(שיחה בין שני בני הנביאים בימי אחאב מלך ישראל)

אָחִי וָרֹאשׁ! הַגִּידָה

נָא לִי פִּתְרוֹן הַחִידָה,

– שָׁאַל אֶחָד מִבְּנֵי־הַנְּבִיאִים, נַעַר תָּמִים,

אֶת רֵעֵהוּ הַזָּקֵן מִמֶּנּוּ לְיָמִים –

הֵן עַמֵּנוּ כֻּלָּם חֲכָמִים,

כֻּלָּם נְבוֹנִים,

אֹהֲבִים לִדְרוֹשׁ וּלְדַרְיוֹשׁ וּלְהַעֲמִיק חֵקֶר,

וּמַדּוּעַ הִנָּם תָּמִיד נְכוֹנִים

קַל מְהֵרָה לְהִמָּכֵר לְעֵקֶר,

וּכְיוֹנָה פוֹתָה אֵין־לֵב הֵם זֹנִים

אַחֲרֵי כָל רוֹפֵא אֱלִיל טֹפֵל שֶׁקֶר?

רְאֵה, הַדָּבָר בָּרוּר פָּרוּשׂ כַּשִּׂמְלָה

כִּי מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה

נְבִיא אֱמֶת הוּא, צִיר אֵל מִמַּעַל,

וּבֶן־כְּנַעֲנָה נְבִיא הַבַּעַל

פִּיהוּ שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב נִמְלָא,

אַף דַּבֵּר כֵּן בִּשְׂפָתֵנוּ לֹא יֵדָע –

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה

בִּשְׂפַת פַּתְרֻסִים אוֹ כַּסְלֻחִים

יָפִיחַ כְּזָבִים וְנֹאדוֹת נְפוּחִים

יֶחֱזֶה־לָּנוּ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים,

וְעַם יְיָ יֵרֵד לַשְּׁעָרִים

כָּעַיִט עַל הַפְּגָרִים

לִשְׁמֹעַ כְּזָבָיו וּדְבָרָיו הַנִּבְעָרִים. –

בַּגֹּרֶן פֶּתַח הַשַּׁעַר הָיִיתִי

וּבְעֵינַי רָאִיתִי

כִּי הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע זֶה בְּפָנָיו

וַיַּךְ עַל הַלֶּחִי אֶת מִיכָיְהוּ הֶעָנָו

וְלֹא הָיָה פֹּצֶה פֶה וְנֹדֵד כָּנָף;

וְעוֹד יִגְדַּל הַפֶּלֶא

כִּי אֶת הַמֻּכֶּה שָׂמוּ בֵּית־הַכֶּלֶא

וּבְצִדְקִיָּהוּ

אֲשֶׁר הִכָּהוּ

הַסָּרִיסִים לֹא נָגָעוּ.

לַמְּדֵנִי אֵפוֹא טוּב טַעַם וָדַעַת,

בַּמֶּה גָּדוֹל כֹּחַ נְבִיא הַשֶּׁקֶר

כִּי רַבִּים אַחֲרָיו יִנָּהוּ

וּמִבְּלִי חֲקֹר חֵקֶר

יִתְּנוּ לִכְזָבָיו אֹזֶן שׁוֹמָעַת.

אָחִי! – הַנִּשְׁאָל עָנָהוּ

הִנֵּה הַחִידָה

פִּתְרוֹנָהּ בְּצִדָּהּ:

מִיכָיְהוּ אִישׁ צַדִּיק, נֶפֶשׁ נַעֲנָה,

מִתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת וּבִקְדֻשָּׁה,

וּלְצִדְקִיָּהוּ בֶּן־כְּנַעֲנָה

קַרְנֵי בַרְזֶל וּמֵצַח נְחוּשָׁה.

יוֹדֵע הַשֶּׁקֶר כִּי אֵין לוֹ רַגְלַיִם,

וּלְמַלְאוֹת חֶסְרוֹנוֹ לִסְגֹּר הַפָּרֶץ

יִקַּח לוֹ קַרְנַיִם

לְנַקֵּר בָּם עֵינַיִם

וּלְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ.

(מִלּוּאִים לַקֹּדֶם לְפָנָיו)

וַיְהִי כִּי אָרְכוּ הַיָּמִים

וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים חֲכָמִים

וַיִּתְבּוֹנְנוּ בְּצִדְקִיָּהוּ

לָדַעַת מִי וּמָה־הוּא,

וַיִּרְאוּ בִּמְהֵרָה

כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרָע

כֹּזֵב וּמְתַעְתֵּעַ

וְכָל כֹּחוֹ בְּמֵצַח־נְחָשְׁתּוֹ

וַיֹּאמְרוּ קַרְנָיו לְגַדֵּעַ

וּלְגַלּוֹת בַּקָּהָל אֶת בָּשְׁתּוֹ,

וַיַּעֲמְדוּ בְּשַׁעַר בְּנֵי הָעָם

וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל רָם:

״אֲחֵינוּ הַיְקָרִים,

עַד מָתַי אַתֶּם נִגְרָרִים

אַחֲרֵי דֹבֵר הַשְּׁקָרִים?!

הַבִּיטוּ וּרְאוּ וּדְעוּ זֹה

כִּי עַוָּל זֶה לֹא יֵדַע בֹּשֶׁת,

כָּל כֹּחוֹ בְּמִצְחַת הַנְּחֹשֶׁת –

קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה״.

אוּלָם לִנְבִיא הַבְּעָלִים

לֹא רַק קַרְנַיִם עַל רַקּוֹתָיו

כִּי גַם נִכְלֵי שֻׁעָלִים

וּמִרְמוֹת בְּכִלְיוֹתָיו;

וּבִרְאוֹתוֹ כִּי תִגָּל עֶרְוָתוֹ

גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתוֹ

הִתְחַפֵּשׂ בֶּן־כְּנַעֲנָה

בִּלְבוּשׁ נֶפֶשׁ נַעֲנָה

וַיַּעַשׂ אֵבֶל כְּבַת־יַעֲנָה

וַיָּבֹא עַל הָאֱלֹהִים בְּטַעֲנָה:

״כּוּזוּ בְּמוּכְסַז כּוּזוּ,

מַדּוּעַ אוֹתִי יָבוּזוּ!?

(הַצָּבוּעַ רַק בְּכִנּוּי

יַזְכִּיר שֵׁם הָאֵל, וּבְשִׁנּוּי);

אַךְ אֱמֶת רָדַפְתִּי כָּל יָמָי,

רַק חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא בֶצַע,

וּמַדּוּעַ רַבּוּ קָמָי

וְיִפְצָעוּנִי פֶּצַע עַל פֶּצַע!

מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מָעֹז לָעָנִי,

שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי!!״

וְהִנֵּה קוֹל שַׁדַּי – קוֹל הָמוֹן

עֹנֶה בְּסֵתֶר רָעַם:

״לֵךְ דַּבֵּר דְּבָרֶיךָ לַבַּעַל וּלְאָמוֹן,

כִּי אוֹתָם תַּעֲבֹד וְלִשְׁמָם נִשְׁבַּעְתָּ,

אֲבָל הַאוֹתִי, חֲסַר טָעַם,

תֹּאמַר לְרַמּוֹת בִּכְזָבֶיךָ?

וַאֲנִי יוֹדֵעַ כָּל מַחֲשַׁכֵּי לִבֶּךָ!

גַּם אַתָּה בְּנַפְשְׁךָ הֲלֹא יָדַעְתָּ

כִּי מֵעוֹלָם לֹא שְׁלַחְתִּיךָ

לְדַבֵּר בִּשְׁמִי אֶל אַחֶיךָ,

לֹא שַׂמְתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ

וְלֹא נָתַתִּי רוּחִי עָלֶיךָ!

מִבֶּטֶן לְנָבִיא לֹא הָקְדַּשְׁתָּ,

לֵב מַתָּנָה לֹא יָרַשְׁתָּ,

בְּיָדְךָ קַרְנַיִם לָךְ לָקַחְתָּ

וַתִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ,

וּבְכָל יְמֵי נְבוּאָתְךָ

הִשְׁלֵיתָ נֶפֶשׁ עֲדָתְךָ,

עַל שֶׁקֶר אוֹתָם הִבְטַחְתָּ

וַתַּאֲכִילֵם לַעֲנָה

וַתַּשְׁקֵם מֵי־רוֹשׁ –

וְעוֹד יִקָּחֶךָ לִבְּךָ לָבֹא עָלַי בְּטַעֲנָה?

הִנֵּה גַּם עַתָּה

לִכְזָבֶיךָ נוֹסָפוֹת שַׁתָּה:

הֲכִי אַךְ צֶדֶק וְלֹא שַׁלְמוֹנִים רָדַפְתָּ?

הֲכִי לֹא לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר הִטַּפְתָּ,

וּבְעַד בַּדֶּיךָ מֵחוֹל עָצֵמוּ

אַחֶיךָ לֹא בְמֵיטַב כַּסְפָּם שִׁלֵּמוּ?

וַיְהִי הַמְעַט מִמְּךָ קַחַת כַּסְפָּם וּזְהָבָם

וַתִּגְנֹב גַּם אֶת לְבָבָם,

וְאֵיך לֹא יִבְזוּךָ יִשְׁרֵי־לֵב

וִיגָרְשׁוּךָ מִן גֵּו?

הֵן יָבוּזוּ לְגוֹנֵב מָמוֹן

אַף כִּי לְגוֹנֵב לְבָבוֹת!״

כָּכָה דִּבֵּר קוֹל שַׁדַּי בָּהָמוֹן.

אַךְ הֲיִשְׁמַע זְאֵב עֲרָבוֹת

אֶל קוֹל הַגּוֹלֶה אָזְנוֹ לַמּוּסָר?

גַּם צִדְקִיָּהוּ בֶּן־כְּנַעֲנָה

מִפָּנָיו לֹא נִכְנָע,

עֹז פָּנָיו לֹא שֻׁנָּה

וְכַחְשׁוֹ לֹא הוּסָר:

וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי הַסְּכָלִים

דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת וַהֲבָלִים.

נְבִיא הַשֶּׁקֶר! יֵדַע נָא לִבֶּךָ

כִּי אִם לַכֶּסֶף תִּכְסֹף

אוֹתוֹ אָסֹף תֶּאֱסֹף,

אִם תְּהִלַּת הַכְּסִילִים חֶפְצֶךָ –

גַּם אוֹתָהּ אוּלַי תִּמְצָא;

אוּלָם תְּהִלַּת הַחֲכָמִים

לֹא תַשִּׂיגְךָ כָּל הַיָּמִים,

בְּקִרְבָּם תִּהְיֶה תָּמִיד לְבוּז וּלְשִׁמְצָה;

הֵם לֹא יַאֲמִינוּ לְקוֹל עֲנוֹתְךָ הַחֲלוּשָׁה

כַּאֲשֶׁר לֹא יָרְאוּ מִמִּצְחֲךָ הַנְּחוּשָׁה.

אֶחָד מִבְּנֵי מְלָכִים

(מִי מִבְּנֵי עַמֵּנוּ

בֶּן־מֶלֶךְ אֵינֶנּוּ?!)

סָחַר בִּסְחָבוֹת וּמְלָחִים.

הַמִּסְחָר בִּבְגָדִים יְשָׁנִים

נוֹחַ גַּם הוּא לַבְּרִיּוֹת

וְאֵינֶנּוּ נוֹפֵל בְּשׁוּם פָּנִים

מִן הַמִּסְחָר בַּאֲבָנִים

טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת;

אַף הָיֹה הָיוּ הַשָּׁנִים

אֲשֶׁר כָּל רָאשֵׁי הָאָבוֹת

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל סָחֲרוּ בִּסְחָבוֹת

וּבְמִכְנָסַיִם יְשָׁנִים.

אֶפֶס כִּי סֹחֲרֵנוּ

הַמֻּכֶּה בַּסַּנְוֵרִים

לֹא רָאָה כִּי בִזְמַנֵּנוּ

הִגִּיעוּ יָמִים אֲחֵרִים;

וּבַהֲבִיאוֹ סְחָבוֹתָיו חֳמָרִים

אֶל בֵּית מַעֲשֵׂה הַנְּיָר לִסְפָרִים

וַיַּרְא אֶת הַיּוֹצֵר לָעֵינָיִם

עוֹשֵׂה מְלַאכְתּוֹ עַל הָאָבְנָיִם,

מַזִיד הַסְּחָבוֹת כִּנְזִיד עֲדָשִׁים

וּמְרַקְּעָם רִקְּעֵי גִלְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים

זַכִּים וּמְגֹהָצִים וִיפֵי תֹאַר

כַּחֲטוּבוֹת אֵטוּן מִצְרַיִם לָטֹהַר –

וַיַּחְשֹׁב בַּעַל הַסְּחָבוֹת בִּלְבָבוֹ

כִּי אֵין לְמַעֲלָה מִמֶּנּוּ וּמִסְּחֹרָתוֹ,

כִּי כָל הָעוֹלָם – הָרָקָב יְסוּדָתוֹ,

וְכִי לָעָתִיד לָבוֹא

הַשָּׁמַיִם כַּסֵּפֶר יִגֹּלּוּ

הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם יִפֹּלוּ,

הָאָרֶץ וּמְלֹאָה יִבֹּלוּ

וְכָל הַיְקוּם יִהְיֶה לְגַל סְמַרְטוּטִין וָרֶפֶשׁ,

וְהוּא עוֹמֵד וּמְחַטֵּט בּוֹ בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ.

וּבְכֵן שָׂנֵא סֹחֲרֵנוּ שִׂנְאָה נִצַּחַת

אֶת כָּל דָּבָר חָדָשׁ תַּחַת

הַשֶּׁמֶשׁ; וּבְכָל חַיָּיו

הָיוּ כָל מַאֲוַיָּיו

לִקְרוֹעַ וּלְבַלּוֹת וּלְהוֹרִיד הַשָּׁחַת.

רוּחַ צַח כִּי יַחְלֹף עַל פָּנֵיהוּ

יָבִיא רָקָב בּוֹ וִיעַבְּשֵׁהוּ;

כִּי יִרְאֶה פְּרִי תַאֲוָה

הַמְּחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה

יִרְמְסֵהוּ בְּרֶגֶל גַּאֲוָה

וִישִׁיתָהּ בָּתָה וּשְׁמָמָה;

כִּי יִרְאֶה בֵּין אֲנָשִׁים

אִישׁ יוֹצֵר דְּבָרִים חֲדָשִׁים

יִתְאַמֵּץ לִכְרוֹת אֶל רַגְלָיו פַּחַת

בַּעֲבוּר הוֹרִידֵהוּ לִבְאֵר שָׁחַת.

אִלּוּ בְּיָדוֹ נִתְּנָה הָאָרֶץ

לֹא חָשַׁב סֹחֵר זֶה לוֹ לֶעָוֹן

לִפְרֹץ אוֹתָהּ פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ

וְלַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל לִסְחָבוֹת וְרִקָּבוֹן.

בַּעֲבוּר יַחְפְּרֵם אַחֲרֵי־כֵן מִמַּטְמוֹנִים

וְיִכְתֹּב בַּסֵּפֶר זִכְרוֹן לָרִאשׁוֹנִים.

*

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מִיהוּדָה

לְחַיּוֹת וּלְקוֹמֵם סֻכָּה הַנּוֹפֶלֶת,

לְפַנּוֹת הֶעָפָר וּלְהַעֲבִיר הַחֲלוּדָה,

לִפְתּוֹחַ בָּהּ חַלּוֹנוֹת וָדֶלֶת

וְלִבְנוֹתָהּ בֵּית מוֹשָׁב וּמְצוּדָה.

וַיָּבֹאוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַבּוֹנִים

וּלְהַסִּיעַ אֲבָנִים אִמְּצוּ אֶת כֹּחָם,

וַיָּבֹאוּ זִקְנֵי גְבָל הַנְּבוֹנִים –

וַיָּבֹא גַם בַּעַל הַסְּחָבוֹת בְּתוֹכָם.

וַיִּרְאוּ הַגִּבְלִים וַיִּתְפַּלָּאוּ:

״הֲגַם הָרָקָב בַּבּוֹנִים?!״ – קָרָאוּ.

וַיַּעֲנֵם בַּעַל הַסְּחָבוֹת קָשָׁה:

״חָלִילָה לָכֶם לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת

לִבְנוֹת לַסֻּכָּה חוֹמָה חֲדָשָׁה;

רַב לָנוּ לִסְתֹּם הַפְּרָצִים בִּסְחָבוֹת;

אַל אַבְנֵי הַבֹּהוּ יָד אַל תָּרִימוּ,

עַל גַּל הָרָקָב אֲנָךְ אַל תָּשִׂימוּ,

כִּי קָדוֹשׁ הוּא לָנוּ – תּוֹרָה מוֹרָשָׁה״.

אוּלָם הַגִּבְלִים קוֹל עָלָיו נָתָנוּ:

״הַס, פֶּתִי, אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ אִתָּנוּ!

הַאֻמְּנָם רַק בִּסְחָבוֹת וּמְלָחִים

תִּהְיֶה בֹּנֶה עִיר וּמְאַסֵּף נִדָּחִים?

טֹבוּ הַסְּחָבוֹת לָתֵת בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ

וּפְתִילָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶן לַדְּלִיק אִישׁ נֵרוֹ,

אוּלָם בֵּית מוֹשָׁב, בֵּית חוֹמָה וּמְצָדוֹת

שֶׁלְאֹרֶךְ יָמִים לֹא יִפֹּל, לֹא יָמֶשׁ,

לֹא יִבָּנֶה מִבְּלִי אַבְנֵי מוֹסָדוֹת,

מִבְּלִי רוּחַ צַח וּמִבְּלִי אוֹר שֶׁמֶשׁ״.

*

וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַגִּבְלִין וּמַחֲזִיקֵיהֶם

וַיַּבְרִיחוּ אֶת בַּעַל הַסְּחָבוֹת מֵעֲלֵיהֶם

לִבְלִי יַפְרִיעַ אֶת הָעָם מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

כ״ח אייר תרמ״ד, ספ״ב.

בְּבַיִת אֶחָד יָשְׁבוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים,

הָאֶחָד הָיָה מִבְּנֵי הָחָרָשִׁים

מְפַתֵּחַ חוֹתָמוֹת וּמְחֹקֵק מַטְבֵּעוֹת,

הַשֵּׁנִי בַּעַל־שֵׁם כּוֹתֵב קַמֵּיעוֹת

לְהֶדְיוֹטִים וּלְנָשִׁים.

הֶחָרָשׁ הַמְחֹקֵק

מִבְּלִי הַאֲמִינוֹ בַּלְּחָשִׁים

לַקַּמֵּיעוֹת לֹא הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק;

אוּלָם בַּעַל־הַשֵּׁם, הַיּוֹדֵעַ

חִין עֶרֶךְ מַטְבֵּעַ,

רָעָה עֵינוֹ

בִּסְגֻלּוֹת שְׁכֵנוֹ

וַיַּחְמֹד בִּלְבָבוֹ

אֶת כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּרְא הַמְפַתֵּחַ

כִּי מֵאַרְגָּז נָעוּל בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ,

שֶׁבְּיָדוֹ הַמַּפְתֵּחַ,

יוֹם־יוֹם דִּבְרֵי חֵפֶץ יֹאבֵדוּ,

וַיַּרְא וַיִּבָּהֵל

וַיִּקְרָא: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!

הֲכִי אֶל בֵּיתִי יָבֹאוּ גַנָּבִים?

וּמִי הֵמָּה? נַעַר הַגַּלָּבִים,

הָרָץ נֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים,

מְדַשֵּׁן הָאֲרֻבּוֹת, מֹכֶרֶת הַבֵּיצִים,

שֹׁאֵב הַמַּיִם אוֹ חֹטֵב הָעֵצִים?

הֵן כָּל אֵלֶּה לַחֲדַר מִשְׁכָּבִי לֹא יֵרֵדוּ;

אוֹ אוּלַי רוּחוֹת רָעוֹת, שֵׁדִים וְלֵצִים

יִתְעֹלְלוּ בִי וּלְבֵיתִי יִוָּעֵדוּ?

אוֹ אוּלַי שְׁכֵנִי – בַּעַל־הַשֵּׁם? חָלִילָה!

אִישׁ אֱלֹהִים זֶה, נוֹרָא עֲלִילָה,

הָעוֹסֵק כָּל יוֹמוֹ בַּעֲבוֹדָה וּתְפִלָּה,

הַהֹגֶה בְּסִתְרֵי תוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה,

הַסַּרְסוּר הַנֶּאֱמָן בְּפַמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה

וּבְפַמַּלְיָא שֶׁל מַטָּה, שֶׁל סְגָנִים וּפַחוֹת

וּבִלְשׁוֹנוֹ הַמְמַהֶרֶת לְדַבֵּר צַחוֹת

מְדַמֶּה לְהָבִיא לָעוֹלָם גְּאֻלָּה;

אִישׁ הַהוֹלֵךְ כָּפוּף וּבְעֵינַיִם שַׁחוֹת

וְעֹצֵם עֵינָיו מֵהִתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה;

אִישׁ אֲשֶׁר תְּפִלָּיו כְּכַנְפֵי הַיּוֹנָה

וְצִיצִיּוֹתָיו נִגְרָרוֹת כְּפוּלוֹת שְׁמֹנָה;

אָדָם קָדוֹשׁ זֶה אָדָם צָנוּעַ –

הַהוּא יִהְיֶה גַּנָּב? וְלָמָּה? וּמַדּוּעַ?

אִם יֶחְסַר לוֹ כֶּסֶף לָמָּה לֹא יְבַקְּשֵׁהוּ

כְּבַקֵּשׁ אִישׁ חֶסֶד מֵאֵת רֵעֵהוּ –

הֲכִי תֵרַע בּוֹ עֵינִי וְלֹא אַלְוֵהוּ?

אוֹ אוּלַי יַעַן – מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ?

תָּם אָנִי, לֹא אֵדַע, זִמֹּתַי נִתָּקוּ!

אַךְ כַּתַר־לִי זְעֵר, כֶּלֶב עַז נֶפֶשׁ!

הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה הִנְנִי – אֵלֶיךָ!

הַיּוֹם אוֹ מָחָר מָצֹא אֶמְצָאֶךָ,

אֶטְמֹן לָךְ פָּח וּבְיָדַיִם תִּתָּפֶשׂ. –

כֹּה חָשַׁב הָחָרָשׁ וְלֹא הִתְמַהְמֵהַּ

וַיַּעַשׂ מִכֶּסֶף סִינִים מַטְבֵּעַ

וַיָּשֶׂם בָּאַרְגָּז וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ.

כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים מִגָּדוֹל עַד קָטָן

כַּמָּה גְדוֹלִים מַעֲשֵׂי הַשָּׂטָן!

גַּם עֵינֵי הַמְּצוֹדֵד לֹא בֹשׁוּ מִמַּבָּטָן:

עָבַר יוֹם וַיִּלָּכֵד בַּעַל הַשֵּׁמוֹת.

וּבְצֵאתוֹ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְשׁוּק הַבְּהֵמוֹת

לִמְכֹּר כְּפַעַם בְּפַעַם בְּהוֹן יָקָר

אֶת קַמֵּיעוֹתָיו לְרֹעֵי הַבָּקָר –

אֶת הַשֶּׁקֶל הַמְזֻיָּף בְּכִיסוֹ מָצָאוּ;

וְאַחַד הַשּׁוֹטְרִים תְּפָשָׂהוּ

וּלְבֵית דִּין בַּחֲדַר הַקָּהָל הֶעֱלָהוּ –

אוּלָם גַּם בִּפְנֵי הַקָּהָל וְהַדַּיָּנִים

הַצָּבוּעַ עוֹד הוֹסִיף לְהָעֵז פָּנִים

וַיֹּאמֶר כִּי לֹא נָתַן יָדָיו לַחְטֹא;

לֹא חָמַד הוֹן זָרִים לְקַחְתּוֹ,

לֹא גָנַב וְלֹא כִחֵשׁ וְלֹא שָׂם בְּכֵלָיו;

כִּי הַשֶּׁקֶל הַמְזֻיָּף נִתְגַּלְגֵּל מֵאֵלָיו

מֵאַמְתַּחַת שְׁכֵנוֹ אֶל אַמְתַּחְתּוֹ,

וְכִי לֹא בוֹ הָעָוֹן וְלֹא הוּא הַפֹּשֵׁעַ

כִּי אִם שְׁכֵנוֹ הָרָע מְזַיֵּף הַמַּטְבֵּעַ.

וְהָחָרָשׁ סִפֵּר דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָן:

כִּי בִרְאוֹתוֹ אַמְתַּחְתּוֹ חֲסוּרֵי מְחַסְּרָא,

טָמַן פַּח לִתְפֹּשׂ הַגַּנָּב בַּמַּחְתֶּרֶת,

לִבְלִי יוֹסִיף לִגְנֹב בַּיָּמִים הַבָּאִים,

וּבְחַכָּה הֶעֱלָה זֶה הַלִּוְיָתָן.

הָרַב הַמָּרָא דְאַתְרָא

לֹא מָצָא בָזֶה הַזִּיּוּף

לַמְחֹקֵק צַד חִיּוּב,

בְּאָמְרוֹ: שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא עַרְמוּמִית מֻתֶּרֶת,

שֶׁכָּל אוֹנָאָה אֲסוּרָה

חוּץ מֵאוֹנָאַת הָרַמָּאִים;

וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לַבָּא אֶת הַמְּגוּרָה

לִגְנֹב חִטִּים וּמָצָא זוֹנִין, בָּר וּמָצָא מַפָּל;

וּמִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא בְּבָבָא־בַּתְרָא:

״עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל״.

וּבְכֵן יָצָא הַפְּסָק מִבֵּית דִּין הַקָּהָל

כִּי הָחָרָשׁ הַמְחֹקֵק כָּל עַוְלָה לֹא פָעָל;

וּבַעַל הַקַּמֵּיעוֹת יָצָא חַיָּב

כִּי נִתְפַּשׂ בִּגְנֵבָה וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ

לַעֲמוֹד אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן כָּל יְמֵי חַיָּיו,

וּלְהִתְגַּלְגֵּל בְּעֹשֶׂה־״יִתּוּר״ לְאַחַר מוֹתוֹ…

ח״י סיון, תרמ״ה.

הַיְדַעְתֶּם אֶת אֶצְבּוֹן בַּעַל הָעֲגָלָה?

יֶשׁ־לוֹ סוּסָה אַחַת רָזָה וּבָלָה,

בִּשְׁאֵרִית כָּל כֹּחָהּ וּבְעָמָל רָב

תִּמְשֹׁךְ עֶגְלָתוֹ עֶגְלַת הַצָּב,

וּבְרָכָה רַבָּה אֶל בֵּיתוֹ תָנִיחַ –

וֶהוּא כֵּלַי וּבַעַל מְזִמּוֹת כַּשּׁוּעָל

יַאֲכִילֶנָּה רַק שַׁחַת וַעֲלֵי שִׂיחַ;

וּמֵחֵלֶב כִּלְיוֹת שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל

לֹא יִתֵּן לָהּ אַף לִטְעֹם וּלְהָרִיחַ.

לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי בַעַל הָעֲגָלָה

עֲדַת הַקּוֹרְאִים־עִבְרִית נִמְשָׁלָה!

עֲלוּבַת הַנֶּפֶשׁ מֵרֹֹב מַמְרוֹרִים,

יָבֵשׁ חִכֵּךְ עַד כִּי לִבְחוֹן לֹא יָבֵן

בֵּין שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל וּשְׂעֹרִים,

מַאֲכַל תַּאֲוָה לַסּוּסִים וַחֲמוֹרִים,

וּבֵין לֶחֶם הַקְּלֹקֵל בְּלִיל קַשׁ וָתֶבֶן

אֲשֶׁר לָךְ יָבָל

אֶצְבּוֹן הַנָּבָל.

עוֹד בִּימֵי יוֹתָם וַאֲבִימֶלֶךְ

חָפֵץ הָאָטָד לִהְיוֹת בַּיַּעַר מֶלֶךְ,

כִּי חֶמְדַּת הַכָּבוֹד קִרְבּוֹ בָּעָרָה.

״מַדּוּעַ לֹא אֶמְלֹךְ?״ – נַפְשׁוֹ אָמָרָה –

״יַעַן עֵץ יַעַר אָנִי? אִילַן סְרַק?

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחַק לִי! הֲכִי רַק

עֲצֵי מַאֲכָל לִמְלוּכָה יִצְלָחוּ?

הֵן גַּם הָאֶרֶז עֵץ־פְּרִי אֵינֶנּוּ!

בִּמְקוֹם עָלִים עָלָיו מְחָטִים יִצְמָחוּ,

וּבְכָל זֹאת יִתְנַשֵּׂא זֶה בַּעַל הַמַּחַט

לְרֹאשׁ וּלְקָצִין עַל כָּל הָעֵצִים יַחַד;

וּבַמֶּה נוֹפֵל אָנֹכִי מִמֶּנּוּ?

כִּי אֶמְלֹךְ הֲלֹא אָז לְמַעַל אֶוָּרֵא

בְּשֵׁם ״הָאֶרֶז״ גַּם אֲנִי אֶקָּרֵא

(כִּי ״אֶרֶז״ יִקָּרֵא בַּיַּעַר כָּל מֶלֶךְ

כִּבְמִצְרַיִם פַּרְעֹה וּפְלִשְׁתִּים אֲבִימֶלֶךְ)

וּבְיָדִי אָז יִהְיֶה שַׁרְבִיט הַזָּהָב –

הוּא מַטֵּה־אֱלֹהִים מֵאֵין כָּמֹהוּ!

אֵין יֵשׁ דָּבָר לֹא נוּכַל בּוֹ עֲשֹׂהוּ;

הוּא מֹחֶה כָּל עֲוֹן וָפֶשַׁע כָּעָב,

הוּא יִמְחֶה גַּם פִּשְׁעִי מִלֵּב הָעֵצִים

כִּי אָטָד אֲנִי מִמִּשְׁפַּחַת הַקּוֹצִים,

וּלְנֹגַהּ בְּרַק שַׁרְבִיטִי

יַעֲשׂוּ בְרָכָה אִתִּי

גַּם כָּל עֵץ עֹשֶׂה פֶּרִי!

וְנִגְּשׁוּ וְקָרְבוּ עָדַי

וְנִכְנְעוּ תַּחַת יָדַי

וְלֹא יֵלְכוּ עִמִּי קֶרִי.

אָז אֶהְפֹּךְ חֵךְ אֶחָד אֶל כָּל בַּהֲמוֹת שָׁדַי,

אֶצֹּק עֲלֵיהֶם רוּחִי, טַעֲמִי אָשִׂים בָּמוֹ

עַד גַּם פִּרְיִי, פְּרִי־כַחַשׁ, יִמְתַּק לָמוֹ.

אוֹ כִּי אֶקְרָא לְעֶזְרָתָה

רוּחָא דְזַרְדָּתָא¹,

וְהוּא אֶת רוּחוֹ יָעַר

עַל כָּל סִבְכֵי הַיָּעַר;

אָז יַחֵל לִפְרוֹחַ

גַּם קִמּוֹשׁ גַּם חוֹחַ,

שָׁמִיר וָשַׁיִת

יַעֲשׂוּ מַעֲשֵׂה זַיִת,

קוֹצִים וּבַרְקָנִים

יִתְּנוּ יְבוּל הַגְּפָנִים

וּפְרָחִים וּמְגָדִים יִהְיוּ עוֹלִים

בְּכָל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכָל הַנַּהֲלוֹלִים.

אָז יֵדְעוּ כָּל הָעֵצִים בְּנֵי גִילִי

כִּי לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִילִי.

וּבְכֵן – בֹּאוּ, הָעֵצִים, חֲסוּ בְצִלִּי!״

כָּכָה לֹא עֵץ שֶׁמֶן וּכְבוֹד הַלְּבָנוֹן,

לֹא שִׁטָּה וַהֲדָס, תִּדְהָר אוֹ בְּרוֹשׁ,

כִּי עֵץ יָבֵשׁ עֵץ שָׁפֵל קָפַץ בְּרֹאשׁ;

אָטָד נַעֲשָׂה אֶרֶז, עֶבֶד הָיָה מָנוֹן!

וַיֶּאֱסֹף הָאָטָד אֵלָיו מִן הַיַּעַר

כָּל עֵץ בּוֹקֵק, תִּרְזָה אַלּוֹן וָאֹרֶן,

וַיּוֹשִׁיבֵם מִסְּבִיבוֹ כַּחֲצִי גֹרֶן,

כְּשֶׁבֶת הַזְּקֵנִים בַּשַּׁעַר;

וַיִּקְרָא אֶל הָרוּחַ

לָבֹא עֲלֵיהֶם לָנוּחַ.

וְהִנֵּה מַשַּׁק כְּנָפַיִם

כְּכַנְפֵי הַתִּנְשֶׁמֶת

נִשְׁמַע לָאָזְנָיִם,

וְקוֹל כְּאֵשֶׁת מִדְיָנִים

אֶת אִישָׁהּ זֹעֶמֶת.

הַקּוֹל קוֹל זַרְדָּתָא אֶל הָאָטָד דּוֹבֶרֶת:

הוֹי יוֹנֵק אִישׁ שֵׂיבָה, נַעַר בָּא בַּשָּׁנִים,

הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מִתְחָרֶה בָּאֶרֶז?²

(יִסְלַח נָא הַקּוֹרֵא הַיּוֹדֵעַ

עַל כִּי חֲרוּזִי זֶה צוֹלֵעַ;

הֵן פְּנִינִים בַּחֲרוּזִים נֶחְרָזִים

גַּם הַדָּגִים בְּמַחֲרֹזֶת נֶאֱחָזִים,

אַךְ קָשֶׁה לַעֲלוֹת בַּחֲרוּז אֶת הָאֶרֶז

כִּי אֵין מִלָּה אֲשֶׁר בָּהּ יֵחָרֵז)!

הָאֶרֶז לֹא עֵץ פֹּרֶה, סָרִיס אוֹ עָקָר,

וּבְכָל זֹאת עֵץ הָדָר הוּא, עֵץ יָקָר:

רֵיחוֹ נוֹדֵף כַּעֲצֵי בָשָׂם וַאֲהָלוֹת,

גִּזְעוֹ אֵיתָן, יָצוּק וָטוֹב לַבִּנְיָן;

עַל כֵּן יִבְנוּ הַשָּׂרִים מִמֶּנּוּ הֵיכָלוֹת

עַל כֵן יַעֲשׂוּ הַצּוֹרִים בּוֹ מִקְנֶה וְקִנְיָן;

מִגִּזְעוֹ יַעֲשׂוּ תֹּרֶן, וּמִן הַלֶּכֶשׁ

כָּרֵי הַגָּמָל וּמֶרְכָּבִים לָרֶכֶשׁ.

סוֹף דָּבָר, מִן הַשֹּׁרֶשׁ עַד הַצַּמֶּרֶת

כֻּלּוֹ עֵץ חֵפֶץ הוּא, עֵץ רַב תִּפְאֶרֶת;

וְאַתָּה מָה כִּי לְכֹל לְרֹאשׁ הִתְנַשֵּׂאתָ?

אֵיזֶה דָּבָר טוֹב יֵשׁ בָּךְ כִּי תַחְפֹּץ הִשְׂתָּרֵר?

פֶּרְיְךָ אַשְׁכְּלוֹת מְרוֹרוֹת,

גִּזְעֲךָ חֲבִילַת זְמוֹרוֹת,

קוֹצִים וּצְנִינִים מָלֵאתָ

וְלַחוֹסִים בָּךְ חַיֵּיהֶם תְּמָרֵר.

בַּמֶּה אֵפוֹא תִּצְלַח לִמְלוּכָה?

טוֹב אַתָּה רַק כְּחֵדֶק יָשָׁר לִמְסוּכָה

וְכַעֲצֵי יָקוּד לְתַנוּר וְכִירַיִם;

וְגַם שָׁם תִּשְׂרַטְנָה בְּךָ יָדַיִם,

מֵעֲשָׁנְךָ תִּכְהֶינָה הָעֵינַיִם

וּמֵאוֹר אֶשְּׁךָ לֹא תֵאֹרְנָה. –

אַף גַּם זֹאת אֱמָר־נָא:

מִי אֵלֶּה לָךְ אָסַפְתָּ הַגֹּרְנָה?

קוֹצִים כְּסוּחִים כָּמוֹךָ כֻּלָּהַם,

אֵין לֵחַ אֵין רֵיחַ, אֵין לֵב אֵין טָעַם;

הַהֵם יַעַזְרוּךָ

לַעֲשׂוֹת מְלוּכָה?

שִׂים אֵפוֹא, הָאָטָד, לִבְּךָ אֶל דַּרְכֶּךָ: אִם אוֹתְךָ הָעֵצִים לִנְשִׂיאָם נָשָׂאוּ

יַעַן עֲצֵי מַאֲכָל הָרַבָּנוּת יִשְׂנָאוּ,

עָלֶיךָ עִם כָּל זֹאת לָדַעַת עֶרְכֶּךָ –

חִטִּים לֹא תִצְמַחְנָה מִמִּזְרַע קוֹצִים

וְהָאָטָד לֹא יִצְלַח לִמְלֹךְ עַל הָעֵצִים.

ה׳ תמוז, תרמ״ח.

יָבָל בֶּן שַׁמָּה אָדָם גָּדוֹל בְּעֵינָיו

יַעַן כִּי יִצְרוֹ גָּדוֹל מִשֶּׁל שְׁכֵנָיו;

לֹא הָיָה כְיָבָל אִישׁ מַכְנִיס אֹרְחוֹת

וּמְצוֹדֵד בִּקְסָמָיו נְפָשׁוֹת לְפוֹרְחוֹת.

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יָבָל: יָבָל בֶּן שַׁמָּה

בֶּן־הַקּוֹץ שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ

נוֹלַד בְּבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן,

לֹא נוֹדַע לִפְנֵי שָׁנִים כַּמָּה,

בְּרֶגַע מוֹלַד הַחֹדֶשׁ

שֶׁמַּזָּלוֹ בְּתוּלָה.

הוֹרָיו הַיוּ שְׁנֵיהֶם מִכְּלֵי־הַקֹּדֶשׁ,

אָבִיו שַׁמָּשׁ, אִמּוֹ מַגֶּדֶת;

וּבְרֶגַע הֻלֶּדֶת

נִבְּאָה לוֹ הַמְיַלֶּדֶת

כִּי יִהְיֶה אָדָם קָדוֹשׁ וּבַעַל סְגֻלָּה,

וּנְבוּאָתָהּ לֹא הָיְתָה נְבוּאַת שָׁוְא

וְנִתְקַיְּמָה בְּיָבָל אַף כִּי לֹא כֻלָּהּ,

כִּי כַאֲשֶׁר תֵּרֶא,

יְדִידִי הַקּוֹרֵא,

הָיָה יָבָל קָדוֹשׁ חָסֵר וָ״ו

וּמְנֻקָּד בְּצֵירֶה.

וּמַרְאֶה יָבָל בֶּן שַׁמָּה

מַרְאֵה קֹף בִּפְנֵי אָדָם,

כָּל רֹאֶה בּוֹ תֹּאחֲזֶנוּ שַׁמָּה.

גַּמָּד הוּא: קוֹמָתוֹ אַמָּה

רַק פַּרְמַשְׁתְּקוֹ אַמָּה וָזֶרֶת.

מִצְחוֹ שָׁקוּעַ, לֶחְיוֹ נְטוּיָה,

שִׁנָּיו עֲקֻמּוֹת, פִּיו כַּמַּחְתֶּרֶת

וּזְקָנוֹ כִּצְבַת בִּצְבַת עֲשׂוּיָה.

גַּם בַּעַל סְגֻלָּה הָיָה יָבָל בְּגָדְלוֹ,

אִישׁ מְסֻגָּל לַכֹּל וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ,

כִּי עֵת נָפַח הַיּוֹצֵר בּוֹ רוּחַ נִשְׁמָתוֹ

לֹא נִזְהָר וַיִּפַּח יוֹתֵר מִמִּדָּתוֹ,

וּבְכֵן מִלֵּא אֹתוֹ אֱלֹהִים רוּחַ עַל כָּל גְּדוֹתָיו:

אִמְרֵי פִיו רוּחַ, בִּטְנוֹ מָלֵא קָדִים,

הַחֹסֶה בוֹ יִנְחַל הֶבֶל, יִירַשׁ רוּחַ.

וּפְנוֹתָיו וּתְנוּעוֹתָיו

כַּגַּלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה,

וּבְדַבְּרוֹ לֹא יַעֲמֹד תַחְתָיו, לֹא יָנוּחַ,

כִּי יְנַתֵר וִיפַזֵּז כַּקֹּף אֶל כָּל רוּחַ.

הַסָּרִים אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ בְּעֵינָיו כַּעֲבָדִים,

יִרְדֶּה בָם בְּפָרֶךְ וּבְיַד תְּנוּפָה,

יְכַזֵּב לָהֶם, יֹאמַר עַל הֵן לַאו וְעַל לַאו הֵן,

וְלַתַּקִיף מִמֶּנּוּ יַעֲשֶׂה חֲנוּפָה

וִידַבֵּר בְּפֶה רַךְ לִמְצֹא בְעֵינָיו חֵן.

בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָבִין לִכְתֹּב וּלְדַבֵּר כֵּן,

עַל כֵּן יִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים

יִכְתֹּב בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים

וִידַבֵּר כַּחֲכַם הָרָזִים

בְּרָאשֵׁי תֵבוֹת וּבִרְמָזִים.

וּבְכָל זֹאת רַבִּים לְפִתְחוֹ מַקְדִּימִים,

מַעֲרִיבִים וּמַשְׁכִּימִים,

כִּי עָשֹׂה עָשָׂה לוֹ יָבָל עֹשֶׁר

אִם בִּצְדָקָה וּבְיֹשֶׁר –

מִי יֵדָעֶנּוּ?

אַךְ לֵב כָּל יוֹדְעָיו בָּטוּחַ

כִּי בְחָפְנָיו לֹא אָסַף רוּחַ

וּצְרוֹרוֹ נָקוּב אֵינֶנּוּ.

וּבְעָשְׁרוֹ נָתַן יָבָל אֶל לִבּוֹ

לִרְאוֹת חַיִּים כַּמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ,

כִּי לֹא לֶאֱמוּנָה וּלְסִגּוּפִים בָּאָרֶץ גָּבָר,

וְלָמָּה יַאֲצִיל מִנַּפְשׁוֹ דָּבָר?

כָּל תַּעֲנֻגוֹת בְּנֵי אָדָם בִּקֵּשׁ וּמָצָא,

רָחַץ הֲלִיכָיו בְּחֶמְאָה, עַד צַוָּאר חָצָה,

וַיְהִי שַׁלְוָה בְּאַרְמוֹנוֹ, שָׁלוֹם בְּחֵילוֹ.

יְפֵה־פִיּוֹת תּוּבַלְנָה לוֹ כַּחֲשִׂיפֵי עִזִּים;

כָּל בָּתֵי מָשׂוֹשׂ וּשְׁאוֹן עֲלִיזִים

רָאוּ אֶת יָבָל לַיְלָה בְלֵילוֹ,

וּבְפִי יֹשְׁבֵי קְרָנוֹת הָיָה לְמִלָּה

כִּי רָאוּהוּ בִּזְמַן אֶחָד בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים,

לֹא רָאוּהוּ רַק בְּבֵית הַתְּפִלָּה

וּבְבֵית מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

וַיִּבֶן־לוֹ הֵיכַל חֶמֶד בֵּית מִדּוֹת

וּכְלֵי בַיִת הֵכִין לוֹ שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת,

מֶרְכָּבָה וְסוּסִים וּבִגְדֵי חֹפֶשׁ,

וַיָּחֶל לֶאֱכֹל, לִשְׂמֹחַ

בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ

וּבְכָל מַאֲמַצֵּי כֹחַ.

שָׁנָה בְשָׁנָה הָלַךְ לִכְרַכֵּי הַיָּם

כִּי שָׁמַע כִּי יֵשׁ… בָּתֵי מָשׂוֹשׂ גַּם שָׁם.

עֶשְׂרִים שָׁנָה רָאָה יָבָל

חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה

בְּסוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו וְאִשּׁוֹת הַזִּמָּה.

עֶשְׂרִים שָׁנָה עַל בֶּן־שַׁמָּה חָלָפוּ

וּפִתְאֹם הִרְגִּישׁ כִּי חֲלָצָיו רָפוּ

וּמְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ כִּמְסוֹס נוֹסֵס בַּעֲצָמָיו,

לֹא יוֹעִילוּ לוֹ תַמְרוּקָיו וּבְשָׂמָיו

כִּי יָנוּס כֹּחוֹ…….

*

מָה אֶעֱשֶׂה כַּיּוֹם וַאֲכַפֵּר פְּנֵי אֱלֹהִים?

הַאִם אֶקְנֶה לִי שְׁתֵּי זוּגוֹת תְּפִלִּין

אוֹ אֶזָּהֵר בְּצִיצִית, בְּעֵרוּב תַּבְשִׁילִין?

״כָּל זֶה לֹא יוֹעִיל לְהַוָּתְךָ –

עָנָהוּ… אַךְ אַתָּה זֹאת עֲשֵׂה

וְתִתְקָרֵר דַּעְתֶּךָ, הִסְתַּכֵּל בְּמִילָתְךָ;

שׁוּב הִמֹּל שֵׁנִית אָז אוּלַי תֵּרָפֵא״.

*

הַצִּיצִית לֹא תָבֹא לְטַפֵּחַ עַל פָּנֶיךָ –

שׁוּב הִמֹּלָה שֵׁנִית – וְסָר עֲוֹנֶךָ,

וּתְפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה

לֹא יַעֲשׂוּ כָל פְּרִי תְנוּבָה.

*

לֹא אֲבַעְבּוּעוֹת הַשְּׁחִין קִלְקְלוּ פָנֵיהוּ

כִּי אִם הַצִּיצִית – עַל פָּנָיו טָפָחוּ.

צִיּוֹן בַּמָּצוֹר סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶרֶת –

אַרִיסְטֶבְּלוֹס עִם הֻרְקָנוֹס יִתְנַגֵּחַ.

הוּסַר הַתָּמִיד, בָּטְלָה הַמִּשְׁמֶרֶת,

אֵין צֹאן וּבָקָר לַעֲלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ;

רַק בִּכְבֵדוּת רַבָּה וּבְהוֹן יָקָר

יִמְצְאוּ מֵאֵת צָרֵיהֶם צֹאן וּבָקָר,

בְּהוֹרִידָם לָהֶם בַּשַּׁרְשֶׁרֶת

קֻפָּה מְלֵאָה דִינָרִים

וְהֵם יַעֲלוּ קֻפָּה אַחֶרֶת

מְלֵאָה כְבָשִׂים וּפָרִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְנַכְּלוּ הַצָּרִים

לַעֲשׂוֹת תֹּעָה לַנְּצוּרִים בַּקֶרֶת

וּלְעֵת עֶרֶב כְּבוֹא הַחַרְסָה

הֶעֱלוּ בִּמְקוֹם בְּהֵמָה כְּשֵׁרָה

בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה

וּבִלְתִּי מַעֲלַת גֵּרָה.

וּלְעַוֵּר לַשֹּׁמְרִים עֵינֵיהֶם

מֵרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם

בַּעֲבֹתִים וּפְרָחִים אֲסָרוּהָ

וּבַעֲבֹתוֹת זָהָב עִטְּרוּהָ

וַיִּרְחָצוּהָ מִצֹּאָתָהּ

לִבְלִי תַעַל צַחֲנָתָהּ.

אוּלָם אַךְ הַצֵּג הִצִּיגָה פַּרְסָה

הַבְּהֵמָה עַל גַּג הַחוֹמָה

רָגְזָה הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ

אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה.

וַתְּהִי צְעָקָה בִּירוּשָׁלַיִם

וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם.

יוֹשְׁבֵי הָעִיר זָעוּ,

הִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל,

וּגְדוּדִים יַחְדָּו בָּאוּ

וּבְקוֹל חֲרָדָה קָרָאוּ:

״שׁוֹמֵר מַה־מִּלָּיִל?!״

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל־הַשּׁוֹמֵר

דֹּבֵר מִן הַחוֹמָה מֵעָל

אֶל בַּעַל־חַי רֹבֵץ בַּסָּל

הַתָּלוּי מִתַּחַת – וְאוֹמֵר:

אֱלֹהֵי יִשְׁעִי

יִשָּׂא לְפִשְׁעִי!

אִם גַּם אֵין קָרְבָּן לְיוֹם חַגֵּנוּ

אוֹתְךָ לֹא אָבִיא בֵּית אֱלֹהֵינוּ;

אַף כִּי רֻחַצְתָּ לְמִשְׁעִי

וּבְזָהָב צִפּוּ פָנֶיךָ

כְּרֵיחֲךָ אָז רֵיחֲךָ עָתָּה

וּבוֹ אַכִּירְךָ מִי וּמָה אָתָּה,

כִּי – חֲזִיר הָיִיתָ וַחֲזִיר הִנֶּךָּ.

וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן עַד בְּאֵר שֶׁבַע

עַל מָה הָאָרֶץ רֹעֶדֶת, נֶעְכֶּרֶת,

לֹא כִי נִשְׁתַּנּוּ עֲלֵיהֶם סִדְרֵי הַטֶּבַע

אַךְ יַעַן עָלָה חֲזִיר עַל גַּפֵּי קֶרֶת.