חנניה ריכמן
מִמִּשְׁלֵי ס. מִיכַאלְקוֹב (נ. 1913)
בתוך: מְשָׁלִים


מִנְּדוּדֵי־שֵׁנָה צָמַח לְתַרְנְגוֹל

הֶרְגֵּל נִפְסָד, הֶרְגֵּל גָּרוּעַ:

תָּמִיד מַשְׁכִּים הוּא קוּם מִכֹּל –

וְאָז מַתְחִיל קוֹנְצֶרְט פָּרוּעַ:

הוּא, עִם שְׁאָר תַּרְנְגוֹלִים,

מַפְרִיעַ שְׁנַת הָעֲמֵלִים.


הַסּוּס, שֶׁכָּל הַיּוֹם עָבַד עַד כְּלוֹת־הַכֹּחַ,

נֵעוֹר בְּטֶרֶם־אוֹר מִקּוֹל אוֹתוֹ פּוֹחֵז;

יוֹקְצוֹת לִפְנֵי הַזְּמַן גַּם הַפָּרָה, הָעֵז –

מִכָּל בְּרִיָּה נִגְזָל מָנוֹחַ.


מַזְעִיק הַתַּרְנְגוֹל אֶת כָּל הַיְּשֵׁנִים:

"הֵי, קוּמוּ, עַצְלָנִים, הָקִיצוּ, בַּטְלָנִים!

וָלֹא – מְאוּמָה לֹא תַּסְפִּיקוּ!

הֵי, קוּקוּרִיֽקוּ!, קוּקוּרִיֽקוּ!"


סוֹף־סוֹף, מֵרֹב קְרִיאוֹת־הָעֹז

נִצְרָד גְּרוֹנוֹ שֶׁל הַכָּרוֹז.

בָּזֶה מוֹכִיחַ בַּעֲלִיל הוּא,

כַּמָּה חָרוּץ, פָּעִיל, יָעִיל הוּא –

מַמָּשׁ רָאוּי לִפְרָס רִאשׁוֹן –

וְאַחַר־כָּךְ הוֹלֵךְ… לִישׁוֹן.

הוּא כֹּה עָיֵף מִזְעוֹק – שֶׁאֵין לוֹ אַף יְכֹלֶת

לְהִתְעַלֵּס עִם תַּרְנְגֹלֶת.


*

גַּם בְּחֶבְרַת־אֱנוֹשׁ לֹא פַּעַם נֶחֱזֶה

מַטִּיף עַל הַבָּמָה – כַּתַּרְנְגוֹל הַזֶּה:

“עִבְדוּ־נָא, עַצְלָנִים, עִמְלוּ!” – גְּרוֹנוֹ צוֹרֵחַ,

וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ – מִכָּל טִרְחָה בּוֹרֵחַ.


צַיָּד יָרָה בְּנֵץ, שֶׁחָג מֵעַל לִכְפָר

כְּדֵי לִשְׁדּוֹד מִשָּׁם אֶפְרוֹחַ;

וְהַשּׁוֹדֵד, בִּמְקוֹם מַלְקוֹחַ,

מָצָא לוֹ שָׁם קִצּוּ הַמָּר.

וְעוֹד זְמַן רַב מֵעַל עָפָר

אֲבַק־פְּלוּמָה הוֹסִיף לִפְרוֹחַ…


אֲזַי מִמַּחְבּוֹאוֹ יָצָא הַתַּרְנְגוֹל.

מֻטָּל אוֹתוֹ טוֹרֵף, אוֹיֵב נוֹרָא מִכֹּל,

וְחַרְטוֹמוֹ הַחַד – קָפוּא בְּאֶפֶס־כֹּחַ…

כָּאן נִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם בַּגֶּבֶר רוּחַ־קְרָב –

וְאֹדֶם־כַּרְבָּלְתּוֹ הִבְהִיק בְּלַהַט רַב.

קוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל “קוּקוּרִיֽקוּ”

אֶת בְּנֵי־הַלּוּל כֻּלָּם הִזְעִיקוּ.


בָּאִים הֵם וְרוֹאִים: הַתַּרְנְגוֹל עוֹמֵד,

וּלְרַגְלָיו – הַנֵּץ הַמֵּת!

“הֵידָד, גִּבּוֹר אַמִּיץ!” – קָרְאוּ לַמְּנַצֵּחַ;

וְהַגִּבּוֹר עַצְמוֹ – מִיֹּהַר מִתְנַפֵּחַ.


לְפֶתַע עוֹף נַקְרָן אֶחָד

הָפַךְ, מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק וָהֶסֶס,

אֶת הַגְּוִיָּה מִצַּד אֶל צַד –

וּבַנּוֹצוֹת נִגְלָה לוֹ… רֶסֶס.


*

כָּךְ, בְּמִקְרֶה, נוֹדַע וְנִתְחַוֵּר הַכֹּל!

וְכָךְ, אִם תִּסְתַּכְּלוּ בָּאִישׁ הַמִּתְנַפֵּחַ,

חִישׁ תְּגַלּוּ בַּ“מְנַצֵּחַ” –

גְּבוּרַת אוֹתוֹ הַתַּרְנְגוֹל.


קָרָה אֵי־פַעַם שֶׁעַכְבָּר

נָפַל לְתוֹךְ חָבִית־שֵׁכָר.

“הוֹ, הַצִּילוּנִי!” – מְשַׁוֵּעַ

הָעַכְבָּרוֹן – "אֲנִי טוֹבֵעַ!

אוֹי וַאֲבוֹי לִי, בִּישׁ־מַזָּל!

הוֹ, אֵיזֶה מָוֶת מְנֻוָּל!

בּוֹחֵר הָיִיתִי אַף בַּלֹּעַ

שֶׁל הֶחָתוּל הָרַע – מִטְּבוֹעַ!"


– “טוֹב!” – נַעֲנָה לוֹ לַמִּסְכֵּן

חֲתוּל־הַבַּיִת הַשָּׁמֵן:

"אוּכַל לִמְשׁוֹת אוֹתְךָ הַחוּצָה.

אַךְ אֶעֱשֶׂה זֹאת רַק בִּתְנַאי

שֶׁאֶת שְׂכָרִי יִגְבּוּ שִׁנַּי!"


– "אֲנִי מַסְכִּים! רַק חוּשָׁה, אוּצָהּ!

לִי שׁוּם מִיתָה בַּיַּבָּשָׁה

לֹא תֵּרָאֶה כָּל־כָּךְ קָשָׁה!"


וְהוּא נִמְשָׁה מִמְּעַרְבֹּלֶת,

כְּדֵי לִהְיוֹת לְמַאֲכֹלֶת.

אַךְ רֵיחַ־כֹּהֶל רַב־פִּגוּל

הִכָּה אַפּוֹ שֶׁל הֶחָתוּל.

אָכֵן, הָיָה זֶה רֶגַע נוֹחַ –

וְהָעַכְבָּר מִהֵר לִבְרוֹחַ.


“רַמַּאי!” – גָּעַר בּוֹ הֶחָתוּל –

"הֵן נִכְלְךָ עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!

עוֹד אֶתְפָּסְךָ בְּרֶגַע־כּשֶׁר –

אוּלָם אֱמוֹר: הֵיכָן הַיּשֶׁר?

הֲרֵי נִתַּן לִי דִּבּוּרְךָ

כִּי תְּכַבְּדֵנִי בִּבְשָׂרְךָ".


– “כֵּן, הוּא נִתַּן, אִתְּךָ הַצֶּדֶק” –

הָעַכְבָּרוֹן הֵשִׁיב מִסֶּדֶק –

"אַךְ הוּא פָּסוּל עַל־פִּי הַדִּין:

הָיִיתִי אָז בְּגִלּוּפִין!"


לְרֶגֶל אֵיזֶה חַג – יוֹבֵל אוֹ יוֹם־הֻלֶּדֶת,

קִפּוֹד הִזְמִין אַרְנָב לְנִשְׁפִּיָה נֶחְמֶדֶת.

כָּל הָאוֹרְחִים יָשְׁבוּ בְּחוּג

עַל כָּל מִינֵי מַשְׁקֶה מָזוּג

וְשׂוֹחֲחוּ בְּתַעֲנוּג.

וְגַם הָאַרְנָבוֹן הִבְלִיג עַל בּוּשָׁתוֹ,

אָכַל בְּתֵאָבוֹן – וְגַם הִרְבָּה שָׁתֹה.


סוֹף־סוֹף בְּקשִׁי קָם – הָיָה אָז לֵיל דְּקַיְטָא –

וַיֹּאמֶר לַקִּפּוֹד: “שָׁלוֹם! הוֹלְכִים הַבַּיְתָה!”

– “הַאִם תּוּכַל לִצְעוֹד כַּדִּין?” –

אוֹתוֹ שָׁאַל הַמְאָרֵחַ –

"אוּלַי, תִּישַׁן וְתִתְפַּכֵּחַ:

הֲרֵי אַתָּה בְּגִלּוּפִין.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ סַכָּנָֽה יֵשׁ:

אוֹמְרִים שֶׁכָּאן הוֹפִיעַ לַיִשׁ!"


– "וּבְכֵן? אֲנִי בְּיַעֲרִי –

וְלֹא אִכְפַּת לִי שׁוּם אֲרִי!" –

צוֹרֵחַ הַשִּׁכּוֹר, מָלֵא גְבוּרָה־מִיַּיִן –

"אַשְׁרָיו כִּי בְּדַרְכִּי לֹא פְּגַשְׁתִּיו עֲדַיִן!

כְּבָר בָּא הַזְּמַן לְהִפָּרַע

מִזֶּה הַזֵּד עַל כָּל הָרַע!"


כּוֹשֵׁל בְּכָל רַגְלָיו, יָצָא אוֹתוֹ בֶּן־חַיִל –

וְהֵד הַכְרָזוֹתָיו נִשְׁמָע בִּדְמִי־הַלַּיִל:

"רָאֹה רָאִינוּ כְּבָר חַיּוֹת

הַחֲשׁוּבוֹת מֵאֲרָיוֹת –

וְגַם אוֹתָן לִמַּדְנוּ לֶקַח!"


– “הֵי, אֵיזֶה כְּסִיל פֹּה מִשְׁתַּטֶּֽה כָּךְ?” –

רָטַן הַלַּיִשׁ, שֶׁיָּקַץ

מִן הַצְּרִיחוֹת כְּנֶעֱקָץ.


פִּתְאֹם רָאָה אֶת הָאַרְנָב.

מִיָּד שָׁלַח בּוֹ צִפָּרְנָיו.

“וּבְכֵן, אַתָּה הוּא זֶה, בֶּן־חֶצֶף!” –

נָהַם עָלָיו בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף –

"תָּעֵז לִרְעוֹשׁ פֹּה בַּלֵּילוֹת –

וְעוֹד שִׁכּוֹר אַתָּה כְּלוֹט!"


מֵרֹאשׁ הַלֵּץ מֻכֵּה־הַבֹּהַל

נָגוֹז בִּן־רֶגַע כָּל הַכֹּהֶל.

“סְלִיחָה…” – גִּמְגֵּם – "סְלִיחָה! הַרְשֵׁנִי לְהַסְבִּיר…

אָמְנָם, בִּשְׁעַת בִּקּוּר, לָגַמְתִּי לְמַכְבִּיר,

אַךְ לֹא לְשֵׁם שִׁכְרוּת: שָׁתִיתִי לְחַיֶּיך!

לִכְבוֹד הַלְּבִיאָה! לְשָׁלוֹם צֶאֱצָאֶיךָ!"


*

וְהָאַרְיֵה סָלַח – כַּפּוֹ עָזְבָה טַרְפָּהּ:

בּוֹחֵל הוּא בְּשִׁכְרוּת – אַךְ לֹא בַּחֲנֻפָּה!


חֲצִי־יוֹבֵל שָׁנִים כִּהֵן

בְּתַפְקִידוֹ זָמִיר בְּיַעַר.

גַּם אִישׁ בְּגִיל כָּזֶה לֹא נַעַר,

וְהַזָּמִיר – לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

כָּל צִפֳּרֵי־הָרן בֵּרְכוּ אֶת הַשָּׁכֵן.

כָּל חֹרֶשׁ בַּסְּבִיבָה שִׁגֵּר אֵלָיו מִשְׁלַחַת –

וּבִמְסִבַּת כָּל אֵלֶּה יַחַד

עָרְכוּ מֵיטַב מֻמְחֵי־הַשִּׁיר

קוֹנְצֶרְט לִכְבוֹד אוֹתוֹ זָמִיר.


עוֹף־אֲחַשְׁתְּרָן מֵחֵיל־הַקֶּשֶׁר

הֵבִיא בְּרָכָה מֵאֵת הַנֶּשֶׁר.

חֲתַן־הַחֲגִיגָה – עַלִּיז וּמְאֻשָּׁר:

לֹא שָׁוְא עֲמַל־חַיָּיו, לֹא לְחִנָּם הוּא שָׁר…


כָּל הָאוֹרְחִים צִיְּצוּ בִּבְלִיל־קוֹלוֹת שָׂמֵחַ…

רַק הָעוֹרֵב רָגַז – וּפִיו הָיָה צוֹרֵחַ:

"לִי כְּבָר מָלְאוּ מֵאָה שָׁנִים –

אַךְ לִי לֹא קָמוּ “יַבְּלָנִים”.

וְהֵן קוֹלִי חָזָק פִּי־שְׁנַיִם!

גַּם מְבַקֵּר וָתִיק – יַנְשׁוּף

אוֹתִי שִׁבֵּחַ שׁוּב וָשׁוּב

עַל קוֹל אַדִּיר מַרְהִיב־אָזְנַיִם!


אָכֵן, אֲנִי – אַלּוּף הַשִּׁיר,

אַךְ “מְיַבְּלִים” – אֶת הַזָּמִיר!


*

הִנֵּה אֲנִי כּוֹתֵב עַל עוֹף, חַיָּה אוֹ רֶמֶשׂ –

וּפֶלֶא: בְּמַכָּר תָּמִיד יִקְלַע הָרֶמֶז.


תּוֹרַת־חִירוּֽרְגִּיָּה תּוֹבַעַת בְּהֶכְרֵחַ

חִטּוּי מִכָּל זִהוּם לִפְנֵי הַנִּתּוּחִים;

זְמַן רַב מְאֹד רוֹחֵץ יָדָיו הַמְּנַתֵּחַ –

וּכְלֵי־מְלַאכְתּוֹ כֻּלָּם כָּל פַּעַם מֻרְתָּחִים.


סַטִּירִיק – כְּחִירוּרְג! תַּכְלִית אַחַת מַפְעֶלֶת

אֶת מַעֲשֵׂי שְׁנֵיהֶם – וְהַדִּמְיוֹן מֻחְלָט:

כִּמְלֶאכֶת הַחִירוּרְג, סַטִּירָה לֹא סוֹבֶלֶת

לֹא יָד מְלֻכְלָכָה וְלֹא אִזְמֵל מֻחְלָד.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.