כתבתי בירח זיו שנת “צמאה לך נפשי” לידידי החכם השלם אבי סופרי חזיון ה' אברהם מאפּוּ נ"י, בתתי לו מחברותי למנחה, והוא גם הוא כבדני בספרו “עיט צבוע” אשר לא נשלם עדנה בדפוס, כי חלה המחבר את ידו הימנית, גם איננה משגת להוציא את השאר השמור אתו לאור עולם.

בִּלְחוֹם רֹאשׁ־הַסּוֹפְרִים אֶת עֲמָלֵק הַצּוֹרֵר

רָפוּ יָדָיו בִּרְפִידִים עַל־רֹאשׁ הָהָר שָׁמָּה,

וּבְלָחְמְךָ אֶת־הָעֲמָלֵקִי – צָדוֹק הַסּוֹרֵר

כֵּן כָּבְדָה יָדְךָ עַד לֹא שָׁלְמָה הַמִּלְחָמָה;

אַךְ בִּידֵי משֶׁה! אַהֲרֹן וָחוּר אָז תָּמָכוּ

וּבְיָדְךָ אֵין תֹּמֵךְ, אוֹתְךָ עַמְךָ שָׁכָחוּ!

t דֶּרֶךְ בַּת־עַמִּי

תּוֹעֶה תּוֹעֶה עַמִּי בִּנְתִיבוֹת דָּת וָדֵעַ

מַעֲגָּלָיו נְלוֹזִים, אָרְחוֹת עוֹלָם הוּא פוֹרֵעַ:

חֻקִּים צַדִּיקִים וְנִכְבָּדִים יִרְמֹס בָּרָגֶל

וְכָל־חֹק קַל וְדַל יוֹקִיר, יִשְׂאֶנּוּ עַל־דָּגֶל;

כֵּן מִשְׁפַּט בַּת־עַמִּי (לֹא אָבוּז כִּי זָקָנָה)

בִּמְצֻלָה תַשְׁלִיךְ כָּל־פֶּשַׁע בְּרֵאשִׁית הַשָּׁנָה,

כָּאֶבֶן אָז יֵרְדוּ עֲוֹנוֹת מִנְּשׂוֹא כָּבֵדוּ,

לֹא יַעֲלוּ נֵצַח, לֹא יִזָּכְרוּ יִפָּקֵדוּ

וַחֲטָאִים קַלִּים כַּמֹּץ רַק הֵם עָל יָצוּפוּ

וּכְצִפֳּרִים עָפוֹת לְעֵינֵי בַת־עַמִּי יָעוּפוּ!!

t דֶּרֶךְ קְצָרָה לְרוֹפֵא אֱלִיל

בְּבוֹאֲךָ בֵּית הַחָפְשִׁית וְחוֹלָיו בִּקַּרְתָּ

תֵּת לָמוֹ רִפְאוּת תְּעָלָה אֹמֶר גָּזַרְתָּ:

מֵחוֹלִי זֶה מִנְעוּ גַם לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ,

עַל־מַכַּת זֶה שִׂימוּ זְבוּבֵי מָוֶת וְיִרֶב הַמַּחַץ;

לָזֶה שִׂימוּ אַרְבָּעִים עֲלוּקוֹת עַל־חָזֵהוּ,

וְלָזֶה הַטִּיפוּ מֵי־רוֹשׁ בְּיֵין מַשְׁקֵהוּ –

אַךְ לָמָּה־לָּךְ, אַבְּדָן, הַרְבּוֹת בְּמִלִּים:

דַּבֶּר־נָא בְאַחַת: “הִרְגוּ אֶת־הַחוֹלִים!”

t הַמִּתְלוֹנְנִים

כַּבְּרִיאִים כַּחוֹלִים יִתְאוֹנְנוּ, אַבְּדָן, עָלֶיךָ

עַל־כִּי לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שִׁכּוֹר מִיַּיִן הִנֶּךָ;

אַךְ לוּ הִשְׂכִּילוּ, תְּבוּנָה וָדַעַת קָנוּ

כִּי עַתָּה אֹבְדִים אֵלֶּה פֶּה אֶחָד הִתְלוֹנָנוּ

עַל־כִּי לֹא תִשְׁתֶּה תָּמִיד יוֹמָם וָלָיִל:

לְמַעַן לְשׁוֹנְךָ גַם יָדְךָ לֹא תַעֲשֶׂינָה חָיִל!…

t שְׁאֵלַת אַבְּדָן

כְּצֵאת אַבְּדָן כְּכוֹס מְלֵא מֶסֶךְ מִבֵּית הַיָּיִן

אֶל־בֵּית מוֹעֵד לְכָל־חַי בְּגַאֲוָה נָשָׂא עָיִן,

וַיֹּאמֶר: הַגֵּד בֵּית מוֹעֵד, אַל תְּכַחֵד מֵעַבְדֶּךָ

אֶת מִי הִרְבֵּיתִי לְמַלְאוֹת: בִּטְנִי אוֹ קְבָרֶיךָ?!

t מַאֲוַיֵּי לִבּוֹ

אַבְּדָן יִתְקַנֵּא בְצַדִּיק תָּמִים, בְּנֹחַ

וּמְאֹד מָצָא לְנַפְשׁוֹ עֹנֶג וָנַחַת

לוּ כָמֹהוּ גַם הוּא עָצַר כֹּחַ

לְהָבִיא אֶת־כָּל־הַחַי בְּתֵבָה אַחַת…

t עֲצָתוֹ

וַיְהִי הַיּוֹם וְאַבְּדָן יָשַׁב מָלֵא עַצָּבֶת

מַדּוּעַ לֹא חֲנָנוֹ אֱלֹהִים כְּנָפָיִם

כַּאֲשֶׁר נָתַן לְרֵעֵהוּ, לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת

וַיִּעָּוֵץ: לִקְנוֹת סוּסִים קַלֵּי הָרַגְלָיִם!

t שְׁבוּעָתוֹ

אַבְּדָן נִשְׁבַּע בְּחֵי הָעוֹלָמִים

לִבְלִי קַחַת לוֹ אִשָּׁה כָּל־הַיָּמִים

כֵּן מַעֲשֵׂהוּ וּשְׁבוּעָתוֹ מְאֹד נִפְלָאתָה:

כִּי הַרְבּוֹת זֶרַע בַּתֵּבֵל לֹא לוֹ יָאָתָה.

t עַל קִבְרוֹ

עַל־אַבְּדָן יָעִיד כָּל־גֶּבֶר

כִּי הָיָה שְׁפַל רוּחַ וְעָנָו:

עַתָּה יָרַד הוּא אֶל־קֶבֶר

וְאֶת הַחוֹלִים נָתַן לָלֶכֶת לְפָנָיו…

t טוּב טָעַם

א. מַדּוּעַ בְּיֶרַח זֶה מְעַט מֵתוּ אֻמְלָלוּ

אַף־כִּי רַבִּים מְאֹד לְמִשְׁכָּב נָפָלוּ?

ב. הֲטֶרֶם תֵּדַע, רֵעִי, הַאִם לֹא שָׁמַעְתָּ

כִּי רוֹפֵא הָעִיר חָלָה אֶת־חָלְיוֹ עַתָּה!

t עֵצָה טוֹבַה

“עת לעשות לחיים הפרו תורתך”

לִקְרוֹא אֵלָיו אֶת־אַבְּדָן רוֹפֵא נַפְשֵׁהוּ

שְׁלָחֲךָ אָבִיךָ אֶל־בֵּיתוֹ שָׁמָּה,

בֵּן מַקְשִׁיב, אַל־נָא תִשְׁמַע לְקוֹלֵהוּ,

לְמַעַן יַאֲרִיךְ עוֹד יָמִים עַל־הָאֲדָמָה!

t יוֹצֵר אוֹר

גַּם בַּלַּיְלָה כִּי תוֹפִיעִי רַעְיָתִי

וָאֵרֶא אֶת־עֵינַיִךְ הַטְּהֹורֹת

אָז חִישׁ קַל אָקוּמָה מִמִּטָּתִי

וָאֲבָרֵךְ לָאֵל יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת!

t רַעְיוֹן

כִּנּוֹר נִשְׁבָּר יֵיטִיב יַנְעִים קוֹלוֹ כִפְלָיִם

וּלְאַנְחַת לֵב נִשְׁבָּר יַטֶּה אֵל אָזְנָיִם…

t מִנְחַת זִכָּרוֹן

אשר כתבתי לחכם־הרזים ויועץ פלא (גפהיימראטה), אוהב ישראל וחכמת סופריו, האדון אלכסנדר בן־פיליפּ פאסטעלס בשלחי לו את המחברת “עזרא הסופר” מוגשת ומקודשה לשמו:

אַלֶכְּסַנְדֶּר הַגָּדוֹל כִּי בָא לִירוּשָׁלָיִם

וַיְּבַקֵּר הֵיכַל־יָהּ הַכֹּהֲנִים וַחֲכָמִים

לִרְאוֹת הֲדַר קָדְשָׁם אוֹרוּ לוֹ עֵינָיִם

וַיַּעַל עַל־מִזְבַּח־אֵל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים;

וּלְכַבֵּד שֵׁם זִכְרוֹ אָז עִבְרִים יָדָעוּ:

כָּל־בֵּן נוֹלָד שָׁנָה זוּ בִשְׁמוֹ קָרָאוּ –

כֵּן עֵת הוֹפַעְתָּ בֶּן־פִילִיפּ בֵּית הַסֵּפֶר

וּכְמַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ כִּי נִגְלֵיתָ אֵלֵינוּ,

לִמּוּדֵי־יָהּ רָאִיתָ, שָׁמַעְתָּ אִמְרֵי שֶׁפֶר

וַתֵּט לָמוֹ חֵן, וַתְּהִי מֵלִיץ בַּעֲדֵנוּ;

אָז לִבִּי רָחַשׁ אַהֲבָה וּלְשׁוֹנִי לָךְ שָׁרָה¹

וּבְנִי הַבְּכוֹר אַקְרִיב לָךְ הַיּוֹם אַזְכָּרָה!

כדבר האמור במכתב עתי “המליץ” שנה ד'. ↩

t הַחֲלִיפוֹת

בֵּין כּוֹכְבֵי וֶנֶרֶה וּמַרְס נִתְּנָה הָאֲדָמָה

עַל־כֵּן חֲלִיפוֹת עָלֶיהָ – אַהֲבָה וּמִלְחָמָה! ¹

כתבתי כאשר שקטה הארץ ממלחמת פרייסאן ועסטרייך בירח האיתנים שנת “ולא ישא גוי אל גוי חרב” והשלום הושב על כנו. וידוע כי כדור ארצנו בשטת כוכבי הלכת תלוי על־בלימה בין ועגערה אלילת האהבה ובין מרוז אליל המלחמה לפי הגדת רומי. – ↩

t הַמִּתְחַסֵּד

א) מַדּוּעַ זֶה מִתְחַסֵּד בֶּן־שַׁמּוּעַ

בְּמוֹ רֹאשׁוֹ תָמִיד כֹּה וָכֹה יָנוּעַ?

ב) לִבּוֹ רֵק וּבְרֹאשׁוֹ חָכְמָה לֹא תָנוּחַ

לָכֵן קַל הוּא עַל־פְּנֵי כָל־רוּחַ!

t תְּשׁוּבָה נִצַּחַת

א) שְׁאֵלָה אַחַת לִי, רֵעִי, אָנָּא שְׁמָעֵנִי,

פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי, אָנָּא הֲבִינֵנִי:

אֵיכָכָה יִשְׁכְּנוּ גְדוּדֵי מַלְאָכִים בָּרָמָה,

אִם רַגְלֵי עֵגֶל לָהֶם רַגְלֵי בְּהֵמָה?

ב) לֹא אָבִין דְּבָרֶיךָ, אִישׁ שְׂפָתָיִם

מַה־מִּמְּךָ יַהֲלֹךְ אִם כָּעֵגֶל לָהֶם רַגְלָיִם;

הֲלֹא עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר

רַבִּים עוֹלִים הַשָּׁמַיְמָה וְלָהֶם – רֹאשׁ חֲמוֹר!

t מַעֲנֵה חָכָם

מִבֵּין חֶבְרַת מִתְעַלְּסִים וַאֲחֻזַת מֵרֵעִים

יָצָא אַחַד הַנְּבוֹנִים וּתְמִים דֵּעִים

וַיִּשְׁאָלוּהוּ: אִם מָצָא נַחַת בְּחֶבְרָתָמוֹ?

וַיַּעַן: לוּ הָיוּ לִסְפָרִים לֹא קָרָאתִי בָמוֹ…

t כַּפָּרַת עָוֹן

נֶפֶשׁ שֶׂכְוִי בֶּן־בִּינָה מֵחַיִּים נִגְזְרָה

בִּידֵי אִישׁ לֹא־בִינוֹת לְאָשָׁם וּלְכַפָּרָה:

חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא כַּפֵּר פְּנֵי אֵל שָׁמָיִם

בִּרְדּוֹף בַּעַר עַד־חָרְמָה אֶת־מַשְׂכִּיל טְהָר יָדָיִם

t מַעֲנֶה רַךְ

"מָה הַתְּלוּנָה עַל “בַּת־שֶׁבַע” שָׁמַעְתִּי¹

וּלְדַבֵּר בָּהּ סָרָה הֶבֶל יֶהְבָּלוּ?

־כִּי “בַת־שֶׁבַע” לִפְנֵיהֶם נָתַתִּי

וּלְבַת“שְׁבַע עֶשְׂרֵה” עֵינֵיהֶם כָּלוּ!…

שיר־אהבים שהוצאתי לאור זה לא כביר. ↩

t פֵּשֶׁר דָּבָר

“מַדּוּעַ הַזָּקָן בִּלְחִי הָאִשָּׁה לֹא צוֹמֵחַ”

– כִּי לֹא תוּכַל לַחֲשׁוֹת בְּכָל־עֵת הִגָּלֵחַ!

t הַנָּזִיר

הַגִּידָה־נָּא לִי נְזִיר אֲלֹהִים יְרֻבָּעַל,

לָמָּה־זֶּה תִּשְׂנָא יַיִן כְּלַעֲנָה וָרוֹשׁ?

"יַעַן כִּי בְמִשְׁלַחְתּוֹ הוּא יִמְעֹל מָעַל

אֲנִי אֶשְׁלָחֵהוּ לְבֶטֶן וְהוּא יַעֲלֶה לְרֹאשׁ!"

t שִׂיחָה

בין יקטן המשורר ובעל המכתמים

"בַּמֶּה נֶחְשְׁבוּ מִכְתָּמִים וּבַמֶּה אֵיפֹא יְהֻלָּלוּ,

הֵן רַק עַל־שִׂפְתֵי חֲכָמִים הַעֲלוֹת צְחוֹק־קַל יוּכָלוּ?"

– בַּמֶּה נֶחְשְׁבוּ שִׁירֶיךָ וּמַה־מּוֹעִיל בְּכֻלָּמוֹ

אִם גַּם בְּנֵי גִילֶךָ בְּכָל־פֶּה יִצְחֲקוּ בָמוֹ…

t חֵץ תְּשׁוּעָה לַקּוֹרֵא

לִפְעָמִים בַּצָּרָה, חֲכָמִים אָמָרוּ,

גַּם יֶשַׁע וָנֹחַם יִסְתַּתָּרוּ;

כִּי כֵן דִּבֵּרוּ, הַפַּעַם יָדָעְתָּ:

כִּי בְחֵץ זֶה מֵחִצִּים שְׁנוּנִים נוֹשָׁעְתָּ!

t לְאוֹיְבַי

כי רבו ושנאת חנם שנאוני

אוֹיְבַי! הַפַּעַם אֶשְׁמְרָה מֵהַכּוֹת בִּלְשׁוֹנִי

חֲמָתִי שָׁכְכָה וַחֲרוֹן אַפִּי סָר וַיָּעַל,

אַךְ לֹא אֶגְרַע עַיִן גַּם כִּי אֶשְׁקֹט בִּמְכוֹנִי

וּלְשָׁלָל אֶבְחַר לִי אַחַד מֵאַנְשֵׁי מָעַל;

מִפְלָט אַיִן מִצִּפָּרְנַי כִּי חַדּוּ יָחַד

עֵת אִנָּעֵר פִּתְאֹם לִשְׁקֹד עַל־טֶרֶף:

כֹּה יָעוּף הַנֶּשֶׁר עָל שָׁלוֹם מִפָּחַד

וַעֲדַת אַוָּזִים תִּשְׁמֹר עֵינוֹ מִבְּלִי־הֶרֶף!…

תּם

נוספות

מאת

שלמה מנדלקרן

נוֹסָפוֹת

מאת

שלמה מנדלקרן

אמר ש־מ־ר קנא קנאתי לכבוד שפת ארץ מולדתנו, אשר בנעימת נאומיה ובצלצל מבטאיה יתר שאת לה עלכל אחיותיה הסלאויות, כי רק היא לבדה תרהיב עז להדמות אל אם השפות האירופיות, היפהפיה בלשונות בני קדם, היא שפת הודו (סאנסקריט) הזקנה והקדושה לעם קדומים זה; ובכל־זאת רובי סופרי ארצנו יעטו רק אל שלל שפת אשכנז, ומפריה יביאו מגדים חדשים גם ישנים לאחיהם מנחה בכלי קדש; ובכן קמתי אני וברותי שירים שונים, אשר יתכנו להתיהד וללבוש בגדי קדש, ממבחר שירי סופרי רססיא, מלאמאנאסאזז ודערזשאווין עד נעראסאוו ואגארעוו, ואספתים אספה וקראתיה בשם “שׁוֹשַׁנַּת הַצָּפוֹן”. והנני נותן בזה שנים מהם לפני הקורא, והיו למשל.

I כַּפַּת־תְּמָרִים או זְמוֹרַת יְרוּשָׁלָיִם

מאת

שלמה מנדלקרן

אִמְרִי־נָא, הַגִּידִי, זְמוֹרָה נִדָּחָה

אֵיפוֹ רָבִית וַתִּיפִי וַתִּגְדָּלִי?

אַיֵּה הַגִּבְעָה אוֹ עֵמֶק הַבָּכָא

בַּהֲדָרֵךְ אוֹתָם פֵּאַרְתְּ וַתִּצְהָלִי?

הַעַל־מֵי יַרְדֵּן הַשּׁוֹטְפִים בֶּחָיִל

קַרְנֵי הַחַרְסָה בְּיָפְיֵךְ הִשְׁתַּעֲשָׁעוּ,

אוֹ מִסּוּפוֹת לְבָנוֹן תִּסְעַרְנָה בַלָּיִל

תַּלְתַּלֵּי צַמָּתֵךְ נָדוּ גַם נָעוּ?

אִם צָקוּ לַחַשׁ לָרֹכֵב עֲרָבוֹת

אוֹ שָׁרוּ בַּכִּנּוֹר תֹּף וּמְצִלְתָּיִם

מִדֵּי לְקָחוּךָ לֶחָג, עֲנַף־עֵץ־עָבוֹת!

הַנַּעֲנִים וְנִגָּשִׂים – בְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם?

הַעוֹד תָּמָר יוֹלְדֵךְ בְּשֵׂיבָה פֹרֵחַ

הֲיִקַּח עוֹד לֵב הֵלֶךְ בְּקֶסֶם קוֹמָתוֹ

עֵת תִּתְעַטֵּף נַפְשׁוֹ מֵחֹם קֹדֵחַ

לָנוּחַ וּלְהִנָּפֵשׁ בְּצֵל כִּפָּתוֹ?

אוֹ גַלְמוּד עֲרִירִי שָׁם בָּעֲרָבָה

כָּמוֹךְ נָס לֵחֹה חַיָּתוֹ אֻמְלָלָה

וְאַבְקַת חוֹל וְעָפָר נָפְלָה גַם שָׁכָבָה

עַל צַמַּרְתּוֹ, הָהּ, כִּי אָבְלָה קָמָלָה?

דַּבְּרִי, סַפֵּרִי, בַּת אֶרֶץ הַצֶּבִי!

מִי הֱבִיאֵךְ הֲלוֹם, מִי מִבְּנֵי עֵבֶר?

הַאִם קוֹנֵן עָלַיִךְ בְּלֶכְתּוֹ שֶׁבִי

הֲנִכְּרוּ עוֹד בָּךְ עִקְבוֹת דִּמְעוֹת שֶׁבֶר?

אוֹ הוּבָאת בִּידֵי בְחִיר גִּבּוֹר מִלְחָמָה

בִּגְאוֹן שַׁדַּי נִלְחָם עוֹד יָרוּץ שָׂמֵחַ

וּבְעֵינֵי אֵל וְאָדָם פֹּה גַם שָׁמָּה

מָצָא חֵן וָחֶסֶד –וַיְהִי צֹלֵחַ?…

* * *

יַד עֶלְיוֹן נְצָרָתֵךְ, יָד מִשָּׁמָיִם

וְלִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת מָסָךְ דְּלָתֵיהוּ

הִנָּךְ עֹמֶדֶת, הַבַּת יְרוּשָׁלָיִם!

שׁוֹמֵר נֶאֱמָן פֶּתַח בֵּית אֲדוֹנֵיהוּ

עַרְבֵי נַחַל וּפְרִי עֵץ הָדָר סָבִיב

אֹתוֹת קֹדֶשׁ לִישֻׁרוּן כָּל־הַיָּמִים

עַל כֻּלָּם תּוֹפִיעַ הַדְרַת אָבִיב

עַל הָמוֹן חוֹגֵג וְעַל רֹאשֵׁךְ כִּי תָמִים!

(Bжтка Палестины, Лермонтова)

II אַהֲבַת־צִיּוֹן

מאת

שלמה מנדלקרן

סוֹבֵב הוֹלֵךְ לוֹ הָרוּחַ

בִּדְמָמָה וָקוֹל יָפוּחַ

יִרְעֲשׁוּ יִסְעָרוּ

יֶהֱמוּ יֶחְמָרוּ

יִתְרוֹצְצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה

מִשְׁבְּרֵי גַלִּים הַיַּרְדֵּנָה.

בִּלְבוּשׁ זָהָב עָלָה סַהַר עַל חוּג רָקִיעַ

הַס נָא, הַס! זִמְרַת עוּגָב אָזְנִי קַשָׁבֶת…

הִנֵּה הָעַלְמָה, בַּת־צִיּוֹן שָׁם תּוֹפִיעַ

עַל רֹאשׁ סֶלַע הַשּׁוּלַמִּית אִוְּתָה לָשֶׁבֶת.

בַּת־אֵלִים אָנָּא, חִישׁ הָסִירִי הַמַּעֲטָפָה

הִגָּלִי כַּשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי צָהֳרָיִם

וּשְׂאִי נָא רַגְלֵךְ, הָרַכָּה הַיָּפָה

וּרְדִי אֵלַי – בֶּן־צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם!

וּבְגִילָה וּרְעָדָה

יַעֲלַת־חֵן יָרָדָה,

אֶת־דּוֹדָה חֹבֶקֶת

עָלָיו מִתְרַפֶּקֶת.

* * *

רוּחַ צַח חֶרֶשׁ יָפוּחַ

וּלְרוּחַ לַיְלָה לוֹ יָשׂוּחַ

בַּהֲמֻלָּה וּבְסָאוֹן

בָּרַעַשׁ וּבְגָאוֹן

יִתְגּוֹלְלוּ גַלִּים כַּבִּירִים

עַל מֵי יַרְדֵּן הָאַדִּירִים

(ИсӀӀанскій романсъ, ІІушкина)

תם

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.