אֹרֶן, תַּן, כּוֹכָב,

יֶלֶד, אָב —

יַחְפְּשׂוּ לַשָּׁוְא.

אֹרֶן נָם בְּלֵיל־אֲהָבִים,

קָם —

אָפְסוּ הַכּוֹכָבִים.

תַּן נָדַם מִילָלָה —

קוֹלוֹ בָּלָה.

יֶלֶד מִבִּרְכֵּי אָבִיו

יָרַד —

לֹא מָצָא הַבֶּרֶךְ שׁוּב לָעַד.

הָרוּחַ לֹא תִּשָּׂא לִי חֶסֶד

אִם אֶסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן

וְהַתַּנִּים יֵלְכוּ אֶל הַר אַחֵר

אִם אָגִיף אֶת הַתְּרִיסִים.

הַכּוֹכָבִים יַזְעִימוּ עַפְעַפֵּיהֶם

אִם אֶעֱצֹם עֵינַי

וְסַהַר יְשַׁלַּח בִּי חֲרוֹנִים

אִם לֹא אֵרֵד לַיָּם.

לָכֵן אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן עַל הַחוֹף

גּוֹאֶה וּמְיֻלָּל

וּלְשׁוֹנוֹת־הַסַּעַר מְלַקְקוֹת

אֶת עֵינַי הַצְּרוּבוֹת.

בְּהֵילִיל תַּנִּים —

הַכּוֹכָבִים צוֹרְבִים אֶת דּוּמִיַּת מִצְחֵךְ,

בְּשַׂעֲרוֹתַיִךְ רוּחַ לוֹחֲכָה,

גֵּוֵךְ גּוֹאֶה אֶל סַהַר־אָמוֹדַאי.

בְּהֵילִיל תַּנִּים —

אַתְּ עוֹלָתִי לַחֲשֵׁכָה.

אֲנִי מַקְרִיב אוֹתָךְ עַל מִזְבְּחוֹת־פְּחָדַי

וְנָם תָּמִים.

בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה,

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָמֵנוּ הַבָּלוּל,

גַּפְנִי אִבְּדָה אֶת כָּל עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ.

סַהֲרוּרִית,

תְּפוּשַׂת נוֹפִים־לֹא־לָהּ,

שׁוּלֵי עָלֶיהָ הַכְּשׁוּפִים הֶחֱוִירוּ עַד כְּמִישָׁה.

הַלַּיְלָה הָרָחוֹק,

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָמֵנוּ הַבָּלוּל,

שִׁדֵּל: “שַׁלֶּכֶת סְתָו… שַׁלֶּכֶת סְתָו…”

וְלַמָּחֳרָת,

לְאוֹר הַיּוֹם הַקִּרְקָסִי,

“גַּפְנְךָ חוֹלָה”, אָמַר הָאִישׁ הַמַּעֲשִׂי.

מְלֹא־עֵין־שָׁמַיִם,

מְזָרָה כְּמִיהוֹת עַל רְחוֹבוֹת גּוֹאִים,

לִבְנֵי־פְּלִיאָה

      סְלִיחָה, אָדוֹן

שְׁמוֹנִים שְׁנוֹתֶיהָ,

מוּל מַלְכוּת־חֶשְׁוָן עַל כֶּתֶר־הַסִּמְטָה,

גָּעוּ פִּתְאֹם

      זֹאת הַלְּבָנָה? הֵן לֹא…

נִשְׁמַט הַכֶּתֶר

בְּשַׁוֵּעַ הַשָּׁנִים: רֹאשׁ שָׁפָל

לְבֶן־פְּלִיאָה

      סְלִיחָה…

הַדֶּלֶת הִקִּישָׁה

וְהַיַּלְדָּה

פָּרְצָה הַחוּצָה!

תּוּת וְאֹרֶן,

זַיִת וְגֶפֶן

סִנְּנוּ אוֹר רַךְ

עַל רֹאשָׁהּ.

פֶּרַח הַהַרְדּוּף

הָיָה כְּסֶרֶט

לְרֹאשָׁהּ —

ר־וּ־תִ־י!

קָרְאָה אִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת —

כָּל הָאוֹרוֹת כָּבוּ

וְהַסֶּרֶט נִקְרַע

מֵרֹאשָׁהּ.

מָרָה שְׁחֹרָה

נוֹהֵם

“הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!”

אֶל רוּחַ וְחָתוּל,

בְּנִי הַקָּטָן

שָׁלַח יָד רְהוּיָה

מִבֵּין סוֹרְגֵי־הַלּוּל

לַחְפֹּן שִׁבְרֵי־הַחֶרֶס,

‘מַטְמוֹנִי’

עָלַץ,

‘כִּי טוֹב, כִּי טוֹב!’

גּוֹרֵס שִׁנָּיו בַּחֶרֶס

וַאֲנִי

רָאִיתִי אֶת אִיּוֹב.

אֲנִי אוֹמֵר לַבֹּקֶר

מְגוֹרְךָ עָלַי

אֶמֶשׁ חָלַמְתִּי חֲלוֹם

וְהַבֹּקֶר יָרַט לְנֶגְדִּי.

אֲנִי אוֹמֵר לַשַּׁחַר

פַּחַד אֱלֹהֵי

יִצְחָק הָיָה נָעִים וָטוֹב

וְעִם שַׁחַר מַאֲכֶלֶת לַצַּוָּאר.

אֲנִי אוֹמֵר לָאַיֶּלֶת

עֶרְגוֹנִי עָלַיִךְ

שָׁרָב שֻׁלַּח בַּאֲפִיקֵי הַמַּיִם

וּדְמוּתֵךְ לֹא תִּשְׁתַּקֵּף בַּחוֹל.

אֲנִי אוֹמֵר

הֵילִיל הֵילִיל

הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֵינַיִם.

בַּאֲמִירוֹ שֶׁל זֶה הַיּוֹם,

כְּמוֹ עוֹרֵב בְּכֶתֶר־בְּרוֹשׁ,

תָּמִיד צָפוּי

לִי בְּכִי תִּינוֹק לֵילִי.

*

סָגַרְתִּי אֶת דַּלְתִּי לַיֶּרַח הַגָּמֵל,

אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי לָרוּחַ בַּגְּפָנִים,

הִקְשַׁבְתִּי לְקוֹלִי, עֵירֹם מִכֹּל וָכֹל,

וְאֵיךְ שָׁאַג אָז כְּשָׁרָב הוֹלֵל: בְּנִי.

*

כְּבָר יוֹמַיִם לֹא חָשַׁבְתִּי

עָלֶיךָ, בְּנִי, עָלֶיךָ, בְּנִי,

עַד אֲשֶׁר, בַּלַּיְלָה, בָּא

קוֹלִי מִמַּעֲמַקִּים: אַבָּא.