אַחֲרֵי עֲלוֹת הָאֵד

חָבַק הַשֶּׁמֶשׁ דֹּק-שָׁמַיִם

וּשְׁטָפַנִי אוֹר צָלוּל וָחַי

אַחֲרֵי עֲלוֹת הָאֵד

אֲנִי יוֹצֵא לָשׁוּט בָּאָרֶץ

וּלְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ לְרוּחַ הַיּוֹם

רוּחַ הַיּוֹם צוֹנְנָה וְנוֹשֶׁכֶת

צִנַּת קַרְחָהּ תִּשָּׂא מֵרוּם הָרִים

מֵהַר-הַגַּבְנוּנִים בִּגְאוֹן שַׁלְגּוֹ

אָשׁוּטָה לִי בָּאָרֶץ

וְהָאָרֶץ כְּעוֹלָה מִן הָרַחֲצָה

אַף הַיָּם מִנֶּגֶד כְּמוֹ הַיּוֹם נוֹלַד

הִנֵּה אָשׁוּב מִשּׁוּט בָּאָרֶץ

וְהָאָרֶץ הָיְתָה עֵדֶן-גַּן-מִקֶּדֶם

כְּבַעַל-בְּעַמָּיו מַדֹּתִי שְׁעָלֶיהָ

וְהָאָרֶץ הָיְתָה מַשְׁקֶה

דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע

כֻּלָּהּ רְטֻבָּה כִּבְעוּלָה-לִי

יַרְקוּתָהּ לְמָתְנַי חָגַרְתִּי

שִׁמְשִׁי גִּבְעוֹתֶיהָ יְמוֹגֵג

הָרֶיהָ לִי אַךְ לִי הָרָתָה

רִוְיוֹנָהּ כְּשִׁגָּעוֹן נוֹסֵס בִּי

שִׁגָּעוֹן שׁוֹקֵט יַצְלִיל דָּמַי

שִׁגְעוֹן-אַדְנוּת יַפְרִיחַ עֲצָמַי.

טבריה, פברואר 1993

או ניקוד טברני

בְּיוֹם בָּהִיר רוֹאִים מִכָּאן אֶת הַחֶרְמוֹן.

בְּעַיִן פְּשׁוּטָה. רוֹאִים אוֹתוֹ מַלְבִּין-זוֹהֵר, מַקְרִין

שַׁלְוַת-עָצְמָה וָהוֹד, מַשְׁרֶה בִּטְחָה. אַךְ הַיָּמִים הַבְּהִירִים

מִתְמַעֲטִים, לְעֻמַּת הַזָּכוּר לִי מִנֹּעַר. גַּם הַצַּחוּת

פּוֹחֶתֶת. נִתָּן הַדָּבָר, אֲנִי מַנִּיחַ, לְהוֹכָחָה סְטָטִיסְטִית

עַל-פִּי רְשׁוּמוֹת מֵטֵאוֹרוֹלוֹגִיּוֹת [אִם נֹהֲלוּ כָּאֵלּוּ

לָעִנְיָן הַזֶּה]. קְצָת זִהוּם-אֲוִיר עוֹשֶׂה, מִן הַסְּתָם,

וּקְצָת רִבּוּי הָאֻכְלוּסִים גּוֹרֵם. יִהְיוּ גַּם וַדַּאי

שֶׁיִּתְלוּ זֹאת בְּרִבּוּי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת שֶׁאֵינָם

מִתְמָרְקִים. אֵין לְךָ תֵּרוּץ קַל מִזֶּה,תָּפֵל מִזֶּה.

גַּם אִם תֵּצֵא מִכָּאן בְּרֶכֶב וְתִסַּע שָׁעָה וָחֵצִי שְׁעָתַיִם,

בֵּין צְחִיחֵי בַּזֶּלֶת וְנִבְלוֹת שִׁרְיוֹנִים, עַד מַסְעֲדֶה

אוֹ בְּרֵכַת-רָם, וְתִתְקָרֵב אֶל גַּבְנוּנֵי הַר-מוֹעֵד, אֶל

שִׁפּוּלָיו מַמָּשׁ, צָפוּי אַתָּה אָמְנָם לָחוּשׁ בְּצִנַּת קַרְחוֹ,

אַךְ אֶת צְחוֹר נִזְרוֹ תִּרְאֶה בְּדֹחַק, וְלוּ בְּיוֹם בָּהִיר.

אֶת מִכְלוֹלָיו נֵיטִיב לִרְאוֹת מִמֶּרְחַקִּים: מֵהַר נִשְׁפֶּה,

מִיעַף מָטוֹס, אוֹ אַף מִשְּׁפַל-בִּקְעָה. גַּם הַנִּצָּב

עַל פִּסְגָּתוֹ יֵיטִיב לִרְאוֹת אֶת פַּאֲתֵי דַּמֶּשֶׂק

מֵאֲשֶׁר אֶת שִׁכּוּנֵי קִרְיַת-שְׁמוֹנָה. עַל כָּל פָּנִים,

מִקָּרוֹב יֵרָאֶה הַקֶּטַע – אַךְ הַשָּׁלֵם יָאֶה לוֹ הָרִחוּק.

אָכֵן, יְפִי נוֹפֵנוּ כָּאן בְּשׁוּם פָּנִים אֵינוֹ עוֹמֵד

עַל מַרְאֵה חֶרְמוֹנִים בִּלְבַד. דַּי לְךָ שֶׁתַּשְׁקִיף

בְּחֶרְבוֹנֵי-צָהֳרֵי-קַיִץ מִן הַחַלּוֹן מֵעַל אֶל חֶלְקָתוֹ שֶׁל

הָאֲגַם, הַמְּרֻקַּעַת שִׁבְטֵי-אֵשׁ-וְסַנְוֵרִים. אוֹ שֶׁתָּזוּן עֵינֶיךָ

בְּחוֹמַת הַגּוֹלָן קְלוּי-הַשֶּׁמֶשׁ, הַחוֹנֵט בָּאֲגַם בָּבוּאָתוֹ.

אוֹ שֶׁתִּרְאֵהוּ מִתְעַטֵּף בִּסְדִין-צֵל-עַרְבַּיִם לְלִינַת הַלַּיִל,

כֻּלּוֹ תָּם יַלְדוּת וְשִׁכְחָה. אוֹ תַּבִּיט בְּזִרְמַת-יְרֵחִים יְחוּמָה

הַנִּקְוֵית בְּאוֹרְצֵל-יְרֵכָיו, אוֹ בִּשְׁטִיחֵי הַמְּאוֹרוֹת

הַמְּעַפְעֲפִים אֵלֶיךָ, לְמִפְלְסֵיהֶם, מִן הָרָמָה הַחֲשֵׁכָה

מִנֶּגֶד. אוֹ אָז, אִם אִישׁ-לֵבָב אַתָּה, וּמָצָא לְךָ.

טבריה, יוני 1992

בְּעוֹד אַתָּה קָרוֹב כִּבְיָכוֹל לְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ, וְהִנֵּה לְפָנֶיךָ

הַצַּלְמוֹנִיָּה הַיְּשָׁנָה בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הַבַּיִת בִּרְחוֹב אַחַד-הָעָם

[מוּל עֲרוּגוֹת גַּן-הַיָּרָק שֶׁל הַגִּימְנַסְיָה, שֶׁאַדְמָתָן (חוֹל-חַמְרָה)

מַנְבִּיטָה קְצָת בָּצָל יָרֹק, גְּזָרִים וּצְנוֹנִיּוֹת וְגַם קוֹלְרַבִּי,

אֲשֶׁר הִצְמַחְנוּ שָׁם (בְּחֶדְוַת-יְצִירָה וּבְזֵעַת-אַפַּיִם) תַּחַת

עֵינוֹ הַפְּקוּחָה שֶׁל הַמּוֹרֶה לַעֲבוֹדַת-הַגַּן, סַמְכוּתִי בְּקוֹבַע-שַׁעַם

שֶׁלְּרֹאשׁוֹ, מֵטִיל שְׂרָרָה כִּצְבִי נִשְׁרִי (זֶה הַמּוֹרֶה לְהִתְעַמְּלוּת),

בַּמַּשְׁרוֹקִית שֶׁבֵּין שְׂפָתָיו] בָּהּ הָיִיתָ חוֹלֵם לְהִצְטַלֵּם [עַלִּיז-קְרָב,

עַל רֶקַע דַּבְלוּלֵי-עָנָן דְּלוּחִים, מֵטִיס לְךָ אֲוִירוֹן

דּוּ-כְּנָפִי תְּלַת-גַּלְגַּלִּי – אוֹ לְחִלּוּפִים, בְּכָפִיָּה וְעָגָל,

נִשָּׂא עַל גַּב גָּמָל דּוּ-דַּבַּשְׁתִּי מֻפְשַׁל-שָׂפָה, מְגַמֵּא

אַפְסֵי-מִדְבָּר], בְּהַיְשִׁירְךָ מַבָּט אֶל הַצַּלָּם נְכֵא-הָרוּחַ,

חֲמוּץ-פָּנִים וּמְעוּךְ-מִגְבַּעַת, הַנֶּחְבָּא אֶל כְּלִי-הַסְּתָרִים הַגַּמְלוֹנִי

(מֻזְקַף-הַחֲצֻבָּה) וְאֶל שְׁחוֹר הַכַּפֹּרֶת (הָעוֹטָה אֶת שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו)

עֵת יְסוֹבֵב אַף יְכַוְנֵן אֶת עֲדֶשֶׁת-קְסָמָיו הַזְּגוּגִית

עַד לַשְּׁנִיָּה הַמַּכְרִיעָה שֶׁבָּהּ יִלְחַץ עַל מֶתֶג וּלְעוֹלְמֵי-עַד

יַקְפִּיא אֶת בִּעְבּוּעַ הָרֶגַע הַחַי, וּמִיָּד אַחַר-כָּךְ

תִּשְׁלֹף יְמִינוֹ הַזְּרִיזָה אֶת טַבְלַת הַתַּשְׁלִיל וּבְמַיִם תַּשְׁרֶנָּהּ

וְכַעֲבֹר עוֹד דַּקּוֹת אֲחָדוֹת וְהַפֶּלֶא יִתַּם, וּבְכֶסֶף מָלֵא יִפָּדֶה

צַלְמְךָ הַמְּפֻתָּח וְנִתַּן בְּיָדְךָ לְקִנְיָן – כְּכָבֵד מְפַרְכֵּס שֶׁעַתָּה-זֶה

חֻלַּץ מִכֶּרֶס בְּהֵמָה מְבֻקַּעַת – חָדָשׁ, וְטָרִי, וְרָטֹב.

צֻלַּמְתָּ? שִׁלַּמְתָּ? חָלַמְתָּ? – בְּנֵי גִּילְךָ (רֵעֶיךָ-מִנִּי-אָז)

הָיוּ בָּהֶם, מִכָּל מָקוֹם, אֲשֶׁר מֵאָז וְעַד הַיּוֹם

הִגְבִּיהוּ עוּף הִרְחִיקוּ טוּס (אִם הֵם וְאִם בְּנֵיהֶם

אוֹ נֶכְדֵיהֶם) הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְטַלְּמִים הַמְּחֻטָּטִים,

הַנִּפְעָמִים לְפִי תֻּמָּם, שָׁם בְּחֶבְיוֹן חָצֵר פְּנִימִית אֲשֶׁר בִּרְחוֹב

אַחַד-הָעָם, לִפְנֵי חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ עַשְׂרוֹת-שָׁנִים; גַּם מֶרְחָבִים

גִּמְּאוּ פִּי שִׁבְעָה-וְשִׁבְעִים מִכָּל שֶׁיֶּחֱזֶה רוֹכֵב-גָּמָל

בַּחֲלוֹם-לַיִל. אוּלָם בְּטֶרֶם יֵאָסֵף הַשֶּׁמֶשׁ אֶל לֵילוֹ,

בְּמוֹ-יָדְךָ תִּמְשֶׁה מִדְּלִי, כְּמוֹ אוֹתוֹ צַלָּם נִשְׁכָּח

שֶׁבֶּחָצֵר הַפְּנִימִית, טַבְלַת-תַּשְׁלִיל בָּהּ תְּזַהֶה יְמוֹת-מָחָר;

כָּךְ גַּם תִּרְאֶה כִּי כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנְּצוּרוֹת אֲשֶׁר יָדְעוּ

כְּאַיִן תֵּחָשַׁבְנָה כְּנֶגֶד הַצָּפוּי וְהַמְזֻמָּן לַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם.

אִלֵּם יוֹם-הַמָּחָר. רַק שְׂפָתָיו נָעוֹת; קוֹלוֹ בַּל יִשָּׁמֵעַ.

אַךְ מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ לִשְׁמֹעַ, יַסְכִּית וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ.

אפריל 1993

(ושמא: אש לבנה על אש שחורה)

לַאֲשֶׁר נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ יַעֲלֶה בֶּכִי:

הוֹי לִבְנִי אֲשֶׁר נֶעֱלַם יַעֲלֶה בֶּכִי:

לַתַּמּוּז אֲשֶׁר נֶעֱלַם יַעֲלֶה בֶּכִי:

לְרֹאשׁ כֹּהֲנַי אֲשֶׁר נֶעֱלַם יַעֲלֶה בֶּכִי:

פתיחה ל“קינה על התמוז”. תרגום: ש. טשרניחובסקי

“וְאַתָּה”, כָּךְ קָרָא לוֹ לַשִּׁיר שֶׁאוּלַי נֵשֵׁב לְדַבֵּר בּוֹ מְעַט.

שִׁיר עַל הַיֶּלֶד הָעוֹשֶׂה בְּתֵל-אָבִיב בְּבֵית-הַסֵּפֶר בִּיל"וּ –

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה – חֵלֶק מִשְּׁנוֹת-הַלִּמּוּדִים 1948 וְ- 1949.

הַיֶּלֶד הָיָה אָז מִן הַפְּלִיטִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר פֻּנּוּ

מֵחֲזִית הַמִּלְחָמָה הַמִּתְלַקַּחַת בְּעֵמֶק-הַיַּרְדֵּן.

הוּא פָּתַח בְּ“וְאַתָּה לֵךְ סַפֵּר לָהֶם עַל בָּרוּךְ הָאִיסִי”,

וְהִמְשִׁיךְ בְּרֶמֶז אָפֵל עַל “כַּת סְגוּרָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ”,

וְעָבַר אֶל חַוָּה, "מוֹרָה לִילָדִים קְטַנִּים שֶׁהֵלִיטָה פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹתֶיהָ

וְחָנְקָה יְבָבָה כְּשֶׁנֶּאֱמַר לָהּ שֶׁאֲהוּבָהּ נֶהֱרַג בַּמִּלְחָמָה".

וּמִכָּאן, אֶל גַּרְעִין הַחֲוָיָה הָאִישִׁית שֶׁל הַפָּעוֹט-שֶׁמֵּאָז, אֲבִי הַגֶּבֶר-הַכּוֹתֵב:

"לֵךְ סַפֵּר לָהֶם עַל יֶלֶד קָטָן, הַשְּׁלִישִׁי מִיָּמִין בַּשּׁוּרָה הַשְּׁנִיָּה,

שְׁנֵים-עָשָׂר יֶלֶד בְּשׁוּרָה. אַרְבָּעִים-וַחֲמִשָּׁה יֶלֶד בַּכִּתָּה."

הַגִּבּוֹר-הַדּוֹבֵר-הַמִּתְנַבֵּא מְזֻהֶה כְּ"הַיֶּלֶד הַקָּטָן הַשְּׁלִישִׁי מִיָּמִין

בַּשּׁוּרָה הַשְּׁנִיָּה", וְסָמוּךְ לָזֶה תֵּאוּר לְבוּשׁוֹ: "כּוֹבַע קָטָן מְקֻפָּל

שׁוּלֵי מִכְנָסַיִם קְצָרִים מְקֻפָּלִים

חֻלְצָה רוֹטֶטֶת מֵהֶמְיַת רֶטֶט עוֹרוֹ עַל לִבּוֹ הַקָּטָן."

“אַרְבָּעִים-וַחֲמִשָּׁה יֶלֶד בַּכִּתָּה”, הֵעִיד אֵיתָן אֵיתָן. הֵיטֵב זָכַר.

“מְאוֹת רַגְלֵי יְלָדִים קְטַנּוֹת רָצוֹת לַמִּקְלָט”. וּמִמֶּרְחַק הַזְּמַן

דִּוֵּחַ דַּיְקָנִית: "שִׁשָּׁה נֶהֶרְגוּ בַּמִּלְחָמָה. עֲשָׂרָה נִפְצְעוּ בַּמִּלְחָמָה. אֶחָד

הִשְׁתַּגֵּעַ בַּמִּלְחָמָה. שְׁמוֹנָה בִּפְזוֹרַת הָעוֹלָם בְּתִקְוַת שָׁוְא

לֹא לָדַעַת מִלְחָמָה."

שָׁאַלְתִּי אֶת הַשּׂוֹרְדִים, אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, מָתַי נִכְתַּב הַשִּׁיר.

עָנוּ מַה שֶּׁעָנוּ. עַל-פִּי עֵדוּת הַטֶּקְסְט, דּוֹמֶה שֶׁלֹּא דִּיְּקוּ.

לְמַעַן הָאֱמֶת, מֻטַּת הַשִּׁיר נִפְרֶשֶׂת

מִשַּׁחֲרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַחֲדָשָׁה וְעַד יְמוֹת הָאִנְתִּיפָאדָה.

מִכָּאן הַתֹּקֶף הַבּוֹטֶה, הַמְחֻסְפָּס שֶׁל שׁוּרוֹת הַסִּיּוּם הַמְּהֻדָּקוֹת:

"לֵךְ סַפֵּר לָהֶם עַל הַיֶּלֶד

כִּי הַיֶּלֶד יַעֲצֹר אֶת הַמִּצְעָד, אֶת הַגַּרְזִנִּים, אֶת הַבַּרְזִלִּים, אֶת הָאֲבָנִים,

אֶת חֶרֶב הָאִסְלָאם, אֶת הַדָּם.

הִנֵּה חַיָּל, הִנֵּה מַצְבִּיא בִּגְדוּד.

הִנֵּה הָאֲדָמָה תִּרְעַד

כִּי יְדַבֵּר דָּבָר."

מַה נּוֹתַר עוֹד לִי לָלֶכֶת וּלְסַפֵּר לָהֶם עָלָיו? אוּלַי רַק זֹאת

שֶׁהַיֶּלֶד בַּתַּצְלוּם הַמַּצְהִיב הוּא טֹפֶס-אָב מְמֻזְעָר שֶׁל הַגֶּבֶר-הַכּוֹתֵב,

שֶׁבְּעוֹדוֹ רוֹאֶה עַצְמוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ מִין בֶּן-אֵלִים –

חוֹנֵךְ וְאָב לְאַנְשֵׁי-בְּרֵאשִׁית וּלְאֵשֶׁת-בְּרִית,

רוֹדֶה בָּאָרֶץ וּבַדָּרִים עָלֶיהָ, שֶׁבִּבְשָׂרוֹ יִשָּׂא

מִכְוַת צְפוּנוֹת עֲתִידוֹתֶיהָ, הוּא הַמֵּפֵר

עֲצַת כָּל מִתְנַכֵּל, שֶׁנַּחְשׁוֹלִים יָשִׁיב אָחוֹר

וְאֶת קָמָיו יָבִיס – כְּבָר הָיָה בֶּן קָרוֹב לַחֲמִשִּׁים:

אִישׁ בְּמִבְחַר אוֹנוֹ, וְרַק נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת,

בְּכֹחַ-שִׁכְנוּעַ מְהַמֵּם, מִקֵּץ שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם:

שֶׁרֵאוֹתָיו סְפוּגוֹת נִיקוֹטִין וּמָוֶת עוֹלֶה בָּן, צָהֹב וְנֶחְרָץ.

כְּפָפַת עוֹרוֹ הֶחָרוּךְ עַל אֶגְרוֹף-לִבּוֹ הַכָּבֵד.

אוקטובר 1994

כְּשֶׁהִגִּיעַ אָבִיו לִירוּשָׁלֵם

לָגוּר בָּהּ

הֵסֵב שְׁמוֹ בְּעִיר-וָאֵם

מִפֶּרְלְמַן לְבֶן-יְהוּדָה

וּכְשֶׁנָּשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה

אֶת מָרַת דְּבוֹרָה

חִישׁ הִשְׁגִּיר אֶת הָעִבְרִית

עַל לְשׁוֹנָה –

וּכְשֶׁנּוֹלַד הוּא הַבְּכוֹר

לְבֵית אָבִיו

וְקֹרָא שְׁמוֹ בֶּן-צִיּוֹן

(לְיָמִים אִיתָמָר בֶּן אָבִ"י,

אִישׁ רַב-עֲלִילָה בְּצִיּוֹן)

הִשְׁבִּיעַ אֱלִיעֶזֶר אֶת דְּבוֹרָה

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּשָּׂא דְּבָרָהּ

אֶל הַנּוֹלָד

כִּי אִם בְּעִבְרִית

בִּלְבַד –

וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיָה אָז

בִּיהוּדָה

יֶלֶד בֶּן-גִּילוֹ

שׁוֹמֵעַ עִבְרִית

וְהֵדָהּ

שָׁמְרוּ עָלָיו הוֹרָיו

בִּקְפִידָה

לְבַל תִּדְבַּק בּוֹ מִלָּה

זַ’רְגּוֹנִית

וְנִמְצָא הַפָּעוֹט עָזוּב בָּעֲרִיסָה

בְּחָצֵר יְרוּשַׁלְמִית מְהֻסָּה

וּמִתְעַנֵּג עַל חֹם הַחַרְסָה

בְּאֵין עִמּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה

בִּלְתִּי אִם נָחָשׁ

עָרוּם-בַּחַיָּה

גָּחוֹן עֲלֵי-קִיר

וּפוֹזֵל מִנִּי

קִיר –

סוֹף-דָּבָר: עַל-פִּי הָאַגָּדָה

עַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי יָדוֹ הָדָה

הַגָּמוּל הָעִבְרִי הָרִאשׁוֹן

וַיְהִי מְלַהֵג כְּנַפְשׁוֹ שָׂבְעוֹ

אֶל הַנָּחָש הַקַּדְמוֹן

אֶפֶס עַד גִּיל שָׁלשׁ לֹא יָדַע

פָּסוֹק פְּסוּקוֹ אֶל-נָכוֹן

וְרַק זֶה הַמֵּסִית וּמַדִּיחַ

(בַּאֲשֶׁר הוּא נוֹצֵר סוֹד-שִׂיחַ

עִם חַוָּה אֵם-כָּל-חַי בְּגַן-עֵדֶן

וּמְלֻמָּד בְּחִידוֹת מִימֵי-קֶדֶם)

הֵבִין מִן הַסְּתָם

לְרֵעוֹ –

כָּךְ נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד

בְּנַפְשׁוֹ נִקְשְׁרָה

כִּי בּוֹדֵד הָיָה בַּחֶלֶד

עַד חֲבוֹר לוֹ

נָחָשׁ לְחֶבְרָה

הֲגַם שֶׁלֹּא הֵשִׁיב לוֹ

מִטּוֹב

וְעַד

רַע.

פברואר 1996

בֹּקֶר שְׁבִיעִי בַּשָּׁבוּעַ בְּחֹדֶשׁ הָרָמָדָן

תְּכֵלֶת זַכָּה שֶׁל יוֹם-חֹרֶף אֲבִיבִי

בִּפְרֹס רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת

עוֹד מְעַט צָהֳרַיִם

וַאֲנִי בְּמִשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים

אֲשֶׁר בְּצֵל חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם

מוּלִי הַר-צִיּוֹן וּמִנְזַר הַדּוֹרְמִיצְיוֹן

וּמוּלִי הַכְּבִישׁ הָעוֹלֶה שַׁעַר-הָאַשְׁפּוֹת

וּמִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי אֶרְאֶה מִן הַמִּרְפֶּסֶת

מִן הַסִּינֵמָטֵק וּלְמַטָּה

אֶת גֵּיא בֶּן-הִנֹּם

מְקוֹם הַתֹּפֶת

הִנֵּה פַּעֲמוֹנֵי הַמִּנְזָר פּוֹצְחִים בִּתְרוּעָתָם

בְּעוֹד אֲשֶׁר בָּרַדְיוֹ שֶׁלָּנוּ בְּ“קוֹל הַמוּסִיקָה”

(בְּסָמֶ"ךְ אֲנִינָה, כַּמּוּבָן, כַּהֲגִיַּת הַיְּוָנִית הַקְּלַסִּית)

מַשְׁמִיעִים אֶת הַסְּקֶרְצוֹ הַפַנְטַסְטִי לְאִיגוֹר סְטְרָוִינְסְקִי

בְּהַקְלָטָה מִן הַקּוֹנְצֶרְטְחֶ’בַּאוּ שֶׁל אַמְסְטֶרְדַּם

וּלְעֶשֶׂר דַּקּוֹת הוּא נוֹשֵׂא אוֹתָנוּ לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים

אֲבָל אֵי-כָּךְ נִמְצָא סְטְרָוִינְסְקִי מַתְאִים פֹּה

לַצֹּאן הַגּוֹלְשׁוֹת מִצֶּלַע הָהָר

וּבָחוּר צָנוּם חָשׁ לִנְהֹג בָּן אֵצֶל הַבְּרוֹשִׁים

(אוּלַי מִכְּפַר-הַשִּׁלֹחַ בָּא, וְאוּלַי

קֵדְמָה מִשָּׁם, מֵאַבּוּ-דִּיס אוֹ עַזַרִיֶּה)

וְהוּא מֵעִיז אֶת הַכְּבָשִׂים אֶל תּוֹךְ הַתֹּפֶת

אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶּן-הִנֹּם

וְיֵשׁ מִן הַצֹּאן מִתְחַלְחַלְחֲלוֹת

כִּי מִנְחָה שְׂרוּפָה תָּרַחְנָה

וִירֵאוֹת הֵן פֶּן תֻּקַּחְנָה

אֶל הָאֵשׁ אַף הֵן

עִם הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת

אֲשֶׁר יַעֲבִירוּם אֲבוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ

כְּמִנְהַג דּוֹר וָדוֹר

כָּךְ עַד קְשֹׁר עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו

וַהֲמִיתָם אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ

וְעַד הַכּוֹת עַם-הָאָרֶץ אֶת כָּל הַקּוֹשְׁרִים

וְהַמְלִיכָם אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְּנוֹ תַּחְתָּיו

וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַּת עֲדָיָה מִבָּצְקַת

הוּא יְטַמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶּן-הִנֹּם

לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֵת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ

וְאֶת זִבְחֵי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יַהֲוֶה יִתֹּץ

אֲשֶׁר שָׁם הַנָּשִׁים אוֹרְגוֹת בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה

וְאֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ

יַשְׁבִּית מִבּוֹא בֵּית יַהֲוֶה

וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ

יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ.

ירושלים 3.2.96

מחרוזת ארבעה שירים זהב

א

כּוֹתְבֵי הַשִּׁירִים מַכִּירִים אֶת זֶה:

יֵשׁ וּמִלָּה, אוֹ צֵרוּף מִלִּים, צָצִים וּפוֹרְחִים

בְּמֹחָם הַמַּלְלָנִי, נִתְקָעִים כְּיַתּוּשׁ

בָּאֹזֶן הַפְּנִימִית, וְהֵם יוֹדְעִים מֵרֹאשׁ, מִנִּסְיוֹנָם –

יְדִיעָה מַקְדִּימָה, מֻקְדֶּמֶת, קְדַם-יְדִיעָה (אוֹ בָּתַר-יְדִיעָה) –

שֶׁמִּן הַתֵּבָה הַזֹּאת יִוָּלֶד-שִׁיר. אִם לֹא מָחָר

אָז מָחֳרָתַיִם. אוֹ בְּעוֹד חֹדֶשׁ, בְּעוֹד שָׁנָה. לֹא תָּמִיד

דַּעַת קוֹרְאִים נוֹחָה מִמֶּנּוּ בִּרְאוֹתוֹ אוֹר עוֹלָם;

לֹא תָּמִיד דַּעַת כּוֹתְבוֹ נוֹחָה מִמֶּנּוּ. יֵשׁ וְיִדּוֹן

לִגְנִיזָה בְּטֶרֶם פִּרְסוּם, יֵשׁ וְיִדּוֹן לִגְרִיסָה

עִם פִּרְסוּמוֹ, וְהָיָה כְּלֹא הָיָה. יֵשׁ וּפֶתַע

יִזָּכֵר לְטוֹבָה לְאַחַר שִׁכְחָה מְמֻשֶּׁכֶת, וְהָיָה כְּשִׂיחַ-מִדְבָּר

בַּהֲרִיחוֹ מַיִם וְכָאַיָּל יַעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי-מַיִם.

כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. זוֹ דַּרְכָּם שֶׁל שִׁירִים. זֶה דֶּרֶךְ כּוֹתְבֵיהֶם.

ב

כָּךְ, לְמָשָׁל, מִזְדַּמְזְמוֹת לִי זֶה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת

שְׁתֵּי הַמִּלִּים: כַּכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. אֶת הַהֶקְשֵׁר

אֲנִי יוֹדֵעַ, כַּמּוּבָן. בְּסֵדֶר. אֲבָל מַה זֶּה נוֹתֵן לִי?

מָה אֶעֱשֶׂה בְּצֶמֶד-הַמִּלִּים, וּבִשְׁבִיל מַה הוּא טוֹב?

בָּרוּר: בִּשְׁבִיל שִׁיר. יָפֶה. אֲבָל לְאָן אֶקַּח אוֹתָן

אֶת הַמִּלִּים, וּלְאָן תִּקַּחְנָה הֵן אוֹתִי? בַּעַר אֲנִי וְלֹא אֵדַע.

נְחַכֶּה וְנִרְאֶה. אֵין מַה לְּמַהֵר. אוּלַי פָּשׁוּט

נְשַׂחֵק אִתָּן בְּמַחֲבוֹאִים. כִּבְיָכוֹל נַנִּיחַ לָהֶן לְגַלְגֵּל

אֶת הַשִּׁיר בְּעַצְמָן, בְּלִי לְהִתְעָרֵב. וְלִכְשֶׁיִּכָּתֵב, יִהְיֶה זֶה

כְּמוֹ מִקְרֵה-לַיְלָה; מִי אַחֲרַאי, מִי יוֹדֵעַ? וְאִם אָמְנָם

תִּקְרֶה כָּזֹאת בְּאֶפֶס-יָד-וְהַכָּרָה, אוּכַל לְהַכּוֹת

שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הַקִּיר וְלִצְהֹל: “תָּפַסְתִּי אוֹתְךָ!”

דַּי לִי שֶׁאוֹסִיף אָז אֶת שְׁמִי, כְּשֵׁם הַמְּחַבֵּר,

וְהָיְתָה הַיֻּמְרָה שְׁלֵמָה. וְהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנִי.

ג

מִסֵּפֶר שׁוֹפְטִים נִגְרְפוּ לִי וּבָאוּ. לֹא אֲנִי

הִמְצֵאתִין, לֹא אֲנִי צֵרַפְתִּין. אַךְ כְּמוֹ מִצּוּרִי

נֻקְּרוּ וּמִמֵּעַי שְׁלוּפוֹת. הַאֻמְנָם יֵשׁ בָּהֶן

אִתּוּת כָּלְשֶׁהוּ לַבָּאוֹת אַחֲרֵיהֶן, קְרִיאַת-כִּוּוּן,

צֹפֶן לְפִעְנוּחַ, אוֹ חֶבֶל לַעֲבֹר נְחָלִים? מִי יוֹרֵנִי

וְאֵדַע. סֵפֶר-קְדוּמִים סֵפֶר שׁוֹפְטִים. קָשִׁים מִשְׁפָּטָיו.

סֵפֶר כָּחוּשׁ וְיָשָׁר כָּזֶה, יִצְרִי וְאַכְזָר כְּאִלּוּ… מָלֵא

דָּמִים כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. וְהַדָּמִים בּוֹ

אֵינָם זוֹעֲקִים. וּבֵין דָּם לְדָם, תְּרָפִים.

קָשִׁים מִשְפָּטָיו שֶׁל סֵפֶר שׁוֹפְטִים. סֶלַע וּטְרָשִׁים.

בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ. אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְּנַעַן.

בְּתַעֲנָךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ. בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ.

מִן-שָׁמַיִם נִלְחָמוּ. הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא.

תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז… מֵאַיִן יָבוֹא עֻזִּי?

ד

עַד כֹּה וָכֹה הן סוֹלְלוֹת מְסִלּוֹתָן, הַמִּלִּים הַלָּלוּ.

קַו לְקַו, צַו לְצַו, וְלַמּוֹעֵד – אַף בִּקְפִיצַת-הַדֶּרֶךְ.

לוּ אַךְ יַחֲנֹךְ לָהֶן כּוֹתְבָן הַמְּחָרְזָן עַל-פִּי דַּרְכָּן

וְאֵין אוֹנֵס, לוּ אַךְ יַנַּח לָהֶן לְהִתְאַרְגֵּן וְלַעֲשׂוֹת

אֶת שֶׁלָּהֶן, לוּ אַךְ יַשְׂכִּיל אַחֲרֵיהֶן לָלֶכֶת,

אוֹ לָרוּץ. אוֹ אָז יִרְאֶה אֵיךְ מְגַלּוֹת הֵן קֳבָל-שֶׁמֶשׁ

צְפוּנוֹתָיו, אַךְ גַּם שׁוֹמְרוֹת סוֹדָן. כַּדִּין. וְהָיוּ אָז לִי

כְּקֻנְכִיּוֹת קְטַנּוֹת, מִרְמַס-רַגְלַיִם, אֲשֶׁר עִם זֹאת

קוֹל-יָם-בַּהֲמוֹנוֹ אָצוּר בָּהֶן, אִם רַק אוֹאִיל וְאַט

אָזְנִי לִשְׁמֹעַ, לֹא כִי: אַמְשִׁיל עַצְמִי כְּקֻנְכִיָּה,

הֵד עָנָו לַהֲוָיָה בִּמְלֵאוּתָהּ, בַּת-קוֹל; שַׁבְרִיר-רְאִי

בּוֹ יִשְׁתַּבְּרוּ זַהֲרוּרֵי הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. אָז אָמְנָם

יִקָּשֵׁר לִי שִׂיג-וָשִׂיחַ אֶת כּוֹכָב וְאֶת מַזָּל. אֶל רִכְבָּם

אֵרָתֵם וִיצוּעִי מְסִלָּתָם. וְעֻזִּי מִכּוֹכָבִים יָבוֹא.

טבריה, יולי 1991