שִׂמְחָתִי אֵינָהּ גְּלוּיָה לָעַיִן.

הִיא מְרֻמֶּזֶת,

כְּמוֹ זְנָבוֹ שֶׁל דּוֹבֶּרְמַן.

אֶת הָאִירוּסִים הַכְּחֻלִּים הוּא אֵינֶנּוּ מֵבִין.

בָּרֶגַע שֶׁהֵם צְרִיכִים לִפְרֹחַ

רֹאשָׁם צוֹנֵחַ

כְּמוֹ צְלָלִית שֶׁל בַּרְבּוּר שָׁבוּר.

"אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת

כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אָמוּת בֵּין כֹּה."

הוֹ, לוּ נִכְנַסְתְּ בְּרֶגַע זֶה בַּדֶּלֶת

לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְנַסּוֹת לַחְשֹׁב

לָמָּה אֵינִי רוֹצֶה בָּךְ.

הוֹ, לוּ הָיָה לִי צִלּוּם שֶׁל יָדָהּ!

זוֹ הַיָּד שֶׁכִּסְּתָה עַל כָּל פְּשָׁעַי.

הָיִיתִי מְשַׁנֵּן אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

פֶּרֶק־פֶּרֶק,

הָיִיתִי לוֹמֵד אֶת צִפָּרְנֶיהָ

בְּעַל־פֶּה,

הָיִיתִי שָׂם אֶת נַפְשִׁי

בְּכַפָּהּ.

אֲבָל אֵין לִי צִלּוּם שֶׁל יָדָהּ

וּשְׁמָהּ מִתְאַדֶּה כְּמוֹ טַל.

מִלִּים שֶׁל חֲשֵׁכָה, חַמּוֹת כְּחֵלֶב.

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, בָּךְ,

חֵי רֹאשִׁי, רֹאשֵׁךְ, בַּיָּד הַזֹּאת,

וְתַחַת יְרֵכִי.

מִלִּים שֶׁל חֲשֵׁכָה. דִּמְעָה רוֹתַחַת

מֵעֵינַיִךְ

יוֹקֶדֶת עַל מִצְחִי

כְּמוֹ עַיִן שְׁלִישִׁית.

כָּרַתְנוּ בְּרִית, חַמָּה כְּחֵלֶב.

עַד בְּלִי יָרֵחַ?

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר? עַד שֶׁיִּתְנַדֵּף

הַחֹם מִבֵּין קִפְלֵי הַמִּפְשָׂעָה?

מִלִּים שֶׁל חֲשֵׁכָה, חַמּוֹת כְּחֵלֶב.

נֹגַהּ שֶׁל בָּשָׂר אֶחָד,

נֵר־נְשָׁמָה

לְזֵכֶר נְשִׁימָה רוֹשֶׁפֶת.

גַּם בִּשְׁנָתֵךְ

הַחֲדָרִים מְלֵאִים אוֹתָךְ.

הַשָּׁטִיחַ הַפַּרְסִי, פְּתַלְתֹּל וַעֲקַלְקַל,

יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה שְׁנַת־יְשָׁרִים,

בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, בַּשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה.

רֹאשֵׁךְ עַל כְּתֵפִי אוֹמֵר לִי

שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי לַחְשֹׁב

כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחִי,

וְרוּחִי, מֵעִמָּךְ, טוֹבָה.

אֲנִי אֵשֵׁב כָּךְ לְיָדֵךְ,

לֹא נָם, לֹא יָשֵׁן

(כְּמוֹ אִוְשַׁת הַמְקָרֵר),

וַאֲגָרֵשׁ אֶת הַיַּתּוּשִׁים.

הָעוֹקֵץ הַגָּדוֹל

מְגָרֵשׁ אֶת הָעוֹקְצִים הַקְּטַנִּים.

דָּמֵךְ בְּרֹאשִׁי.

כְּגֹדֶל הַקִּרְבָה — כֵּן גֹּדֶל הַמֶּרְחָק.

פֶּה אֶל פֶּה לוֹאֵט, עַיִן בְּעַיִן,

וְהִנֵּה — אֵין עֵינַיִם, רַק רִיק, רַק

פֶּה אָטוּם, פֶּתֶן חֵרֵשׁ; וּמִנַּיִן

הָאֹמֶץ שׁוּב לִפְקֹחַ,

לְהִזָּכֵר בַּזֵּעָה הַמַּתִּיכָה,

בַּשַּׁחַר הַמַּלְחִים; מִנַּיִן הַכֹּחַ

לוֹמַר בְּפֶה מָלֵא: סְלִיחָה,

אֵינֶנִּי מֵבִין מַהוּ שֶׁהִכִּישׁ

מִתּוֹךְ עֵינִי, שֶׁהִיא עֵינֵךְ.

אֵינֶנִּי מֵבִין מַהוּ שֶׁהִבְאִישׁ

אֶת רֵיחַ־פִּי, שֶׁהוּא רֵיחֵךְ;

וְאֵיךְ הַשְּׁנַיִם שֶׁהָיוּ אֶחָד,

אִישׁ בְּאִשָּׁה, אִשָּׁה בְּאִישׁ,

עוֹמְדִים עַכְשָׁו סַד מוּל סַד,

זָדוֹן לוֹהֵט וַחֲלָמִישׁ?

וּמַה קּוֹרֶה לַזִּכָּרוֹן — כָּרֵת?

הַאִם הוּא מִתְאַדֶּה, בַּלַּהַט, כְּמוֹ טַל?

הַאִם הוּא מַעֲמִיד פְּנֵי מֵת

כְּמוֹ גֶּפֶן בְּטֵבֵת, חֲשׂוּפַת־זַלְזַל?

צִפֹּרֶן שֶׁל יָרֵחַ מֵעָלַי:

אַחֲרֵי־מוֹת אוֹ בְּשׂוֹרַת שִׁיבָה?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. אִם יַעֲלֶה רָצוֹן, אוּלַי

כְּגֹדֶל הַמֶּרְחָק — כֵּן גֹּדֶל הַקִּרְבָה.