“עֶרֶב אֶחָד הוֹשַׁבְתִּי אֶת הַיֹּפִי עַל בִּרְכַּי. וּמָצָאתִי אוֹתוֹ מַר.” (רמבו, “עונה בגיהינום”)

מַה זּוֹ הָעוֹנָה? כַּרְכֹּם חָצָב אוֹ כַּלָּנִית?

שׁוּם עוֹנָה אֵינָהּ עוֹנָה מִשְּׂדֵה הַסַּנְהֶדְרִין.

מֵאֲרֻבַּת הַסֶּלַע הַסְּתוּמָה אֵין הַקּוֹל הוּא שֶׁעוֹנֶה

מִקִּיר הַמְּעָרָה, כּוכֵי הַקֶּבֶר הָרֵיקִים:

כָּךְ בְּיַחַד נִשָּׁאֵר מִתַחַת לַבַּתִּים,

הַפְּקָעוֹת, הַשָּׁרָשִׁים, וְהַיֶּלֶד שֶׁחָתַרְתִּי

לְהַגִּיעַ אֲלֵיכֶם, בָּאֶצְבָּעוֹת, בְּאֶבֶן צֹר

חוֹתֵר בָּאָרֶץ הַסַּלְעִית, עוֹד וְעוֹד

לְתוֹךְ הַבּוֹר, לָבוֹא אֶל הָרֵאשִׁית,

אֶל אֹמֶץ הַגִּבְעוֹל שֶׁל פְּרִיחַת הַסִּתְוָנִית

בּוֹקַעַת לְבַדָּה מִכָּל הָאֲדָמָה,

מֵעֹמֶק הַפְּקַעַת בְּקֹמֶץ עָפָר

שֶׁעַל הַסֶּלַע נִמְרַח, כְּמֹו הַהֵד הֶחָלוּל

מִקִּיר מְעָרָה, מַחֲזִיר לִי מִילִים כְּדֵי לְכַסּוֹת,

לְכָאן וְהַהֵפֶךְ לְפַזֵּר עֲקֵבוֹת,

מִלִּים נִתְלָשׁוֹת מִשְּׁתֵי הַבְּרִיתוֹת,

שִׁבְעִים סַנְהֶדְרִין (הֶהָיוּ בַּכּוּכִים?)

סוֹטָה מְאֹרֶרֶת עֶגְלָה עֲרוּפָה,

זָקֵן מַמְרֶה שֶׁדִּינוֹ מִיתָה.

שָׁרִיר וְקַיָּם: דִּינִי מִיתָה.

וְכִי כַּמָּה אֶפְשָׁר בְּקֹמֶץ עָפָר

לְשַׁכְשֵׁךְ בִּפְרִיחַת סִתְוָנִית לְבַדָּהּ,

בְּגַעְגּוּעֵי הָעוֹנוֹת לְחָצָב כַּלָּנִית?

אַךְ מָה עוֹד נִשְׁאַר מִלְּבַד לְכַסּוֹת

בִּכְסוּת שֶׁל מִלִּים אֶת שָׁרְשֵׁי הָאֲוִיר,

לְגַשֵּׁשׁ כְּסוּמָא בֵּין הִסּוּס לְהִסּוּס,

מְהוּמַת אֵין מִילָּה לְאֵימַת אֵין מְאוּם,

תְּמוּנָה מִתְכַּלָּה בְּצֵאתָהּ לָאֲוִיר?

הֲרַק מְעָרָה הִיא, שָׁרָךְ מְשָׂרֵךְ

עַלְעָלָיו עַל הַגִּיר, רִירִי מְפֻיָּח

מִמְּדוּרוֹת הָרוֹעִים, אוֹ אוּלַי הַמִּלִּים,

סַנְהֶדְרִין, הַצְּלִיבָה, שַׂעֲרוֹת שׁוּלַמִּית,¹

טַלִּיתָא קוּמִי, קוּמִי

הֵן גַּם אִם יֵרֵד עַכְשָׁו מִן הַצְּלָב,

אַף כִּי אֶרְאֶנּוּ לֹא אַאֲמִין

לֹא גַּן עֵדֶן גַּם לֹא גֵּיהִנּוֹם

לַיֶּלֶד הַנָּע מֵעוֹנָה לְעוֹנָה,

מִכִּסְלֵו שֶׁל כַּרְכֹּם עַד אֵין לְהָכִיל

אֶל הָאוֹר שֶׁל אֱלוּל כְּלַהַב נִשְׁלָף

הָעָט עַל עֵינוֹ בְּחֶשְׁכַת מִרְפָּאָה.

שַׁלְהֲבוֹת חֲנֻכָּה עַל אֶדֶן חַלּוֹן

מֻצְלָף רוּחַ וְגֶשֶׁם כְּצֹהַר תֵּבָה,

וְרַק הַשִּׁמְשָׁה הֵגֵנָּה עָלָיו,

עַל יְפִי הַנֵּרוֹת שֶׁיִּכְלֶה בְּשָׁלוֹם.

שְׂמִיכָה נִפְרְשָׂה כִּסְכָךְ לַסֻּכָּה,

אַךְ כּוֹכְבֵי הַנְּיָר שֶׁרִקְּעָה לְתוֹכָהּ

עָשׂוּ לוֹ שָׁמַיִם מְלֵאֵי כּוֹכָבִים.

וְכֹה זְעִירָה הָיְתָה בְּשָׁכְבָהּ

עֲטוּפָה בְּסַנְהֶדְרִיָּה עַל גַּבֵּי אֲלוּנְקָה.

פְּרִיחַת אָבִיב מְשֻׁגָּעָה וּפֹה יוֹרִים וְשָׁם יוֹרִים

תַּרְפָּט, תַּרְצָו, תָּשָׁח וְכֹה, וְלֵךְ תֵּדַע מָתַי לֹא.

עוֹד זֶה אָדֹם וְזֶה בָּא

(יָפֶה אֵינוֹ סִבָּה לַחֲרָדָה)

עוֹד לֹא כָּלוּ כַּלָּנִיּוֹת וּכְבָר פְּרָגִים

פְּרוּעִים פּוֹשְׁטִים עוֹנְדֵי שָׁחוֹר

כְּאוֹת הָאֵבֶל בַּגְּבִיעִים, עִם דְּמוּמִיּוֹת וְדַם

הַמַּכַּבִּים, וְאָז צָהֹב פּוֹרֵץ בְּחַרְצִיּוֹת

וְחַרְדָּלִים עוֹטְרִים אֶת פִּי הַמְּעָרָה,

כִּי לֹא הָעֵת עוֹד לַקּוֹצִים, וְרַק הַהֵד

הוּא שֶׁעוֹנֶה:

טְבֹל אֶצְבָּעֲךָ וּמְנֵה:

דָּם – אַחַת

שְׂדֵה דָּמִים – שְׁתַּיִם

נָקִי מִן הַדַּם – שָׁלֹשׁ

וְהַמְסֻבִּים אָז יַעֲנוּ:

כִּי מְחִיר הַדָּם הוּא עָלֵינוּ,

עָלֵינוּ וְעַל כָּל יְלָדֵינוּ

יְרוּשָׁלַיִם סוֹקֶלֶת אֶת נְבִיאֶיהָ,

אֵיךְ אֶבֶן אֶת אֶבֶן תִּסְקֹל?

נְחוּשֵׁי חָזוֹן, חֲרוּכֵי אֱלֹהַּ

יוֹרְקֵי הָאֵשׁ כְּסָלָמַנְדְרָה.

רַק רַע רַק רַע, כָּל הַיּוֹם הַמְּרֵרָה,

שִׁבְעִים שׁוֹפְטִים חֲמוּרֵי סֵבֶר,

חוֹרְצִים הַדִּין אָז לְהָמִית.

שִׁבְעִים שׁוֹפְטִים חֲמוּרֵי סֵבֶר,

אַף לֹא עֶצֶם בַּמְּעָרָה

גָּם בֵּין רַגְלֵי הַשּׁוּלַמִּית.

הֲצֶמַח הִיא אוֹ חֶזְיוֹן

שָׁרָב בָּאָרֶץ הַסַּלְעִית

עַכְשָׁו בֹּקֶר. וּבַגִּנָּה הַצִּבּוּרִית בֵּין הַשְּׁבִיסִים

נְעָרוֹת הָרוֹת אֲרֻכּוֹת שְׁחוֹרִים

עֶגְלוֹת תִּינוֹק כְּבָר דּוֹחֲפוֹת

עִם בַּקְבּוּקֵי הַיְנִיקָה וְהַפִּיּוֹת הַפְּעוּרִים.

בְּשׁוּלֶיהָ כְּמוֹ נִבְלָע גַּם פִּי הַמְּעָרָה.

וְנַדְנֵדָה הַמַּתְחִילָה לָרֶדֶת לַעֲלוֹת

לָרֶדֶת לַעֲלוֹת

מְעָרָה בִּמְעָרָה, מָבוֹא לְתוֹךְ מָבוֹא,

אֵין קוֹל בְּאֵין קוֹל. רַק נִיעַ לֹא נִרְאֶה

מִתְפַּתֵּל וְאֵינוֹ.

אַךְ הַנַּעַר, הַנַּעַר שֶׁרָאָה

מִבַּעַד לַעֲרֵמוֹת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה

הָאָבָק שֶׁהִצְטַלֵּל, שָׁקַע,

הָעֵץ שֶׁבֻּקַּע,

הַפָּנִים הַמּוּסַבּוֹת

הַחֲמוֹר שֶׁנִּשְׁאַר.

הַמָּקוֹם עוֹד רָחוֹק

אַךְ לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ לַמּוֹרִיָּה –

אֶל הַנָּבִיא סָמוּאִיל הִיא עוֹלָה,

נֶחֱרַב בֵּיתוֹ וַחֲמוֹרוֹ יִנְעַר,

אַרְבַּע כַּנְפוֹת וְאֵיפֹה הַכְּפָר?

וּכְנַף מְעִיל לֹא כָּאן נִכְרְתָה,

רַק כְּנַף הָעֲטַלֵּף בַּמְּעָרָה

וּמַחֲבוֹאֵי נְעָרִים בַּקְּבָרִים,

צוֹחֲקִים דוֹמְמִים אֲחוּזֵי בְּעָתָה,

חֲרֵדִים אֶל הַקּוֹל הַגּוֹאֵל

שֶׁיִּקְרָא: הִנֵּה אַתָּה!

זוֹ לֹא מְעָרָה שֶׁהַמַּיִם עָשׂוּ,

סְלָעִים בְּקִצְפָּם נִשְׁחֲקוּ נְמַסּוּ,

כִּי מִי שֶׁעָשׂוּ כְּבָר מִזְּמַן נַעֲשׂוּ

לְמַה שֶּׁמִּמְּךָ עוֹד מְעַט יַעֲשׂוּ

תַּהֲלִיכֵי הַבְּלִיָּה וְהַחֹק הַשֵּׁנִי

בְּלִי קוֹצִיץ מְעֻטָּר עַל פִּי מְעָרָה

וּבְלִי גְּלוֹסְקָמָה שֶׁמִּזְּמַן הִיא אֵינָהּ

עִם מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִכָּל הָאֲנִי.

מֵאֵין בָּאתָ וּלְאַיִן תֵּלֵךְ, וּמַה שֶּׁתֵּדַע

לֹא יְנַחֵם, כִּי שְׁנַיִם הָיוּ וְהָיָה הַמַּגָּע,

מֵרֶחֶם הֻטַּלְתָּ יָשָׁר לֶעָבָר,

וְכָכָה אַתָּה הוֹלֵךְ וְנִרְגָּע

מִכּוּךְ אֱלֵי כּוּךְ וְעַד לַמַּגָּע

שֶׁל אֶבֶן בְּאֶבֶן, עָפָר בְּעָפָר.

זוֹ הָיְתָה חֻפְשָׁתוֹ הַשְּׁנָתִית שֶׁל אָבִי.

חָפְשִׁי הוּא הָיָה לֹא לָצֵאת מִשְּׁנָתוֹ הַקְּרוּעָה

עִם כְּרִיכֵי הָרִבָּה אֲרוּזִים לְשָׁבוּעַ יָמִים

בַּמִּזְוָדָה הַכְּבוּלָה בִּרְצוּעַת חֲגוֹרָה

אֶל מַשָּׂאִית הַחוֹנָה בְּחֹשֶׁךְ מִגְרָשׁ

שֶׁל חֶבְרַת הָאַשְׁלָג בְּע"מ,

כָּתֵף אֶל כָּתֵף עִם הָרֹאשׁ עֲלֵיהֶן

הוּא מוּנָח, לִישֹׁן בְּלִי לִשְׁכַּב.

אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו, הוּא אָמַר

(כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה

בֵּינֵינוּ שִׂיחָה כֹּה אִישִׁית)

אַתָּה וַאֲנִי יַחַד לְבַד,

אָז זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת חֲגִיגָה

נַקְנִיק חֲבִיתָה עִם הַרְבֵּה חֲמוּצִים

וּבִכְלָל, וְנִפְתַּח גַּם קֻפְסָה

בְּיַחַד לִשְׁנֵינוּ, בְּשֶׁמֶן

זַיִת חַמָּנִיּוֹת אוֹ חַרְדָּל