בִּירוּשָׁלַיִם

יֵשׁ מַחְסוֹר בְּמַיִם;

אוֹי לַיֶּלֶד שֶׁיִּפְתַּח

אֶת הַבֶּרֶז בַּמִּטְבָּח.

אִמָּא עֲלוּלָה לִכְעוֹס

עַל בִּזְבּוּז מַחֲצִית הַכּוֹס.

כָּך אֵין פֶּלֶא כִּי יָאִיר

בְּבוֹאוֹ לַיָּם הֵעִיר:

"מִי־זֶה הַבְּרָזִים פָּתַח,

מַיִם כֹּה רַבִּים שָׁפַךְ?

יֵעָנֵשׁ וַדַּאי עַל כָּךְ".

לֹא! בְּקַרְקָעִית הַיָּם

שָׁם יֵשׁ בֶּרֶז נֶעְלָם:

הוּא פָּתוּחַ מֵעוֹלָם.

וַאֲפִלּוּ שְׁנַת בַּצֹּרֶת

לֹא תַצְלִיחַ לַעֲצוֹר אֶת

מֵי הַַבֶּרֶז הַזּוֹרְמִים

אֶל הַיָּם לְעוֹלָמִים.

וְלָכֵן אַל תִּתְפַּלֵּא

כִּי הַיָּם תָּמִיד מָלֵא.

לַבֻּבּוֹנֶת הַקְּטַנְטֹנֶת

עַכָּבִישׁ אָרַג כֻּתֹּנֶת,

הוּא טָרַח בָּהּ יוֹם שָׁלֵם

וְעַד עֶרֶב לֹא סִיֵּם.

עַכָּבִישׁ בִּקֵּשׁ סְלִיחָה:

"אַל־נָא תִכְעֲסִי, בֻּבּוֹנֶת!

תִּתְכַּסִּי אַךְ בִּשְׂמִיכָה

עַד אֶגְמֹר אֶת הַכֻּתֹּנֶת".

“אֵין דָּבָר!” – אָמְרָה בֻּבּוֹנֶת;

עֲרֻמָּה שָׁכְבָה לִישׁוֹן.

עִם אוֹר שֶׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹן

לְיָדָהּ מָצְאָה כֻּתֹּנֶת.

אֶגְלֵי טַל הִיא מְשֻׁבֶּצֶת,

מַבְהִיקָה וּמִתְנוֹצֶצֶת;

וְהִזְהִירָה הַבֻּבּוֹנֶת

שִׁבְעָתַיִם בַּכֻּתֹּנֶת.

הִתְפַּלְּאוּ, קָרְאוּ הַכֹּל:

“עַכָּבִישׁ אֳמָן גָּדוֹל!”

הוּא עָנָה: לֹא זוֹ בִּלְבַד,

אֶאֱרֹג לָהּ גַּם מַרְבָד!"

הָיָה לִי גְרוּשׁ נוֹצֵץ, עָגֹל, –

יָכֹלְתִּי בּוֹ לִקְנוֹת הַכֹּל:

גֻּלּוֹת, צְבָעִים, בּוּל, שׁוֹקוֹלָד,

גּוּמִי־לְעִיסָה; – אַךְ הוּא אָבַד.

מָתַי, וְאֵיךְ, כְּלוּם לֹא אֵדַע,

חִפַּשְׂתִּי אֶת הָאֲבֵדָה

בְּכָל מְגֵרָה, קוּפְסָה וָכִיס;

וְשֶׁמָּא מִישֶׁהוּ הִכְנִיס

הַגְּרוּשׁ מִתַּחַת לַמַּרְבָד?

לֹא! הוּא אֵינֶנּוּ, הוּא אָבַד.

אָבְדוּ עִמּוֹ גֻּלּוֹת, צְבָעִים,

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים

אֲשֶׁר לִקְנוֹת יּכֹלְתִּי בּוֹ,

אִלּוּ יָצָא מִן הַמַּחֲבוֹא.

אְַך הָעַקְשָׁן לֹא נִתְגַּּלָּה.

אוּלַי אָחִי אוֹתוֹ בָּלַע.

אוּלַי בָּלְעָה אוֹתוֹ אִמִּי.

אוֹ בְּלַעְתִּיו אֲנִי עַצְמִי?

עַל־כָּל־פָּנִים הַגְּרוּשׁ אָבַד.

הָיֹה הָיָה לִי גְרוּשׁ אֶחָד.

לְדָנָה יֵשׁ בֻּבּוֹת רַבּוֹת

וְיָפוֹת הֵן הַבֻּבּוֹת,

גַּם גְּדוֹלוֹת וְגַם קְטַנּוֹת, –

אַךְ כֻּלָּן הֵן לְבָנוֹת;

רַק אַחַת, הִיא כּוּשִׁית שְׁבָא,

שְׁחַרְחָרָה וַחֲבִיבָה,

מִכֻּלָּן הִיא חֲשׁוּבָה:

הִיא בַּחֹם, אַף בַּשָּׁרָב

תְּטַיֵּל בְּחֵשֶׁק רַב,

לֹא תַכֶּה אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ,

לֹא יַכְתִּים אַפָּהּ כָּל נֶמֶשׁ,

וּלְעוֹרָהּ הַחֲלַקְלַק

יִתְוַסֵּף עוֹד חֵן, בָּרָק.

וּבֻבּוֹת הַלְּבָנוֹת

הַגְּדוֹלוֹת עִם הַקְּטַנּוֹת,

כְּחֹם־הַיּוֹם לֹא מְטַיְלוֹת,

אַךְ יוֹשְׁבוֹת וּמִתְבַּטְּלוֹת,

יְשֵׁנוֹת־לֹא־יְשֵׁנוֹת,

עַל הַקַּיִץ מִתְאוֹנְנוֹת.

וְכֻלָּן אַף זֹאת תֵּדַעְנָה

שֶׁאֲפִלּוּ אִמָּא־דָנָה

רְגִישָׁה מְאֹד לְחֹם,

לֹא תֵצֵא כְּחֹם הַיּוֹם

כִּי אִם רַק בְּשִׁמְשִׁיָּה, –

מִתְיַגַּעַת, מְזִיעָה.

הַכּוּשִׁית שְׁבָא מִצְטַחֶקֶת:

"אִמָּא־דָנָה מְפֻנֶּקֶת,

לוּ הָיְתָה הִיא כּוּשִׁיָּה

לֹא חָסְרָה הַשִּׁמְשִׁיָּה".

דָנָה סָחָה עֲצוּבָה:

"לוּ יָדַעַתְּ, כּוּשִׁית שְׁבָא,

מָה רָצִיתִי גַם אֲנִי

לְהַשְׁחִיר אֶת פְּנֵי לָבְנִי

כִּשְׁחוֹרֵךְ, –

אֲבָל אֵיךְ?

תְּגַלִּי מָה אַתְּ עָשִׂית

כִּי תִהְיִי כּוּשִׁית?"

נֶעֶצְבָה הַכּוּשִׁית שְׁבָא,

שְׁנֵי יָמִים יָשְׁבָה, חָשְׁבָה,

וְאָמְרָה לָהּ בַּשְּׁלִישִׁי:

"אַתְּ תּוּכְלִי לִהְיוֹת כּוּשִׁית,

גַּם אִם אֵין אֲנִי זוֹכֶרֶת

אֵיךְ הָיִיתִי לִשְׁחַרְחֶרֶת.

אַךְ עָלַיִךְ יוֹם אֶחָד

לֶאֱכֹל רָק שׁוֹקוֹלָד".

בְּרָצוֹן רַב דָּנָה־אִמָּא

לְדִבְרֵי כּוּשִׁית הִסְכִּימָה,

וְאָכְלָה רַק שׁוֹקוֹלָד

יוֹם תָּמִים, – וּבִלְבַד

כְּמוֹ כּוּשִׁית תַּשְׁחִיר מִיָּד.

מָה רַבָּה אַכְזָבָתָהּ:

הִיא שְׁחוֹרָה לֹא נֶעֶשְׂתָה,

וְהִשְׁחִיר רַק סִנָּרָהּ,

וּלְשׁוֹנָהּ וְסַנְטֵרָהּ;

גַּם הַשְּׁחוֹר הַזֶּה הָשְׁחַת

עִם הָעֶרֶב בָּאַמְבָּט.

מַעֲשֶׂה

בְּכִסֵּא

מִי יֵדַע?

רַק עָדָה.

כִּי כִּסֵּא זֶה הוּא שֶׁלָּהּ.

הַכִּסֵּא מְאֹד נִפְלָא:

לִפְעָמִים הוּא לְעָדָה

לֹא כִּסֵּא רַק נַדְנֵדָה,

תִּתְנַדְנֵד בָּהּ לַתִּקְרָה.

הֲתֵדְעוּ? עָדָה סִפְּרָה

שֶׁאִם יֵשׁ אַךְ בִּרְצוֹנָהּ,

הַכִּסֵּא הוּא גַם סְפִינָה,

חוֹתְרָה בַּיָּם

עַד קְצֵה עוֹלָם.

אַל תֹּאמְרוּ שֶׁזֶּה הַכֹּל.

הַכִּסֵּא לִהְיוֹת יָכוֹל

גַּם מְכוֹנִית, גַּם אֲוִירוֹן,

גַּם קַטָּר, וְגַם קָרוֹן,

כֹּל, הַכֹּל. אֵין בַּכִּסְאוֹת

שֶׁיֵּדַע לִהְיוֹת כָּל זֹאת

כְּמוֹ כִּסֵּא זֶה. אַךְ הוּא סוֹד!

סוֹד נוֹדָע –

לִי, לַכִּסֵּא וּלְעָדָה!

הָהּ, עַל מַה זֶּה נִתַּן שֵׁם אֶחָד וְיָחִיד

לְכָל הַחַיִּים, שֵׁם אֶחָד לְתָמִיד?

זֶה רַע, רַע וָמָר,

לְהִקָּרֵא מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף רַק “תָּמָר”.

לוּ יָכֹלְתִּי עִתִּים לְהִקָּרֵא, לְמָשָׁל,

יָעֵל, אוֹ מִרְיָם, אוֹ נוּרִית, אוֹ מִיכַל,

בַּיּוֹם –אוֹרָה אוֹ זִיוָה, בַּלַּיְלָה –לִילִית,

יְהוּדִית –בִּיהוּדָה, בַּגָּלִיל –גָּלִילִית,

לִימֵי גֶשֶׁם –נְטִיפָה, לָאָבִיב –אֲבִישַׁג,

שֵׁם אֶחָד לְיוֹם חֹל וְאַחֵר לְיוֹם־חַג.

לִפְעָמִים, כָּכָה סְתָם, לָקוּם וְלוֹמַר:

הַיּוֹם אֲנִי אַיָּה וְאֵינֶנִּי תָּמָר.

וּכְדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אֲסַדֵּר לִי מִין שֶׁלֶט,

וּמַה שְּׁמִי –בְּכָל יוֹם יִוָּדַע לְכָל יֶלֶד.

יְשַׁנּוּ הַשֵּׁמוֹת אֶת צַלְמָם וּצְלִילָם, –

הָהּ, עַל מַה זֶּה לָשֵׂאת שֵׁם אֶחָד לְעוֹלָם?

הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל

חוֹל כֻּלּוֹ, וְחוֹל, וְחוֹל;

חוֹל לוֹהֵט, בּוֹעֵר, נוֹצֵץ,

אֵין לוֹ סוֹף, לֹא גְבוּל, לֹא קֵץ.

יְעֵנָה מְאֹד דּוֹאֶגֶת

אֵיךְ תּוּכַל לַחֲצוֹת בָּרֶגֶל

הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל,

אֲשֶׁר הוּא כְּיָם שֶׁל חוֹל,

וּבִקְצֵה הַמִּדְבָּר

הַיָּעֵן, אָחִיהָ גָּר,

וּבְעוֹד שִׁבְעָה יָמִים

לְבָנָיו הַתְּאוֹמִים

חֲגִיגָה שֶׁל בַּר־מִצְוָה, –

לְבָרְכָם מַמָּשׁ חוֹבָה:

אֵין בְּרֵרָה –צָרִיךְ לָלֶכֶת;

נֹאד שֶׁל מַיִם עַל הַשֶּׁכֶם.

בְּרַגְלֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת

הִיא חוֹצָה אֶת הַחוֹלוֹת;

הִיא תַגִּיעַ בְּוַדַּאי, –

רַק חֲבָל שֶׁלְּבַדָּהּ

אַט בָּרֶגֶל מִתְנַהֶגֶת;

אֵין אֶל מִי לוֹמַר אַף הֶגֶה.

טוֹב הָיָה לוּ בְּחֶבְרָה

מֶרְחֲבֵי־מִדְבָּר עָבְרָה,

כִּי אָז דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר

פִּי שִׁבְעָה הָיָה קָצָר.

מִיקִי, מִיקִי, עַכְבְּרוֹנִי,

בּוֹאִי, תְּבַקְּרִי אֶת רוֹנִי.

הִיא שׁוֹכֶבֶת כֹּה חוֹלָה,

וְלָקוּם לֹא יְכוֹלָה.

עַל כֵּן אַתְּ תָּבוֹאִי, מִיקִי,

וְתַצִּיגִי, וְתַצְחִיקִי,

בִּמְחוֹלֵךְ הַמְגֻחָךְ;

רוֹנִי תֵּהָנֶה כָּל כָּךְ!

וְאוּלַי אוֹתָהּ תַּפְתִּיעִי,

וּלְבִקּוּרֵךְ תָּבִיאִי

אֶת אַחַד הַשַּׂחֲקָנִים,

דֻּבּוֹנִים אוֹ שְׁפַנְפָּנִים,

וְיַצִּיגוּ הֵם עִמָּךְ?

אָנָּא, רוֹנִי כֹּה תִשְׂמַח!

בּוֹאִי, מִיקִי, מַהֲרִי,

וְאֶת רוֹנִי תְּבַקְּרִי.

בּוֹאִי, מִיקִי, מַהֲרִי,

הִנֵּה רוֹנִי אַךְ תַּבְרִיא,

תְּבַקֵּר אַף הִיא אוֹתָךְ,

הִיא טוּבֵךְ לָךְ לֹא תִשְׁכַּח.

הִיא תֵלֵךְ אָז עִם אִמָּהּ,

תְּבַקְּרֵךְ בְּסִינֵמָה.

בּוֹאִי, מִיקִי־עַכְבְּרוֹנִי,

תְּבַקְּרִי הַיּוֹם אֶת רוֹנִי.

רוּתִי רָצָה כֹּה קַלָּה,

וּבַדֶּלֶת נִתְקְלָה;

נֶחְבְּלָה וְכָךְ קָרְאָה:

“דֶּלֶת, אַתְּ יַלְדָּה רָעָה”.

אַךְ הַדֶּלֶת נֶעֶלְבָה,

לָחֲשָׁה אֶל לְבָבָהּ:

"לֹא הָיָה זֶה אֲשָׁמִי,

הֵן לֹא זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי!"

כֹּה אָמְרָה וְנֶאֶנְחָה:

“לִי אִישׁ לֹא יֹאמַר: סְלִיחָה!”

בֻּבָּתִי, הַאִם רָגַזְתְּ,

כִּי שְׁכַחְתִּיךְ בְּבֵית דָּן, אָז,

הִשְׁאַרְתִּיךְ שָׁם זְמַן כֹּה רַב?

תִּסְלְחִי לִי זֹאת עַכְשָׁו?

לוּ רָאִית אֵיךְ רַצְתִּי הֵנָּה,

כְּשֶׁדֹּב אָמַר: אֵינֶנָּה!

מַה בָּכִיתִי – לוּ יָדַעַתְּ –

הֲגַם אַתְּ הִתְגַּעְגַּעַתְּ?

בּוֹאִי, אַל תִּבְכִּי נָא עוֹד;

אֲנַגֵּב לָךְ הַדְּמָעוֹת

בְּסִנָּר נַגֵּב הֵיטֵב. –

גַּם עֵינַי יֵשׁ לְנַגֵּב.

וְעַתָּה, סַפְּרִי הַכֹּל:

אִם הִסְפַּקְתְּ מְעַט לִגְדֹּל?

כֵּן. אָמְנָם נָפְלוּ פָּנַיִךְ,

אַךְ צָמְחוּ לָךְ שְׁתֵּי שִׁנַּיִךְ!

נְסַפֵּר אֶת זֹאת לְדֹב,

וִיבָרְכֵךְ בְּמַזָּל טוֹב.

בּוֹאִי, שִׁכְחִי כְּאֵבֵךְ –

לְעוֹלָם לֹא אֶעֶזְבֵךְ,

לֹא תֵצְאִי עוֹד מִבֵּיתִי,

עַד עוֹלָם תֵּשְׁבִי אִתִּי!

חֲתוּלֹנֶת־חֲתוּלָה,

אֲפֹרֹנֶת־כְּחַלְחַלָּה,

סְלִיל שֶׁל צֶמֶר עֲגַלְגַּל

כְּמוֹ כַּדּוּר הִיא גִלְגְּלָה.

צֶמֶר רַךְ אָפֹר־כְּחַלְחַל,

חוּט נָאֶה לוֹ, מְסֻלְסָל;

חֲתוּלֹנֶת, בְּשׁוֹבְבוּת,

בְּכַפָּהּ אָחֲזָה בַּחוּט.

חוּט נִמְשַׁךְ וְהִתְפַּתֵּל

אֶל הַסְּלִיל הַמִּתְגַּלְגֵּל

מִכַּפּוֹת הַחֲתוּלָה,

אֲפֹרֹנֶת־כְּחַלְחַלָּה.

חֲתוּלֹנֶת כְּחַלְחַלָּה,

שִׂחֲקָה מִשְׂחָק נִפְלָא;

אַךְ אִמְרוּ: מָתַי וְאֵיךְ

סְלִיל הַצֶּמֶר הִסְתַּבֵּךְ?

עוּצוּ נָא מַה לַּעֲשׂוֹת:

בֵּין רַגְלֵי כָּל הַכִּסְאוֹת

סְלִיל הַצֶּמֶר הַכְּחַלְחַל

כְּמוֹ נָמוֹג, נֶעְלַם בִּכְלָל.

וְנוֹתַר, בְּסַךְ הַכֹּל,

סְבַךְ חוּטִים אֶחָד גָּדוֹל,

וְעַתָּה עוֹד אִי אֶפְשָׁר

מִן הַסְּבַךְ לִסְרֹג סוּדָר.

מָה עוֹלַלְתְּ לִי, חֲתוּלָה,

חַמוּדֹנֶת, כְּחַלְחַלָּה?

אֵיךְ אֶכְעַס, וְלֹא אֶסְלַח,

וְאַתְּ חֲמוּדָה כָּל־כָּךְ?

לְשֵׁם מָה, הֲתֵדַע,

לָרוֹפֵא יֵשׁ מִזְוָדָה?

כֵּן, אֵדַע, בְּוַדַּאי!

הַאֲזִינוּ, יְלָדַי!

הִנֵּה רְאוּ: חָלָה הַיֶּלֶד,

רָצָה אִמָּא מְבֹהֶלֶת

לָרוֹפֵא. הוּא מִיָּד

מִזְוָדָה אוֹחֵז בַּיָּד,

בָּא, נִגָּשׁ אֶל הַחוֹלֶה,

חֹם מוֹדֵד: הַחֹם עוֹלֶה!

וּבוֹדֵק,

וְדוֹפֵק,

וּמוֹשִׁיב,

וּמַשְׁכִּיב.

וּבֵינְתַיִם הַמַּחֲלָה

אֶל הַמִּזְוָדָה עוֹלָה.

סַקְרָנִית הִיא עַד מְאֹד,

חֲפֵצָה הַכֹּל לִרְאוֹת,

לְמַשְׁמֵשׁ בַּיָּד יָפֶה:

מִזְוָדָה שֶׁל הָרוֹפֵא

כֹּה מוֹשֶׁכֶת אֶת לִבָּהּ:

מַה טָּמוּן שָׁם בְּחֻבָּהּ?

מִסְתּוֹבֶבֶת, מְרַחְרַחַת,

אַט הַמִּזְוָדָה פּוֹתַחַת,

אַךְ מַה יֶּשׁ בָּהּ –לֹא תֵדַע.

תִּכָּנֵס לַמִּזְוָדָה,

הָרוֹפֵא מַנְעוּל יִנְעַל,

הִיא לָצֵאת עוֹד לֹא תוּכַל

מֵהַמִּזְוָדָה לָעַד.

הַחוֹלֶה מַבְרִיא מִיָּד;

הֵידָד, הֵידָד!

רוֹפֵא, תּוֹדָה!

קַח מַהֵר הַמִּזְוָדָה!

בֻּבָּתִי הַמִּסְכֵּנָה

זֶה יָמִים לֹא יְשֵׁנָה,

הֵרָדֵם הִיא לֹא תוּכַל –

כִּי עֵינַיִם אֵין לָהּ כְּלָל.

אַךְ אֲנִי הֵיטֵב זוֹכֶרֶת

בֻּבָּתִי זוֹ הַעִוֶּרֶת,

עֵת הָיְתָה יְפֵהפִיָּה:

זוּג עֵינַיִם לָהּ הָיָה;

זוּג עֵינַיִם נִפְלָאוֹת,

נֶעֱצָמוֹת, מִתְנוֹעֲעוֹת –

וְכָעֵת רַק שְׁנֵי חוֹרִים,

שְׁנֵי חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

תִּשְׁאֲלוּ: אֵיךְ זֶה קָרָה? –

אֲסַפֵּרָה בִּקְצָרָה:

מְאֹד חָפַצְתִּי זֹאת לָדַעַת

אֵיךְ הָעַיִן מִתְנוֹעַעַת?

וְלָחַצְתִּי –אַךְ מְעַט –

עַל הָעַיִן הָאַחַת;

וְהִנֵּה שָׁקְעוּ הַשְּׁתַּיִם,

–לֹא אַחַת –שְׁתֵּי הָעֵינַיִם

צָלְלוּ בְּתוֹךְ בִּטְנָהּ

שֶׁל בֻּבָּה הַמִּסְכֵּנָה.

וּמֵאָז לֹא יְשֵׁנָה,

לֹא בַּלַּיְלָה, לֹא בַּיּוֹם.

אֵיךְ עֵינֶיהָ תַּעֲצֹם?

הֵן אָבְדוּ כְּמוֹ בַּתְּהוֹם!

רַק דָּבָר אֶחָד סוֹף־סוֹף

בְּאָסוֹן כָּזֶה הוּא טוֹב:

אֵין עֵינַיִם –אֵין דְּמָעוֹת,

אִי אֶפְשָׁר לָהּ גַּם לִבְכּוֹת.

כָּךְ בֻּבָּה שֶׁלִי עִוֶּרֶת

בְּוַדַּאי הִיא מְאֻשֶּׁרֶת.

מִפִּי הַיֶּלֶד עָמוֹס

אַחֲרֵי יוֹם

תָּמִים שֶׁל צוֹם

הַכּוֹכָבִים

הָרְעֵבִים

מִתְפַּזְּרִים עַל הָרָקִיעַ –

שְׁעַת הָעֶרֶב אַךְ הִגִּיעָה.

עַל הַחשֶׁךְ מִתְנַפְּלִים

וְאוֹכְלִים וְזוֹלְלִים,

בּוֹלְעִים חשֶׁךְ עַד תֻּמּוֹ –

וְאָז –יוֹם בָּא בִּמְקוֹמוֹ.

הֲתֵדְעוּ עַל מָה

הִתְקַשֵּׁט הַיָּם

בְּכָל גּוֹנֵי צְבָעָיו?

אַךְ לִכְבוֹד מִרְיָם.

הִיא בָּאָה אֵלָיו

פַּעַם רִאשׁוֹנָה

לִרְחֹץ בְּמֵימָיו

בְּזוֹ הַשָּׁנָה.

בְּגַלָּיו טָבְלָה

מִרְיָם הַקְּטַנָּה,

וְהַיָּם לָחַשׁ

חֶרֶשׁ עַל אָזְנָהּ:

"מִרְיָם, לוּ יָדַעַתְּ

מַה צִּפִּיתִי לָךְ;

טוֹב כִּי הַחֹרֶף

עָבַר וְהָלַךְ.

כִּי רוּחִי בַּחֹרֶף

לֹא טוֹבָה עָלַי:

גּוֹעֶשֶׁת, רוֹעֶשֶׁת,

מִתְרַגְּשִׁים גַּלַּי,

וְקוֹרְאִים בַּסַּעַר,

בְּרֹב זַעְמָם:

עַל מָה עֲזָבַתְנוּ

הַיַּלְדָּה מִרְיָם?"

אַךְ לַשָּׁוְא יִסְעֲרוּ,

וְכָל גַּל יִרְעַם;

רַק עִם בּוֹא הַקַּיִץ

שׁוֹב תָּשׁוּב מִרְיָם.

בָּאת עַתָּה לְכָאן;

מָה אֶשְׂמַח עָלַיִךְ,

בְּקֶצֶף לָבָן

אֲלֲטֵּף רַגְלַיִךְ.

לְרַחַשׁ גַּלַּי

אֶת אָזְנֵךְ הַטִּי,

בּוֹ שִׁיר לָךְ אָשִׁירָה,

אַךְ לָךְ, יַלְדָּתִי.

וְהַיָּם חִבְּקָהּ,

נָשַׁק לַיַּלְדָּה,

וְנָתַן לָהּ צֶדֶף

נָאֶה לִפְרִידָה.

הִתְלַבְּשָׁה וְרָצָה

אֶל הַגַּן יָשָׁר,

לַיְלָדִים סִפְּרָה

כִּי הַיָּם לָהּ שָׁר.

וְהִתְפָּאֲרָה,

וְהִתְפַּעֲלָה,

כִּי הַשִּׁיר הוּשַׁר

לָהּ לְבַד, רַק לָהּ.

כָּל הַיְלָדִים

אָצוּ אֶל הַיָּם,

נֶחְפְּזוּ לִשְׁמֹעַ

שִׁיר־יָם לְמִרְיָם.

אַךְ הַיָּם שָׁתַק,

לָמָּה וְעַל מָה?

הַיְּלָדִים אָמְרוּ:

אַךְ חֲלוֹם חָלְמָה.

הִתְפַּלְּאָה מִרְיָם –

הַיָּם נִשְׁתַּנָּה!

מַחֲרִישׁ, אָדִישׁ,

לֹא זָע וְלֹא נָע.

הִסְתַּכְּלָה בַּצֶּדֶף,

אַךְ גַּם לָהּ עַצְמָהּ

אַט לְאַט נִדְמָה

כִּי חֲלוֹם חָלְמָה.

לֹא יָדְעָה:

רַק פַּעַם

לְמֵאָה שָׁנָה

מְסַפֵּר הַיָּם

עִם יַלְדָּה קְטַנָּה.

לֶהָבָה זְהַבְהָבָה,

לֶהָבָה אֲדַמְדֶּמֶת,

מֵעַל לַנֵּר אִם הִיא כָּבָה,

לְאָן, לְאָן הִיא נֶעֱלֶמֶת?

הַלֶּהָבָה הַיְתוֹמָה,

לַמֶּרְחַקִּים הִיא מְמַהֶרֶת,

נָעָה־נָדָה אֲדַמְדַּמָּה –

עַד שֶׁתַּדְלִיק מְנוֹרָה אַחֶרֶת.

הַבֻּבָּה אַיָּלָה

מִיָּמֵיהָ לֹא אָכְלָה;

לֹא רָצְתָה, אוֹ לֹא יָדְעָה

לְהַחֲזִיק כַּף בְּיָדָהּ.

הִיא בִּשְׁעַת כָּל אֲרוּחָה

לֹא אָכְלָה, רַק הִתְיַפְּחָה.

וְהָיְתָה רָזָה־רָזֹנֶת,

וְהָיְתָה קְטַנָּה־קְטַנְטֹנֶת.

אַךְ שִׁלְשׁוֹם הַדֹּב הַטּוֹב,

הַגָּדוֹל, הַצָּהֹב,

הוֹשִׁיבָה עַל בִּרְכָּיו,

בְּיָדוֹ לָקַח הַכַּף,

וְאָמַר: אַל תִּפְחֲדִי,

הֵן תֹּאכְלִי אַךְ מִיָּדִי,

וַאֲנִי אוֹתָךְ אוֹהֵב.

תִּפְתְּחִי הַפֶּה הֵיטֵב, –

כָּכָה, תִּלְעֲסִי יָפֶה

אֶת הָאֹכֶל שֶׁבַּפֶּה.

מְצֻיָּן. הֲלֹא רוֹאָה אַתְּ

מַה־יָּפֶה הִנָּךְ בּוֹלַעַת,

הַבֻּבָּה הִתְפַּלְּאָה:

כֹּה טָעִים מַאֲכָלָהּ!

בְּשִׂמְחָה קָרְאָה לַדֹּב:

טוֹב הָאֹכֶל! כָּל־כָּךְ טוֹב!

שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי –חֲבָל, חֲבָל

מֵהַיּוֹם תָּמִיד אֹכַל.

לָקְחָה בֻּבָּה הַכַּף לַיָּד,

בְּלֹא־עֶזְרָה אָכְלָה, לְבַד.

הַבֻּבָּה אַיָּלָה

מִשִּׁלְשׁוֹם שָׁמְנָה, גָּדְלָה,

הִיא גָדְלָה וְגַם יָפְתָה, –

אֵין עוֹד לְהַכִּיר אוֹתָהּ.

אַיָּה שָׁבָה מִכִּנֶּרֶת,

מִטִּיּוּל –שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ;

מִשִּׂמְחָה כֻּלָּהּ זוֹהֶרֶת,

קוֹרֵאת לַחֲבֵרֶיהָ: בּוֹאוּ!

בָּאוּ, רָצוּ הַחַבְרַיָּה

וּתְמֵהִים רָאוּ אֶת אַיָּה;

וְהִיא אֶת כֻּלָּם שׁוֹאֶלֶת:

“הַרְאִיתֶם אֶת זוֹ הַתְּכֵלֶת?”

וּמַרְאָה עַל שְׁתֵּי עֵינֶיהָ.

הֵם כֻּלָּם פּוֹנִים אֵלֶיהָ,

וּלְתִמְהוֹנָם אֵין גְּבוּל:

הֵן שֻׁנּוּ כֹּה בַּטִּיּוּל!

תְּכֻלּוֹת־כְּחֻלּוֹת,

כִּמְעַט סְגֻלּוֹת,

הַפְלֵא וָפֶלֶא!

אֵיךְ, מֵאַיִן זוֹ הַתְּכֵלֶת?

וְהִיא עוֹנָה: זוֹ לִי מַזְכֶֶּרֶת

מִתְּכֶלְתָּהּ שֶׁל הַכִּנֶּרֶת!

מִי נִרְדַּם

בְּתוֹךְ הַיָּם?

שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ זְהֻבָּה,

הִיא בַּיָּם לִישׁוֹן שׁוֹכְבָה.

לָהּ דָּגִים עַרְסָל אוֹרְגִים

מִצְּמָחִים מְשׂרָגִים,

פֶּן תִּטְבַּע

בִּתְהוֹם רַבָּה,

בֵּין פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים;

וְהַשֶּׁמֶשׁ עֲיֵפָה,

לָעַרְסָל כְּמוֹ עָפָה.

מִי אָמַר כִּי הַדָּגִים

הֵם אִלְּמִים

לְעוֹלָמִים?

סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ מִתְפַּזְּרִים,

כָּל הַלַּיְלָה לָהּ שָׁרִים:

נוּמִי, שֶׁמֶשׁ, לַיִל בָּא,

נוּחִי, כִּי דַרְכֵּךְ רַבָּה.

אַתְּ הַיְחִידָה יוֹדַעַת

מַה־מְּאֹד בַּיּוֹם יָגַעַתְּ

כָּל הַחשֶׁךְ לְהָאִיר.

נוּחִי, וְנָשִׁיר לָךְ שִׁיר.

נוּמִי; –כָּל הָאֲדָמָה

בִּלְעָדַיִךְ נִרְדָּמָה.

נָחָה שֶׁמֶשׁ וְנִרְדֶּמֶת,

חֲלוֹמוֹת יָפִים חוֹלֶמֶת,

עַל צְדָפִים, עַל אַלְמֻגִּים,

עַל שִׁירָם שֶׁל הַדָּגִים;

יְשֵׁנָה בְּתוֹךְ הָרֶשֶׁת.

שַׁחַר, – קָמָה כִּמְחֻדֶּשֶׁת

לְהָאִיר

יוֹם צָעִיר;

יֶגַע שֶׁל אֶתְמוֹל שׁוֹכַחַת,

וְזוֹרַחַת, וְזוֹרַחַת.

אֵין כְּאוּרִי עוֹד טַיָּל,

אַף לַדֶּרֶךְ לֹא יִשְׁאַל;

לְאָן יֵלֵךְ, הֵיכָן, אֵיךְ,

יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם – וְהוֹלֵךְ.

וְהֶחְלִיט הוּא יוֹם אֶחָד

לַעֲרוֹךְ טִיּוּל לִצְפַת.

הָלַךְ, הָלַךְ,

וּקְצָת גַּם נָח,

יוֹם וָלַיְלָה, וּבְיוֹמַיִם

אוּרִי בָּא לִ־ירוּשָׁלַיִם!

אֲבָל אוּרִי הַטַּיָּל

לֹא נִבְהַל כְּלָל וּכְלָל.

מִי תָעָה?

לֹא אֲנִי!

אֶלָּא מִי?

הַדְּרָכִים הֵם שֶׁתָּעוּ!

הֵם בַּלַּיְלָה לֹא רָאוּ,

מֵעוֹלָם עוֹד לֹא טִיְּלוּ,

וְעַל כֵּן הִתְבַּלְבְּלוּ.

מֵעַל הַתֵּה עוֹלִים אֵדִים,

מַמָּשׁ, עֲנַן אֵדִים כְּבֵדִים.

תָּבוֹאִי, אִמָּא, הֵנָּה גְּשִׁי,

תִּרְאִי אִם יֶעְשַׁן רֹאשִׁי

לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתֶּה

עַל אֵדָיו אֶת הַתֵּה?

הָהּ, שִׂמְלָה הָיְתָה לְרוֹנִי, –

בָּהּ צֻיְּרוּ צוּרוֹת רַבּוֹת:

צָב, פַּרְפָּר וְעַכְבְּרֹנֶת,

וְאַרְנֶבֶת וּבֻבּוֹת,

מַמְתַּקִּים בְּתוֹךְ סַלְסֶלֶת,

מַשְׁפְּכִים, וְדֻבּוֹנִים,

וְסוּסִים, מֵאָה, אוֹ אֶלֶף,

וּכְלָבִים, גְּדוֹלִים, קְטַנִּים.

רוֹנִי הִסְתַּכְּלָה שָׁעוֹת

בַּצּוּרוֹת הַנִּפְלָאוֹת.

פַּעַם, טֶרֶם נִרְדְּמָה

אֶת בְּכִיָּתָן שָׁמְעָה:

כָּל צוּרָה כֹּה אֻמְלָלָה

פֹּה כְּלוּאָה עַל הַשִּׂמְלָה.

וְכֻלָּן מִתְאוֹנְנוֹת

עַל שִׁבְיָן מְקוֹנְנוֹת.

רוֹנִי, בְּחֶמְלָה רַבָּה

סָחָה: לֵכְנָה, אַדְּרַבָּה;

בְּרָצוֹן רַב, חֵי נַפְשִׁי,

אֲשַׁלַּחֲכֶן חָפְשִׁי.

הֵן מִן הַשִּׂמְלָה יָרְדוּ,

וּלְרוֹנִי הֵן הוֹדוּ,

מֵעָלֶיהָ נִפְרְדוּ.

בַּחַלּוֹן יָרְדוּ לַגָּן,

נֶעֶלְמוּ לְכָאן וּלְכָאן.

רַק פַּרְפָּר אֶחָד נִשְׁאַר

בַּקִּפּוּל שֶׁל הַשַּׁרְווּל,

בְּפִנָּה מְאֹד נִסְתֶּרֶת.

הוּא נִשְׁאַר שָׁם לְמַזְכֶּרֶת.

הַשִּׂמְלָה הַמְצֻיֶּרֶת

הִיא עַתָּה לְבָנָה, מַזְהֶרֶת;

אִמָּא כָּל־כָּךְ תָּהֲתָה:

שִׂמְלַת רוֹנִי דָּהֲתָה

בַּכְּבִיסָה, – אוּלַי בַּשֶּׁמֶשׁ?

צִבְעוֹנִית הָיְתָה עוֹד אֶמֶשׁ,

כֹּה חֲבָל!

אֲבָל רוֹנִי לָהּ עוֹנָה:

לֹא חָשׁוּב צִיּוּר בִּכְלָל!

הִיא יָפָה גַם לְבָנָה!

כָּךְ עָנְתָה, אַךְ בִּלְבָבָהּ

נֶעֶגְמָה וְנֶעֶצְבָה,

וַאֲפִלּוּ קְצָת בָּכְתָה:

הַצּוּרוֹת הַמְשֻׁחְרָרוֹת

כָּל־כָּךְ רְחוֹקוֹת עַתָּה!

עֶרֶב, טֶרֶם נִרְדְּמָה,

בָּא פַּרְפָּר לְנַחֲמָהּ.

עַל מָה בָּכָה גַּרְגֵּר הַחוֹל,

גַּרְגֵּר זָהֹב, קָטֹן, עָגֹל?

בָּכָה עַל שֶׁבַּיָּם צָלַל,

עוֹלָם עוֹד לֹא רָאָה בִּכְלָל;

כִּי מִמְּקוֹמוֹ לֹא זָע לֹא נָע

זֶה אֶלֶף וּמֵאָה שָׁנָה.

בָּא גַל קָטָן לְנַחֲמוֹ,

רָחַשׁ, לָחַשׁ, שׂוֹחַח עִמּוֹ,

אָמַר: גַּרְגֵּר, אַל הֵעָצֵב,

הֲלֹא אֵדַע הֵיטֵב הֵיטֵב,

כִּי טוֹב לַחֲלוֹם בְּתוֹךְ הַיָּם,

אַף אִם יָפֶה הוּא הָעוֹלָם.

אַךְ אִם תָּבוֹא לְשָׁם, תֹּאבַד,

וְלֹא תַחְזוֹר לְכָאן לָעַד,

אֲפִלּוּ אִם תִּתְגַּעְגֵּעַ

לִמְקוֹמְךָ זֶה הָרוֹגֵעַ.

אֲבָל עַקְשָׁן הוּא הַגַּרְגֵּר,

אֵינוֹ חָדֵל מֵהִצְטַעֵר.

אֲנִי: חֲבַלְבַּל, חֲבַלְבַּל,

נָא אֱמוֹר לְאָן תִּזְחַל?

זַלְזַלֶּיךָ הַיְרֻקִּים

תְּשַׁלַּח לַמֵּרְחַקִּים;

לָמָּה כֹּה תּחוּשׁ? לְאָן?

חַבֲלְבַּל: חָשׁ אֲנִי אֶל הַמַּעְיָן.

אֲנִי: הֲלֹא אֵין לְךָ עֵינַיִם, –

אֵיךְ תֵּדַע הֵיכָן הַמַּיִם?

חַבֲלְבַּל: הֵם שָׁרִים, מְשַׁקְשְׁקִים,

לִי קוֹרְאִים מִמֶּרְחַקִּים:

שִׁיק־שַׁק־שִׁיק, רִישׁ־רַשׁ־רִישׁ,

אֵיךְ בַּמַּיִם לֹא אַרְגִּישׁ?

שׁוּר, אֶזְחַל בְּקַו יָשָׁר

אֶל הַמַּעְיָן הַשָּׁר.

אֲנִי: חֲבַלְבַּל, חֲבַלְבַּל,

וּלְאָן מִשָּׁם תִּזְחַל?

חֲבַלְבַּל: אֲנִי זוֹחֵל

לָאוֹר, לַצֵּל,

אֶל כָּל אֲשֶׁר תֶּחְשַׁק נַפְשִׁי

תָּמִיד אֲנִי לִזְחֹל חָפְשִׁי.

אֲנִי: וְאָנֹכִי – לֹא אוּכַל,

אֲקַנֵּא בַּחֲבַלְבַּל!

אֶל כָּל אֲשֶׁר אֶפְנֶה, אָסוּר,

לִי קוֹרְאִים: אָסוּר! אָסוּר!

אֲנִי וַחֲבַלְבַּל (בְּיַחַד): טוֹב לִחְיוֹת כַּחֲבַלְבַּל!

הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר

שׁוֹטֵחַ מַרְבַדִּים

עַל כָּל הַחַלּוֹנוֹת;

יִשְׁנוּ, הַיְלָדִים!

הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר

פָּרַשׂ הַמַּרְבַדִּים

עַל כָּל הַחַלּוֹנוֹת;

יִשְׁנוּ, הַיְלָדִים!

הַמַּרְבַדִּים שְׁחוֹרִים

עִם נְקֻדּוֹת זָהָב;

נוֹצְצוֹת הַנְּקֻדּוֹת:

כּוֹכָב עַל יַד כּוֹכָב.

הֲתֵדְעוּ מָה אֶעֱשֶׂה

בְּבוֹא לֵיל־סֵדֶר זֶה?

אַסְתִּיר הַגְּדִי שֶׁל הַהַגָּדָה

וְהֶחָתוּל כְּלָל לֹא יֵדַע

הֵיכָן הַגְּדִי –וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ,

יַבִּיט, יֹאמַר: “הַגְּדִי אֵינֶנּוּ”.

וְלֹא יִקֹּם אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,

וְלֹא מַקֵּל, לֹא אֵשׁ אוֹכֶלֶת,

לֹא מַיִם, וְלֹא שׁוֹר נַגָּח, –

כִּי אֶת הַגְּדִי אֲנִי אֶקַּח,

אַסְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מַחֲבוֹא,

וְכָל רָעָה לֹא עוֹד תָּבוֹא.