פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה

רְבָעִים,

וּמְשַׁדְּלִים הַצְּלִילִים

כְּשַׁדֵּל יַד אִשָּׁה

בַּעֲרָבִים.

פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה

חֲצָאִים,

וּמְשַׁכְּרִים הַצְּלִילִים

כִּנְשִׁיקוֹת הָאִשָּׁה

בַּחֲשָׁאִים.

פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה

שְׁלֵמוֹת,

מַבְהִילִים הַצְּלִילִים

כְּבִכְיָהּ שֶׁל אִשָּׁה

בַּלֵּילוֹת.

פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה

רְבָעִים,

חֲצָאִים,

שְׁלֵמוֹת…

לבוב תרצ"א

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

לְמִי תּוֹחִילִי כָּאן זֶה עִדָּנֵי עִדָּן

גֵּאָה וּמְתֻמֶּרֶת?

זֵאוּס הַגָּדוֹל וַדַּאי הָיָה דּוֹדֵךְ,

הָאֱלֹהִים הֶאֱהִילוּךְ וְהִלְּלוּ יָפְיֵךְ…

אוּלַי אַתְּ מְהַרְהֶרֶת

בְּאוֹתָם יְמֵי הַזֹּהַר בְּאַרְצֵךְ יָוָן?

לְמִי תּוֹחִילִי כָּאן זֶה עִדָּנֵי עִדָּן

גֵּאָה, קָרָה, שׁוֹתֶקֶת?

הֵן רַבּוֹת חִכִּית וְאִישׁ לֹא בָּא אֵלַיִךְ.

עַתָּה הִנֵּה הַכַּר מַדְשִׁיא כָּאן לְרַגְלַיִךְ,

עַיִן מִשְׁתַּקְשֶׁקֶת,

אִילָנוֹת מְלַבְלְבִים וּמִתְרוֹנֵן הַגָּן.

לְמִי תּוֹחִילִי כָּאן זֶה עִדָּנֵי עִדָּן

גֵּאָה – וּמְיַחֶלֶת?

יְמֵי הַזֹּהַר לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד לָנֶצַח.

אָבִיב אָבִיב וְשׁוֹשַׁנָּיו פּוֹרְחוֹת. מַה בֶּצַע

כִּי נֹאהַב נוֹבֶלֶת?

וְרַק אֲנִי, אֲנִי זְכַרְתִּיךָ עוֹד וָאָבוֹא לְכָאן.

לְמִי תּוֹחִילִי עוֹד בְּשֶׁקֶט זֶה הַגָּן?

לבוב תרצ"א

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

שְׁתִיל עֶרְגָּה בְּגַן חִשְׁקִי הָיָה נָטוּעַ.

וָאֶתְפַּלֵּל: מָתַי יִפְרַח שְׁתִילִי, מָתַי?

עַתָּה שֶׁהִתְפָּרַח (הוֹ לָמָּה וּמַדּוּעַ?!)

אֵצֵא בּוֹדֵד בִּשְׁבִיל הָעִצָּבוֹן לָנוּעַ

וְהֵד עָגוּם יַעֲלֶה מִתַּחַת לִצְעָדַי,

כְּמוֹ מִתַּחַת לִצְעָדָיו שֶׁל אִישׁ בּוֹרֵחַ…

אָמַרְתִּי, אַתְּ טִירָה בְּתוֹךְ חוֹמָה רוֹגַעַת,

שֶׁעַל שִׁבְעָה בְּרִיחִים הַשַּׁעַר בָּהּ נָעוּל.

חָגַרְתִּי כָּל עֻזִּי לְמִלְחָמָה מַכְרַעַת.

עַתָּה נַפְשִׁי עָגְמָה וְהִיא הֵיטֵב יוֹדַעַת,

הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא, לַמִּלְחָמָה אֵין גְּמוּל –

וְשׁוּב חִנָּם שָׁתִיל בְּגַן חִשְׁקִי פּוֹרֵחַ.

לבוב תרצ"א

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

אוֹר עֵינַיִךְ הִבְהִיק לִי בְּאֹפֶל הַנֶּשֶׁף

כִּרְצָפִים לוֹחֲשׁוֹת בִּתְפִלַּת אַהֲבָה,

כִּרְצָפִים לוֹחֲשׁוֹת בַּעֲלוֹת לֶהָבָה –

תְּשׁוּקָה כָּל נִיצוֹץ, תַּאֲוָה בְּכָל רֶשֶׁף.

וְקוֹלֵךְ חֲרִישִׁי, מָאֳחָז בְּמוֹ אֶשֶׁף,

לִי הָמָה מִבֵּינוֹת לְחָרְבוֹת גַּאֲוָה:

אָנוֹכִי הָאִשָּׁה. אָנוֹכִי בַּת חַוָּה.

אֲנִי סוֹד הַחַיִּים. שְׁלַח יָד וְאַל תָּשֶׁב.

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

מְשָׁכַתְנִי אִשֵּׁךְ הַמְהַבְהֶבֶת בַּלָּאט

וְרִמְצֵךְ הַמַּלְבִּין כְּכִבְשָׁן כָּל כְּאֵב.

וַתִּכְלֶה בִּי נַפְשִׁי אֱלֵי טֶנֶא הַגֵּו

הַמְחַכֶּה מִתְגַּעְגֵּעַ לְתֹקֶף הַיָּד,

כַּסְּאָה הַמֻּגְדֶּשֶׁת פֵּרוֹת וּלְשַׁד

וּכְסַל בִּכּוּרִים כִּי יְקַו לַהֲנֵף

הַכֹּהֵן… וּכְכֶבֶשׂ יִשָּׂא הַזְּאֵב

נָשָׂאתִיךְ, כִּבְשָׂתִי, שֵׂה טַרְפִּי, לְלֹא חָת.

לבוב תרצ"א

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

אָדְמוּ בַּתַּנּוּר גֶּחָלִים

וּמְסַפְּרוֹת בִּלְהִיטָה.

אֲהוּבָה,

מַדּוּעַ זֶה אַתְּ מַרְטִיטָה

כְּעַרְבַת נְחָלִים?

אָדְמוּ גֶּחָלִים בַּתַּנּוּר

כַּזָּהָב הַלּוֹהֵט.

אֲהוּבָה,

עַל מָה זֶה גֵּוֵךְ כָּךְ רוֹעֵד

וְאֶת מָה כָּךְ יָגוּר?

בַּתַּנּוּר גֶּחָלִים אָדָמוּ

וְעַתָּה הֵן כָּבוֹת.

אֲהוּבָה,

בְּשֶׁלְּמָה זֶה עֵינַיִךְ עֲצוּבוֹת,

בְּשֶׁלְּמָה זֶה וְלָמָּה?

אָדְמוּ בַּתַּנוּר גֶּחָלִים

וְעַתָּה הֵן כָּבוֹת…

הורודנקה תרצ"ב

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

הָדוּר נָאֶה הָיָה הַיּוֹם הַהוּא. אַךְ אַחֲרָיו הַלַּיְלָה בָּא,

פְּגוּם יָרֵחַ וּסְעוּר רוּחוֹת רָעוֹת. נוּגָה נַפְשִׁי, נִבְהֶלֶת.

פִּתְאֹם שָׁמְטוּ יַחְדָּו הַכּוֹכָבִים מֵעָל אֱלֵי תְהוֹם רַבָּה –

קַרְסֵי זָהָב, פָּקְעוּ מִתּוֹךְ הַלּוּלָאוֹת שֶׁלִּירִיעוֹת הַתְּכֵלֶת.

בְּלַיְלָה זֶה מַה־טּוֹב כִּי הִזְמַנְתִּנִי בְּמִשְׁתֵּךְ הֱיוֹת אוֹרֵחַ;

בְּלֵיל תּוּגָה כָּזֶה בּוֹכִים אֵלִים בָּדָד, לֹא־כָּל־שֶׁכֵּן אָדָם!

אָדֹם־כֵּהֶה הַיַּיִן הַמְשֻׁמָּר אִתָּךְ וּמַה־מַּשְׁכִּיר הָרֵיחַ –

יָדַעְתִּי: סַם־שִׁכְחָה בּוֹ, כָּל שׁוֹתוֹ יִשְׁכַּח גּוֹרָל, עָמָל, עוֹלָם.

מִזְגִי אִשָּׁה, מִזְגִי! מִזְגִי הַיַּיִן בַּגָּבִיעַ הָאָפֵל.

כְּסַם שִׂמְחָה יִתְסֹס, יִשְׁקֹק עַל שְׂפַת הַכּוֹס מַשְׁקֵה הַתַּרְעֵלָה.

מִזְגִי לִי וְאֶשְׁתֶּה, אֶסְבָּא. הוֹ, הַשְׁכִּירִינִי, עַד כִּי יִצְטַלְצֵל

רֹאשִׁי כְּפַעֲמוֹן מַזְעִיק לְתַבְעֵרָה בִּדְמִי הָאֲפֵלָה.

הורודנקה תרצ"ב

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

אֵי־מִי קְרָאַנִי: קוּם צֵא!

וּמִישֶׁהוּ סָח לִי: בָּא סְתָו…

מַכְאוֹב הִדְאִיבַנִי: בְּכֵה!

וּמִישֶׁהוּ סָח לִי: לַשָּׁוְא…

לָרוּחַ כְּנָפַיִם – מַגָּל,

נִקְצַר הַשָּׂדֶה וְנִשְׁחַף.

אִילָן מֻשְׁלָךְ – כְּחָלָל,

צִפּוֹר כִּמְסֻמֶּרֶת כָּנָף.

אֵי־מִי לִי צוֹוֵחַ: צְבֹר!

בָּרְחוֹב מִתְגַּלְגֵּל הַזָּהָב!

וּמִישֶׁהוּ סָח לִי: עֲבֹר…

הִגִּיעַ, הִגִּיעַ הַסְּתָו.

קולומיה, תרצ"ב

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

בַּשּׁוּק הַיּוֹם הַסְּתָו בְּקוֹל תְּרוּעָה הוֹדִיעַ:

כָּל הֶחָפֵץ בְּעשֶׁר – יִזְדָּרֵז אֵלַי!

הִגִּיעָה שְׁעַת־הַכּשֶׁר, בָּאָה וְהִגִּיעָה!

וּבִמְצִיאָה יִזְכֶּה פַּזְּרָן וְגַם כֵּלַי!

אֲנִי קוֹנֶה שִׂמְחָה בְּכָל מְחִיר וּמֶקַח

וּמְשַׁלֵּם מִיָּד בִּמְזֻמָּנִים – זָהָב…

וְעֵסֶק טוֹב יַעֲשֶׂה גַּם פֶּתִי גַּם בַּר־פֶּקַח,

כִּי אוֹצָרִי מָלֵא, וְיֵשׁ לִי, יֵשׁ לִי רָב!

הִתְעוֹרְרוּ מִיָּד הַמִּתְאַוִּים לְכֶסֶף:

אִם בֶּאֱמֶת מְלוֹא הַכִּיס זָהָב תִּתֵּן…

מִיָּד כָּל הַשִּׂמְחָה אֵלֶיךָ הִיא תֵּאָסֶף!

אֶתֵּן מְלוֹא הַכִּיס! – הַסְּתָו לָהֶם רִטֵּן.

נָטַל מֵהֶם הַסְּתָו אֶת שִׂמְחָתָם מַרְעֶדֶת

וּמְלוֹא הַכִּיס דִּינְרֵי זָהָב לָהֶם שָׁפָךְ.

הָלְכוּ – וְעַשְׁרוּתָם בַּכִּיס לָהֶם מַכְבֶּדֶת

וְגִיל לִבָּם פִּתְאֹם לְעֶצֶב הוּא הָפָךְ.

וְלַעֲנִיֵּי אָדָם עִם צְרוֹר דַּלּוּת עַל שֶׁכֶם

הוּא הִתְכּוֹפֵף בַּחֲשַׁאי עַל אָזְנֵיהֶם לִלְחוֹשׁ:

אוּלַי בַּחֲלִיפִין? בְּעַד שִׂמְחָה – פַּת לֶחֶם?!

וּמַה יִּרְצֶה עָנִי יוֹתֵר וּמַה יִּדְרשׁ?

נָטַל מֵהֶם הַסְּתָו אֶת שִׂמְחָתָם מֻעֶטֶת

וְאֶל שַׂקָּם הָרֵיק הַכִּכָּרוֹת דָּחַק.

הָלְכוּ – וְדַלּוּתָם בַּשַּׂק לָהּ מִתְלַבֶּטֶת

וּבְאָזְנֵיהֶם שָׁרַק הָרוּחַ וְצָחַק.

עַתָּה הֵם מִתְהַלְּכִים, עָשִׁיר וְדַל־יְכֹלֶת,

בְּלֵב עָצוּב מָלֵא דְאָגוֹת כְּמוֹ רִמּוֹן:

הַכֹּל מִקַּח טָעוּת! הַפַּת – סֻבִּין וּפְסֹלֶת,

הַפָּז אֵינֶנּוּ פָּז, אֶלָּא הוּא אֲסִימוֹן!

וְרַק אֲנִי בִּלְבַד אֶת שִׂמְחָתִי כִּוַּצְתִּי

בְּתוֹךְ אֶגְרוֹף סָגוּר וְלֹא אֶמְסֹר לַסְּתָו.

כְּמוֹ עַכְבָּר שָׁכוּב עַל דִּינָרִי רָבַצְתִּי

וְלֹא אֶמְכֹּר וְלֹא אַחְלִיף… לֹא לֹא, לַשָּׁוְא!

קולומיה, תרצ"ב

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

*

דַּלְתִּי לֹא נִפְתַּחַת, דַּלְתִּי לֹא נִסְגֶּרֶת.

חַדְרֵנוּ – כַּלָּה הַמְחַכָּה לֶחָתָן.

עָיֵף וּמְרֻוָּק מְחַכֶּה הַשֻּׁלְחָן,

מְצַפֶּה לְיָדֵךְ זְרִיזָה וּמְסַדֶּרֶת.

בָּאָרוֹן שַׂלְמוֹתַיִךְ לוּטוֹת בָּאַדֶּרֶת,

מִצְטוֹפְפוֹת כְּלַחֲמָם וּכְקַר לְכֻלָּן.

נַעֲלַיִךְ פְּעוּטוֹת עוֹד עוֹמְדוֹת כְּעָמְדָן,

וְהַכֹּל כְּשֶׁהָיָה – וְרַק אַתְּ נֶעְדֶּרֶת.

מִטָּתֵךְ כּוֹס רֵיקָה, מַצְמִיאָה בַּלֵּילוֹת.

וּבַלַּיְלָה בִּילֵל מְיַלְּלִים הָרוּחוֹת

וְהַיָּם לִי פּוֹזֵם אֶת פִּזְמוֹן הַבְּדִידוּת.

אָז אֶשְׁמַע כִּי יִשֹּׁר כָּל עָלֶה מֵעֵץ תּוּת,

כִּי יִפֹּל בְּכָבְדוֹ וִינַבֵּא נוֹרָאוֹת:

לֹא תָשׁוּב, שָׁם תָּמוּת, לֹא תָשׁוּב, שָׁם תָּמוּת.

תל־אביב, תרצ"ד

זָכַרְתִּי אֶת הַיּוֹם הַהוּא בְּאֶרֶץ הַשְּׁפֵלָה,

שָׁמַרְתִּי אֶת מִטַּת אִמִּי בְּצָהֳרֵי יוֹם סְתָו;

הוּנַף מַגָּל עֲלֵי חַיֶּיהָ כְּעַל קָמָה בְּשֵׁלָה,

וְאָנוֹכִי כְּצִיץ פּוֹרֵחַ כִּי נִשְׁבַּר עָנָף.

קָרָאתִי אָז בְּקוֹל גָּדוֹל וְלֹא־נִשְׁמָע, פְּנִימָה:

חֲיִי, חֲיִי, חֲיִי עוֹד,

אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!

אֶזְכֹּר גַּם אֶת הַיּוֹם הַהוּא בֵּינוֹת הָרֵי קַרְפָּט,

יָקַד הַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבַלֵּב הַדָּם;

הָרִים, נָהָר וָיַעַר, שַׁחַת רֵיחָנִית וָאָתְּ.

וֶאֳלֹהִים נִגְלָה בָּעֵץ, בַּצֵּל וּבָאָדָם.

וְאָז רִצְפַּת שְׂפָתַי עֲלֵי אָזְנֵךְ קְטַנָּה אָשִׂימָה,

לִלְאוֹט לָךְ חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ:

אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!

וְעֵת בַּדֶּרֶךְ לַמּוֹלֶדֶת, עַל סִפּוּן סְפִינָה,

קִבַּלְתִּי אֶת פְּנֵי הַשַּׁחַר הַגּוֹאֵל, הַטּוֹב,

הָיְתָה נַפְשִׁי כַּיָּם רוֹעֶשֶׁת, מְלֵאַת רִנָּה – –

אָז רִנְּנָה גַם הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁעִגְּנָה לַחוֹף.

קָפַצְתִּי פִּי, וְאַךְ נַפְשִׁי קוֹלָהּ בְּעֹז הֵרִימָה,

לִקְרוֹא לְזוֹ הָאָרֶץ:

אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!

אַךְ יֵשׁ בַּלֵּיל וְהִתְעוֹרֵר הַיֶּלֶד מֵחֲלוֹם,

יָקוּם בְּמִטָּתוֹ, יַעֲמֹד, יִקְרָא לְתוֹךְ הַשְּׁחוֹר;

וְיֵשׁ בִּקְרִיאָתוֹ הַזֹּאת מִפַּחַד הַיְתוֹם,

מֵאַהֲבַת אִשָּׁה וּמִתְפִלָּה לַיּוֹם, לָאוֹר;

וּבַקָּשַׁת הָאֵם וְהַמּוֹלֶדֶת פָּנֶיהָ הֶעֱלִימָה,

וּצְעָקָה לָשׁוּב אֵלֶיהָ:

אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!

שָׁנִים מְרֻבּוֹת קִבַּלְנוּ טוּבְךָ כְּנוֹשֶׁה הַמְקַבֵּל אֶת חוֹבוֹ. שָׂמַחְנוּ לְאוֹרוֹ

שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר וּלְזָהֳרוֹ הַמַּרְגִּיעַ לִפְנוֹת עֶרֶב, וְלֹא שָׂמַחְנוּ לְאוֹרוֹ

הַשּׁוֹפֵעַ לַהַט בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם. רָצִינוּ בְּטוּבְךָ הַנִּגְלֶה וְלֹא רָצִינוּ בְּטוּבְךָ

הַנִּסְתָּר, וְלֹא יָדַעְנוּ כִּי גַּם בָּרַע טָמוּן טוֹב.

מַה־מְּאֹד חָטָאנוּ נֶגְדְּךָ, בְּתִתְּךָ לָנוּ אֶת הַמַּתָּת הַגְּדוֹלָה מִכָּל מַתָּת,

וַאֲנַחְנוּ נָשָׂאנוּ הָרֶגֶל לִבְעוֹט בְּחַסְדֶּךָ. אַךְ אַתָּה הִצַּבְתָּ רַגְלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ

הַיְשָׁרָה, וְנָתַתָּ דַּעַת בְּלִבֵּנוּ לְקַבֵּל אֶת הָרַע בַּנִּגְלֶה וְאוֹר בְּעֵינֵינוּ

לִרְאוֹת רְצוֹנְךָ הַנִּסְתָּר־בּוֹ כִּי טוֹב.

שִׁתַּפְתָּ עַצְמְךָ בִּיצִירַת הָעֻבָּר, בְּגִדּוּל הָעֲצָמוֹת וּבִרְקִימַת הַבָּשָׂר.

בְּגוּף חַלָּשׁ גִּדַּלְתָּ וָלָד חָזָק וּבַבֶּטֶן הַצָּרָה קִפַּלְתָּ אֵבָרִים אֲרֻכִּים.

קְבַרְנִיט הָאֳנִיָּה לֹא רָצָה

לַעֲרוֹב לָאִשָּׁה הֶהָרָה, אַךְ

מָה עֲרֻבָּתוֹ אִם אַתָּה לָהּ

עָרַבְתָּ.

הָרוֹפֵא הִזְהִירַנִי וְשָׁמַר

צְעָדַי, אַךְ מַה שְּׁמִירָתוֹ

הַמְעֻלָּה לוּלֵא אַתָּה לִי

שָׁמַרְתָּ.

וּמִי אִם לֹא אַתָּה נָתַתָּ כֹּחַ לְצַעֲקַת מַבְכִּירָה, וּמִי צִוָּה לַשְּׁרִירִים

הַמְּתוּחִים לְהִתְכַּוֵּץ; אַף אַתָּה הִזְרַזְתָּ אֶת הָרוֹפֵא בְּאָחֳזוֹ בָּאִזְמֵל,

וְנָתַתָּ הַרְגָּשַׁת־הַמִּדָּה בְּיָדוֹ בְּהַחֲזִיקוֹ הַמֶּלְקָחַיִם: לָחַץ אֶת קָדְקֹד

הַוָּלָד וְעָשָׂה סִימָנִים בְּמִצְחוֹ, וְאוּלָם לֹא מָחַץ אֶת הַמֹּחַ הָרוֹפֵס.

נָתַתָּ מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל הָרַךְ הַנּוֹלָד וּפִרְנַסְתָּ בִּזְכוּתוֹ אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ. נָסַכְתָּ

גִּיל־חַיִּים בִּצְחוֹקוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְאָצַלְתָּ מִשִּׂמְחָתוֹ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ.

לְקַחְתָּנוּ מֵרָחוֹק שְׁנֵי חוּטִים תְּלוּשִׁים מִמַּסֶּכֶת, וּשְׁזַרְתָּנוּ בִּשְׁלשָׁה

וַעֲשִׂיתָנוּ חֲזָקִים וּדְבוּקִים, בַּל נִנָּתֵק.

מֵאָז שָׁרוּי אָבִיב בֵּין כְּתָלֵינוּ בַּקַּיִץ וּבַסְּתָו וּבַחֹרֶף, וְאוֹר לָנוּ מִשְּׁנֵי

הַמְּאוֹרוֹת הַקְּטַנִּים. עִלַּצְתָּ אֶת לִבֵּנוּ בַּהֲנָפַת־יָדוֹ וּבַהֲרָמַת־רַגְלוֹ

וּבְהַפְנָיַת־רֹאשׁוֹ; הָיִינוּ שְׂמֵחִים עַל יְשִׁיבָה וְעַל עֲמִידָה, עַל זְחִילָה

וַהֲלִיכָה וְרִיצָה, עַל טֶפַח שֶׁגִּדַּלְתָּ וְעַל מִשְׁקָל שֶׁרִבִּיתָ.

רָאִינוּ אוֹרְךָ מִתְגַּלֶּה עָלָיו לְלַמְּדוֹ אָדֹם כָּחֹל שָׁחוֹר לָבָן, לְהַרְגִּישׁוֹ

חַם וָקָר וּלְהַטְעִימוֹ מָתוֹק וָמָר. אַף אַתָּה פָּתַחְתָּ אֶת אָזְנָיו לִשְׁמוֹעַ

צִיּוּץ־שְׂפָתַיִם, נְעִירַת־חֲמוֹר וּנְבִיחַת־כֶּלֶב וְיִלְלַת־חָתוּל, וְנָתַתָּ בוֹ

בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין בְּכִי וּצְחוֹק, בֵּין פָּנִים זוֹעֲפוֹת וּפָנִים צוֹהֲלוֹת.

יָדְךָ הַגְּדוֹלָה נָגְעָה בִּשְׂפָתָיו הַקְּטַנּוֹת וְלִמְּדָה אוֹתָן לְהַפְרִיץ אֶת

הַבֵּי“ת שֶׁל אַבָּא וּלְהַשְׁטִיף אֶת הַמֵּ”ם שֶׁל אִמָּא. וּשְׂפָתְךָ שֶׁלִּבְלְבָה

בְּנַפְשֵׁנוּ כֶּעָצִיץ הַמֻּשְׁקֶה, נְטַעְתָּהּ בִּלְבָבוֹ כְּשָׁתִיל עַל פֶּלֶג מַיִם,

וְהִנֵּה הוּא מוֹרִיק וּמַרְבֶּה עָלִים וּמַרְחִיב בַּדִּים וְהוֹיֶה לְאִילָן.

מָחִיתָ אֶת תָּו הַבְּדִידוּת מֵעַל פָּנֵינוּ וַעֲשִׂיתָנוּ כְּאָח וּכְאָחוֹת לְכָל

אָדָם.

וּבְכָל רְחוֹב אֲנִי שׁוֹמֵעַ

שְׁמִי נִשָּׂא בְּפִי יְלָדִים

בְּאַהֲבָה וּבְאֵמוּן:

אַבָּא!

וּבְכָל בַּיִת אֲנִי שׁוֹמַעַת

תִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים שְׁמִי

בְּדִמְעָה וּבְגַעְגּוּעִים:

אִמָּא!

אֵין אָנוּ חֲרֵדִים לַיּוֹם הָעוֹבֵר וְאֵין אָנוּ דּוֹאֲגִים לַמָּחָר שֶׁיָּבוֹא.

בִּלַּעְתָּ הַמָּוֶת, לֹא יְצַעֲרֵנוּ קֶמֶט בַּפָּנִים וְלֹא לֹבֶן בַּשֵּׂעָר.

יָדַעְנוּ כִּי אַתָּה שִׁלַּבְתָּנוּ חֻלְיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת הָאֲרֻכָּה.

בְּשַׁלְוָה נִרְאֶה אֶת חַיֵּינוּ מוּרָקִים כַּיַּיִן מִכְּלִי אֶל כֶּלִי. אָמֵן.

תל־אביב, תרצ"ה

הָלַכְתִּי עִם שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, עָבַרְתִּי אֶצְלֵנוּ בַּשּׁוּק.

מֵאַיִן וְאָנָה הָלַכְתִּי? אֵינֶנִּי זוֹכֵר בְּדִיּוּק.

הָיִיתִי, כְּמוֹ לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׁקוֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ, עָצֵב.

שָׂמַחְתִּי מְאֹד לִקְרָאתְךָ, שֶׁאוּכַל לְהָסִיחַ הַלֵּב.

אַתָּה כְּתָמִיד לִי נִרְאֵיתָ גְּבַהּ הַקּוֹמָה וְזָקוּף,

חִיַּכְתָּ אֵלַי וְאָמַרְתָּ: יָפֶה שֶׁפְּגַשְׁתִּיךָ, אָהוּב,

נֵלֵךְ נָא מְעַט כָּךְ בְּיַחַד. וְשַׂמְתָּ יָדְךָ הָאַחַת,

הַיָּד הַיְמָנִית הַכֵּהָה, עַל שִׁכְמִי הַשְּׂמָאלִי לְמִסְעָד.

וּפֶלֶא הָיָה לִי וָתֵמַהּ: הִפְנֵיתָ אוֹתִי בְּכַפְּךָ

לֹא דֶרֶךְ דָּרוֹמָה הַבַּיְתָה, שֶׁלֹּא תְּהַלֵּךְ בְּגַפְּךָ,

רַק דֶּרֶךְ צָפוֹנָה, בֵּית סַבָּא, וָהָלְאָה מִחוּצָה לָעִיר.

וְכָאן כָּל הַנּוֹף פִּתְאֹם־פֶּתַע שֻׁנָּה עַד לְבִלְתִּי הַכִּיר.

לֹא יֶרֶק, שָׂדוֹת, עֵץ וָעֵשֶׂב, רַק חוֹל וּסְלָעִים צְחוֹרִים.

וּפֶלֶג עוֹבֵר כְּמוֹ סֶרֶט, מֵימָיו שְׁקוּפִים וּטְהוֹרִים.

הַפֶּלֶג מַפְלִיג לְפָנֵינוּ וְרָץ כְּנָחָשׁ מִתְפַּתֵּל,

וְהוּא מִתְחַבֵּא וּמוֹפִיעַ, כְּמוֹ מְשַׂחֵק וּמְהַתֵּל.

אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים בּוֹ בְּדֶלֶג, הָרֶגֶל בְּלִי לְהַרְטִיב.

קַלּוּת וּגְמִישׁוּת בְּרַגְלֶיךָ, חָשַׁבְתִּי לִי, אַבָּא חָבִיב.

וּבְקוֹל רַק אָמַרְתִּי: רְאֵה נָא, הַפֶּלֶג כַּמָּה הוּא שָׁקוּף.

שָׁתַקְתָּ מְעָט. וְאָמַרְתָּ: שְׁמַע נָא, בְּנִי הָאָהוּב.

יוֹמִי מִתְקָרֵב וּמַגִּיעַ, אַרְגִּישׁ כִּי מְאֹד הוּא קָרוֹב…

נִכְנַסְתִּי מַהֵר בִּדְבָרֶיךָ, סֵרַבְתִּי לִשְׁמוֹעַ הַסּוֹף.

כָּל אִישׁ מִתְקָרֵב אֶל יוֹמוֹ בְּכָל יוֹם, הוֹ, אָבִי הָאָהוּב.

וְכֵן חֲכָמֵינוּ אָמְרוּ: יוֹם אֶחָד, כְּלוֹמַר, כָּל יוֹם יָשׁוּב.

הִנֵּה לְמָשָׁל גַּם אֲנִי, הַצָּעִיר אֶצְלְךָ בַּבָּנִים,

הָרַךְ מִכֻּלָּם בְּגִילוֹ וְהַמְּעַט מִכֻּלָּם בַּשָּׁנִים,

כָּל פַּעַם אֲנִי מְסַדֵּר אֶת מְעַט הַנְּיָרוֹת בַּמְּגֵרָה,

אוּלַי יִקְרָאוּנִי פִּתְאֹם, כְּהַיּוֹם אוֹ מָחָר, בִּמְהֵרָה.

הָלַכְנוּ יַחְדָּו בִּשְׁתִיקָה, וְאַתָּה לֹא עָנִיתָ דָּבָר.

שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ מְהַרְהֵר, וּבְתוֹכִי הִרְהוּרְךָ זֶה עָבַר:

צָעִיר, יַקִּירִי, אַךְ עָלוּל. וְאוּלָם הַזָּקֵן הוּא חַיָּב.

וְרַב הַהֶבְדֵּל, יַקִּירִי. עוֹד מְעַט וְאַגִּיעַ לַסָּף.

הוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת דּוּמָם. הַסְּלָעִים נֶעֶלְמוּ. רַק הַחוֹל

נִפְרַשׂ מִתְבַּהֵק בַּחַמָּה, מִתְנוֹצֵץ לוֹ כְּכָל שֶׁיָּכוֹל.

הַפֶּלֶג חָזַר שׁוּב בְּעֵקֶל וְהוּא מְפֻלָּג לִשְׁלשָׁה,

דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁלשׁ מַחְלָפוֹת מַכְסִיפוֹת בְּרֹאשָׁהּ.

דִּלַּגְנוּ מֵעַל לְשָׁלשׁ מַחְלְפוֹת הָאִשָּׁה הַכְּסוּפוֹת,

הָלַכְנוּ בַּחוֹל הַנּוֹצֵץ וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת וּטְפוּפוֹת.

לֹא עוֹד לָחֲצָה לִי יָדְךָ הַכֵּהָה עַל כְּתֵפִי הַשְּׂמָאלִית,

הָיָה צַעַדְךָ אַוְרִירִי וְאָבַד כָּבְדְּךָ בְּתַכְלִית.

וּפֶתַע הִגַּעְנוּ אֶל אֶבֶן אַחַת גְּבוֹהָה וּרְבוּעָה,

בְּלֵב הַחוֹלוֹת וְהַבֹּהַק, כְּמוֹ מַצֵּבָה נְטוּעָה.

הָיוּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ שׁוּרוֹת צְפוּפוֹת, תָּו אֶל תָּו,

אוּלָם לְחִנָּם הִתְאַמַּצְתִּי לִקְרוֹא הַמִּכְתָּב וְהַכְּתָב.

וַדַּאי מַצֵּבָה הִיא עַל קֶבֶר אֶחָד קַדְמוֹנִי, מִנִּי־עַד.

וְתֵכֶף גִּלִּינוּ פִּתְחוֹ בְּסָמוּךְ לַגַּלְעֵד מִן הַצַּד.

הֵצַצְנוּ בְּיַחַד פְּנִימָה, רָאִינוּ הַכֹּל בְּמוּאָר:

מָבוֹי הַבָּנוּי מַדְרֵגוֹת עַד לְעֹמֶק שֶׁלֹּא יְתֹאָר.

הוֹלֵךְ וְיוֹרֵד הַמָּבוֹי וּמֵצֵר וְנַעֲשֶׂה דַּק כְּחוּט,

אוּלָם הוּא שָׁקוּף עַד סוֹפוֹ, אֵין דָּבָר בּוֹ מַכְהֶה אֶת הָרְאוּת.

לְמַטָּה־לְמַטָּה בַּסּוֹף, בַּמָּקוֹם שֶׁמָּבוֹי זֶה גּוֹמֵר,

נִרְאֶה בֶּן־אָדָם כְּחָגָב, הַנִּצָּב כְּזָקִיף וְשׁוֹמֵר.

כֵּיצַד אֲנָשִׁים נִכְנָסִים בְּמָבוֹי שֶׁכָּזֶה בַּאֲלַכְסוֹן?

שָׁאַלְתִּי עַצְמִי בִּלְבָבִי. וּבַדֶּרֶךְ לִמְעוֹד… זֶה אָסוֹן!

וּכְמוֹ לְהָשִׁיב לַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי עַצְמִי בִּלְבָבִי,

הִתְחַלְתָּ אַתָּה שָׁם יוֹרֵד בְּאוֹתָן מַדְרֵגוֹת, הוֹ אָבִי!

הָיָה צַעַדְךָ הַיּוֹרֵד לְמַטָּן, עַל אוֹתָן מַדְרֵגוֹת,

יָשָׁר וְגָמִישׁ וְקַלִּיל וּבְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל הֵד וּדְפֵקוֹת.

לִבִּי רַק דָּפַק בִּי מִפַּחַד, עָמַדְתִּי אֵין־נְשִׁימָה,

רָאִיתִי אוֹתְךָ מִתְרַחֵק בְּסֻלָּם הַתָּלוּי עַל בְּלִימָה.

וּפֶתַע, אֲבוֹי לָעֵינַיִם! מָעַד קַרְסֻלְּךָ הָאֶחָד,

נִשְׁאַרְתָּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ שָׁעוּן לְאָחוֹר עַל הַיָּד.

הִתְחַלְתִּי צוֹעֵק לַשּׁוֹמֵר (וַאֲנִי אָז לְאֵלֶם נָדוֹן):

עֲזֹר נָא! עֲזֹר לְאָבִי! הֲשִׁיבֵהוּ אֵלַי, הוֹ, אָדוֹן!

וַדַּאי לֹא שָׁמַע אֶת קוֹלִי, שֶׁהָיָה מְשֻׁתָּק וְחָנוּק,

אוּלָם הוּא רָאָה אֶת הַכֹּל וְהֵבִין רְצוֹנִי בְּדִיּוּק.

מִיָּד הִתְחִיל נָע כְּלַפֵּי מַעְלָה, אִם כִּי לֹא נִרְאוּ הַפְּסִיעוֹת.

עָלָה וְהִגִּיעַ אֵלֶיךָ אַחַר הַפְסָקוֹת וּשְׁהִיּוֹת.

וְעִם עֲלוֹתוֹ הוּא גָדַל וְהָיָה הֶחָגָב לִדְמוּת־אִישׁ.

רָכַן, עֲמָסְךָ עַל גַּבּוֹ, וְלִבִּי בִּי עָמַד וְהֶחְרִישׁ,

עֵינַי נֶעֶצְמוּ מִלִּרְאוֹת, הָכֵיצַד הַשּׁוֹמֵר זֹאת עוֹשֶׂה.

אֲבוֹי, אִם חָלִילָה וָחַס, יִמְעֲדוּ גַּם רַגְלֵי הַנּוֹשֵׂא!

עָבְרוּ רְגָעִים מֻעָטִים וְשָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַשּׁוֹמֵר

קוֹרֵא מִבִּפְנִים, בְּסָמוּךְ לְפִתְחוֹ שֶׁל מָבוֹי, וְאוֹמֵר:

הִכּוֹן לְקַבֵּל! וָאֶשְׁכַּב עִם הַפֶּתַח, פָּשׁוּט שְׁתֵּי יָדַי,

מוּכָן וּמְזֻמָּן בְּתַמְצִית כָּל כֹּחִי לְמָשְׁכֶךָ עָדַי.

אַךְ מִן הַמָּבוֹי לֹא אַתָּה הֹעֲלֵיתָ. הָיָה זֶה תִּינוֹק.

חוּמוֹת הָעֵינַיִם וְחוּם הַשֵּׂעָר וְעַל פִּיו בַּת־שְׂחוֹק.

לָקַחְתִּי אוֹתוֹ בְּיָדִי וְשִׁלַּחְתִּי אוֹתוֹ אֶל הַחוֹל,

וּפְנִימָה צָעַקְתִּי בְּחֶנֶק, כְּכָל שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל,

בְּקוֹל שֶׁבָּקַע מִכֻּלִּי, וְלֹא רַק מִגְּרוֹנִי וּלְבָבִי:

אָדוֹן, זֶה תִּינוֹק! אַךְ אָבִי הֵן הוּא שָׁם! הֵן הָיָה שָׁם אָבִי!

עָנָה הַשּׁוֹמֵר וְאָמַר: הִכּוֹן עוֹד! וְשָׁלַחְתִּי יָדַי,

הִגְבַּהְתִּי בְּכָל הַכֹּחוֹת אֶת הַגּוּף הַשָּׁלוּחַ עָדַי.

אוּלָם גַּם הַפַּעַם הָיָה זֶה תִּינוֹק. וְעֵינוֹ שׁוּב חוּמָה,

וְחוּם שְׂעָרוֹ, וְעַל פִּיו בַּת־שְׂחוֹק עֲצוּבָה וּרְחוּמָה.

גֵּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ אֶל הַחוֹל – וּמַה טּוֹב שֶׁנִּצַּל לִי גַּם הוּא!

אַךְ כָּל הָאוּנוֹת בָּרֵאָה, שֶׁרוֹקְנוּ וַאֲוִיר לֹא גָמְעוּ,

בְּקוֹל בְּכִיָּה חֲנוּקָה, שֶׁחִשְּׁבָה לְשַׁבֵּר לְבָבִי,

הוֹסִיפוּ לִזְעוֹק לַשּׁוֹמֵר: הֵן אָבִי שָׁם הָיָה, הוֹ, אָבִי!

עָנָה גַּם הַפַּעַם: הִכּוֹן! וְשָׁלַחְתִּי בְּחִיל אֶת יָדַי –

לִקְרַאת הַתִּינוֹק הַשְּׁלִישִׁי הַמְצֹחָק הַשָּׁלוּחַ עָדַי.

וְאָז אֶת קוֹלִי עוֹד שָׁמַעְתִּי אֵי־שָׁם בַּמֶּרְחָק בִּלְבָבִי

זוֹעֵק וְזוֹעֵק בְּמַפְגִּיעַ: אָבִי, הוֹ, אָבִי, הוֹ, אָבִי!

וּכְבָר צָחֲקוּ שְׁתֵּי עֵינַי, רְחוּצוֹת בִּדְמָעוֹת וּטְבוּלוֹת,

אֶל זֶה הַתִּינוֹק הַצּוֹחֵק לִקְרָאתִי בְּעֵינַיִם תְּכֻלּוֹת.

"וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ…

וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".

(בראשית טז, ד, ו)

עַרְבַת פָּארָן, מִקְלַט כָּל שׁוֹאֲפֵי דְרוֹר,

בְּרוּכָה תִּהְיִי לִי! מִשְׁעוֹלַיִךְ פְּתַלְתֻּלִּים

יִשַּׁרְתְּ לִפְנֵי רַגְלַי, וְכָל מַעְגְּלֵי סִתְרֵךְ

גִּלִּית לְעֵין הָגָר מִפְּנֵי שָׂרַי בּוֹרָחַת.

כַּפּוֹת רַגְלַי חָמְדוּ דְּבֹק בִּשְׁבִיל מִדְבָּר,

טָפוֹף עַל חֹד צוּקִים, לָטוֹף אַדְמַת טְרָשִׁים.

מַה קַּל הַנֹּאד מָלֵא עֲלֵי גַבִּי אֶשָּׂא,

נִשָּׂא גֵּוִי וּכְמוֹ יָטוּס עַל כְּנַף הָרוּחַ.

הַיּוֹם נָעַמְתָּ לִי, הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֵט,

תָּרִיק אוֹרְךָ כִּיקוֹד עַל סֶלַע הַמִּדְבָּר;

הַיּוֹם אִוִּיתִי שְׁרַב אֶשְּׁךָ, שַׁלְהֶבֶתְיָה,

פַּזְּךָ רוֹעֵף עַל רֹאשׁ גְּבִירָה וְגַם שִׁפְחָה,

מַצְמִיחַ הֶחָרוּל, מַלּוּחַ וְתָמָר,

וְזֶה הָרֹתֶם דַּל הַצֵּל יָסוֹךְ עָלָי.

רַבּוֹת עָרְגָה נַפְשִׁי לָרַחַב הַשָּׁקוּף

עֵינִי בּוֹ תִּיר אֶת מֶבָּטָהּ כְּחֵץ מִקָּשֶׁת.

בְּשֶׁקֶט הַמִּדְבָּר הַמִּתְרוֹנֵן סְבִיבָי

כְּמַנְגִּינַת פְּלָאִים אֶשְׁמַע גַּם רֹן נַפְשִׁי,

אֶקְשֹׁב בִּרְתֵת לְפֶלֶךְ אֵל־רְָאִי טֹוֶה

חוּטֵי חַיִּים בָּאִים בְּתוֹךְ חֶבְיוֹן קְרָבָי.

מַה טּוֹב לִי נוּחַ מֵעֲמַל דַּרְכִּי יָרַט

בַּצֵּל הַמְעַט יִדֹּב לִי רֹתֶם דַּל־עָנָף

מֵהִסָּתֵר בְּצֵל הָאֵשֶׁל רַב־פֹּארוֹת;

וְטוֹב שָׁכְבִי בְּאֵלֶּה נְקִיקֵי הַסֶּלַע

מִשְּׁכַב בְּסֵתֶר יְרִיעוֹת בְּאָהֳלֵךְ,

שָׂרַי, הֱיוֹת שִׁפְחָה לִשְׂרָרָתֵךְ

רַבָּה, וְנֹאד לְזַעֲמֵךְ כִּי־עָז, וְאֵם

לְבֵן לֹא־לִי, יֻלַּד לָסִיר אֶת חֶרְפָּתֵךְ

וּקְלוֹן הָעֲקָרָה לָגֹל מֵעַל חַיָּיִךְ.

אָמְנָם יָדַעְתִּי כִּי מְאֹד יֹאכְלֵךְ הַדְּוָי.

אֲשֶׁר יָפָה עָשָׂה אוֹתָךְ הָאֱלֹהִים,

גֵּאָה וַעֲנֻגָּה, מְלֵאַת יִפְעָה וָהוֹד.

כִּנְסֹךְ אַבְרָם שַׁמְנוֹ מִנְחָה לְאֵל שַׁדָּי

כֵּן צַקְתִּי שֶׁמֶן עַל בְּשָׂרֵךְ בַּחֲרָדָה,

כִּי כֵאלֹהִים נִפְלֵאת. גָּעַרְתְּ בִּי – וַאֲנִי,

יַלְדָּה נָזְפָה אִמָּהּ בָּהּ, אֶת יָדֵךְ

נָשַׁקְתִּי הָרַכָּה, סוּכָה בְּשֶׁמֶן מֹר.

רַכָּה מְאֹד הָיְתָה יָדֵךְ אֲשֶׁר לִטַּפְתִּי,

עַל־כֵּן אָיְמָה כַפֵּךְ עֲלֵי עָרְפִּי נָחָתָה

וּבָהּ נִצְרַר מְרִי לֶכְתֵּךְ עֲרִירִיָּה,

מַדְוֵה גֵוֵךְ עָקָר וְקִלְלַת רַחְמֵךְ

עָצוּר, וְכַעַשׂ וּמְרוֹרִים כָּל יוֹם שָׂבַעַתְּ

רְאוֹת בְּשָׂרֵךְ צוֹמֵק, יָפְיֵךְ נָמוֹג וָגָז.

יָדַעְתִּי לְבָבֵךְ כִּי מַר וְגוֹרָלֵךְ

הָרַע, וָאֵט שִׁכְמִי בְּגֹדֶל הַצּוּקָה

לָשֵׂאת, לִסְבּוֹל בְּאַהֲבָה וּלְהֵאָלֵם.

וְאַתְּ, שָׂרָי, חִנָּם שְׂנֵאתִנִי וַתִּכְבַּד

יָדֵךְ עָלָי. הֲתַחַת אֱלֹהִים אֲנִי

אֲשֶׁר מָנַע בְּרָכָה מִמֵּךְ, בִּטְנֵךְ מִפֶּרִי?

אַךְ הוּא חָזָק מְאֹד מִבּוֹא אִתּוֹ בְּרִיב,

עַל־כֵּן כָּל חֲמָתֵךְ עַל שִׁפְחָתֵךְ שָׁפָכְתְּ;

כְּמוֹ אֲנִי צִוִּיתִי לִבְשָׂרֵךְ רְזֵה,

לִיפִי פָנַיִךְ כְּמֹש וּבְלִי לְעֶדְנָתֵךְ.

הֵן אֵל־רוֹאֵה־עָנְיִי אֲשֶׁר אָמַר וַתֶּהִי.

אַף הוּא אָמַר אֵלַי גִּדְלִי, הֲיִי אִשָּׁה,

כָּעֳפָאִים דְּשֵׁנִים הִשְׂגִּיא אֶת יְצוּרָי,

זְרוֹעוֹת נַעֲרָה חִזֵּק, הִרְחִיב כְּתֵפַי צָרוֹת.

כַּתַּפּוּחִים עִגֵּל שָׁדַי וַיַּבְשִׁילֵם,

חֶלְקַת הַמַּיִם לְעוֹרִי נָתַן, וְיוֹם

עִם לַיְלָה, אוֹר וָחשֶׁךְ תּוֹךְ עֵינַי שִׁבֵּץ,

אַוַּת בִּכְרָה עוֹרֵר בִּי, תְּשׁוּקָתִי לִהֵט –

וְהוּא צִוָּךְ אוֹתִי בְּחֵיק אַבְרָם לָתֵת.

אַךְ לִי, לֹא לָךְ יִהְיֶה הַזֶּרַע בְּמֵעַי

יִצְמָח. לֵחִי יִשְׁתֶּה, לְשַׁד חַיַּי יָמֹץ.

כְּעֵץ בָּאָרֶץ שָׁרָשַׁי בִּי הֶעֱמִיק;

מֵעַצְמוֹתַי אֲנִי תִּשְׂגֶּינָה עַצְמוֹתָיו

וּשְׁאֵר מִשְּׁאֵר אִמּוֹ עָלָה קָרַם עַל גָּרֶם.

כְּקֶשֶׁת דְּרוּכָה בִּזְרוֹעַ־אוֹן בִּטְנִי

דָּרַךְ וּכְמוֹ מִפְרָשׂ בַּסַּעַר רְקָעָהּ;

מִיּוֹם לְיוֹם יַגְדִּיל יַרְחִיב נָווֹ קִרְבִּי.

הִנֵּה יִפְשֹׁט רַגְלוֹ אַחַת לִבְעוֹט בְּרֹךְ,

אַחַר אַחֶרֶת יֵט לַחְבּוֹט, וּכְמוֹ רִגְבֵי

סְלָעִים יִדַּרְדְּרוּ מֵהַר לְגַיְא, כֵּן בְּרַד

בְּעִיטוֹתָיו עַל מֵתַח עוֹר בִּטְנִי יִפֹּל.

מַה נְּעַמְתֶּן, כַּפּוֹת רַגְלֵי בְּנִי! עֵינִי

לֹא רְאַתְכֶן אַף לֹא נָגְעוּ בָכֶן כַּפָּי.

אַךְ מָה אֲהַבְתִּיכֶן עַל אֹמֶץ תְּנוּפַתְכֶן:

לָעֲרָבָה הַזֹּאת עֹז אֵלֶּה הָרַגְלָיִם!

הֵן לֹא תִסְכֹּנָּה אַט בַּתֶּלֶם לַהֲלוֹךְ

אַחֲרֵי הַמַּחְרֵשָׁה וְאֶלֶף עֹל לִמְשׁוֹךְ.

כְּעָרוֹד בָּעֲרָבָה, חָפְשִׁי וְאֵין־אָדוֹן,

עַלִּיז, שׁוֹקֵק־עָצְמָה בִּמְשׁוּבָתוֹ יִסְאֹן,

אֵבוּס־נוֹגֵשׂ יָבוּז, מִרְעֵה־הָרִים יִדְרשׁ,

כְּפֶרֶא בַּמִּדְבָּר – זַרְעִי בִּבְנֵי־אֱנוֹשׁ.

"וַתֹּאמֶר לָהּ: הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי

וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי".

(בראשית ל, טו)

הָעֲקָרָה! אַךְ רָאֲתָה הַדּוּדָאִים וַתַּחְמְדֵם.

נִפְתָּה לִבָּהּ וַיַּאֲמֵן כִּי בִּרְכַּת רֶחֶם בָּם,

וּבֶטֶן לֹא הִפְרָה אֱלוֹהַּ הֵם יוּכְלוּ יַפְרוּ.

כֻּלָּם נָתַתִּי לָהּ, כָּל דּוּדָאֵי בְּנִי הֵבִיא

הַיּוֹם מִפַּז שָׂדֶה, וְלֹא אֶחָד מֵהֶם שָׁאַר לִי.

יָדַעְתִּי, לֹא יָעִיר כָּל קֶסֶם עוֹד לֵב יַעֲקֹב

לְאַהֲבָה אוֹתִי, שְׂנוּאָה.

יוֹלֶדֶת אַרְבָּעָה –

זָרָה נֶחְשַׁבְתִּי לוֹ. אֲבוֹי! אוֹרֵחַ סָר לָלוּן

הָיָה לִי בַּעֲלִי. כְּאָז, בַּלַּיְלָה־הוּא אָרוּר,

לָחַשׁ אֵלַי רְתֵת: רָחֵל רָחֵל – אֶשְׁמַע רָחֵל

גַּם עֵת בִּשְׁמִי יִקְרָא; כְּאָז בַּבֹּקֶר – מִדֵּי בֹּקֶר

שָׂטוֹם יִשְׂטֹם לֵאָה. בַּהֲרוֹתִי וַתְּהִי עֵינוֹ

עָלַי, לִהְיוֹת הָעֶרֶשׂ רַךְ וְחַם כְּבִיר עִזָּי;

וְעֵת כָּרַעְתִּי אֲחוּזַת צִירִים בַּעֲוִיתִי,

בַּחֲרוֹג וָלָד מֵרֶחֶם מַבְכִּירָה – וַאֲפָפוּנִי

רַחֲמָיו, הֵם רַחֲמֵי רוֹעֶה לְכָל כִּבְשָׂה בָּעַשְׁתָּרוֹת

כָּרְעָה לָלֶדֶת. אָכֵן, רָחֵל פּוֹרָה הָיְתָה לֵאָה

לְיַעֲקֹב. וָאֶתְנַחֵם: אֲנִי יוֹלֶדֶת בֵּן!

מוֹטוֹת הָאֳהָלִי גָּבְהוּ לְקוֹל יְלֵל עוֹלָל

וִירִיעוֹתַי רָוְחוּ לְאוֹר עֵינָיו הַזּוֹהֲרוֹת.

וְעֶרֶב־עֶרֶב, כִּי יִנְטשׁ רוֹעֶה הַצֹּאן כָּלוּא

בְּגִדְרוֹתָיו לִפְקוֹד שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, פָּקַד יַעֲקֹב

נְוֵה לֵאָה. יָצָאתִי לִקְרָאתוֹ וּבִזְרוֹעִי

הַיָּלֶד, בְּרִית דָּמִים בֵּינֵינוּ וּמְקוֹר שָׂשׂוֹן

אֶחָד גַּם לִי גַּם לוֹ. וְעֵת אִמֵּץ בְּנוֹ לַלֵּב,

לַרְעִיף עָלָיו מְטַר הָאַהֲבָה, נָטַף חַסְדּוֹ

גַּם עַל רֹאשִׁי, רִוָּה נַפְשִׁי צָמְאָה אֶל אַהֲבָה.

הָהּ, אֵיכָכָה יַעֲקֹב תִּשְׂנָא לֵאָה, הָרְתָה, חִבְּלָה

בָּנִים – בָּנֶיךָ? הֵן כֻּלָּם מְתוֹם וְאֵין בָּהֶם

מָשְׁחָת. אִם לֹא שָׁדַי הִשְׁקוּם חָלָב, טִפְּחָה יָדִי?

עַתָּה גָדְלוּ, עָזְבוּ מִשְׁכַּן אִמָּם כֻּלָּמוֹ: שַׁחַר,

בִּפְרֹץ הָאוֹר, יָקוּם רְאוּבֵן, לִשְׂדֵה קָצִיר יֵצֵא;

שִׁמְעוֹן, לֵוִי – דָּרוֹךְ הַקֶּשֶׁת וְשָׁלוֹחַ חֵץ

שִׂיגָם תָּמִיד וְשַׁעֲשׁוּעֵיהֶם. גַּם יְהוּדָה,

קְטֹן אֶחָיו, מֵאָז לָמַד הָלוֹךְ זְקוּף גֵּווֹ,

לֹא עוֹד יֹאבֶה שְׁלוֹת וּפַחַד לֹא יֵדַע, בְּאֵיל

עִזִּים יִתְגָּר מִלְחֶמֶת לוֹ – יָצָא אִמּוֹ גַּם הוּא.

עַתָּה נָטוּשׁ, שָׁכוּחַ אָהֳלִי, וּכְאָהֳלִי

נַפְשִׁי רֵיקָה. הָהּ, מַה דַּלּוֹתִי, יַעֲקֹב, בְּלִי

אַהֲבָתְךָ! רַבַּת בָּנִים, שָׁכֹלְתִּי בִּלְתְּךָ

מְאֹד, שָׁכֹלְתִּי גַם מֵאֲחוֹתִי הָעֲקָרָה.

אֵלַי תָּבוֹא הָעֶרֶב, יַעֲקֹב, בִּזְרוֹעוֹתַי

תָּלִין הַלֵּיל. וְלֹא נָתַתָּ לִי אַהֲבָתְךָ,

מִדַּד גּוֹרָל לְצָרָתִי, לִי מֵאוֹנְךָ תִּתֵּן

לְהַחֲיוֹת לִי זֶרַע, וּתְהִי עֵינְךָ עָלַי

כְּעַל רָחֵל הָרָה, וְחֶמְלָתְךָ תְּסוֹבֲבֵנִי.

עֵינַי רַכּוֹת, עַל־כֵּן בִּטְנִי בֵּרַךְ שַׁדַּי. שָׁדַי

הֵינִיקוּ אַרְבַּעְתַּיִם, גַּם הַחֲמִשָּׁה יֵינִיקוּ.

אוֹ אָז תָּשׁוּב שִׂמְחָה לְאָהֳלִי וְתִפָּקֵד

רַבִּים בָּנִים יָלָדָה.

וְעֶרֶב עֶרֶב, כִּי יִנְטשׁ

רוֹעֵה הַצֹּאן בַּמִּכְלָאוֹת לִרְאוֹת שְׁלוֹם נָווֹ,

אֶדְלַג לִקְרַאת הַשָּׁב מִן הַדָּבְרוֹ וּבִזְרוֹעִי

הַיָּלֶד, קֶשֶׁר־דָּם בֵּינֵינוּ וּמְקוֹר שָׂשׂוֹן

אֶחָד גַּם לִי גַּם לוֹ. וְעֵת יַחְבֹּק בְּנוֹ – בְּנִי,

לָרִיק עָלָיו שִׁפְעַת הָאַהֲבָה, יִטֹּף חַסְדּוֹ

גַּם עַל רֹאשִׁי, יַרְוֶה נַפְשִׁי צָמְאָה אֶל אַהֲבָה.

"וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת־שְׁבָא

אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה".

(מלכים א, י, יג)

חֲבוּשִׁים, טְעוּנֵי מֹר, כָּרְעוּ עַל בִּרְכַּיִם

הַגְּמַלִּים אֶל הַדֶּרֶךְ בְּטֶרֶם יָצָאוּ,

וּבְנֵי שְׁבָא שְׁזוּפִים עוֹד יָסְפוּ הִתְפַּלָּאוּ

לְכָל יְקַר שְׁלֹמֹה וּלְחֵשֶׁק יְרוּשָׁלַיִם.

וַתָּבוֹא מַלְכַּת־שְׁבָא וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם:

כָּל אָבִיתִי לִשְׁמוֹעַ אָזְנַי פֹּה שָׁמָעוּ,

וַאֲשֶׁר לֹא פִלַּלְתִּי עֵינַי פֹּה שָׂבָעוּ,

וּפִתְרוֹן לְחִידוֹתַי – מִזְּהַב פִּיךָ פַּרְוָיִם.

אַךְ אַחַת וִיחִידָה הַחִידָה, רָזִי רָז,

שֶׁיָּקָר פִּתְרוֹנָהּ מִמִּכְלוֹל וּמִפָּז,

הֵן אוֹתָהּ, אַלְלַי, לֹא פָּתַרְתָּ, הַמֶּלֶךְ!

אָז הֵבִין שְׁלֹמֹה לְסוֹדָהּ הָאַחֲרוֹן –

וַיְהִי עֶרֶב וּבֹקֶר וַיְהִי הַפִּתְרוֹן,

וַתָּקָם מַלְכַּת שְׁבָא וַתִּפֶן וַתֵּלֵךְ.

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית.

וְעֶלֶם אֶחָד מֵעַלְמֵי יִשְׂרָאֵל

בַּגָּלוּת שֶׁל פּוֹלִין,

דָּלְקָה בְּנַפְשׁוֹ תְּשׁוּקָה לִגָּאֵל

וּסְגוּרִים הַגְּבוּלִין…

נִפְרַד מֵהוֹרִים, מֵאָחוֹת וּמֵאָח

וּמִכָּל הַקָּרוֹב,

וְקָם וְהָלַךְ בַּאֲשֶׁר הִתְהַלָּךְ

וַיָּבוֹא עִיר הַחוֹף.

תּוֹפֵף בּוֹ הַלֵּב, רָן דָּמוֹ בּוֹ הֶחָם,

אַךְ הוּא לֹא יָשׁוּב יִתְנֶחָם.

"לְאַבָּא יָקָר וּלְאִמָּא אֲהוּבָה,

לָאָחוֹת וְלָאָח,

הִגַּעְתִּי לַיָּם, וַאֲנִי גַם תִּקְוָה

כִּי הַדֶּרֶךְ תִּצְלָח;

מָצָאתִי קָרוֹן מָעֳמַס פֶּחָמִים,

וּמָחָר יְטֹעַן

עֲלֵי אֳנִיָּה שֶׁתַּפְלִיג בַּיַּמִּים

אֶל הָאָרֶץ מִכָּאן".

הַלַּיְלָה שָׁחוֹר וְשָׁחוֹר הַפֶּחָם

אַךְ הוּא לֹא יָשׁוּב יִתְנֶחָם.

הַשַּׁחַר עָלָה וְהֻסַּע הַקָּרוֹן

וַיּוּבָא אֶל הַחוֹף.

בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יִשְׁתַּקְשֵׁק בְּשָׁאוֹן

וְשׁוֹרֵק הַמָּנוֹף,

מֵרִים הַקָּרוֹן, בּוֹ פֶּחָם וְאָדָם,

וְהוֹלֵךְ וְסוֹבֵב,

הוֹפֵךְ וּמֵרִיק הַפֶּחָם עַל אָדָם

לַסְּפִינָה, לַמַּרְתֵּף…

זִרְזֵף אַט הַדָּם הָאָדֹם וְהֶחָם

עַל רֶגֶב הַשְּׁחוֹר שֶׁל פֶּחָם.

הַשַּׁחַק תָּכֹל וְהַיָּם סְגַלְגַּל

וְהַשֶּׁמֶשׁ מַבְהִיק;

בֵּין יָם וְשָׁמַיִם, נִשֵּׂאת עֲלֵי גַל,

אֳנִיָּה שָׁם תַּפְלִיג.

"קְבַרְנִיט, כִּי מָצָאנוּ אָדָם בַּפֶּחָם

וּבְדָמוֹ מְגֹאָל?"

"הֲטִילוּהוּ לַיָּם… בֵּן אֻמְלָל הוּא לְעָם

שֶׁכָּמוֹהוּ אֻמְלָל".

בָּלְעוּ הַגַּלִּים הָאָדָם כַּפֶּחָם –

לֹא עוֹד הוּא יָשׁוּב יִתְנֶחָם.

בַּבַּיִת הָאָב וְהָאֵם מְחַכִּים,

וְהָאָח עִם אָחוֹת,

מִכְתָּב כִּי יָבוֹא מֵהוֹלֵךְ־מֶרְחַקִּים,

מִגּוֹנֵב־הַגְּבוּלוֹת;

מֵאָז הוֹדִיעָם כִּי הִפְלִיג מִן הַחוֹף

וַיֶּחְדַּל, לֹא יָסָף.

“קָשְׁתָה לוֹ הַדֶּרֶךְ, אֵיכָה וְיִכְתֹּב?”

יִתְנַחֵם כֹּה הָאָב.

עַד בָּא הַמִּכְתָּב: "…וַיִּפֹּל בַּפֶּחָם

וָמֵת"… וַיְמָאֵן הִתְנֶחָם.

תרצ"ו

לְזֵכֶר מִיכָאֵל וַחֲבֵרָיו חַלְלֵי הַטִּיפוּס

בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּאֶרֶץ אָבוֹת, בְּהִתְנַדֵּב גּוֹלָה,

וַתִּתְנַדְּבוּ בַּחֲלוּצֵי הַגּוֹלָה.

בִּקְרֹא חֳרָבוֹת לְהִבָּנוֹת מֵהֶרֶס, מִשִּׁמֲמוֹת אוֹיֵב,

וַתֵּעָנוּ לַנְּשַׁמָּה מֵאוֹיֵב.

וַאֲנִי בַּגּוֹלָה – וְנַפְשִׁי עִמָּכֶם, הוֹלְכֵי אֶל חֻלְדָּה,

עִם עֲשֶׂרֶת הָרִאשׁוֹנִים לְחֻלְדָּה.

שָׁמַעְתִּי קוֹל מַקֶּבֶת דּוֹפֶקֶת, מַדְבֶּקֶת קְרָשִׁים לִצְרִיפִים

וָאֱהִי עִם בּוֹנֵי הַצְּרִיפִים;

וַתִּמָּלֵא רִנַּת שָׁבִים הַחֻרְשָׁה, וְהֶחָצֵר – תִּקְוָה,

הִפְרִיחָה לְבָבִי הַתִּקְוָה.

עִם כָּל חָבֵר עוֹלֶה מִן הַגּוֹלָה אֲנִי עָלִיתִי,

אֵלַיִךְ, חֻלְדָּה, עָלִיתִי;

וּמֵחֲדֵרָה בַּשָּׁרוֹן, מִמִּגְדָּל חוֹלֵם עֲלֵי כִּנֶּרֶת,

אֵלַיִךְ בַּנֶּגֶב – מִכִּנֶּרֶת;

חָרוֹשׁ צְחִיחַ הַפַּלְחָה, וְגַדֵּל חָצִיר לַכְּבָשִׂים,

צְחוֹרֵי צְמוּרֵי הַכְּבָשִׂים,

וְנָטוֹעַ בְּרוֹשִׁים עֲלֵי סֶלַע, וְנָטוֹר הַזֵּיתִים,

זֵית חֻלְדָּה הַטּוֹב בַּזֵּיתִים –

הַעֲמֵק יָתֵר תְּקוּעָה בִּיהוּדָה, קִדְּשָׁהּ אֶפְרָיִם,

בְּדָמוֹ קִדְּשָׁהּ אֶפְרָיִם.

וַיְהִי אֲנִי יוֹשֵׁב בָּדָד, אַסִּיר גּוֹרָל בָּעִיר,

תּוֹכֵכִי תֵּל־אָבִיב הָעִיר,

וְאָזְנִי שׁוֹמַעַת בִּקְדֹחַ מְכוֹנַת־הַקִּדּוּחַ בְּאֵר –

בִּשְׂדוֹת חֻלְדָּה בְּאֵר!

יוֹמָם וְלַיְלָה יַהֲלֹם, יַעֲלֶה־יֵרֵד הַמַּקְדֵּחַ,

לֹא שָׁבְתָה הַלְמוּת מַקְדֵּחַ;

וְלִבִּי עוֹנֶה מֵרָחוֹק לַמְּכוֹנָה, וּבְנַפְשִׁי לָהּ הֵד,

לַמְּכוֹנָה לְבָבִי מְהַדְהֵד.

הָהּ, לָמָּה לֹא נִתַּן לִי שִׁיר לָךְ שִׁיר הַמַּיִם,

חֻלְדָּה צְמֵאָה אֶל מָיִם!

יוֹמָם וָלַיְלָה נָקַב חֹד־פֶּלֶד רָבְדֵי הָאֲדָמָה –

וְלֹא עָנְתָה הָאֲדָמָה,

וְלֹא פָּרַץ מִבֶּטֶן אֶרֶץ פֶּרֶץ מַיִם מְבַשֵּׂר,

וְלֹא בִּשֵּׂר הַמְבַשֵּׂר.

גַּם טוֹבֵי בָּנַיִךְ נָפְלוּ לָךְ, אַדְמַת הַנֶּגֶב:

וַיְהִי בְּחֻלְדָּה נֶגֶף.

הִרְחַבְתְּ אֶת פִּיךְ לְקֶבֶר – לִבְלוֹעַ פִּיךְ פָּתַחַתְּ,

לְהַבִּיעַ מַיִם לֹא פָּתַחַתְּ.

עַד מָתַי עוֹד, חֻלְדָּה, עַד מָתַי עוֹד תִּנְצְרִי הַבְּאֵר?

עֲלִי, עֲלִי בְּאֵר!

תרצ"ו

רְאִיתִיךָ בְּקֶרֶן־רְחוֹב מְקֻפָּל וּמְכֻרְבַּל סְמַרְטוּטִים,

רָדוּם וּמוּנָד בִּזְרוֹעַ־עַרְסָל וּמוֹצֵץ אַחֲרוֹן לְשַׁד אֵם,

תַּחֲלֹץ לְךָ שָׁד לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת וְהַשָּׁמֶשׁ.

יְמִינָהּ תְּחַבְּקֶךָ, תְּנוֹדֵד, וּשְׂמֹאלָהּ שְׁלוּחָה לְעוֹבֵר וָשָׁב.

וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יַעֲמֹד אָדָם,

נִזְכָּר יַלְדוֹ רַעֲנָן הַיָּשֵׁן בְּעֶרֶשׂ לָבָן וְנָקִי,

אִשְׁתּוֹ הַמְחַכָּה לְשׁוּבוֹ בְּנָוֶה מְרֻוָּח –

וְזָרַק מִיל־הַכֹּפֶר לַכַּף הַתּוֹבַעַת, וּבָרָח…

רְאִיתִיךָ עָזוּב, לֹא־רָחוּץ וְיָבֵשׁ כְּכָפִיס וְיָחֵף,

מִתְרוֹצֵץ בִּרְחוֹבוֹת מוּאָרִים, שׁוֹקְקִים מֵאָדָם,

וּמַכְרִיז בְּנִגּוּן מְסֻלְסָל וּכְרוֹמָטִי־נוּגֶה:

“דָּבָר! עִתּוֹן עֶרֶב! בִּשְׁלשָׁה מִיל!”

“שְׂ־רוֹ־כֵי נַ־עֲ־לָ־יִם!” –

וְאַתָּה, בֶּן־שֵׁשׁ, בֶּן־שֶׁבַע וּבֶן־שְׁמוֹנֶה,

פָּטוּר מִלִּמּוּד וְעוֹזֵר לְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה רַבַּת יְלָדִים

וְאָב חוֹלֶה…

רְאִיתִיךָ נוֹשֵׂא עַל לִבְּךָ גּוּשֵׁי קֶרַח גְּדוֹלִים,

אֲרֻכִּים וּכְבֵדִים מִגֵּוְךָ,

נָשׂוֹא וְטָפוֹף בְּרַגְלַיִם דְּקִיקוֹת לַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית.

וְאַתָּה מְבֻגָּר, בֶּן־עֶשֶׂר,

וְשׁוֹכֵחַ וּמִתְבּוֹנֵן בַּחֲטִיפָה לְמִשְׂחַק יְלָדִים בַּחֶדֶר –

וּמְקַבֵּל נְזִיפַת הַמַּעֲבִיד בִּשְׁתִיקָה…

רְאִיתִיךָ יָתוֹם וְעָזוּב, לְלֹא יָד מַדְרִיכָה,

יָשֵׁן בְּאַרְגָּז מִבֶּרְלִין וּמוּבָל לַמִּשְׁטָרָה –

מָעֳמָד לְתֵל־כָּרֶם.

וְהֵן אַתָּה אֶזְרָח בָּעִיר הַזֹּאת,

כִּי בָּהּ רָאוּ עֵינֶיךָ אוֹר הַיּוֹם לָרִאשׁוֹנָה;

מֵאֲוִירָהּ מִלֵּאתָ רֵאָתְךָ

לִזְעוֹק אֶת זַעַקְךָ רִאשׁוֹן לַחֲלַל עוֹלָם חָדָשׁ;

בָּעִיר הַזֹּאת לָמְדוּ רַגְלֶיךָ לֶכֶת כֵּן וּדְלוֹג עַל מַדְרֵגוֹת,

שִׁמְשָׁהּ צִמֵּק גֵּוְךָ

וְגֶשֶׁם כִּי יָרַד הֵצִיף דַּלּוּת מְעוֹן אִמֶּךָ.

עַל־כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: תִּחְיֶה וְלֹא תֹאבַד! תִּגְדַּל, תֶּחֱזַק,

זְרוֹעוֹתֶיךָ – מְטִילֵי פְּלָדָה, רַגְלֶיךָ – גְּלִילֵי בַּרְזֶל,

חָזְךָ נוֹשֵׁם גְּבוּרָה, חֲרוֹן־אַפְּךָ – חַמְסִין לוֹהֵט.

וְטִהַרְתָּ הָעִיר הַזֹּאת מִטֻּמְאָתָהּ, טֻמְאַת הַבֶּצַע,

וּקְלוֹן פּוֹשֵׁט־הַיָּד תַּעֲבִיר מֵרְחוֹבוֹתֶיהָ;

שַׁאֲנַנֶּיהָ תַּחֲרִיד, וְהִזְכַּרְתָּם אֲשֶׁר בִּגְבַהּ לִבָּם שָׁכָחוּ,

וַאֲשֶׁר עוֹד לֹא שָׁמָעוּ – תַּשְׁמִיעַ לָמוֹ עֹז.

וּלְקוֹל דְּבָרְךָ־אֵימָה יַלְבִּינוּ פְּנֵיהֶם,

וּלְשֵׁמַע מוּסָרְךָ יְקוֹד – מִבּשֶׁת יַאְדִּימוּ.

וְטָהַר בַּיּוֹם הַהוּא לְבַב יוֹשֵׁב הָעִיר הַזֹּאת

כְּטֹהַר שְׁמֵי תְּכֶלְתָּהּ,

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד יֶלֶד בָּהּ רָעֵב לְלֶחֶם וּמֻפְקָר לְגוֹרָלוֹ,

עָזוּב – וְאֵין אוֹסֵף, עָצוּר בְּחֵטְא – וְלֹא חֶטְאוֹ.

תל־אביב, תרצ"ו

הָהּ, הַפָּרִים הָאֵלֶּה! יוֹם־יוֹם אֶרְאֵם בְּעָבְרָם בָּרְחוֹב

מֻצְלְפֵי שׁוֹט, בְּהוּלִים וְנוֹשְׁמִים בְּחִפָּזוֹן,

קַרְנֵיהֶם קְשׁוּרוֹת,

צְמָדִים צְמָדִים הֵם רָצִים, עֲדָרִים גְּדוֹלִים,

עֵדֶר לְיוֹם, עֵדֶר לְיוֹם, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים –

וַעֲדָרַיִם לִכְבוֹד שַׁבָּת –

סוֹבְבוֹת עֵינֵיהֶם הַוְּרֻדּוֹת, מִשְׁתָּאוֹת אֶל הָעִיר

כֻּלָּהּ בֶּטוֹן וְקִירוֹת וְחוֹלוֹת –

וְיֶרֶק אֵין בָּהּ.

בִּקְרוֹן רַכֶּבֶת אָפֵל הוּבְאוּ מִשְּׂדוֹת פּוֹלִין,

מִשְּׂדוֹת רוֹמָנִיָה שְׁמֵנִים, מְגַדְּלֵי דֶשֶׁא גָּבוֹהַּ,

דֶּרֶךְ יָם וְיַבֶּשֶׁת,

לָמוּת בְּכַשְׁרוּת, בְּחַלָּף בָּדוּק וּבִבְרָכָה

בְּבֵית־הַמִּטְבָּחָיִם.

יוֹם־יוֹם אֶרְאֶה גַּם אֶת הָאוֹטוֹ הַגָּדוֹל הָאָדֹם,

זוֹ חַיַּת־הָעֲנָק הָאֲיֻמָּה, בִּטְנָהּ מְלֵאָה פְּגָרִים

תְּלוּיִים עַל וָוִים,

רְטוּשִׁים וּפְרוּמִים, רֵיקֵי־מִקְּרָבַיִם וְנוֹטְפֵי־דָם.

וּבְרַעַשׁ יַעֲבֹר גּוּשׁ הַדָּם הַקָּרוּשׁ בִּרְחוֹבוֹת הַקִּרְיָה

וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו רַק אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת לֵאמֹר:

הוֹבָלַת בָּשָׂר

מִבֵּית־הַמִּטְבָּחַיִם הָעִירוֹנִי

בְּתֵל־אָבִיב.

וְיוֹם־יוֹם בַּבֹּקֶר, כִּי אֶקְרָא יְדִיעוֹת הָעִתּוֹן עַל מִלְחָמָה,

עַל פְּצִיעוֹת, רְצָחִים, פִּסְקֵי־דִין שֶׁל מִיתָה וְהוֹצָאָה לְהוֹרֵג

וּסְתָם שֶׁפֶךְ דָּם –

וְעָבְרוּ לִפְנֵי עֵינַי פִּתְאֹם אַלְפֵי בָּקָר שְׁחוּטִים, נוֹטְפֵי־דָם,

בִּטְנֵיהֶם פְּרוּמוֹת וְקִרְבֵיהֶם יוֹרְדִים מִשְׁתַּלְשְׁלִים,

מַחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד…

מִכָּל בָּתֵּי־הַמִּטְבָּחַיִם הֵם בָּאִים, מִכָּל בִּירוֹת עוֹלָם,

וְאַף מִבֵּית־הַמִּטְבָּחַיִם

בְּתֵל־אָבִיב.

עֵינֵיהֶם הָעֲגֻלּוֹת וַאֲדֻמּוֹת מִדָּם – אִלְּמוֹת וּמַפְחִידוֹת,

מִצַּוְּארֵיהֶם הַחֲשׂוּפִים נִגָּר הַדָּם,

נִשְׁמָע חִרְחוּר מַקְפִּיא:

"דָּם תַּחַת דָּם!

תַּחַת דַּם הַבָּקָר הַשָּׁפוּךְ – דַּם הָאָדָם יִשָּׁפֵךְ!

מִשְׁפָּט אֶחָד לַדָּם – פִּקְדוֹן הָאֱלֹהִים הוּא!"

וְהָאוֹטוֹ הָאָדֹם גַּם הוּא יַעֲבֹר פִּתְאֹם לִפְנֵי עֵינָי,

וּרְאֵה – כֻּלּוֹ שָׁקוּף,

וּבֶטֶן הַחַיָּה הָאֲיֻמָּה מְלֵאָה פְּגָרִים שׁוֹתְתֵי־דָם

וּתְלוּיִים עַל וָוִים –

פִּגְרֵי אָדָם.

וַאֲנִי וְאַתָּה וְכֻלָּנוּ מוּבָלִים בָּאוֹטוֹ הָאָדֹם.

תל־אביב, תרצ"ו

דַּי לְהִסְתַּכֵּל בַּקּוֹפִים. מְכֹעָרִים הֵם. אוֹמְרִים שֶׁמּוֹצָאֵנוּ מֵהֶם, שֶׁהֵם דַּרְגַּת הַמַּעֲבָר מֵחַיָּה לְאָדָם. כַּמָּה זֶה מְכֹעָר וְרָחוֹק מִלְּהִתְקַבֵּל עַל הַלֵּב! מוּטָב שֶׁנִּרְאֶה מוֹצָאֵנוּ יָשָׁר מִן הַדֻּבִּים הַלָּלוּ. אוֹ מִן הַבַּרְדְּלָסִים שְׁכֵנֶיךָ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִמְּךָ, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, סֵמֶל יְהוּדָה.

מִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי מַרְבֶּה לָבוֹא אֵלֶיךָ וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ. וְהִנֵּה בָּאתִי גַּם עַכְשָׁו, עֶרֶב שַׁבָּת עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וַאֲנִי עוֹמֵד וּמֵצִיץ בְּעֵינֶיךָ, מִתְחַנֵּן לִידִידוּתְךָ – אַךְ אַתָּה אֵינְךָ נוֹתֵן דַּעְתְּךָ עָלַי. אַתָּה מַסִּיעַ אֶת מַבָּטְךָ מֵעָלַי – מִבְּלִי לִנְגּוֹעַ בִּי – אֶל עֵבֶר הַקִּיר הַתָּפֵל.

וּמַה פֶּלֶא. אַתָּה בַּסּוּגָר וַאֲנִי בַּחוּץ. מוֹטוֹת בַּרְזֶל חֲזָקִים בֵּינוֹתֵינוּ וְגֶדֶר בַּרְזֶל מִסָּבִיב לַסּוּגָר, בְּמֶרְחַק אַמָּה וָחֵצִי, סְיָג לִסְיָג. גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּשְׁלַח אֶת כַּפָּתְךָ פִּתְאֹם לְאָדָם לֹא־זָהִיר, לְיֶלֶד.

גְּזֵרָה שֶׁמָּא. אַף־עַל־פִּי שֶׁלַּאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין זֶה עוֹלֶה, כַּנִּרְאֶה, עַל דַּעְתְּךָ הַמַּלְכוּתִית. אֵין אַתָּה חוֹשֵׁב כְּלָל לָקוּם מֵעַל הַדַּרְגָּשׁ. אַף תָּמָר אֲחוֹתְךָ־כַּלָּה אֵינָהּ מוֹשֶׁכֶת אֶת לִבְּךָ. אַתָּה מֵסֵב עֵינֶיךָ הֵימֶנָּה, שֶׁלֹּא לִרְאוֹת בְּקַלְקָלָתָהּ, הֵיאַךְ הִיא מְלַקֶּקֶת אֶת מוֹטוֹת הַסּוּגָר. כְּאִלּוּ אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַף הִיא בְּצַעַר עִמְּךָ, כְּאִלּוּ אֵינְךָ מֵבִין אֶת נִסְיוֹנוֹתֶיהָ לְשַׁעֲשֵׁעַ לִבְּךָ בַּגְּרָמִים הַמִּתְגַּלְגְּלִים. אַפַּתְיָה גְּמוּרָה יָרְדָה עָלֶיךָ. גַּם עָלֶיךָ.

וַחֲבָל. הֲרֵי לְפָנִים הָיִינוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאַתָּה, עֵרִים יוֹתֵר. אֲנִי אָדָם יוֹתֵר. אַתָּה חַיָּה יוֹתֵר. מֶלֶךְ הַחַיּוֹת. וּפְגִישׁוֹת נָאוֹת הָיוּ בֵּינֵינוּ. פַּעַם נִפְגַּשְׁנוּ לֹא הַרְחֵק מִפֹּה, בַּשְּׁפֵלָה. אַתָּה (תָּעִיתָ? אוֹ גַּם אוֹתְךָ מָשַׁךְ כֹּחַ נִסְתָּר אֶל הַשְּׁפֵלָה הַזֹּאת?) בָּאתָ מִגְּאוֹן־הַיַּרְדֵּן. צָעִיר, שׁוֹאֵג. סָפֵק גּוּר, סָפֵק כְּפִיר. כְּהַיּוֹם הַזֶּה. אַף שִׁמְךָ כְּעַתָּה כֵּן אָז: גִּבּוֹר. וּשְׁמִי בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁמִי הַיּוֹם: שִׁמְשׁוֹן. בִּשְׁרִירַי גָּאָה הַדָּם. הָלַכְתִּי אָז אֵלֶיהָ, אֶל הָאִשָּׁה. וְאִם פְּלִשְׁתִּית! וְהַזְּרוֹעוֹת שֹׂרְגוּ לַחֲבוֹק אוֹתָהּ – שִׁסְּעוּ אוֹתְךָ.

הֲיֵשׁ עוֹד בְּלִבְּךָ עָלַי? הֵן מִלְחָמָה גְּלוּיָה נִלְחַמְנוּ. וּכְפֶשַׂע בֵּין נִצְחוֹנִי וְנִצְחוֹנְךָ. נִלְחַמְתָּ בְּכָבוֹד. כַּפְתּוֹרְךָ הִכָּה כְּהַלְמוּת עַל גַּבִּי. אַךְ שְׁרִירֵי זְרוֹעוֹתַי הֵם גָּבְרוּ עָלֶיךָ. מוֹת כָּבוֹד מַתָּ. וְשִׁמְךָ לִשְׁמִי צֵרַפְתִּי לְזִכָּרוֹן: שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר.

וּפַעַם נִפְגַּשְׁנוּ בְּרוֹמִי, בַּזִּירָה. לֹא מֵרְצוֹנֵנוּ. אוֹתְךָ הֵבִיאוּ קַלְגָּסִים מִלּוּב, אוֹתִי מִירוּשָׁלַיִם. בֵּינֵינוּ וּבֵין הַיּוֹשְׁבִים מִסָּבִיב הָיוּ גַּם אָז מוֹטוֹת בַּרְזֶל. גְּזֵרָה שֶׁמָּא! אֲבָל בֵּינִי וּבֵינְךָ לֹא הָיְתָה מְחִצָּה. נִלְחַמְנוּ כַּיָּאוּת. מַלְתָּעוֹת מוּל חֶרֶב, כַּמְתֹאָר. שְׁרִירִים מוּל שְׁרִירִים. אַתָּה נִצַּחְתַּנִי. בְּלֹעֲךָ שָׁאַג הָרָעָב. הֵם הִרְעִיבוּךָ, כַּמְסֻפָּר. וְאֵין בְּלִבִּי עָלֶיךָ וְלֹא־כְלוּם. עָלֶיךָ לֹא.

וּפַעַם הָיִיתִי אִישׁ צַדִּיק שׁוֹמֵר שַׁבָּת. נִשְׁאַרְתִּי בְּאַחַד הַמִּדְבָּרוֹת, וְאַתָּה שָׁמַרְתָּ עָלַי כָּל הַשַּׁבָּת. וְעִם צֵאת הַכּוֹכָבִים הִרְכַּנְתָּ רֹאשְׁךָ לְפָנַי: עֲלֵה עַל גַּבִּי, אֱחֹז בְּרַעְמָתִי וּרְכַב… וַהֲבֵאתַנִי אֶל הַשַּׁיָּרָה… מַה דַּעְתְּךָ עַל הַסִּלּוּף הַזֶּה? הֵן סוֹף הַסִּפּוּר בָּדוּי! מִי טָפַל עָלֶיךָ שֶׁקֶר? אַתָּה תָּמִיד אַרְיֵה הָיִיתָ. גַּם אָז עִלַּעְתָּ אֶת דָּמִי וְשִׁבַּרְתָּ עַצְמוֹתַי, וְהַשַּׁיָּרָה הִרְחִיקָה מְאֹד מְאֹד בְּדֶרֶךְ הַחוֹל! וְאֵין בְּלִבִּי עָלֶיךָ כְּלוּם. יְהוּדִי נוֹדֵד הָיִיתִי, מְיֻתָּר בַּשַּׁיָּרָה…

וְהִנֵּה נִפְגַּשְׁנוּ שׁוּב. וְכַמָּה אֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁאֵין אַתָּה מֵצִיץ בִּי הֲצָצָה אַחַת. שֶׁאֵין אַתָּה שׁוֹאֵג לִקְרָאתִי. עָיֵף אַתָּה. אַף אַתָּה עָיֵף.

וְאוּלַי לְזֵכֶר הַפְּגִישָׁה הַהִיא, הָרִאשׁוֹנָה, לֹא הַרְחֵק מִפֹּה בַּשְּׁפֵלָה, נָקוּם שְׁנֵינוּ, וְאִם אַתָּה מֵעֵבֶר הַסּוּגָר מִזֶּה וַאֲנִי מֵעֵבֶר הַגָּדֵר מִזֶּה, וְנִשְׁאַג יַחַד שְׁאָגָה אַחַת, לְפָחוֹת שְׁאָגָה אַחַת לְמֶחָאָה!

בַּחֲצֵרִי בִּצְפַת יֵשׁ שִׂיחַ שֶׁל וְרָדִים,

רַק פַּעַם רְאִיתִיו פּוֹרֵחַ בְּסִיוָן:

וַרְדִּינִיּוֹת אֵין־קֵץ שׁוֹפְעוֹת, שׁוֹפְכוֹת זִיוָן

וּמְשַׁכְּרוֹת יוֹתֵר מִמֹּר וּמִנְּרָדִים.

הֵן הִתְפָּרְצוּ הַחוּצָה מַחְרוֹזוֹת־בַּדִּים,

רֵיחָן הַטּוֹב יָצָא הַרְחֵק־הַרְחֵק סְבִיבָן,

בְּכָל הָרְחוֹב כֻּלּוֹ הוֹדִיעַ אֶת טִיבָן –

מֵעֵבֶר לַחוֹמָה קְטָפוּן הַיְלָדִים.

אַךְ בְּשִׁבְתִּי בִּצְפַת בְּאָב וּבֶאֱלוּל,

זֶה שִׂיחַ־הַוְּרָדִים בִּכְמִישָׁתוֹ כָּלוּל:

צִפְּתָה לִי הַפְּרִיחָה, עֲדֵי פָנְתָה לָלֶכֶת,

כִּי דֶרֶךְ כֹּל וָכֹל לַחְדּוֹל וְלַחֲלוֹף.

עַתָּה כָּל יוֹם וָיוֹם אַךְ אֶעֱמֹל לִגְרוֹף

בְּמַטְאֲטֵא זְרָדִים עֲלֵי וְרָדִים, שַׁלֶּכֶת.

צפת, תשי"ד

מִכָּל הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים הַנַּעֲשִׂים בַּמְּדִינָה הַלָּזֹאת

נִזְדַּמֵּן לִי רַק זֶה הָאֶחָד וְיָחִיד בְּכָל יוֹם לַחֲזוֹת:

הָכֵיצַד מְכִינִים לִכְבוֹדְךָ, הַשָּׁתִיל הַדַּקִּיק הֶעָדִין,

אֶת מְקוֹם־הַצְּמִיחָה הַמַּסְפִּיק לַעֲלוֹת וְלִצְמוֹחַ כַּדִּין.

בְּתוֹךְ מִדְרָכוֹת זְפוּתוֹת וּגְמוּרוֹת וְדוֹמֶה – אֵין לִנְגּוֹעַ,

נִסְמְנוּ מַעְגָּלִים־מַעְגָּלִים, כְּצִיּוּר שֶׁל מַסְלוּל שֶׁיִּנּוֹעַ

בּוֹ לִוְיָן הַנִּשְׁלָח לְסוֹבֵב מִסָּבִיב לַכַּדּוּר שֶׁל אַרְצֵנוּ…

וְאוּלָם בִּמְהֵרָה נִתְבָּרֵר, כִּי מַעְגָּל מִסְתּוֹרִי זֶה אֵינֶנּוּ

אֶלָּא הַסִּימָן שֶׁלְּפִיו תֵּחָתֵךְ מִין עוּגָה מִן הַזֶּפֶת

וְתָשׁוּב שִׁכְבַת־חוֹל וְחָצָץ וְתִהְיֶה מִתַּחְתֶּיהָ נֶחְשֶׂפֶת.

וּלְאַחַר שֶׁפֻּנּוּ הֶחָצָץ וְהַחוֹל וְנֶחְשַׂף שָׁם הַסֶּלַע

(הַתַּשְׁתִּית הַגְּלוּיָה בַּשְּׁכָבוֹת לְצַד דֶּרֶךְ עוֹלָה הַכַּרְמֶלָה),

עוֹד הִכּוּ בְּמַכּוֹשׁ וּבְדֶקֶר, הַרְבֵּה אֶת הַבּוֹר הֶעֱמִיקוּ,

וּמָדְדוּ בְּסַרְגֵּל עַד לְעֹמֶק נָכוֹן לְהַגִּיעַ הִסְפִּיקוּ,

וְסִלְּקוּ אֶת טַרְשֵׁי הַחֻלְיָה שֶׁסָּבִיב לַמַּעְגָּל נֶעֱרָמוּ –

נִגְמְרוּ חֲפִירָה וַחֲצִיבָה וּפִנּוּי וְנִקּוּי אַף הֵם תַּמּוּ.

אֲדָמָה דְּשֵׁנָה אָז הוּבָאָה, מַבְהֶקֶת בִּבְרַק שַׁחְרוֹרִית,

וְסַלִּים בְּמִסְפָּר וּבְסֵדֶר הִקְפִּידוּ לַבּוֹר לְהוֹרִיד,

לְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁבִילְךָ, הַדַּרְדַּק הַדַּקִּיק־הֶעָדִין, הַשָּׁתִיל,

מַצָּע רַךְ אֶת נִימֵי שָׁרָשֶׁיךָ רַכּוֹת לְהַכּוֹת וּלְהָטִיל,

וְלִסְפּוֹג מִתּוֹכוֹ שֶׁפַע מַיִם מִמֵּי הַגְּשָׁמִים הָרַבִּים

וּמִמֵּי הַבְּאֵרוֹת שֶׁיַּשְׁקֶךָ צִנּוֹר מִמְּקוֹר מַשְׁאַבִּים.

אַחַר־כָּךְ עוֹד פָּרְשׂוּ מַצַּע חוֹל, הַמַּבְהִיק מוּל הָאוֹר כְּזָהָב,

וְעָרְכוּ מֵעָלָיו בַּמַּעְגָּל, בְּטַבַּעַת חֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו,

חָמֵשׁ אֲבָנִים יְצוּקוֹת, לְשָׂפָה מִסָּבִיב לוֹ לַבּוֹר

(וְחִבְּרוּן בְּמוֹ מֶלֶט נוֹזֵל לְאַחְדוּת מוּצָקָה, בַּל תִּשְׁבֹּר).

וּלְמַעַן שָׁמוֹר עַל אַדְמַת מִחְיָתְךָ הַשְּׁחוֹרָה וְנָאוָה

בַּל תָּפוּץ, בַּל תִּיבַשׁ, וְתִהְיֶה גַּם בַּקַּיִץ לַחָה וְרָוָה,

עוֹד כִּסּוּהָ חָצָץ הַמַּבְהִיק בְּלָבְנוֹ מוּל הַיָּם הַחָרְפִּי

(לְמָשָׁל הִצְטַיְּדָה אַדְמָתְךָ לְמָגֵן בְּמִין שֶׁלֶד עָרְפִּי…),

וּלְמַעַן עָלֶיךָ הָגֵן מִפְּגִיעָה הַבָּאָה מֵרָחוֹק

עוֹד הֵכִינוּ גְּדֵרָה שֶׁל בַּרְזֶל צְבוּעָה בְּלָבָן וְיָרֹק.

וּלְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁהַכֹּל לִקְרָאתְךָ כְּבָר הוּכַן וְסֻדַּר,

הֱבִיאוּךָ, שָׁתִיל עֲדַנְדַּן, כְּחָתָן מְקֻשָּׁט וּמְהֻדָּר,

וּשְׁתָלוּךָ בַּלֵּב, בַּמֶּרְכָּז שֶׁל אוֹתוֹ מַעֲגַל הַגִּדּוּל,

וּסְגָרוּךָ בְּתוֹךְ הַגְּדֵרָה, לִשְׁמִירָה זְהִירָה וּלְבִדּוּל.

וּלְמַעַן תַּעֲמֹד בְּאֵיתָן, לֹא תִירָא מִמַּשָּׁב וּמֵרוּחַ,

עוֹד הוֹסִיפוּ לְךָ כְּשׁוֹשְׁבִין כְּלוֹנָס מְעֻבָּה וּבָטוּחַ,

וּקְשָׁרוּךָ אֵלָיו בְּחַבְלֵי אַהֲבָה, כַּהֲדַס לַלּוּלָב

(וְשֶׁלֹּא לְהַכְאִיב לִבְשָׂרְךָ מְקוֹם־הַקֶּשֶׁר בְּגֶמִי עֻלָּף).

וְעַתָּה תַּעֲמֹד מְקֻשָּׁר וּבַדֶּיךָ בְּלִי שׁוּם עַלְעָל,

דַּקִּיקִים עַד כְּדֵי רַחֲמִים, שְׁלוּחִים לַשָּׁמַיִם מֵעָל,

וְנִרְאִים כְּמִין כְּתָב־מִסְתּוֹרִין עַל רִקְעוֹ שֶׁל אֲפוֹר הָרָקִיעַ,

כְּחִידָה חֲתוּמָה וּסְתוּמָה שֶׁקָּשֶׁה לְפִשְׁרָהּ לְהַגִּיעַ.

לֹא סִימָן שֶׁל עָלֶה אוֹ שֶׁל פֶּרַח… מִנַּיִן אֵדַע אֶת שִׁמְךָ?

עַלְוָתְךָ, פְּרִיחָתְךָ, רֵיחֲךָ, סְגוּרִים וּצְרוּרִים עוֹד עִמְּךָ.

אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם, בְּבוֹא עֵת – הִתְעוֹרֵר, הִתְעַלְעֵל, הִתְלַבְלֵב!

וְאַל־נָא תִּשָּׁאֵר, חַס־חָלִילָה, שָׁלוּךְ, מְנֻשָּׁל, מִתְעַלֵּף…

כִּי עָשׂוּ בִּשְׁבִילְךָ אֶת הַכֹּל, וְרִפְּדוּךָ עָמָל וְאַהֲבָה.

וְאַתָּה אַל תִּהְיֶה כְּמַכְזִיב. הוֹי, שָׂנֵאתִי מְאֹד אַכְזָבָה!

הַךְ הַשֹּׁרֶשׁ וּסְפֹג הַלְּשַׁד, הִתָּפַח וְהוֹצֵא פִּקְעִיּוֹת

וְעָלִים וּפְרָחִים, וֶהֱיֵה שֶׁהֻטַּל פֹּה עָלֶיךָ לִהְיוֹת!

הֱיֵה עֵץ רַב־מִדּוֹת וּרְחַב־צֵל, הַסּוֹכֵךְ עַל עוֹבְרִים וְשָׁבִים,

עַל סָבוֹת וְסָבִים, עַל זוּגוֹת צְמוּדִים בְּהִלּוּךְ אֲהָבִים.

לֹא לַשָּׁוְא פֹּה עָדְרוּ וְגָדְרוּ, לֹא חִנָּם טִפּוֹת גֶּשֶׁם נִקְווֹת –

עַל גַּבֵּי זַלְזַלֶּיךָ דַּקִּים כְּעָלִים תְּלוּיוֹת הַתִּקְווֹת!

מֵעַתָּה מוֹרָשֵׁי לְבָבִי כָּל־כֻּלָּם הֵם אֵלֶיךָ כָּלִים –

אַל תַּכְזִיב, אַל תַּכְאִיב! הַפְרִיחֵן, הַחְלִיפֵן, הַתִּקְווֹת, בְּעָלִים!

עוֹד בְּזֶה הָאָבִיב הוֹצִיאֵם, עַלְעַלֶּיךָ וְלוּ גַּם קְטַנִּים,

שֶׁיִּהְיוּ נִרְעָדִים עִם כָּל רוּחַ קַלָּה יְרֻקִּים־רַעֲנַנִּים,

וְאִם יֵשׁ בְּךָ כֹּחַ לִפְרוֹחַ – גַּלֵּה פְּרִיחָתְךָ וְנֵדַע

מַה טִּבְעָהּ וְצִבְעָהּ וְרֵיחָהּ וְנַכִּיר סוּג וּמִין וְעֵדָה.

וַעֲלֵה וּצְמַח! אַט לְאַט, וְאוּלָם בְּהֶתְמֵד, בְּלִי הֶרֶף.

וְעַבֵּה גִּזְעֲךָ וַחֲזַק, וּלְעַג לִסְעָרָה וּלְשֶׁרֶב.

וּפַתַּח מִסְעָפְךָ כִּמְנִיפָה רְחָבָה וּכְגַג לַמִּדְרֶכֶת,

לְהָצֵל עַל בִּתִּי עֵת תִּהְיֶה עִם בְּנָהּ הַקָּטָן מְהַלֶּכֶת.

וְאוּלַי אֶתְהַלֵּךְ גַּם אֲנִי, וּבְצִלְּךָ הָרַעֲנָן נִפָּגֵשָׁה…

הוֹ אַל־נָא תִּבָּהֵל, יַקִּירִי, כִּי בִּתִּי עוֹד קְטַנָּה הִיא, בַּת תֵּשַׁע.

יֵשׁ שָׁהוּת! אַךְ גַּם אַל תִּתְעַצֵּל… כִּי הָצֵל, הִסְתָּעֵף, הַרְבּוֹת יֶרֶק,

זֶה סָעִיף יְחִידִי, יַקִּירִי, הָעוֹמֵד אֶצְלְךָ עַל הַפֶּרֶק.

הר הכרמל, שבט תשי"ח

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לַמְּדֵנִי בַּתּוֹרָה הַנִּגְלֶה וְהַסֵּתֶר,

וּשְׁנֵיהֶם בַּמִּדָּה הַחֲזוּיָה לִי, לֹא מְעַט מֵרְצוֹנְךָ וְלֹא יֶתֶר,

בַּל יִהְיֶה הַנִּגְלֶה לְקַרְדֹּם לִי, בַּל יִהְיֶה הַנִּסְתָּר לִי לְכֶתֶר.

בַּל תַּשְׁכַּח הַחָכְמָה הַנִּלְמֶדֶת, הַגַּדְלוּת הַלְּקוּחָה מִן הַסֵּפֶר,

אֶת שִׁפְלוּת הָאָדָם שֶׁעָפָר הוּא וְדַרְכּוֹ מֵעָפָר אֱלֵי אֵפֶר,

וְאֵינוֹ בְּיָדְךָ אֶלָּא חֹמֶר כְּמוֹ זֶה שֶׁאֶחְפֹּר פֹּה בַּחֵפֶר.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, פַּרְנְסֵנִי בֶּעָמָל הַכָּבֵד וּבַיֶּגַע

וְאַמֵּץ אֶת גּוּפִי וְשָׁמְרֵהוּ, בַּל תִּפְגַּע בּוֹ מַחֲלָה וְכָל פֶּגַע,

וְאֶטְעַם אֶת כָּל מֶתֶק הַנֹּעַם בַּמְּנוּחָה שֶׁאָנוּחַ לְרֶגַע

עֵת רַגְלִי עֲיֵפָה הִיא נִשְׁעֶנֶת עַל כָּתֵף מַחְפַּרְתִּי הַנִּנְעֶצֶת

בְּאַדְמַת הַחֵמָר הַמַּאְדֶּמֶת… כִּי טוֹבָה טִפַּת־יֶזַע רוֹבֶצֶת,

גְּדוֹלָה כְּמוֹ פּוֹל, עַל הַמֵּצַח, מִנִּי אֶבֶן טוֹבָה בְּמִשְׁבֶּצֶת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, פְּרֹשׂ כַּפֶּךָ מֵעָלַי בְּתוֹךְ בּוֹר זֶה הַחֹמֶר,

וְצַוֵּה לַתִּקְרָה הַמְקֻמֶּרֶת בַּל תִּפֹּל וּתְכַסֵּנִי עַד גֹּמֶר,

הַעֲמִידָהּ כַּאֲשֶׁר הֶעֱמַדְתָּ הָרָקִיעַ מֵעָל בַּוַּיֹּאמֶר.

שֶׁאוּכַל לַעֲמוֹל בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמוֹת־חֹל הַפְּשׁוּטִים בַּשָּׁבוּעַ

לִכְבוֹד יוֹם־הַשַּׁבָּת שֶׁקִּדַּשְׁתָּ, לִקְרַאת יוֹם־הַמְּנוּחָה הַכָּמוּהַּ,

לְהַפְלִיא וּלְהַשְׂגִּיא מַעֲשֶׂיךָ בְּמַבָּט מִתְחַדֵּשׁ וְתָמוּהַּ.

וְחַזֵּק זוּגָתִי הָעֲקֶרֶת לִי לְעֵזֶר־כְּנֶגֶד וָסַעַד,

וְאַמֵּץ אֶת כֹּחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ וְהָקֵל נָא עָלֶיהָ הַצַּעַד,

בַּל תִּפֹּל בְּרוּחָהּ וְתַגִּיעַ חַס־חָלִילָה לְכֶשֶׁל וָמַעַד.

וְצַוֵּה לַחַמָּה שֶׁמִּלְּמַעְלָה, הַלּוֹהֶטֶת בָּרוֹם וְזוֹהֶרֶת

וְאוֹפָה לִי מַצָּה מִן הַקֶּמַח שֶׁבְּתוֹךְ הַגּוּמָה הַנֶּחְפֶּרֶת,

בַּל תָּצִיק לָאִשָּׁה הַהוֹלֶכֶת אַחֲרֵי הָעֲגָלָה וּמְחַמֶּרֶת.

וִיהִי נָא רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבָּאָה הִיא בְּנַחַת

וּבְשִׂמְחָה בְּיוֹם אָלֶ“ף וְגִימֶ”ל וְרֹאשָׁהּ בְּחֵיקִי הִיא מַנַּחַת,

כֵּן תָּשׁוּב בְּיוֹם בֵּי“ת וְיוֹם דָּלֶ”ת בְּשִׂמְחָה, בַּל תִּהְיֶה נֶאֱנַחַת.

וַאֲנִי מִתְבּוֹדֵד אֶתְהַלֵּכָה בֵּין שׁוּרוֹת סִפְרְךָ הַפָּתוּחַ

וְעִם עֵץ וְעִם אֶבֶן אָשִׂיחָה וּבָהָר וּבָעֵמֶק אָשׂוּחַ

וְאַקְשִׁיב לְקוֹלְךָ מִן הַיַּעַר, מִלְּחִישַׁת עֲשָׂבִים עִם הָרוּחַ.

אֶתְבּוֹנֵן וְאֶרְאֶה דְּרָכֶיךָ וְאֶלְמַד אַחֲרֶיךָ לָלֶכֶת.

וְאוּלַי אֱלֹהַי תְּזַכֵּנִי לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת,

לַעֲדוֹר וְלַחְפּוֹר וְלִנְטוֹעַ בְּגַנְּךָ הָעוֹמֵד בְּשַׁלֶּכֶת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לַמְּדֵנִי בַּתּוֹרָה הַנִּגְלֶה וְהַסֵּתֶר

וּשְׁנֵיהֶם בַּמִּדָּה הַטּוֹבָה לִי, לֹא מְעַט מֵרְצוֹנְךָ וְלֹא יֶתֶר,

אֶהֱיֶה נָא קַרְדֹּם בְּיָדֶךָ וְאַתָּה נָא הֱיֵה לִי הַכֶּתֶר.

תשי"ח