,

יְמֵי נֹעַר, יְמֵי תִקְוָה, יְמֵי חֲלוֹמוֹת נָאִים;

וָאֶרְאֶה יָמֵינוּ עַתָּה, הַיָּמִים הָרָעִים,

יְמֵי עָנָן וַעֲרָפֶל וּבַלְהוֹת צַלְמָוֶת –

יֵצֶר לִי לְהִתְחַלּוֹת, יִחַר לִי עַד מָוֶת.

אֶזְכְּרָה בִּהְיוֹת עַמִּי יוֹשֵׁב עַל אַדְמָתוֹ,

כְּבוֹדוֹ חָדָשׁ עִמּוֹ, חָדָשׁ כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ,

רֵאשִׁית גּוֹיִם הָיָה, מוֹרֶה לְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ;

עַתָּה הִנּוֹ מֻטָּל נִשְׁבָּר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ,

נִתָּן אֶל כָּל עוֹבר לִמְשִׁסָּה וּלְקַלָּסָה,

גַּם לוֹ גַּם לַאֲחֵרִים אֶבֶן מַעֲמָסָה.

זָכַרְתִּי בִּימֵי חָרְפִי, מַאֲמִין אָז הָיִיתִי

וּלְ“בַר אֱנָשׁ עִם עֲנְנֵי שְׁמַיָּא” חִכִּיתִי;

בִּנְעִימוֹת תִּקְוָה זֹאת אָז לִבִּי הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ:

“חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא אַף אִם יִתְמַהְמֵהַּ!”

עַתָּה יָפוּג לִבִּי וּבְנוֹת עֵינַי תִּכְלֶינָה –

יוֹמִי קָרוֹב לָבֹא וָהוּא לֹא בָא עֲדֶנָּה.

אָמַרְתִּי הַהַשְׂכָּלָה הַצֵּל תַּצִּילֵנוּ,

אִם נַשְׂכִּיל אָז נַצְלִיחַ, יִיטַב גּוֹרָלֵנוּ,

אֶזְכֹּר שִׂמְחַת גִּילִי בִּרְאוֹתִי בָּעֵינָיִם

כִּי פָרְצָה הַהַשְׂכָּלָה בֵּינֵינוּ כַּמָּיִם –

וּבְרָכָה זֹאת, הָהּ! לִקְלָלָה לָנוּ יַהֲפֹכוּ,

כּוֹס זָהָב מָזַגְנוּ, עַל פָּנֵינוּ ישְׁפֹּכוּ.

עוֹד שָׂרְדָה הָאַחַת – הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה:

“בַּחֲיוֹת הַשָּׂפָה יָשׁוּב גַּם עַמָּהּ לִתְחִיָּה!”

מָה אָהַבְתִּי שִׂיחָתָהּ, הֲגוֹת בָּהּ, סַלְסְלֶהָ;

לִמִקְדָּשׁ הָיְתָה לִי, כִּפְנֵי אֱלֹהִים פָּנֶיהָ.

עַתָּה הַמִּקְדָּשׁ יָשַׁם, כֹּהֲנָיו נֶאֱסָפוּ,

וּפְנֵי אֵלִי זֶה קוּרֵי עַכָּבִישׁ חָפוּ.

נֶהְפַּךְ עָלַי אוֹפָן, דַּלֹּתִי וָאִוָּרֶשׁ;

רֵעִי לָקַח כַּסְפִּי, לָקַח וַיִּבְרַח חֶרֶשׁ.

הָהּ, מַה-יִּכְבַּד עָלַי לָשֵׂאת חֹסֶר וָעֹנִי!

יַעַן מָה? יַעַן כִּי לֹא יִמַּח מִזִּכְרוֹנִי

זֵכֶר יַרְחֵי קֶדֶם, זֵכֶר שָׁנִים הַיָּפוֹת

בִּהְיוֹת כִּיסִי מָלֵא וְכֶסֶף לִי תּוֹעָפוֹת.

זָכַרְתִּי רֵעִים רַבִּים אַהֲבָה לִי כִּחֵשׁוּ,

בִּשְׂחוֹק הַשָּׁעָה לִי, פָּנַי תָּמִיד בִּקֵּשׁוּ,

וּבִרְאוֹת כִּי סָר צִלִּי פִּתְאֹם עֲזָבוּנִי,

הָפְנוּ נָסוּ יַחְדָּו, בָּגְדוּ בִי וַיִּמְכְּרוּנִי:

זֶה חִנָּם מְכָרַנִי, וָזֶה בִּנְזִיד עֲדָשִׁים,

וּלְזֶה מֵאַהֲבָתִי נִפְלְאַתָה אַהֲבַת נָשִׁים.

כַּמָּה נָשִׁים בָּלוֹת אֶפְגּשׁ בִּרְחוֹבוֹת קֶרֶת

וּלְחֻמְלָה עֲלֵיהֶן נַפְשִׁי לֹא מִתְעוֹרֶרֶת,

וַאֲבִישַׁג עֵת אֶרְאֶה עַל מִשְׁעַנְתָּהּ צוֹלַעַת,

מַה-זֶּה יֵצֵא לִבִּי וּבַת-עֵינִי דּוֹמָעַת?

יַעַן מִימֵי עֲלוּמֶיהָ זָכֹר זְכַרְתִּיהָ

בִּהְיוֹתָהּ נַעֲרָה יָפָה וַאֲנִי – אֲהַבְתִּיהָ.

שׂטְרֵי עִיר הַבִּירָה יַחַד בָּאוּ גְּדוּדִים

גֵּרְשׁוּנִי הֱשִׁיבוּנִי לִגְבוּל מוֹשַׁב הַיְּהוּדִים.

כַּמָּה לִי עַתָּה קָשִׁים הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים

בֵּין אַחַי הָאֹבְדִים, דַּלִּים רֵקִים וְרָשִׁים,

יַעַן כִּי אֶזְכֹּר שִׁבְתִּי שָׁם עַל אֶרֶץ רַבָּה

בּהְיוֹת לִי עוֹלָם זֶה מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא.

הַזִּכְרוֹנוֹת הַזִּכְרוֹנוֹת אַךְ הֵם יַלְאוּנוּ

יוֹתֵר מִכָּל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר יִמְצָאוּנוּ!

גַּם אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר לֹא הִתְאַבָּלוּ

לוּלֵא זָכְרוּ הַדָּגָה בְּמִצְרַיִם אָכָלוּ. –

מָאוֹס בְּרָע רַק הַטּוֹב שֶׁקָּדַם הוֹרָנוּ,

כִּי סוֹף כָּל הַקִּינוֹת בִּזְכֹר מֶה הָיָה לָנוּ.

נָקֵל לַנּוֹלָד עֶבֶד לָשֵׂאת הַנְּחֻשְׁתַּיִם

וּלְעִוֵּר מֵהֵרָיוֹן לְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם,

אַךְ אוֹי לַפִּקֵּחַ כִּי יֻכֶּה בַּסַּנְוֵרִים

וּלְעֶבֶד כִּי יִמָּכֵר שׁוֹעַ וּבֶן-חוֹרִים;

הֵם – כַּעַס כָּל עִנְיָנָם וָחֳלִי רָע כָּל יְמוֹתָם –

זִכְרוֹן הַיָּמים הַטּוֹבִים רָקָב בְּעַצְמוֹתָם.

הִנְךָ רֹאֶה, פוּרָה, כִּי כָל תֹּקֶף עִצְבוֹנִי

וּמְקוֹר חָלְיִי הָאָנוּשׁ הוּא כֹחַ זִכְרוֹנִי,

מִתִּגְרַת יָדוֹ חָלִיתִי עַד אֵין בִּי כֹחַ –

מַהֲרָה אֵפוֹא אוֹצָרְךָ הַטּוֹב לִי לִפְתּוֹחַ;

הַמְצִיא לִי תְעָלָה – חוֹלֶה-זִכָּרוֹן הִנֵּנִי;

נַשַּׁנִי יוֹם אֶתְמוֹל, רִאשֹׁנוֹת הַשְׁכִּיחֵנִי.

לְאַבֵּד כָּל זֵכֶר תַּחְבֻּלוֹת רַבּוֹת אִתֶּךָ,

בַּחֲרָה לִי כַּיּוֹם אַחַת מִתַּחְבֻּלוֹתֶיךָ¹ :

מִמַּאֲכַל הָעַכְבָּר אוֹ הַחֲתוּל הַאֲכִילֵנִי,

תַּחַת הַגֶּשֶׁר בֵּין הַגְּמַלִּים הַעֲבִירֵנִי,

אוֹ מִתַּחַת לִמְרַאֲשֹׁתַי אֶת כֵּלַי תָּשִׂים,

אוֹ, טוֹב מִזֶּה – הַעֲבִירֵנִי בֵּין שְׁתֵּי נָשִׁים.

אַךְ לִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי לְמַחֲלָתִי הָאֲנוּשָׁה

פְּעֻלַּת אֵלֶּה הָרְפוּאוֹת תִּהְיֶה חַלּוּשָׁה,

וּבְנָשִׁים וּגְמַלִּים, בַּחֲתוּלִים וּבָעכבָּרִים,

אֶת מִכְשׁוֹל לִבִּי מִשָּׁרָשָׁיו לֹא תָרִים,

וּבְיָדְךָ לֹא תִצְלַח לִגְהוֹת מֶנִּי הַשָּׁבֶר

בִּלְתִּי אם – בַּכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקָּבֶר.

ספ“ב, בימי הספירה תרמ”ה.

---

רְפוּאָה בְדוּקָה

מאת

יהודה ליב גורדון

תַּחַת יַד זִכְרוֹנוֹתַי עֵת כִּי הִתְיַפַּחְתִּי

אֶל פּוּרָה שַׂר-שֶׁל-שִׁכְחָה אֶת כַּפַּי שִׁטַּחְתִּי

וָאֶתְחַנַּן אֵלָיו לֵאמֹר: חֹלֶה הִנֵּנִי,

זִכְרוֹנִי הִכְרִיעָנִי, אָנָּא הַחֲלִימֵנִי;

הֵן זֵכֶר כָּל צָרָה כָּל תּוֹכֵחָה וּנְאָצָה

אַתָּה מֹחֶה וּמְסָעֵף, פֻּארָה, בַּמַּעֲרָצָה!

וּפוּרָה אֵל טוֹב רַב-עֵצָה וּגְדָל-עֲלִילָה

לֹא אָטַם אָזְנוֹ, לֹא שָׂךְ לוֹ מֵעֲבֹר תְּפִלָּה;

בְּחִכּוֹ כַּיַּיִן הַטּוֹב אֶת נַפְשִׁי חִיָּה

וַיַּעֲנֵנִי מִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ מֵאֶרֶץ נְשִׁיָּה:

"מֻכֵּה הַזִּכָּרוֹן, נִכְמְרוּ רַחֲמַי אֵלֶיךָ!

הִנְנִי בָּא בָא וּמִמַּחֲלָתְךָ אֶרְפָּאֶךָ.

אָכֵן לֹא בִּרְפֻאוֹת-הָאֱלִיל אֲשֶׁר נָקַבְתָּ,

אִם אָמְנָם מִמַּעְיָן קָדוֹשׁ אֶתְהֶן שָׁאַבְתָּ;

הַתַּחְבֻּלוֹת הָהֵן הָבֶל וָרִיק הִנָּמוֹ

לָאִישׁ מֵאַחֶיךָ אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בָּמוֹ;

וּלְרָפְאֶךָ בַּכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקָּבֶר

עוֹד לֹא בָא יוֹמְךָ, עוֹד לֹא בָשַׁל הַשָּׁבֶר.

רִפְאוּת אַחֶרֶת טוֹבָה אִתִּי לָךְ הֵבֵאתִי;

אֲנִי עֲשִׂיתִיהָ וּבִשְׁמָהּ גַּם נִקְרֵאתִי:

פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי – מַשְׁקֶה עֹשֵׂה-פֶלֶא,

יָפֶה הוּא לַשִּׁכְחָה מִכָּל תַּחְבֻּלוֹת אֵלֶּה;

בֹּא נָא אֶל הַיֶּקֶב לַחֲשֹף חֲמִשִּׁים פּוּרָה

וְרָוַח לָךְ וְרָפָא לָךְ. – אֲנִי רוֹפְאֵֶךָ פּוּרָה!"

אוֹדְךָ כִי עֲנִיתָנִי וּתְרוּפָה לִי הִבְטַחְתָּ!

רַק אַחַת, שַׂר-שֶׁל-שִׁכְחָה, אַחַת רַק שָׁכַחְתָּ –

שָׁכַחְתָּ כִּי עִבְרִי אָנִי, נֶפֶשׁ לֹא מְטֻמָּאָה,

כָּל מִשְׁרַת עֲנָבִים מֵעוֹדִי אֶל פִּי לֹא בָאָה;

טוֹבָה עֲצָתְךָ לַחוֹלִים מִבְּנֵי הַנֵּכָר,

וַאֲנִי הָעִבְרִי לֹא אֶשְׁתֶּה יַיִן וָשֵׁכָר.

לֹא תוּכַל, אֵפוֹא, פּוּרָה, לִגְהוֹת מֶנּוּ פָּרֶץ!

אֵל זָר אַתָּה, אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ;

גַּם לֹא אֵל זָר אַתָּה כִּכְמוֹשׁ אוֹ כַּבָּעַל,

נַעַר אַתָּה פֻּרָה – הַנַּעַר לִירֻבַּעַל!

יַעֲבְדוּךָ כָּל הָעַמִּים מִכּוּשׁ עַד הֹדּוּ –

הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים אֹתְךָ לֹא יַעֲבֹדוּ.

אֲהָהּ, עִבְרִי אָנֹכִי – נָזִיר מִנִּי רָחֶם,

יַיִן לֹא יִשְׁכַּח רִישִׁי, בַּשְּׁתי לֹא אֶנָּחֶם;

וַאֲהָהּ מַשְׂכִּיל אָנִי, טָעַמְתִּי מִפְּרִי-כָחַשׁ,

בַּסְּגֻלּוֹת לֹא אַאֲמִין, לֹא קֶסֶם בִּי, לֹא נָחַשׁ;

אוֹי אוֹי לִי מַשְׂכִּיל עִבְרִי, אֵין מָזוֹר אֶל שִׁבְרִי,

רָפֹא לֹא אֵרָפֵא עַד בֹּאִי אֱלֵי קִבְרִי.

כ“ה סיון תרמ”ה, כפר-המלך.

---

קְרִיאַת הַגֶּבֶר

מאת

יהודה ליב גורדון

מִמַשּׁוּאוֹת נֵצַח מֵהַרְרֵי קֶדֶם,

מֵחֲלֹמוֹת חֲזוֹן לֵב לִבִּי פָנִיתִי,

אֶל אַרְצוֹת הַחַיִּים פָּנַי שִׁוִּיתִי

לָעָם בֵּין הַהוֹלְכִים יִשְׁכַּב יֵרָדֵם;

קָרָאתִי אֵלָיו, דִּבַּרְתִּי, שׁוֹרַרְתִּי,

נָגַעְתִּי עַל בִּרְכָּיו אוֹתוֹ עוֹרַרְתִּי.

וָהוּא יִשְׁכַּב עַל מִשְׁכָּבוֹ שָׂרוּעַ

יִגְהֵר יֵהָפֵךְ וִיחַבֵּק יָדַיִם,

יִשְׂתָּרֵעַ יִתְכַּנֵּס עַל הַיָּצוּעַ

וִידַבֵּר בַּחֲלוֹם, לֹא יִפְקַח עֵינָיִם:

מִי הוּא הַקּוֹרֵא וּשְׁנָתִי מַפְרִיעַ?

הַנַּח לִי לִישׁוֹן, אַל קוֹלְךָ תַּשְׁמִיעַ!

שִׁכְבוּ וִישְׁנוּ, אַחַי, כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם

וַחֲלֹמוּ כִּי כֻלְכֶם לַגָּג עֲלִיתֶם¹,

אַךְ זָכֹר תִּזְכְּרוּ, עֵת תַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ

עַל רֹאשְׁכֶם וּלְרַגְלֵיכֶם יֵצֵא רֶשֶׁף,

כִּי הַעִדֹתִי בָּכֶם וָאוֹכַח אֶמֶשׁ,

כִּי קִדַּמְתִּי וָאֲשַׁוֵּעַ בַּנֶּשֶׁף.

וּכְבוֹא עֵת הָאֹכֶל וִיהִי בַּצָּהֳרָיִם

לָכֶם חֹסֶר בֶּטֶן, נִקְיוֹן שִׁנַּיִם –

אָז אִכְלוּ וּקְחוּ מִבְחַר חֲלֹמוֹתֵיכֶם

וּתְנוּם גַּם לִפְנֵי בְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם,

וְכִי יֵרָגְנוּ וִיהִי לִבְּכֶם יוֹדֵעַ

כִּי קִדַּמְתִּי בַּנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעַ.

וּבְנֵיכֶם כִּי תִרְאוּ מִכֶּם יָצָאוּ

וַיִּמְעֲלוּ מַעַל וּלְשִׁמְצָה נִפְרָעוּ

וּלְדֹר סוֹרֵר הָיוּ לִמֻּד הָרֵעַ –

וִידַעְתֶּם כִּי אַתֶּם בְּנַפְשָׁם אֲשַׁמְתֶּם,

כִּי לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר אָזְנְכֶם הֶעֱלַמְתֶּם

עֵת קִדַּמְתִּי בַּנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעַ.

*

וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה, דֹּר כֻּלּוֹ כָחַשׁ!?

עֵת יגָּפְךָ לִבְּךָ עַל חַטֹּאתֶיךָ

אָז אוֹתִי תַקְרִיב קָרְבָּן לֵאלֹהֶיךָ

וּתְיַשֵּׁן אֶת לִבְּךָ בְּצִקְתְּךָ הַלָּחַשׁ:

"הַתַּרְנְגֹל הַזֶּה יִהְיֶה כַּפָּרָתִי,

וַאֲנִי אֹכְלֶנּוּ וְאֶטְהַר מֵחַטָּאתִי".

אֲנִי הַגֶּבֶר אֶת חֻקִּי הִשְׁלַמְתִּי

שֶׁשָּׁת עָלַי יוֹצְרִי, חֶלְקִי מִמָּעֳלָה:

רֶגַע לֹא נַחְתִּי, נַפְשִׁי לֹא דוֹמַמְתִּי,

עוֹרַרְתִּיךָ לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה,

עַל בִּינָתִי, הוֹי זֵד! תּוֹדֶה לֵאלֹהֶיךָ

וְאֶת נַפְשִׁי תִתֵּן כֹּפֶר חַטֹּאתֶיךָ!

אַךְ דַּע כִּי גַּם מוֹתִי פָּדֹה לֹא יִפְדֶּךָ!

אִם עוֹד תּוֹסִיף לִשְׁכַּב, תַּעֲצֹם עֵינַיִם

מֵרְאוֹת בְּהִמֹּךְ הַמְּקָרֶה בַּעֲצַלְתַּיִם

וּבֵיתְךָ יֻכַּת יֵעָשֶׂה קִבְרְךָ –

אָז גַּם מִבּוֹר שַׁחַת מֵעֵבֶר לַקָּבֶר

תִּצַּלְנָה אָזְנֶיךָ לִקְרִיאַת הַגָּבֶר.

ספ“ב עיו”כ, תרמ"ו.

---

הנרות הללו

מאת

יהודה ליב גורדון

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ / יהודה ליב גורדון

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ הַיּוֹם מַדְלִיקִין

כָּל שׁוֹמְרֵי מִצְוַת בְּנֵי הַוָּתִיקִין –

כֹּכְבֵי אוֹר הֵמָּה הַמְאִירִים חֶשְׁכֵּנוּ

מֵאָז קֹדְרִים נֵלֶךְ בּישִׁימוֹן דַּרְכֵּנוּ.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ בַּיָּמים הַשְּׁמֹנָה

בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי הִדְלִיקוּם רִאשׁוֹנָה

לִפְנֵי שָׁנִים אַלְפַּיִם וּמָאתָיִם

לִפְנֵי מִזְבַּח הָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם.

הִדְלִיקוּם לִזְכֹּר חַסְדֵי אֵל עִמָּנוּ

בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם לַכְחִיד קִימָנוּ,

כִּי אֶת עַמּוֹ הָאֵל לֹא יִטּשׁ לֹא יֶרֶף

וּבְנֶפֶשׁ אוֹיְבָיו לֹא יִתְּנוֹ לַטֶּרֶף.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ מֵאָז לֹא כָּבוּ

בְּכָל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב בַּאֲשֶׁר יָשָׁבוּ

כִּי אוֹתוֹת הֵם לָנוּ לִזְכֹּר רִאשׁוֹנוֹת

וּמוֹפְתִים – לִבְטֹחַ וּלְקַוֹּת אַחֲרוֹנוֹת.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ נֶגֶד עֵינֵינוּ

צֶלֶם דְּמוּתֵנוּ הֵם, תַּבְנִית עַמֵּנוּ:

לַפִּשְׁתָּה הַכֵּהָה בַּת-יַעֲקֹב נִדְמְתָה,

שַׁמְנָהּ – הַזִּכְרוֹנוֹת מִימֵי קַדְמָתָהּ.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין

שָׁמְרוּ אֹתָנוּ מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין,

לְאוֹרָם נִמְלַטְנוּ לוּ רַק בְּעוֹר שִׁנֵּינוּ

וְעַל הָרֵי נֶשֶׁף לֹא הִתְנַגְּפוּ רַגְלֵינוּ.

אַךְ הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָנוּ מַדְלִיקִין

לָאִיר חָשְׁכֵּנוּ עוֹד אֵינָם מַסְפִּיקִין,

טוֹב הָיָה אוֹרָם בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים,

אַךְ הַיָּמִים הָהֵם לֹא שָׁבִים, לֹא בָאִים.

לחנוכה תרמ"ח.

---

שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי

מאת

יהודה ליב גורדון

אֱלֹהַי, הַנְּשָׁמָה שֶׁבִּי נָפַחְתָּ

מֵאַיִן לָקַחְתָּ?

הֲכִי חֲדָשָׁה מִן הַגּוּף הוֹצֵאתָ

וּבְגוּפִי הֵבֵאתָ –

אֵיכָה אֵפוֹא כֹּה רַבּוּ פְצָעֶיהָ

בִּמְעוֹט יָמֶיהָ?

כִּי מִיּוֹם הֱיוֹתָהּ בִּי עַל הָאֲדָמָה

יָזוּב זוֹב דָּמָהּ

וּמִן הַחוּשִׁים בָּהּ עַד הַמַּחֲשָׁבָה

רַק חֳלִי וּדְאָבָה.

רָאשֵׁי מַאֲוַיֶּיהָ הֻכּוּ כֻלָּמוֹ

וּמְתֹם אֵין בָּמוֹ:

הָאַהֲבָה הוּפְרָה, הַתִּקְוָה בָּגָדָה,

הָאֱמוּנָה אָבָדָה;

יִשְׁרַת-לֵב בָּאָדָם, נִקְיוֹן כַּפָּיִם –

קֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם.

וּבְעֵת עַל עַמִּי עֵינִי מַשְׁקֶפֶת

רוּחִי מִתְעַטֶּפֶת:

הִנֵּה מָסַכְתָּ קִרְבּוֹ רוּחַ עִוְעִים

זֶה דֹּרוֹת שִׁבְעִים;

יִתְּצוּהוּ סָבִיב מִחוּץ וּמִבַּיִת

וְעָלָה שָׁמִיר שַׁיִת,

כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין, כָּלְתָה כָּל עָיִן –

וִישׁוּעָה אָיִן.

וּבְכֵן כָּאֹב תִּכְאַב תָּמִיד נִשְׁמָתִי

עָלַי וְעַל אֻמָּתִי,

תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וּבְלִבִּי קַו תֹּהוּ,

מֵאֵין כָּמֹהוּ –

הֲכִי יֻכּוּ כָּל אֵל הַפְּצָעִים יַחַד

בּשְׁנוֹת גֶּבֶר אַחַד?

אֵין זֶה כִּי נִשְׁמָתִי כְּבָר הָיְתָה לְעוֹלָמִים

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים

וּמְלֵאָה חֲבֻּרוֹת פֶּצַע וּמְדֻכָּאָה

אֶל קִרְבּי בָּאָה.

אוּלַי נִשְׁמַת הַנָּבִיא הָעַנְתֹתִי

הִיא הַמְּחַיָּה אוֹתִי,

אֲשֶׁר גַּם הִיא הִתְעַטְּפָה כָּל יָמֶיהָ

מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֶיהָ;

אוֹ נִשְׁמַת אִיּוֹב בִּי – אִישׁ תָּם וְיָשָׁר

דֵּרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר,

אוֹ רוּחַ שְׁאָר אֹרָרֵי יוֹם וְנִשְׁמָתָן

עֹרְרֵי לִוְיָתָן.

מִשְּׂאֵת מַכְאֹבִים כָּאֵלֶּה וָנֶהִי

טוֹב אֲשֶׁר לֹא אֶהִי!

אֱלֹהַי, רְפַא נָא נַפְשִׁי מִפְּצָעֶיהָ

בִּשְׁאֵרִית יָמֶיהָ,

אוֹ קַח מִמֶּנִּי אֶת רוּחִי הַקָּשָׁה

וּתְנָה לִי חֲדָשָׁה.

---

מוּסַף לִדְאֶתְמוֹל

מאת

יהודה ליב גורדון

מִבְּלִי לְהוֹצִיא המִּכְתָּב מִתּוֹךְ תִּיקוֹ

אוֹסִיף פֹּה מַה שֶּׁשָּׁכַחְתִּי שָׁם בַּשֶּׁלִי

כִּי הַשִּׁיר אִבָּעֵי-לְהוּ מֵאֵת תֵּיק"וֹ,

הַנִּדְפָּס בְּאֶחָד מִגִּלְיוֹנֵי “הַמֵּלִיץ”,

אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ עָלָיו – הוּא בֶּאֱמֶת שֶׁלִּי.

וּמִפְּנֵי חָפְשִׁיּוֹת “הַמֵּלִיץ”

שֶׁאֵינוֹ מֻזְהָר בְּשֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ וְאֵינוֹ מַבְחִין בֵּין טוֹב לָרָע

לֹא נִזְהַרְתִּי גַּם אָנִי בֵּין מִלְּעֵיל וּמִלְּרָע

וְדִין הַחֲרוּז “שֶׁלִּי” כְּדִין נָסוֹג אָחוֹר

שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד בְּפִסְקֵי הַטְּעָמִים…

---

אִיבָּעֵי לְהוּ

מאת

יהודה ליב גורדון

כּוֹכַב אוֹר מִמְּסִלָּתוֹ נָפַל מִשָּׁמָיִם

וַיֻּכַּת לִשְׁבִיבִים וַיִּפָּזֵר בָּרוּחַ,

וּבְנָפְלָם עוֹד הֵפִיצוּ הַשְּׁבִיבִים קַרְנָיִם

וּכְמוֹ נֵרוֹת אֱלֹהִים נָתְנוּ אוֹר זָרוּחַ.

הֲיָשׁוּבוּ הַשְּׁבִיבִים וִידֻבָּקוּ עוֹד פַּעַם

וּכְמָאוֹר בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם יוֹפִיעוּ,

אוֹ כִי לָנֶצַח יִדְעָכוּ וּזְהָבָם הוּעַם

וּכְפִיחַ הַכִּבְשָׁן לַעֲפַר אָרֶץ יַצִּיעוּ?

כָּל מַשְׂכִּילֵי עַמִּי, סוֹפְרָיו וַחֲכָמָיו, –

אִישׁ כְּמַתְּנַת לִבּוֹ חֲנָנוֹ יוֹצְרֵהוּ,

חֵרֵף שֹׁאֲפָיו סֶלָה, חֵרֵף רֹב קָמָיו,

בִּפְרִי עֵץ-דַּעְתָּם אֲרָצוֹת מִלֵּאוּ;

רוֹזְנִים יוֹעֲצֵי אָרֶץ, עֲשִׁירִים נְדִיבִים,

וּבְכֻל חֲרשֶׁת מַעֲשֶׂה חָרָשִׁים אֳמָנִים –

מִכּוֹכַב יַעֲקֹב הֵן כֻּלְּכֶם הַשְּׁבִיבִים

זֶה נָפַל וַיִּתְפּוֹרֵר לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנִים.

נֵרוֹת אֱלֹהִים נִיצוֹצוֹת נִפְרָדִים!

הֲלָנֶצַח אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו תַּגִּיהוּ,

אוֹ עוֹד תְּדֻבָּקוּ וְהָיִיתֶם לַאֲחָדִים

וּכְכוֹכָב בִּמְסִלָּתוֹ תָּשׁוּבוּ תּוֹפִיעוּ?

תֵּיק"וֹ.

---

[דוֹר הַמִּדְבָּר]

מאת

יהודה ליב גורדון

"אֶל הַמִּדְבָּר תָּשׁוּב תָּשִׁית פָּנֶיךָ

וּלְמַשּׁוּאוֹת נֶצַח תָּרִים פְּעָמֶיךָ;

מַה-בֶּצַע כִּי תָעִיר וּתְחַיֶּה לָנוּ

זִכְרֹנוֹת נִשְׁכָּחִים זֶה אַלְפֵי שָׁנִים

וּרְקַב עַצְמוֹת אָבוֹת בַּבּוֹר נִטְמָנוּ

הֲיִפְרַח, הֲיוֹצִיא פְרִי לַבָּנִים?

קוּם הִתְהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים,

עַל מוֹשְׁבוֹת אַחֵינוּ פְּקַח נָא עֵינַיִם,

הַבֵּט אָרְחָם וְרִבְעָם בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם;

אֲשֶׁר תִּרְאֶה תַגִּיד, תָּבִיא אֵלֵינוּ,

תַּגִּיד גְּדֹלוֹת גִּבּוֹרֵיהֶם רָאשֵׁי הָעָם

בַּעֲבוּר בַּאֲשֻׁרָם תֹּאחֵז גַּם רַגְלֵנוּ". –

עַל מָה אֲדַבְּרָה, אַחַי, עַל מָה רוּחִי אַבִּיעַ?

אוֹי לִי אִם אַחֲרִישֹ, אוֹי אִם קוֹל אַשְׁמִיעַ.

כָּל אָהֳלֵי יַעֲקֹב חָפַרְתִּי, מִשַּׁשְׁתִּי, –

מֵעֲפַר רֹאשׁ דַּלִּים עַד רָאשֵׁי הַמּוֹרִים

וּבְכֻלָּם לֹא מָצָאתִי אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי –

אֶת מִי אֶשְׁלַח, מִי יַרְדְּ לִי בַּגִּבּוֹרִים.

גָּלָה כָּבוֹד מיִּשְׂרָאֵל, חַיָּיו נִצְמָתוּ

נִסְחֲפוּ גִבּוֹרָיו, מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ,

פָּעֳלָם וַהֲדָרָם לָנוּ לֹא יֵרָאוּ;

הֲמוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּבְנֵי צֹאן וָכֶשֶׂב

כָּל מְזִמּוֹתָיו – נְאוֹת דֶּשֶׁא וִירַק עֵשֶׂב,

רֹעָיו (רֹעִים נַפְשָׁם) אוֹתָם לֹא רָעוּ.

אֶת מִי אֶשְׁלַח, מִי יַרְדְּ לִי בַּגִּבּוֹרִים –

אֶת רַבָּנֵינוּ הַגְּאוֹנִים הַמְּאוֹרִים,

אֶת צַדִּיקֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בָּאָרֶץ,

הָעֲשִׁירִים – גִּבּוֹרֵי צַיִד וָטֶרֶף,

הַמַּשְׂכִּילִים הַנּוֹתְנִים לָנוּ עֹרֶף,

הַצְּבוּעִים הַטּוֹבְלים וּבְיָדָם שָׁרֶץ??

הוֹי גּבּוֹרִים לִשְׁמֹר חִטִּין

וְאַנְשֵׁי חַיִל לִפְסֹל גִּטִּין,

מְפִיחֵי קִרְיָה עֵקֶב שׁוֹחֵט

וּבְעַד חַזָּן יְגָרוּ מָדוֹן,

שֻׁתָּף שֶׁל עֲמָלֵק קְהִלָּתוֹ סוֹחֵט

וּבְכָל גַבָּאי היא קוֹנָה לָהּ אָדוֹן.

הוֹי צַדִּיקִים פֹּקְדֵי עֲקָרוֹת

וּבִלְשׁוֹן שֶׁקֶר פֹּעֲלֵי אוֹצָרוֹת,

בְּפִדְיוֹנוֹת יְמַלְּאוּ כִיסָם

וּבְמַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ – הַמֵּעָיִם,

וּמְחִירָם יִתְּנוּ לְצֹאן מַרְעִיתָם

קַמֵּיעוֹת בְּדוּקוֹת עִם שִׁירָיִם.

הוֹי מַשְׂכִּילִים לֶאֱכֹל טְרֵפוֹת

וּבְקוּבְיָא לִשְׂחֹק אַנְשֵׁי מוֹפֵת,

הַמְּאַחֲרִים בִּכְלוּב לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר

וּבְתֵּיאַטְרָאוֹת כָּאַרְבֶּה יִרְעָשׁוּ,

כְּקֹפִים יְחַקּוּ יַלְדֵי נֵכָר

וּבְשֵׁם ישְׂרָאֵל יתְבּשָׁשׁוּ.

הוֹי עֲשִׁירִים מְפַנְקֵּי נַפְשָׁם

וּבַעֲלֵי הוֹן לִקְנוֹת פִּלַּגְשִׁים,

מֵהֵיכְלֵי שֵׁן כָּל טוּב מָלֵאוּ

מִנַּחַת שֻׁלְחָנָם, הֲלוּמֵי יָיִן

בְּשָׂרָם יְפַנְּקוּ וּמֵעֵיהֶם יְשַׂבֵּעוּ

וּמֵאֲחֵיהֶם יַעֲלִימוּ עָיִן.

הֲכָזֶּה יִהְיֶה גִּבּוֹר אֶבְחָרֵהוּ?

גִּבּוֹר לֹא יוּכַל לִכְבּשׁ אֶת יִצְרֵהוּ

גָּדוֹל – יַעַן כִּי יִצְרוֹ גָדוֹל מֵחֲבֵרוֹ?

גִּבּוֹרִים בּוֹסִים בַּטִּיט, חֹבְקֵי רְגָבִים,

גִּבּוֹרִים – כַּנְּמָלִים, גְּדוֹלִים – כַּחֲגָבִים,

הַעֲלֵיהֶם יָעִיר הַמְשׁוֹרֵר כִּנּוֹרוֹ?

עַל כֵּן אֵלְכָה מֵהֶם, עֵינִי אַעֲלִימָה

וּלְדוֹר הַמִּדְבָּר אֶת פָּנַי אָשִׂימָה,

עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים כֻּלָּם,

הֵם נָפְלוּ – חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם,

גַּם הַיּוֹם בַּעֲבֹר הָעֲרָבִי עֲלֵיהֶם

וּבְכִידוֹנוֹ לֹא יַגִּיעַ עַד קַרְסֻלָּם…

…………………………………….

שׁוּבִי, בַּת שִׁירִי, שׁוּבִי הַמִּדְבָּרָה…

…………………………………….

---

תמרורים

מאת

יהודה ליב גורדון

תַּמְרוּרִים אֶבְכֶּה וּמְרֹרוֹת אֶכְתֹּבָה,

אַרְאֶה לַדֹּר וּלְדֹר יָבֹא אֶעֱזֹבָה,

אֹסֶף הָחָצָץ בּוֹ מִלְאוּ אֶת פִּינוּ,

אַבְנֵי הָאֹפֶל מֵהֶם אַנְשֵׁי כֶּסֶל

פָּסְלוּ וַיַּעֲמִידוּ בַּהֵיכָל הַפֶּסֶל;

יִרְאוּ הַסֹּגְדִים לוֹ, אוּלַי יָבִינוּ.

יִרְאוּ עֵינֵיהֶם אֶת תַּבְנִית חַיֵּינוּ,

יֵדְעוּ מַדּוּעַ יִדֹּדוּ רֹאֵינוּ,

מַדּוּעַ הָיִינוּ לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס,

אוּלַי יִתְעוֹדְדוּ לִתְקֹן הַמּגְרָעַת

וּלְפַלֵּס אָרְחָם בִּתְבוּנָה וָדַעַת,

לָשׂוּם אֱמֶת לַקָּו, שֵׂכֶל לַפֶּלֶס.

שִׂימִי תַּמְרוּרַי אֶל נֹכַח פָּנַיִךְ,

שִׂימִי, בַּת-עַמִּי, לַדֶּרֶךְ עֵינַיִךְ

בָּהּ נָחוּךְ זֶה כַּמָּה, יַנְחוּךְ גַּם עָתָּה;

שִׂימִי וּדְעִי מִי מָסַךְ סַף הָרַעַל,

מִי הֵסַב לָךְ עָנְיֵךְ, יַד מִי בְּמַעַל,

כִּי יָרַדְתְּ, כִּי תֵרְדִי עוֹד מַטָּה מָטָּה.

---

מִשִּׁירֵי רַבִּי יְהוּדָה הַלֹּוֶה

מאת

יהודה ליב גורדון

תשובה לבעל “היום”

על השיר “שורש נשמתך”.

מִנְּעוּרַי כְּ“רָב” גִּדְּלוּנִי

וּלְגָאוֹן לָהֶם שָׂמוּנִי,

עַל שִׁירַי הִתְעַנְּגוּ הִתְפַּלָּאוּ

וִיהוּדָה הַלֵּוִי לִי קָרָאוּ.

אֶת פָּנַי אָז חִלּוּ כִּפְנֵי עָשִׁיר

וּמִמֶּנִּי לָמְדוּ לָשִׁיר

וּלְמַלְוֶה לָהֶם הָיִיתִי,

גּוֹיִם רַבִּים הִלְוִיתִי.

גַּם נַפְשִׁי לָקְחוּ גַּם גֵּוִי,

וְכָל זֶה לָהֶם אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה –

וּמֵרַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי

נִהְיֵיתִי לִיהוּדָה הַלֹּוֶה.

עַל מִצְוַת חֲזַ"ל עָבַרְתִּי

וּבְגוֹי קָטָן לֹא נִזְהַרְתִּי –

וַיְהִי הַקָּטָן לְגָדוֹל וְהַצָּעִיר לְשָׂעִיר –

וּבְגָדְלוֹ מָמוֹן יִשְׂרָאֵל חָמַד

וַיִּסְחַר בִּמְעַט הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָמַד,

וַיִּסְחַר בֶּאֱמֶת וַיִּסָתֵר בַּשֶּׁקֶר

וַיְהִי לְנוֹכֵל וְצָבוּעַ וְנִמְכַּר לָעֵקֶר.

אֵין בַּיִת לֹא דָּפַק בּוֹ עַל הַפֶּתַח,

אֵין דּוּד אֲשֶׁר לֹא הוֹצִיא מִתּוֹכוֹ נֶתַח,

אֵין מַכִּיר וּמוֹדָע, אֵין גֶּבֶר עֲמִיתוֹ

אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח יָדוֹ אֶל תּוֹךְ כִּיסוֹ.

וּבְעֵת אָזַל הַכֶּסֶף מִכִּיס מַכָּרוֹ,

אַף אָבְדָה הָאֱמוּנָה בּוֹ וּבְמִסְחָרוֹ –

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה לִרְאוֹת אִם לֹא מוּנַחַת

בְּמָקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת עוֹד אֲגוֹרָה אַחַת.

אָז זְכָרַנִי כִּי עָשִׁיר הָיִיתִי

וּבְעָשְׁרִי גּוֹיִם רַבִּים הִלְוִיתִי,

אָז נִרְאָה לוֹ בֶּחָזוֹן – בַּחֲזוֹן אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ

כִּי גְוִיָּתִי כַתַּרְשִׁישׁ וְנִשְׁמָתִי – כְּמַטְבֵּעַ.

---

יָקוּם אֱלֹהִים

מאת

יהודה ליב גורדון

(לאחד שנשתתף לבעלי השתוף¹ מאת אחד מבעלי היחוד.

ביום חג הפסח האחרון לראשונים והראשון לאחרונים²).

שׁוֹנִים בִּתְמוּנָתָם וּבְמַעֲמָדָם

נִגְלוּ הָאֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם

וַיְּלַמְּדוּם דַּעַת לָסוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה:

הוֹלְכִים גַּם יוֹשְׁבִים גַּם שׁוֹכְבִים הוֹפִיעוּ,

צֶדֶק וְישֶׁר לָאָדָם הוֹדִיעוּ;

אַךְ הוּא יוֹסִיף לַחֲטֹא כְּאָז כֵּן עָתָּה.

מֵרֹאשׁ – עָשׂוּ רַגְלַיִם לֵאלֹהֵיהֶם

וַיֹּאמְרוּ: כִּי מִתְהַלֵּךְ הוּא בֵינֵיהֶם,

וּבַיִת בָּנוּ לוֹ, מָקוֹם לָשֶׁבֶת.

מֶרְכָּבָה וּכְרוּבִים לִרְכֹּב עָלֵימוֹ; –

אַךְ עָזֹב לֹא עָזְבוּ רֹעַ פְּעָלֵימוֹ

וּלְקוֹלוֹ לֹא נָתְנוּ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת.

אָז אָמְרוּ: שָׁכַב הָאֵל עִם אֲבוֹתָיו

וּבְכֵן טָהַר הָאָדָם מֵחַטֹּאתָיו,

וּמַלְכוּת שָׁמַיִם יָסַד עַל הָאָרֶץ.

אַךְ גַּם אַחֲרֵי כֵן יֵצֶר לֵב הָאָדָם

חָרַשׁ רַע כָּל הַיּוֹם, שָׁאַף לִשְׁפֹּךְ דָּם –

וּפְנֵי תֵבֵל מָלְאוּ מֻטָּה וָפָרֶץ.

לִבְנֵי הָאָדָם לֹא יֵיטִיב אֵל רוֹכֵב.

לֹא אֵל מִתְהַלֵּךְ, לֹא יוֹשֵׁב, לֹא שׁוֹכֵב,

כִּי רַגְלֵיהֶם תָּמִיד לָרַע יָרוּצוּ;

רַק אִם יָקוּם הָאֵל עַל בֵּית הַמְּרֵעִים

רַק אָז יִהְיֶה הָאָדָם לִתְמִים-דֵעִים;

אִם יָקוּם אֱלֹהִים – אוֹיְבָיו יָפוּצוּ!

הַיּוֹם אַתֶּם כֻּלְּכֶם אִישׁ אֶל אָחִיהוּ

“קָם הָאֱלֹהִים”! “קָם הָאֱלֹהִים”! תַּבִּיעוּ

וּנְשִׁיקוֹת אַהֲבָה אִישׁ אֶת אָחִיו תִּשָּׁקוּ;

וַאֲנַחְנוּ לֹא נַעֲנֶה אָמֵן אַחֲרֵיכֶם,

כִּי אֵיכָה נַאֲמִין כִּי קָם אֱלֹהֵיכֶם

אִם לֹא כָלָה שֹׁד, רָעִים לֹא נִתָּקוּ?!

הַאִם לֹא אֵל אֶחָד, אָב אֶחָד לָנוּ,

וּבְקוּמוֹ הַיּוֹם מַה-זֶּה הָיָה בָנוּ

כִּי חַגְּכֶם הֵחֵל וַיִּכָל חַגֵּנוּ?

עַל כֵּן עוֹד נוֹחִילָה, עַל כֵּן נוֹכִיחַ

כִּי עוֹד יָקוּם אֵל, עוֹד יָבֹא מָשִׁיחַ –

אָז יָחֵל הַחַג גַּם בִּרְחֹבוֹתֵינוּ.

---

גלגל החוזר

מאת

יהודה ליב גורדון

גַּלְגַּל הַחוֹזֵר / יהודה ליב גורדון

עֵת צָחֲקָה לְךָ הַשָּׁעָה

כָּל-אִישׁ אֵלֶיךָ שָׁעָה,

וּבְעֵת הַגַּלְגַּל חוֹזֵר

אֵין תּוֹמֵךְ וְאֵין עוֹזֵר.

לְפָנִים מַלְוֶה הָיִיתִי

וְכֶסֶף לִי תוֹעָפוֹת,

דְּמֵי בְנֵי עִירִי מָצִיתִי

וְהֵם הֶרְאוּ לִי פָּנִים יָפוֹת –

בִּמְרוֹם הַמִּזְרָח הוֹשִׁיבוּנִי,

בַּעֲלִיּוֹת וְהַקָּפוֹת הִלְעִיטוּנִי;

עַתָּה לֹוֶה הִנֵּנִי

כִּי שָׁפְלָה, מָטָה יָדִי,

לֹא אַסִּיג גְּבוּלוֹת שְׁכֵנִי

וְהֵם שִׁנּוּ טַעְמָם עִמָּדִי:

הָיִיתִי לָמוֹ לַחֲרָפוֹת

וְלֹא יִתְּנוּ לִי עוֹד – הַקָּפוֹת.

תרנ"א. יהודה הַלֹּוֶה.

אָז אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם,

אַסְתִּירָה מֵהֶם פָּנַי,

לֹא עוֹד בָּהֶם וּבֶהֱמֵיהֶם

אָשִׂימָה כָּל מַעְיָנַי,

אֶעֶזְבָה בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת

וּבְנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים בַּשֶּׁפֶל,

אֶעֱלֶה רוּם עֲלִיּוֹת

אֶשְׁכֹּן בַּעֲרָפֶל,

שָׁם בְּצִלְצְלֵי הַחֲרוּזִים

אָמִיר צִלְצַל הַזּוּזִים –

וָאַעַשׂ כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי,

דּוֹר סוֹרֵר עָזַבְתִּי,

גָּרַעְתִּי עַיִן מִן הָעֲשִׁירִים

וַיֵּצְאוּ לִי אֵלֶּה הַשִּׁירִים.

---

ואלה החובות

מאת

יהודה ליב גורדון

וְאֵלֶּה הַחוֹבוֹת / יהודה ליב גורדון

וְאֵלֶּה הַחוֹבוֹת לְפָנַי נִרְשָׁמִים:

שָׁכַחְתִּי “טַל וּמָטָר” בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים

וְלֹא חָזַרְתִּי עַל הַתְּפִלָּה,

וְלֹא הִכֵּיתִי אֶת הָמָן בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה,

וּבְ“עָלֵינוּ” לֹא יָרַקְתִּי.

הַשּׁוֹטֵר סָטַר לִי עַל הַלֶּחִי

וַאֲנִי אֶת יָדוֹ לֹא נָשַׁקְתִּי;

וּבִשְׁעַת “תַּשְׁלִיךְ” אֶת חָצְנִי לֹא נָעַרְתִּי;

עַל בֵּית-מִסְגֹּד עָבַרְתִּי

וְ“שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֵנּוּ” לֹא אָמַרְתִּי.

---

סוֹף דָּבָר [לֹוֶה אָנֹכִי; חוֹבוֹתַי]

מאת

יהודה ליב גורדון

(לשרה שפירא)

לֹוֶה אָנֹכִי; חוֹבוֹתַי

עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹתַי –

שַׂעֲרוֹת הַזָּקָן וְהַפֵּאָה,

וּבְרֹעַ מַעֲמָדִי

אֵין לְאֵל יָדִי

לְשַׁלֵּם גַּם עֲשָׂרָה לְמֵאָה.

וּבְכֵן הַמְּעַט אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי

יַסְפִּיק לָךְ לְתַשְׁלוּמֵי מנְחָתֵךְ,

וְאֶת יֶתֶר הַשִּׁירִים הִנַּחְתִּי

לְמַתְּנַת-דְּרָשָׁה בְּיוֹם חֲתוּנָתֵךְ,

אֶפֶס כִּי תְמַהֲרִי לִמְצֹא לָךְ חָתָן

בְּטֶרֶם יִקְרְאוּנִי לִסְעֻדַּת לִוְיָתָן.

יְהוּדָה הַלֹּוֶה.

---

גם זו לטובה

מאת

יהודה ליב גורדון

גַּם זוּ לְטוֹבָה / יהודה ליב גורדון

הָרוֹפֵא הַמְּנַתֵּחַ

עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ

כַּשֶּׂה לָעֹלָה עֲקָדָנִי;

יֵין תַּרְעֵלָה הִשְׁקָנִי

(קֻבַּעַת כּוֹס הַחֵמָה)

וַיַּפֵּל עָלַי תַּרְדֵּמָה;

אָז מִבְּשָׂרִי נָתַח נֵתַח

וּלְמֵעַי עָשָׂה פֶּתַח

וַיִּקַּח אַחַד מֵהֵמָּה.

הֱקִיצוֹתִי בְּקוֹל מַר צוֹרֵחַ:

“אוֹיָה לִי כִּי נִדְמֵיתִי!”

– "הַס, אֶל מָה תֵּאָנֵחַ?

– הִרְגִּעַנִי הַמְנַתֵּחַ –

אָמְנָם מֵעֶיךָ פָּתַחְתִּי,

הַבָּשָׂר הַחַי הוֹצֵאתִי,

וּמִצַּלְעוֹתֶיךָ אַחַת לָקַחְתִּי –

אוּלָם לְאִשָּׁה לֹא בְנִיתִיהָ

וּלְךָ לֹא הֵבֵאתִיהָ –

וּמַה-לָּךְ כִּי נִזְעָקְתָּ?"

לִדְבָרָיו אֵלֶּה רוּחִי שָׁקְטָה –

וּבְלִבִּי אֶחְשֹׁבָה:

גַּם זוּ לְטוֹבָה!

ברלין, אלול תרנ"א

---

נָכוֹן אָנֹכִי

מאת

יהודה ליב גורדון

“נָכוֹן אָנֹכִי, מַר מוֹתִי, נָכוֹן לָלֶכֶת” –

כֵּן דִּבַּרְתִּי אָז בִּהְיוֹת נַפְשִׁי עֹז דּוֹרֶכֶת,

בִּהְיוֹתִי בָּרִיא וּבְכָל מַדְוֶה לֹא נֻגַּעְתִּי.

אָכֵן בַּחֲלוֹתִי עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגַּעְתִּי,

וּבִרְאוֹתִי אֶת קִצִּי עַיִן לָעָיִן

בִּקַּשְׁתִּי אֹמֶץ לִבִּי, בִּקַּשְׁתִּי וָאָיִן.

הִנֵּה אָנֹכִי מֵת עַל אַדְמַת נֵכָר הַרְחֵק

מֵאוֹהֵב וָרֵעַ, הַרְחֵק מֵאִשְׁתִּי וִילָדַי, מִי

יִשְׁמַע אֶת אַנְחָתִי הָאַחֲרוֹנָה, מִי יָשִׁית

יָדוֹ עַל עֵינַי? מִי יָמֹד אֶת עֹמֶק

מַכְאוֹבִי וִיסַפֵּר לַדּוֹר מְרִי מוֹתִי?

הֲיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חָלְיִי וִיסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ?

---

מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה

מאת

יהודה ליב גורדון

מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה – אֱלֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי:

בִּשְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת בִּקְרָבַי הָחֳלֵיתִי

אֶל תַּחַת הַמַּאֲכֶלֶת הוּבֵאתִי

וַאֲדֹנָי הֵעִיר עָלַי וַיְּחַיֵּינִי וַיַּחְלִימֵנִי.

תַּרְדֵּמָה הִפִּילוּ עָלַי וַיְעַקְּדוּנִי,

כָּל חוּשַׁי בִי פַּסּוּ, סְבִיבַי צַלְמָוֶת…

אָמַרְתִּי נִגְזַרְתִּי, אִישַׁן הַמָּוֶת –

וַאדֹנָי הֵאִיר עֵינַי וַיְקִימֵנִי.

שָׁוְא יָגֹרְתִּי, כָּל מְגוּרוֹתַי יַחַד

לֹא בָאוּ; פַּחְדִּי לֹא הָיָה פָחַד,

מַאֲכֶלֶת הָרוֹפֵא הַשְּׂאֵת כָּרָתָה

וּשְׁנָתִי לָחוּשׁ הַכְּאֵב לֹא נָתָנָה.

גַּם עַתָּה מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹהַּ,

יוֹם-יוֹם אֶתְחַזֵּק, אַחְלִיף כֹּחַ וָחָיִל,

וּתְשַׁעְשְׁעַנִי תִקְוָתִי כִּי עוֹד חָיֹה אֶחְיֶה

וַאֲזַמֵּר חַסְדֵּי-הָאֵל יוֹם וְלָיִל.

עַמִּי יוֹשֵׁב צִיּוֹן, אֲנִי מוֹפָתְךָ,

גַּם אַתָּה חָלִיתָ כָּמוֹנִי מַחֲלָה אֲנוּשָׁה,

גַּם עָלֶיךָ תַּרְדֵּמָה עַזָּה הִפִּילוּ

וּמַאֲכֶלֶת הַמְנַתֵּחַ הוּרָמָה גַּם עָלֶיךָ;

אַךְ כָּל זֹאת הוֹעִילָה לְךָ לִישׁוּעָה וָנַחַת:

מַאֲכֶלֶת הַמְנַתְּחִים הֵסִירָה הֵתֵזָּה

הַנֶּגַע מִמְּךָ, הַשְּׂאֵת וְהַסַּפַּחַת,

וּכְאֵב לֹא חַשְׁתָּ בִּשְׁנָתְךָ הָעַזָּה.

עַתָּה הֱקִיצוֹתָ כִּי יְיָ יִסְמָכֶךָ,

קוּם הִתְעוֹדֵד וָהְיֵה לְאִישׁ-חַיִל,

חֶבְלֵי הַשֵּׁנָה הַעֲבֵר מֵעֵינֶיךָ

וּרְאֵה כִּי אָתָא בֹקֶר, גָּז הַלָּיִל.

אַל תִּתֵּן עוֹד לַשְּׂאֵת לַעֲלוֹת בִּקְרָבֶיךָ

שָׁנָה שָׁנָה תִּתְחַזֵּק, תַּחֲלִיף כֹּחַ.

הִתְעוֹרְרוּ, הִתְעוֹדְדוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים,

הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְחַיִּים חֲדָשִׁים.

עוֹד חָיֹה יִחְיֶה יִשְׂרָאֵל

וִיסַפֵּר לָעַמִּים חַסְדֵי הָאֵל.

---

הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה

מאת

יהודה ליב גורדון

מַה-תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים?

זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה.

(ירמיה מ"ט, ד).

בְּעֵמֶק הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנָּה פֹּרַחַת,

נוֹתֶנֶת רֵיחַ טוֹב וּמְלֵאָה נַחַת,

בִּגְאוֹן קוֹמָתָהּ וּבִשְׁלַל צְבָעֶיהָ

כִּבְתוּלָה עוֹלָה מִן הָאָרֶץ מַרְאֶהָ.

– שׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים הֲדַר עֲמָקֵינוּ

בִּהְיוֹתֵנוּ יוֹשְׁבִים עַל אַדְמָתֵנוּ,

עֵת אֵת וּמַחֲרֵשָׁה עוֹד לֹא זָנַחְנוּ

וּלְמֹאזְנֵי מִשְׁקָל יָדֵנוּ שָׁלַחְנוּ! –

וּבְכַרְמֵי עֵין-גֶּדִי בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם

תֵּצֵא בַּת יִשְׂרָאֵל יְפַת פַּעֲמַיִם;

בַּת עַמִּי-נָדִיב מַעֲדַנֹּת טוֹפֶפֶת

כְּשׁוֹשַׁנָּה חַיָּה לָעַיִן נִשְׁקֶפֶת.

וּצְעִיף הַצְּנִיעוּת עַל טֹהַר פָּנֶיהָ

תַּשְׁמִיעַ הוֹד קוֹלָהּ, תַּשְׁפִּיל עֵינֶיהָ:

"בָּחוּר, אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּיֹּפִי,

תֵּן עֵינְךָ בַּמִּשְׁפָּחָה אֵין בָּהּ דֹּפִי".

בִּשְׁתַּיִם אֵלֶּה הִתְפָּאֵר יִשְׂרָאֵל

עֵת נֵר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ עוֹד יָהֵל

וּבְלִבּוֹ הִתְנוֹסְסָה רוּחַ אֲבוֹתָיו:

בַּהֲדַר עֲמָקָיו וּצְנִיעוּת בְּנוֹתָיו.

פִּתְאֹם רוּחַ מַשְׁחִית, רוּחַ שִׁדָּפוֹן

נֵעוֹר מִבָּבֶל, בָּא מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן,

בִּמְקוֹם כָּל הַבִּרְכַּיִם כּוֹרְעוֹת לַבַּעַל

וּכְבוֹד הַנָּשִׁים עַל מִזְבְּחוֹתָיו יַעַל;

רוּחַ מַשְׁחִית זֶה, רוּחַ זִלְעָפוֹת

מִשֵּׂאתוֹ תּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלוֹת הַיָפוֹת,

עָבַר בַּשָּׁרוֹן וְחָלַף בִּיהוּדָה,

נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי בַּת-צִיּוֹן הַשְּׁדוּדָה.

וּבְצֵאת בַּת יִשְׂרָאֵל בַּשָּׂדֶה לָשׂוּחַ

פָּגַע בָּהּ פִּתְאֹם וַיִּתְקְפֶהָ הָרוחַ,

וּבְחֵיק הָעֵמֶק הִיא נָפְלָה כָּרָעָה,

בּוֹסְסָה שׁוֹשַׁנָּיו וּצְעִיפָהּ קָרָעָה.

מִנִּי אָז צְנִיעוּת בַּת יִשְׂרָאֵל חָדֵלָה

וּכְבוֹד אָבִיהָ לָאָרֶץ חִלֵּלָה,

גַּם מֵעֵמֶק הַשּׁוֹשַׁנִּים גָּלָה יְקָרוֹ

נָס לֵחוֹ, פָּג רֵיחוֹ, פָּנָה הֲדָרוֹ.

---

תשליך!

מאת

יהודה ליב גורדון

(לאחד ממכירי אשר עזב ארץ מולדתו וילך להשתקע במדינת הים; בספר זכרון לפניו).

עֵת עַל אָבְדַן עַמִּי קִינָה נָשָׂאתִי

לְפָנִים בִּסְפָרַד אֶרֶץ הַמְרָתַיִם

חֲטָאָה גְדוֹלָה בִּשְׂפָתַי חָטָאתִי

וּדְבָרִים הִטַּחְתִּי כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.

אָמַרְתִּי: נוֹאָשׁ, מִקְוֶה לָנוּ אָיִן,

אֵין לוֹ לְיִשְׂרָאֵל גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ;

כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ כְּהֹרֵג קָיִן

וֵאלֹהֵי הַנְּקָמוֹת לֹא יָקוּם יוֹפִיעַ.

זוּ סְפָרַד לַפַּרְדֵּס אוֹתָהּ הָפַכְנוּ

וָהִיא לַסִרְפָּד לָנוּ נֶהְפָּכָה

וּכְנֵצֶר נִתְעָב מִקִּרְבָּהּ הָשְׁלַכְנוּ –

וּמָה הִגִּיעַ אֵלֶיהָ עַל כָּכָה?

הֲפָקַד אֵל זֹעֵם עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ,

הַהוֹרִיד נִצְחָהּ, מִבְצָרֶיהָ הָרָס?

לֹא! הוּא הִרְבָּה חֵילָהּ, הִרְחִיב גְּבוּלֶיהָ,

עַל יַד הַשַּׁיָּט קָלֻמְבְּ קְרִסְטָפָרָס.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ פָּקָדָה

סְפָרַד עָלֵינוּ הַגְּזֵרָה הַקָּשָׁה

אֹרְחַת קָלֻמְבּוּס הַיָּמָּה יָרָדָה

וַתְּגַל וַתּוֹסֶף לָהּ אֶרֶץ חֲדָשָׁה.

וָאֹמַר: נוֹפְלִים אֲנַחְנוּ מִקָּיִן;

כָּל הֹרֵג קַיִן יֻקָּם שִׁבְעָתַיִם

וַאֲנַחְנוּ – גּוֹאֵל הַדָּם לָנוּ אָיִן,

לֹא פֹה בָּאָרֶץ, לֹא שָׁם בַּשָּׁמָיִם.

עַתָּה רוֹאֶה אָנֹכִי עַוָּתָתִי

כִּי לַשָּׁוְא נָתַתִּי לֵאלֹהִים תִּפְלָה.

שְׂתֻם עַיִן, לֹא רָאִיתִי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי

כִּי הוּא גַּם בָּזֹאת חַסְדּוֹ לָנוּ הִפְלָה:

יָדַע אֱלֹהִים כִּי לֹא תַּם עָנְיֵנוּ,

עַל כֵּן גִּלָּה הָאָרֶץ מֵעֵבֶר לַיָּם,

בַּעֲבוּר עֵת יוֹסִיפוּ גּוֹיִם לְהַגְלוֹתֵנוּ

יִהְיֶה לַנִּדָּחִים מְקוֹם מִקְלָט שָׁם.

אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מֵאָז חָלָפוּ

מִיּוֹם גְּלוֹת יִשְׂרָאֵל וְהִגָּלוֹת הָאָרֶץ,

צָרוֹת חֲדָשׁוֹת אוֹתָנוּ אָפָפוּ

וְאֵין גּוֹדֵר גָּדֵר עוֹמֵד בַּפָּרֶץ.

שְׁנַת “מְזָרֵ”ה יִשְׂרָאֵל" שָׁבָה וּבָאָה,

שָׁבוּ נִפְתְּחוּ לָנוּ שַׁעֲרֵי אֶרֶץ נוֹד,

וּשְׁנַת “יְקַבְּצֶנּוּ” עוֹד לֹא נוֹדָעָה

מָתַי תָּבֹא אוֹ אִם תָּבֹא מָתַי עוֹד.

אָכֵן עַתָּה הַגּוֹלִים אֵינָם נְבוּכִים,

לֹא עוֹד כְּצֹאן אֹבְדוֹת יִתְעוּ אֶל כָּל פִּנָּה,

עַתָּה מְקוֹמוֹת מִקְלָט לָהֶם עֲרוּכִים:

אַמֶּרִיקָא, בְּרַזִילְיָה, אַרְגֶּנְטִינָה

גַּם אַתָּה אָדָם כָּשֵׁר, שֶׂה לָעֹלָה,

גַּם אַתָּה נִדְחַף לָצֵאת עִם שְׁאָר עַמֶּךָ.

אַל יִפֹּל לִבְּךָ: עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה,

בָּרֵךְ אֱלֹהִים וּגְלֵה מִמְּקוֹמֶךָ.

אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אַתָּה גוֹלֶה,

אֶרֶץ מַאֲכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְאוֹתָם לֹא תָקִיא;

אֶל עַם שוֹקֵט וּבוֹטֵחַ אַתָּה עוֹלֶה,

כַּפָּיו לֹא נְגֹאֲלוּ בַּבָּז וּבְדָם נָקִי.

שָׁם תֹּאכַל בִּמְנוּחָה יְגִיעַ כַּפֶּיךָ,

תַּחֲלִיף כֹּחַ, תִּשְׁכַּח יָמִים עָבָרוּ,

וּבָנֶיךָ כִּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים אַחֲרֶיךָ

יִירְשׁוּ אָרֶץ וּכְאֶזְרָחִים יִתְעָרוּ.

בָּרֵךְ אֱלֹהִים עַל כִּי הֵכִין מָנוֹס

לַעֲשׁוּקִים וּרְצוּצִים לִמְצֹא מָנוֹחַ שָׁם,

וּמִדֵּי עָבְרְךָ דֶּרֶךְ יַם אוֹקְיָנוֹס

תַּשְׁלִיךְ אֶת חֲטָאתִי בִּמְצוּלוֹת הַיָּם.

ספ“ב, חשון תרנ”ב.

---

אֲחַפֵּשׁ רוּחִי

מאת

יהודה ליב גורדון

הָרוּחַ אוֹתִי, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לִמְשׁוֹרֵר עָשָׂתָה

מֵעוֹדָהּ לֹא רוּחַ כַּבִּיר הָיָתָה,

הָרוֹדֵד תַּחְתָּיו כָּל מִכְשׁוֹל וָפֶגַע,

כִּי אִם רוּחַ קָט, חַלָּשׁ וּרְפֵה-כֹחַ,

הַנּוֹדֵד כָּנָף אַט כִּכְנַף אֶפְרֹחַ

וּמַעֲצָר כִּי יִפְגַּע יִכָּלֵא רֶגַע.

רוּחִי מֵעוֹלָם לֹא קָם בִּי וַיְשׁוֹרֵר

מִבְּלִי קוֹל דּוֹפֵק מֵנִיעַ וּמְעוֹרֵר,

מִבְּלִי רַחֲבַת לֵב וּמְנוּחָה נְעִימָה,

כִּי כִמְעַט יִתְקְפֵנִי יָגוֹן וָפַחַד

כָּל עֶשְׁתֹּנוֹת לִבִּי יֹאבְדוּ חִישׁ יַחַד,

לֹא יִשָּׁאֵר אַף אֶחָד מֵהֵמָּה.

לֹא בֶן-בַּיִת בְּסוֹד אֱלוֹהַּ הִנֵּנִי

אֲשֶׁר טֶרֶם אֶקְרָא אֵלָיו יַעֲנֵנִי

וּבְכָל עֵת אֶחְפֹּץ אָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ,

כִּי אִם כֶּעָנִי שֶׁאֵינֶנּוּ בָטוּחַ

אִם הַפֶּתַח [יִמְצָא] סָגוּר אוֹ פָתוּחַ

בּבֹאוֹ לְבַקֵּשׁ פְּרוּטָה בְּיוֹם רֹאשׁ-חדֶשׁ.

שירי עלילה

מאת

יהודה ליב גורדון

---

קורות ימים ראשונים

מאת

יהודה ליב גורדון

קורות ימים ראשונים

מאת

יהודה ליב גורדון

---

אהבת דוד ומיכל

מאת

יהודה ליב גורדון

אהבת דוד ומיכל

מאת

יהודה ליב גורדון

---

פתשגן השיר

מאת

יהודה ליב גורדון

כל כותב בספר דברי ימות עולם לזִכָּרוֹן, או להורות דעת לדור אחרון, לא יוכל התנהל לאט לרגלי הקורות אשר באו ולפרוט את כל המסֻבָּבות מבטן איזה סבּה יצאו, כי אם רָמִים כָּאֵל ישפוט על ארצות ויושביהן ועל דורות רבים ועתים רחוקות פעם אחת. ברגלים ממהרות יקַפץ על הררי הזמן על גבעות עולם, וכאגודת אזוב יאחז בכפו את גבעולי כל המקרים אשר היו באחרית הימים לעצים אדירים ונטישותיהם שלחו עד אפסי תבל: כי לוּ יצֹא יֵצא בעקבות כל נושאי ספוריו להגיד מספר צעדיהם אז יארך ספורו כאֹרך עת המקרים. ומה גם הכותב דברי הימים לעם בני ישראל, אשר מיום היותו יחיה באמונתו כי כל הנעשה תחת השמש מפי עליון יצאו ההוא יכונן לבו לחקר סבות ולשפוט בעד ערפל על פשר כל המאורעות? הן לא דרך זה עמו להלך בגדֹלות ובנפלאות מעַם שומעיו וקוראיו, כי אם יספר כל המעשים תכופים איש אחר אחיו ככל אשר ראו אותם בני דורם נעשים תחת השמש, והקורא המתבונן בשומו לבו למצוא פשר דבר ישתומם למראה עיניו לראות את יד ה' הגדולה המנהגת עולמה בחכמה ותמלא כל חדרי הבריאה כל הון יקר ונעים. אם נראה את הסבה טרם ילד יום, לא נתמה על החפץ, כי נוכל לדעת מראש את אשר יהיה. ולא יתגעש לבנו פתאום. ואולם אם אחרי היות המעשה כחידה סתומה בעינינו נמצא פתרונה ונסכתו איכה נתפלא אז על חכמת יוצרו ומסבבו! איכה נתפעל לראות כי אין פֹעַל קל ודל בכל מעשי ה' הנורא אשר אין לו מחוז חפץ; ואין חוט מתוח, נטוי כַּדֹּק, אשר לא יֵאָרג בשַׂלמה הגדולה הזאת!!

כאלה וכאלה נרא ונשתומם על כל מדרך כף רגל אשר נדרוך על אדמת הקודש אם רק תהיה החכמה נר על ראשנו, והאמונה מטה עֹז בידינו לבלי נִכָּשל במחשכים וחלקלקות. והמקום הקדוש ההוא אשר התהלכה בו נפשי ימים רבים ותלקט את הגיוני השיר הזה – הוא אחד מהם!

אחרי אשר יספר לנו כותב ספר שמואל (א' ט"ז) את דבר המָשח דוד למלך בסתר בתוך אחיו בבית לחם, יעזבהו פתאום ויעוף ביעף עד גבעת שאול ויספר כי סרה רוח ה' מעם שאול ובעתתו רוח רעה; והקורא אשר לא יוכל לצרף את שני הספורים האלה הרחוקים למראית עין, יעבור עוד מעט וראה כי קרובים המה במאד מאד: כי יד ה' עושה חיל היתה בזה להוליך את שאול שולל למען יבקשו לו איש מנגן, ובא דוד הרועה הנבחר עתה לרעות את עמו, לבית מלך, למען ילמד שמה את משפט המלוכה; ועל כן הוסיף הכותב שומר אמונים “ובעתתו רוח רעה מאת ה'” להראות לדעת כי לא על־פי המקרה באה הרוח הרעה לבעת את שאול כי אם מאת ה' היתה זאת.¹ וכמעט בא דוד מאחרי הצאן ביתה מלך ונפש יהונתן נקשרה בנפשו.² ויותר מזה כי גם בת המלך כל כבודה מפנימה בזתה לכל מעדני מלך וליקר כל תפארת, ותשכח את מרום מולדתה ומשפחתה ותצנח לאהוב את הצעיר בבני ישי בית הלחמי את דוד הרועה, איש רש ונקלה (שם, י"ח כג)! כאשר תען בזה הכרת שני הכתובים: ותאהב מיכל בת שאול את דוד (שם שם כ'), ומיכל בת שאול אהבתהו (פסוק כח) –. והאהבה הזאת לא היתה אהבת עגבים העולה כקצף על פני דמי העלומים הרותחים כי אם אהבת נדבה אשר הכתה שרשיה בלבבה – אהבה עזה אשר נתנה עוז בלבב בת בוטחת לבוז לחמת מלך, להקריב את שלומה ומנוחתה, את אשרה ואת כל חייה, קרבן כליל על מזבחה.

ודוד אשר היה לבו רַגש ורך כדונג אל כל יופי ונועם ומעיו ככנור יהמו בידי הזמרה, לא היה גם הוא יצוק באבן לבלי שמוע בקול האהבה בת אל הדוברת לאדם ממעמקי לבבו, כי גם בזה היתה אצבע אלהים לתת אהבה בלבב דוד ומיכל למען עשות את כל הגדולות הכתובות בספר השמים. אפס כי לא הרהיב דוד הרועה עוז בנפשו לרעות את הרעיון הזה הגדול והנפלא ממנו: לאהוב את בת המלך, אשר לקחהו זה לא כביר מן הנָוֶה מאחרי הצאן ויאספהו אל ביתו כאורח! – כאשר יעיד בו מאמרו אחרי כן, אחרי אשר כבר גם גלו עבדי שאול את אזנו כי חפץ בו המלך, לאמר: “הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה”? (שם, י"ח כג); אולם אחרי אשר הורמה אבן נגף זו ממסלות לבבו היתה גם אהבתו אליה אהבה בלי מְצָרים, יקרה בעיניו מכל סגולות מלכים והמדינות עד אשר חרף נפשו למות או לעשות לו שם גדול ונשא במרומי שדה הקרב. ומי תִּכֵּן את רוח עֻזוֹ בצאתו לישע עמו בפס דַמים ויהרוג בקלע ובאבן את גלית הגתי אשר כל אבירי שאול חתו מפניו ונסגו אחור? אך יד אהבה תכון עמו;³ וברדתו הוא ומתי מספר אנשיו שערי פלשתים לכרות בארץ אויב מאתים ערלות איש, גם שם זרועה תאמצנו. ואם החריש הסופר ולא גלה לנו את מצוקת לב האוהבים בימי עֳנִי דוד ומרודו בברחו בעד חלון ביתו מפני שאול אשר שלח מלאכי מות וישמרו את הבית עליו להמיתו, בעת נִתנה מיכל העדינה האוהבת נדבה על אפה ועל חמתה לאיש אחר אשר לא אהבתו – הנה בטח לבו על הרוּח אשר הוֹעֲרה ממרום על כל לב בשר לשוות את אסון רעהו לנגדו תמיד ולהצר בצרתו כבצרת נפשו. והוא גם הוא שב ויודיענו אחרי כן כי עוד לא שקעה אש אהבתם, וברבות הימים – וכל האופנים התהפכו על פיהם ועטרת שאול התנוססה על ראש דוד שנוא נפשו, בבוא אבנר להסב אליו את מלכות ישראל, התנה אתו את תנאו ראשונה: “לא תראה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול” (ש"ב, ג' יג), האם לא יקרה לו מיכל מכסא המלוכה? ומי יודע כי לולא השיבו את מיכל לדוד אם קבל אז את המלוכה על ישראל?!

עתה נשובה נא נהפכה לפנינו בספר הזמן עלים אחדים ונתבונן על מעמד אהבת דוד ומיכל אחרי שנים רבות. – לא ארכו הימים ולב דוד נהפך בקרבו ותַּקע נפשו ממיכל ראשית אהבתו וראשית אשרו. וביום העלותו את הארון ולבבו מלא שמחה על כל גדותיו עד כי פִזֵּז וכרְכֵּר בראש הומיות כאשר למד לעשות בימי נעוריו ברעותו את צאן אביו במדבר, ובטוב לבו עליו היה מחולל ומרקד על נאות שדי, ומיכל בת שאול, אשר לא ישרה נפשה בזה מצד רגש הגאוה ותור אדם המעלה אשר הוֹערה מן הטבע על בני מלכים מבטן אמם, הוכיחתהו באמרי נועם ובדברי תוכחה הדוקרים האוזן ומתוקים לנפש לאמר: “מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו⁴ כהגלות נגלות אחד הרקים”⁵ – אז לבש הוא כמות כמדו וישב חרפתה שבעתים אל חיקה בדברים עוברים משכיות לבב לאמר: “לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו וכו'” – היצאו דברים כאלה מקרב לב איש אשר רק זיק אהבה אחד עוד יבער בו? הזאת היא מנת האפים אשר היה לו לתת לאשה אהובה ביום שמחתו בחַלקו לכל ישראל אשפר ואשישה? הן לא רק להציל את כבודו הוא יצא בדברים יורדים חדרי בטן כאלה, כי אם לגלות על פניה לעיני כל בני ביתו גם את קלון בית אביה אשר מאסו השם ממלוך על ישראל,⁶ ואותו צוה לנגיד עליהם.

אך בעוד יתמה קורא בו על השנוי הפתאומי הזה, ישפיל עיניו מטה וראה סבתו בצדו: “ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה”.⁷ כונת הסופר להציל בזה את ישרת נפש דוד ולרחץ בנקיון כפיו, כי לא מרום לבבו בחל בעלותו על כסא המלוכה במיכל אשר אהב בהיותו רועה, ולא יד אהבה זרה היתה בעוכרי הראשונה, כי אם יד חובת טובת עמו וממלכתו החזקה עליו. כי אחרי אשר הֻסַּבָּה לו גם מלכות ישראל ותהי המשרה על שכמו החל להפק זממו הגדול אשר הָגָה והָרָה בשפוני לבו ימים רבים, להרכיב את עמו על במתי ארץ ולשום את ממלכתו שׂרתי במדינות. ויעש חיל ויך את כל אויביו מסביב מכה בלתי סרה: באדום וארם שם נציבים ובלחיי הפלשתים מתג ורסן לבלי יוסיפו להרגיז את ישראל כאשר בראשונה; מואב ועמון נחתו מקשתו ומבֶּטח ומבֵרותי ומשלל עמים רבים כלל הדר בית אלהיו וביתו; את מלך צובה כרת ברית ואת חירם מלך צור עשה חוזה – ככה רמה ידו על צריו מחוץ ויהי עושה צדקה ומשפט לכל עמו. אז נשא ישוּרון ראשו ויהי לממלכת מתנהגת בסדרים ישרים ובחֻקים מזֻקקים! ומלכם רב הפעלים נשא עיניו גם לימים יֻצרו להשאיר לעמו בן יורש עצר אשר ישב על כסאו אחריו לבלי ישוב עמו אחרי מותו אל עניו ומרודו ושפל מצבו מאפס עצור ועזוב, כאשר נפלו הלוך ונפל ואין מעמד בימי שפוט השופטים בארץ כמה מאות שנה לפניו; ולבלי יאבד כל שם ושאר לו בארצות החיים כאשר נכחדו ישרים מבית המלך אשר קדמהו. ואם כה חשב דוד כי אז לא בעַולה הרחיק מאהלו את מיכל העקרה ויקח לו נשים אחרות תחתֶנה: כי זה דרך מושלים צדיקים הרואים את עמם בתוך לבבם ובתבונות כפיהם להקריב את כל חמדות נפשם על מזבח טובתם ארצם ועמם.

עד כה הנחַנו הסופר הכותב ס' שמואל בספוריו הקצרים בדרך חיי מיכל ופתאום עזָבנו על אם הדרך ולא הגיד לנו את המוצאות אותה באחריות ימיה ולא נמצא שם וזכר לה בכל ספרו, ובאמרו “עד יום מותה” כאילו ירמוז לנו כי לא יוסיף דבר בה עוד וישכחנה כמת מלב. ובזה הניח מקום לכח הדמיון למלאות החסר ולסתום הפרוץ בדברי נביאות ובהשערות שונות. אגדה אחת אומרת כי מיכל מתה בהקשותה ללדת, שכן מצאנו בב“ר פ”ב: “שלש נתקשו בשעת לידתן ומתו כשהן חיות: רחל ואשת פנחס ומיכל בת שאול וכו'. מיכל, שנאמר “ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה”. אר”י בר' סימון “עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הה”ד: הששי יתרעם לעגלה אשתו. ולמה הוא קורא אותה עגלה שפְּעת כעגלה ומתה“. והנה דברי ר”י ב“ר סימון אינם דברי קבלה אלא השערה בעלמא ודעת יחיד הנשענת על יסוד רעוע, על דברי דרוש שאין הכלח יבין להזקק להם, כי לפי דבריו יש להקשות למה לא האריך הכותב לספר במיתתה של מיכל כמוֹ במיתתן של רחל ושל אשת פנחס והסתפק רק ברמז רמיזא בעלמא? ולמה לא חלק דוד שום כבוד לבנה זה של אשתו אהובת נעוריו, אשר גם ילדתו בעצב וּבצאת נפשה, עד אשר לא לבד שלא הושיבו על כסאו אחריו כי גם לא נזכר שמו ומעשיו בקרב אחיו בחיי אביו? ועוד, למה נקרא שמה עגלה ולא פרה, וכי עגלה יולדת והלא פרה יולדת? וראינו במקום אחר כי גם חז”ל לא קבלו השערת ר“י בר' סימון אומר על הפסוק (ש“ב כ”א ה') חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל: וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה? אלא מירב ילדה ומיכל גדלה (סנהדרין יט:), וכן במדרש רבה (סדר נשא פ"ח) “והכתיב ומיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה? אמוֹר מעתה בני מירב היו וגדלתם מיכל”. והנה זה מתאים יותר לרגל המלאכה אשר לפנינו ולטבע הנפשות אשר תארנו ועל כן פלסנו נתיב לשירנו על־פי הדעה הזאת ואמרנו כי אחרי המקרה המסופר בש”ב ו' בראות מיכל כי אין לב דוד עמה כתמול שלשם צר לה במקום לשבת עמו בירושלים, במקום אשר צרותיה, נשי דוד האחרות אשר לא מנע ה' מהן פרי בטן, רבת צררוה בלי ספק והכעיסוה תמרורים, ותשב מהיכלה על ירושלים אל ארמון נֻטש בגבע העיר מקום מושב אבותיה לכלות ימיה במנוחה שאננה הרחק מתשואות עיר הבירה ועסקי המלוכה. שמה ישבה מיכל בודדה עד ימי זקנה ושׂיבה ותעסוק בגמילות חסדים ובגדול יתומים עזובים מבני משפחתה אשר כמעט דעך נרה, ועד זקנה ושיבה שמרה בלבה את אהבתה לדוד אשר אהבתהוֹ בשנות נעוריה בימי גדולתה, ותתענה מרחוק בכל אשר התענה הוא, בכל צרתו לה צר ובצאת נפשו גם נפשה שמימה עלתה.

* * *

על פי ההצעה הזאת יפרד השיר דוד ומיכל והיה לשׁנים עשר פרקים או שירים קטנים. ואלה הם ושרש הדברים הנמצאים בם:

השיר הראשון. תכנית העיר גבע ומסִבּיה, מַערַה גבע. היכל שאול המלך. יפי מיכל בתו, צדקתה ותום לבה, שועים רבים מאפרתי העם ידברו על לבה להיות להם לאשה. אך אזניה אטומות לכל אנחותיהם כי היא אוהבת את דוד הרועה.

השיר השני. מעשי אלהים הנפלאים אשר יעשה בסתר וירקם בצפוני העתים. כל עקרה של הרוח הרעה אשר שלח לבעת את שאול לא יהה אלא כדי שיבקשו לו מנגן ויתנו לדוד מהלכים בבּיתו, לקָרבה אל כסא המלוכה, לדעת משפט המלך, לעזוב את הנוה ואת העדר ולעמוד בראש הגבורים תופשי מלחמה ובראש המזמרים תופשי כנור ונבל. דוד מנגן ביד באזני המלך והשרים, לוקח לבות כל שומעיו ולבב בת המלך, ונופל בנפשו כתוא במכמר האהבה.

השיר השלישי. דוד על יד חלו מיכל שופך הגיונו בכנור. מיכל שומעת את שיחו ומשיבה אהבה אל חיקו וברוחה הכביר תעיר את רוחו לעשות גדולות בשדה המלחמה. מזמור מ"ה.

השיר הרביעי. עְצמת האהבה. נצחון דוד: מפלת גלית. דראון פלשתים וקול המון עברים חוגג. הנשים המשחקות. מיכל מעטרת את דוד רצון.

השיר החמישי. הקנאה. קנאת שאול בדוד. מאה ערלות פלשתים. דוד משׂים נפשו בכפו, יורד פלשתים, מכה בהם מאתים איש וממלא ערלותיהם למלך. שאול נותן את בתו מיכל לדוד לאשה.

השיר הששי. אש הקנאה גוברת בלבב שאול. שאול שולח עבדיו לשמור את בית דוד להמיתו בבקר. מזמור נ"ט. מיכל מורידה את דוד בעד החלון. הנבל המנגן מאליו.

השיר השביעי. הנאהבים מתראים פנים ביער בגבעה טרם יברח דוד מעל הארץ. דוד יעטף במרי שיחו ומיכל תחזק ידיו הרפות. השבועה לשמור אמונים. מזמור כ"ב.

השיר השמיני. בשמוע פלשתים כי הָגלה דוד שבט מַכּס מעל הארץ ויאספו את כל מחניהם צבא רב למאד ויבאו ויחנו בשונם. שאול טרם לכתו למלחמה; פחדתו ומכשול לבו. לב האדם נביא הוא וחש עתידות. לפני בוא יומו שלח מלאכים קלים לשאוֹל בָּאורים ובנביאים. הוא יושב ומחכה עד בואם ותרדמה נופלת עליו. בחלומו יראה את ארצות החיים משכן תלאה ודאגה ואת בית המָות מנוחה שאננה, והנה הוא חפץ לבוא אל המנוחה, אך כהני נוב המגואלים עוד בדמם יגדרו בעדו את דרך גן העדן. מבעותי החלום הקיץ והנה שבו מלאכיו ודבר עצב בפיהם. בצר לו הוא נסוג מאחרי אלהיו ללכת אחרי האובות, לא לעזר ולא להועיל כי לבושת וגם לחרפת עולם (דהי"א י' יד).

השיר התשיעי. מלחמת ישראל בפלשתים בהר הגלבוע. מפלת שאול ויהונתן. האושר המתהפך במסבותיו חליפות. קבר שאול מקור חיים לדוד: בנפלו שבה על ראשו עטרת המלוכה – שבה אל ביתו מיכל החמודה היקרה ממנה.

השיר העשירי. חיי מיכל אחרי שלחה את דוד וימלט. חמת שאול נצתה בה ויתננה לאיש אחר על אפה ועל חמתה. החֵמה בכל תאריה הנמבזים והמגואלים. חיי מיכל בבית פלטיאל בן ליש, אמונתה ושירה, צדקתה ותֹם דרכיה. החרב במטה. השמועה באה עד מיכל כי נפל שאול ובניו בהר הגלובע. לולא אמצה את לבה תקותה על דוד כי אז התעטפה בצרתה. התקוה. תשובת מיכל לדוד. מזמור מ"ה

השיר העשתי עשר. העת המכלה כל. נפש דוד נקעה ממיכל ברבות הימים. הסבה לזאת, מיכל עוזבת את ציון עיר דוד ושבה לגבע להיכל עֻזב, לכלות יתר שנות חייה בגמילות חסדים ובמנוחה שאננה.

השיר השנים עשר. דוד בימי זקנתו יושב ועוסק בשירים ותשבחות. נעים זמירות ישראל. במזמוריו ישירו לה' כל יושבי תבל. – דוד חפץ לדעת את יום מותו ואלהים יעננו כיזה מרזי עולם אשר לא ידעם האדם וחי. יום שבתון לכל יגיעי כח. מזמור ט"ז. מות דוד. מות מיכל. הנבל המנגן מאליו.

---

השיר הראשון

מאת

יהודה ליב גורדון

עַל אַדְמַת בִּנְיָמִין בָּעִיר בַּגֶּבַע

שָׁם שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ אִוָּה לָשֶׁבֶת;

וַיְיַפֶּה הַקִּרְיָה עַל אַחַת שֶׁבַע

בַּחֲרֹשֶׁת אָמָן וּמַעֲשֶׂה מַחֲשָׁבֶת.

גַּם הַבְּרִיאָה הַנְּדִיבָה הֶעְנִיקַתָּה

יֶתֶר הוֹד וָהָדָר עַל אַחְיוֹתֶיהָ:

כַּנֶּשֶׁר בִּמְרוֹם גִּבְעָה הוֹשִׁיבַתָּה

וַתְּהִי שַׁלֶּטֶת עַל כָּל מִגְרָשֶׁיהָ.

מִבְחַר עֲמָקִים בָּשְׂמָם לָהּ הִקְטִירוּ

וּבְאַגַּן מַעְיָן חַי רַגְלֶיהָ רָטַבוּ,

צִפֳּרִים עָפוֹת מַנְגִּינוֹת לָהּ הַעִירוּ

גַּם רוּחוֹת עֲדָנִים סָבִיב נָשָׁבוּ.

עַל יַד דֶּרֶךְ מִכְמָשׁ, לִדְרוֹם הַקָּרֶת,

מָצוּק שֵׁן סֶלַע לוֹ סֶנָה יִקְרָאוּ;

רָם הוּא וּמַצַל כַּגֶּפֶן אַדָּרֶת,

וּמַפְּלֵי גֵווֹ כִּסְנָאִים יֵרָאוּ

וּלְרוּחַ צָפוֹן לַמְרוֹת עֵינֵי שֶׁמֶשׁ

שָׁת יַעַר בָּצִיר צֵל עָב בַּצָּהֳרָיִם,

בּוֹ כָּל חַיְתוֹ טֶרֶף תִּרְמֹשׂ אָז רֶמֶשׂ,

כִּי עַד כֹּה לֹא עָדוּ עָלָיו רַגְלָיִם.

לַיַּעַר זֶה מַעֲרֵה­­­­­­­­­­–גֶּבַע יִקְרָאוּ,

כִּי מִמַּעֲרוֹת צוּרָיו הָאוֹרְבִים קָמוּ

וּמֵעֲרוֹת שִׂיחָיו עֶרְוַת הָעִיר רָאוּ

עֵת בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ נִלְחָמוּ.

וּנְהַר מֵי שָׂחוּ כִּבְדֹלַח לָטֹהַר

עַל עַפְרוֹת זָהָב, יֶחֱצֶה לֵב הַיָּעַר;

וּכְרַעַם אַדִּיר סֹאֵן מִשְּׁמֵי זֹהַר

מַשַּק הֲמוֹנוֹ מֵעֲרוּץ כֵּפִים יָעַר.

אַלּוֹנֵי חֹסֶן עַתִּיקִים כַּתֵּבֵל

קָדְקֳדָם מִזֹּקֶן בַּנַּחַל כָּפָפוּ,

גִּזְעָם מֵרֹב יָמִים נָבוּב כַּנֵּבֶל,

בַּדֵּיהֶם נֻטְּשוּ, שָׁרְשֵׁיהֶם נֶחְשָׂפוּ.

וּבְצִלָּם כָּל חַיְתוֹ יַעַר רָבָצוּ

אַקּוֹ וּצְבִי וָתוֹא, יַחְמוּר וָאָיִל,

לִשְׁבּוֹר בַּנַּחַל צִמְאוֹנָם נִקְבָּצוּ

וּבְחַרְבוֹנֵי הַיּוֹם לִמְצֹא צֵל לָיִל.

כִּי דִּמְמַת הַשְׁקַט בַּכֹּל שָׁם שָׂרָרָה

וִישִׁימוֹן תֹּהוּ מָשַׁל עַל אַפְסָיִם,

וַחֲתַת הַצַּיָּדִים שָׁם לֹא עָבָרָה

וּשְׁאוֹן קַרְנוֹתָם לֹא הֶחְרִיד אָזְנָיִם.

אַךְ אֶנְקַת הַיַּנְשׁוּף וִילֵיל הַסָּעַר

בֵּין הַזַּלְזַלִּים כִּשְׂעִירִים הֵרִיעוּ,

אַךְ הֵם קוֹל קוֹרֵא הֵעִירוּ בַיָּעַר

וּנְקִיקֵי הָרִים הֵד נוֹרָא יַשְׁמִיעוּ.

עוֹד אַבְנֵי בֹהוּ גַּם בָּעִיר נֻפָּצוּ

מַצְּבוֹת זִכָּרוֹן לִימֵי שֹׁד וָלָחֶם,

וּבְקִיעֵי חֹומָה וּבָתִּים רֻצָּצוּ

וּשִׁדוּדִים שָׂדוֹת מֵהֶם יָצָא לָחֶם.

וּבָתֵּי מָעוֹן נֶהֶרְסוּ נֶחְשָׂפוּ,

רִקָּבוֹן בַּחוֹמָה אֵזוֹב יַצְמִיחַ:

מִבַּעַד הֶחֳרָבוֹת שׁוּעָלִים נִשְׁקָפוּ,

גַּם אַיָּה גַּם דַּיָּה מִבֵּין כָּל שִׂיחַ.

וּפְלִיטֵי חֶרֶב אִם שָׁבוּ בָּנוּהָ,

לִבְנוֹת אֶת כֻּלָּהּ לֹא עָצְרָה הַזְּרוֹעַ,

עוֹד נִשְׁאַר בָּהּ שַׁמָּה, עִיִּים כִּסּוּהָ;

כִּי קַל לָאִישׁ לַעֲקוֹר, כָּבֵד לִנְטוֹעַ!

שָׁם שָׂם לוֹ הַמֶּלֶךְ מָכוֹן לָשֶׁבֶת–

וּמְעָרוֹת הָיוּ לִמְצוּדָה וָעֹפֶל,

וּבָמוֹת יַעַר לִמְשׂוֹשׂ עִיר נוֹשֶׁבֶת

וּמִגְדָּלִים הִגְבִּיהוּ רֹאש בָּעֲרָפֶל.

וַיְהִי מִרְעֶה עֵדֶר אֶל מַרְאֵה הֶדֶר,

הֶרֶס לַקֶּרֶת וּצְחִיחַ לִצְרִיחַ,

נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת אֶל בַּיִת וָחֶדֶר,

וּשְׂמֵחִים נִשְׁקָפוּ מִבֵּין כָּל שִׂיחַ.

הַשּׁוּעָל! תַּמוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח!

אַיֵּה הַדַּיָּה גַּם אִיִּים אַיֵּמוֹ?

כָּל מַקְרִן מַפְרִיס נָפֹצוּ כַּקֶּצַח,

כָּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף מִלְּטוּ חַיֵּימוֹ.

שָׁם שָׂרֵי אֶפֶס הַמְּלוּכָה קָרָאוּ

אָפְסָה מַמְלַכְתָּם – הֵקִיץ לָהּ הַקָּרֶץ;

שָׁם שָׂרֵי עֵבֶר וּמַלְכָּם יֵרָאוּ

וּמְקוֹר חַיִּים גִּבְעָה אֶל כָּל הָאָרֶץ.

וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ

בָּאוּ הַגִּבְעָתָה כָּל שָׂרֵי פֶלֶךְ

וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וּמִקְרָא קֹדֶשׁ

וַיֹּאכְלוּ יַחְדָּו עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.

גַּם הֵיכַל מַלְכוּת רָב כּוֹנְנָה יָדֵהוּ

אֶל נֹכַח הַיַּעַר בִּמְבוֹא הַקָּרֶת,

וּכְכֹל מָצְאָה יָדוֹ כָּלַל הוֹדֵהוּ

בִּיקַר חֹסֶן וּבְמַכְלֻלֵי תִפְאָרֶת.

וּבֵית מִדּוֹת זֶה וּרְחַב הַיָּדָיִם,

בִּדְמוּת אֶבֶן חֵן בַּזָּהָב יִתָּפֶשׂ,

מִחוּץ עָנַד יֹפִי תַּאֲוַת עֵינָיִם

וּבְתוֹכוֹ אָצַר תַּאֲוַת לֵב וָנָפֶשׁ.

כִּי עַל אוֹצַר הָרְכוּשׁ זִמְרַת כָּל פֶּלֶך,

עַל בֵּית הָאֲזֵנִים וַחֲדַר הַנָּשֶׁק,

שָׁם גַּם הַרְמוֹן, בַּיִת לִנְשֵי הַמֶּלֶך,

אוֹצַר כָּל חֶמְדָּה, בֵּית עֹנֶג וָחֵשֶק.

שָׁם נָשִׁים רַבּוֹת בִּיפִי הוֹד נֶהְדָּרוּ.

אַך מִיכַל הַצְּעִירָה עַל כֻּלָּן עָלָתָה:

כֵּן יָחְשַׁך סַהַר, כּוֹכְבֵי אוֹר יִקְדָּרוּ,

עֵת יִפְעַת שֶׁמֶשׁ עָלֵימוֹ נִגְלָתָה!

וּשְמָהּ עַל כָּכָה גַּם מִיכַל קָרָאוּ,

כִּי מִכְלַל יֹפִי הִיא, הֵיכַל כָּל צֶבִי;

וּכְמֵי מִיכַל אִתָּם הַכֹּל יִשָּׂאוּ

כֵּן נָשְׂאָה כָּל–לֵב, כָּל–רוּחַ, הִיא שֶׁבִי.

כַּשֶׁמֶשׁ כִּי תֵצֵא אַחַר הַגָּשֶׁם

מִשְּחוֹר חַשְׁרַת עָבִים כִּסְּתָה רָקִיעַ –

וּזְהַב סָגוּר מָה–הוּא וּשְׁבוֹ וָלָשֶׁם

נֹכַח הֲדָרָהּ שֶׁבּוֹ אָז תּוֹפִיעַ!

כָּכָה נִשְׁקָפָה גַּם יִפְעַת פָּנֶיהָ

מִקְּוֻצּוֹת רֹאשָׁהּ כָּעוֹרֵב שָׁחָרוּ,

וּצְנוּפִים כַּדּוּר סָבִיב צַוְרוֹנֶיהָ

תַּלְתַּלִּים הֲדוּרִים יָרְדוּ סָחָרוּ

עַנְוַת צֶדֶק בִּמְרוֹם מִצְחָהּ הִזְהִירָה,

עֶדְנָה וָנֹעַם עַל חֶלְקַת הַלֶּחִי;

יִפְעַת הַנֹּעַר עַל תָּאֳרָה הֵאִירָה,

עוֹד לֹא גָאֲלוּ אוֹתוֹ דִּמְעָה וָבֶכִי.

אוֹר נֶחְמָד נִשְׁקָף מִגֻּלּוֹת עֵינֶיהָ

כִּיקַר אוֹר בָּהִיר מֵעַפְעַפֵּי שָׁחַר;

גַּם אֹדֶם לֶחְיָהּ עַל לִבְנַת פָּנֶיהָ

כִּיפִי רִקְמַת שָׁנִי עַל צֶמֶר צָחַר.

חֶסֶד כַּעֲנַן בֹּקֶר הֵאִיר הַתֹּאַר

תֻּמַּת נֶפֶשׁ בַּעֲרוּץ לֶחְיָהּ קִנֵּנָה;

תּוֹרֵי שִׁנַּיִם כִּבְדֹלַח לָטֹהַר,

גַּם שִׂפְתֵּי שׁוֹשַׁנִּים מַסְגֵּר לָהֵנָּה.

וּכְמִגְדַּל הַשֵּן הַצַּוָּאר יוֹפִיעַ

וּכְאַדְנֵי שַׁיִשׁ נִשְקְפוּ הַכְּתֵפָיִם,

וּפֹה רוּחַ אֲדֹנָי אַט יָנִיעַ

לֵב בַּר כַּתֻּמָּה וּתְאוֹמֵי שָׁדָיִם.

כַּהֲמוֹת מַעְיָן חַי מִדְבָּרָהּ בַּמְסִבָּה

וּכְרֵיחַ תַּפּוּחִים רֵיחַ אַפֶּיהָ;

תֹּם חָזוֹן וָדַעַת יִשְּׁבוּ אֶת לִבָּהּ,

צֶדֶק וּמֵישָׁרִים תָּמְכוּ כַּפֶּיהָ.

גַּם נַגֵּן בַּנֵּבֶל הֵיטֵב יוֹדָעַת,

גַּם קוֹלָהּ מַה–נָּעִים כָּל לֵב לוֹקֵחַ;

כִּי יָמַר כִּנּוֹרָהּ כָּל עַיִן דּוֹמָעַת,

כִּי יָדוּץ – כָּל שׁוֹמְעוֹ טוֹב–לֵב שָׂמֵחַ.

עַל כֵּן יָצָא בַּהֲדָרָהּ שֵׁם לָהּ בָּאָרֶץ!

עַל כֵּן אֶל בֵּית שָׁאוּל שָׂרִים אָתָיוּ

כַּהֲמוֹן נָהָר יוּצַק כִּי יַרְחִיב פָּרֶץ:

אֶת בִּתּוֹ אֶת מִיכַל כֻּלָּם יִבְעָיוּ.

כֻּלָּם רַבֵּי עֲלִילָה רָמֵי יַחַשׂ

וּכְפֶרַח גֹּמֵל בַּנֹּעַר יִפְרָחוּ;

וּבְלֵב כֻּלָּם תּוּקַד אֵשׁ אַהֲבָה אַחַת:

אֶל זֵכֶר שֵׁם מִיכַל כֻּלָּם נֶאֱנָחוּ.

וּמוּרָם מֵהֶם פַּלְטִיאֵל הַנָּעַר

הוּא בֶּן לַיִשׁ – הָעִיר גַּלִּים חִבְּלַתְהוּ.

וּכְהַכּוֹת גַּלִּים יָם בִּנְשָׁב בָּם סָעַר,

כֵּן לִבּוֹ לֵב לַיִשׁ אַהֲבָה הִכַּתְהוּ.

אַך לֹא אַנְחוֹתָיו הוּא לִבָּהּ לָקָחוּ,

אַף לֹא אֶנְקַת רַבִּים אָזְנָהּ קַשָּׁבֶת;

שָׁוְא הֵם יִזְעָקוּ לַשָּׁוְא יִתְיַפָּחוּ –

אֶת דָּוִד הָרֹעֶה מִיכַל אֹהֶבֶת!!

---

אהבת דוד ומיכל: השיר השלישי

מאת

יהודה ליב גורדון

הֵן שָׁם יֵט שֶׁמֶשׁ לִמְקֻצְעוֹת שָׁמָיִם

וּקְרָנָיו אֶל סַלְעֵי הַיָּם נִפָּצוּ,

וּשְׁבִיבָיו שָׁבוּ מִנִּבְכֵי הַמָּיִם

וַהֲמוֹן כּוֹכְבֵי אוֹר בָּרוֹם יִתְרוֹצָצוּ.

בֵּין בַּדֵּי שִׂיחִים הַצְּנוּפִים כַּצָּפֶת,

כִּפְנֵי יֶלֶד תָּמִים כִּי יִשְׁתַּעְשֵׁעַ,

יִפְעַת עֲרָבוֹת וּתְכֵלֶת נִשְׁקֶפֶת

וּרְנָנִים יַשְׂבִּיעוּ אֹזֶן שׁוֹמֵעַ.

אַךְ רָאשֵׁי הָרִים כַּעֲנָקִים יַעֲמֹדוּ

וּלְמֵזַח יַחְגֹּרוּ עָבֵי שָׁמָיִם

וּשְׁחָקִים כַּעֲנָקִים עַל צַוָּאר יַעְנֹדוּ,

עוֹד יָפֹזוּ מִזְּהַב שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.

כִּפְנֵי גִבּוֹר עֹז כִּי יִתַּם הַדֶּרֶךְ,

כִּיקַר חֶסֶד אֵל. כִּפְנֵי קֹשֶׁט סֶלָה,

כַּעֲלִיצוּת אִישׁ לֵאלֹהוֹ יִכְרַע בֶּרֶךְ;

כֵּן הוֹד הַשֶּׁמֶשׁ עֵת תָּסוּר אֹהָלָה;

וּקְשֵׁי יוֹם רַבִּים לָהּ יִשְּׂאוּ עֵינַיִם,

כִּי כִּיפִי צַלְמָהּ תּוֹחַלְתָּם יַכִּירוּ,

כִּי הִיא הַסֹּכֶנֶת בִּדְבִיר הַחַיִּים

וַאֲפֵר הָעֲתִידוֹת קַרְנֶיהָ יָסִירוּ.

אֶל סוֹד אֲדֹנָי בָּעֶרֶב הִיא בָאָה,

אֶל אוֹצַר שַׁדַּי בּוֹ עִתִּים נִצְפָּנוּ;

וַתַּקְשֵׁב וַתִּשְׁמַע ­– וּבְעֵת יָצָאָה

חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם הִיא תִפְתָּר לָנוּ.

וּבְמַעֲרֵה-גֶּבַע צֵל שִׁטָּה נוֹשֶׁנֶת

עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן רָם מַה-יֵּשֶׁב שָׁם עֶלֶם,

נִבְלוֹ בִּימִינוֹ אֶל רֹאשׁוֹ מִשְׁעֶנֶת

וַעֲצָמָיו לִרְגָעִים יִרְהוּ כַּצֶּלֶם?

הַס, רוּחַ סֹעָה! אַל אָזְנִי תַּפְרִיעַ –

כֵּאֲנָחָה שָׁמַעְתִּי בִּלְבַב הַיָּעַר!

דֹּם, שֶׁמֶשׁ נֶחְבָּא עַל קַצְוֵי רָקִיעַ –

כֵּדִּמְעָה אֶחֱזֶה עַל לֶחֱיֵי הַנָּעַר.

הוֹי מָרֵי נֶפֶשׁ וּקְשֵׁי יוֹם וָרוּחַ,

שִׁכְנוּ בַסֶּלַע וּתְנוּ רֹאשְׁכֶם מָיִם,

וִיחִי לִבְּכֶם אָז, גַּם רוּחֲכֶם יָנוּחַ,

כִּי נִטְפֵי טַל אוֹרוֹת נִטְפֵי עֵינָיִם.

נַעַר אַדְמוֹנִי הוּא וִיפֵה עֵינָיִם –

דָּוִד הָרֹעֶה – מִי לֹא יַכִּירֶנוּ?!

אַךְ מַה-יַּחֲפֹשׂ בִּפְנֵי שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם?

אָשְׁרוֹ וּמְנוּחָתוֹ כִּי גָזוּ מֶנּוּ!

שָׁלוּחַ כַּצְּבִי, קַל רֶגֶל כָּעֹפֶר,

אַךְ רוָחַ לַמֶּלֶךְ מָצָא מַרְגוֹעַ,

עָלָה הַמְנַגֵּן אֱלֵי רֹאשׁ הַר שָׁפֶר

הַנִּשְׁעָן לִדְבִיר מַלְכוּת בַּמִּקְצֹעַ.

וּבְפִיו יָשִׁיר וִינַגֵּן עַל נִבְלֵהוּ

לַרְנִין אֶת נַפְשׁוֹ כִּי חֻבְּלָה נֶעֱטָפָה:

כִּי גַם רוּחוֹ הַטּוֹב סָר מֵעָלֵיהוּ

עֵת מִיכַל כַּשַּׁחַר אֵלָיו נִשְׁקָפָה.

שָׁם תַּחַת שִׁמְשׁוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ-חַיֵּיהוּ

עֵינָיו כִּמְפַלֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ נִטָּעוּ:

שָׁם יִשְׁפֹּךְ בַּכִּנּוֹר הֶגְיוֹן רוּחֵהוּ

וּבְקוֹל יוֹנִים הֹגוֹת מִלָּיו נִשְׁמָעוּ:

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁלֹּא הֶעְפִּיל גָּבוֹהַּ,

לֹא בִּקֵּש לוֹ הוֹד לֹא מָצָא לוֹ נֹהַּ,

לֹא הֵמִיר הַדָּבְרוֹ בִּדְבִירֵי מֶלֶךְ

וּבְכִסֵּא וּבְשַׁרְבִיט דָּרְבָן וָפֶלֶךְ.

בְּנוֹת רֹעִים יִנְוֶה נֹעַם וָאֹשֶׁר,

שָׁם תָּנַח הַצְּדָקָה, יִשְׁכּוֹן הַיֹּשֶׁר,

שָׁם יֹאמַר הַלֵּב:“רַב לִי!” בִּמְלֹא שֹׁעַל,

שָׁם זָרָה תַּאֲוָה, שָּם נָכְרִי הַמָּעַל.

וּבִשְׁאוֹן הַחַיִּים רֹגֶז וָעֵשֶׂק!

לִשְׂבֹּעַ בַּטּוֹב לֹא יִתֵּן הַחֵשֶׁק,

בַּעֲקֵב הָעֹשֶׁר אֹחֶזֶת יַד עֹנִי

וּבְצֵל תַּאֲוָה בִּקְּעוּ בֵיצֵי צִפְעוֹנִי.

וּדְבִיר מָלֵא עֹשֶׁר מַה-יִּתֵּן לָנוּ?

לֹא יוּכַל יַשְׂבִּיעַ הָעֲלוּקָה בָּנוּ:

בֵּית מֶלֶךְ בָּאתִי וּמְנוּחָה שֻׁדָּדְתִּי

וּבְחָרְמֵי אַהֲבָה אֵין תִּקְוָה נִלְכָּדְתִּי.

מִי יַמְרִיא לַמָּרוֹם יִסַּק שָׁמָיִם

יִגְרַע אֵלֵינוּ שֶׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם,

מִי סִתְרֵי עוֹלָם יַחֲשֹׂף אֶל עֵינֵינוּ

וּכְבוּדָה מִפְּנִימָה מִי זֶה יַרְאֵנוּ?

מִי יִתְּנֵנִי רֹעֶה אָשׁוּב בֵּית לֶחֶם,

אֶתְפֹּשׂ מַקְלִי בַּכָּף, יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם,

בַּאֲגַם בָּאָחוּ אֶל צֹאנִי אָשׁוּבָה,

כִּשְׁתִיל זַיִת רַעֲנָן אָשׁוּב אָנוּבָה.

וּמִי יִתְּנֵךְ רֹעָה, אַתְּ יוֹנַת אֵלֶם!

לִרְעוֹת שׁוֹשַׁנִּים שָׁם בֵּינוֹת לַתֶּלֶם,

נֵרֵד בַּנְּרָדִים,בַּכְּפָרִים נָלִינָה!

מִפִּרְחֵי הַכַּרְמֶל זֵר לָךְ אָכִינָה".

כֵּן נֶפֶשׁ הַמְנַגֵּן אַט הִתְעַטָּפָה

רַק אֹזֶן הָרוּחַ שִׂיחוֹ שָׁמָעָה;

הָרוּחַ כַּצֵּל עַל פָּנָיו חָלָפָה,

אַנְחָתוֹ וּבִכְיוֹ אִתָּהּ נָשָׂאָה.

אַךְ לֹא לַשָּׁוְא יֶאֱנֹק לֵב חַף מִפֶּשַׁע!

כִּי עַל כָּל נֶעְלָם יֵשׁ אֹזֶן שׁוֹמָעַת,

יֵשׁ עוֹזֵר חֵלְכָּאִים, יֵשׁ מַלְבִּישׁ יֶשַׁע,

יֵשׁ מוֹחֶה דִמְעָה מֵעַיִן דּוֹמָעַת.

מַלְאָכָיו רוּחוֹת – הֵמָּה לוֹ יִשָּׂאוּ

כָּל רִנָּה וּתְחִנָּה הֶגְיוֹן וָרָחַשׁ –

הֵם גַּם אֶל אָזְנֵי בַת מֶלֶךְ נָשָׂאוּ

אַנְחוֹת נֶפֶשׁ רֹעֶה עֵת צָקָה לָחַשׁ.

כִּי לֹא עוֹד מוּזָר לִלְבַב בַּת הַמֶּלֶךְ

הָיָה דָּוִד הַמְנַגֵּן מֵאֶפְרָתָה,

לֹא עוֹד רֹעֶה אֹרַח וָהֵלֶךְ

כִּי אִם אֲהוּב לִבָּהּ, נַפְשָׁהּ רָצָתָה.

עוֹד דִּמְמַת הַשְׁקֵט מִסְּבִיבוֹ שָׁלָטָה

חִישׁ – בַּהֲדַר סַהַר בִּתְכֵלֶת רָקִיעַ

וּכְלִבְנַת שֶׁנְהָב בְּאֶשְׁנָב נִבָּטָה

וִיפִי קוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו הִגִּיעַ:

"אַל נָא, עֶלֶם נָבָר, אַל תִּתְיַפֵּחַ!

תַּאֲוַת נַפְשְׁךָ תַּאֲוָתִי גַּם אָנִי;

מִיּוֹם בִּדְבִיר אָבִי בָּאתָ אוֹרֵחַ

נַעֲלָמָה אֲנִי, יֵינְךָ עֲבָרָנִי.

בִּמְעוֹן סֵתֶר עַד כֹּה דּוּמָם חָיִיתִי,

עוֹד קָפְאוּ הֶגְיוֹנַי, עוֹד לֹא אָהָבְתִּי;

בִּמְאוֹר פָּנֶיךָ אוֹר גָּדוֹל חָזִיתִי,

הֱקִיצוֹתִי – לָנוּחַ עוֹד לֹא שַׁבְתִּי!

אִם אָמְרִי אֶשְׁכָּחֲךָ עָצְבִּי אָפִיגָה

וּבְבֵית סֵתֶר לֹא תֹאחֲזֵנִי עֵינֶךָ,

לַשָּוְא אַךְ אִיגָע, אַךְ שֶׁקֶר אַבְלִיגָה.

כַּאֲשֶׁר אֵלֵכָה שָׁם הוֹלְכִים פָּנֶיךָ.

וּמָה אֶתְחַמָּק? מָה אֲמָרִים אֶרֶב?

דֹּדֶיךָ, דָּוִד, טוֹבוּ לִי מִיָּיִן!

עַל כָּל הֶגְיוֹן לֵב עָמֹק בִּי בִּקֶּרֶב

רֻקָּמָה תַּבְנִיתְךָ כָּאִישׁוֹן בָּעָיִן.

מִבְּנֵי אָדָם כֻּלָּם הֵן יָפְיָפִיתָ

וּבִשִׂפְתוֹתֶיךָ הוּצַק חֵן וָשֵׂכֶל

בִּרְכוֹת טוֹב מֵאֱלֹהִים כִּמְעִיל עָטִיתָ –

עַל כֵּן אַהַבְתִּיךָ, נַפְשִׁי לָךְ תֵּכֶל.

אַל תָּשִׁית לֵב כִּי מֶלֶךְ הוֹלִידָנִי

וּבִנְוֹת רֹעִים כִּי גֻדַּלְתָּ אָתָּה,

אוֹ יָרוּם שִׁמְךָ לִמְרוֹם שִׁבְתִּי אָנִי

אוֹ מִמְּרוֹם שִׁבְתִּי אֵרֵדָה לָךְ מָטָּה.

חֲגוֹר חֶרֶב עַל יָרֵךְ, הַמְנֵצֵּחַ!

הָאַהֲבָה מָגֵן לָךְ רוּחָהּ בָּךְ תָּעֵר;

בִּדְבָרָהּ אֱמֶת תִּהְיֶה גַּם צוֹלֵחַ

וִימִינְךָ תּוֹרְךָ נוֹרָאֹת בַּשָּׁעַר.

עֲזוֹב כִּנּוֹר וָנֵבֶל וּלְמַד קָשֶׁת

וִיהִי הוֹדְךָ גִּבּוֹר לָחֶם וָקָרֶץ:

שָׁם בַּפַּס דַּמִּים הַגִּבּוֹר לִפְלָשֶׁת

מִשְּׂאֵתוֹ יָגוּרוּ אֵלֵי הָאָרֶץ,

וּבְהֵיכָלוֹ נָמוֹג גַּם לֵב הַמֶּלֶךְ,

וּלְהַכּוֹת אוֹיְבוֹ זֶה אִישׁ כִּי יַצְלִיחַ

בֵּיתוֹ יַעַשׂ חָפְשִׁי, אוֹתוֹ שַׂר פֶּלֶךְ,

בִּתּוֹ לוֹ אִשָּׁה – בִּשְׂכָרוֹ הִבְטִיחַ"…

טֶרֶם כִּלְּתָה – וּשְׂפָתֶיהָ נֶאֱלָמוּ

כִּי גֶדַר הַצְּנִיעוּת פָּרְצוּ מִלֶּיהָ,

מִמִּכְסֵה בּוּשָׁה פָּנֶיהָ רָעָמוּ

וּבְחָסוּת חֶדְרָהּ חִישׁ נָעוּ רַגְלֶיהָ.

---

אהבת דוד ומיכל: השיר הרביעי

מאת

יהודה ליב גורדון

אהבת דוד ומיכל: שיר רביעי / יהודה ליב גורדון

עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה…

מֶה עָצַמְתְּ, מַה-גּבַרְתְּ, אַהֲבָה בֶּחָלֶד!

אֵת לֹא חָלַק לָאָדָם אֵל יוֹצְרֵהוּ,

אֵת לֹא שָׂמָה הַבְּרִיאָה בִּלְבַב יָלֶד,

אֵת לֹא הוֹרוֹ הַלִּמֻּד – אַתְּ תּוֹרִיהוּ!

אַתְּ תּוֹרִי לַנָּמֵר הָרַךְ לֵב אָבֶן!

אֵשׁ חֲמָתוֹ תֵּהָפֵךְ לִנְהַר נָחַת,

גִּידָיו שֹׂרָגוּ – אֶל גִּבְעוֹלֵי תֶבֶן

עֵת נֹפֶת דֹדַיִךְ אַתּ בּוֹ שׁוֹלָחַת.

שָׁם אַרְיֵה מַשְׁחִית כָּעָב קַל שָׁלוּחַ

יַחֲלוּף חָשְׁכַּת יַעַר כַּחֲזִיז שָׁמָיִם,

קוֹלוֹ כָּרַעַם יִשָּׁמַע בָּרוּחַ,

לַדָּם יַעֲרֹג כַּצִּמָּאוֹן לַמָּיִם;

חִישׁ יָנַח בּוֹ לִבּוֹ, לֹא עוֹד יַרְתִּיחַ,

וּבְחֹרֵי עֵינָיו אֵשׁ תֹּפֶת שׁוֹקָעַת;

מִי יַשְׁקִיט רוּחוֹ וּשְׁאוֹנוֹ יַשְׁבִּיחַ?

תַּחַת עֻלֵּך, אַהֲבָה, נַפְשוֹ נִכְנָעַה.

גָּם תַּנִּין אַכְזָרִי יַחֲלוֹץ שָׁדָיְם

יֵינִיק אֶת גּוּרָיו שֶאָהֲבָה נַפְשֵׁהוּ;

וּזְאֵב עָקֹב מִדָּם יִכְרַע בִּרְכָּיִם

עַל יַד הַזְּאֵבָה בָּאַהֲבָה תִּפְגְּשֵהוּ.

שָׁם דֹּב שַׁכּוּל נוֹרָא יָשׁוּד כַּדָּבֶר,

כִּי גּוּרָיו זוּ אָהַב נָפְלוּ בָּרֶשֶׁת;

שָם יִשָּׂא נֶשֶר גּוֹזָלָיו עֵל אֵבֶר

וִיחָרֵף גֵּווֹ אֶל רִשְׁפֵי הַקָּשֶת.

הַשֶּׁמֶש יָבֹא, הַשֶּׁמֶש זוֹרֵחַ,

לִמְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף לֹא יוּכַל יָנוּחַ,

וּסְבִיבוֹ דָּבְקוּ כּוֹכָבִים יָרֵחַ

בַּמְּסִילוֹת יַקִּיפוּ אֶרֶץ וָרוּחַ.

הַנְחָלִים יִזְרוֹמוּ יֵלְכוּ הַיָּמָּה,

כָּל גּוּש קַל יַעַל יִנָשֵׂא שָׁמָים,

כָּל כָּבֵד יְשְׁפַּל יַגִּיע אֲדָמָה:

וּבְאַף כֻּלָּם אַתְּ, אַהֲבָה, רוּחַ חַיִּים.

אַתְּ תֶּהְגִּי בַּיוֹנָה, תִּנְהֲמִי בַּשָּׁחַל,

וּתְצַפְצְפִי בַּסִּיס, וּבַסִּיס תִּצְהָלִי;

תִּפְעִי בָּרוּחַ, תָּשֹׁקִי בַּנָּחַל,

תִּקְרְאִי בַּשָּׂרָף, אַף דַּבַּר תּוּכָלִי!

אַף דֶּבֶר וָמָוֶת אֹכְלֵי צֹאן גָּבֶר

אֶל קוֹל אַהֲבָה יַטּוּ אֹזֶן שֹׁמָעַת,

בִּלְבַב הוֹלַךְ לָמוּת הִיא תַּמְעִיט שֶבֶר

עֵת צִפָּרְנָם שָׁמִיר נַפְשׁוֹ נֹגָעַת.

שָׁם בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמָשֶׂק עָרֶשׂ

יִשְׁכַּב עֶלֶם חֹלֶה צָנוּם סָרוּחַ;

קוֹל כָּאוֹב יַשְׁמַע, לִבֹּו יֶהְגֶּה חָרֶשׁ,

בִּגְּרוֹנֹו יִגָּר, לֹא יִשְאַף עוֹד רוּחַ;

אַך אֹהֲבָיו בִּיְמִינָם אוֹתוֹ יַחֲבֹקוּ

אוֹ הוֹרִים אֲהוּבִים דּוּמָם יָהִימוּ

וּלְאֵידוֹ מִנֹּאדָם מָטָר יָזֹקוּ –

חָלְיוֹ יָקֵלוּ, מַר מוֹתוֹ יַנְעִימוּ.

וּבְהִנָּתֵק חוּט תִּקְוָּה הַכֹּזֶבֶת

הִגָּיוֹן עַל לִבּוֹ הָאַהֲבָה תָּעַל:

לֹא הַגֵּו יֶאֱהַב, הַנֶּפֶש אֹהֶבֶת,

יֵש וָיֵש אַהֲבָה גַּם מִזֶּה וָמָעַל.

מֶה-עָצַמְתְּ מַה-גָּבַרְתְּ, אַהֲבָה בָּחָלֶד!

אֵת לֹא חָלַק לָאָדָם אֵל יוֹצְרֵהוּ,

אֵת לֹא שָׂמָה הַבְּרִיאָה בִּלְבַב יָלֶד,

אֵת לֹא הוֹרוֹ הַלִּמֻּד – אַתְּ תּוֹרִיהוּ!

בָּךְ חַרְבּוֹ מִיְמִינוֹ אִיש הַקְּרָב יָטֶל

וּלְמוֹרַשׁ עַכָּבִיש יִתֵּן תִּלְיַהוּ,

בָּךְ יִלְמַד אִיש שָׁלוֹם צֵאת לִקְרַאת קָטֶל

וּכְאֵין לוֹ חַפֶץ בָּם יַעֵר חַיַּיהוּ.

_________

עֵת רָאָה בֶּן-יִשַׁי כִּי אֲהֵבַתּוֹ

מִיכַל הַנָּאוָה תִּפְאֶרֶת הָאָרֶץ

נָשָׂא אוֹתוֹ לִבּוֹ, נַפְשׁוֹ עוֹרְרַתּוּ

לַגְדִּיל מַעֲשָׂיו בִּשְׂדֵי לָחֶם וָקָרֶץ.

בִּלְבָבוֹ אַהֲבָה רוּח עֹז הֵטִילָה

וִימִינוֹ לִמְּדָה הַחֲזֵק קַין וָחָרֶב

וּבְסוּס שׁוֹבָב לַעֲצוֹר יָדוֹ הִשְׂכִּילָה

וּטְרוֹף גַּם אָדָם כָּאֲרִי וּכְדֹב-אָרֶב.

אָז נָטַש הַמִּדְבָּר וַיֵּרֶד שָׁעַר

לִלְחוֹם בַּפְּלִשְׁתִּים מִלְחָמָה נִמְרֶצֶת,

וּמִי לֹא יִתְמַהּ לִרְאוֹת רֹעֶה נָעַר

אֵיךְ רֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב יָדוֹ רֹעֶצֶת!

רֹאשׁ גִּבּוֹרִים זֶה – זֶה גָּלְיַת מִפְּלֶשֶׁת,

צֶלֶם בַּלָּהוֹת אֶל אַנְשֵי עַם עֵבֶר,

כָּל רֹאֶה בּוֹ חָת וַיִּירָא מִגֶּשֶׁת –

רֹאש גִּבּוֹרִים זֶה – מִי הוֹרִידוֹ קָבֶר.

לֹא אִיש מִלְחָמּה, לֹא גִּבּוֹר כָּמֹהוּ,

גַּם לֹא חֶרֶב וַחֲנִית קִצוֹ הֵבִיאוּ;

אַךְ דָּוִד הָרֹעֶה יָכֹל עֲשׂהוּ,

אַךְ קֶלַע וָאֶבֶן – לַעֲשׂוֹת הִפְלֵיאוּ.

בּוּז לָךְ, בַּת-כַּפְתּוֹר, הַעוֹד תִּתְהוֹלַלִי?

נִצְחֵך אָבַד, וּכְבוֹד יַעְרֵךְ נִקָפוּ!

חִגְרִי נָא שַׂק כַּאֲבֶל-אֵם הִתְאַבָּלִי,

בָּנַיִךְ כִּי יָצְאוּ שׁוּב לֹא יָסָפוּ.

שָׁוְא תִּדְלְגִי בַּית דָּגוֹן, שָׁוְא שָׁם תָּגֹדִּי,

כַּדָּג בִּמְצוּדָה נַפְשוֹ לֹא יוֹשִיעַ!

עַל דָּגָן עַל תִּירוֹשׁ לוֹ אַךְ תִּסְגֹּדִי,

אַךְ תַּעֲצֻמוֹת צָר לֹא יוּכָל יַכְנִיעַ.

הָסֵבִי עֵינַיִךְ דֶּרֶךְ שַׁעֲרַיִם,

שָׁם מֻרְדָּף חֵילֵךְ, שָׁם רָצוּץ נָגוּעַ,

שָׁם כֹּבֶד פֶּגֶר, שָׁם דָּם רָב כַּמָּיִם,

שָׁם גֵּיא, שָׁם גֶּבַע אֲדַמְדָּם צָבוּעַ.

מַדּוּעַ חַתוּ? גִּבּוֹרָם אַיֵהוּ?

זֶה גָּלְיַת רָם כָּהָר אַמִּיץ כַּסָּלַע?

אֵיכָה יַצִּילֵם לֹא הִצִיל חַיֵּיהוּ,

אֵיךְ יַצִּיל מֵחֶרֶב מוּמָת בַּקָּלַע!?

כָּאַלּוֹן חָסוֹן כִּי יִגַּע בּוֹ רָעַם

וִירוֹצֵץ צַמַּרְתּוֹ בִּשְׁבִיב שַׁלְהֶבֶת

וַתֻּתַּשׁ לָאָרֶץ בָּאַף וָזָעַם,

וַעֲרִירִית תִּשְׁאַר בּוֹ אַךְ הַמַּצָּבֶת

כָּכָה גָּם גֻּפַת הַגִּבּוֹר נִשְקָפָה!

עוֹד שִׁרְיוֹן עָלָיו, מִצְחָה עַל רַגְלָיִם

אַךְ חַרְבּוֹ אָיִן, מִתַּעֲרָה נִשְׁלָפָה,

אַךְ רֹאשוֹ כֹּרַת מֵעַל הַכְּתֵפָיִם.

הוֹי גִּבּוֹר נוֹרָא! מִמְךָ אָדָם פָּחַד –

אֵיךְ עוֹף שָׁמַיִם לָךְ גֶּשֶת יֶעֱרָבוּ?

וּכְלָבִים – עַזֵּי נֶפֶש כֻּלְּכֶם יָחַד!

אֵיךְ מַפְּלֵי גֵווֹ בִּלְשוֹנְכֶם תִּסְחָבוּ?

כִּי חָרַץ כַּכָּלֶב לָשוֹן בַּחַיִּים

וּלְחָרֵף שָׁמַים הַרִים עֵינֵהוּ,

עַל כֵּן יָחֱרַף עָלֶיךָ עַיט שָׁמַים

וּלְשוֹן הַכְּלָבִים מִבְּשָׂרְךָ מִנֵּהוּ.

אִם עוֹד אֵמוּן בָּך, אֶרֶץ הַמְּרָתַיִם,

זִכְרִי דִּבְרָתֵךְ לַקְּרָב עֵת יָצָאנוּ,

שִׂימִי עֹל עַל צַוָּאר, יָד בַּנְּחֻשְׁתַּיִם

אִמְרִי: “בַּת-עֵבֶר, עֲבָדַיִךְ אָנוּ!”

וָאַת הַבַּת-עֵבֶר, צהֲלִי וָרֹנִי,

נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּך, תַּם מֵץ וָקָרֶץ,

נַתְּקוּ מוֹסְרוֹתֵיכֶם, אֲסִירֵי עֹנִי!

וּצְאוּ מֵחֹרֵי עָפָר, חֹרֵי אָרֶץ!

הַס! קוֹל הָמוֹן חוֹגֵג אָזְנִי לוֹקָחַת,

כַּהֲמוֹן נְהֲרוֹת אֵיתָן יֶהֱמוּ יֶחֳמָרוּ!

קִרְיַת הַמֶּלֶךְ כִּמְצוּלָה רוֹתָחַת,

גַּגוֹתֶיהָ – עַטְרוֹת אָדָם קָשָרוּ.

וּקְהַל עַמִּים רַבִּים מֶנָּהּ יִנְהָרוּ

וּפְנֵי מַצִּיל אַרְצָם קַדֵּם נִזְעָקוּ;

וּנְטוּיוֹת עֵינֵיהֶם, פִּימוֹ פָעָרוּ,

וּבְחָפְזָם אִישׁ אָחִיו יִלְחֲצוּ יִדְחָקוּ.

שָׁם נֵס יִתְנוֹסֵס וִיְבַשֵׂר עַל סָנֶה

כִּי זֹרוּ זָרִים נָמוֹגוּ נָמַסוּ,

וַעֲלָמוֹת בִּרְקָמוֹת נוֹשׂאוֹת בַּטֶנֶא

וּמְשוֹש דַּרְכָּן כַּגָּן שוֹשַנִּים כָּסוּ.

וּמְשַׂחֲקוֹת נָשִׁים כִּקְצוּבוֹת נֶאֱסָפוּ

וּלְבוּשָן שָׁנִים מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶך,

עַל דֶּרֶךְ מִכְמָש כֻּלָּהְנָה נִשְקָפוּ –

וּמִשָּׁם קוֹל עַנוֹת כַּנָּחָש יֵלֶךְ.

הַמֶּלֶך יִגַּש! יצְעַד קַל כָּאָיִל,

גָּבוֹהַ מִכֹּל, עַז כִּכְפִיר אֲרַיִים;

לִיְמִינוֹ אַבְנֵר וַהֲמוֹן שָׂרֵי חָיִל,

אַחֲרָיו עֶלֶם אָדֹם וִיפֵה-עֵינָיִם.

הֲלֹא דָוִד אַתָּה, רֹעֶה הָעֵדֶר,

וּמַה-לָּךְ לִמְלָכִים בֵּין רוֹזְניֵ אָרֶץ?

מַה-לַּךְ לַמַּסָּע – מַסָּע עֹז וָהֶדֶר,

וּמָה לַחֶרֶב לִשְדוֹת שֹׁד וָקָרֶץ?

שׁוּר נָא! כִּידוֹן נָטוּי בִּימִין הַנָעַר,

עָלָיו, הוֹי זַעְוָה! רֹאשׁ אִישׁ מֵת תָּקוּעַ;

אַחֲרָיו שָׁאוֹן רָב כִּשְאוֹן רוּחַ סָעַר

וַהֲמוֹן עָם כִּזְרַע גַּד בַּכֹּל זָרוּעַ.

וּשְבוּיֵי צוּר חֶרֶב דּוּמָם יֵילִילוּ,

כִּצְלָלִים יֵלֵכוּ עֲשוּקִי כֹחַ;

וּכְבוֹדָה רַבָּה בָּעֲגָלוֹת יוֹביִלוּ

עֲמוּסוֹת לַעֲיֵפָה בָּז וּמַלְקוֹחַ.

“בֵּית יִשְׂרָאֵל, בָּרְכוּ אֵל בַּשָּׁמָיִם” –

נִשְׁמַע קוֹל שָרוֹת בַּתֹּף וּמְצִלְתָּיִם:

"שׁוּר כּוֹכַב יַעֲקֹב כַּשֶּמֶש זוֹרֵחַ,

שָׁם יָבֹא מַלְכֵּךְ נוֹשַע וּמְנַצֵּחַ.

וּבְחִיר הָאֵל אַחֲרָיו יִצְעַד יוֹפִיעַ,

הוּא גִדַּע קֶרֶן צָּר, הוּא הַמּוֹשִׁיעַ;

אִם יַד שָׁאוּל אַלְפֵי אוֹיְבָיו הֵטִילָה

חֶרֶב דָּוִד בָּם לִרְבָבוֹת הִפִּילָה."

מֶה עֵינֵי הַמֶּלֶך מָה אַרְצָה שָׁחוּ,

פָּנָיו קִבְּצוּ פָארוּר וּמִצְחוֹ זָעַם,

וִיְצוּרָיו הַטְּהוֹרִים קָדְרוּ חָשָׁכוּ

כִּקְדוֹר טֹהַר שַׁחַק מֵעַנְנֵי רָעַם?

הוֹי, קִנְאָה בוֹ נוֹלְדָה בָּזֶה הָרֶגַע:

“לִי הָאֲלָפִים לוֹ הָרְבָבוֹת נִתָּנוּ!” –

הוֹי נָשִׁים הַמְּשַׂחֲקוֹת! כָּל רַע כָּל

בִּשְׂחוֹקְכֶן הַמְּהוֹלֶל תֵּלֵדְנָה לָנוּ!!

אַךְ הַגִּבּוֹר לֹא יַט אֹזֶן שׁוֹמָעַת

אֶל צַהֲלַת עַם רָב בִּשְשוֹן יִשְׁעוֹ רְנּוּ,

כִּי חֶסֶד הֶהָמוֹן – נַפְשׁוֹ יוֹדָעַת –

מַעְיָן אַכְזָב הוּא, מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ.

כִי רָב אָדָם יִקְרָא כַּשׁוֹפָר חָסֶד,

אֶל רַגְלֵי צוֹלֵחַ כָּרֻם יִזְחָלוּ –

עַל אַדְנֵי בֶצַע אַהֲבָתָם תִּוָּסֶד

וּבְיוֹם נֵכָר יִתְנַכְּרוּ, כּמֹץ כָּלוּ.

רַק קוֹל אַהֲבָה יַקְשִיב מֵעִמְקֵי נָפֶשׁ –

הִיא מִשְׂגָּב בַּצָּרָה וּבְיוֹם טוֹב נָחַת!

רַק בַּת מַלְכּוֹ תַּחֲפֹשׂ בַּת עֵינוֹ חַפֶשׂ

בַּעֲדַת עֵרֶב רַב כִּמְצוּלָה רוֹתָחַת.

(וּלְאָחוֹר הָאוֹתִיּוֹת הִצְדִּיקוּהוּ:

עֵת אוֹיְבָיו כַּצִפוֹר נַפְשוֹ צוֹד צָד

אָז רַחֲמֵי אִשָה מִשַּׁחַת פָּדּוּהוּ,

אָז עַם בּוֹ נוֹשָע מֵרָחוֹק עָמָדוּ).

וּבְנוֹת עֵינָיו זוֹ מֵאֵין מָעֳמָד נָעוּ

– כִּשְׂעִפֵּי אֱנוֹש בֵּין צַלְמֵי הַחַיִים

חִישׁ נָחוּ שָׂחוּ, אֵת בִּקְּשוּ מָצָאוּ

וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה לָה כִּלְאֵל שָׁמָיִם.

גָּם בַּת עֵינָהּ רָאַתְהוּ וַתְּעִירֵהוּ:

לָךְ אָנִי! לִי עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה

וּמִי יַעֲרוֹךְ אָשְׁרוֹ, יַשְוֶה גִּילֵהוּ

אֶל גִּיל לֵב אוֹהֵב בִּמְלֹאת שִׂפְקוֹ סֶלָה.

_________

---

השיר החמישי

מאת

יהודה ליב גורדון

קָשָה כִשְׁאוֹל קִנְאָה…

הוֹי קִנְאָה קָשָׁה! הוֹי קָשָׁה מִשָּׁחַת!

שִׁנַּיִךְ בַּרְזֶל וּלְשׁוֹנֵךְ לַהֶבֶת

עַל מִזְבַּח לֶב כֹּל כָּאֵשׁ אַתְּ קֹדַחַת

גַּם עַל כָּל בֵּית חֶבֶר תַּפְרִידִי כַּמָּוֶת.

טוּבֵךְ כִּמְלֹא כַף – רָעָתֵךְ חָפְנָיִם! –

כַּמַּעְיָן בִּישִׁימוֹן יֶחֱרַב מִשֶּׁמֶשׁ

כַּשִּׁבֳּלִים בּוֹדְדוֹת בָּעֵמֶק הָרְפָאִים

כִּבְרַק אוֹר יֵתַע בִּמְשׁוֹאָה וָאָמֶשׁ.

וּמִבִּטְנֵךְ קִנְאָה טוֹבוֹת כִּי תָעוּ

וּכְמוֹ מִגְּוִיַת אַרְיֵה רַד הַנֹּפֶת,

הוֹי! רַבִּים אֲרָיִים אֲזַי יִגְוָעוּ

וּמַלְאֲכֵי רָעִים יִוָּלְדוּ לַתֹּפֶת!

כִּי הוֹרַת כָּל שֶׁבֶר אַתְּ לִבְנֵי חָלֶד

וּבְנוֹתַיִךְ: דִּבָּה וּמַשְׂטֵמַת נֶצַח;

הַנְּקָמָה גַּם הִיא עַל בִּרְכֵּךְ תִּוָּלֶד

וַחֲלָבֵךְ הֵינַקְתְּ לַמָּוֶת וָרֶצַח.

עַל גַּן עֵדֶן אַהֲבָה קִנְאָה נִצֶּבֶת

וּבְיָדָהּ חֶרֶב – שַׁלְהֶבֶת יוֹקֶדֶת

וּבְאָזְנַיִם אֶלֶף כָּל קוֹל קַשֶּׁבֶת

וּבְרִבּוֹא עֵינַיִם כָּל שַׁעַל מֹדֶדֶת.

וְיוֹם וָלֵיל כִּכְרוּב מָלֵא זַעַם

תִּשְׁמוֹר מִבֹּא זָר עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ:

אַךְ גַּם לִבְּעָלֶיהָ תַּקְדִּיר כָּל נֹעַם

כִּקְדוֹר אוֹר הַסַּהַר בַּעֲבוֹר הַחֹדֶשׁ.

אִם לֹא עֵדֶן גַּנִּים חֶלֶד הִנֵּהוּ

לָאִישׁ כִּי יֶאֱהַב נַפְשׁוֹ בֹּחָרֶת.

אִם לֹא יֵהָפֵך לִשְׁאוֹל אַל עֵינֵהוּ

עֵת רוּחַ הַקִּנְאָה עָלָיו עוֹבֶרֶת.

שָׂם יַרְבֶּה תַּחְבֻּלוֹת יִתְחַכֵּם נָעַר

וּבְיִקְּהַת פָּנָיו הַדְּאָגָה נִשְׁקֶפֶת;

מִצְחוֹ יֵחָרֵשׁ כַּיָּם בְּשָׁאוֹן סָעַר

וּשְׂפָתוֹ אֶל לִבּוֹ אֹמֶר מַטֶּפֶת:

"זֶה הִרְבָּה עֹשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם

זֶה קָנָה לוֹ שֵׁם, זֶה עָשָׂה לוֹ חָיִל;

וַאֲנִי מָה? הָאֲנִי אֵלֵךְ בַּעֲצַלְתַּיִם?

מִבְּלִי מֵשִׁים אֶגְוַע בִּמְשׁוֹאַת לָיִל?"

שָׁם זָקֵן עוֹמֵד עַל עֶבְרֵי פִי פָחַת

עוֹד יַסֵּב עֵינָיו אֶל אַרְצוֹת הַחַיִּים

וּשְׁאוֹן תֵּבֵל יִשְׁמַע לֹא יֵדַע נָחַת

וּלְעוֹלֵל עֲלִילוֹת יַחֲגוֹר מָתְנָיִם.

כִּי שָׂפָה נֶעְלָמָה קִרְבּוֹ דוֹבָרֶת:

"רָב אָדָם יַעֲנוֹד זֵר כָּבוֹד עַל מֵצַח

לֵךְ וּקְנֵה גַּם אַתָּה לָךְ שֵׂם תִּפְאָרֶת?

עוֹד תָּנַח דַּיֶּךָ עַל חֵיק הַנֶּצַח!! "

וּמִי גָּזַל מֵהֶם עֹנֶג הַחַיִּים

וַיְמַלְאֵמוֹ תַּאֲוָה עָמָל וָאֵבֶל?

אִם לֹא אַתְּ קִנְאָה רַבַּת הָעֵינָיִם

אַתְּ מָקוֹר מָשְׁחָת אֶל כָּל אֵיד וָחֵבֶל!

וּמֶה כָּל הָעִנְיָן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

אִם לֹא יִלְדֵי קִנְאַת גֶּבֶר מִגָּבֶר?!

וּבִמְקוֹם יֵשׁ אֶחָד תּוֹצִיא מֵאָמֶשׁ

הֲמוֹן אֵין מִסְפָּר תּוֹרִיד לִבְאֵר קָבֶר.

שָׂם קִנֵּא הַסּוֹחֵר וַיַּעַשׂ חָיִל;

וּפֹה קִנְּאוּ בוֹ וַיַּכֻּהוּ נָפֶשׁ.

זֶה קִנֵּא לֵאלֹהָיו יָרֹן בַּלָּיִל;

זֶה קִנֵּא בַּעֲמִיתוֹ לֹא עוֹד יִנָּפֶשׁ.

שָׁם לִבּוֹת רַבִּים תַּבְעֶר אֵשׁ הַחֵשֶׁק

מִי זֹאת אֵפוֹא בָּם הַמּוֹקֵד הִבְעִירָה?

פֹּה יֵבְךְּ הַיֹּשֶׁר וִיהוֹלֵל הָעֹשֶׁק –

אַךְ קוֹל הַקִּנְאָה בִּשְׁנֵימוֹ אַכִּירָה!.

שָׁם יָרִיבוּ רֵעִים אַחִים יִנָּצוּ –

מִי זֶה שָׁת אֵיבָה בִּמְסִלּוֹת לִבָּמוֹ

שָׂם בִּדְמֵי אָדָם רַגְלַיִם יִמְחָצוּ –

מִי זֶה נָתַן הַחֶרֶב אֶל יָדָמוֹ?

מִי הֵבִיא הַגַּנָּב שָׂם בַּמַּחְתָּרֶת?

מִי שָׂם לֵב אֶבֶן בַּחֲזֵה הַמְרַצֵּחַ

כִּי יוֹמָם וָלַיִל עֵינוֹ שׁוֹמָרֶת

לַהֲרוֹג בַּמִּסְתָּרִים נֶפֶשׁ אוֹרֵחַ?

שָׁם עַל דֹּרְשֵׁי חָכְמָה עַל תּוֹפְשֵׂי קֶסֶת

קַנָּאִים רַבִּים יִתְנַפְּלוּ בַּזָעַם

אִישׁ אִישׁ אֶת אָחִיהוּ בַּעֲמִיתוֹ יָסֶת

צֵא! וּבְעַד הָאֱמֶת הִלָּחֵם הַפָּעַם!.

בָּאֱמֶת יִתְאַמְּרוּ, יַעֲלוּ עֲדִי צֶדֶק

וּכְנַף שִׁקּוּצִים תַּחַת הָאַדָּרֶת;

בֵּין עָלֵי הַשּׁוֹשָׁן יַפְרִישׁ הַחָדֶק

וּבְמַסְוֵה אֲמִתָּם קִנְאָה נִסְתָּרֶת.

הוֹי קִנְאָה קָשָׁה! הוֹי הוֹרַת כָּל שָׁבֶר!

אַתְּ בִּבְנִי חֲלוֹף מִמְשַׁל רָב מוֹשָׁלֶת,

וּמָקוֹם יִנְבַע נַחַל אֹשֶׁר לַגָּבֶר

שָׁמָּה חֲמַת פֶּתֶן יָדֵךְ מֹהָלֶת.

וּבְעֵת רִגְעֵי נֹעַם לָאִישׁ יַגִּיעוּ

וּלְבָבוֹ יִתְרַפֵּק לִמְצוֹא מָנוֹחַ –

מָשְׁחָתָם תּוֹךְ חֵיקָם אִתָּם יָבִיאוּ;

וּמֵחֵלֶב חִטָּה יֵצֵא לוֹ חוֹחַ.

*

נוּדִי, נֶפֶשׁ דָּוִד! צִפּוֹר מִפֶּרַח,

אַל תִּינְקִי דִּבְשׁוֹ מִתּוֹךְ הַגָּבִיעַ;

חֲזִי! גַּם עַכְשׁוּב שָׁם סָרוּחַ סֶרַח

וַחֲמָתוֹ צוּף פִּרְחֵךְ תַּבְאִישׁ תַּבִּיעַ.

אַל נָא, אֶת הָאַהֲבָה אַל תָּעִיר עָתָּה!

שָׁם קִנְאָה קָשָׁה מֵאַהֲבָה וָמָוֶת,

תִּדְרֹךְ חִצֶּיהָ וַחֲנִיתָהּ מֹרָטָה;

פֶּן תַּשְׁחִית הָאוֹהֵב עִם הָאוֹהָבֶת.

הֲטֶרֶם תֵּרֶא – הוֹי אִישׁ לֹא צוֹלֵחַ!

כִּי בִּדְבַשׁ אַהֲבָתְךָ מָהוּל הָרָעַל?

כִּי צַר וּמְלָשֵׁן בָּךְ חָמָס יָפֵחַ

נַפְשְׁךָ בַּכָּף עַל כָּל פֶּשַׂע וָשָׁעַל.

כִּי בִּלְבַב הַמֶּלֶךְ הָעַז כַּסָּלַע

קִנְאָה חָלָה גַּם יָלְדָה רַעְיוֹן רֶצַח

וּמְתַי אָוֶן יוֹסִיפוּ דִּבְרֵי בָלַע

וַיַּצִּיתוּ עֶבְרָה שׁוֹמֶרֶת נֶצַח.

וּבְנוֹחַ עָלָיו שִׁגָּעוֹן וָרוּחַ

וַיַּעֲמֹד בֶּןֿיִשַׁי וַיַּנְעֵם זָמֶר

עֵינוֹ אֶל נִבְלוֹ וּלְבָבוֹ בָּטוּחַ –

כִּי לֹא יֵדַע תָּם מֵרֶצַח הִשָּׁמֶר.

חִישׁ הֵרִים שָׁאוּל חֲנִיתוֹ וַיָּטֶל

לִשְׁפּוֹךְ דַּם הַמְנַגֵּן אַרְצָה כַּמָּיִם,

פַּעֲמַיִם הֵרִים נִשְׁקוֹ זֶה לַקָּטֶל

וַיִּסּוֹב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמַיִם!.

כִּי הָאֵל צִלּוֹ, הוּא אוֹתוֹ נוֹטֵעַ,

הוּא הַצֵּל הִצִּילוֹ, מֵרֶדֶת שָׁחַת;

וּבֶן-יִשַׁי אָמַר: "הוּא מִשְׁתַּגֵּעַ,

לֹא בִּצְדִיָּה צָדָה נַפְשִׁי לָקָחַת!"

אָמְנָם כִּי אֵין דַּעַת בִּמְשֻׁנֵּה טָעַם –

אֲבָל כָּל תַּעְתֻּעָיו מַשְּׁאוֹת שָׁוְא אֵלֶּה

הֵד מַחְשְׁבוֹתָיו הֵם לִפְנֵי בוֹא הַזָּעַם,

וּכְמוֹ בּוֹא הַחֲלוֹם מֵר­ֹב עִנְין סֶלָה.

וּמִלְבַב הַמֶּלֶךְ לֹא נִכְחַד כָּחַד

כִּי אֶצְבַּע הָאֵל הִצִּילָה שֹׂנְאֵהוּ

וַיִּירָא מִפָּנָיו וַיִּפְחַד פָּחַד,

וַיֹּאמֶר לַעֲשׂוֹת בַּמַּחֲשָׁךְ מַעֲשֵׂהוּ.

וּדְבָרוֹ הָיָה עִם הַמְחַבְּלִים שָׁבֶר

לִטְמוֹן בָּאָרֶץ אֶל רַגְלָיו הָרָשֶׁת:

"לֹא אָנִי – אָמַר – אֶחְצָב לוֹ פֹּה קָבֶר,

תִּהְיֶה בוֹ יַד הַגִּבּוֹרִים לִפְלָשֶׁת".

וּמַלְאָךְ בָּא אֶל בֶּן-יִשַׁי שָׁלוּחַ,

נֹפֶת בִּשְׂפָתָיו וּבִלְבָבוֹ רָעַל

וַיֹּאמֶר: "הֵן הַמֶּלֶךְ לֹא יָנוּחַ

עַד אֶל מִיכַל בִּתּוֹ תִּהְיֶה לַבָּעַל.

יָדַע אֶת לִבְּךָ כַּכֶּסֶף לָטֹהַר

עַל כֵּן בָּחַר בָּךְ מִכָּל שָׂרֵי פֶלֶךְ,

אֵין לוֹ גַּם חֵפֶץ בַּכֶּסֶף וּמֹהַר

כִּי אִם בִּנְקָמְךָ מֵאוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.

אֵיד לָעֲרֵלִים וּלְפוֹעֲלֵי אָוֶן נֶכֶר!

וּמֵאָה עָרְלוֹת כִּי תָבִיא מִפְּלָשֶׁת

אָז קֵץ לַעֲמָלְךָ לִפְעֻלָתְךָ שֶׂכֶר

וּתְחַבֵּק בַּת מֶלֶךְ אָז לָךְ כָּאֵשֶׁת".

אַחֲרֵי צָו מַלְכּוֹ לֹא שָׁנָה הָעֶלֶם

וְיֶאֱסו­­ֹף אֲנָשָׁיו וַיֵּרֶד שָׁעַר;

וּכְרֹעֶה שׁוֹשַׁנִּים בֵּינוֹת לַתֶּלֶם

יָרַד וַיַּךְ בָּם כַּחוֹטֵב בַּיָּעַר.

כִּי גַּם שָׁם שֻׁלְּחָה לוֹ עֶזְרַת שָׁמָיִם

וּזְרֹעַ אֲדֹנָי עָלָיו נִגְלָתָה,

וַיַּזֵּל דַּם אוֹיְבָיו כַּאֲפִיקֵי מָיִם

חַרְבּוֹ אָכְלָה בָשָׂר דָּמִים רִוָּתָה.

וּבְמַחֲנֵה הַפְּלִשְׁתִּים הָרַג כִּפְלַיִם

עַל אֲשֶׁר דָּרַשׁ הַמֶּלֶךְ מִמֶּנּוּ:

הוּא דָּרַשׁ מֵאָה, הוּא הֵבִיא מָאתַיִם

הֵבִיא מֹהַר לַמֶּלֶךְ, וַיְמַלְאֶנּוּ.

אָז גַּם מָצָא לַחֲלוֹם חַיָּיו הַפֵּשֶׁר,

תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ בִּקֵּשׁ – וַיִּמְצָאֶנָּה;

הֶאֱבִיר כַּנֵּץ וַיַּרְקִיעַ כַּנֶּשֶׁר

וַיַּעְפִּיל אֶל שִׁמְשׁוֹ וַיּוֹרִידֶנָּה.

כִּי מִלֵּא מַלְכּוֹ עַתָּה מַאֲוַיֵיהוּ,

בִּשְׂכָרוֹ כִּדְבָרוֹ מִיכַל נִתָּנָה –

שָׁם יָנַח הַגִּבּוֹר מֵעֲמַל חַיֵּיהוּ

בִּזְרֹעוֹת רַעְיָה וּבְעֶרֶשׂ רַעֲנָנָה.

כּוֹכָבִים נָא דֹּמּוּ נֹגַּהּ אַל תָּהֶל!

אֱסוֹף סַהַר אוֹרְךָ כִּבְיוֹם צֵאת חֹדֶשׁ

הוֹרִידוּ הַפָּרֹכֶת עַל הָאֹהֶל

לִבְלִי תַחְדּוֹר עֵין זָר לִמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ.

הַס בַּת שִׁירִי! יִרְגִּיעַ הַיָּגֵעַ,

הָנִיחִי לָעָיֵף – כִּי סָר אֹהֶלָה;

הֵן הַכֹּל גָּז חִישׁ – הָהּ! וּמִי יוֹדֵעַ

אִם רִגְעֵי מַרְגּוֹעוֹ יִמָּשְׁכוּ סֶלָה

---

השיר השביעי

מאת

יהודה ליב גורדון

בִּתְכֵלֶת רָקִיעַ יַעַל יָרֵחַ,

יַשְׁלִיךְ רֵצֵּי כַסְפּוֹ מָרוֹם וָשֵׁפֶל;

וּבְיַעַר גִּבְעָה אֵין אוֹר זוֹרֵחַ,

צֶאֱלִים סֵתֶר לוֹ וִישׁוּפֵהוּ אֹפֶל:

שִׂיחִים עֲבֻתִּים וּסְבֻכֵי כַּפָּיִם

בַּעֲבִי גַּבֵּימוֹ אוֹר סַהַר הִשְׁבִּיתוּ,

כֶּעָבִים יַקְדִּירוּ שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם

וּצְעִיף עֲרָפֶל עַל עֵין אִישׁ יָשִׁיתוּ.

אַךְ אַלָּה אַחַת נִשְׁקֶפֶת מִנֶּגֶד

בֵּין עָפֳאֶיהָ הַלְּבָנָה נִצָּבֶת,

שָׁם תַּעַט הָאָרֶץ אוֹרָה כַּבֶּגֶד

לִבְנַת תַּכְרִיךְ מֵת בַּאֲפֵלוֹת בֵּית־מָוֶת.

עַל גַּבְנוּן נִשְׁפֶּה שָׁם תַּחַת הַשִּׂיחַ –

שָׁם יֵבְךְּ הַיַּנְשׁוּף הַיַּעֲנָה נֶאֱנֶקֶת

וִילֵיל סוּפָתָה בַּיְשִׁימוֹן יָשִׂיחַ,

אַף שִׁבֹּלֶת נַחַל בַּגַּיְא שׁוֹקֶקֶת:

שָׁם – בַּחֲצִי לַיִל וַאֲפֵלָה נִדַּחַת

וּבְנֶפֶשׁ מָרָה וּבְרוּחַ נֶעְכָּרֶת

דּוֹמֵמָה כַּמָּוֶת בִּבְאֵר הַשָּׁחַת

אֶת רַגְלֵי אֲהוּבָהּ מִיכַל שׁוֹמָרֶת.

בַּעֲזוּבַת חֹרֶשׁ זֶה בֵּין הֲרֵי בָתֶר

בִּמְקוֹם יִנְווּ יִלְדֵי טֶרֶף וָרֶצַח,

שָׁם בָּטַח לִבָּהּ מִמְּלָשְׁנִי בַסָּתֶר

לַחֲזוֹת דּוֹדָהּ טֶרֶם יֵלֵךְ לַנֶּצַח.

חִישׁ גַּם בָּא עֶלֶם וַיִּגַּשׁ עָדֶיהָ,

הוּא דָוִד אִישָׁהּ וּבְיָדוֹ הַנֶּבֶל;

עָלֵימוֹ הָאַלָּה קָלְעָה בַּדֶּיהָ

כִּמְלוּנַת הַנְּזִירִים מִשְּׁאוֹן הַתֵּבֵל.

בִּמְעוֹן הַשְׁקֵט זֶה שַׁאֲנַנִּים יָשָׁבוּ

וּכְמַלְאֲכֵי שָׁלוֹם הָרוּחוֹת הָמָיוּ;

נַפְשֵׁיהֶם כִּידֵיהֶם יַחַד שֻׁלָּבוּ

וּכְרוּחַ אֶחָד בִּשְׁתֵּי גוּפוֹת הָיוּ.

עֵת רַבָּה יָשְׁבוּ וּדְמָמָה שָׁלָטָה,

אֵין קוֹל אֵין קָשֶׁב אֵין שָׂפָה דֹבֶרֶת;

אַךְ הֶמְיַת הַנַּחַל דָבָר לָאָטָה:

“מַה תִדֹּמּוּ רֵעִים? הָעֵת עֹבָרֶת!”

"שָׁם מַיִם נֹזְלִים יִזְרוֹמוּ יִשְׁטֹפוּ

- מִלְּבַב הַמְנַגֵּן הַמִּלִּים יָצָאוּ –

וּכְמוֹהֶם גַּם יָמִים הָהּ חִישׁ יַחֲלֹפוּ

וּמְנוּחַת הַשְׁקֵט עוֹד עֵינַי לֹא רָאוּ.

כַּמַּיִם אֵלֶּה נִשְׁפַּכְתִּי גַּם אָנִי,

כַּמַּיִם אֵלֶּה עַצְמוֹתַי נִפְרָדוּ,

כֹּחִי יָבֵשׁ – וֵאלֹהִים עֲזָבָנִי

וּמֵרֵעִים כִּכְלָבִים עָלַי עָמָדוּ".

"חֲזַק רֵעִי חֲזַק! – מִיכַל עָנָתָה

וַתְּחַבֵּק לַדּוֹד וַתִּשָּׁקֵהוּ מֶצַח –

אַל יֹאמַר לִבְּךָ נוֹאָשׁ בַּצָּרָתָה,

גַּם אֵיד גַּם אֹשֶׁר לֹא יָחִילוּ נֵצַח.

אָשְׁרֵנוּ גָּז – עוֹד הַתִּקְוָה פֹּרָחַת

בֵּין עָלֵי הָעֲלוּמִים עַל עֵץ הַחַיִּים!

נוֹחִילָה – וִימִין אֵל עֶזְרָה שׁוֹלַחַת

אֶל כָּל נֹשֵׂא לוֹ לֵבָב אֶל כַּפָּיִם".

"הוֹי מִיכַל – קָרָא וּדְמָעָיו זָרָמוּ

וַיֶּמַח אוֹתָם בִּשְׁדֵי הָאוֹהָבָת –

לֹא נִקְלִים חַלָּשִׁים עַל נַפְשִׁי קָמוּ

אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי כַּמָּוֶת.

וּמֶה לוּ גַּם אָצִּיל נַפְשִׁי מֵחֶרֶב

אִם אַתְּ תִּשְׁאָרִי בִּידֵי רוֹדְפַי שָׁמָּה;

אַתְּ רוּחַ אַפִּי, נִשְׁמָתִי בַּקֶּרֶב −

וּמִנִּי אִם יִקְחוּךְ חַיִּים לִי לָמָּה?!"

"הַס – קָרְאָה הַס! כִּי לָאַהֲבָה כִּחַשְׁתָּ!

לֹא תוֹצֵאת אֶרֶץ הִיא כִּי בַת שָׁמָיִם:

לֹא אוֹתָהּ אֵפוֹא לֹא אוֹתָהּ רָחַשְׁתָּ

כִּי תִפְחַד מִבֶּגֶד מֵעָקַת חַיִּים".

מַתַּת אֵל חַי הִיא – לֹא לִגְוִיַּת גָּבֶר,

כִּי אִם לִלְבָבוֹ לַנֶּפֶשׁ וָרוּחַ;

וְלָהֵן אֵין חֹק, כִּי מֵעֵבֶר לַקֶּבֶר

עוֹד תֶּאֱהַבְנָה בִּמְקוֹם אוֹר יָהּ זָרוּחַ.

"מָה אֵפוֹא תִפְחַד מַה-לִּבְּךָ יָרִיעַ,

וּנְכָאִים תֶּהְגֶּה בִּמְרִי לֵב וָנֶהִי?

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם וּשְׁאוֹל תַּצִּיעַ.

נַפְשִׁי-תָמִיד תָּמִיד אַךְ עִמְּךָ תֶּהִי.

וּמֵחֲמַת מֵצִיק מֶה נַפְשְׁךָ תָּשׁוּחַ?

הֵן יַד בֶּן חֲלוֹף בַּגֵּו אַךְ שֹׁרָרֶת,

לֹא בִּלְבַב אָדָם, בָּרַעְיוֹן וָרוּחַ –

הֵם לֹא יֵדְעוּ חֹק וַחֲמַת יַד עֹצָרֶת!

אִם רַק אַהֲבַת אֹמֶן נַפְשְׁךָ רֹחֶשֶׁת

תִּלְעַג אֶל כָּל אֵיד תָּבוּז אֶל כָּל שָׁבֶר;

הִיא צִי אַדִּיר בִּתְהוֹם רַבָּה רֹעֶשֶׁת,

מָגֵן מֵחֵץ מָוֶת שֶׁמֶשׁ בַּקָּבֶר.

אָהֲבָה לִמְלֹא חֶלֶד הַיְּסוֹד הִנֶּהָ;

מָצוֹק לַמָּצוֹק אַךְ בָּהּ יִתְאַחָדוּ,

גַּם רוּחַ לָרוּחַ דִּבְּקוּ יָדֶיהָ,

גַּם גֵּו גַּם נֶפֶשׁ עַל פִּיהָ נוֹלָדוּ.

וּבְלִבּוֹ כִּי יִשָּׂא אִישׁ אַהֲבַת אֹמֶן

מִמְּסִבּוֹת תֵּבֵל הוּא מוּרָם גָּבוֹהַּ;

וּשְׂשׂוֹן עוֹלָמִים יִזַּל בּוֹ, כַּשֶּׁמֶן

הַטּוֹב שֶׁיּוֹרֵד מִקֶּרֶן אֱלוֹהַּ.

הֶרֶף מִתּוּגָה מִדְּאָגָה גַּם יָחַד,

אַל יָבוֹא בִּלְבָבְךָ מָגוֹר מִקָּרֶץ;

אִם מִכָּל אֵיד תִּפְחַד אֵין קֵץ לַפָּחַד;

אֱהוֹב בֶּאֱמוּנָה וּתְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ".

עַל דִּבְרֵי רַעְיָתוֹ נָשַׁם הַנָּעַר,

רוּחוֹ חֻבָּלָה וּפָנָיו רָעָמוּ;

פִּי שֶׁבַע קָדַר לוֹ עַתָּה הַיָּעַר

וַאֲפִיקֵי דִּמְעָה מֵעֵינָיו זָרָמוּ.

וּבְתִמְהוֹן לִבּוֹ נָתַן קוֹל בַּבֶּכִי:

"אַל נָא, חֶמְדַּת נָשִׁים, אַל נָא תִתְּנִינִי

לִמְפַחֵד מִמָּוֶת, מֵאֵיד וָדֶחִי;

כִּי אִם כֹּה תַּחֲשֹׁבִי הֲלֹא תִבְזִינִי!

וַאֲנִי כָּל חֶמְדַּת חַיַּי לָךְ הִקְרַבְתִּי

כָּל שַׁלְוַת יָמַי אַחֲרֵי גֵו הִשְׁלָכְתִּי,

חַיֵּי הָרֹעִים הַנְּעִימִים עָזַבְתִּי

וּלְאִישׁ מִלְחָמָה בַּעֲבוּרֵךְ נֶהְפַּכְתִּי.

בַּעֲבוּרֵךְ מִדְבָּר הַנָּאוֶה נָטַשְׁתִּי

וָאֶבְחַר תַּחְתָּיו רֹגֶז וַהֲמוֹן קָרֶת,

לִתְרוּעַת מִלְחָמָה מִהַרְתִּי חַשְׁתִּי

לַעֲשׂוֹת לִי שֵׁם גִּבּוֹר זֵכֶר תִּפְאָרֶת.

בִּמְקוֹם מַקַּל רֹעִים אָזַרְתִּי חֶרֶב,

בִּמְקוֹם הַיַּלְקוּט – סֹחֵרָה עַל שָׁכֶם,

בִּמְקוֹם רַחֲשֵׁי נֹעַם תּוֹךְ לֵב וָקֶרֶב

לִמַּדְתִּי נַפְשִׁי עֵצוֹת שֹׁד וָלָחֶם.

כָּל חֶמְדַּת חַיַּי עַל מִזְבְּחֵךְ הִקְרַבְתִּי,

גַּם חַיַּי בַּעֲדֵךְ לַמָּוֶת חֵרָפְתִּי.

לֹא פַּעַם לַחֶרֶב עֵרוֹם קָרַבְתִּי

וּבֵין חִצִּים עָפִים בָּדָד נִשְׁקָפְתִּי.

אַךְ בַּעֲדֵךְ הִשְׁלַכְתִּי אָז בִּשְׂדוֹת קָרֶץ

כִּכְלִי נִבְזֶה נָפוּץ חַיַּי מִנֶּגֶד –

בַּעֲדֵךְ יִכְבַּד לִי עַתָּה לַעֲזוֹב אֶרֶץ

זָבַת דָּם וּמְלֵאֲתִי חָמָס וָּבֶגֶד".

"הֵרָגַע נָא רֶגַע! – מִיכַל אָמָרָה –

עֵדָה בִי אֵלָה זֹאת, עֵד גַּם אֱלוֹהַּ,

כִּי נֵצַח אִתְּךָ בֶּאֱמוּנָה אֶשְׁאָרָה,

מִשֵּׁאת כָּל צוּקָה לֹא לִבִּי יִנּוֹעַ.

וּשְׁבוּעָתִי זֹאת עַל אַדְמַת נוֹד קָחָה

לַעֲרֻבָּה כִּי לֹא אֶשְׁקֹר בִּבְרִיתֵנוּ –

אַךְ לָאֵל מִי יֹאמַר: "מַה-תִּפְעַל כָּכָה?

טוֹב נִסְבֹּל דּוּמָם כִּי נָטַל עָלֵינוּ!"

"הֵן – עָנָה הַגּוֹלֶה – סָבֹל אֶסְבּוֹלָה,

רוּחִי אַפְקִידָה בִּידֵי אֵל שָׁמַיִם;

כִּי אֵלָיו מֵעוֹדִי מַעֲשַׂי אֶגֹלָּה אָגֹלָּה,

לוּ אַךְ אֵדַע כִּי לָךְ בִּנְּעִימִים חַיִּים.

אַךְ שָׁם אוֹר עַל אֶרֶץ קָדִים זוֹרֵעַ

וִיקַר שַׁחַר אֶחֱזֶה בִּרְאִי עֵינַיִךְ;

עַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ… וּמִי יוֹדֵעַ

אִם אוֹסִיף עוֹד לַחֲזוֹת נֹעַם פָּנַיִךְ?!"

כֹּה דִּבֵּר הַמְנַגֵּן בִּמְגִנַּת רוּחַ

וּבְנוֹת עֵינָיו נָזְלוּ אֲפִיקִי מַיִם,

וּבְמֵיתְרֵי נִבְלֵהוּ נָגַע הָרוּחַ

וַיַּשְׁמַע קוֹלוֹ בִּשְׁאוֹן הַמְּצִלְתַּיִם.

אָז שָׁר גַּם הוּא – עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר:

"אֵלִי אֵלִי לָמָּה זֶה עֲזַבְתָּנִי!!

תֶּאְכַּף עָלַי כַּפְּךָ אַף אַפְּךָ תַּחַר,

יוֹם צָעַקְתִּי וָלֵיל − לֹא עֲנִיתָנִי.

עָשׁ עָשֵׁשׁ אָנִי וּכְלָבִים סַבּוּנִי,

תּוֹלַעַת גֹּוַעַת – וַאֲרִי יִטְרְפֵנִי;

הָהּ! רֻם זֻלּוּת – קַרְנֵי רֵמִים יִגְּחוּנִי,

אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ וַחֲמַת מֶלֶךְ תִּרְדְּפֵנִי.

גּוֹחִי מִבֶּטֶן אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי!

אַבִּירֵי בָשָׁן עָלַי פִּימוֹ פָּצוּ,

וּבְהַסְתֵּר פָּנֶיךָ רֶגַע אֵינֶנִּי,

אָז צָרַי יָגִילוּ – שִׁמְךָ יִנְאָצוּ.

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עֵינָהּ פָּקָחָה,

כָּל טוֹב לֵב יָגֶל וַאֲנִי אֶגְלֶה סֶלָה;

אַיֶּלֶת אֲהָבִים גַּם הִיא נֶאֱנָחָה

וּשְׁכוּלָה אֲמוּלָה תָּשׁוּב אֹהֶלָה.

אֱיָלוּתִי חוּשָׁה שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ!

אֶת נַפְשִׁי מֵחֶרֶב רָעָה הַצִּילָה

וִיחִידָתִי מִיַּד מַפְרִיד בֵּינֵינוּ,

וּבְתוֹךְ קָהָל רָב שִׁמְךָ אֲהַלֵּלָה".

אָז רַחֲשֵׁי תִקְוָה קִרְבָּם הִתְנוֹסָסוּ

וּדְמָעוֹת כַּנַּחַל תַּחְתָּם זָרָמוּ;

וּמִן הַיַּעַר צִלְלֵי לַיִל נָסוּ –

גַּם דָּוִד גַּם מִיכַל מִמְּקוֹמָם קָמוּ.

בִּזְרֹעוֹת רוֹעֲדוֹת חִבְּקָהּ אַף חִבְּקַתְהוּ

וּשְׂפָתָיו דּוֹלְקִים נָשְׁקוּ שִׂפְתוֹתֶיהָ;

חִישׁ נִפְרַד מֶנָּהּ, רֶגַע לֹא רָאַתְהוּ,

כַּצֵּל כִּי יַחֲלֹף נֶעֱלַם מֵעֵינֶיהָ.

---

אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע

מאת

יהודה ליב גורדון

א

בִּרְחוֹב מִמְכַּר הָעֲבָדִים בִּשְׂדֵה צֹעַן

בֶּחָצֵר הַקְּטֻרָה עַל יַד הַשַּׁעַר

אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים הַבָּאָה מִכְּנָעַן

הֵבִיאָה לִמְכּוֹר עֶבֶד עִבְרִי נָעַר.

עֶבֶד הוּא – אַךְ הַכָּרַת פָּנָיו תַּעַן

כִּי לֹא נֵצֶר נִתְעָב הוּא מֵעֲצֵי יָעַר,

כִּי אֻמְלָל זֶה פֹּה יִמָּכֵר ממְכָּרֶת

חֹטֶר הוּא מִגֶּזַע נִכְבַּדֵּי קָרֶת.

מִשַּׂלְמוֹת עַבְדֻתוֹ מִבְּלוֹיֵי בָגֶד

תָּצִיץ תֻּמַּת נֶפֶשׁ וּנְדִיבוֹת רוּח,

וּכְהָצִיץ מִקִּרְעֵי עָבִים מִנֶּגֶד

בִּימֵי הַבָּצִיר אוֹר שֶׁמֶשׁ זָרוּח;

חִכּוֹ יֵין הַטּוֹב, נִיבוֹ צוּף וָמֶגֶד,

עֵינָיו סַפִּירִים, רַקָּתוֹ תַּפּוּחַ;

וּבְכָל הַתְּלָאוֹת אֶת נַפְשׁוֹ מָצָאוּ

עוֹד עִקְּבוֹת יָפְיוֹ עַל פָּנָיו נוֹדָעוּ.

הוֹי שָׁבוּי בֶּן חוֹרִים, עֶבֶד בֶּן שׁוֹעַ,

מִי רֹךְ רַגְלֶיךָ הִקְרִיב לִנְחֻשְׁתָּיִם?

מִי כֻתָּנְתְּךָ פַּסִּים הֵזִיד לִקְרוֹעַ

וּסְחָבְךָ בִּסְחָבוֹת אַרְצָה מִצְרָיִם?

אַחֶיךָ, אַחֶיךָ – כָּל לֵב יִנּוֹעַ!

הֵם מָכְרוּ אֹתָכָה בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.

הוֹי שִׂנְאַת אַחִים, הוֹי אֵשׁ מִתְלַקָּחַת,

מִשְּׁבִיב קִנְאָה תֵּצֵא תִּיקַד עַד שָׁחַת!

הֵן אָב אֶחָד, הֵן אֵל אֶחָד לָהֵמָּה,

אֵיכָה לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ אֹמֶר גָּמָרוּ;

אַפָּם לֹא שָׁב, נִקְמָתָם לֹא שָׁלֵמָה,

גַּם עֵת אֶל הַבּוֹר עַצְמוֹתָיו נִפְזָרוּ;

וּכְצֹאן אוֹבֶדֶת עוֹד יִמְכְּרוּהוּ הֵמָּה

בִּידֵי יִשְׁמְעֵאלִים מִגִּלְעָד עָבָרוּ.

יִשְׁמְעֵאלִים! וּלְרֹעַ לֵב אָדָם לָמָּה

לֹא הֲבֵאתֶם אִתְּכֶם צֳרִי מִשָּׁמָּה?

וּבְבֵיתוֹ אָב זָקֵן יָרִיד בַּבֶּכִי

יִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר יִמְרֹט הַשָּׂעַר:

"לִבְנִי – יִקְרָא – אֶתְאַבֵּל כָּל עוֹד אֶחִי;

חַיָּה רָעָה אֲכָלַתְהוּ בַּיָּעַר!" –

וּבְנוֹ לֹא טֹרָף כִּי אִם הָלַךְ דֶּחִי,

כִּי אִם ימָּכֵר כָּעָבֶד בַּשָּׁעַר;

לֹא חַיָּה רָעָה בַּיַּעַר שִׁחֲתַתּוּ

כִּי אִם קִנְאַת אַחִים חַי אֲכָלַתּוּ.

וּמְקוֹם מִמְכַּר הָעֲבָדִים שׁוּק רָבוּעַ

עָשׂוּי קִנִּים וּמוּסַב חוֹמַת אָבֶן;

חֶצְיוֹ עָרֹם עַל הָרִצְפָּה שָׂרוּעַ

מוּטָל הָעֶלֶם עַל אֲלֻמַּת תֶּבֶן,

יתְכַּס בַּשְּׂמִיכָה מִהְיוֹתוֹ צָנוּע,

יָעַף לֹא יָנוּד, וּלְסוֹבְבָיו לֹא יָבֶן;

סָבִיב נֶפֶשׁ אָדָם כָּאַרְבֶּה רָבוּ

מִקְּצוֹת כָּל הָאָרֶץ לִמְכּוֹר נִצָּבוּ.

שָׁם כּוּשִׁים חוּמִים וּלְהָבִים יַעֲמֹדוּ,

מִלּוּד וּמִפּוּט דַּמֶּשֶׂק וּבָבֶל,

מִשְּׁבָא מַעֲרָב מֵאַשּׁוּר וּמֵהֹדוּ;

מֵהֶם גִּדְלֵי קוֹמָה עוֹמְסִים בַּסֵּבֶל,

מהֶם גַּמָדִים בַּבַּיִת יַעֲבֹדוּ,

שָׁרִים וּמְחוֹלְלִים וּפֹרְטִים עַל נֵבֶל.

וַהֲמוֹן קוֹנִים שׁוֹנִים שָׁמָּה נִקְהָלוּ

יִבְחָנוּם וִיבַקְּרוּם לִמְחִירָם יִשְׁאָלוּ.

שָׁם מֵאַפִּרְיוֹן הָדוּר יֵצֵא שָׁעַר

אִיש עוֹטֶה שֵׁש וּמְכֻרְבָּל רִקְמָתַיִם,

בָּא בַיָּמִים וּכְבָר יַלְבִּין לוֹ שָׂעַר:

“פּוֹטִיפַר הוּא, שַׂר טַבָּחֵי מִצְרַיִם!” –

וּבַאֲגֻדּוֹת הָעֲבָדִים אֶת הַנָּעַר

הָעִבְרִי כִּמְעַט רָאָה לָעֵינַיִם

וַיִּתְיַצֵּב עָלָיו וַיִּבְחָנֵהוּ

וִיקָר נַפְשׁוֹ הִכִּיר מִיפִי פָנֵיהוּ.

“אֵי מִזֶּה עֶבֶד זֶה?” – מֵאֶרֶץ עֵבֶר! –

“הֲיָדַעְתָּ לִקְרֹא גַּם לִכְתֹּב?” – יָדַעְתִּי.

“הֲתָמִים הוּא?” – אֵין בּוֹ כָּל מוּם וָשֵׁבֶר.

“וּשְׂפַת מִצְרַיִם תִּשְׁמָע?” – שָׁמָעְתִּי.

“וּמַה-מּוֹלַדְתֶּךָ?” – הָיִיתִי גֶּבֶר

אֶפְרָתִי טֶרֶם לָעַבְדוּת הִגַּעְתִּי.

“וּמְחִירוֹ?” – אֶלֶף שֶׁקֶל לִכְבוֹדֶךָ.

“הֵא לָךְ הַכֶּסֶף, הָבָה לִי עַבְדֶּךָ”.

ב

פַּרְדֵּס נֶחְמָד שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם,

בּוֹ יַעַל כָּל עֵץ נֶחְמָד לָעֵינָיִם,

שָׁם יָנֵץ הַשָּׁקֵד תִּפְרַח הַגֶּפֶן,

הַזַּיִת יִסְתַּבֵּל לִבְנַת הַצֶּמֶר,

הָרִמּוֹן יִתְכַּסֶּה בִּשְׁנִי תוֹלָעַת

וַעֲטֶרֶת סַנְסִנָּיו יִצְנֹף הַתֹּמֶר.

שָׁם נֵרְדְּ מֹר וַאֲהָלוֹת רֵיחָם יָפִיצוּ,

כַּרְכֹּם וּקְצִיעָה כָּעֵשֶׂב יָצִיצוּ,

וּשְׂדֵרוֹת עֵץ הָדָר עַל מַעְגְּלֵי דֶשֶׁן

רַגְלֵי הַהֵלֶךְ מַעֲדַנּוֹת יַעֲבִירוּ;

וּבִגְדֶרֶת הֲגִינָה בֵּין בַּדֵּימוֹ

שָׁרִים נִסְתָּרִים עַל מָחוֹל יָשִירוּ.

כָּל זֶה הַהֶדֶר וּתְכֵלֶת שָׁמָיִם

יִצֶּף יִכָּפֵל בִּבְרֵכַת הַמָּיִם,

שָׁם עַל עַפְרוֹת זָהָב כִּרְאִי מוּצָקֶת;

מִסְגֶּרֶת לָהּ סָבִיב עֲרֻגוֹת בֶּשֶׂם

וִיאֹרִים תִּשְׁלַח אֶל כָּל עֵץ כָּל נֶטַע,

יַעַן לֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגֶּשֶׁם.

וּפֶסֶל עֲזָאזֵל אוֹ הָעַשְׁתֹּרֶת,

הִיא בַּעֲלַת הַשֶּׁפַע אֱלִיל הָעֲתֶרֶת,

חָצוּב מִצּוּר שָׁם נִצָּב עַל כַּן שַׁיִשׁ

בִּדְמוּת אִשָּׁה יָפָה מַרְבַּת שָׁדָיִם,

הַנּוֹשֵׂאת קַרְנֵי פָרָה עַל הַמֵּצַח

וּמְנַעְנְעִים וָכַד בִּשְׁתֵּי הַיָּדָיִם.

סָבִיב נִצְּבוּ כָּל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם:

שָׁם פֶּסֶל אָמוֹן בִּדְמוּת אֵיל קַרְנַיִם,

פִּיתֹם וּבַעַל-צְפוֹן בִּדְמוּת צֶפַע,

מַצֶּבֶת חָנֵס סוֹא אוֹן וּפִיבֶסֶת,

וַהֲמוֹן חַמָּנִים וּמְחֻקֶּה עָלֵימוֹ

תַּבְנִית כָּל עוֹף כָּל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת.

וּבֵין הַתְּלָמִים כַּדְּרוֹר הַמְּרַחֶפֶת

יַלְדָּה נָאוָה וּמְעֻנָּנָה רֹדֶפֶת,

רַכָּה בַשָּׁנִים בַּת שֵׁשׁ אוֹ בַּת שֶׁבַע:

וּבְגִבְעוֹל שׁוֹשַׁנִּים תִּרְדֹּף הָעֹפֶר,

רָדְפָה וַתְּצוּדֶנּוּ וַתְּנַהֲגוֹ שֶׁבִי,

כִּי לָחַךְ וַיַּגְרֵס סִבְכֵי הַכֹּפֶר.

עַל יַד הָאַגָּן סֻכַּת סוּף נִשְׁקֶפֶת

מַעֲשֵׂה קָלַע מִמַּסַּד עַד הַצֶּפֶת,

וִירִיעוֹת אַרְגָּמָן כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת

יַעַנְדוּהָ יִפְעַת צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת,

וּצְלָלִים וָרוּחַ סִפָּהּ יִשְׁמֹרוּ

חֹרֶב וָחֹם לֹא יָעֵזוּ לָגֶשֶׁת.

וּבְחֶבְיוֹן הַסֻּכָּה מִטָּה מֻצְהֶבֶת;

בִּיקַר כָּרִים שָׁמָּה אִשָּׁה שׁוֹכָבֶת

יוֹם חָרְפָּהּ עוֹבֵר וַאֲבִיבָהּ יֵאָסֶף,

אַךְ עוֹדֶנָּה טוֹבַת חֵן וִיפַת תֹּאַר;

עוֹד לָהּ טוּב צַוָּארָהּ, עוֹד אוֹר פָּנֶיהָ,

עוֹד יָפָה וּבָרָה כִּבְקַדְמַת נֹעַר.

מִתְּכֵלֶת עֵינֶיהָ עוֹד תַּבִּיט תּוֹחֶלֶת,

עוֹד עֶדְנַת הַבָּשָׂר תַעֲנוּג שׁוֹאֶלֶת,

וּשְׂפָתַיִם דּוֹלְקִים לִנְשׁוֹק יִקְרָאוּ;

עוֹד בִּיקוֹד לֶחֱיָהּ אֵשׁ אַהֲבָה קוֹדָחַת,

וּבְמִגְדְּלוֹת שָׁדֶיהָ תַּאֲוָה נִסְתֶּרֶת

תַּעֲרוֹג לִמְשׂוֹשׂ חַיִּים עֹנֶג וָנָחַת.

בִּפְאַת מִטָּתָהּ תָּסֹב כַּנִּדְהָמֶת,

רֹאשָׁהּ עַל יָדָהּ וּבְהָקִיץ חֹלֶמֶת.

כָּל אַמְהוֹתֶיהָ לָשֶׁבֶת הִרְחִיקוּ

לִבְלִי תַּשְׁבֵּתְנָה מַרְגּוֹעַ הַגְּבָרֶת;

אַךְ הִיא לֹא תַרְגִּיעַ, אַט תֵּאָנֵחַ,

וּבְשָׂפָה רָפָה אֶל לִבָּהּ דֹּבָרֶת:

"רַבּוֹת מִבְּנוֹת צֹעַן אָשְׁרִי קִנֵּאוּ

הַפְּתָיוֹת לֹא תֵדַעְנָה לֹא נִבֵּאוּ

כִּי נֶגַע בַּבַּיִת, כִּי לֹא צָלַחְתִּי.

מַה-יַּמְרִיצֵנִי הוֹן עָתָק וָנַחַת

אִם חוּשִׁי בִי מֵת, אַהֲבָתִי גָּוָעָה,

כָּל חַיַּי הֶבֶל וּבְלִבִּי הַשָּׁחַת.

לוּ עוֹד בֵּית אִמִּי בִּבְתוּלַי יָשַׁבְתִּי

מַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי אִישׁ לֹא אָהָבְתִּי,

לוּ גַּם שַׂר טַבָּחִים וּסְרִיס הַמֶּלֶךְ –

אִישׁ זָקֵן מֶנִּי לַיָּמִים כִּפְלָיִם,

אִישׁ שֵׂיבָה בּוֹ זָרְקָה וַחֲלָצָיו רָפוּ,

אִישׁ קַנֹּא, אִישׁ חֵמָה וּקְצַר-אַפָּיִם".

וּכְעֵינֵי הַנָּמֵר בֶּאֱשׁוּן לֵיל נֶשֶׁף

הִמְלִיטוּ עֵינֶיהָ בַּהֲגִיגָהּ רֶשֶׁף

וּמֵעֶיהָ רֻתְּחוּ לִרְצוֹחַ נָפֶשׁ.

חִישׁ נָח זַעְפָּהּ, כִּי אֵלֶיהָ קָרֵבָה

הַיַּלְדָּה הָעֲדִינָה בַּגָּן רָעָתָה,

הִיא בִתָּהּ הַיְחִידָה אֲשֶׁר אָהֵבָה.

“אָסְנַת בִּתִּי, אֶת מִי זֶה תִּנְהֲגִי שֶׁבִי?”

– אֶת עָפְרִי זֶה, אִמִּי, עֹפֶר הַצֶּבִי,

כִּי שִׁחֵת הַתְּלָמִים אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי.

אַךְ שָׁם אָבִי! – אָבִי, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!

"שָׁלוֹם, מַחֲמַדָּי! מִן הַשּׁוּק אָשׁוּבָה,

עֶבֶד חָדָשׁ לָךְ הֵבֵאתִי, זֻלֵּיכָה!"

מִמְּכוֹן מוֹשָׁבָהּ הִשְׁקִיפָה זֻלֵּיכָה

בִּפְנֵי הָעֶבֶד – עֶלֶם דַּל חֵלֵכָה,

וַתִּבְחָנֶנּוּ מֵרֹאשׁ עַד כַּף רָגֶל:

פָּנָיו נָפָלוּ, הִלְבִּינוּ כַּנָּתֶר,

אוּלָם אוֹר עֵינָיו וִיצֻרָיו כֻּלָּהַם

הֶחֱיוּ רוּחָהּ, וַיִּפְתְּ לִבָּהּ בַּסָּתֶר.

"לֵךְ – אָמְרָה – הִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ.

מָנוֹן הוּא, אַל יַעֲבֹד בַּעֲבֹדַת פָּרֶךְ!"

"לֹא, אֶת אָסְנַת יוֹרֶה לָשׁוֹן וָדָעַת;

וּבֶאֱמוּנָה אִם תַּעֲבוֹד אֲדֹנֶיךָ"…

– הָאֱמוּנָה מֵאֲבוֹתַי הִיא לִי מוֹרֶשֶׁת! –

“כִּי אָז עַל כָּל בֵּיתִי פָּקִיד אֶתְּנֶךָ”.

ג

יָמִים עַל יָמִים וִירָחִים יַחֲלֹפוּ,

יֶרַח אַחַר יֶרַח שָׁנִים יִנְקֹפוּ,

עֶשֶׂר שָׁנִים נוֹסְפוּ לִשְׁנוֹת הַנֵּצַח

מֵעֵת – דַּךְ נִכְלָם, תָּו עַבְדוּת עַל מֵצַח –

בֵּיתָה פּוֹטִיפַר בָּא יוֹסֵף הָעָבֶד.

עוֹד עֶבֶד עוֹדֶנּוּ וּכְשָׂר יִכָּבֶד!

עַל כָּל יֶשׁ לוֹ אֲדֹנָיו הִפְקִידָהוּ,

כִּי בֶאֱמוּנָה נִצַּחַת עֲבָדָהוּ;

לֹא שָׁקַט, לֹא שָׁבַת יוֹמָם וָלָיִל:

יוֹמָם עַל מִשְׁמַרְתּוֹ עָמַד בֶּחָיִל,

בַּבַּיִת בַּשָּׂדֶה הִבִּיט הִשְׁגִּיחַ –

וַאדֹנָי אִתּוֹ וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ

וּבַלֵּילוֹת שָׁקַד עֶרֶב וָבֹקֶר

לִלְמוֹד תַּעֲלֻמוֹת כָּל חָכְמָה וָחֵקֶר,

סוֹד חָכְמַת הַבְּרִיאָה וַאֲשֶׁר עָלֶיהָ,

מִסְתְּרֵי מִצְרַיִם, לָטֵי חַרְטֻמֶּיהָ;

וֵאלֹהִים כָּרָה לוֹ אֹזֶן שׁוֹמָעַת

וַיְבִינֵהוּ בַּחֲלוֹמוֹת וּבְכָל דָּעַת,

לִקְרוֹא וּלְהָבִין פָּקַח לוֹ עֵינָיִם

אֵת הָרָשׁוּם עַל סֵפֶר הַשָּׁמָיִם.

רוּחַ צַח חֲרִישִׁית שִׁפְּרָה שָׁמָיִם,

הַשֶּמֶשׁ יָרַד אֶל נִבְכֵי הַמָּיִם:

קַעֲרַת סַפִּיר הֲפוּכָה עַל פָּנֶיהָ,

תַּפּוּחַ זָהָב נָפַל מִשּׁוּלֶיהָ.

וּבְקַרְקַע הַקְּעָרָה בִּרְקִיעַ טֹהַר

מִתְנוֹסְסוֹת וּמְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי זֹהַר:

אוֹתוֹת זָהָב הֵנָּה פּוֹרְחוֹת בָּרוּחַ,

מִכְתַּב אֱלֹהִים חָרוּת עַל הַלּוּחַ.

בָּדָד בִּמְעוֹנוֹ בַּנֶּשֶׁף בָּעֶרֶב

יַעֲמוֹד יוֹסֵף תָּפוּשׂ בִּמְזִמּוֹת קֶרֶב,

וּבְעַד חַלּוֹנוֹ יִשָּׂא הָעֵינָיִם,

יִבְחַן בִּמְרוּצָתָם כּוֹכְבֵי שָׁמָיִם,

יִשְׁאַל בָּהֶם פִּתְרוֹן חֲלוֹם עוֹלָמִים,

תַּכְלִית הָעֲתִידוֹת, סוֹד אַחֲרִית הַיָּמִים:

קוֹנֵה שָׁמַיִם, מִי יֵדַע סוֹדֶךָ!

דִּבַּרְתָּ וּתְדַבֵּר עוֹד לַחֲסִידֶךָ,

עוֹד שָׁם הַכּוֹכָבִים אֵלַי יִכְרָעוּ

כַּאֲשֶׁר בַּחֲלוֹמִי מֵאָז עֵינַי רָאוּ –

וַאֲנִי עַל אַדְמַת נֵכָר עֶבֶד אָנִי!

הַאִם הוֹנוּ עֵינַי, חוּשִׁי רִמָּנִי?

אוֹ אוּלַי תַּכְלִית כָּל מַדָּע וָחֵקֶר

רַק תַּרְמִית עֵינַיִם כָּזָב וָשֶׁקֶר,

וּתְהָתֵל מֵרֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמוּ

בִּבְנֵי חֲלוֹף כִּי יָזִידוּ יֶחְכָּמוּ?

כּוֹכָבֶיךָ לִי מֶמְשָׁלָה יַבְטִיחוּ

וּבְנֵי אָבִי אוֹתִי בַּשְּׁבִי הִדִּיחוּ!

אַךְ אוּלַי דֶּרֶך עֹצֶב זֶה יָעַדְתָּ,

אוּלַי אֶל בּוֹר תַּחְתִּית אוֹתִי הוֹרַדְתָּ

בַּעֲבוּר כַּזָּהָב בַּכּוּר תִּבְחָנֵנִי

וּמִתְּהֹמוֹת אֶרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי?

נִפְלָאִים אָרְחוֹתֶיךָ! אוּלַי אַתָּה

בִּלְבַב זֻלֵּיכָה אֵשׁ תַּאֲוָה הִצַּתָּ

בַּעֲבוּר עַל יָדָהּ הַגְּדֹלוֹת תָּבֹאנָה –

כִּי אִשָּׁה זָרָה זֹאת לַכֹּל נָכוֹנָה!

אַךְ דֶּרֶךְ זֶה דֶּרֶךְ מַעַל וָרֶצַח –

לֹא, לֹא תִדְרֹךְ בּוֹ כַּף רַגְלִי לָנֶצַח.

אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה? אֵיכָה

אָפִיר צִדְקִי, אַשְׁלִים חֵפֶץ זֻלֵּיכָה

וּבְחֶפְצָהּ זֶה מִשְׁנֶה בֶגֶד וָמָעַל:

הִיא תִבְגּוֹד בַּאֲדֹנִי, תַּשְׂטְ מִן הַבָּעַל,

וּבְאָסְנַת אָנֹכִי… הָהּ, מַה-בִּטִּיתִי,

סוֹד לִבִּי הַכָּמוּס פִּתְאֹם גִּלִּיתִי!

הַסּוּ, כּוֹכָבִים, אַל תּוֹדִיעוּ סוֹדִי;

עַל אִשָּׁה לֹא נִפְתָּה לִבִּי מֵעוֹדִי,

וּבַת אֲדֹנִי זֹאת נַפְשִׁי אֹהָבֶת –

מַה-שּׁוֹנָה הִיא מֵאִמָּהּ הָעוֹגָבֶת!

אַיֶּלֶת אֲהָבִים וּכְלִילַת יֹפִי,

בַּת חֵן וָדַעַת וּבְרוּחָהּ אֵין דֹּפִי,

אֶל רָחֵל אִמִּי הַיְקָרָה נִדְמָתָה,

עַל כֵּן גַּם כִּפְלַיִם אוֹסִיף אַהֲבָתָהּ.

אַךְ מִי יֵדַע אִם גַּם הִיא תֶּאֱהָבֵנִי?

אִם אוֹדֶה אַהֲבָתִי בּוֹגֵד הִנֵּנִי!

לַמְּדָהּ הֵיטֵב הִפְקִידוּ לִי הוֹרֶיהָ

וַאֲנִי – עַל דֶּרֶךְ לֹא יָשָׁר אַטֶּהָ!

הַכּוֹכָבִים! אִם דִּבְרֵיכֶם נֶאֱמָנוּ

וּבְיֶדְכֶם חֲלִיפוֹת תֵּבֵל נִתָּנוּ,

הָבוּ לִי אֶת אָסְנַת אֲשֶׁר אָהַבְתִּי

וִיקָר לִי תַּבְטִיחוּ עוֹד לֹא יָאָבְתִּי.

שִׁנִּיתֶם מַצַּבְכֶם, נִבְלֵי שָׁמַיִם,

וּתְמוּנָה אַחֶרֶת תַּרְאוּ לָעֵינַיִם:

כִּדְמוּת אִישׁ סֹפֵד, קֹדֵר וַעֲצוּב רוּחַ,

בֹּכֶה תַמְרוּרִים לֹא יִדֹּם יָנוּחַ

אַף קוֹלוֹ בָּרוּחַ אָזְנִי לֹקָחַת:

“לֹא, כִּי אָבֵל לִבְנִי אֵרֵד הַשָּׁחַת!”

אָבִי הוּא, אוֹי לִי, מִתְאַבֵּל עוֹדֶנּוּ,

וַאֲנִי בֵּן מֵבִישׁ, אֲנִי אֶשְׁכָּחֶנּוּ;

הוּא יוֹרִיד שֵׂיבָתוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁחַת –

וַאֲנִי אַתְנֶה אַהֲבָה וַאֲבַקֶּשׁ נָחַת!!

ד

מוֹצָאֵי בֹקֶר הַצִּפֳּרִים בִּשֵּׂרוּ,

בֵּין הָעֳפָאיִם יָרֹנּוּ וִישׁוֹרֵרוּ,

וּלְקוֹל זִמְרָתָם כִּמְחֹלַת מַחֲנָיִם

תֵּצֵא הַשָּׁמֶשׁ עַל חוּג הַשָּׁמָיִם,

וּלְקוֹל זִמְרָתָם כִּמְחֹלַת מַחֲנָיִם

תִּצְעַד עַלְמָה נָאוָה וִיפַת פַּעֲמָיִם.

בִּשְׂדֵרַת עֵץ הָדָר אָסְנַת דֹּרֶכֶת

וּלְרוּחַ הַיּוֹם לָשׂוּחַ הוֹלֶכֶת.

לֹא אָסְנַת הַיַּלְדָּה מִימֵי קַדְמָתָהּ,

הָרֹעָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים לָצוּד עֳפָרִים,

הַשְּׁלוּחָה כָּאַיָּלָה לִתְפּוֹשׂ צִפֳּרִים

כִּי אִם עַלְמַת חֵן כַּתֹּמֶר קוֹמָתָהּ;

טוֹבָה וּבְרִיאָה וּשְׂעָרָהּ צִמֵּחַ,

מֵעַפְעַפֶּיהָ אוֹר חָכְמָה זוֹרֵחַ,

נֹגַהּ מִצְחָהּ יָעִיד כִּי הַמַּחֲשֶׁבֶת

מִיָּמִים רַבִּים שָׁם הִסְכִּינָה שֶׁבֶת.

בַּשּׂדֵרָה בֵּין הַחַמָּנִים עֹבֶרֶת,

בִּדְמָמָה דַקָּה אֶל לִבָּהּ דֹּבֶרֶת,

לִרְגָעִים תֵּפֶן תַּבִּיט אֶל כָּל עֵבֶר

פֶּן יִשָּׁמַע קוֹלָהּ אֶל אֹזֶן גֶּבֶר:

אֵלֵי מִצְרַיִם מִסָּבִיב עִוְּדֻנִּי,

בִּקְרָב לִבִּי כִּי עָז אָנָּא תִּמְכוּנִי!

מָה הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר תֹּאכְלֵנִי?

הֲזֹאת הִיא אַהֲבָה הַנְּפָשׁוֹת לוֹכֶדֶת

וּמִי אֵהָב? אִישׁ לֹא יוּכַל יֶאֱהָבֵנִי!

אִישׁ חֲכַם לֵב בַּעַל נֶפֶשׁ נֶחְמֶדֶת,

אַךְ רַבָּה הַתְּהוֹם הָרֹבֶצֶת בֵּינֵינוּ:

אֲנִי בַּת פּוֹטִיפַר וָהוּא עַבְדֵּנוּ!

לוּ שִׁפְחָה אָנִי וּבְכֶסֶף נִמְכַּרְתִּי

חָפְשִׁית הָיִיתִי לֶאֱהוֹב אֵת בָּחַרְתִּי,

עַתָּה אַהֲבָתִי זֹאת מַעַל וָפָרֶץ

בִּכְבוֹד בֵּית אָבִי וּבְדָתֵי הָאָרֶץ.

הוֹי אָמוֹן אֵלִי, חֲמוֹל עָלַי, חוּסָה!

הָהּ עַל מִי אֶפְנֶה וּלְעֶזְרָה אָנוּסָה?

וּמָה הַחֲלוֹמוֹת רָאִיתִי הַלַּיְלָה,

יַלְדֵי הֶגְיוֹנַי הֵם אוֹ מַלְאֲכֵי מַעְלָה!…

וּפִתְאֹם הֶחֱרִישָׁה עָמְדָה לֹא נָעָה,

אַךְ לִבָּהּ נָע קִרְבָּהּ חָוְרוּ פָנֶיהָ,

כִּי קוֹל צַעֲדֵי רֶגֶל בַּגָּן שָׁמָעָה.

מֵרָחוֹק נִרְאֶה אִישׁ בּוֹ מַעְיָנֶיהָ,

הוּא יוֹסֵף – אֶל דֹּדָיו לִבָּהּ לָהּ הוֹמֶה,

וּבִימִינוֹ לוּחַ וּמְגִלַּת גֹּמֶא

כָּתוּב בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים עָלֶיהָ,

מִפּוֹ וּמִפּוֹ מִשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ,

וּכְמוֹ יוֹם יוֹם בָּא תֵּת לָהּ אִמְרֵי שֶׁפֶר,

לַחֲרוֹת עַל הַלּוּחַ לִדְרוֹשׁ בַּסֵּפֶר.

"לָמָּה זֶה, אָסְנַת, תַּשְׁפִּילִי עֵינָיִךְ?

מַדּוּעַ דַּלּוֹת, מַה-נָּפְלוּ פָנָיִךְ?"

– חֲלוֹם חָלַמְתִּי, שִׁבְרוֹ לֹא יָדַעְתִּי! –

“סַפְּרִיהוּ נָא לִי כִּי לִפְתּוֹר שָׁמַעְתִּי”.

– רָאִיתִי הַלַּיְלָה וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת

בִּקְהַל עֲלָמוֹת עַל מוּסַד הַשָּׁבֶת

בַּחֲצַר גִּנַּת הַבִּיתָן. שָׁם בַּצְּרִיחַ

אִישׁ בִּכְלוּבוֹ בִּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ

כָּל חַיְתוֹ שָׂדַי עַל מַסְגֵּר סֻגָּרוּ,

לִוְיָתָן וּבְהֵמוֹת וּצְבֹעֵי נָחַל,

תּוֹא נָמֵר וַאֲרִי, דֹּב לַיִשׁ וָשָׁחַל;

רַק אֶל גּוּר-אֲרָיוֹת רַחֲמַי נִכְמָרוּ,

כִּי חִלְּלוּ נִזְרוֹ וּכְבוֹדוֹ הוֹרִידוּ

וּבִכְלוּב הַכְּלָבִים אוֹתוֹ הֶעֱמִידוּ.

אַךְ טֶרֶם גָּרַעְתִּי מֶנּוּ עֵינָיִם

נֵעוֹר הַכְּפִיר וַיְפוֹצֵץ הַדְּלָתָיִם

וַיְזַנֵּק מִן הַכְּלוּב אֶל הַמַּעְגְּלָה.

עַל כָּל הַיּוֹשְׁבִים פַּלָּצוּת נָפָלָה

וָהוּא נִגַּשׁ לִמְקוֹם שִׁבְתִּי וַיַּעַל,

וַיְלַחֵךְ רַגְלִי וַיְנַשֵּׁק הַנַּעַל,

וּבְכַפֹּתָיו עַל גַּבּוֹ הֱטִילַנִי

לִמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת אִתּוֹ הוֹבִילַנִי…

הַחֹלֶמֶת! בַּחֲלוֹמֵךְ שֶׁמְּסַפֶּרֶת

אַתְּ, אֶת הַפֹּתֵר לַחֹלֵם תָּשִׁיתִי,

וּלְבָבוֹ הַנָּמֵס יֶהְגֶּה אַחֶרֶת:

“מִי יִתֵּן וּכְפִיר הָאֲרָיוֹת הָיִיתִי!”

וּבְעֵינַיִם כָּלוֹת יַבִּיט אֵלַיִךְ,

אַף אַתְּ הֶחֱרַשְׁתְּ פִּתְאֹם נֶחְבְּאוּ מִלַּיִךְ,

נָשִׁית חֲלוֹמֵךְ גַּם שִׁבְרוֹ שָׁכַחַתְּ,

אַף הוּא שָׁכַח לוּחַ וּמְגִלָּה יַחַד –

אַתְּ עָמַדְתְּ דּוּמָם, הוּא לֹא יִפְצֶה פִיהוּ

וּשְׁנֵיכֶם תָּבִינוּ אִישׁ לֵב אָחִיהוּ!

ה

יוֹם בֹּעֵר כַּכִּבְשָׁן – שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת

כִּמְדוּרַת אֵשׁ עַל רָאשֵׁינוּ עוֹמֶדֶת,

הָאָרֶץ תָּשִׂים גַּחֶלֶת וַעֲפָרָהּ פִּיחַ,

וּבְעוֹרְקֵי הָאָדָם דָּמוֹ תַּרְתִּיחַ,

וּבְכִלְיוֹת הַר-גָּעַשׁ תַּצִּית הַלַּהַב,

וֶעֱזוּז אַהֲבָה תַּצִּית בִּלְבַב בַּת-רָהַב.

וּבְסֻכַּת הַגָּן עַל אַגַּן הַמָּיִם

זֻלֵּיכָה שׁוֹכֶבֶת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם;

שָׁם בִּקְּשָׁה וַתִּמְצָא מִפְלָט וָסָתֶר

מֵחִצֵּי חֹם הַיּוֹם כּוֹנְנוּ עַל יָתֶר.

אַךְ הֲזֹאת הִיא זֻלֵּיכָה מִימֵי קֶדֶם?

אֵי שִׁנֵּי הַשֵּׁן וּלְחָיֵי הָאֹדֶם?

שׁוֹשַׁנַּת הַפָּנִים חָוְרָה נָבֵלָה,

גַּם עֶדְנַת הַבָּשָׂר צָמְקָה קָמֵלָה;

רַק אֵשׁ זָרָה תֹּאכַל מִבְּנוֹת עֵינֶיהָ

תָּפִיץ אוֹר קִפָּאוֹן עַל לִבְנַת פָּנֶיהָ –

אֵשׁ תַּאֲוָה נוֹאָשָׁה, אֵשׁ תִּקְוָה כּוֹזֶבֶת,

אֵשׁ חֵשֶׁק לֹא נִמְלָא, אֵשׁ אִשָּׁה אֹהֶבֶת.

הָאֵשׁ הַזֹּאת גַּם כִּלָּתֵךְ, זֻלֵּיכָה,

הִיא אָכְלָה יָפְיֵךְ וּלְשַׁדֵּךְ לִחֵכָה!

"זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אֶתְיַפַּח לַהֶבֶל!

לַשָּׁוְא הֲסִירֹתִי שִׁכְמוֹ מִסֵּבֶל,

לַשָּׁוְא מִיּוֹם בֹּאוֹ כַּפִּי שַׂכֹּתִי

מִתְּנוּאוֹת הָעֲבָדִים עָלָיו גַנֹּתִי,

מָשַׁכְתִּי לוֹ חֶסֶד, רָצוֹן עִטַּרְתִּי –

הָהּ אֶל לֹא נָכוֹן לוֹ טוּבִי פִּזַּרְתִּי!

תַּחַת רָדְפִי טוֹב עַתָּה רָע יִגְמְלֵנִי,

יַחֲלִיק לָנוּס מֶנִּי, לֹא יֶאֱהָבֵנִי.

וַאֲנִי אַךְ לַשָּׁוְא יִפְעָתִי חִלַּלְתִּי,

שָׁוְא הִתְרַפַּסְתִּי וּכְבוֹדִי הִשְׁפַּלְתִּי –

מִי פִלֵּל לִמְצוֹא לֵב רָע בִּיפֵה-תֹאַר,

לֵב אֶבֶן לֹא יָחוּשׁ אַהֲבָה בַּנֹּעַר?

אַךְ כַּתַּר נָא, סוּג לֵב, עֶבֶד עַז נֶפֶשׁ,

לֹא חִנָּם עוֹלַלְתָּ קַרְנִי בָּרֶפֶשׁ!

אוֹי אוֹי לָךְ אִם בִּמְקוֹם אַהֲבָה כּוֹזָבֶת

תִּרְדָּפְךָ נִקְמָתִי עַזָּה כַּמָּוֶת,

בַּת-רַהַב אָנִי, אֵדַע נָקָם קַחַת;

לוּ גַּם עִמְּךָ אֶסָּפֶה, אֵרְדָה שַׁחַת –

הָהּ, שֹׁלְמִי רָע, עוֹד הַיּוֹם אֲהַבְתִּיךָ,

לֹא אוֹסִיף לִחְיוֹת אַחֲרֵי הִפַּלְתִּיךָ –

וִיהִי מָה! נָקֹם אֶנָּקֵם, עַז נֶפֶשׁ,

לֹא חִנָּם עוֹלַלְתָּ קַרְנִי בָּרֶפֶשׁ".

וּכְעֵינֵי הַנָּמֵר בֶּאֱשׁוּן לֵיל נֶשֶׁף

הִמְלִיטוּ עֵינֶיהָ כִּידוֹדֵי רֶשֶׁף

וּמֵעֶיהָ רֻתְּחוּ נֶפֶשׁ לִרְצוֹחַ –

אַךְ חִישׁ שָׁקַט רוּחָהּ מָצָא מָנוֹחַ,

מִשְּׁאוֹן לֵב נִרְדָּמָה סֻגְּרוּ עֵינֶיהָ;

עוֹד נִכַּר בַּחֲלוֹם רָגְזָהּ עַל פָּנֶיהָ.

ו

יוֹם הִלּוּלִים וָחַג לִבְנֵי מִצְרָיִם!

לִשְׂפַת שִׁיחֹר כָּל הָאָרֶץ הוֹלֶכֶת;

יוֹם עֲלוֹת הַיְאֹר, כִּי גָאוּ הַמָּיִם

וִיבַשְּׂרוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת.

בַּחֲדַר הַמַּלְבּוּשׁ עוֹד אָסְנַת יוֹשֶׁבֶת

וּרְאִי זָהָב קָלָל נֹכַח פָּנֶיהָ,

תַּחְפְּנֵס אֹמַנְתָּהּ אַחֲרֶיהָ נִצֶּבֶת

תֵּיטִיב רֹאשָׁהּ וּתְסַלְסֵל תַּלְתַּלֶּיהָ.

וַתְּסוּכָהּ וַתְּמָרְקָהּ בַּמֹּר וָבֶשֶׂם,

מַחֲלָצוֹת לָבְשָׁה גַּם חֶלְיָתָהּ שָׁתָה;

וַתִּיף בִּמְאֹד כִּיצוּר דִּמְיוֹן וָקֶסֶם –

אַךְ עַל פָּנֶיהָ עוֹד תִּשְׁכּוֹן עֵיפָתָה.

"יָפִית, בַּת טִפֻּחַי, כִּבְנוֹת שָׁמַיִם,

הַקִּנְאָה כַּקַּשׁ תֹּאכַל כָּל רֹאָיִךְ;

חֵי פַרְעֹה, אִם אַחַת מִבְּנוֹת מִצְרַיִם

הַיּוֹם עַל הַיְאֹר תִּדְמֶה אֵלָיִךְ.

אוֹצָרָם הַטּוֹב שָׁמַיִם פָתָחוּ

וּבִרְכוֹתֵיהֶם עָלַיִךְ הֵרִיקוּ:

חָכְמָתֵךְ גַּם עָשְׁרֵךְ יִשְׂגּוּ כָּאָחוּ,

חֵן-טוֹב, יֹפִי וָנֹעַר לָךְ הֶעֱנִיקוּ.

וּשְׁמֵךְ הַטּוֹב כַּשֶּׁמֶן תּוּרַק יֵלֶךְ!

גַּם עוֹד הַיּוֹם בָּךְ אֶל אִשְׁתּוֹ הַגְּבָרֶת

לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה בָּחַר הַמֶּלֶךְ –

וָאַתְּ עוֹד תִּזְעָפִי, אַתְּ הַמְּאֻשָּׁרֶת!

מַה-גָּדַל אָשְׁרִי לוּ אָסְנַת אָנֹכִי!"

– גַּם אָנִי לוּ תַּחְפְּנֵס עַתָּה הָיִיתִי! –

“סַפְּרִי לִי עָצְבֵךְ, סַפְּרִי אַל תַּחְשׂכִי”,

– אֶת גּוּר-הָאֲרָיוֹת בַּחֲלוֹמִי חָזִיתִי.

לָךְ, תַּחְפְּנֵס, רַק לָךְ סוֹד לִבִּי גִּלִּיתִי

לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ תַּחַת הַשָּׁמָיִם;

שִׁמְעִי אֵפוֹא וּדְעִי: שַׁבְתִּי רָאִיתִי

אֶת גּוּר-הָאֲרָיוֹת אָסוּר בַּנְּחֻשְׁתָּיִם.

וּכְבָר יָמִים רַבִּים לִבִּי יַכֵּנִי

וִינַבֵּא כִּי קָרוֹב לָבוֹא לִי פֶּגַע,

עַתָּה עוֹד סֶמֶל לַקִּנְאָה הִנֵּנִי

וּמְנוֹד רֹאשׁ לִסְבִיבַי אוּלַי עוֹד רֶגַע.

לֹא אֶשְׂמַח עַל כִּי בָחַר בִּי הַמֶּלֶךְ;

לוּ יָכֹלְתִּי תַּחְתֵּי בֵּית אָבִי נִשְׁאָרְתִּי,

לוּ יָכֹלְתִּי וּלְחַג הַיְאֹר לֹא אֵלֶךְ

וּבְחֶדְרִי הַיּוֹם לִבְכּוֹת נִסְגָּרְתִּי.

"הַחֲלוֹמוֹת מַרְבִּים הֶבֶל, לֹא יָרֵעוּ!

רִשְׁפֵּי הָאַהֲבָה הִרְתִּיחוּ דָמָיִךְ,

אֵדֵיהֶם הֵם אֶל רֹאשֵׁךְ יִנָּשֵׂאוּ

וּכְמַשְּׂאוֹת שָׁוְא יִתְיַצְּבוּ מוּל עֵינָיִךְ!

אֶל גּוּרֵךְ רָע לֹא יִקְרָב; הָנִיחִי

רוּחֵךְ. אוּלַי עַתָּה מֵחֲצַר מַלְכֵּנוּ

תּוּכְלִי הֵיטֵב עִמּוֹ; אוּלַי תַּצְלִיחִי…

אַךְ שָׁם יַרְחָע עַבְדֵּךְ נֶחְפָּז אֵלֵינוּ".

“מַה-לָּךְ, יָרְחָע?” – הָאַפִּרְיוֹן הֵבִיאוּ;

אָבִיךְ יוֹחִיל, מַהֲרִי נָא, שָׂרָתֵנוּ;

וּכְבָר הַתֻּפִּים הַחֲצֹצְרוֹת יָרִיעוּ,

הַכָּרוֹׁז יִקְרָא: אָתָא יוֹם חַגֵּנוּ!

“אַיֵּה אִמִּי?” – בֵּיתָהּ הַיּוֹם נִשְׁאֶרֶת,

כִּי חָלְתָה כִּמְעַט הַגְּבִירָה זֻלֵּיכָה. –

שָׁלוֹם לָךְ, תַּחְפְּנֵס!" – שָׁלוֹם רָב, הַגְּבָרֶת!

“שָׂאוּנִי, הַכֻּשִּׁים, קוּמוּ נֵלֵכָה!”

ז

בִּדְבִיר הַמַּלְכָּה בִּמְעוֹנָהּ נֶעְצֶבֶת

חַכְלִילַת עֵינַיִם אָסְנַת יוֹשֶׁבֶת:

“גּוּר-הָאֲרָיוֹת בַּסּוּגַר בַּנְּחֻשְׁתַּיִם!”

הוֹי אִמִּי, הוֹי יוֹׁסֵף, אֵיךְ זֹאת אָבִינָה?

סִלְחָה לִי, אָמוֹן, לֹא אוּכַל אַאֲמִינָה!

שִׁלְחָה לִי אוֹרְךָ, הָאֵר לִי עֵינָיִם.

יוֹסֵף בַּסֹּהַר – שָׁם אָבִי שָׂמָהוּ.

לָמָּה חֲנָנוֹ, עַל עֵץ לֹא תָּלָהוּ

אִם אִמִּי בִּצְדָקָה אוֹתוֹ מַרְשַׁעַת?

לֹא, נָקִי יוֹסֵף מִדְּבַר הַבְּלִיָּעַל,

לֹא חָטָא לָאֵל, בַּאדֹנָיו לֹא מָעַל;

לֹא מָעַל גַּם בִּי – נַפְשִׁי זֹאת יוֹדָעַת!

יוֹסֵף בַּסֹּהַר – אַךְ לֹא תּוֹמֵךְ פֶּלֶךְ

כִּי אִם פָּקִיד עַל אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ.

תַּחְפְּנֵס אֹמַנְתִּי שָׁם אוֹתוֹ רָאָתָה;

גַּם שַׂר בֵּית הַסֹּהַר יַט אֵלָיו חָסֶד.

שֶׁקֶר עָנוּ בוֹ – שֶׁקֶר לֹא יִוָּסֵד!

אֵין אִישׁ רֹאֶה בִּידֵי יוֹסֵף עַוְלָתָה.

אֶתְחַכְּמָה אֵפוֹא אֵיכָה אַצִּילֵהוּ,

אֶמְצָא עֵת רָצוֹן דַּבֵּר טוֹב עָלֵיהוּ

לִפְנֵי הַמַּלְכָּה; כַּבַּת הִיא תִרְצֵנִי.

יַרְחָע וּתְחַפְנֵס אֶל יוֹסֵף צִוִּיתִי –

גַּם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב הַפַּעַם נִסִּיתִי

וַאֲחַכֶּה לִשְׁמוֹעַ מַה-זֶּה יַעֲנֵנִי.

ח

יָמִים עַל יָמִים וִירָחִים יַחֲלֹפוּ,

יֶרַח אַחַר יֶרַח שָׁנִים יִנְקֹפוּ;

הָאָבִיב יָצָא וַיִּמָּל פַּעֲמַיִם,

וַחֲלוֹמוֹ מִשְׁנֶה חָלַם מֶלֶךְ מִצְרַיִם;

פֹּתֵר אָיִן, – הַחַרְטֻמִּים נוֹאָלוּ,

הַמֶּלֶךְ זָעֵף אַף שָׂרָיו נִבְהָלוּ;

וּבְטִירַת אַרְמוֹנָהּ תֵּשֵׁב הַגְּבָרֶת,

גַּם נַפְשָׁהּ לָהּ מָרָה רוּחָהּ נֶעְכָּרֶת,

וּלְפָנֶיהָ עַלְמָה יָפָה כּוֹרָעַת

דָּבָר נָחוּץ לָהּ וּתְבַקֵּשׁ מִשְׁמָעַת.

"מַה-לָּךְ, בַּת סוֹדִי, כִּי יוֹם יוֹם תִּדַּלִּי?

הַאִם עַל מוֹת אִמֵּךְ עוֹד תִּתְאַבָּלִי?

אוֹ עַל אָבִיךְ כִּי עָזַב בַּיִת וָהוֹן

וַיִּנָּזֶר מִמֵּךְ וַיְכַהֵן לָאוֹן?

אוֹ אוּלַי עָשְׁקוּ נַחֲלָתֵךְ, שָׂדָיִךְ,

וּבְאַחַד הַנְּעָרִים נָתַתְּ עֵינָיִךְ?

דַּבְּרִי נָא, רַק הָסִירִי מִמֵּךְ נֶהִי,

וּלְפֶה אֶל הַמֶּלֶךְ אֲנִי לָךְ אֶהִי".

– לֹא לִשְׁאוֹל עַל נַפְשִׁי אֲנִי פֹּה עוֹמֶדֶת,

כִּי לִשְׁלוֹם פַּרְעֹה אֲמָתֵךְ חֹרֶדֶת;

עוֹד לֹא נִמְצָא פֹּתֵר לַחֲלוֹם מַלְכֵּנוּ

וַאֲנִי יָדַעְתִּי אִישׁ יוּכַל יִפְתְּרֶנּוּ.

בֵּית הַסֹּהַר עֶבֶד עִבְרִי יֵעָצֶר,

כָּל חָכְמַת דַּעַת מֶנּוּ לֹא יִבָּצֶר,

חֲלוֹמוֹת לִפְתּוֹר כַּאלֹהִים שׁוֹמֵעַ,

גַּם מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ כָּל זֹאת יוֹדֵעַ;

שִׁלְחוּ וּקְרָאוּהוּ, שַׁאֲלוּ אֶת פִּיהוּ.

אֶת דִּבְרֵי אָסְנַת לַמֶּלֶךְ הֵבִיאוּ;

אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים הִבְהִילוּ הֵאִיצוּ.

עַד כֹּה שָׁכַח אֶת יוֹסֵף וַיִּזְכְּרֵהוּ

וּדְבָרָיו אֶת דִּבְרֵי אָסְנַת מִלֵּאוּ.

חִישׁ גַּם אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר הֵרִיצוּ,

וּפִתְאֹם מִצְרַיִם תָּמְהָה רָאָתָה

אֵת לֹא פִלְּלָה לִרְאוֹת מִיּוֹם נִבְנָתָה:

עֶבֶד מִבֵּית הַבּוֹר מוֹשֵׁל עָלֶיהָ,

עַל עַמָּהּ, עַל חֵילָהּ, עַל כֹּהֲנֶיהָ.

בֵּרַכְתִּי בֹּאֶךָ, מַלְאַךְ הַחֹפֶשׁ,

כִּלְיוֹן עֵינֵי הָאַסִּיר, מַשָּׂא נֶפֶשׁ

מַה-זֶּה בּוֹשַׁשְׁתָּ בּוֹא, אֶחֱרוּ רַגְלֶיךָ?

כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יִחַלְתִּי אֵלֶיךָ!

בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה רַבּוֹת עֻנֵּיתִי,

נוֹאָשׁ לֹא אָמַרְתִּי – קַוֹּה קִוֵּיתִי.

חֲלוֹם חֲזוֹן עֲלוּמַי, לֹא שִׁקַּרְתָּ!

בָּא בָא אַף כִּי אֵחַר יוֹם זֶה בִּשַּׂרְתָּ,

בָּא – וּבִכְנָפָיו שִׁלֻּמִים וָשֶׂכֶר

עַל כָּל עֹנִי וּמְרוּדִים אֵיד וָנֶכֶר;

שִׁלְטוֹן וִיקָר תַּחַת עַבְדוּת וָבשֶׁת,

בִּמְקוֹם בֶּגֶד עִדִּים שֵׁשׁ רִקְמָתָיִם,

טַבַּעַת וּרְבִיד זָהָב תַּחַת הַנְּחשֶׁת,

בִּמְקוֹם בֵּית הַבּוֹר כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם!

עֶבֶד בֶּן-חוֹרִים, מֵאֲפֵלוֹת בֵּית סֹהַר

מִי הוֹצִיאֲךָ אֶל אוֹר גָּדוֹל וָזֹהַר?

הַאִם חַסְדֵי נָדִיב אֵלָיו בָּטַחְתָּ

וּבְגָדְלוֹ כַּמֵּת מִלִּבּוֹ נִשְׁכַּחְתָּ?

לֹא, לֹא הוּא הֱרִימְךָ לִמְרוֹמֵי שָׁבֶת,

לַהֲרִימְךָ שָׁקַד – לֵב עַלְמָה אֹהָבֶת.

ט

"הֲמִלֵּאתִי סִפְקְךָ, צָפְנַת פַּעְנֵחַ!?

אֲנִי הַשֶּׁמֶשׁ אַתָּה הַיָּרֵחַ,

מֵאוֹרִי אוֹר לָךְ, מִיָּדִי קַרְנָיִם;

אַתָּה הַמּשֵׁל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם!"

– קָטֹנְתִּי, פַּרְעֹה, מִכָּל חֲסָדֶיךָ

רַק אַחַת עוֹד תִּשְׁאַל נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ,

בִּלְתָּהּ כָּל חֶמְדָּה לִי אַיִן וָאֶפֶס:

בַּת כֹּהֵן אוֹן בַּחֲצֵרְךָ מִסְתּוֹפֶפֶת

רַעְיָה לַמַּלְכָּה – וַאֲנִי אֲהַבְתִּיהָ

עוֹד מִיּוֹם שִׁבְתִּי עָבֶד בֵּית אָבִיהָ,

הוֹאִילָה וּלְאִשָּׁה אוֹתָהּ לִי תֵּנָה. –

"הַסָּרִיסִים, מַהֲרוּ אֶת אָסְנַת הֵנָּה!

אָסְנַת! הֶאָהַבְתְּ אֶת צָפְנַת פַּעְנֵחַ?

הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, תַּשְׁפִּילִי עֵינָיִךְ,

לֶחְיֵךְ הֶאְדִּימָה כַּשּׁוֹשָׁן פּוֹרֵחַ –

דַּבְּרִי, סוֹד לִבֵּךְ אֶקְרָא עַל פָּנָיִךְ!"

– אֲהַבְתִּיו! – בִּטְּאָה הַנִּכְלָמָה שֶׁפִי.

"כִּי עַתָּה הֲיִי לוֹ, וּתְחַיּוּ זֶרַע

דּוֹמִים לָכֶם בַּחָכְמָה וּבַיֹּפִי!" –

וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע.

דובבעלן (אצל ריגא) תרכ"ה.

---

דָּוִד וּבַרְזִלַּי

מאת

יהודה ליב גורדון

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה, רוּחַ קַר יָפוּחַ,

הַתֵּבֵל תֶּחְשַׁךְ, עֵין הָאָרֶץ קָמָה;

אַךְ עַל עָרֵי גִלְעָד עוֹד אוֹר זָרוּחַ

וּזְהַב הַחַמָּה עוֹד לֹא הוּעַם שָׁמָּה.

עַל אַשְׁדֹּת הַיַּרְדֵּן אוֹרָהּ פָּרָשָׂה

וַתָּפָז בִּירַקְרַק רַצֵּי הַמָּיִם;

גַּם כָּל הַכִּכָּר שָׁם גֵּאוּת לָבָשָׁה,

כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה אוֹר שׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.

מִנְּאוֹת הֶהָרִים הָעֲדָרִים גָּלָשׁוּ,

הָרֹעִים יָעִיזוּ מִקְנֵיהֶם בָּיִת,

וּשְׂדֵיהֶם וַחֲרִישָׁם חֹרְשִׁים נָטָשׁוּ

וּבֹצֵר גַּם נֹקֵף כֶּרֶם וָזָיִת.

אִסְפוּ, דַּיָּגִים, מִכְמֹרֶת וָרֶשֶׁת,

מִשְׁכוּ הַדּוּגָה אֶל הַחוֹף בַּסָּתֶר;

הַנְחַת, גִּבּוֹר צַיִד, הַנְחַת הַקֶּשֶׁת,

סֹב נָא וּרְדָה לָךְ מֵעַל הָרֵי בָתֶר.

הָאָרֶץ תִּשְׁקֹט, שָמַיִם יִדֹּמּוּ,

אַךְ מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל זִרְמַת מָיִם:

מֵי נַחַל יַבֹּק כַּבַּקְבּוּק יֵהוֹמוּ

וַהֲמֻלַּת קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר מַחֲנָיִם.

אַדְמַת קֹדֶשׁ הִיא זֹאת הָעִיר מַחֲנַיִם,

עוֹד נָחֹן זִכְרָהּ וּשְמָהּ לֹא נָשִׁינוּ,

בָּהּ חָנָה יוֹם שׁוּבוֹ מֵאֲרַם נַהֲרַיִם

אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ.

וּשְׁמָהּ עַל כֵּן קָרָא כַּן, כִּי פָגָעוּ

בּוֹ שָׁמָּה מַחֲנֵה אֱלֹהִים וָחַיִל;

גַּם לַנָּהָר הַהוּא יַבֹּק קָרָאוּ

כִּי נֶאֱבַק אִישׁ עִמּוֹ שָׁמָּה בַּלָּיִל.

שָׁמָּה מִבֵּינוֹת לַסְּבָכִים מִנֶּגֶד

עַל יַד זֶה הַנַּחַל בֹּאֲכָה מַחֲנָיִם,

בִּסְבַךְ חֹרֶשׁ מֵצֵל וּתְבוּאוֹת מֶגֶד

סֻכָּה בֹּדֶדֶת תֶּחֱזֶינָה עֵינָיִם.

גַּגָּהּ כִּשְׂעַר עַלְמָה עָשׂוּי מִקְלָעַת

וּפְטוּרֵי צִצִּים הַטְּפָחוֹת יַכְתִּירוּ,

וּשְׂמִיכַת דֶּשֶׁא סָבִיב מִשְׂתָּרַעַת

וּפְרָחִים רֵיחַ נִיחֹחָם יַקְטִירוּ.

וּבְנִקְרוֹת הַגָּג שֶׁמֶשׁ מִתְגַּנֶּבֶת

וּתְחַדֵּשׁ נֶגְדֵּנוּ כָּל מַעֲשֵׂה פֶלִאי.

מַרְאֵה הַסֻּכָּה כֻּלָּהּ כַּמֻּצְהָבֶת

וּמְהֻקְצָע מִשֵּׁן מוּפָז בָּהּ כָּל כֶּלִי.

וּבְתוֹכָהּ אִישׁ זָקֵן הָדוּר יָנוּחַ,

שַׂעֲרוֹתָיו הִלְבִּינוּ, גֵּווֹ יָשֹׁחַ,

אַךְ קוֹמְמִיּוּת יֵלֵךְ קִרְבּוֹ הָרוּחַ

וּפַנַיו כַּחַרְסָה יִזְרְחוּ זָרֹחַ.

וּמִי זֶה הַשָּׂב הַבּוֹדֵד בַּיָּעַר -

וּבְעוֹד עִיר עַלִּיזָה שָׁמָּה פוֹתָחַת

בֵּית תַּעֲנוּגֶיהָ אֶל כָּל בָּאֵי שָׁעַר

וּתְמַלֵּא שֻׁלְחַן חַיֵּיהֶם כָּל נָחַת?!

בַּרְזִלַּי הוּא! אִישׁ רֹעֶה צֹאן מִנֹּעַר,

אִישׁ בָּחַל בִּיקָר וּבְכָל הוֹד וָהֶדֶר;

אִישׁ אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת חָשַׁב כַּסֹּהַר

וּכְמוֹ הֵיכַל עֹנֶג רֶפֶת הָעֵדֶר.

אִישׁ נָתַן פָּז כִּסְחִי, כֶּסֶף כָּרֶפֶשׁ,

וַיִבֶז אֶל כָּל הוֹן וּצְבִי תִפְאֶרֶת,

לֹא מָצָא בָּמוֹ מֶתֶק לַנֶּפֶשׁ,

כִּי יַדַע אַחֲרִיתָם שֹׁד וּמִגְעֶרֶת.

כִּי פּוֹרְטֵי הַנְּבָלִים בַּלָּאט יִבְכָּיוּ

וּבְבָתֵּי מִדּוֹת יִשְׁכֹּן גַּם רֹב שָׁבֶר;

עַל עַפְרוֹת זָהָב נַחֲלֵי דִמְעָה נִטָּיוּ,

גַּם עֵקֶב כָּל תַּאֲוָה זָרָא וָקָבֶר.

וּכְבָר אֲבִיב חַיָּיו פָּנָה הָעֹרֶף,

לֹא יָקוּם פַּעֲמַיִם אַחֲרֵי הֵאָסֶף!

תַּחְתָּיו הִגִּיעַ עֵת הַסְּתָיו וָחֹרֶף

הַמְכַסֵּנוּ שֶׁלֶג וּכְפוֹר הֵכָּסֶף.

וַיַּרְא מִשְׁכָּן לוֹ פֹּה בִּדְמִי הַיָּעַר,

הַרְחֵק וּמוּזָר מִתְּשֻׁאוֹת הֶחָלֶד;

שָׁם יָשׁוּב הַיָּשִׁישׁ לִחְיוֹת כַּנָּעַר

וּבֶן הַשְּׁמוֹנִים יִתַעַנֵּג כַּיָּלֶד.

שָׁם אֵין לוֹ כָּל הוֹד אַךְ אֵין לוֹ כָּל נֹהַּ,

עַרְשׂוֹ רַעֲנָנָה וּכְסוּתוֹ שָׁמָיִם;

כּוֹכְבֵי אוֹר נֵרוֹתָיו בִּמְנוֹרַת אֱלֹהַּ

וּרְאִי הַפָּנִים לוֹ אוּבַל הַמָּיִם.

רִנְנַת צִפֳּרֵי לַיִל לוֹ קוֹל הַנֵּבֶל,

מַשַּׁק הַסְּבָכִים עוּגָב וּמְצִלְתָּיִם;

עָסִיס וָיַיִן לוֹ תָּפֵל וָהֶבֶל,

כִּי פֹה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם.

וּלְחָיָיו זוּ חָוְרוּ עֵת יִשַּׁק רוּחַ,

יִצְנֹף וִיסַלְסֵל תַּלְתַּלֵּי הַשָּׂעַר,

לִבּוֹ יִתְעַנָּג וִידֻשַּׁן הָרוּחַ

וּנְשִׁיקוֹת אַהֲבָה יִזְכּוֹר מִימֵי נֹעַר.

פִּרְחֵי חֵן יָצִיצוּ בַּעֲרֻגוֹת בֶּשֶׂם

כַּעֲלָמוֹת נָאווֹת מוּל פָּנָיו יַצְהִירוּ,

וּבְאוֹר שֶׁמֶשׁ נוֹצְצִים נִטְפֵי מֵי גֶשֶׁם

הֵם הַנְּטִיפוֹת אֶת צַוָּארָן הִכְתִּירוּ.

שָׁם יֶחֱזֶה מוֹצָאֵי עֶרֶב וָבֹקֶר,

שֶׁמֶשׁ כִּי תָבוֹא כִּי תָשׁוּב תּוֹפִיעַ,

וּצְבָא כּוֹכָבִים וִירָחִים אֵין חֵקֶר –

אִישׁ אִישׁ מִבְּלִי אֹמֶר הוֹד אֵל יַבִּיעַ.

וּלְבָבוֹ יָבִין כִּי יֵשׁ דַּעַת שָׁמָּה…

כִּי יֵשׁ בֵּית מִקְלָט לַנֶּפֶשׁ וָרוּחַ,

וּבְלֵב בָּטוּחַ וּבְנֶפֶשׁ נֻחָמָה

יִרְאֶה צִלּוֹ נָס, יוֹם חַיָּיו יָפוּחַ.

עַל הַכִּכָּר חוּצָה רַגְלוֹ דָרָכָה

וּבְיִפְעַת הָעֶרֶב תָּלַן הָעָיִן,

סֻכָּתוֹ יַחַז לִמְעוֹן פָּז נֶהְפָּכָה

וּגְדוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל כּוֹס מָלֵא יָיִן.

וּכְגַן עֵדֶן תֵּבֵל כֻּלָּהּ הָיָתָה

וּכְמַלְאֲכֵי שָׁלוֹם הָרוּחוֹת יָפִיחוּ;

כָּל חֶמְדַּת שָׁמַיִם אַרְצָה נָחָתָה,

וּנְעִימוֹת נֵצַח כִּנְחָלִים יָגִיחוּ.

"הֲלֹא טוֹב טוֹב חֶלְקִי מֵעֲשִׁירֵי קָרֶת

הַמְּפַחֲדִים לִרְגָעִים פֶּן יֶאֱתֵם קָרֶץ?!

שֶׁקֶר הַכָּבוֹד, הֶבֶל הַתִּפְאָרֶת,

אַךְ לֵב לֹא–רַגָּז חֶלְקֵנוּ בָּאָרֶץ!"

בִּמְעוֹנוֹ מַחֲנָיְמָה נִדְכֶּה וּשְׁחוֹחַ

יֵשֵׁב עַתָּה דָּוִד נוֹשֵׂא הַכָּתֶר,

וּבְבוֹא יוֹמוֹ מִפְּנֵי בָּר בִּטְנוֹ לִבְרוֹחַ

בֵּית רֵעוֹ הָרֹעֶה בִּקֵּשׁ לוֹ סָתֶר.

וּמֶלֶךְ זֶה גִּבּוֹר נוֹרָא בַּשָּׁעַר

נִרְדָּף מֵעֲבָדָיו מִבֵּן רָם עֵינָיִם;

גַּם חַרְבּוֹ לֹא נִסָּה לִשְׁלוֹף מִתָּעַר –

אַךְ שָׁמַע קָשֶׁר וַיִּבְרַח מַחֲנָיִם.

כַּעֲשׂוֹ וּמְרִי נַפְשׁוֹ עִרְכוּ נָא עַתָּה

עִם טוּבוֹ מֵאָז וּרְאוּ בַּמֹּאזְנָיִם,

אִם לֹא כַף הַכַּעַשׂ תֵּרֵד חִישׁ מָטָּה,

אִם לֹא כַּף הַנַּחַת תַּעַל שָׁמָיִם.

"הֲלֹא טוֹב חֶלְקִי מִנּוֹשֵׂא הָעֲטֶרֶת

לֹא עָמַד לוֹ חֵילוֹ עֵת אָתָא קָרֶץ?!

שֶקֶר הַכָּבוֹד, הֶבֶל הַתִּפְאֶרֶת,

אַךְ לֵב לֹא–רַגָּז חֶלְקֵנוּ בָּאָרֶץ!"

וּבְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן זֹאת טוֹב לֵב שָׂמֵחַ

בַּרְזִלַּי מִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה:

"הָבוּ כָּל הוֹן יָקָר תַּחַת יָרֵחַ

בִּמְחִירוֹ חֶבְלִי אֲנִי לֹא אֶתֵּנָה".

וּפִתְאֹם עָמַד וּכְמַשְׂמרוֹת נִטָּעוּ

עֵינָיו עַל דֶּרֶךְ הָעוֹלֶה הָעִירָה,

כִּי קוֹל פַּעֲמֵי רֶגֶל אָזְנָיו שָׁמָעוּ

וּדְמוּת אָדָם נִגָּשׁ עֵינוֹ הִכִּירָה.

הַמֶּלֶךְ הוּא. אַךְ עַתָּה לוֹ הֵבִיאוּ

הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה מִיַּעַר אֶפְרָיִם,

כִּי אֶת הַקּשְׁרִים עֲבָדָיו הִכְנִיעוּ,

אַף בָּאוּ הֲשִׁיבוֹ לִירוּשָׁלָיִם.

אוֹ אָז אֶל בַּרְזִלַּי הוֹאִיל לָלֶכֶת

וּבְפִיו אִישׁ חַסְדּוֹ בַּבְּשׂוֹרָה שַׂמֵּחַ,

כִּי תָשׁוּב תֵּאתֶה עָדָיו הַמַּמְלֶכֶת,

כִּי שָׁב עֵץ הֲדָרוֹ וַיְהִי פּוֹרֵחַ.

כּי נִגְעֵי הַמֶּלֶךְ זֹרוּ חֻתָּלוּ,

אַף כִּי לֵב הָאָב תַּמְרוּרִים פָּצוּעַ;

כִּי יִגְמֹל עַתָּה לַאֲשֶׁר לוֹ גָּמָלוֹ

עֵת אָצָה רַגְלוֹ מֵאַרְצוֹ לָנוּעַ.

וּבְנַחֲלַת הַצְּבִי שָׁם עַל חוֹף הַפֶּלֶג

בֵּין תַּלְמֵי שָׂדַי, בֵּין סִבְכֵי הָגֶּפֶן,

לִפְנֵי זֶה הַשָּׂב, רֹאשׁ לוֹ חָפוּי שֶׁלֶג,

יַעֲמֹד דָּוִד – גַּם יוֹמוֹ רַד וַיִּפֶן:

"מִתְקוֹמְמַי נָפָלוּ – יֹאמַר הַמֶּלֶךְ –

וּבְיָדִי מַלְכוּתִי שָׁבָה נָכוֹנָה,

עוֹד הַיּוֹם אֶעֱזָבְךָ וּלְעִירִי אֵלֶךְ,

בַּרְזִלַּי, קוּם וּלְכָה אִתִּי צִיּוֹנָה.

שָׁם אוֹתְךָ אֲכַלְכֵּל אֶגְמֹל חַסְדֶּךָ,

כָּל כָּבוֹד וָעֹנֶג יַחַד נַחֲלֹקָה;

עַמִּי עַמְּךָ, עֲבָדַי עֲבָדֶיךָ,

חֻקִּים צַדִּיקִים לוֹ יַחַד נַחֹקָּה.

תַּחַת שָׂדְךָ זֶה תַּחַז גִּנַּת חֶמֶד,

וּדְבִיר הַמְּלוּכָה תַּחַת רֶפֶת עֵדֶר;

צָבָא רָב וַחֲלִיפוֹת תַּחַת הַצֶּמֶד,

בִּמְקוֹם מַקֵּל רֹעֶה שַׁרְבִיט וָהֶדֶר.

לֹא עוֹד תַּצִּיב דָּרְבָן, לֹא תִּתְמֹךְ פָּלֶךְ,

רִאשׁוֹן תִּהְיֶה לִי אַתָּה אֶל מִשְׁמָעַת.

קוּמָה וּלְכָה אִתִּי!" – קָרָא הַמֶּלֶךְ

וַיְחַבֵּק לַשָּׂב וּבְעַיִן דּוֹמָעַת.

גַּם יַד בַּרְזִלַּי לַמֶּלֶךְ חָבָקָה

וּשְׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת חֶרֶשׁ מִלֵּלוּ:

נִדְבַת לִבְּךָ מַלְכִּי, עָלַי חָזָקָה,

לֹא אוּכַל שֵׂאת חֲסָדֶיךָ גָּדֵלוּ.

אֲנִי בֹּקֵר עָנִי רֹעֵה הָעֵדֶר –

וּבַחֲצַר מַלְכוּת הַאֶצְלַח צָלֹחַ?

לֹא נָאוֶה לִי תַּעֲנוּג, לֹא הוֹד וָהֶדֶר,

וּכְבָר חָלְשׁוּ חוּשַׁי וּבִי אֵין כֹּחַ.

לֹא עוֹד יִקְּחוּ אָזְנַי קוֹל שִׁיר וָזָמֶר,

כִּי מֵרֹב יָמִים הֵן כָּבְדוּ נֶאְטָמוּ;

חִכִּי לֹא יָבִין טַעַם יָיִן חָמֶר;

וַהֲדָרְךָ לֹא יֶחֱזוּ עֵינַי כִּי קָּמוּ.

עוֹד יוֹם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה לִי תִכְלֶינָה –

לָמָּה לִּי חַיִּים? מֶה עוֹד אֲשַׂבֵּרָה?

הַנִּיחָה לִּי! עֵינַי בַּבּוֹר תִּצְפֶּינָה

וּבִמְקוֹם חָיִיתִי שָׁם אֶקָּבֵרָה.

וּלְמַלֹּאת, מַלְכִּי, אֵת נַפְשְׁךָ שֹׁאֶלֶת

יֵלֵךְ אִתְּךָ כִּמְהָם. נַעַר עוֹדֶנּוּ,

עוֹד יִכְמַהּ לִבּוֹ לִיקָר וּלְמֶמְשֶׁלֶת

וּתְשׁוּקָה לַתֵּעֲנוּג עוֹד תִּמְלָאֶנּוּ.

וּכְכֹל בִּלְבָבְךָ עָלַי אִתּוֹ תַעַשׂ!

עוֹד יָפֹזּוּ אֶזְרֹעָיו לֶאֱכוֹל לִשְׂמוֹחַ.

עוֹד לָשֵׂאת טֹרַח רָב עָמָל וָכַעַשׂ

שׁוֹכְנֵי בֵית הַגְּדוֹלִים יַעֲצֹר הוּא כֹּחַ.

וַאֲנִי לֹא אֶחְפֹּץ הוֹד, לֹא שֹׁד וָפֶגַע,

לֹא אוּכַל עוֹד שֵׂאת הַשֵּׂאת גַּם הַשָּׁבֶר;

הֲלֹא טוֹב מִסְכֵּנוּת וּמְנוּחָה רֶגַע

מֵאוֹצָרוֹת עִם צָרוֹת מִכָּל עֵבֶר.

כֹּה דִּבֵּר, וּבֶן–יִשַׁי לֹא עָנָהוּ,

כִּי יָדַע כִּי כֵן וּדְבָרָיו צָדָקוּ.

לוּ רַבִּים בֶּהָמוֹן אוֹתָם שָׁמָעוּ

וּבְלִבָּם לָעַד מִי יִתֵּן יֻחָקּוּ:

"כִּי יִתְרוֹן לָאִכָּר עֶבֶד שָׂדֵהוּ

מִנְּסִיכֵי אָדָם מֵעֲשִׁירֵי הַקָּרֶת,

כִּי יִתְרוֹן לִמְעוֹנוֹ מַעֲשֵׂה יָדֵהוּ

מִבֵּית חֹסֶן רָב מִבִּנְיַן תִּפְאָרֶת".

וּשְׁנֵימוֹ עוֹד נִצְּבוּ בִּדְמִי הַלָּיִל

כִּנְצִיבֵי שַׁיִשׁ יַד אֳמָן הֶעֱמִידָה,

וַיָּפָג לֵב דָּוִד, לֹא עָצַר חַיִל,

וּדְמָעוֹת כַּנַּחַל עֵינוֹ הוֹרִידָה.

וּבֵין כֹּה וָכֹה הַדְּמָמָה הִפְרִיעוּ

תּוֹפְשֵׂי הַמָּשׁוֹט בַּמַּיִם יַחְתּוֹרוּ:

גַּם קוֹל עַל הַמַּיִם עַם רָב הִשְׁמִיעוּ,

גַּם דָּוִד גַּם רֵעוֹ מִשְּׁנָת נֵעוֹרוּ.

הָעֲבָרָה נִגָּשָׁה אֶל זֶה הָעֵבֶר

וּמְלֵאֲתִי רֹב אָדָם וּכְלִילַת הֶדֶר –

וַיֵּלֶךְ דָּוִד לִמְלוֹךְ עַל עַם עֵבֶר,

וַיֵּלֶךְ בַּרְזִלַּי לִרְעוֹת הָעֵדֶר.

תרי“א–תרט”ו.

---

צדקיהו בבית הפקדת

מאת

יהודה ליב גורדון

עִוֵּר וַעֲרִירִי אֲסִיר בַּרְזֶל וָעֹנִי –

הֲיֵשׁ עוֹד בָּאָרֶץ אִישׁ אֻמְלָל כָּמֹנִי?

מַתַּנְיָה הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם

עַל אַדְמַת נֵכֶר בַּבּוֹר וּנְחֻשְׁתַּיִם,

סָגוּר בִּכְלוּב כַּחַיָּה, כִּתְאוֹ מִכְמָר!

לָמָּה עָלָה עָלַי הַגּוֹרָל הַמָּר

בִּימֵי צוּקָה אֵלֶּה לִמְלֹךְ בָּאָרֶץ?

וּמַדּוּעַ בָּאָנוּ זֶה הַקָּרֶץ?

מַדּוּעַ יְהוּדָה נִסַּחַת נִכְחֶדֶת

מִשְּׂדֵה מַטָּעָהּ מֵאֶרֶץ מוֹלֶדֶת?

“מַדּוּעַ?!”… מַדּוּעַ תִּתְפּוֹצֵץ עֶשֶׁת

שֵׁן תַּחַת הַמַּקֶּבֶת הַנּוֹקֶשֶׁת?

חָק -עוֹלָם הוּא: הַכֹּחַ משֵׁל בָּנוּ!

פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ גַּם הֲמָמָנוּ.

אַךְ שָׁוְא אֵפוֹא יֹאמְרוּ כִּי יֵשׁ אֱלֹהַּ

שַׁדָּי, תַּקִּיף מִכֹּל, שׁוֹפֵט גָּבוֹהַּ!

אַיֵּה מִשְׁפָּטוֹ? לָמָּה לֹא יַעֲשֶׂנּוּ

עַתָּה כְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?

אוֹ אוּלַי עָשָׂה בִּי מִשְׁפָּט הַפָּעַם

וּבְיָדוֹ שֵׁשֵׁךְ הוּא מַטֵּה הַזָּעַם?!

אַךְ מַה אָוֶן פָּעַלְתִּי? מַה-פָּשַׁעְתִּי?

“יַעַן לִפְנֵי יִרְמְיָהוּ לֹא נִכְנַעְתִּי?!”

לִפְנֵי אִישׁ רַךְ הַלֵּב בַּעַל נֶפֶשׁ נִכְנָעַת

אֲשֶׁר יָעַץ לָנוּ בּשֶׁת, עַבְדוּת, מִשְׁמָעַת,

וַאֲנִי מֵאַנְתִּי עֲצָתוֹ לִשְׁמוֹעַ,

כִּי אָמַרְתִּי בַּרְזֶל בַּרְזֶל יָרֹעַ –

הַאִם מִשְּׁרִירוּת לֵב אֶת זֹאת עָשִׂיתִי

כִּי עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל לִפְרוֹק נִסִּיתִי?

אִם לֹא לִכְבוֹד עַמִּי וּלְחֻפְשׁוֹ חָרַדְתִּי,

כַּאֲשֶׁר גַּם אָז עַל הַשָּׂרִים פָּקַדְתִּי

כִּי אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ לַחֹפֶשׁ יוֹצִיאוּ

לִבְלִי עֲבָד-אִישׁ בִּיהוּדִי אָחִיהוּ?

וּכְאָדָם אִם שָׁגִיתִי הַלְעָוֹן יֵחָשֶׁב?

לָמָּה אֵפוֹא, אֵל זֹעֵם, יָדְךָ עָלַי תָּשֶׁב

וּכְאוֹיֵב מִתְנַקֵּם בָּאַף רְדַפְתָּנִי

וּבִידֵי מְבַקְּשֵׁי נַפְשִׁי הִסְגַּרְתָּנִי?!

אֲנִי, בִּרְאוֹתִי כִּי הָעִיר נִבְקָעָה

וְשָׂרֵי בָבֶל יָשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ,

אָמַרְתִּי: עַתָּה אָמִיט עֲלֵיהֶם הָרָעָה

וּכְאִישׁ אֶחָד כֻּלָּם אוֹרִידֵם לַטָּבַח.

אָז לַיְלָה בַּמְּעָרָה בַּעֲבִי הָאֲדָמָה

יָצָאתִי עִם כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה

וָאֹמַר: אֶל עַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן אַרְחִיקָה

וּשְׁאֵרִית יְהוּדָה אֵלַי שָׁם אַזְעִיקָה

וְאֶתְנַפֵּל עַל הַכַּשְׁדִּים מַאֲחֹרֵיהֶם…

אַךְ אַתָּה צְבִי מֻדָּח הִקְרֵיתָ לִפְנֵיהֶם

וּלְתֻמָּם עֵת רָדְפוּ לָצוּד הַצֶּבִי

רָאוּנוּ יוֹצְאִים וַיִּשְׁבּוּנוּ שֶׁבִי.

וּמָה אֵפוֹא פִּשְׁעִי מָרוֹם, נֶגְדֶּךָ

כִּי נִחֲתָה בִּי וּבְכָל בֵּיתִי יָדֶךָ?

אִם רָשַעֲתִּי וּבְעֵינֶיךָ הָרַע עָשִׂיתִי,

מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי לוֹ כָלִיתִי:

אַךְ אֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ, מֶה חָטָאוּ?

אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם, אֱלֹהֵי יִרְמְיָהוּ!

אֲנִי אִם חָטָאתִי עָבַרְתִּי אִמְרָתֶךָ–

בָּנַי לָמָּה הוּמְתוּ אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ?!

בָּנַי הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז!…

הָהּ לִבִּי לִבִּי, הָהּ מַכְאוֹבִי מֶה עָז!

הֲיֵשׁ עוֹד גֶּבֶר לּא-יִצְלָח כָּמֹנִי?

לוּ יִמַּח הַיּוֹם הַהוּא מִזִכְרוֹנִי,

לוּ עִם מֹחַ רֹאשִי אֶתְּקֶנּוּ יָחַד!

הוֹי צֶלֶם בַּלָּהוֹת, הוֹי חֲזוֹן פָּחַד,

כְּמוֹ-חַי כְּמוֹ-חָרוֹן עוֹד עַתָּה אָרְאָנּוּ,

אֶרְאֶנּוּ בְּלִי עֵינָיִם, בְּרוּחִי אֲשׁוּרֶנוּ…

הוֹי חֳרָשֵׁי מַשְׁחִית, אַנְשֵׁי דָם וָרֶצַח!

טֶרֶם הַמְּאֹרוֹת לִי כִּבּוּ לָנֶצַח,

טֶרֶם אוֹר עֵינַי מִמֶּנִּי לָקָחוּ –

עוֹלְלֵי טִפֻּחֵי אֶל עֵינַי טָבָחוּ!…

“יַעַן לֹא נִכְנַעְתִּי לִפְנֵי יִרְמְיָהוּ!!”

וּמָה מְבַקֵּשׁ זֶה הַכֹּהֵן מֵעֲנָתוֹת?

“לִבְלִי בְּיוֹם הַשָּׁבָּת מַשָּׂא יִשָּׂאוּ!”

הַעֵת לָנוּ אָז לַחַגִּים וּלְשַׁבָּתוֹת?

צַר סְבִיב הָאָרֶץ, עָרֵי הַשָּׂדֶה שָׁאוּ,

עַד שַׁעֲרֵי עִיר הַמְּלוּכָה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ,

הַמַּמְלָכָה תָּנוּט, יֵהָרְסוּן הַשָּׁתוֹת,–

וְהוּא עוֹמֵד יוֹם יוֹם בְּשַׁעַר בְּנֵי הָעָם,

עוֹמֵד וְקוֹרֵא בְּאָזְנֵי הַבָּאִים שָׁם

לִבְלִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מַשָּׂא יִשָּׂאוּ,

עַד כִּי הֵתֶל הָעָם בּוֹ לֵאמֹר: נָבִיא,

וּמַשָּׂא דְבָרֶיךָ בַּשַּׁבָּת נָבִיא?!

וַאֲנִי אֶת דְּבָרָיו בְּמֹאזְנַיִם שָׁקַלְתִּי,

גַּם אֶת פִּי שְׂרָיָה וּצְפַנְיָה שָׁאַלְתִּי,

אַךְ גַּם הֵם כָּמוֹנִי פֵּשֶׁר לֹא יָדָעוּ:

אֵיכָה נִצַּלְנוּ וּבַמֶּה נוֹשָעְנוּ

אֵיכָה “יָשְׁבָה הָעִיר הַהִיא לְעוֹלָם”

לוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מַשָּׂא לֹא נָשָׂאנוּ?

עוֹד זֹאת, בְּרִית חֲדָשָׁה בָּדָא לִיהוּדָה:

כָּל עַם הָאָרֶץ מִקְּטַנָּם עַד גְּדוֹלָם

יִלְמְדוּ דִּבְרֵי סֵפֶר תּוֹרָה וּתְעוּדָה.

כָּל הָעָם – מִן הַיוֹגְבִים עַד הַנְּשִׂיאִים

כֻּלָּם יִהְיוּ סוֹפְרִים וּבְנֵי הַנְּבִיאִים.

חֲרִישָׁם יַעַזְבוּ עֹבְדֵי הָאֲדָמָה,

דִּגְלָם וַאֲזֵנָם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה,

חָרָשׁ וּמַסְגֵּר מִן הַחֲנֻיּוֹת יֵצֵאוּ

וּכְאִישׁ אֶחָד יֵאָסְפוּ אֶל נָיוֹת בָּרָמָה,

יִלְבְּשׁוּ אַדְּרוֹת שֵׂעָר וְיִתְנַבֵּאוּ.

אָז יִשְׁבַּת מֵאֶרֶץ גַּרְזֶן וּמַקֶּבֶת,

כָּל כְּלֵי יוֹצֵר שָׂרֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת,

וְכִתְּתוּ אֵת לָעֵט, לִמְזַמְּרוֹת מַזְמֵרוֹת,

קַרְדֹּם וּמוֹרָג לִנְבָלִים וְכִנּוֹרוֹת

וּלְדִבְרֵי חֲכָמִים דָּרְבֹנוֹת וּמַסְמֵרוֹת;

הַגִּבֹּרִים יִתְפַּשְּׁטוּ מָגִנִּים וּקְשָׁתוֹת

וְעָטוּ מְגִלּוֹת כֻּלָּם וּבְמָתְנֵיהֶם קְסָתוֹת,

בַּיּוֹם הַהוּא תְּחַפְּשׂוּ אֶת יְהוּדָה בַּנֵּרוֹת

וְלֹא תִּמְצְאוּ אִכָּר, אִישׁ חַי, רַב פְּעָלִים!

בַּעֲלֵי-הַמְּלָאכָה יִהְיוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים;

בִּמְקוֹם מַנְהִיג עֵדֶר, מַצִּיב הַדָּרְבָן,

יִהְיֶה נָבִיא אוֹ כֹהֵן מַעֲלֵה קָרְבָּן;

אִישׁ וָאִישׁ יֹאמַר: לֹא אַחֲרשׁ, לֹא אָדוֹשׁ,

כִּי בֶּן מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים אֲנִי וְגוֹי קָדוֹשׁ,

וּבְכֵן לֹא יִשָּׁמַע קוֹל עוֹשֵׂי בַמְּלָאכָה,

כִּי קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ, הַלֵּל וּבְרָכָה,

וּמָלְאָה הָאָרֶץ לַהֲקוֹת נְבִיאִים

פּשְׁטִים עֲרֻמִּים הֹזִים וּמַבִּיעִים,

רֹדְפֵי קָדִים, רֹעֵי רוּחַ וּנְשִׂיאִים.

הֲיִהְיֶה גוֹי כָּזֶה תַּחַת שָׁמָיִם?

כִּי יִהְיֶה – הֲיַעֲמֹד יוֹם אוֹ יוֹמָיִם?

מִי יָנִיר נִירוֹ, מִי יוֹצִיא לוֹ לָחֶם

וּבְיוֹם צַר וּמְצוּקָה מִי לוֹ יִלָּחֶם?

גּוֹי כָּזֶה לֹא יִצְלַח לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה,

חָרֹב יֶחֱרַב וִיהִי לִמְעִי מַפָּלָה…

לֹא אֵדַע בַּמָּה מִשְּׁנֵי אֵלֶּה בָּחַרְתָּ,

אַתָּה הָאֵל עֵת עַם זוּ לָךְ יָצַרְתָּ,

אִם יְצַרְתּוֹ לְגוֹי קָדוֹשׁ מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ –

לָמָּה צִוִּיתָ לָשׂוּם עָלָיו מֶלֶךְ?

הַאֵין דַּי בַּכֹּהֲנִים סוֹבְבֵי הַגְּרָנוֹת

לֶאֱסוֹף הַתְּרוּמוֹת וּלְקָבְצָה מַתָּנוֹת?

הֵם יֹאבוּ הִתְרַפֵּס, יַחְפְּצוּ הֵעָנוֹת,

הֵמָּה יָשִׂימוּ כָּלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ,

הֵמָּה יִשְׁמְרוּ מֵחַלֵּל שַׁבְּתוֹתֶיךָ,

וְאִם מֶמְשֶׁלֶת מְלָכִים לְעַמְּךָ יָאָבְתָּ,

לָמָּה אַלּוּפִים לְרֹאשָׁם הִרְכָּבְתָּ?

הֲכָזֶה יִהְיֶה מֶלֶךְ תִּבְחָרֵהוּ

אִישׁ עַנּוֹת כָּל בֶּן-נָבִיא נַפְשֵׁהוּ

וּכְמַטֶּה בּוּל עֵץ עַל יַחְפֹּץ יַטֵּהוּ?

כֵּן מִיּוֹם הֱיוֹת הָעָם הַזֶּה וָהָלְאָה

רִיב בֵּין תֹּפְשֵׂי הַתּוֹרָה וְהַמֶּמְשָׁלָה;

תָּמִיד בִּקְּשׁוּ הַחֹזִים הַנִּבָּאִים

לִהיוֹת הַמְּלָכִים תַּחְתֵּיהֶם נִכְנָעִים.

כֵּן עָשָׂה לִפְנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה

לַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן הָרֹאֶה בֶּן-אֶלְקָנָה,

כִּי הָיָה בֶּן-קִישׁ אִישׁ חַיִל רָב-כֹּחַ

מֵאֵן הִכָּנַע, לֹא אָבָה הִשֹּׁחַ,

וַיְבַקֵּשׁ הַחֹזֶה תֹּאֲנָה וַיִּמְצָא

לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ וּלְתִתּוֹ לְשִׁמְצָא.

הַיָּמִים יְמֵי מִלְחָמָה, הַפְּלִשְׁתִּים בָּאוּ

וַיִּפְשְׁטוּ בָּאָרֶץ. הָעִבְרִים יָצָאוּ

וַיַּחֲנוּ נִכְחָם, אַךְ לֹא לֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה

עַד בּוֹא הָרֹאֶה לִזְבֹּחַ בַּבָּמָה.

“שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ” –

כֵּן אָמַרְתָּ, שְׁמוּאֵל, אֵלֶּה מִלֶּיךָ;

וּכְבָר הִנֵּה עָבְרוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים,

הָרֹאֶה אֵינֶנּוּ וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים,

הָעָם נִגַּשׁ וִידֵיהֶם תִּרְפֶּינָה,

וּכְבָר נָפֹצוּ רַבִּים הֵנָּה וָהֵנָּה,

אָז הִתְאַפַּק בֶּן-קִישׁ וַיַּעַל הָעֹלָה –

הוֹי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי, הוֹי אַשְׁמָה גְדוֹלָה!

פִּתְאֹם צָץ הַחֹזֶה, פָּרַח הָאָדוֹן –

וּבְאֵשׁ קִנְאָה קָשָׁה וּבְעֶבְרַת זָדוֹן

קָרָא לַמֶּלֶךְ בְּאָזְנֵי שָׂרֵי חֲיָלָיו

וּבְאָזְנֵי כָל הָעָם הָעוֹמֵד עָלָיו:

"נִסְכָּלְתָּ! לֹא תָקוּם עוֹד מַמְלַכְתֶּךָ,

כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ מִצְוַת אֱלֹהָיךָ!"

מִי הִסְכִּין דָּבָר עָתָק כָּזֶה לִשְׁמוֹעַ?

הַאֲמֹר לַמֶּלֶךְ סָכָל, נָבָל אֶל שׁוֹעַ?

וּמִי הָאָשֵׁם – אִם לֹא הוּא הַחֹזֶה?!

הֵן הוּא חָלַף חֹק, לֹא הֵקִים הַחֹזֶה,

כִּי לֹא בָא לַמּוֹעֵד שִׁבְעַת הַיָּמִים

אֲשֶׁר יָעַד הוּא לִזְבֹּח הַשְׁלָמִים,

וְעוֹדֶנּוּ מִתְגּוֹלֵל וְתוֹלֶה אַשְׁמָתוֹ

בְּרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִלֵּא חוֹבָתוֹ.

אִם חֵטְא כָּזֶה הוּא חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת,

אִם בִּגְלָלוֹ יִמֹּט כִּסֵּא, תִּפֹּל עֲטָרָה,

אָז מִשֶּׁבֶת עַל כִּסֵּא טוֹב בַּבֹּר שֶׁבֶת

וּמֵחֲצַר הַמַּלְכוּת חֲצַר-הַמַּטָּרָה.

כָּכָה כָּל חֹזֶה כָּל נָבִיא, אִישׁ בְּשַׁעְתּוֹ,

יָגַע לְהַטּוֹת אֶת מַלְכּוֹ אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ!

אֵת מָצָא אֶת שָׁאוּל מָצָא גַּם אוֹתִי

מֵאֵת הַחֹזֶה הַזֶּה הָעַנְתֹתִי,

יִמְצָא כָּל רֹאשׁ וְקָצִין בִּבְנֵי עַמֵּנוּ

עַד סוֹף הַדֹּרוֹת, עַד אַחֲרִית יָמֵינוּ.

הוֹי רֹאֶה אָנֹכִי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

דִּבְרֵי בֶן-חִלְקִיָּהוּ בִּיהוּדָה קָמִים:

הַבְּרִית תָּקוּם, הַמֶּמְשָׁלָה נֶהֱרֶסֶת,

וּמְקוֹם שֵׁבֶט משְׁלִים תִּירַשׁ הַקֶּסֶת,

כָּל הָעָם לִמּוּדִים יֹדְעֵי דָת וָסֵפֶר,

אַךְ דַּכִּים וּנְמַקִּים כְּעָפָר וָאֵפֶר,

רֹאֶה אֲנִי… הָהּ, לָמָּה בִּנְקֹר עֵינָי

לֹא חָשְׁכוּ גַּם עֵינֵי רוּחִי, מַעְיָנָי,

לֹא אָבְדוּ בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְתֹּנוֹתַי

וּבְחֵיקִי לֹא כָלוּ יוֹעֲצַי-כִּלְיוֹתַי?

הוֹדִי וּכְבוֹדִי, אוֹר עֵינַי אָסַפְתָּ

לָמָּה גַּם דַּעְתִּי בְּאַפְּךָ לֹא טָרַפְתָּ,

כִּי עַתָּה שָׁלַוְתִּי מֵעֲמַל עַצָּבֶת,

מִזְּכֹר רִאשֹׁנוֹת – מֵחֲשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת…

קוֹל עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל! נָפַל הַבְּרִיחַ;

הַדֶּלֶת תִּסֹּב, רוּח צַח יָפִיחַ;

כַּצֵּל עַל פָּנַי יַחֲלֹף. הֲכִי הִגִּיעַ

יוֹם טוֹב לִי, יוֹם חֻפְשִׁי? אָתָא מוֹשִׁיעַ

לִקְרוֹא לִי דְּרוֹר וּפְקַח-קוֹחַ הַשְׁמִיעַ?

הָהּ מַשְׂאַת שָׁוְא! עֵת בַּבֹּר שָׂמוּ אוֹתִי

הֻגַּד לִי כִּי פֹה אֵשֵׁב עַד יוֹם מוֹתִי!

עֶבֶד בֵּית-הַסֹּהַר יִקַּח סִיר הָרַחַץ,

יָבִיא לִי לַחְמִי הַצָּר, מֵימַי מֵי לָחַץ.

הוֹי, רָשָׁע עָרִיץ, לַשָּׁוְא תַּאֲרִיךְ נַפְשִׁי,

לַשָּׁוְא תָּבֹל לְזִבְחֶךָ וְהוּא טָבוּחַ!

הַעוֹד תִּלְעַג לָרָשׁ, תֵּהָתֵל בְּמַר-רוּחַ?

לָמָּה לֹא תַתֵּר יָדְךָ וּתְשַׁלְּחֵנִי חָפְשִׁי?

הַעוֹד יִפְחַד לִבְּךָ, לֵב הָאַרְנֶבֶת,

מִפְּנֵי גֶבֶר – עַל עַפְעַפָּיו צַלְמָוֶת?

אַךְ לָמָּה לִי חֹפֶשׁ, לָמָּה לִי חַיִּים?!

מַה-לִּי פֹה, מִי לִי פֹה תַּחַת שָׁמַיִם?

הוֹדִי סָר, הַמְּאֹרוֹת לִי קָדָרוּ,

עוֹלְלֵי טִפֻּחַי עַל יְדֵי חֶרֶב הֻגָּרוּ;

עֲרִירִי אֲנִי! גֶּבֶר לֹא-יִצְלַח בְּיָמָיו!

לָאִישׁ כָּמֹנִי נָפַל לִפְנֵי קָמָיו

אֵין יֶשַׁע גַּם לָאֵל בִּמְרוֹמֵי שָׁמָיו!!

רַק אַחַת עוֹד הִיא לָהּ נַפְשִׁי תִּכָּסֶף:

כִּי יָחוּשׁ הַיּוֹם בּוֹ רוּחִי תֵּאָסֶף,

תַּעַל לָהּ מַעֲלָה אוֹ כִּי תֵרֵד מָטָּה –

אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה אַחַת הִיא לִי עָתָּה;

אוּלַי בַּמָּוֶת עֵינַי תִּפָּקַחְנָה

וִילָדַי הָאוֹבְדִים אָשׁוּב אַבִּיטָה,

וָלֹא – אֶשְׁכַּב וַחֲמַת רוּחִי אַשְׁקִיטָה

וּמִכְּאֵב נֵצַח עַצְמוֹתַי תָּנַחְנָה.

ניסן – אב, תרל"ט.

בִּמְצוּדַת לִיטָא יִסַּדְתִּיהָ

וּבְפּוֹדַשׁ הִצַּבְתִּי דְלָתֶיהָ.

---

הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ

מאת

יהודה ליב גורדון

(החשמונאים ב', ג; גטין נ"ז)

עוֹד יַד אַכְזָרִי בִּגְבוּרָה שַׁלָּטֶת

וּתְנַפֵּץ עַם קֹדֶשׁ עַד עֲפַר מָוֶת,

עוֹד חֶרֶב אַנְטיוֹכוֹס כָּאֵשׁ לֹהָטֶת

כָּל שׁוֹמֵר אֱמוּנִים תּוֹרִיד צַלְמָוֶת;

וּבְנַהֲרֵי נַחֲלֵי דָם נָקִי שָׁפָכָה

עוֹד לֹא יִדְעַךְ חֻמָּהּ, עוֹד לֹא שָׁכָכָה.

לַאֲלָפִים לִרְבָבוֹת הוֹצִיא לַטֶּבַח

הִשְׁכִּיחַ מִצִיּוֹן מוֹעֵד וָחֹדֶשׁ,

הֵפֵר תּוֹרָה וָדָת, הִשְׁבִּית הַזֶּבַח,

וּבִכְנַף שִׁקּוּצִים טִמֵּא כָּל קֹדֶשׁ;

כִּי, נִשְׁעָן עַל חַרְבּוֹ וּבְאֶגְרוֹף רֶשַע,

יַגְדִּיל הַמְּזִמָּתָה, יַאְדִּיר כָּל פֶּשַׁע.

וּגְדוּדֵי תָרָיו בָּאָרֶץ יַעֲבֹרוּ

לִנְקִיִּים יִצְפְּנוּ, עֹלוֹת יַחְפְּשׂוּ חֵפֶשׂ,

וּלְלֵב כָּל חֵדֶר כָּל מַחֲבֵא יַחְדֹּרוּ,

וּלְחַדְרֵי הַלֵּב וּלְבָתֵּי הַנָּפֶשׁ;

כָּל מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, רַעְיוֹן, מַחֲשָׁבֶת,

אַשְׁמַת פִּגֻּלִים הוּא, חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת

עַל כֵּס מָלֵא דָם יֵשֵׁב הַמְּרַצֵּחַ -

הוּא הַשּׁוֹפֵט, הָעֵד, הוּא הַמַּרְשִׁיעַ;

שָׁם אוּלָם הַמִּשְׁפָּט, שָׁם הַמַּטְבֵּחַ,

שָׁם שִׁקּוּץ שֹׁמֵם עַל כַּנוֹ יוֹפִיעַ;

שָׁם חֵבְלֵי טַבָּחָיו שׁוֹמְרִים אֶת פִּיהוּ

וּכְלֵי מָוֶת שׁוֹנִים אִתָּם הֵבִיאוּ.

וּבְאוּלָם הַכִּסֵּא עַתָּה הֻצָּגוּ

אִשָּׁה אַלְמָנָה עִם שִׁבְעַת בָּנֶיהָ.

“מֶה עָשׂוּ? הוֹדַע!” – שַׁבַּתָּם חָגָגוּ!

"מוֹת תָּמוּת הִיא גָּם זַרְעָהּ אֶל עֵינֶיהָ.

הַבְּכוֹר! אֵיךְ עָשִׂיתָ אֵת לֹא צִוֵּיתִי?"

• יַעַן כִּי מִצְוַת רָם מִמְּךָ מִלֵּאתִי! -

"הַעוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל? עוֹד תֵּלֵךְ קֶרִי?

סֹבּוּ, הַטַּבָּחִים, רֹאשׁוֹ הָתֵזוּ

וֶהְיֵה רֻם זֻלּוּת מוֹפֵת לִבְנֵי מֶרִי

לִבְלִי עוֹד מִצְוֹתַי לַמְרוֹת יָעֵזוּ".

וּבִתְנוּפַת קַרְדֹּם רֹאשׁוֹ כָּרָתוּ

וַיַּז נִצְחוֹ בִּפְנֵי אִמּוֹ חִבְּלָתְהוּ.

הִיא אִמְּצָה לִבָּהּ וַתַּעֲמֵד פָּנֶיהָ,

כִּי עֹז לָהּ בֵּאלֹהִים לֹא נָעָה רֶגַע,

וַתָּאצֶל מֵרוּחָהּ עַל לֵב בָּנֶיהָ

לִסְבּוֹל עַל דָּתָם כָּל מַכְאוֹב וָפֶגַע:

"עֲלֵה אֶל אֱלֹהִים, אֵלָיו בָּטָחְנוּ,

עֲלֵה, בֵּן יַקִּיר, אַחֲרֶיךָ גַּם נָחְנוּ!"

"אֶת מוֹת אָחִיךָ רָאִיתָ חָכַמְתָּ

• שָׂם אֶל הַשֶּׁנִי הֶעָרִיץ פָּנֵיהוּ -

הוֹדַע שִׁגְּיוֹנְךָ, אֱמוֹר כִּי נִחַמְתָּ.

דַּע, כָּל מַמְרֶה פִי בֶּן-מָוֶת הִנֵּהוּ;

אִם תִּשְׁמַע תִּחְיֶה בִּיקָר וָנַחַת,

אִם תֶּחְדַּל, אוֹי לָךְ, תִּוָּסֵר לַשַּׁחַת".

"שָׁוְא תִּפְצֶה פִיךָ וּתְמַלֵּל לָרוּחַ

• עָנָה הַנָּעַר קוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר -

מִדִּבְרֵי עָתָק נַפְשִׁי לֹא תָשׁוּחַ!

בֹּאוּ דּוּשׁוּ גֵוִי, כֹּתּוּ הַחֹמֶר;

אֶת רוּחִי הִפְקַדְתִּי בִּידֵי אֱלֹהַּ,

אָבוּז לָכֶם וּלְכָל מַכְאוֹב וָנֹהַּ".

כִּנְמֵרִים שׁוֹקְקִים וּמְשַׁחֲרִים לַטָּרֶף

הִתְנַפְּלוּ חִישׁ עָלָיו מַלְאֲכֵי-הַמָּוֶת:

"מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב מַקְשֶׁה עֹרֶף!

עִרְכוּ הָעֵצִים, הַרְבּוּ הַשַּׁלְהָבֶת!"

וּבְלֵב הַמּוֹקֵד בָּאֵשׁ מִתְלַקָּחַת

כִּסּוּ חִישׁ עָלָיו רִתְחַי הַקַּלָּחַת.

הַשְּׁלִישִׁי נִגָּשׁ תַּחַת מַכּוֹת שָׁבֶט:

“הַתְכַחֵשׁ וּתְחִי?” – שָׁאַל הַמֵּץ פִּיהוּ -

וּמִבְּלִי שׂוֹם לֵב כִּי יוּדַשׁ יֵחָבֶט

הָלַךְ מַעֲדַנּוֹת וּשְׂפָתָיו הִבִּיעוּ:

"נַס נָא יַסְּרֵנִי כָּהֵנָּה וָהֵנָּה

וּמְחִיר חַיַּי תּוֹרָתִי לֹא אֶתֵּנָה".

אָז יוֹסִיפוּ זֵדִים כָּל עֻנּוֹת רֶצַח!

אוֹפַן וּמוֹרַג עֲצָמָיו פִּצֵּחוּ;

חִשֻּׁקֵי בַרְזֶל קָלָל עַל הַמֵּצַח,

בַּמַּרְחֶשֶׁת עַל אֵשׁ אוֹתוֹ רִתֵּחוּ -

"נַס נָא יַסְּרֵנִי כָּהֵנָּה וָהֵנָּה

וּמְחִיר חַיַּי תּוֹרָתִי לֹא אֶתֵּנָה".

הָרְבִיעִי הַחֲמִישִׁי גַּם הֵם הוּמָתוּ,

וּכְגִבּוֹרִים עַל מִזְבֵּחַ הֹעָלוּ.

אַגְמֵי דָם וּפְגָרִים מִסָּבִיב שָׁתוּ, -

מוּמָתִים וּמְמִיתִים עוֹד לֹא יֶחְדָּלוּ;

פֹּה הָאַכְזְרִיּוּת דַּם נָבָל הִרְתִּיחָה,

שָׁם אֱמוּנַת תֹּם הַלְּבָבוֹת הִקְשִׁיחָה.

וּכְבוֹא הַשִּׁשִּׁי לִמְקוֹם הַמַּטְבֵּחַ

נִסָּה עוֹד הַזֵּד אֶת פָּנָיו הַצְהִילָה:

"פֹה מוּל הַפֶּסֶל עַל יַד הַמִּזְבֵּחַ

טַבַּעְתִּי מִיָּדִי אַרְצָה אַפִּילָה,

אַתָּה רַק הִשֹּׁחַ אוֹתָהּ הָרִימָה

וּתְחִי נַפְשְׁךָ וּלְשָׂר אוֹתְךָ אָשִׂימָה".

"אֵל אָבִי – עָנָה – גַּם אֵלִי הִנֵּהוּ

וּבְיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי לֹא אֵחַתָּה,

וּנְעִימוֹת נֵצַח אֶשְׂבַּע בִּימִינֵהוּ

יָקְרוּ מִכָּל הוֹן תַּבְטִיחַ לִי אָתָּה.

כִּרְעָה אַתָּה לָעֵץ, כִּי עִם רֶשַע כֶּסֶל:

אֵלִי אֲדֹנִי, לֹא אֶסְגֹּד לַפֶּסֶל".

עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, כִּמְעַט עוֹד יֶלֶד

יֶלֶד נָבָר וָתָם, טוֹב וִיפֵי-תֹאַר!

הֵן אַךְ דָּרֹךְ דָּרַךְ עַל סַף הַחֶלֶד

וִיקַדְּמֵהוּ מוֹת תַּחְלֻאִים בַּנֹּעַר?

אָמְנָם תֹּם וּנְעוּרִים לִמְאֹד יִגְבָּרוּ

כִּי גַם רַחֲמֵי הַזֵּד אֵלָיו נִכְמָרוּ:

"הֵילִיכִי, בַּת-יַעֲנָה, בֶּן-בִּטְנֵךְ וּקְחִיהוּ,

יָחִיד הוּא נוֹתָר מִשִּׁבְעַת בָּנָיִךְ,

דַּבְּרִי עַל לִבּוֹ, הַצִּדָּה הַטִּיהוּ,

יִשְׁמַע וִימַלֵּט חַיָּיו עִם חַיָּיִךְ,

כִּי יֵט לִפְקֻדָּתִי אֹזֶן שׁוֹמָעַת,

יָרִים מִן הָרִצְפָּה זֹאת הַטַּבָּעַת".

וַתִּקַּח הָאֵם אֶת עוּלָהּ הָאַחַד

וּלְדַבֵּר אִתּוֹ הֶעֱלַתְהוּ הַגָּגָה…

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל בֹּכִים, קוֹל פַּחַד:

“אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים!” הָאֵם שָׁאָגָה,

וּמֵרֹאשׁ הַמִּגְדָּל אַרְצָה נִקְפָּצוּ

וַיִּתְפּוֹרְרוּ רֶגַע וַיִּתְפּוֹצָצוּ.

וַיִּתַּר הַנָּחָשׁ מִשֹּׁרֶשׁ צֶפַע,

וַיִּז קֶצֶף רָב מִפּוּגַת לִבֵּהוּ -

שָׁוְא כֹּחַ עָרִיץ, תָּקְפּוֹ מֵאָפַע:

לֹא יוּכַל לִכְלוֹא רוּחַ אִישׁ קִרְבֵּהוּ!

כָּל אַכְזְרִיּוּתְךָ וּבְעָצְמַת יָדֶיהָ

לֹא הִכְנִיעָה לֵב אִשָּׁה וִילָדֶיהָ.

---

בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת

מאת

יהודה ליב גורדון

א

מִחוּץ יָשׁוּד אוֹיֵב וּתְשַׂכֶּל חֶרֶב,

יַהֲרֹס חוֹמוֹת וָחֵל וִיקַרְקֵר קִיר,

רָעָב וָנֶגֶף וּמְדָנִים מִקֶּרֶב –

הַעוֹד לָכֶם תִּקְוָה לַצִּיל הָעִיר?

וִיהִי מָה, הִתְאַזְּרוּ כֹּל אֲשֶׁר פִּגְּרוּ,

אַמְּצוּ כֹחַ וּשְׁאֵרִית חֵמוֹת חִגְרוּ,

כִּי אוֹי אוֹי לָכֶם, אוֹי לִירוּשָׁלַיִם,

אִם נָפֹל תִּפֹּל בִּידֵי הָרוֹמָיִם.

שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא לִמְּדוּךָ

לֶאְסֹר מִלְחָמָה בִּתְבוּנָה וָדַעַת,

כֹּח וּמְרִי-נֶפֶשׁ מַה-יּוֹעִילוּךָ

אִם אֵין תַּחְבֻּלוֹת שָׂר, אִם אֵין מִשְׁמָעַת

כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים מוֹרִים אִשְּׁרוּךָ,

כּוֹנְנוּ בָתֵּי-מִדְרָשׁ – וּמָה הוֹרוּךָ?

הוֹרוּךָ לִשְׁמוֹר רוּחַ, לַחֲרוֹשׁ אֶבֶן,

לַחֲשׂוֹף מַיִם בַּכְּבָרָה, לָדוּשׁ תֶּבֶן.

הוֹרוּךָ הָהּ לַהֲלוֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים,

הִסָּגֵר בָּדָד בִּגְדָרִים וּבְחוֹמוֹת,

לִהְיוֹת מֵת בָּאָרֶץ, חַי בַּשָּׁמַיִם

וּבְהָקִיץ לַחֲלוֹם וּלְדַבֵּר בַּחֲלוֹמוֹת;

וּבְכֵן נָס לֵחֶךָ, נָבְקָה רוּחֶךָ,

חֲמַרְמְרוּ מֵעֶיךָ, יָבֵשׁ כֹּחֶךָ,

אַבְקַת סוֹפְרִים וַעֲלֵי שִׂיחַ מִלְּאוּךָ

וּכְחָנוּט חַי לַדֹּרוֹת הִצִּיגוּךָ.

הוֹרוּךָ לַעְלִים עַין מִן הַתְּבוּנָה

– מַעְיַן כָּל מוֹעִיל, מִשְׂגָּב בִּימֵי קָרֶץ –

לִיצוֹר עָמָל עַל חֹק, שָׁוְא עַל אֱמוּנָה

וּלְהַקְשִׁיחַ לִבְּךָ מֵחַיֵּי אָרֶץ;

אַךְ לֹא הוֹרוּךָ חֲרשֶׁת וּמַחֲשָׁבֶת

בָּה יִכּוֹן עַם עָז, בָּהּ אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת,

וַתִּמָּלֵא אַרְצְךָ דִּינִים וּסְיָגִים

כִּמְצוּלָה אֵין מַיִם הַמְּלֵאָה דָגִים.

בַּעֲלִיַּת בֶּן-גּוּרְיוֹן נוֹעֲדוּ וָבָאוּ –

הַעַל צָרְכֵי הַמְּלוּכָה שָׂמוּ עֵינָם?

שָׁם חֶרֶב בַּיָּד הֲלָכוֹת קָבָעוּ:

“אֵין קוֹרִין… אֵין פּוֹלִין… אֵין שׁוֹתִין יֵינָם”…

וּגְזֵרוֹת אֲחֵרוֹת אֵין בָּם תּוֹעֶלֶת

בִּימֵי צַר וּקְרָב לָעָם וּלְמִמְשֶׁלֶת;

לֹא יָסְדוּ לִנְעָרֶיךָ בֵּית-הַכְּנֶסֶת

לַמְּדָם טַכְסִיסֵי מִלְחָמָה וָקָשֶׁת.

לֹא גִדְּלוּ שָׂרֵי צָבָא תֹּפְשֵׂי מִלְחָמָה,

לֹא הִפְרִיחוּ בָךְ כָּל מַעֲשֵׂה מַחֲשָׁבֶת.

בִּגְבוּרַת בָּנֶיךָ לוֹבְשֵׁי קִנְאָה וּנְקָמָה

וּבְאַהֲבָתָם אֶל אַרְצָם הָעַזָּה מִמָּוֶת

לוּ לַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה בָּשָּׂדֶה הֵבִינוּ

וּמְכוֹנוֹת וּכְלֵי הַקְּרָב לוּ הֵכִינוּ

אוּלַי עַל אוֹיְבֶיךָ גָּבַרְתָּ אָתָּה

וּמַפַּלְתְּךָ לֹא גָדְלָה כָּמוֹהָ עָתָּה.

עַתָּה יִגְבַּר אוֹיֵב יַעַל חוֹמָתָה,

כָּל גִּבּוֹרֶיךָ נִגָּפוּ, נִסְחָפוּ;

וּכְבָר פָּרָץ בָּעִיר וִישִׁיתָהּ בָּתָה –

שׁוּר, אֶל הַהַרְאֵל הַזֵּדִים יִשְׁאָפוּ!

נֵחָלְצָה, נִלָּחֲמָה עַד בֹּא קִצֵּנוּ!

חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ!!

כִּי אוֹי לָנוּ אוֹי, אוֹי לִירוּשָׁלַיִם,

אִם נָפֹל תִּפֹּל בִּידֵי הָרוֹמָיִם!

ב

שָׁלוֹם לָךְ, מָרְתָה תַּמָּתִי, עַד נֵצַח!

הִנְנִי שָׁב לַקְּרָב כִּי נִרְפָּא הַפֶּצַע.

שָם טִיטוֹס יְהוֹתֵת, יַרְבֶּה שֹׁד וָרֶצַח;

הָבִי לִי נִשְׁקִי, אַל תִּבְכִּי, מַה בֶּצַע?

אֱהָבִינִי וּבַעֲדִי הִתְפַּלָּלִי,

אַךְ אַל נָא תָּמֵרִי, לִבְכּוֹת חֲדָלִי.

לֵךְ, שִׁמְעוֹן דּוֹדִי, לֵך וּנְהַג חֵילֶךָ!

יָקָר רֶגַע מִפָּז – מַהֲרָה וָלֵכָה.

עֵינֵי אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ עָלֶיךָ;

אַל תִּדְאַג לִי! מָה רָאִיתָ עַל כָּכָה?

אָבִי גַּם אַחַי מוּקָעִים רָאִיתִי,

כָּל בִּעוּתֵי מָוֶת לִרְאוֹת נִסִּיתִי!

הַיּוֹם יִפְנֶה, יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב –

שִׁמְעָה שַׁאֲגַת הַצָּר, כָּל לֵב מַחֲרֶדֶת;

אֲאַזֶּרְךָ נִשְׁקְךָ, הֵא לָךְ הַחֶרֶב,

חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְאֶרֶץ מוֹלֶדֶת! –

דִּבְּרָה וּכְמוֹ אֵשׁ נֶהֶפְכוּ פָנֶיהָ

וּמְטַר גֶּשֶם פָּרַץ מִמְקוֹר עֵינֶיהָ.

וּרְגָעִים מִסְפָּר, אִישׁ אָחִיו חִבֵּקוּ,

אִמְּצוּ אֶל לִבָּם וּבְכָל עֹז נִשֵּׁקוּ:

“שָׁלוֹם רָב לָךְ, מָרְתָה חֶמְדַּת עֵינָיִם!” –

“שָׁלוֹם לָךְ, שִׁמְעוֹן, עַד בִּלְתִּי שָׁמָיִם!”

וּבְלֵב קָרוּעַ חִישׁ נִתַּק הַנָּעַר

וּלְחַיִּים וּלְמָוֶת יָרַד הַשָּׁעַר.

עַיִן רֹאָה! הֲרָאִית אֵלֶּה הַדְּמָעוֹת?

הַתְשִׂימִין בַּנֹּאד אוֹ לַשָּׁוְא זָרָמוּ?

וּמָה אַחֲרִית שׁוֹפְכֵיהֶן? הַיְרֻחָמוּ?

הֲיִמָּלְטוּ מִמָּוֶת? מִשְּׁבִי? מִתְּלָאוֹת?

הֲיֵשׁ לָהֶם תִּקְוָה, אַחֲרִית וָשֵׂבֶר

לִרְאוֹת אִישׁ אָחִיו לִפְנֵי רִדְתָּם קָבֶר?

ג

מַהְפֵּכַת זָרִים! מַשּׁוּאוֹת וַחֲלָלִים,

תִּמְרוֹת עָשָׁן וָאֵשׁ וָדָם כַּמָּיִם,

שַׁאֲגַת הַמְּנַצֵּחַ, צִוְחַת אֻמְלָלִים,

עִיִּים וָחֳרָבוֹת – הֲזֹאת יְרוּשָׁלָיִם?

"אַיָּמוֹ גִבּוֹרַי, אַיֵּה הֵיכָלִי,

אַיֵּךְ, תַּמָּתִי תּוֹמֶכֶת גּוֹרָלִי?

רַק לַהֲבֵי אֵשׁ אֶחֱזֶה קֶרֶת יָפִיחוּ –

וּרְתֻקוֹת יָדַי לִנְקוֹם לֹא יַנִּיחוּ?

הַרְעֵם, אֵל, בַּגַּלְגַּל וּרְעַץ קָמֶיךָ,

הַמְטֵר עָלֵימוֹ פַּחִים בִּלְחוּמֶךָ!

עַד מָתַי תִּתְאַפֵּק? אַרְצְךָ יָשֹׁסּוּ

וּבְדַם בָּנֶיהָ עֲפָרָהּ יָרֹסּוּ.

וּמָרְתָה, הָהּ מָרְתָה, מַה-גּוֹרָלֵךְ אַתְּ?

הֲנִשְׁבֵּית כָּמוֹנִי אוֹ, טוֹב מִזֶּה, מַתְּ?

לֹא אוּכַל בַּקְּשֵךְ, לֹא אוּכַל אֶקֹּמָה –

שׁוֹבַי בָּאזִקִּים יִסְחָבוּנִי רוֹמָה".

ד

עַם עָצוּם וָרָב מַרְגִּיז הָאָרֶץ,

רֹדֶה בִּשְׁלֹשֶת חֶלְקֵי הַיַּבֶּשֶׁת,

יָחֹג יָרִיעַ,

כִּי תַחְתָּיו הִכְנִיַע

עַם קָטֹן וָדָל נָכוֹן לָקָּרֶץ,

יוֹשֵׁב אֶרֶץ מַהֲלַךְ חֶלְקֵי-יוֹם חֲמֵשֶׁת.

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בַּקְּרָב נָפָלוּ,

עַל עֵצִים הוּקָעוּ, חֶרֶב אֻכָּלוּ;

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בַּשְּׁבִי יָצָאוּ,

בַּשְּׁוָקִים וּרְחֹבוֹת כַּצֹּאן נִמְכָּרוּ;

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בַּבּוֹר הָחְבָּאוּ

וּלְבָרוֹת לִפְרִיצֵי חַיּוֹת סֻגָּרוּ. –

וּבֵין הַשְׁבוּיוֹת מֵחֵל יְרוּשָׁלָיִם

הוּרָדָה רוֹמָה גָּם מָרְתָה הָעֲדִינָה,

וּלְאָמָה קָנַתָּה בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם

מַטְרוֹנָה אַחַת וּשְׁמָהּ אַגְרִיפִּינָה;

וּבֵין הָאֳסִירִים הַלְּקוּחִים לַמָּוֶת

יוֹשֵׁב גַּם שִׁמְעוֹן עָצוּר בּוֹר צַלְמָוֶת.

ה

קוֹל עַל שִׁבְעַת הַשְּׁפָיִם –

רִנְנַת הָרוֹמָיִם!

מַה-יָּחוֹג הֶהָמוֹן, מַה-זֶּה יָרִיעַ?

הֶאָתָא קָלֶנְד, סַטּוּרְנַל הִגִּיעַ? –

בֶּן-הַמֶּלֶךְ “תַּעֲנוּג לִבְנֵי הָאָדָם”,

“לֹא לָן אִם לֹא עָשָׂה מִשְׁפָּט וָחֶסֶד”,

יָבֹא בִּתְרוּעָה וּבִיקַר תִּפְאָרֶת,

הוּא וּשְׂרִידֵי חֵילוֹ עַל גַּפֵּי קָרֶת

דֶּרֶך שַׁעַר תַּלְפִּיּוֹת לוֹ יִוָּסֶד,

כִּי נִלְחֹם נִלְחַם בַּיְּהוּדִים וּלְכָדָם,

אִבְּדָם מִגּוֹי וּכְעָפָר לָדוּשׁ שָׁמָם

וַיַּעַשׂ לוֹ שַׂלְמַת אַרְגָּמָן מִדָּמָם.

אַחֲרָיו יִמְשֹׁךְ בָּאזִקִּים חֵיל הַשֶּׁבִי,

וּלְפָנָיו יִשְּׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים

בִּזַּת יְרוּשָׁלַיִם וּשְׁלַל הֶעָרִים

וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ חֶמְדַּת עִיר הַצֶּבִי;

מֵהַר בַּת צִיּוֹן קַפִּיטֹלְיוּם הַגִּבְעָתָה,

מֵהֵיכַל אֲדֹנָי לִדְבִיר יוֹבִיס הֹעֲלָתָה.

וַהֲמוֹן עָם כַהֲמוֹן מֵי טִבֶּר נָהָמוּ,

אֶל הַזִּירָה הַגְּדוֹלָה יַחַד זֹרָמוּ,

וּכְבָר הָאֲצִילִים לִפְנֵיהֶם מִהֵרוּ

כָּלְלוּ הַזִּירָה וּבְכָל הוֹד פֵּאֵרוּ,

כִּי שָׁם הֵכִין “תַּעֲנוּג לִבְנֵי הָאָדָם”

תַּעֲנוּג אַכְזָרִי, שַׁעֲשׁוּעַ רֶצַח וָדָם:

כָּל שְׁבוּיֵי הַחֶרֶב לַהֲרֵגָה הָקְדָּשׁוּ,

לִפְנֵי חַיְתוֹ-טֶרֶף יִתְּנוּם וִירֻטָּשׁוּ.

גַּם הַמַּטְרוֹנוֹת הַשַּׁאֲנַנּוֹת

מֵאַמְהוֹתֵיהֶן נְהוּגוֹת

תָּאֵצְנָה לָרֶדֶת שָׁעַר,

כִּי נַפְשׁוֹתֵיהֶן הָעֲנֻגּוֹת

תִּמְצֶאנָה נַחַת וּמַעֲדַנּוֹת

לִשְׁמוֹעַ אֶנְקַת חָלָל, קוֹל חַיְתוֹ-יָעַר,

לִרְאוֹת דָּם נוֹזֵל מִמְּקוֹר לֵב קָרוּעַ,

בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת גֵּו אָדָם יָזוּעַ.

מִסָּבִיב לַזִּירָה חוֹמָה וּגְדֶרֶת –

הוּא הַתִּיאַטְרוֹן, בִּנְיָן רַב תִּפְאֶרֶת,

מָלֵא מִפֶּה לָפֶה נָשִׁים וַאֲנָשִׁים;

כִּסְּאוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, תָּאוֹת וּלְשָׁכוֹת

פּוֹנוֹת אֶל הַמַּעְגָּל בְּשָׁלשׁ מַעֲרָכוֹת,

קִנִּים תַּחְתִּיִּם וּשְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים.

אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר בֶּחָצֵר הַתִּיכוֹנָה

יוֹשֶׁבֶת אַגְרִיפִּינָה הַמַּטְרוֹנָה

וּקְהַל הָאֲמָהוֹת נִצָּבוֹת אַחֲרֶיהָ,

בָּם אָמָה אַחַת מִשְּׁבִי יְרוּשָׁלָיִם.

מַה-נִּמְרָץ חֶבְלָהּ לִרְאוּת הָעֵינָיִם!

אַךְ מִי יָשׂוּם לֵב, מִי יַחֲמֹל עָלֶיהָ?

נִפְתְּחָה הַזִּירָה אֶל מוּלָן מִנֶּגֶד

וּלְתוֹךְ הַמַּעְגָּל יָצָא עֶלֶם חֶמֶד

עַד לִשְׁתוֹתָיו חָשׂוּף, עָרֹם מִבֶּגֶד,

וּבְיָדוֹ חֶרֶב פֵּיוֹת אָרְכָּהּ גֹּמֶד;

עוֹד פִּצְעֵי גֵווֹ לֹא זֹרוּ נִרְפָּאוּ,

עוֹד עִקְּבוֹת הַכְּבָלִים עַל יָדָיו נוֹדָעוּ.

מַה-לָּךְ הָעִבְרִית, מֶה חָוְרוּ פָנָיִךְ,

מַה-יֹּאחֲזֵךְ הַשָּׁבָץ, קָמוּ עֵינָיִךְ,

וּשְׂפָתַיִךְ חֶרֶשׁ מַה-זֶּה תַּבַּעְנָה?

"הַאִם כָּכָה, שִׁמְעוֹן, אָשׁוּב אֶרְאֶךָ!?

אֵלִי, אֵל רַחוּם, הוֹשַׁע-נָא, הוֹשַׁע-נָא,

אַל תִּתֵּן לַחַיָּה נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ!"

אֹזֶן שׁוֹמָעַת! הֲשָׁמַעַתְּ תַּחֲנוּנִים אֵלֶּה?

הֲתוֹפִיעַ יַד מוֹשִׁיעַ? הֲיֵעָשֶׂה פֶלֶא?

אוֹ אִם בֶּעָנָן לָךְ סַכּוֹת לָנֶצַח

וָאָרָץ עֻזְּבָה בִּידֵי אַנְשֵׁי רֶצַח?

נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת הַסּוּגַר וּמִקִּרְבֵּהוּ

זִנֵּק אֲרִי לֻבִּי נוֹרָא מַרְאֵהוּ,

אָרְכּוֹ שָׁלשׁ רֶגֶל, כִּשְׁתַּיִם לוֹ גּוֹבַהּ,

(וּבַיּוֹם הַהוּא לֹא הֶאֱכִילוּהוּ לָשׂבַע

בַּעֲבוּר יִרְעַב וְתִגְדַּל אַכְזְרִיּוּת-חֲמָתוֹ),

עַל קָדְקֳדוֹ כַּקִּפֹּד תְּסַמֵּר רַעֲמָתוֹ

וּכְיַעַר בָּצִיר יוֹרְדוֹת שַׁעֲרוֹתָיו הַקְּלוּטוֹת,

זְנָבוֹ כָּאֶרֶז וּמְתַלְּעוֹתָיו פִּיּוֹת חָרֶב,

וּבְחֹרֵי פֶתֶן תַּחַת גַּבֹּתָיו הָעֲבֻתּוֹת

עֵינַיִם רוֹחֲצוֹת בַּדָּם יוֹשְׁבוֹת לְמוֹ-אָרֶב.

רֶגָע עָמַד הַטּוֹרֵף הִתְבּוֹנֵן בַּטָּרֶף

(כִּמְנַסֶּה אִם מַאֲכַל תַּאֲוָה הוּא טוֹרֵף

הָרָאוּי לַעֲלוֹת עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ),

אַחַר נָשָׂא רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ

הָלֹך וְדוּשׁ אֶרֶץ וְצָעֹד בַּזָּעַם,

הַקֵּף הַמַּעְגָּל פַּעַם אַחַר פָּעַם

וּמִטַּרְפּוֹ עֵינוֹ לֹא יִגְרַע, לֹא יֶרֶף,

כִּמְרַגֵּל חֶרֶשׁ הַסּוֹבֵב הָאָרֶץ

לָתוּר עֶרְוָתָהּ וּמְקוֹם יֵשׁ בָּהּ פָּרֶץ.

וּכְתֹמֶר מִקְשָׁה יִתְיַצֵּב בַּתָּוֶךְ

הַמָּט לַהֶרֶג, הַנָּכוֹן לַטָּבַח,

בִּימִינוֹ הַמּוּנָפָה יַחֲזִיק הַמַּאֲכֶלֶת

וּבְנִצָּבָהּ כַּחוֹתָם אֶל לִבּוֹ יְאַמְּצֶנָּה,

כִּי הִיא כָל תִּקְוָתוֹ וּשְׁאֵרִית תּוֹחֶלֶת –

אִם יֵשׁ עַל פִּי אַרְיֵה תִּקְוָה עֲדֶנָּה.

גִּידֵי מָתְנָיו שׂרָגוּ וּשְׁרִירָיו צָבוּ,

עֵינָיו הַלְּטוּשוֹת בִּמְאוּרוֹתֵיהֶן נִצָּבוּ

כַּחִצִּים הַשְּׁנוּנִים כּוֹנְנוּ עַל יֶתֶר,

דּוֹלְקוֹת אַחֲרֵי צַעֲדֵי אוֹיְבוֹ כַּמַּחַט

הַנִּמְשָׁךְ אַחֲרֵי אֶבֶן הַשּׁוֹאָבֶת.

פָּנָיו הַזֹּעֲפִים הִלְבִּינוּ כַּנֶּתֶר –

אַךְ שֶׁקֶט בִּיצֻרָיו, אֵין חִיל וָפַחַד:

לֹא רִאשׁוֹנָה יִרְאֶה לַעַיִן אֶת הַמָּוֶת.

פִּתְאֹם נָעַר הָאֲרִי כַּהֲמוֹן קוֹל רָעַם

וּכְבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ הִשְׂתָּעֵר הַפָּעַם

וּמְלֹא קוֹמָתוֹ הִתְקוֹמֵם, וָיָּרֶם

אֶת כַּפּוֹ עַל טַרְפּוֹ אֶל מוּל לִבֵּהוּ;

אַךְ שִׁמְעוֹן נִזְהָר וַיְקַדֵּם פָּנָיו, וּבְטֶרֶם

תִּנְחַת כַּפּוֹ עָלָיו שָׁלַח חַרְבֵּהוּ

וַיִּדְקֹר אֶת טוֹרְפוֹ אֶל אָרְבוֹת כַּפֹּתָיו,

וַתָּבֹא הַחֶרֶב בְּאַחַת מִצַּלְעוֹתָיו;

אַךְ שָׁם עָמָדָה, כִּי פָגְשָׁה בַּגָּרֶם,

וּגְרָמָיו כִּמְטִילֵי בַרְזֶל בַּרְזֶל יָרֹעוּ

וּבְפָגְעָהּ בָּעֶצֶם נִשְׁבַּר הַלַּהַב,

וּבְכֵן אָבַד נִצְחוֹ עָלָה בַּתֹּהוּ

וּבְמַדְקָרָתוֹ לֹא מָחַץ הָרָהַב.

וּמְטֹעָן חֶרֶב נִתַּר הָאֲרִי אָחוֹר,

מִמַּחַץ מַכָּתוֹ פָּרַץ זַרְזִיף דָּם שָׁחוֹר

וּבְקוֹל נַהֲמוֹ נִשְׁמַע כַּהֵד קוֹל נְכָאִים;

אַךְ בַּעֲבוֹר שְׁנַיִם שְׁלשָׁה רְגָעִים

הִבְלִיג עַל כְּאֵבוֹ וַיֶּאֱסֹף כֹּחֵהוּ

וַיָּשָׁב וַיַּהֲלֹךְ אֵמִים עַל הַמַּכֵּהוּ.

אָז נָפַל לֵב שִׁמְעוֹן, רוּחַ בּוֹ לֹא קָמָה.

כַּמַּטָּרָה לַחֵץ הִנֵּהוּ נִצָב

וּבְיָדוֹ אֵין כֹּל בִּלְתִּי אִם הַנִּצָּב

אֵיךְ יַרְדְּ פְּרִיץ חַיּוֹת? גַּם כֹּחַ יָדָיו לָמָּה?

כִּמְבַקֵּשׁ עֶזְרָה הֵעִיף מִסְּבִיבוֹ הֶעָיִן –

אָזְנַיִם חֵרְשׁוֹת, לִבּוֹת אֶבֶן מִסְּבִיבֶיךָ,

הַקֶּרַח הַנּוֹרָא וּשְׁמֵי בַרְזֶל עָלֶיךָ,

מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרְךָ, הוֹי אֹבֵד, מֵאָיִן?

אַךְ מִי הַנִּשְׁקֶפֶת? אֶת מִי עֵינוֹ פוֹגֶשֶׁת?

הַאִם מִקְסַם שָׁוְא הוּא, לַהַט תַּרְמִית עֵינָיִם?

שָׁם נִצֶּבֶת מָרְתָה עַבְדוּת לוֹבֶשֶׁת!

הִתְפּוֹרְרִי אֶרֶץ, רוֹפְפוּ עַמּוּדֵי שָׁמָיִם!!

הַמַּרְאֶה הַזֶּה אִמֵּץ לִבּוֹ וַיְעוֹדְדֵהוּ

וּלְמַפֵּץ וּכְלִי מִלְחָמָה שִׂכֵּל יָדֵיהוּ.

מִי תִכֵּן רוּחַ אֱנוֹשׁ, בָּחַן לֵב גָּבֶר?

גַּם בְּרִגְעוֹ הָאַחֲרוֹן עַל עֶבְרֵי פִי קָבֶר

מַדּוּחֵי הַתִּקְוָה עוֹד לֹא יַעַזְבוּהוּ!

גַּם אֹבֵד זֶה עוֹד קִוָּה, נָשָׂא הַנֶּפֶשׁ,

כִּי יָעֹז עַל טוֹרְפוֹ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחוּהוּ,

אָז יוֹצִיא גַּם אֲהוּבָתוֹ מֵעַבְדוּת לַחֹפֶשׁ.

“אֵי אֱלֹהֵי שִׁמְשׁוֹן!” – קָרָא וַיְדַלֵּג פֶּתַע,

אַחֲרֵי צַעֲדוֹ בַּתְּחִלָּה אֲחֹרַנִּית כְּפֶשַׂע,

לֶאֱחֹז בִּמְתַלְּעוֹת הַכְּפִיר וּלְשַׁסְּעֵהוּ שֶׁסַע…

גִּבּוֹר אֹבֵד, הַעוֹד לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ,

אֱלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי שִׁמְשׁוֹן אַיֵּהוּ?

אֱלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי שִׁמְשׁוֹן אֵל אֵלִים

סָר מֵעַם נַחֲלָתוֹ וּמִגִּבּוֹרֵיהוּ

וַיְהִי עִם אוֹיְבֵיהֶם הַפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים,

וּכְמוֹ לֹא חֻנַּן עַמְּךָ כֵּן לֹא חֻנָּנְתָּ.

הָאֵל הַזֹּעֵם אֲשֶׁר הִסְגִּיר עַם בְּחִירוֹ

בִּידֵי גוֹי אֵיתָן לֹא יֵדָעוֹ לֹא יַכִּירוֹ,

אֲשֶׁר נָתַן מִקְדָּשׁוֹ לִשְׂרֵפַת שְׁאִיָּה

עַל יַד לַפִּיד אֵשׁ מֻשְׁלָךְ בְּלִי צְדִיָּה,

הוּא הִפִּיל צוּר חַרְבְּךָ מִיָּדְךָ עָתָּה

וּלְאֹכֶל לַחַיָּה הָרָעָה נִתָּתָּ.

וַיָּגַח הַכְּפִיר אֵלָיו שֵׁנִית בַּחֲמַת זָעַם –

עוֹד הִתְחַזֵּק הָאֻמְלָל עַל עָמְדוֹ הַפָּעַם,

עוֹד רִגְעֵי מִסְפָּר נֶאֱבַק עִם טוֹרְפֵהוּ,

אַךְ בִּזְנָבוֹ כָּאֶרֶז חִישׁ אַרְצָה הִכָּהוּ,

פַּרְסוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת תָּקַע בִּלְבָבֵהוּ,

וּבִטְנוֹ רִטֵּשׁ עַד מֵעָיו יָצָאוּ,

וַיְעַלַּע דָּמוֹ וַיְפָרֵק עֲצָמָיו,

וַיִּסְחַב אֶת פִּגְרוֹ מִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו.

כָּל הָעָם בַּעֲלִיצוּתוֹ קוֹל רִנָּה הִשְׁמִיעַ –

אַךְ מַה נַאֲקַת מָוֶת מִן הַיָּצִיעַ? –

שָׁם אָמָה עִבְרִיָּה מֵתָה, גֹּוַעַת! –

מַה-זֶּה? עַל מַה-זֶּה? אֵין נֶפֶשׁ יוֹדַעַת!

אַף אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב לַחֲמוֹל עָלֶיהָ.

הָהּ! בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת אֶת דּוֹדָהּ רָאָתָה

וַתִּצְנַח אָרְצָה, קָרְסָה כָּרְעָה בַּחֲבָלֶיהָ –

וּבְצֵאת נַפְשׁוֹ גַּם נַפְשָׁהּ שָׁמַיִם עָלָתָה.

הִנֵּה תִקְוָתְךָ, שִׁמְעוֹן, הִנֵּה הִיא בָאָה –

הִנֵּה מָרְתָה תַּמָּתְךָ לַחֹפֶשׁ יָצָאָה!

---

בִּמְצוּלוֹת יָם

מאת

יהודה ליב גורדון

א

יָמִים רַבִּים יָשְׁבוּ גּוֹלֵי צִיוֹן שַׁאֲנַנִּים

בִּקְצֵה נֶגֶב אֵירֹפָּה בַחֲצִי אִי-הַשְּׁפַנִּים;

בַּעֲרָב עָרֵב שִׁבְתָּם וּמְנוּחָתָם נָעֵמָה

וּבְנֵי מַחְמַד כָּל מַחְמָד לֹא מָנְעוּ מֵהֵמָּה.

טוּב הָאָרֶץ אָכְלוּ, כָּאַחִים יָשָׁבוּ,

שָׁכְחוּ גָלוּתָם וּכְאֶזְרָחִים הִתְחַשָּׁבוּ;

עַד בּוֹא עַם תֹּעֵי לֵבָב, חֶבֶר כֹּהֲנֵי אָוֶן,

וַיְשָׁרְשׁוּם וַיְגָרְשׁוּם וּלְאָרֶץ נוֹד שִׁלֵּחוּ,

וּכְקַיִן הוֹרֵג אָח, וּבְלֵב קָשָׁה מֵאָבֶן

עֶשְׂרִים רִבּוֹא אָדָם לֵאלֹהֵיהֶם זִבֵּחוּ.

הָגְלַת בַּת יַעֲקֹב מִסְפָרַד כָּלָה הָגְלָתָה;

שַׁעֲרֵי-גַלְיָה בָּאָה גַּם הִיא אוֹתָם דָּחָתָה;

אֵירֹפָּה פָּנְתָה עָרְפָּהּ לַנִּדָּחִים אֵלֶּה,

רַק קֶבֶר פָּתְחָה לָמוֹ, רַק תָּפְתֶּה וָכֶלֶא!

עַל סַלְעֵי אַפְרִיקָה עַצְמוֹתָם הִתְפָּרָקוּ

וּבְאַזְיָה הִזּוּ דָמָם, הִזּוּ וַיִנָּקוּ;

יַמִּים הָיוּ לֶחָרָבָה מִכֹּבֶד פֶּגֶר

וּבַיַּבָּשָׁה זֹרְמוּ נַהֲרוֹת דָּם כַּמָּיִם,

וּבְחֹשֶךְ סִתְרוֹ שׁוֹפֵט תֵּבֵל יִסָּגֶר

וּבְכִי עֲשׁוּקִים לֹא יֻקַּם תַחַת שָׁמָיִם.

לֹא יֻקָּם, יִשְׂרָאֵל! בִּידֵי עוֹשְׁקַיִךְ כֹּחַ

כָּל חֵפֶץ יָשְׁלָם, כָּל מַעֲשֶׂה יִצְלַח צָלֹחַ!

הֲכִי נִתַּן לִסְפָרַד עֹז לִכְבּשׁ אוֹיְבֶיהָ

בַעֲבוּר מִבְּלִי רַחֵם תַּרְחִיקֵךְ מִגְבוּלֶיהָ?

הֲכִי יָצָא חוֹבְלָהּ בַּצִּים וַיְגַל הָאָרֶץ

עַל כִּי אֶמֶשׁ חָרְצָה עָלַיִךְ נוֹד וָקָרֶץ?

גַּם שַׁעֲרֵי-גַלְיָה שָׁלְחָה אַחַר שִׁלֻּחָיִךְ

וּבַיָּם דֶּרֶךְ חָדָשׁ גִּלְּתָה אַרְצָה הֹדּוּ;

פֹּה אָבְדָה הָאָרֶץ שֶׁקִּבְּלָה מִבְרָחָיִךְ

וּסְפָרַד וּפוֹרְטוּגַל עַל תִּלָּן יַעֲמֹדוּ!

מִסֵּפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים אָזְנִי קַשָּׁבֶת

אֶנְקַת מָטִים לַהֶרֶג וּלְקֻחִים לַמָּוֶת –

קוֹל אַסִּירֵי עֳנִי מִצִינוֹק וּמַהְפָכֶת,

שַׁוְעַת מֻכִּים וּמְעֻנִּים עִם דָּמָם נִתָּכֶת,

קוֹל מַחֲרֻצוֹת בַּרְזֶל – שָׁם יוּדָשׁוּ יִמָּלוּ,

קוֹל מֵרָאשֵׁי הַמְדוּרוֹת – שָׁם חַיִּים יוּטָלוּ;

הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב מִתְהַלֵּךְ קוֹדֵר בַּלַּחַץ

בִּשְׂדֵרוֹת הַדּוֹרוֹת מֻרְדָּף לִמְעִי מַדְמֵנָה,

כָּל דוֹר יַרְבֶּה צָרָתוֹ וִיחַדֵּשׁ הַמַּחַץ:

מַסְעֵי-הַצְלָב, מִשְׁפְּטֵי הַדָּת, מִלְחֲמוֹת הָאֱמוּנָה.

מֵחוֹף הַיָּם הַמְלַחֵךְ עֲפַר קַרְתַּגֵּינָה

אֳנִיוֹת סוֹחֵר רַבּוֹת הַמַּיְמָה תֵּצֶאנָה.

בִּסְפִינוֹת שָׁלשׁ אַלְפֵי נוֹסְעִים נוֹעָדוּ;

וּכְבָר פָּרְשׁוּ הַנִּסִּים, הַתְּרָנִים הָעֳמָדוּ,

הַחוֹבְלִים בַּחֲבָלִים יִשְׁתַּקְשְׁקוּן וִיפַזַּזוּ,

הַשָּׁטִים אָצִים וּמַלָּחִים יֵחָפֵזוּ –

עַל מָה, עִיר שָׁטָה, עָזַבְתְּ חוֹף מִבְטַחוֹת? לָמָּה

תִּתְמַכְּרִי לָרוּחַ? אָן מוּעָדוֹת פָּנָיִךְ?

הֲלִמְכּוֹר אִם לִקְנוֹת אַתְּ יוֹרֶדֶת הַיָּמָּה?

וּמָה אֵלֶּה הַנְּפָשׁוֹת, סַחְרֵךְ אוֹ סוֹחֲרָיִךְ?

וּמָה אֵלֶּה הַנְּפָשׁוֹת בַּסְּפִינוֹת נִשְׁקָפוּ,

יוֹשְׁבִים דּוּמָם כַּאֲבֵלִים עַל שָׂפָם עָטָפוּ

וּפְנֵיהֶם יָפִיקוּ צָרַת נֶפֶשׁ וָפָחַד?

בָּם עִוֵּר, בָּם חוֹלֶה, נָשִׁים וּגְבָרִים יָחַד!

מִי אַתָּה הָמוֹן נָמוֹג? הוֹי גֹּלִים הִגָּלוּ!

הַכָּרַת פָּנֵימוֹ תַעַן – לָמָּה תִּשְׁאָלוּ?

מוֹץ נִדָּף הוּא בּוֹרֵחַ מִמְּדֻשַּׁת הַגֹּרֶן

וּבְנֵי יוֹנָה נָסִים מִצִּפָּרְנֵי הָעַיִט;

מִן הָאֵשׁ הַמַּיְמָה, מִן הָעֵץ אֶל הַתֹּרֶן,

מֵאֶרֶץ תָּנוּט תַּחְתָּם אֶל קַרְקַע צִי שַׁיִט.

מִי לֹא יַכִּיר פָּנִים אֵל נָפְלוּ חֲמַרְמָרוּ?

בִּתְמוּרוֹת הַדּוֹרוֹת לֹא שֻׁנּוּ, לֹא הוּמָרוּ!

אָנָה תֵלֵךְ, אָנָה תִפְנֶה, עַם דַּל חֵלֵכָה!

"אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה הָרוּחַ שַׁמָּה נֵלֵכָה,

יִשָּׂאֵנוּ מִזְרָחָה וִיטַלְטְלֵנוּ יָמָּה

אִם רַק נוּכַל לַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהֵינוּ שָׁמָּה;

אַחַת לָנוּ מִזְרָח וָיָם, צָפוֹן וָנֶגֶב

בִּמְקוֹם נוּכַל בַּחַיִּים לִחְיוֹת בֶּאֱמוּנָתֵנוּ

וּבִמְקוֹם יֻתַּן לָנוּ גּוּשׁ עָפָר וָרֶגֶב

לַנִּיחַ בּוֹ עַצְמוֹתֵינוּ אַחַר מוּתֵנוּ".

נִסֵּי הַתְּרָנִים בָּרוּחַ יִשְׁתַּעֲשָׁעוּ,

הָעוֹגְנִים הוּרָמוּ, הָאֳנִיּוֹת יָצָאוּ,

וּלְקוֹל רַעַם וּתְרוּעָה הָרוּחַ חֹרֶדֶת:

"שָׁלוֹם רָב לָךְ, אֶרֶץ חֶמְדָּה, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת!

רַבִּים יַעַזְבוּךְ, אִישׁ לִמְקוֹם חֶפְצוֹ נוֹסֵעַ;

הֲיָשׁוּב אִם לֹא יָשׁוּב, מִי מֵרֹאשׁ יוֹדֵעַ?

גַּם אַתָּם, גֹּלֵי צִיוֹן, אֶרֶץ זֹאת תּוֹקִירוּ

וָהִיא בִּשְׁאָט-נֶפֶשׁ הֱקִיאַתְכֶם מִקֶּרֶב;

כָּל חֶמְדַּת חַיֵּיכֶם שָׁם אַחֲרֵיכֶם תַּשְׁאִירוּ,

וָשׁוֹב אִם תָּהִינוּ יִפְגָּעוּכֶם בֶּחָרֶב.

כָּל חֲמֻדוֹת הַחַיִּים אַחֲרֵיכֶם נִשְׁאָרוּ:

פֹּה רֵעִים יִתְפָּרָדוּ נַפְשׁוֹתָם נִקְשָׁרוּ;

לָזֶה אָח יָקָר יֶאֱנֹק בַּבּוֹר וּמַהְפָּכֶת:

זֶה חֶרֶב הַכְּמָרִים עַל אָבִיו מּתְהַפָּכֶת;

זֶה עָזַב בָּתִּים, זֶה שָׂדוֹת, זֶה כַּרְמֵי יָיִן,

זֶה כֵּלָיו וּסְפָרָיו – וּתְמוּרָה לָמוֹ אָיִן;

זֶה אֶל תַּעֲנֻגוֹת הַחַיִּים לִבּוֹ הִקְשִׁיחַ,

גָּלָה מָשׂוֹשׂ מֶנּוּ וּכְבָר נוֹאָשׁ מִנַּחַת,

אַךְ עַצְמוֹת אֲבוֹתָיו בַּקֶּבֶר שָׁם הִנִּיחַ,

עַל זֹאת תֶּאֱבַל נַפְשׁוֹ וּתְמָאֵן נֹחַם קַחַת.

נֻסוּ נֻדוּ מִזֶּה, אֻמְלָלִים, יוֹדְעֵי נֶהִי!

נֻסוּ – עַל מִי תָּנוּסוּ? אַחֲרִיתְכֶם מַה-תֶּהִי?

מִי יָחוּס גּוֹי אוֹבֵד וִיאַסֵּף נִדָּחֶיךָ?

אָנָה תַּנַּח רֹאשְׁךָ, אֵי מָקוֹם לִמְנוּחֶיךָ?

הָהּ, קִלְלַת כָּל הָאָרֶץ עָלֶיךָ רֹבֶצֶת

וּסְפָרַד שָׁמַתְךָ לִמְנוֹד-רֹאשׁ וּלְמִפְלֶצֶת.

עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם צַוּוּ עַד קֵץ הַיָּמִים,

הַשְׁבִיעוּ כָּל זַרְעֲכֶם הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים

לִבְלִי יָשׁוּבוּ לִסְפָרַד אֶרֶץ הַדָּמִים,

לִבְלִי תִדְרוֹךְ עוֹד רַגְלָם בַּחֲצִי-אִי-הַשְּׁפָנִּים.

ב

בִּמְרוֹמֵי יַם הַגָּדוֹל אֳנִיָּה נִשְׁקֶפֶת

כָּעָזְנִיָּה בָּרוּחַ נִשֵּׂאת וּמְרַחֶפֶת;

עָב קַל לֹא יַקְדִּיר טֹהַר הַשָּׁמָיִם,

כָּל רוּחַ לֹא יַחֲרשׁ חֶלְקַת הַמָּיִם,

וּמַה-זֶּה נוֹסְעֵי הָאֳנִיָּה תַּחְתָּם יִרְגָּזוּ,

פַּחַד פִּתְאֹם אֲחָזָם, נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ,

יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בָם וּבלַהְוֹת מָוֶת,

וּכְמוֹ סֹעֲרָה הָאֳנִיָּה, הִשָּׁבֵר חשָׁבֶת?

אֶל מִכְסֵה הַסְּפִינָה כָּל הַנּוֹסְעִים נּזְעָקוּ,

יִתְלַחֲשׁוּ יִוָּעֵצוּ, אִישׁ אָחִיו יִדְחָקוּ;

וּבְיַרְכְּתֵי הַמִּכְסֶה עַל עֲרֵמַת הַחֶבֶל

תֵּשַׁבְנָה נָשִׁים שְׁתַּיִם עוֹטוֹת בִּגְדֵי אֵבֶל,

אֶת רֹאשָׁן לֹא הֵיטִיבוּ וּלְבָנִים לֹא שָׂמוּ

וּמִמּוּל פָּנֵימוֹ כַּנְפֵי בִגְדָן פָּרָמוּ:

הִיא אֵשֶׁת הָרַב מִטּוֹרְטוֹנָה אַבּוּ-שָׁעַם

וּפְנִינָה בִתָּהּ נַעֲרָה יָפָה טוֹבַת טָעַם;

עוֹד לֹא נוֹלַד סַהַר וּשְׁלשִׁים חָלָפוּ

מֵעֵת אֶל עֵינֶיהָ אֶת אִישָׁהּ חַי שָׂרָפוּ.

הָאֵם זָקְנָה וּכְפוּפָה מִזֹּקֶן וָנֹהַּ,

וּמֵעַוָּתַת גֵּוָהּ מִקִּמְטֵי הַמֵּצַח

יָצִיצוּ שִׁפְלוּת רוּחַ וּפַחַד אֱלוֹהַּ,

הַנּוֹשְׂאִים אֶת עָנְיָם מִבְּלִי הִתְאוֹנֵן נֵצַח.

וּפְנִינָה עוֹדֶנָּה פֹּרַחַת בִּיפִי תֹאַר –

מָה רַב עֻזֶּךָ, אֲבִיב חַיֵּינוּ, הַנֹּעַר!

כָּל הַתְּלָאוֹת הַנּוֹרָאוֹת עָבְרוּ עָלֶיהָ

לֹא שִׁחֲתוּ עֶדְנַת גֵּוָהּ, לֹא קִלְקְלוּ פָנֶיהָ,

קוֹמָתָהּ כַּתָּמָר לֹא הֵשַׁחוּ הִשְׁפִּילוּ,

לֹא הוֹגוּ רוּחָהּ, אֹמֶץ לִבָּהּ לֹא הִפִּילוּ.

בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ חָכְמָה לָמָדָה

סֵפֶר וּלְשׁוֹן אַרְצָהּ תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ,

חָכְמָתָהּ זֹאת כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן לָהּ עָמָדָה

עַתָּה בִּימֵי עָנְיָהּ בִּימֵי גָלוּת וָקָרֶץ;

כָּל יִתְרוֹן גֵּו וָרוּחַ כַּצִּנָּה עִטְּרוּהָ,

הַשָּׁטִים, כָּל אַנְשֵׁי הַסְפִינָה הוֹקִירוּהָ,

רַב-הַחוֹבֵל גַּם הוּא עִמָּהּ לָשִׂיחַ יֶרֶב,

כִּי יָפְיָהּ, טוּב טַעְמָהּ, לָקְחוּ לִבּוֹ בַּקֶּרֶב.

לַיְהוּדִים הָיתָה אוֹרָה, נֹחַם וִיקָר יַחַד:

עֵת יָגוּרוּ אֵיד וָפֶגַע וִיבַהֲלֵם פַּחַד

אֲזַי יָבֹאוּ לִדְרוֹשׁ תֻּמֶּיהָ וְאוּרֶיהָ

וּכְקוֹל אֵל מִדַּבֵּר יַקְשִׁיבוּ לִדְבָרֶיהָ;

וָהִיא – מִשׁוֹשַׁנֵּי שִׂפְתוֹתֶיהָ מַזֶּלֶת

לָמוֹ שֶׁמֶן נִחוּמִים וּצְרִי הַתּוֹחֶלֶת

וּתְקוֹמֵם הַנְּפָשׁוֹת הַכְּפוּפוֹת מֵרֹב צָרָה

וּתְחַיֶּה זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה.

עַל מִכְסֵה הַסְּפִינָה הַנּוֹסְעִים נִזְעָקוּ

וִיסוֹבְבוּ אֶת פְּנִינָה, אִישׁ אָחִיו יִדְחָקוּ:

"הַאֱמֶת, אֲחוֹתֵנוּ, אֲשֶׁר שָׁמְעָה אָזְנֵנוּ

הָאָסוֹן הַנּוֹרָא אֲשֶׁר מָצָא אַחֵינוּ?"

– הָהּ אֱמֶת, אַחַי, כֵּן הַמַּלָּחִים נִדְבָּרוּ

לִדְבָרָם סָמְרוּ שַׂעֲרוֹתַי וּבִרְכֵּי פָּקוּ:

אֳנִיָּה אַחַת אֶל חוֹף אַפְרִיקָה פָּרָקוּ

וּלְעַבְדֵי עוֹלָם כָּל אֲנָשֶׁיהָ מָכָרוּ;

אַנְשֵׁי הַשֵּׁנִית אֶל אִי שָׁמֵם הוֹרִידוּ

וּבְרָעָב וּבְשָׁרָב עַד אֶחָד הֶאֱבִידוּ. –

"הָהּ, גָּעוּ הָאֻמְלָלִים וַיְפָרְשׂוּ כַּפָּיִם,

מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, וּמָה אַחֲרִיתֵנוּ?"

– הַס, אַחַי, מַה-יַּמְרִיצוּכֶם דִּמְעוֹת עֵינָיִם?

נִשָּׁעֵן נָא בֵּאלֹהֵינוּ הוּא יַצִּילֵנוּ,

הוּא יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת, יַהֲפוֹךְ לַיּוֹם לַיִל

כִּימֵי יָעֵל וִיהוּדִית וּבַת אֲבִיחַיִל.

ג

– וּמָה, דִּיגָה, הֲדִבַּרְתָּ אֶל הָעִבְרִיָּה? –

“דִּבַּרְתִּי, אֲדֹנִי!” – סַפְּרָה, מֶה לָהּ הִגַּדְתָּ! –

"הִגַּדְתִּי לָמוֹ כֹּל אֲשֶׁר עָלַי פָּקַדְתָּ:

כִּי חָשְׁקָה נַפְשֶׁךָ בִּפְנִינָה הַיְפֵה-פִיָּה,

כִּי אֲהַבְתָּהּ אַהֲבָה עַזָּה, אַהֲבָה נִצַּחַת,

וּתְבַקֵּשׁ אֲהָבֶיהָ לִהְיוֹת לָךְ סֹכֶנֶת.

אִם תִּשְׁמַע טוֹב לָהּ; אִם מַמְרָה הִיא וּמְמָאֶנֶת –

הִיא וּשְׁאָר הַיְהוּדִים עִמָּהּ יֵרְדוּ לַשָּׁחַת

כִּי תוֹרִידֵם אֶל אִי סֶלַע בִּלְבַב הַיָּמָּה

כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לַסְּפִינָה הָאֲחֶרֶת שָׁמָּה".

– וּמֶה עָנוּךָ? – "רַבּוֹת בִּשְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי

שׂוֹחֲחוּ יַחַד וַתְּדַבֵּרְנָה הֵנָּה וָהֵנָּה;

הַמְּכַשֵּׁפָה הַזְקֵנָה חִזְּקָה לֵב, מֵאֵנָה,

אַךְ בִּתָּהּ פָּצְרָה בָה עַד בּוֹשׁ; וּבְכֵן שָׁמַעְתִּי

כִּי חָמְדָה גָּם הִיא בִּלְבָבָהּ יָפְיְךָ חֵילֶךָ –

וּמִי יִתְמַהּ עַל זֶה כִּי תַעְגַב עִבְרִית עָלֶיךָ?

לוּ עַלְמָה אָנֹכִי רֶגַע לֹא הִתְחַמָקְתִּי

וּבְכָל מַאֲמַצֵּי כֹחִי רַב-חוֹבְלִי חִבָּקְתִּי" –

– שִׂים קֵץ לַהֲבָלֶיךָ, מֶה עָנַתְךָ הַגִּידָה! –

"עָנַתְנִי (עֵינֶיהָ יוֹנִים אַרְצָה הוֹרִידָה

וּפָנֶיהָ הִתְאַדָּמוּ כִּשְׁנִי תוֹלַעַת)

לֵאמֹר: אִם מַעְיְנוֹת רַחֲמָיו אֲדֹנֶיךָ יָפֶץ

עַל אַחַי הָאוֹבְדִים וִינַהֲלֵם לִמְחוֹז חֵפֶץ,

אזָ אַכִּיר טוֹבָתוֹ, אָסוּר לוֹ אֶל מִשְׁמָעַת,

וּבְאָזְבֵנוּ הָאֳנִיָּה לַעֲלוֹת הַיַּבֶּשֶׁת

הִנְנִי שׁפִחְתָוֹ לַעֲשׂוֹת כֹּל נַפְשׁוֹ דּוֹרֶשֶׁת".

– צִיר נֶאֱמָן אַתָּה, הֵא לָךְ כִיסִי בִּשְׂכָרֶךָ:

לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה צַוֵּה בִּשְׁמִי לִגְבָרֶיךָ

לִבְלִי עוֹד לַיְּהוּדִים יוֹסִיפוּ יָרֵעוּ;

וּבְקָרְבֵנוּ אֶל אַרְצוֹת הַחוֹף לָגֶשֶׁת

אָז יוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לַעֲלוֹת הַיָּבֶּשֶׁת,

אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחָם לָצֵאת שָׁם יֵצֵאוּ.

ד

בִּמְרוֹמֵי יָם הַגָּדוֹל אֳנִיָּה נִבָּטֶת

עוֹמֶדֶת עַל עוֹגְנָהּ בִּמְקוֹם מָנוֹחַ;

עַל מִכְסֶהָ דִּמְמַת מָוֶת שַׁלָּטֶת,

כָּל שָׁטֶיהָ נִרְדְּמוּ עֲיֵפֵי כֹחַ,

וּבַחֲדַר-מִשְׁכָּבוֹ רַב-הַחוֹבֵל יִנָּפֶשׁ,

יִרְאֶה בַחֲלוֹמוֹ נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן וּפַנַּג,

וּכְבָר דִּמְיוֹנוֹ עַל יוֹם הַמָּחֳרָת יִתְעַנַּג,

יוֹם לִמְלֹאת סִפְקוֹ, לָבוֹא תַּאֲוַת נָפֶשׁ.

הַלַּיְלָה יִפְנֶה, עוֹד לֹא עָלָה הַשָּׁמֶשׁ,

עַל הַמַּיִם מִסָּבִיב חשֶׁךְ וָאָמֶשׁ;

כִּרְאִי נוֹרָא הוֹד הַיָּם הַגָּדוֹל סָרוּחַ,

עַל בִּרְכֵּי רוּחַ חֲרִישִׁית יִישַׁן יָנוּחַ.

חַדְרֵי סוּפָה סֻגָּרוּ, הַגַּלִּים יִשְׁתֹּקוּ

וּבִלְשׁוֹן סָתֶר כָּתְלֵי הָאֳנִיָּה יָלֹקּוּ;

וּשְׁתַּיִם נָשִׁים עוֹטוֹת בִּגְדֵי אֵבֶל

תֵּשַׁבְנָה גַלְמוּד עַל עֲרֵמַת חֶבֶל

– כִּי יֶתֶר הַנּוֹסְעִים אִתָּן אָרָחוּ

חוֹף מִבְטַחִים עָלוּ, אוֹתָן זָנָחוּ –

יָגוֹן וּדְאָבָה אֶת נַפְשָׁן כָּפָפוּ,

פָּנֵימוֹ כַּשִּׂיד, עַצְמוֹתָן יִרְחָפוּ,

וּבְעֵינַיִם צָבוֹת וּבְלֵב קָרוּעַ

אִשָּׁה בִּזְרֹעוֹת אֲחוֹתהּ תָּנוּעַ:

"אָתָא, בִּתִּי, אָתָא יוֹם הַמָּר, יוֹם קִצֵּנוּ,

אֱלֹהִים הִסְתִּיר פָּנָיו, לֹא יֹאבֶה חַלְּצֵנוּ;

אָבַדְנוּ אָבָדְנוּ, אֵין לָנוּ מָנוֹס

בִּלְתִּי אִם בִּמְצוּלוֹת הַיָּם אוֹקְיָנוֹס;

אָבִיךְ מֵת בָּאֵשׁ וַאֲנַחְנוּ בִּמָּיִם –

דֶּרֶךְ אֶחָד הוּא אֶל שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם".

– "לָמוּת הֵן נָכוֹן לִבִּי! אֵינֶנִּי חוֹשֶׁבֶת

רֶגַע לִבְחֹר בֵּין הַקָּלוֹן וּבֵין הַמָּוֶת;

אַךְ הַגִּידִי לִי, אִמִּי, עַל מָה אֵל יִרְדְּפֵנוּ?

מָה אָוֶן פָּעַלְנוּ וּבְאֵיבָה יֶהְדֳּפֵנוּ?

מַדּוּעַ מִכָּל הָעַמִּים בָּחַר רַק בָּנוּ

מַטָּרָה אֶל חִצָּיו וּלְמִפְגָּע לוֹ שָׂמָנוּ?

דַּם יִשְׂרָאֵל יִשָּׁפֶךְ בִּמְלֹא כָל הָאָרֶץ

אֵין דֹּרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ, אֵין עוֹמֵד בַּפָּרֶץ!" –

"אַל נָא, בַּת-אוֹנִי, אַל נָשִׂים תִּפְלָה לֵאלֹהַּ,

הוּא יֵדַע שַׁדּוּן, הוּא שׁוֹפֵט גָּבֹהַּ;

אַמְּצִי לִבֵּךְ, הִתְאוֹשְׁשִׁי, הַשְׁבִּיתִי נֶהִי,

עוֹד רֶגָע אֶחָד נַעַל גַּן עֲדָנִים,

שָׁם נִרְאֶה אֶת אָבִיךְ פָּנִים אֶל פָּנִים".

– "לֹא רַךְ לִבִּי, אִמִּי, אֵין חַיִּים בִּרְצוֹנִי!

מַחֲנַק תִּבְחַר נַפְשִׁי, מָוֶת מִקְּלוֹנִי –

מִזְּרֹעוֹת אִישׁ חֲמָסִים אַף אֻמְנָם אֵין מָנוֹס

רַק לִזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף לִתְהֹמוֹת אוֹקְיָנוֹס;

טוֹב לִי כִּי אָמוּת וּכְבוֹדִי לֹא חִלָּלְתִּי

וּכְבַת יִפְתָּח בְּמוּתִי אֶת עַמִּי הִצַּלְתִּי!" –

וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה לַהֲדֹף לָיִל

וַתָּקֹמְנָה כַּלְּבָאוֹת אִשּׁוֹת הֶחָיִל

וּבְרֶגֶל יְשָׁרָה עַל קִיר הַסְּפִינָה דָּרָכוּ

וּבְלֵב קָרוּעַ וּמָרְתָּח שִׂיחָן שָׁפָכוּ:

"אֲדֹנָי אֶחָד, אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ

הִנְנוּ אָתָאנוּ לָךְ, אָנָּא קַבְּלֵנוּ,

אִם דָּמֵנוּ יֶעֱרַב כַּקָּרְבָּן עָלֶיךָ

הִנְנוּ לָמוּת בִּנְדָבָה עַל מִזְבְּחֶךָ!"

דִּבְּרוּ – וַתִּשֶּׂאנָה עֵינֵיהֶן הַשָּׁמַיְמָה

וַתַּחֲלֵקְנָה מִמִּכְסֵה הָאֳנִיָּה הַמָּיְמָה…

רָאָה הַיָּם וַיָּנֹס, מֵימָיו הִתְפַּלָּצוּ,

הָמוּ גַלָּיו סָבִיב, הָמוּ וַיִּתְרֹצָצוּ;

וּשְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת הַטְּהֹרוֹת כִּזְהַב פַּרְוָיִם

צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בִּמְצוּלוֹת הַמָּיִם.

שָׁם חָדְלוּ רֹגֶז, שָׁם בֵּין קִצְּבֵי הָרִים נָחוּ;

סַלְעֵי הַיָּם מַצַּבְתָּם וּבִטְנוֹ קִבְרָמוֹ,

כִּפָתָם רָקִיע וּכְתָבְתָּם הַכּוֹכָבִים;

אֵין רֹאֶה אֵין יוֹדֵעַ לִבְכּוֹת עַל שִׁבְרָמוֹ,

רַק עַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר עָלֵימוֹ נִפְקְחוּ,

רַק עֵין הָאָרֶץ דּוּמָם רָאֲתָה בֶּעָבִים –

עַיִן רֹאָה קֵץ כָּל בָּשָׂר, סוֹף אַלְפֵי אָלֶף

וּמֵעוֹלָם לֹא הוֹרִידָה דִּמְעָה אַף דָּלֶף.

---

מלחמות דוד בפלשתים

מאת

יהודה ליב גורדון

מלחמות דוד בפלשתים

מאת

יהודה ליב גורדון

---

קורות ימינו

מאת

יהודה ליב גורדון

קורות ימינו

מאת

יהודה ליב גורדון

---

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר

מאת

יהודה ליב גורדון

(במקום הקדמה)

עוּרָה הַנֶּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר.

(תהלים ק"ח, ג)

בִּנְעוּרַי הִסְכַּנְתִּי לָקוּם מִשְּׁנָתִי

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר;

אָז תָּקוּם עִמִּי בַּת־שִׁירִי תַּמָּתִי

לֹבֶשֶׁת עֲדָנִים שַׂלְמַת בַּד צְחַר,

תִּתְרַפֵּק עָלַי, נִתְרֹעֲעָה נָשִׁירָה,

נֶהְגֶּה כַּיּוֹנִים, הַכִּנּוֹר נָעִירָה.

וּבְטֶרֶם יָקוּם הַיְּקוּם שַׁחֵר לַטֶּרֶף

מְנַסֵּר גַּלְגַּל חַמָּה בָרָקִיעַ

אַרְעִישׁ מֵיתְרֵי נִבְלִי, אַרְעִישׁ לֹא אֶרֶף,

וּזְמִיר עָרִיצִים בַּמָּרוֹם אַשְׁמִיעַ;

קוֹלוֹת אֱלֹהִים יִתְמַלְּטוּ, יַעֲלוּ רוֹמָה,

וּכְרוּבִים יִנָּשְׂאוּ וַחֲלֹמוֹת אֶחֱלֹמָה.

אָז שַׁרְתִּי תַּעֲנוּגִים, אַהֲבָה וִידִידֹת,

בִּשַּׂרְתִּי יוֹם רָצוֹן, נַחַת וָחֹפֶשׁ;

שַׁרְתִּי נִחֻמִים, תּוֹחֶלֶת וַעֲתִידֹת,

וּבַת־שִׁירִי שָׁרָה בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ;

וּנְטִיפוֹת הַחֲרוּזִים עַל צַוְּרוֹנֶיהָ

נָאווּ לִלְחָיֶיהָ וּפְנֵי נְעוּרֶיהָ.

עוֹד עָלָה הַשַּׁחַר, עוֹד נִבְלִי עָרַכְתִּי

לְהַרְנִין מוֹצָאֵי בֹקֶר וּלְשׁוֹרֵר –

וּלְאִישׁ אַחֵר פִּתְאֹם הִנֵּה נֶהְפַּכְתִּי,

לֹא אוּכַל עוֹד לָשִׁיר, רַק אֵבֶל לְעוֹרֵר!

חֲלֹמוֹת רָעִים בַּלַּיְלָה בִּעֲתוּנִי,

עַיִן לָעַיִן אֶת עַמִּי הֶרְאוּנִי.

הֶרְאוּנִי אֶת עַמִּי בְּעֶצֶם שִׁפְלוּתוֹ

וּפְצָעָיו הָרַבִּים עַד לִבְלִי חֵקֶר;

הֶרְאוּנִי הָרִשְׁעָה וּמְקוֹר דַּלּוּתוֹ –

מְאַשְּׁרָיו הַמַּתְעִים וּמוֹרֵי הַשֶּׁקֶר;

וַיֵּצֵא לִבִּי וַתִּשָּׁפֵךְ מְרֵרָתִי,

וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי וּלְקִינָה שִׁירָתִי.

מִנִּי אָז לֹא אָשִׁיר שִׂמְחָה וָנַחַת,

לֹא אֲקַו לָאוֹר, לֹא אוֹחִיל לַחֹפֶשׁ;

אָשִׁיר יוֹם מָר, אָשׁוּר עַבְדוּת נִצַּחַת,

אֶחֱלֹם דִּרְאוֹן עוֹלָם, עַבְטִיט וָרֶפֶשׁ,

וּנְטִיפוֹת חֲרוּזַי עַל צַוַּאר שִׁירָתִי

הֵם עַל אָבְדַן עַמִּי נִטְפֵי דִּמְעָתִי.

מִנִּי אָז בַּת־שִׁירִי שְׁחוֹרָה כָּעוֹרֵב,

אָלָה פִּיהָ מָלֵא וּלְשׁוֹנָהּ קִינוֹת,

מְנַהֶמֶת כְּבַת־קוֹל מֵחָרְבוֹת הַר חֹרֵב

עַל הָרֹעִים הָרָעִים, עַל עַם לֹא־בִינוֹת.

וּתְסַפֵּר לַאדֹנָי, לַדּוֹר. מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם

נוֹגְעִים עַד הַנֶּפֶשׁ. נוֹקְבִים עַד הַתְּהוֹם.

עוֹד יַעֲלֶה הַשַּׁחַר לָעִיר הָאָרֶץ

וּלְפָרֵשׂ מֻטּוֹתָיו יִפְרֹץ רַב־פָּרֶץ,

וּלְזַמֵּר מַשְׂכִּיל יִקְרָא לִי וִיעִירֵנִי. –

הַנַּח לִי! לֹא מְשׁוֹרֵר כִּי מְקוֹנֵן הִנֵּנִי;

לֹא אוֹסִיף עוֹד זַמֵּר, לֹא עוֹד אָשִׁירָה,

רַק חָמָס אֶזְעַק, רַק אֵבֶל אָעִירָה.

אִם בְּאֵלֶּה חָפַצְתָּ – הִנֵּנִי, הִנֵּנִי!

חֶפְצְךָ חֶפְצִי וּבְרָצוֹן אַשְׁלִימֶנּוּ,

עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְנָפֶיךָ שָׂאֵנִי,

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל, כָּל שָׂטָן לֹא יִסְתְּמֶנּוּ,

מֵחֶמְלָתִי עַל עַמִּי וּמֵרַחֲמִי אוֹתָם,

אַגִּיד לְרֹעָיו פִּשְׁעָם וּלְמוֹרָיו חַטֹּאתָם.

מִמִּקְצְעוֹת הַתּוֹרָה, מִפִּנּוֹת הָעָם,

כָּל מוּסַר הֲבָלִים אָבֹר, אָרִימָה,

כָּל רֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם,

וּלְנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ עַל נֵס אָשִׂימָה;

יַבִּיטוּ הַנְּשׁוּכִים – אוּלַי יֵרָפֵא לָמוֹ,

אִם עוֹד יֵשׁ רִפְאוּת. אִם עוֹד חַיִּים בָּמוֹ.

---

קוֹצוֹ שֶׁל יוּד

מאת

יהודה ליב גורדון

אִשָּׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ?

בַּחשֶׁךְ בָּאת וּבַחשֶׁךְ תֵּלֵכִי;

עָצְבֵּךְ וּמְשׂוֹשֵׂךְ, שִׂבְרֵךְ מַאֲוַיָּיִךְ

יִוָּלְדוּ קִרְבֵּךְ, יִתַּמּוּ תּוֹכֵכִי.

הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, כָּל טוּב וָנַחַת

לִבְנוֹת עַם אַחֵר לִסְגֻלָּה נִתָּנָה.

אַךְ חַיֵּי הָעִבְרִית עַבְדוּת נִצַּחַת,

מֵחֲנוּתָהּ לֹא תֵצֵא אָנֶה וָאָנָה;

תַּהְרִי, תֵּלְדִי, תֵּינִיקִי, תִּגְמוֹלִי,

תֹּאפִי וּתְבַשְּׁלִי וּבְלֹא עֵת תִּבּוֹלִי.

וּמָה כִּי חֻנַּנְתְּ לֵב רַגָּשׁ וָיֹפִי,

כִּי חָלַק הָאֵל לָךְ כִּשְׁרוֹן וָדָעַת?

הֵן תּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, יֹפִי לָךְ דֹּפִי,

כָּל כִּשְׁרוֹן לָךְ חֶסְרוֹן, דַּעַת מִגְרַעַת,

קוֹלֵךְ עֶרְוָה וּשְׂעַר רֹאשֵׁךְ מִפְלֶצֶת;

וּמָה אַתְּ כֻּלָּךְ? חֵמֶת דָּם וָפֶרֶשׁ!

זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ מֵאָז בָּךְ רוֹבֶצֶת

וּכְמוֹ דָּוָה עַמֵּךְ יִזְרֵךְ וִיגָרֵשׁ

מִבֵּית הַסֵּפֶר, מֵהֵיכַל אֱלוֹהַּ

וּמִבָּתֵּי מְשׂוֹשׂ לָשֵׂאת רַק נֹהַּ.

טוֹב לָךְ כִּי לֹא תֵדְעִי שְׂפַת אֲבוֹתַיִךְ,

כִּי בֵית אֱלֹהַיִךְ בְּפָנַיִךְ נָעָלוּ.

כִּי עַתָּה לֹא תִשְׁמְעִי בִּרְכַּת מְנַאֲצַיִךְ

“שֶׁלֹּא עָשָׂם אִשָּׁה” יוֹם יוֹם יִתְפַּלָּלוּ.

כְּעַכּוּ"ם וּכְעֶבֶד אַתְּ לָמוֹ נֶחְשֶׁבֶת,

כְּתַרְנְגֹלֶת לְגַדֵּל אֶפְרוֹחִים עוֹמֶדֶת.

לָמָּה, עֶגְלָה דָּשָׁה, פָּרָה חוֹלֶבֶת,

לָמָּה לָךְ אֵפוֹא הֱיוֹת מְלֻמֶּדֶת?

לָמָּה עַל חִנּוּכֵךְ יַעַמְלוּ חִנָּם –

וְהַהוֹלֵךְ בַּעֲצָתֵךְ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם?

הַמְעַט כִּי פְרִי-בֶטֶן מָנַע אֱלוֹהַּ,

כִּי לָקַח בַּנֹּעַר מִמֵּךְ הַבָּעַל,

כִּי מִבְחַר יָמַיִךְ אֲסִירַת נֹהַּ

עוֹד תִּשְׁמְרִי הַיָּבָם לַחֲלוֹץ לוֹ נָעַל.

עַל אָבִיךְ בָּכִית יוֹתֵר מֵאַחַיִךְ

וּבְעִזְבוֹנוֹ רַק הֵם בִּלְתֵּךְ נָחָלוּ.

אַךְ לֹא רַק טוּב אֶרֶץ גָּזְלוּ מִיָּדַיִךְ,

גַּם טַל הַשָּׁמַיִם לָךְ לֹא אָצָלוּ;

לָהֶם, צָרֵי עַיִן, רְמַ"ח מִצְוֹת מָנוּ

וְלָךְ הָעֲלוּבָה רַק שָׁלֹש נָתָנוּ.

מָה אֲמֻלָּה לִבָּתֵךְ, אִשָּׁה עִבְרִיָּה!

תִּתְאַוִּי לָדַעַת, לַחַיִּים וָאָיִן. –

צֶמַח אֲדֹנָי אוֹבֵד בִּמְקוֹם צִיָּה,

גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא יָדַע, לֹא רָאָה לָעָיִן!

קַרְקַע עוֹלָם אַתְּ פְּרִי תְּנוּבָה מַזְרַעַת,

אַךְ נִירֵךְ לֹא יָנִירוּ, תְּגַדְּלִי פֶרַע;

עוֹד לֹא הָיִית לְנֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת יוֹדַעַת

וּכְבָר הָיִית לְאִישׁ וַתְּחַיִּי זֶרַע,

וּבְטֶרֶם לָמַדְתְּ הֱיוֹת בַּת לְהוֹרַיִךְ

נִשֵּׂאת וַתִּהְיִי – אֵם לִילָדַיִךְ.

נִשֵּׂאת – הַיָּדַעְתְּ הָאִישׁ לוֹ תִּנָּשֵׂאִי?

הַאֲהַבְתִּו? הַרְאִיתִו עַיִן בָּעָיִן?

הֶאָהַבְתְּ? – אֻמְלָלָה, הֲטֶרֶם תֵּדָעִי

כִּי אַהֲבָה בִּלְבַב בַּת יִשְׂרָאֵל אָיִן?

אַרְבָּעִים יוֹם טֶרֶם אִמָּהּ חִבְּלָתָּה

הֵכִין לָהּ אַלּוּפָהּ הַמְּזַוֵּג זִוּוּגִים,

וּמַה-יַּמְרִיצָהּ אִם תִּרְאֶנּוּ עָתָּה?

מַה-תִּתֵּן, מַה-תּוֹסִיף אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים?

אַהֲבָה מִן הֵן לֹא יָדְעוּ אִמּוֹתֵינוּ –

הַכְזוֹנָה נַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?

הָבִיאִי רֹאשֵׁךְ בַּצָּעִיף, פָּנַיִךְ הָלִיטִי,

וּקְוֻצּוֹתַיִךְ אֶל תַּחַת הַתָּעַר;

אֶל הָעוֹמֵד עַל יָדֵךְ מַה-זֶּה תַּבִּיטִי?

אִם גִּבֵּן אוֹ דַק הוּא, זָקֵן אוֹ נָעַר?

אַחַת הִיא לָךְ! הֵן לֹא אַתְּ הַבּוֹחֶרֶת,

הוֹרַיִךְ יִבְחָרוּ, הֵם בָּךְ יִמְשָׁלוּ,

כְּחֵפֶץ נִמְכָּר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אַתְּ עוֹבֶרֶת.

הַאֲרַמִּים הֵם כִּי פִי נַעֲרָה יִשְׁאָלוּ?

יַד אָבִיךְ מוֹשֶׁלֶת בָּךְ בִּבְתוּלָיִךְ,

וּבְצֵאתֵךְ מִבֵּיתוֹ – בַּעֲלֵךְ עָלָיִךְ.

בַּעֲלֵךְ – גַּם הוּא לֹא גֻּדַּל בַּנֹּעַר,

לֹא נָטַע כֶּרֶם, לֹא בָנָה לוֹ בַּיִת;

כִּכְלוֹת שְׁנוֹת אֲרֻחָתוֹ, בַּאֲבוֹד הַמֹּהַר,

וּכְהִשְׂתָּרֵג עָלָיו שְׁתִילֵי הַזַּיִת,

אָז יָחֵל לְבַקֵּשׁ חַיַּת יָד וּפַרְנָסָה

כְּאִישׁ אֹבֵד עֵצוֹת, חֲסַר לֵב וּתְבוּנָה.

וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אֵין כֹּל, כִּי כָל תִּקְוָה נָסָה,

יָנוּס בַּאֲשֶׁר יָנוּס, יַעַזְבֵךְ עֲגוּנָה…

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת כָּל אִשָּׁה עִבְרִיָּה –

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת בַּת-שׁוּעַ הַיְּפֵה-פִיָּה.

ב

מִי אֲשֶׁר לֹא רָאָה בַּת חֵפֶר בַּת-שׁוּעַ

לֹא רָאָה מִיָּמָיו אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר,

לֹא רָאָה בַּהֲדָרָהּ, מִבְּלִי צַעֲצֻעַ,

מִבְּלִי מַעֲשֵׂה חָרָשׁ, הַבְּרִיאָה לָטֹהַר.

אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת צֵלָע זֹאת נִבְנְתָה,

לֹא חָלוּ בָהּ אוֹמְנִים בַּעֲלֵי חֲרֹשֶׁת;

תַּחַת יָדָם תֻּמָּתָהּ לֹא נִשְׁחָתָה

וִיגִיעַ כַּפָּם לֹא אָכַל הַבֹּשֶׁת.

עַל כֵּן כָּל מִדּוֹת בְּנוֹת צִיּוֹן הַמְצֻיָּנוֹת

כָּלְלוּ נֶפֶשׁ בַּת-שׁוּעַ הַיָּפָה בַּבָּנוֹת.

טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת וַחֲרִיצוּת יָדַיִם,

תֹּר אָדָם הַמַּעֲלָה עִם שִׁפְלוּת רוּחַ,

שֶׁכֶם נָטוּי לִסְבּוֹל, אֹרֶךְ אַפַּיִם,

עַל כָּל כָּבוֹד חוּט חֵן וָחֶסֶד מָתוּח.

אִלּוּ לַצְּנִיעוּת נִתַּן דָּם וַעֲצָמוֹת

וּבָשָׂר וָעוֹר קָרַם מִלְמַעְלָה עָלֶיהָ

לָשֶׁבֶת בִּדְמוּת אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת –

הָיָה לָהּ תֹּאַר בַּת-שׁוּעַ וּפָנֶיהָ;

כִּי לֹא כִבְרוֹא כָּל אָדָם אִשָּׁה זֹאת נִבְרָאָה,

בִּבְרִיאַת נְשִׁיקָה מִידֵי יוֹצְרָהּ יָצָאָה.

קֶרֶן אוֹר לָקַח מִנֹּגַהּ לוֹ סָבִיב,

אֵגֶל טַל אֹרוֹת וּרְסִיס דֹּק שָׁמַיִם,

וּשְׂחֹק צַדִּיק תָּמִים וְרֵיחַ הָאָבִיב,

וַיָּשֶׂם בְּצַלְמוֹ מְמֹרָט שִׁבְעָתַיִם,

וּנְשָׁמָה זַכָּה הוֹצִיא מִן הָאוֹצָר,

עוֹד לֹא יָדְעָה תֵּבֵל וּמַמְתַּקֶּיהָ,

וּבְרֶגַע רָצוֹן נְפָחָהּ בְּאַף הַנּוֹצָר

וַתְּהִי לְנֶפֶשׁ חַיָּה – וַיִּשָּׁקֶהָ,

וּבִנְשִׁיקָה זֹאת אֵשֶׁת חֵן נִבְרָאָה

וּבְשֵׁם בַּת-שׁוּעַ בָּאָדָם נִקְרָאָה.

בִּנְשִׁיקָה נוֹלְדָה, בִּנְשִׁיקָה גָּדֵלָה.

אוֹמְנִים וּמֵנִיקוֹת עַרְשָׂהּ לֹא הִקִּיפוּ,

אַךְ נַפְשָׁהּ בַּסֵּתֶר לִרְקוֹם לֹא חָדֵלָה

וּבְקָרִים וּרְגָעִים יָפְיָהּ הוֹסִיפוּ.

כֵּן בִּצְחִיחַ סֶלַע הַגֶּפֶן תַּךְ שׁׂרֶשׁ,

הַשּׁוֹלַחַת אֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם בַּדֶּיהָ;

הַזְּאֵבָה הֵינִיקָה רוֹמוּל וְכֹרֶשׁ

הִשְׂבִּיעָה גַּם אוֹתָהּ חֲלֵב שָׁדֶיהָ,

כִּי לִמֵּד לַבְּרִיאָה אָבִיהָ אֱלוֹהַּ

הֱיוֹת אוֹמֶנֶת טוֹבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ.

עֲתֶרֶת הַגֶּפֶן, קוֹמַת הַתֹּמֶר,

אֵלֶּה הָעֵינַיִם לֻלְאוֹת הַתְּכֵלֶת,

וּלְחָיֵי הָרִקְמָה – תּוֹלָע וָצֶמֶר,

זֹאת אֵשׁ הֲמָסִים בַּשֶּׁלֶג נוֹזֶלֶת,

זֶה מִגְדַּל הַשֵּׁן – לוֹ צַוָּאר יִקְרָאוּ,

גִּבְעַת בְּרָכָה זֹאת מִתְחַבֵּאת מֵעָיִן,

הֲלִיכוֹת אֱלֹהִים בָּרוּחַ נִשָּׂאוּ,

וִיפִי קוֹל בֶּהָדָר נוֹזֵל כַּיָּיִן –

מִי הוּא הַיּוֹצֵר חֲכַם הַיָּדָיִם

הַמְּחוֹלֵל כָּל אֵלֶּה עַל הָאָבְנָיִם?

אֵשֶׁת חֵן זֹאת נִצֶּבֶת לִקְרָאתֵנוּ

בְּקוֹמָתָהּ וּבְצִבְיוֹנָהּ, בְּעַצְמָהּ וּבְשָׂרָהּ!

כָּל נוֹסִיף נַבִּיט לֹא תִשְׂבַּע עֵינֵנוּ

אֶת נֹעַם פָּנֶיהָ, אֶת מִכְלוֹל הֲדָרָהּ.

שָׁלֹש וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים חִדֵּשׁ הַחֹרֶף

תְּקוּפָתוֹ שָׁנָה שָׁנָה עַל פָּנֶיהָ

וּמְאוּם לֹא נָשָׂא, לֹא אָחַז כָּל טָרֶף.

כִּי בְעֻלַּת בַּעַל הִיא לֹא עוֹד בִּבְתוּלֶיהָ

יֵשׁ לָנוּ רַק עֵדוּת נֶאֱמֶנֶת אַחַת –

הַפֵּאָה הַנָּכְרִית עַל הַפַּדַּחַת.

חֵפֶר אָבִיהָ נְשֹוּא פָנִים וְקָצִין

בִּמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ, הִיא הָעִיר אַיָּלוֹן;

רוֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ יַחֲזִיק שָׁם, תָּא הָרָצִין,

גַּם שֻׁלְחָן עָרוּךְ לַנּוֹסְעִים וּמָלוֹן.

וּבִתּוֹ הַיְּחִידָה בְּבֵיתוֹ הָעֲקֶרֶת,

כִּי אִמָּה מֵתָה עָלֶיהָ בִּנְעוּרֶיהָ,

וּסְגָנִים הַנּוֹסְעִים דֶּרֶךְ זֹאת הַקֶּרֶת

כֻּלָּם פֶּה אֶחָד יָעִידוּ עָלֶיהָ

כִּי אֵין בָּאָרֶץ אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר

כַּיְּהוּדִיָּה בַּת מַחֲזִיק בֵּית הַדּוֹאַר.

יַעֲנוּ בָהּ גִּבְעֹלֵי שׁוֹשַׁנִּים אֵלֶּה

אִם לֹא, לוּ לִמְּדוּהָ, נַגֵּן הֵיטִיבָה;

רֶגֶל אַיָּלָה זֹאת אִם לֹא עָשְׂתָה פֶלֶא

לוּ אוֹתָהּ מִמָּחוֹל לֹא אָחוֹר הֵשִׁיבָה.

בֵּית-סֵפֶר לֹא בָאָה, דִּקְדּוּק לֹא לָמָדָה

וּבִלְשׁוֹן עַם וָעָם צַחוֹת דּוֹבָרֶת,

וּכְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה וּכְכָל חֻקּוֹת “הַמָּדָה”

אוֹרֶגֶת, רוֹקֶמֶת, טָוָה, תּוֹפָרֶת.

שִׁמְעוּ קוֹלָהּ הֶעָרֵב עֵת תְּזַמֵּר חָרֶשׁ

וּתְיַשֵּׁן בָּעֶרֶב אֶת בִּתָּהּ בֶּעָרֶשֹ.

וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת בַּעֲלוֹתָהּ בֵּית-הַכְּנֶסֶת,

הַבִּיטוּ וּרְאוּ בָהּ מַה-תִּיף בַּהֲדָרָהּ;

עַל שַׂלְמַת מֶשִׁי סָדִין שֵׁשׁ לוֹבֶשֶׁת,

עִיר זָהָב וּפְנִינִים עַל חֶלְקַת צַוָּארָהּ;

הַצָּנִיף הַטָּהוֹר כַּנֵּזֶר עַל רֹאשָׁהּ,

כַּמַּלְכָּה קוֹמְמִיּוּת בֵּין רְעוּתֶיהָ צוֹעֶדֶת.

גַּם הַפָּרוּשׁ, עֵץ הַיָּבֵשׁ, יִתְגַּנֵּב לִרְאוֹתָהּ

– כִּי גַּם לוֹ בַּסֵּתֶר נֶפֶשׁ חוֹמֶדֶת –

וּשְׁכִינַת הָאֵל מִתְעַנֶּגֶת עָלֶיהָ

עֵת קוֹמָתָהּ הַזְּקוּפָה דּוֹחֶקֶת רַגְלֶיהָ.

ג

אַךְ כָּל זֶה הָיָה זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים;

עַתָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה זֹאת תְּלוּיִם רֵחַיִם:

טִרְדוֹת פַּרְנָסָה, צַעַר גִּדּוּל בָּנִים,

כִּי חֲנוּת לְבַת-שׁוּעַ וִילָדִים שְׁנָיִם.

וּכְמוֹ עַל מִשְׁטָרוֹ נִצָּב אִישׁ-חַיִל

יוֹם-יוֹם בַּחֲנוּתָהּ בַּת-שׁוּעַ יוֹשֶׁבֶת,

וּמֵאָז הַבֹּקֶר עַד נְכוֹן הַלָּיִל

מוֹדֶדֶת, שׁוֹקֶלֶת, מוֹנָה, חוֹשֶׁבֶת,

גַּם בֵּיתָהּ צוֹפִיָּה וּתְגַדֵּל בָּנֶיהָ,

כִּי גַּם אֵם הִנָּהּ – גַּם אָב לִילָדֶיהָ.

אָב לִילָדֶיהָ – וַאֲבִיהֶם אַיֵּהוּ?

אוּלַי בִּדְמִי יָמָיו הַמָּוֶת כְּרָתוֹ?

אוֹ רוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת הִנֵּהוּ?

אוֹ יוֹשֵׁב אֹהֶל הוּא וְעוֹסֵק בְּתוֹרָתוֹ?

אוֹ אוּלַי חֲסַר-לֵב שָׁב בֵּית אָבִיהוּ

וּלְאִשָּׁה כָּזֹאת נָתַן סֵפֶר-כְּרִיתוּת?

בֵּית אָבִיו לֹא רָאָהוּ, שְׁאוֹל יֹאמַר: “לֹא-בִי הוּא!”

וּבֵית-הַמִּדְרָשׁ: “עֲזָבַנִי לִצְמִיתוּת”,

גַּם בַּשּׁוּק אַל תְּבַקְּשׁוּ, לֹא תִמְצָאֻהוּ שָׁם –

הוּא יֵתַע לִבְלִי-אֹכֶל בִּמְדִינוֹת הַיָּם.

בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְחַיֵּי בַת-שׁוּעַ

מָצָא לָהּ אָבִיהָ חָתָן כִּלְבָבוֹ.

הֵם פָּנִים לֹא הִתְרָאוּ, – לָמָּה זֶה וּמַדּוּעַ?

יִנָּשְׂאוּ, יִחְיוּ יַחְדָּו, וְסוֹף הָאַהֲבָה לָבוֹא.

הֲרָאָה אַבְרָהָם פְּנֵי שָׂרָה אִמֵּנוּ

עַד הִקְרִיב לָבוֹא אֶל נַחַל מִצְרָיִם?

כֵּן חָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, כֵּן יִחְיוּ בָּנֵינוּ,

כִּי שַׁדְכָנֵנוּ הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם;

אַף בַּת-שׁוּעַ לֹא תַמְרֶה פִּי אָבִיהָ

אִם כִּי לִשְׁנוֹת מֵאוּן הִיא כְּבָר הִגִּיעָה.

כָּל הוֹלְכֵי דֶרֶךְ אֶת עַבְדּוֹן יֵדָעוּ,

מַחֲזִיק בֵּית-הַמַּשְׁקִים בִּכְפַר פִּרְעָתוֹן;

גַּם נַעַר כִּשְׁחִיף עֵץ בְּלִי סָפֵק שָׁם רָאוּ,

הוּא הִלֵּל בְּנוֹ הַיָּחִיד – הוּא הֶחָתָן.

לוֹ עֵינֵי עֵגֶל, לוֹ פֵּאוֹת כִּזְנָבוֹת,

לוֹ פָּנִים כִּפְנֵי גְרוֹגֶרֶת רַבִּי צָדוֹק,

אַךְ “עִלּוּי” הוּא, בָּקִי בְּשָׁלֹשׁ בָּבוֹת

וּבַחֲרִיפוּתוֹ יָדוּשׁ הָרִים וְיָדֹק;

וּבְהֵעָשׂוֹתוֹ בַּר-מִצְוָה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים

דָּרַשׁ בְּסוּגְיַת “הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים”…

אֶת הַדְּרָשָׁה הַזֹּאת, כָּל הַכְּפָר הֶחֱרִידָה,

שָׁמַע חֵפֶר וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בַּדּוֹרֵשׁ

וַיֹּאמֶר: אַךְ זֶה חָתָן לְבִתִּי הַיְּחִידָה,

אַךְ זֶה קַדִּישׁ לִי, זֶה בֵּן לִי וְיוֹרֵשׁ!

וַיִּהְיוּ הַתְּנָאִים: כִּי עוֹד לִשְׁנָתַיִם

יֵלֵךְ הֶחָתָן לִישִׁיבַת וַלָּזוֹן,

נֵדֶה יִתֵּן חֵפֶר זְקוּקִים מָאתַיִם

וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים עַל שֻׁלְחָנוֹ מָזוֹן,

וּבְשׁוּב הִלֵּל מִוַּלָּזוֹן יְהִי יוֹם הִלּוּלָא

בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ שֶׁמַּזָּלוֹ בְּתוּלָה.

כָּל בְּנוֹת אַיָּלוֹן בְּבַת-שׁוּעַ קִנֵּאוּ:

“הַמְּאֻשֶּׁרֶת! בַּמֶּה זָכְתָה לְזֹאת הַגְּדֻלָּה?”

וְחַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָהּ נִבֵּאוּ.

וּבַת-שׁוּעַ – מִי יֵדַע סִתְרֵי לֵב בְּתוּלָה?!

כַּתּוֹלָע הֶאְדִּימָה יוֹם בּוֹא הַבְּשׂׂרָה

וַתִּדֹּם – וּמִלָּה אֵינֶנָּה דּוֹבָרֶת;

וּשְׁתִיקָה כְּהוֹדָאָה אִם כְּלָל הוּא בַּתּוֹרָה

בְּלִי סָפֵק שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ הִיא וּמְאֻשֶּׁרֶת,

וּמִי יַאֲמִין לְדִבְרֵי הַנָּשִׁים הַטְּפֵלוֹת

הָאוֹמְרוֹת כִּי בַת-שׁוּעַ בּוֹכָה בַּלֵּילוֹת?

בּוֹכָה – לָמָּה תֵּבְךְּ? עַד כֹּה הָיְתָה גּוֹלָם,

עַתָּה יַעֲשֶׂנָּה כֶּלִי אִישׁ דָּגוּל מֵרְבָבָה:

אִישׁ – אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל בַּהֲוַיּוֹת הָעוֹלָם

עוֹקֵר הָרִים הוּא בַּהֲוַיּוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא;

אִם אוּמָנוּת וְלָשׁוֹן אֵינוֹ יוֹדֵעַ

יוֹדֵעַ הוּא כִּי אִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים;

אִם מִיָּמָיו לֹא רָאָה צוּרַת מַטְבֵּעַ

אֶלֶף דַּף גְּמָרָא לוֹ בְּקוּפְסָא מוּנָחִים

מְתֻבָּלִים בִּמְהַרְשָׁ“א וּבִ”פְנֵי-יְהוֹשֻׁעַ", –

הַאֵין דַּי לָךְ בָּזֶה, מוֹדַעְתָּנוּ בַּת-שׁוּעַ?!

וּבִשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְחַיֵּי בַת-שׁוּעַ

הִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ לִבְחִיר לְבָבוֹ,

וַתְּהִי הַחֲתֻנָּה בַּיּוֹם הַקָּבוּעַ

בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ פַּרְשַׁת “כִּי-תָּבוֹא”.

אֲהָהּ יוֹם תּוֹכֵחָה! מַזָּלָךְ גָּרִים

כִּי לֹא נִתְקַיְּמָה נְבוּאַת רַעְיוֹת בַּת חֵפֶר,

כִּי בִמְקוֹם חַיֵּי אֹשֶׁר הָיוּ חַיֶּיהָ מָרִים,

כִּי רָבְצָה בָּהּ הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר,

כִּי בַּעֲלָהּ הֶעָלוּב נָשָׂא אִשָּׁה טֶרֶם

יָכִין לְשִׁבְתּוֹ בַּיִת וּמַאֲכָלוֹ כָּרֶם.

אֶת הִלֵּל בֶּן עַבְדּוֹן זֶה מִפִּרְעָתוֹן

הִבְהִילוּ בְּיוֹם הַחֻפָּה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת,

וַיִּפְתַּח הַחַזָּן אֶת פִּי הָאָתוֹן

וַתַּעַן אַחֲרָיו: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת…

וּבִכְלוֹת הָרַב אֶת שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת

נָעֲרוּ הַמְשׁׂרְרִים כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת,

וּמִכָּל פִּנָּה הִמְטִירוּ הַשְּׁפָחוֹת

עַל רֹאשׁ חָתָן וְכַלָּה כִּשּׁוּת וּקְלָיוֹת,

וּכְלֵי-הַזֶּמֶר הִרְעִימוּ בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת

וְהַנָּשִׁים מָחֲאוּ כַף וַתֵּצֶאנָה בִמְחֹלוֹת.

וּמָה הָאֲנָחָה גּוּף אָדָם שׁוֹבֶרֶת

תִּרְצַע אָזְנֵנוּ מִשְּׁאוֹן הַמְּצִלְתָּיִם?

"אֵין קוֹל אֲנָחָה, כִּי קוֹל פַּךְ הֶחָרֶס

הַמְּנֻפָּץ לְזֵכֶר חֻרְבַּן יְרוּשָׁלָיִם".

חֻרְבַּן הָעִיר אַלְפֵי שָׁנָה נִזְכֹּרָה

וּלְחֻרְבַּן הָאֻמָּה נַקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ,

וּבְקוֹל כְּלֵי הַחֶרֶס בְּיוֹם הַחֻפָּה נִשְׁבֹּרָה

לֹא נִשְׁמַע נַאֲקַת בָּנֵינוּ אַחֲרֵינוּ:

"הָהּ, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִלְכָּדְנוּ,

וּבְנִבְכֵי יָם מֵאֵין מָעֳמָד הוּרַדְנוּ!"

כִּקְרִיעַת יַם סוּף הַזִּוּוּגִים קָשִׁים!

בֵּן וּבַת יִשְׂרָאֵל – אֵלֶּה חַיֵּיהֶם:

מִסְּבִיבָם מִדְבַּר עַקְרַבִּים וּנְחָשִׁים,

בַּעֲקֵבָם הָאוֹיֵב, יָם זוֹעֵף לִפְנֵיהֶם, –

“דַּבֵּר וְיִסָּעוּ!” יֹאמְרוּ שַׁלְוֵי עוֹלָם,

וְהֵם קוֹפְצִים הַיָּמָּה בֶּאֱמוּנָה אֹמֶן;

רֵאשִׁית דַּרְכָּם צָלֵחָה: מִימִינָם וּשְׂמֹאלָם

הָיוּ נוֹזְלִים לְצוּרִים זָבֵי דְּבַשׁ וָשֶׁמֶן,

בִּן לַיְלָה יָשׁוּבוּ הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים…

וּבְעֵמֶק הֶחָרוּץ הֲמֹנִים-הֲמֹנִים!

ד

וּבַת-שׁוּעַ וּבַעֲלָהּ יָשְׁבוּ שָׁלֹש שָׁנִים

וַיֹּאכְלוּ דְּגַן שָׁמַיִם עַל שֻׁלְחַן רַב חֵפֶר;

הִיא הָרְתָה וְיָלְדָה וְהֵינִיקָה בָנִים,

הוּא הִתְפַּלֵּל וְלָמַד וְקָרָא בַסֵּפֶר.

בָּרְבִיעִית פָּסַק הַמָּן, וְאוֹכְלָיו הִבִּיטוּ

מִסְּבִיבָם וַיִּהְיוּ לִנְצִיבֵי אֶבֶן;

מַה-יֹאכְלוּ הֵם? מָה לִילָדֵימוֹ יוֹשִׁיטוּ?

אֵיךְ יִבְנוּ בֵיתָם מִבְּלִי לְבֵנִים וָתֶבֶן?

כִּי מֵיטַב שְׁנוֹתָם חָלְפוּ וּמְאוּמָה לֹא עָשֹוּ

בִּלְתִּי אִם הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר רָכָשׁוּ.

גַּם רַב חֵפֶר רָאָה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה

אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה הַמַּשְׁפֶּלֶת רָמִים,

וּמִי זֶה הֶאֱמִין כִּי יֵעָשֶׂה פֶלֶא

גַּם בְּדוֹר לֹא-אֵמוּן זֶה כִּשְׁנוֹת עוֹלָמִים?

רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ עָפִים בְּקוֹל פְּחָדִים,

מִימוֹת אֵלִיָּהוּ לֹא נִשְׁמַע כָּמֹהוּ,

נִשָּׂאִים בַּסְּעָרָה דֶּרֶךְ הַקָּדִים;

עַל יָדָם בָּרוּחַ נָטוּי קַו תֹּהוּ –

הַקַּו יוֹלִיךְ הַקּוֹל, יָרִיץ מִכְתָּבִים,

וּבְרֶכֶב אֵשׁ יַעַבְרוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים.

אָרְחוֹת אֵיד אֵלֶּה הִקִּיפוּ הַפֶּלֶךְ

אִם כִּי עַד אַיָּלוֹן טֶרֶם יִנָּטוּ;

וּכְבָר חָדְלוּ הָרֶכֶשׁ, רָצֵי הַמֶּלֶךְ,

הַנּוֹסְעִים בַּסּוּסִים יוֹם-יוֹם יִמְעָטוּ,

יוֹם-יוֹם יִדַּל חֵפֶר, יֵרָזֶה צְרוֹר כַּסְפּוֹ,

הָאֻרְוֹת חֳרֵבוֹת, הַסּוּסִים נִמְכָּרוּ,

תַּם כֶּסֶף הַנּוֹסְעִים וּשְׂכַר הַמִּסְפּוֹא

רַק סוּסִים אַרְבָּעָה בָּאֻרְוָה נִשְׁאָרוּ,

הֵם יִתְּנוּ לְעֵת זִקְנָה לוֹ לֶחֶם לָחַץ,

גַּם אוֹתוֹ עִם יְלָדָיו עַל-כָּרְחוֹ יָחַץ.

אָז יָחֵל הִלֵּל לְשַׁחֵר לַטֶּרֶף…

אַךְ שָׁוְא יִגְזוֹר עַל יָמִין, יַחְתֹּף עַל שְׂמֹאל,

בַּכֹּל הַהַצְלָחָה תֵּפֶן לוֹ עֹרֶף,

כִּי לֹא נֹאכַל הַיּוֹם אִם לֹא נָכִין מִתְּמוֹל.

וּמַה-יַּעֲשֶׂה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה?

לִהְיוֹת גּוֹבֶה הַמַּס לֹא יֵדַע לְשׁוֹן הַמְּדִינָה,

לְשׁוֹחֵט – רַךְ לֵב הוּא, לִמְלַמֵּד – חֲלוּשׁ רֵאָה,

לְסוֹחֵר – אֵין לוֹ כֶּסֶף, לְחַזָּן – קוֹל נְגִינָה;

עוֹד יֵשׁ פַּרְנָסַת שַׁמָּשִׁים, שַׁדְכָנִים,

אַךְ עַל אַחַת מֵהֵנָּה שִׁבְעָה בַטְלָנִים.

וּבֵין כֹּה יוֹם יִרְדֹּף יוֹם, יֶרַח יַשִּׂיג יֶרַח,

הַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה חֶלְקָם יִדְרשׁוּ;

הַכֶּסֶף הַמְּזֻמָּן נָמֵס כַּקֶּרַח,

גַּם מַתְּנוֹת-הַדְּרָשָׁה בָּאוּ בֵּית הַנּשֶׁה.

מָה-אַחֲרִיתֵנוּ, הִלֵּל!? – תִּשְׁאַל בַּת-שׁוּעַ –

הֲתִשְׁכַּח כִּי הִנְּךָ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים?

– "לִמְדִינוֹת הַיָּם אֲנַסֶּה לָנוּעַ:

שָׁם, יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, הַכֶּסֶף כָּאֲבָנִים,

אוּלַי יִקָּרֶה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתִי

וִיגַל עֵינַי לִרְאוֹת מְקוֹר פַּרְנָסָתִי".

הוֹי הִלֵּל, מַה-תִּפְעַל, בַּת-שׁוּעַ, מַה-תְּחִילִין?

מֵעַל הַטַּלִּית הָעֲטָרָה הֵסַרְתֶּם

וּבָתֵּי-הַכֶּסֶף מִכִּיס הַתְּפִלִּין,

וּבְכֶסֶף נִמְאָס לַצּוֹרֵף מְכַרְתֶּם!

כֶּסֶף קֳדָשִׁים זֶה אַחֲרִית קִנְיָנָיו

לָקַח הִלֵּל לִבְלִי יְנַצֵּל אֶת בֵּיתוֹ

וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו;

וּבַת-שׁוּעַ מָכְרָה תַכְשִׁיטֶיהָ בְּצֵאתוֹ,

וַתִּפְתַּח לָהּ חֲנוּת וּבֵית-מַרְכֹּלֶת

לִמְכּוֹר פֹּל וַעֲדָשִׁים, גֶּרֶשׂ וָסֹלֶת.

בַּחֲנוּתָהּ זֹאת עַל מִשְׁמַרְתָּהּ עוֹמֶדֶת

יוֹם-יוֹם בַּת-שׁוּעַ מִבֹּקֶר עַד לָיִל,

תָּמֹד גַּם תִּשְׁקוֹל גַּם בֵּיתָהּ פּוֹקֶדֶת,

גַּם בָּנֶיהָ תְּגַדֵּל, אֵשֶׁת-הֶחָיִל.

שׁוּרוּ נָא הַיֶּלֶד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הוֹלֵךְ הַחֶדֶר,

רֻחָץ לְמִשְׁעִי וְלֶחֶם לוֹ לָבֻשׁ שָׁנִים,

גַּם פִּתּוֹ אִתּוֹ וּסְפָרָיו בַּסֵּדֶר –

הַכָּרַת פָּנָיו תַּעַן בִּסְקִירָה אַחַת

כִּי עֵין אֵם רַחֲמָנִיָּה עָלָיו מַשְׁגַּחַת.

וַאֲחוֹתוֹ הַיַּלְדָּה בֵּיתָה נִשְׁאָרָה

פָּנֶיהָ מִשְׁנֵה קְלַסְתֵּר פְּנֵי אָחִיהָ,

אִמָּהּ תַּלְבִּישֶׁנָּה וּתְסָרֵק שְׂעָרָהּ

וּבִשְׂחוֹק נַחַת שׁוֹמֶרֶת אֶת פִּיהָ,

כִּי יָדֶיהָ הַקְּטַנּוֹת כְּפוּתִין עַל לִבָּהּ,

עֵינֶיהָ בְּאִמָּהּ וּבְשַׂלְמָתָהּ הַחֲדָשָׁה,

הַקְּטַנָּה בְּקוֹל יוֹנִים קוֹרֵאת בְּחִבָּה:

"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה – מוֹרָשָׁה…

אֶשְׁמַע מוּסַר אָב, תּוֹרַת אֵם אַקְשִׁיבָה,

וּבְעֵינֵי אֵל וְאָדָם דַּרְכִּי אֵיטִיבָה".

מוּסַר אָב תִּשְׁמְעִי, – הוֹי יְתוֹמָה חַיָּה!

אָבִיךְ תֹּעֶה בָּאֲרָצוֹת מְבַקֵּשׁ אֶת אֵלִיָּהוּ,

מִי יֵדַע מְקוֹמוֹ? לֹא תְשׁוּרֶנּוּ עֵין אַיָּה,

אֶתְכֶם שָׁכַח – גַּם קוֹל מִלָּיו נֶחְבָּאוּ.

בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה עוֹד הֵרִיץ לִפְעָמִים

אִגְרוֹת אַהֲבָה וּמִכְתָּבִים נִמְלָצִים,

עַתָּה חָדְלוּ אֲמָרָיו זֶה רַבִּים יָמִים;

לַשָּׁוְא תְּצַפֶּה בַּת-שׁוּעַ דֶּרֶךְ בֵּית הָרָצִים:

"שׁוֹמֵר מַה-מִּלַּיְלָה, שׁוֹמֵר מַה-מִּלֵּיל,

מָתַי יָבוֹא מִכְתָּב וּבְשׂׂרָה מֵהִלֵּל!?"

בֵּין כֹּה יוֹם יִרְדֹּף יוֹם, יֶרַח יַשִּׂיג יֶרַח,

וּכְבָר פַּעֲמַיִם הֶחֱלִיפָה הָאֲדָמָה

בִּגְדֵי קַיִץ וּסְתָיו, דֶּשֶׁא וָקֶרַח,

וַעֲנִיָּה הַסֹּעֲרָה עוֹד לֹא נֻחָמָה,

עוֹד עֵינֶיהָ כָּלוֹת, לִבָּהּ נָגוּעַ;

וּכְבָר קֹרָא לָהּ שֵׁם חָדָשׁ בַּשָּׁעַר,

כִּי לֹא עוֹד בִּשְׁמָהּ תִּקָּרֵא “בַּת-שׁוּעַ”,

“הָעֲגוּנָה” יִקְרְאוּ לָהּ זָקֵן וָנָעַר,

וְתַחַת הֱיוֹתָהּ סֵמֶל הַקִּנְאָה בַּעֲלוּמֶיהָ

הָיְתָה לִמְנוֹד רֹאשׁ עַתָּה בֵּין רֵעוֹתֶיהָ.

וּמְרַדְּפֵי אֲמָרִים יָפִיחוּ קָרֶת

וּשְׁמוּעָה עַל שְׁמוּעָה יוֹלִיךְ הָעוֹף;

זֶה יֹאמַר: נָשָׂא הִלֵּל אִשָּׁה אַחֶרֶת,

וָזֶה: טָבַע בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף;

זֶה: עָשָׂה עֹשֶׁר וַיֵּלֶךְ אִי כִתִּים,

וָזֶה: הֵמִיר דָּתוֹ, נִמְכַּר לָעֵקֶר.

וּבְיִשְׂרָאֵל אֵין אָז כִּתְבֵי-הָעִתִּים

לִדְרֹשׁ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים, לְהַכְחִישׁ שְׁמוּעוֹת שֶׁקֶר

לֹא נִשְׁאַר לְנָשִׁים עֲזוּבוֹת אֻמְלָלוֹת

רַק מַחֲלַת-לֵב נִצַּחַת וְעֵינַיִם כָּלוֹת.

גַּם אָח יֵשׁ לַצָּרָה – רֵעַ לַשָּׂעִיר!

חֵפֶר מֵת פִּתְאֹם. עֵת אָזְנָיו שָׁמָעוּ

כִּי תַעֲבֹר גַּם דֶּרֶךְ אַיָּלוֹן הָעִיר

מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל, הַשָּׁבָץ אֲחָזָהוּ.

עַתָּה בַּת-שׁוּעַ עַל דֶּרֶךְ חַיֶּיהָ

גַּלְמוּדָה עוֹמֶדֶת, אֵין בָּא לִישׁוּעָתָהּ;

עוֹד תִּתְחַזֵּק אֶל עֵין רֹאִים, תַּעֲמִיד פָּנֶיהָ,

אַף כִּי בַּלֵּילוֹת תַּמְסֶה עַרְשָׂהּ בְּדִמְעָתָהּ;

וּבְכֵן – מַהֲרִי, הַיְּשׁוּעָה, מֵאֲשֶׁר תָּבֹאִי,

פֶּן יְדִקֶּנָּה עֲנִיָּה וִישִׂימֶנָּה כָּרֹאִי.

אַךְ דִּמְעַת עֲשׁוּקִים לֹא מַיִם מֻגָּרִים,

בָּאוֹצָר תִּנָּתֵן כְּמַרְגָּלִית טוֹבָה;

אֶנְקַת אֶבְיוֹנִים לֹא שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים –

יֵשׁ אֹזֶן שׁוֹמַעַת וִישׁוּעָה קְרוֹבָה.

אִם רֹעַ לֵב אָדָם, סִכְלוּת מְתֵי שָׁוְא,

יְמַלְּאוּ פְנֵי תֵבֵל מֻטָּה וּצְעָקָה, –

עֵין אֵל לִבְרוּאָיו וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו,

הוּא יַעֲשֶׂה לָעֲשׁוּקִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה;

הִתְאוֹשְׁשִי, בַּת-שׁוּעַ, קַוִּי, נֶפֶשׁ זַכָּה,

גַּם לָךְ הִקְדִּים אֵל חַנּוּן הָרְפוּאָה לַמַּכָּה.

ה

הַסְּתָו עָבַר וִימֵי הָאָבִיב בָּאוּ,

שַׂלְמָתָהּ בַּחֹרֶף הָאֲדָמָה פָּשָׁטָה;

אִכָּר וְיוֹגֵב לִמְלַאכְתָּם יָצָאוּ,

כָּל נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת יָהִימוּ עָתָּה.

גַּם אַיָּלוֹן הֵקִּיצָה לְחַיִּים חֲדָשִׁים:

הַמְּלָאכָה הֵחֵלָה. מִכָּל צַד כַּנְּשָׁרִים

יָבֹאוּ אֵלֶיהָ סוֹלְלִים, חָרָשִׁים,

סוֹפְרִים גַּם חוֹפְרִים וּבוֹנֵי הַגְּשָׁרִים,

וּפַאבִּי הַמְּפַקֵּחַ עַל בִּנְיַן הַמְּסִלָּה

לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים לַמְּלָאכָה בָּא בַתְּחִלָּה.

וּפַאבִּי אִישׁ יְהוּדִי (פַיְבִּישׁ שְׁמוֹ לְפָנִים),

מַשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו, לִבּוֹ לֵב מַתָּנָה,

אַלְמָן הוֹלֵךְ בְּגַפּוֹ (אִשְׁתּוֹ מֵתָה לֹא-בָנִים)

וִימֵי חַיָּיו שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.

בֶּאֱמוּנַת רוּחַ וּבִלְשׁוֹן לִמּוּדִים

הֵפִיק מֵאֵת כָּל יוֹדְעָיו רָצוֹן וִידִידוּת;

וַאֲדֹנָיו (אִישׁ נוֹצְרִי, לֹא מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים

עַל כֵּן יִתֵּן לַיְּהוּדִים עֲבוֹדָה וּפְקִדוּת)

רָאָה רֹחַב דַּעְתּוֹ, נַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ בְּרָכָה,

וַיִּתְּנֵהוּ רֹאשׁ עַל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.

בֵּית הַחוֹמָה נֹכַח חֲנוּת בַּת-שׁוּעַ

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת מִכָּל בָּתֵּי הָעִיר,

שָׁם שָׂם רַבִּי פַאבִּי לוֹ מִשְׁכָּן קָבוּעַ

שָׁם לִשְׁכַּת הַסּוֹפְרִים, עָלֶיהָ יָעִיר.

אֶל שֻׁלְחַן הַמִּכְתָּב הַשַּׁחַר יִמְצָאֶנּוּ

וּלְדוֹרְשָׁיו יִמָּצֵא עַד עֶשֶׂר שָׁעוֹת.

מֵאָז עַד הַצָּהֳרַיִם בִּמְעוֹנוֹ אֵינֶנּוּ,

כִּי יָשׁוּט בָּעִיר בְּגִנְזַכִּים וּבְעֶרְכָּאוֹת,

אַחַר יֵצֵא הַשָּׂדֶה לִרְאוֹת בַּמְּלָאכָה,

וּבָעֶרֶב יָנוּחַ – יוֹם יוֹם יַעֲשֶׂה כָּכָה.

וּבְנֻחֹה לֹא יְבַלֶּה עִתּוֹ בַּהֶבֶל,

כִּי יֶהְגֶּה בַסְּפָרִים, יִכְתּוֹב וִיחַבֵּר,

יִקְרָא כִתְבֵי-הָעֵת, יִפְרֹט עַל נֵבֶל,

אוֹ בְּמוֹשַׁב חַכְמֵי לֵב נְגִידִים יְדַבֵּר;

אוֹ בְּגִנַּת הַבִּיתָן יֵצֵא לָשֹוּחַ,

אוֹ כִּי יַחֲלִיץ בַּת-עֵינוֹ בִּשְׁפוֹפֶרֶת,

יַעֲמֹד עַל יַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

יַשְׁגִּיחַ אֶל הָעוֹבְרִים בִּרְחוֹב הַקֶּרֶת,

וּבְקִמְטֵי מֵצַח אִישׁ וּבְנִטְפֵי זֵעַת אַפָּיו

יִקְרָא כַּעַס עִנְיָנוֹ, יִרְאֶה רִיב שַׂרְעַפָּיו.

וַיַּרְא אֵשֶׁת יְפַת-מַרְאֶה רַכָּה בַּשָּׁנִים

נֹכַח פֶּתַח בֵּיתוֹ בַּחֲנוּת יוֹשָׁבֶת;

וַיַּרְא כִּי בְּבוֹא אִישׁ לִקְנוֹת תַּצְהִיל לוֹ פָנִים

וּבְצֵאתוֹ יִקְבְּצוּ פָארוּר, יִתְּנוּ עַצָּבֶת.

וַיִּרְאֶהָ יוֹשֶׁבֶת שְׂמֹאלָהּ תַּחַת

רֹאשָׁהּ וִימִינָה טִפְּחָה עוֹלָלֶיהָ,

וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲלֵיהֶם מַשְׁגַּחַת

וּדְמָעוֹת נִגָּרוֹת מֵרִיסֵי עֵינֶיהָ;

וַיִּשְׁאַל: “מִי זֹאת הָאִשָּׁה הַהֲגוּנָה?”

וַיַּעֲנוּהוּ: “”הִיא בַּת-שׁוּעַ הָעֲגוּנָה!"

רַבִּים לַמָּרוֹם מִכְשׁׂלִים וּפְגָעִים

הַנְּכוֹנִים לִבְחִיר-הַיְּצוּרִים בָּאָרֶץ;

מִי יִשָּׂא רֹאשׁ מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים,

יִפְרְצוּהוּ כָּל יָמָיו פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ?

כָּל נֶגַע, כָּל מַחֲלָה, קָלוֹן וּקְצָפָה,

מִסְכֵּנוּת וָחֹסֶר, נִקְיוֹן שִׁנַּיִם,

קִנְאָה וְשִׂנְאָה, פַּלָּצוּת, זַלְעָפָה,

לֵב רַגָּז, מַר נֶפֶשׁ, כִּלְיוֹן עֵינַיִם,

וּלְאִשָּׁה עִבְרִיָּה עוֹד נֶגַע אַחַד:

“הָעִגּוּן” – הַכֹּל יָכִיל וְכוֹלְלָם יָחַד.

אֶל שֵׁמַע שֵׁם זֶה אָחֲזָה פַאבִּי חַלְחָלָה

וַיִּכָּמְרוּ רַחֲמָיו לְחֻמְלָה אֵלֶיהָ,

כִּי שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ הָאֻמְלָלָה

וַיֹּאמֶר לִרְאוֹתָהּ לָדַעַת חַיֶּיהָ.

עַל כֵּן בָּא בַחֲנוּתָהּ לְמִקְנָה וּלְקִנְיָן,

וּכְדַבְּרוֹ עִמָּהּ שִׁסַּע אוֹתָהּ בִּדְבָרִים

וַיַּשִּׂיאָהּ בִּצְדִּיָּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן,

וְהִיא עָנַתְהוּ נְכֹחוֹת בְּפִי יְשָׁרִים,

וּמִמֶּתֶק אֲמָרֶיהָ מֵעֲצַת נָפֶשׁ

הֵבִין כִּי אֶבֶן חֵן לְפָנָיו מְגוֹלָלָה בָּרֶפֶשׁ,

בַּלַּיְלָה הַהוּא שְׁנַת פַאבִּי נָדָדָה

וַיִּתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד עַל מִשְׁכָּבוֹ,

כִּי תְּמוּנַת הָעֲגוּנָה נֶגְדּוֹ עָמָדָה

וַתְּגָרֵשׁ שֵׁנָה מֵעֵינָיו, מְנוּחָה מִלְּבָבוֹ.

גַּם שְׁנַת בַּת-שׁוּעַ נִגְזְלָה הַפָּעַם!

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי מְרוּדֶיהָ

דִּבֵּר אִתָּהּ טוֹבוֹת אִישׁ תָּם בַּעַל-טַעַם

וּבְלֵב דּוֹאֵג שָׁאַל עַל אוֹדוֹתֶיהָ.

הַנְּפָשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת עוֹד לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה

מַה-יִּגְזֹל בַּלֵּילוֹת מֵעֵינָם תְּנוּמָה.

וַיּוֹסֵף פַאבִּי לָבוֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת

בַּחֲנוּת בַּת-שׁוּעַ בִּרְאוֹת כִּי אִישׁ אָיִן;

יָבוֹא לִקְנוֹת מֶרְקָחִים וּמִגְדָּנוֹת

וַיִּקְנֶה לִבָּהּ בְּחִכּוֹ הַטּוֹב מִיָּיִן.

וַתְּסַפֵּר לוֹ בַּת-שׁוּעַ בְּהִתְגַּלּוּת לִבָּהּ

אֶת רֹעַ מַעֲמָדָהּ זֶה כִשְׁנָתָיִם,

כִּי בַעֲלָהּ אֲשֶׁר נְשָׂאָהּ בְּעוֹדָהּ בְּאִבָּה

עֲזָבָהּ בְּחֹסֶר כֹּל וִילָדֶיהָ הַשְּׁנָיִם.

וַתּוֹסֶף לֵאמֹר כִּי עַל דַּעַת הַקָּהָל

נִמְצָא אִישָׁהּ כָּעֵת בְּעִיר לִיוֶורְפָּאל.

וּלְפַאבִּי מוֹדָע בְּלִיוֶורְפָּאל וּשְׁמוֹ “שָׂשֹוֹן”

הַמְּשַׁלֵּחַ חִשֻּׁקֵי בַרְזֶל לִמְסִלָּתוֹ,

וַיְבַקְּשֵׁהוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הִלֵּל מִפִּרְעָתוֹן

וּכְתָם יֶרַח קִבֵּל פַאבִּי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ,

כִּי נִמְצָא הִלֵּל בֶּן עַבְדּוֹן מִפִּרְעָתוֹן

בְּלִיוֶורְפָּאל רוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת,

וְהִנּוֹ יוֹרֵד בָּאֳנִיָּה “נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן”

הַהוֹלֶכֶת בְּעוֹד חֹדֶשׁ לְאִיֵּי עֲצָרוֹת,

וּלְאִשְׁתּוֹ סֵפֶר-כְּרִיתוּת לִשְׁלוֹחַ יֵאוֹת

אִם תִּשְׁקוֹל עַל יָדוֹ כֶּסֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת.

אֶת כָּל זֶה לְבַת-שׁוּעַ פַאבִּי לֹא מִלֵּל

וְעוֹד בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן צַו אֶל מַכָּרוֹ

לִשְׁקוֹל אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יַד הִלֵּל

וּלְתָפְשׂוֹ בַכָּף לִבְלִי-יַחֵל דְּבָרוֹ.

וּכְתָם יֶרַח קִבֵּל פַאבִּי מִלִּיוֶורְפָּאל

יְדִיעָה נִצַּחַת עַל פִּי “הַטֵּלִיגְרַף”

כִּי עָשָׂה מַכָּרוֹ כָּל אֲשֶׁר שָׁאָל,

וּבוֹ בַיּוֹם כָּתַב הִלֵּל בְּבֵית הָרַב

גֵּט-פִּטּוּרִין לְאִשְׁתּוֹ כַּדִּין וְכַהֲלָכָה

וַיִּמְסְרֵהוּ בִּידֵי הַשָּׁלִיחַ לְהוֹלָכָה.

עַתָּה בָּא פַאבִּי אֶל בַּת-שׁוּעַ שָׂמֵחַ

וַיְּבַשְּׂרֶהָ כִּי קָרוֹב יוֹם גְּאֻלָּתָהּ,

וּמְשׂוֹשׂ לֵב “הָעֲגוּנָה” מִי זֶה יְשׂוֹחֵחַ!

אַךְ מִי יְשָׁעֵר תֹּקֶף אָשְׁרָהּ וְשִׂמְחָתָהּ

בִּכְרֹעַ פַאבִּי פִּתְאֹם לְפָנֶיהָ בֶּרֶךְ

וּבְקוֹל יוֹנִים יוֹצֵא מֵעִמְקֵי הַנֶּפֶשׁ

הִתְחַנֵּן לָהּ: "בַּת-שׁוּעַ יִקְרַת הָעֶרֶךְ,

הֲיִי נָא לִי לְאִשָּׁה בְּצֵאתֵךְ לַחֹפֶשׁ!

כָּל יָמַיִךְ רֵישׁ וּמְרוֹרִים תִּשְׂבָּעִי

וּבְחֵיקִי כָּרָאוּי לָךְ אָשְׁרֵךְ תִּמְצָאִי".

הֵרֹמוּ מִזֶּה, נָשִׁים מַטִּילוֹת אֶרֶס,

בְּנוֹת “צְאֶינָה וּרְאֶינָה”, בְּנוֹת “קָרְבַּן מִנְחָה”,

הִבָּדְלוּ שׁׂעֲרֵי שָׁמַיִם, מְרַגְּלֵי חֶרֶשׁ,

מְהַדּוּרֵי מִלֵּי וּמְלַחֲכֵי פִינְכָא!

שְׂפַת הַנְּשָׁמוֹת, לְשׁוֹן הָאַהֲבָה, לֹא תֵדָעוּ,

פֶּן תְּמַלְּאוּ חֻצוֹת אַיָּלוֹן רָכִיל וְדִבָּה,

עֵת אַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה תִּשְׁמָעוּ

אֶת בַּת-שׁוּעַ עוֹנָה לְפַאבִּי בְּחִבָּה:

"הַמְּנַצֵּחַ בַּקְּרָב יִשָּׂא שִׁבְיֵהוּ –

אֲמָתְךָ אֲנִי, פַאבִּי!" – וַתִּשָּׁקֵהוּ.

עוֹד שָׁבֻעִים אַרְבָּעָה, כִּי כֵן יֵלֶךְ

הַהוֹלֵךְ מִלִּיוֶורְפָּאל עַד אַיָּלוֹן,

שְׁנַיִם בָּאֳנִיָּה וּשְׁנַיִם בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ,

אִם לֹא יִמְצָא עַל דַּרְכּוֹ שָׂטָן וְכִשָּׁלוֹן;

אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם

סִפְּרוּ הַנֶּאֱהָבִים כִּימֵי הָעֹמֶר.

בֵּין כֹּה תֵּאֲרוּ לָמוֹ עֲתִידוֹת הַחַיִּים,

וּבַת-שׁוּעַ שָׁבָה וַתִּפְרַח כַּתֹּמֶר,

וּכְחַכֵּי עַם עוֹלָם לְבִיאַת מָשִׁיחַ

כֵּן חִכּוּ שְׁנֵיהֶם לְיוֹם בּוֹא הַשָּׁלִיחַ.

וּפַאבִּי הֶחֱלִיט בְּגָמְרוֹ אֶת הַמְּלָאכָה

לְהָחֵל מֵאֵלָיו לִבְנוֹת בַּמְּסִלּוֹת

וּלְהַעְתִּיק אָהֳלוֹ אֶל עִיר הַמַּמְלָכָה

וּלְכוֹנֵן שָׁם בֵּיתוֹ בְּמַעַרְכֵי תְהִלּוֹת.

כָּל זֶה הוֹדָה לָהּ וּבְחֻבּוֹ לֹא טָמָן,

אַף הִיא הָיְתָה מִתְכַּוֶּנֶת לִגְמוֹר אֶת דַּעְתּוֹ

לָתֵת יְלָדֶיהָ עַל יַד פַּדְגּוֹג אֳמָן

וּלְהִכּוֹן לַעֲקֶרֶת הַבַּיִת בְּשַׁעְתּוֹ,

וּלְמַלֹּאת חֶסְרוֹן גִּדּוּלָהּ בֵּית חֵפֶר

לִלְמוֹד נַגֵּן וּכְתוֹב, לָשׁוֹן וָסֵפֶר.

בֵין כֹה נִמְצָא כָתוּב בְּכִתְבֵי-הָעִתִּים

כִּי אֳנִיַּת הַסּוֹחֲרִים “נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן”

נִשְׁבְּרָה אֶל הַסֶּלַע עַל חוֹף אִי כִתִּים

וְכָל קְהָלָהּ אָבַד בַּיָּם בְּיוֹם הָאָסוֹן.

שָׁמְעָה בַת-שׁוּעַ וַתֵּרֵד בַּדְּמָעוֹת

עַל אִישָׁהּ הָאֻמְלָל כִּי קֻמַּט פֶּתַע,

וּבְלֵב נָמֵס הוֹדְתָה לְאֵל הַמּושָׁעוֹת,

עַל הֲחִישׁוֹ בְעִתָּהּ לָהּ פְּדוּת וָיֶשַׁע,

כִּי לוּלֵא שָׁלַח אֶת פַאבִּי לִקְרָאתָהּ

כִּי עַתָּה הָיְתָה צְרוּרָה עַד בּוֹא חֲלִיפָתָהּ.

וּבְיוֹם עֶרֶב שַׁבָּת פַּרְשַׁת כִּי-תָבוֹא

(הָהּ, יוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנוּת!) אַחַר הַצָּהֳרָיִם

בָּא הַשָּׁלִיחַ וַיָּבֵא מִכְתָּבוֹ –

אַךְ הָרַב דְּמָתָא כְּבָר יָצָא הַמָּיִם;

עַל כֵּן קָבַע יוֹם הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ

לִמְסִירַת הַגֵּט. בֵּין כֹּה הָמָה הַקָּרֶת

לַשְּׁמוּעָה הַבָּאָה כִּי הָעֲגוּנָה בַת-שׁוּעַ

קִבְּלָה גֵּט-פְּטוּרִין וּלְכָל אָדָם מֻתֶּרֶת.

וּמְשׂוֹשׂ לֵב בַּת-שׁוּעַ וּפַאבִּי עָתָּה –

שָׁעֵר בְּנַפְשְׁךָ, קוֹרְאִי, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה.

אַךְ מַה-תִּקְוַת אֱנוֹשׁ, מָה הַתּוֹחֶלֶת,

אִם סָבִיב יְבַעֲתֻהוּ נַחֲלֵי בְלִיָּעַל!

הֲתֵדַע הָרִמָּה בַּדֶּשֶׁא זוֹחֶלֶת

אֵי מִזֶּה עָלֶיהָ הַמֵּפִיץ יָעַל?

אִם עֵין אֵל לִבְרוּאָיו וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו

וּבְחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וּבִצְדָקָה,

אֲהָהּ, רֹעַ לֵב אָדָם, סִכְלוּת מְתֵי-שָׁוְא

יַשְׁחִיתוּ רַחֲמָיו וִימַלְּאוּהָ צְעָקָה.

אוֹי אוֹי לָךְ, בַּת-שׁוּעַ, גַּם לָךְ, נֶפֶשׁ זַכָּה,

הִקְדִּימוּ רוֹפְאֵי אֱלִל לָרְפוּאָה הַמַּכָּה.

ו

לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת הַתּוֹרָה אוֹר,

לֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בּוֹ, לֹא חֹטֶר גַּאֲוָה,

הָיוּ הַגְּאוֹנִים מְתֵי מִסְפָּר בְּכָל דֹּר וָדֹר,

כֻּלָּם אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ וּשְׁמָם לָהֶם נַאֲוָה;

עַתָּה – מִסְפַּר הָרַבָּנִים הָיוּ הַגְּאוֹנִים

עַד כִּי בְשֵׁם זֶה יִתְקַלְּסוּ הַצְּעִירִים.

אַף יֵשׁ לָנוּ גְּאוֹנִים מִגְּאוֹנִים שׁוֹנִים:

גְּאוֹנִים אֲמִתִּים וּגְאוֹנִים אַדִּירִים

וּגְאוֹנֵי גְּאוֹנִים, שְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים,

וּמְאוֹרוֹת וּנְשָׁרִים, עַמּוּדִים, פַּטִּישִׁים.

וּבְאַיָּלוֹן רַב מִמַּדְרֵגָה הַמְּעֻלָּה,

לֹא גָּאוֹן פָּשׁוּט אַךְ גָּאוֹן נֶאְדָּרִי,

אֶחָד הַמְּיוּחָד מִיחִידֵי הַסְּגֻלָּה

וּכְבוֹד שֵׁם תִּפְאַרְתּוֹ: רַב וָפְסִי הַכֻּזָרִי.

“וָפְסִי” יִקְרְאוּהוּ כִּי כֵן שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל,

אַךְ מַדּוּעַ “כֻּזָרִי” שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ?

הַאֻמְנָם אָבִיו תַּתַּרִי מִזֶּרַע יִשְׁמָעֵאל?

לַחֲלִיט אֶת זֹאת לֹא אֶתֵּן חִכִּי לַחֲטוֹא,

אֲבָל כְּבָר שָׁמַעְנוּ מִפִּי דֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת

כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּבִלְבֵּל הָאֻמּוֹת.

אַךְ נִשְׁמַת רַב וָפְסִי וַדַּאי תַּתַּרִית,

אֵין בָּהּ אַף אַחַת מִן הַמִּדּוֹת הַמְּשֻׁבָּחוֹת

שֶׁנִּצְטַיְּנוּ בָּהֶן זֶרַע קֹדֶשׁ, בְּנֵי בְרִית:

עַל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל עֵינוֹ לֹא תָחוֹס,

דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יֵדָע, חֶמְלָה לוֹ זָרָה;

יֵדַע רַק חֲרוֹב וְהַחֲרֵם, הַטְרִיף וֶאֱסוֹר;

וּבִבְקִיאוּתוֹ בְּפוֹסְקִים וּבִגְמָרָא

בְּרַאֲיוֹת לִפְסָקָיו לֹא יָדַע מַחֲסוֹר,

וַיֵּצֵא לוֹ שֵׁם כְּרֹאשׁ הַמַּחֲמִירִים,

וַיִּמָּנֶה בֵּין הַגְּאוֹנִים הָאַדִּירִים.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְסֵדֶר “נִצָּבִים”

קָרָא רַב וָפְסִי אֵלָיו אֶת שְׁנֵי דַיָּנָיו,

וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת צְרוֹר הַמִּכְתָּבִים

וַיּוֹצֵא אֶת הַגֵּט וַיִּקְרָאֵהוּ לְפָנָיו:

"הַכֹּל כַּהֲלָכָה, – אָמַר – כָּל רֵעוּתָא אָיִן;

הַשָּׁלִיחַ יוּכַל לְמָסְרוֹ אֶל הַנִּגְרֶשֶׁת".

אַךְ כִּמְעַט שָׂם רַב וָפְסִי בַּגֵּט עַיִן

קָרָא אֶל הַשָּׁלִיחַ: אַל תִּקְרַב לָגֶשֶׁת!

הֲטֶרֶם תִּרְאוּ כִּי הַגֵּט אֵינֶנּוּ כָּשֵׁר:

הַשֵּׁם הִלֵּל כָּתוּב בּוֹ בְּלִי יוּ"ד, חָסֵר.

הַדַּיָּן הַקּוֹרֵא, מְקֻבָּל, יוֹדֵעַ חֵ"ן,

הֶחֱלִיט עַל פִּי “הָאֲרִ”י" כִּי הִלֵּל נִכְתָּב חָסֵר,

גַּם הַשֵּׁנִי עַל פִּי “בֶּדֶק הַבַּיִת” אָמַר כֵּן –

וּשְׁנֵיהֶם גִּלּוּ דַּעְתָּם כִּי הַגֵּט כָּשֵׁר,

אַךְ רַב וָפְסִי הֶחֱלִיט כִּי הִלֵּל מָלֵא

כְּדַעַת הַזַּ“ם וְהַסַּ”ם עַל פִּי הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ,

וַיִּגְעַר בָּם וַיֹּאמֶר כִּי בְּעֵינָיו יִפָּלֵא

אֵיךְ שָׁכְחוּ גַּם שְׁנֵיהֶם פְּסַק-דִּין עָרוּךְ.

וּבְכֵן עָמַד עַל דַּעְתּוֹ כַּדָּרְבָן וּכְעֵץ שָׁתוּל

וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית: “הַגֵּט פָּסוּל!”

נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בָאָדָם,

כָּל חֹלִי כָּל מַדְוֶה כִּי יַשִּׂיגֵהוּ,

יֵשׁ רוֹפְאִים בָּאָרֶץ וּקְסָמִים בְּיָדָם,

יֵשׁ תִּקְוָה לַחוֹלִים כִּי יִוָּשֵׁעוּ;

כִּי יֶחֱטָא אִישׁ לָאִישׁ אוֹ אִישׁ לֵאלֹהַּ

וּפִלְלוֹ הַשּׁוֹפֵט מִכְּדֵי רִשְׁעָתוֹ,

יֵשׁ שׁוֹפֵט אַחֵר גָּבֹהַּ עַל גָּבֹהַּ

וִישַׁנֶּה דִּין הַנִּשְׁפָּט כִּי תָבוֹא צַעֲקָתוֹ;

אַךְ דָּבָר מִפִּי הָרַב – מִי יְשַׁנֵּהוּ,

וּלְמִי יִפְנוּ הָאוֹבְדִים וִישַׁוֵּעוּ??

כְּכַדּוּר עוֹפֶרֶת יֻטָּל מִכְּלִי קְרָב

בַּאֲשֶׁר יִפְגַּע שָׁם הֶרֶג וְאַבְדָן וָמָוֶת,

כֵּן נָגַע דִּבּוּר מְפוֹצֵץ זֶה מִפִּי הָרָב

בִּלְבַב הָאֻמְלָלָה שָׁמָּה יוֹשָׁבֶת.

אֵיךְ הָיְתָה כְּרֶגַע כָּל תִּקְוָתָהּ לִשְׁאִיָּה!

פִּתְאֹם אֲחָזָהּ הַשָּׁבָץ וַתִּלָּפֶת

וּבְקוֹל כַּנְּשָׁמָה הַיּוֹצֵאת מִן הַגְּוִיָּה

נָפְלָה לָאָרֶץ – מֵתָה אוֹ מִתְעַלָּפֶת;

וַיִּרְמֹז הָרַב לְשַׁמָּשִׁים שְׁנַיִם

וַיִּשָּׂאֻהָ וַיּוֹצִיאֻהָ עַל כַּפָּיִם.

כָּל הַנִּצָּבִים שָׁם הִתְבּוֹנְנוּ הָאָוֶן,

רָגְזוּ אִישׁ תַּחְתָּיו וַיְכַסֵּם צַלְמָוֶת,

כִּי גַּם נַפְשָׁם הַיְּבֵשָׁה, לִבָּם הָאָבֶן,

יָדְעוּ כִּי דִין זֶה לָהּ דִּין מִשְׁפַּט-מָוֶת.

וּבָעִיר יָצְאָה הַשְּׁמוּעָה כַּבָּרָק:

“הָעֲגוּנָה – עֲגוּנָה!” פֶּה לָפֶה הִבִּיעַ.

שָׁמַע פַאבִּי וַיִּתְעַבָּר, שִׁנָּיו חָרָק,

אַךְ הֶחֱרִישׁ כִּי יָדַע כִּי אֵין מוֹשִׁיעַ;

וּתְמִימֵי לֵב סָפְדוּ לָהּ: "הוֹי אִשָּׁה מְצֵרָה,

לֹא נַחְשׁוֹל בַּיָּם טִבְּעֵךְ כִּי אִם יוּד זְעֵירָא!"

ז

אֶבֶן כִּי יַדּוּ בִּנְהַר מִשְׁקַע מַיִם

רֶגַע יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו, יֶהֱמוּ יֶחְמָרוּ,

הָאֶבֶן תִּשְׁקַע, תֵּעָלֵם מֵעֵינָיִם

וּכְמִקֶּדֶם מֵי-מְנוּחוֹת יָצוּפוּ יִנְהָרוּ.

כֵּן גַּם הַחַיִּים בְּשֶׁצֶף זִרְמָתָם.

יוֹם אַחַר יוֹם וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים עָבָרוּ,

כָּל הַדְּבָרִים בְּאַיָּלוֹן שָׁבוּ אֶל קַדְמָתָם

וּנְעוּרֵי בַת-שׁוּעַ עַל מַחֲלָתָהּ גָּבָרוּ,

וַתְּחִי מִקַּדַּחְתָּהּ ותֵּרֵד מִן הַמִּטָּה

אֲשֶׁר עָלְתָה עָלֶיהָ בְּיוֹם נִפְסַל גִּטָּהּ.

מָה רַבּוּ חַסְדֵי בְנֵי עִירָהּ בַּחֲלוֹתָהּ!

כָּל הָעָם מִקָּצֶה חָרְדוּ אֵלֶיהָ,

גַּבַּאי “בִּקּוּר-חוֹלִים” יוֹם-יוֹם בָּא לִרְאוֹתָהּ

וְנָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת טִפְּחוּ עוֹלָלֶיהָ.

רוֹפְאֵי אֱלִל! מַה-יּוֹעִילוּ נִטְפֵי רְפוּאוֹת

לְשֶׁבֶר גָּדוֹל כַּיָּם, לְמַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים?

רַחֲמִים וּצְדָקוֹת לֹא יַעֲשֹוּ יְשׁוּעוֹת

בְּאֶרֶץ עֵיפָתָה צַלְמָוֶת וְלֹא-סְדָרִים;

שָׁשַׁר וָטִיחַ לַשָּׁמִיר וָשַׁיִת

אִם הַנֶּגַע עוֹמֵד בְּקִירוֹת הַבַּיִת.

עַתָּה תְּבַקֵּשׁ לָהּ בַּת-שׁוּעַ פַּרְנָסָה אַחֶרֶת,

כִּי בַּחֲלוֹתָהּ חֲנוּתָהּ מֵאֶפֶס יָד נִסְגָּרָה;

וּבְעוֹדָהּ מְבַקֶּשֶׁת הֵבִיאוּ לָהּ אִגֶּרֶת

כָּתוּב בָּהּ לֵאמֹר: "אֲהוּבָתִי הַיְּקָרָה!

אִם לֹא תוּכְלִי לִהְיוֹת לִי וְגַם אֲנִי אֵלַיִךְ,

אִם לֹא תוּכְלִי לַחֲלוֹק עִמִּי הוֹנִי וּמְעוֹנִי,

הוֹאִילִי נָא אֵפוֹא וַאֲכַלְכֵּל מַחֲסוֹרַיִךְ

וְכָל צָרְכֵּךְ בַּסֵּתֶר יִנָּתֶן עַל חֶשְׁבּוֹנִי;

כִּי רַק אָז אַרְגִּיעַ, רַק אָז אֶמְצָא אֹשֶׁר,

בְּדַעְתִּי כִּי נִסְתֶּרֶת אַתְּ מֵעֹנִי וָחֹסֶר".

"לֹא, פַאבִּי, לֹא אֶקַּח חוּט וּשְׂרוֹךְ נָעַל

– הֵשִׁיבָה לוֹ הָעֲנִיָּה תְּשׁוּבָה נִצַּחַת –

אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ – יָרֶב לָהּ הַבָּעַל,

אַךְ אֶתְנָן מִידֵי זָר חֶרְפָּה לָקַחַת.

אִם לֹא חָפֵץ הָאֵל כִּי אֶחְיֶה מִמְּקוֹר עִמְּךָ,

אֲדֹנָי הוּא – הַטּוֹב בְּעֵינָיו יָעַשׂ!

לֶךְ-לְךָ לְדַרְכְּךָ וֵאלֹהִים יְרוֹמִמְךָ,

גַּם אוֹתִי לֹא יַעֲזֹב, הָסֵר מִלִּבְּךָ כָּעַשׂ;

בְּזֵעַת אַפִּי אֹכַל לֶחֶם כָּל עוֹד בִּי כֹחַ

וּמִידֵי זָר מַתְּנַת חִנָּם לֹא אֶקַּח לָקֹחַ".

“לֹא חָפֵץ הָאֵל!!” – אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

כָּל עֲלִילוֹת בְּנֵי הָאָדָם יָגֹלּוּ אֵלֶיךָ,

וְאַתָּה חֲסִין-יָהּ, אֵל נֹשֵׂא, אֶרֶךְ-אַפַּיִם,

תֶּחֱשֶׁה מֵעוֹלָם תִּתְאַפַּק וְתָשֵׁב יָדֶךָ.

בְּשִׁמְךָ אָבוֹת וְאִמּוֹת רַחֲמֵיהֶם הִשְׁחִיתוּ

וּבְנֵיהֶם בִּידֵיהֶם בָּאֵשׁ שִׁלֵּחוּ,

בְּשִׁמְךָ כֹּהֲנֵי אָוֶן הַמְּדוּרוֹת הִצִּיתוּ

וּלְמֵאוֹת וַאֲלָפִים אָדָם זִבֵּחוּ,

וּבְשִׁמְךָ, אֵל רַחוּם, בַּעֲלֵי הַדְּרָשׁוֹת

בְּקוֹץ יוּד מֻנָּד יַהַרְגוּ כַּמָּה נְפָשׁוֹת!

יוֹם אַחַר יוֹם וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרָחוּ;

פַאבִּי עָזַב הָעִיר לֹא נוֹדַע אַיֵּהוּ,

רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים בַת-שׁוּעַ שָׁכָחוּ,

כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ.

רַק חוֹבְשֵׁי בֵית-הַמִּדְרָשׁ וְיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת,

רַק הֵם לֹא שְׁכֵחוּהָ וַתְּהִי לָהֶם לְמִלָּה,

רַק הֵם עוֹד יָשִׂיחוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת

בָּעֲגוּנָה אֲשֶׁר עָגְבָה עַל בּוֹנֵה-הַמְּסִלָּה;

וּכְבָר הֵמִירוּ שֵׁם “הָעֲגוּנָה” בְּשֵׁם “אֵשֶׁת-אִישׁ”,

וּלְפַאבִּי קָרְאוּ פַיְבִישׁ וּלְפַיְבִישׁ – “וַי-בִּישׁ”.

וּמְלֶאכֶת הַמְּסִלָּה כָּלִיל שָׁלֵמָה,

וּכְבָר רֶכֶב הָאֵשׁ בְּסוּפָה וּסְעָרָה

עַל מַעְגְּלֵי בַרְזֶל וּבְהוֹד נַהֲרוֹת אֵימָה

יָנִיעַ יוֹם-יוֹם אַלְפֵי אָדָם בַּכְּבָרָה.

(עַתָּה בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ אֶת הָעֲגוּנָה הִשְׁמִיטוּ

וּבְהִלְכַת הַמְּסִלָּה יַעֲסֹק כָּל תַּלְמִיד-בָּחוּר,

וְאַחֲרֵי שַׁקְלָא וְטַרְיָא פֶּה אֶחָד הֶחֱלִיטוּ

כִּי מְכוֹנַת הַקִּיטוֹר הִיא הַכֶּלֶב הַשָּׁחוֹר

אֲשֶׁר בּוֹ יִשְׁתַּמְּשׁוּ לִקְפִיצַת הַדֶּרֶך,

כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר “בְּרִית מְנוּחָה” בָּאֹרֶךְ).

וּבַחֲנוֹת הַמֶּרְכָּבָה עַל שַׁעֲרֵי אַיָּלוֹן

וְהַנּוֹסְעִים יֵצְאוּ לִסְעוֹד לִבָּם בְּחִפָּזוֹן,

תָּבֹאנָה לִקְרָאתָם מִבָּתֵּי-הַמָּלוֹן

עִבְרִיּוֹת עֲנִיּוֹת מוֹכְרוֹת כָּל מָזוֹן;

וּבְתוֹכָן אִשָּׁה אַחַת עֵינַיִם תֶּחֱזֶינָה:

יְפַת תֹּאַר מְנֻוֶּלֶת לוֹבֶשֶׁת סְחָבוֹת,

שְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן אַף כִּי זְקֵנָה אֵינֶנָּה,

קוֹמָתָהּ כְּפוּפָה, עֵינֶיהָ צָבוֹת,

וַעֲרוּמִים יְחֵפִים מִשְּׁנֵי צִדֶּיהָ

יֹאחֲזוּ בִּכְנַף בִּגְדָּהּ שְׁנֵי יְלָדֶיהָ.

"מִי אַתְּ, עֲלוּבַת הַנֶּפֶשׁ, וּמָה חַיָּיִךְ?

פָּנַיִךְ יָעִידוּ כִּי לֹא לְכָךְ נוֹצַרְתְּ!

הָאֱלֹהִים אִם אֲנָשִׁים הָיוּ בְעוֹכְרַיִךְ

כִּי בָאת עַד הֲלֹם, כִּי כֹה הָשְׁבַּרְתְּ קָדַרְתְּ?"

– לֹא, אַנְשֵׁי חֶסֶד, לָאֵל מֵעָוֶל חָלִילָה!

הֵן כִּשְׁרֹנוֹת טוֹבִים חַנַּנִי צוּרִי שַׁדַּי,

גַּם הַהַצְלָחָה לִי פַּעַם פָּנִים הִצְהִילָה,

כִּמְעַט הָיִיתִי בְּכָל טוֹב אֲנִי וִילָדַי

וְכִנְשֵׁי הַתַּעֲנֻגוֹת חָיִיתִי גַּם אָנִי –

אַךְ קוֹצוֹ שֶׁל יוּד הוּא הֲרָגָנִי.

מאריענבאד, בירח אב תרל"ח.

---

שׁוֹמֶרֶת יָבָם

מאת

יהודה ליב גורדון

עַל עַרְשׂוֹ מוּטָל יוֹנָה בֶּן הוֹשֵׁעַ –

אִישׁ צָעִיר לְיָמִים, חֹלֶה גֹּוֵעַ;

קוֹל דּוֹפְקוֹ דּוֹפֵק, עוֹד נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה

אַךְ בֵּית-חָמְרוֹ הֹרָס וַיְהִי לִשְׁמָמָה.

גֵּווֹ כִּשְׁחִיף-עֵץ, פָּנָיו כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה,

וּבְגֻלְגָּלְתּוֹ אֲהָהּ, מִי הִבְעִיר הַבְּעֵרָה?

כָּל חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לִחֲכָה הַקַּדָּחַת,

עַתָּה תְּלַהֵט נַפְשׁוֹ, קֵרְבָה לַשָּׁחַת.

הַפְנֵי אָדָם אֵלֶּה אוֹ מַסֵּכַת שַׁעֲוָה?

שׁוּר עֵינָיו הַנְּמַקּוֹת וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה:

שָׁם נֵר אֲדֹנָי נִלְחָם בִּבְנֵי רֶשֶׁף,

נֹעַר וּמָוֶת נִפְגְּשׁוּ, שַׁחַר וָנֶשֶׁף;

עַל מִצְחוֹ הַחִוָּר חָרַת הַמָּוֶת:

לִי אַתָּה, הַיּוֹם אֶקָּחֲךָ גֵּיא-צַלְמָוֶת.

עַל גַּב הַחַלּוֹנוֹת, עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת

סַמִּים, חִתּוּלִים, בַּקְבֻּקִים, צִנְצָנוֹת –

גַּם הָרוֹפְאִים גַּם רֹקְחֵי הַמִּרְקַחַת

כְּבָר לָקְחוּ חֶלְקָם, מִלְּאוּ הַצַּלַּחַת;

אִסְפוּ, עֹזְרֵי רַהַב, תֶּלְיְכֶם וּכְלֵיכֶם –

יוֹנָה יַתֵּם דַּרְכּוֹ עַתָּה בִּלְעֲדֵיכֶם.

לִמְרַאשׁוֹתֵי הַחֹלֶה אִשָּׁה יֹשֶׁבֶת

כִּפְסִיל אֶבֶן שַׁיִשׁ סֵמֶל הָעַצָּבֶת,

יָפָה וַעֲדִינָה בַּת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם,

פָּנֶיהָ כַּשִּׂיד, כַּדָּם הָעֵינַיִם;

נַפְשָׁהּ הַמָּרָה מִתְעַטֶּפֶת בִּיגוֹנָהּ –

הִיא אֵשֶׁת הַמֵּת וּשְׁמָהּ אַף הִיא יוֹנָה ¹.

זֶה שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּשְׁמוֹר עַל בַּעֲלָהּ,

לֹא יָדְעָה מָנוֹחַ יוֹמָם וָלַיְלָה,

לֹא לֶחֶם חֲמֻדוֹת, לֹא שֵׁנָה רָאָתָה –

כִּי בַת-יִשְׂרָאֵל הִיא יוֹדַעַת חוֹבָתָהּ! –

וּבְדֵי-רִיק כָּל זֹאת, לַשָּׁוְא יָעָפָה,

נוֹאֲלוּ הָרוֹפְאִים, כָּל תִּקְוָה חָלָפָה –

וַיִּרְפּוּ יָדֶיהָ, נַפְשָׁהּ תָּשׁוּחַ,

וּקְדֹרַנִּית תֵּשֵׁב דּוּמָם בַּחֲמַת-רוּחַ.

רְאִיתִיךְ, יוֹנַת אֵלֶם, פַּעַם אַחֶרֶת

בְּיוֹם שִׂמְחָתֵךְ וַחֲתוּנָתֵךְ זֶה שָׁלֹש שָׁנִים,

בְּעָמְדֵךְ לוֹבֶשֶׁת שָׁנִי עִם עֲדָנִים

תַּחַת הַחֻפָּה כְּשׁוֹשַׁנַּת אַדֶּרֶת.

גַּם אָז נֶאֱלַמְתְּ וַתַּסְתִּירִי פָנַיִךְ,

גַּם אָז הוֹרַדְתְּ רֹאשֵׁךְ, הִשְׁפַּלְתְּ עֵינַיִךְ,

אַךְ לִבֵּךְ הַמָּלֵא הִכָּה עַל כָּל גְּדוֹתָיו,

גַּם אוֹר פָּנַיִךְ – לֹא נִכְּרוּ אֹתוֹתָיו.

אָז נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם עַל עֵינֵיכֶם

וּבְגַן-עֵדֶן הָיְתָה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם,

וַתִּהְיוּ טוֹבִים, וַתִּדְמוּ לִבְנֵי-אֵלִים,

מִטּוּב-לֵב רַנְתֶּם וּרְקַדְתֶּם כָּאֵילִים,

עִמָּכֶם הָרִים וּגְבָעוֹת גִּיל חָגָרוּ,

כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה לָכֶם כַּף מָחָאוּ,

הַכּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם בַּמָּחוֹל יָצָאוּ,

וּבְנֵי-אֱלֹהִים הֵרִיעוּ אַף שָׁרוּ.

כִּשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה בַּאֲרֻבַּתְכֶם יְשַׁבְתֶּם,

מִמַּעְיְנֵי הָאַהֲבָה שָׂשֹוֹן שְׁאַבְתֶּם,

וַתִּרְווּ דֹּדִים וַתִּתְעַלְּסוּ בַּאֲהָבִים,

לֹא זְכַרְתֶּם אַחֲרִיתְכֶם, לֹא חַשְׁתֶּם עֲתִידֹת.

לֹא בִּקַּשְׁתֶּם דָּבָר, לֹא פְּנִיתֶם אֶל רְהָבִים:

בִּימֵי עֵדֶן הָהֵם וּבְמִשְׁכַּן יְדִידֹת

עַל שֻׁלְחַן אֲבִיכֶם יְשַׁבְתֶּם שָׁלֹש שָׁנִים,

לַחְמְכֶם נִתָּן, מֵימֵיכֶם נֶאֱמָנִים;

כִּי בֵן יָחִיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ יוֹנָה,

וּלְמִי כָּל חֶמְדָּתָם אִם לֹא לוֹ בָּאַחֲרוֹנָה?!

אִם הֵמַר לָךְ שַׁדַּי וַיַּעֲצֶב אוֹתָךְ

וַיִּמְנַע, יוֹנָה תַּמָּה, מִמֵּךְ פְּרִי-בָטֶן,

וּלְבַעֲבוּר הַרְעִימֵךְ פָּקַד אֶת-חֲמוֹתֵךְ

וַיִּתֵּן לִזְקֻנֶּיהָ לָהּ יֶלֶד קָטֹן –

אָז אָמַר לָךְ לִבֵּךְ, נִחֲמוּךְ כִּלְיוֹתַיִךְ:

"עוֹד עֶדְנָתִי לֹא כָלְתָה, עוֹד יוֹמִי גָדוֹל;

הַלְעוֹלָמִים תֶּחְדַּל יוֹנַקְתִּי חָדוֹל?"

אַךְ שׁׂאָה מִמֶּרְחָק בָּאָה עָלַיִךְ

לֹא דִּמִּית, לֹא קִוִּית, לֹא עָלְתָה עַל לִבֵּךְ:

אִישֵׁךְ חָלָה פִּתְאֹם מַחֲלָה מַמְאֶרֶת

וְאַתְּ עֲתִידָה לִהְיוֹת אַלְמָנָה בְּאִבֵּךְ,

אַלְמָנָה צְרוּרָה – יְבָמָהּ שׁוֹמֶרֶת.

עֶצֶב נִבְזֶה זֶה לֹא רֻחַץ מִצֹּאָתוֹ

בּוֹ קְשׁוּרָה תִּקְוָתֵךְ, אֵלָיו עֵינָיִךְ;

לוֹ תֵעָגֵנִי עַד יִגְדָּל לָתֵת חֲלִיצָתוֹ –

כֹּה יֹאבְדוּ נְעוּרַיִךְ, מִבְחַר יָמָיִךְ.

וּמִי יוֹדֵעַ הֲנָדִיב וּבַעַל נֶפֶשׁ

אוֹ כֵּלַי יִהְיֶה חֲסַר-לֵב וּבְלִיַּעַל?

כָּל הוֹן בֵּיתֵךְ יִקָּח בִּמְחִיר הַחֹפֶשׁ,

יִפְשׁׂט עוֹרֵךְ טֶרֶם יִפְשׁׂט לָךְ הַנָּעַל.

צַר לִי עָלַיִךְ, אֲחוֹתִי יוֹנָתִי –

הֲכֵן פָּקַד אֵלִי, צִוְּתָה תּוֹרָתִי?!

וּלְקַדֵּם הָרָעָה נוֹעֲצוּ הוֹרַיִךְ

לָתֵת הַחֹלֶה לָךְ סֵפֶר כְּרִיתוּת

בְּטֶרֶם יִסְגֹּר אֶת עֵינָיו לִצְמִיתוּת,

כִּי בְּזֹאת תִּנָּצְלִי וְיִנָּתְקוּ אֲסוּרָיִךְ.

אַךְ מִי יֶעֱרַב לִבּוֹ דַּבֵּר אֶל אִישׁ גֹּוֵעַ,

אֲשֶׁר רֹעַ מַעֲמָדוֹ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ,

לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת אִשְׁתְּךָ אֲהוּבָתְךָ,

כִּי מֵת אַתָּה, לֹא תָקוּם מִמִּטָּתְךָ?!

כֵּן יוֹם אַחַר יוֹם עַל הַשְּׂעִפִּים פָּסָחוּ,

כֵּן יָמִים אֲחָדִים חָלְפוּ בָּרָחוּ,

וּבִּרְאוֹת כִּי אֵין אִישׁ הִתְאֹשְׁשָׁה אִמּוֹ

וּבְנִדְבוֹת פִּיהָ לָאֲטָה הַדָּבָר עִמּוֹ.

לֶב-אֵם, מִי כָמוֹךָ לַעֲמֹד בְּיוֹם מַסָּה!

רַךְ אַתָּה מִדּוֹנַג, קָשֶׁה מֵחַלָּמִישׁ,

כַּמֹּץ תָּנַע, וּכְחֶסֶד אֵל לֹא תָמִישׁ,

לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר, לֹא יִכְבַּד כָּל מַשָּׂא!

בַּיּוֹם הַהוּא בַּבֹּקֶר אַחֲרֵי הִתְוַדֹּתוֹ

וַיָּבֶן יוֹנָה כִּי קָרוֹב יוֹם מוֹתוֹ,

מָצְאָה הָאֵם לְדַבֵּר בּוֹ עֵת נְכוֹנָה

עַל אֹדוֹת שִׁלּוּחֵי אִשְׁתּוֹ – וַיֵּאוֹת יוֹנָה.

אָז מִהֵר הוֹשֵׁעַ כְּבַעַל-כְּנָפַיִם

לְהַבְהִיל הַסֹּפֵר עִם עֵדָיו הַשְּׁנַיִם:

הַסֹּפֵר הָיָה נָכוֹן גַּם עֵדָיו אִתּוֹ,

גַּם הַקְּלָף גַּם הַקּוֹלְמוֹס הֵבִיא בְּעִתּוֹ,

אַךְ שָׂטָן קָם לָהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר –

בִּתְמוּנַת רַב-מַשְׂכִּיל לַטֶּרֶף מְשַׁחֵר.

הָרַב הַמַּשְׂכִּיל הָעֹמֵד עַל הַיְּהוּדִים

לִשְׁמֹר וּלְסַדֵּר אֶת סִפְרֵי הַפְּקוּדִים

וּלְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עִלְּגִים דְּרָשׁוֹת שֶׁל דֹּפִי,

הָאוֹמְרוֹת שֶׁקֶר לַחֵן וָהֶבֶל לַיֹּפִי.

דָּרַשׁ בְּעַד סִדּוּר הַגֵּט מָאתַיִם זוּזִים,

שֶׁהֵם עֲשָׂרָה שְׁקָלִים, חֲבוּשִׁים וַאֲרוּזִים.

"מָאתַיִם זוּזִים – וּלְמִי הֵם מֵאִתָּנוּ?

אִם כָּל הוֹן בֵּיתִי נִקַּח הֲיִמָצֵא לָנוּ?

זֶה שָׁנִים רַבּוֹת נֵרֵד מַטָּה מָטָּה,

יֶתֶר הַבָז אָכְלוּ הָרוֹפְאִים עָתָּה,

הַצְּרוֹר נָקוּב, וּכְמוֹ מַכְנִיס כֵּן מוֹצִיא –

חָנֵּנוּ, רַבֵּנוּ, קַח נָא הַחֵצִי!"

אַךְ הָרַב אִישׁ אֱמֶת לֹא יִשָּׂא פָנִים,

לֹא לַשָּׁוְא אָכַל בְּבֵית-סֵפֶר הָרַבָּנִים

פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה –

הוּא יֵדַע כִּי מָאתַיִם יוֹתֵר מִמָּנָה.

וּבְכֵן אַחַת דִּבֵּר מִמֶּנָּהּ לֹא יָזוּז:

כֶּסֶף עוֹבֵר לַסֹּחֵר מָאתַיִם זוּז.

לַשָּׁוְא הוֹסִיפוּ הָעֲשֻׁקִים חַלּוֹת פְּנֵי הָרָב,

לַשָּׁוְא הִתְרַפְּסוּ וַיַּרְבּוּ עָלָיו רֵעִים;

הָרַב חֲזַק לֵב הוּא, אִישׁ תְּמִים דֵּעִים,

לֹא גָרַע אַף פְּרוּטָה מִן הַסַּךְ הָרָב.

וּבְעוֹד הֵם עוֹשִׂים הֵנָּה וָהֵנָּה

לְפַיֵּס אֶת רַבָּם, גַּם לִקְבּוֹץ הַכָּסֶף,

לֹא חִכָּה הַחֹלֶה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף;

הַמָּוֶת “הַטוֹב מְאֹד” שִׁלַּח אֶת יוֹנָה

וַיַּעֲשֵׂהוּ חָפְשִׁי מֵרֹגֶז וּמְדָנִים,

חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת וּמִן הָרַבָּנִים.

כִּשְׁמֹעַ הָרַב אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הַמֵּת

וַיִּנָּחֶם עַל קְשִׁי עָרְפּוֹ, אַךְ נִחָם וְלֹא עֵת;

לֹא עַל יוֹנָה הַמֵּת, לֹא עַל יוֹנָה הָאַלְמָנָה,

עַל נִזְקוֹ נֶעֱצַב הָרַב, עַל אָבְדַּן הַמָּנָה.

צַר, רַבִּי וּמוֹרִי, צַר לִי עָלֶיךָ,

נַחֲלָה מַכָּתְךָ, אֵין גֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ,

הֶן הִיא לֹא לְעוֹלָם תְּהִי יְבָמָהּ שׁוֹמֶרֶת –

אַךְ לָךְ מִי יָשִׁיב הַשְּׁקָלִים הָעֲשֶׂרֶת?!

ס“ט פ”ט ², סוף שנת 1879.

---

אַשַּׁקָּא דְּרִיסְפַּק

מאת

יהודה ליב גורדון

א

אֲבַדּוֹן וּשְׁאוֹל לֹא יוּכְלוּ יִשְׂבָּעוּ,

גַּם עַרְבֵי פְּסָחִים שָׂבְעָה לֹא יֵדָעוּ!

הָהּ, שָׁבוּעַ אֶחָד יַחְסֹל כַּחֲנָמָל

יְגִיעַ יָמִים רַבִּים וּשְׂכַר יַרְחֵי עָמָל.

אַךְ הֶאָח, עָבַר יוֹם עֲבָרוֹת, יוֹם עֶרֶב פֶּסַח,

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא, הַשַּׁמָּשׁ דּוֹפֵק עַל הַפֶּתַח:

קוּמִי-נָא, חָנִּי-נָא, בַּת-צִיּוֹן הַשְּׁדוּדָה,

רַחֲצִי, הִזַּכִּי וּמְחִי זֵעַת אַפָּיִם,

סֹבִּי הַשֻּׁלְחָן, הַכֹּל מוּכָן לִסְעֻדָּה,

אִמְרִי: “עֲבָדִים הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם!”

עֲבָדִים הָיִינוּ… וּמָה אֲנַחְנוּ עָתָּה?

הַאִם לֹא נֵרֵד שָׁנָה שָׁנָה מַטָּה מָטָּה?

הַאִם לֹא עַד הַיּוֹם אֻסַּרְנוּ בַּכְּבָלִים,

הֵמָּה חֶבְלֵי הַשָּׁוְא, מוּסַר הֲבָלִים?

זָרִים עוֹד לֹא יִרְדְּפוּנוּ – אַךְ מֶנּוּ נוֹגְשֵׂינוּ,

יָדֵינוּ לֹא אֲסוּרוֹת – בַּבַּרְזֶל נַפְשֵׁנוּ;

עַל כֵּן לֶחֶם עֹנִי נֹאכַל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה

וּבְעַבְדוּתֵנוּ נֹאבַד – וַאֲנַחְנוּ קוֹרִין:

"הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי-אֲכַלּוּ אַבְהָתָנָא,

הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין!!"

עַל מִטַּת הֲסִבָּתוֹ בְּלֵב טוֹב עָלָה

גַּם אֱלִיפֶלֶט בַּעַל הָעֲגָלָה.

כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע, אֵיךְ עִנָּה כֹּחוֹ

טֶרֶם הֵבִיא מִמֶּרְחָק כָּל צָרְכֵי פִסְחוֹ;

יוֹמָם וָלַיִל עָבַד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ,

גַּם נַפְשׁוֹ גַּם סוּסָיו עִנָּה בַּדֶּרֶךְ.

אַךְ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַכֹּל נַעֲשָׂה יָפֶה;

יֵינוֹ יִתְאַדָּם, מַצֹּתָיו מַעֲשֵׂה אֹפֶה,

כָּל זָוִיּוֹת הַבַּיִת נְקִיּוֹת וּטְהֹרוֹת,

נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה יָאִירוּ בַמְּנוֹרוֹת,

יְלָדָיו לַשֻּׁלְחָן מִסָּבִיב כִּשְׁתִילֵי זַיִת,

אִשְׁתּוֹ טוֹבַת לֵב עוֹסֶקֶת בְּיַרְכְּתֵי הַבָּיִת,

וְהוּא לָבוּשׁ בַּדִּים, עוֹטֶה לְבָנִים,

וּבְלֵב שָׂמֵחַ וּבְצַהֲלַת פָּנִים

יְסַפֵּר לִילָדָיו נִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם,

אַף יַבְטִיחֵם כִּי חִישׁ אֵלִיָּהוּ יוֹפִיעַ

לִשְׁתּוֹת אִתָּם יַיִן מִן הַגָּבִיעַ.

ב

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַת אֵימָתָה,

קוֹל בַּעֲלַת-הַבַּיִת מִן הַכִּירַיִם.

– מַה-לָּךְ שָׁם, שָׂרָה, אִמְרִי, מַה-נִּהְיָתָה?

"אֲהָהּ, שׁוֹד וָשֶׁבֶר, רַעַם וּבָרָק!

גַּרְגִּיר שְׂעֹרִים מָצָאתִי בַּמָּרָק!"

לַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת אֲחָזָתַם חֲרָדָה.

“אוֹי נָא לָנוּ!” – קָרְאוּ כָּל הַמְּסֻבִּין יַחַד,

לִבָּם מֵת וּבְשָׂרָם סָמַר מִפַּחַד

וּמִידֵי אֱלִיפֶלֶט נָפְלָה הַהַגָּדָה.

הוֹי שְׂעֹרָה מוֹרָאָה, הוֹי גַּרְגִּיר אָרוּר,

אֵיזֶה הַדֶּרֶך נָפַלְתָּ בַּפָּארוּר!?

בִּרְגָעִים אֲחָדִים הָיְתָה הַדְּמָמָה,

חִישׁ הִתְעוֹדְדָה שָׂרָה וּמְעִילָהּ שָׂמָה

– אָן תֵּלְכִי? – “אֶל בֵּית הַמּוֹרֶה-הוֹרָאָה!”

– אַל תֵּלְכִי! – קָרָא הוּא מֵעֹצֶר רָעָה –

הַאַף אֻמְנָם לִבֵּךְ צָפוּן מִשָּׂכֶל?

הִנֵּה כָּל הַיּוֹם כחֲמוֹר פֶּרֶךְ עָמַלְתִּי

וּמְאוּם לֹא טָעַמְתִּי, לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי,

גַּם הַיְלָדִים יִרְעָבוּ ויְבַקְּשׁוּ אֹכֶל,

עַתָּה יַחֲמִיץ הָרַב אֶת אָכְלֵנוּ –

וּמַה-נֹּאכַל גַּם נַחְנוּ גַּם טַפֵּנוּ?

“אֲבָל…” הוֹאִילָה לַעֲנוֹת אוֹתוֹ שָׂרָה.

– אַל תֹּאמְרִי “אֲבָל” – גָּעַר בָּהּ בַּזָּעַם –

הַגִּישִׁי הַמָּרָק וּמַלְּאִי הַקְּעָרָה

פֶּן אוֹדִיעֵךְ אֶת יָדִי, חִסְרַת טָעַם.

מִפְּנֵי תְנוּפַת יַד אִישָׁהּ שָׂרָה יָרֵאָה,

אַף חָסָה עַל עוֹלָלֶיהָ אֲשֶׁר אָהֵבָה,

וּבְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת וּבְלֵב יָחִיל בַּקֶּרֶב

הִגִּישָׁה לָמוֹ אֲרוּחַת-הָעֶרֶב

וּבִמְרַק הֶחָמֵץ הַקְּעָרָה מִלֵּאָה.

אֱלִיפֶלֶט וִילָדָיו אָכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ,

וְהִיא יָשְׁבָה מִנֶּגֶד צָמָה רָעֵבָה

וּבִמְרַק הַפִּגּוּל יָדֶיהָ לֹא נָגָעוּ.

וּבְכֵן דִּמְמַת מָוֶת קָמָה בַחֶדֶר

וּמְשׂוֹשׂ חַגָּם שָׁבַת, נֶהְפַּךְ לַחֲרָדָה,

לֹא כִלָּה אֱלִיפֶלֶט לִקְרֹא הַהַגָּדָה,

לֹא כִלָּה לַעֲשֹוֹת אֶת חֲצִי הַסֵּדֶר,

לֹא רָאָה כִּי זָזוּ הַכְּסָתוֹת מִמְּקוֹמָן,

כִּי נִגְנַב מִתַּחְתָּן הָאֲפִיקוֹמָן;

עַל כָּתְלֵי הַבַּיִת הַצְּלָלִים נִטָּיוּ,

מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם בַּמִּסְתָּרִים יִבְכָּיוּ,

גַּם פִּשְׁתֵּי הַנֵּרוֹת בִּמְנוֹרוֹתָן כָּהוּ,

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה – אַךְ לֹא בָא אֵלִיָּהוּ.

אַל תָּבוֹא הֲלוֹם,

מַלְאַךְ הַשָּׁלוֹם,

לָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה לֹא תוּכַל הוֹשֵׁעַ;

לֹא תַמְעִיט אֲסוֹנָם,

לֹא תַכְשַׁר מְזוֹנָם,

כִּי תַכְשַׁר – לֹא יִהְיֶה מֵהֶם לְךָ שׁוֹמֵעַ.

ג

הַכָּתוּב אוֹמֵר: לְצָרָה אָח יִוָּלֵד,

לֵאמֹר: שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר יִקָּרֶה בֶּחָלֶד;

כֵּן נִמְצָא בַּקְּדֵרָה בְּיוֹם הַמָּחָר

אֶל גַּרְגִּיר הַשְּׂעֹרִים עוֹד גַּרְגִּיר אַחֵר.

הָהּ, כֹּבֶד שְׁתֵּי שְׂעֹרִים נִלְאָתָה

שָׂרָה הָאֻמְלָלָה לָשֵׂאת עָלֶיהָ,

וּבְכֵן מִהֲרָה וַתָּרָץ כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת

בֵּית מוֹרֶה הוֹרָאָה לִשְׁאֹל שֶׁאֱלָתָהּ

טֶרֶם יָבֹא אִישָׁהּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֶמֶשׁ – וְיִמְנָעֶהָ.

בְּלֵב דּוֹפֵק בְּחָזְקָה וּבְנֶפֶשׁ דּוֹאֶבֶת

עַל יַד סַף בֵּית הָרַב שָׂרָה נִצָּבֶת;

סִפְּרָה לוֹ שֶׁאֱלָתָהּ עִם כָּל דִּקְדּוּקֶיהָ,

עַתָּה תָּחִיל דּוּמָם תִּשָּׂא אֵלָיו עֵינֶיהָ,

וּכְאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם

כֵּן תַּעֲרֹג לִדְבָרָיו בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם.

כִּרְגָעִים אֲחָדִים הָיְתָה הַדְּמָמָה,

כִּשְׁנוֹת עָמָל נִמְשְׁכוּ בְּעֵינֵי שָׂרָה,

מִכִּלְיוֹן עֵינַיִם מֵעֹצֶר צָרָה

לֹא קָמָה בָּהּ רוּחַ, לֹא נוֹתְרָה נְשָׁמָה.

אָז נִשְׁמַע קוֹל דּוֹבֵר – קוֹל הַמּוֹרֶה-הוֹרָאָה:

"חָמֵץ! – חָמֵץ הָאֹכֶל, חָמֵץ הַכֵּלִים,

אָסוּר בַּאֲכִילָה, אָסוּר בַּהֲנָאָה,

אָסוּר גַּם לִמְכֹּר אוֹתוֹ לָעֲרֵלִים".

קוֹל רַעַשׁ וּזְוָעָה

יַרְגִּיז הָאֲדָמָה,

קוֹל הַמּוֹרֶה-הוֹרָאָה

הִרְגִּיז לֵב הַנִּדְהָמָה!

"חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי! – קָרָאָה

וּבְנוֹת עֵינֶיהָ כִּמְקוֹר מַיִם מְפַכִּים –

מָה אַאֲכִיל כַּיּוֹם לִילָדַי הָרַכִּים?

וּמָה אֶעֱנֶה אֶל אִישִׁי כִּי יִשְׁאָלֵנִי?

לֹא אֵצֵא מִזֶּה, מִמְּקוֹמִי לֹא אָמֶשׁ,

פֶּן יִפְקֹד עָלַי אִישִׁי וְיֶהֶלְמֵנִי,

כִּי כֵן הֵעִיד בִּי וַיּוֹכַח אָמֶשׁ".

נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הָרַב אֶל צָרָתָהּ

וַיְבַקֵּשׁ עֵצָה לִמְצֹא לָהּ עֶזְרָתָהּ

וַיְצַו לִקְרוֹא לוֹ הַשַּׁמָּשׁ דְּמָתָא.

ד

הַשַּׁמָּשׁ בָּא. וּמַה-תַּחֲשֹׁב, הַקּוֹרֵא,

כִּי צִוָּה הָרַב לָתֵת לָהֶם צֵדָה

וְכֵלִים חֲדָשִׁים מִקֻּפַּת הָעֵדָה? –

חָלִילָה מִזֶּה! יִשְׁמְרֵהוּ הַבּוֹרֵא!

צִוָּה וַיִּשְׁלְחוּ שְׁנֵי מַלְאֲכֵי-הַשָּׁרֵת

לָשׂוּם אֶת אֱלִיפֶלֶט בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה;

וּבְכֵן נִשְׁמְרוּ הַפַּעַם עַצְמוֹת שָׂרָה,

אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה,

וֶאֱלִיפֶלֶט שֶׁנִּתְחַיֵּב כָּרֵת

שָׂמוּ עָלָיו רָאשֵׁי הֶהָמוֹן

כֹּפֶר נַפְשׁוֹ – עֹנֶשׁ מָמוֹן.

אֲפִילוּ עַל פֶּתַח עֵמֶק הָרְפָאִים

אֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה הָרְשָׁעִים;

לַשָּׁוְא עָצְרוּ, לַשָּׁוְא קָנְסוּ אֶת אֱלִיפֶלֶט –

שָׂרָה הָאֻמְלָלָה מִיָּדוֹ לֹא תִמָּלֶט.

כִּי שְׂטָמָהּ וּבְלִבּוֹ הַדָּבָר שָׁמָר

וּבְצֵאתוֹ חָפְשִׁי כּוֹס יַיִן חֲיָלָיו גִּבֵּר

וֶאֱלִיפֶלֶט פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר,

וַיַּעַשׂ אֱלִיפֶלֶט לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

מִן הַפֶּסַח הַהוּא לֹא חָדְלוּ שָׁמָּה

מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וּתְשׁוּאוֹת מִלְחָמָה,

מַכּוֹת וּמַהֲלוּמוֹת

וּמְבוּכוֹת וּמְהוּמוֹת,

וּשְׁלוֹם הַבַּיִת

הָיָה שָׁמִיר שַׁיִת,

וּבָאַחֲרוֹנָה נָתַן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת

וַיְשַׁלְּחֶהָ מִבֵּיתוֹ לִצְמִיתוּת –

וּבְכֵן יָצְאָה שָׂרָה אֵשֶׁת-לֹא-בִינוֹת

מִבֵּית אִישָׁהּ בִּבְכִי וַתְּהִי כָּעוֹף נוֹדֶדֶת;

וּבְיוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב בִּקְרוֹא הַמַּגֶּדֶת

בַּעֲזָרַת הַנָּשִׁים אֶת סֵדֶר הַקִּינוֹת,

זָכְרָה שָׂרָה בִּימֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ

אֶת אָשְׁרָהּ מִלְּפָנִים, אֶת אִישָׁהּ וִילָדֶיהָ,

וּשְׁתֵּי הַשְּׂעֹרִים שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן הֶתֵּר,

וַתֵּבְךְּ תַּמְרוּרִים וַתִּקְרָא: "אֵל אֱלֹהֵי אָבִי,

אַשַּׁקָּא דְּרִסְפַּק חָרִיב בֶּתֵּר

וּשְׁנֵי גַּרְעִינֵי שְׂעֹרִים הֶחֱרִיבוּ נָוִי!" –

חדש ניסן תרכ"ז, טעלש.

---

וְשָׂמַחְתָּ בְחַגֶּךָ

מאת

יהודה ליב גורדון

וְשָׂמַחְתָּ בְחַגֶּךָ / י"ל גורדון

שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת יָשַׁב רַב קַלְמָן

עֲרִירִי כֶּעָקָר, בּוֹדֵד כָּאַלְמָן,

הַרְחֵק מֵאִשְׁתּוֹ וִילָדָיו מַחֲמַדֵּי לְבָבוֹ,

בְּעִיר מָסְקְוַהּ הַמַּעֲטִירָה לַעֲרֹב מַעֲרָבוֹ.

בָּעֵת הַהִיא רֶכֶב-הַבַּרְזֶל אֵינֶנּוּ

וּכְמִזְרָח מִיָּם רָחֲקָה עִירוֹ מִמֶּנּוּ;

עַל כֵּן חָלְפוּ לְרַב קַלְמָן שֶׁבַע שָׁנִים

וּבְנֵי בֵיתוֹ לֹא רָאָה פָּנִים בְּפָנִים.

עַל יַד בִּתְיָה אִשְׁתּוֹ עָזַב אֶת בֵּיתוֹ,

כִּי בִתּוֹ הַבְּכִירָה בַּת עֶשֶׂר בְּצֵאתוֹ –

וּבִתְיָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵשֶׁת חַיִל

וּבְחֵפֶץ כַּפַּיִם עָמְלָה יוֹמָם וָלַיִל:

הִיא יָשְׁבָה בַחֲנוּתָהּ וַתִּסְחֹר בֶּאֱמוּנָה,

הִיא הִשְׁגִּיחָה אֶל בֵּיתָהּ בְּדַעַת וּתְבוּנָה,

הִיא אֶל הַחֶדֶר שִׁלְּחָה אֶת בָּנֶיהָ,

גַּם עַל גִּדּוּל הַבָּנוֹת הִיא פָּקְחָה עֵינֶיהָ

וַתְּחַנְּכֵן בַּחֲרִיצוּת בִּמְלֶאכֶת יָדַיִם,

וַתְּנַהֲלֵן בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאַת שָׁמָיִם.

עַתָּה בִּתָּהּ בָּגְרָה וּלְפִרְקָהּ הִגִּיעָה

וּבִתְיָה אֶל אִישָׁהּ בְּמָסְקְוַהּ הוֹדִיעָה,

כִּי כְבָר רָאֲתָה לְבִתָּם חָתָן כִּלְבָבָהּ

נַעַר בָּחוּר וָטוֹב דָּגוּל מֵרְבָבָה,

טַבַּעַת זָהָב מִשַּׁלְשֶׁלֶת רַבָּנִים

וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת דַּף גְּמָרָא לוֹ בִּמְזוּמָנִים;

וּכְבָר נוֹעַד הַזְּמָן לִכְתּוֹב הַתְּנָאִים

לִימֵי חַג הַסֻּכּוֹת הָאַחֲרוֹנִים הַבָּאִים

(בַּשָּׁנָה הַהִיא הָיוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים,

כִּי יוֹם טוֹב עִם שַׁבָּת בְּרֵאשִית חָלוּ תְּכוּפִים)

לַיָּמִים הָהֵמָּה אָמְרוּ הַמְּחֻתָּנִים

לָבוֹא אֲלֵיהֶם הֵרָאוֹת אִתָּם פָּנִים,

וּכְפִי אֲשֶׁר בַּמִּכְתָּב לָהּ הוֹדִיעוּ

גַּם אֶת הַנַּעַר הֶחָתָן עִמָּם יָבִיאוּ.

אָז נֵעוֹר רַב קַלְמָן גַּם הוּא מִשְּׁנָתוֹ

וַיֹּאמֶר הַפַּעַם לִפְקוֹד נַחֲלָתוֹ,

וּלְחִבּוּט עֲרָבָה אָמַר בְּמִכְתָּבוֹ

אֶל אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו אֶל בֵּיתוֹ לָבוֹא,

וּלְכֻלָּם הִבְטִיחַ לָבִיא מַתָּנוֹת

מִזִּמְרַת מָסְקְבַהּ שְׂמָלוֹת וּמִגְדָּנוֹת.

וַיֵּצֵא רַב קַלְמָן מֵעִיר הָרוּסִים

בָּעֲגָלָה הָרְתוּמָה לִשְׁלֹשָׁה סוּסִים

וּבְיָדוֹ מִטּוּב מָסְקְוַהּ אֵת כָּל הָעֵרֶךְ.

בִּימֵי אֱלוּל הָאַחֲרוֹנִים יָצָא בַּדֶּרֶךְ

וַיְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ עַד בֵּיתוֹ לְחֹדֶשׁ יָמִים;

כִּי הַדְּרָכִים הִתְקַלְקְלוּ מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים,

הַנְּהָרוֹת גָּאוּ, מָלְאוּ עַל כָּל גְּדוֹתָם,

הַגְּשָׁרִים הִתְרוֹעֲעוּ, חָרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם,

וּבְכַפּוֹ נַפְשׁוֹ לֹא פַעַם וּשְׁתַּיִם

עָבַר גֶּשֶׁר רָעוּעַ, מֵי מָתְנַיִם,

פֶּרֶץ מַיִם נִבְעֶה בִּנְקִיק הֶהָרִים

וּמַעְבָּרָה נִשֵּׂאת בִּגְאוֹן מִשְׁבָּרִים.

כַּמָּה הִתְיַפְּחָה נַפְשׁוֹ הָעֲלוּבָה

כִּי לֹא יָכֹל לְקַיֵּם כַּדִּין יְמֵי הַתְּשׁוּבָה,

כַּמָּה הָיוּ כִּלְיוֹתָיו אוֹתוֹ מוֹכִיחוֹת

כִּי לֹא קִדְּמוּ עֵינָיו אַשְׁמֻרוֹת לִסְלִיחוֹת,

כִּי לֹא הָיָה לוֹ לַתַּשְׁלִיךְ נָהָר וּפֶלֶג

וּלְכַפָּרָה – תַּרְנְגֹל לָבָן כַּשֶּׁלֶג!

הַסְּלִיחוֹת, הַתְּשׁוּבָה, הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים

מִנְּדוּדֵי הַדֶּרֶך נַעֲשֹוּ קְרָעִים קְרָעִים;

כֶּסֶא וְעָשׂוֹר וִימֵי סֻכּוֹת הָרִאשׁוֹנִים

בִּלָּה בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים, בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים.

כָּכָה חֹדֶשׁ תָּמִים, בַּעֲמַל בָּשָׂר וָנֶפֶשׁ,

הִתְגַּלְגֵּל בַּמְּלוֹנוֹת בַּבֹּץ וָרֶפֶשׁ;

אַךְ בִּזְכוֹר בֵּיתוֹ וִילָדָיו הַחֲמוּדִים

הֶחֱלִיף כֹּחַ לָשֵׂאת עָמָל וּנְדוּדִים,

בִּזְכוֹר הַיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵמָּה,

בָּם יִרְאֶה בֵּיתוֹ וּמְנוּחָה נָעֵמָה,

יִרְאֶה אֶת בָּנָיו הַמַּזְהִירִים כַּכּוֹכָבִים,

יִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ, יִתְעַלֵּס בַּאֲהָבִים,

יִפְקֹד אִישׁ בִּמְעוֹנוֹ כָּל יוֹדְעָיו מִלְּפָנִים,

יִרְאֶה חֲתַן בִּתּוֹ, יִרְאֶה הַמְּחֻתָּנִים,

וּבִמְסִבַּת בָּנָיו הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים

יֵשֵׁב לַשֻּׁלְחָן מָלֵא מַמְתַּקִּים וּמַעֲדַנִּים,

הַלְּבִיבוֹת הַמְּשֻׁלָּשׁוֹת מֻרְבָּכוֹת בַּמָּרָק

וּמֻרְאָה מְמֻלָּאָה בַּאֲרוּחַת הַיָּרָק

(עוֹד יִזְכֹּר כִּי בִתְיָה הָיְתָה יוֹדַעַת

לָכִין כָּל אֵלֶּה בִּתְבוּנָה וָדַעַת!) –

כָּל זֶה הָעֹנֶג הֶרְאָה לוֹ דִּמְיוֹנוֹ

בַּמֶּרְחָק שָׁם, בִּקְהַל בָּנָיו, בִּמְעוֹנוֹ,

שָׁם יִשְׂמַח בֶּחָג, יָנַח בְּנַחַת וְשׁוּבָה,

כִּמְצֻוָּה עָלֵינוּ בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה.

וַיִּסַּע רַב קַלְמָן הָלֹךְ וְנָסוֹעַ –

יִגְרַע שְׁנָת מֵעֵינָיו, מֵעֲצָמָיו מַרְגּוֹעַ,

נִתָּךְ עָלָיו מָטָר סֹחֵף מִמָּעַל

וּלְרַגְלָיו אַגְמֵי טִיט, נַחֲלֵי בְלִיָּעַל,

כָּשַׁל כֹּחַ סוּסָיו, פַּרְסוֹתָם עֻקָּרוּ,

נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת, הָאוֹפַנִּים נִשְׁבָּרוּ –

וָהוּא לֹא נוֹאָשׁ, לֹא יִיעַף לֹא יֵלֶא!

חִישׁ יַעֲלֶה אֲרוּכָה לַפְּגָעִים אֵלֶּה

וִישָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ הָלְאָה מִבְּלִי מָנוֹחַ,

יִדְפֹּק סוּסָיו הָעֲיֵפִים בְּכָל מַאֲמַצֵּי-כֹחַ

יִשְׂחַק לַמָּטָר וּלְרוּחַ זִלְעָפוֹת.

הָהּ, הַיָּמִים חוֹלְפִים כְּצִפֳּרִים עָפוֹת,

כָּל כִּבְרַת אֶרֶץ עַד אֵין קֵץ מִשְׂתָּרַעַת,

הָעֲגָלָה בַּטִּיט בִּכְבֵדוּת מִתְנוֹעַעַת,

וּבְלֵב רַב קַלְמָן תּוֹחַלְתּוֹ חָלָתָה

וּבְשָׂרוֹ סָמַר מִפַּחַד אֵימָתָה,

בַּעֲלוֹת עַל לִבּוֹ הָרַעְיוֹן הַנּוֹרָא

פֶּן לֹא יָבֹא הַבַּיְתָה לְשִׂמְחַת תּוֹרָה.

הַנְּחָלִים הוֹלְכִים, הַמַּיִם מֻגָּרִים,

הָרְגָעִים, הַשָּׁעוֹת עָפִים כַּצִּפֳּרִים,

הַלֵּילוֹת מִתְגַּנְּבִים, הַיָּמִים בּוֹרְחִים –

הֲלָנֶצַח לֹא יִכְלוּ מְלוֹנוֹת-הָאֹרְחִים?

לֵיל הוֹשַׁעְנָא-רַבָּה עָמַד אֵיזֶה שָׁעוֹת

בַּמָּלוֹן, הַרְחֵק מֵעִירוֹ שֵׁשׁ פַּרְסָאוֹת

שָׁם בְּחֶדֶר אָפֵל כַּחֲדַר בֵּית-הַסֹּהַר

קָרָא מִשְׁנֵה-תּוֹרָה עִם תִּקּוּנֵי זֹהַר,

וּלְפָנָיו בִּמְנוֹרָה גְּבוֹהָה, מִנְּחֹשֶׁת מְרוּטָה,

הִדְלִיקוּ נֵר כֵּהָה, נֵר שָׁוֶה פְּרוּטָה,

וּשְׁבִיבוֹ הֵפִיץ סְבִיבוֹ אוֹר קִפָּאוֹן.

כָּתְלֵי הַחֶדֶר לָבְשׁוּ צַלְמָוֶת וּמַשָּׁאוֹן,

צַלְמָוֶת וּמַשָּׁאוֹן הָיוּ גַּם בִּלְבָבוֹ,

בִּזְכוֹר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, בֵּיתוֹ וְעִיר מוֹשָׁבוֹ

וּבְלֵב הוֹגֶה אֵימָה נָשָׂא לְתֻמּוֹ הָעָיִן

וַיִּבָּהֵל לִרְאוֹת כִּי רֹאשׁוֹ עַל צִלּוֹ אָיִן

(כִּי הֶאֱרִיכוּ הַצְּלָלִים מִפְּנֵי הַנֵּר בְּהִלּוֹ

וּבִשְׁחוֹר הַתִּקְרָה הִתְעַלֵּם רֹאשׁ צִלּוֹ) –

וַיֶּחֱרַד רַב קַלְמָן חֲרָדָה גְּדוֹלָה:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל! – קָרָא – הִנְנִי יוֹרֵד שְׁאוֹלָה

הֲכִי אֶשְׁאַר פֹּה עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה

וְלֹא אֶזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת בֵּיתִי עַל תִּלּוֹ?

וּלְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר כִּכְלוֹת חִבּוּט עֲרָבָה

שָׁב רַב קַלְמָן וַיֵּשֶׁב עַל הַמֶּרְכָּבָה.

הַמָּטָר חָדַל, טָהַר הָרָקִיעַ,

בֹּקֶר לֹא עָבוֹת בַּהֲדָרוֹ הוֹפִיעַ,

בַּאֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאָתָה

וּבְלֵב רַב קַלְמָן הַתִּקְוָה הֶחְיָתָה

שָׁכַח תְּלָאוֹתָיו וּבִעוּתֵי הַלָּיְלָה

וּבְרָב-אוֹנִים שָׁקַד עַל דַּרְכוֹ הָלְאָה.

עוֹד אֶל עִיר מוֹשָׁבוֹ רַק שָׁלֹש פַּרְסָאוֹת

אַךְ הָרְגָעִים עָפִים, תַּעֲבֹרְנָה הַשָּׁעוֹת,

הַסּוּסִים עֲיֵפִים, זוֹחֲלִים בַּעֲצַלְתָּיִם,

וּכְבָר תַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בְּמוֹרַד הַשָּׁמָיִם…

קָשֶׁה הַדָּבָר לָבוֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע

עַד לִפְנוֹת עֶרֶב, עַד שְׁעַת הַשֶּׁבַע,

אַךְ הַתִּקְוָה הַנּוֹכֵלָה עַל לִבּוֹ דִּבֵּרָה:

"אוּלַי יֵעָשֶׂה לְךָ נֵס וּבָאתָ בִּמְהֵרָה;

אוּלַי תִּקְפֹּץ לָךְ הַדֶּרֶך; וּמַדּוּעַ

לֹא תִדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ גַּם לָךְ כִּיהוֹשֻׁעַ?"

הָהּ! חָלְפָה עֵת הַפְּלָאוֹת, יְמֵי עוֹלָם עָבָרוּ,

נִפְלָאוֹת לֹא יֵעָשֹוּ, הַשָּׁמַיִם סֻגָּרוּ;

הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת, מִמְּקוֹמָהּ לֹא תָמֶשׁ,

מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ יֵלֶךְ לוֹ הַשָּׁמֶשׁ,

הַסּוּסִים הוֹלְכִים בִּכְבֵדוּת נְטוּיֵי גָּרוֹן,

רַב קַלְמָן שׁוֹכֵב בָּעֲגָלָה כְּמֵת בָּאָרוֹן.

רֶגַע רֶגַע יִשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיִם

וְתֹאחֲזֵהוּ חַלְחָלָה וּפִיק בִּרְכַּיִם,

כִּמְעַט מֵת לִבּוֹ וַיְהִי כָּאֶבֶן בַּקֶּרֶב –

שָׁם בַּבִּקְעָה יִנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב,

אֶל סֵתֶר הֶהָרִים יוֹרֵד הַחַרְסָה

וּלְעִיר מוֹשָׁבוֹ תִּשָּׁאֵר עוֹד פַּרְסָה.

אָז פָּג לִבּוֹ וְעֵינָיו זָלְגוּ דְּמָעוֹת:

"בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים, הָרִים וּגְבָעוֹת,

עִצְרוּ נָא הַשָּׁמֶשׁ, עִצְרוּהָ כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת!"

לַשָּׁוְא תִּתְפַּלֵּל, אֻמְלָל, אֵין רַחֲמִים בַּטֶּבַע;

לַשָּׁוְא תִּשָּׂא עַיִן אֶל הַר וָגֶבַע,

הַגְּבָעוֹת חֵרְשׁוֹת, לֶהָרִים אֵין אָזְנָיִם –

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת לִקְצֵה הַשָּׁמָיִם;

לַשָּׁוְא חָגְרוּ סוּסָיו בָּעֹז מָתְנֵימוֹ,

הַסּוּסִים הַתְּמִימִים חוֹבָתָם יָדָעוּ,

אַךְ רַגְלֵימוֹ אֲהָהּ בַּבֹּץ הָטְבָּעוּ,

לֹא יוּכְלוּ לָרוּץ, אֵין כֹּחַ אֵין חָיִל

לָבוֹא הָעִירָה לִפְנֵי חֲצוֹת לָיִל.

הַיּוֹם פָּנָה – הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם

מִתְנוֹסְסִים כְּאַבְנֵי נֵזֶר בְּמִשְׁבְּצוֹתָם

כּוֹכְבֵי נֶשֶׁף, אָרוּר צֵאתְכֶם וּבוֹאֲכֶם!

לָמָּה קִדַּמְתֶּם לָצֵאת מִמַּחֲבוֹאֲכֶם?

לָמָּה תִּצְהֲלוּ פָנִים, תִּתְנוֹצְצוּ, תָּהֵלוּ?

הַכְהָתֵל לֵצִים בֶּאֱנוֹשׁ אָנוּשׁ תְּהָתֵלוּ?!

עוֹד כַּחֲצִי פַּרְסָה מִקִּרְיַת מוֹשָׁבוֹ

וּלְאַחַד הַכְּפָרִים רַב קַלְמָן יָבוֹא.

בִּרְחוֹב הַכְּפָר שַׁבָּתוֹן וּדְמָמָה,

וּבְחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים אֲשֶׁר שָׁמָּה

נֵרוֹת רַבִּים דּוֹלְקִים, אוֹר יָקָר יוֹפִיעַ,

כִּי הִתְקַדֵּשׁ הַחַג, יוֹם-טוֹב הִגִּיעַ,

וּבְאַחַד הַבָּתִּים “מִנְיַן” אֲנָשִׁים נִקְהָלוּ

וּכְבָר אָמְרוּ “בָּרְכוּ”, עַרְבִית יִתְפַּלָּלוּ;

וַיַּרְא רַב קַלְמָן כִּי אֵין עֶזְרָה לַצָּרָה

וַיְצַו לְרַכָּבוֹ וַיֵּאָנַח מָרָה:

הֲפוֹךְ יָדְךָ לַמָּלוֹן וּפַתַּח סוּסֵינוּ,

לֹא נֵלֵךְ הָלְאָה – פֹּה נָחֹג חַגֵּנוּ.

וּבְבֵית רַב קַלְמָן כָּל שִׂמְחָה שָׁבָתָה,

לֹא יָדְעוּ הָאֻמְלָלִים מַה-נִּהְיָתָה;

כָּל יְמֵי הַחַג הִלְּכוּ קוֹדֵר וַיִּנָּהוּ:

“אַיֵּה אָבִינוּ? הַאִם אָסוֹן קָרָהוּ?”

וַיְפָרְשֹוּ כַּפֵּיהֶם וַיִּבְכּוּ תַּמְרוּרִים,

וַיְהִי שִׂמְחַת-תּוֹרָה לָהֶם יוֹם-כִּפּוּרִים,

וַיְהִי הַמּוֹעֵד לָאֵיד, הֶחָג לְחָגָא.

בִּתְיָה חָלְתָה מָעֹצֶר יָגוֹן וּדְאָגָה

וַתִּפֹּל לְמִשְׁכָּב וְלֹא קִבְּלָה הַמְּחֻתָּנִים;

הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה לֹא הִתְרָאוּ פָנִים;

וּבְמוֹצָאֵי יוֹם-טוֹב אַחַר הַבְדָּלָה

מִהֲרוּ הַמְּחֻתָּנִים לִשְׂכֹּר עֲגָלָה

וַיָּנֻסוּ מִשָּׁמָּה מְנוּסַת חֶרֶב

וּמִשִּׁנֵּי הַשַּׁדְכָן הֻשְׁלַךְ הַטֶּרֶף!

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן – הַבֹּקֶר הוֹפִיעַ

וְרַב קַלְמָן הָאוֹבֵד אֶל בֵּיתוֹ הִגִּיעַ,

וַיִּמְצָא אֶת אִשְׁתּוֹ עַל עַרְשָׂהּ שׁוֹכֶבֶת

חוֹלָה בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמָּוֶת,

וּבִתּוֹ תִּתְיַפֵּחַ, תָּרִיעַ רֵעַ, –

עַל אָבִיהָ? עַל חֲתָנָהּ? מִי זֶה יוֹדֵעַ!

הוֹי תְּחוּם שַׁבָּת! כַּמָּה יָגוֹן וַאֲנָחָה

הֵבֵאתָ פִּתְאֹם עַל זֹאת הַמִּשְׁפָּחָה!

תִּקְוַת עֲנָוִים מַפַּח נֶפֶשׁ שַׂמְתָּ,

מִשְׁכַּן שַׁאֲנַנִּים לִמְקוֹם אֵבֶל וִילָלָה,

כַּלָּה נָאָה וּצְעִירָה לִבְתוּלָה בָּלָה.

                                                                              ***

רַב קַלְמָן, בָּא הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתָּ!

לוּלֵא הוּסַר מֵאָז רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ

כַּאֲשֶׁר בַּלַּיְלָה הַהוּא הֶרְאָה לְךָ צִלֶּךָ,

לוּלֵא נָחוּךָ מוֹרֶיךָ בְּעַמּוּד עָנָן

לֹא נִמְנַעְתָּ לָשׁוּב מִשֶּׁחָשְׁכָה הַבַּיְתָה,

כִּי שִׂמְחַת הַחַג מִצְוָה מִדְּאוֹרַיְתָא

וּתְחוּמִין אֵינָן אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן.

תרכ"ח, טעלש.

---

שְׁנֵי יוֹסֵף בֶן שִׁמְעוֹן

מאת

יהודה ליב גורדון

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵינִי

יוֹדֵעַ מָה הוּא; יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ כָּל

חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה!

א

נָאוֹר! אַתָּה אַדִּיר, נוֹרָא עֲלִילָה!

סַפֵּר מַעֲשֶׂיךָ בִּלְשׁוֹנִי אֵין מִלָּה,

בְּיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים לְמִינָם,

בְּמַחֲשַׁכִּים תִּפְעָל, וּבְסֵתֶר שִׁבְתֶּךָ

כָּל בָּאֵי עוֹלָם תַּעֲבִיר תַּחַת שִׁבְטְךָ,

תִּסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם.

אַתָּה יָדְךָ תַּהֲפֹךְ מִשֹּׁרֶשׁ עָרִים,

תָּשִׂים כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת בָּתִּים וּגְבָרִים,

תְּקָרֵב הָרְחוֹקִים וּתְפָרֵד הַקָּרֹב;

מִמַּטֶּה לְמַטֶּה בְּנֵי-עֹנִי תַּסִּיעַ,

עִיר עִם ישְׁבֶיהָ בַּכְּבָרָה תָּנִיעַ,

תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב.

לִשְׁאוֹל וּלְעֹצֶר רָחַם בְּיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ,

תִּפְתַּח וְאֵין סֹגֵר, תִּסְגֹּר וְאֵין פּוֹתֵחַ,

עַל פִּיךָ בְּנֵי-תְמוּתָה יֵצְאוּ יָבֹאוּ;

תָּשִׂים זָכָר לִנְקֵבָה, נַעַר לִמְלֵא-יָמִים,

מְתִים לִמְתֵי שָׁוְא, יִלֹּדִים עִם נַעֲלָמִים;

רוֹזְנִים מִשְׂחַק לָךְ, שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ.

עַל כִּסְאֲךָ דִּין כִּי תַעַל לָשָׁבֶת -

הַפִּנְקָס פָּתוּחַ, הַיָּד כּוֹתֶבֶת,

וּסְפָרִים נִפְתָּחִים וּמַעֲשִׂים מִשְׁתַּנִּים:

תִּתֵּן צָו – וִישֵׁנֵי עָפָר יָקִיצוּ

וְדֹרוֹת לֹא הָיוּ כָּעֵשֶׂב יָצִיצוּ,

תִּתְוֶה תָּו – וּמֵתוּ גְּדֹלִים וּקְטַנִּים.

שָׁם יִתְהַלֵּךְ עוּל יָמִים כָּל טוּבוֹ עַל פָּנָיו,

בָּחוּר וָטוֹב וְהַחַיִּים מְשַׂחֲקִים לְפָנָיו,

וְהוּא בָּרְפָאִים יִתְחַשָּׁב, בֵּין יֹרְדֵי-דוּמָה;

וּפֹה נֶפֶשׁ מֵת, כָּל הָעִיר יוֹדַעַת

כִּי יָמִים עַל שָׁנָה תֹּאכְלֶנָּה הַתּוֹלַעַת –

וּבְסֵפֶר הַחַיִּים אִתְּךָ עוֹדָהּ רְשׁוּמָה.

יֵשׁ אֶחָד אֵין שֵׁנִי, גַּם בֵּן וָאָח אָיִן

וּבֵין אַחִים יַפְרִיא, וּבְהֶרֶף עַיִן

אַרְבָּעָה בָנִים עַל בֵּית אָבִיו נִסְפָּחוּ.

עֲקָרָה בִּן לַיְלָה שִׁבְעָה יָלְדָה שָׁמָּה,

וּפֹה רַבַּת בָּנִים שָׁכְכָה וּשְׁכוּלָה קָמָה

אוֹ בָּנֶיהָ הַזְּכָרִים לִנְקֵבוֹת נֶהְפָּכוּ.

זֶה אָמְנָם יִקָּרֶה לִנְטִילֵי הַכָּסֶף,

כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה הֶעָשִׁיר יֵאָסֶף,

רַק עַם עָנִי וָדָל צָפוּי אֶל קָרֶץ.

בִּרְאוֹתֵנוּ כָּזֹאת יֵשׁ אֲשֶׁר יָעַל

עַל לִבֵּנוּ הָרָע מַחֲשֶׁבֶת בְּלִיָּעַל:

הַאֻמְנָם יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ?

בִּרְאוֹתֵנוּ רִגְעֵי אֶרֶץ בְּעָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ

אֲלֵיהֶם לֹא תִגַּע, יָפוּשׁוּ, יִצְהָלוּ,

וַעֲרֻמִּים תַּפְשִׁיט, וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם;

הֶעָנִי יִתֵּן מַעֲשֵׂר, הַמִּסְכֵּן תְּרוּמָה.

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה, לֹא יִתֵּן מְאוּמָה

הֶעָמוּס מִנִּי-בֶטֶן, הַנָּשׂוּא מִנִי-רָחַם;

בִּרְאוֹתֵנוּ הָעָם מִתְפַּקֵּד לַמִּלְחָמָה

וְחָרְדוּ הָעֲנִיִּים לֹא נוֹתְרָה בָּם נְשָׁמָה,

וְעַתּוּדֵי-אֶרֶץ לֹא יַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם,

כִּי אֶת צֹאן הֶעָשִׁיר תִּמָּנַע מִקַּחַת,

רַק אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ תִּקַּח הָאַחַת.

יַעַן כִּי רָשִׁים – שׁוֹמֵעַ אֵין אוֹתָם;

בִּרְאוֹתֵנוּ הָרַבָּנוּת קוֹמְמִיּוּת הוֹלֶכֶת

וְהַמְּלָאכָה נֶאֱנֶקֶת בְּצִנֹּק וּמַהְפֶּכֶת

וּנְתוּנָה לְמִרְמָס כָּרֶמֶשׂ וָשֶׁרֶץ -

בִּרְאוֹתֵנוּ כָּל זֹאת אֵיכָה לֹא יָעַל

עַל לִבֵּנוּ לֵב בָּשָׂר דְּבַר הַבְּלִיָּעַל:

הַאֻמְנָם יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן בָּאָרֶץ?

אוּלָם רַק לָנוּ שְׂתוּמֵי-עַיִן, יִלְדֵי-פֶשַׁע,

נִרְאָה כִּי בִמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁם הָרֶשַׁע,

נִרְאָה כְּנֶגַע בְּבֵיתְךָ וּבְטוּבְךָ כְּחֵדֶק -

וְאַתָּה, דַיַּן אֱמֶת, אֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיךָ,

כִּי מִי עָמַד בְּסוֹדְךָ וְיָבֵן דְּרָכֶיךָ?

צַדִּיק כַּבִּיר אַתָּה וּמִשְׁפָּטְךָ צֶדֶק!

אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָּךְ, שֶׁטּוֹב לְפָנֶיךָ,

לוֹ מַהְלְכִים בְּבֵיתְךָ, מְסִלּוֹת לִלְבָבֶךָ,

בְּאֶבְרָתֵּךָ תָּסֶךְ-לוֹ מִכָּל מַכְאוֹב וָצֶלַע;

לֹא תִגַּע בוֹ חֶרֶב בָּאָרֶץ עוֹבֶרֶת

לֹא מִנְדָּה בְּלוֹ וַהֲלָךְ יְרשְׁשׁוּ קָרֶת -

הוּא יֶחֱסֶה בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה.

הַדָּן יְחִידִי! כָּל בָּאֵי עוֹלָם

בְּיִרְאָה וָפַחַד לְךָ יִכְרְעוּ בֶּרֶךְ,

לֹא יֵדְעוּ אִתְּךָ בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם

וּכְמֻכֵּי סַנְוֵרִים תַּנְחֵם הַדֶּרֶךְ.

נָאוֹר, אַתָּה אַדִּיר, נוֹרָא עֲלִילָה -

רַב שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת גִּזְבַּר הַקְּהִלָּה!

ב

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אָדָם-גָּדוֹל בִּקְהִלָּתוֹ,

עַל יִשְׂרָאֵל צִדְקָתוֹ, עַל יִשְׂרָאֵל פַּרְנָסָתוֹ,

עוֹדוֹ נַעַר וּגְאוֹנִים סָמְכוּ עָלָיו יָדָם;

שֵׁם “רָב” לֹא קִבֵּל, כִּי מִנִּשּׂוּאָיו וָמַעְלָה

יֵשֵׁב לִפְנֵי אֲדֹנָי יוֹמָם וָלַיְלָה,

וּבְכָל זֹאת – פָּרָה וְרָבָה כִּבְנֵי אָדָם.

בֵּן נִתַּן לוֹ וּשְׁמוֹ “יוֹסֵף” קָרָאוּ

כִּי יוֹסִיף עוֹד בָּנִים הַשְּׁכֵנוֹת נִבָּאוּ,

אַךְ נְבוּאָתָן לֹא נִתְקַיְּמָה בַּעֲוֹנֵינוּ;

יוֹסֵף נִשְׁאַר יָחִיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ

וַיְהִי יֶלֶד חָכָם וַאדֹנָי עִמּוֹ,

וַיְהִי יָחִיד בְּמִינוֹ, יָחִיד בְּזְמַנֵּנוּ.

בֶּן-שָׁנָה בֵּרַךְ יוֹסֵף עַל חֲלֵב הַשָּׁדָיִם;

בֶּן-שָׁלֹשׁ קָרָא עִבְרִית; בֶּן-אַרְבַּע עַל כַּפַּיִם

עָטוּף בְּטַלִּית אֶל הַחֶדֶר נְשָׂאוּהוּ;

בֶּן-שֵׁשׁ קָרָא דַּף גְּמָרָא עִם רַשֶּׁ"י;

בֶּן-שֶׁבַע תֵּרֵץ בְּתוֹסְפוֹת כָּל קַשְׁיָא;

בֶּן-שְׁמוֹנֶה – כָּל “וְדוֹק” לֹא עֲמָמוּהוּ.

בֶּן-תֵּשַע, בֶּן-עֶשֶׂר – צָלַל בְּיָד רָמָה

עַד עִמְקֵי הַתְּהֹם עַד נִבְכֵי הַיָּמָה

כְּתַנִּין אֶרֶךְ הַסְּנַפִּיר וּגְדָל הַקַּשְׂקֶשֶׂת;

בֶּן-שְׁלָש-עֶשְׂרֵה דָּרַשׁ בִּ“פְרִיקָה וּטְעִינָה”-

וַתֵּהֹם הָעִיר, וַתֵּהֹם הַמְּדִינָה,

כָּל עוֹף הַפּוֹרֵחַ נֶחְנַק בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת.

אָז פֶּה לָפֶה הִגִּיד, אִישׁ לָאִישׁ הִבִּיעַ:

אַךְ דָּרַךְ כּוֹכָב, אוֹר חָדָשׁ הוֹפִיעַ;

אִם הַתַּלְמוּד יָם – יוֹסֵף הַלִּוְיָתָן.

וְכָל גְּבִיר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ בַּת בְּחִתּוּלֶיהָ

חָשַׁב מְזִמּוֹת לִמְשׁוֹךְ לִוְיָתָן אֵלֶיהָ

וּלְתִתּוֹ לְבִתּוֹ לְשַׂחֶק-בּוֹ כֶּחָתָן.

עוֹד שָׁנָה וּשְׁתַּיִם… הָבָה נִשְׁאַף רוּחַ,

נַעַמְדָה נָא, קוֹרְאִי, רֶגַע לָנוּחַ,

כִּי עֲלוֹת אַחֲרֵי יוֹסֵף לֹא אֶעֱצֹר כֹּחַ.

נַעַמְדָה… אַךְ מַה-זֶּה יִרְאוּ עֵינֵינוּ?

גַּם יוֹסֵף עָמַד לֹא יַעֲבֹר לְפָנֵינוּ!

הֲגַם נַפְשׁוֹ עָיְפָה וַתְּבַקֵּשׁ מָנוֹחַ?

עָבְרָה עוֹד שָׁנָה, נָגֹזוֹ שְׁנָתַיִם -

אֵין עוֹד תְּהִלַּת יוֹסֵף בְּפִי בַּעַל-הַכְּנָפַיִם,

לֹא יוֹסִיף עוֹד יַרְעִישׁ בְּגַאֲוָתוֹ קָרֶת.

וּפִתְאֹם הָהּ נָפְלָה בָּעִיר הֲבָרָה

כִּי יוֹסֵף הָעִלּוּי, יוֹסֵף חַד בְּדָרָא,

הֵצִיץ וְנִפְגַּע, הָיתָה אִתּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת.

לֹא עוֹד יִרְאוּהוּ חֲבֵרָיו עֶרֶב וָבֹקֶר

מְסַלְסֵל הַגְּמָרָא וּמַעֲמִיק חֵקֶר

לְהָבִין כָּל “כְּלוֹמַר” וּלְתָרֵץ כָּל “תֵּיקוֹ”;

יִרְאוּהוּ מִתְחַבֵּא בְּחַדְרֵי-חֲדָרִים

וַיֶאֶרְבוּ לוֹ לִרְאוֹת מַה-יַּעֲשֶׂה בַּמִּסְתָּרִים

וַיִּרְאוּ – סִפְרֵי מִינִים נוֹשְׁרִים מֵחֵיקוֹ.

“רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה אִתּוֹ!” – וְאֵיכָכָה

בָּא הָרוּחַ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה,

מָקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם מֵעוֹדוֹ?

יַעַמְדוּ כַּיּוֹם כָּל חַרְטֻמֵּי הַקַּבָּלָה -

לִפְתֹּר חִידָה זֹאת יַעַמְלוּ לְבַטָּלָה;

כִּי מִי יֵדַע דֶּרֶךְ הָרוּחַ? מִי עָמַד בְּסוֹדוֹ?

אָכֵן רוּחַ הִיא בֶּאֱנוֹשׁ, נִשְׁמַת שַׁדַּי קִרְבֵּהוּ;

הִיא הֵחֵלָה לְפַעֵם גַּם אֶת יוֹסֵף וַתְּלַמְּדֵהוּ

כִּי לֹא קֵץ כָּל חָכְמָה בְּאֵלֶּה הַדָּרְבֹנוֹת;

כִּי בַּזְּמָן הָרַב מִימוֹת רַב אַשֵּׁי וְרָבִינָא

לֹא חָדַל אָדָם לְהַשְׂכִּיל וְלִקְנוֹת בִּינָה;

כִּי יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם, דַּעַת בַּלְּשׁוֹנוֹת.

כִּי רַבּוּ גַּם בָּעַמִּים חַכְמֵי חֲקִירָה

עוֹסְקִים בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה וּבְסֵפֶר יְצִירָה

מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, עַד בֵּיצֵי שָׁרֶץ;

כִּי בְּמֶשֶׁךְ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה

אַחֲרֵי הַתַּיָּר רַבָּה בַּר-בַּר-חָנָה

רַבּוּ הַתָּרִים אֲשֶׁר כָּתְבוּ אֶת הָאָרֶץ.

כִּי יֵשׁ סִפְרֵי שִׁעוּרִים וְגִמַטְרִיָּאוֹת

מִלְּבַד מִשְׁנַת עֲרוּגָה וּמַסֶּכֶת מִקְוָאוֹת;

כִּי רָחֲבָה חָכְמַת הָרְפוּאָה מִימֵי יַרְחִינָאִי;

כִּי יֵשׁ בְּחָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן וְהַשֵּׁעוּרִים

צֹרֶךְ אַחֵר מִצַּעֲצֻעֵי “בַּעַל הַטּוּרִים”;

וּמוֹרֶה-שָׁעוֹת – טוֹב מִן הָאוֹמֵר: בַּרְקָאִי!

כִּי בִּינָה לְעִתִּים מַפְתֵּחַ לְסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ,

חָכְמַת הַכּוֹכָבִים – לִקְבִיעוּת הַחֹדֶשׁ,

וּשְׂפַת יָוָן וָרוֹמִי לְמִשְׁנָה וּמִדְרָשִׁים;

כִּי נִתּוּחַ עַצְמוֹת הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת

יוֹרֶה לָנוּ סְנִיף בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה וּטְרֵפוֹת,

וּמִבְנֵה גוּף הָאָדָם – בְּשַאֲלוֹת נָשִׁים.

וּבְכֵן הֵחֵל יוֹסֵף לַהֲגוֹת בַּסְּפָרִים

הַכְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן חֹל וּבְתָוִים זָרִים,

וּזְמָן קָבַע לוֹ כָּל יוֹם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת;

לֹא שָׂם לִבּוֹ לַחֲבֵרָיו דִּבָּתוֹ הוֹצִיאוּ,

וּבְמֶתֶק שְׂפָתָיו הִרְגִּיעַ לֵב אָבִיהוּ

כִּי הוֹכִיחָהוּ וַיְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת:

"לֹא טוֹב, בְּנִי, הַדֶּרֶךְ בּוֹ עַתָּה בָּחַרְתָּ;

רֹאשׁ הַדּוֹר תִּהְיֶה, לִגְדֹלוֹת נוֹצַרְתָּ,

עֵינַי וְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ,

וּמָה אֵפוֹא תְּפַנֶּה לִבְּךָ לְבַטָּלָה

וּתְבַלֶּה זְמַנְּךָ עַל סִפְרֵי הַשְׂכָּלָה

לֹא יָדְעוּ אֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ

הִמָּנַע מֵהִגָּיוֹן וּמִסִּפְרֵי הָעַמִּים;

קֹדֶשׁ וָחֹל יַחְדָּו לֹא יִהְיוּ תַמִּים,

פְּנֵה לָךְ וַעֲסוֹק רַק בְּפוֹסְקִים וָגֶפֶ"ת.

- אַל נָא יַעֲלֶה, אָבִי, עַל רֹאשְׁךָ מוֹרָא,

הֵן אֶלְמַד לְשׁוֹן חֹל רַק לְהַגְדִּיל תּוֹרָה

וּלְהַשְׁכִּין בְּאָהֳלֵי שֵׁם יְפִיפוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת.

הַחָכְמָה לֹא תִצְרוֹר אֶת תּוֹרָתֵנוּ;

גַּם אֲבוֹתֵינוּ וַאֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ

בִּקְּשׁוּהָ בִּימֵיהֶם בְּדֹרוֹת עוֹלָמִים;

וּמִי כָמוֹךָ, אָבִי מוֹרִי, יוֹדֵעַ

כִּי בְסַנְהֶדְרִין יָשְׁבוּ רַק בַּעֲלֵי דֵעַ

וְכִי כָל חֲכָמֵינוּ הָיוּ - חֲכָמִים?

"וּמַדּוּעַ הַלּוֹמֵד חָכְמוֹת וִידִיעוֹת

יִפְרֹק עֹל מִצְוֹת וִיקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת,

אֵין אֶחָד מֵהֵמָּה זָרִיז בֶּאֱמוּנָתוֹ?"

יַעַן כִּי הַנְּטִיעֹות עַד אֵין קֵץ רַבּוּ,

כִּסּוּ דֶּרֶךְ הַחַיִּים וּצְעָדֵינוּ סַבּוּ,

לֹא יוּכַל לֹא יִגַּע בָּם אִישׁ בַּהֲלִיכָתֹו.

"רוֹאֶה אָנֹכִי, יוֹסֵף, מִדְּבָרֶיךָ

כִּי יִצְרְךָ בַּעֲוֹנֵינוּ גָּבַר עָלֶיךָ,

עַל כֵּן אַחַת אֶשְׁאָלְךָ: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֵנוּ:

לֵך לְמָקוֹם אַחֵר שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתְךָ

וַעֲשֶׂה מַה-שֶּׁלִּבְּךָ חָפֵץ עַד יוֹם מוֹתְךָ,

אַךְ אַל תַּקְדִּיחַ תַּבְשִׁילְךָ פֹּה בִּמְקוֹמֵנוּ".

ג

יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר – סַנְדְּלָר בּקְהִלָּתוֹ,

עַל יִשְׂרָאֵל סַנְדַּלָּיו, עַל סַנְדַּלָּיו פַּרְנָסָתוֹ,

יוֹשֵׁב כָּל יוֹמוֹ כָּאַגְמוֹן עַל סַדָּנוֹ;

עוֹשֶׂה צְדָקָה בְּכָל עֵת – מְפַרְנֵס אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו,

כִּי לֹא הִצְלִיחוֹ אֲדֹנָי בִּרְכוּשׁוֹ וּבְקִנְיָנָיו

וַיְּבָרֶךְ רַק בָּרֹךְ חֲלָצָיו וּמַעְיָנוֹ.

בָּנוֹת הָיוּ לוֹ – וּבָנִים לֹא אַחַד,

וּכְבָר דָּאַג יוֹחָנָן וַיִּפְחַד פַּחַד

פֶּן יִשָּׁאֵר בְּלִי קַדִּישׁ לְאַחַר מֵאָה שָׁנִים;

אַךְ הַצָּר עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ אוֹתוֹ זָכָר

וַיִּתֶּן לוֹ הַיֶּלֶד הַחֲמִישִׁי בֵּן זָכָר -

יֶלֶד בָּרִיא וָטוֹב, טוֹב מֵעֲשָׂרָה בָּנִים.

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ

לֹא כָאַב הַנִּמֹּל, לֹא בָאָה צַעֲקָתוֹ,

כִי הִרְגִּישׁ הָאִזְמֵל כְּעֲקִיצַת הַנְּמָיָה;

וַיִּקָּרֵא אָז שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל – אוּרִי,

הוּא יוֹסֵף בֶּן-שִׁמְעוֹן הַשֵּׁנִי בְּסִפּוּרִי;

“אֵיכָכָה זֶה?”… אֵין מַקְשִׁין עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

וּכְיוֹסֵף בֶּן-שִׁמְעוֹן הָרִאשׁוֹן בְּסִפּוּרֵנוּ

הָיָה גַּם הַשֵּׁנִי יֶלֶד פֶּלֶא בְּדוֹרֵנוּ

וּבְמַעֲלָלָיו הִתְנַכֵּר מִבֶּטֶן הוֹרָתוֹ.

כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת נִדְמוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,

אַךְ הָרִאשׁוֹן כְּטִפַּת הַטַּל מַרְאֵהוּ

וְהַשֵּׁנִי – כְּטִפַּת הַחַרְדָּל תְּכוּנָתוֹ.

בֶּן חֹדֶשׁ טָפַח לְאִמּוֹ עַל הַשָּׁדָיִם;

בֶּן שָׁנָה בְּלִי כְאֵב צָמְחוּ לוֹ הַשִּׁנָּיִם;

בֶּן שְׁתַּיִם הֵרִים הַקּוּרְנָס בְּיָדוֹ הָאַחַת;

בֶּן שָׁלֹשׁ שָׂחַק בַּסּוּסִים עִם כָּל הַנְּעָרִים;

בֶּן אַרְבַּע עָזַר לְאִמּוֹ, וּבְכָל הַדְּבָרִים

הַדְּרוּשִׁים לִמְלַאכְתָּהּ הִיא אוֹתוֹ שׁוֹלָחַת.

בֶּן שֵׁש נְתָנָהוּ אָבִיו אֶל הַחֶדֶר,

וַיִּלָּוֶה עוֹד שֶׂה אֹבֵד אֶל הָעֵדֶר,

הַמְגַדֵּל צְנִינִים בְּעֵינֵי אֵל וָאָדָם,

בִּמְקוֹם “מְלַמֵּד שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרָעַת”

יַלְעִיט לְעֶגְלֵי מַרְבֵּק תּוֹרָה וָדָעַת

בִּרְצוּעַת עֵגֶל וּבְמַקֵּל עַל קָדְקָדָם.

וּמִיּוֹם בּוֹא הַנַּעַר אֶל חַדְרוֹ רִאשׁוֹנָה

כָּל רֹאֵהוּ הִכִּיר כִּי לַשָּׁוְא שֻׁלַּח הֵנָּה,

כִּי לֹא תִהְיֶה תִפְאַרְתּוֹ עַל זֹה הַדָּרֶךְ.

הַהוּא יָשִׂים אֶל סִפְרוֹ לִבּוֹ וּמַעְיָנָיו

בְּעוֹד יְלָדִים וִילָדוֹת בְּעַד הַחַלּוֹן לְפָנָיו

מְשַׂחֲקִים בָּרְחוֹב וְלֹא יַעַבְדוּ בְּפָרֶךְ?

רַבּוּ הֶחֳדָשִׁים וַיִּהְיוּ לִזְמַנִּים

וְהַזְּמַנִּים מִזְדַּוְּגִים וּלְשָׁנִים מִשְׁתַּנִּים –

וּלְאוּרִי הַשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית הִגִּיעָה,

וּכְבָר לִקְרוֹא עִבְרִית לֹא עוֹד יִתְקַשֶּׁה

וּכְבָר יִלְמַד פַּרְשָׁה חוּמָשׁ עִם רַשֶּׁ"י,

יֵדַע סֵדֶר תְּפִלָּה וְ“יַעֲבִיר הַקְּרִיאָה”.

מַה-יִּשְׂמַח הָאָב בְּשָׁמְעוֹ בַּחֶדֶר

אֶת בְּנוֹ, בַּר נְדָרָיו, מַעֲבִיר הַסֵּדֶר

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם,

וּבְקוֹל שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה כַּחֲתוּל מְיַלֶּלֶת

יִצְנֹף הַפָּזֵר וִיסַלְסֵל הַשַּׁלְשֶׁלֶת

יַרְעֵם הַזַּרְקָא וִיגַלְגֵּל הַגֵּרְשַׁיִם.

וּבְיוֹם עֲלוֹת אוּרִי כְּבַר-מִצְוָה לַתּוֹרָה

הָיָה לְיוֹחָנָן יוֹם שָׂשׂוֹן, יוֹם אוֹרָה,

כִּי בְנוֹ קָרָא מַפְטִיר בִּנְעִימָה וָנַחַת,

וּבְבֵית-הַכְּנֵסֶת כָּל תּוֹפְרֵי נַעֲלַיִם

הִבִּיטוּ אַחֲרָיו בְּשֶׁבַע עֵינַיִם

וְלֹא מָצְאוּ בִּקְרִיאָתוֹ אַף שְׁגִיאָה אַחַת.

רַב לָךְ, יוֹחָנָן, כְּבָר חָכַם לֵב בִּנְךָ,

עַתָּה הוֹשִׁיבֵהוּ אֶל סַדֶּנְךָ לִימִינְךָ,

יַכֶּה בַּקּוּרְנָס, יִרְצַע בַּמַּרְצֵעַ;

הֲטֶרֶם תִּרְאֶה כִּי אֵינֶנּוּ בַּעַל סְבָרָא?

לָמָּה יְבַלֶּה זְמַנּוֹ בְּלִמּוּד גְּמָרָא

וִיהִי כָּל יָמָיו עַל שְׁתֵּי יְרֵכָיו צוֹלֵעַ?!

אַךְ יוֹחָנָן לֹא יַחְפֹּץ לְהַאֲמִין בְּשׁוּם פָּנִים

כִּי לֹא נוֹצַר בְּנוֹ לִהְיוֹת רַב לְרַבָּנִים

וַיּוֹסֶף שַׁלְּחֵהוּ הַחַדְרָה אֶל רַבּוֹ;

אַךְ חֶפְצוֹ בִּבְנוֹ לֹא יִצְלַח צָלֹחַ,

לֹא יוֹעִיל לְאוּרִי כָּל מַאֲמַצֵּי-כֹחַ,

לֹא גַּם הָרְצוּעָה הַחוֹרֶשֶׁת עַל גַּבּוֹ.

וַיִּרְבּוּ הֶחֳדָשִׁים וַיִּהְיוּ לִזְמַנִּים –

כַּנִּץ בַּכְּלוּב, כַּחוֹחַ בֵּין שּוֹשַׁנִּים

יֵשֵׁב בֵּין חֲבֵרָיו אוּרִי בֶּן-יוֹחָנָן;

עִמָּם כַּחֲמוֹר נֹעֵר יִקְרָא יָרִיעַ,

וּכְמֹהֶם בִּבְהֹנוֹת יָדָיו יָנִיעַ,

וְלֹא יָדַע מַאי דְּקָאמְרֵי רַבָּנָן.

כִּי לֶב אוּרִי הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אַחֵר

לָבוֹא הַחַדְרָה יוֹם בְּיוֹמוֹ יְאַחֵר

וְכִי יִשְׁאָלֵהוּ רַבּוֹ יְכַזֵּב כְּבַעֲלַת-אוֹב,

לֵאמֹר: כָּזֹה וְכָזֶה אִמִּי צִוַּתְנִי,

אֶל הַחֲנוּת, אֶל הָאִטְלִיז שְׁלָחַתְנִי -

וְהוּא שָׁט בַּחוּץ וַיְסוֹבֵב בָּרְחוֹב.

שָׁם גְּדוּד אַנְשֵׁי צָבָא בְּתֹף וּמְצִלְתַּיִם

עוֹבֵר בַּסָּךְ נוֹשֵׂא בַּמִשְּׁטָר רַגְלַיִם,

פֹּה קֹפִים וְתֻכִּיִּים, שָׁם שׁוֹר הָאִצְטַדִּין;

שָׁם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת בַּחֲבָלִים יְפַזֵּזוּ –

הַאֻמְנָם לֹא תִנְעַם הַמַּרְאָה הַלֵּזוּ

מִן הַסֵּפֶר-הַגָּדוֹל, הַקּוּרְנָס וְהַסַּדָּן?

בַּקַּיִץ רָאָה נִיר וַיְלַקֵּט פֶּרַח

וּבַחֹרֶף הֶחְלִיק עַל פְּנֵי הַקֶּרַח,

כִּי עָשָׂה לוֹ אָבִיו סַנְדָּל הַמְּסֻמָּר;

אוֹ כִּי רָכַב בַּסּוּס וְשָׂחָה בַּסִּלּוֹן,

אוֹ עָלָה בַכֶּבֶשׁ וְנִתְלָה בָּאִילָן –

כָּל הַנְּעָרִים קָרְאוּ לוֹ: “מַמְזֵר וּמוּמָר”.

וַיִּרְבּוּ הַזְּמַנִּים וַיִּהְיוּ לְשָׁנִים

וּלְיוֹחָנָן נוֹלְדוּ עוֹד בָּנוֹת וּבָנִים

וַיִּמָּלֵא בֵּיתוֹ אֲרִיחַ עַל אֲרִיחַ –

אָז יִקַּח אֶת אוּרִי מִן הַגְּמָרָא,

כִּי שַׁלֵּם שְׂכַר לִמּוּד יָדוֹ קָצָרָה,

וּמִהְיוֹת לוֹ בֵּן רָב דַּעְתּוֹ הִסִּיחַ.

הַגְּמָרָא עָזַב וּלְאֻמְּנוּת לֹא פָנָה,

כִּי כְבָר מָלְאוּ לוֹ תְּשַׂע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה,

וּכְבָר עָבְרָה הָעֵת לִלְמֹד חֲדָשָׁה;

וַיְהִי אוּרִי מְבַלֶּה כָּל יָמָיו בַּתֹּהוּ

בַּאֲחֻזַּת רֵקִים וּפֹחֲזִים כָּמֹהוּ,

וַיָּרֶב בּוֹ אָבִיו וַיַּרְאֵהוּ קָשָׁה;

"בֵּן מֵבִישׁ אַתָּה, אֵין בְּךָ סִימַן בְּרָכָה;

תּוֹרָה לֹא לָמַדְתָּ, לֹא תִצְלַח לִמְלָאכָה,

לֵךְ שַׁחֵר לַטֶּרֶף, בַּקֵּשׁ מַשְׂכֹּרֶת;

אָחֶיךָ אַחְיוֹתֶיךָ כָּל מַחְמַדֵּי עָיִן

רַבִּים עָלַי, וּבִי עוֹד כֹּח אָיִן

לָשֶׁבֶת עַל הַסַּדָּן עַד רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת".

אוּרִי לֹא הֶחֱרִישׁ בִּשְׁמוֹעַ חֶרְפָּתוֹ

וַיָּשֶׁב לְאָבִיו אֶל חֵיקוֹ גַּעֲרָתוֹ,

וַיֵּצֵא בָּחֳרִי-אָף מִבֵּית אָבִיהוּ.

אָנָה הָלַךְ אוּרִי, אָנָה פָנָה,

אִם מָצָא לוֹ שָׂכָר, אֵיכָה וְאָנָה?

כָּל זֶה הַפְּרָקִים הַבָּאִים יוֹדִיעוּ.

ד

בֵּית מִדּוֹת אֶחֱזֶה בַּחֲצַר בֵּית-הַכְּנֶסֶת –

עַל פִּתְחוֹ בָּאַשְׁפָּה כָּל חַיָּה רֹמֶשֶׂת,

הַשְּׁפָחוֹת שָׁם שׁוֹפְכוֹת מַיִם הָרָעִים,

שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וִיגָרֵם הַכֶּלֶב

וּתְכַרְסֵם הַחֲתוּל מֵעַיִם וָחֵלֶב

וִינַקֵּר הַתַּרְנְגֹל גּוּשׁ הַתּוֹלָעִים.

וּבְקֶרֶן זָוִית בֵּין הַחֹמֹתַיִם

עוֹמְדִים אֲנָשִׁים וּמַטִּילִים מַיִם,

כַּעֲתָר עֲנַן חִלְתִּית הַצַּחֲנָה עוֹלָה,

וּמִן הַחַלּוֹנוֹת נִשְׁמָע קוֹל זְוָעוֹת

“קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ אֲדֹנָי צְבָאוֹת!” -

הַצִבּוּר יִתְפַּלֵל שָׁם מִנְחָה גְדוֹלָה.

בְּדַרְכֵי נֹעַם אֵלֶּה אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל

יֵלְכוּ מַעֲדַנּוֹת יוֹם-יוֹם אֶל בֵּית הָאֵל

כָּעוֹלֶה לָעֵדֶן דֶּרֶךְ הַתֹּפֶת.

כֵּן הַטֻּמְאָה בַּקְּדֻשָּׁה נוֹגַעַת אֶצְלֵנוּ –

אֵלִי, אַל נָא עַל זֶה תִּקְצֹף עָלֵינוּ!

הֵן מָרוֹם אַתָּה, הַתְטַנֶּפְךָ טִנֹּפֶת?

הַחֲצֵרוֹת, הַבָּתִּים מְלֵאִים קִיא-רֶפֶשׁ -

הַנְּקִיִּים מֵהֵמָּה בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ?

הַאֵין עוֹד טֻמְאָה בַּחֲצַר אֱלֹהֵינוּ?

עַל בֵּית-הַכְּנֶסֶת בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה

שָׁם רֹאֶה אָנֹכִי דַלְתוֹת עֲלִיָּה -

שָׁם מְקוֹר הַטֻּמְאָה, שָׁם חֲדַר קְהָלֵנוּ.

חֲדַר הַקָּהָל! עֵת זָכֹר אֶזְכָּרְךָ

אֶקְרָא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה,

עַל שֹׁד בַּת-עַמִּי אָהִימָה וְאָרִיד,

אַךְ צוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל אוֹתְךָ כּוֹנֵנוּ

לִמְחִתָּה וּלְפַח לִשְׁאֵרִית עַמֵּנוּ,

לִבְלִי יִשְׁאַר לָנוּ פָּלִיט וְשָׂרִיד.

(הַנָּס מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח,

הַנִּמְלָט מִידֵי זָר יִפֹּל בִּידֵי אָח,

מִתּוֹךְ “הַקָּהָל” יֹאבְדוּ כָּל יוֹרְדֵי “דוּמָה”;

יֶתֶר מַס הַבָּשָׂר יֹאכַל מַס הַקֶּמַח,

אֵת הוֹתִיר “עֵשָׂו” יֹאכַל “יַעֲקֹב” אוֹ “צֶמַח”

וּבִידֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִשְׁאַר מְאוּמָה).

יְסֹדְךָ אֶבֶן אֹפֶל, מִבְנְךָ לֹא-סְדָרִים,

וּכְרֻתוֹת כְּתָלֶיךָ לִבּוֹת נִשְׁבָּרִים,

וּבְרִיחַ דְּלָתֶיךָ נָחָשׁ בָּרִיחַ;

תּוֹכְךָ תֹּךְ וּמִרְמָה, גִּדְרְךָ כָּל פָּרֶץ,

סִפּוּן גַּגֶּיךָ עוֹר עֲנִיֵּי אָרֶץ,

אַוֵּירְךָ אֲנָחוֹת, דִּמְעָה הַטִּיחַ.

(אַךְ לֹא אַנְחוֹת נָכְרִים, לֹא דִּמְעוֹת זָרִים,

כַּאֲשֶׁר בַּשֶּׁקֶר הוֹדִיעַ בַּשְּׁעָרִים

נְבִיא הַבַּעַל בַּעַל “סֵפֶר הַקָּהָל”;

הוּא מֵרֹעַ לֵב מִלֵּא פִיהוּ כָחַשׁ,

לְשַׁלֵּחַ בָּנוּ צִפְעוֹנִים אֵין לָחַשׁ,

יַעַן – לֹא נָתְנוּ לוֹ אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל;

כִּי דְמֵי אַחֵינוּ אַנְשֵׁי קְהִלָּתֵךָ

צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מִכָּל פִּנּוֹתֶיךָ

הָעֲנִיִּים הַטְּבוּחִים לִכְבוֹד “הַנְּגִידִים”,

בַּשַּׁעַר יִדַּכְּאוּ, פֶּה לֹא יִפְתָּחוּ,

וּלְמִסֵּי הַמֶּלֶךְ מֵהֶם יִקָּחוּ

פְּרוּטָתָם הָאַחֲרוֹנָה וּבְנֵיהֶם הַיְחִידִים).

יֵשׁ בָּךְ מְזוּזָה כְּשֵׁרָה בִּכְתִיבָה תַּמָּה,

יֵשׁ גַּם זֵכֶר לְחֻרְבַּן אַמָּה עַל אַמָּה,

אָכֵן אֵין אֱלֹהִים וּכְבוֹדוֹ נִסְתַּלֵּק;

עַל מַשְׁקוֹפְךָ דָּם, חַטָּאת אֶל פִּתְחֶךָ,

הַמְּשַׁמְּרִים הַבְלֵי-שָׁוְא שׁוֹמְרִים סִפֶּךָ

וַאֲשֶׁר עַל הַבַּיִת שֻׁתֳּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.

חֲדַר הַקָּהָל! לַחֲמֵשֶׁת הַמְּאוֹרָעוֹת

שֶׁאֵרְעוּ לָנוּ בַּשָּׁנִים הָרָעוֹת,

אַתָּה הַשִּׁשִּׁי הַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם!

מָתַי תִפָּקַּחְנָה לָעִבְרִים עֵינָיִם

לִרְאוֹת עֶרְוָתְךָ, לִסְגּוֹר הַדְּלָתָיִם?

אוֹ אָז – כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה חֲמוֹר בַּסֻּלָּם!

––––––––––

בַּחֲדַר הַקָּהָל עֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים,

שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים וּסְפָרִים נִפְתָּחִים,

וּמְכַתְּבִים יְכַתְּבוּ וִיפַזְּזוּ שַׁמָּשִׁים;

הַפְּרוֹזְדוֹר יָהִים מֵעֲנִיֵּי הָעֵדֶר

הַנִּדְחָקִים לָבוֹא אַחַד אַחַד בַּחֶדֶר,

הוּא חֲדַר הַגִּזְבָּר – קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

שָׁמָּה אֶל יַד שֻׁלְחָן אָרוֹךְ רָבוּעַ

יוֹשֵׁב אִישׁ בִּמְזִמּוֹת לִבּוֹ שָׁקוּעַ,

רַב שַׁמְגַּר מוֹדָעֵנוּ – שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!

מִכְסֶה עַל הַשֻּׁלְחָן בֶּגֶד אַרְגָּמָן

וּמְפֻתָּח עַל לוּחַ פִּתּוּחֵי אָמָן:

“אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם”!

הֲתִזְכֹּר, רַב שַׁמְגַּר, בִּהְיוֹתְךָ צָעִיר

הָיָה הַכְּתָב הַזֶּה שָׁלֵם וּבָהִיר,

כָּל קוֹרֵא בוֹ יָרוּץ בִּתְעוּפַת עָיִן,

וּמִיּוֹם שֶׁעָמַדְתָּ בְּרֹאשׁ הַקְּהִלָּה

נִמְחוּ אוֹתִיּוֹתָיו מִלָּה אַחַר מִלָּה

וֶאֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שָׁם עוֹד אָיִן.

רַב שַׁמְגַּר יוֹשֵׁב וּפָנָיו נִזְעָמִים,

רַבָּה עֲבוֹדָתוֹ בְּאֵלֶּה הַיָּמִים,

עֵת בְּחִירַת פַּרְנָסִים, שִׂימַת הַעֲרָכוֹת,

עֵת תֵּת מֶכֶס הַבָּשָׂר לִשְׁלֹשׁ שָׁנִים,

עֵת תְּרוּמַת הַמִּסִּים, מְסִירַת “יְוָנִים” -

עֵת סְפוֹר הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת.

אָמְנָם, רַב שַׁמְגַּר, רַבָּה עֲבוֹדָתְךָ,

אַךְ עִמָּהּ הֵן יִרֶב גַּם שְׂכַר פְּעוּלָתְךָ;

הֲרַבּוּ יָמִים טוֹבִים כָּאֵלֶּה בְּעִירְךָ?

אִם כָּל יְמוֹת הַשָׁנָה יְמֵי שַׁלְוָה וָשֶׁקֶט

יְמֵי סָחִישׁ הֵם לָךְ – פֵּאָה וָלֶקֶט,

הַיָּמִים הָאֵלֶּה – חֲרִישְׁךָ וּקְצִירְךָ.

רַבִּים אֶל פִּתְחֶךָ עַתָּה יַקְדִּימוּ,

כָּלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ וּקְטֹרָה יָשִׂימוּ,

כִּי לֹא יֵרָאוּ פָנֶיךָ רֵיקָם;

אִישׁ כְּמִסַּת יָדוֹ וּכְפִי נִדְבָתוֹ

כֵּן תָּפִיק חֶפְצוֹ וּתְמַלֵּא שֶׁאֱלָתוֹ,

בַּד בְּבַד תָּמֹד פְּעֻלָּתָם אֶל חֵיקָם.

רַב שַׁמְגַּר יוֹשֵב וּפָנָיו נִזְעָמִים –

לְפָנָיו סִפְרֵי הַנִּגְלִים וְהַנַּעֲלָמִים

וּמִתּוֹכָם יִרְשֹׁם לוֹ בְּפִנְקַס מוּכָן

שְׁמוֹת כָּל בְּנֵי הָעִיר בַּעֲלֵי-הַבָּתִּים,

מִי הֶעָשִׁיר בָּם וּמִי נְכָסָיו מוּעָטִים,

אֵת יֵעָנֶה יֵעָנֶה וַאֲשֶׁר יָחֹן יוּחָן.

הַנִּגְלִים לַמֶּלֶךְ וּלְצָרְכֵי מַמְלַכְתּוֹ,

הַנַּעֲלָמִים לְשַׁמְגַּר וּלְצָרְכֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ,

וּבְכָל פֶּה יֹאכַל חֶלְבָּם וּדְמֵיהֶם,

וָהֵם – שׁוֹטִים לַבְּרִיּוֹת וּרְשָׁעִים לַשָּׁמַיִם

אַרְנוּנִיּוֹת וּמִסִּים יְשַׁלְּמוּ כִּפְלַיִם,

וּכְגַנָּב בַּמַּחְתֶּרֶת יִחְיוּ כָּל יְמֵיהֶם.

הִנֵּה קוֹל אִשָּׁה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת

וַתָּבֹא וַתַּעֲמֹד עַל סַף הַדֶּלֶת:

“מַה-לָּךְ, הַיְּהֻדִיָּה, כִּי כֹה תִּזְעָקִי?”

• אֲהָהּ, אֲדֹנִי, הָאָדָם הַמַּעֲלָה,

אֶת בְּנִי תָּפְשׂוּ הַחוֹטְפִים הַלַּיְלָה,

וָהוּא יָחִיד לִי וּלְבֵיתוֹ הוּא נָקִי.

"יָחִיד הוּא לָךְ? רַב שַׁמְגַּר יַעֲנֶנָּה,

וּמִשְׁפַּחַת רַב פֶּרֶץ מִשְׁפַּחְתֵּךְ אֵינֶנָּה?

וָלוֹ בָּנִים אַרְבָּעָה!" – וּמַה-לִּי וּלְפָרֶץ? –

"לַשָּוְא תְּדַבְּרִי! בְּנֵך יִתְיַלֵּד עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ,

עַל כֵּן צִוִּיתִי תַּחַת בָּנָיו לְקַחְתּוֹ,

כִּי – הֵם בְּנֵי-תוֹרָה וָהוּא עַם-הָאָרֶץ".

תּוֹרָה, תּוֹרָה, חִגְרִי שַׂק עַל חִלּוּל הֲדָרֵךְ,

בּוֹצֵעַ נֹאֵץ אֲדֹנָי בִּשְׁמֵךְ יִתְבָּרֵךְ,

וּכְסוּת עֵינַיִם אַּתְּ אֶל כָּל עֹשֵה רְמִיָּה;

הֵן יַעֲשֹׁק דָּל יַעַן כִּי בִּשְׂכָרוֹ לֹא יָבוֹא,

וּפְנֵי עָשִׁיר יֶהְדַּר בִּגְלַל כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ -

וּבָךְ הוּא מִתְקַלֵּס, תּוֹרָתֵנוּ הָעֲנִיָּה!

הָאִשָּׁה יָצְאָה וַיָּבֹא אִישׁ עָנִי

וַיֹּאמֶר: תּוֹפֵר בְּגָדִים וּמְטֻפָּל אָנִי,

פֹּה נִגְוַע בָּרָעָב מֵחֹסֶר מְלָאכָה,

הָבָה אֵלְכָה מָזְדָּקָה אֲשֶׁר עַל נְהַר טֶרֶק…

• "אֵיכָה תֵלֵך וּבִנְךָ עוֹמֵד עַל הַפֶּרֶק

גַּם אַתָּה עוֹד לֹא שִׁלַּמְתָּ אֶת “הַהַעֲרָכָה”?

הַחַיָּט יָצָא וַיָּבֹא מִשְׁנֵהוּ,

אִישׁ עָשִׁיר הוּא – עַזּוּתוֹ עַל פָּנֵיהוּ

וּבִגְדֵי תִפְאֶרֶת עָלָיו תִּלְבּשֶׁת.

- “נַחוּם הַסַּרְסוּר, מַה-לָּךְ?” – הִנְנִי בִּמְבוּכָה

כִּי אֵין לִי רִשְׁיוֹן לָגוּר בְּעִיר הַמְּלוּכָה… -

“כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה חָרַשׁ-נְחשֶׁת!”

כָּכָה כִּבְנֵי מְרוֹן יַעֲבְרוּ בְּנֵי הַקְּהִלָּה

לִפְנֵי אִישׁ זֶה רַב-הָעֵצָה וּגְדָל הָעֲלִילָה,

אֶל אִמְרֵי פִיו יְיַחְלוּ, יִדְמוּ לְמוֹ עֲצָתוֹ;

כֻּלָּם דָּבָר בְּפִיהֶם וּשְׁטַר-מַלְכוּת בְּיָדָם,

יֵשׁ יָרֹק כַּתְּכֵלֶת, יֵשׁ אָדֹם כַּדָּם,

כִּי כִּשְׁנוֹת הַצְּבָעִים תְּשֻׁנֶּה עֲבֹדָתוֹ.

הִנֵּה פָּנִים חֲדָשׁוֹת: אִישׁ צָעִיר בַּשָּׁנִים,

מַרְאֵהוּ לֹא נָאוֶה, כַּתֹּפֶת הַפָּנִים,

מִסְתַּפֵּר קוּמִי וּזְקָנוֹ עֲשׂוּיָה;

מֵעֵינָיו הַקּוֹרְצוֹת עָרְמָה נִשְׁקֶפֶת,

עַל שְׂפָתָיו הֶעָבוֹת עַזּוּת מְרַחֶפֶת,

אֶגְרוֹפוֹ אֶבֶן-יָד לִפְגֹּעַ נְטוּיָה.

לָבַשׁ הוּא בִּגְדֵי מַכְלֻלִים לְתִפְאֶרֶת,

בְּאָזְנָיו עֲגִילִים, עַל לִבּוֹ שַׁרְשֶׁרֶת,

קַרְסֵי זָהָב יִרְכְּסוּ כְּתֹנֶת בַּד צְחֹרָה;

טוּב צַוָּארוֹ וַעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו

וּלְחָיָיו הָאֲדֻמּוֹת וּכְרֵשׂוֹ בֵּין שִׁנָּיו

יָעִידוּ עָלָיו כִּי – לֹא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

"בָּחוּר כָּאֲרָזִים, מִי אַתָּה?! – שָׁאַל

רַב שַׁמְגַּר – וּמַה-חֶפְצְךָ בַּחֲדַר הַקָּהָל?"

סוֹחֵר סוּסִים אָנִי, אוּרִי בֶּן יוֹחָנָן. –

"שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֶךָ אַף גַּם יְדַעְתִּיךָ

כִּי לֹא בְּכֶסֶף תִּקְנֶה כִּי – בִּמְשִׁיכָה"… –

אָמַר שַׁמְגַּר וְעַל פָּנָיו נִרְאֶה כֶּעָנָן.

"אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ אֲנִי עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן,

דָּבָר זֶה אֵינֶנּוּ נוֹגֵעַ אֶל הָעִנְיָן,

שֶׁבִּגְלָלוֹ נוֹעַזְתִּי אֵלֶיךָ לָגֶשֶׁת;

לָצֵאת חוּץ-לָאָרֶץ עֲסָקַי יִקְרָאוּנִי,

לָכֵן הָבָה לִי תְעוּדָה לִבְלִי יַעַצְרוּנִי" –

דִּבֶּר אוּרִי וַיּוֹצֵא שְׁטָר כְּעֵין הַקֶּשֶׁת.

לְמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת נִפְזְרוּ הָעֲנָנִים

וּבֶן-עֲנָת אָמַר לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים:

“אֲבָל, מַחֲמַדִּי, הֵן נֶעְלָם הִנֶּךָּ!…”

• כִּי נֶעְלָם אֲנִי יָדֹעַ יָדַעְתִּי,

אָכֵן עָלֶיךָ, אֲדֹנִי, שָׁמַעְתִּי

כִּי כֹל תּוּכָל, דָּבָר לֹא יִפָּלֵא מִמֶּךָּ.

וַאֲנִי הֵן לֹא רֵיקָם עֲדֶיךָ בָּאתִי!

שׁוּר, מֵאָה כֶסֶף לָךְ מַשֵּׂאת נָשָׂאתִי,

אִם מְעַט וְאוֹסִיפָה עֲלֵיהֶם כָּהֵנָּה,

חַפֵּשׂ נָא אֵפוֹא בַּהֲמוֹן תַּחְבֻּלוֹתֶיךָ

(יָדַעְתִּי כִּי רַבּוֹת כָּאֵלֶּה אִתָּךְ!)

וּמִכְתַּב-הַתְּעוּדָה אָנָּא לִי תֵּנָה. –

וַיָּקָם רַב שַׁמְגַּר וַיְחַפֵּשׂ בַּסְּפָרִים,

וַיַּעֲמֵק לַחֲקֹר בֵּין מִשְׁפְּחוֹת הַגְּבָרִים

וּמִצְחוֹ הֶחָלָק הָיָה לִקְמָטִים:

כָּכָה יַעֲמִיק לַחֲקֹר מוֹרֶה-הוֹרָאָה

עֵת שְׁאֵלָה חֲמוּרָה לְפָנָיו בָּאָה

מֵאַחַד מֵעֲשִׁירֵי בַּעֲלֵי-הַבָּתִּים!

חִישׁ צָהֲלוּ פָנָיו וַיִּסְגּוֹר הַסֵּפֶר

וַיִּקְרָא בִּרְנָנָה:"מָצָאתִי כֹפֶר!

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: כָּל הַיְגֵעִים יִמְצָאוּ.

זָכֹר זָכַרְתִּי כִּי לִפְנֵי שָׁלשׁ שָׁנִים

יָצָא מִמַּחֲנֵנּוּ בֶּן אַחַד הַבַּטְלָנִים,

יָצָא וְעַד כֹּה עִקְּבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ.

אִם חָפֵץ אַתָּה בִּשְׁמוֹ אֶקְרָאֶךָ

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד אוּרִי בֶּן יוֹחָנָן שְׁמֶךָ,

כִּי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן תִּכָּתֵב בַּתְּעוּדָה".

וַיַּעַן הַלָּז: הוֹאִילָה וּרְצֵנִי!

כִּי אַחַת הִיא לִי אֵיכָה תִּקְרָאֵנִי

אִם אוּרִי אוֹ יוֹסֵף אוֹ דָּן וִיהוּדָה. -

בֹּא אֵפוֹא מָחָר כָּעֵת חַיָּה הֲלֹם

וִיהִי הַכֹּל מוּכָן לִתְעוּדָה, כִּי הַיּוֹם

זְמַן מִנְחָה בָּא וּכְבָר צָוְחָה הָעֲזָרָה".

וַיֵּצֵא יוֹסֵף הַשֵּׁנִי מָלֵא נַחַת,

וּבֶן-עֲנָת טָמַן הַמֵּאָה בַּצַּלַּחַת

וַיֵּצֵא לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בַּעֲשָׂרָה.

ה

מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים לִלְמֹד חָכְמַת הָרְפוּאָה

יוֹשֵב חָמֵשׁ שָׁנִים בְּקַרְתָּא רַבְּתָּא פַּדּוּאָה

מוֹדָעֵנוּ יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן הָרִאשׁוֹן.

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים עָזַב עִיר מְכוּרָתוֹ,

עָזַב בֵּית אָבִיו, עָזַב אֶת יְשִׁיבָתוֹ -

הַתְּשׁוּקָה לַחָכְמָה לֹא הִנִּיחָה לוֹ לִישׁוֹן.

כָּל הַיּוֹם יִשְׁמַע לֶקַח מֵרוֹפְאִים מְפֹאָרִים,

יַאְהִיל עַל הַמֵּתִים וִינַתַּח הַפְּגָרִים

וּבְדַם שָׁפִיר וְשִׁלְיָה יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת;

וּבַנֶּשֶׁף יְאַחֵר עַד אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר

לַהֲגוֹת בַּסְּפָרִים וּלְהַעֲמִיק בָּם חֵקֶר

וּבְתוֹכָם גַּם סִפְרֵי פוֹסְקִים וַהֲלָכוֹת.

כִּי לֹא כַּהֲמוֹן הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים

לִשְׁמֹעַ בַּלִּמֻּדִּים בְּבָתֵּי-הַמַּדָּעִים

זֶה יוֹסֵף הַתַּלְמִיד הַדָּגוּל מֵרְבָבָה,

שֶׁהֵם רַק כַּקַּרְדֹּם יַעֲשׂוּ תּוֹרָתָם

לַחְפֹּר בּוֹ אֹכֶל לִמְצֹא פַּרְנָסָתָם,

וָלוֹ גַּם מַטָּרָה אַחֶרֶת נִשְׂגָּבָה.

יֵשַׁע עַמּוֹ חֶפְצוֹ, תִּקּוּנוֹ מַטָּרָתוֹ!

"מַדּוּעַ זֶה – הָיתָה תָּמִיד שֶׁאֱלָתוֹ –

מַדּוּעַ מִכָּל הָעַמִּים נִפְלִינוּ,

שֶׁהֵמָּה אֶת הַגְּבוּל יֵדְעוּ יָדֹעַ

בֵּין אֲשֶׁר לָאָדָם וַאֲשֶׁר לֵאלֹהַּ,

וַאֲנַחְנוּ מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל תָּעִינוּ?!

כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעֵי סֵפֶר,

אַךְ זִיו הַתּוֹרָה יוּעַם תַּחַת אֵפֶר

הֲוַיּוֹת וּדְרָשׁוֹת אֵין קֵץ אֵין חֵקֶר;

כֻּלָּנוּ יִרְאֵי חֵטְא, כֻּלָּנוּ רוֹדְפֵי צֶדֶק,

אַךְ יִרְאָתֵנוּ כִּסְלָה, טוּבֵנוּ חֶדֶק,

יַעַן כִּי טָפַלְנוּ עָלֵימוֹ שֶׁקֶר.

מָה אַתָּה, הָעִבְרִי, אָדָם אוֹ מַלְאָךְ,

כִּי תִרְאֶה בֶּעָבִים, חוּג שָׁמַיִם תִּתְהַלָּךְ

עַד כִּי תַּחַת רַגְלֶיךָ אָבְדָה הָאָרֶץ?!

רֹעֶה רוּחַ הָיִיתָ מִנְּעוּרֶיךָ,

רֹדְפֵי קָדִים יָקוּמוּ גַּם אַחֲרֶיךָ

אִם לֹא תִּגְדֹּר גָּדֵר תִּבְנֶה הַפָּרֶץ.

בָּנֶיךָ יִגְדְּלוּ כַּשֹּׁרֶשׁ בַּצִּיָּה,

כִּי יִגְדַּל הַנַּעַר נַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה,

כִּי בַיִת תַּעֲשֶׂה לוֹ טֶרֶם נָטַע כָּרֶם:

וּמוֹרִים הַמַּעֲלִים פִּילִים בְּנִקְבִי מַחַט

יִגְדְּרוּ לוֹ כָּל אָרְחוֹת הַחַיִּים יַחַד

בִּיגַר חֻמְרוֹת וְאִסּוּרִים, שַׁמְתָּא וָחֵרֶם.

כִּי לֹא עַל אַדְנֵי הַדַּעַת דַּעְתָּם יַטְבִּיעוּ

כִּי אִם כְּמִלְתָא בְּלֹא טַעֲמָא דִּינִים יַבִּיעוּ,

כִּגְזֵרַת קַדִּישִׁין וּכְמַאֲמַר עִירִין;

אִם מוּעָט הַהֶפְסֵד אוֹ אִם מְרֻבָּה

הֵם פּוֹסְקִים לְאִסּוּר כְּסוּמָא בַאֲרֻבָּה;

לְפִי שֶׁאֵינָם בְּקִיאִין לָכֵן מַחֲמִירִין!

“לְפִי שֶאֵינָם בְּקִיאִין!” – וְלָמָּה נִמְנַעְתֶּם,

רַבּוֹתַי, מִלִּלְמֹד אֵת לֹא יְדַעְתֶּם?

הֲמִבְּלִי אֵין בָּתֵּי חָכְמָה וָדָעַת?!

בְּכָל עִיר וּמְדִינָה יֵשׁ בָּתֵּי-כְנֵסִיּוֹת

בָּם חָכְמוֹת תָּרֹנָּה בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת,

רַק לָכֶם אֵין לֵב, אֵין אֹזֶן שׁוֹמָעַת.

כִּי מָה הַתּוֹרָה, כַּהֲלָכָה כָּאֲגָדָה,

הַאִם לֹא כֻּלָּהּ עַל הַדַּעַת נוֹסָדָה,

דַּעַת הַחַיִּים, דַּעַת טֶבַע כָּל דָּבָר?

הָרִאשׁוֹנִים הוֹרוּ כְּפִי דַעְתָּם בִּימֵיהֶם

וְעֲלֵיכֶם לָקוּם וּלְשַׁנּוֹת דִּבְרֵיהֶם

עַל פִּי הַמַּדָּע שֶׁבְּיָמֵינוּ גָּבָר.

מָה הִלְכוֹת טְרֵפוֹת וּבְדִיקוֹת הָרֵאָה

וּשְׁאָר דִּינֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר בְּיוֹרֶה-דֵּעָה

אִם לֹא חָכְמַת הַהַרְכָּבָה וְהַנִּתּוּחַ?

וּמְקוֹר כָּל הַחֻמְרוֹת, כָּל הָאִסּוּרִים

אִם לֹא חֶסְרוֹן הַיְדִיעָה בְּטֶבַע הַיְּצוּרִים,

חֶסְרוֹן יְדִיעָה, עִקְּשׁוּת לֵב וּרְעוּת רוּחַ.

מַה-טֻּמְאָה וְטָהֳרָה, מֶה רוּחוֹת הָרָעוֹת,

מַה-נְּטִילַת יָדַיִם וּטְבִילַת מִקְוָאוֹת,

אִם לֹא נִקְיוֹן הָאַוֵּיר, הַעֲבָרַת הַזּוּהֲמָא?¹

וּמִי הוּא בַּר-דַּעַת אֲשֶׁר לֹא יָבֶן

כִּי טוֹב אָסוּךְ אֶחָד חֹמֶץ-שַׁמְנֵי-אָבֶן²

מֵעֲרֵמוֹת אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה?

וּכְמוֹ הַהֲלָכָה בְּמַעֲשֵׂה-בְּרֵאשִׁית נִשְׁלָבָה

כֵּן נוֹסְדָה הַקַּבָּלָה עַל מַעֲשֵׂי-מֶרְכָּבָה,

מָה הַסְּפִירוֹת אִם לֹא גַּלְגִּלֵּי שָׁמָיִם?!

הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטֹר, הַחַשְׁמַלָּה,

כָּל כֹּחוֹת הַטֶּבַע הֵם מַלְאֲכֵי מַעְלָה,

יֵדָעוּם הַחוֹקְרִים גְּלוּיֵי-הָעֵינָיִם.

וֶאֱמֶת אֲדֹנָי זֹאת לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת:

הַתּוֹרָה תָּמִיד לַחָכְמָה נִצְמֶדֶת

כְּהִצָּמֵד הַפְּתִילָה אֶל הַשַּׁלְהָבֶת.

אִם תּוֹרַת אֱמֶת כָּזֹאת לָנוּ תִּתֵּנוּ

אָז חַיֵּי עוֹלָם תִּטְּעוּ בְּקִרְבֵּנוּ,

אָז יָקוּם יִשְׂרָאֵל וִיהִי עַם-אַלְמָוֶת".

כָּכָה הָגָה יוֹסֵף תָּמִיד בְּלִבּוֹ,

וּמִקַּדְמַת עֲלוּמָיו וּבְעוֹדוֹ בְּאִבּוֹ

שָׂם נַפְשׁוֹ לַעֲמוֹל לִגְדּוֹר זֶה הַפָּרֶץ;

עַל כֵּן אָחַז אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו:

לִלְמֹד אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְתוֹרוֹתָיו

וְלָבוֹא גַּם עַד נִבְכֵי חָכְמַת הָאָרֶץ.

כַּמָּה רָעוֹת רָאָה, כַּמָּה צָרוֹת מָצָא

מֵעֵת לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים מֵעִירוֹ יָצָא,

מָלֵא וּשְׂבַע רָצוֹן וּמְחֻסַּר-צֵידָה!

תּוֹרָתוֹ תּוֹךְ מֵעָיו וּבְכִיסוֹ אֵין מָעָה,

כִּי לָקַח בִמְחִיר מִכְתַּב הַמַּסָּעָה

פֻּנְדְּיוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן גִּזְבַּר הָעֵדָה.

עַל אַדְמַת נֵכָר וּבְיָדַיִם רֵקוֹת!

רַק הַנְּפָשׁוֹת הַשּׁוֹקְקוֹת, הַדְּבֵקוֹת

בֶּעֱזוּז חֶפְצָן, תַּעֲשֶׂינָה זֶה הַפֶּלֶא.

מִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל, מִבְּלִי כְסוּת וָבֶגֶד,

עַל כָּל מִדְרַךְ רֶגֶל חַיֵּיהֶם מִנֶּגֶד –

רוּחַ מִי לֹא תִקְצַר, יַד מִי לֹא תֵלֶא?!

מֶה-עָצַמְתְּ, מַה-גָּבַרְתְּ, תְּשׁוּקַת הַדַּעַת

בִּלְבַב נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל, זֶה עַם-תּוֹלַעַת!

אֵשׁ תָּמִיד עַל הַמִּזְבֵּחַ בֹּעָרֶת!

אִם תּוֹרָה יִלְמְדוּ, גְּמָרָא וּפוֹסְקִים

אוֹ אִם בְּחָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת הֵם עוֹסְקִים –

עַל כָּל שָׂטָן וּמִכְשׁוֹל תְּשׁוּקָתָם גֹּבָרֶת.

עִמְדוּ עַל דַּרְכֵי מִיר, אֵישִׁישׁוֹק וּוַלָּזוֹן

וּרְאוּ בַּחוּרֵי עֹנִי הוֹלְכִים בְּחִפָּזוֹן

אֹרֶךְ הָאֹרַח יָמֹדּוּ בַּשֹּׁעַל.

אָנָה הֵם עוֹלִים? לִישׁוֹן עַל הָאָרֶץ,

לִחְיוֹת חַיֵּי צַעַר, לָשֵׂאת כָּל קָרֶץ –

זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל!

עֲלוּ לִכְרָךְ גָּדוֹל מְקוֹם בֵּית-מַדָּעִים,

הֲתִמְצְאוּ חַיִּים קָשִׁים, יָמִים רָעִים

כִּימֵי הַתַּלְמִידִים הַיְּהוּדִים שָׁמָּה?

אֶל עַקְרַבִּים יוֹשְׁבִים בֵּין אַנְשֵׁי שַׁחַץ,

בִּגְדָם עִדִּים, לַחְמָם צַר, מֵימָם לַחַץ,

וּבְבֹא הַקָּצִיר – וַאֲלֻמָּתָם קָמָה!

תְּהִלַּת לָמָנָסָף הָרוּסִים יַבִּיעוּ,

כִּי עֹנִי וּמַחֲסֹר אֹתוֹ לֹא הֵנִיאוּ

מִנְּדֹד עַד מָסְקְוַהּ לִשְׁמֹעַ בַּלִּמֻּדִים,

וּמִקֶּרֶן אֹפֶל הִתְנַשֵּׂא בִּשְׁקִידָתוֹ

וּלְמָאוֹר גָּדוֹל הָיָה בִּקְהִלָּתוֹ -

כַּמָּה לָמָנָסָף בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים!

וּמַה כֻּלְּךָ, יִשְׂרָאֵל, כֻּלְּךָ בִּלְבַדֶּךָ

אִם לֹא בָּחוּר-עָנִי בֵּין הָעַמִּים הִנֶּךָ,

אוֹכֵל בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ, מֻטָּל בָּרָפֶשׁ?!

לְכָל בָּאֵי עוֹלָם נֵר אֱלֹהִים הֶעֱלֵיתָ,

וּבַעַדְךָ חָשַׁךְ עוֹלָם, וְאַתָּה נִהְיֵיתָ

עֶבֶד-עֲבָדִים, גּוֹי אֹבֵד וּבְזֹה נָפֶשׁ.

אַחֵינוּ מְנַדֵּינוּ, הִתְעַשְּׁתוּ לָנוּ!

הָאִם לֹא הָיִינוּ לָכֶם גַּם אָנוּ

אֵת לִבְנֵי רוּסְיָה הָיָה לָמָנָסָף?

מִי תּוֹרַת אֵל לָכֶם הֵבִיא וַיּוֹשֶׁט,

וַיְלַמֶּדְכֶם דַּעַת, מוּסָר וָקשֶׁט,

מִי אִם לֹא נַחְנוּ – וְעַתָּה לָמָּה נָסוּף?!

מִי יְתַנֶּה, יוֹסֵף, כָּל דֶּרֶךְ עָצְבֶּךָ,

מִי יִשְׁקוֹל תַּאֲלָתְךָ וּקְרָב לִבֶּךָ,

יִמְנֶה מַחֲסֹרֶיךָ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ;

וּמִי יִסְפֹּר נֹדְךָ הֵנָּה וָהֵנָּה

יָמִים אֵין אֹכֶל, לֵילוֹת אֵין שֵׁנָה,

מִיּוֹם בֵּית אֲבֹתֶיךָ יָצָאתָ?!

אוּלָם בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ בְּרִיּוֹת נָאוֹת,

הַמְּמַהֲרוֹת לָבוֹא כָּאֵל לְמוֹשָׁעוֹת

לָחוּס עַל אֶבְיוֹן, לִהְיוֹת לוֹ לִישׁוּעָה;

הֵם מֵעִיר לָעִיר, מֵעֵדָה לָעֵדָה

נִהֲלוּ גַּם אֶת יוֹסֵף בְּמָזוֹן וּבְצֵדָה

עַד בֹּאוֹ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ עִיר פַּדּוּאָה.

שָׁם חִלֵּק אֶת זְמַנּוֹ לַחֵצִי, לִשְׁתַּיִם,

בֵּית הָרוֹפְאִים בִּקֵּר עַד הַצָּהֳרַיִם,

גַּם מִפִּי רַבָּנִים שָׁמַע לִמּוּדִים;

וּכְאַחַד מִשְּׁלֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל

נִזְהָר וּבְפַתְבַּג נָכְרִי לֹא הִתְגָּאֵל,

לֹא עָבַר עַל אֶחָד מִמִּנְהֲגֵי הַיְּהוּדִים.

וַיֵּצֵא לוֹ שֵׁם טוֹב בְּמַעֲשָׂיו וּבְחָכְמָתוֹ,

וַיִּשְׂמְחוּ בוֹ יוֹדְעָיו וַיּוֹסִיפוּ אַהֲבָתוֹ,

וַיָּשִׂיחוּ בוֹ כָּל זִקְנֵי הַשָּׁעַר;

וּגְדוֹלֵי כוֹתְבֵי הָעִתִּים הַמְּפֻרְסָמִים

לָקְחוּ בְּכֶסֶף מָלֵא מַאֲמָרָיו הַמְחֻכָּמִים

וְלֹא הוֹסִיף עוֹד לִחְיוֹת חַיֵּי צָעַר.

כָּכָה חַי חָמֵשׁ שָׁנִים וּמִן הַמַּטָּרָה

אֲשֶׁר שָׂם לוֹ רֶגַע עֵינָיו לֹא גָרַע,

וַיַּחְתֹּר אֵלֶיהָ וַיַּשִּׂיגֶנָּה.

וּכְבָר סָמְכוּ מוֹרָיו יָדָם עָלֵיהוּ

וְכֶתֶר הַחָכְמָה שָׂמוּ עַל רֹאשֵׁהוּ –

אַךְ לִמְנוּחָה שְׁלֵמָה לֹא בָא עֲדֶנָּה.

דַּאֲגוֹת הָאָדָם הֵנָּה כַּשַּׁרְשֶׁרֶת,

בַּעֲקֵב הָאַחַת אֹחֶזֶת אַחֶרֶת,

וַחֲלִיפֹות תְּעַנּוּהוּ עַד בֹּא חֲלִיפָתוֹ.

הִשְׁלִים יוֹסֵף חֻקּוֹ, כָּלוּ לִמֻּדָיו,

אַךְ עוֹד לֹא כָלוּ דַּאֲגוֹתָיו וּנְדוּדָיו:

אָן יִפְנֶה, אֵי יִבְחַר מָקוֹם לִמְנוּחָתוֹ??

לֵילוֹת מִסְפָּר הִתְהַפֵּךְ עלַ מִשְׁכָּבוֹ,

חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, שָׂם עֵצוֹת בִּלְבָבוֹ,

הֲיָשׁוּב אִם לֹא יָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלְדֹתָיו?

לֹא רַק רִפְאוּת בָּשָׁר, שִׁקּוּי עֲצָמוֹת,

גַּם מַרְפֵּא לַנֶּפֶשׁ חַיֵּי נְשָׁמוֹת

שָׁם יָבִיא לְאֶחָיו – וָזֹאת כָּל מְזִמּוֹתָיו!

וּכְאַחַד מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַסְּפַרְדִּים

תִּהְיֶה לוֹ חָכְמַת הָרְפוּאָה הַקַּרְדֹּם,

בּוֹ יַחְפֹּר לוֹ אֹכֶל, יִמְצָא כָּל צְרָכָיו,

וּבַתּוֹרָה יַעֲסֹק רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם,

וִיהִי לְעַמּוֹ הֶעָלוּב לְעֵינַיִם,

לְיַשֵּׁר מִבַּיִת וּמִחוּץ אֶת דְּרָכָיו.

הֲיָשׁוּב אֶל אֶרֶץ בָּהּ אֶחָיו הַיְּהוּדִים

עֲשׁוּקִים וּרְצוּצִים, עֲנִיִּים וּמְרוּדִים,

וּכְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יֻשְׁלָכוּ,

מֵאֶרֶץ נְכֹחוֹת בִּמְקוֹם קַרְנָם רָמָה,

בִּמְקוֹם כָּל אֶזְרְחֵי הָאָרֶץ שָׁמָּה

כְּרֵעִים וּכְאַחִים עִמָּם יִתְהַלָּכוּ?

אִם לֹא יָשׁוּב – וְאִמּוֹ עַל עֶרֶשׂ מוֹתָהּ

קוֹרֵאת לִבְנָהּ יְחִידָהּ לָבוֹא לִרְאוֹתָהּ,

לָשִׁית יָדָהּ עַל רֹאשׁוֹ, יָדוֹ עַל עֵינֶיהָ.

גַּם אָבִיו הַזָּקֵן הָעוֹסֵק בְּתוֹרָתוֹ -

מִי יַחֲזִיק בְּיָדוֹ וִיכַלְכֵּל שֵׂיבָתוֹ

עֵת אִשְׁתּוֹ מְפַנַּקְתוֹ תֵּאָסֶף אֶל עַמֶּיהָ?

בִּשְׁתֵּי עֲבֹתוֹת אֵלֶּה כִּיתָרִים לַחִים,

עֲבֹת אַהֲבַת אָבוֹת וַעֲבֹת אַהֲבַת אַחִים,

נִמְשַׁךְ לֵב יוֹסֵף לִמְקוֹם מוֹלַדְתֵּהוּ,

וַיּוֹצֵא מִצְּרוֹר מִכְתָּבָיו הַיְּשָׁנִים

מִכְתַּב מַסָּעוֹ לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים

לַרְאוֹת לַשֹּׁטְרִים כִּי בֶן אַרְצָם הִנֵּהוּ.

וּבְיוֹם מִשְׁנֵה “כִּי-טוֹב”, בַּשְּׁלִישִׁי לְשָבוּעַ

הִצְטַיֵּד יוֹסֵף וַיַּעֲזֹב פַּדּוּאַ

וַיֵּצֵא לָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן;

וַיַּרְא בַּמֶּרְכָּבָה לוֹ זָוִית צָרָה,

וְאַחֲרֵי הִתְפַּלְּלוֹ הַתְּפִלָּה הַקְּצָרָה

נִלְחַץ אֶל הַקִּיר בַּעֲבוּר יוּכַל לִישׁוֹן.

ו

וַיִּישָׁן וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא בַּחֲלוֹמוֹ

יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הָרַבָּנוּת בִּמְקוֹמוֹ -

עַל מִטָּה מוּצַעַת כָּרִים וּכְסָתוֹת –

וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל, הַמְּבַשְּׁלוֹת, הָאֹפוֹת,

וּבִידֵיהֶן קְדֵרוֹת וְקֻרְקְבָנֵי עוֹפוֹת,

יוֹצְאוֹת וּבָאוֹת; לֹא יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת.

וּמִלְּפָנָיו מִשְׁפָּטָן יוֹצֵא – לְקוּלָא,

וְהַנָּשִׁים יוֹצְאוֹת בְּשִׂמְחָה וַהֲמֻלָּה:

“כָּשֵׁר, כָּשֵׁר! הַשֵּׁם יַאֲרִיךְ יָמָיו!”

גַּם בִּבְדִיקוֹת בְּהֵמוֹת, חָסֵר אוֹ יַתִּיר,

לְפִי שֶׁהוּא בָּקִי הוּא נוֹהֵג לְהַתִּיר –

וְהַבָּשָׂר הַכָּשֵׁר הוּזַל בְּדָמָיו.

לַפֶּסַח הִתִּיר קִטְנִיּוֹת וַעֲדָשִׁים,

הֵקַל בְּמַשֶּׁהוּ וּבְכֵלִים חֲדָשִׁים,

וּבִמְכִירַת חָמֵץ תִּקּוּן גָּדוֹל עָשָׂה:

הִתְקִין שֶׁיִּהְיֶה בְּעִירוֹ שַׁמַּשׁ הַקָּהָל

מוֹכֵר לַגּוֹי חֶמְצָן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל

וּבְשׁוֹגֵג אוֹ אָנוּס סוֹמֵךְ אַדְּמָתָא.

עוֹד הֵקֵל חֻמְרוֹת אֲחֵרוֹת קָשׁוֹת,

הִתִּיר קְלָפִים, דָּגִים מְלוּחִים, כִּרְכָּשׁוֹת

הִכְשִׁיר הָרֹק, מֵי-הַחֹטֶם וּמֵי-רַגְלָיִם;

וּכְשֶׁהָיוּ יְמֵי הַפֶּסַח מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים

לֹא הָיוּ עוֹד לִבְנֵי עִירוֹ כְּיָמִים נוֹרָאִים,

וּלְחָגָא לֹא הָיָה חַג יְצִיאַת מִצְרָיִם.

הִתִּיר סִבּוּב כַּפָּרוֹת וּשְׁחִיטָתָן

שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן,

שֶׁלֹּא יִהְיֶה דֹּחַק בְּבֵית-הַמִּטְבְּחָיִם;

לוּלְבֵי אַמֶּרִיקָא וְאֶתְרוֹגֶיהָ – הִתִּיר כֻּלָּם

אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּטַּלִין לֹא כְדֶרֶךְ גִּדּוּלָם

נוֹפָם בָּאָרֶץ וְשָׁרְשָׁם בַּשָּׁמָיִם.

טִהֵר מִטִּנֹּפֶת אֶת הַמִּקְוָאוֹת

וּבִשְׁעַת הַדְּחָק הִתִּיר אַמְבַּטָּאוֹת,

שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּפְנֵי טוֹבְלוֹת דֶּלֶת נוֹעֵל.

לַמּוֹהֲלִים בָּחַר לוֹ אֳמָנִים נוֹדָעִים

וַיְלַמְּדֵם פֶּרֶק בִּרְפוּאַת הַפְּצָעִים,

וְלֹא עוֹד כָּל הֶחָפֵץ בָּא וַיְהִי מוֹהֵל.

וּמִן הַיְּשִׁיבוֹת וּבָתֵּי-הַמִּדְרָשׁ

פִּלְפּוּל שֶׁל עִמְעוּם כָּלָה גָּרֵשׁ גֹּרַשׁ

וּלְשׁוֹמְעָיו הִסְבִּיר רַק הַפְּשָׁט לַהֲלָכָה,

וַיְצַו עַל הַמְּלַמְדִּים מַחֲזִיקֵי הַחֲדָרִים

לְלַמֵּד לָשׁוֹן וּכְתָב וְסֵפֶר לַנְּעָרִים

וּלְאַמֵּן יְדֵיהֶם בְּאֻמְנוּת וּמְלָאכָה.

וּפַרְסַת רֶגֶל מַגִּידֵי בָּעֲלָטָה

לֹא בָאָה אֶל שַׁעַר עִירוֹ מֵעָתָּה,

לֹא עִנְנוּ עָנָן עַל רָאשֵׁי שׁוֹמְעֵיהֶם;

הוּא מִפִּיו יַטִּיף עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת

מִדְרָשׁ וַאֲגָדָה בְּטוּב טַעַם וָדַעַת;

שָׁמְעוּ שׁוֹמְעָיו וַתָּאֹרְנָה עֵינֵיהֶם.

בֵּית-הַכְּנֶסֶת טִהַר מֵעֲרֵמוֹת זֶבֶל

וַעֲבֹדַת הָאֱלֹהִים מִמִּנְהֲגֵי הֶבֶל,

לֹא חָס אַף עַל הָרְקִיקָה שֶׁבְּ“עָלֵינוּ”;

אֶת הַבִּימָה הִקְרִיב עַד לִפְנֵי הַדְּבִיר,

הַחַזָּן וּמְשׁוֹרְרָיו לָמְדוּ חָכְמַת הַשִּׁיר

כַּלְּוִיִּם עַל דּוּכָנָם בְּבֵית-מִקְדָּשֵׁנוּ.

בַּסִּדּוּר טָבַע תְּפִלּוֹת מְתֻקָּנוֹת,

הִרְחִיק בַּקָּשַׁת הַחֲזָרַת הַקָּרְבָּנוֹת,

כִּי סָבַר כָּרַמְבַּ"ם שֶׁאֵינָם שָׁבִים;

בַּמַּחֲזוֹר הִגִּיהַּ פִּיּוּטֵי הַפַּיְטָנִים,

וּלְפִטְפּוּטֵי הַקַּלִּיר לֹא נָשָׂא פָנִים

וַיְמִירֵם בְּשִׁירֵי הַסְּפַרְדִּים הַנִּשְׂגָּבִים.

עַל חֲדַר הַקָּהָל פָּקַח אֶת עֵינָיו

וְלֹא עָמַד עוֹד שָׁם הַנֶּגַע בְּעֵינָיו,

לֹא דֻּכְּאוּ עֲנִיִּים, לֹא נֶהְדְּרוּ נְגִידִים;

מַס הַקֶּמַח בִּטֵּל, וּמַס הַבָּשָׂר

מָסַר בִּידֵי אִישׁ נֶאֱמָן, אָדָם יָשָׁר,

וְלֹא אָכַל עוֹד הָעָם עֲצָמוֹת וְגִידִים.

בְּחֶבְרָה-קַדִּישָׁא הַתּוֹעֵבוֹת בָּטֵלוּ,

לִפְשֹׁט עוֹר הָעָם הַגַּבָּאִים חָדֵלוּ,

הַשַּׁמָּשִׁים חָדְלוּ לָתֵת בַּכּוֹס עֵינָם,

חָדְלוּ לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ מֵת אֶל הָאֲדָמָה

קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּרְרָה יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה;

יִחוּשׂ-הַקְּבָרוֹת וּקְבוּרַת-חֲמוֹר עוֹד אֵינָם.

כָּכָה רִפֵּא לְאַחַד אֶחָד אֶת שֶׁבֶר

בְּנֵי עִירוֹ מִן הַבֶּטֶן עַד הַקֶּבֶר,

וּדְבָרָיו כִּלְכֵּל בְּמוֹעֲצוֹת וָנָחַת.

מִלְחֶמֶת הַחַיִּים קַלָּה מֵעֲלֵיהֶם

וּלְחֶרְפָּה לֹא הָיוּ עוֹד לִשְׁכֵנֵיהֶם,

וַתִּצְלַח הַקְּהִלָּה וַתְּהִי כְּפֹרַחַת.

שָׁמעוּ רַבָּנִים אֲחֵרִים וַיָּבֹאוּ

וַיַּעֲשׂוּ בִּקְהִלּוֹתֵיהֶם גַּם הֵם כָּמֹהוּ,

כִּי גַּם סֵפֶר כָּתַב: “כֹּחָא דְהֶתֵּרָא”;

שָׁם הוּא עוֹקֵר טוּרִים וְטוֹחֲנָם בִּסְבָרָא,

כָּל חֻמְרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מֵנִיעַ בַּכְּבָרָה

וְנוֹטֵל מֵעַל הַצִּבּוּר אֵימָתָם הַיְתֵרָה.

וְהִנֵּה קוֹל בַּרְזֶל נִשְׁמַע מֵעֲבָרִים,

קוֹל זִקִּים נִתָּקִים וּכְבָלִים נִשְׁבָּרִים…

זִקֵּי הַבָּשָׂר הֵם גַּם כַּבְלֵי הַנֶּפֶשׁ;

בָּאזִקֵּי הַבָּשָׂר מֵאֲחֵרִים אֻסַּרְנוּ

וּמוֹסְרֹת הַנֶּפֶשׁ בְּיָדֵינוּ יָצַרְנוּ –

עַתָּה הֵם נָפְלוּ וַנֵּצֵא לַחֹפֶשׁ.

אַךְ הָהּ לֹא קוֹל זִקִּים הוּא, לֹא צִלְצַל כְּבָלִים,

כִּי קוֹל הָאוֹפַנִּים יַלִּיזוּ עַל הַמַּעְגָּלִים

וּבְלֶכְתָּם יִשְׁתַּקְשְׁקוּ הָלֹךְ וַהֲלֹם.

עַל בֵּית-הַנְּתִיבוֹת הָעֲגָלוֹת עָמָדוּ,

הַנּוֹסְעִים נִנְעֲרוּ כָּאַרְבֶּה, יָרָדוּ;

וַיִּיקַץ גַּם יוֹסֵף, וְהִנֵּה – חֲלוֹם.

מִנֹּעַם חֶזְיוֹנְךָ פָּנֶיךָ יִצְהָלוּ

וּשְׂעִפֶּיךָ, יוֹסֵף, שָׁאוֹל יִשְׁאָלוּ:

הַבְּהָקִיץ אוֹ בַּחֲלוֹם רָאִינוּ כָּל אֵלֶּה?

אַךְ לַשָּוְא שְׁאֵלָה זֹאת לְפָנֶיךָ שָׂמְתָּ:

אִם בַּחֲלוֹם אוֹ בְהָקִיץ חֲלוֹמְךָ חָלָמְתָּ

חֲלוֹם אֶחָד הוּא – חֲלוֹם הֶבֶל סֶלָה!

אֲהָהּ, צוּר יִשְׂרָאֵל! הָאֻמְנָם כָּל זֶה

רַק חֲלוֹם בָּטֵל, תַּעְתֻּעֵי לֵב הֹזֶה,

וּבַעֲלִיל לֹא יָקוּם, לֹא יִהְיֶה בָּנוּ?

הַלְנֵצַח נְצָחִים יִשְּׁאֲרוּ הַנְּחֻשְׁתַּיִם

הַמַּכְבִּידִים עָלֵינוּ זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם,

הֲכִי נָפַלְנוּ וּתְקוּמָה אֵין לָנוּ?!

ז

עוֹד יוֹסֵף יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה בִּמְסִבּוֹ,

עוֹדֶנּוּ שָׁקוּעַ בִּמְזִמּוֹת לִבּוֹ,

וּשְׁעַת הַמְּנוּחָה הַקְּצָרָה עָבָרָה;

הַנּוֹסְעִים שָׁבוּ וַיִּמַָלְאוּ הַמּוֹשָׁבוֹת,

שָׁבוּ וַיִּרְעֲשׁוּ גַּלְגִּלֵּי הַמֶּרְכָּבוֹת

וּמְכוֹנַת הָאֵשׁ תִּנָּשֵׂא בַּסְּעָרָה.

וַיִּתְהַפֵּךְ יוֹסֵף וַיּוֹסֵף לִישׁוֹן

וַיַּחֲלֹם חֲלֹם שֵׁנִי שׁוֹנֶה מִן הָרִאשׁוֹן:

הִנֵּה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ פּוֹתָחַת,

וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל הַיָּמִים

כָּל אֲשֶׁר לִגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים

נְדוֹנִים אֶל עֵינָיו בִּמְדוּרוֹת הַשָּׁחַת

פֹּה קֶבֶר- מִמֶּנּוּ יוֹמָם וָלַיְלָה

עַמּוּד עָשָׁן וָאֵשׁ מִתְנַשֵּׂא מַעְלָה:

קֶבֶר בֶּן-אֲבוּיָה הוּא, דְּבַר יְיָ בָּזָה.

שָׁם מֻטָּל עַל פָּנָיו עַל סַף בֵּית-הַכְּנֶסֶת

אוּרִיאֵל אַקּוֹסְטָא כְּאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת.

שָׁם יִדַּם בַּחֹשֶךְ הַכּוֹפֵר אֶשְׁפִּינָזָה.

וּבְכִבְשַׁן אֵשׁ, בַּדּוּדִים וּבַצַּלָּחוֹת

יִצְלוּ וִיבַשְּׁלוּ מִשְׁפָּחוֹת-מִשְׁפָּחוֹת,

כָּל מִשְׁפְּחוֹת הַמַּשְׂכִּילִים מִימֵי בֶן-מְנַחֵם;

וַחֲסִידִים אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה בְּטַלִּית וּתְפִלִּין

קֹדְחִים הָאֵשׁ וּמְצַמְּקִים הַתַּבְשִׁילִין

וְקוֹרְאִים: כַּךְ יָפֶה לָהֶם! אָסוּר לְרַחֵם!

וּבַת-עֵינוֹ תֶאֱרֹב אֵצֶל כָּל פִּנָּה:

אַיֵּה רַב יְהוּדָה אַרְיֵה דִּי-מוֹדִינָה

בַּעַל “קוֹל סָכָל”, בַּעַל “אֲרִי נֹהֵם” –

מַדּוּעַ אֵינֶנּוּ נִשְׁפַּט עַל עֲוֹנוֹ?

אוֹ עַל כִּי הִתְחַפֵּשׂ וַיַּחֲלִיק לְשׁוֹנוֹ

שָׁכַח לַהֲבִיאוֹ בַּמִּשְׁפַּט אֵל זֹעֵם?!

וּבִכְלוּב בַּרְזֶל רֻתָּק בִּנְחֻשְׁתַּיִם

יִרְבַּץ שׁוֹר נַגָּח גָּדוּעַ קַרְנַיִם,

שׁוֹר בַּעַל “הֶחָלוּץ”, אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן,

וּלְשׁוֹן אֵשׁ אֹכֶלֶת יוֹצֵאת מִפִּיהוּ

וּתְלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב. – “מַה לֹא תִשְׂרְפִיהוּ?”

• “בִּכְאֵב נֵצַח וּבְמוֹקְדֵי עוֹלָם הוּא נָדוֹן!”

בַּעַל “הַתְּעוּדָה” גֹּוֵעַ בָּרָעָב,

וּבְכוּר בַּרְזֶל יִצָּרֵף “כּוּר לַזָּהָב”,

וּבְ“מִלְחֶמֶת סוֹפְרִים” יִנָּגֵף “הַמַּפְתֵּחַ”;

צִבְעוֹן וָשֶׁקֶר לוֹבְשִׁים בִּגְדֵי כְהֻנָּה,

זֹבְחֵי אָדָ"ם בַּעַל “אֱמֶת וֶאֱמוּנָה”

יִמְצוּ אֶת דָּמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.

הִנֵּה עוֹד תַּנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה –

עַל גֶּחָלָיו עָקוּד בַּעַל “הַצֹּפֶה”

וַחֲסִידֵי חַבַּ"ד יַלְקוּהוּ בִּרְצוּעָה;

וּפֹה בַּחֲבִילֵי שׁוֹטִים וָעַקְרַבִּים

יְיַסְּרוּ הַשּׁוֹטִים “מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים”

מוּסַר אַכְזָרִי בַּעַל “עַיִט צָבוּעַ”.

וְהִנֵּה קוֹל פְּחָדִים! בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ

וְקוֹל כָּרוֹזָא בֶּחָיִל יִשָּׁמֵעַ:

"הַשְׁמִיעוּ בְּיַעֲקֹב, הַגִּידוּ בִּיהוּדָה,

כִּי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן זָקֵן מַמְרֶה הִנֵּהוּ

וּבֵית-דִּין הַגָּדוֹל גָּזַר נִדּוּי עָלֵיהוּ,

בָּזֶה וּבְבָא יִהְיֶה מָחֳרָם וּמְנֻדֶּה.

וּלְפִי שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ

יַד יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּה תַּקִּיפָה אֶצְלֵנוּ,

עַל כֵּן הִתִּירוּ דָמוֹ, וּמִצְוָה וּזְכוּת

לֵירֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו וּלְרָדְפוֹ עַד חָרְמָה

וּלְהַלְשִׁין עָלָיו בֵּין בֶּאֱמֶת בֵּין בְּעָרְמָה

לְמָסְרוֹ בְּיַד גּוֹי וּלְחַיֵּב רֹאשׁוֹ לְמַלְכוּת".

וַיִּרְגַּז יוֹסֵף וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ;

מִתִּמְהוֹן לֵב כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ,

הֵן עוֹד קוֹל הַשּׁוֹפָר אָזְנָיו מַקְשִׁיבוֹת…

מִפַּחְדּוֹ לֹא שָׂם אֶל לִבּוֹ לָדַעַת

כִּי מְכוֹנַת-הַקִּיטֹר הִיא הַתּוֹקַעַת

עֵת תִּקְרַב לָגֶשֶׁת אֶל בֵּית-הַנְּתִיבֹות.

שְׁנֵי חֲלֹמוֹתָיו אֵלֶּה כֹּה נִפְלָאוּ

עוֹד כָּל יְמֵי לֶכְתּוֹ מִלִּבּוֹ לֹא יָצָאוּ

וַחֲלוֹם אֶל חֲלוֹם אֶת נַפְשׁוֹ קוֹלֵעַ;

יִזְכֹּר הָרִאשׁוֹן וּפָנָיו יִשְׂמָחוּ,

יִזְכֹּר הַשֵּׁנִי וּמֵעָיו יִרְתָּחוּ;

הַחֲלוֹם אוֹ נְבוּאָה הוּא – מִי זֶה יוֹדֵעַ?

אַךְ שָׁוְא לִבְּךָ, יוֹסֵף, עַל הַסְּעִפִּים פּוֹסֵחַ,

שָׁוְא לַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן אַתָּה שָׂמֵחַ

וּמִן הַשֵּׁנִי פָּנֶיךָ נִזְעָמִים;

צוֹפֶה אָנֹכִי וּבְסוֹד אֱלוֹהַּ הָיִיתִי

וּבִצְפוּנֵי הָעִתִּים שָׁמָּה חָזִיתִי

אֵת אֲשֶׁר יִקְרֶךָ בְאַחֲרִית הַיָּמִים.

אֵין לְךָ לֹא מִשַּׁלְוַת הַסְּרוּחִים עַל עַרְשׂוֹתָם

וְלֹא מִיִּסוּרֵי הַמּוּקָעִים עַל מַחְשְׁבֹתָם -

פְּקֻדַּת כָּל הָאָרֶץ עָלֶיךָ תִּפָּקֶד,

פְּקֻדַּת כָּל אֶחָד מֵעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל:

פַּר-הֶעְלֵם-דָּבָר תִּהְיֶה, חַטַאת הַקָּהָל,

וּכְבָר בָּנוּי הַמִּזְבֵּחַ עָלָיו תֵּעָקֵד.

הֲיָבֹא מַלְאָךְ עַל כַּנְפֵי הַסָּעַר

לֵאמֹר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנָּעַר?

הֲיָשִׁיב מִצַּוָּארְךָ הַמַּאֲכֶלֶת?

אוֹיָה, כִּי מִיּוֹם בֵּית אֵל לֹא עָלִינוּ

לֹא מֻצָּב עוֹד סֻלַּם יַעֲקֹב אָבִינוּ

וּבְשַׁעַר שָׁמַיִם סֻגְּרָה הַדֶּלֶת!

אַשְׁרֵיכֶם, הַנִּרְדָּפִים עַל מַחְשְׁבֹתֵיכֶם!

גַּם הַיִּסּוּרִים חֲבִיבִים עֲלֵיכֶם,

פֹּעַל פְּעַלְתֶּם לָכֶם נֹחַם וָשֶׂכֶר;

אִי לָךְ, יוֹסֵף, כִּי תֹאבַד בִּדְמִי יָמֶיךָ,

אַף לֹא פָעֲלוּ מִטּוֹב עַד רָע יָדֶיךָ

וּמִפֶּשַׁע אַחֵר אֵיד לָךְ וָנֵכֶר!

ח

מְכוֹנַת-הַקִּיטֹר דֹּהֶרֶת דֹּהָרֶת,

אֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת כַּחֵץ עוֹבָרֶת,

הֶאָח, יוֹסֵף, הֶאָח, הִנֵּה אַרְצֶךָ!

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה אֵלֶיהָ נִמְשַׁכְתָּ,

עַתָּה עַל אַדְמָתָהּ הִנֵּה דָּרַכְתָּ –

הַתְקַדְּמֶךָ בִּרְכוֹת טוֹב? הֲתִרְצֶךָ?

הַנּוֹסְעִים נֶחְפָּזוּ הֵנָּה וָהֵנָּה –

הַפָּקִיד בָּא, הַתְּעוּדוֹת תִּבָּחֵנָה;

אֶל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן הִנֵּה הוּא צוֹעֵד:

“אִישׁ צָעִיר לַיָּמִים, אַיֵּה תְּעוּדָתְךָ?”

• הִנֶּהָ, וּמֵרֹאשׁ אַגִּיד לְמַעְלָתְךָ

כִּי מִכְתַּב-מַסָּעִי הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד.

הַפָּקִיד הֵעִיף בַּמִּכְתָּב עֵינֵיהוּ

וַיַּבֵּט אֶל יוֹסֵף וַיַּעֲמֵד פָּנֵיהוּ

וַיֹּאמֶר: "יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן שְׁמֶךָ!

קוּמָה אֵפוֹא וּרְדָה מֵעַל הָעֲגָלָה,

כִּי לֹא אוּכַל לְתִתְּךָ לַהֲלֹךְ הָלְאָה;

בְּשֵׁם הַדָּת וְהַמֶּמְשָׁלָה – עָצוּר הִנֶּךָ".

• בִּי אֲדֹנִי! מַה-פִּשְׁעִי, מֶה חַטָּאתִי?

אִם הַעֲבִיר הֶעֱבַרְתִּי מוֹעֵד תְּעוּדָתִי

אֲשַׁלֵּם כַּדָּת אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה…

• "לֹא בִגְלַל מִכְתַּב הַתְּעוּדָה תִּתָּפֶשׂ,

אַךְ יַעַן כִּי עָשׁוּק אַתָּה בְּדַם נֶפֶשׁ,

וּכְבָר נְבַקֶּשְׁךָ זֶה חֳדָשִׁים שִׁשָּׁה".

שָׁמְעוּ הַנִּצָּבִים וַתֹּאחֲזֵם חַלְחָלָה;

זֶה יוֹמַיִם יוֹשֵׁב אִתָּם בָּעֲגָלָה

רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ – וְהֵם לֹא יָדָעוּ!

וּמִי זֶה הֶאֱמִין כִּי אִישׁ זֶה הַתָּמִים

לִסְטִים מְזוּיָן הוּא, גַּזְלָן שׁוֹפֵךְ דָּמִים,

אֲשֶׁר רוֹפֵא חוֹלִים הוּא עָלָיו שָׁמָעוּ.

• אִם כְּרוֹצֵחַ תַּאַסְרֵנִי רָע לֹא אִירָא,

אָמַר יוֹסֵף, כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי הַחֲקִירָה

תִּגָּלֶה בַּקָּהָל שִׁגְגַתְכֶם הַגְּדוֹלָה;

אֶפֶס כִּי צַר לִי כִּי אִמִּי שׁוֹכֶבֶת

וּמְחַכָּה אֶל בּוֹאִי עַל עֶרֶשׂ הַמָּוֶת -

עַתָּה תֵּרֵד שֵׂיבָתָהּ בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

רוֹפֵא – מַכַּה נֶפֶשׁ! גַּזְלָן – מְכַבֵּד אִמּוֹ!

לֹא הֶאֱמִינוּ לַדָּבָר כָּל הַנּוֹסְעִים עִמּוֹ

אַף כִּי עָנוּ בוֹ שְׁמוֹ גַּם שֵׁם אָבִיהוּ;

וּבְרֶדֶת הַתָּפוּשׂ עִם רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים

וְאֲחֻזַּת אַנְשֵׁי צָבָא אֵלָיו עֹטְרִים,

נָדוּ הַנּוֹסְעִים לוֹ, רֹאשָׁם הֵנִיעוּ.

מֵעִם נַחַל גָּר כִּי יִגָּרַע נֵטֶף

לֹא תִשָּׁבַרְנָה אֶזְרֹעוֹת הַשֵּׁטֶף

וּבְאֵיתָנָם מֵימָיו יִזְּלוּ יָנוּעוּ;

מֵאֹרְחַת הַנּוֹסְעִים נֶפֶשׁ נָפָלָה,

הַנִּשְׁאָרִים שֵׂרְכוּ אֶת דַּרְכָּם הָלְאָה,

דִּבְּרוּ הֵשִׂיחוּ בוֹ – וַיִּשְׁכָּחוּהוּ.

וְיוֹסֵף הוּרַד בֵּית-הַפְּקִידוּת, שָׁם לוֹ הוֹדִיעוּ

עַל מָה בֵּית-הָאֲסוּרִים אוֹתוֹ יָבִיאוּ,

כִּי נִמְנָה אֶת פּוֹשְׁעִים מַעֲבִירֵי הַמֶּכֶס;

שָׁם נוֹדַע לוֹ כִּי לִפְנֵי חֳדָשִׁים אֲחָדִים

הֶעֱבִיר הוּא הַגְּבוּל עֵדֶר סוּסִים וּפְרָדִים

וְהַשֹּׁטְרִים הִדְבִּיקֻהוּ רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ.

וַיִּלָחֶם בָּם וַיָּמָת הָאַחַד,

וּבְהֵחָפְזוֹ לָנוּס מִפְּנֵי הַפַּחַד

נָפְלָה אַמְתַּחְתּוֹ וְכֵלָיו מֵעָלֵיהוּ;

שָׁמָּה אֶת מִכְתַּב-מַסָּעוֹ מָצָאוּ,

וּמִשָּׁם תָּוֵי פָּנָיו וּשְׁמוֹ נוֹדָעוּ

הוּא שֵׁם הַנִּתְפָּשׂ הַיּוֹם וּפָנֵיהוּ.

• אֲבָל, הוֹסִיף יוֹסֵף, הֲלֹא אָמַרְתִּי

כִּי אֲנִי מֵעוֹדִי בַּסּוּסִים לֹא סָחַרְתִּי,

גַּם זֶה לִי חָמֵשׁ שָׁנִים פֹּה לֹא הָיִיתִי…

"דַּעַת לֹא אֵדַע, הַפָּקִיד פְּסָקָהוּ,

כָּל זֹאת תְּסַפֵּר לַשּׁוֹפְטִים וְיִשְׁמָעוּ,

וַאֲנִי תְּפַשְׂתִּיךָ וְתֵאָסַר, כִּי כֵן צֻוֵּיתִי.

עוֹד הַיּוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב תֵּצֵא מֶרְכָּבָה

וַאֲשַלַּחֲךָ הָעִירָה בְּסַךְ אַנְשֵׁי צָבָא,

שָׁם תִּצְטַדֵּק אִם תּוּכַל לִפְנֵי שַׂר הַפָּלֶךְ.

עַתָּה קוּמוּ, הַשּׁוֹטְרִים, אִסְרוּהוּ בַּנְּחֻשְׁתַּיִם,

שִׂימוּ בַסַּד רַגְלוֹ וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם וּמַיִם

וְהוֹשִׁיבוּהוּ בַּבֹּר בֵּין אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ".

יָדַעְתִּי כִּי תַחֲפֹּץ, קוֹרְאִי, לָדַעַת

מֶה חָשַׁב יוֹסֵף, מֶה עָנָה וַיַּעַשׂ

בְּשָמְעוֹ דִּבְרֵי גַאֲוָה וָבוּז כָּאֵלֶּה? –

עָשָׂה מַה שֶּׁאֲחֵרִים בִּמְקוֹמוֹ עֹשִׂים:

נָתַן רַגְלוֹ לַסָּד, יָדָיו לַעֲבֹתִים,

נָתַן בֶּעָפָר פִּיו וַיֵּרֶד בֵּית-כֶּלֶא.

אֲבָל אַנְשֵׁי חֶסֶד, מָה אַתֶּם עֹשִׂים?

הֵן כְּבָר אֻסֹּר אֻסַּר יוֹסֵף בַּעֲבֹתִים,

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה אֶל עַמּוֹ, אֶל יוֹלַדְתּוֹ!

• "אוּלַי הָיוּ הָעֲבֹתִים הָהֵם חַלָּשִׁים,

עַל כֵּן נָשִׂים עָלָיו עֲבֹתִים חֲדָשִׁים

בַּעֲבוּר יָבֹא בֶטַח אֶל עִיר מוֹלַדְתּוֹ".

ט

וּמִרְיָם אֵם יוֹסֵף עַל עַרְשָׂהּ מִתְהַפֶּכֶת

בֵּין צִירֵי הַמָּוֶת וְתוֹחֶלֶת מְמֻשֶּׁכֶת,

לִשְׁנֵי אֹרְחִים הֲגוּנִים הַיּוֹם מְיַחֶלֶת:

מַלְאַךְ-מוֹתָהּ יָבֹא לִגְהוֹת מַכְאֹבֶיהָ,

וּבְנָהּ גַּם הוּא אָמַר לָבוֹא אֵלֶיהָ –

מִי מֵהֶם יַקְדִּים לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת?

מַדּוּעַ בּשֵׁשׁ יוֹסֵף אֶחֱרוּ פְעָמָיו

וְהוּא אִישׁ זָרִיז וּמָהִיר מִיָּמָיו?!

הֲפָגַע בּוֹ שָׂטָן, אָסוֹן קָרָהוּ?

הָאַהֲבָה גַּם הִיא הֵן עַזָּה כַּמָּוֶת,

אַךְ לוֹ אֵין חַרְצֻבּוֹת וָהִיא תִּכְשַׁל תֵּעָוֶת -

וּבְכֵן אַחַר הַבֵּן, הַמַּלְאָךְ קִדְּמָהוּ.

חַרְבּוֹ הַלְּטוּשָׁה בִּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה,

טִפַּת הַמָּרָה כִּרְסִיס דָּם בָּהּ תְּלוּיָה,

הִנֵּה הוּא עוֹמֵד שָׁם לִמְרַאֲשֹׁתֶיהָ;

עֵינָיו הָרְבָבוֹת אֵלֶיהָ תַּשְׁגַּחְנָה,

דַּלְתוֹת פָּנֶיהָ מָתַי תִּפָּתַחְנָה

לִזְרוֹק הַמָּרָה אֶל בֵּין שִׂפְתוֹתֶיהָ.

פִּתְאֹם נֵר אֲדֹנָי הֵאִיר פָּנֶיהָ

וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צָפוּ עֵינֶיהָ

וַתֵּרֶא – הַצָּרָה עַל יוֹסֵף בָּאָה:

“יוֹסֵף! שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!” בְּקוֹל מַר צָרָחָה,

וּמִדֵּי קָרְאָה אֶת פִּיהָ פָּתָחָה -

וַתְּעַלַּע הַטִּפָּה וְנַפְשָׁהּ יָצָאָה.

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בְּעֶצֶם הַצָּהֳרַיִם

עֵת רַגְלֵי יוֹסֵף הֻגְּשׁוּ לִנְחֻשְׁתַּיִם,

נָפְלוּ נְחֻשְׁתֵּי בְשַׂר מִרְיָם מֵעָלֶיהָ;

וַתֵּצֵא נַפְשָׁהּ הַטְּהֹרָה לַחֹפֶשׁ,

וַתִּסַּק עָל, וַתִּתְאַחַד עִם נֶפֶשׁ

רָחֵל הָאֵם הַמְּבַכָּה עַל בָּנֶיהָ.

“בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת!” הַשַּׁמֶּשֶׁת קָרָאָה,

בִּרְאוֹתָהּ כִּי הַנֹּצָה מִמְּקוֹמָהּ לֹא זָעָה,

וַתֵּלֶךְ לְבַשֵּׂר אֶת גַּבַּאי הַחֹדֶשׁ;

הַמַּיִם הַשְׁאוּבִים הַשְּׁכֵנוֹת שָׁפָכוּ

וּלְהָאַלְמָן הֶחָדָשׁ לִקְרוֹא הָלָכוּ,

הַקּוֹרֵא עוֹד תְּהִלִּים מוּל אֲרוֹן-הַקֹּדֶשׁ.

עוֹד גּוּף הַמֵּתָה לֹא הִסְפִּיק לְהִתְקָרֵר

וַתָּבֹאנָה הַשְּׁכֵנוֹת בִּבְכִי לְמָרֵר

עַל “הַיְּהוּדִית הַיְּקָרָה” שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ,

וְהַשַּׁמָּשׁוֹת מִהֲרוּ לָבוֹא אֶל בֵּיתָהּ

לַעֲשׂוֹת לָהּ כַּמִּשְׁפָּט, לְהַשְׁכִּיב הַמֵּתָה

עַל אֲלֻמָּת תֶּבֶן עַל מַעֲבֶה הָאֲדָמָה.

וּמִמָּחֲרָת תֵּכֶף אַחַר הַתְּפִלָּה

נִקְהֲלוּ הַבַּטְלָנִים מִכָּל הַקְּהִלָּה

וּלְפֶתַח בֵּית שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק יָרָדוּ;

עֶגְלַת אַשְׁפָּה, סוּס צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ,

שַׁמָּשׁ כֻּלּוֹ מַשְׁקֶה הַנּוֹתֵן רֵיחוֹ,

גַּבַּאי דֹבֵר עַזּוֹת – כְּבָר שָׁם נוֹעָדוּ.

וְהִנֵּה קוֹל חֲרָדָה בִּרְחוֹב הַקִּרְיָה,

קוֹל אִסְתְּרָא בְּלָגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא,

וְקוֹל הַקּוֹרֵא: צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת!

הַכִּיסִים נִפְתָּחוּ, הַחֲנֻיּוֹת סֻגָּרוּ,

נִשְׁמְעוּ אֲנָחוֹת וּדְמָעוֹת נִגָּרוּ:

עַל אָדָם כָּשֵׁר כָּל דִּמְעָה נֶחְשָׁבֶת!

אַחֲרֵי הַמִּטָּה הָאַלְמָן יָנוּעַ

אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ וּבִגְדוֹ קָרוּעַ,

וְרָב אָדָם יִמְשֹׁךְ מִכָּל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר;

גַּם שַׁמְגַּר מוֹדָעֵנוּ, גַּבַּאי חֹדֶשׁ כָּעֵת,

גַּם הוּא הֶאֱצִיל רֶגַע לְהַלְוָיַת הַמֵּת

אַף כִּי טָרוּד הוּא מְאֹד בְּצָרְכֵי הַצִּבּוּר.

וּבְעוֹד מֵעֵבֶר מִזֶּה הַלְּוַיָּה עֹבֶרֶת,

בָּאָה מֵעֵבֶר מִזֶּה לְוַיָּה אַחֶרֶת:

לַהֲקַת אַסִּירִים בְּלִוְיַת אַנְשֵׁי חָיִל.

הָאַסִּירִים אִישׁ וּצְמִידָיו עַל יָדֵהוּ,

הַשּׁוֹמְרִים אִישׁ וַחֲנִיתוֹ עַל שִׁכְמֵהוּ,

הוֹלְכִים אָט כִּי הָלְכוּ כָּל הַלָּיִל.

וַיַּעַמְדוּ הַשּׁוֹמְרִים עַל מַעְמָדָם

וַיַּטּוּ בַּכִּידוֹנִים אֲשֶׁר בְּיָדָם

בִּפְגוֹשׁ הַלְּוַיּוֹת אִשָּׁה אֲחוֹתָהּ,

לַחֲלֹק כָּבוֹד לַנֶּפֶשׁ הַנִּקְבֶּרֶת;

כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִצְבָא הַמִּשְׁמֶרֶת

לָתֵת כָּבוֹד וִיקָר לְכָל נֶפֶשׁ בְּמוֹתָהּ.

אַנְשֵׁי חֶסֶד וֶאֱמֶת, מָה אַתֶּם עוֹשִׂים?!

לוּ אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר לֹא שַׂמְתֶּם עֲבֹתִים

עַל יְדֵי הָאַסִּיר הַנִּצָּב תּוֹכֵכֶם,

לוּ לֹא חֲסַמְתֶּם דֶּרֶךְ הַנּוֹסֵעַ,

אוּלַי בָּרֶגַע הַזֶּה – מִי יוֹדֵעַ?! -

לֹא עָבְרָה הַלְּוַיָּה הַזֹּאת עַל פְּנֵיכֶם.

פִּתְאֹם מִתּוֹךְ הַשְּׁבוּיִם קָפַץ אַחַד,

פָּנָיו יָזֻעוּ מִיָּגוֹן וָפַחַד -

יוֹסֵף הָאֻמְלָל הִכִּיר אֶת אָבִיהוּ…

קָפַץ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ

לְהִשְׁתַּטֵּחַ רֶגַע עַל מִטַּת אִמּוֹ,

לְחוֹנֵן עֲפָרָהּ וּלְנַשְּׁקוֹ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

וַיַּרְא הַשּׁוֹמֵר, אִישׁ חַיִּל אִישׁ מִדָּה,

אַסִּירוֹ הָאֶחָד נֹטֶה הַצִּדָּה,

וַיֹּאמֶר אַךְ נִמְלָט הוּא וּבֹרֵחַ,

וַיִּגְעַר בּוֹ: הַס, מִמְּקוֹמְךָ אַל תָּמֶשׁ!

וּבְעֵץ חֲנִיתוֹ הִכָּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ;

וַיִּצְנַח לָאָרֶץ וַיִּתְיַפֵּחַ.

"נִרְאֶה לִי, אָמַר הַשַּׁמָּשׁ הַמּוֹשֵׁךְ בְּקָרוֹן,

כְּאִלּוּ הַבַּר-מִנָּן רָגַז בָּאָרוֹן,

לִבִּי נוֹקְפִי, שֶׁמָּא עוֹדֶנָּה חַיָּה…"

• תַּאֲלָתִי לְךָ! גָּעַר בּוֹ הַגַּבַּאי הַגֹּבֶה,

לִבְּךָ נוֹקֵף לְפִי שֶׁעוֹד לֹא סָר יֵינְךָ, סֹבֵא!

עֶרֶב שַׁבָּת הַיּוֹם; אַל תַּעֲצֹר הַלְּוַיָּה. -

גּוֹמְלֵי חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, יַרְגִּיעַ לִבֵּכֶם!

בַּפַּעַם הַזֹּאת מֵת מֻחְלָט לִפְנֵיכֶם,

וְאִם רָגְזָה הַמֵּתָה בָּאָרוֹן מוּנַחַת,

רָגְזָה לְקוֹל שַׁוְעַת הַבֵּן הַנּוֹרָאָה

עַל מִטַּת אִמּוֹ לַקֶּבֶר מוּצָאָה -

מִקּוֹל זֶה תִּרְגַּז גַּם הַשְּׁאוֹל מִתָּחַת.

נִנְעַר רֶגַע אֶחָד גַּם שִׁמְעוֹן הָאוֹנֵן:

“הַקּוֹל קוֹל יוֹסֵף!” מִכְּאֵב לֵב הִתְרוֹנֵן,

וַיַּרְגִּיעֵהוּ שַׁמְגַּר בְּמַאֲמָר מִן הַזֹּהַר.

וַתַּעֲבֹרְנָה הַלְּוַיּוֹת אִשָּׁה לִמְקוֹמָהּ,

וַיָּבִיאוּ אֶת מִרְיָם אֶל בֵּית עוֹלָמָהּ,

וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף אֶל בֵּית הַסֹּהַר.

הֲשָׁמַע שַׁמְגַּר קוֹל יוֹסֵף וְהִכִּירָהוּ? –

הַדָּבָר הַזֶּה, קוֹרְאַי, לֹא תֵדָעוּ,

וּלְדַעְתּוֹ גַּם אֲנִי עָמַלְתִּי אֶל חִנָּם;

כִּי מִצְחַת נְחשֶׁת לָאִישׁ זֶה עַל פָּנָיו,

כָּל מַחְשְׁבֹות אוֹנוֹ, כָּל כַּעַס עִנְיָנָיו,

כִּתְּהֹם מְעֻלֶּפֶת עֲרָפֶל הִנֵּה הִנָּם.

עַל כֵּן אָשִׁיר עֻזֶּךָ, גִּזְבַּר הַקְּהִלָּה:

מִי כָמוֹךָ, גִּבּוֹר נוֹרָא עֲלִילָה,

גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ מִי כָמוֹךָ!

לוֹכֵד עִיר אָתָּה וּבְרוּחֶךָ משֵׁל,

צְעָדֶיךָ סְפוּרִים, בִּדְרָכֶיךָ אֵין כּשֵׁל,

אֵין עֵת, אֵין פֶּגַע, בָּם נַפְשְׁךָ נָבֹכָה!

סִפּוּרִי הָאָרוּךְ עַד קִצּוֹ נוֹגֵעַ

וְאַתָּה, הַקּוֹרֵא, עוֹד אֵינְךָ יוֹדֵעַ

מֶה הָיָה סוֹף דָּבָר, אַחֲרִית הַזָּעַם!

הָהּ, תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים

שֶׁטּוֹב לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹתָם נִסְתָּרִים;

כֵּן גַּם הַדָּבָר הַזֶּה לָךְ הַפָּעַם.

לֹא אוּכַל הָשִׁיב אֶת מִרְיָם מִקֶּבֶר,

לֹא אוּכַל הַצִּיל אֶת בְּנָהּ מִן הַשֶּׁבֶר

הַנָּכוֹן לְצַלְעוֹ מִשֹּׁפְטֵי הַמַּלְכוּת;

עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ חֳדָשִׁים שִׁשָּׁה,

כִּי כֵן נִמְשְׁכוּ יְמֵי הַחֲקִירָה וּדְרִישָׁה,

אַחַר נִגְמַר דִּינוֹ – לְחוֹבָה לֹא לִזְכוּת.

כִּי לֹא הָיָה לְיוֹסֵף אִישׁ בְּכָל הָאָרֶץ

מַגִּיד לַשּׁוֹפְטִים יָשְׁרוֹ וְעוֹמֵד בַּפָּרֶץ

בְּהִמָּשֵׁך הַמִּשְׁפָּט כָּל יְמֵי הַחֹרֶף;

הוּא עַל עַצְמוֹ הֵעִיד וְהוֹכִיחַ זְכוּתוֹ,

אַךְ לוֹ לֹא הֶאֱמִינוּ, לֹא קִבְּלוּ עֵדוּתוֹ.

וַיֹּאמְרוּ: אִישׁ תּוֹכֵחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף.

שְׁנֵי מְלִיצִים אָמְנָם לְיוֹסֵף עָמָדוּ,

אַךְ הוֹעֵל לֹא הוֹעִילוּ, נַפְשׁוֹ לֹא פָדוּ!

אִמּוֹ בִּקְּשָׁה רַחֲמִים עָלָיו בַּשָּׁמָיִם,

וּבַת-קוֹל יָצְאָה וּבֵין הַבְּרִיּוֹת הִכְרִיזָה:

"שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן הֵם; הָאֶחָד בַּבִּזָּה

שָׁלַח יָדוֹ, וְהַנִּשְׁפָּט – נְקִי כַּפָּיִם".

אַף הִגִּיעָה הַבַּת-קוֹל עַד הַדַּיָּנִים,

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה וְהֵם הָיוּ קַפְּדָנִים

וְהוֹרוּ הֲלָכָה: בְּבַת-קוֹל אֵין מַשְׁגִּיחִין,

וּבֶאֱמֶת הֲיוּכַל, קוֹרְאִי הַיָּקָר,

בֵּית-דִּין שֶׁל מוּמְחִין, לֹא שֶׁל רוֹעֵי בָקָר,

לִשְׁמוֹעַ כָּל מַה שֶׁהַטַּיָּלִים מְשִׂיחִין?

הַמֵּלִיץ הַשֵּׁנִי גַּם הוּא בְּפַמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה;

שִׁמְעוֹן יוֹשֵב בְּבֵית-מִדְרָשׁוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה

עוֹסֵק בְּסִתְרֵי תוֹרָה, בְּזֹהַר וְתִקּוּנִים;

אַךְ הָהּ, הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ כֻּלָּם מִינִים

שֶׁבִּקְדֻשַּׁת הַזֹּהַר אֵינָם מַאֲמִינִים

וְלֹא פָעֲלוּ תִּקּוּנָיו עַל לִבֹּתָם הַמְּגוּנִים.

לוּ עָסַקְתָּ, שִׁמְעוֹן, בְּמִדְרָשׁ הַנֶּעְלָם,

לִדְרוֹשׁ אַחֲרֵי יוֹסֵף הַמְּזֻיָּף הַנֶּעְלָם,

אָז אוּלַי אֶת נֶפֶשׁ בִּנְךָ הִצַּלְתָּ;

אַךְ מִתִּקּוּנִים, מַעֲמָדוֹת וּתְהִלִּים

אֵינָן מִתְפָּעֲלוֹת נִשְׁמוֹת הַפְּלִילִים -

לַשָּׁוְא יָגַעְתָּ, שִׁמְעוֹן, לַשָּׁוְא עָמַלְתָּ.

גָּבָה בֵּית-דִּין עֵדוּת גַּם כֵּן וְשָׁאָל

עַל אֹדוֹת הַנִּשְׁפָּט אֶת רָאשֵׁי הַקָּהָל,

וַיַּעֲנֻהוּ בִּכְתָב מְפֹרָשׁ כַּדִּין וְכַדָּת

כִּי שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִֹמְעוֹן אָזְנָם לֹא שָׁמָעָה,

וְזֶה הָאֶחָד יָצָא כְּבָר לְתַרְבּוּת רָעָה -

וְעַל הֶחָתוּם הָיָה גַּם שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת.

גַּם אֲנָשִׁים מִן הַשּׁוּק הִרְבּוּ לְשַׁחֵר

הֶהָיָה בָּזֶה יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן אַחֵר?

וַיַּעֲנוּם בְּתֻמָּם: כָּזֹאת לֹא נִהְיָתָה!

וְאִם יֵשׁ בָּהֶם אִישׁ יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם

מִי הוּא זֶה שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, טִפֵּשׁ, אוֹ גוֹלָם,

שֶׁיַעֲלֶה אֶת רֹאשׁוֹ בֵּינֵי אַרְיְוָתָא?!

וּבְאֵין מֵלִיץ ישֶׁר מוּל מַגִּיד פֶּשַׁע

בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁם נַעֲשָׂה הָרֶשַׁע,

וַיֹּאבַד בַּעֲלוּמָיו אִישׁ צַדִּיק תָּם-דָּרֶך;

לֹא הוֹעִילָה לוֹ לֹא חָכְמַת הָרְפוּאָה,

גַּם תַּלְמוּדוֹ לֹא הָיָה לוֹ לִישׁוּעָה,

וַיֵּלֵךְ עִם פּוֹשְׁעִים לַעֲבֹדַת פָּרֶךְ - - -

רַק בָּזֹאת זְכוּת אֲבוֹתָיו לְעֵזֶר לוֹ הָיָתָה:

בְּיוֹם גְּלוֹתוֹ בָּא אֵלָיו הַמַּגִּיד דְּמָתָא

וַיְדַבֵּר עַל לִבּוֹ לֵאלוֹהַּ מִלִּין,

וּנְדִיבֵי-הָעָם רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים

הִגִּישׁוּ לוֹ מִנְחָה וּמַתָּת בְּסֵבֶר פָּנִים –

סֵדֶר תְּפִלָּה קָטֹן וּשְׁנֵי זוּגוֹת תְּפִלִּין.

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי אֲדֹנָי אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:

"פֹּעַל אָדָם יְשַׁלֶּם-לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִיאֵהוּ!

אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית;

טִינָא הָיְתָה בְּלִבּוֹ וְנֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם.

כֵּן יֹאבְדוּ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִים כֻלָּם

הַהוֹלְכִים לִלְמוֹד – חָכְמָה יְוָנִית".

כֵּן דִּבַּרְתֶּם, חַכְמֵי-לֵב יִשְׁרֵי-דֶרֶךְ!

אַךְ אַל נָא תִּשְׁכָּחוּ הָאִישׁ רָם הָעֶרֶךְ

שֶׁעַל יָדוֹ נִתְגַּלְגְּלָה לָכֶם זֹאת הַזְּכוּת:

הִנֵּה יְמֵי הַבְּחִירוֹת בָּאִים אֶצְלֵכֶם,

שׁוּבוּ שִׂימוּ שַׁמְגַּר לְרֹאשׁ עֲלֵיכֶם,

אָז תִּנָּצְלוּ מִכָּל רָע, כִּי – הַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.

---

נהרא נהרא ופשטיה

מאת

יהודה ליב גורדון

נהרא נהרא ופשטיה / יהודה ליב גורדון

הַאֱלֹהֵי הָרִים “הַמָּקוֹם”

וְלֹא אֱלֹהֵי הַעֲמָקִים?

הָאֱלֹהֵי כוּשׁ הוּא וְלֹא אֱלֹהֵי הֹדּוּ,

אֱלֹהֵי מֵי מרִיבָה וְלֹא חַצְצוֹן תָּמָר,

כִּי שָׁם יַקְדִּימוּ בָּרוּךְ-שֶׁאָמַר לְהוֹדוּ

וּפֹה יֹאמְרוּ הוֹדוּ קוֹדֶם בָּרוּךְ-שֶׁאָמַר,

הַבִּיטוּ וּרְאוּ מַה-נִּשְׁתַנּוּ הַמַּטְבֵּעוֹת

בְּנוּסַח הַתְּפִלּוֹת

שֶׁל הַרְבֵּה קְהִלּוֹת,

וּמַה-נִּפְלְגוּ הַדֵּעוֹת

בְּהִלְכוֹת טְרֵפוֹת וּבְדִיקַת הָרֵיאוֹת!

מִי לֹא יֵדַע הַפְּלֻגְתָּא

בְּבוּקָא דְּאַטְמָא דְּשָף מִדֻּכְתָּא

וּמָה רַבָּה הַמְּבוּכָה

בְּדִין וַרְדָּא הֲפוּכָה

וְסִירְכָא סְמוּכָה?!

וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת כֵּן וּבְכָל הַדֹּרוֹת

עַד שֶׁהַתּוֹרָה נֶעֶשְׂתָה כִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת.

עִבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּצְאוּ מִיהוּדָה

וּבֹאוּ לִמְקוֹם רַבִּי יוֹסִי הַגָּלִילָה,

שָׁם בְּכָל אֻשְׁפִּיזָא יִתְּנוּ לָכֶם לִסְעֻדָּה

תַּרְנְגֹלֶת צְלוּיָה

בְּחֶמְאָה עֲשׂוּיָה,

כִּי שָׁם בְּשַׂר עוֹף בֶּחָלָב מֻתָּר בַּאֲכִילָה,

וְטַעְמוֹ וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ

לְפִי שֶׁאִסּוּר גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ

לֹא נֶאֱמַר בְּבַעֲלֵי כְנָפַיִם,

שֶׁמַטִּילִים בֵּיצִים וְאֵינָם יוֹנְקֵי שָׁדַיִם.

עִבְרוּ בֵּין רְחֹבוֹת עִיר וּבֵין נִינְוֵה וָכְלַח

וּסְעוּ מִתָּחַת לְתָרַח וּמִמִּתְקָה לְחַשְׁמֹנָה

וּרְאוּ כָּל עִיר וָעִיר בְּמִנְהָגֶיהָ שׁוֹנָה;

פֹּה יַחֲזִיקוּ בַמִּנְהָג וְשָׁם עָלָיו אָבַד כָּלַח,

בַּחַשְׁמֹנָה יֹאכְלוּ קִטְנִיּוֹת כָּל שְׁמֹנָה

וּבְמִתְקָה יוֹלִיכוּ אוֹתָן לְיָם הַמֶּלַח,

בְּתָרַח יֹאכְלוּ בַּפֶּסַח דָּג מָלוּחַ

וּבְתָחַת מְפָרְרִין וְזוֹרִין לָרוּחַ.

הַגִּידָה לִי אֵפוֹא, רַבִּי רַב זָרַח,

הַאֱלֹהֵי תָחַת אֱלֹהִים וְלֹא אֱלֹהֵי תָרַח?

יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, לֹא בְנוֹ שֶׁל תָּרַח

מֵּאוּר כַּשְׂדִּים בַּאֲרַם נַהֲרָיִם,

אֲשֶׁר יָצָא מוֹנֵיטִין שֶׁלּוֹ בְּכָל הָעוֹלָם,

כִּי אִם אַבְרָהָם הָרוֹכֵל מֵעִיר תָּרַח,

אֲשֶׁר קִבֵּץ מוֹנֵיטִין מִכָּל הָעוֹלָם

וַאֲשֶׁר זֶה פָּעֲמַיִם

פָּשַׁט הָרַגְלַיִם

וּמִפְּנֵי נֹשָׁיו בָּרַח -

יִצְחָק זֶה לָמַד בְּוַלָּזוֹן בִּיְשִׁיבָהׁ

וַיְהִי בָּחוּר אוֹכֵל יָמִים

מַתְמִיד הוֹלֵךְ תָּמִים

וְרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה עָשָׂה לוֹ חֲטִיבָה

וְהֶאֱמִירוֹ לִבְחִיר הַתַּלְמִידִים.

עַל כֵּן כִּמְעָט לוֹ נִמְלָאוּ

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שַׁדְכָנִים בָּאוּ

וַיְדַבְּרוּ לוֹ נִכְבָּדוֹת, בִּבְנוֹת נְגִידִים.

וּלְדָן הַשֻּׁלְחָנִי בְּעִיר תָּחַת

בַּת כַּחֲבַצֶּלֶת פֹּרַחַת,

טוֹבַת שֵׂכֶל וִיפַת תֹּאַר

וּמָאתַיִם זוּזִים לָהּ מֹהַר,

וְהִיא בְּתוּלָה עֲדִינָה

יְחִידָה בְּמִינָהּ,

כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר כַּחֲבַצֶּלֶת פָּרָחָה

עוֹד אָזְנָהּ שֶׁמֶץ לָקָחָה

מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים

וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים,

וַתְּהִי קוֹרְאָה בִּסְפָרִים חִיצוֹנִים

וּפֹרֶטֶת עַל עֻגָב וּמִנִּים. –

הָהּ, גַּם בְּבָתֵּי הַיְשִׁיבוֹת

מָצָא בְיָמֵינוּ

בְּרֹב עֲוֹנֵינוּ

רוּחַ הַזְּמָן לוֹ נְתִיבוֹת!

גַּם לִבְחִיר תַּלְמִידֵי וַלָּזוֹן

נִרְאֶה בֶּחָזוֹן

כִּי אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת

פֹּרַחַת כַּחֲבַצֶּלֶת

הַנּוֹתֶנֶת אִמְרֵי שֶׁפֶר

טוֹבָה מֵאִוֶּלֶת

הַיְרֻקָּה כַּחִלָּזוֹן

אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה קְרֹא סֵפֶר

וּבִבְשָׂרָהּ וּבְנַפְשָׁהּ שֻׁלַּח רָזוֹן.

וּבְכֵן מִהֵר יִצְחָק מִתָּרַח

וַיִּקְטֹף לוֹ זֶה הַפֶּרַח

וַיִּסַּע מִתָּרַח וַיִּחַן בְּתָחַת;

שָׁם עַל שֻׁלְחָן מָלֵא נָחַת

יָשַׁב בְּבֵית חוֹתְנוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים

וַיַּרְא זֶרַע וַיּוֹלֶד בָּנִים.

וַתִּכְלֶינָה שְׁנוֹת אֲרֻחָתָם

וַיְבַקְּשׁוּ לָהֶם מִחְיָה לְפַרְנָסָתָם

וַיִּקַּח יִצְחָק אֶת תּוֹרָתוֹ,

אֲשֶׁר הֵבִיא מִוַּלָּזוֹן,

וּפְנִינָה, לְהַבְדִּיל, אֶת סְפָרֶיהָ הַחִיצוֹנִים

וַיַּנִּיחוּם בְּקֶרֶן זָוִית,

וַיִּפְתְּחוּ לָהֶם בִּרְחוֹב הָעֶגְלוֹנִים

חֲנוּת קְטַנָּה מִכָּל מִינֵי מָזוֹן:

"נִפְתַּח בְּכַד וּנְסַיֵּם בְּחָבִית

– דִּבֵּר יִצְחָק עַל לֵב זוּגָתוֹ –

חֲנוּתֵנוּ קְטַנָּה בְּרֵאשִׁיתָהּ

וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִשְׂגֶּה אַחֲרִיתָהּ".

וַיְהִי יִצְחָק נוֹסֵעַ לִמְדִינַת הַיָּם

לִקְנוֹת סְחֹרָתוֹ וּלְהָבִיא מִשָּׁם

מִזִּמְרַת כָּל אֶרֶץ וּתְבוּאַת עַם וָעָם

מֵאֵת הַזַּמְזֻמִּים

בְּצָלִים וְשׁוּמִים,

מֵאֶרֶץ פַּתְרֻסִים,

פַּת פַּלְטָר, פַּת רוּסִים,

וּמֵאֶרֶץ כַּסְלֻחִים

קוֹלִיס הָאִיסְפַּנִין וְדָגִים מְלוּחִים.

וּפְנִינָה הַיְקָרָה

בַּקֶּרַח וּבַקָּרָה

בַּחֲנוּתָהּ עֹמֶדֶת,

שֹׁקֶלֶת וּמֹדֶדֶת

אֶת מִינֵי הַמְּזוֹנוֹת

לַקּוֹנִים וְלַקּוֹנוֹת;

וּשְׁכֵנוֹתֶיהָ

הָעֹבְרוֹת עָלֶיהָ

בְּרֹאשָׁן תָּנַעְנָה

וּבִשְׂפָתָן תַּבַּעְנָה:

"הוֹי, אַחֲרִית מָרָה כַּלַּעְנָה!

אֵי הָאֶצְבָּעוֹת הַפֹּרְטוֹת עַל פִּי הַנֵּבֶל

אֵיךְ עַתָּה מִתְחָרְכוֹת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים,

וְהַפֶּה אֲשֶׁר קָרָא שִׁירִים וּמְשָׁלִים

נוֹפֵחַ בָּאֵשׁ פֶּחָם לְהוֹסִיף הֶבֶל!"

אֲהָהּ נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת,

אַתֵּנָה לֹא תֵדַעְנָה

כִּי אִם אַחֲרִית זֹאת מָרָה כַּלַּעֲנָה

עוֹד יֵשׁ אַחֲרִית חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת!

הַסְּתָיו עָבַר וִימֵי הַפֶּסַח הִגִּיעוּ

וּמֵעִיר רֹכֶלֶת הָעַמִּים

הַיֹּשֶׁבֶת לִמְבאֹותֹ יַמִּים

דָּגִים מְלוּחִים לְיִצְחָק הֵבִיאוּ,

כִּי הָיָה בְתָחַת הַחֹרֶף

בַּשָּׁנָה הַהִיא קְשֵׁה-עֹרֶף

וְעַד חַג יְצִיאַת מִצְרַיִם

קָפְאוּ הַיְּאֹרִים, נֶעֶרְמוּ הַמַּיִם,

וְאָנוּ הַדַּיָּגִים מְחֻסְּרֵי צֵידָה

וְלֹא הָיָה לַפֶּסַח דָּגִים לָעֵדָה.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק בְּלִבּוֹ:

“בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דָּג – הַמָּלוּחַ טוֹב”,

וַיִּקֶן-לוֹ דָּגִים מְלוּחִים לָרֹב

לְהַסְפִּיק גַּם לְחֶנְוָנִים אֲשֶׁר בִּמְסִבּוֹ,

וּבִסְחֹרָה זֹאת רָב מָמוֹנוֹ הִשְׁקִיעַ

וְעַל יְדֵי זֶה לְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה הִגִּיעַ,

כִּי בְּבֹאָהּ שָׁלַח הָרַב לְהוֹדִיעַ

כִּי אֵין אֹכְלִים בְּתָחַת דָּגִים מְלוּחִים –

וַיִּהְיוּ כָּל חֶשְׁבְּנוֹתָיו לְנֹאדוֹת נְפוּחִים!

וַיִּרְגַּז יִצְחָק עַל הַחֻמְרָא הַחֲדָשָׁה;

כִּי מִי כָמֹהוּ חַד מִבֵּי-מִדְרָשָׁא

יוֹדֵעַ הַסּוֹד

כִּי אֵין כָּל יְסוֹד

לֶאֱסֹר הַדָּגָה,

וְכִי מִלְתָא תַּלְיָא רַק בְּמִנְהָגָא

וְגַם הַמִּנְהָג בָּנוּי עַל יְסוֹד רָעוּעַ,

וּמִשּׁוּם שִׂמְחַת הֶחָג לִבְלִי יִהְיֶה לְחָגָא

יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הָ“אוֹר זָרוּעַ”.

וְהָרַב סָבַר כִּי שִׂמְחַת הֶחָג

אֵינֶנָּה תְלוּיָה בְּדָג,

כִּי אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר,

עַל כֵּן אֶת דְּגֵי יִצְחָק אָסָר

בְּדִין חֻמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם.

וַיִּתְוַכַּח יִצְחָק עִמּוֹ קֳבָל-עָם,

וַיִּקְצֹף הָרַב וַיַּעֲנֵהוּ קָשֶׁה:

– כִּי תוֹרָתוֹ הִרְתִּיחָה בוֹ אֶת הַדָּם –

וַיִּגְעַר בּוֹ לֵאמֹר: אֶפִּיקוֹרוֹס, רָשָׁע! ¹

הַמְעַט מִמְּךָ כִּי אִשְׁתְּךָ הַפְּרוּצָה

יֹצֵאת פְּרוּעַת רֹאשׁ הַחוּצָה,

כִּי סִפְרֵי מִינִים נוֹשְׁרִים מֵחֵיקָהּ –

כִּי עוֹד תּאֹמַר גַּם אַתָּה, רֵיקָא,

לְהַאֲכִיל אֶת הַקְּהִלָּה

מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, חָלִלָּה?!

– רַבִּי! – הֵשִׁיב יִצְחָק אַף הוּא לֹא בְנַחַת,

כִּי גַּם הוּא תַּלְמִיד חָכָם וְהַתּוֹרָה בּוֹ רוֹתַחַת,

מַה אֵצֶל הַר סִינַי עִנְיָן לִשְׁמִטָּה

וּבְבֵית-הַקְּבָרוֹת מַה-לּוֹ לַכֹּהֵן?

אֲנִי בְּדָגִים מְלוּחִים טוֹעֵן

וְאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי בְּמְסִכְתָּא אַחֲרִתָּא

וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה…

הַאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם לִשְׁנָא בִּישָׁא?!

– הַס – קָרָא הָרַב בִּפְנֵי הָעֹמְדִים עַל גַּבּוֹ

זָקֵן מַמְרֵא, מוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ!

עַל יְיָ וְעַל תּוֹרָתוֹ קַמְתָּ,

גּוֹזְרֵנִי עָלֶיךָ שַׁמְתָּא

וְעַל חֲנוּתְךָ חֲתִיכָא דְאִסּוּרָא…

כָּכָה יָצָא הַלַּהַב וַיְהִי לִמְדוּרָה;

מִקִּיסַם דַּק תֵּצֵא אֵשׁ בֹּעֶרֶת

וְתַדְלִיק אֶת כָּל הַבִּירָה:

מֵעוֹף קָטָן – הָאַגָּדָה אֹמֶרֶת -

נִשְׂרַף בֵּית הַבְּחִירָה,

וּבֵית יִצְחָק נִשְׂרַף מִדַּג מָלוּחַ,

וַיֵּצֵא יִצְחָק בַּשָּׂדֶה לָשׂוּחַ,

כִּי הַנִּדּוּי עָלָיו נָחַת,

קִפַּח אֶת פַּרְנָסָתוֹ בְּתָחַת,

וּמִסְחָרוֹ לֹא יָצִיץ עוֹד וּפָרַח

וּמָמוֹנוֹ עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם וּפָרַח -

וַיִּסַּע מִתָּחָת וַיִּחַן בְּתָרַח.

שָׁם בְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ שָׁב וְטָרַח

וּפָתַח לוֹ חֲנוּת וּבֵית מַרְכֹּלֶת,

אַךְ מִקֹּצֶר יָד וּמִבִּלְתִּי יְכֹלֶת

סֻגְּרָה עַל מַסְגֵּר בְּטֶרֶם כְּלוֹת שָׁנָה

כִּי נוֹדָע הַדָּבָר גַּם בְּתָרַח

כִּי יִצְחָק הוּא תַּלְמִיד-חָכָם שֶׁסָּרַח

וְכֵוָן שֶׁנִשְׁבָּר שּוּב אֵין לוֹ תַּקָּנָה.

אָז רָפוּ יָדָיו מֵרֹב צָרוֹת

וּלְחֶבְרַת נוֹסְעִים אָרַח,

וְלִמְדִינַת הַיָּם בָּרַח

וַיְהִי שָׁם לְרוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת.

וּפְנִינָה וִילָדֶיהָ

שָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעֻרֶיהָ;

בַּחֲנוּת עוֹד אֵינֶנָּה עֹמֶדֶת

וּפוֹל וַעֲדָשִׁים אֵינֶנָּה מֹדֶדֶת,

אַךְ גַּם עַל הַנֵּבֶל אֵינֶנָּה פֹּרֶטֶת

כִּי אִם נוֹצוֹת אַוָּזִים מֹרֶטֶת.

לְמַלְּאוֹת כָּרִים וּכְסָתוֹת

וּלְהַאֲכִיל שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת;

וּבְכִלְיוֹן עֵינַיִם יוֹם וָלָיְלָה

תְּצַפֶּה לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר,

כִּי יִקְרָא לָהּ בַּעֲלָהּ

לָבֹא לָשֶׁבֶת אִתּוֹ בֵּית חֶבֶר.

וַיְּהִי כִּי אָרְכוּ הַיָּמִים

וְאִמְרַת יִצְחָק לֹא בָאָה,

וַתִּכְלֶינָה עֵינֵי פְנִינָה מִיַּחֵל,

וַתֹּאמֶר אֵין זֶה כִּי אִם מְצָאַתְהוּ רָעָה,

אֵלְכָה וָאֶכְתְּבָה מוֹדָעָה

בְּכִתְבֵי הָעִתִּים;

וּלְפִי שֶׁהַכֹּל צְרִיכִים לְבַעַל הַחִטִּים

בָּאָה גַּם הִיא אֶל הָרַב לָקַחַת הַסְכָּמָתוֹ.

וְרַבִּי זֶרַח בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתו

שָׁם אַתָּה מֹצֵא עַנְוָתוֹ,

וּכְשֵׁם שֶׁרָדַף בְּאַף אֶת יִצְחָק כְּדֵי לְהַחֲזִירוֹ בִתְשׁוּבָה

כֵּן גָּבַר חַסְדּוֹ עַל אִשְׁתּוֹ הָעֲלוּבָה,

וּמַה גַּם כִּי בְּבֹאָהּ לִפְנֵי הָרַב מִתָּחַת

שָׂמָה פְּנִינָה פֵּאָה נָכְרִית עַל הַפַּדָּחַת,

וְעֵין הָרַב רָאֲתָה וַתִּשְׂבַּע נָחַת.

וַיַּחֲמֹל עָלֶיהָ וַיִּקְרָאֶהָ “בִּתִּי!”

וַיָּעֶד לִפְנֵי הַמּוֹצִיא מִכְתָּב הָעִתִּי

כִּי אֱמֶת הַדָּבָר כִּי לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים

עָזַב הַמְּעַגֶּן אִשָּה וּבָנִים,

וַיִּמְסֹר גַּם הַסִּמָּנִים,

וַיְבַקֵּשׁ אֶת חֲבֵרָיו הָרַבָּנִים,

רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים,

כִּי אִם אֶת הַמְּעַגֵּן יַכִּירוּ

לְבֵית-דִּין תֵּכֶף אוֹתוֹ יַסְגִּירוּ.