לזכר אחי זאב

נֵעוֹר וְיַעֲרָה תִּשְׁכַּר. יוֹנִים פּוֹרְצוֹת

מְהֻמָּמוֹת כִּרְדוּפוֹת אָמוֹק,

שׁוּב הִתְעַשְּׁתוּ חָגוֹת

אֶל שׁוֹבָכָן הוֹמוֹת.

עָמֹק בַּפַּרְדֵּסִים הַבְּאֵר תִּקְרָא,

רָתוּק לְאֵיבָרָיו הַיֶּלֶד.

הַבְּרוֹשִׁים לֹא הֵגֵנּוּ עָלֵינוּ,

גַּם לֹא עַל הַדַּלְיוֹת שֶׁבְּצִּלָּם

חָסוּ. מִי יָחוּס עֲלֵיהֶם

שֶׁהִבְרִיחוּ אֶרֶץ עִם שָׁמַיִם?

אֳנִיַּת תַּפּוּזִים סְעוּרָה,

אֵיךְ הֶחֱלִיקָה בְּרוּם תְּרָנֶיהָ

עַל סִפּוּן אָרֹךְ וָצַר,

אֶל הָאִי מָדָגַסְקַר

לַשָּׁוְא אָשׁוּב עַל עֲקֵבַי. כָּרוּת הַתּוּת,

פַּרְדֵּס שֶׁבְּטָעוּת עוֹלֶה מִן הָאַשְׁפָּה.

קָרִישׁ שֶׁל עָפָר אֶל לִבּוֹ. בְּעוֹרְקַי

עוֹד יִלְאֶה הַדָּם. יָד קְטַנָּה

נֶגֶד הַזֶּרֶם. גַּם הַטְּחָב הִכִּיר

אֶת הַכִּוּוּן, מְהַבְהֵב בַּבֶּטוֹן הַחַי,

חוֹמֵק וְאֵינֶנּוּ נִסְחָף. אִינֶס,

בְּיַעֲרוֹת הָעַד שֶׁל הַחִילָף

הָיִיתִי רוֹפֵא וְאַתְּ חוֹלָה מְבֹהָלָה

נִּפְתַּחַת לְאִטָּהּ. הוֹ בָּמֳתֵי אָרֶץ