…אַחֲרֵי שֶׁבָּאָה בְּרִיצָה, מְבֹהֶלֶת, מִתְנַשֶּׁמֶת,

לְקַחְתֵּנִי אֶל אִישׁ-הַפְּלָאוֹת אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֶיהָ

בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁכְּבָר דֻּבַּר בּוֹ, וְאַחֲרֵי

שֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַלְתִּי, וְהוּא חָזַר

עַל כָּל הַהוֹרָאוֹת הַמּוּזָרוֹת לִנְזִירוּת, אָמַרְתִּי לוֹ:

"אוּלַי אַתָּה מְחַכֶּה קְצָת וְאָנוּ עוֹשִׂים לְפָנֶיךָ

גְּדִי-עִזִּים". אַךְ הוּא מֵאֵן, זֶה אִישׁ-הָאֱלֹהִים

שֶׁאֵין לִשְׁאֹל לִשְׁמוֹ כִּי עַל כֵּן הוּא פֶּלִאי.

אוּלַי לְשַׁטּוֹת בִּי חָשַׁב, אַךְ אֲנִי עַל טִיבוֹ

עָמַדְתִּי מִיָּד, כַּאֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת גְּדִי-הָעִזִּים עוֹלָה

וּמֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַלַּהַב עָלָה הַשָּׁמַיְמָה. בְּלַהַב מִזְבֵּחַ

עָלָה גַּם מֵיטִיבֵנוּ הַמְּבַשֵּׂר – וַאֲנִי וְהָאִשָּׁה רוֹאִים,

וְנוֹפְלִים, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, אַפַּיִם אַרְצָה. אוֹ אָז יָדַעְתִּי

אֶל-נָכוֹן בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מִי הִתְכַּבַּדְנוּ.

הָעוֹלָם מָלֵא אֵלִים. וּכְבוֹדָם מָלֵא עוֹלָם.

וְהֵם מְלֵאִים אֶת עַצְמָם וְאֶת כְּבוֹד שְׁרִירוּתָם.

אֵלִים לֹא-אֵמוּן-בָּם, כְּמוֹהֶם כִּתְרָפֵי-בָּתֵּינוּ:

חִידוֹת לָנוּ אָרְחוֹתָם, וְזַר-מַעֲשֵׂיהֶם לֹא נָבִין.

“הֲפֹךְ בָּם וַהֲפֹךְ,” יֹאמְרוּ בְּנֵי-כַּפְתּוֹר, שֶׁחָכְמָתָם

מֵאִיֵּי-הַיָּם, "שֶׁהַכֹּל בָּם נִמְצָא, וְרַק רַחֲמִים

אֵין בָּהֶם." אַף קוֹרְאֵי-הַקּוֹרוֹת יָנִיעוּ רֹאשׁ:

“הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְכָל שֶׁהָיָה כְּבָר הוּא.”

הֲלֹא אֲנַחְנוּ שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם כָּל הַיָּמִים, כְּלֵי-מִשְׂחָק לְהָפִיג

עָצְבָּם וַחֲרוֹנָם. שֶׁבְּאַפָּם יְעַקְּרוּ רַחַם, וְלוֹקְחָה יִשְׂבַּע

בּוּז – אַךְ הִנֵּה בְּפַחַז-גַּחֲמָה פָּתְחוּ רֶחֶם

וְאָב-לֹא-אָב יָגֵל וְיִשְׁתָּאֶה, כִּי נַעַר לוֹ יֻלַּד

אֲשֶׁר נָזִיר מָשׁוּחַ לֵאלֹהִים יִהְיֶה מִן הַבָּטֶן,

וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים…

לוּ יְהִי.

אביב 1995

“דָּן יָדִין עַמּוֹ”, כָּכָה שָׁב צִטֵּט לִי

מִדֵּי פַּעַם, נִפְעָם כְּמִנְהָגוֹ, אָבִי הַטּוֹב מָנוֹחַ,

מִבִּרְכוֹת אָב קַדְמוֹן. וּבְלַחַשׁ, בְּצִדּוּד עֵינַיִם כְּמוֹ

יֵשׁ אוֹיֵב מַטֶּה אֹזֶן מֵאַחֲרֵי כָּתְלֵנוּ מָךְ:

"נָחָשׁ עֲלֵי-דֶּרֶךְ, שְׁפִיפוֹן עֲלֵי-אֹרַח… הַנּשֵׁךְ

עִקְבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר… " וּמוֹסִיף

בְּהַבְלֵעַ: “כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל”. לֵאמוֹר: לִפְנִים

מִשּׁוּרַת הַדִּין, יָדִין… הֲגַם שֶׁהוּא קָטָן וְלֹא-נֶחְשָׁב;

וּבִכְלָל: מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, לֹא מִבְּנֵי גְּבִירָה…

אֵיזֶה דִּין? אֵיזֶה עַם? הֲלֹא אֲנִי עַצְמִי

מֻחְזָק שׁוֹפֵט לְדָן, וְלֹא הָיָה דּוֹרֵשׁ בּוֹ לְמִשְׁפָּטִי

עַד אִם הִכְבִּיד הַפְּלִשְׁתִּי אַכְפּוֹ, אוֹ לָקַח מִבְּנוֹתֵינוּ

לְעַכֵּס לְפָנָיו בַּמִּשְׁתֶּה – וּמָה עוֹד בִּשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל.

חֵי שֶׁמֶשׁ וְחַמָּנָיו אִם לֹא רַב מוֹרָאִי (גַּם חִנִּי!)

בְּעָרֵי פְּלִשְׁתִּים, בְּעַזָּה כִּבְגַת, מִשֵּׂאתִי בִּשְׁפַל מְלוּנוֹת

הַכְּרָמִים שֶׁלַּדָּנִי וּבְמִקְשׁוֹת דְּלוּעָיו. הִנֵּה אַךְ תְּמוֹל,

בַּעֲלוֹת יְהוּדָה עָלַי בַּהֲמוֹנוֹ לְתִתִּי בְּיַד פְּלִשְׁתִּים

הַמְּבַקְּשִׁים אֶת נַפְשִׁי וַאֲנִי בִּסְעִיף סֶלַע-עֵיטָם,

כַּאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֶל דָּן לַזְעִיקוֹ אֶל מַחְבּוֹאִי,

מָה הֵשִׁיבוּ לִי, מְרוּחֵי-הָאֶשֶׁךְ?! – "אֶל אָבִיךָ

שְׁלַח, אֶל מוֹלִידְךָ הַשֶּׁמֶשׁ, וְיַעַזְרֶךָּ, כִּי אֵין

אָב לְךָ בְּדָן וְלֹא נַחֲלָה בִּגְבוּל אַרְצוֹ…

עַכְשָׁו, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יְשַׁנּוּ אֶת טַעֲמָם

וְדַרְכֵיהֶם יֵיטִיבוּ. אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה בִּלְחִי הַחֲמוֹר, אֲשֶׁר בָּהּ –

הֵן כָּכָה יְסֻפַּר עַתָּה – “הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ”…

זוֹכֵר אֲנִי אָמְנָם אֵיךְ צָלְחָה עָלַי הָרוּחַ

בִּרְאוֹתִי מִנֶּגֶד אֶת בַּחוּרֵי פְּלֶשֶׁת צוֹהֲלִים לְמִשְׁבָּתִי –

וּבְעוֹד הֵמָּה מַלְעִיגִים לִקְרָאתִי נָמַסּוּ אֲסוּרַי מֵעַל יָדַי.

וְהֵיטֵב אֶזְכֹּר אֶת לְחִי הַחֲמוֹר הַטְּרִיָּה שֶׁנִּקְרְתָה

לִי שָׁם, מוּטֶלֶת מְעֻפֶּרֶת בֶּעָפָר בְּצַד הַשְּׁבִיל.

הֵיטֵב אֶזְכֹּר גַּם אֵיךְ אֲנִי הוֹרֵס לְעֶבְרָם וּבִימִינִי הַלֶּחִי,

וּלְמַרְאֶה הַזֶּה קוֹפְאִים הֵם פֶּתַע עַל עָמְדָּם,

וּבְהַנְחִיתִי אוֹתָהּ וְהִנֵּה עֶלֶם אֶחָד עָנֹג צוֹנֵחַ

בְּלִי רוּחַ-חַיִּים בְּאַפּוֹ; וְאֵיךְ אֶדְלֹק אַחֲרֵיהֶם

וְהֵם נָסִים מִפָּנַי כְּמִפְּנֵי מַגֵּפָה, עַם רַב

אֲשֶׁר גְּבוּרָתוֹ נִסְרָחָה, וַאֲנִי צוֹפֶה וּמוֹרֶה עֲלֵיהֶם,

בִּשְׂמֹאלִי הַפְּנוּיָה, לְשׁוֹבַי אַנְשֵׁי יְהוּדָה, וּמְעַט-מְעַט

תָּסוּר כְּלִימָתָם וּפִיהֶם נִמְלָא שְׂחוֹק כְּמוֹ לוּ יָדָם

הָיְתָה בָּזֹאת. אָז לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, וּבְקוֹלִי נָתַתִּי,

רַגְלִי עַל נִבְלַת הָעֶלֶם הַמּוּבֶסֶת: "בִּלְחִי הַחֲמוֹר,

חֲמוֹר-חֲמוֹרָתַיִם, הִכֵּיתִי קֶלַח-אִישׁ!" אוּלָם בְּטֶרֶם

יִמּוֹג הַהֵד, וְעוֹד יָדִי מַחֲזִיקָה בַּלֶּחִי, וְצִמְאוֹנִי

בּוֹעֵר, וּכְבָר אִישׁ-יְהוּדָה קוֹרֵא בְּקוֹל עֲנוֹת

וּכְאִישׁ עֲבָרוֹ יַיִן: "בִּלְחִי חֲמוֹר הִכָּה שִׁמְשׁוֹן!

אֶלֶף אִישׁ הִכָּה שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי חֲמוֹר-חֲמוֹרָתַיִם!!"

עַל כֵּן מֵאָז יִקְרְאוּ לַמָּקוֹם רָמַת לֶחִי,

וְשָׁם יָצְאוּ מַיִם מִן הַמַּכְתֵּשׁ לְחַיּוֹת אֶת נַפְשִׁי,

וַיְהִי לְאוֹת וּלְמוֹפֵת… וְעַל זֹאת יֹאמַר הַמָּשָׁל:

"לַגִּבּוֹרִים הַכּוֹת,

וּלִמְרִיעִים הָאוֹת".

ירושלים, פברואר 1996

א

לִחוּשָׁהּ עַל אָזְנִי כִּלְחֹךְ רוּחַ-קָדִים חֲרִישִׁית

הַמְּדַגְדֶּגֶת אָזְנִי. עוֹרָהּ אֶל עוֹרִי דָּבֵק, אֶצְבָּעָהּ

גּוֹשְׁשָׁה, וּכְבִיר-הָעִזִּים עָלֵינוּ. אֲנִי קוֹשֵׁב-לֹא-קַשּׁוּב.

נִים-לֹא-נִים. עַל רִבְצִי כְּהוּא-זֶה אָזוּעַ, אַךְ אֵינֶנִּי

נִנְעָר כַּמְּבֻקָּשׁ. מַחְלְפוֹתַי נְזוֹחוֹת עַל צַלְעוֹתֶיהָ,

מִשְׁתַּרְבְּבוֹת אֶל עֶרְיָתָהּ הָרְטֻבָּה הַמַּהְבִּילָה, קְוֻצַּת-שֵׂעָר

מִשְּׂעָרִי בֵּין שִׁנֶּיהָ. וְדִגְלִי עוֹד עָלֶיהָ: אַהֲבָה.

בַּלָּאט, כְּרוּחַ-קָדִים חֲרִישִׁית בַּבָּתָה, הוֹסְסָה, גּוֹהֶרֶת,

תִּלְחַשׁ עַל אָזְנִי. וְהָאֹזֶן נִזְקֶּפֶת. הִיא גּוֹהָה

אֶל לֶחְיִי. לְהִתְגָּרוֹת בִּי הִיא אוֹמֶרֶת:"פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ,

שִׁמְשׁוֹן! – "אַךְ צְחוֹק הִיא עוֹשָׂה לִי… הַאִישׁ כָּמוֹנִי

יִלָּפֵת? הֲכִי פְּלִשְׁתִּים יַחֲרִידוּנִי?… קִרְבִי אֵלַי, עֶגְלָה!

בַּל נְשַׁחֵת לֵילֵנוּ! הֵן עוֹד מְעַט וּמַר הַבֹּקֶר

סָר. עַל אֶשְׁכּוֹלוֹת בַּכֶּרֶם כְּבָר יִכְבַּד הַטַּל.

אֲנִי אֶזְכֹּר לָךְ חֶסֶד פְּעוּרַיִךְ, אַהֲבַת דְּלוּלוֹתַיִךְ:

בְּשָׂרֵךְ הַתָּחוּחַ. חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ. בּוֹרֵךְ הַסָּפוּן וְשׁוֹאֵב.

שְׂעָרֵךְ הַדָּלִיל. עֶרְגּוֹנֵךְ הַגָּרוּי. גְּרוֹנֵךְ הַנִּחָר. מִדְבָּרֵךְ

הַצָּרוּד. וְחֶרְקַת עַצְמוֹתַיִךְ בַּחֲבֹק אֶזְרוֹעִי. וְעֵינֵינוּ

הָרוֹשְׁפוֹת בְּגֹב הַלַּיִל, הָרוֹאוֹת וְשָׂבְעָה לֹא תֵּדַעְנָה.

וּצְמֹא גֵּוֵינוּ פֶּרֶא. וּשְׂכֹר גְּרָמֵינוּ יַחַד, וּרְווֹת

שֵׁגָל וְאִישׁ יַחְדָּו… הִנֵּה כָּלָה כֹּחִי, הָיִיתִי כָּעוֹלָל!

ב

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה הָרָעָה שֶׁהֵם חוֹרְשִׁים עָלָיו,

גַּם לֹא בָּרוּר לִי אֶל-נָכוֹן עַל מָה הֵם רוֹצִים

לְהִתְחַשְׁבֵּן אִתּוֹ. אוּלַי פָּשׁוּט קִנְאַת גְּבָרִים יֵשׁ כָּאן.

בַּמּוּבָן הַיְּסוֹדִי וְהַקּוֹבֵעַ שֶׁל גַּבְרִיּוּת (הַנִּסָּיוֹן מַרְשֶׁה לִי

כָּךְ לִפְסֹק), הֲלֹא בֵּינוֹ לְבֵינָם פַּעַר בַּל-יְגֻשַּׁר!

לֹא אֲכַחֵד: אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהַרְשׁוֹת זֹאת לְעַצְמִי

הָיִיתִי מוּכָנָה לְהִתְמַכֵּר לוֹ בְּלִי הֲפוּגָה עַד בְּלוֹת!

מַה פִּתְאוֹם אֶתְיַמֵּר לְבַהֲלוֹ, בִּצְעָקָה אוֹ בְּקוֹל-מְלַחֲשִׁים:

“פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן!”? – הָעִנְיָן כֻּלּוֹ אֵינוֹ לְטַעֲמִי;

וּבִפְרָט הַהֶמְשֵׁךְ: “הַגִּידָה-נָא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָּדוֹל!”…

אֲבָל חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ-מֵאוֹת כֶּסֶף, מַתַּת חֲמֵשֶׁת סְרָנִים,

זֶה לֹא הוֹלֵךְ בָּרֶגֶל! וּמָה רַע בִּקְשָׁרִים הַנִּקְשָׁרִים

הוֹדוֹת לְכָךְ בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים?! בַּל אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי:

אוּלַי בֵּית-נְגִידִים עוֹד יֵצֵא לִי מִזֶּה לְחוֹף יָם!

שִׁמְשׁוֹן, שִׁמְשׁוֹן, כַּפָּ’רָה, יֶלֶד מָתוֹק שֶׁלִּי, עוֹד

אֲפָתְךָ וְתִפַּת… אַךְ לִבִּי בַּל עִמִּי… וְשָׂמוֹחַ אֶשְׂמַח,

חֵי דָּגוֹן, אִם תִּתְחַזֵּק וְלֹא יִתְגַּל סוֹד כֹּחֲךָ…

“אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ?!” אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, הַהַצָּגָה

חַיֶּבֶת לְהִמָּשֵׁךְ! מָה עוֹד שֶׁבָּהּ גַּם עֲרֻבָּה לַעֲתִידִי.

“הֵתַלְתָּ בִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים!”… לֹא יִקָּרֵא שְׁמִי

דְּלִילָה אִם לֹא אֶרְאֶה מִיָּד בִּקְצֹר נַפְשׁוֹ לָמוּת!

מאי 1995

לִבִּי יֵחַם בִּי מִדֵּי מוּשִׁי אֶת שְׂעָרִי

כִּי הִנֵּה זֶה לוֹ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת הֵחֵל צַמֵּחַ

כַּאֲשֶׁר גֻּלַּח וּמַחְלְפוֹתַי חִדְּשׁוּ כֹּחִי אַף הֵן.

וְאִם שֻׁפּוּ צְלָעוֹת בִּמְרִי צוֹמוֹת וּבָרָעָב

הֲלֹא מִטְּחֹן הַקֶּמַח בְּבֵית-הָאֲסוּרִים שׁוּב שׂרְגוּ

שְׁרִירֵי זְרוֹעוֹתַי עַד כִּי אֶשְׁמַע יִרְאַת-כָּבוֹד

בְּקוֹל נוֹטְרַי (שֶׁנִּבְחֲרוּ אֶחָד אֶחָד) בִּשְׁחוֹתָם אֵלַי

רַתֵּק רַגְלַי בַּנְחֻשְׁתַּיִם, אַף יֵשׁ אֲשֶׁר כְּמוֹ

בִּלְצוֹן-חִבָּה יִתְלְשׁוּ קְוֻצַּת שֵׂעָר מִזְּקָנִי

לִהְיוֹת לָהֶם מַזְכֶּרֶת-הֲתוּלִים-וָרַהַב…

זֶבַח גָּדוֹל הֵם זוֹבְחִים לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה

וְאֵין טוֹב מִמֶּנִּי לִהְיוֹת לָהֶם מַסְמֵר כָּל הַמּוֹפָע…

לָכֵן טָרְחוּ מִבְּעוֹד בֹּקֶר לָסוּךְ בַּשֶּׁמֶן אֶת גּוּפִי

וְאַף שָׁלְחוּ אֵלַי גַּלָּב מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לְמַעַן

יַעֲשֶׂה אֶת שְׂעָרִי כַּדָּת וְלֹא יֵבוֹשׁוּ סַרְנֵיהֶם

(יוֹדֵעַ פְּלֶשֶׁת לְדַקְדֵּק בְּגִנּוּנִים וּלְהַדֵּר בְּצַחְצָחוֹת

וַאֲנִי עַל זֹאת מִשַּׁחַר נְעוּרַי יָדַעְתִּי כַּבְּדָם).

הִנֵּה צָהֳלָתָם כְּבָר מְפַכָּה אֵלַי מִמֶּרְחַקִּים.

הַאִם אַשְׁלֶה נַפְשִׁי בְּדַמּוֹתִי כִּי בְּעוֹד הֵם חוֹגְגִים

אֶת נִצְחוֹנָם עָלַי גַּם יִשְׁתַּבְּחוּ בִּגְבוּרוֹתַי מֵאָז?

הַאִם שְׂנֵאתִים? הַאִם בְּזִיתִים? הַאִם אֶתְאַב נָקָם?

כָּל עוֹד הָיוּ עֵינַיִם לִי רַק הִתְפָּאַרְתִּי עֲלֵיהֶם!

לֹא לְחִנָּם נָשָׂאתִי פַּעַם עַל כְּתֵפַי אֶת דַּלְתוֹת

שְׁעָרָהּ שֶׁל זוֹ הָעִיר עִם שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְהַבְּרִיחַ

(הֲנִשְׁמְעָה כָּזֹאת בָּאָרֶץ?!) – הָלוֹךְ בִּדְמִי הַלַּיְלָה הַבָּשׂוּם

בּוֹסֵס בַּחוֹל וּבְתַלְמֵי שָׂדֶה – וְעִם הָנֵץ, עֲלוֹת

בְּהִתְנַשֵּׁם וּבְהִתְנוֹדֵד עַד רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר

עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן (וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק!)…

אַךְ גַּם קִנֵּאתִי בָּם, לֹא אֲכַחֵד, בְּשֶׁל כָּל מַה

שֶּׁבּוֹ יָכְלוּ לְהִתְפָּאֵר עָלַי וְעַל שֶׁכְּמוֹתִי…

הִנֵּה מָלְאוּ אָזְנַי הֶמְיַת יַמָּם וְקוֹל מִצְהֲלוֹתָם

וּנְחִירֵי אַפִּי מָלְאוּ אֶת רֵיחַ זֵעָתָם וּנְשִׁימָתָם

עִם עֹצֶר זִרְמָתָם אַף יַחֲמַת אִשָּׁה וּבַת

עִם עֶדְנָתָן הֲבֵל פִּיהֶן וְנִיחוֹחוֹת הַתַּמְרוּקִים.

וּבְעִוְּרוֹנִי אֶרְאֶה-כְּמוֹ-צָעִיר וְגַם זָקֵן כְּטוֹב

לִבָּם בְּיַיִן וְשֵׁכָר וּבְאַחֲוַת מִתְלוֹצְצִים. אַךְ יִרְאוּנִי הֵם

וַחֲרָפוֹת עָלַי יַמְטִירוּ, וּתְהִלָּה יִשְּׂאוּ לֵאלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר

(זֶה דְּבָרָם) נָתַן בְּיָדָם אֶת אוֹיְבָם אֶת מַחֲרִיב

אַרְצָם אֲשֶׁר הִרְבָּה חַלְלֵיהֶם. עַתָּה שִׁנּוּ אֶת טַעֲמָם

וְהֵם תּוֹבְעִים בְּפֶה, הַכְּלָבִים, שֶׁיּוֹצִיאוּנִי “לְשַׂחֵק לִפְנֵיהֶם”.

אֲנִי אַךְ אֲנִי אָשִׂים קַו לְיָמַי גְּבוּל לִשְׁנוֹתַי.

הֵן לֹא לָעַד אוֹסִיף אֶטְחַן לִפְלֶשֶׁת בְּבֵית-הָאֲסוּרִים.

אֵיךְ אֲצַחֵק לִפְנֵיהֶם וְדֶלֶת לֹא אֶרְאֶה עוֹד בְּעַזָּה –

אֲנִי אֲשֶׁר דַּלְתֵי שַׁעֲרָהּ כִּתַּפְתִּי וְעַתָּה נַעַר מַחֲזִיק

בְּיָדִי לְהוֹלִיכֵנִי קֳבָל מַלְעִיגַי. דַּי לִי בִּימֵי הֶבְלִי

תַּחַת הַשָּׁמַיִם… אִם מָעֲטוּ, הֲלֹא טוֹבִים הָיוּ.

כָּל אֲשֶׁר חָמַד לְבָבִי נִמְצָא לִי, וְכָל מוֹצְאוֹתַי

הָיוּ כִּלְבָבִי. מִשְׂחָק וּמְשׁוּבָה. עֲגָבִים וּשְׂרָרָה.

שָׂרֹה עִם גּוֹרָל. וְהִתְהַלֵּךְ חָפְשִׁי עִם אֵלִים וְאָדָם…

רַק דָּן לֹא יָדִין אֶת פְּלֶשֶׁת. עַל כֵּן יִכְרְעוּ יַחְדָּיו.

הַנִּיחָה אוֹתִי נַעַר וַהֲמִישֵׁנִי אֶת עַמּוּדֵי הַבַּיִת

אֲשֶׁר הוּא נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם כִּי רָפִיתִי.

תַּשׁ כֹּחִי כָּעוֹלָל נִלְאֵיתִי כְּאִשָּׁה סֻמֵּאתִי כַּקַּרְקַע.

אֶל שֶׁמֶשׁ-אָב אֶשָּׂא קוֹלִי, לֹא יַעֲנֵנִי רוֹכֵב עֲרָבוֹת.

עַתָּה אֶפָּרַע מִשּׁוֹבַי וְהָפַכְתִּי חַגָּם לְאֵבֶל וּלְמִסְפֵּד…

הֵן אֵלֶּה עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ לְבֵית דָּגוֹן. הֲמִישֵׁנִי וְאֶלְפְּתֵם.

קוֹנֵה שָׁמַיִם יִזְכְּרֵנִי, יְחַזְּקֵנִי קוֹנֵה אֶרֶץ…

אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה חַדְּשָׁה-נָא כֹּחִי כְּקֶדֶם

וְעֹצֶם-יָדִי כְּבַתְּחִלָּה, וְאִנָּקְמָה מֵצּוֹרְרַי!

לֵךְ-בְּרַח מִזֶּה הַנַּעַר… וְתָמֹת עִם פְּלִשְׁתִּים נַפְשִׁי!

אביב 1996