אֲנִי יָדַעְתִּי אֹשֶׁר תְּמוֹל. תְּמוֹל בַּסְנִיף צָהַלְתִּי:

אַח, אֲנָן – – –

הָעֶרֶב: בְּחֶדְרֵךְ. אֲנִי. וְאַתְּ. וְשׁוּב: אֲנִי וְאַתְּ.

הָה, אֵיךְ מֵעַל הַמַּחֲנֶה נֻתַּקְתִּי פֹה בַּחֶדֶר הַקָּטָן?

אֶתְמוֹל. מַעְגָל. וְאוֹר טָלוּל. וְשִׁיר נָהִיר.

וּדְבָרִים-עִדִּית – רְגָבִים שֶׁל אֲדָמָה. – – –

הָעֶרֶב: בְּחֶדְרֵךְ. אֲנִי וְאַתְּ. חִיּוּךְ נוּגֶה. וְאַפְלוּלִית.

וּדְמָמָה הוֹמָה בַּחֲצָאֵי-דְבָרִים, דְּמָמָה – – –

אֲבוֹי, אֶתְמוֹל הִתְעוֹפְפָה צִפֹּרֶת בִּי – חֶדְוָה:

אֲ-נָן – – –

הָעֶרֶב: כְּנָפַיִם מִתְלַבְּטוֹת. צִפְצוּף עָגוּם. כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ –

אַי, הַבְּדִידוּת פֹּה שָׂמָה לָהּ מִשְׁכָּן – – –

הוּא שָׁאַף צִלָּהּ,

הוּא שָׁתָה אוֹרָהּ –

הוּא אָהַב אוֹתָה – – –

הִיא צָחֲקָה לוֹ,

צָחֲקה – – –

הוּא חָתַר לְמַעֲמַקָּיו,

הוּא טִפֵּס לוֹ לִמְרוֹמָיו –

הוּא חָזַר לְאָהֳלוֹ – – –

הִיא בָכְתָה לָהּ,

הִיא בָכְתָה.

בָּכְתָה – – –

הֵן הַדָּבָר כֹּה פָּשׁוּט,

הֵן הַדָּבָר כֹּה עַתִּיק:

טוֹבָה הַבַּחֲרוּת וּבְרוּכָה הַגַּבְרוּת,

וְטוֹב תָּמִיד לֶאֱהֹב – – –

עַל מָה? – אַח, אַל תַּצִּיק,

הֵן הַדָּבָר כֹּה פָשׁוּט – – –

הַדָּבָר כֹּה מַפְלִיא,

הַדָּבָר כֹּה נִשְׂגָּב:

הוּא אֲהֵבָהּ, בִּדְמִי. בִּסְעָרָה.

וְהִיא – הִיא בוֹכָה – וְגֵאָה. מְחַיְּכָה – וְזָרָה.

מַדּוּעַ? – אַח, לְמַעֲנֶה אַל תְּקַו –

הַדָּבָר כֹּה מַפְלִיא,

הַדָּבָר כֹּה נִשְׂגָּב – – –

רַכֶּבֶת לַמֶּרְחָק.

הוּא וְהִיא.

וּדְמִי.

רֶגַע.

רַק.

רַחַשׁ: לְסַפֵּר.

לְהַגִּיד.

מִסְתַּתֵּר

דָּבָר –

כְּמוֹ תָמִיד – – –

אֵלֶם-נֶפֶשׁ

רֶגַע.

דְּ-דַק.

רַכֶּבֶת

לַמֶּרְחָק – – –

יָדַעְתִּי:

בְּמַחֲבוֹאֵי הַיָּמִים מִסְתַּתֵּר הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל:

עֲיֵפוּת – – –

בְּמַחֲבוֹאֵי הַיָּמִים הוּא אוֹרֵב,

הָאוֹיֵב,

לְכֻלָּנוּ – – –

שִׁמְרִי, יַקִּירָה, עֲלֵי גַעְגוּעֵינוּ,

שָׁמֹר וְחָרֹד,

לְמַעַן יִהְיוּ תָמִיד צְעִירִים – –

נַשְׁכִּימָה עִם שַׁחַר לְהַשְׁקוֹת מֶרְחַקִּים

בַּל יִבֹּלוּ,

וְעִם עֶרֶב נוֹרִידָה כִּדְלִי אֶת נַפְשֵׁנוּ לִבְאֵר הַמָּחָר – – –

אַל נָא, יַקִּירָה,

אַל-נָא תְּבַקְשִׁי מְנוּחָה

(הַמִּקְלָט לַאֲשֶׁר חַיֵּיהֶם כְּבָר נִרְצָחוּ – – )

אַל נִיגַע מִלָּתוּר,

אַל נִיעַף מֵחֲתוֹר

לְאֶרֶץ-הַמַּאֲוַיִּים – –

יָדַעְתִּי, אָמְנָם, כִּי בְמַחֲבוֹאֵי הַיָּמִים – – –

הָיָה סוֹד.

וּרְאִי:

אֵינֶנּוּ עוֹד.

הֶגֶה לִי וָהִי.

אַתְּ הַסּוֹד הָיִיתְ.

גּוּפֵךְ הָיָה חֲלוֹם.

קֶסֶם – עַצְבוּתֵךְ עַרְבִּית.

וְהַיוֹם – – –

הָיָה סוֹד.

וּרְאִי: נִסְתַּם.

הַאֻמְנָם

אֵינְנּוּ עוֹד?