קידושין: ל"ב שיעורים בתורת האהבה
מאתברכה סרי
אישה נקנית לאיש
מאתברכה סרי
אישה נקנית לאיש
בתפילה
יום־יומית רצופה.
איש נקנה לאישה
בקידוש המקום והזמן
בתפילה
באהבה
בעזרת השגחה נדיבה.
מתוך שפע הבריאה.
ברצון הכרעה עליונה
בברית שבינו ובינה.
ברגע ורגע
של עבודה נכונה.
ביגע ויזע ושמחה
ודמעות ומעות
(19.4.1988)
בכמה דרכים אישה נקנית
מאתברכה סרי
בכמה דרכים
אישה נקנית לאיש?
בכמה דרכים היא נענית?
בהערצה שלו
בנדיבותו ורוחב ליבו.
בפתיחות של האיש
מול אישתו,
בנאמנותו,
בהקשבה של האיש לאשתו.
בשמיעת זיקותיה
נזקקותה.
במגעים.
ברוך. באהבה.
בפינוקים.
בהדדיות של אנשים
בני חורין ונכבדים.
בחיזורים.
בהיענות לחיזורים,
בהשתתפות בכאב
ועוד יותר בשמחות
בהישגים.
ביצירה.
בשותפות מועילה.
בקידום מעמד בחברה.
בחלוקת רכוש.
בהגשמת חלומות,
בנשיאה בעול
ושגרה
בקבלת החברה מסביבה,
באהבת משפחתה,
בכיבוד פרטיותה,
בפתיחות של הלב
לעובר אותה.
בבניה משותפת
של יצירה קדושה.
בבניית משפחה.
בסבלנות.
בהתמדה.
בקידושין.
בביאה.
בנסיעה משותפת
בנשיאה משותפת בעול
משלו ושלה ושלהם.
במחוייבות להמשיך
במקום שהיא נגמרת
ובמקום שהוא נגמר
היא מתחילה.
(19.4.1988)
בכמה דרכים נקנה בעל
מאתברכה סרי
(ביום שובך מחו"ל, בביתך)
בכמה דרכים
נקנה בעל
ובכמה נקנית אישה.
ואני הפעם
קונה לי בעל
בביאה
ושטיפת כלים
וקדיחת התבשיל
ומסירת כביסה למכבסה
וכתיבת שיר
והשקיית עציץ
ופרח שמציץ.
אני קונה לי בעל
בשתיקה שלי ושלו.
שתיקה כהודאה דמיא
שתיקה בלי הודעה.
קונה לי בעל
עם שירי ליד מיטתך
קונה לי בעל
בקריאת עיתונך.
קונה לי בעל,
בכיבוש זוחל
מתנחל
בקבלה שקטה מצידך
בטלפון של שחרית
בין מיטתי ומיטתך.
קונה לי בעל בשאיבת עישונך.
קונה לי בעל
בהאזנה למוזיקה האהובה עליך.
קונה לי אותך
בסיפור קורותיך
במצוקותיך.
בשתיקותיך.
קונה לי בעל
בבדידותך
בחומות שהיקפת סביבך.
קונה לי בעל
בנהיגתך הזהירה
ואני לצידך.
קונה לי בעל
בבליל השפות שבינינו.
קונה לי בעל חסר שורשים.
ושותלת אותו באדמתי.
קונה לי נער יתום
ועושה אותו אבי משפחתי.
אוספת לי בעל
מן ההפקר.
מרשות הרבים.
מתחומי הביניים,
ממעוף קצוץ.
מיום רצוץ.
קונה לי בעל
בנוכחות לצידו,
בצפייה מן הצד,
בתמיכה לא מודעת.
קונה לי בעל
וקובעת גבולות
שלי ושלו.
סימון הקו הירוק
וסימון שבילו.
נותנת קו אדום
סייג לרשותי ורשותו.
תוחמת לי תחום שבת
וערוב תבשילין
וחשבונות פרטיים.
קובעת הסדרי הגבולות
שבינינו
לפי רצוני ורצונו.
מגינה על חרות של הפרט.
מבקשת הסכמה
ולו רק בהודאה.
לא כופה.
לא אונסת.
לא נכפית
ולא נאנסת.
מראה לו מה זה היות
אישה לאיש
ואחר נסוגה לביתי
וממתינה להזמנה.
(19.4.1988)
ירושלים וצנעא
מאתברכה סרי
ירושלים של מעלה
וצנעא של מטה
חד הם.
אחת עירי,
רקמת צבעים.
שאון קריאות וניחוחות.
אותה פתיחות והוד מלכות.
ברכת זקנה
כמו שכנה.
אותן כמיהות.
אותן תפילות.
ואלוהים עבר דירה
לירושלים הבירה.
זאת הזקנה,
לא הצעירה.
אויתי לנשק
אותם זרים
שכמו אויבים.
ללחוש תודה
שהם חיים וקיימים.
כמו בימים
שכבר חמקו לי,
לבלי שוב.
וכולי חלום מרחף
בסמטאות העיר העתיקה.
רוח קטנה
מתימן שכבר אינה.
שיכורה מבשמים
מתבשמת בצלילים.
והזעתר והעוטר,
הקפה המתובל
ודבלים ושקדים
ומיני צימוקים
ונרד וכרכום
ניחוח קטורת
מבית המקדש למזכרת
לסגור את המפעל
מאתברכה סרי
רוצָה לסגור את המפעל,
לסתום את הפתחים.
לעצור את השפכים.
צריך לצום.
לא לספק עוד חומר גלם.
שתיפסק הפסולת
הממלאת את האסלה.
שומעים!
שיהא לזה כבר סוף!
מתי נכנס כל זה לשם?
ואולי אני כבר מתפרקת?
ועוד מעט לא יישאר
אף עור ועצם.
די. מגעיל. נמאס.
ביוב גואה.
מצבור אשפה.
האם גם זה היה אני?
איך שוב טעיתי
כמו תמיד.
כל המתחים.
כל רום ותהום.
ואני צִפיתי למשהו
גדול היום.
אולי העולם מתפוצץ.
אולי בשורה טובה
עמדה להתממש.
כן. התכוננתי למשהו
עצום נפלא
משהו עמום
כה מרגש
איזה מבצע עמד להתרחש.
שוב לא אהיה מה שאני.
ואוי למי שיעמוד
עוד רגע בדרכי.
הייתי הר נוסע.
הייתי עולם מתפקע.
לעזאזל. מהלומה.
איזה תפלות.
עוד התאבדות.
מישהו עושה לי
תמיד את זה
בדייקנות של שעון
כאילו החליט לפוצץ בלון.
מישהו מתגנב
אל תוכי ורוצח
בנקמנות בדם קר.
אולי אותי רוצה הוא
לחסל לאט לאט.
עוד פעולת התשה.
כל חודש גרעין. אחד.
וזה נראה להם
די נחמד.
ורק לבי מתפקע.
את מי להאשים
לא יודע.
ורק אני עדה לדם
לרצח הנתעב.
והנרצחת זו אני.
עובדה. דמי ניגר.
גבי נשבר.
אני נגמרת.
מתייבשת. מתחסלת.
נקרעת. מתאבלת.
בא לי למות.
סופית.
אחת ולתמיד.
ולא להמתין להתחדשות
האימה הנוראה,
ששוב יחזור
הפשע הנסתר
ובדייקנות של שעון,
שבגופי נטמן,
ברשעות של מחשב,
במוח שטני
של מי שבגופי שולט
ומכוון את האני.
על השחיטה
מאתברכה סרי
מעשה בתרנגולת
שברחה מן המאכלת.
הלכה תרנגולת
אל המזבלת
ומצאה שם נוצות חברתה
עם הדם והפסולת.
נברה באשפה
וגילתה עצמות אפרוחיה
ממולאים במלח ושאריות אורז.
בין קליפות הביצים והסחי ומאוס
היא תפשה שהושלך כאן הראש.
והמעי העיוור והמרה שהשחירה.
תוך חיפוש זרעונים
היא חשפה מעדני מטעמים.
אז אמרה: מי יתן ואגבר
לו כתיש או פר.
נענתה לה פרה:
שתהיי כפרה.
ואמרו: לא נריב
כי נלך אל הרב החכם.
והלכו והציצו
וריכלו והפיצו:
חרדים עטויי תפילי עור
זוללי שוקיים
מברכים בחדווה
על ראש וחזה
ומקנחים בגרום הכרעיים.
בהכשר רב מתא
בק"ק חבושי פרוותיים
נקיים המצווה
ככתוב פה בקלף
וכרוך בגידיים.
תבשיל
מאתברכה סרי
אמא בישלה לכם בשר בסיר
מגרֶה טעים, לבריאותכם.
אותי בישלו לכם
חיה בשיר להנאתכם.
מישהו אותי שחט
שחיטה כשרה, כמובן,
וחיתך חתכים
וזרה מלח בפצעים
להגיר את הדם,
כדת וכדין,
ושרה והמתין.
ומישהו את המים שפת
ודן בשרי ברותחין.
ומישהו צלה באש
ומישהו טיגן בשמן חם
ותיבל תבלינים חריפים.
תעלה באפכם נשמתי
לניחוח, להעיר תאוַת בשרים.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.