הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו לְאַט, לֹא בְּבַת־אַחַת,

וּמְנַסֶּה לְהִזָּכֵר בְּפָנֶיהָ מִלִּפְנֵי־רֶגַע.

כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם אָמַר לְעַצְמוֹ:

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַפָּנִים הָאֵלֶּה.

הַחִוָּרוֹן הַחַם הַזֶּה,

אֵין־אוֹנִים, אֵין־מָגֵן.

הַמֵּצַח הָרָם הַזֶּה

הַנּוֹתֵן אֵמוּן בְּיָדַי.

הַשְּׂפָתַיִם הָאֵלֶּה

הָאוֹמְרוֹת: אֵין מִלִּים,

רַק שֵׂעָר שָׁחֹר, רָפוּי,

שָׁקֵט כִּנְשִׁימָתִי.

כֵּן, הִיא נוֹשֶׁמֶת

וְכֻלָּהּ שֶׁלִּי.

שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ

אֵין לָהֶן שׁוֹמֵר.

לֹא מַה־מִּלַּיְלָה, מַה־מִּיּוֹם,

כְּאִלּוּ אֵין סִימָן וְאֵין שׁוֹאֵל,

אֵין שַׁחַר וְאֵין עֵת,

אֵין יְשֵׁנָה, אֵין עֵר —

אֲבָל הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִזָּכֵר.

הוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ, לָמָּה,

הֲלֹא אָמַרְתִּי לְעַצְמִי?

מַה נִּשְׁאָר — אִם זֶה אֵינֶנּוּ?

וּכְבָר הוּא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ,

לֹא עָלֶיהָ.

אֲנִי רָעֵב, וְגַם עָיֵף.

אַתְּ גּוֹזֶלֶת אֶת פִּתִּי מִפִּי.

כְּבָר שָׁבוּעוֹת שֶׁאֲנִי עוֹמֵד

כָּאן, אַחַר דַּלְתֵּךְ,

מְצַפֶּה לְפֵרוּר שֶׁל שִׁכְחָה,

לְקַמְצוּץ שֶׁל גִּמְגּוּם,

לְמִצְמוּץ שֶׁל הִסּוּס —

אֲבָל אַתְּ זוֹכֶרֶת הַכֹּל.

אַתְּ מְשַׁנֶּנֶת בְּלִי הֶרֶף

אֶת שָׁכְבוֹ וְאֶת קוּמוֹ

(צִפֳּרִים, צוֹפָרִים, צַפְרִירִים),

אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּקוֹלוֹ הָעֵר, הַיָּשֵׁן,

אַתְּ כּוֹתֶבֶת אֶת שְׁמֵךְ בַּחֲתִימַת־יָדוֹ.

יָדָיו, שׁוֹקָיו, בִּטְנוֹ,

אַגַּן־הַסַּהַר וְעִזִּים גּוֹלְשׁוֹת,

הַחַי וְהַדּוֹמֵם,

חַי שֶׁנָּדַם, דּוֹמֵם שֶׁקָּם וָחָי —

הַכֹּל זָכוּר לְתַאֲוָה:

יוֹם־שִׁמּוּרִים אָרֹךְ,

לֵיל־זִכָּרוֹן שֶׁאֵין לוֹ סוֹף.

אֲנִי אוֹכֵל אֶת עוֹר שִׁנַּי

בַּפְּרוֹזְדוֹר הַקַּר,

וְאַתְּ, קוֹרֶנֶת, יוֹשֶׁבֶת לָךְ בָּאֲפֵלָה

(כֵּן, מוֹצַרְט, מַרְצִיפָּן וְצִפָּרְנִים)

וּמַקְרִינָה שָׁם מַעֲשֵׂי־בְּרֵאשִׁית:

אֵיךְ וּמָתַי — שׁוּב וָשׁוּב —

הָיִית לוֹ שֶׁמֶשׁ, גַּם יָרֵחַ,

וְהוּא לָהַב, שָׁכַךְ, נִמְלָא, נֶחְסַר

כַּשֶּׁמֶשׁ, כַּיָּרֵחַ.

לֹא תּוּכְלוּ לַעֲמֹד בְּכָךְ.

שִׁמְעִי בַּעֲצָתוֹ

שֶׁל שַׂר וָתִיק וּמְנֻסֶּה:

יֵשׁ חָק־עוֹלָם;

בָּשָׂר וָדָם לֹא יִנָּקֶה;

עָלַיִךְ לְהִנָּפֵשׁ.

חוּסִי עָלַי.

הֲרֵי יָדַיִךְ צוֹנְחוֹת.

אִם רַק תַּדְלִיקִי אֶת הָאוֹר,

אִם תִּזְכְּרִי אֶת שְׁמֵךְ

בְּלִי טַעֲמֵי־קוֹלוֹ,

אִם תִּתְּנִי לַסָּפֵק הָרַךְ לְנַקֵּר

(הַאִם אָמַר אֶת שְׁמִי

בִּשְׂפַת אִמּוֹ?) —

תִּנָּתֵן לִי רְשׁוּת לַהֲרֹס

אֶל חַדְרֵךְ.

הוֹ, אֲנִי, פּוּרָה,

אָצִיף אוֹתָךְ בְּאשֶׁר וּנְהָרָה

וְאַחֲזִיר לָךְ אֶת פָּנַיִךְ בַּמַּרְאָה

(הֲרֵי עָיַפְתְּ, עָיַפְתְּ,

מִכֶּפֶל דְּמוּת וָקוֹל);

אֲנִי אָשִׁיב אוֹתָךְ

אֶל אֶרֶץ הַחַיִּים:

שֶׁמֶשׁ בַּיּוֹם שֶׁהוּא יוֹם,

וְיָרֵחַ בַּלַּיְלָה.

הַצִּילִי אֶת נַפְשֵׁךְ,

מַהֲרִי,

עוֹד מְעַט יִכְלוּ כֹּחוֹתַי.

פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי,

כִּי עוֹד מְעַט אֶשְׁכַּח

מִנַּיִן, וּלְאָן, וּלְשֵׁם מָה.

1.

הִיא לֹא אָהֲבָה

שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלֶיהָ מִגַּבָּהּ.

הִיא יָדְעָה מַה יָּפִים פָּנֶיהָ,

הוֹלְכִים וְיָפִים מִיּוֹם לְיוֹם.

הִיא לֹא אָהֲבָה לְהִשָּׁאֵר בַּחשֶׁךְ.

הִיא יָדְעָה מַה יָּפִים פָּנֶיהָ

רַק לְאוֹר הַיּוֹם.

הִיא לֹא אָהֲבָה לָגוּר בְּמָקוֹם

שֶׁאֵין בּוֹ נָהָר אוֹ יָם.

2.

מֵעוֹלָם לֹא זָרְקָה גַּפְרוּר שָׂרוּף.

תָּמִיד הָיְתָה לְבוּשָׁה בְּרִשּׁוּל.

שַׂעֲרוֹתֶיהָ גּוֹנְנוּ עָלֶיהָ

מִכָּל הָעֲבָרִים.

פִּתְאֹם הָיָה בּוֹקֵעַ מִתּוֹכָהּ

קוֹל שֶׁל יַלְדָּה.

שִׂחַקְתִּי עִם הַיַּלְדָּה.

לֹא הָיוּ יָדַיִם כְּיָדֶיהָ.

הִיא נִעֲרָה אֶת רֹאשָׁהּ כְּצִפּוֹר,

נִעֲרָה אֶת עֵינָיו

מֵעַל פָּנֶיהָ,

אַךְ מַבָּטוֹ דָּבַק בָּהּ

כְּמוֹ שְׂרָף שֶׁל עֵץ חוֹלֶה.

הַצַּדִּיק הַזֶּה

הִנִּיחַ עָלַי אֶת רֹאשׁוֹ.

מִנַּיִן לִי שֶׁהוּא צַדִּיק?

כִּי מִכְוַת הַהִלָּה

עוֹדֶנָּה חֲתוּמָה בֵּין שָׁדַי.

אֲנִי נִכְנָס לַמִּטְבָּח הֶחָשׁוּךְ

וְלוֹחֵץ עַל הַמֶּתֶג.

אוֹר גָּדוֹל.

אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפָּה

לְיַד הַכֶּלֶב.

הוּא מִתְהַפֵּךְ עַל גַּבּוֹ,

מֵרִים אֶת כַּפּוֹתָיו, מְנַהֵם.

בַּחֲדַר־הַשֵּׁנָה,

אֲנִי רוֹכֵן עַל אִשְׁתִּי.

הִיא מְחַיֶּכֶת בִּשְׁנָתָהּ,

מְהַמְהֶמֶת, שׁוּב נִרְדֶּמֶת.

הַאִם אֵינָם מְבִינִים?

חַיּוֹת־אֵשׁ מְמַלְּלוֹת,

מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּעִיר,

הַמִּזְבֵּחַ בּוֹכֶה —

וַאֲנִי עוֹבֵר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר,

לַיְלָה אַחַר לַיְלָה,

וּמוֹנֶה אֶת הַנִּסִּים.

כְּשֶׁסָּגַרְתִּי עָלֶיהָ בְּפִנַּת הַחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ,

כְּתֵפֶיהָ הִתְקַשּׁוּ.

הִיא הִרְתִּיעָה אֶת רֹאשָׁהּ וְאָמְרָה:

“הִתְאַהַבְתִּי.”

רֵיחַ שֶׁל בָּשָׂר כָּווּי הִכָּה בִּי.

אֵיךְ לֹא הִבְחַנְתִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר?

רַגְלַי הַיְחֵפוֹת נִתְּרוּ לְאָחוֹר,

עוֹפְפוּ עַל עָמְדָן מֵעָלֶיהָ.

הִיא יָצְאָה, שֹׁבֶל שֶׁל גִּצִּים

הִבְלִיחַ בְּשׁוּלֶיהָ כְּמוֹ קֶצֶף.

וְאָז, בְּהֵעָלֵם הִלַּת הַנִּיצוֹצוֹת,

צָנַחְתִּי בָּאָרֶץ.

לֹא קַל לְרַחֵף בָּאֲוִיר,

וּמֵרֹב עֲיֵפוּת, בּוּשָׁה וָפַחַד

שָׁכַחְתִּי אֶת הַנֹּהַל הַבָּדוּק

שֶׁל נְחִיתַת־אֹנֶס בְּשֶׁטַח מְרֹהָט.

דִּבְרֵי פְּרֵדָה

ט. כרמי

תִּזְכֹּר

ט. כרמי

תִּזְכֹּר

כִּי הָעוֹנוֹת שָׁם אֲחֵרוֹת,

אֲחֵרוֹת,

וְלֹא תִּשְׁמַע גַּם אִם אֶשְׁאַל.

הֶפְרֵשׁ הַשָּׁעוֹת הוּא לְרָעָתִי.

תִּישַׁן, וַאֲנִי אִיקַץ,

תִּיקַץ, וַאֲנִי יְשֵׁנָה.

שְׁעוֹן־הַצֵּל הוּא חֲדַל־פָּנִים

בְּלִי אוֹר־שֶׁמֶשׁ.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

עַל סַף הַמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת

(הִנֵּה אַתָּה עוֹלֶה, גָּדֵל, קָטֵן) —

תִּזְכֹּר

שֶׁאַתָּה

מְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ:

עָקֵב מְחֻדֶּדֶת בְּסַנְדַּל־אֵילַת,

עָגִיל מִזָּהָב בְּאֹזֶן אֲטוּמָה,

עֵינַיִךְ־יוֹנִים בְּקֵן־שֶׁל־עוֹרֵב.

לִפְעָמִים אֵינְךָ זוֹכֵר

מִי אַתָּה, שֶׁאַתָּה,

שֵׁמוֹת אֲחֵרִים

נוֹדְדִים בִּשְׁנָתְךָ.

אַתָּה מְפַחֵד: מְשַׁנֵּן

אֶת הַשֵּׁם מֵאֲחוֹרֵי עֵינֶיךָ

לִפְנֵי שֶׁהוּא מְגַשֵּׁשׁ לָאוֹר.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

עַל סַף הַשִּׁכְחָה,

שֶׁאַתָּה, שֶׁאֲנִי

הֲכִי

יָפָה, כָּרֶגַע,

כִּי כָּל הַמִּלִּים בְּעֵינַי,

לֹא בְּפִי הַיָּבֵשׁ.

הֲתִזְכֹּר שֶׁאַתָּה הָרוֹאֶה,

אַתָּה הַשּׁוֹמֵעַ?

שְׁנֵינוּ כְּבָר הָיִינוּ פֹּה.

הַמַּסְלוּלִים אֵינָם זָרִים.

מִגְדַּל־הַפִּקּוּחַ מֻכָּר.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

בְּעוֹד הַמָּנוֹעַ דּוֹמֵם,

וּבְסִגְנוֹן הַיָּשָׁן כִּשְׁתִיקָתִי:

הֲכִי תִּזְכֹּר,

אָהוּב

קָשָׁה מִכֻּלָּן, חֲשׁוּדָה מִכֻּלָּן.

דּוֹרוֹן שֶׁהוּא שְׁטַר־חוֹב,

נֵצַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן־פֵּרָעוֹן.

הַאֲמֵן לִי:

אֵין לִי חֶשְׁבּוֹנוֹת הַרְבֵּה

אוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת מְעַט.

אֵינֶנִּי רוֹצָה לִהְיוֹת

גּוֹבָה, בַּעֲלַת־חוֹב, נוֹשָׁה, נְשׁוּיָה.

אֲנִי יוֹדַעַת:

אִם חוֹזְרִים עָלֶיהָ בְּלִי הֶרֶף

הִיא הוֹפֶכֶת לִנְבִיחָה חַדָּה.

אָהוּב. אָהוּב. אָהוּב.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ,

לִפְנֵי הַדֶּלֶת הַנִּנְעֶלֶת,

פַּעַם אַחַת וִיחִידָה.

מִכֻּלָּם

מִי?

מָתַי? וְאֵיךְ?

זְכוּרִים? כָּמוֹנִי? אֲהוּבִים?

אַתָּה לֹא שָׁאַלְתָּ בְּמִלִּים,

רַק בִּלְשׁוֹנְךָ, בְּפִיךָ, בְּיָדֶיךָ.

וַאֲנִי עָנִיתִי.

לִפְעָמִים מְאֹד.

מִי שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹנֶה

(כָּךְ אָמַרְתָּ בְּלִבְּךָ)

אֵין לוֹ זְכוּת לִשְׁאֹל בְּקוֹל.

לָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

בְּהִסְתּוֹבֵב הַדֶּלֶת עַל צִירָהּ,

עַל צִירַי:

הֱיֵה בָּרוּךְ בְּצֵאתְךָ, בְּבוֹאֲךָ,

כְּשֵׁם שֶׁהָיִינוּ לַיְלָה וְיוֹמָם,

מִכֻּלָּם.

סְקִיצוֹת לְפּוֹרְטְרֶט

ט. כרמי

[בָּרֶגַע שֶׁלָּמַד לָלֶכֶת]

ט. כרמי

1.

בָּרֶגַע שֶׁלָּמַד לָלֶכֶת

נִסָּה לִבְרֹחַ מֵאִמּוֹ.

הוּא הִתְגַּלְגֵּל בְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת

וְהִיא, לְהָשִׁיב בּוֹ רוּחַ חַיִּים,

שָׁפְכָה עָלָיו סִיר שֶׁל מַיִם רוֹתְחִים.

מִכָּאן הָעוֹר הַפָּגוּם,

מִין קְרוּם הַגָּדֵל פֶּרֶא,

עַל כְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית.

2.

לִפְעָמִים הוּא חוֹשֵׁב:

לֹא יִבְרַח אִישׁ כָּמוֹנִי.

הוּא מְשַׁנֵּס אֶת מָתְנָיו,

וּמְסוֹבֵב אֶת גַּלְגַּלֵּי־עֵינָיו

כְּמוֹ בַּעֲלַת־אוֹב:

אֲבָל הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִזָּכֵר

לֹא בְּיוֹם מוֹתָהּ

וְלֹא בִּמְקוֹם קְבוּרָתָהּ.

3.

אַחַר־כָּךְ חָמַק בֵּין רַגְלֵי אָבִיו

כְּשֶׁחֲגוֹרַת־הַזַּעַם מִתְהַפֶּכֶת

מֵעַל רֹאשׁוֹ הָעֲגַלְגַּל.

הַלַּהַט הָיָה מְסַנְוֵר,

הָאֲוִיר זָב דָּם

וְאִישׁ לֹא טָרַח לְנַקּוֹת

אֶת אֲחוֹרֵי הַסַּפָּה.

מִכָּאן הַמִּצְמוּץ הַחוֹזֵר,

כְּמוֹ נֵיאוֹן חוֹלֶה,

בְּעֵינוֹ הַיְמָנִית.

4.

שֶׁלֹּא כְּאָבִיו

מֵעוֹלָם לֹא הִכָּה אֶת בָּנָיו.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלְדוּ נָדַר נֵדֶר:

לֹא יַכֶּה אִישׁ כָּמוֹנִי.

לָמָּה, אִם־כֵּן, הוּא בּוֹדֵק אֶת גֵּוָם,

בּוֹהֶה בְּעֵינֵיהֶם?

הוּא מְקַמֵּץ אֶת אֶגְרוֹפָיו,

מְקַמֵּץ בְּדִבּוּרוֹ.

הוּא יוֹדֵעַ, בֵּין מִצְמוּץ לְמִצְמוּץ,

כִּי גַּם הַשְּׁתִיקָה הִיא עַקְרָב.

5.

בְּגִיל־הַהִתְבַּגְּרוּת

הִתְאָרֵךְ לְפֶתַע צִלּוֹ.

הָעֹמֶס הָיָה גָּדוֹל מִדַּי

וּנְשִׁימָתוֹ הִתְקַצְּרָה.

עַד הַיּוֹם הוּא מִתְקַשֶּׁה

לְדַבֵּר בְּקוֹל.

הוּא חָרֵד מִן הַהֵד

אֲבָל אֵינֶנּוּ יָכוֹל

לִלְחשׁ בִּלְעָדָיו.

הוּא מְפַחֵד מִן הַמַּרְאָה

אֲבָל אֵינֶנּוּ יָכוֹל

לִקְרֹא בִּלְעָדֶיהָ.

6.

רָעָה חוֹלָה, רָעָה חוֹלָה.

בֵּין אִם מְדֻבָּר בִּכְתֻבָּה,

בִּשְׁטַר־חוֹב,

בְּחוֹזֵה־שְׂכִירוּת אוֹ מִכְתַּב־יְדִידוּת —

הַכָּתוּב מִתְרַחֵב, מִתְעַמְעֵם

וְהוּא מְסֻגָּל לִקְרֹא

רַק בֵּין הַשִׁטִּין.

לָכֵן יָצָא שִׁמְעוֹ לְמֵרָחוֹק,

בְּעִקָּר בֵּין קְרוֹבָיו,

שֶׁהוּא מֵטִיב לְהַקְשִׁיב.

7.

כְּשֶׁנָּשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה

שָׂם אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה

וְלִבּוֹ לְמַטָּה.

הַטֶּקֶס הָיָה פָּשׁוּט וּמְלַבֵּב

וְאִישׁ לֹא שָׂם לֵב

שֶׁהוּא נָגוּעַ בִּפְזִילָה מַמְאֶרֶת.

8.

רַק הַיָּרֵחַ הָיָה מֵבִין אוֹתוֹ.

בֵּין גֵּאוּת לְשֵׁפֶל הָיָה מִתְפַּנֶּה

לְהַחֲלִיף עִמּוֹ קְרִיצוֹת־אַחֲוָה.

הוּא הָיָה עוֹמֵד עַל הַחוֹף וְקוֹרֵא:

מָלֵא! מָלֵא!

כָּמוֹךָ הוּא יֶחְסַר

וְיִקְטַן וְיִדַּל.

אֲבָל שֶׁלֹּא כָּמוֹךָ

הוּא שׁוּב יִמְלָא

וְיִכְפֶּה עָלַי לִצְוׁחַ

כְּמוֹ צִפּוֹר חוֹלָה:

9.

בָּרוּר שֶׁהוּא מְפַחֵד לִישֹׁן.

הוּא חוֹלֵם הַרְבֵּה

אֲבָל זוֹכֵר מְעַט מְאֹד.

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּשְׁנָתוֹ

אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ שָׂפָה.

בַּבֹּקֶר הוּא מִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ לִרְאוֹת

אִם אָמַר, מָה אָמַר.

הַתּוֹתֶבֶת זָזָה בְּפִיו בִּשְׁנָתוֹ,

גַּם הַמִּלִּים.

הַמִּזְוָדָה אֲרוּזָה,

הַדַּרְכּוֹן בַּר־תֹּקֶף.

הוּא אֵינֶנּוּ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת־הַיּוֹם

וְהוּא מְפַחֵד לִישֹׁן;

הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ

(הוּא יוֹדֵעַ, הוּא יוֹדֵעַ)

מָה הַשֵּׁם אֲשֶׁר יִפָּלֵט מִפִּיו.

10.

לִפְעָמִים הוּא חוֹשֵׁב:

הִנֵּה אֲנִי לְבַדִּי עַל הַחוֹף.

אַחַת הִיא לִי

מַה תַּעֲלֶה הַחַכָּה.

חוֹלֵם, חָלוּם, טוֹרֵף וָטֶרֶף —

הַיָּרֵחַ אִלֵּם, אוֹרוֹ שָׁאוּל.

אֲבָל יֵשׁ מִי שֶׁמֵּעִיר וּמְעוֹרֵר,

לֹא רַק הַשָּׁעוֹן.

לֹא טוֹב.

לֹא טוֹב הֱיוֹת.

וּמַהוּ הָאָדָם

אִם אֵינֶנּוּ לְבַדּוֹ?

11.

כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן לְהִתְחַתֵּן בַּשְּׁנִיָּה,

קָבַע תּוֹר אֵצֶל מְנַתֵּחַ פְּלַסְטִי.

לְאַחַר־מִכֵּן הִתְמַסֵּר לְטִפּוּלוֹ

שֶׁל רוֹפֵא־עֵינַיִם.

בְּלֵיל־כְּלוּלוֹתָיו

חָשַׂף אֶת כְּתֵפוֹ הַבּוֹהֶקֶת

וְהֵישִׁיר מַבָּט בְּלִי לְעַפְעֵף.

יָרֵחַ מָלֵא בֵּרֵךְ אֶת לֵילוֹ.

הוּא לֹא גִּמְגֵּם

וְלֹא בָּרַח,

אֲבָל הוּא הִתְעַיֵּף. מְאֹד.

12.

הָרוֹפְאִים הָיוּ אוֹבְדֵי־עֵצוֹת.

בְּבֹקֶר לֹא־עָבֹת

פָּרְחָה לְפֶתַע הַצַּלֶּקֶת

כְּמוֹ הַרְכָּבָה שֶׁל עֵץ נָגוּעַ.

הַמִּצְמוּץ חָזַר.

גַּם כְּשֶׁכִּסּוּ אֶת רֹאשׁוֹ

בְּכִלָּה שְׁחֹרָה

הוֹסִיף לְהַשְׁמִיעַ צִיּוּצֵי חֶדְוָה.

כָּל עַצְמוֹתָיו אָמְרוּ,

אֶצְבְּעוֹתָיו מוֹלְלוּ,

הַמִּצְמוּץ פָּשָׂה בְּגוּפוֹ כְּקַדַּחַת.

הוּא נִהֵל שִׂיחוֹת מְמֻשָּׁכוֹת

עִם רַמְזוֹרִים בָּרְחוֹב.

13.

גּוּף זָר.

גּוּף זָר חָדַר לְעֵינָיו

(כָּךְ קָבְעוּ בְּבֵית־הַחוֹלִים)

וּמִשָּׁם לִגְרוֹנוֹ

וּמִשָּׁם לְיָדָיו.

גּוּף זָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ

לְבֵין הַשֻּׁלְחָן, הַצִּפּוֹר וְגוּפָהּ.

בַּאֲשֶׁר יִגַּע

(כָּךְ קָבְעוּ עַל סְמַךְ הַצִּלּוּמִים)

הוּא חָשׁ אֶת הַגּוּף הַזֶּה,

רַק אוֹתוֹ,

כְּמַעֲטֶה שֶׁל גֶּבֶס.

14.

תֵּצֵא אֶל חֵיק הַטֶּבַע

(אָמַר לוֹ הָרוֹפֵא בְּרֹךְ),

תָּלוּן בַּכְּפָרִים,

תִּשְׁאַף אֲוִיר הָרִים,

תִּשְׁתֶּה חָלָב וּדְבַשׁ.

אֲבָל עָלֶיךָ לִזְכֹּר

שֶׁהַטֶּבַע אֵין לוֹ חֵיק

וּמִי שֶׁמַּחֲזִיק בְּמַאֲמָר מֻשְׁאָל

עוֹבֵר עַל הַחֹק.

וְהָעִקָּר, אֹרֶךְ־רוּחַ.

לַכֹּל עֵת.

גּוּף זָר סוֹפוֹ לְהִפָּלֵט.

15.

בֹּקֶר אֶחָד רָאָה

שֶׁלּוּחִית הַשָּׁעוֹן חֲלָקָה כְּקִיר.

מִיָּד יָדַע שֶׁאָסוּר לוֹ

לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַמַּרְאָה,

בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו.

בְּסוֹכְנוּת־הַנְּסִיעוֹת הוּא בִּקֵּשׁ פְּרָטִים

עַל אֶרֶץ שֶׁאֵין בָּהּ אֲגַמִּים,

הֵדִים, חַיּוֹת־בַּיִת.

הַפְּּקִידָה חִיְּכָה אֵלָיו

וְהוּא הֶרְאָה לָהּ אֶת קְצֵה כְּתֵפוֹ.

הוּא יָצָא מִשָּׁם עָמוּס בְּרוֹשׁוּרוֹת

וְלוּחוֹת זְמַנִּים

וְעִקְּבוֹתָיו, פָּשׁוּט, נֶעֶלְמוּ.

הַמִּזְוָדָה שֶׁהוֹתִיר אַחֲרָיו

הָיְתָה מְלֵאָה מְחוֹגִים צִבְעוֹנִיִּים,

כְּמוֹ חֲדַר־יְלָדִים צוֹהֵל,

לְמִנְיַן שָׁעוֹת, שְׁנִיּוֹת,

עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וּמַחְזוֹרֵי הַיָּם,

הֶפְרֵשֵׁי הַשָּׁעוֹת בְּבִירוֹת הָעוֹלָם,

חוּט־הַשַּׂעֲרָה שֶׁל סְטוֹפֶּר,

לַחַץ הַדָּם, מֶשֶׁךְ הַזִּכָּרוֹן

וּפְעִימוֹת הַיָּרֵחַ.