אֲנִי — לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם… תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה…. שאול טשרניחובסקי

לרודי להמן

א.

לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם. רַק רֵיקָנוּת חֵיקִי.

חַיַּי עוֹמְדִים עַל הֶחָלָל, חַיַּי שַׁחִים

אֶל הֶחָלָל, הַמְיַבֵּב לְתוֹךְ עֵינַי

הָעֲצוּמוֹת. אֵין כְּלוּם. אֲנִי — לִי מִבְּשָׂרִי

רַק אֲגַמֵּי־דָמִים דְּלוּחִים לְלֹא מוֹצָא,

לְלֹא מַרְאֶה. אֵין כְּלוּם. כְּבוּלַת זָוִית אִלֶּמֶת,

כָּל אֵבָרַי אוֹמְרִים רִפְיוֹן. אֵין כְּלוּם. אֲנִי —

לִי מִנַּפְשִׁי רַק אָבְדָנוֹ שֶׁל גּוּף וּדְמוּת

הַגּוּף מֵעַל כָּתְלֵי הָאֶבֶן. אֶצְבְּעוֹת

פִּרְיוֹן שְׁקֵטוֹת עֲלֵי כְּתֵפִי. אֵין כְּלוּם. אֵין כְּלוּם.

ב.

כָּל הַדָּמִים הוֹלְכִים אֶל הַבָּנִים בְּכָל

גּוֹנֵי הַשֶּׁקֶט וְהַצַּעַר, אַךְ הַלֵּב

עוֹד מָלֵא, מֵזִין תּוֹחֶלֶת, תְּחַיֵּךְ

לְתוֹךְ עֵינֵי מְחוֹלְלֶיהָ. מִשֶּׁלִּי —

מִזְמוֹר עָמֹק כִּפְעֹמֶת־אֶבֶן וְחָלָב

פּוֹעֵר פִּיּוֹת עוֹרְגִים אֶל גּוּף־הַנֶּאֱרָג

וּפֶתַע־שְׁקֵדִיָּה בְּלֵיל־כְּפוֹרִים. אֲנִי —

לִי מִשֶּׁלָּנוּ אוֹר עֵינֵי בָּשָׂר וָרוּחַ,

צוֹפוֹת אֶל אֹפֶק־רָם־מֵאֹפֶק עַד אֲפִיק

הַדָּם. כָּל אֳפָקַי נוֹשְׁמִים עֲלֵי כְּתֵפֵךְ.

* השיר ‘אנדרטה’ נכתב לפסלו של רודי להמן, ‘הצעה לאנדרטה לחללי מלחמת השחרור’.

ג.

אֲנַחְנוּ — לָנוּ מִשֶּׁלָּנוּ רַק יָמִים

פְּשׁוּטִים. תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מִיּוֹם פָּשׁוּט

וָחָי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָוֶת. לָנוּ מְלֹא־עוֹלָם

נוֹבֵט מִמַּכְאוֹבוֹ אֶל אֳפָקִים, תֵּעָשׂ

מִשְּׁחוֹר־חָלָל וּמִסִּיּוּט־שֶׁל־עֲקָרוּת,

אוֹרְבֵי־תָמִיד עַל סַף עֵינַיִם שַׁכּוּלוֹת;

מֵאוֹר גָּדוֹל, שָׁקֵט — שָׁמַיִם לָאָדָם,

אֲוִיר לִנְשִׁימָתוֹ, יוֹנָה עֲלֵי כְּתֵפוֹ.

אֲנַחְנוּ — לָנוּ מִשֶּׁלָּנוּ מְלֹא־עוֹלָם:

עַצְּבוּ־נָא כָּל מַרְאוֹת עֵינַיִם וּלְבָב.

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַמָּוֶת יְבִיאֲךָ אֶל הַמְּבוּכָה.

עֵינַיִם תֶּאֱרֹבְנָה לְעֵינֶיךָ, לְגַבְּךָ.

רַק מְעַטִּים יַיְשִׁירוּ מַבָּט.

הַנִּחוּמִים יִפְּלוּ לְרַגְלֶיךָ

כּוֹשְׁלִים מְאֹד.

(הַאִם לֹא חָלַמְתָּ אֶת מוֹתָהּ?

לֹא חֲלוֹמְךָ הוּא שֶׁאָרַב בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ.)

הָאָבִיב יַכְּךָ. אִשָּׁה

חוֹלֶפֶת, אָמִיר בָּרוּחַ, סַהַר —

דִּמְדּוּמִים, קָפֶה־שֶׁל־שַׁחֲרִית —

יִתְנַכְּלוּ לְאֶבְלְךָ.

בַּחֲדָרֶיךָ שְׁנֵי בָּנִים:

הָאָבִיב

וְהַמְּבוּכָה.

(הַאִם לֹא חָלַמְתָּ עַל אָבִיב?

לֹא חֲלוֹמְךָ הוּא שֶׁהִשִּׁיל אֶת הֶעָלִים.)

בְּחַדְרֵי־חֲדָרֶיךָ הַמָּוֶת:

מֵעֵבֶר לַמְּבוּכָה,

מֵעֵבֶר לַאֲבִיב־הַחֲלוֹמוֹת.

מִי יִתֵּן וְיִישְׁרוּ מַבָּטֵינוּ.