(מַעֲשִׂיַּת-עַם בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל שׁ. מַרְשַק)

אִשָּׁה זְקֵנָה לִפְנֵי שֵׁנָה,

עָמְלָה לִקְרַאת יוֹם-חָג:

אָפְתָה, רָקְחָה, בִּשְׁלָה, טִגְּנָה

כַּדִּין וְכַמִּנְהָג.

בַּחוּץ – סַגְרִיר, קַדְרוּת שֶׁל סְתָו,

הָרוּחַ מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

וְלַזְּקֵנָה אוֹמֵר הֵסָּב:

“סִגְרִי-נָא אֶת הַדֶּלֶת!”

– “אֲנִי?” – רוֹגֶזֶת הַזְּקֵנָה:

"אֵינֶנִּי מִתְבַּטֶּלֶת!

וְלֹא אִכְפַּת לִי אִם שָׁנָה

תִּהְיֶה פְּתוּחָה הַדֶּלֶת!"

זְמַן רַב נִמְשַׁךְ וִיכּוּחַ בִּישׁ

בְּעֹז וְהִתְרַגְּשׁוּת –

עַד שֶׁהִצִּיעַ הַיָּשִׁישׁ

פִּתְרוֹן-פְּשָׁרָה פָּשׁוּט:

"נִשְׁתּוֹק עַד בּוֹא הַזְּמַן לִישׁוֹן!

וְכָךְ נַסְכִּים בֵינֵינוּ:

מִי שֶּׁיֹּאמַר מִלָּה רִאשׁוֹן –

הוּא-הוּא יִסְגּוֹר דַּלְתֵּנוּ!"

עָבְרָה שָׁעָה לְלֹא דִבּוּר.

הָעֲשָׁשִׁית דּוֹעֶכֶת.

כָּבְתָה הָאֵשׁ גַּם בַּתַּנּוּר –

וְהַשְּׁתִיקָה נִמְשֶׁכֶת.

חֲצוֹת-הַלֵּיל. בְּאֵין מֵגִיף

דַּלְתָּם פְּתוּחָה עֲדַיִן.

שֵׁנִי אַלְמוֹנִים בָּאִים לַצְּרִיף –

וְשָׁם חֶשְׁכַת-מִצְרַיִם.

“הֵי, מִי פֹּה גָר? עֲנֵה, אִישׁ טוֹב!” –

קוֹרְאִים בְּקוֹל הַשְּׁנַיִם.

שׁוֹתֵק הַסָּב – וְגַם אִשְׁתּוֹ

מִלְּאָה אֶת פִּיהָ מַיִם.

מִן הַתַּנּוּר, מִּכְּלִי חָבוּי,

לוֹקְחִים הָהֵם בְּשֶׁקֶט

שְׁתֵּי פַּשְׁטִידוֹת וְעוֹף צָלוּי –

וְהַזְּקֵנָה שׁוֹתֶקֶת.

מָצְאוּ טַבַּק – עִשְּׁנוּ מְעַט.

אָכֵן, טַבַּק לֹא בִּישׁ הוּא!

מָצְאוּ חָבִית – לָגְמוּ כַּדָּת.

וְהַזְקֵנִים הֶחְרִישׁוּ.

סוֹף-סוֹף יָצְאוּ עִם שַׂק-צִֵידָה

שֵׁנִי הָאוֹרְחִים לָאֹרַח.

אֶחָד רָטַן: "הַפַּשְׁטִידָה

לֹא אֲפוּיָה דֵי-צֹרֶךְ!"

– “כָּזָב!” – הִפְלִיטָה הַזְּקֵנָה:

“אֵין מְלַאכְתִּי קְלוֹקֶלֶת!”

קָפַץ הַסָּב מִן הַפִּנָּה:

“סִגְרִי-נָא אֶת הַדֶּלֶת!”

בְּאַרְמוֹן שָׁכַן קֵיסָר –

וּבִצְרִיף יָשַׁב סַנְדְּלָר.

זֶה – שַׁלִּיט אַדִּיר-יְכֹלֶת,

זֶה – עָמֵל מַטְלִיא-תִּנְעֹלֶת;

אַךְ חַיָּיו שֶׁל הַסַּנְדְּלָר

נָעֲמוּ מִשֶּׁל קֵיסָר.

חַיֵּי-מֶלֶךְ – מְעַרְבֹּלֶת"

מִלְחָמוֹת, טְרָדוֹת, בִּלְבֹּלֶת;

אַךְ שְׁלֵוִים חַיֵּי-סַנְדְּלָר –

הוּא תָּמִיד עוֹבֵד וָשָׁר.

וּמוֹצִיא לוֹ בֶּן-הַחַיִל

מַפּוּחִית עִם בּוֹא הַלַּיִל:

ציור 4

מְנַגֵּן לוֹ כִּלְבָבוֹ –

וּבָנָיו רוֹקְדִים סְבִיבוֹ;

וּמִקּוֹל גִּילָם יָנוּעַ

כָּל הַבַּיִת הַצָּנוּעַ.

אַךְ נוֹדַע לוֹ לַקֵּיסָר,

מַה עַלִּיז אוֹתוֹ סַנְדְּלָר.

וְנִגְזָר אִסּוּר מִמַּעַל

עַל תִּקוּן מַגָּף וָּנַעַל:

כָּל מַטְלִיא הוּא עֲבַרְיָן –

וְיוּבָא לִפְנֵי דַּיָּן.

אֵין עֵצָה: הַצַּו תּוֹבֵעַ

לְהַטְמִין אֶת הַמַּרְצֵעַ.

לֹא רָצָה הָאִישׁ לַחְטוֹא

וְהִפְסִיק אֶת מְלַאכְתּוֹ.

מַה עָשָׂה? הִתְחִיל בֵּינְתַיִם

לְצַחְצֵחַ נַעֲלִים.

מִסְּבִיבוֹ קָהָל גָּדוֹל:

בְּרַק-מִנְעָל רָצוּי לַכָּל.

עוֹר מֻבְרָק נוֹצֵץ כְּלַכָּה –

וּמָעוֹת זוֹרְמוֹת הַשַּׁקָּה.

ציור 5

שׁוּב הִלְשִׁינוּ לַקֵּיסָר.

וְרַגָּז הוּא וְגָזַר:

"מֵהַיּוֹם יֻגְדַּל כִּפְלַיִם

מַס צִחְצוּחַ נַעֲלַיִם!"

אֵין עוֹד רֶוַח – עֵסֶק בִּישׁ!

מַה עָשָׂה אֵפוֹא הָאִישׁ?

הוּא הֵבִיא בְּתוֹךְ דְּלָיַיִם

מִן הַיְאוֹר הַשּׁוּקָה מַיִם.

“צוֹנְנִים!” – הִכְרִיז בְּעֹז:

"שְׁתֵה, אָדוֹן, פְּרוּטָה הַכּוֹס!

שְׁתִי נָא גְבֶרֶת, וְקַמֵּצִי:

שְׁתֵי כּוֹסוֹת – פְּרוּטָה וָחֵצִי!"

וְהָעָם נוֹהֵר לִשְׁתּוֹת –

וְהָאִישׁ צוֹבֵר פְּרוּטוֹת

ציור 6

אַךְ פְּלוֹנִי – שׁוֹטֵר אוֹ הֵלֶךְ –

שׁוּב הִלְשִׁין עָלָיו לַמֶּלֶךָ:

"מְנַצֵּל הוּא אֶת הָעָם:

הוֹן מֵפִיק הוּא מִצְּמָאָם!"

הַשַּׁלִּיט – נַפְשׁוֹ קוֹצֶפֶת.

הוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה נוֹסֶפֶת:

"נֶאֱסָר בָּזֶה לִלְגֹּום

צוֹנְנִים בִּימֵי-הַחֹם!"

שׁוּב קֻפַּח הָאִישׁ. רוֹטֵן הוּא:

"מַה יִהְיֶה עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ?

עַז כֹּחִי וְרַב מִרְצִי –

אֶתְגַּיֵּס, אוּלַי, לַצִּי?"

הוּא מִהֵר אֵפוֹא לַבַּיִת,

בּוֹ הָיְתָה לִשְׁכַּת-הַשַׁיִט:

"נָא גַיְסוּנִי לַשֵּׁרוּת:

בַּיַּמִים חֶפְצִי לָשׁוּט!"

הֵם רָאוּ: בָּחוּר כָּאֶרֶז,

בַּעַל כֹּחַ, מֶרֶץ, זֶרֶז –

וְקִבְּלוּהוּ לַמִּשְׁמָר

בַּסְּפִינָה שֶׁל הַקֵּיסָר.

ציור 7

יוֹם אֶחָד בַּיָם הִיא שָׁטָה.

הַקֵּיסָר הָיָה לְמַטָּה;

הַטִּירוֹן – עַל הַסִּפּוּן.

וּפִתְאֹם – סוּפַת טַיְפוּן!

הַסְּפִינָה נִשֵּׂאת אֶל סֶלַע –

מִי יוֹדֵעַ, מַה יִקְרֶה לָהּ?

וְהִנֵּה פָּרַץ לִפְנִים

זֶרֶם מַיִם זֵידוֹנִים.

אֵיךְ פָּרְצוּ הֵם הַסְּפִינָתָה?

חֹר גָּדוֹל נִבְעָה לְמַטָּה.

הַקָּצִין זוֹעֵק: "יַמַּאי!

צְלוֹל וְשִׂים לְמַטָּה טְלַאי!

סְפִינָתֵנוּ כְּבַר שׁוֹקַעַת –

עוֹד מְעַט וְהִיא טוֹבַעַת!"

וְעוֹנֶה לוֹ הַמַּלָּח –

הַסַּנְדְּלָר הַמְמֻלָּח:

"לְהַטְלִיא אֲנִי יוֹדֵעַ,

גַּם לִצְלוֹל כְּמוֹ צְפַרְדְּעַ –

אַךְ תִּסְלַח: הֲרֵי עָלַי

הַשִּׁלְטוֹן אָסַר כָּל טְלַאי!"

ציור 8

אָץ הַמֶּלֶךְ הַסִּפּוּנָה:

“הוֹי, הַצִּילוּ! מַהֲרוּ-נָא!”

פַּחַד-מָוֶת בְּעֵינָיו:

בָּאוּ מַיִם עַד מָתְנָיו.

הוּא נוֹשֵׂא עַתָּה עֵינַיִם

אֶל אוֹתוֹ מוֹכֵר-הַמַּיִם:

"הוֹ, בֶּן-חַיִל, צְלוֹל וּסְתוֹם

חֹר מִתַּחַת לַחַרְטוֹם!

כַּאֲשֶׁר תָּשׁוּבָה הֵנָּה,

גְּמוּל נָדִיב לְךָ אֶתֵּנָה:

תְּאָרִים, אוֹתוֹת-כָּבוֹד

וְגַם כֶּסֶף רַב מְאֹד!

אִם מֵי-יָם אַתָּה גּוֹמֵעַ,

כָּל טִפָּה – שְׁכָרָהּ מַטְבֵּעַ!"

וְעוֹנֶה לוֹ הַמַּלָּח,

הִגְבַרְתָּן הַמְמֻלָּח:

"לֹא אִכְפַּת לִי קְצָת מֵי-מֶלַח,

אַךְ מוֹנְעֵנִי צַו-הַמֶּלֶך:

הֵן אָסַרְתָּ לַנְּתִינִים

לְגִימַת הַצּוֹנְנִים!

חֵרֶף זֹאת, צָלֹל אֶצְלוֹלָה,

פֶּן נֵרֵד יַחְדָּו שְׁאוֹלָה!

אַךְ בַּטֵּל נָא מִתְּחִלָּה

גְּזֵרוֹתֶיךָ, בִּמְחִלָה!

הֵן נוֹכַחְתָּ: אִסּוּרֶיךָ –

הֵם, הַמֶּלֶך, בְּעוֹכְרֶיךָ!"

קָם רִיב בֵּין מֶלֶךְ לְחַיָּל:

מִי בַּעַל יֶתֶר-עֵרֶךְ?

אָמַר הַמֶּלֶךְ: "בּוֹא נִשְׁאַל

מִפִּי עוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ!"

יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מִן הָאַרְמוֹן

לִפְתּוֹר אֶת הַמַּחְלֹקֶת –

וּבִמְהֵרָה רוֹעֶה עִם צֹאן

רָאוּ עַל-יַד הַשֹּׁקֶת.

"הֱיֶה לָנוּ לְפוֹתֵר!

וִכּוּחַ יֵשׁ בֵּינֵינוּ:

עֶרְכּוֹ שֶׁל מִי גָדוֹל יוֹתֵר?

חֲשׁוֹב וּשְׁפוֹט בֵּין שְׁנֵינוּ!"

– “בְּחֵפֶץ-לֵב! הַדִּין פָּשׁוּט:

יוֹתֵר חָשׁוּב הִנֵּהוּ

זֶה מִבֵּינְכֶם שֶׁבְּקַלּוּת

יִחְיֶה גַּם בְּלִי מִשְׁנֵהוּ

תּוּכַל לִחְיוֹת גַּם בְּלִי קֵיסָר?"

– “אֶחְיֶה וְאַף אָגִילָה!"

– “כָּךְ! וְאַתָּה – בְּלִי חֵיל-מִשְׁמָר?"

– “לֹא!" – סָח מַלְכָּם – “חָלִילָה!”

אִישׁ חָיָה חַיֵּי-דֹּחַק בַּחֶלֶד –

בְּלִי פְּרוּטָה, בְּלִי תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת.

הֻגְּדְּשָׁה בְּסִבְלוֹ הַסְּאָה,

וּמִשֵּׁד הוּא בִּקֵּשׁ הַלְוָאָה:

"אִם תַּלְוֶה מֵאָה זוּז לִי, נַנִּיחַ,

יוֹם אֶסְחַר לִי בַּשּׁוּק וְאַרְוִיחַ.

אָז אָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף כַּחֹק –

וְהָרֶוַח בֵּין שְׁנֵינוּ נַחְלוֹק!"

לֹא הִסְפִּיק לְסַיֵּם אֶת דְבָרוֹ –

כְּבָר הַשֵּׁד בָּא בִּמְלוֹא-הֲדָרוֹ:

שְׁחוֹר-פַּרְצוּף, קְצַר-זָנָב, גְּדוֹל-קַרְנַיִם,

וְכַפּוֹת לוֹ חַדּוֹת-צִפָּרְנַיִם.

בִּשְׂמֹאלוֹ כִּיס-מָמוֹן הוּא אָחַז,

בִּימִינוֹ – עִפָּרוֹן וּפִנְקָס.

הוּא פָּתַח בְּצוּרָה מְנֻמֶּסֶת:

"בְּרָצוֹן אֱעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד!

אַךְ מָתַי לִי הַכֶּסֶף יֻחְזַר?"

וְהֵשִׁיב הַלּוֹוֶה לוֹ: "מָחָר!

אוֹ אָשִׁיבָה לְךָ אֶת כַּסְפֶּךָ –

אוֹ אַפְקִיד אֶת נַפְשִׁי בְּכַפֶּךָ!"

מֵאָה כֶּסֶף הִלְוָה לוֹ הַשֵּׁד

וְרָשַׁם בַּפִּנְקָס הַמּוֹעֵד –

וְלִפְנֵי עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ מָרוֹמָה,

הִסְתַּלֵּק חֲזָרָה גֶיהִנוֹמָה.

אָץ הָאִישׁ אֶל הַשּׁוּק – וּמִשַּׁחַר

עַד הָעֶרֶב עָסַק שָׁם בְּסַחַר;

וְהִרְוִיחַ מְעַט – וְקָנָה

כִּכַּר-לֶחֶם, זֵיתִים וּגְבִינָה.

קָם בַּבֹּקֶר, אָכַל לוֹ לָשֹׂבַע

וְיָצָא מִן הַבַּיִת הָרְחוֹבָה.

וְהַשֵּׁד כְּבַר מַמְתִּין לוֹ בָּרְחוֹב:

“בָּא הַזְּמַן לְקַבֵּל אֶת הַחוֹב!”

– “לֹא!" – מֵשִׁיב הָאֶבְיוֹן לוֹ בְּנַחַת:

"בִּמְחִילָה, קְצָת הִקְדַּמְתָּ, בֶּן-שַׁחַת!

יוֹם-תַּשְׁלוּם הוּא מָחָר! מַה פִּתְאֹם

אַתָּה בָּא לְהָצִיק לִי הַיּוֹם?"

אֶת הַשַּׁד טַעֲנָה זוֹ הֵבִיכָה.

“טוֹב יְהִי-נָא מָחָר, כִּדְבַר-פִּיךָ!”

לְמָחָר – שָׁב בְּעוֹד חֲשֵׁכָה:

“הַב כַּסְפִּי – אוֹ מְסוֹר נַפְשְׁךָ!”

כָּאן הִתְחִיל אֶבְיוֹנֵנוּ לִרְתּוֹחַ:

"מַה אַתָּה מְבַלְבֵּל אֶת הַמֹּחַ?

הֵן מָחָר הַמּוֹעֵד שֶּׁנִּקְבַּע –

וְהִנֵּה שׁוּב הַיּוֹם אַתָּה בָּא!

וְכִי שֵׁד כְּמוֹתְךָ לֹא מֻכְשָׁר הוּא

לְהָבִין כִּי הַיּוֹם – לֹא מָחָר הוּא?"

שׁוּב הָלַךְ הַתּוֹבֵעַ – וּבָא

… וְזָכָה לְאוֹתָה הַתְּשׁוּבָה.

אָז הֶחְלִיט, לִמְנִיעַת בִּלְבּוּל-מֹחַ,

כִּי עַל יוֹם מִן הַדִּין הוּא לִפְסוֹחַ:

"אִם אָבוֹא אַחֲרֵי הַדִּלּוּג,

אֲכַוֵּן לַמּוֹעֵד בְּדִיּוּק!"

בְּעוֹד יוֹם שׁוּב הוֹפִיעַ בְּשֶׁקֶט –

וְנִתְקַל בְּפִתְקָה, הַמֻּדְבֶּקֶת

עַל עַמּוּד בַּכְּנִיסָה מִן הָרְחוֹב:

“בּוֹא אֶתְמוֹל לְקַבֵּל אֶת הַחוֹב!”

אָז הֵבִין כִּי אֵחֵר אֶת הַזְּמַן הוּא –

וְקֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן הוּא:

שׁוּב “הַיּוֹם” נִתְחַדֵשׁ וְנוֹלַד –

וְ“אֶתְמוֹל” לֹא יָשׁוּב עוֹד לָעַד!

שֵׁנִי יְדִידִים-שְׁכֵנִים יָצְאוּ לָצוּד בַּיַּעַר –

וְשָׁם רָאוּ פִּתְאֹם יָשִׁישׁ אֶחָד בַּמַעַר.

כֻּלּוֹ חָרוּשׁ קְמָטִים – וְלֹבֶן שְעָרוֹ

בְּשֶׁפַע מְדֻבְלָל כִּסָּה אֶת קְלַסְתֵּרוֹ;

עֵינָיו בְחֹרֵיהֶן לָשֶׁבֶת הֶעֱמִיקוּ –

וּכְמוֹ גַחְלִילִיּוֹת, בְּאוֹר יָרֹק הִבְרִיקוּ.

– “הִתְרַחֲקוּ מִכָּאן!" – הַסָּב לָהֶם לָחַשׁ:

“פֹּה תַּחַת אֹרֶן זֶה, בַּבּוֹר נֶחְבָּא נָחָשׁ!”

נָטוּ הַחֲבֵרִים הַצִּדָּה לְלֹא חֵקֶר –

אַךְ נִמְלְכוּ פִּתְאֹם: "אוּלַי דְבָרָיו הֵם שֶׁקֶר?

אוּלַי בָּדָה “נָחָשׁ” אוֹתוֹ זָקֵן עָרוּם,

כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִמְּקוֹם אוֹצָר בָּלוּם?"

אַחַר שָׁעָה קַלָּה, הֵם שָׁבוּ אֶל הָאֹרֶן –

וְשָׁם נִגְּשׁוּ לַחְפּוֹר בְּכָל עֶשְׂרִים צִפֹּרֶן.

וּלְבַסוֹף בַּבּוֹר נִגְלָה לָהֶם אַרְגָּז

גְּדוּשׁ מַטְבְּעוֹת-זָהָב וְתַכְשִׁיטִים-שֶׁל-פָּז.

הִתְחִילוּ נוֹעָצִים: הֵן לִשְׁנֵיהֶם גַּם-יַחַד

יִקְשֶׁה בְּבַת-אַחַת מִטְעָן כָּזֶה לָקַחַת!

גָּדוּשׁ הוּא הָאוֹצָר, כָּבֵד מִלְּסַלְּקוֹ…

הַיְחַפְּשׂוּ עוֹזֵר? הֲרֵי יִתְבַּע חֶלְקוֹ!…

יֵלְכוּ וְיַחְזְרוּ בַּעֲגָלָה עִם-עֶרֶב?

אוֹתוֹ זָקֵן אַשְׁמַאי הִטְרִיד מֹחָם בְּלִי-הֶרֶף.

מִי יְגַלֶּה מֵרֹאשׁ נִכְלֵי הַסָּב הַלָּז?

לֹא! עַל אֶחָד מֵהֶם לִשְׁמוֹר עַל הָאַרְגָּז,

וְהַשֵּׁנִי יָרוּץ, בַּשְׁבִיל קָצָר, הַכְּפָרָה –

וְחִישׁ בַּחֲזָרָה בְּעֶגְלָתוֹ יִדְהָרָה.

וּבְכֵן, אֶחָד מֵהֶם שָׁב אֶל אִשְׁתּוֹ בַּכְּפָר:

“אַּשְׁרֵנוּ!” – הוּא קָרָא: "זָכִינוּ בְּאוֹצָר!

הָחִישִׁי סְעוּדָה! תּוּכַן אַחַת וּשְׁתָּיִם!

וְאֶת סוּסִי אֶרְתּוֹם לָעֲגָלָה בֵּינְתַיִם!

חֲבָל כִּי הַמַּטְמוֹן אֵינוֹ שֶׁלִּי בִּלְבַד:

לְרֹעַ-הַמַּזָּל יֵשׁ עוֹד שֻׁתָּף אֶחָד.

אוּלָם יֶשְׁנָהּ עֵצָה" – הוֹסִיף מִיָּד הַבַּעַל:

“הָכִינִי נָא עוּגָה מְמֻלָאָה בְּרַעַל!”

בְּרַעַל-עַכְבָּרִים מִלְאָה אִשְׁתּוֹ עוּגָה –

וְאֶל אוֹצַר-חֶפְצוֹ דָּהַר הוּא כִּמְשֻׁגָּע.

וְהַשּׁוֹמֵר חָמַד הָעשֶׁר בָּעֵינַיִם.

“חֲבָל” – הִרְהֵר גַּם הוּא – לַחְלוֹק הַהוֹן לִשְׁנַיִם!

לוּ לְיָדִי בִּלְבַד הִגִּיעַ הַמַּטְמוֹן,

יָכֹלְתִּי לְהָקִים לִי בַּיִת כְּאַרְמוֹן,

לָשֵׁאת לִי לְאִשֶּׁה בִּתּוֹ שֶׁל שַׂר-הַפֶּלֶךְ…

ואַף רָמָה מִזּוֹ – אֲפִילוּ בַּת-הַמֶּלֶךְ!

אוּלָם בְּאִם יִפּוֹל רַק חֵצִי בְּחֶלְקִי –

הַקֵּץ לַחֲלוֹמִי, שָׁלוֹם לְבַת-מַלְכִּי!…

שְׁכֵנִי בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. הוּא שָׁם סוֹעֵד בְּשֶׁלֶו –

וְאָנֹכִי הַכְּסִיל, שׁוֹמֵר, רָעֵב כַּכֶּלֶב.

אוּלָם רוֹבִי אִתִּי – נַחְלוֹק נָא יַקִּירִי:

עוֹפָרֶת – בִּשְׁבִילְךָ, זָהָב – בַּעֲבוּרִי!"

בָּרֶגַע שֶׁקָּרַב אֶל הַמָּקוֹם רֵעֵהוּ,

הָאִישׁ הַבּוֹגְדָנִי יָרָה בּוֹ מֵרוֹבֵהוּ.

הַלָּז נָפַל וָמֵת, מִבְּלִי הוֹצִיא מִלָּה.

רוֹצְחוֹ אֶת הָאוֹצָר הִטְעִין בָּעֲגָלָה.

-פִּתְאֹם רָאוּ עֵינָיו עוּגָה – חֶמְדָּה לָעַיִן!

וְשָׂשׂוּ בְּנֵי-מֵעָיו: רָעֵב הָיָה עֲדַיִן.

בָּלַע הוּא חֲתִיכָה – וְאֶת הַמָּוֶת חָשׁ…

לֹא לְחִנָם הִזְהִיר הַסָּב מִפְּנֵי נָחָשׁ!

(מַעֲשִׂיָּה מִזְרָחִית בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל שׁ. מַרְשַׁק)

חִידָה קְטַנָּה אֲנִי שׁוֹאֵל.

יִפְתּוֹר נָא בַּעַל-מֹחַ:

מִי, הֶחָרוּץ אוֹ הֶעָצֵל,

הוּא הַמַּרְבֶּה לִטְרוֹחַ?

עַד שֶׁדִּינְכֶם אַתֶּם פּוֹסְקִים,

שִׁמְעוּ סִפּוּר עַתִּיק מַחְכִּים.

גַ’פַאר, יוֹעֵץ מוֹשֵׁל קַדְמוֹן,

הָיָה רְפֵה-רַגְלַיִם.

אוֹתוֹ נָשְׂאוּ בְּאַפִּרְיוֹן

טָעוּן עַל הַכְּתֵפַיִם.

הוּא שָׁב מִשּׁוּק – וְעִם שׁוּבוֹ

גִּלָּה הֶפְסֵד רַב-עֵרֶךְ:

נָפְלָה טַבַּעַת זְהָבוֹ

מֵאֶצְבָּעוֹ בַּדֶּרֶך.

מִיָּד בִּקֵּשׁ אֵפוֹא גַ’פַאר

מִסַּבָּלָיו: "צְאוּ-נָא

וְשַׁי-הַמֶּלֶךְ הַיָקָר –

אֶת תַּכְשִׁיטִי מִצְאוּ-נָא"

אָמַר סַבָּל אֶחָד עַצְלָן:

"סְלַח לָנוּ אֲדוֹנֵנוּ!

הָאֲבֵדוֹת וְחִפּוּשָׂן

אֵינָם מֵעִנְיָנֵנוּ.

צֻוֵּינוּ רַק לָשֵׂאֵת אוֹתְךָ –

לֹא לְחַפֵּשׂ אֶת תַּכְשִׁיטְךָ!

הֵשִׁיב: "אִם כָּךְ אַתֶּם גּוֹרְסִים,

בְּצִדְקַתְכֶם אַכִּירָה:

אֵצֵא אֲנִי לַחִפּוּשִׁים –

שָׂאוּנִי שׁוּב הָעִירָה!"

וְאָז הֻבְרַר לְכָל סַבָּל,

כָּפוּף מֵעֹמֶס-פֶּרֶךְ,

כִּי לְחַפֵּשׂ – כִּפְלַיִם קַל

לְלֹא מַשָּׂא בַּדֶּרֶך!

(מֵאֵת אִיבַן פְרַנְקוֹ, בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל ש. מַרְשַק)

צִפּוֹר קְטַנָּה נָצוֹדָה

בְּרֶשֶׁת שֶׁל צַיָּד.

אָמַר לָהּ אִישׁ-הַצַּיִד:

“קִצֵּךְ יָקִיץ מִיָּד!”

– “חָנֵּנִי!" – הִיא מַפְצֶרֶת

בָּאִישׁ הָאַכְזָרִי:

קְטַנָּה אֲנִי כְּזֶרֶת –

מַה בֶּצַע בִּבְשָׂרִי?

שַׁלְּחֵנִי נָא לַחֹפֶשׂ –

לַיַּעַר הֶעָבֹת!

וְיֵשׁ עִמִּי גַּם כֹּפֶר:

שָׁלֹשׁ עֵצוֹת טוֹבוֹת".

תָּמֵהַּ אִישׁ-הַצַּיִד:

"צִפּוֹר קְטַנְטֹנֶת, אֵיךְ

תַּחְכִּימִי וְתַשְׂכִּילִי

אָדָם בַּעֲצָתֵךְ?

אַךְ גַּם אִם קָט הַלֶקַח,

הָעֵסֶק כְּדָאִי:

אוֹצִיא אוֹתָךְ לַחֹפֶּשׁ –

וְעוּפִי-לָךְ, דְּאִי!"

“וּבְכֵן” – אָמְרָה – "נַתְחִילָה:

זְכוֹר נָא מֵעַכְשָׁו:

עַל מַה שֶּׁכְּבָר אֵינֶנּוּ

אַל תִּצְטַעֵר לַשָׁוְא!"

הִסְכִּים הָאִישׁ וַיֹּאמֶר:

"רַק מַה שֶּׁיֵּשׁ – נֶחְשָׁב.

עַל מַה שֶּׁכְּבָר אֵינֶנּוּ

לֹא אֶצְטַעֵר לַשָּׁוְא".

הִמְשִׁיכָה הַיּוֹעֶצֶת:

"זְכוֹר נָא עוֹד דָּבָר:

שׁוּם יֶגַע לֹא יָשִׁיב עוֹד

לְאִישׁ אֶת הֶעָבָר!"

– “צָדַקְתְּ!" – עָנָה בִּן-רֶגַע –

"נָכוֹן הוּא הַדָּבָר:

שׁוּם יֶגַע לֹא יָשִׁיב עוֹד

לְאִישׁ אֶת הֶעָבָר".

– “וְעוֹד עֵצָה שְׁלִישִׁית לִי:

אַל תַאֲמִין לִשְׁטוּת:

סִפּוּר עַל נֵס אוֹ פֶּלֶא

אֵינֶנּוּ אֶלָּא בְּדוּת

הִסְכִּים הוּא גַם הַפַּעַם:

"לֹא אַאֲמִין לִשְׁטוּת:

סִפּוּר עַל נֵס אוֹ פֶּלֶא

אֵינֶנּוּ אֶלָּא בְּדוּת.

תוֹדָה עַל עֲצוֹתַיִךְ.

הִקְשַׁבְתִּי לֹא בִּכְדִי.

הַצְלִיחִי בִּדְרָכַיִךְ –

ְשׁוּב אַל תִּלָּכְדִי!"

פָּרְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת –

וְלִגְלְגָה: "טִפֵּש!

עָלֶיךָ הֶעֱרַמְתִּי,

נִלְכַּדְתָּ בְּמוֹקֵשׁ!

אֶל רִשְׁתְּךָ, אִישׁ-צַיִד,

נִקְלַע שָׁלָל נָדִיר –

וְעַל-יָדוֹ יָכֹלְתָּ

לִזְכּוֹת בְּהוֹן אַדִּיר.

כִּי יַהֲלוֹם רַב-עֵרֶךְ

בְּתוֹךְ גּוּפִי נִגְנַז.

אֵין עוֹד שֵׁנִי כָּמוֹהוּ:

גָּדְלוֹ – בֵּיצַת אַוָּז.

גּוֹנֵחַ אִישׁ-הַצַּיִד:

"אֲבוֹי לִי – אִישׁ סָכָל!

אִבַּדְתִּי עֹשֶׁר-קֹרַחַ

שֶׁבָּא בִּשְׁעַת מַזָּל!"

קוֹפֶצֶת צִפּוֹרֵנוּ

בְּגִיל מִבַּד אֶל בַּד.

רוֹאָה אוֹתָה הָעַיִן –

אַךְ לֹא תַּשִּׂיג הַיָּד.

מַבִּיט בָּהּ אִישׁ-הַצַּיִד,

מַבִּיט – וְצַר לוֹ, צָר:

מִיָּד תִּפְרַח לָנֶצַח

יַחְדָּו עִם הָאוֹצָר.

מַפְצִיר הוּא בְּעָרְמָה בָּהּ:

"חִזְרִי-נָא חֶמְדָּתִי!

אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ אַבָּא

וְאַתְּ תִּהְיִי בָּתֵי.

אֶדְאַג לְכָל צְרָכַיִךְ,

תָּמִיד אוֹתָךְ אֹהַב.

תֵּשְׁבִי בִּכְלוּב-תִּפְאֶרֶת

עַל בַּד עָשׂוּי זָהָב".

אַךְ הַצִּפּוֹר עוֹנָה לוֹ:

"נִשְׁאַרְתָּ כְּסִיל וָתָם!

שְׁלשָׁה דְּבָרִים שָׁמַעְתָּ –

שָׁכַחְתָּ אֶת שְׁלָשְׁתַּם!

עַל עֲצוֹתַי גְּמַלְתַּנִי

בַּחֹפֶשׁ הַנִּכְסָף –

וְתֵכֶף הִצְטַעַרְתָּ

עַל מַה שֶּׁכְּבָר חָלַף.

עֲדַיִן לֹא הִסְפַּקְתִּי

לָעוּף מִכָּאן – וּכְבַר

דִּמִּיתָ כִּי בְּמֶּלֶל

תָּשִׁיב אֶת הֶעָבָר.

וְהֶאֱמַנְתָּ, פֶּתִי,

לְהֶבֶל הִתּוּלִי

כִּי יֵשׁ בִּי אֶבֶן-פֶּלֶא

גְּדוֹלָה מִכָּל-כֻּלִּי!"

(אַגָּדָה אַרְמֶנִית מֵאֵת אוֹבַנֶס טוּמַנְיַאן בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל שׁ. מַרְשַק)

כְּפָר דַּל שָׁכַן בְּשֵׁפֶל הַר;

חֲנוּת קְטַנָּה הָיְתָה בַּכְּפָר.

בָּא בְּיוֹם-שׁוּק לְשָׁם רוֹעֶה

מִכְּפָר קָרוֹב – בָּחוּר נָאֶה.

הוּא הֶחֱזִיק אַלָּה עָבָה.

כַּלְבּוֹ הַטּוֹב אוֹתוֹ לִוָּה.

– “יֵשׁ דְּבַשׁ פֹּה?" – "יֵשׁ – וְחֵי נַפְשִׁי,

עוֹד לֹא טָעַמְתָּ כְּדִבְשִׁי!

הַב אֶת כַּדְּךָ! הוֹי, אֵיזֶה דְּבַשׁ!

הוּא תַּאֲוָה לַחֵךְ מַמָּשׁ!"

אַט-אַט דִּבְשׁוֹ הָאִישׁ סִנֵּן –

וּדְבַשׁ נָטַף מִפִּיו גַּם-כֵּן:

שִׂיחָה נִלְבֶּבֶת עִם בַּרְנַשׁ

לַחֶנְוָנִי מָתְקָה מִדְּבַשׁ.

אַגַּב-שִׂיחָה, נָפְלָה טִפָּה

מִדְּבַשׁ-הַחֶמֶד לָרִצְפָּה.

הִיא נִצְנְצָה כְּזַהֲרוּר.

בָּהּ יְסֻפַּר כָּאן הַסִּפּוּר.

זְבוּב שֶׁהֵרִיחַ רֵיחַ-דְּבַשׁ,

מִן הַתִּקְרָה אֵלֶיהָ חָשׁ.

אֶת הַיְצוּר הַחַמְדָּנִי

רָאָה חֲתוּל הַחֶנְוָנִי.

הוּא מִתְגַּנֵּב אֵלָיו, קוֹפֵץ –

וְעַל הַזְּבוּב מֵקִיץ הַקֵּץ.

אוּלָם כַּלְבּוֹ שֶׁל הָרוֹעֶה

אֵינוֹ סָבוּר שֶׁכָּךְ יָאֶה.

קִצְפּוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ גְּבוּל:

הוּא מִתְנַפֵּל עַל הֶחָתוּל,

מְטַלְטְלוֹ,

מְגַלְגְּלוֹ,

מוֹרְטוֹ, רוֹמְסוֹ,

חוֹנְקוֹ, דּוֹרְסוֹ…

כָּךְ הִתְעַלֵּל בּוֹ כִּמְטֹרָף –

עַד שֶׁכָּלִיל אוֹתוֹ טָרַף.

“חָמָס!” – זוֹעֵק הַחֶנְוָנִי –

"הוֹי חֲתוּלִי, מַחְמַד-עֵינִי!

שְׁכֵנִים, אַחִים – כֻּלְּכֶם לְכָאן!

תִּפְסוּ הַכֶּלֶב הָרַצְחָן!"

כָּל מַה שֶׁבָּא לוֹ אֶל הַיָּד –

קְדֵרָה, בּוּל-עֵץ וּמַחֲבַת,

וּמַגְּרֵפָה וְצִיר-אוֹפָן –

הִשְׁלִיךְ הַאִישׁ עַל הַתּוֹקְפָן.

יִלֵּל הַכֶּלֶב וְצָנַח

עַל הָרִצְפָּה – וְהִשְׁתַּטַּח…

מַכָּה אַחַת – וְלֹא יוֹתֵר:

הֵקִיץ הַקֵּץ עַל הַמּוֹכֵר.

– “כַּלְבִּי!" – שָׁאַג אָז הַבָּחור –

"רֵעִי הַטּוֹב וְהַמָּסוּר!

מִי מֵעַתָּה יִשְׁמוֹר צֹאנִי?

אוֹתְךָ הָרַג הַחֶנְוָנִי.

תִּבְלַע אוֹתוֹ הָאֲדָמָה

עִם חֲנוּתוֹ הַמְזֹהָמָה!

יוּמַת עוֹשֵׂה-הַנְּבָלָה!"

וְהִגְבַרְתָּן הֵנִיף אַלָּה…

מַכָּה אַחַת וְלֹא יוֹתֵר:

הֵקִיץ הַקֵּץ עַל הַמּוֹכֵר

“חָמָס! רוֹצְחִים לְאוֹר-הַיּוֹם!” –

פָּרְצוּ קוֹלוֹת מִכָּל מָקוֹם:

מִכָּל חָצֵר רָצִים בַּסָּךְ

קְרוֹבָיו, רֵעָיו שֶׁל הַנִּרְצַח.

רָצִים יַחְדָּוֹ

גִּיסָיו, דּוֹדָיו

וְדוֹדָנָיו

וְכָל שְׁכֵנָיו.

כֻּלָּם בְּזַעַם וְחָרוֹן

תּוֹקְפִים, מַכִּים רוֹעֵה-הַצֹּאן.

"הוֹ, דֹּב שָׂעִיר מִכְּפַר-זֵדִים,

מוֹשַׁב לִסְטִים וְשׁוֹדְדִים!

לֹא בָּא לִקְנוֹת זֶה אִישׁ-הַשֹּׁד

אֶלָּא לִרְצוֹחַ נְפָשׁוֹת!"

רוֹעֵה הַצֹּאן, בִּקְרָב-גְּבוּרָה,

הִפִּיל שְׁלשָׁה, אוּלָם הֻכְרַע –

וְכַמּוֹכֵר, נָפַל קָטוּל

לְיַד כַּלְבּוֹ וְהֶחָתוּל.

מִכְּפַר-הַגַּיְא לִכְפַר-הָהָר

הִגִּיעַ שֵׁמַע רַע וָמָר – וְקוֹל זוֹעֵם הִכְרִיז: "אַחַי!

נִרְצַח רוֹעֵנוּ שָׁם בַּגַּיְא!

רְצִיחָתוֹ לֹא תִּסָּלַח!

יֻקַּם דָּמוֹ שֶׁל הַנִּרְצָח!"

פּוֹגְעִים בַּקַּיִץ פִּרְחָחִים

בְּקַן-צְרָעוֹת – וְחִישׁ בּוֹרְחִים;

וּנְחִיל צְרָעוֹת רָעוֹת עוֹקֵץ

עוֹבְרֵי-הָאֹרַח עַד אֵין קֵץ.

כָּךְ זְבוּב גָּרַם לְסַעַר רָב…

כָּל בְּנֵי-הַכְּפָר, צָעִיר וָסָב,

רָצִים לְמַטָּה, חֲמוּשִׁים

בְּקִלְשׁוֹנוֹת, בְּחֶרְמֵשִׁים,

בְּגַּרְזִנִּים, בְּפַטִּישִׁים.

כֻּלָּם, רַגְלִים וּפָרָשִׁים,

אָצִים לִנְקוֹם אֶת הֶהָרוּג –

וּמַשְׁמִיעִים דִּבְרֵי-קִטְרוּג:

"זֵדִים הֵם בְּנֵי אוֹתוֹ הַכְּפָר.

שֵׁם רַע יָצָא לָהֶם זֶה-כְּבָר.

אִם בָּא לְשָׁם קוֹנֶה תָּמִים –

מַכֵּהוּ נֶפֶשׁ אִישׁ-דָּמִים.

שָׁחוֹר לִבָּם, אַכְזָר חֻקָּם –

וּבְכֵן, נֵלֵךְ, נִקַּח נָקָם!

נִתְקוֹף בְּלִי-חָת!

נִשְׂרוֹף! נִשְׁחַט!

בְּסַכִּינִים!

בְּגַרְזִנִּים!"

כָּךְ הִתְנַפְּלוּ עַל כְּפָר-הַגַּיְא

בְּנֵי כְּפָר-הָהָר – לִקְטוֹל כָּל חַי.

שְׁכֵנִים-אַחִים

הָפְכוּ רוֹצְחִים.

נִשְׁלַף סַכִּין, הִבְרִיק פִּגְיוֹן –

הֵחֵל בֻּלְמוּס הַכִּלָּיוֹן.

כָּאן – הֲרוּגִים וַהֲרוּגוֹת,

כָּאן – לֶהָבָה מֵעַל גַּגּוֹת…

מַרְאֵה הָאֵשׁ, מַרְאֵה הַדָּם

גֵּרָה, שִׁלְהֵב יִצְרֵי-אָדָם.

צוֹוְחוֹת נָשִׁים, בּוֹכֶה הַטַּף,

בְּנֵי-צֹאן גּוֹעִים בְּדִיר נִשְׂרָף…

עַד אוֹר-הַבֹּקֶר מִן הַכְּפָר

נוֹתְרוּ רַק אֵפֶר וְעָפָר.

אַךְ בֵּין אוֹתָם כְּפָרִים סְמוּכִים

עָבַר הַגְּבוּל בֵּין שֵׁנִי מְלָכִים.

כָּל כְּפָר עָמַד בִּרְשׁוּת מַלְכּוֹ

וְהִתְנַהֵג לְפִי חֻקּוֹ –

וְכָל מִמְשָׁל גָּבָה לְחוּד

מִנְּתִינָיו מִסֵּי-מַלְכוּת.

לְמָחֳרָת הוֹדִיעַ רָץ

לְשַׁלִּיטוֹ – מוֹשֵׁל נִמְרָץ –

כִּי נְתִינָיו שֶׁל מֶלֶךְ זָר

בְּמַלְכוּתוֹ הִשְׁמִידוּ כְּפָר.

רָגָּז הַמֶּלֶךְ וּפִרְסֵם

לְאֻכְלוּסָיו מִנְשָׁר זוֹעֵם:

"אֲנִי, מוֹשֵׁל בְּחֶסֶד-אֵל,

מַכְרִיז לָעָם: בְּזֶה הַלֵּיל

שַׁלִּיט הָאָרֶץ הַשְּׁכֵנָה

חִלֵּל קְדֻשַּׁת-הָאֲמָנָה –

וְכַגַּנָּב בַּחֲשֵׁכָה,

עָבַר אֶת גְּבוּל הַמַּמְלָכָה.

בְּנֵי כְּפָר אֶחָד נוֹתְרוּ בְּלִי גַּג;

חֶלְקָם נִפְצַע אוֹ נֶהֱרַג.

קוֹל יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת

זוֹעֵק אֵלֵינוּ. אֵי-לָזֹאת

נָתַתִּי צַו לַאֲנָשַׁי,

לְקַלָּעַי וּפָרָשַׁי –

לִפְלוֹשׁ לְאֶרֶץ-הַפּוֹלֵשׁ:

הִיא תִּכָּבֵשׁ וְתֵעָנֵשׁ.

אֶת כָּל אוֹיְבֵינוּ נְחַסֵּל!

נִשִׁקֵנוּ רָב. עִמָּנוּ אֵל!"

בְּסוֹף מִנְשַׁר הַמִּלְחָמָה –

הַתַּאֲרִיךְ, הַחֲתִימָה.

אַךְ גַּם בָּאָרֶץ הַשְּׁכֵנָה,

בְּכָל קִרְיָה, בְּכָל פִנָּה,

כָּל אִישׁ וָאִישׁ יָכֹל לִקְרוֹא

דְּבַר הַשַּׁלִיט בְּמִנְשָׁרוֹ:

"אֲנִי הַמֶּלֶךְ הַמּוֹשֵׁל

בִּזְכוּת-אָבוֹת וּבְחֶסֶד-אֵל,

מַכְרִיז בָּזֶה כִּי מֶלֶךְ-זֵד

פָּלַשׁ אֵלֵינוּ כְּשׁוֹדֵד,

בְּחַלְּלוֹ קְדֻשַּׁת-הַבְּרִית

בַּאֲמַתְלַת תַּקְרִית כַּפְרִית.

אַךְ מִכֹּחוֹ לֹא נִבָּהֵל.

נִשְׁקֵנוּ רַב, עִמָּנוּ אֵל!"

בְּסוֹף מִנְשַׁר הַמִּלְחָמָה –

הַתַּאֲרִיךְ, הַחֲתִימָה.

פָּרְצוּ קְרָבוֹת וְלֶהָבוֹת.

שְׁתֵּי אֲרָצוֹת נֶחֱרָבוֹת.

אָפְסוּ קוֹצְרִים – לִקְצֹר חִטִים,

אָפְסוּ חוֹפְרִים – לִקְבּוֹר מֵתִים,

וְרַק אֶחָד מוֹסִיף לֹקְצוֹר:

מַלְאַךְ-הַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר.

כְּצֵל תּוֹעִים הַנִּצּוֹלִים –

וְהֵם תּוֹהִים וְשׁוֹאֲלִים:

"מִנַּיִן בָּאָה וְעַל מָה

הַפֻּרְעָנוּת הָאֲיֻמָּה?"

תַּם וְנִשְׁלַם הַמַּעֲשֶׂה.

וְאִם קוֹרְאֵנוּ יְנַסֶּה

לִשְׁאוֹל: "וּמִי אֵפוֹא אָשֵׁם:

חָתוּל אוֹ כֶּלֶב – אוֹ שְׁנֵיהֶם?

וְהַאֻמְנָם כָּזֶה אָסוֹן

יָכוֹל לִקְרוֹת בִּגְלַל זְבוּבוֹן?" –

עַל כָּךְ אֲנַחְנוּ מְשִׁיבִים:

“כָּל עוֹד יֵשׁ דְּבַשׁ – יִהְיוּ זְבוּבִים!”

(מַעֲשִׂיַת-עַם אַרְמֶנִית מֵאֶת אוֹבַנֶס טוּמַנְיַאן בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל ש. מרְשַׁק)

בְּפַרְוָנוּת, מִקְצוֹעַ חַם,

עָסַק חָתוּל פִּקֵחַ.

יָשַׁב לוֹ בַּעַל הַשָּׂפָם,

פָּזַם פִּזְמוֹן שָׂמֵחַ.

לְפֶתַע כֶּלֶב רָץ וּבָא

עִם חֲתִיכָה שֶׁל עוֹר-פַּרְוָה.

– “שָׁלוֹם, חָתוּל!”

– “שָׁלוֹם, שָׁלוֹם!"

– "מַהֵר עֲשֵׂה לִי כּוֹבַע!

כָּל-כָּךְ חָזָק הַקֹּר הַיּוֹם –

קָשֶׁה לָצֵאת הָרְחוֹבָה.

עַל שְׂכַר-טִרְחָה לֹא אֶעֱמוֹד.

וּבְכֵן, תִּתְפּוֹר?"

– “בְּרֹב כָּבוֹד!”

“מָתַי תִּגְמוֹר?”

– בִּזְמַן קָרוֹב!"

– “נְקוֹב נָא יוֹם קָבוּעַ”.

– "בְּיוֹם שִׁשִּׁי, רֵעִי הַטּוֹב,

כְּלוֹמַר בְּסוֹף-שָׁבוּעַ.

הֲרֵי “פַּפַּחָה”¹ – לֹא מְעִיל.

בִּשְׁבִיל יְדִיד – מִיָּד אַתְחִיל.

אֶתְפֹּור מִין כּוֹבַע לְמוֹפֵת,

שֶׁלא יִהְיֶה שֵׁנִי לוֹ!

וְעַל הַמְּחִיר – לֹא נִשָּׁפֵט:

אֵינִי יַקְּרָן, חָלִילָה!

הַרֵי “פַּפַּחָה” – לֹא מְעִיל:

שְׂכָרָהּ אֶפְשָׁר גַּם לְהוֹזִיל"

בָּא יוֹם שִׁשִּׁי: הַכֶּלֶב – פֹּה.

הַדֶּלֶת קְצָת נִפְתָּחָה –

וְהוּא הִכְנִיס בָּהּ אֶת אַפּוֹ:

“מוּכֶנֶת הַ”פַּפַּחָה"?

– “עוֹד לֹא!” – עוֹנֶה לוֹ חֲתַלְתּוּל.

– “וְאֵי אָבִיךָ?” – “בְּטִּיּוּל”.

זְמַן רַב, בַּקֹר, עַל הַמִּפְתָּן

צִפִּיָּתוֹ אָרָכָה.

סוֹף-סוֹף מוֹפִיעַ הַפַּרְוָן –

וְעַל רֹאשׁוֹ “פַּפַּחָה”.

– “מַה יֵשׁ?” – שׁוֹאֵל הוּא בְּהִתּוּל:

"עַל מָה הִנְּךָ כָּל-כָּךְ בָּהוּל?

אֵין כּוֹבַע זֶה – דָּבָר רָגִיל

אַל נָא תָאִיץ בִּי כָּכָה!

אָף כִּי “פַּפַּחָה” – לֹא מְעִיל,

לֹא צְחוֹק הִיא גַּם “פַּפַּחָה”.

אֶת פַרְוָתְךָ רִסַּסְתִּי כְּבָר –

אַתְחִיל לִגְזוֹר אוֹתָה מָחָר".

אָמַר הַכֶּלֶב: "הַבְטָחוֹת

שָׁמַעְתִּי כְּבָר לָשֹׂבַע.

כָּעֵת אֱמוֹר לִי בְּטוּחוֹת:

מָתַּי יוּכַן הַכּוֹבַע?

הֲרֵי לֹא חֶסֶד אֲבַקֵּשׁ –

אֶת רְכוּשִׁי אֲנִי דוֹרֵשׁ".

– “טוֹב, טוֹב” – גִּמְגֵּם לוֹ הַפַּרְוָן:

“בּוֹא כַּעֲבוֹר שָׁבוּעַ”.

וְשׁוּב הַכֶּלֶב הַדַּיְּקָן

חָזַר בְּיוֹם קָבוּעַ:

– “נוּ, מַה שְׁלוֹמֶךָ?"

– “מְצֻיָּן!"

– “מוּכָן הַכּוֹבַע?"

– “לֹא מוּכָן!"

כָּאן נִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי-גִדּוּף

וקוֹל סְטִירוֹת-אַפַּיִם:

– “אַתָּה נוֹכֵל!"

–אַתָּה חָצוּף!"

– “גַּנָּב אֲרֹך כַּפַּיִם!"

– “טִפֵּשׁ נַבְחָן!"

– “חָתוּל שָׁפֵל!"

– “צֵא-צֵא חֻצְפָּן!"

– “בְּלוֹם פֶּה, נָבָל!"

בָּא הָעִנְיָן לִידֵי דַיָּן.

צִוָּה הַלָּז לִפְתּוֹחַ

בַּחֲקִירַת אוֹתוֹ פַּרְוָן

יַחְדָּוֹ עִם הַלָּקוֹחַ.

וּלְמָחֳרָת הַכֶּלֶב בָּא

לַחֲקִירָה עִם הַנִּתְבָּע.

אֵינִי יוֹדֵעַ עַל בֻּרְיָן

אֶת כָּל קורוֹת הָעֵסֶק,

אוּלָם אוֹתוֹ חָתוּל-פַּרְוָן

בָּרַח לִפְנֵי הַפֶּסֶק.

בָּרַח, נָבָל, מוּרָם-זָנָב

עִם הַפַּרְווֹת אֲשֶׁר גָּנַב.

הָיָה זֶה אַב הַחֲתוּלִים –

דּוֹרוֹת הֵקִים הוּא אֶלֶף;

וּמִנִּי-אָז אוֹיְבִים גְּדוֹלִים

נִהְיוּ חָתוּל וָכֶלֶב.

בִּרְאוֹת כָּל כֶּלֶב פְּנֵי חָתוּל,

מִיָּד יִנְבַּח בַזַעַם.

נִדְמֶה, בְּלַעַג וּבִטּוּל

שׁוֹאֵל הוּא בְּכָל פַּעַם:

“מוּכָן הַכּוֹבַע כְּבָר אוֹ לֹא?” –

וְהֶחָתוּל שׁוֹצֵף כֻּלּוֹ.

הוּא גַּם יוֹרֵק עַל הַנַּבְחָן

מִבּשֶׁת אוֹ מַּפַּחַד –

כְּמוֹ אוֹתוֹ חָתוּל-פַּרְוָן

בְּעֵת גָּזְרוֹ “פַּפַּחוֹת”.