מִדְבָּר,

מִדְבָּר עוֹיֵן

עַכְשָׁיו

בִּקְצֵה גְבוּל שִׁפּוּטָם

שֶׁל כָּל שְׁנוֹתָיו וַחֲרִישָׁיו — —

בִּמְבוֹא מִדְבָּר — יָתֵד

לְאֹהֶל-סַיָּרִים.

הַעוֹד מֻבְטַחַת לַהוֹלֵךְ

נְאַת-תְּמָרִים?

סיון תשכ"ה

הָעוּגוֹת הַטְּרִיּוֹת בַּחַלּוֹן

(רְאִיתִיךְ מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶן, לֹא-בּוֹחֶרֶת)

לֹא הִסְתִּירוּ מִמֶּנִּי בִּפְנִים הַקָּפֶה

אֶת דְּיוֹקְנֵךְ,

שֶׁהִזְקִין.

וְאֶפְשָׁר הָעוּגוֹת הַטְּרִיּוֹת בַּחַלּוֹן

לֹא הִסְתִּירוּ מִמֵּךְ אוֹתִי,

הַיּוֹשֵׁב בִּפְנִים הַקָּפֶה עַל הָפוּךְ.

וְאֶפְשָׁר כִּי הָרֶגַע הֵטִיל בְּעֵינֵינוּ

רַעְיוֹנוֹת חוֹפְפִים

כְּאוֹתָם מְשֻׁלָּשִׁים חֲסוּמִים

בְּסֵפֶר תּוֹרַת הַמִּישׁוֹר דְּמֵאָז — —

הַמְשֻׁלָּשִׁים הַחוֹפְפִים—

וְחַיֵּינוּ אוֹמְרִים “מְשֻׁלָּשׁ”

דַּוְקָא כְּ“שֶׁדְּבַר-מָה” לֹא חוֹפֵף — —

אֵינוֹ יוֹדֵעַ רְחוֹבָהּ, וְלֹא

אֶת חַלּוֹנָהּ, הָאוֹר בּוֹ מְקֻיָּם;

אוּלָם שְׁמָהּ יֻדַּע לְגוֹרָלוֹ:

הוּא חַי, לְעֵת הַכֹּל סֻיַּם.

הֲנִפְרְדָה מִשְּׁמָה, וְלֹא-הוֹלְכָה-לָמוּת? — —

הוּא חַי הַשֵּׁם. אֵין-גּוּף-וּדְמוּת.

בְּזֶרֶם הָאֲוִיר, בְּתֹם-שֶׁל-כְּתָב,

זוֹרְמוֹת אוֹתִיּוֹתָיו — —

תשרי תשכ"ו

נָאָה אַתְּ בְּנוֹיֵךְ

הַמְעֻנָּן.

בְּחָכְמַת חִיּוּךְ נוֹשֵׁר מִמֵּךְ

כִּפְרִי לֵאֶה בַּגָּן.

בְּהִמְנוֹנֵךְ — שֻׁלְחַן-עָנְיֵךְ.

רַק חַג קָרֵב — הָיָה לָךְ כָּאוֹרֵב;

הַדִּין מַמְתִּין.

וּכְבָר — קְרוּאֵי-הֶחָג.

טוֹרַחַת בְּשִׂמְחָה —

שְׁרוּיָה אַתְּ בַּמֶּרְחָק.

תשרי תשכ"ו

עֲיֵפָה הַכּוֹנָנִית לִסְפָרִים

פּוֹקְקִים מַדָּפֶיהָ-חֻלְיוֹת.

יִכָּמְרוּ רַחֲמֵינוּ.

כְּבֵדִים בְּיוֹתֵר מֵתֵי הַסְּפָרִים.

הָרוּחוֹת הַפְּגוּרִים-הַשְּׁלוּדִים.

יַלְדוּת הָיְתָה בָּנוּ לוֹמַר:

וְהַנֵּצַח — זֶה הַסֵּפֶר.

אַף הוּא

לֹא תָּמִיד זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת-יָמִים.

וְיֵשׁ שֶׁהוּא מוּטָל מֵת.

לֹא לְוָיָה.

וְלֹא מְלַוִּים.

טָעֻיּוֹת הַרְבֵּה וְשִׁבּוּשִׁים

תִּקֵּן הוּא בַּסְּפָרִים.

אַךְ שְׁגִיאָה אַחַת גַּסָּה

שִׁרְבֵּב בְּסִפְרוֹ

סַדַּר-הַסַּדָּרִים.

שְׁגִיאָה — אֵין לְעָקְרָהּ!

סְפָרִים הַרְבֵּה עָשָׂה,

טָרַח —

וְחַיָּיו —

דַּפִּים-דַּפִּים,

סֵפֶר בִּלְתִּי-מְכֹרָךְ.

(קטע)

"בורא עולם בקנין,

השלם זה הבנין"

יוֹצֵאת הַשַּׁבָּת מִן הַבַּיִת, לְאָן?

וְרַבִּי שְׁנֵיאוּר-זַלְמָן-יְהוּדָה מַבְדִּיל

בֵּין חשֶׁךְ לְאוֹר מְעֻמְעָם,

סָפֵק מְזַמֵּר וְסָפֵק מְדַקְלֵם:

“הַשָּׁלֵם” — —

זֶמֶר-סִפּוּר בְּאִישׁ חָסִיד וּבִתְשׁוּבָה

אִשָּׁה וּבָנִים שִׁשָּׁה, שׁוֹאֲלִים תְּשׁוּבָה:

“מַה נֹּאכַל” —

אֱלֹהֵינוּ-אָבִינוּ, סְלַח וּמְחַל — —

בְּעֵינֶיךָ רְאִיתִיו, אָבִי,

אוֹתוֹ אִישׁ חָסִיד. לִקְרָאתוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

וְאַתָּה גַם חָרַזְתָּ: "הַמְבַשֵּׂר:

בֶּאֱמֶת, הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר".

אַךְ אֲנִי רָאִיתִי פָּנָיו בַּחֲלוֹם,

וַאֲנִי חוֹרֵז, וְחוֹזֵר וְחוֹרֵז לוֹ: “שָׁלוֹם”.

בְּקִנְיָן שֶׁיָּגַעְתִּי — עוֹלִים

בָּנִים וּבְנֵי-בָּנִים לְהַשְׁלִים, לְהַשְׁלִים — —

— — וְאוֹתוֹ אִישׁ חָסִיד, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁעוֹמֵד וְקוֹרֵא

לַבּוֹרֵא — — —

וְזֶה הַכֹּל. הַכֹּל אָמַרְתִּי

כְּבָר.

חוּץ מִמַּה שֶׁאַתְּ בִּקַּשְׁתְּ לִשְׁמֹעַ.

זֶה פְּרִיט, שֶׁלֹּא נִכְלַל

בַּמֶּה שֶׁנֶּאֱמַר, רַק פְּרִיט.

פְּרָט נֶחֱשָׁב. וַדַּאי.

לְעֵת-אַחֲרִית

עִנְיָן הוּא לְבַדַּאי — —

סֻיַּם הַסֵּפֶר — סִפְרְךָ.

וְעוֹד שׁוּרָה. שׁוֹהֶה אַתָּה.

וְלֹא יֻגַּד “הַדְרָן” לַשָּׁוְא.

נִשְׁלַם וְתָם.

מְהִיר דְּרָכִים וְאַהֲבָה —

נִבְחַרְתָּ לְעַזֵּי-דַפִּים.

עַתָּה רַחֲמֶיךָ נִכְמָרִים

עַל עַצְמְךָ — וּמְצַפִּים.

הוֹ, הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה —

יָדְךָ כּוֹתֶבֶת בְּדִמְעָה — —

וְהִיא לֹא רַחוּמָה,

וְלֹא תָּשִׁיב אֶת חֲרוֹנָה — —