1 מארמ' אדרא, אודריתא. בגמ' ירוש' (מע"ש ד נה ג) מסופר כי רצה כותי אחד להתל בחכם היהודים הזקן, ר' ישמעאל, ויבוא אליו ויאמר לו ארמית: חמית בחילמאי ארבעה ארזין וארבעה שיקמין מקניתא אדרא תורתא וההוא נברא יתיב מדרך. ויען לו ר' ישמעאל כמו"כ ארמית: תיפח רוחיה דההוא גברא וכו' אדרא ברא דתבנא וכו' (בעבר': תפח רוחו של האיש ההוא וכו' אדרא הוא כר של תבן). ובגמ' בבלי (נדרי' כה.): ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו ליה תליסר אודרייתא דתבנא ובלע יתהון (גרס' הערוך, וכן רה"ג, תשובת הגא', הרכבי רכט, וכן ר"ח שבוע' כט: אדריתא, ובנוסח' אירוותא, ואינו נכון). והביא הערוך מהילמדנו מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא ת' פרסה על ת' פרסה ועברו קרונין שלו ראשונה ובלעה (הנחש) וכן שניה וכן שלישית אמרו לו חכמיו הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלעם וינפח כריסו ויבקע, וכן עשו, עכ"ל הערוך בשם ילמדנו. וכן בתנחומא בוב' בשלח יז המעשה הזה ושם הגרסה במקום הביא עורות ומלאו מרודות, ובתנחו' הנדפס סדירות,  בוב שם שמגיה בכ"מ אדורות עפ"י הערוך. והנה פרש הערוך אדרא של החלום ואדריתא של הנחש עורות סתם. אך מהמעשה בהנחש מוכח כי הכונה עור בהמה ממלאה תבן בדמותה של הבהמה, וכמו שסים הערוך ויסבור הנחש שהן בהמות. וכבר גזר מוספיא שאדרא ואדורה ואדריתא באו מלשון יונית δροά וכן קוה' ובוב', אך ס' קרויס לא הביאן בין המלות השאולות מלשון יונית ורומית. עכ"פ, בעצם משמעת המלה אין לפקפק.