1, —  מלת הקשור, תורֶה: א) הסכמה והגבלה למה שנאמר קודם, כמו אבל, עם כל זה, אל, nichtsdestoweniger, jedoch; néanmoins; neverheless, ותבוא עם וְ: ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל וְאוּלָם אחיו הקטן יגדל ממנו (בראש' מח יט). ויאמר יי' סלחתי כדברך וְאוּלָם חי אני וימלא כבוד יי' את כל הארץ כי כל האנשים הראים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם (במד' יד כ-כג). ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב וְאוּלָם חי יי' וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות (ש"א כ ג). —  ב) כמו אבל, aber; mais; but : ויקרא את שם המקום ההוא בית אל וְאוּלָם לוז שם העיר לראשונה (בראש' כח יט). ויקראו שם העיר דן וכו' וְאוּלָם ליש שם העיר לראשנה (שופט' יח כט). ועבדי מלך ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם (של ישראל) על כן חזקו ממנו וְאוּלָם נלחם אתם במישור אם לא נחזק מהם (מ"א כ כג). ובשו החזים והפרו הקסמים ועטו על שפם כלם כי אין מענה אלהים וְאוּלָם אנכי מלאתי כח את רוח יי' ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו (מיכה ג ז-ח). —  ובלי וְ:  ויען השטן את יי' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו אוּלָם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך יברכך (איוב ב ד-ה). כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף אוּלָם אני אדרש אל אל (שם ה ז-ח). — ג) במשמ' רק, אפס, allein; seulement; only : כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ וְאוּלָם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי (שמות: ט יה-יו). ויאמר דוד לאביגל ברוך יי' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והושע ידי לי וְאוּלָם חי יי' אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת ותבאתי לקראתי כי אם נותר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר (ש"א כה לב-לד). - ד) אחרי הפסק, להתחלת ענין אחר: וְאוּלָם שמע איוב מלי וכל דברי האזינה וכו' (איוב לג א). —  ה) °ואחרי אם-אם, במשמ' במה שנוגע לפר'...: ותמצא אדון הנביאים כלם יאמר לכלל ישראל שמע ישראל וכו' ויעורר היחידים אל דרכם המיוחד אם בבאור ואם ברמז אולם בבאור במאמרו וידעת היום והשבות אל לבבך (ר"א דלמידיגו, בחינ' הדת).