כתיבה תמה

אבנר טריינין

פרקי אבות

אבנר טריינין

אֶת מְבוֹכֵי עֵינֶיךָ הַקְּפוּאוֹת,

אָבִי, מַה יָּרֵאתִי לִרְאוֹת

הֵן כָּל שֶׁצָּפִיתִי אֵרַע

וְאֵין הַרְשׁוּת נְתוּנָה

לְהֵחָלֵץ מֵחֻקֵּי הַדְּבָרִים

אַךְ מִפָּנֶיךָ הַזָּרוֹת כְּבָר לֹא

אֵרָתַע, וּבַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ

וּבְגַבְּךָ אֶגַּע,

קַלּוֹת אֶגַּע עַד שֶׁתִּפְתַּח

השראה

אבנר טריינין

הֲכָךְ זֶה קָרָה:

רֶטֶט שֶׁל זְמַן הִתְלַקַּח

הִבְזִיק וְדָעַךְ

וּכְבָר נֶעֱלַם?

וְאִם תָּשׁוּב לַמַּקוֹם, לָאוֹר הַצַּח –

אֵיךְ חָזַר מְסֻנְוָר מִקֶּשֶׁת צְבָעָיו,

מִגֶּשֶׁם נִקְוֶה בְּגֵבֵי הַסְּלָעִים,

זוֹרְחִים מִן הַשַּׁחַר בַּעֵשֶׂב הָרַךְ –

הֲכָךְ הוּא פָּרַח הַכַּרְכֹּם הָרִאשׁוֹן?

אוֹ הָיָה זֶה גּלְקִיק,

לֹא גַּל לֹא חֶלְקִיק,

שֶׁנּוֹרָה לֶחָלָל מִן הַזְּמַן לְאֵין

קֵץ, שֶׁהוֹלֵךְ וְקָרֵב?

כָּכָה אוֹ כָּךְ,

אִם שׁוּב זֶה יִקְרֶה,

כְּמוֹ אָז גַּם עַכְשָׁו,

עֲרֵמַת הַמִּלִּים

הֵן תָּשׁוּב תְּכַסֶּה

כתיבה תמה

אבנר טריינין

[הכתיבה קשה לי]

אבנר טריינין

הַכְּתִיבָה קָשָׁה לִי לָאַחֲרוֹנָה,

אוּלַי גַּם זֶה סִימַן זִקְנָה.

לְמִכְתָּבִים אֵינִי עוֹנֶה –

גָּם לֹא לְמִכְתָּבַי אֵלַי.

וְזֶהוּ דְּבַר הַגְּרָפוֹלוֹג:

כְּתַב־הַיָּד הוּא הֶחָשׁוּב

וְלֹא מַה שֶּׁכָּתוּב.

כְּתָב זָעִיר כְּמוֹ שֶׁלְּךָ

אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵרָגַע.

יֵשׁ בּוֹ מַנְגָּנוֹן מֻפְלָא

שֶׁתַּכְלִיתוֹ הִיא לְהַסְתִּיר

אֶת שֶׁרְצוֹנְךָ הוּא לְהַסְתִּיר,

כּוֹלֵל דְּבָרִים עַל עַצְמְךָ וְעַל מַאֲמַצֶּיךָ

לְהַסְתִּיר אֶת מַאֲמַצֶּיךָ לְהַסְתִּיר, וְצֵא וּרְאֵה

אֶת הַמְשׁוֹרְרִים שֶׁאֵין כְּמוֹהֶם לְהַסְתִּיר

וּמִמֵּילָא לְהַעֲתִיק, הַכֹּל לְפִי רוּחַ הַיָּמִים;

אֵיךְ בְּבֵית קְבָרוֹת עַתִּיק מָלֵא עַד תֹּם

בִּקְלָסִיקוֹנִים, מֵאֲחוֹרֵי גָּבָּם הֵם מִסְתָּתְּרִים,

הָלוֹךְ וָשׁוֹב הֵם מְקַפְּצִים, מִמַּצֵּבָה לְמַצֵּבָה

מִתְגּוֹדְדִים, פֹּה וָשָׁם הֵם מְנַסִּים

כְּתִיבָה פְּרוּעָה כְּתִיבָה תָּמָּה

גופן

אבנר טריינין

הַאִם זֶה נוֹבֵעַ מִדֵּעָה קְדוּמָה

שֶׁהַכְּתִיבָה הִיא דָּבָר אִישִׁי

וְדָבָר אִישִׁי עוֹשִׂים בַּיָּד

בְּעִפָּרוֹן אוֹ עֵט נוֹבֵעַ.

וְיָד בְּיָד כּוֹתְבִים הַשְּׁנַים,

הָאִישִׁי וְהַחוּשִׁי, כְּתִיבָה תַּמָּה

שֶׁנִּשְׁלְמָה וְאוֹת בְּאוֹת

הָאוֹתִיּוֹת עַל הַנְּיָר הֵן מוּטָלוֹת

כִּלְטָאוֹת קְצוּצוֹת זָנָב

בְּגוֹפָן בְּגוּפָן

כֻּלָּן יַחַד לְבַדַּן

מִתְאַוּוֹת לִשְׁלֵמוּתָן

וְרוֹאִים בְּהִתְרַגְּשָׁן

בִּקְצֵה הַשְּׁפְּרִיץ שֶׁל זִרְמָתָן

אֵיךְ מְעַכְּסוֹת הֵן בְּדָמָן

עַד שֶׁקָּשֶׁה כְּבָר לְהַבְחִין

הַאִם זוֹ אוֹת אוֹ נְקֻדָּה

שֶׁל סוֹף פָּסוּק, סִימַן קְרִיאָה

אוֹ סוֹף חַיָּיו שֶׁל הַלַּבְנִין

אֲשֶׁר נִמְחַץ אֶל הַשָּׁקֵד

לִרְאוֹת יָפְיוֹ אֲשֶׁר נִמְחַק

בְּתוֹךְ מָסָךְ שֶׁל הַמַּחְשֵׁב

וְאֵיךְ בַּסּוֹף בְּבַת אַחַת

מִן הַפְּתִיחָה יוֹצֵא הַסּוֹף

השכנים

אבנר טריינין

רְאֵה אוֹתָם מִתְלַחֲשִׁים

אֵיךְ הֵם בּוֹלְשִׁים, הֵם מְצַפִּים

שֶׁאֶתְמוֹטֵט שֶׁאֵעָלֵם, כִּי הָאֱמֶת:

לְמַעֲשֶׂה, שׁוּם דָּבָר אֵינִי עוֹשֶׂה,

אֵינִי עוֹבֵד אֵינִי כּוֹתֵב וְאִם כּוֹתֵב

אָז אֵין קוֹרֵא – בֵּין כֹּה וָכֹה,

כּוֹתֵב אוֹ לֹא, הֲרֵינִי כָּאן בְּתוֹךְ הַבּוֹר

אָז לָמָּה לֹא תַּשְׁמִיעַ קוֹל, תִּכְתֹּב עַל בּוֹר,

תִּכְתֹּב עַל חוֹר וְאֵיךְ הַשָּׁם נִרְאֶה מִכָּאן

וְאֵיךְ יוֹצְאִים מִן הָעוֹלָם. אֲנִי שׁוֹמֵעַ

הֵם נָעִים וּפִתְאֹם מִתְיַחֲמִים, זוֹ תַּאֲוַת

הָרַחֲמִים, הַמְנַחֲמִים, מוֹשְׁכִים אוֹתִי

שֶׁאֶתְנַחֵם, וּבִקְרִיצוֹת, בִּרְמָזִים, הֵם מַצִּיעִים

לִי שֶׁאֶשְׁכַּב לְהִתְרוֹקֵן עַל הַטְּיוּטוֹת שֶׁל הַשִּׁירִים

שֶׁכֹּה עָבַדְתִּי עֲלֵיהֶן, תִּלֵּי תִּלִּים נֶעֱרָמוֹת בְּצַד תְּלוּנוֹת

שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינִי עוֹשֶׂה. אֲבָל צֵא וּלְמַד מִן הָאִשָּׁה

שֶׁל ר' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא אֵיךְ רִיק בְּרִיק הוּא מִתְמַלֵּא

עוֹבְדִים עַל רִיק הַמַּקָּשִׁים, הַמְּנוֹפִים

הָאוֹתִיּוֹת, הַכּוֹתָרוֹת, מַרְאֵי־מָקוֹם

רָאשֵׁי פְּרָקִים, סַבִּים סָבִיב בַּמַּחְשְׁבִים,

בַּמַּדְפָּסוֹת, בְּמַעֲגָלִים חַשְׁמַלִּיִּים –

הַכֹּל מוּכָן לַהֲרָצָה חוּץ מִתֹּכֶן הָעִנְיָנִים

וְהַשְּׁכֵנִים? הֵם כְּבָר יָרְדוּ – הֲלֹא הֵם כָּאן.

שירי פרדס

אבנר טריינין

“כאילו היה העוף מפענח את שתיקת האימים של היער” יעקב גלאטשטיין

פשט

אבנר טריינין

פְּשְׁט פְּשְׁט, הַשְׁכֵּם בַּשַּׁחַר תְּרַנֵּן

הֵחִמְרִיָּה הִיא אוֹ פָּשׁוֹשׁ? לְהַגְדִּירָהּ

עַיֵּן סִבְכִי עַל שֵׁם הַסְּבְַךְ בּוֹ תְּקַנֵּן.

אַךְ מַה לַּצִּפּוֹר וְלַשֵּׁמוֹת שֶׁמִּכְּנָפָהּ

כְּטַל הַבֹּקֶר תְּנַעֵר, אוֹ לַנַּעַר שֶׁכִּוֵּן

בִּמְעוּפָהּ אֶת הַמִּקְלַעַת לְחָזָהּ,

אֶת הַנּוֹצוֹת קְצָת לְגַוֵּן. פְּשְׁט פְּשְׁט

עֲשֵׂה אֶת זֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט, כְּדֵי לִצְפּוֹת

אֶת הַבָּאוֹת פְּקַח הָאֹזֶן אֶל הַפְּשָׁט

התפוז המכני

אבנר טריינין

שְׁלֹשָׁה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס וְיָצְאוּ,

כִּי מִי שֶׁנִּכְנַס הוּא מִי שֶׁיָּצָא:

הַפַּרְדְּסָן, הַיֶּלֶד, וְהַפּוֹעֵל הָעֲרָבִי

עַל מִטְפַּחַת פָּרַשׂ אֶת פִּתּוֹ לִרְוָחָה

(תְּפַדַל יָא אָחִי), בַּסַּכִּין הַחַדָּה

הוּא פִּלַּח הַתַּפּוּז, אֶל הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה

אֶת פָּנָיו הוּא הִפְנָה, עַל בִּרְכָּיו

שׁוּב כָּרַע, וְהִשְׁתַּחֲוָה

אַךְ בָּאוּ יָמִים וְהַדַּרְשָׁן הֵסִית,

וּשְׁלֹשָׁה נִכְנְסוּ לִסְבַךְ הֶעָלִים,

מַה מָּתְקָה הַפְּרִיחָה בִּסְבַךְ הֶעָלִים,

וְיָצָא רַק אֶחָד, וְהַיֶּלֶד נֶחְבָּא

וּמֵאָז בָּאָבִיב כְּשֶׁהוּא בָּא כְּדַרְכּוֹ

אֶל גְּוִיַּת הַפַּרְדֵּס הַנִּמְעֶכֶת

מִתַּחַת בֶּטוֹן וְאַסְפַלְט, עוֹד יָשׁוּב

וְיִרְאֶה בְּחֶשְׁכַת הַפְּרִיחָה

לַהַב סַכִּין מִתְהַפֶּכֶת

לחש

אבנר טריינין

מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִכָּל הַגָּן

עִם הַחוֹלוֹת עִם הַזָּהָב

קוֹרְנִים בַּבֹּקֶר עִם הָאוֹר

עִם הַלִּימוֹן עִם הַנִּצָּה

הַמְטָרֶפֶת עִם הָרֵיחוֹת

הַשִּׁכָּרוֹן קִלּוּחַ חַם שֶׁל הֶחָלָב

אֶל תּוֹךְ הַדְּלִי הַמַּהְבִּיל

עִם תַּרְנְגוֹל וְקוֹל הַתּוֹר

צְפִירַת עָשָׁן אֵין לְהָכִיל

קוֹרְאִים כָּחֹל מֵעַל הָרֶפֶת –

הַאִם כָּל זֶה רַק זִכָּרוֹן מְתַעְתֵּעַ

אוֹ אֵיזֶה לַחַשׁ אוֹ מַתְכּוֹן

בִּמְקוֹם לִסְפֹּר אֶת הַכְּבָשִׂים,

לְהִתְיַגֵּעַ, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אוּכַל לִישֹׁן

הגן

אבנר טריינין

כָּל אָדָם הָיָה לוֹ גַּן

וְכָל אָדָם גֹּרַשׁ מִזְּמַן

כִּי מַה שֶּׁפָּרַח הוּא

מַה שֶּׁפָּרַח וּמַה שֶּׁנִּשְׁכַּח

הֵן לֹא יִשָּׁכַח

ירגזי

אבנר טריינין

יַרְגָּזִי הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, עוֹד מְעַט

וְלֹא עוֹד תִּרְגְּזִי,

קַו עַל הֶחָזֶה,

גַּם בָּעֵשֶׂב שֶׁעָלָיו יַזֶּה

זנב הסנונית

אבנר טריינין

¹

בֵּין עֲלֵי הַתּוּת הוּא הֻנַּח וְזָלַל.

וְהָיְתָה שָׁם גָּדֵר סְבִיב פַּרְדֵּס שֶׁהָיָה,

וְלוּל בְּלִי עוֹפוֹת שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרַרְנוּ,

וּכְלָבִים זֶה עַל זֶה מִזְדַּוְּגִים בְּשֶׁצֶף

וּבַחוֹל הַלּוֹהֵט אָתוֹן מְזוֹרֶרֶת.

וַעֲנָנָה שֶׁל זְבוּבִים מֵאַשְׁפָּה מִתַּמֶּרֶת.

וּבַקַּיִץ הַהוּא עֵת שָׁכַבְתִּי קוֹדֵחַ

מִתַּחַת כִּלָּה וּרְטִיּוֹת עַל עֵינַי,

רָאִיתִי אוֹתָם יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאָם:

אֶת פַּרְעֹה, תוּת עַנְ’ךְ, וְלִפְעָמִים רַעְמְסֵס,

וְחִכִּיתִי לְנֵס שֶׁיָּבִיא לִי מַרְפֵּא,

וְאַמְרוּ לִי רְאֵה גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל זֶה

הַמְכֻנֶּה אֶצְלְכֶם הַגֹּלֶם הַזֶּה

מִיּוֹם שֶׁזָּלַל עָלִים שֶׁל הַתּוּת

עַד פִּתְאֹם הוּא בָּקַע וְאֵיךְ הוּא בָּקַע,

וְאֵין בִּי מִילִּים לְמַה שֶּׁבָּקַע

אל משׂוּכות הגנים

אבנר טריינין

לזכר אחי זאב

יערה

אבנר טריינין

נֵעוֹר וְיַעֲרָה תִּשְׁכַּר. יוֹנִים פּוֹרְצוֹת

מְהֻמָּמוֹת כִּרְדוּפוֹת אָמוֹק,

שׁוּב הִתְעַשְּׁתוּ חָגוֹת

אֶל שׁוֹבָכָן הוֹמוֹת.

עָמֹק בַּפַּרְדֵּסִים הַבְּאֵר תִּקְרָא,

רָתוּק לְאֵיבָרָיו הַיֶּלֶד.

ברושים

אבנר טריינין

הַבְּרוֹשִׁים לֹא הֵגֵנּוּ עָלֵינוּ,

גַּם לֹא עַל הַדַּלְיוֹת שֶׁבְּצִּלָּם

חָסוּ. מִי יָחוּס עֲלֵיהֶם

שֶׁהִבְרִיחוּ אֶרֶץ עִם שָׁמַיִם?

אֳנִיַּת תַּפּוּזִים סְעוּרָה,

אֵיךְ הֶחֱלִיקָה בְּרוּם תְּרָנֶיהָ

עַל סִפּוּן אָרֹךְ וָצַר,

אֶל הָאִי מָדָגַסְקַר

תעלת השקיה

אבנר טריינין

לַשָּׁוְא אָשׁוּב עַל עֲקֵבַי. כָּרוּת הַתּוּת,

פַּרְדֵּס שֶׁבְּטָעוּת עוֹלֶה מִן הָאַשְׁפָּה.

קָרִישׁ שֶׁל עָפָר אֶל לִבּוֹ. בְּעוֹרְקַי

עוֹד יִלְאֶה הַדָּם. יָד קְטַנָּה

נֶגֶד הַזֶּרֶם. גַּם הַטְּחָב הִכִּיר

אֶת הַכִּוּוּן, מְהַבְהֵב בַּבֶּטוֹן הַחַי,

חוֹמֵק וְאֵינֶנּוּ נִסְחָף. אִינֶס,

בְּיַעֲרוֹת הָעַד שֶׁל הַחִילָף

הָיִיתִי רוֹפֵא וְאַתְּ חוֹלָה מְבֹהָלָה

נִּפְתַּחַת לְאִטָּהּ. הוֹ בָּמֳתֵי אָרֶץ

הבולענים

אבנר טריינין

זה החלל

אבנר טריינין

זוֹ הָיְתָה שְׁנַת הַבּוֹלְעָנִים. כָּךְ פִּתְאֹם

הֵם בָּקְעוּ פּוֹעֲרִים אֶת לֹעָם מִתּוֹךְ הָעֲרָבָה.

הֲיֵשׁ קֵץ לְעָמְקָם?

עוֹפוֹת וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה נִשְׁאֲבוּ אֶל קִרְבָּם,

נֶהָגִים בַּדֶּרֶךְ לִסְדוֹם בָּלְמוּ פְּעוּרִים עַל סִפָּם.

הָיוּ שֶׁאָמְרוּ זֶה הַיֹּבֶשׁ, הָיוּ שֶׁאָמְרוּ זֶה הַמֶּלַח,

זֶה הַמַּיִם, זֶה הֶחָלָל שֶׁנִּפְעַר תַּחְתָּם,

הַאִם כְּבָר נָחָה הָאֲדָמָה?

הֲנוּכַל לְהִשָּׁעֵן עוֹד עָלֶיהָ?

וְהָיָה מִי שֶׁקָּרָא:

כִּי לֹא פָּצִינוּ וְהִיא תִּפְצֶה

כִּי כִּסִּינוּ וְהִיא תְּכַס

עָלֵינוּ אֶרֶץ וְנֹאבַד

תִּפְתַּח אֶת פִּיהָ לְבַלַּע

ממה שנשאר

אבנר טריינין

אַתָּה מִתְבּוֹנֵן בַּנּוֹף כְּמִי שֶׁקּוֹרֵא

בּוֹ מִלָּה בְּמִלָּה לְלֹא כָּל מוּבָן.

וּכְמוֹ אֵין קַרְקָעִית לְעֵינֶיךָ

כְּשֶׁמַּבָּטִי נִבְלָע בְּתוֹכָן

בּוֹהוֹת מֵחַלּוֹן הַמְּכוֹנִית

בַּבּוֹלְעָן שֶׁחוֹלֵף עַל פָּנֶיךָ.

רַק חֲרִיצֵי מִצְחֲךָ מַסְגִּירִים

שֶׁאַתָּה מִתְאַמֵּץ,

שֶׁאוּלַי עוֹד תּוּכַל לְחַלֵּץ

מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאַר.

וְשׁוּב בְּעֵינֶיךָ לַחוֹת

סִימָנֵי הַכְּנִיעָה, הַשְׁלָמָה

עִם אוֹתָהּ וַדָּאוּת שֶׁאַף הִיא נְמוֹגָה,

שֶׁמַּה שֶּׁאֶפְשָׁר עוֹד לִשְׁלֹף

מִשְׂרִידֵי זִכְרוֹנְךָ

זוֹ רַק שִׁכְחָה

קָרָה, עֲכוּרָה, כְּתַעַר קֵהָה

שֶׁגַּם כְּאֵבָהּ יֵלֵךְ וְיִשְׁכַּךְ,

עוֹד מְעַט יִשָּׁכַח

שמות, פנים

אבנר טריינין

שֵׁמוֹת, פָּנִים, אַתָּה בּוֹחֵן

אֶת זִכְרוֹנְךָ, חָרֵד לְגוֹרָלְךָ,

אִם הוּא עֲדַיִן מַעֲלֶה

אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הַפָּנִים.

וְאֶת הַקִּרְצוּף שֶׁל הַכְּבִיסָה

בְּמֵי הַבּוֹר שֶׁבֶּחָצֵר,

עִם רֹךְ יָדֶיהָ הַקָּרוֹת

עַל מִצְחֲךָ הַמִּתְעוֹרֵר.

וְאֶת הַחֹם שֶׁהֵן נָסְכוּ

שֶׁכְּבַר הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵר

מי שאתה

אבנר טריינין

הַפָּנִים בַּתְּמוּנוֹת הֵם עֲדַיִן שֶׁלְּךָ

אַךְ מַה לַּתְּמוּנוֹת וְלַתְּמוּנוֹת שֶׁבְּךָ,

לֹא אָז כְּשֶׁהָיִיתָ מִי שֶׁאַתָּה

וּבְוַדַּאי לֹא עַתָּה כְּשֶׁמִּתּוֹךְ מֹחֲךָ

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא וְרַק הַמַּבָּע

שֶׁל עֵינֶיךָ לַחוֹת מְרַמֵּז מַה קָּרָה

לְתָאֵי זִכְרוֹנְךָ – אַךְ מַה קָּרָה לַתְּמוּנוֹת

שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָם? גָּם אִם נִמְחֲקוּ

הַאֵין עוֹד מָקוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁתַּמְּרוּ

בְּעִסַּת הַקְּפָלִים שֶׁל הַחֹמֶר הַגַּס?

מִצְחֲךָ הַגָּבוֹהָּ עֲדַיִן יָפֶה

אַךְ לַשָּׁוְא אֲנַסֶּה לְהַבְקִיעַ דַּרְכּוֹ

אֶל הַדִּיסְק הַקָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ,

שֶׁאוּלַי מִמֶּנּוּ אוּכַל עוֹד לִשְׁלֹף

אֶת תְּמוּנוֹת עֲבָרְךָ שֶׁבָּהֶן נִבְלְעוּ,

עוֹד מְעַט יֵעָלְמוּ, גַּם תְּמוּנוֹת עֲבָרִי.

מגע

אבנר טריינין

אֶת הַזָּרוּת הַזֹּאת אַתָּה מֵיטִיב לְהַכִּיר,

אֶת הַמַּגָּע בַּפִּנָּה שֶׁל הַקִּיר בַּקִּיר,

וּמַה שֶּׁזָּע שָׁם מֵעֵבֶר לַקִּיר,

זֶה שֶׁנֶּאֱנַח הוּא לֹא זֶה שֶׁיִּגְנַח,

וּמַה שֶּׁנִּבְלַע כְּבָר שׁוֹצֵף בָּאַסְלָה.

אַתָּה יוֹשֵׁב וּבוֹחֵן אֶת אֲרִיחֵי הָרִצְפָּה,

אֵיךְ חוֹזֵר גַּם כָּאן הַדֶּגֶם הַזֶּה,

בָּזֶה אַחַר זֶה הֶם נוֹגְעִים בַּקָּצֶה

רִבּוּעַ צָהֹב בְּרִבּוּעַ לָבָן,

וְאוּלַי לֹא רִבּוּעַ כִּי אִם מְעֻיָּן

וְאוּלַי זֶהוּ סְלִיל

אִם לֹא מַעֲגָל

שֶׁכָּךְ בּוֹ נָחוּגָה

לְלֹא כָּל מַגָּע

עַד לַמָּקוֹם

שֶׁמִּמֶּנּוּ תַּתְחִיל

יד מושטת

אבנר טריינין

וַהֲלֹא מֻכְרָח לִהְיוֹת חַלּוֹן

מֵאִיר בָּאֲפֵלָה,

וּמֵאֲחוֹרָיו עוֹמֵד אָדָם

שֶׁהַחֲלוֹם מִמִּטָּתוֹ

הֵעִיר בְּבֶהָלָה,

יָד מוּשֶׁטֶת מִן הַיָּם,

שׁוֹקַעַת אוֹ עוֹלָה

רק שלךָ

אבנר טריינין

תְּמוּנוֹת קַרְטוֹן מַצְהִיבוֹת. פָּנֶיךָ אֲכוּלוֹת,

סַנְטֵר שֶׁעוֹד שׁוֹמֵר עַל שְׁאֵרִית

שֶׁל הַחְלָטָה, עֲרֵמַת עָבָר פְּזוּרָה

בִּמְגֵרָה אוֹ בְּקֻפְסָה שֶׁל נַעֲלַיִם 40,

וּצְרוֹר פִּתְאֹם שֶׁל סֵדֶר תִּמְהוֹנִי

קָשׁוּר בְּקֶרַע גּוּמִיָּה

שֶׁבּוֹ אַתָּה יֶלֶד בְּחָצֵר מֻשְׁלֶגֶת בְּחַרְבִּין

עָטוּף כֻּלּוֹ כַּחֲבִילָה מֻנַּחַת עַל הַסַּף.

כֻּלְּךָ אוֹמֵר נָכְרִי. הִנֵּה סַבְתָּא מְזָרַת אֵימִים

בְּמַבָּטָהּ הָעַכְבָּרִי, שְׂפָתֶיהָ הַקְּפוּצוֹת,

וְסַבָּא מְפֻטָּם הַמְשַׁלֵּחַ אֶת אֶבְרוֹ לַעֲבָרָיו.

עֵינֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת רוֹאוֹת. אוֹגְרוֹת. אַךְ כָּל זֶה לֹא שֶׁלְּךָ,

הֵם שֶׁל אָחִיךָ, אָחִיךָ הָאָהוּב, חָבוּשׁ בְּכוֹבַע מַלָּחִים

שֶׁכֻּלָּם מְהַלְּלִים. מִכָּאן חוֹזְרִים לְסַבְתָּא בְּתֵל־אָבִיב.

שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ. וְרַק שֶׁלְּךָ. כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא־

לֹא־אַבָּא עִם כֻּלָּם, נוֹטְשִׁים אוֹתְךָ אֶצְלָהּ.

מִן הַתְּקוּפָה הַהִיא: אַתָּה בְּפֶתַח צְרִיף

מְגוּרֶיךָ בֶּחָצֵר. אַתָּה עִם סַבְתָּא בְּמִטְבָּח

זָעִיר לְיַד הַפְּתִילִיּוֹת. אַתָּה בְּפֶתַח בֵּית כִּסֵּא

לְלֹא כִּסֵּא, עִם בּוּגֶנְוִילְיָה עַל הַקִּיר.

וַחֲסִידָה הַתְּלוּיָה, תְּמוּנָתָהּ, כְּמוֹ בַּקִּיר הִיא

נִבְלְעָה, זוֹ אֲחוֹתְךָ לְמֶחֱצָה, עִם שְׁמָהּ בְּיַחַד

נִמְחֲתָה, בְּעֶגְלַת יְלָדִים הִיא עוֹמֶדֶת חֲסִידָה

בַּת שְׁתַּיִם וּמֵתָה. בֵּין בְּכִי לְחִיּוּךְ שֶׁנֶּחְמַץ,

בְּפָנִים לְאָחוֹר, כָּךְ תָּמִיד בַיָּדִית נֶאֱחֶזֶת

לחסידה

אבנר טריינין

“יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָא לַחֲסִידָיו”

(תהלים קטז 15)

אַכְזָר בְּעֵינַי מוֹתָהּ שֶׁל חֲסִידָה,

שֶׁהִיא לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע מָוֶת

וְלָמָּה זִכְרָהּ כֹּה מַהֵר נֶעֱלָם?

אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע –

חֲלוּצַת הַמֵּתִים שֶׁחָיִית רַק שְׁנָתַיִם

וְאֵיךְ לְלֹא זֵכֶר נִקְבַּרְתְּ פַּעֲמַיִם:

בַּכְּאֵב הַנִּבָּט מִתְּמוּנָה עַל הַקִּיר,

שׁוּב אֶחְלֹף עַל פָּנַיִךְ בְּמַבָּט מִתְעַלֵּם,

וּבֵין רִאשׁוֹנֵי הַיִּשּׁוּב בִּטְרוּמְפֶּלְדוֹר

תֵּל אָבִיב – הוֹ מוֹתֵךְ הַיָּקָר

שֶׁלְּכָאן הִתְגַּנֵּב.

במה ויהי מה

אבנר טריינין

אֶל מֹחֲךָ הָאָטוּם שׁוּם צְפִירַת אַרְגָּעָה לֹא תַּגִּיעַ

וְגַם זוֹ הַתְּמוּנָה בְּוַדַּאי לֹא תַּצְלִיחַ,

אַךְ אֲנִי שׁוּב מְנַסֶּה לִמְצֹא אֵיזֶה פֶּתַח

שֶׁתָּשׁוּב בּוֹ אִתִּי לָרֶגַע הַהוּא, וְאַף שֶׁגַּם בּוֹ

לֹא אַגִּיעַ אֵלֶיךָ, אוּלַי אֶת עַצְמִי אוּכַל לְהַרְגִּיעַ:

שְׁנֵינוּ נְעָרִים בְּיָפוֹ, בְּשָׁרָב שֶׁל בֹּקֶר יַשְׁנוּנִי

טוֹבֵל בְּיָם שֶׁל שׁוּנִיּוֹת חֲלַקְלַקּוֹת מְשֻׁנָּנוֹת,

עִם אַצּוֹת מְבַעְבְּעוֹת בּוּעוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ זְעִירוֹת.

וּכְמוֹ מִמַּאֲרָבָהּ מִתַּחַת לַשּׁוּנִית פּוֹרֶצֶת פֶּתַע

הַשִּׁבֹּלֶת לִשְׁאֹב אוֹתִי בִּמְעַרְבֹּלֶת כְּגוֹרֶרֶת

אֶת טַרְפָּהּ לִמְאוּרָה נִסְתֶּרֶת, לְמַטָּה, לְמַטָּה,

בְּאֵיזוֹ תַּעֲרֹבֶת שֶׁל אֵימָה, כְּנִיעָה,

וְהֵעָנוּת עַד תֹּם לְקוֹל תְּהוֹם

קוֹרֵאת לְהִבָּלַע, לְהִבָּלַע

וְאָז הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ, כְּמוֹ הַיָּם כֻּלּוֹ הִתְהַפֵּךְ

לִפְלֹט אֶת בִּלְעוֹ, נֶאֱחָז עַד קְצֵה יְכֹלֶת

לְהֵאָחֵז בְּמָה וִיהִי מָה, לַעֲלוֹת, לַעֲלוֹת

אֶל יָדְךָ הַגְּדוֹלָה, הַחַמָּה, הוֹ אָחִי,

אֶל מִצְחֲךָ הַגָּבוֹהַּ, יָפֶה, רָכוּן עַל פָּנַי

הדלת

אבנר טריינין

אַתָּה הוֹלֵךְ וְנִנְעָל. אֵין עוֹד צֹרֶךְ לִשְׁמֹר

עַל כָּל תְּנוּעוֹתֶיךָ, לִנְעֹל מִפָּנֶיךָ כָּל דֶּלֶת

וְדֶלֶת: יוֹתֵר לֹא תִּבְרַח.

יֵשׁ לְהוֹדוֹת: חֻלְשָׁתְךָ הִיא בְּרָכָה.

לֹא עוֹד חֲרָדָה, מִשְׁטָרָה, מִי רָאָה, וּלְבַסּוֹף

זֶה אַתָּה, סוֹבֵב מְבֻלְבָּל סְבִיב יַלְדוּתְךָ

מְשַׁנֵּן שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁלָּהֶם,

נְוֵה שָׁלוֹם רְחוֹב שְׁלוּשׁ, נְוֵה שָׁלוֹם רְחוֹב שְׁלוּשׁ

אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְכָאן, אִישׁ זָר,

סוֹבֵב תּוֹעֶה עִם הַחֹמֶר הַזָּר

שׁוֹקֵעַ מְמַלֵּא כְּבָר אֶת כָּל מֹחֲךָ

נוֹצוֹת נִתְלָשׁוֹת מִכָּנָף קְרוּעָה

נִזְרֶקֶת מֵרֶגֶל לְרֶגֶל לְרַגְלֵי הֶהָמוֹן

וּכְאִלּוּ הִיא עָפָה

לֹא פַּעַם חָשַׁבְתָּ מַה יִּהְיֶה אִם

וּמַה תַּעֲשֶׂה אֵיךְ

אַךְ מִי שֶׁחָשַׁב הוּא לֹא מִי שֶׁעַכְשָׁו

מִתְרוֹצֵץ בְּמֹחוֹ מִפִּנָּה לְפִנָּה

מְחַפֵּשׂ אֵיזֶה חוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְשָׁר

מִי הוֹלִיךְ אוֹתְךָ לְכָאן, אִישׁ זָר,

שְׁאֵרִית מֹחֲךָ אוֹ מַה שֶּׁשָּׁקַע?

הוּא יוֹלִיךְ אוֹתְךָ בְּרֹךְ

עַד תֵּרָגַע,

אֶל מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת

שיר זיכרון לאחי על דפי לוח שנה מיושן

אבנר טריינין

יְמֵי הַשִּׁבְעָה בְּבֵיתְךָ, וּמִכָּאן נִכְנָסִים

דֶּרֶךְ גַּן הַסְּלָעִים, הָאֱגוֹז, הַדְּקָלִים

תּוּתֵי הַבָּכוּת נְטוּיִים, וּכְבָר זִמְזוּם

הַמְנַחֲמִים, הַמַּשְׁאֵבָה, הַמִּתְקָן לְחִמּוּם

בְּרֵכַת הַשְּׂחִיָּה, צָהֳלַת הַיְלָדִים שֶׁקָּפְאָה –

וַהֲרֵי זֶהוּ שִׁיר הַנִּכְתָּב עַל הַיָּמִים הָרֵיקִים

בְּלוּחַ שָׁנָה מְיֻשָּׁן, עַל יְמֵי זִכָּרוֹן, הַחַיִּים,

עַל עָתִיד מֵעַל עָבָר, עָתִיד שֶׁכְּבָר עָבַר

וּמַה שֶּׁמִּסְתַּתֵּר. וְכִי יָכֹלְתָּ לְשַׁעֵר אַף בְּסִיּוּטֶיךָ

הַנּוֹרָאִים אֶת הֶעָתִיד שֶׁעוֹד עָלֶיךָ לַעֲבֹר? וּבְוַדַּאי לֹא

אָז, בְּשׁוּבְךָ לַמִּשְׁפָּחָה מִכְּרַכֵּי הַיָּם, מִמַּנְשִׁיָּה מַחְלוּל,

וּבְשִׁבְתְּךָ בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, רוֹעֶה אֶת אַחֶיךָ בָּאָחוּ

בִּשְׂדֵה הַפְּרָגִים עַד בְּלִי דַּי, שׁוּם דָּבָר לֹא רָמַז

לְחָלָל בְּתוֹכְךָ, עוֹד מְעַט יִבָּקַע, וּבְתוֹכוֹ אַתָּה

עונה בסנהדריה

אבנר טריינין

“עֶרֶב אֶחָד הוֹשַׁבְתִּי אֶת הַיֹּפִי עַל בִּרְכַּי. וּמָצָאתִי אוֹתוֹ מַר.” (רמבו, “עונה בגיהינום”)

[מה זו העונה?]

אבנר טריינין

מַה זּוֹ הָעוֹנָה? כַּרְכֹּם חָצָב אוֹ כַּלָּנִית?

שׁוּם עוֹנָה אֵינָהּ עוֹנָה מִשְּׂדֵה הַסַּנְהֶדְרִין.

מֵאֲרֻבַּת הַסֶּלַע הַסְּתוּמָה אֵין הַקּוֹל הוּא שֶׁעוֹנֶה

מִקִּיר הַמְּעָרָה, כּוכֵי הַקֶּבֶר הָרֵיקִים:

כָּךְ בְּיַחַד נִשָּׁאֵר מִתַחַת לַבַּתִּים,

הַפְּקָעוֹת, הַשָּׁרָשִׁים, וְהַיֶּלֶד שֶׁחָתַרְתִּי

לְהַגִּיעַ אֲלֵיכֶם, בָּאֶצְבָּעוֹת, בְּאֶבֶן צֹר

חוֹתֵר בָּאָרֶץ הַסַּלְעִית, עוֹד וְעוֹד

לְתוֹךְ הַבּוֹר, לָבוֹא אֶל הָרֵאשִׁית,

אֶל אֹמֶץ הַגִּבְעוֹל שֶׁל פְּרִיחַת הַסִּתְוָנִית

בּוֹקַעַת לְבַדָּה מִכָּל הָאֲדָמָה,

מֵעֹמֶק הַפְּקַעַת בְּקֹמֶץ עָפָר

שֶׁעַל הַסֶּלַע נִמְרַח, כְּמֹו הַהֵד הֶחָלוּל

מִקִּיר מְעָרָה, מַחֲזִיר לִי מִילִים כְּדֵי לְכַסּוֹת,

לְכָאן וְהַהֵפֶךְ לְפַזֵּר עֲקֵבוֹת,

מִלִּים נִתְלָשׁוֹת מִשְּׁתֵי הַבְּרִיתוֹת,

שִׁבְעִים סַנְהֶדְרִין (הֶהָיוּ בַּכּוּכִים?)

סוֹטָה מְאֹרֶרֶת עֶגְלָה עֲרוּפָה,

זָקֵן מַמְרֶה שֶׁדִּינוֹ מִיתָה.

שָׁרִיר וְקַיָּם: דִּינִי מִיתָה.

[וכי כמה אפשר]

אבנר טריינין

וְכִי כַּמָּה אֶפְשָׁר בְּקֹמֶץ עָפָר

לְשַׁכְשֵׁךְ בִּפְרִיחַת סִתְוָנִית לְבַדָּהּ,

בְּגַעְגּוּעֵי הָעוֹנוֹת לְחָצָב כַּלָּנִית?

אַךְ מָה עוֹד נִשְׁאַר מִלְּבַד לְכַסּוֹת

בִּכְסוּת שֶׁל מִלִּים אֶת שָׁרְשֵׁי הָאֲוִיר,

לְגַשֵּׁשׁ כְּסוּמָא בֵּין הִסּוּס לְהִסּוּס,

מְהוּמַת אֵין מִילָּה לְאֵימַת אֵין מְאוּם,

תְּמוּנָה מִתְכַּלָּה בְּצֵאתָהּ לָאֲוִיר?

הֲרַק מְעָרָה הִיא, שָׁרָךְ מְשָׂרֵךְ

עַלְעָלָיו עַל הַגִּיר, רִירִי מְפֻיָּח

מִמְּדוּרוֹת הָרוֹעִים, אוֹ אוּלַי הַמִּלִּים,

סַנְהֶדְרִין, הַצְּלִיבָה, שַׂעֲרוֹת שׁוּלַמִּית,¹

טַלִּיתָא קוּמִי, קוּמִי

הֵן גַּם אִם יֵרֵד עַכְשָׁו מִן הַצְּלָב,

אַף כִּי אֶרְאֶנּוּ לֹא אַאֲמִין

[לא גן עדן]

אבנר טריינין

לֹא גַּן עֵדֶן גַּם לֹא גֵּיהִנּוֹם

לַיֶּלֶד הַנָּע מֵעוֹנָה לְעוֹנָה,

מִכִּסְלֵו שֶׁל כַּרְכֹּם עַד אֵין לְהָכִיל

אֶל הָאוֹר שֶׁל אֱלוּל כְּלַהַב נִשְׁלָף

הָעָט עַל עֵינוֹ בְּחֶשְׁכַת מִרְפָּאָה.

שַׁלְהֲבוֹת חֲנֻכָּה עַל אֶדֶן חַלּוֹן

מֻצְלָף רוּחַ וְגֶשֶׁם כְּצֹהַר תֵּבָה,

וְרַק הַשִּׁמְשָׁה הֵגֵנָּה עָלָיו,

עַל יְפִי הַנֵּרוֹת שֶׁיִּכְלֶה בְּשָׁלוֹם.

שְׂמִיכָה נִפְרְשָׂה כִּסְכָךְ לַסֻּכָּה,

אַךְ כּוֹכְבֵי הַנְּיָר שֶׁרִקְּעָה לְתוֹכָהּ

עָשׂוּ לוֹ שָׁמַיִם מְלֵאֵי כּוֹכָבִים.

וְכֹה זְעִירָה הָיְתָה בְּשָׁכְבָהּ

עֲטוּפָה בְּסַנְהֶדְרִיָּה עַל גַּבֵּי אֲלוּנְקָה.

[פריחת אביב]

אבנר טריינין

פְּרִיחַת אָבִיב מְשֻׁגָּעָה וּפֹה יוֹרִים וְשָׁם יוֹרִים

תַּרְפָּט, תַּרְצָו, תָּשָׁח וְכֹה, וְלֵךְ תֵּדַע מָתַי לֹא.

עוֹד זֶה אָדֹם וְזֶה בָּא

(יָפֶה אֵינוֹ סִבָּה לַחֲרָדָה)

עוֹד לֹא כָּלוּ כַּלָּנִיּוֹת וּכְבָר פְּרָגִים

פְּרוּעִים פּוֹשְׁטִים עוֹנְדֵי שָׁחוֹר

כְּאוֹת הָאֵבֶל בַּגְּבִיעִים, עִם דְּמוּמִיּוֹת וְדַם

הַמַּכַּבִּים, וְאָז צָהֹב פּוֹרֵץ בְּחַרְצִיּוֹת

וְחַרְדָּלִים עוֹטְרִים אֶת פִּי הַמְּעָרָה,

כִּי לֹא הָעֵת עוֹד לַקּוֹצִים, וְרַק הַהֵד

הוּא שֶׁעוֹנֶה:

טְבֹל אֶצְבָּעֲךָ וּמְנֵה:

דָּם – אַחַת

שְׂדֵה דָּמִים – שְׁתַּיִם

נָקִי מִן הַדַּם – שָׁלֹשׁ

וְהַמְסֻבִּים אָז יַעֲנוּ:

כִּי מְחִיר הַדָּם הוּא עָלֵינוּ,

עָלֵינוּ וְעַל כָּל יְלָדֵינוּ

[ירושלים סוקלת את נביאיה]

אבנר טריינין

יְרוּשָׁלַיִם סוֹקֶלֶת אֶת נְבִיאֶיהָ,

אֵיךְ אֶבֶן אֶת אֶבֶן תִּסְקֹל?

נְחוּשֵׁי חָזוֹן, חֲרוּכֵי אֱלֹהַּ

יוֹרְקֵי הָאֵשׁ כְּסָלָמַנְדְרָה.

רַק רַע רַק רַע, כָּל הַיּוֹם הַמְּרֵרָה,

שִׁבְעִים שׁוֹפְטִים חֲמוּרֵי סֵבֶר,

חוֹרְצִים הַדִּין אָז לְהָמִית.

שִׁבְעִים שׁוֹפְטִים חֲמוּרֵי סֵבֶר,

אַף לֹא עֶצֶם בַּמְּעָרָה

גָּם בֵּין רַגְלֵי הַשּׁוּלַמִּית.

הֲצֶמַח הִיא אוֹ חֶזְיוֹן

שָׁרָב בָּאָרֶץ הַסַּלְעִית

[עכשיו בֹקר]

אבנר טריינין

עַכְשָׁו בֹּקֶר. וּבַגִּנָּה הַצִּבּוּרִית בֵּין הַשְּׁבִיסִים

נְעָרוֹת הָרוֹת אֲרֻכּוֹת שְׁחוֹרִים

עֶגְלוֹת תִּינוֹק כְּבָר דּוֹחֲפוֹת

עִם בַּקְבּוּקֵי הַיְנִיקָה וְהַפִּיּוֹת הַפְּעוּרִים.

בְּשׁוּלֶיהָ כְּמוֹ נִבְלָע גַּם פִּי הַמְּעָרָה.

וְנַדְנֵדָה הַמַּתְחִילָה לָרֶדֶת לַעֲלוֹת

לָרֶדֶת לַעֲלוֹת

מְעָרָה בִּמְעָרָה, מָבוֹא לְתוֹךְ מָבוֹא,

אֵין קוֹל בְּאֵין קוֹל. רַק נִיעַ לֹא נִרְאֶה

מִתְפַּתֵּל וְאֵינוֹ.

אַךְ הַנַּעַר, הַנַּעַר שֶׁרָאָה

מִבַּעַד לַעֲרֵמוֹת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה

הָאָבָק שֶׁהִצְטַלֵּל, שָׁקַע,

הָעֵץ שֶׁבֻּקַּע,

הַפָּנִים הַמּוּסַבּוֹת

הַחֲמוֹר שֶׁנִּשְׁאַר.

הַמָּקוֹם עוֹד רָחוֹק

[אך לא זו הדרך למוריה]

אבנר טריינין

אַךְ לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ לַמּוֹרִיָּה –

אֶל הַנָּבִיא סָמוּאִיל הִיא עוֹלָה,

נֶחֱרַב בֵּיתוֹ וַחֲמוֹרוֹ יִנְעַר,

אַרְבַּע כַּנְפוֹת וְאֵיפֹה הַכְּפָר?

וּכְנַף מְעִיל לֹא כָּאן נִכְרְתָה,

רַק כְּנַף הָעֲטַלֵּף בַּמְּעָרָה

וּמַחֲבוֹאֵי נְעָרִים בַּקְּבָרִים,

צוֹחֲקִים דוֹמְמִים אֲחוּזֵי בְּעָתָה,

חֲרֵדִים אֶל הַקּוֹל הַגּוֹאֵל

שֶׁיִּקְרָא: הִנֵּה אַתָּה!

[זו לא מערה שהמים עשו]

אבנר טריינין

זוֹ לֹא מְעָרָה שֶׁהַמַּיִם עָשׂוּ,

סְלָעִים בְּקִצְפָּם נִשְׁחֲקוּ נְמַסּוּ,

כִּי מִי שֶׁעָשׂוּ כְּבָר מִזְּמַן נַעֲשׂוּ

לְמַה שֶּׁמִּמְּךָ עוֹד מְעַט יַעֲשׂוּ

תַּהֲלִיכֵי הַבְּלִיָּה וְהַחֹק הַשֵּׁנִי

בְּלִי קוֹצִיץ מְעֻטָּר עַל פִּי מְעָרָה

וּבְלִי גְּלוֹסְקָמָה שֶׁמִּזְּמַן הִיא אֵינָהּ

עִם מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִכָּל הָאֲנִי.

מֵאֵין בָּאתָ וּלְאַיִן תֵּלֵךְ, וּמַה שֶּׁתֵּדַע

לֹא יְנַחֵם, כִּי שְׁנַיִם הָיוּ וְהָיָה הַמַּגָּע,

מֵרֶחֶם הֻטַּלְתָּ יָשָׁר לֶעָבָר,

וְכָכָה אַתָּה הוֹלֵךְ וְנִרְגָּע

מִכּוּךְ אֱלֵי כּוּךְ וְעַד לַמַּגָּע

שֶׁל אֶבֶן בְּאֶבֶן, עָפָר בְּעָפָר.

ביחד

אבנר טריינין

זוֹ הָיְתָה חֻפְשָׁתוֹ הַשְּׁנָתִית שֶׁל אָבִי.

חָפְשִׁי הוּא הָיָה לֹא לָצֵאת מִשְּׁנָתוֹ הַקְּרוּעָה

עִם כְּרִיכֵי הָרִבָּה אֲרוּזִים לְשָׁבוּעַ יָמִים

בַּמִּזְוָדָה הַכְּבוּלָה בִּרְצוּעַת חֲגוֹרָה

אֶל מַשָּׂאִית הַחוֹנָה בְּחֹשֶׁךְ מִגְרָשׁ

שֶׁל חֶבְרַת הָאַשְׁלָג בְּע"מ,

כָּתֵף אֶל כָּתֵף עִם הָרֹאשׁ עֲלֵיהֶן

הוּא מוּנָח, לִישֹׁן בְּלִי לִשְׁכַּב.

אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו, הוּא אָמַר

(כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה

בֵּינֵינוּ שִׂיחָה כֹּה אִישִׁית)

אַתָּה וַאֲנִי יַחַד לְבַד,

אָז זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת חֲגִיגָה

נַקְנִיק חֲבִיתָה עִם הַרְבֵּה חֲמוּצִים

וּבִכְלָל, וְנִפְתַּח גַּם קֻפְסָה

בְּיַחַד לִשְׁנֵינוּ, בְּשֶׁמֶן

זַיִת חַמָּנִיּוֹת אוֹ חַרְדָּל

בשִלטוּט משועמם

אבנר טריינין

הקול

אבנר טריינין

שׁוּב בַּצֶּ’לְסְמוֹר, עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

הִנֵּה הִגַּעְתִּי לָעֶרֶב שֶׁל שְׁנַת תַּשְׁסָו

וּמִקְּצֵה הַפְּרוֹזְדוֹר שׁוּב מִתְרוֹמֵם

לְהַגִּיעַ הַקּוֹל, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַסְּתָו

שֶׁל תַּשְׁמָז שֶׁבּוֹ הִתְרוֹמֵם וְהִגִּיעַ קוֹלָהּ‎,

הַקּוֹל שֶׁאוֹתוֹ כָּתַבְתִּי כְּבָר אָז

מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי אֲפִילּוּ אֶת שְׁמָהּ

וַאֲנִי שָׁב וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ גַּם עַכְשָׁו

כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַקּוֹל שֶׁל אָז

וַאֲנִי שֶׁעַכְשָׁו הוּא מִי שֶׁשָּׁמַע

בלי מה

אבנר טריינין

בְּשִׁלְטוּט מְשֻׁעֲמָם עַל פְּנֵי הָאֶקְרָן

הִבִּיטָה בְּעֵינִי עֵינוֹ שֶׁל הַהוּרִיקָן.

כְּצִיקְלוֹפּ מִפְלַצְתִּי סוֹבֶבֶת בּוֹחֶשֶׁת

זְרוֹעוֹ הַנּוֹרָאָה לְלֹא מָה וְעַל מָה

וּבְלִי מַה שֶּׁיְּכַסֶּה עַל עֵינוֹ הָרֵיקָה

פנים

אבנר טריינין

בְּשׁוּלֵי הַמַּסָךְ הַקָּטָן, בְּשׁוּלֵי הַהוּרִיקָן,

בֵּין תְּמוּנוֹת הַנֶּעְדָּרִים מִנְּיוּ־אוֹרְלֵאַנְס

(לְצַלְצֵל: 1־800 אֲבוּדִים)

רָאִיתִי אֶת הֶלֶן גָרִימַן, הַגִּיל: 7

גַּם הַחוֹר הַנִּפְעָר מִשֵּׁן חֲסֵרָה

לֹא יוּכַל לְכַבּוֹת אֶת אוֹר חִיּוּכָהּ

הַנִּמְתָּח עַל פָּנֶיהָ בְּהוֹרָאַת הַצַּלָּם.

פֶּרַח טְרוֹפִּי בִּשְׂעָרָהּ, יָפְיָהּ לְיָמִים

כְּבָר הוֹלֵךְ וְנִפְתָּח

וְאֶת בְּרַנְדוֹן לוּאִיס, הַגִּיל:?

עִגּוּל שָׁחוֹר מְדֻיָּק הֵם פָּנָיו

לְלֹא כֹּל תָּוִים

מַבִּיטִים בְּפָנַי

עם הנייד ברחוב הסואן

אבנר טריינין

הִתְבּוֹנַנְתִּי מֵאָחוֹר בִּתְנוּעַת יָדְךָ הַפְּנוּיָה

אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אִם אַתָּה מְדַבֵּר

וְאִם מְדַבֵּר אֶל עַצְמְךָ אוֹ אַחֵר

וְאוּלַי לֹא אַחֵר אֶלָּא אַחֶרֶת

וְהִיא הַסִּבָּה שֶׁיָּדְךָ כֹּה נִסְעֶרֶת

כְּמוֹ בְּגַלֵּי הֶהָמוֹן הִיא נִתְּקָה

וְנִסְחֶפֶת, שׁוֹקַעַת וְצָפָה.

כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת, רָאִיתִי אִישׁ

מֵאָחוֹר. אֶת הַיָּד הָרֵיקָה.

הטייס הקפוא בסייֶרה נֶבָדה

אבנר טריינין

נְקִישׁוֹת הָאִזְמֵל מִסָּבִיב לְפָנָיו

חוֹצְבוֹת אֶת מוֹתוֹ מֵעֳבִי הַקֶּרַח

וַאֲרוֹן הַקְּבוּרָה הַשָּׁקוּף שֶׁנִּבְרָא

חוֹשֵׂף לְפָנַי אֶת הַצְּרוֹר שֶׁל חַיָּיו:

חֲלִיפַת הַמַּדִּים שֶׁעַל אַף גִּלְגּוּלָהּ

מִשֶּׁלֶג לְשֶׁלֶג שֶׁעָלָיו נֶעֱרַם

עוֹד תּוּכַל לְגַלּוֹת כֵּיצַד זֶה קָרָה

שֶׁצָּנַח אֶל מוֹתוֹ בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם

וְעַכְשָׁו לְאִטּוֹ הוּא הוֹלֵךְ וּמַפְשִׁיר

וְאוּלַי הַדָּם לְעֵינָיו עוֹד יַחְזִיר

אֶת הָהָר הַנִּדְהָם הַשּׁוֹעֵט כֹּה מַהֵר

אֶל בְּגִידַת הַמִּצְנָח, וְשׁוּב יַגִּישׁ לוֹ כְּזֵר

אֶת הַלֹּבֶן הַצַּח שֶׁל גּוּפָהּ הַנִּפְרָשׂ

מִשִּׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת. עוֹד מְעַט יִפָּתַח