אגרות קטנות G

משה בסוק

בתוך: בהדם מרחקים – א

x מוגש ברשות פרסום

t שירה

כל פריטי סדרה, מחזור, או שער זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

t לִמְשׁוֹרֵר

רְאִיתִיךָ צוֹעֵד עִם הַכֹּל אֶל הַיּוֹם, צוֹעֵד רֶגֶל בְּרֶגֶל –

כֹּה לֶחָי! אַךְ לְקֶצֶב הָרֹן שֶׁבַּלֵּב, אַךְ לְקֶצֶב הָרֹן!

כִּי יִפְגַּע בְּךָ לֵיל בְּאָפְלוֹ לֹא יַחְמֹס מִיָּדְךָ אֶת הַדֶּגֶל –

הֵן לֹא יְנֻשַּׁל מֵהַלֵּב הֶחָזוֹן!

רְאִיתִיךָ מַפְלִיג מִכֻּלָּם, רָחֲקוּ הַחוֹפִים מֵעָלֶיךָ;

בַּעֲצֶרֶת הָעָם – בְּתוֹכֵנוּ – וְאֵין לְהַשִּׂיג – –

עֲבָרַנִי הַלֹּבֶן, מִפְרָשׁ עֵת מָתַּחְתָּ (הִכַּרְתִּיךָ, הָהּ אֶחָא!)

לַמֶּרְחָק הַמֻּפְלָא שֶׁל הַשִּׁיר, לַמֶּרְחָק הַמַּרְהִיב לְהַפְלִיג – –

תרצ"ח

t חג

חָג / משה בסוק

בִּרְכַּת הַיָּד מִבַּעַד לַמֶּרְחָק

הִנְגִינָה אֶת עַרְבִּי כְּמוֹ כִנּוֹר.

הִבְהִיק הַלֹּבֶן, הִתְקַדֵּשׁ לִי חָג –

עַל שֻׁלְחָנִי עָלוּ פְּרָחִים וָאוֹר – –

כְּיֵין-קִדּוּשׁ נִשְׁקָף בַּגּוּף הַדָּם;

בְּכַף יָדִי יָדְךָ עוֹד תִּתְרוֹנֵן – –

“בָּרוּךְ אַתָּה עַל הָרֵעוּת, אָדָם!” –

– אָמֵן! – –

תרצ"ח

t הַפֶּרַח בַּיָּד

לִי. ט.

לֹא צְרִיף וְלֹא אֹהֶל, לֹא מִשְׁכָּן וּמָקוֹם –

אַךְ הַפֶּרַח בַּיָּד – –

וּבְכֹל שֶׁאָבוֹאָה אַקְדִּים לְ“שָׁלוֹם”,

וּבְכֹל שֶׁאֶצְעָד.

לֹא מִפְתָּן לִמְנוּחָה, לֹא חַלּוֹן לַחֲלוֹם –

אַךְ הַפֶּרַח בַּיָּד.

וְהַסְּתָו כִּי יִפְגַּע בִּי – הוּא יְחִי, הַיָּתוֹם:

זֶה פִּרְחִי לֹא יֹאבַד,

לֹא יֹאבַד – –

תרצ"ט

t פגישה

פְּגִישָׁה / משה בסוק

לש. ש.

הוּא יָצָא לִקְרַאת שַׁחַר אֶחָד, לִקְרַאת רֶגַע יָחִיד יְפֵה-עַיִן

בְּמַסַּע הַיָּמִים. מַרְהִיבוֹת הַתְּמוּרוֹת. בְּזִיווֹ שֶׁל עוֹלָם.

מְשׁוּבַת יְלָדִים שֶׁבָּעֵמֶק וְזֹךְ מְנַפְנֵף שֶׁל כַּפַּיִם.

– “דַּרְכִּי, אַל תַּכְלֵם בִּרְכָתָם. תְּפִלָּתִי, אַל תָּשׁוּבִי רֵיקָם”.

הִפְלִיגוּ יָמִים. הִקְשִׁיבָה יָדוֹ אֶל הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת;

הַחִיּוּךְ מֵרָחוֹק – זֶה נִלְכַּד בְּנַפְשׁוֹ כַּחַמָּה בַּחַלּוֹן.

אַךְ אֲבַק-הַשָּׁעוֹת מִתַּמֵּר: יָד מִיָּד מִתְעַגֶּמֶת, נִפְרֶדֶת,

וְאוּלַי הוּא יִדְעַך הַחִיּוּךְ – עוֹד בָּרֶגַע הַהוּא, הָאַחֲרוֹן – –

בִּמְחוֹז הַיָּמִים. הוּא עוֹלֶה אֶל הָרֶגַע. לַדֶּלֶת. לִפְתֹּחַ?

הוּא יָרַד לַדְּמָמָה וְנִפְגַּשׁ שָׁם בְּקוֹל שֶׁחָלַף: לְצַלְצֵל!

הוּא חָזַר. אַךְ אוּלַי לְהַעְלִים אֶת הַשֵּׁם? לְהַסְתִּיר אֵת הַכֹּחַ?

טוֹב, טוֹב. אֶכָּנֵס. אַךְ הָסֵר לֹא אָסִיר מֵעָלַי אֶת הַלֵּיל – –

אוֹר יָצָא לִקְרָאתוֹ מֵחֲרוּז מְדַמְדֵּם עַל הַנְּיָר עוֹד בַּלֹבֶן.

נֵעוֹרוּ סְפָרִים בָּאָרוֹן. נִרְתַּע הַשֻּׁלְחָן. הַמְשׁוֹרֵר.

נִצְּבוּ שְׁנַיִם פָּנִים-אֶל-פָּנִים, כְּמוֹ הִגִּישׁוּ כָּתֵף אֱלֵי כֹבֶד,

אִישׁ צוֹעֵד אֶל אָחִיו, אַךְ הוּא בָא בַּעֲרָפֶל: אַיֶּכָּה, הָהּ אָח מִסְתַּתֵּר!

אוֹר בָּקַע אֱלֵי אוֹר. מַעְיָן הִתְאַשֵּׁד וְגָלַשׁ לְרֵעֵהוּ.

הִבְהִיק מִמְּרוֹמָיו וְהִתְהִים מִן הָעֹמֶק, אֶל הַסּוֹד שֶׁהִשְׁאִיר – –

אִישׁ מְנַעֵר רְסִיסָיו, מִשְׁתָּאֶה: וְזֶה שֶׁהָיָה פֹּה אַיֵּהוּ? –

הַמְּבוּכָה תַעֲנֶה לוֹ: “בְּךָ הוּא. בַּקְשֵׁהוּ. כַּנֶּפֶשׁ. כַּשִּׁיר”.

הָיָה זֶה סִפּוּר-אַגָּדָה. מַעֲשִׂיָּה הַמַּבְטַחַת, נִמְשֶׁכֶת:

בְּאֶחָד, בְּנִסְתָּר, שֶׁיָּצָא לְבַקֵּשׁ חֲבֵרוֹ כִּי יִתְגַּל – –

עִם הַכְּבִישׁ עָמַד לֵיל וְרָטַן: נוּ, בָּרֵךְ לְשָׁלוֹם, עֵת לָלֶכֶת –

אַךְ הַכְּבִישׁ זֶה הַשָּׂשׂ אֱלֵי-אֹרַח, תָּהָה וְעָגַם: כֹּה חֲבַל – –

נִפְתְּחוּ הַדְּרָכַיִם. נָדַמּוּ הַשְּׁנַיִם. אַךְ אָזְנָם כֻּלָּהּ שֵׁמַע:

הֵן הָאָח מְדַבֵּר. אֵין גְּמַר לַשִּׂיחָה. הֶהָיְתָה לָהּ רֵאשִׁית? –

שָׁב מַסָּע לְבֵיתוֹ. הַיְּלָדִים יְשֵׁנִים שְׁנָתָם עוֹד בָּעֵמֶק.

הוּא לָאַט אֶל הָרוּחַ: נָא בַּשֵּׂר לַיְלָדִים: לֹא הִכְזִיב הֶעָמִית –

קַיֶּמֶת הַבְּרִית! – –

תרצ"ח

t קוֹל

אַל תִּשְׁעֶה אֶל הַקּוֹל, אַל תִּשְׁמַע אֶל הַקּוֹל

הָעוֹלֶה מֵהַגּוּף, מֵחֶשְׁכַת הַבְּאֵר:

הִקִּיפַנִי הַיְתוֹם!

בָּא עַד נֶפֶשׁ הַשְּׁכוֹל! –

אַל תִּשְׁעֶה אֶל הַקּוֹל, אַל תַּבֵּט לַתְּהוֹם,

אִם יָדַעְתָּ עוֹד לֶכֶת – לְכָה וְשׁוֹרֵר!

וְאֵלָיו כִּי תִשְׁעֶה – הֲיִדֹּם? הֲיִשְׁתֹּק?

אוּלַי בְּרֶגַע רַחוּם, בִּהְיוֹת שְׁנַיִם אֶחָד – –

וְשָׁב וְעָלָה (הֲתַכִּיר? הֲתַבְחִין?)

מִנִּי בְכִי הַתִּינוֹק,

מֵהַיּוֹם הַנִּפְגָּשׁ עִם הָאוֹר, הַמַּלְבִּין,

שֶׁל הָרַךְ הַנּוֹלָד – –

אִם יָדַעְתָּ עוֹד לֶכֶת – לְכָה, הִתְרוֹנֵן!

יֵשׁ בְּיַעַר הַלֵּיל, אוֹ בְּמַעַר הַיּוֹם,

תְקַדֶּמְךָ חֶדְוָה: הַבֵּן כְּבָר גָּדוֹל!

בְּשַׁעֲלֵי הַחֶדְוָה רוֹדֵף קוֹל, מִתְחַנֵּן,

מֵהַבְּאֵר, מֵאָפְלָהּ, מְשַׁוֵּעַ הַקּוֹל –

זֶה הַבֵּן הַקּוֹרֵא, זֶה הַבֵּן מִן הַיְתוֹם – –

אַל תִּשְׁעֶה אֶל הַקּוֹל, אַל תִּשְׁמַע אֶל הַבֵּן;

אִם כִּנּוֹר הָעוֹלָם – קוּם אֵפוֹא וְנַגֵּן!

תרצ"ח

t לֵיל חֲנִיתָה

#/ משה בסוק

הוּא זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ:

הֲקוֹרֵא לוֹ חָבֵר?

הוּא צוֹעֵד אֶל הַקּוֹל

(הָאוֹיֵב מִסְתָּעֵר – –)

הוּא שָׁמַע אֶל הַקּוֹל –

אַךְ קוֹלוֹ לֹא נִשְּׁמַע.

מַה בְּפִיךָ, אֱמֹר!

(עוֹלָה נְשָׁמָה – –)

אֵשׁ עוֹמֶדֶת מוּל אֵשׁ – –

לַמַּחֲנֶה אַל תַּגִּיד,

לַמַּחֲנֶה הַנִּלְחָם,

כִּי נָפַל פֹּה עָמִית.

אַךְ הַבֹּקֶר הִגִּיד,

אַךְ הַבֹּקֶר סִפֵּר – –

מָה בְּפִיךָ מַחֲנֶה? –

שְׁתִיקָה – כַּבְּאֵר – –

אֶל הַבְּאֵר עִם דְּבָרוֹ

הַבֹּקֶר צָלָל.

אִישׁ הַוֹרִיד לְלִבּו

זֶה הַבֹּקֶר – חָלָל – –

נִפְתַּח לֵב כְּמוֹ קֶבֶר

וּכְמוֹ קֶבֶר נִסְתַּם.

חוֹצְבִים קֶבֶר בָּעֵמֶק –

אַךְ הוּא פֹּה וְגַם שָׁם – –

אָז יֵרְדוּ לַנָּתִיב

לְעַזֵּק וְלִסְלֹל – –

מָה בְּפִיךָ, מַחֲנֶה? –

מְתַח כְּבִישׁ מוּל הַשְּׁכוֹל,

מְתַח כְּבִישׁ – וְאַל קוֹל!

תרצ"ח

t כרם היה לידידי

כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי – לִידִידִי הַצָּעִיר

הָיָה כֶּרֶם.

יָפֶה וַדַּאי כָּכָה לִפְתֹחַ בְּשִׁיר,

אַךְ צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּאָזְנֵינוּ אַחֶרֶת:

הוּא פָתַח, יְדִידִי, הַגּוּמוֹת וְנָטַע –

הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ, הָרַכּוֹת, הֵן הִכְנִיעוּ!

שָׁאֲלָה אֲדָמָה: זֶה אַתָּה? זֶה אַתָּה?

הוּא שָׁתַק. בְּעֵינָיו אַךְ נָהַר הָרָקִיעַ – –

כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי – יְדִידִי כֹּה צָעִיר

וְעוֹד נַעַר הַכֶּרֶם – –

הֵם עָלוּ וּפָרְחוּ וְחָלְמוּ עַל בָּצִיר,

עַל שַׁחֲרִית עֲנוּדַת-אֶשְׁכּוֹלוֹת וַעֲתֶרֶת – –

הֵם הָלְכוּ בַּמִּשְׁעוֹל – הַיְדִיד וְכַרְמוֹ.

כִּי הֵצִיק הַצָּמָא – וְגָמַע אִתּוֹ יַחַד;

כִּי הִבְשִׁיל הָאֶשְׁכּוֹל – מָלֵא תִירוֹשׁ גַּם יוֹמוֹ –

הַגֶּפֶן אִם נֶפֶשׁ הַיְדִיד פֹּה פּוֹרַחַת? –

כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי – יְדִידִי הַצָּעִיר

מֵעַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל צוֹפֶה הוּא לַכֶּרֶם.

וַיְהִי לֵיל. כּוֹכָב אֶת אָחִיו לֹא הִכִּיר – –

הַגֶּפֶן כּוֹרַעַת – וִידִידִי בַמִשְׁמֶרֶת!

מִי פָרַץ אֶל הַקֹּדֶשׁ? מִי הָרַס אֶל הַלֵּיל?

אֵיכָה הָיָה כֶּרֶם לְקֶבֶר פָּתוּחַ! –

בַּמִּשְׁעוֹל הָאָפֵל לֹא תַן מְיַלֵּל –

בֶּעָפָר מִתְפַּלֶּשֶׁת הָרוּחַ – –

כֶּרֶם הָיָה וִידִיד – הַיָדִיד כֹּה צָעִיר

וְנַעַר הַכֶּרֶם – –

תרצ"ח

t [אָכֵן מוּזָרוֹת פּגִישׁוֹתֵינוּ...]

אָכֵן, מוּזָרוֹת הֵן הָיוּ פּגִישׁוֹתֵינוּ,

תֵּבֵל.

הָאֲנִי שֶׁהִקְדַּמְתִּי? אִם דַּרְכֵּךְ נִסְתָּרָה?

כִּמְאֻהָב, כְּמוֹ נַעַר, אֲנִי עוֹד שׁוֹאֵל.

מָה הַקּוֹל הִתְהַלֵּךְ – עֵת נוֹעַדְנוּ יַחְדָּו –

בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים? מָה הֶחְבִּיא, כִּי הִרְעִישׁ?

אָז אֲבָלַ כְּ“קַדִּישׁ” צַעֲדוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ,

אָז יָרַד בְּחָפְזָה אֶל הָאֹפֶל הַכְּבִישׁ – –

אַךְ כְּבִישִׁי שׁוּב עוֹלֶה. אֵלַיִךְ. לָאוֹר.

נַעְנְעִי אֶת רֹאשֵׁךָ: הֵן, גַּם מִחוּץ לַגָּדֵר!

לַמֶּרְחָב הַגָּלוּי! הֵן הַחֵץ יֵאָסֵף

וּפָרְחוּ הַדְּרָכִים – הַקּוֹסֵם שֶׁאֵרֵר – –

נִצְעַד עִם גְּלִין-גְּלַן שֶׁל גְּמַלִּים אֱלַי עֶרֶב:

כָּל הַהוֹד בַּמִּצְעָד, הַמִּצְעָד הוּא הָרֹן – –

אַךְ הֵן טוֹב, כִּי עַם בֹּקֶר נַשְׁכִּים לֶהָרִים

וְהָלַכְנוּ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן.

וְאוּלַי נָרוּץ שְׁנֵינוּ, יְחֵפִים וּפְרוּעִים,

עַם הֲמוֹן מַעְיָנוֹת-פִּרְחָחִים בַּגָּלִיל.

הָהּ, תְּנִי-נָא, נָנוּחַ עַתָּה בְּצֵל דֶּקֶל

וָתִיק עַם כִּנֶּרֶת – עֻלְפֶּה גַּם הַשְּׁבִיל – –

נִפָּגֵשׁ עֲלֵי כֵף, בְּשַּׁחַק קְשֵׁה-הָעֹרֶף

עִם צִלּוֹ שֶׁל עָנָן – עֲלֵי כֵף בְּלֶב-יָם;

בִּקְהַל כַּלָּנִיּוֹת נִתְרָאֶה בַּגִּלְבּוֹעַ,

עֵת יִצְהַל הָאֲדָר וְיָרֹן מְבֻסָּם.

נִפָּגֵשׁ! בְּיוֹם דָּלֶ"ת פָּשׁוּט וַעָנָו

וְנֹאמַר – אֶזְרוֹעוֹת – מִזְמוֹר-צֶקֶת לַגָּג;

נֵצֵא יַחַד, כְּצֵאת שׁוֹאֲבוֹת אֱלֵי נַחַל,

אַל שַׁבָּת וְאֶל חָג.

– הַשֻּׁלְחָן לֹא עָרוּךְ וָחֹל הַשַּׁבָּת.

אֶל הָעֶצֶב יוֹרְדִים הַדְּרָכִים – –

אַךְ אֲנִי אֲצַפֶּה לָךָ, דּוּמָם אֶעֱרָךְ פֹּה

בְּסוֹד אַחָיוֹת וְאַחִים.

תרצ"ח

t לחוזרים

לַחוֹזְרִים / משה בסוק

לְזֵכֶר

אָחִי אַבְרָהָם מָרְדְּכַי

עַל בָּמוֹת רְחוֹקוֹת חָלָל

אָדָם כִּי יִפֹּל, אָדָם בֶּחֲזִית –

וְעָמְדוּ הָרוּחוֹת בַּדְּרָכִים רֶגַע דֹּם.

כּוֹכָב אֶת אֶבְלוֹ בְּכַפַּיִם יָלִיט

וְעָמַק בָּרָקִיעַ אָפֵל וְיָתוֹם.

אִמָּא צוֹנַחַת לִבְאֵר הַיָּגוֹן

וְלֹא יַעֲלֶנָּה הַצַּהַל לָעַד.

אַךְ הָאָח הַצָּעִיר יְזַנֵּק: "סַעֲרוֹן!

מְעוּפְךָ שֶׁהִמְרִיא לּא אָבַד, לּא אָבַד!"

הַצָּבָא אֶת מַרְאוֹת הָעֵינַיִם כּוֹבֵשׁ

וְאֶת שֶׁחָזָה אִישׁ אֶל פִּיו לֹא יְגַל.

רֵאשִׁית וְאַחֲרִית תִּצְטַלֵּבְנָה בָאֵשׁ:

לָלֶכֶת! (עָמִית, לֹא נִסְתַּם הַגּוֹלֵל!)

אָדָם כִּי יָשׁוּב מִן הַמַּעֲרָכָה –

וְעָבְרוּ הָרוּחוֹת, עָבוּר וּבַשֵּׂר,

כּוֹכָב לוֹ קוֹרֵא “שָׁלוֹם וּבְרָכָה”

וְשָׂדֶה בַּאֲבִיבוֹ לִקְרָאתוֹ יִשְׂתַּעֵר.

שֶׁלָּךְ, אִמָּא, הוּא. וְלָךָ הוּא, אָחוֹת.

הַמְּנוֹרוֹת שֶׁבַּבַּיִת, הַעֲלֶינָה הַגִּיל!

חֲלוֹמוֹת-בִּעוּתִים, תְּפִלּוֹת נִדָּחוֹת –

לַשֻּׁלְחָן! לַעֲצֶרֶת! אֶת הַלֵּב לְהַצְהִיל!

אַךְ הָעָם הוּא צוֹבֵא עֲלֵי סַף וְחַלּוֹן:

מֶה הָיָה לוֹ לַבֵּן? מֶה הָיָה לוֹ כִּי שָׁב?

נִצָּחוֹן אִם אִתּוֹ – יַךְ הַתֹּף וּבָאוֹן!

הֲנִמְלָט? – מַה לוֹ פֹּה אִם צְבָאֵנוּ נִגָף?

אָדָם כִּי יָשׁוּב מִצְּבָא-הַתְּבוּסָה

וְיָרַד לַדְּמָמָה וּבְעֵינֵיהָ יַבִּיט.

"אֲקַנֵּא בְצִפּוֹר כִּי תִצְנַח בְּטוּסָהּ.

יְדַעְתֶּם אֶת בִּנְכֶם. מָה אַגִּיד, הַפָּלִיט?

לֹא בְיָדִי נִצְחוֹנֵנוּ. נִגַּף הַצָּבָא.

חַיַּי לִי נוֹתְרוּ – לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּים.

הַדֶּגֶל נִסַעַר – הַחַיִּים לִי צִוָּה.

וְעַתָּה הָהּ, רֵעִים, עֲמִיתִים!

וְעַתָּה? מָה עַתָּה? – לֹא אֵדַע. לֹא אֵדַע.

אֲלֵיכֶם עַתָּה שַׁבְתִּי וְהָלַכְנוּ יַחְדָּוֹ.

לְאָן? – תִּתְיַצֵּב דְּבֵקָה הָעֵדָה:

אִם נָסוּג הַמַּחֲנֶה – לֹא נִגְּפוּ אֱלֹהָיו,

לֹא נִגְּפוּ אֱלֹהָיו" – – –

תרצ"ט

t מן-הלילה

קָרָא לִי מִי? – אֶשְׁמַע הַשֵּׁם.

זוֹ אַתְּ עִירִי, אַתְּ עִיר וָאֵם.

אֵיכָכָה בָּאת מִן הַצָּפוֹן

בְּלַיְלָה זֶה כְּבַד-יָגוֹן?

מָה טּוֹב כִּי בָאת (הַלֵּיל חַמְסִין) –

עֵינַיִם לָךְ קוֹרְעוֹת גְּזַר-דִּין.

הַאֲסַפֵּר? – אֲנִי הֵן חַי,

אַךְ מָה בְּפִיךְ מִמֶּרְחַקַּי?

הַשֶּׁלֶג בִּדְרָכַיִךְ נָח –

עוֹדוֹ צָחוֹר כְּאָז וָצַח?

הֲמִשְׂתָּרְכִים הַדִּמְדּוּמִים

עוֹד בִּמְבוֹאַיִךְ הַסְּתוּמִים?

פָּגַשְׁתְּ שָׁם אֶת אִמִּי הַיּוֹם?

אִמְרִי: קִדְּמָה מִי לְשָׁלוֹם?

שׁוֹתֶקֶת אַתְּ. נוֹשְׁרָה דִמְעָה.

אַךְ מַה נּוֹקְבָה הַדְּמָמָה!

הַשֶּׁלֶג בְּדַרְכֵּךְ מַאְדִּים – –

נֶחְתַּךְ הַדִּין, נֶחְרָץ הַדִּין – –

ירושלים, שלהי אלול, תרצ"ט

t עֲלֵי הַתְּאֵנָה רוֹעֲשִׁים...

עֲלֵי הַתְּאֵנָה רוֹעֲשִׁים,

גָּבְהוּ הַבְּרוֹשִׁים שֶׁבַּכְּפָר.

מִי הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל: פֹּה עָגוּם,

מִי אָמַר?

צוֹהֲלוֹת מִמְטָרוֹת עַל הַדֶּשֶׁא,

יוֹצְאוֹת בִּשְׁרַב-יוֹם בַּמָּחוֹל.

מִי בּוֹכֶה: פֹּה כּוֹרְעִים הַפְּרָחִים,

הַחֲלוֹם פֹּה יִבֹּל?

עֲלֵי הַתְּאֵנָה רוֹעֲשִׁים,

וְגָבְהוּ,

וְתִמְּרוּ הַבְּרוֹשִׁים

תרצ"ט

t בְּשׁוּבִי

שָׁלוֹם לַךְ, שְׂדֵרָה. כֹּה לֶחָי, הַזֵּיתִים.

הַגַּן, שָׂא בְרָכָה. מַה גָּדַלְתָּ, הַכֶּרֶם!

הֶהָיָה פֹּה אוֹרֵחַ? אַכִּיר צְעָדִים.

– זֶה הַגֶּשֶׁם חָלַף וְהִבְטִיחַ: עֲתֶרֶת.

הַכְּבִישׁ אֶל הַכְּפָר. הַשְּׁבִיל אֶל הַצְּרִיף.

הַהֵלֶךְ קַשּׁוּב, הַהֵלֶךְ שׁוֹמֵעַ:

כְּבָר סָעַר הַכִּסְלֵו וּמְבָּרֵךְ הַקָּטִיף,

שׁוֹקְקִים הַשָּׂדוֹת – אַךְ אוֹיֵב עוֹד יָרֵעַ.

הָעֶרֶב צוֹעֵד וְרוֹעֵף עִצָּבוֹן:

“הַכְּאֵב אַל יִבְכֶּה, הַשִּׂמְחָה אַל תָּרִיעַ”

מִי זֶה בָא בִּמְשׁוּבָה? – זֶה פִּרְחַח הַ“גַּנּוֹן” –

לַאֲבִיבוֹ הַשְּׁלִישִׁי יְמַהֵר לְהַגִּיעַ – –

נֶעְלַם. הֶאָסְפָה אוֹתוֹ יָד אִמָּהִית,

אוֹ נָפַל אֶל הָאֹפֶל, לָעֶצֶב, לַבֶּכִי?

הַצּוֹפֶה מֵעַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל כְּבָר מַבִּיט:

מָה הָאוֹת מִמֶּרְחָק? מַה מִלֵּיל, מִלֵּילֶיךָ?

אשדות, תרצ"ט

t עֲלֵי הַתְּאֵנָה רוֹעֲשִׁים...

עֲלֵי הַתְּאֵנָה רוֹעֲשִׁים,

גָּבְהוּ הַבְּרוֹשִׁים שֶׁבַּכְּפָר.

מִי הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל: פֹּה עָגוּם,

מִי אָמַר?

צוֹהֲלוֹת מִמְטָרוֹת עַל הַדֶּשֶׁא,

יוֹצְאוֹת בִּשְׁרַב-יוֹם בַּמָּחוֹל.

מִי בּוֹכֶה: פֹּה כּוֹרְעִים הַפְּרָחִים,

הַחֲלוֹם פֹּה יִבֹּל?

עֲלֵי הַתְּאֵנָה רוֹעֲשִׁים,

וְגָבְהוּ,

וְתִמְּרוּ הַבְּרוֹשִׁים

תרצ"ט

t פֹּה פּוֹרְחִים אִילָנוֹת

פֹּה פּוֹרְחִים אִילָנוֹת. בִּשְׂדֵרוֹת. בִּיחִידוּת.

לֹא רִשְׁרוּשׁ שֶׁל שַׁלֶּכֶת – וְהוּא כֹה עָצוּב.

עַל זֹאת שֶׁאֵינֶנָּה יְרַשְׁרְשׁוּ אִילָנוֹת,

עַל זֹאת שֶׁהָלְכָה לְלֹא שׁוּב – –

נַעֲלֶה, אִילָנוֹת! הֵן אֶחָד הַמַּלְאָךְ,

הֵן אֶחָד הַמַּכֶּה עַל רֹאשְׁכֶם, עַל רֹאשִׁי.

נַעֲלֶה, אִילָנוֹת, פֹּה יַחְדָּו וְנִגְדַּל

בִּתְרוּעַת צַמָּרוֹת, בֶּעֱנוֹּת שָׁרָשִׁים – –

כָּל אִילָן לִצְמִיחָה וְכָל לֵב – לְשִׂמְחָה;

לִגְדֹּל בַּעֲרָבָה, לַעֲלֹז בַּיָּגוֹן.

וְעֵינַיִם לִפְקֹחַ עִם-שַׁחַר מוּל שֶׁמֶשׁ

כְּמוֹ אָז הָאָדָם הָרִאשׁוֹן – –

ת"ש

t שֶׁמֶשׁ עִם גֶּשֶׁם

שֶׁמֶשׁ עִם גֶּשֶׁם.

תִּינוֹקוֹת צוֹהֲלִים.

טַהֲרֵנִי-נָא גֶּשֶׁם.

הָאֵר, שֶׁמֶשׁ, נָא לִי.

כָּמוֹךָ הַגֶּשֶׁם,

יָחֵף אַף אֲנִי.

כָּמוֹךָ הַשֶּׁמֶשׁ,

לִי סֵתֶר-פָּנִים.

נָרוּצָה הַגֶּשֶׁם,

נָרוּץ יְחֵפִים.

נַעֲלֶה-נָּא, הַשֶּׁמֶשׁ,

נָנִיס הֶעָבִים.

שֶׁמֶשׁ עִם גֶּשֶׁם

וְקֶשֶׁת הַבְּרִית – –

יַלְדוּת, הַאִם שַׁבְתְּ?

יַלְדוּתִי, הֶהָיִית?

ת"ש

t [יֵשׁ נָתִיב פֹּה לָאִישׁ]

יֵשׁ נָתִיב פֹּה לָאִישׁ.

הָלֹךְ יֵלֵךְ וְשׁוֹרֵר,

הָלֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה.

אֱמוּנַת חֶשְׁוָנִים הַזּוֹרְעִים,

תְּרוּעַת אֲבִיבִים בִּקְצִירָם –

יֵשׁ נָתִיב פֹּה לָאִישׁ.

שַׁחֲרִית מִתְפַּלֶּלֶת בְּצִבּוּר שֶׁל שָׂדוֹת,

חוֹזֶרֶת עַרְבִּית אֶל עַצְמָה, אֶל בֵּיתָהּ,

וְרָצִים הַיָּמִים אֶל חוֹפָם –

אֶל שַׁבָּת וְאֶל חָג –

יֵשׁ נָתִיב פֹּה לָאִישׁ.

אֵין רַחֲמִים בַּשָּׁרָב,

וְהַלַּיְלָה קַשּׁוּב – עַד רְעִידַת הַדְּמָמָה!

יֵשׁ אִילָן עַקְשָׁנִי הַמֵּצַל,

וּפוֹעֶמֶת כַּלֵּב הַבְּאֵר –

יֵשׁ נָתִיב פֹּה לָאִישׁ

יֵשׁ נָתִיב פֹּה לָאִישׁ.

הָלֹךְ יֵלֵךְ עַד יוֹמוֹ אַחֲרוֹן,

עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו יְבוֹאֶנּוּ – –

ת"ש

t בְּסֵתֶר רַעַם

שׁוּב דּוֹפֵק בַּגַּג הַגֶּשֶׁם,

שׁוּב הִבְרִיק בָּרָק.

מִי טָמַן לִי פֹּה הָרֶשֶׁת?

מִי קוֹרֵא לִי פֹּה: חֲזָק!

בְּלֵילוֹת, לֵילוֹת כָּאֵלֶּה

דַּרְכִּי קִצָּהּ כְּבָר רָאֲתָה.

אִם בֵּיתִי נָעַל הַדֶּלֶת –

בָּא אוֹרוֹ בַּעֲלָטָה – –

זֵכֶר הַלֵּילוֹת, הַפֶּשַׁע

בְּהִתְחוֹלֵל הָאֵיתָנִים.

שׁוּב דּוֹפֵק בַּגַּג הַגֶּשֶׁם,

הוּא שׁוֹאֵל לִי, לַ“אֲנִי” – –

פֹּה אֲנִי, אֲשֶׁר סֹעַרְתִּי,

עַל מִשְׁמָר פֹּה כָּל הַלֵּיל.

הֲיִשָּׁכַח אֲשֶׁר זָכַרְתִּי?

לֵב, הַעוֹד פֹּה תִּתְפַּלֵּל?

ת"ש

t מִכְרֶה הָיָה לָנוּ...

מִכְרֶה הָיָה לָנוּ, אַךְ חֲצֹב לֹא יָדַעְנוּ.

נוֹלַדְנוּ שׁוֹעִים – וְהֻצַגְנוּ רֵיקָם.

בִּדְרָכִים, בִּרְחוֹקוֹת, נָדַדְנוּ גַּם בָּאנוּ,

נֵט פֹּה אָהֳלֵנוּ – אֵין בַּיִת עוֹד שָׁם – –

צְעָדִים נִשְׁמְעָה – וַעֲרִירִים פֹּה נֵלֵכָה.

זָרְחוּ רְגָעִים – וְכָבוּ בַגּוֹרָל.

הַדְּמָמָה הַגֵּאָה עוֹד פּוֹקֶדֶת: אַל בֶּכִי –

וְהָאֵבֶל כָּבֵד: פֹּה כָּרַע מִי, נָפַל – –

ת“א, ט' באב ת”ש

t וידוי במשמר