*1 אַדְּרַבָּא, --הפך ונגוד גמור להנאמר קודם, im Gegenteil; au contraire; on the contrary: כל הכלים ניטלין ואעפ"י שנתפרקו בשבת ולא מיבעיא בחול אדרבה בשבת מוכנין ע"ג אביהן בחול אינן מוכנין ע"ג אביהן שבת קכב:. סקילה חמורה מחנק שכן ניתן למגדף וכו' אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו סנה' נ.. -- ובלי מלה אחרת אחריה: המנדה את חבירו שלא כדין ואמר לו הלה אדרבה נידוי של שני נידוי וכו' ת"ח שביזהו רשע על שנידהו ואמר לו הרשע אדרבה יכריזו על הרשע שהוא מנודה שו"ת יו"ד שלד לט=מ. -- אדרבה העיון ההוא הכולל השומר אמת לעולם ישפוט לפעילות אדם רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקו"ד ב יז. שלא יטול (אלהים) אותה לדחותה דחייה עולמית כמו שעשה מן הגוף אדרבה הוא חושב מחשבות שלא יקח ממנו נדרו ר"י מסיר ליאון, נופת צופים ב ג. נכחיש במה שחשבו מעלה שיהיה הענין כן אדרבה נפציר עצמנו להוכיח שהיא פחיתות שם. ומשיב זה בכללן לומר אדרבה הוא חייב לי לבוש חו"מ, דיינ' ו. אתה לא אבדת כלום אדרבה אני פרעתיך וממני נאבד השטר שם, שטרות סה יז. -- וכמו שם בהא הידיעה בראש: אפילו עם הארץ ותלמיד נגד רבו מועיל האדרבה פחד יצחק, ערך זה.
1 בארמ', ומורכב מן אד-על, והמלה רבא, רבה, ונכנסה מלה זו בשמוש בלשון העברית.