לתמרה

1.

אוֹר רַךְ, יָרֹק

שֶׁל צַמָּרוֹת: יָרֹק אֶחָד.

הַבְּרוֹשׁ, אַחֵר —

הָאֹרֶן. קֵן גָּדוֹל, כָּחֹל בַּתָּוֶךְ

לְפַעֲמוֹנֵי הַבֹּקֶר: פַּעֲמוֹן

לַבְּרוֹשׁ, וּפַעֲמוֹן אַחֵר

לָאֹרֶן.

זֶה מַה שֶּׁהָעֵינַיִם רוֹאוֹת,

זֶה מַה שֶּׁהָאָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת

בַּחַלּוֹן הַצְּפוֹנִי. אֵין,

אֵין כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם

שֶׁבָּהּ הַמֶּרְחָק הַזֶּה אוֹמֵר

מַשֶּׁהוּ סָתוּם מְאֹד

וּמְפֹרָשׁ.

הַצִּפֳּרִים רוֹאוֹת אֶת הַקּוֹל,

אִשְׁתִּי רוֹאָה אֶת הַצִּפֳּרִים,

וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לְשַׁקֵּר לָהּ.

אֵין.

2.

יֶלֶד, יֶלֶד, פֶּרַח שֶׁלִּי,

הַאִם כְּבָר אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק אִתְּךָ בְּמִלִּים?

אִם אֹמַר לְךָ שֶׁהַפַּח הוּא פַּח,

שֶׁהַכַּפְתּוֹר פּוֹתֵחַ וְאֵין סוֹגֵר,

שֶׁהַפֶּרַח נִסְגָּר וְאֵין פּוֹתֵחַ —

לֵךְ עַל יָדִי.

גַּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת,

אַל תֵּלֵךְ בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים.

כְּשֶׁהַפַּנָּס לְפָנֵינוּ,

שִׂים אֶת צִלְּךָ בְּצִלִּי;

כְּשֶׁהַפַּנָּס מֵאֲחוֹרֵינוּ,

אֶת יָדְךָ בְּיָדִי.

הִשָּׁאֵר גָּלוּי מְאֹד,

בִּמְטַחֲוֵי עַיִן וָקוֹל,

וַאֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ מִשְׂחֲקֵי־מַחֲבוֹאִים.

3.

עֵירֹם. עֵירֹם וְעֶרְיָה וְעֵירֹם.

הַצּוֹפָרִים שׁוֹאֲבִים מִתּוֹכֵנוּ אֶת הַדָּם,

הָאֲוִיר קוֹצֵף בְּיַרְכְּתֵי קוֹלָם.

פָּעוּר. עָפָר עִוֵּר וָאֵפֶר.

הַשְּׁמָשׁוֹת פִּנּוּ מָקוֹם לָעֵינַיִם,

הָעֵינַיִם — לְקוֹל הַצּוֹפָרִים.

זֶה כָּל הָאָדָם בְּרֶגַע זֶה.

הִתְפַּשְּׁטִי.

אֲנִי מֻכְרָח לִנְגֹּעַ בָּךְ.

בְּרֶגַע זֶה.

*

*

4.

כֻּלָּם אוֹמְרִים שִׁירָה:

חוֹשְׁבִים דָּבָר אֶחָד,

וְאוֹמְרִים דָּבָר שֵׁנִי;

אוֹמְרִים דָּבָר אֶחָד,

וְחוֹשְׁבִים.

נוֹף הַחֹרֶף מָלֵא שְׁעוֹנִים.

אָדָם לוֹבֵשׁ אֶת חִיּוּכוֹ כְּמוֹ מְעִיל.

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּבִּטְנָה.

הָרַעַשׁ הוּא שַׁעַר.

הַפַּחַד הוּא דַּחַף.

הַנֶּפֶץ הוּא צֹפֶן.

אֵין לְךָ דָּבָר

שֶׁאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת הֶפְכּוֹ.

דִּקְדּוּק שֶׁל מוֹרָאִים.

הַכְּלָלִים — פִּתְאֹמִיִּים מְאֹד

וְקָשֶׁה לְדַבֵּר.

דָּבָר אֶחָד בָּרוּר:

כֻּלָּם מְשַׂחֲקִים.

וְדָבָר אַחֵר:

אַתָּה לֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

5.

עַכְשָׁו, מָחָר, וַדַּאי יָבוֹא,

בְּחַלּוֹנִי.

וְהַקִּירוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם חַלּוֹן?

הַחַלּוֹנוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ בְּאֶבֶן?

אִשְׁתִּי רוֹאָה אֶת הַצִּפֳּרִים,

סְמוּיוֹת,

גְּלוּיַת־עֵינַיִם.

אֲנִי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתִּי

בְּצָהֳרֵי הַלַּיְלָה:

כִּפָּה שֶׁל כֶּסֶף מִימִינָהּ —

וּבֶאֱשׁוּן־הַיּוֹם:

מִשְּׂמֹאל, כִּפַּת זָהָב.

צוֹפָרִים בָּעֵינַיִם

וְאֶבֶן מִקִּיר.

(אִבְחַת קַרְנַיִם אֲחוּזוֹת.

הִבְהוּב מַסְמֵר בְּשֶׁמֶשׁ רוֹמָאִית.)

אֶבֶן עוֹלָה

כְּעָנָן זָעִיר —

יֶלֶד, יֶלֶד,

כַּף יָד קְטַנָּה,

הַאִם כְּבָר אֶפְשָׁר לוֹמַר לְךָ יְרוּשָׁלַיִם,

אוֹר רַךְ, מָחָר, יָרֹק אַחֵר.

1969

לדן פגיס

הַנֶּהָג אֲפִלּוּ לֹא הִרְגִּישׁ

שֶׁדָּרַס אֶת הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה.

פִּתְאֹם הָיָה לָהּ שֵׁם,

וּכְתֹבֶת, וְצֶבַע כְּנָפַיִם.

הִיא נִשְׁאֲרָה, מֻטֶּלֶת עַל גַּבָּהּ,

רַגְלֶיהָ מוּרָמוֹת בְּ־V אֲלַכְסוֹנִי.

מְשֻׁנֶּה, אֲפִלּוּ נֶהָגֵי מַשָּׂאִיּוֹת

הִבְחִינוּ בָּהּ עַכְשָׁו,

פָּרְשׂוּ עָלֶיהָ מִנְהָרָה שׁוֹרֶקֶת.

אַחַר־כָּךְ בָּא אִישׁ רַגְלִי

וְנָתַן לָהּ בְּעִיטָה אַחֲרוֹנָה.

כָּל זֶה הָיָה לְאוֹר הַיּוֹם,

לְקוֹל הַמַּסּוֹרִים שֶׁל נַגָּרִיָּה קְרוֹבָה.

בֵּינְתַיִם יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה.

אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁעוֹדֶנָּה חֲבוּקָה

אֶל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה,

וַאֲנִי רוֹשֵׁם אוֹתָהּ בֵּין הַדְּבָרִים

שֶׁעָלַי לִשְׁכֹּחַ.

שֶׁקֶט מִסְּבִיבִי, כַּמַּיִם לַיָּם

חַיִּים זְעִירִים, צִבְעוֹנִיִּים מְאֹד

פִּינוּ מָלֵא מַיִם וְשִׁירָה

עַכְשָׁו אֲנִי הַגַּל, הַמְרוֹמֵם אוֹתָךְ

עַכְשָׁו — הָאוֹר הָרַךְ, הַצֵּל

וְהַצְּלָצַל

זָהִיר־זָהִיר אֲנַחְנוּ קַשּׁוּבִים

לְכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ

לְצֹפֶן הַלְּבָנָה

וְהַצְּלָצַל.

לְצִדֵּךְ — וַחֲלוֹמִי עָלַיִךְ,

בָּךְ, וּלְצִדֵּךְ. אֲנִי נִכְנָס

וּנְשִׁימָתֵךְ אוֹמֶרֶת: בּוֹא, בָּרוּךְ,

הִיא מְצַפָּה לְךָ כָּאֲפֵלָה

לָעַיִן הַפְּקוּחָה. הָיִיתָ כָּאן,

עַכְשָׁו אַתָּה כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ.

הִיא מְצַפָּה לָכֶם כָּאוֹר לְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ.

כְּחוֹף אֲגַם לְהִדְהוּדֵי הַגֶּשֶׁם.

לְצִדֵּךְ — וַחֲלוֹמִי עָלַיִךְ,

בָּךְ, וּלְצִדֵּךְ. וּנְשִׁימָתֵךְ.

נָשַׁר עָלַי פַּרְפָּר בַּבֹּקֶר,

לֹא שֶׁל יוֹם,

שֶׁל לַיְלָה.

בִּמְחִי כָּנָף כֵּהָה מָחָה

אֶת כָּל הַצִּפֳּרִים הַנְּכוֹנוֹת,

נִיחוֹחַ הַקָּפֶה, תִּינוֹק בּוֹכֶה, שֶׁלִּי,

וּבַמֶּרְחָק — רַכֶּבֶת מְבַשֶּׂרֶת, פַּטִּישִׁים קְצוּבִים.

הַבֹּקֶר חוֹזֵר אֵלַי לְאִטּוֹ,

גָּדוֹל וְצוֹהֵל וְכוֹזֵב.

אִם יָאִיר לִי אָדָם פָּנָיו לְשָׁלוֹם,

אֲחַפֵּשׂ אֶת צֵל הַכָּנָף בְּעֵינָיו.

בְּקוֹל רָם, רָם מִדַּי

אַתְּ אוֹמֶרֶת אֶת פְּחָדַי,

חוֹתָה אוֹתָם מִתּוֹךְ עֵינַי

הָעֲשֵׁנוֹת, פִּי הֶחָתוּם.

שֶׁקֶט — הַיֶּלֶד! הוּא כְּבָר מֵבִין,

הוֹפֵךְ בַּלַּיְלָה הֶעָמוּם,

מַסִּיק, רוֹדֶה, וּכְבָר צוֹעֵק

בְּקוֹל רָם, רָם מִדַּי.

בְּבִּיאַפְרָה גָּוְעוּ הַשָּׁנָה בָּרָעָב מִילְיוֹן וָחֵצִי —

לְפִי הַבִּטּוּי הַשָּׁגוּר:

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף —

אוֹ, לְפִי הַסֵּדֶר הַמְקֻבָּל בָּאֳנִיָּה טוֹבַעַת:

נָשִׁים וִילָדִים, וּגְבָרִים.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ תְּשׂוּמֶת־לֵב.

גּוּף־רַבִּים, בְּעֶצֶם, אֵינֶנּוּ גּוּף.

אֵין לוֹ, נֹאמַר, שְׂרִיטָה בַּלֶּחִי

אוֹ דַּלֶּקֶת בָּאָזְנַיִם.

וְגַם לֹא צַעֲצוּעִים אֲדֻמִּים אוֹ שְׁחֹרִים.

נִזְכֹּר אֶת הַצְּבָעִים: אֲדֻמִּים, שְׁחֹרִים.

כְּמוֹ־כֵן, זְמַן־עָבָר אֵין לוֹ זְמַן.

תָּמִיד יֵעָלֵם בַּסְּבַךְ,

לְאַחַר שֶׁמִּישֶׁהוּ מָחָה אֶת הָעֲקֵבוֹת

וְהַגֶּשֶׁם טִאטֵא אֶת הָרֵיחוֹת.

לָכֵן,

— בְּבַקָּשָׁה קְצָת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ —

עָלֵינוּ לוֹמַר הַכֹּל מֵחָדָשׁ

בְּיָחִיד וּבְהֹוֶה:

בְּבִּיאַפְרָה גּוֹוֵעַ יֶלֶד וְ/אוֹ וְ/אוֹ

בָּרוּר?

וְעַכְשָׁו שֶׁחִלַּקְתִּי אֶת הַטְּפָסִים,

נְמַלֵּא אוֹתָם.

וְאַחַר־כָּךְ בְּהֹוֶה וּבְיָחִיד,

נֵלֵךְ אִישׁ־אִישׁ לְבֵיתוֹ

וּבְדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.

1969

הָאָחוֹת אָמְרָה לִי:

לֵךְ מִכָּאן.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ

כָּל יָמָיו.

גַּם כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב מוּל הִבְהוּבֵי גַּלִּים

וְשֶׁלֶג אָפֵל שֶׁל שְׁחָפִים.

מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאַגִּיעַ

לִשְׁנָתִי הָאַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ.

הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁמִּי שֶׁשָּׁר,

שָׁר קָצָר;

וּמִי שֶׁמַּאֲרִיךְ,

יוֹשֵׁב אִלֵּם מוּל צָהֳרֵי הַיָּם.

בֵּינְתַיִם

רָאִיתִי פְּתִיתֵי שְׁחָפִים נוֹפְלִים אֶל נָהָר לָבָן

וְנוֹלְדוּ לִי בָּנִים הַמְדַבְּרִים בִּשְׁנָתָם.

בְּקשִׁי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין

בְּגוּפָהּ הַצָּהֹב מֵאֲחוֹרֵי מַסֵּכַת הַחַמְצָן.

יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מַמְרִיאָה:

עוֹר וַעֲצָמוֹת,

וְקוֹל מֵעֵבֶר לַמַּחְסוֹם —

וּכְבָר הִיא עֶצֶם מֵעַצְמֵי הַשָּׁמַיִם

בְּצָהֹב שֶׁל עָלֶה אַחֲרוֹן

וְלָבָן שֶׁל סָדִין מֶמְשַׁלְתִּי.

אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי.

(כִּי כְּבָר נָשַׁמְתִּי בְּעֵינַי):

הִנֵּה עַכְשָׁו הִמְרִיאָה.

כְּשֶׁיָּצָאתִי הַחוּצָה נוֹכַחְתִּי לָדַעַת

שֶׁעָלַי לִנְסֹעַ הַרְחֵק.

וְהַיּוֹם, כַּעֲבֹר עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ שָׁנִים,

בְּמֶרְחַק אוֹקְיָנוֹס, מֵצַר וָיָם,

מוּל סֶמָפוֹר יָפֶה שֶׁל גַּלִּים

וּפְתִיתֵי שְׁחָפִים שְׁחֹרִים,

הִתְחַוֵּר לִי מְאֹד שֶׁהָאָחוֹת צָדְקָה:

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁבֶּן־אָדָם אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ.

יפו, יוני 1969

הָאֲוִיר הָדוּף, הָאֲוִיר הוֹדֵף.

אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמִצְחֵךְ:

אַדְווֹת מִתְרַחֲבוֹת, עִגּוּל

רוֹדֵף עִגּוּל, רָדוּף, גָּדֵל

בַּמֶּרְחָבִים בֵּין רַקָּתֵךְ לְרַקָּתֵךְ,

בֵּין עַפְעַפַּיִךְ־יוֹם לְשַׂעֲרוֹתַיִךְ־לַיְלָה.

מַרְאָה שֶׁלִּי, עַכְשָׁו הַכֹּל בָּלוּל:

פָּנַי, פִּסַּת שָׁמַיִם, הֶרֶף־עָב, כָּנָף, עָנָף —

גָּדוֹת מִתְרַחֲבוֹת, אַדְווֹת

שֶׁל אֶבֶן לְבָנָה וְאֶבֶן חשֶׁךְ.

צַר לִי עַל מִצְחֵךְ.

בֵּינְתַיִם, יֵשׁ מִישֶׁהוּ בְּגֹבַהּ יְרֵכַי

וּמִישֶׁהוּ בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם —

לוֹמְדִים לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאוֹתֵינוּ,

לְהַבְחִין בֵּין דְּמוּת לְכֶפֶל דְּמוּת,

בֵּין בָּבוּאָה לְמַיִם;

וְאַחַר־כָּךְ הֵם יִצְטָרְכוּ לִלְמֹד

כַּמָּה צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ

וְאֵיךְ לוֹמְדִים, כָּמוֹנוּ, לֹא לִזְכֹּר,

אֵיךְ לֹא לִזְכֹּר —

אֲבָל הָאֲוִיר הוֹדֵף, הָאֲוִיר הָדוּף,

מַרְאָה שֶׁלִּי, מִצְחִי, פָּנַי —

הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּךְ, וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ!

הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף

לֹא שֶׁלָּנוּ.

לזכר יצחק הלוי־לוין

1.

הִיא מַזְמִינָה יְרָקוֹת בַּטֶּלֶפוֹן

וּמְסַדֶּרֶת, מְסַדֶּרֶת אֶת הַבַּיִת.

קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.

יֵשׁ צְעָקוֹת נוֹרָאוֹת בְּטַבּוּרָהּ

אֲבָל הַקַּו מְנֻתָּק.

קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.

אִם הִיא מְחֻבֶּרֶת —

רַק לָאֲדָמָה:

אֹזֶן בָּשָׂר וָדָם אֶל אֹזֶן עָפָר

וְשׁוֹמַעַת, שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת נוֹרָאִים.

קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.

2.

הוּא יוֹצֵא לָעֲבוֹדָה בַּבֹּקֶר,

סַנְטֵרוֹ בּוֹכֶה

וּמִשְׁקְפֵי־הַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֲקִים.

פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בַּצָּהֳרַיִם,

הַהֶסְפֵּד שֶׁלּוֹ הָיָה קָצָר:

"מָחָר זֶה יִהְיֶה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים,

הוּא קִבֵּל 9.2 בִּבְחִינוֹת הַבַּגְרוּת."

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו:

עָמוּס עָפָר וָסֶלַע,

סַבָּל שֶׁל זִכְרוֹנוֹת —

אֵיךְ יַסְפִּיק לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ?

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו:

אִישׁ בְּלִי פְּרוֹפִיל,

בְּלִי עַכְשָׁו —

אֵיךְ אֶפְשָׁר לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ?

חָסֵר לוֹ מֵמַד

וְאֵין לוֹ זְמַן.

*

3.

דִּבַּרְנוּ עַל מִדּוֹת הַדַּף וְגֹדֶל הָעַמּוּד.

גַּם אֲנִי אוֹהֵב דִּיּוּק

וְהַרְבֵּה תַּאֲרִיכִים רְשׁוּמִים בְּפִנְקָסִי.

בַּדַּפִּים הָאֲחֵרִים יֵשׁ

סְטֶנוֹגְרַמָּה שֶׁל עוֹפוֹת לַיְלָה

וְקוֹלוֹת נוֹרָאִים בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם;

הַרְבֵּה הֲבָרוֹת שֶׁל בְּעָתָה

וּטְיוּטָה שֶׁל דּוּמִיּוֹת.

יוֹמָם — אָדֹם שֶׁל רִמּוֹנֵי חֶשְׁוָן,

וְלַיְלָה — אוֹר מִלּוּא;

וּבֵינֵיהֶם,

יָרֵחַמָּה שֶׁלִּי,

הַכֹּל גָּמֵל, נִכְרָת, גָּמֵל.

הָאוֹר הוֹפֵךְ לְזֶרַע.

הָאוֹר שׁוֹמֵר לִי רִמּוֹנִים.