התרגום מוקדש ליהודית אֹרן,

באהבה ובתודה

“יש בו פנינים שלא נדלו ואבני חן שלא נכרו מהמעמקים”, כתבה המשוררת כריסטינה רוזטי על קובץ שירי הילדים שלה, במכתב ששלחה ב־1874, שנתיים אחרי שהספר ראה אור.

הספר נקרא Sing Song, משח' מילים על ביטוי שפירושו כפול: “שירו שיר”, אך גם – “שיר שקול או מתנגן בקצב קבוע”. הוא כולל 126 שירים קצרים, מחורזים, שחלקם יכלו להתפרסם גם היום כשירי ילדים, אבל רבים מהם היו מן הסתם נפסלים ונחשבים לא הולמים, שכן עסקו רבות בשכול וביתמות.

בתקופה הוויקטוריאנית לא היססו אנשים לגעת במוות ולתעד אותו, עד כדי כך שאחד המנהגים המקובלים היה – להצטלם לצד גופות של אנשים שזה עתה הלכו לעולמם. לפעמים אפילו הציבו את המתים בתנוחות שבהן נראו כאילו אלה בני אדם חיים.

לא מפתיע אם כן שאלה היו הנושאים המופיעים בשיריה של רוזטי, הנחשבת כיום לאחת מבכירות השירה הוויקטוריאנית. רוזטי הייתה אחותו של הצייר הנודע גבריאל דנטה רוזטי. היא מוכרת אמנם בעיקר בזכות השירים למבוגרים שכתבה, שהיו חדורים באמונה דתית, אבל גם שירי הילדים שלה מעוררים עניין. הם מיטיבים לשקף את התקופה שבה חייתה, ובה לא רק מותם של פעוטות ותינוקות היה שכיח, אלא גם העוני שנשא בחובו מצוקה קשה.

הנושאים המרכזיים שהעסיקו אותה – אהבה, פרידה ומוות – שולטים גם בשירי הילדים שכתבה. אף הטבע מופיע בהם רבות: ציפורים, פרחים, חילופי העונות, הנופים הכפריים של אנגליה והדמויות שמאכלסות אותם: נערה חולבת, פועל במשק, ילדים משוטטים בשדות.

רוזטי מעולם לא נישאה, ולא היו לה ילדים. נראה כי במקום ללדת אותם, כתבה להם, ואולי שאבה השראה גם מזיכרונות ילדותה.

אל הספר נוספו איורים שרוזטי עצמה רשמה את הרעיונות להם. היא העבירה את הרישומים שלה לצייר ארתור יוז, והוא שעיבד אותם, בהתאם להנחיותיה.

הקדשתו הנוגעת ללב של הספר היא: “חרוזים שמוקדשים בלי רשות לַתִּינוק שהציע אותם”.

עופרה עופר אורן

2019, קריית אונו

הספר ראה אור לראשונה ב־1893

מַלְאָךְ לְרַגְלֶיךָ

מַלְאָךְ לְרֹאשְׁךָ,

אַתָּה כְּמוֹ טָלֶה

מְתֻלְתָּל בַּמִּטָּה.

אֱהַב אוֹתִי – אוֹתְךָ אֹהַב,

אֱהַב אוֹתִי, תִּינוֹק שֶׁלִּי,

תָּשִׁיר בְּקוֹל, תִּלְחַשׁ עַכְשָׁו,

תָּשִׁיר בִּצְלִיל אוֹ בְּמִלִּים.

הַיָּד שֶׁל אִמָּא מִתַּחְתֶּיךָ,

מַבָּטָהּ נִשָּׂא עָלֶיךָ,

תָּשִׁיר בְּקוֹל, תִּלְחַשׁ עַכְשָׁו,

אֱהַב אוֹתִי – אוֹתְךָ אֹהַב.

יֵשׁ לַתִּינוֹק שֶׁלִּי אִמָּא וְאַבָּא,

הוֹ, כַּמָּה עָשִׁיר־מְאֻשָּׁר הַתִּינוֹק!

תִּינוֹק אַחֵר לָעוֹלָם הַזֶּה בָּא

בִּכְלָל בְּלִי הוֹרִים, הוּא לְגַמְרֵי לְבַד:

הוֹ, כַּמָּה אֶבְיוֹן וְאֻמְלָל הַתִּינוֹק!

תִּינוֹקֵנוּ יָשֵׁן, תִּינוֹקֵנוּ נִרְדַּם,

יִתָּכֵן שֶׁהוּא לֹא יִתְעוֹרֵר לְעוֹלָם,

כְּבָר יָמִים עַל יָמִים, עוֹד שָׁבוּעַ נֶחְתַּם,

אֲבָל הוּא עוֹד יָקוּם וְיָשׁוּב לָעוֹלָם,

הוּא יַחְזֹר עוֹד לְכָאן בְּיָפְיוֹ הַמֻּשְׁלָם,

וְיִתֵּן נְשִׁיקָה שׁוּב לְאִמָּא.

“קוּקוּרוּקוּ! קוּקוּרוּקוּ!”

תַּרְנְגוֹל קוֹרֵא עִם שַׁחַר,

“קִיקִירִיקִי! קִיקִירִיקִי!”

וֶרֶד בַּמִּזְרָח נוֹצָר.

“קוּקוּרוּקוּ! קוּקוּרוּקוּ!”

צִפּוֹרִים כָּאן מְצַיְּצוֹת.

“קִיקִירִיקִי! קִיקִירִיקִי!”

אֲלֻמּוֹת שֶׁל אוֹר צָצוֹת.

תִּינוֹק בּוֹכֶה,

זֶה לֹא יָפֶה,

כִּי יֵשׁ תְּרוּפָה בַּכּוֹס,

תִּלְגֹּם הַכֹּל,

מַהֵר תִּבְלַע,

בְּבַת אַחַת אֶת כָּל כֻּלָּהּ.

הַשָּׁעָה כְּבָר שֵׁשׁ

הַדַּוָּר נוֹקֵשׁ!

יֵשׁ כַּמָּה מִכְתָּבִים לְאַבָּא

וְיֵשׁ גַּם שְׁלוֹשָׁה לְאִמָּא,

וַאֲפִלּוּ מִכְתָּב לְבֶּרְנַרְד,

אֲבָל אֵין בִּשְׁבִילְךָ אַף אֶחָד.

בַּיּוֹם הֲכִי קַר בַּשָּׁנָה כָּל כֻּלָּהּ

נֹאכַל כִּכַּר לֶחֶם, נִשְׁתֶּה כּוֹס חָלָב.

נִלְבַּשׁ בִּגְדֵי צֶמֶר בְּבֹקֶר כָּזֶה,

וְנִתֵּן פֵּרוּרִים לַאֲדֹם הֶחָזֶה.

הַשָּׂדוֹת מֻשְׁלָגִים,

גַּם בַּבַּיִת לֹא חַם

אֶצָּמֵד אֶל הָאָח

עִם מָרָק מְנַחֵם.

יֵשׁ לִי בֶּגֶד חָמִים

שֶׁקְּפָלָיו כְּבָר רַכִּים,

אַךְ כּוֹאֵב לִי הַלֵּב עַל מִי

שֶׁעָנִי וְזָרוּק בַּיָּמִים הַקָּרִים.

הוּא מֵת מִקֹּר, הַצִּפּוֹר הַקִּיכְלִי,

מֵת מִתַּחַת לְשִׂיחַ הַפֶּטֶל הַצַּח,

נִטְוֶה לוֹ אָרוֹן מִקָּנִים וְעָלִים

אֶת הַקֶּבֶר נַחְפֹּר לוֹ בַּטַּחַב הַלַּח,

וְנָקִים מַצֵּבָה מֵהַשֶּׁלֶג הָרַךְ.

חָפַרְתִּי וְחָפַרְתִּי בַּקֶּרַח,

אֲבָל שׁוּם פֶּרַח כָּאן לֹא פּוֹרֵחַ.

חָפַרְתִּי וְחָפַרְתִּי בַּחוֹל,

אֲבָל יָרֹק לִגְדֹּל כָּאן לֹא יָכוֹל.

הַקֶּרַח – הַפְשֵׁר, הָרוּחַ – נְשֹׁב,

הָמֵס אֶת הַשֶּׁלֶג, תֵּן לַפֶּרַח לִנְשֹׁם,

אֲבָל אֵין אַף רוּחַ שֶׁתָּבוֹא מִכָּל

מָקוֹם וְתוֹצִיא אֶת הַלִּבְלוּב מֵהַחוֹל.

דַּג זָהָב הוּא לֹא זָהָב

כּוֹכַב יָם הוּא לֹא כּוֹכָב,

מַיִם שְׁקֵטִים הֵם לֹא מַיִם,

בֵּיצֵי עַיִן הֵן לֹא עֵינַיִם

לֶחֶם חֹק הוּא לֹא לֶחֶם,

שֶׁכֶם אֶחָד הוּא לֹא שֶׁכֶם.

בִּידֵי אָחִיךָ נֵץ פּוֹרֵחַ,

אֲחוֹתְךָ אוֹחֶזֶת פֶּרַח,

מָה נוֹתָר לְבּוּבּ־אָדָם

שֶׁרַק הִגִּיעַ לָעוֹלָם?

אַחְזִיק אוֹתְךָ עָלַי, עָלַי,

אוֹתְךָ, אֶת בְּנִי הַקָּט־קָטָן,

וַאֲעַרְסֵל בִּזְרוֹעוֹתַי

אֶת בְּנִי הַקָּט מִכָּל כֻּלָּם.

שִׁמְעוּ מָה הַפְּרוּשִׁים אוֹמְרִים:

"בָּנִינוּ קֵן חָמִים וְטוֹב,

אַךְ בָּאוּ כַּמָּה אַכְזָרִים,

אֶת בֵּית הַקַּיִץ מוֹטְטוּ.

אֶת כָּל בֵּיצֵי הַקֵּן רִסְּקוּ,

אָז מָה נוֹתָר לָנוּ עַתָּה?

לָשֶׁבֶת בְּכָנָף שְׁמוּטָה,

לֹא לַעֲשׂוֹת וְרַק לִבְכּוֹת."

עֲרִיסָה שֶׁל תִּינוֹק שֶׁרֵיקָה מִתִּינוֹק,

עוֹד עָלֶה שֶׁנָּבַל עַל הַקֶּבֶר נוֹפֵל.

מְתִיקוּת הַנְּשָׁמָה אֶל גַּן עֵדֶן פָּרְשָׁה

רַק הַגּוּף כָּאן נִשְׁאַר, מְיַחֵל.

יוֹנָתָן הַקָּטָן וְעַמִּי וְתַּמִּי,

מָה קָרָה שֶׁאַתֶּם נִלְחָמִים?

הַכְּלַבְלַב הַשּׁוֹבָב לֹא חוֹשֵׂף אֶת שִׁנָּיו

רָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְרַחֵק וְנִשְׁכָּב.

פַּעֲמוֹנִית רוֹטֶטֶת הִיא תִּקְוָה.

הַשּׁוֹשַׁנָּה, שִׂמְחַת עוֹלָם, הִיא אַהֲבָה.

הָאֱמוּנָה הִיא חֲבַצֶּלֶת לְבָנָה.

בַּשּׁוֹשַׁנָּה, בָּאַהֲבָה – שִׂמְחָה טְמוּנָה.

רַק שׁוֹשַׁנָּה צוֹמַחַת עִם קוֹצִים,

אַךְ אַהֲבָה – פִּי כַּמָּה תַּעֲצִים.

רוּחַ, רוּחַ, לְכִי כְּבָר לִישֹׁן,

דַּי לְשׁוֹטֵט וְלִשְׁרֹק כָּאן וְשָׁם,

מְבִיאָה לָעוֹלָם גְּשָׁמִים מֵהַיָּם,

וְגַם אֶת הַשֶּׁלֶג מֵאֹפֶל צָפוֹן.

בּוֹכֶה שׁוּב, חָמוּד, כִּי הָרֶגֶל כּוֹאֶבֶת?

נוּם, מְתוּקִי, הֵרָדֵם עַל כְּתֵפִי.

אֲנִי עוֹד צוֹעֶדֶת, פּוֹסַעַת, חַיֶּבֶת,

בְּלַיְלָה מֻשְׁלָג שֶׁמַּקְפִּיא אֶת גּוּפִי.

נוּם, אֲהוּבִי, אוֹצָרִי, פָּעוֹטִי,

אֵין לִי אַחֵר מִלְּבַדְּךָ, צָרָתִי,

נוּם, מְחֻמָּם בַּזְּרוֹעוֹת שֶׁל אִמְּךָ,

חֲלֹם רַק עַל עֹנֶג, רַכּוּת וְשִׂמְחָה.

צוֹמַחַת בַּבִּקְעָה,

קְרוֹבָה אֶל הַגִּבְעָה,

זְקוּפָה וְגַם קְלִילָה,

הַגְּבֶרֶת דָּפוֹדִילָלָה.

עִם נֵזֶר שֶׁל זָהָב,

גּוּפָהּ – יָרֹק עַכְשָׁו,

מַשַּׁב אָבִיב יִשְׁרֹק

עַל גְּבֶרֶת דָפוֹדִילָהָב,

שֶׁכָּל סִבְרָהּ מָתוֹק.

פָּרוּשׁ בִּכְלוּב זָהָב,

פָּרוּשׁ עַל הֶעָנָף –

בְּיוֹם מַקְפִּיא רַק נְשַׁעֵר

חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שָׁפַר יוֹתֵר.

אַךְ כְּשֶׁעָלִים יָנֵצּוּ כָּאן

וְעַל עָנָף יָצוּץ הַקֵּן,

הַאִם עוֹד יִוָּתֵר סָפֵק

מִי מִשְּׁנֵיהֶם הוּא הַמִּסְכֵּן?

גִּדְרוֹנִים וְקִיכְלִים בַּשִּׂיחִים,

גִּדְרוֹנִים וְקִיכְלִים בַּמָּקוֹם,

הֵם בּוֹנִים, מְנַקְּרִים, בְּרִפְרוּף שֶׁל כָּנָף,

הֵם יוֹשְׁבִים עַל עָנָף, הֵם בַּכֹּל!

לַתִּינוֹק שֶׁלִּי יֵשׁ אֶגְרוֹף מְנֻמָּר,

לַתִּינוֹק שֶׁלִּי יֵשׁ קְמָטִים בַּצַּוָּאר,

הַתִּינוֹק מְנֻשָּׁק, מְנַשֵּׁק, מְנַשֵּׁק,

כִּי נוֹעָד לִנְשִׁיקוֹת בְּיָשְׁבוֹ כָּאן, בַּחֵיק.

מַדּוּעַ הַתִּינוֹק מֵת,

וְאַבָּא מַשְׁמִיעַ אֲנָחָה,

וְאִמָּא שֶׁלּוֹ – בּוֹכָה?

לְפֶרַח שֶׁפּוֹרֵחַ וְקָמֵל

אֵין מַעֲנֶה כְּמוֹ

מַדּוּעַ אוֹ

כִּי, הוּא רַק רוֹכֵן, וְקָמֵל.

אִם כָּל יוֹם יֵרֵד גֶּשֶׁם לֹא יוּכַל חֵץ מִקֶּשֶׁת

לִשְׁרֹק וְלָטוּס לָנוּ כָּאן.

אִם כָּל יוֹם תִּהְיֶה שֶׁמֶשׁ וְלֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם

לֹא תִּהְיֶינָה קְשָׁתוֹת בֶּעָנָן.

רוּחַ, הוֹ רוּחַ, מָה, בָּאת מֵרָחוֹק?

אֵיךְ הָאֲוִיר שֶׁבְּפִיךְ כֹּה מָתוֹק?

אֶת פִּרְחֵי הַסִּגָּל הַפּוֹרְחִים לְרַגְלַיִךְ,

בִּקַּרְתְּ כְּשֶׁהֵפִיצוּ נִיחוֹחַ עָלַיִךְ.

הַיַּסְמִין רַק מַמְתִּין

לְחֻמּוֹ שֶׁל הַקַּיִץ

אֲבָל הַסִּגָּל – לָאָבִיב הַקָּרִיר,

שֶׁרֹב מְתִיקוּת בְּכַר דֶּשֶׁא מֵעִיר.

חוּמָה, חוּמָה, תְּנִי חָלָב,

לָבָן כְּמוֹ פְּלוּמָה וּכְמוֹ מֶשִׁי חָלָק,

טָרִי כְּמוֹ הַטַּל וּכְמוֹ שֶׁלֶג טָהוֹר,

אֵלֵךְ וְאֶמְצָא רַקָּפוֹת שֶׁאֶשְׁזֹר,

אָכִין לָךְ עֲטֶרֶת נָאָה שֶׁל פְּרָחִים

כֻּלָּהּ מְתוּקָה, וְכָמוֹךְ נִיחוֹחִית.

בְּעֵשֶׂב רַךְ, עַל הַגָּדָה,

טְלָאִים בְּמַעֲשֵׂי קֻנְדָּס.

אַחִים וַאֲחָיוֹת רָצִים,

מְכַרְכְּרִים, צַמְרִירִיִּים,

וְאִמָּהוֹת צַמְרִירִיּוֹת

צוֹפוֹת, רוֹאוֹת, פּוֹעוֹת.

יֵשׁ סוּף בְּתוֹךְ מָקוֹם מֵימִי,

קָנִים בְּתוֹךְ חָלָל,

הָעֶפְרוֹנִי לְמַעְלָה שָׁט,

אַךְ הַפָּרוּשׁ צָלַל,

וּבִמְקוֹמוֹ שֶׁל הַנִּצָּן

בָּא פְּרִי רַךְ, שֶׁנָּפַל.

מִינָה וּמָטִי

וּמַאי הַקְּטַנָּה,

יָצְאוּ לְטִיּוּל

אֲבִיבִי בַּשְּׁכוּנָה.

הַיּוֹם מְרַצֵּד,

כֹּה חָמִים וְזוֹרֵחַ,

עָלִים עַל כָּל עֵץ,

וְהָעֵשֶׂב צוֹמֵחַ.

הַחֲזִיר הַוְּרַדְרַד

מֵהָאַף מְיַבֵּב,

הַטָּלֶה הַלָּבָן

מְכַרְכֵּר, מִשְׁתּוֹבֵב.

הַדּוֹגֶרֶת – "קְלָאק, קְלָאק,

תַּחְזְרוּ בְּרִיצָה",

אֶפְרוֹחֶיהָ רַכִּים

כְּמוֹ חֶלְמוֹן שֶׁל בֵּיצָה.

“קְלָאק, קְלָאק” הִיא הוֹמָה

לְאֶפְרוֹחַ־פְּלוּמָה

כִּי נוֹתָר עוֹד גַּרְגֵּר

שֶׁיּוּכַל לְנַקֵּר.

מִינָה וּמָטִי

וּמַאי עִם זֵרִים,

שֶׁחֶלְקָם סִגָּלִית

וּפְרָחִים אֲחֵרִים.

הַשֶּׁמֶשׁ תִּבְהַק –

הִיא זְקוּקָה רַק לִזְמַן,

הִיא תָּעִיר גַּם שׁוֹשָׁן,

שֶׁיִּפְרַח לָנוּ כָּאן.

הַוֶּרֶד יַגִּיעַ,

הַמְשִׁיכִי, לְכִי,

הוֹ, מִינָה, גַּם מָטִי

וּמַאי הַפִּקְּחִית.

הַיּוֹם הַסִּגָּל

מְלַבְלֵב בַּשְּׁכוּנָה,

לְמָטִי וּמִינָה

וּמַאי הַקְּטַנָּה.

בָּעֲרוּגָה שֶׁלִּי שַׁלְוָה

שֶׁל צִפָּרְנִים אָדֹם לָבָן.

כָּל לֹעַ הָאֲרִי מֵבִיא

שַׁלְוַת לִבְלוּב לִלְבָבִי,

כָּךְ – רַק אִם אָרִיק בָּא לְכָאן,

אַךְ כְּשֶׁהָלַךְ – הַכֹּל נָשַׁר,

וְלֹעַ הָאֲרִי נִסְגַּר.

אִלּוּ הָיִיתִי מַלְכָּה,

מֶה הָיִיתִי עוֹשָׂה?

הוֹפֶכֶת אוֹתְךָ לְמֶלֶךְ,

וְאָז מְטַפֶּלֶת בְּךָ.

אִלּוּ הָיִיתִי מֶלֶךְ,

מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה?

הוֹפֵךְ אוֹתָךְ לְמַלְכָּה,

כִּי הָיִיתִי נוֹשְׂאֵךְ לְאִשָּׁה.

מָה כָּבֵד? חוֹל, וְעֶצֶב גַּם.

מָה קָצָר? הַיּוֹם וּמָחָר.

מָה חַלָּשׁ? נְעוּרִים וּפְרִיחָה.

מֶה עָמֹק? הָאֱמֶת וְהַיָּם.

לַטֵּף אֶבֶן צֹר – אֵין מִמָּה לְהִתְרַגֵּשׁ.

הַכֵּה אֶבֶן צֹר – עוֹלִים זִיקִים שֶׁל אֵשׁ.

יֵשׁ רַק חֹדֶשׁ מַאי אֶחָד בַּשָּׁנָה,

וְלִפְעָמִים חֹדֶשׁ מַאי רָטֹב וְצוֹנֵן;

יֵשׁ רַק חֹדֶשׁ מַאי אֶחָד בַּשָּׁנָה,

לִפְנֵי שֶׁהַשָּׁנָה מַתְחִילָה לְהִזְדַּקֵּן.

אֲבָל גַּם בְּמַאי הָכִי קַר שֶׁיֵּשׁ,

שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶשׁ, רַק גֶּשֶׁם רוֹחֵשׁ,

הָרוּחַ, הַטַּל, הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה,

מוֹשְׁכִים נִצָּנִים וּפְרָחִים כְּלַפֵּי מַעְלָה.

הַלֵּילוֹת שֶׁל הַקַּיִץ קְצָרִים

בַּצָּפוֹן, שָׁם הַיּוֹם כֹּה אָרֹךְ:

אֲבָל יֵשׁ עֶפְרוֹנִי שֶׁמֵּעִיר,

מְסַלְסֵל וּפוֹצֵחַ בְּשִׁיר.

הַיָּמִים שֶׁל הַקַּיִץ קְצָרִים

בַּדָּרוֹם, שָׁם הַלַּיְלָה אָרֹךְ:

אַךְ הַלַּיְלָה קָצָר כְּשֶׁזָּמִיר

מְסַלְסֵל וּפוֹצֵחַ בְּשִׁיר.

כָּל יוֹם בָּהִיר,

אַפְּרִיל מֵאִיר,

גַּם מַאי קָרוֹב,

לוֹ אֶאֱרֹב,

וּבִמְיֻחָד לְחֹדֶשׁ יוּנִי,

יוּנִי, לֹא, אַתָּה לֹא בּוֹרֵחַ,

נִבְלֹם אוֹתְךָ

וְגַם אֶת הַיָּרֵחַ!

שִׁזְרִי לִי זֵר פִּרְחֵי אֲוִיר

וְאָז אוּכַל לָעוּף מִכָּאן,

אַקְשִׁיב לַזַּמָּרִים שָׁרִים

אֶצְפֶּה בָּהֶם בְּמִשְׂחָקָם.

עִנְדִי לָךְ זֵר פִּרְחֵי אֲוִיר

אֲבָל לְאָן תֵּלְכִי עַכְשָׁו?

בֵּין הַסּוּפוֹת וְהֶעָבִים

הַיָּם קוֹצֵף בְּכָל גַּלָּיו.

אֲבוֹי! הֵן זֵר פִּרְחֵי אֲוִיר

לֹא מְלַמֵּד כֵּיצַד לָעוּף,

אֶשְׁזֹר פְּרָחִים שֶׁתֹּאהֲבִי,

אַךְ כְּבָר בַּלַּיְלָה – הֵם יִבְּלוּ.

הִנֵּה הַזַּחַל בָּא,

הוּא חוּם וּדְמוּי פַּרְוָה,

מַהֵר אֶל הֶעָלֶה,

אוֹ עַל גִּבְעוֹל עֲלֵה.

אוּלַי תֵּלֵךְ לְשָׁם,

הַרְחֵק מֵעֵין כֻּלָּם, מֻסְתָּר מֵעֵין הַנֵּץ,

אוֹ מִקַּרְפָּד קוֹפֵץ,

וְאָז תָּמוּת סְחַרְחַר,

תָּשׁוּב בִּדְמוּת פַּרְפַּר.

בִּן־לַיְלָה פִּטְרִיָּה בָּקְעָה,

מָה תִּלְמְדוּ מִכָּךְ, רֵעַי?

מֵאָה שָׁנָה צָרִיךְ אַלּוֹן,

אַךְ הוּא אַלּוֹן, הֲלֹא.

אֶת הָאִמְרָה צָרִיךְ לִתְפֹּר

אֲבוֹי, אֲבוֹי, אֲבוֹי!

כַּמָּה תַּכִּים עַד שֶׁאֶגְמֹר,

רַק אָז אוּכַל אִתְּכֶם לָבוֹא.

אַךְ תַּךְ וְתַךְ וְעוֹד אֶחָד

הַאִם זֶה יִמָּשֵׁךְ לָעַד?

לֹא, לֹא, הִנֵּה הַכֹּל נִגְמַר,

וּלְשַׂחֵק עַכְשָׁו אֶפְשָׁר.

אִם הַחֲזִיר יַחֲבשׁ פֵּאָה

מָה בְּדִיּוּק נֹאמַר עָלָיו?

נִפְנֶה אֵלָיו כְּמוֹ אֶל אָדוֹן

בַּאֲדִיבוּת, בְּ“בֹקֶר טוֹב”.

וְאִם זְנָבוֹ פִּתְאוֹם יִנְשֹׁר,

מָה אָז נֹאמַר, דָּבָר רִאשׁוֹן?

“אֶל הַחַיֶּטֶת – לֵךְ,” נֹאמַר,

כָּך הַזָּנָב לְךָ יֻחְזַר.

רַק לִפְעָמִים “לֹא יְכוֹלָה,”

רַק לִפְעָמִים “לֹא וְאַל,”

אַף פַּעַם לֹא “לֹא מוּכָנָה.”

אַף פַּעַם לֹא “לֹא – בִּכְלָל.”

1 וְ־1 הֵן 2 –

לִי וּלְךָ יֵשׁ כְּבָר כִּפְלַיִם.

2 וְ־2 הֵן 4 –

עוֹד יוֹתֵר, וְאַדְּרַבָּא.

3 וְ־3 הֵן 6 –

סֻכָּרִיָּה וְרֻדָּה בִּקֵשׁ.

4 וְ־4 הֵן 8 –

לֵיצָן קוֹפֵץ וְנֶהֱנָה.

5 וְ־5 הֵן 10 –

רָאִינוּ אִישׁ עוֹבֵר בַּגֶּשֶׁר.

6 וְ־6 הֵן 12 –

שָׁמַעְנוּ כְּבָר עַל הַמִּקְרֶה.

7 וְ־7 הֵן 14 ­–

כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ עַל הַמּוֹרֶה.

8 וְ־8 הֵן 16 –

מִי רוֹצֶה לִטְעֹם פִּירֶה?

9 וְ־9 הֵן 18 ­–

הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל בְּרֶה.

10 וְ־10 הֵן 20 –

בַּגִּנָּה שְׁנֵי פַּרְפָּרִים.

11 וְ־11 הֵן 22 –

מַחֲאוּ כֻּלָּם כַּפַּיִם.

12 ו־12 הֵן 24:

מְנַקֶּה בָּאֲרֻבָּה.

כַּמָּה שְׁנִיּוֹת יֵשׁ בְּדַקָּה?

יֵשׁ שִׁשִּׁים, אַחֲרֵי בְּדִיקָה.

כַּמָּה דַּקּוֹת יֵשׁ בְּשָׁעָה?

יֵשׁ שִׁשִּׁים, הוּא לֹא טָעָה.

כַּמָּה שָׁעוֹת יֵשׁ בְּיוֹם?

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע – לְשַׂחֵק וְלַחְלֹם.

כַּמָּה יָמִים יֵשׁ בְּשָׁבוּעַ?

יֵשׁ שִׁבְעָה, מִסְפָּר קָבוּעַ.

כַּמָּה שָׁבוּעוֹת יֵשׁ בְּחֹדֶשׁ?

אַרְבָּעָה יֵשׁ, בְּלִי שׁוּם חֹפֶשׁ.

כַּמָּה חֳדָשִׁים יֵשׁ בְּשָׁנָה?

יֵשׁ תְּרֵיסָר בָּאַלְמָנָךְ.

כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ בְּעִדָּן?

מֵאָה, כָּךְ חוֹלֵף הַזְּמַן.

כַּמָּה עִדָּנִים יֵשׁ בַּזְּמַן?

אֵין לְכָךְ חָרוּז מוּכָן.

אָז מָה תִּתֵּן לִי בִּתְמוּרָה לִשְׁטָר שֶׁל מֵאָה?

עֲשֶׂרֶת עַשְׂרוֹת שְׁקָלִים, רַק בְּמַטְבֵּעַ.

וּמָה תִּתֵּן לִי בִּתְמוּרָה לְכָל אֶחָד?

אֶתֵּן לְךָ עוֹד עֲשָׂרָה שְׁקָלִים בַּיָּד.

וּמָה תִּתֵּן שׁוּב בִּתְמוּרָה לְכָל מַטְבֵּעַ?

רַק עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת, כּי הַמּוֹסִיף – גּוֹרֵעַ.

יָנוּאָר כֹּה שׁוֹמֵם וְקַר,

פֶבְּרוּאָר – כָּל הַיּוֹם מָטָר,

מַרְס – הָרוּחַ נָעָה סְתָם,

בְּאַפְּרִיל נִהְיָה קְצָת חַם.

הַצִּפּוֹר לֹא בַּחֲשַׁאי

שָׁרָה לַפְּרָחִים שֶׁל מַאי.

חֹדֶשׁ יוּנִי שְׁטוּף הָאוֹר,

בּוֹ הַיּוֹם הֲכִי אָרֹךְ,

יוּלִי הַלּוֹהֵט מַגִּיעַ,

עַנְנֵי סוּפָה מַסִּיעַ,

וּבְרָקִים קוֹרְעֵי רָקִיע,

תִּירָס יֵשׁ כְּשֶׁאוֹגוּסְט בָּא,

בְּסֶפְּטֶמְבֶּר – פְּרִי עַל בַּד,

בְּאוֹקְטוֹבֶּר – מְהוּמָה,

מִתְעַרְטֶלֶת אֲדָמָה,

כּוֹכָבִים מְקוֹנְנִים

בְּנוֹבֶמְבֶּר הַמַּזְעִים,

וְהַלַּיְלָה מְמֻשָּׁךְ

בְּדֵצֶמְבֶּר הַמֻּחְשָׁךְ,

עַל הַכֹּל רַק קֹר מֻנָּח.

מָה וָרֹד? וָרֹד – שׁוֹשָן,

שֶׁעַל שְׂפַת הַמַּעְיָן.

מָה אָדֹם? אָדֹם – פָּרָג

שֶׁבַּעֲרוּגַת דָּגָן.

מָה כָּחֹל? נִמְצָא מֵעַל,

בְּרָקִיעַ עִם עָנָן,

מָה לָבָן? לָבָן בַּרְבּוּר,

הַגּוֹלֵשׁ שָׁטוּף בְּאוֹר,

מָה סָגֹל? עָנָן בַּיָּם

בַּשְּׁקִיעָה גַּם נֶאֱדָם.

מָה צָהֹב? – צָהֹב אַגָּס,

גְּדוּשׁ עָסִיס כְּשֶׁהוּא נִנְגָּס.

הַתַּפּוּז כָּתֹם כֻּלּוֹ,

כֹּה קָשֶׁה לוֹמַר לוֹ לֹא.

רַק לַיֶּרֶק שֵׁם נָכוֹן:

הוּא יָרֹק וְזֶה הַכֹּל.

כְּשֶׁאִמָּא תְּטַלְטֵל אֶת עֵץ הַדֻּבְדְּבָן

כָּךְ עַד שֶׁגַּם סוּזָן תִּתְפֹּס לָהּ דֻּבְדְּבָן

אַח, אֵיזוֹ חֲגִיגָה נַחְגֹּג כֻּלָּנוּ כָּאן.

אֶחָד יֵלֵךְ לָאָח, אֶחָד אֶל הָאָחוֹת,

לְאִמָּא שְׁנַיִם גַּם, לֹא תִּצְטָרֵךְ לִמְחוֹת.

וְאַבָּא עִם שִׁשָּׁה, כִּי הוּא חוֹזֵר תָּשׁוּשׁ

בַּדֶּלֶת הוּא יַקִּישׁ, יִרְאֶה עֵץ כֹּה גָּדוּשׁ.

לְכָל סִכָּה יֵשׁ רֹאשׁ, אַךְ הוּא נְטוּל שֵׂעָר,

יֵשׁ לָאֲגַם פָּנִים, אַךְ אֵין פֶּה שֶׁנִּפְעָר.

הַמַּחַט? יֵשׁ לָהּ קוֹף! אַךְ הוּא לֹא מְטַפֵּס,

לַכֹּתֶל יֵשׁ אָזְנַיִם, אוֹתָן לֹא נְחַפֵּשׂ.

יֵשׁ לַשֻּׁלְחָן רַגְלַיִם, שֶׁכְּלָל אֵינָן פּוֹסְעוֹת.

לַמַּיִם יֵשׁ עֵינַיִם, אַךְ הֵן אֵינָן רוֹאוֹת.

יֵשׁ לַכִּנּוֹר צַוָּאר, שֶׁבִּמְקוֹמוֹ קָבוּעַ,

לַמְּשֻׁלָּשׁ ­– שׁוֹקַיִם, לֹא יְכוֹלוֹת לָנוּעַ.

לַנַּעַל יֵשׁ לָשׁוֹן, שֶׁכְּלוּם אֵינָהּ בּוֹלַעַת,

וְלַמַּסּוֹר יֵשׁ שֵׁן – לִלְעֹס אֵינָהּ יוֹדַעַת.

הָעֵץ מַצְמִיחַ בַּד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּר,

הַדַּף אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, גַּם עִם אָזְנֵי חֲמוֹר,

אֵין שֵׁם־נִרְדָּף חוֹשֵׁשׁ, הֲרֵי לֹא הוּא אָשֵׁם,

וְאַף־אֶחָד שׁוֹנֶה: הוּא אַף שֶׁלֹּא נוֹשֵׁם.

צְפַרְדֵּעַ דַּלְּגִי, תִּתְגַּלִּי, תֵּרָאִי,

אוֹתָךְ לֹא אֶרְצַח עִם מַקֵּל אוֹ עִם דְּלִי:

כִּפָּה מְסֻלְסֶלֶת, גְּלִימָה יְרֻקָּה,

נֵלֵךְ לְשָׁלוֹם, שְׁנֵינוּ לֹא נִפָּגַע.

קַרְפָּד מְהַדֵּס, תְּדַדֶּה עַד לְכָאן,

אֵלֶיךָ הָאֶצְבַּע בְּבוּז נִשְׁלְחָה.

אַתָּה לֹא מַזִּיק, סְתָם מִין גּוּשׁ מְגֻשָּׁם,

וּבְכֵן – אַל תִּגַּע בִּי, וַאֲנִי בְּךָ גַּם.

בֵּין לְהָבִים שֶׁל דֶּשֶׁא חַד

פִּרְחֵי קַחְוָן תְּמִימֵי מַבָּט.

כְּמוֹ זֹהַר כּוֹכָבִים רָחוֹק,

עַל שַׁחַק שֶׁכֻּלּוֹ יָרֹק.

עַכְבַּר הָעִיר גָּר בְּדִירָה,

עַכְבַּר הַכְּפָר גָּר בְּשׁוּחָה.

צְפַרְדֵּעַ יֵשׁ לוֹ – חֲבֵרָה,

הוּא מִקָּרוֹב רוֹאֶה פְּרִיחָה.

עַכְבַּר הָעִיר אוֹכֵל גְּבִינָה,

עַכְבַּר הַכְּפָר – מָה שֶׁמּוֹצֵא.

פֵּרוּר, גַּרְגֵּר, נֶחְשָׁב מָנָה,

בַּרְנָשׁ עָדִין וּמְרֻצֶּה.

לְמָה רוֹמֵז חֲמוֹר נוֹעֵר?

מָה מִתְכַּוֵּן חֲזִיר רוֹטֵן?

וּמָה אֲוָז שׁוֹרֵק אוֹמֵר?

אוֹמֶנֶת, תַּעֲנִי, אִם כֵּן,

וְאָז לָךְ נְשִׁיקָה אֶתֵּן.

הַקָּקָדוּ רַק “קָקָטוּ”,

הַקַּעֲקַע: “אָז מָה שְׁלוֹמְךָ?”

“לְכוּ מִכָּאן”, קוֹרֵא עוֹרֵב,

צוֹעֵק לְכָאן מִכָּל הַלֵּב,

אָז מָה אוֹמְרִים שָׁם בַּשִּׂיחָה?

שָׁלוֹשׁ לַחְמָנִיּוֹת שְׁזִיף

נֹאכַל עַל הַחוֹמָה,

לָאָחוּ הַגָּדוּשׁ תִּלְתָּן

פָּסַעְנוּ מַיְל כִּמְעַט.

אֶחָד לְךָ, אֶחָד גַּם לִי,

וְעוֹד אֶחָד יֵשׁ כָּאן,

נִתֵּן לַיֶּלֶד שֶׁמַּרְחִיק

כְּבָשִׂים מֵהַתִּלְתָּן.

טָלֶה יָתוֹם וְרַךְ כָּל כָּךְ

לְבַד עַל הַגִּבְעָה הָלַךְ,

אֵין אִמָּא־צֶמֶר שֶׁתִּשְׁמֹר,

שֶׁתַּעֲטֹף מִפְּנֵי הַקֹּר.

אָחוּשׁ אֵלָיו וַאֲנַחֵם,

הַכֹּל, הַכֹּל אֶתֵּן לוֹ, כֵּן,

אָזִין, אֶדְאַג, אֶטְרַח וְאָז

יִגְדַּל וְיִהְיֶה נוֹעָז.

עַל גֶּבַע נָעָה לָהּ קְלִילָה,

בָּעֵמֶק שָׁרָה בַּזְּרִיחָה,

הַהֵד צוֹחֵק עִם צְלִיל קוֹלָהּ

שֶׁל אָלִיס, שֶׁתָּמִיד שְׂמֵחָה.

אֶת הַטְּלָאִים הִיא מְלַטֶּפֶת,

בְּעֵמֶק נוֹי שֶׁמְּלַבְלֵב,

זֵרִים יָפִים תָּמִיד קוֹטֶפֶת,

תָּמִיד נוֹתֶנֶת מֵהַלֵּב.

אִם הַבִּקְתָּה שֶׁהִיא בֵּיתָהּ

תִּהְיֶה פִּתְאוֹם אַרְמוֹן פְּאֵר,

אִם בַּגְּבָעוֹת תִּזְכֶּה עַתָּה,

וְלָהּ הָעֵמֶק יִמָּסֵר,

אָשְׁרָהּ הָרַב שֶׁל אָלִיס כְּלָל

לֹא יִתְרַחֵב וְלֹא יִגְדַּל.

אִם הַדָּגִים יָרִימוּ מִטְרִיָּה

מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם שֶׁפִּתְאוֹם נוֹטֵף,

הַלְּטָאוֹת אָז יִדְרְשׁוּ מִיָּד,

מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שִׁמְשִׁיּוֹת לָשֵׂאת.

בִּזְנַב טַוָּס – עֵינַיִם, אַךְ

הוּא לֹא רוֹאֶה בָּהֶן דָּבָר.

קוֹלוֹ שֶׁל דָּג אִלֵּם, וְכָךְ

הַפֶּלֶא בּוֹ תָּמִיד נוֹתָר.

מְקּוֹר הַחֲסִידָה אֵינוֹ

נוֹקֵר אַף פַּעַם בְּגַרְגֵּר,

תָּמָר אֵינֶנָּה לְאַמְנוֹן

אָחוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָח אַחֵר.

לַחֲתַלְתּוּלִי יֵשׁ שָׂפָם,

לַחֲתוּלָה – נִימוּס מֻשְׁלָם.

הַכֶּלֶב רָץ מִפֹּה לְשָׁם,

וְלֵב אוֹהֵב לוֹ לְכֻלָּם.

הַכֶּלֶב בַּמְּלוּנָה נִשְׁכָּב,

חָתוּל הוֹמֶה עַל הַמַּרְבָד,

וְהַתִּינוֹק שֶׁאֲחַבֵּק

יוֹשֵׁב אֶצְלִי עַכְשָׁו בַּחֵיק.

לַשְּׁנַיִם אֲחַלֵּק לִטּוּף,

וְגַם אֶטְפַּח לָהֶם בַּגּוּף,

אֲבָל אֶת מִי אַרְבֶּה לִנְשֹׁק?

כָּל כָּךְ בָּרוּר – אֶת הַתִּינוֹק.

אִם תִּקְוָה תִּצְמַח עַל שִׂיחַ

וְשִׂמְחָה עַל הֶעָנָף,

אֵיזֶה זֵר נִפְלָא נָרִיחַ,

זֶה שֶׁבְּכָל יוֹם נִקְטָף.

אַךְ אֲבוֹי! עִם רוּחַ סְתָו,

כְּשֶׁעַל עֵץ אֵין עוֹד פְּרִיחָה,

בְּלִי תִּקְוָה כַּמָּה יִכְאַב,

כְּשֶׁתִּשֹּׁר גַּם הַשִּׂמְחָה.

נָטַעְתִּי יָד –

צָמְחָה לָה כַּף.

נָטַעְתִּי לֵב –

צֹרִי נָדַף.

רָצוֹן נָטַעְתִּי –

צָץ דַּרְדַּר,

וְאָז הַקַּרְקַע נֶאֶנְקָה

וְרַעַם רָם עָלָה, קָדַר.

מִתַּחַת לַקִּיסוֹס

יוֹשֶׁבֶת, נֶאֱנַחַת.

לְיַד הָעֲרָבָה

יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה.

מִתַּחַת לַקִּיסוֹס

לַבֶּכִי שִׂימִי סוֹף.

לְיַד הָעֲרָבָה

אֶשְׁכַּב לִי וְאֶגְוַע.

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ, לֹא – קֵיסָר,

וְיֵשׁ לִי כֶּתֶר מְעֻטָּר,

וּמוֹט מֻזְהָב שֶׁהוּא שַׁרְבִיט,

אוֹתוֹ אֶשָּׂא אִם רַק אַחְלִיט,

וְאִירוּס־דֶּגֶל יֵשׁ, סָגֹל,

בּוֹ לְנוֹפֵף אֲנִי יָכוֹל.

יֵשׁ סָב־סַבְיוֹן שֶׁלִּי יוֹעֵץ,

לְצַד אַלּוֹן, לֹא יֶלֶד – עֵץ,

וּבֶן־חַרְדָּל שֶׁלֹּא חָדֵל,

לוֹמַר לִי “דַּי!”, אוֹ לְהַלֵּל.

הִנֵּה גַּם בָּא אֲדֹם־חָזֶה,

בַּשַּׁעַר קַד וְכָךְ עוֹזֵר.

יֵשׁ רֹאשׁ שֶׁאֵין לוֹ עַיִן,

יֵשׁ עַיִן שֶׁאֵין לָהּ רֹאשׁ.

אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה כֻּלָּנוּ נֵדַע

כִּי אִם נִסְתַּכֵּל עַל חֶצְיָהּ,

נִרְאֶה שֶׁעַל חוּט הִיא תְּלוּיָה.

אִלּוּ עַכְבָּר לְהִתְעוֹפֵף הָיָה יָכוֹל,

וְלוּ עוֹרֵב יָכוֹל בַּמַּיִם קְצָת לִצְלֹל,

וְאִם סַרְדִּין הָיָה יוֹדֵעַ לְדַבֵּר,

הָיִיתִי אָז כְּמוֹתָם וְלֹא אַחֵר.

אִלּוּ עַכְבָּר לְהִתְעוֹפֵף הָיָה יָכוֹל,

הָיָה כְּבָר עָף וְכָךְ בּוֹרֵחַ מֵהַכֹּל.

וְלוּ עוֹרֵב יָכוֹל בַּמַּיִם קְצָת לִצְלֹל,

הוּא כְּבָר וַדַּאי הָיָה נִהְיָה כֻּלּוֹ כָּחֹל.

וְאִם סַרְדִּין הָיָה יוֹדֵעַ לְדַבֵּר,

תַּגִּידוּ, מָה בְּסַךְ הַכֹּל הָיָה אוֹמֵר?

שִׁירִי לִי שִׁיר.

מָה לָשִׁיר?

שָׁלוֹשׁ אֲחָיוֹת

מְחוֹלְלוֹת בָּאֲוִיר,

בְּרַגְלַיִם קְלִילוֹת,

כְּמוֹ צִפּוֹרִים.

סַפְּרִי לִי סִפּוּר.

מָה לְסַפֵּר?

שְׁתֵּי אֲחָיוֹת

שֶׁשְּׁתֵּיהֶן אֲבֵלוֹת,

וּבָרֶקַע דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹן

מְקוֹנֵן,

דִּינְג דּוֹנְג, דִּינְג דּוֹנְג.

הַשִּׁלְגִּיָּה כֹּה חִנָּנִית,

וְהַשּׁוֹשָׁן? הוּא גַּאַוְתָן.

לָאֲפוּנָה הָרֵיחָנִית

יֵשׁ נֹפֶךְ רַךְ וּמְסֻגְנָן,

אֵין כְּמוֹ פְּרִיחַת הַוֶּרֶד

כְּשֶׁהָרוּחַ בָּהּ עוֹבֶרֶת.

מַרְגוֹט עִם דְּלִי חָלָב בַּיָּד

כָּל בֹּקֶר הַשְׁכֵּם הִיא קָמָה.

תּוֹמָס צוֹעֵד עִם הַמּוֹרַג

מַשְׁכִּים מֻקְדָּם פִּי כַּמָּה.

וְלִפְעָמִים כְּשֶׁהֵם חוֹצִים אֶת הַמִּרְעֶה

אֲשֶׁר פְּנִינִים שְׁקוּפוֹת שֶׁל טַל עוֹטוֹת אוֹתוֹ,

לְיַד עֲצֵי הַלַּיְם אוֹמְרִים הֵם בֹּקֶר טוֹב,

זֹאת בְּשָׁעָה שֶׁאִישׁ בִּכְלָל אֵינוֹ רוֹאֶה.

בָּאָחוּ יֵשׁ – מָה יֵשׁ בָּאָחוּ?

שָׁם אִירוּס וְנוּרִית יִפְרָחוּ,

כַּנְפֵי פֵיוֹת לִילָדוֹת

בָּאָחוּ.

בַּגַּן יֵשׁ – מָה יֵשׁ בַּגַּן?

בַּגַּן פּוֹרֵחַ הַשּׁוֹשָׁן,

סַחְלָב, צִפֹּרֶן אַרְגָּמָן,

בַּגַּן.

טָלֶה צוֹהֵל, עִם יֶלֶד רַן,

מִתְקַנְדְּסִים בִּקְצֵה הַגַּן,

בָּאָחוּ רַקָּפוֹת פּוֹרְחוֹת,

לְאוֹר רָקִיעַ צַח, כָּחֹל,

אֲוִיר מָתוּן וְרַךְ בַּכֹּל,

וְהַשָּׂדוֹת שְׁטוּפִים בְּאוֹר,

רַק בַּשְּׁבִילִים יֵשׁ צֵל שָׁחֹר.

לִבְחֹשׁ אוֹתָהּ,

וּלְעַרְבֵּב,

לִטְרֹף אוֹתָהּ

הֵיטֵב הֵיטֵב,

וּמֵאִלְפָּס שֶׁלֹּא כֻּסָּה,

אָז לְהָעִיף אֶת הָעִסָּה,

מִי אֶת הַפַּנְקֵייק אָז תּוֹפֵס?

מִי שֶׁזָּרִיז לֹא מְפַסְפֵס.

צְלִיל שֶׁל גֶּשֶׁם יֵשׁ לָרוּחַ,

קוֹל עוֹלֶה כְּמוֹ יְבָבָה,

וְלַיָּם יֵשׁ צְלִיל שֶׁל רוּחַ,

מָה אִם אֳנִיָּה תִּטְבַּע?

בַּבֻּסְתָּן עֲצֵי תַּפּוּחַ

מַשְׁלִיכִים אֶת הַפֵּרוֹת,

מָה עוֹד תְּחוֹלֵל הָרוּחַ,

הִיא תַּטְבִּיעַ אֳנִיּוֹת?

שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים,

בַּיָּם הָרָחָב, הָרָחָב,

שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים,

כֻּלָּם יְתוֹמִים מֵאִמָּם,

וְיֵשׁ רַק מַלְאָךְ אֶחָד רַךְ

הַשָּׁקוּעַ בְּטִפּוּלָם.

שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים

בַּמֶּרְחָב הָרָחָב בָּעוֹלָם,

שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים

כֻּלָּם יְתוֹמִים מֵאִמָּם,

וְטוֹב וּמֻבְטָח הוּא שְׁלוֹמָם,

בִּזְכוּת הַמַּלְאָךְ שֶׁאִתָּם.

עוּפִי, עוּפִי אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם,

סְנוּנִית אוֹהֶבֶת קַיִץ, הֵן הַקַּיִץ תַּם.

שׁוּבִי, שׁוּבִי שׁוּב אֵלַי מִשָּׁם,

הָשִׁיבִי אֶת הַקַּיִץ וְהַשֶּׁמֶשׁ מֵהַיָּם.

מִינָה חוֹלֶטֶת בִּירָה בַּמִּטְבָּח,

עַכְשָׁו הִיא מְכִינָה שָׁם גַּם עוּגָה.

אָז מָה קָרָה שֶׁמִּינָה כֹּה תִּטְרַח?

כִּי ג’וֹן שֶׁלָּהּ חוֹזֵר מֵהַפְלָגָה.

זוֹהֶרֶת הִיא כְּמוֹ וֶרֶד

רַק אֶתְמוֹל הָיְתָה חִוֶּרֶת,

וְשׁוּב וְשׁוּב קוֹלָהּ שׁוֹאֵל

אִם שְׁעוֹן הַכְּנֵסִיָּה פּוֹעֵל.

תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה

שָׁם דּוֹגֶרֶת, בַּגִּנָּה.

וּכְשֶׁהָאֶפְרוֹחִים בָּקְעוּ

כֹּה שְׁמַנְמַנִּים שְׁלָשְׁתָּם נִרְאוּ.

נֵץ, יַנְשׁוּף וַעֲטַלֵּף,

בָּאוּ לְהַבִּיט בָּהֶם,

רֹךְ כְּנָפָהּ אוֹתָם עוֹטֵף,

הֵם חוֹסִים בְּחֹם הָאֵם.

עַל עֵץ שֶׁבַּבֻּסְתָּן צוֹמֵחַ דֻּבְדְּבָן,

וְיֵשׁ גַּרְגֵּר אָדֹם עַל שִׂיחַ מְכוֹפָף,

גַּם פְּרִי הַתְּאֵנָה נִרְאֶה עַל הֶעָנָף,

וְאֶת כָּל אֵלֶּה טֵד הַיּוֹם לִקְטֹף מוּכָן.

פֶּה פָּתְחוּ לַדֻּבְדְּבָן

תּוֹם אוֹ נֶלִי, ג’וֹן אוֹ דָּן.

פֶּה יָפֶה, גָּדוֹל גָּדוֹל,

כָּךְ תָּפְסוּ הֵם אֶת הַכֹּל.

תּוֹם מַשְׁלִיךְ אֶחָד לַלֹּעַ

שֶׁנִּפְעַר כְּדֵי לִבְלֹעַ,

וְגַם נֶלִי הַמְּתֻלְתֶּלֶת,

עוֹד וְעוֹד פֵּרוֹת זוֹלֶלֶת.

אַךּ רְאוּ מָה עוֹד קוֹרֶה –

מִי דֻּבְדְּבָנִים זוֹרֶה,

זֹאת הָרוּחַ מְשַׂחֶקֶת,

לָעֵצִים פֵּרוֹת זוֹרֶקֶת.

יֵשׁ לִי רַק וֶרֶד אֶחָד בָּעוֹלָם

וְהוּא מִתְיַבֵּשׁ וְנִרְאֶה כְּנִכְלָם,

אָז מָה יִוָּתֵר כְּשֶׁהַוֶּרֶד יִבֹּל,

קוֹצִים שֶׁאוֹתָם לֶאֱסֹף מִי יָכוֹל.

רוֹזִי וִינְפְרֶד בָּאָחוּ צוֹעֶדֶת

עִם דְּלִי שֶׁל חָלָב שֶׁמּוּנָף לָהּ אֶל עָל.

בְּלֵב הַדָּגָן הִיא פּוֹסַעַת, מוֹעֶדֶת,

וְעַל הַחִטָּה בּוֹהֲקִים אֶגְלֵי טַל.

הַבֹּקֶר שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ, שָׂדֶה שֶׁזָּרוּעַ

פִּרְחֵי מַרְגָּנִית אַדְמוֹנִית עִם קֻרְטוֹב

שֶׁל נִיחוֹחַ שָׁקֵד מְתַקְתַּק וּפָרוּעַ

כְּשֶׁרוֹזִי חוֹלֶפֶת בִּפְנִים וּבְתוֹךְ,

וְצִיּוּץ עֶפְרוֹנִי מְזַמֵּר “כַּמָּה טוֹב”.

עִוֶּרֶת מִלֵּדָה,

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת כָּאן,

עֵינִי לֹא רָאֲתָה,

אַף פֶּרַח אוֹ דָּגָן.

רַק חֹשֶׁךְ מִסָּבִיב,

כָּךְ גַּם בְּיוֹם אָבִיב,

רַק אֶת הָעֶפְרוֹנִי

אֶשְׁמַע כְּשֶׁהוּא מַרְנִין.

הוּא מְצַיֵּץ רַק לִי,

וְשִׂמְחָתוֹ שֶׁלִּי,

כִּי יוֹם אֶחָד אֶרְאֶה

פְּרָחִים שֶׁבַּמִּרְעֶה,

וְלִי פַּעֲמוֹנִית,

עוֹד תְּצַלְצֵל פִּלְאִית.

כְּשֶׁבָּאוֹת הַפָּרוֹת חֲזָרָה יֵשׁ חָלָב,

וְהַדְּבַשׁ מְיֻצָּר בְּזִמְזוּם שֶׁל דְּבוֹרִים,

הַבַּרְוָז שָׁט בַּסּוּף הַסָּבוּךְ וְהָרַב

וְהַצְּבִי מִסְתַּתֵּר לוֹ בְּתוֹךְ הַשִּׂיחִים,

וְרַק הָאַרְנָב הַזָּרִיז, הַבַּיְשָׁן,

יוֹשֵׁב וּמַרְטִיט אֶת אַפּוֹ הַקָּטָן.

שׁוֹשַׁנָּה מַסְמִיקָה בְּאָדֹם

שֶׁל שִׂמְחָה וְשֶׁל תּוֹם,

יַעֲרָה נִשְׁזְרָה בְּלִבָּהּ

הָאוֹמֵר אַהֲבָה.

הָאִירוּס בּוֹהֵק לוֹ בִּתְכֵלֶת –

סִימָן לְתוֹחֶלֶת,

יָקִינְטוֹן רֵיחָנִי וּבָהִיר,

מַלְכוּתִי וְתָמִיר,

הַסִּגָּל לְבַדּוֹ לֹא יִפְרַח,

הוּא עַל קֶבֶר מֻנָּח.

דִּינְג דּוֹנְג, דִּינְג דּוֹנְג,

צִלְצוּלִים שֶׁל פַּעֲמוֹן,

בּוֹאוּ, בּוֹאוּ, בּוֹאוּ נָא,

הֵם קוֹרְאִים בְּגִיל וְרֹן,

בּוֹאוּ אֶל הַחֲתֻנָּה.

דּוֹנְג, דּוֹנְג, דּוֹנְג, דּוֹנְג,

אֲנָחָה שֶׁל פַּעֲמוֹן,

בּוֹאוּ, הוּא קוֹרֵא לַכֹּל,

כִּי עַכְשָׁו צָרִיךְ לִבְכּוֹת,

בַּלְּוָיָה בְּבֵית קְבָרוֹת.

עַל אֶצְבָּעָהּ טַבַּעַת,

פּוֹסַעַת הַכַּלָּה,

וְהֶחָתָן נָאֶה, חָסֹן,

פּוֹסֵעַ לִשְׂמֹאלָהּ.

רֹאשָׁהּ עָטוּי בְּהִינוּמָה,

פּוֹסַעַת הַכַּלָּה,

וְהֶחָתָן כֻּלּוֹ גֵּאֶה

פּוֹסֵעַ לִשְׂמֹאלָהּ.

פְּרָחִים רַבִּים הַשְׁלִיכוּ 

לְרַגְלֵי אוֹתָהּ כַּלָּה,

פְּרָחִים הַשְׁלִיכוּ לְרַגְלָיו

שֶׁל מִי שֶׁלִּשְׂמֹאלָהּ.

"קַח אוֹתִי בַּמַּעְבֹּרֶת,

אִישׁ סִירָה, כֵּן, קַח,"

"אִם בַּכִּיס שֶׁלְּךָ יֵשׁ פֶּנִי,

לֹא אֶשְׁכַּח."

"יֵשׁ לִי פֶּנִי בָּאַרְנָק,

וְעֵינַי כְּחֻלּוֹת כָּל כָּךְ,

קַח אוֹתִי בַּמַּעְבֹּרֶת,

אַל תִּשְׁכַּח."

"בּוֹא עֲלֵה לַמַּעְבֹּרֶת,

אֶת הַפֶּנִי אַל תִּשְׁכַּח,

אִם כְּחֻלּוֹת הֵן אוֹ שְׁחֹרוֹת,

אוֹתְךָ אֶקַּח."

כְּשֶׁאֶשְׁמַע עֶפְרוֹנִי

בְּיוֹם קַיִץ חַם

אֵדַע כִּי גַּן עֵדֶן

בַּשַּׁחַק הָרָם

וְכִי כָּל הָעוֹלָם

הוּא רַק יָם שֶׁל דָּגָן.

כְּשֶׁאֶת שִׁיר הַזָּמִיר בְּלֵיל קַיִץ אֶשְׁמַע

עֵת הַסַּהַר מֵפִיץ אֶת אוֹרוֹ הַלָּבָן,

לֹא אֵדַע אִם הָאָרֶץ הִיא אֶרֶץ רַק כָּאן,

אַךְ בְּתוֹךְ הָרָקִיעַ גַּן עֵדֶן מֻצְפָּן.

מִי רָאָה אֶת הָרוּחַ?

אֲנִי לֹא וְאַתָּה גַּם,

אַךְ כְּשֶׁכָּל הֶעָלִים רוֹעֲדִים

הָרוּחַ חוֹלֶפֶת דַּרְכָּם.

מִי רָאָה אֶת הָרוּחַ?

אֲנִי לֹא וְאַתָּה גַּם,

אַךְ כְּשֶׁעֵצִים מַרְכִּינִים אֶת רֹאשָׁם,

הָרוּחַ חוֹלֶפֶת לָהּ שָׁם.

הַסּוּסִים שֶׁיֵּשׁ בַּיָּם

מַקְצִיפִים כַּרְבֹּלֶת גַּל,

אַךְ כָּל סוּס עַל אֲדָמָה,

לְשָׁרְתֵנוּ מְסֻגָּל.

סוּס שֶׁחַי עַל הַקַּרְקַע,

רַק מִסְפּוֹא יִלְעַס, יִבְלַע.

אַךְ עַל גַּל שֶׁמִּתְעַגֵּל

סוּס הַקֶּצֶף מִתְגַּלְגֵּל.

מַלָּח, בּוֹא כְּבָר, עֲלֵה לַחוֹף,

מָה לִי הֵבֵאתָ מֵהַיָּם?

אַלְמֹג אָדֹם, אַלְמֹג לָבָן

אַלְמֹג שֶׁבָּא יָשָׁר מִשָּׁם.

הוּא לֹא נֶחְפַּר בָּאֲדָמָה

וְלֹא נִקְטַף מֵעַל הָעֵץ,

חֶרֶק חַלָּשׁ יָצַר אוֹתוֹ,

בְּיָם סוֹעֵר, קוֹצֵף, נוֹצֵץ.

יַהֲלוֹם אוֹ פֶּחָם?

יַהֲלוֹם, אָנָּא תֵּן.

מָה אִכְפַּת מִפֶּחָם

בַּקַּיִץ כְּשֶׁחַם?

יַהֲלוֹם אוֹ פֶּחָם?

פֶּחָם, אָנָּא תֵּן.

רַק הַפֶּחָם חָשׁוּב,

בַּחֹרֶף כְּשֶׁקַּר וְרָטוּב.

אִזְמַרְגָּד יָרֹק כְּמוֹ עֵשֶׂב

רוּבִּי – אַדְמוֹנִי כְּמוֹ דָּם,

הַסַּפִּיר – כָּחֹל רָקִיעַ,

רַק הַצֹּר בַּבֹּץ מֻטָּל.

יַהֲלוֹם כָּל כָּךְ בּוֹהֵק,

יֵשׁ בּוֹ לַהַט שֶׁרוֹגֵשׁ,

הָאוֹפָּל מַתִּיז נִיצוֹץ,

אַךְ הַצֹּר אוֹצֵר בּוֹ אֵשׁ.

סִירוֹת שָׁטוֹת עַל הַנָּהָר,

סְפִינוֹת שָׁטוֹת בַּיָּם.

אַךְ הֶעָנָן הַשָּׁט מֵעַל

יָפֶה הוּא מִכֻּלָּם.

בַּנָּהָר הַרְבֵּה גְּשָׁרִים

יָפִים, רְאֵה הֵם שָׁם,

אֲבָל לְמַעְלָה מִתְקַמֶּרֶת

קֶשֶׁת שֶׁכְּמוֹ גֶּשֶׁר רָם,

מִתְחַבֵּר לְרֹאשׁ צַמֶּרֶת,

וְיָפָה הִיא מִכֻּלָּם.

הַחֲבַצֶּלֶת חֲלָקָה

הִיא לֹא תִּשְׂרֹט שׁוּם יָד

אַךְ שׁוֹשַׁנָּה עִם הַקּוֹצִים,

תִּהְיֶה גְּבִירָה לָעַד.

יֵשׁ מְתִיקוּת בְּעֵץ תַּפּוּחַ,

וְיֵשׁ רֶוַח בַּדָּגָן,

אַךְ שׁוֹשַׁנָּה – מַלְכַּת הַחֵן

לָעַד תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ כָּאן.

כְּשֶׁהִיא עִם דְּבַשׁ וְעִם אֵזוֹב

מַטָּה מְעַט עוֹד קוֹץ מֻשְׁלָם,

כְּשֶׁהִיא פּוֹרֶשֶׂת אֶת לִבָּהּ,

הִיא מַצִּיתָה אֶת הָעוֹלָם.

בְּשׁוּם יְצוּר חַי אַל תִּפְגַּע

בְּחִפּוּשִׁית אוֹ בְּפַרְפַּר,

בִּכְנַף הָעָשׁ רַק אַל תִּגַּע,

אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַצְּרָצַר.

לֹא לַחַרְגּוֹל הַמְּנַתֵּר,

לַחִפּוּשִׁית אוֹ לַיַּתּוּשׁ,

גַּם לֹא אֶל זַחַל תַּם, עוֹבֵר.

פַּרְפַּר־גְּבִירָה הִתְעוֹפְפָה,

מִכַּף יָדִי הִתְפַּרְפְּרָה,

וְאָז תָּפַסְתִּי לִי גְּבִירָה,

אִשָּׁה שְׁקֵטָה, שְׁקוּלָה, בָּרָה.

חִזְרִי אֵלַי, הַפַּרְפָּרִית,

חִזְרִי אֵלַי מִמֶּרְחַקִּים,

כִּי קַצְתִּי בְּאִשָּׁה־בֻּבָּה

שֶׁלֹּא אוֹהֶבֶת מִשְׂחָקִים.

כֻּלָּהּ מֵעֵץ, אֵין רֶגֶשׁ בָּהּ,

כָּל יוֹם נוֹעֶצֶת מַבָּטָהּ,

זְהַב שְׂעָרָהּ אָמְנָם מֵאִיר

אַךְ לְעוֹלָם לֹא יַאֲפִיר.

צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים נִשְׁמַע,

וְצִפּוֹרִים צִיְּצוּ מֵעַל,

כְּשֶׁמּוֹלִי הִתְיַשְּׁבָה בּוֹכָה,

בִּגְלַל בֻּבָּה הִיא הִתְיַפְּחָה.

אָז מָה אִם הִיא קְצָת נִשְׁבְּרָה,

טִפְּשֹׁנֶת מוֹל, בּוֹכָה מָרָה,

סְתָם עַל בֻּבָּה שֶׁנִשְׁבְּרָה,

כְּשֶׁקּוֹל פַּעֲמוֹנִים נִשְׁמָע,

וְצִפּוֹרִים שָׁרוֹת מֵעַל.

בַּעַל פוּיָה,

תֵּן לִי כֶּסֶף,

דְּבַשׁ אֶקְנֶה

וְסֻכָּרִיָּה.

פוּיָה אַתְּ

הָרַעְיָה,

אֵין לִי כֶּסֶף,

לְחָלָב,

וְגַם לֹא לְסֻכָּרִיָּה. 

כֵּן, יֵשׁ לִי אִישׁ אֶחָד קָטָן,

הָאִיש שֶׁלִּי יָצָא לַיָּם,

לָרוּחַ הַשּׁוֹרֶקֶת שָׁם:

הָשִׁיבִי אֶת אִישִׁי לְכָאן.

לָרוּחַ הַשּׁוֹרֶקֶת כָּאן,

נִשְׁבִי וְשׁוּבִי כְּבָר אֵלָיו,

אוּלַי אָעוּף, אֶפְרֹשׂ כָּנָף,

לוּ רַק הָיָה לִי גּוּף כֹּה קַל.

יֶשְׁנָהּ זְקֵנָה שָׁם, בַּסִּמְטָה,

כֻּלָּהּ כּוֹאֶבֶת וְחוֹלָה,

נִגַּשׁ אֵלֶיהָ כְּבָר עַתָּה,

תֵּה וְעוּגוֹת נַצִּיעַ לָהּ.

רַק נַעֲצֹר לִשְׁפֹּת קוּמְקוּם,

נַרְתִּיחַ תֵּה, מַגָּשׁ נַצִּיב,

נָכִין בֵּיצִים וּקְלִי – כְּמוֹ כְּלוּם,

וְאֶת כִּסְּאָהּ נָרִיץ סָבִיב.

כֹּה מְהִירָה וּוַדָּאִית הִיא הַסְּנוּנִית.

כָּל כָּךְ אִטִּי וּוַדָּאִי הַחִלָּזוֹן.

יֵשׁ טָעוּיוֹת אֲשֶׁר אוֹרְבוֹת לַוַּדָּאִית,

גַּם לָאִטִּי־הַוַּדָּאִי – הַכִּשָּׁלוֹן.

חָלַמְתִּי שֶׁתָּפַסְתִּי לִי

יַנְשׁוּף שֶׁכָּל כֻּלּוֹ כְּחֻלִּי.

אִם תְּחַפֵּשׂ כָּזֶה אֶחָד

לֹא תְּגַלֶּה אוֹתוֹ לָעַד.

חָלַמְתִּי גַּם עַל חַמָּנִית,

סְמוּקָה כְּמוֹ דָּם וְאַרְגְּמָנִית.

אַךְ חַמָּנִית כָּזֹאת עוֹד לֹא

פָּרְחָה כָּאן בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.

הַדְּבוֹרָה – מָה הִיא עוֹשָׂה?

דְּבַשׁ הִיא מְבִיאָה, הָמוֹן.

אַבָּא – וּמָה הוּא עוֹשֶׂה?

הוּא מֵבִיא לָנוּ מָמוֹן.

וּמָה אִמָּא אָז עוֹשָׂה?

הִיא קוֹנָה אִתּוֹ מָזוֹן.

וּמָה הַתִּינוֹק עוֹשֶׂה?

דְּבַשׁ סוֹבֵא בְּתֵאָבוֹן.

יֵשׁ לִי תֻּכִּי שֶׁשְּׁמוֹ בּוֹבִּי,

וּבֻבָּה שֶׁשְּׁמָהּ בַּבֶּט,

שְׁמָהּ שֶׁל הָאוֹמֶנֶת – בֶּטִי,

וּבַבֶּט הִיא אֲחוֹתִי.

כְּשֶׁבָּבֶּט צוֹעֶקֶת "בֶּטִי!

אַל תַּזִּיקִי לְבָבֶּט!"

בּוֹבִּי הֶעָדִין רוֹעֵד,

לַבֻּבָּה הוּא מְפַחֵד.

בֵּית קְלָפִים

יָפֶה, נֶחְמָד,

אִם תַּרְעִיד אֶת הַשֻּׁלְחָן,

הוּא יִפֹּל בְּבַת אַחַת.

קְלָף שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁל מַלְכָּה,

נְסַדֵּר אֶחָד אֶחָד,

וְנָשִׂים גַּם אֶת הַגַּג,

וְעַתָּה הַכֹּל מוּכָן,

אָז נַרְעִיד אֶת הַשֻּׁלְחָן,

זֶה הֲרֵי כָּל הָעִנְיָן!

כַּמָּה יָפָה הַשּׁוֹשַׁנָּה כְּשֶׁהִיא סְמוּקָה.

אַךְ מָה גָּרַם לָהּ לְהַסְמִיק הַיּוֹם כָּל כָּךְ?

הַאִם הַשֶּׁמֶשׁ אַחְרָאִית לַהַסְמָקָה?

מָה יֵשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁמַּסְמִיק אוֹתָהּ כָּל כָּךְ?

הַשּׁוֹשַׁנָּה אֲשֶׁר הִסְמִיקָה בְּוָרֹד,

חַיֶּבֶת לְהַרְכִּין קְצָת אֶת הָרֹאשׁ.

לַחֲבַצֶּלֶת שֶׁכֻּלָּהּ לָבָן צָרוּף,

מֻתָּר לְהִתְיַצֵּב בְּגֵו זָקוּף.

כַּמָּה יָפֶה הַדֻּבְדְּבָן

עָמוּס כֻּלּוֹ נִצָּן לָבָן,

בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מְצֹעָף

שִׂמְחַת אָבִיב בְּבוֹא נִיסָן

יָפֶה כָּל כָּךְ!

כַּמָּה יָפֶה הַדֻּבְדְּבָן

עָמוּס כֻּלּוֹ בִּפְרִי מוּכָן,

בְּכַדּוּרֵי אָדֹם נוֹצֵץ,

שֶׁמַּסְתִּירִים עֲלֵי הָעֵץ,

יָפֶה כָּל כָּךְ!

וִילִי הַקָּטָן פִּקֵּחַ,

עֵינֵי תְּכֵלֶת הוּא פּוֹקֵחַ,

מֶרִי הַקְּטַנָּה צוֹהֶלֶת,

שְׂעָרָהּ זָהֹב כְּמוֹ פֶּלֶא.

וִילִי בְּלִבּוֹ יוֹדֵעַ:

הוּא מַלָּח בְּיָם רוֹגֵעַ,

וְעִם מֶרִי, אֲחוֹתוֹ,

מְמַפֶּה טַבְלַת אוֹתוֹת.

הָאֲפַרְסֵק בְּצַד דָּרוֹם,

אוֹגֵר חֹם שֶׁמֶשׁ, מִתְמַלֵּא,

וְאָז נִגְדָּשׁ כֻּלּוֹ פֵּרוֹת,

צִבְעָם וָרֹד וּמְלַבְלֵב.

לְכָל אֶחָד מֵהָאָחִים,

נִתֵּן, לְךָ וְלִי וְלוֹ,

אַךְ אֶת הַפְּרִי הֲכִי טָעִים

נִתֵּן לְסַבְתָּא לֶאֱכֹל.

לַוֶּרֶד יֵשׁ קוֹצִים וְצוּף כְּמוֹ דְּבָשׁ,

אוֹתִי יָפְיוֹ הָרַב עוֹד לֹא כָּבַשׁ.

הָאִירוּס שֶׁצּוֹמֵחַ כֹּה תָּמִיר

בִּי אַהֲבָה בִּכְלָל אֵינוֹ מֵעִיר.

הַשִּׁלְגִּיָּה תַּקְפִּיא אוֹתִי מִקֹּר,

וְהַכַּרְכֹּם יָכוֹל תָּמִיד לִדְקֹר.

מַקּוֹר הַחֲסִידָה עָלוּל לִנְקֹר,

הַחֲבַלְבַּל הַמְּבֻלְבָּל יָכוֹל לִפְעֹל,

וְהַהַרְדּוּף הַמְּסֻכָּן מוּכָן לִקְטֹל.

הַכַּלָּנִית רוֹמֶזֶת אֲנָחָה,

וּפֶרַח דַּם־הָאַהֲבָה עָצוּב כָּל כָּךְ.

פָּרָג רַק לְשַׁגֵּעַ מְסֻגָּל,

אַךְ אִם תִּתְּנוּ לִי דָּלִיָּה – אֶצְהַל!

הִיא מְתוּקָה, עִם אֹפִי נֶאֱצָל.

תָּמִיד בּוֹהֶקֶת, וְכֵנָה עַד תֹּם.

לָכֵן קִטְפוּ לִי דָּלִיָּה הַיּוֹם,

וְכָךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ, זֶה חֲלוֹם.

מָה יֵשׁ לַלְּבָנָה, הִיא עֲיֵפָה?

כָּל כָּךְ חִוֶּרֶת הִיא חָלְפָה

מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב,

הִיא לֹא תָּנוּחַ, לֹא תִּשְׁכַּב.

עִם רֶדֶת עֶרֶב הִיא תָּמִיד שׁוּב כָּאן,

כְּמוֹ דַּף נְיָר שֶׁכָּל כֻּלּוֹ לָבָן,

וְאָז עִם שַׁחַר שֶׁל הַיּוֹם

הִיא נְמוֹגָה, אֵינָהּ פִּתְאוֹם.

אִלּוּ כּוֹכָבִים נָפְלוּ מֵהָרָקִיעַ,

וְהַפְּרָחִים הָיוּ תּוֹפְסִים אֶת מְקוֹמָם,

יָפְיָם שֶׁל הַשָּׁמַיִם עוֹד הָיָה אוּלַי מַגִּיעַ,

אֶל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַנְּעִימָה.

וּמַלְאָכִים מְכֻנָּפִים הָיוּ עָפִים

אֵלֵינוּ רַק לִקְטֹף לָהֶם כּוֹכָב,

וְאָז וַדַּאי הָיִינוּ נִכְסָפִים

אֶל סַף הַסּוֹף הַמְּכֻסֶּה בְּעָב.

"שָׁלוֹם, הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא,

שָׁלוֹם בְּפַחַד, בְּיָגוֹן,

לֹא נִפָּגֵשׁ, זֶה אֲבַדּוֹן –",

“לֹא נִפָּרֵד לָעַד.”

"שָׁלוֹם הַיּוֹם, שָׁלוֹם מָחָר,

שָׁלוֹם כְּשֶׁהָעוֹלָם נָמוֹג

לֹא נִפָּגֵשׁ, לֹא עוֹד נַחְגֹּג –"

“לֹא נִפָּרֵד לָעַד.”

אִלּוּ יָדְעָה הַשֶּׁמֶשׁ לְסַפֵּר,

כָּל מָה שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת וְרוֹאָה,

קוֹלוֹת שֶׁל צְחוֹק יָכְלָה אָז לְעוֹרֵר,

וְגַם לְהַעֲלוֹת בָּנוּ דִּמְעָה.

חִשְׁבוּ עַל הַקִּנּוּן שֶׁל צִפּוֹרִים,

שֶׁאֶת בֵּיתָן בּוֹנוֹת עַל רֹאשׁ הָעֵץ,

חִשְׁבוּ עַל נַעַר רַע וְאַכְזָרִי,

שֶׁאֶת כְּנָפֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר קוֹצֵץ.

לוּ הַלְּבָנָה הָיְתָה מַחְלִיטָה

לָרֶדֶת אֵלֵינוּ לְמַטָּה,

מָה הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת בְּקוֹל,

הַאִם הָיְתָה מְסַפֶּרֶת הַכֹּל?

“מְאוֹת נִפְלָאוֹת רָאִיתִי,” תַּגִּיד,

עַל מֵאָה שְׂמָחוֹת בָּעוֹלָם הִיא תָּעִיד,

"אַךְ חִשְׁבוּ: רַק בַּלַּיְלָה אֲנִי מְצִיצָה,

בַּיּוֹם שׁוּם דָּבָר בִּשְׁבִילִי לֹא נִמְצָא!"

גְּבִרְתִּי הַלְּבָנָה, כַּוְּנִי נָא אֶת אוֹרֵךְ אֶל הַמִּזְרָח,

גִּדְלִי וְתִבְהֲקִי כָּל כָּךְ!

גְּבִרְתִּי הַלְּבָנָה, כַּוְּנִי נָא אֶת אוֹרֵךְ לַמַּעֲרָב,

קִטְנִי וְנוּחִי לָךְ עַכְשָׁו.

מָה הוּא עוֹשֶׂה לוֹ, הַכּוֹכָב,

שֶׁשָּׁם לְמַעְלָה כָּךְ נִצָּב,

גָּבוֹהַּ, רָם, מֵעַל מַשָּׁב,

מֵעַל רִחוּף קַל שֶׁל הָעָב.

וְכָל כּוֹכָב וּתְהִלָּתוֹ,

כָּךְ סַב וְסַב בְּכָל הָעֵת,

כִּי הוּא הֻצַּת וּמְצַיֵּת,

לִרְצוֹן מִי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ.

הָאֵם שַׁכּוּלָה, הַתִּינוֹק מְיֻתָּם וְעָזוּב,

הַפְגִּישׁוּ אוֹתָם, שֶׁיּוּכְלוּ לֶאֱהֹב עוֹד וְשׁוּב.

סְבִיב הַמִּטָּה שֶׁל אִמָּא יֵשׁ וִילוֹן,

כֻּלּוֹ אָדֹם, מִמֶּשִׁי רַךְ, עָנֹג.

סְבִיב הַמִּטָּה שֶׁלִּי יֵשׁ גַּם וִילוֹן,

כֻּלּוֹ לָבָן, הֲרֵי אֲנִי תִּינוֹק.

הַתִּינֹקֶת יְשֵׁנָה כָּל כָּךְ עָמֹק,

לֹא נוּכַל עוֹד לְהָעִיר אוֹתָהּ.

מַלְאָכִים אוּלַי יַגִּיעוּ מֵרָחוֹק,

מִכָּאן יִקְּחוּ אִתָּם אוֹתָהּ.

הַתִּינֹקֶת יְשֵׁנָה כָּל כָּךְ עָמֹק,

שׁוּם כְּאֵב כְּבָר לֹא מַטְרִיד אוֹתָהּ.

בְּיָדָהּ הַנִּיחוּ פֶּרַח צַח, מָתוֹק,

וְאָז נַשְּׁקוּהָ וְעִזְבוּ אוֹתָהּ.

אֲנִי רוֹאָה תִּינוֹק – אֵיזֶה תִּינוֹק,

עֵינָיו תְּכֻלּוֹת, לֶחְיוֹ כֻּלָּהּ וְרֻדָּה,

זְרוֹעוֹ זְרוּעָה גֻּמּוֹת שֶׁל חֵן מָתוֹק,

אַמַּת יָדוֹ רַכָּה וּקְצָת קְמוּטָה.

“חִבּוּק, חִבּוּק, חִבּוּק וְאַהֲבָה,”

תּוֹבֵעַ פֶּה וָרֹד כְּמוֹ אַלְמֹג,

מָתוֹק רֹאשׁוֹ וּפִיו קָרֵב וּבָא,

וּבְמַבָּט עָיֵף קוֹרֵץ, נָמוֹג.

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה נִים!

הַפְּרָחִים נִסְגְּרוּ הַטְּלָאִים יְשֵׁנִים.

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה נִים!

כּוֹכָבִים וְיָרֵחַ בְּךָ מְצִיצִים,

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה נִים!

הִשְׁתַּתֵּק וְנָדַם קוֹל צִיּוּץ צִפּוֹרִים,

(נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה נִים!)

נוּם, תִּינוֹקִי הַקָּטָן, נוּמָה נִים,

(נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה נִים!)

רֹאשׁ מְנֻמְנָם,

שְׁכַב עַכְשָׁו

וְאַל תָּצִיץ.

עַד בּוֹא הַבֹּקֶר

אַל תָּקִיץ,

נוּם, תִּינוֹק!