מתוך: א' אבן-שושן, המילון החדש

מטה אהרן – ר' לוף

לוּף ז' [ ערבית: לוּפ' ; ארמית: לוּפָא] צֶמַח-בָּר בַּעַל פְּקַעַת. עָלָיו גְּדוֹלִים וּדְמוּיֵי-חֵץ. פְּרָחָיו יוֹשְׁבִים עַל צִיר מְעֻבֶּה וַעֲטוּפִים בְּמַתְחָל שֶׁשִּׁטְחוֹ הַפְּנִימִי אַרְגְּמָנִי אוֹ מְנֻמָּר (Arum) : “וְכָל הַטְּמוּנִים בָּאָרֶץ, כְּגוֹן הַלּוּף וְהַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים” (פאה ו י). “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בְּלוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לָעוֹרְבִים” (ירושלמי שבת טז ג). – [לוּף-, לוּפִים, לוּפֵי-]

מַתְחָל ז' [מארמית: מַתְחָלָא דְדִקְלָא (כתובות עז:) – העלה העוטף את הפרי התמר בראשית צמיחתו] [בבוטאניקה] חָפֶה גָדוֹל, יָרֹק, צִבְעוֹנִי אוֹ קְרוּמִי, הָעוֹטֵף אֶת הַתִּפְרַחַת. – [מַתְחָל-, מַתְחָלִים, מַתְחֲלֵי-]

בְּרֵאשִׁית (כַּכָּתוּב)

הָיוּ אֶרֶץ-וְשָׁמַיִם

וְחשֶׁךְ עֲלֵי תְּהוֹם

אֲבָל זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ

הָיָה כְּבָר מַשֶּׁהוּ –

כִּי הָאָרֶץ

הָיְתָה

הָיְתָה תֹּהוּ

הָיְתָה בֹּהוּ

הָיְתָה פֶּרֶא וְהֶפְקֵר

טֶרֶם סֵדֶר וְאִי-סֵדֶר

טֶרֶם כָּל יְצִיר וָצֶמַח

לֹא קוֹרוֹת לָהּ

וְלֹא זְמַן –

מְחֻתְחֶתֶת שְׁבָבֵי-כּוֹכָב

מְפֻלֶּמֶת חַשְׁרוֹת-עָב

הֲלוּמַת גַּלְגַּלֵּי-רַעַם

מֻכַּת גֶּשֶׁם-זִלְעָפוֹת –

וְרַק עַל פְּנֵי הַמַּיִם

מְרַחֶפֶת-מְאַוֶּשֶׁת

רוּחַ טְמִירִים

אַךְ הָאָרֶץ הָיְתָה –

כָּל הַשְּׁאָר

הָיָה רַק עִנְיָן שֶׁל פַּרְשָׁנוּת

שֶׁל פֵּרוּק וְהַרְכָּבָה

וְשֶׁל

זְמַן.

17.5.93

מִי שֶׁעָזַב אֶת עוֹלָמֵנוּ הַנִּדְכֶּה בְּהֶרֶף-עַיִן,

כִּבְנִיד-עַפְעַף, בְּלִי חֶבְלֵי-מָוֶת וּפִרְפּוּרֵי-גְּסוֹס

(וּבְעִקָּר: בְּלִי שֶׁתָּסוּר רוּחַ-קָדְשׁוֹ מִמֶּנּוּ),

אַף בְּלִי שְׁהוּת לְתַחֲנוּנֵי-סְרָק לִפְנֵי מִי שֶׁתַּקִּיף

מִכָּל הַמְּבַלִּים אֶת הָעוֹלָם – הֲלֹא בַּר-מַזָּל יֵחָשֵׁב,

כְּאִלּוּ אָמְנָם נִתְבַּקֵּשׁ לִישִׁיבָה-שֶׁל-מַעְלָה

וְלֹא הֻשְׁלַךְ כְּעֶצֶם מְגֹרֶמֶת מִיְּשִׁיבָה-שֶׁל-מַטָּה.

מִי שֶׁזָּכָה וְעָלָה עֲלֵי-מִשְׁכָּב עִם לַיִל

וְעָצַם עֵינָיו, וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה עָלָה מַגָּל בְּחַלּוֹנָיו

וּקְצָרוֹ, בְּטֶרֶם יַסְפִּיק לִפְקֹחַ עַיִן, וּבְלִי דַּעַת

בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, בֵּין חַיָּיו לְמוֹתוֹ – הֲרֵי זֶה

חָשׁוּב (עַל-פִּי הַמְּקֻבָּל) כְּמִי שֶׁבָּרְרוּ לוֹ מִיתָה נָאָה,

מִיתַת-נְשִׁיקָה, כְּגוֹן זוֹ שֶׁזָּכָה לָהּ (בַכְּתוּבִים)

אֲדוֹן הַנְּבִיאִים, כִּמְלֹאת יָמָיו וְהוּא עַל הַר-נְבוֹ.

אָכֵן הֵיטֵב אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ, עוֹדוֹ חַי, יָדִיד וָטוֹב הֶרְאַנִי

(סָרוּחַ עַל עַרְשׂוֹ, נָמֵק בְּסַרְטָנוֹ, מַשִּׂיר שְׂעַר רֹאשׁוֹ –

תִּפְרַחַת-מָוֶתִּ בִּבְשָׁרוֹ) קֵץ מָדוּד בִּשְׁעָלִים. מְסִיחִים הָיִינוּ

בְּאוֹתוֹ חָכָם-לְהַכְעִיס (רָשָע בַּצַּדִּיקִים וְיָהִיר בַּעֲנָוִים)

שֶׁאַךְ תְּמוֹל אָכֵן הִגְרִיל מִיתַת-דֹּם-לֵב כָּזֹאת;

“כְּנֶגֶד זֶה”, הִתִּיז רֵעִי בְּנַחַת-נוֹאָשִׁים, "עָתִיד אֲנִי

לַעֲשׂוֹת בִּזְחִילָה אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֶל סוֹפִי."

אוּלַי מֵהִרְהוּרֵי-לִבִּי אֶרְאֶה, אֲבָל דַּמֵּה דִּמִּיתִי

לְזַהוֹת קְרִיאַת-תָּגָר בּוֹטָה בְּשִׁבְרֵי הַזְּעָקָה הַמִּתְמַלֶּטֶת

מִבֵּין שְׂפָתָיו – הַדְּבֵקוּת שֶׁבְּאֵין בְּרֵרָה, גֵּאָה-סוֹרֶרֶת,

בִּמְרִי גּוֹרָל גָּזוּר. וּבֵינִי לְבֵינִי תָּמַהְתִּי שֶׁמָּא

בַּר-הַמַּזָּל הַזּוֹכֶה לְדֹם-לֵב וְאֵינוֹ חָשׁ בַּמַּעֲבָר

מִ“כָּאן” לְ“שָׁם”, הוּא דַּוְקָה שֶׁמַּחְמִיץ אֶת הַרְגָּשַׁת

הַחַיִּים בְּתַמְצִיתָם, בְּשִׂיא-תּוֹעֲפוֹתָם – אֶת חֲוָיַת הַמָּוֶת.

דצמבר 1944

אֵלֶּה דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר

פֵּרוּשָׁם אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם

וְקַרְנָם קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַזֶּה.

מְדֻבָּר בִּדְבָרִים שֶׁאָמַר קוּנְג פוּ-צוְ בְּשַׁעְתּוֹ

וּבְאַקְרַאי נִבְּטוּ אֵלַי מִקִּיר בְּעוֹדִי מְדַשְׁדֵּשׁ

בְּאַפְלוּלִית אוּלַמּוֹתָיו שֶׁל בֵּית-נְכוֹת-לְאָמָּנוּת-סִין

שֶׁל הָרֶפּוּבְּלִיקָה שֶׁל סִינְגַּפּוּר.

אֲלֻמַּת-אוֹר מְכֻוֶּנֶת הֵיטֵב הֵאִירָה שָׁם אֶת הַמִּלִּים –

“כַּבֵּד אֶת הָרוּחוֹת. אַךְ הִתְרַחֵק מֵהֶן” –

וְהֵן הָיוּ לִי כִּכְפָפָה לַיָּד.

אָדָם כִּלְבָבִי, קוּנְג פוּ-צוּ. בִּנְקֻדָּה זוֹ, לְפָחוֹת,

אֵין לִי וִכּוּחַ אִתּוֹ. אַף פָּטוּר אֲנִי

מִלְּקַיֵּם אִתּוֹ דּוּ-שִׂיחַ. קִרְבָה שֶׁאֲנִי חָשׁ

לִדְבָרָיו אֵלֶּה עַד כְּדֵי הִזְדַּהוּת הִיא מַגַּעַת:

דּוֹמֶה עָלַי כְּאִלּוּ מִפִּי נִתְלְשׁוּ

וְשֶׁמָּא אַף מִמֶּנִּי נְטָלָם הַקַּדְמוֹנִי,

אוֹ שֶׁעַל כָּל פָּנִים בְּנֻסָּח זֶה אוֹ אַחֵר

כְּבָר אֲמַרְתִּים אֲנִי בְּטֶרֶם אֶתָּקֵל בָּהֶם מִשְּׁמוֹ.

נוּ, בֶּאֱמֶת, הַגִּיעוּ בְּנַפְשְכֶם!

רַק אַל יֵרַע לוֹ בְּעֵינֵיכֶם בַעֲבוּר זֹאת.

לוּ אוֹתִי עִזְבוּ, וּמִשְׁנָתוֹ שְׁמֹרוּ.

טבריה, 12 בספטמבר 1994

עֵמֶק מִינְג, כַּיָּדוּעַ, קָרוּי עַל שְׁמָהּ

שֶׁל הַשּׁוֹשֶלֶת הַמְּהֻלָּלָה אֲשֶׁר מְאוֹת-שָׁנִים מָשְׁלָה

עַל סִין, וּבִגְבוּל צְפוֹנָהּ אַף שִׁפְּצָה וְחִזְּקָה

אֶת חוֹמַת הַמַּמְלָכָה. בָּעֵמֶק הַזֶּה אֵפוֹא קָבְרָה הַשּׁוֹשֶלֶת

אֶת מֵתֶיהָ, וּבוֹ הֵם טְמוּנִים בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁטָר, קֵיסָרִים,

אֶחָד-אֶחָד, אִישׁ עַל נָשָיו וְעַל פִּילַגְשָׁיו,

וְעַל יוֹצְאֵי-חֲלָצָיו שֶׁלֹּא מָלָכוּ.

אֲנִי עַצְמִי עוֹד לֹא הָיִיתִי שָׁם. לֹא בְּמִיתָתִי,

קַל-וָחֹמֶר בְּחַיַּי. אִם תִּשְׁאָלוּנִי, אָשִׁיב שֶׁבְּרָצוֹן אָכֵן

הָיִיתִי מְבַקֵּר שָׁם, וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי עוֹד יוֹם יָבוֹא

וַאֲנִי אַבִּיט סְבִיבִי וְהִנֵּה בְּעֵמֶק מִינְג עוֹמְדוֹת רַגְלַי.

אִם אַסְפִּיק, אוּלַי עוֹד יִזְדַּמֵּן לִי. כְּלוֹמַר,

אִם יְשַׂחֵק לִי הַמַּזָּל. אַף שֶׁהֶעָתִיד שׁוּב אֵינוֹ כְּשֶׁהָיָה.

הוּא מִצְטַמֵּק מִיּוֹם לְיוֹם.

אֱמֶת, בִּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אִישׁ בָּרִיא אָנֹכִי,

וְחֵרֶף פִּרְצָה שֶׁנִּפְרֶצֶת בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים, זְעֵיר-פֹּה

זְעֵיר-שָׁם, בְּעֵינַי הֲרֵי בָּרִיא-אוּלָם עוֹדֶנִּי.

וְאוּלָם לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵצֵא לְפַרְסֵם בָּרַבִּים

אֶת בִּטְחַת בַרְיוּתִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִפּוּכִי הַהִיפּוֹכוֹנְדֶּר

שָׂשׂ דַּוְקָה לְפַרְכֵּס וְלְפַרְהֵס חֳלָאִים וּסְפֵק-חֳלָאִים, בֵּין

שלו בֵּין שֶׁל אֶחָיו גִּבּוֹרֵי-הַמַּחֲלָה.

טבריה, ספטמבר 1994

קווי אַסטרטגיה

לִקְרֹב אֵלָיו זָהִיר, מֻשְׁפַּל עֵינַיִם,

כְּפָעוֹט מְהַסֵּס, מִשְׁתָּאֶה וְהָסוּי,

מוֹדֵד דִּשְׁדּוּשִׁים שֶׁל כַּפּוֹת-רַגְלַיִם

כּוֹבְשׁוֹת רְתִיעָתָן בְּמַאֲמָץ סָמוּי,

עַל הַחוֹל הַגִּלְדִּי, הַמְרֻשָּׁת נִימֵי-גִּיד,

נִתָּקִים-מְרַצְּדִים, מִתְאַחִים בְּפָקְעָם,

כְּמָצַף בִּדְלֵי-גַּל נִשְׁטָחִים חִדְלֵי-נִיד,

זֶה שַׁחַק פְּלֵטָה שֶׁל גִּנְזֵי-עֱזוּז-יָם;

מֵעַתָּה, רַק שַׁקֵּעַ עָקֵב בִּגְבוּרָה

בָעִסָּה הַנִּדְלַחַת שֶׁל חוֹל וְשֶׁל מַיִם,

וְטָבוֹל בְּהוֹנוֹת בָּרְבִיכָה הַקָּרָה –

וְהִמְרֵאתָ כַּנֵּץ, בְּפֵרוּש כְּנָפַיִם,

אֶל אַפְסֵי רְקִיעִים אין-תִּכְלָה, אֵין-תִּקְרָה,

וְנָשׁוֹךְ אֶת שִׁירְךָ בַּהֲדֹק-שִׁנַּיִם!

מדריך מעשי

כְּמוֹ בְּלִי מֵשִׂים, לָשִׂים עָלָיו אַפְסָר,

לִלְטֹף רַעֲמָתוֹ בְּמוֹ כַּף עוֹגֶבֶת,

לַחְגֹר עָלָיו בַּלָּאט כְּלִיל רִתְמַת פַּרְפַּר,

וּלְאָסְרוֹ לִיצוּל-קוּרִים בְּיָד מֻגְנֶבֶת.

מִכָּאן וָהָלְאָה הֵן הַכֹּל בִּשְׁלִיטָתְךָ:

תֵּן בְּפִיו הַמֶּתֶג, הָנֵד מוֹשְׁכוֹת וָשׁוֹט,

וְהוּא יִשָּׂא רַגְלָיו, מֵרִיץ אֶת עֶגְלָתְךָ –

לַקְפִּיצְךָ הַדֶּרֶךְ, גַּמֵּא הַיַּבָּשׁוֹת.

כְּבֶן-חֹרִין יִדְהַר, כִּלְמוּד-מִדְבָּר יִדְלֹק,

שְׁכוּר-מֶרְחָב יִצְהַל, זֵעַת קִצְפּוֹ יָלֹק,

עַד כִּי תַּשְׂכִּיל אַתָּה מַתֵּן מְרוּצָתוֹ.

כָּךְ תִּקְפְּאוּ יַחְדָּיו עַל עָמְדְּכֶם בַּכַּר,

מִקְשַׁת בָּשָׂר אֶחָד בְּלֵב יְקוּם מֻדְבָּר:

חוֹזֶה עִם חָזוּתוֹ, כָּאִישׁ מְלִיצָתוֹ.

טבריה, יוני 1992

ליהושע קנז

מֵעָלָיו אָמְנָם פִּסַּת שָׁמַיִם

צְלוּלָה כִּזְכוּכִית שְׁחֹרָה

זְרוּעָה כּוֹכָבִים –

כּוֹכָבִים זוֹהֲרִים

כְּעֵינַיִם טְהוֹרוֹת

(טְהוֹרוֹת מֵרְאוֹת רַע)

הַנִּבָּטוֹת אֶל עַצְמָן

בְּאַהֲבָה אֵין קֵץ

וְאֵינָן חוֹנְנוֹת בְּמַבָּטָן

שׁוּם דָּבָר –

אַךְ הוּא

בְּעֹמֶק הַחֹשֶׁךְ הַקּוֹנְכִי

נוֹפֵל וּגְלוּי-עֵינַיִם

גְּלוּי-עֵינַיִם

בְּעֹמֶק הַחֹשֶךְ:

וּכְשֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל

וְלִנְקֹב שָׁם בְּמַבָּטוֹ

אֶת עֹמֶק עֲלִיבוּתוֹ

שֶׁל מִין הָאָדָם

הֲרֵיהוּ נוֹפֵל וְרוֹאֶה

נוֹפֵל וְרוֹאֶה –

עוֹטֶה חֶמְלָה כְּשִׁרְיוֹן

נֶאְפָּד בּוּז רַחוּם וְחַם

מַקְשִׁיחַ לֵב אֶל סֵבֶל

וּמַחֲזֶה שַׁדַּי

יֶחֱזֶה:

וּבְקוּמוֹ –

בְּהִתְנוֹדֵד –

הוּא נִסְמָךְ

אֶל הָעֵץ

הַיּוֹנֵק

מִן הַבִּיּוּב.

יוני 1922

א

עַל הַגִּבְעָה מוּל חַלּוֹנִי נִסְלַל כְּבִיש חָדָש. תְּנוּעָה רַבָּה

אֵין בּוֹ עֲדַיִן: אַחַת לַחֲצִי שָׁעָה, בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, עוֹבֵר

שָׁם אוֹטוֹבּוּס. יֵשׁ וְיַעֲמֹד בַּתַּחֲנָה אֲשֶׁר מוּל חַלּוֹנִי, יוֹרִיד

עֲקֶרֶת-בַּיִת עֲמוּסָה צָרְכֵי-מַכֹּלֶת; וּפְעָמִים יַמְתִּינוּ לוֹ בַּתַּחֲנָה

צְעִירִים פָלָשִׁים, דַּקֵּי-מָתְנַיִם וּצְחֹרֵי חֻלְצָה, אוֹ זוּג רוּסִים

עֲבֵי-גֶּרֶם, הָאִישׁ חֲבוּשׂ קַסְקֵט וּלְרֹאשׁ הָאִשָּׁה בֵּרֵט. אֲבָל

עִם חֲשֵׁכָה, כִּכְלוֹת רֶגֶל מִן הַשּׁוּק וְגַלְגַּל מִן הַכְּבִישׁ,

עוֹלֶה אוֹר בּוֹהֵק וְעַז בְּגֻלּוֹת הַפָּנָסִים שֶׁהֻצְּבוּ שָׁם

מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, עוֹלֶה וּמֵאִיר עַל מַשָּׂאִית סְגוּרָה וְגַמְלוֹנִית,

צְבוּעָה לָבָן, הַקּוֹפֵאת שָׁם עַל עָמְדָהּ לְמִשְׁמֶרֶת-לַיְלָה. וְקֶסֶם

לֹא-מִכָּאן יוּצַק אָז בַּדְּמָמָה, הַלּוֹבֶשֶת פִּתְאוֹם מוּחָשִׁיּוּת

שֶׁל גְּלוּיַת-נוֹף סַהֲרוּרִית. בִּפְרָט כְּשֶׁבָּא הַיָּרֵחַ וּמַגִּיר מִלָּבְנוֹ.

ב

אָז יִהְיֶה בַּמַּרְאֶה כְּדֵי לְהַזְכִּיר תְּמוּנָה אֲחִידָה וּמֻשְׁגֶּרֶת

בִּפְתִיחָתָם שֶׁל שִׁירִים עַרְבִיִּים מִימֵי הַגָּ’אהֵלִיָּה (זוֹ תְּקוּפַת הַ“בַּעֲרוּת”

אוֹ הַ“שּׁוֹבְבוּת” שֶׁקֹּדֶם בּוֹא הַנָּבִיא וּמַתַּן הַקֻּרְאָן הַקָּדוֹשׁ):

אֵפֶר מְדוּרָה עֲזוּבָה וּשְׁיָרֵי חֲנִיָּה בִּנְאַת-מִדְבָּר, זֵכֶר

לִשְׁהִיָּה-בְּטֶרֶם-נוּד שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אוֹ בֵּית אָב, מוֹקֵד

גַּעְגּוּעֵי הַמְּשׁוֹרֵר וְיָתֵד לְהִרְהוּרֵי-עַצֶּבֶת אוֹ רַהַב-גְּבוּרָה,

הַנְּתוּנִים, כַּדִּין וְכַמָּסֹרֶת, בְּסַד יְתֵדוֹת-וּתְנוּעוֹת, לְקֶצֶב

נִיעָן הַמָּדוּד שֶׁל אֹרְחוֹת גְּמַלִּים בִּישִׁימוֹן-תַּלְאוּבוֹת.

בַּסַּד הַזֶּה שָׁר עַמְר בֶּן-כֻּלְתוּם לִצְבִיָּה אַיֶּלֶת-אֲהָבִים,

לְיַעֲלַת-הַחֵן אֲשֶׁר אוֹתָהּ זָכַר וַיִּכָּסֵף "כַּאֲשֶׁר/ רָאִיתִי גְּמַלָּהּ

נָסַע עִם עֶרֶב" וּבְדִמְיוֹנוֹ יִרְאֶנָּה מַגִּיעָה בְּמַסָּעָהּ

עַד קַצְוֵי יָמָאמָה, הַמִּתְנַשֵּׂאת “כַּחֲרָבוֹת בִּידֵי שׁוֹלְפִים”.

ג

לֵיל-קַיִץ עֻלְפֶּה. הִנֵּה זֶה אֶפְרֹשׂ מַצָּעַי. הַגַּמְלוֹנִית עוֹדָהּ רוֹבֶצֶת

לְנֶגְדִּי, נִנּוֹחָה כְּמִקְוֵה-אוֹר, אֲדִישָׁה כִּתְאוֹ מִתְפַּלֵּשׁ בַּבִּצָּה.

מוֹצָאָהּ וּמְבוֹאָהּ לֹא נֵדַע, שְׁקִיקַת-עֲלוּמוֹת-עֲלִילוֹתֶיהָ בַּיָּמִים, טֶרֶם

בּוֹא לָהּ שַׁלְוַת לֵילוֹתֶיהָ; לֹא נֵדַע מִי נֶהָגָהּ אוֹ בְּעָלֶיהָ…

בְּגַפִּי אֲנִי עוֹלֶה עַל מִשְׁכָּבִי, קַשּׁוּב. מִצֵּלַע הָהָר יַגִּיעֵנִי

רַחַשׁ רוּחַ לוֹקֶקֶת נְגֹהוֹת אֲבַטִיחַ-יָרֵחַ, מִזְדַּחֶלֶת בֵּין פִּלְפְּלוֹנִים,

מְדַגְדֶּגֶת בִּיבשֶׁת-קוֹץ, מְאַוֶּשֶׁת בְּעַלְוַת זֵיתִים: יַחֲמָתָהּ בַּמַּחְשָׁךְ חוֹתֶרֶת…

נִים וְלֹא נִים, רוֹאֶה וְלֹא רוֹאֶה, אֲנִי עוֹנֶה אַחֲרֶיהָ וְקוֹלִי

בַּל יִשָּׁמַע: בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה וְאֶחֱזֶה בָּךְ

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בְּלַהֲבַת אִשֵּׁךְ עֲלִי, חַיָּה וּבְהִירָה פִּרְאִית וְשׁוֹצֶפֶת,

כִּבְטֶרֶם עֶלְפוֹנוֹת וּנְכָאִים. בּוֹאִי אֲחוֹתִי כַּלָּה כִּי עוֹד יִיטְבוּ

דּוֹדֵינוּ גַּם עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. מַרְבַדֵּךְ נָכוֹן, וּכְנָפַי עָלַיִךְ אֶפְרֹשׂ.

טבריה, 13.8.92

א

בִּסְנִיף-הַבַּנְק הַשְּׁכוּנָתִי שֶׁלִּי אֲנִי מֻכָּר

זֶה קָרוֹב לְרֶבַע מְאַת-שָׁנִים. הוּא גָּדַל,

אֶפְשָׁר לוֹמַר, עִמִּי. אֲנִי נִמְנֶה בּוֹ

עִם רִאשׁוֹנֵי הַלָּקוֹחוֹת, מִסְדַּר הַוָּתִיקִים.

זָכוּר הוּא לִי מִימֵי-בְּרֵאשִׁית: אוּלָם קָטָן

וּפְקִידִים בּוֹ מְעַט; אַרְבָּעָה-חֲמִשָּׁה, לְרַבּוֹת

מְנַהֵל וּסְגָנוֹ. עַכְשָׁו הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ בִּנְיָן

שָׁלֵם, וְאִם גַּם שֶׁל קוֹמָה אַחַת בִּלְבַד, וְבוֹ

מִזּוּג-אֲוִיר מָלֵא בַּקַּיִץ, כַּמוּבָן, וְחִמּוּם בִּימוֹת

קָרָה. צִוְתּוֹ מוֹנֶה תְּרֵיסָר וָחֵצִי, וּבְנוֹסָף

לְכַסְפָּרִים הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּמַחְלָקוֹת לְהַשְׁקָעוֹת,

לְמַטְּבֵעַ-חוּץ, נְיָרוֹת-עֵרֶךְ, אַשְׁרַאי וְכֻלֵּי, וְכֵן

בְּתֵבַת אַל-תּוֹר, כַּסְפּוֹמָט, מִכּוּן מְמֻחְשָׁב: הַפְּעִילוּת

הַיְּדָנִית מִצְטַמְצֶמֶת בַּמִּזְעָר הַהֶכְרֵחִי. בְּלִי לְהֵחָשֵׁד

בְּכַוָּנָה זָרָה, יָכוֹל אֲנִי לִקְבֹּעַ כִּי הַבַּנְק אָכֵן

צוֹעֵד הוּא עִם הַזְּמַן, כְּסִיסְמָתוֹ מֵאָז, וַאֲנִי עִמּוֹ –

דִּינוֹזָאוּר פּוֹסְט-מוֹדֶרְנִי, הַמַּשְׂכִּיל לְהִסְתַּגֵּל לְצַוֵּי

אֵבוֹלוּצְיָה בָּתַר-תַּעֲשִׂיָּתִית, וּלְבַנְקָאוּת בִּמְהִירוּת הָאוֹר.

ב

בִּסְנִיף-הַבַּנְק הַשְּׁכוּנָתִי הַמְּצֻחְצָח שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאֶה

בְּמוֹ עֵינַי הַצּוֹפִיּוֹת, הַנִּצְעָפוֹת מִין עֲרָפֶל

עִם הַשָּׁנִים, אֵיךְ גְּדָיוֹת מִתְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם תָּפְסוּ

פִּקּוּד, הָיוּ לַאֲמַרְכָּלִיּוֹת, הָפְכוּ נָשִׁים לְכָל דָּבָר:

בְּעוּלוֹת-בַּעַל, וַלְדָנִיּוֹת, דַּבְּרָנִיּוֹת, מְסֻבָּלוֹת;

אֵיךְ בַּחוּרִים בּוֹגְרֵי-צָבָא נִרְתָּמִים בָּרִתְמָה,

עוֹמְסִים סִמְלוֹן וָעֹל, מוֹשְׁכִים בָּעֲגָלָה, עוֹלִים בְּדַרְגָּה,

מְשַׁפְּרִים מַצָּבָם וְרִכְבָּם, מְסַיְּרִים בָּעוֹלָם –

וְגַם אֵיךְ אַגַּב כָּךְ מוּעָם זִיו מַבָּטָם,

זוֹרְקָה שֵׂיבָה בִּבְלוֹרִיתָם,

קָרְחָה בְּפַדַּחְתָּם,

נִכְפֶּפֶת קוֹמָתָם,

נִזְפֶּקֶת פִּימָתָם.

וְעַל כָּרְחִי הֲרֵינִי נִמְצָא מְסַכֵּם לְעַצְמִי:

אִם הֵם כָּךְ, קַל-וָחֹמֶר לָקוֹחַ וָתִיק שֶׁכָּמוֹךָ,

אֲשֶׁר זֶה רֶבַע מְאַת-שָׁנִים הוּא צוֹעֵד

עִם הַבַּנְק-הַצּוֹעֵד-עִם-הַזְּמַן, מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב

לְבֵית-הַבַּנְק – הָלוֹך וּמָעוֹד אֶל בֵּית-מוֹעֲדוֹ.

טבריה, דצמבר 1992

יֵשׁ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים, שׁוֹחֲרֵי דַּעַת לִשְׁמָהּ, הַמּוֹצְאִים עִנְיָן מְסֻיָּם

בַּסִּפְרוּת שֶׁל כְּתִיבַת-הָאָרֶץ מִשֶּׁכְּבָר; תֵּאוּרֵי נוֹסְעִים וּמְלֻמָּדִים

וּמְגַלֵּי-אֲרָצוֹת מִן הַתְּקוּפָה הַקְּלָסִית, מִימֵי-הַבֵּינַיִם אוֹ מֵרֵאשִׁית

הָעֵת הַחֲדָשָׁה. (“כְּתִיבַת-הָאָרֶץ”, כַּמּוּבָן, הִיא מֻנָּח עִבְרִי נָאֶה וְשִׁמּוּשִׁי,

שֶׁיָּצָא מִכְּלַל שִׁמּוּשׁ; תַּרְגּוּם מִלּוּלִי וּמְיֻשָּׁן שֶׁל “גֵּאוֹגְרַפְיָה” בִּלְשׁוֹן

יָוָן. כְּכֹל הַזָּכוּר לִי, כָּךְ הָיָה הַמִּקְצוֹעַ קָרוּי בְּתָכְנִית-הַלִּמּוּדִים

בְּבָתֵּי סִפְרֵנוּ.) חִבּוּרִים כְּגוֹן אֵלֶּה מְצוּיִים בְּשֶׁפַע יַחֲסִי בָּעַרְבִית

מִתְּקוּפַת-הַזֹּהַר שֶׁל תַּרְבּוּת הָאִסְלָאם. וּמִן הַיְּדוּעִים בְּאוֹתָם חִבּוּרִים

הֵם כִּתְבֵיהֶם שֶׁל אִבְּן-בָּטוּטָה, אַל-מַקְדִּסִי, אִבְּן גֻּ’בַּיְר, אִבְּן-חַוְּקַל

וְאִבְּן-שַׁהְרִיָּאר, אַל-אִדְרִיסִי וְאַבּוּ אַל-פִידָא (וְאִם תִּרְצוּ אַבּוּלְפִידָא).

מִמְּרוֹמֵי הַיֶּדַע שֶׁלָּנוּ, עַל סַף עִדַּן הֶחָלָל וְהָאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי

לַסְּפִירָה, יְכוֹלִים אָנוּ לְחַיֵּךְ לְעִתִּים לְמִקְרָא סְבָרוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלָּלוּ,

אַף לִצְחֹק בְּכָל פֶּה לִדְבָרִים שֶׁהֱבִיאוּם כְּעֻבְדּוֹת אֶמְפִּירִיּוֹת.

אֲבָל קְצָת עֲנָוָה לֹא תַּזִּיק פֹּה, אִם נִזְכֹּר שֶׁמִּכְלוֹל

הֶשֵּׂגֵי מַדָּעֵינוּ הוּא פְּרִי תַּהֲלִיךְ מִצְטַבֵּר שֶׁל מַסָּה וּמְשׁוּגָה,

וְלֹא דַּל בָּם חֶלְקוֹ שֶׁל מִקְרֶה – דֻּגְמַת זֶה שֶׁהוֹלִיךְ בְּלִי מֵשִׂים

אֶת קוֹלוֹמְבּוּס לֹא אֶל פְּלַג-הַיַּבֶּשֶׁת הַהֹדִי כִּי אִם אֶל גִּלּוּיָהּ

שֶׁל יַבֶּשֶׁת לֹא-נוֹדְעָה. וְהַמַּשְׂכִּיל גַּם יִתֵּן אֶל לִבּוֹ

שֶׁפְּלוּטוֹ, כּוֹכַב-הַלֶּכֶת הַתְּשִׁיעִי בְּמַעֲרֶכֶת-הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּנוּ, לֹא נִגְלָה

אֶלָּא בְּ-1930, וְזֹאת אַגַּב חִפּוּשׂ אַחַר עִלָּתוֹ שֶׁל שִׁבּוּשׁ

בִּתְנוּעָתוֹ שֶׁל נֶפְּטוּן, שֶׁהוּא עַצְמוֹ נִתְגַלָּה רַק 84 שָׁנִים

קֹדֶם-לָכֵן, עֵקֶב הַשְׁפָּעָתוֹ עַל אוּרָנוּס. וְחוֹקְרֵי-הַיְּקוּם בְּדוֹרֵנוּ,

מִסְתַּבֵּר, תּוֹפְסִים עַכְשָׁו כִּי הַבָנַת הִתְהַוּוּתָן שֶׁל הַגָּלַקְסִיּוֹת, לְמָשָׁל,

מֻקְשָׁה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁשִּׁעֲרוּ לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים בִּלְבַד, בְּעוֹד

פִיזִיקָאֵי-הַחֶלְקִיקִים מוֹסִיפִים לִתְהוֹת עַל טִיבוֹ שֶׁל “הַחֹמֶר הָאָפֵל”.

אַךְ נַנִּיחַ לָהֶם לַגִּשּׁוּשִׁים חֲבוּרֵי-הַסְּפֵקוֹת שֶׁל טוֹבֵי מַדְּעָנֵינוּ

וְנָשׁוּב אֶל וַדָּאֻיּוֹת שֶׁל יָמִים רְחוֹקִים, תְּמִימִים וְנֶחְשָׁלִים יוֹתֵר.

אֶל אֶחָד כְּאַבּוּלְפִידָא, לְמָשָׁל. הָבָה נִבְדֹּק מַה מָּצָא הָאִישׁ לוֹמַר

עַל הָאוֹקְיָנוֹס, וְעַל אִיֵּי-הַנֵּצַח. שֶׁהֲרֵי אָמְנָם יָדַע יָדוֹעַ כִּי

הָאוֹקְיָנוֹס הוּא חֵלֶק מִן “הַיָּם הַמַּקִּיף” מִצַּד מַעֲרָב – זֶה הַשָּׂם

גְּבוּל לְאַרְצוֹת אַל-מַעְ’רֶבּ אַל-אַקְצָא (כְּלוֹמַר: קַצְוֵי מַעֲרָב) –

הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִן הַמְּצָרִים שֶׁבָּהֶם מַתְחִילוֹת מַעֲלוֹת-הָאֹרֶךְ וּפוֹנֶה

מִזְרָחָה. וּמִפִּיו לְמֵדִים אֲנַחְנוּ כִּי בֵּין אִיֵּי “הַיָּם הַמַּקִּיף”,

מִמַּעֲרָב, נִמְצָאִים אִיֵּי-הַנֵּצַח. “נִמְצָאִים”, הוּא אוֹמֵר, וְטַבּוּר

הַמַּיִם מְקוֹמָם, מֶרְחַק עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִן הַחוֹף. רַבִּים הֵם, לִדְבָרָיו,

“וּמֵהֶם חִשֵּׁב תַּלְמַי אֶת קַו-הָאֹרֶךְ שֶׁל עָרָיו.” וּבְאוֹתָהּ

נְשִׁימָה הוּא מוֹסִיף, שָׁקֵט וְעִנְיָנִי: "אוֹמְרִים שֶׁהַיָּם הֵצִיף

אֶת הָאִיִּים הָאֵלֶּה, וְכִי נֶעֱלַם כָּל זֵכֶר לְקִיּוּמָם."

אָכֵן, יֵשׁ מַה לִּלְמֹד מִן הֶחָכָם, שֶׁבְּאוֹתָהּ מְנוּחַת-נֶפֶשׁ

אוֹבְּיֶקְטִיבִית קִבֵּל שֶׁהָיֹה הָיוּ אִיֵּי-הַנֵּצַח אַף גַּם

אָבְדוּ לִבְלִי זֵכֶר: כִּי בִּלְּעָם הַיָּם – לְנֵצַח-נְצָחִים.

טבריה, 12.9.92

הכוכבים ממסילותם