בָּשְׂמֵךְ עָלָה בְּאַפִּי

וַיָּרַח־שֶׁל־יוֹם בְּשָׁמַי.

עוֹד מְעַט תֵּלְכִי

וְהַלַּיְלָה יִתֵּן יְרֵחוֹ.

תָּמִיד

בִּפְעֹם כָּל הָרוּחוֹת בְּתוֹךְ יָדַי

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת דָּמִי

וְאֶת קוֹלֵךְ

וּפַעֲמָם אֶחָד;

תָּמִיד

בִּמְשֹׁךְ הַסַּהַר יָם מֵעַל פָּנַי

אֲנִי רוֹאֶה שָׁם אֶת עָנְיִי

וְאֶת עֵינַיִךְ

וְשַׁלְהַבְתָּם אַחַת;

תָּמִיד

עִם כָּל תָּמִיד שׁוֹקֵעַ וּפוֹעֵם

אַתְּ מְזַנֶּקֶת מִגּוּפִי

כַּעֲטַלֵּף

נִשְׁלָף מֵחֳרָבוֹת.

הוֹ אָז זָרַם בֵּינֵינוּ יָם גָּדוֹל

וְלִי הָיָה מוּבָן

כִּי גֵּאוּתֵךְ בִּשְׁעוֹת הַחֲשֵׁכָה

לֹא תּוּכַל לְמֶרְחַקֵּי הַסַּהַר.

עַכְשָׁו קוֹפֵא בֵּינֵינוּ רַק רְחוֹב.

שׁוּב אֵין בִּי כֹּחַ לְהָבִין

כִּי גַּאֲוָתֵךְ־יוֹמָם

לֹא תּוּכַל לְמֶרְחַקֵּי הַזְּמַן.

*

הִנֵּה שָׂנֵאתִי רוּחַ בַּגְּפָנִים

וְתִינוֹקוֹת בּוֹכִים

וְלַיְלָה מִתְרַחֵב עַד קְצֵה כּוֹכָב

כִּי צְעָדַיִךְ לֹא הֶחֱרִישׁוּ אֶת אָזְנַי.

*

אֶת הַשָּׁעוֹת הַלָּלוּ, לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ, כִּנְחָשִׁים רָעִים,

אֶת שֵׁפֶל־תּוֹחַלְתִּי כְּסַהַר מֵת.

אֶת הַמִּלִּים הַקְּטַנּוֹת כְּחַלְחָלָה.

אֶת פְּעִימוֹת לִבִּי —

אוֹתִי.

*

בֵּין הַבְּתָרִים

אֶשְׁמַע רַק אֶת דָּמִי

רָדוּף אֶל אֲפִיקוֹ,

נֶחְבָּט, נָסוֹג, עוֹלֶה,

הָדוּף לְלֹא מוֹצָא,

נִכְנָע לְאַצָּתוֹ

וְלַלִּילָךְ יָצוּף

לָבָן, מִשְׁיִי, טָהוֹר,

עַל יַרְקוּתוֹ.

בְּקָרִים רַבִּים, לְלֹא חֶדְוַת אוֹרֵךְ,

הִפְצִיעוּ בְּדָמַי הַמְגַשְׁשִׁים.

לֵילוֹת רַבִּים מִדַּי,

חַדֵּי־כּוֹכָב, חַדֵּי־קִשְׁבִּי־אוֹרֵב,

חָרְתוּ אֶת כָּל שְׁמוֹתַיִךְ בְּיָדַי.

וְאֵיךְ אֶגַּע בָּךְ, בְּלִי מֵשִׂים, עַכְשָׁו;

אֵיךְ אֲקַדְּמֵךְ לְאוֹר הַיּוֹם הַזֶּה

וְלֹא תָּחוּשִׁי כִּי

בַּרְקָן יוֹדֵעַ חֹרֶב וּטְלָלִים

אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לִגְוׁעַ?

שֶׁקֶר הַחִיּוּךְ וְיָקוּשׁ הַשֶּׁקֶט

(הוֹ, רַחֲקִי בָּאֲפֵלָה וּבָאוֹרָה!)

כִּי רַק מִכְוַת־הַקּוֹץ וּמְאֵרַת־עַקְרָב

הֵן אֲמִתַּי לָךְ, בְּלִי מֵשִׂים, עַכְשָׁו,

יוֹמָם וָלַיְלָה.

בַּבֹּקֶר קָמוֹת עֵינַי.

יָדַי מְגַשְׁשׁוֹת אֶל פְּנֵי־לֵילֵךְ,

שָׁבוֹת רֵיקָם,

  בְּלִי הַמִּלִּים

שֶׁנֶּהְגּוּ בְּדוּמִיַּת־בָּשָׂר

וְצָלְלוּ בַּדָּם.

בֹּקֶר מַפְצִיעַ בְּעוֹרְקֵינוּ,

זָר בְּחֶדֶר מְרוֹקָן.

נֹאמַר עַתָּה

שִׁיר אַשְׁכָּבָה

עַל אוֹר־עֵינַיִם שֶׁהוּעַם,

עַל מוּת לִבֵּנוּ הָאֶחָד

שֶׁפָּעַם.

מָתַי נִמְצָא לָנוּ אֲרֶשֶׁת

גַּם לַבֹּקֶר הַחַד

וְאֵרַשְׂתִּיךְ בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם,

בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם.

הַכּוֹכָבִים זוֹכְרִים אוֹתָנוּ כָּךְ

גַּם בְּשָׁפְכָם אֶת צִנָּתָם עָלֵינוּ:

חַמָּה יָדֵךְ, חַמָּה מִכָּל מִלֵּינוּ,

עוֹלָה עַל גְּדוֹת מִצְחִי; בְּשָׂרֵךְ מֻתָּךְ

אֶל מַעֲמַקֵּי עֵינַי הָעֲצוּמוֹת;

לַבַּת־אֶחָד גּוֹאָה בִּכְלוּלוֹתֵינוּ —

דָּבַק הַקּוֹל בְּקֶשֶׁב־הֱיוֹתֵנוּ

וְהַמָּאוֹר בִּלְשַׁד־הָעֲצָמוֹת.

הַדָּם שַׂגִּיא מִן הַלֵּילוֹת, מִיָּם

מֵשִׁיב דּוּמָם לִמְאוֹר־פָּנָיו שֶׁל סַהַר,

מִן הַמִּלִּים הַיְשׁוּבוֹת בַּשַּׁעַר,

מִשִּׁכְחַת־זָדוֹן וּפַחַד תָּם —

הַכּוֹכָבִים נוֹפְלִים אֵלֵינוּ כָּךְ

לְהַזְכִּירֵנוּ כָּל אֲשֶׁר נִשְׁכַּח.

לְכָךְ הֲלֹא צִפִּיתָ: הַחֶדֶר רֵיק

וְאֵין זוּלַת קוֹלְךָ לִבְגֹּד בַּקֶּשֶׁב,

אֵין פַּעַם זוּלָתְךָ לִרְקֹעַ קֶצֶב

אִטִּי, שֶׁלְּךָ, אֱמֶת שֶׁבָּעוֹרֵק.

הֲלֹא עַכְשָׁו בְּלֹא חִיּוּךְ בּוֹרֵק,

בְּלֹא מַרְאָה הַצּוֹחֲקָה לַקֶּשֶׁר,

יוֹפַע קְלַסְתֵּר־דָּמְךָ, יִגַּהּ כְּפֵשֶׁר

יָמֶיךָ הַדְּלוּחִים בְּסִיד־סָפֵק.

הַלַּיְלָה מִתְקַמֵּר אֶל חַלּוֹנְךָ.

בְּסוֹרָגֶיךָ גֶּפֶן מְיַחֶלֶת

בַּלָּאט. הָעֵר־נָא נַחְשׁוֹלֵי־אוֹנְךָ.

הַכּוֹכָבִים — הוֹ, אֵלִי! — הִנֵּה מֵהֵל

חֻדָּם וְנִנְעָצִים כְּמַאֲכֶלֶת

בִּי, בַּשָּׁבוּי, גַּם בְּמַחֲבוֹא־הַלֵּיל.