אֶת מְבוֹכֵי עֵינֶיךָ הַקְּפוּאוֹת,

אָבִי, מַה יָּרֵאתִי לִרְאוֹת

הֵן כָּל שֶׁצָּפִיתִי אֵרַע

וְאֵין הַרְשׁוּת נְתוּנָה

לְהֵחָלֵץ מֵחֻקֵּי הַדְּבָרִים

אַךְ מִפָּנֶיךָ הַזָּרוֹת כְּבָר לֹא

אֵרָתַע, וּבַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ

וּבְגַבְּךָ אֶגַּע,

קַלּוֹת אֶגַּע עַד שֶׁתִּפְתַּח

הֲכָךְ זֶה קָרָה:

רֶטֶט שֶׁל זְמַן הִתְלַקַּח

הִבְזִיק וְדָעַךְ

וּכְבָר נֶעֱלַם?

וְאִם תָּשׁוּב לַמַּקוֹם, לָאוֹר הַצַּח –

אֵיךְ חָזַר מְסֻנְוָר מִקֶּשֶׁת צְבָעָיו,

מִגֶּשֶׁם נִקְוֶה בְּגֵבֵי הַסְּלָעִים,

זוֹרְחִים מִן הַשַּׁחַר בַּעֵשֶׂב הָרַךְ –

הֲכָךְ הוּא פָּרַח הַכַּרְכֹּם הָרִאשׁוֹן?

אוֹ הָיָה זֶה גּלְקִיק,

לֹא גַּל לֹא חֶלְקִיק,

שֶׁנּוֹרָה לֶחָלָל מִן הַזְּמַן לְאֵין

קֵץ, שֶׁהוֹלֵךְ וְקָרֵב?

כָּכָה אוֹ כָּךְ,

אִם שׁוּב זֶה יִקְרֶה,

כְּמוֹ אָז גַּם עַכְשָׁו,

עֲרֵמַת הַמִּלִּים

הֵן תָּשׁוּב תְּכַסֶּה